פורום רשלנות רפואית

היי אני אחרי לידה. במהלך החלמתי מהלידה הרגשתי כאבים במפשעה, כאבים עצומים שלא נותנים לי ללכת. הלכתי לרופאת נשים אשר אמרה לי כי כנראה זה שריר תפוס ואם יחמיר אבוא להיבדק שוב.

למחרת מאחר ולא יכולתי לסבול הלכתי לרופאת משפחה אשר גם בדקה אותי ואמרה לי ככל הנראה שריר תפוס. אמרתי לה שאני גוררת את הרגל מזה יומיים וסובלת כאבי תופת שזה לא הגיוני שזה שריר תפוס.

אמרה לי: זה הגיוני. קורה לנשים אחרי לידה. תנוחי הרבה בבית ותעשי פזיותרפיה. כמובן שלא הייתי רגועה והלכתי למחרת לטרם שם הרופא היבחן שיש לי פקקת ורידים עמוקה, מהבטן התחתונה הוריד חסום עם קריש דם עד סוף הרגל.

כמובן שזה אינו שריר תפוס ואם הייתי נחה בבית, כנראה שלא הייתי נשארת בחיים. משם פינו אותי לבית חולים, אחרי בדיקות ראו את הפקקת העמוקה והשאירו אותי לאישפוז מחשש שהקריש לא יעלה חלילה לראש.

כמובן שמאז אני עם מדללי דם זריקות אשר אני לוקחת פעמיים ביום, זריקות מאוד יקרות שאני מממנת מכספי והמצב הנפשי שלי ברצפה מההלם שהגעתי למצב של סכנת חיים שמבחינת שתי רופאות אני יכולה לנוח בבית וזה שריר תפוס מבחינתם. רשלנות רפואית לחלוטין!!!

מאז הפכתי חרדתית מאוד, אין לי שקט נפשי, אני קבוע מזריקה את הזריקות הקשות האלו, כל הבטן שלי סימנים כחולים והתקשויות מהם אשר כואבות מאוד.

אני חודש וקצת אחרי שכל הסיפור הזה התגלה לי בגוף ואין לי יום של שקט. שאלתי האם אני יכולה לתבוע על רשלנות את קופת החולים והאם באמת יש לי סיכוי לנצח על מנת שאחרות לא יעברו זאת במקומי ועל מנת שישלמו את המחיר שעשו איתי!

אשמח לתשובות של עורכי דין מומחים לרשלנות רפואית מטעמכם.

שלום רב,

פקקת ורידים היא תופעה מוכרת לאחר לידה ולכן בהחלט יתכן שהרופאות שבדקו אותך היו אמורות להעלות אבחנה אפשרית זו.

עם זאת כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול וכן להעריך אם אבחון מוקדם יותר היה משנה את מהלך המחלה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי.

חשוב להבין כי פיצוי בגין התרשלות בטיפול יינתן רק במקרה בו יוכח כי ההתרשלות גרמה לנזק.

בברכה,
עורך דין עופר

שלום לכולם,
שאלה שמאוד מעניינת אותי.
אני ואישתי ההריונית מבוטחים באחת מקופות החולים הגדולות בארץ. שנינו במסלול פלטינום. היא נמצאת במסלול פלטינום חצי שנה, אני עם ותק של כמה שנים.
אותה קופת חולים מציעה ״סל היריון״ של עד 8,000₪ החזרים (מבדיקות הריון ועוד כל מיני מוצרים ושירותים שקשורים להיריון).
ע״מ להיות זכאי לסל היריון נדרש ותק של לפחות תשעה חודשים במסלול פלטינום. ביצענו את אחת הבדיקות המקובלות לעובר וכשביקשו החזר נתקלנו בסירוב מכיוון שלטענתם רק הורה ממין נקבה (ולא זכר) יכול לדרוש החזר עבור סל הריון, ולה כאמור אין את הוותק הנדרש. אני מבין שהעובר נמצא אצלה אולם חלק גדול מהבדיקות הן לעובר. האם חוקי? האם ניתן לתבוע? אם ניתן לתבוע יש פה מקום לתביעה ייצוגית?

שלום רב,

הפורום עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולכן לצערי לא אוכל להשיב לשאלה אשר הינה בדיני ביטוח. מציע כי תפנו את הנושא לעורך דין אשר זהו תחום עיסוקו. עקרונית כדי לבחון את העניין בצורה רצינית יהיה צורך לבחון לעומק את הפוליסה של הביטוח המשלים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום , הגשתי בעזרת עורך דין שאינו מתמחה במיוחד ברשלנות רפואית תביעה על רשלנות רפואית , הוגש כתב תביעה וכתב הגנה, שולם כסף למומחה רפואי מטעמנו וגם ראה אותי מומחה מטעם הצד הנתבע, אין בידי כתב הגנה או כתב תביעה , העורך דין מסרב לתת לי אותם , הוא מתמחק בלי סוף , לא עונה לשיחות , גם כשהוא עונה הוא מתחצף ולא עונה על השאלות שמותר לי לשאול בתור לקוחה שמשלמת לו כסף , כיצד אפשר להשתחרר משירותיו, מה העלות אם בכלל שמגיעה לו בשלב זה ( בערך ) כי הוא מסרב לתת לנו סכום ואין בידינו שום מסמכים שאנו יכולים להיעזר בהם, איננו יודעים על איזה סכומים הוא בכלל מדבר בתביעה, שום מידע ואנחנו כל פעם רודפים אחריו מחדש וללא מענה , אשמח לעזרה .

שלום רב,

ממליץ לבקש פגישה עם עורך הדין בה תבקשו לקבל את כתב התביעה וההגנה.
עקרונית אם הדברים בשום אופן לא מסתדרים ניתן לשכור את שירותיו של עורך דין אחר על ידי חתימה על יפוי כח ועורך הדין החדש יוכל לקבל מעורך הדין הקודם את התיעוד. יש לבחון מה נקבע בהסכם שכר הטרחה עליו חתמתם לעניין מקרה של החלפת ייצוג.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

טיפה רקע.....
12/2010 קיסרי עקב מצג עכוז. בדיעבד....גם זאת אפשרות ללידה...
4/2013 קיסרי בביח לא תומך ויבק בכלל... ובדיעבד הסתבר שדחפו את הראש חזרה לבפנים כדי להוציא מהבטן... כשבחדר לידה נאמר לי שהיא לא יורדת בכלל בתעלה...ותכלס היא היתה כבר ב +1...

בקיצור קיסרי מיותר...

4/2017 נכנסת להריון(הזרעה), קצת מלחיץ... מה עושים בלידה? לא רוצה עוד קיסרי!!! מפחדת פחד מוות מעוד ניתוח...
מתחילה לחפש, לגשש ולבדוק... מישהי ממליצה לי על קבוצה מדהימה לכאלה שילדו רגיל לאחר 2 קיסריים וגם 3... קוראת מחקרים, מאמרים, מדברת עם הבנות, קוראת סיפורי לידה מדהימים!!!
ההריון עובר סבבה ברוך השם..חוץ מספליוזיס..אבל לא נורא אנחנו אחרי..
בקיצור.. נפגשת עם מנהל מחלקת חדרי לידה ברמבם ובכרמל..., נפגשת עם דולה מדהימה!!!!
אחרי שלמדתי כאילו למבחן של החיים שלי!!! הולכת לפגישות בביח....
מסבירים על הסיכונים בלידה רגילה(קרע ברחם) לאחר קיסרי 1 עומד על 0.5% זא ש99.5% הכל יהיה בסדר!!! לאחר 2 קיסריים זה 0.9-1.8% תלוי על איזה מחקר מסתכלים...זא שאם נעגל אז 98% שהכל יהיה בסדר...
בכרמל מרגישה הרבה יותר תמיכה...ומהסיפורים שקראתי של בנות אחרות יש שם הרבה יותר תמיכה... שבוע 31 מגיעה שוב לביח כרמל בדיקת אולטרסאונד..הערכת משקל 3100 עובר גדול...
אבל אמרתי נמשיך ונראה..יש עוד מלא זמן..שבוע 35 נפגשת שוב עם מנהל המחלקה..עוד הערכת משקל משקל 3600...רופא אחר עשה הערכת משקל 3200... מפה הבנתי שאין לי מה להקשיב להערכה בכלל!!!!!!!!!
אומר לי להתחיל לעשות זירוזים טבעיים כדי לא להגיע לקיסרי...דר קידר המדהים!!! מחזק ברמות מטורפות... מתחילה בעיסוי פטמות, יחסי מין, הליכה בחול, לא עוזר....מנסים דיקור סיני, רפלקסולוגיה, שיאצו וסטריפינג...גם לא עוזר...
כחודש לפני הלידה מרגישה מידי פעם צירים בעיקר בלילות במרווחים של 3-5 דק..ובבוקר נעלמים כאילו לא היה כלום...
שבוע 39+2 (יום שבת)מחליטה לשתות בבוקר שמן קיק עם מיץ תפוזים...הכל נקבע מראש עם הרופא ועם הדולה...לא עושה כלום... לפני השינה שותה שוב...ועולה לישון... יום ראשון(שבוע 39+3) 5 בבוקר הולכת פעם ראשונה לשירותים... ומרגישה צירים חזקים יותר... נוסעת עם בעלי למרכז בריאות האישה להיבדק... יש צירים..לא סדירים..פתיחה 1 ומחיקה 60(בסדר זה ככה כבר חודש)...
אולטרסאונד מוניטור תקין...הערכת משקל 4300 ממליץ לעלות למיון.. אמרתי אין מצב בחיים שזה המשקל!! חוזרת הביתה.. שותה שוב שמן קיק והולכת לשירותים... הצירים מתחילים להתחזק קצת.. אומרת לדולה יש מצב שהיום נוסעים לביח מארגנת לאט לאט תיק לביח... 14:30 אוספים את הבנות מהמסגרות... עושה מלא מקלחות.., מלא סיבובי אגן וכדור פיזיו... 19:30 הבנות הולכות לישון...הצירים ממש מתחזקים..כדי להקל על הכאב עושה סיבובי אגן על כדור פיזיו..ומקלחת חמה..עוזר..ומגביר את הצירים... 22:30 אומרת צריך לנסוע לביח..(40 דק נסיעה).. בעלי לוקח את הבנות להורים שלו.. חוזר..עשיתי ארגונים אחרונים לפני שיוצרים מכינה לבנות דברים לשבוע למקרה חירום ויוצאת לדרך...
מגיעים לביח ב12:00 בלילה זא כבר יום שני...(שבוע 39+4 מוניטור, בדיקת פתיחה... נשאר אותו דבר כמו מלפני חודש (כמעט) פתיחה 1.5 מחיקה 80%..צירים לא סדירים.. הולכת לחדר מוניטור מדברת כל הזמן עם הדולה.. צירים מתחזקים ונהיים במרווחים קצרים יותר..פתיחה 3 גז צחוק.. אחרי כשעה שלא באמת עוזר אלא רק עושה אותי מסטולית.. מבקשת לעשות מקלחת חמימה.. בודקים פתיחה 6 ומבקשת אפידורל..הדולה מגיעה פתיחה 8 ירידת מים(בשיטפון) קוראים למיילדת איך שירדו המים פתיחה מלאה... מתחילה ללחוץ.. המיילדת עוזרת..הדולה עוזרת..והבעל כמובן גם...
4:40 נולד הקטנצ'יק במשקל 3435 (זוכרת שיום לפני הערכה היתה 4300 כן?!?)
עם קצת תפרים...אבל זה כלום לעומת קיסרי... מאחלת לכולם לידה מהירה כזאת ובידיים מלאות...

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחווית הלידה. הערכת משקל העובר אינה מדוייקת תמיד ועלולות להתרחש סטיות ממנה.

בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר

הי כולם,

שאלות בעניין התנהלות "רופאים" באינטרנט ואלו המסתמכים על עצותיהם –

1. מה דינם של אנשים הנותנים ייעוץ רפואי באינטרנט על-אף שלא הוסמכו כרופאים או כאנשים העוסקים במקצוע רפואי? האם ישנם כללים בעניין ייחוד המקצוע הרפואי, בדומה לכללים החלים על מתן ייעוץ משפטי? האם ניתן לתבוע בנזיקין בגין הסתמכות על עצות שכאלו, אשר הובילו לפגיעות רפואיות?

2. מה דינם של אנשים אשר ילדיהם נמצאים במצוקה רפואית, ובמקום לפנותם לקבלת טיפול רפואי, הם משהים את האבחנה והטיפול בהם על-ידי גורמי מקצוע עד לקבלת חוות דעתם של אלמונים ברשת האינטרנט, ולאחר קבלת חוות דעתם של אלה – עד להשלמת הטיפול בילדיהם באמצעים בלתי-קונבנציונליים, כגון טיפול בעשבים ובמאגיה?

תודה רבה!

שלום רב,

לפי החוק טיפול ויעוץ רפואי בישראל יכול לתת רק מי שהוסמכו לכך לפי החוק ובעלי רשיון לעסוק ברפואה ובהתאמה אחיות רוקחים וכו'.

בפועל ברשת האינטרנט וגם מחוצה לה נותנים יעוץ אנשים רבים שאין להם כל הסמכה לכך. העניין מעט מורכב שכן כל עוד המיעץ אינו מתחזה לרופא או בעל מקצוע רפואי הרי שעצות מסויימות שהוא נותן יכולות ליפול תחת הקטגוריה של עצות מנסיון אישי.
מעבר לכך כאשר מדובר ביעוץ אשר לא גרם נזק מוכח לא ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית כנגד המיעץ הבלתי מוסמך. ניתן להתלונן במשרד הבריאות בתקווה שינקט הליך כנגד המיעץ ושוב, כאשר אין המדובר בהתחזות הסיכוי להבנתי נמוך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

טוב אז הגיע הזמן שלי לספר את סיפור לידה שלי הנס הפרטי שלי .
התחתנתי נכנסתי להריון ראשון .
כבר בשקיפות אומרים לי שיש לי בת ומספרים לי שיש לה הרחבה ב2 הכליות , הרחבה בחדרי המוח ו 2 נקודות אקוגניות בלב .
מפה התחיל המסע שלנו
חייבת לציין שהייתי בחורה חילונית חצאיות גופיות וכאלה .
עברו כמה שבועות הגעתי לסקירה מוקדמת ..
שם שוב בישרו לי על מצב הלב המוח ושהמצב של הכליות ניהיה יותר גרוע אגני כליות ממשיכות להתרחב .
משם הפנו אותי למרפאת אולטראסאונד בקפלן אחרי שבועיים הגעתי לשם למנהל המחלקה שם הוא אומר לי תקשיבי המצב רע מאוד מצב הכליות ממשיך להיות רע הוא גם הוסיף ואמר שהוא לא חושב שהתינוקת תשרוד אחרי שתיוולד ושנחשוב על הפסקת ההריון חזרנו הביתה אני ובעלי ובדרך בעלי עצר בבנק פגשנו את מיטל בוארון (מזכת הרבים ) היא באה אלי וסיפרה לי על סיפורו של הרב יגאל כהן על ביתו ..
ואמרה לי תכסי את השיער כל שערה של אישה זה דין .
ישבתי וחשבתי על זה .. הרי זו המתנה הכי גדולה ההריון הזה והכי רציתי בעולם את התואר אימא כי כולם ידעו ששביט נולדה להיות אימא ..
אחרי שבוע ומשהו ששוב הייתי בסקירה ואמרו לי את אותם הדברים הגעתי להחלטה אני יתן מעצמי בשביל לקבל הרי בשביל לקבל חייב לתת .
לקחתי על עצמי צניעות וכיסוי ראש מלא .
שוב מגיעה לסקירה אומרים שהנקודות אקוגניות נעלמו , ושההרחבה בחדרי המוח לא גרועה . אבל אומרים לי שההרחבה בכליות נהייתה ממש ממש גדולה הרופא אומר שבוודאות תצא לי מוטציה ושלא תשרוד אפילו יום אחרי הלידה ואפילו בהריון תוכל למות ..
אני יוצאת מהסקירה מסתכלת לשמיים ואומרת ״אני מאמינה בך אבא באמונה שלמה שאתה תסדר הכל שהיא תצא ותהייה בריאה ״
שוב מגיעה לסקירה ואומרים לי שהמצב גרוע .
הייתי אצל מליון מומחים שלמתי אלפי שקלים לכל ביקורת .
הגעתי לשבוע 36 ביקשתי לראות נפרולוג מומחה הפנו אותי לשליח של ה׳ דר דגן .
ישבתי אצלו והוא אמר לי תקשיבי יש מקרים אני לא יכול להגיד לך מה יקרה שהיא תיוולד אבל תבואי ללדת בשניידר.
שבוע 37 מגיעה לבלינסון שיכירו את התיק שלי .
אומרים לי תגיעי שבוע הבא נעשה זירוז.
מגיעה בשבוע 38+3 מקבלת פרופס (שמסתבר שהייתה לי אלרגיה לחומר )פתיחה 2 צורחת לאלוהים מורידים אותי לחדר לידה מקבלת אפידורל ופיטוצין ..
פתיחה 7 הילדה עושה האטות בדופק חמצן נידנודים ..
פתיחה 9 נכנסים אלי בערך כל הרופאים ומנתחים מורידים ממני זהב ואומרים לי עכשיו לחדר ניתוח ..
מלמלת בלב מזמור לתודה כל הדרך לחדר ניתוח ..
חותכים ואז אני שומעת בכי לא הייתי בטוחה אז צעקתי ״היא חיה , באמת היא חייה ״ המנתח מרים אותה ואני בעננים.
ומפה מתחיל המסע שוב ..
הריצו אותה עם אינקובטור לפגייה בשניידר שהיא גם טיפול נמרץ ילודים .
אני מתאוששת עדיין לא ראיתי אותה כי לא יכולתי לקום .
מגיעה אלי רופא ואומר לי ולבעלי ..
תקשיבו המצב לא פשוט , אנחנו מכניסים אותה מחר לחדר ניתוח ושמים לה צינור קטטר מכל כליה .
ילדה בת יומייים ..
אני מתפללת ומאמינה בהשם יתברך שהכל ממנו והוא יבריא לי אותה ..
שבועים בטיפול נמרץ אשקלון שניידר ..
בגיל שבועים מכניסים אותה לניתוח של 8 שעות לפתוח את הסתימות בכליות 4 קילו של אהבה שוכבת במיטת ניתוחים .
בחוץ כולם קוראים ספר תהילים שלם .
אחרי 6 שעות יוצא הרופא ואומר הניתוח עבר בהצלחה .
היא יוצאת גיבורה קטנה .. מסדרים אותה אני ואימא נכנסות ופתאום המוניטור מראה 0 נשימות הילדה סגולה מוציאים אותנו ועושים לה החייאה אני מחוץ לדלת צועקת שמממממממממע ישראל . אתה נתת לי אותה אתה לא תיקח אותה .
הרופאים יוצאים ואומרים הכל בסדר ייצבנו אותה .
הסיפור עוד ארוך ... כבר שנה שאנחנו בבית החולים עם דלקות חוזרות בשתן .
אבל לא משנה מה האמונה היא הדבר האימיתי .
כל הזמן הזה האמנתי שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה על הגוזל הקטן שלנו .
אביגיל שלי המלכה שלי הכניסה אור ושמחה לחייינו .
תאמינו .. לא משנה מה עברתי עוברת ועוד יעבור הכל ממנו בהשגחה פרטית עבורנו

שלום,
תודה על השיתוף בחוויה, אכן דרמה לא קטנה.
שמח בשבילכם שנראה שהכל מסתדר לטובה.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב לכם

כוויה גדולה דרגה 2 שעשו לפעוט בחדר ניתוח (ולא ידעו להגיד לי ממה זה) בזמן שהיה מורדם 5 שעות. באמת שאין מה לעשות רק אם נשאר צלקת? למרות שבקצב הזה לצערי כן תישאר צלקת גדולה.

אשמח להתייעצות עם עורך דין מטעמכם לגבי האפשרות להגיש תביעה על המקרה, למרות שהנסיבות של הכוויה לא ברורות ואיני יודעת מה גרם לה.

הרופאים לא נתנו תשובה אמיתית כששאלנו איך זה קרה. בשלב זה, אני מעדיפה לא לחשוף את שם בית החולים שבו הילד עבר את הניתוח.

אני מבקשת חוות דעת של עורך דין - תודה מראש.

שלום רב,

ראשית במקרה כזה הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות עובר לכתפי בית החולים שכן את כמובן לא היית נוכחת בניתוח ואין לך דרך לדעת מה קרה בעת הניתוח שגרם לכוויה.

המשמעות של העברת הנטל היא רבה שכן במצב זה במקום שהתובע (כפי שבד"כ קורה) יצטרך להוכיח את הרשלנות על בית החולים להסביר מדוע לא התרשל.

אני יכול לומר מניסיוני שבניתוחים לעתים מתרחשות כוויות בעת שימוש במכשיר חשמלי לצריבת דימומים וחיתוך רקמות אשר נקרא דיאטרמיה המחייב חיבור של גוף המנותח לפלטת הארקה. כאשר פלטת ההארקה לא מונחת כראוי עלולה להיווצר כוויה. איני יודע כמובן אם זה המקרה אצלכם אך זהו גורם שכיח להיווצרות כוויות בניתוח.

אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני למתן הסבר ויעוץ מלא.

בברכת בריאות והחלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר

עכשיו אתה בן שלוש, איך עברו להן שלוש שנים מאז הלידה ששינתה את חיי?

הפכת סתם יום בחודש כסליו ליום משמח. "נס חנוכה שלי". היום לאחר זמן אני מבינה ויודעת שהלידה שלך הייתה לידה שהיו מתים ממנה פעם, בוא תצלול יחד איתי אל הרגעים ההם.

את הלידה הראשונה שלי אני לא אשכח לעולם, ולא רק בגלל שהיא הפכה אותי לאימא בפעם הראשונה אלא בגלל הסיבוך שהיה בה והשפיע על הלידות הבאות אחריה.

את ההריון הראשון שלנו גילנו בהפתעה לאחר כמעט שנתיים מהיום שבו התחתנו זו הייתה הפתעה. הפתעה משמחת , במיוחד שנודע לנו שזהו בן בכור. ההריון התגלה לפני ליל הסדר וזו היתה מתנת פסח מושלמת, השגרה נמשכה כרגיל יום יום נסעתי ללימודי התואר השני באוניברסיטת בר אילן, רק שעתים וחצי נסיעה כך עד מספר ימים לפני הלידה.

ההכנות ללידה כללו דולה ולימוד קורס פרטי להכנה ללידה. הלול והשידה החדשים שקנינו לך הגיעו, שאפתי את ריח העץ הטרי והרגשתי מוכנה רק שתצא.

את השבת האחרונה לפני הלידה שבתנו אצל סבתא וסבא העברנו חויות, סבתא סיפרה על הלידה של אבא שנולד בשבת והרצנו צחוקים שרק התינוק לא יוולד בשבת כמו אבא שלו.

מוצאי שבת
מוצאי שבת אני מרגישה שרטוב לי בתחתונים מעולם לא ברח לי שתן לפני כן, פתאום אני קולטת שאולי זו ירידת מים. אני מייד אומרת לאבא ומתקשרת לדולה שלי היא אומרת שזו ירידת מים ונמהר לבין החולים כי אני צריכה לקבל אנטביוטיקה בשל gbs.

מיון יולדות הדסה עין כרם.

זוג בעל ואישה, האישה בהריון מתקדם לקראת לידה יושבים ומחכים לבנם הבכור שיצא לעולם המקום זר להם והם לא יודעים מה יקרה חוששים ודואגים ושקט שקט של מוצאי שבת.

הגענו למיון יולדות הדסה עין כרם, אחות קשוחה מקבלת אותי ומבקשת לבצע בדיקת פתיחה. היא לא מצליחה ואומרת "איך תלדי?". בסוף רופא מאשר שזוהי ירידת מים. אני מתאשפזת במחלקת יולדות ג במסדרון, ומתידדת עם כל מיני נשים. בלילה אני שומעת קולות שאני לא רגילה אליהם למשל כמו צעקות של אישה עם פיצוטין בלי אפדורל ומתעוררת מכאבים קלים ומאחיות שנסות לפתוח לי וריד בסוף מגיע המרדים ומצליח לאחר חמישה ניסיונות שלהן.

יום ראשון
בוקר ואני עייפה לאחר לילה ללא שינה, ביקור רופאים כבר אז עולה השאלה בנוגע לאגן המאוד צר שלי. ההנחיה לבצע ניתוח קיסרי או לידה בזירוז ואני בשנטי שלי עדיין לא מרגישה צירים בכלל אבל הירידת מים נמשכת.

הדולה מגיעה לקראת השעה 12 בבוקר ורואה שהלידה לא מתקדמת ומבקשת לחזור הביתה לאחר שהייתה איתי בחדר לידה לזירוז. חדרי הזירוז לא פנויים ועליתי למחלקה למסדרון, אני רואה דם אני נלחצת פוחדת שאני מאבדת אותך, אבל אומרים לי שזה טוב ויש התקדמות.

ואז החלו הצירים. בהתחלה כאבים קלים שעוד יכולתי להתמודד איתם, אחר-כך נשענת על הקיר וצועקת והמים ממשיכים לרדת ועם כל ירידת מים הכאבים מתחזקים ועולים אני לא יודעת כמה שעות הלכתי ככה שבעלי תומך בעמוד האינפוזיה וסופר איתי עד 10 בכל פעם שמגיע ציר. לא יכולתי לא לשבת לא לעמוד רק ללכת. אחות מציעה לי להיכנס למקלחת ובנות חמודות מהחדר ליד מסכימות אני נכנסת למקלחת הכאבים מתעצמים ואני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ושבא לי לצאת ושזה יגמר. בפעם האלף שעברתי ליד האחיות אחת מהן שמה לב שהצירים מתחזקים ונהיים קרובים אחד לשני היא מבקשת שנעשה בדיקת פתיחה כדי לבדוק התקדמות את בפתיחה שש את יורדת לחדר לידה.

חדר לידה
אני עם כאבים איומים היו צריכים שלושה אנשים כדי להחזיק אותי כדי שלא אזוז באפידורל שהגיע לאחר שעה בערך. כשהייתי בפתיחה 7 הדולה הגיעה, לאחר קבלת האפידורל ושבעלי סיפר לה על התקדמות הלידה. אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה רק אני יודעת שאת כל השעות שבאמת הייתי צריכה אותה היא לא הייתה.

מפעם לפעם הדולה מזיזה אותי ומניעה לי את הרגליים ואני שוכבת במיטה ומגבירה את כמות האפידורל. לפעמים הדולה מבקשת ממני להתפלל ואומרת לי שמות אני מתפללת על עצמי, עליך, ועלינו. הדולה אומרת לי שכדאי שאשן ואני נרדמת.

מעירים אותי את בפתיחה מלאה אני מתבקשת ללחוץ אותך לאויר העולם. בהתחלה אני לא יודעת איך אבל הרופאים והמיילדות כולם מעודדים "את עושה מצויין". אני רואה את הראש "איזה צבע שיער יש לו ?" אני שואלת. המיילדת עונה שהיא לא רואה את הצבע כי הראש עולה כל הזמן ויש כבר בצקת בראש שלו. ואז זה קרה החדר מתמלא רופאים והרופא הבכיר מסביר לי את כבר 36 שעות בירידת מים 3 שעות בפתיחה מלאה, התינוק שלך נתקע בתעלת הלידה והדופק שלו כמעט 0. הוא בסכנת חיים - או ואקום או ניתוח. חייבים להוציא אותו בדקות הקרובות. לא הסבירו לי על ואקום, גם לא הדולה, אני רק חשבתי לי שאחרי כל השעות האלו אני רוצה ואקום ולא ניתוח. הכל קרה כל כך מהר, הם מכינים את החדר לקבלת התינוק והרופא מנסה עם הואקום - פעם ראשונה לא מצליח, פעם שניה הוא מבקש ממני תלחצי את הלחיצה של החיים שלך ואני לוחצת את הלחיצה של החיים שלי ואז מרגישה הקלה .

כשנולדת לא בכית , רק אחרי מכה קלה בישבן היה לך חבל טבור כרוך פעמיים סביב הצוואר . בהתחלה המדד שלך היה 9 ואז 10 ניצלת בנס נס חנוכה שלי.

מביאים לי אותך יצור קטן חדש ששוקל רק 2.666 קילו. עטוף. אני מסתכלת עליך ובוכה ולוחשת הנה אתה כאן ואני אימא. אבא מצטרף לאחר שהדולה קראה לו. אבא ישן הלילה בזמן שאנחנו עבדנו קשה. אני מסתכלת על העיניים הכחולות, אתה מסתכל עלי - רגע בל ישכח. ואז הרופא שואל איך אני מרגישה אני אומרת לו שאני מרגישה קרועה. הרופא אמר שיש קרע בדרגה שלוש שצריך לתפור בחדר ניתוח בהרדמה כללית. קרע בדרגה שלוש זה כל חיץ הנקבים עד פי הטבעת לא כולל.

חדר ניתוח
אבא והדולה מלווים אותי לחדר ניתוח. ואתה עובר למחלקת התינוקות עם אבא לטיפול והשגחה רציפה.

שלום,

כתבת יפה, מעניין ומרגש. מאחל לך בריאות שלמה ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

כל מי שמכיר/ה אותנו מקרוב יודע כמה זמן בעלי ואנכי חיכינו לילדים.

התחתנו לפני שש שנים. עברו כמה חודשים, עברה חצי שנה והחלו השאלות: אתם חרידיים אתם לא רוצים ילדים? כמה זמן אתם נשואים? ועוד כל מיני שאלות חכמות.

בעלי ואני לא חששנו לרגע ידענו שזה יבוא בזמן שלו. אבל לאחר שנה החלטתי שאכן צריך לבדוק מה קורה.(כל מי שחוותה את זה יודעת ששנה זה כמו 20 שנה בנסיון כזה).

הלכנו לרופאת משפחה / נשים והיא בתגובה: שנה זה כלום לנסות ואמרה שאולי אנחנו מפספסים את הביוץ ולכן זה מתעכב ונתנה כמה טיפים ואמרה שאם זה לא יתפוס ללכת לרופא פוריות.

לצערי זה לא תפס והתקדמנו לרופא פוריות. בהתחלה הוא נתן כדור כל שהוא מספר פעמים ולפעמים גם הכפיל את הכמות אבל שוב לצערי זה לא תפס. החליט לעבור לסוג אחר של טיפול שניקרא: הזרעות שבד"כ מבצעים אותו 3 פעמים לפני שמתחילים IVF הפריה חוץ גופית.

ביצענו את התהליך הזה פעמיים ושוב לצערי זה לא ניתפס ואז הרופא החליט שאין טעם לבצע עוד הזרעה אלא לשלוח אותי לצילום רחם.

ביצעתי את הצילום רחם ולעולם אבל לעולם אני לא ישכח את הפרצוף של הרופא שיצאתי מהחדר. שאלתי אותו איך הצילום? הוא בתגובה תחזרי לרופא שלך והוא כבר יסביר לך הכל.

דף האבחנה היה אצלי ביד אז כרגיל חחח ניכנסתי לדוקטור גוגל ושם כבר הבנתי שיש בעיה כל שהיא...אבל אמרתי לעצמי טוב נו, תמיד גוגל מגזים נחכה למה שהרופא יגיד.

יום למחורת כבר התצייבנו אצל הרופא. הוא רואה את הצילום ואומר לנו תשבו. כאן כבר הייתי חצי מעולפת, ומראה לנו את הצילום ואומר: החצוצרות שלך חסומות לגמריי ואין סיכוי בעולם במקרה כזה להיכנס להריון בצורה טיביעית ותצטרכו לגשת להתחיל תהליך של הפריה חוץ גופית בבית חולים כל שהוא, וציין שבמקרה שלי רוב הסיכויים קלושים להיכנס להריון על ההתחלה של ביצוע התהליך והתחיל להוציא לנו ניירת ומרשמים של תרופות / זריקות שאין להם סוף.

הלכנו לפגישה בבית חולים להתחלת התהליך ואמרו לנו לחכות שאקבל מחזור ואז מתחילים ...טוב כבר כל הזריקות / התרופות נימצאים בבית ואנחנו סוג של כביכול השלמנו עם המצב ופשוט מחכים למחזור שיגיע.

עובר שבוע, שבועיים, שלוש וחודש והמחזור לא מגיע (אציין שלא התרגשתי מזה בכלל כי היו פעמים שזה קרה וגם כל פעם היתחדד לי הקול של הרופא שאמר שאין סיכוי להריון טבעי).

מחכה עוד קצת ואומרת לעצמי הנה בטח הוא כבר מגיע ולא לא הגיע. מתקשרת לרופא אומרת לו: דוקטור מאחר לי המחזור בחודשיים יש סיכוי להריון והוא בתגובה: חד משמעי לא

ואמר תחכי עוד כמה ימים ותראי שתקבלי אמרתי לו אוקי. חיכיתי ואין שום מחזור באופק יום שישי בדיוק היתי בבית מרקחת ואמרתי על הדרך אני יקנה בדיקת הריון ונראה מה יהיה למרות שתוך תוכי אמרתי שאין שום סיכוי בעולם הרי זה מה שהרופא תמיד אמר לי.

באה הביתה מבצעת את הבדיקה ורואה 2 קויים. מתקשרת בדמעות לבעלי והוא מאמי קחי אוויר לפעמים הבדיקות לא נכונות (הוא לא רצה שאני יתאכזב) מתקשרת שוב לרופא ומספרת לו על הבדיקה והוא שוב מוריד לי את הכל ואומר אין סיכוי אבל יום ראשון על הבוקר תעשי בדיקות דם ותעדכני אותי.

הולכת לבצע בדיקת דם בשעה הכי מוקדמת שיש וכל שעה מאז ניכנסת לאפליקצייה לבדוק את התוצאות ואז חשכו עינייי לטובה. רואה תוצאה של הבטא גבוההה במיוחד. מתקשרת לעדכן את הרופא והוא אומר ואוווו - דחוף לבית חולים לבצע אולטרסאונד כי במקרה שלך זה יכול להיות הריון מחוץ לרחם.

רצנו בטיסה לבית חולים מבצעים אולטרסאונד והרופאה צועקת יש דופק ואנחנו מה?מה??מה? אבל הרופא אמר שלא אוכל להיכנס להריון טבעי בחיים! והכל בסדר? זה לא מחוץ לרחם?

והיא אומרת לא ממש לא. מסבירים לה כמה זמן חיכנו ומה עברנו.

וכאן את זרם הדמעות של כולנו אתם בטח יכולים לתאר.

אחרי 9 חודשים הנס של חיי יצאה לאויר העולם.

כמובן שהזריקות נירתמו לנשים אחרות בתקווה שלא יצטרכו להישתמש בהם לעולם!

בורא עולם רוצה לצעוק אליך,רוצה שכולם ידעו כמה אתה גדול,כמה שום דבר לא מובן מאליו!

ה' לא יעמיד אדם בנסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו וזה המשפט שליווה אותי בכל השנים האלו.ותמיד הרגשתי איך הוא מחזיק לי את היד ואומר לי: יפה שלי אוטוטו את תקבלי את מתנת חייך... עוד קצת אהובה שלי

מבחוץ הייתי חזקה אבל בבית הייתי נשברת, מתפרקת,מתפללת לבורא עולם בדמעות אני רוצה להיות אמא!

החלטנו לקרוא לה:ענהאל כי לגמרייי ה' ענה לתפילתינו. תודה לבורא עולם הענק.

בתפילה ענקיית לה' הטוב שיזכה את כל מי שחפץ לדבר המושלם הזה בהכי קלות שיש

שלום,

סיפור מרגש ומשמח, מדע הרפואה עדיין רחוק מלהיות מדויק וגוף האדם מפתיע בכל פעם מחדש.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר

הריון שני. שבוע 39+6. בטן עצומה עצומה עם ריבוי מי שפיר. מוגדרת הריון בסיכון עם חשד לסכרת סמויה.

הגעתי לבית חולים תל השומר תוך כדי צירים אחרי ששחררתי את עצמי מלניאדו כי המליצו לי ללכת לקיסרי (חשד לסכרת סמויה ותינוק גדול עם ריבוי מי שפיר כולל צירים של מעל 10 שעות שעדיין נתקעו בשלב לטנטי עם ראש גבוה ופתיחה קטנה, הובילו את רובו המוחלט של הצוות בלניאדו להמליץ לי לעשות קיסרי).

מרגע שהבנתי שקיסרי זה הכיוון הבנתי שאין לי טעם להשאר בלניאדו והחלטתי על מעבר לתל השומר (שלל סיבות), בעיקר לאור העובדה שיש לי אפשרות לעבור שם למלונית אחרי יומיים ולהיות בפרטיות.

חשוב מאד להבין:

לא תכננתי בחיים סיטואציה של קיסרי!! להפך. הלידה הקודמת שלי היתה כה קשה נפשית ופיזית שעשיתי הכל בהריון הזה כדי שתהיה לי לידה מתקנת. קורס היפנו מדהים. הדבר האחרון שעלה על דל שפתיי היה קיסרי. ניסיתי להשאר אופטימית כל ההריון.

תתארו לכן שתוך כדי צירים אומרים לכן שאתן צריכות לשקול בכובד ראש קיסרי. אחרי הריון מפרך וקשה מאד. אחרי שתכננתן חוויה מתקנת ותוך כדי שהתחילה לידה טבעית מעצמה. זה היה שוק חיי. בכיתי את נשמתי. לא לזה ציפיתי. כולן דיברו איתי על החוויה המתקנת של לידה שניה.

לא באמת הצלחתי להחליט. זה היה בחירה בין רע לרע מאד מבחינתי. אבל אחרי לא מעט זמן ששקלנו הכל הבנתי שזה יהיה לטובת הבן שלי וכנראה גם לטובתי ללכת לקיסרי עכשיו ולא להמתין לבוא הצרה וחלילה להיות מובהלת לקיסרי חירום, אז לקחנו הכל ונסענו תוך כדי צירים לתל השומר.

עוד מהרגע שהגעתי לתל השומר היו חלק מאנשי הצוות לא נחמדים עוד במיון יולדות. אחת האחיות שאלה אותי בזלזול למה באתי מלניאדו. אבל ניחא. ( היו להבדיל גם נשות צוות מקסימות במיון).

אחרי שבדקו אותי והעריכו את המשקל הכניסו אותי לחדר לידה והגיעה האחות האמונה עליי. קצת מוזרה כזו שלא יודעת להרגיע ולומר את המילים הנכונות.

המים במקלחת היו רותחים ואז קפואים. לא משהו שיולדת יכולה להשתמש בו בטח לא משהו שיקל על תהליך לידה וצירים. השירותים אחרי שימוש אחד נסתמו. לא החליפו לי חדר. ניחא.

במשך כל הזמן הזה שהמתנתי לרופא שיגיד לי מה חוות דעתו בעצם המתנתי עם צירים בחדר לידה. וכל חצי שניה נכנס מישהו לחדר. אנשים לא רלוונטיים. תחנת רכבת. תחושה של אפס פרטיות. מאד לא נעים.

הרופא נכנס לאחר זמן מה, דווקא היה מאד נחמד אמר לי את ההמלצה שלו. אחרי שנפל הפור נתנו לי לחתום על מסמכים אבל לא הסבירו כלום כמובן. הכל נורא ענייני טקטי. עוד אחת מהעדר.

לקחו אותי לחדר ניתוח אבל בכניסה אליו נכנס ניתוח חירום והחזירו אותי לחדר לידה. ככה עברו כמה שעות. בשלב מסוים כשהבנתי שלא יודעים מתי אכנס לניתוח ביקשתי אפידורל כי הבנתי שאני לא מוגדרת כחירומית אלא רק כדחופה.

הסבירו לי שאם אני לוקחת אפידורל ההרדמה תהיה אפידורלית ולא ספינלית. לא אמר לי יותר מידי ורק כאבתי כבר ככ הרבה שעות שרציתי שמישהו יפסיק את הצירים כדי שאוכל גם להרגע לקראת הניתוח.

ברגע שהמרדים התחיל לטפל לי בגב וקימר אותי באופן מאד לא נעים וברוטלי אז החליטו האחיות שזה הזמן הכי טוב לעשות החלפת משמרת בתוך החדר. והופ מי נכנס לחדר?

אח גבר. כשאני עם גב וטוסיק חשופים על המיטה, רכונה עם הפנים למטה ולא יכולה להסתכל עליו.

הרגיש מאד לא נעים. ביקשתי במפורש שאני לא רוצה שיטפל בי גבר תוך כדי שאני שעונה ככה מבלי שאני בכלל רואה אותו. והתחילו להשתיק אותי שהוא לא יבצע לי בדיקות וגינליות וכדומה.

(ואני שואלת מה הקשר? ביקשתי שלא יהיה לי אח גבר ופשוט ביטלו את הבקשה שלי.) הוא גם לא ידע להתמודד עם הסיטואציה וניסה לספר בדיחות מפגרות שרק עצבנו אותי.

אח שלי: אני לא חברה שלך. אני אישה. במקרה גם דתיה. שלא מעוניינת שתהיה בחדר שלי כרגע במצב נפשי לא פשוט ואינטימי חשוף.

אני קופצת בכוונה להכנה לקיסרי כי מבחינתי הרגע הזה זה הרגע שנחרט לי בזכרון כטראומה.

העבירו אותי כשאני עם אפידורל לחדר ניתוח.
בעלי הלך להכין את עצמו.

אני בסטרס מטורף. משתדלת להסדיר נשימות אבל מאד לחוצה וחרדתית. מרגישה פחד משתק.

שלושה אחי חדר לידה התחילו "לטפל" בי. מבלי שהם מציגים את עצמם. מבלי כמעט אינטראקציה. מתחילים לגעת לי בגוף. אני עם חלוק. משותקת ברגליים. משכיבים אותי על מיטה מעלים לי את החלוק. אני ערומה. המון אנשים יוצאים ונכנסים לחדר מבלי שיש לי סיי בעניין.

אני לגמרי חשופה חוץ מהחזה.

מתחילים לסבן אותי, לקרצף אותי ואחכ לגלח אותי. לא מדברים איתי לא מדברים אליי. ואז כופתים לי את הידיים. בלי שום הכנה. בלי שום הסבר ואני רועדת. ממש רועדת. שואלת איפה בעלי. בקושי עונים לי וגם כשעונים עושים טובה.

הרגליים שלי מפושקות על מעמד כזה כמו של גניקולוג. אני ערומה והרגליים כפותות. מעלים לי החלוק למעלה שמים עוד חוצץ אני לא רואה מה קורה.

תחושה של בשר בנוסח לשחיטה או של גופה שמנותחת בשיעור אנטומיה.

מלא אנשי צוות יוצאים ונכנסים. אני בסטרס מטורף. בוכה. והתחושה שלאף אחד חוץ מאחות חביבה לא אכפת.

הרופאים נכנסים לחדר ויש שני מרדימים מאד לא נחמדים. אני מבקשת לשאול שתי שאלות והמרדים מזלזל בי וצוחק עליי מול הרופא ואומר: "רק שתיים?"

מתחילים לעשות עליי טסט ובעלי עוד לא בחדר. בסוף הוא נכנס כשכבר התחיל הניתוח.

כמובן שהרגשתי הכל בניתוח. חוויה מאד לא נעימה. לא ברמה של צרחות אבל ברמה שמאד מאד מטרידה. לא יודעת אם זה בגלל שההרדמה היתה רק אפידורלית.

אחרי הניתוח הרדימו אותי כנראה בשלב התפירה ונתנו לי מורפיום אבל גם את זה לא סיפרו לי. פשוט התעוררתי בחדר התאוששות ממוסטלת לגמרי.

אחרי ניתוח וההתאוששות שמו אותי בחדר במחלקה עם ארבע נשים. זוועה. (אגב שירותים מחוץ לחדר משותפים לחדר הזה ולחדר נוסף. כל המלווים של הנשים כמובן משתמשים באותם שירותים ואפס תחושת פרטיות) לא שאלו אם אני רוצה הפרדה או לא. כל אישה שם בחרה משהו אחר ובלילה אחרי קיסרי כשאת הכי שפוכה והפוכה וכואבת את צריכה להתעורר מתינוקות של אחרים. מבעלים של אחרים.

בעלי לצערי לא היה איתי בלילה אז הייתי נתונה לחסדי האחיות. והיו שם לא מעט אחיות לא נעימות שנתנו תחושה שאני מעיקה עליהן עם הבקשות שלי ונתנו לי להרגיש לא טוב עם זה שאין לי ליווי. לאחת מהן לקח מעל שעה להביא לי אופטלגין באותו לילה. ואני כמובן לגמרי "נכה" מהניתוח.

כמובן שאת התפרים עשו עם סיכות. כשהוציאו לי כאב לי כאבי תופת. חלקן של הסיכות חוברו בצורה שרלטנית וממש ממש נתקעו בבשר..גם חלק מהחתך פתוח לי עדיין ואני מטפלת בו באופן עצמאי בבית.

זה פחות או יותר מסכם את החוויה הנהדרת שהיתה לי בתל השומר.

מכל התיאור הזה מה שהכי היה קשה לי זה התחושה שאני לא בן אדם בעיניי הצוות הרפואי אלא עוד מקרה או עוד מטופל. לא הציגו את עצמם חלק מהאנשים. לא נתנו פרטיות והכי חמור לא כיבדו את הסיטואציה. לא כיבדו אותי ולא את הגוף שלי.

מאד מתלבטת מה לעשות עם זה. מאד קשה לי עם זה.

בעלי לצערי לא מבין למה זה נחקק כטראומה אצלי. שזה עוד יותר מקשה עליי.

חרא

אל תלכו לתל השומר.

שלום רב,

תודה על השיתןף בחוויה הלא פשוטה שעברת.

כדי להעריך אם הדברים מתאימים לתביעת רשלנות רפואית צריך יהיה לקבל יותר פרטים ולעיין בתיעוד.
מנסיוני לעיתים טיפולים רפואיים נתפסים על ידי מטופלים כהתרשלות המצדיקה וראויה להתברר בתביעה בשעה שאינם כאלו לפי הדין ולהפך - לעיתים המטופל כלל אינו ער למה שהתרחש ולכך שיש מקום להגיש תביעה.

משרדנו ניהל ומנהל תביעות רשלנות רפואית אל מול בית החולים שיבא תל השומר גם בנושאים של מיילדות וגניקולוגיה וניתן להתייעץ עמנו בנושאים אלו.

בריאות שלמה ומלאה,
עורך דין עופר סולר

נשמע מזעזע ,בכל רמה אפשרית.

את חייבת לכתוב / להגיש תלונה למען הבאות אחריך. לא יודעת אם צריך עורך דין או לא, אבל לא לעבור בשתיקה.

עברתי לפני 7 חודשים בבית החולים לניאדו והיה מכיל ומכבד למרות כשפתחו היו הידבקויות והרופא בה אלי והסביר לי הכל ניתוח של 50 דקות הפך ל2.5 ולאורך כל הזמן הוא מסביר לי מה הוא עושה ואחרי שלקחו את הילדה שאל איזה מוזיקה אני אוהבת והשמיעו ברמקול של החדר ניתוח .

מזל טוב הרבה נחת ושמחה

וואוו סיוט. פשוט סיוט. תל השומר לפי כל הסיפורים ששמעתי עד הלום - זוועה. משחטה. לא מעניין אותם כלום כבני אנוש. ודווקא לניאדו נשמע מהחוויות 'עדין' יותר לעיכול.

אני נותחתי בפעם ה - 2 בבית חולים איכילוב ולא נגעו בי גם כשהייתי ברמה של חירום, עד שאישרו לי את כל בקשותיי. החל מאפס הפרדה / ביות מלא לאחר ניתוח קיסרי ועד ל -לא לקלח ולא לבדוק בלי נוכחות ההורים ועוד...

מתל השומר שומר נפשו ירחקו. בודדות אולי זוכות ליחס אנושי שם. מלא סיפורים של רשלנות רפואית ויחס משפיל. עצוב ומקומם.

בשלישי ב"ה תעברי תיקון לכל ההריונות.

שולחת לך חיבוק ענק

אז אחרי שנתיים וחצי פלוס לידה נוספת שאחרי גם אני רוצה ל"חשוף" את סיפור הלידה שלי את הנס הקטן שלי, ודדוקא כאן בזמן הזה בעיתוי הזה בחנוכה, אני נגד פוסטים קורעי לב אבל אם בפוסט זה יווצר מצב שעזרתי לאישה אפילו אחת השגתי עולם ומלואו.

היריון ראשון תקין עובר בקלות מגיעה לשבוע 40 ולא יאמן איך ה9 חודשים האלה רצים כמה חששות היה לי מהלידה תמיד חשבתי שתהיה לי לידב לא קלה.ועל כך נאמר מחשבה מייצרת מציאות

נחזור לסיפור...והופ... כיאה לשבוע 40+ מעקב כל יומיים.

מגיעה לשבוע 40+5 מתחילה להתגרד אבל לא גירןדים עדינים כאלה ששורטים ויוצא לך דם ושטפי דם? בדיוק כאלה. הולכת לרופא.
הרופא מפנה לביצוע מוניטור , בקושי יש תנועות. ?אבל לא מסתכנים שולח לבית חולים , בית החולים עושה לי בדיקה של מלחי מרה ( תפקודי כבד) ורואה שקיימת גם רעלת הריון.

נשארים להתאשפז. מחכים לזירוז יומיים, ב00:31 בלילה האחות מגיעה אליי אסתר את יורדת לחדר לידה omg לא לא רוצה אבל מה היא תשאר שם לנצח הקטנה היא צריכה לצאת מתישהו? יאללה תתגברי על עצמך. יורדים לחדר לידה מכניסים לי פרופס בנתיים מתקשרת לאמא שלי ולאחיות שלי שיתכוננו להגיע למה אני לא יולדת בלעדיהן.

הפרופס משפיע יותר מידי צירים מדומים כל דקה זועקת לשמיים ולא מצליחה להרגע
מבצעים בדיקת פתיחה 2.5 רוצה אפידורל דחוף לא רוצה לחכות דקה בלי. אחרי שעה מגיע מרדים מזריק לי אפידורל. זהו מצאתי את הנחלה שלי. בנתיים 6 וחצי בבוקר ןפתיחה 3 וחצי בקושי זז.. חולפות השעות שעה 10 בבוקר פוקעים את המים פתיחה 5... שעה 14:00 מתחילים פיטוצין לזרז פתיחה 7 והופ נתקענו... מגיעה שעה 15:30 החלפת משמרות מיילדות .

נכנסתי לי מיילדת שלא כל כך מתחברת אליה אבל שטויות מי אני שאשפוט הרי היא מיילדת כבר 20 שנה?

מביאה לי איזה ריחון להריח בודקים פתיחה 10. אבל הראש עדיין למעלה צריך להתברג אחיות שלי תופסות אותי מכל צד ומוזיזות אותי מצד לצד.

המיילדת בודקת הופה... פתיחה 10 ראש למטה מתחילים ללחוץ אסתי כל פעם שאני אגיד לך 3 את לוחצת אבל תתרכזי,תמר מליזה ( אחיות שלי) תתפסו את הרגליים אחת מכל צד ותרימו לה גבוהה דיהיה יותר קל.

ואנחנו מתחילים - אסתי עכשיו תלחצי 1.. 2..ו-3 עכשיו יופי... עוד קצת... אך ככל שעובר הזמן אין תזוזה אני כבר שעה בלחיצות של 10 וכלום עוברת עוד חצי שעה ועוד חצי שעה רןאים את השיער אבל משהו שם תקוע... עברו שעתיים מהלחיצות של 10. מהזמן לידה , המיילדת מרימה את הטלפון בשיא האטרף.

מחייגת לבן שלה שמה אותו על ספיקר ואומרת לו חיים שךי תחמם לך שניצל וציפס. ןבנציים אחיות שלי רואות במוניטור ציר והיא לטץא מתייחסת הן מעירות לה והיא מתעלמת . אחותי אומרת לה תגזרי אותה, היא שעתיים וחצי בלחיצות של 10

תעזבי את הטלפון בצד אך ללא הועיל, אל תהיו לחוצות בסוף היא תלד היא אומרת .
הלכה הצידה ונזכרה להניח את הטלפון- ועוד איך.

אחרי 3 שעות של לחיצות של 10 בלי לגזור בלי להציע וואקום או מלקחיים או לשלוח לקיסרי
ילדתי את הבכורה שלי האושר שלי והיא החליקה בבת אחת לתוך הידיים של המיילדת.

וואי יש!! סופבוף היא יצאה , כולם מתלהבים מצטלמים בחדר. ואני? אני עם הרגשה פנימית רעה.

מבקשת שיתפרו אותי ולעוף משם. היא אומרת לי המיילדת אין תפרים הכל בסדר, אמרתי לה את בטוחה? היא אומרת לי כן. הכל בסדר ילדת לידה רגילה ראשונה בלי תפרים. נשארתי בחדר לידה להתאוששות קלה השעה 20:00 הגיעה .
המשפחה שלי ירדה לבית שעה אחרי הלידה. היה לנו אירוע משפחתי.

נכנס המנהל של החדר לידה לעשות בדק בית לשאול מה קורה הוא מרים את השמיכה והופ חשכו עיניו. ועיניי. ועיני כולם בעצם המיטה שלי מגואלת הדם. ספוגה.

קורא במכשיר קשר כירורגים לחדר 4 דחוף הקפצות עכשיו. מסתבר שלא רק שנקרעתי אלא נקרעתי עד פי הטבעת.

מפה לשם תוך 3 דקות רופאים עומדים לי מעל הראש ןמספרים לי שכרגע אני מאובחנת בקרע דרגה 4 צריך לנתח אותי , מה יהיה אם הניתוח לא ייצלח,
גברת טייב אם לא יצלח הניתוח במקרה הכי גרוע את תסתובבי עם שקית שתן וצואה במותניים ואם הכל יהיה תקין אז מידי פעם יהיו לך בריחות. חשכו עיניי . אני רק בת 22? אני רוצה את התינוקת שלי לראות אותה? מה בריחות ובלי לשים לב אני מובלת לכיון החדר ניתוח בדלתות מסתוריות להגיע כמה שיותר מהר כיון שאני מאבדת דם.מרגחשה בסרט רע שאני הגיבורה הראשית.

בניתוח שעברתי ערך כ3 שעות ההייתי מטושטשת ועם האפידורל עדיין, קשרו לי את הלשון הרימו אותי עם האגן כלפי מעלה ,
הראש כלפי מטה. 3 מנתחי רפואת נשים 2 כירורגים ן3 מרדימים
כל רגע מישהו מכניס לי לפה צמר גפן עם מים כי אני מתייבשת הידיים קשןרות לצדדים כל המסכים של החדר והאורות עליי וכל 3 דקות דוקרים אותי בידיים למדדים.
הרגשתי שחרב עליי עולמי. שכחתי שקבלתי מתנה והיא מחכה לי ביולדות א'. אחרי 3 וחצי שעות. יצאתי מהניתוח באפיסת כוחות רואה את אמא שלי ובעלי בחוץ בוכים ולחוצים.בעלי בא אליי בוכה ואומר איך את עוברת דבר כזה ולא אני הרי את כולך עדינה. ואני פשוט עוצמת את העיניים ומתעוררת ב5 בבוקר למשמע קול בכי תינוקת אבל זו לא הייתה התינוקת שלי
גם לא היו רשאים להביא לי את התינוקת שלי. טחרי הלילה שעברתי היה צריך שבעלי יגיע על מנת שהיא תגיע אליי.
לא יכולתי לקום לבד היה אסור לי .הגיע אליי אחות ב7 בבוקר שאלה אם היא תיקח אותי להתקלח אמרתי לה לא אני יכולה לבד היא יצאה ואני באה לקום וא י פתאום רואה שטני עוד מחןברת לקטטר. אני עומדת ופתאום אני מרגישה שיש לי כובד עצום בכל אזור הפות .זה היה מהניתוח . חשבתי על כל מה שקרה אמש. והחלטתי שאני לא מוותרת בעלי היה בדרך נכנסתי להתקלח (לבד) והראתי לעצמי כמה אני פאייטרית וחזקה. האחות לא האמינה שחזרה וראתה שהתקלחתי לבשתי שמלה שלי והתיישבתי על הכסא כאילו כלום בעלי הגיע עם התינוקת.
ניסיתי להראות הכי חזקה שיש אבל בתוך תוכי נוצר לו שם פצע עמוק עד כדי כך שלא האמנתי שהנפש שלי יכולנ להפגע. כעסתי על העולם הרי כל היולדות פה במחלקה קמות כאילו כלום למה אני ככה?למה אני על כסא גלגלים עם קטטטר כבר 3 ימים?
2 כדורים לשלשולים פלוס שמן פראפין בבוקר נורמלקס בניפייבר עולם. כדי שהצואה תעבור בקלות ולא תפתח את הניתוח
זה רק ההתחלה של החיים שלי שהשתנו מאז, סדרות של בדיקית לא נעימות שעברתי. ביניהם מנומטריה ריאקטלית. אולטרהסאונדים לא תקינים פיזיותרפיות סדר האכילה אחרת, לא יכולה לשבת על כסא שהוא לא מרופד דקירות בטוסיק בלי סיבה, אבל בוקר אחד קמתי עם אמונה ומחשבה אחרת, כמה את יכולה לרחם על עצמך? הכל לטובה. תודה שיצאתי בידיים מלאות. אחזור לתפקוד מלא אשנה את אורח החיים שלי לחלוטין. העיקר שאתפקד כמו שצריך ואהיה אמא ראויה לאדלי שלי לקטנה הזו.

אגב בשחרור מהבית חולים הגיעה אלייי המילדת עם זר פרחים והתנצלה על אופן ההתנהגות שלה.התנצלה על כך שלא חתכה, על כך שהייתה עם הטלפון, על כך שלא שמה לב שהייתי בלחיצות 3שעות בדרך כלל זה גג שעה שעה וחצי.

אמרתי לה ואני אגיד גם לכן -
לידה זה מאת ה' ,הקבה לא יכול להעמיד בנאדם במשהו שהוא לא יכול לעמוד בו
אז בחרתי לראות הכל בצד חיובי
סופסוף סדר האכילה שלי ישתנה, הרבה ספורט לשמור על התפקוד של המעיים יצאתי בידיים מלאות עם המלכה שלי. אומנם הלידות הבאות שלי הן יהיו רק בניתוח אבל לפחות אדע את התאריך שלי ויצטרכו ליילד מוקדם כדי שהראש לא יתברג בטעות בתעלה.

אז לא אסחב עד שבוע 40 הזכרתי לבעלי את המשפט שהוא אמר לי אחרי הלידה אבל איך את עוברת את זה דווקא את, את כל כך עדינה. אז אחרי חצי שנה החזרתי לו תשובה אני אמא, ואמא היא כל יכולה היא העוגן של כולם.
היום, אני אחרי לידה שניה - שהפעם קיסרית 3 חודשים אחרי הההיריון השני האמנתי בחוויה מתקנת בכל ליבי (מחשבה מייצרת מציאות כבר אמרתי?) .

נחשו מה? נהנתי מכל החוויה-
חוויה מתקנת לחלוטין חוויה מעצימה ומיוחדת, ההייתי שותפה לכל מהלך הלידה אני ובעלי. זה פשוט היה מהמם. וזכינו באביגיל שלי. וההחלמה מניתוח? לא קלה אבל גם לא כמו הקודמת.

גיליתי על עצמי שאני פאייטרית לא קטנה, שהכל במחשבה, וכשלוקחים הכל טוב הכל יגיע.
עד היום לא מדברים איתי על הלידה הקודמת של אדלי שלי, מציפות אותי דמעות אבל אני עדיין לא החלטתי אם זה בא מאושר וגאווה על איך שנלחמתי על עצמי. או מעצם ההתרחשות בלידה. אני רק יודעת שבחרתי בחיים
ובאותה נשימה-
נקרעתי מאהבה.

ועל זה אני מודה לה'. וגאה על כך. תודה לה'.

חנוכה שמח

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - הנושא של קרעים חמורים בלידה ואי הקפדה על ביצוע חיתוך במקרים הנדרשים הוא לעיתים עניין לתביעת רשלנות רפואית במקרים בהם נגרם חלילה נזק קבוע.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

הסיפור שלנו מתחיל ביום שישי שעבר בסביבות 5 וחצי בבוקר, אשתי האלופה מתעוררת אחרי שלא ישנה מי יודע מה במהלך הלילה ואומרת שהצירים קצת מתגברים.

היינו בשבוע 41+1 (היריון ראשון) וכששנינו כבר מצפים מאוד לבואו של קטני, אחרי כשבוע של צירים הולכים ומתחזקים וסימנים נוספים אצל אשתי על התקרבות הלידה. התחלנו לבצע מספר תרגילים בתחנות שהדולה המדהימה שלנו (עדי-אור ברכה) הכינה עבורנו בבית ולתזמן צירים, אחרי כ-3 שעות כבר ראינו שיש צירים של 45 שניות עד דקה במרווחים של 3-4 דקות. תנועות העובר קצת הצטמצמו ואחרי כ-40 דקות בלי שהרגשנו אותו החלטנו לנסוע לבית החולים, השעה כבר הייתה 11:00.

הגענו לאיכילוב (בית החולים שבחרנו אחרי המון מחקר בעזרת הקבוצה הזו וקבוצת "לידה פעילה", בשאיפה להגיע כמובן למחלקה החדשה) בסביבות 11:30 וביקשנו אולטראסאונד מהר על מנת לראות שהכול תקין, על אף שממש בירידה מהרכב בכניסה למיון יולדות אשתי חזרה להרגיש אותו. האולטראסאונד והמוניטור שבא בעקבותיו היו תקינים, אשתי נבדקה ע"י רופא שאמר שהיא במחיקה מלאה ופתיחה 4. ביקשנו שהלידה תתבצע במרכז הלידה הטבעי (לאחר שביצענו שם סיור מקדים). המיילדת מהמרכז שליוותה אותנו בהתחלה קצת ניסתה להתעקש על נהלים כגון ביצוע בדיקת דם נוספת למקרה שאשתי תבקש אפידורל אבל התעקשנו גם ומצאנו את דרך הביניים במרבית הדברים.

לקראת סוף המוניטור הגיעה עדי הדולה שלנו ונתנה לאשתי קצת טיפולים הומאופטיים ועזרה קצת להירגע. סה"כ לאחר כשעה וחצי מרגע הגעתנו עלינו כולנו למרכז הלידה הטבעי.
השעות הראשונות במרכז היו מדהימות. אשתי עברה מהמקלחת לג'קוזי לכדור פיזיו לפי רצונה ולפי תוכנית הלידה הפעילה שתכננו מראש, באור מעומעם, מלווים בפלייליסט שהכנו ביחד ועם הרגשה באמת רגועה, שלווה ומאוד אינטימית, והמיילדת כמעט ולא התערבה.

ב15:00 התבצעה החלפת משמרת וגם המיילדת החדשה פחות או יותר נתנה לנו להתנהל כרצוננו. הייתה הפרעה אחת כאשר פתאום 2 רופאים התפרצו לחדר וטענו שהמוניטור של העובר לא תקין. המיילדת הופתעה מאוד מזה שבכלל יש להם יכולת לראות את המוניטור של הנשים במרכז הלידה הטבעי (טענה שזה הותקן ממש לאחרונה) ובכל מקרה זו הייתה קריאת שווא, סך הכול החיבור של המוניטור היה מעט רופף לזמן קצר. בשלב זה אשתי הייתה כבר בפתיחה 8.

מעט לאחר מכן, בפתיחה 10 כשאשתי על כיסא הולנדי ואני תומך בה מאחור, המים פקעו ספונטנית. מיד לאחר מכן המיילדת ציינה שהפתיחה ירדה ל-9 ושהמים מקוניאליים.

המשמעות - על פי הנהלים חייבים לעבור לחדר לידה רגיל. ניסינו להתעקש שזה כבר שלב מאוד מתקדם ושהמעבר יעשה לנו רע אבל לא הצלחנו לשכנע. זה הרגע שבו הדברים החלו להשתנות לרעה.

כבר במעבר עצמו, על האלונקה, המיילדת שהצטרפה (מחדר הלידה הרגיל) שליוותה אותנו לא הפסיקה לגעור באשתי שהידיים שלה על המעקה של האלונקה ולא בפנים (אישה בפתיחה 9 במהלך ציר, כן?).

כשהגענו לחדר הלידה נתקלנו במיילדת נוספת שהתלוותה אליה מתלמדת מקורס מיילדות. כבר מהרגע הראשון הוייב שקיבלנו מהמיילדת היה לא טוב. היא הכניסה המון ציניות לחדר, בין אם באמירות ובין אם בהתנהגות. היא לא אהבה שאשתי רצתה לבחור בעצמה את התנוחות, העירה לי מספר פעמים שהדרך שלי לחזק את אשתי במהלך ציר פוגעת במהלך הלידה, תקפה את הדולה שלנו שהיא "תופסת לה את המקום" והשיא היה כאשר אמרה בציניות כאשר העזנו למחות "אתם רוצים שאני אכניס מיילדת אחרת לחדר?".

אשתי ניצלה את ההזדמנות הזו ואמרה לה שכן ושתצא מהחדר. למזלנו הגדול אחראית המשמרת באותו זמן הייתה יאנה, איתה עשינו את הסיור במרכז הלידה הטבעי בעבר ומאוד התחברנו אליה. היא נכנסה לחדר ועל אף היותה מנהלת משמרת נשארה איתנו עד סוף הלידה. מרגע ההחלפה היינו רגועים יותר, הלחיצות של אשתי הפכו לאפקטיביות יותר כאשר בכל ציר אני מחזיק לה רגל אחת ומעודד אותה והדולה מחזיקה את הרגל השנייה ומקפידה גם לתמוך בין לבין באמצעות מגע והומאופטיה.

מעת לעת נכנסו הרופאים כדי לוודא שהכול תקין לאור המים המקוניאליים.

אחרי כשעתיים בחדר הלידה הרגיל, בסביבות השעה 17:20, כשאשתי כבר בפתיחה 10 זמן די ארוך, נכנסו רופאים שוב והביעו דאגה שיש ירידות דופק די ממושכות וצריך שהצירים הבאים יקדמו את הלידה משמעותית. הרופא הבכיר הציע במהלך הצירים שהוא ילחץ על הבטן כדי לעזור לעובר להתקדם והסכמנו מתוך חשש להגיע להתערבויות כמו ואקום. מאותו רגע היו סך הכול כ-8 צירים אבל כל אחד מהם היה קשה משמעותית מהקודמים ואני יכול להעיד מהצד שזו אחת הסיטואציות הקשות ביותר שיצא לי לחוות בחיי. הקושי של לראות אדם שאתה אוהב סובל כל כך, על אף שזה למטרה הכי טובה, הוא עצום ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות. אחרי כמה צירים עם לחיצות על הבטן שלה המיילדת והרופא המליצו מאוד לבצע חתך חיץ כדי לסייע ללידה להתקדם וגם למנוע קרעים משמעותיים, גם לזה הסכמנו על מנת לצמצם סיכונים, על אף רצוננו המוקדם בכמה שפחות התערבויות וחודש וחצי של עיסויי פרינאום מקדימים כדי להימנע מהחתך הזה.

לבסוף בשעה 17:58 אשתי ילדה בן מדהים במשקל 3.690 וכולנו התרגשנו מאוד. רופאת הילדים שבדקה אותו מיד אחרי הלידה זיהתה שקשה לו לנשום עקב בליעת מים מקוניאליים ולכן לא הסכימו להשהות את חיתוך חבל הטבור והוא נלקח מיד לחדר צדדי (יחד איתי) כדי לנקז את המים. לאחר מכן הוא חזר לקצת skin to skin על אשתי אך הרופאה אמרה שעדיין קשה לו ולכן הורתה על מוניטור של 4 שעות בתינוקייה, מאוד שונה מהחלום שלנו של אפס הפרדה ובונדינג מיידי.

כחצי שעה מההגעה לתינוקייה הרופאה הגיעה שוב לבדוק אותו והכול היה תקין. ביקשתי לאור זאת להקדים את חזרתו לאשתי כדי שיוכל לינוק ולהיות איתה אך היא סירבה, שוב "כי אלו הנהלים".

בתינוקייה לצידו של בננו היו עוד מספר תינוקות, רובם ללא הוריהם, שבכו מעת לעת ללא התייחסות ממשית מצד הצוות למעט החלפת חיתול פעם אחת (בזמן שאני הייתי שם לפחות). לא חושב שזה מעיד על חוסר אכפתיות אלא על חוסר יכולת לטפל בכל התינוקות שיש שם.

אחרי 4 שעות חזרנו סוף סוף לאשתי בחדר (היינו במחלקה הישנה בגלל הצורך בניטור אחר אשתי שהתעלפה מעט לאחר הלידה כשקמה להתקלח) ואז החל מסע איוולת של כמעט יומיים במהלכו ב-24 השעות הראשונות לא שאלו אותנו אם התינוק אכל / אנחנו צריכים משהו / מסתדרים עם ההנקה.

בנוסף לא הייתה יועצת הנקה משישי בערב עד שבת בצהריים כך שאת ההדרכה הראשונית ביצענו בוידאו בוואטסאפ עם אחותה של אשתי.

על אף שבשבת בצהריים, כ-20 שעות לאחר הלידה, הועברנו לחדר שהוגדר כ"אפס הפרדה", עדיין נאלצנו לקחת את התינוק מספר פעמים לתינוקייה (קומה למעלה, כשאשתי עדיין מתקשה בהליכה) לבדיקות וטיפולים, שבאחד מהם הרופא דוחף לפה של הבן שלנו גלוקוז מהאצבע שלו מול העיניים שלנו בלי לשאול אותנו בכלל, והשיא בעינינו זה אמירות חוזרות ונשנות שלתינוק אין צהבת ושהבדיקות תקינות לגמרי על אף שהצבע שלו היה צהוב באופן ברור (אחרי ביקור אצל רופאת ילדים - יש צהבת).

את החלק שמההגעה למחלקה ועד השחרור (כמעט יומיים לאחר הלידה) אני יכול לסכם כ"ניפוץ האשליה". המרחק בין מה שהציגו לנו בסיור (ועשינו שניים כאלו באיכילוב - אחד בחדרי הלידה הרגילים ואחד במרכז הטבעי) לבין המציאות שחווינו גדול מאוד. אמרנו זאת לצוות מספר פעמים במהלך היומיים ששהינו שם והתגובות שקיבלנו נעו בין "זה בגלל המחלקה החדשה" לבין "לא יודעת מה אמרו לכם בסיור אבל זה מה יש".

אם לסכם בגדול איזושהי שורה תחתונה - על אף שאשתי ואני מסכמים את חווית הלידה כולה כמוצלחת, אנחנו מרגישים שזה בעיקר בגלל שעשינו הכנה טובה ועמדנו על שלנו איפה שהרגשנו שהיה צורך, למרות שבפועל זה לא תמיד עזר ולכן היינו בחצי הפרדה.

השהות בחדר הלידה הרגיל, הנהלים של בית החולים וחוסר הגמישות של הצוות בעיקר במה שקשור לאפס הפרדה, חוסר האכפתיות כלפינו וכלפי הילד במשך רוב האשפוז ובעיקר הפער העצום בין מה ששווק לנו בסיורים לבין מה שהתרחש בפועל גרמו לנו לרצות להשתחרר הביתה כמה שיותר מהר.

תודה לכל מי שקרא/ה עד לכאן, מאחל לכם/ן לידות דומות לשלנו עם סיום שיהיה המשך של מה שחווינו טרם המעבר לחדר הלידה הרגיל וכמובן המון בריאות ואושר בגידול ילדיכם/ן.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה, מאחל לכם הרבה נחת ובריאות.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

ערב טוב עורך דין סולר

אבקש לשמוע את חוות דעתך המשפטית ומתוך ניסיונך בתחום הרשלנות הרפואית.

שימשתי אפוטרופוס לענייני גוף של אימי. מול מנהלת מחלקה מושחתת שהתנכלה לי ולא שיתפה איתי פעולה באופן בוטה. מנעה ממני מידע, נתנה הוראה לצוות שלה למנוע טיפולים מאימי והסתירה זאת ממני ועוד. היא בעצם חיבלה ביכולת שלי לתפקד כאפוטרופוס.

האם יש דרך לתבוע אותה שלא בערוץ המסורבל של רשלנות?

תודה

שלום רב,

נראה שהערוץ האפשרי במקרה זה יהיה תלונה למשרד הבריאות על ההתנהלות, דרך אשר לא תניב פיצוי אך יתכן שתגרום לשינוי להבא.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה שלנו...
קצת רקע.. הקטנטונת נולדה בתחילת שבוע 38 (היו צירים סדירים מוקדמים משבוע 33 בערך). ההריון נחשב להריון בסיכון גבוה בשל סוכרת הריון (מאוזנת בתזונה). ההריון מטיפולי פוריות (IVF).

אקדים ואציין שבשל הסוכרת התלבטנו אם בכלל ללדת בבילינסון, אשר ידועים כיחסית מחמירים עם סוכרת הריון ובכלל. אך חייבת לציין ששמחה לראות שהמדיניות שלהם בנושא אכן התרכחה מאוד והרגשתי שמאוד תמכו באפס הפרדה ובהנקה וכו. במקרה שלנו היה רק חצי הפרדה (הבייבי הייתה עם בעלי מייד אחרי הלידה, ללא הפרדה ממנו) בשל סיבוך שהיה אצלי אחרי הלידה. אך ב"ה הצטרפתי אליהם מהר מאוד. ובאמת שמרגישה שזו אופציה מעולה כיום אפילו לבעלות סוכרת הריון שחשוב להן אפס הפרדה. מחלקה ד היא מעולה עם צוות מדהים, האחיות הן גם יועצות הנקה ובגדול נהננו מהשהות שם, וממליצים.

כעת בהרחבה (מאוד בהרחבה..)- הגענו למיון יולדות אחרי 3 ימים עם דימום קל (נבדק קודם ונאמר לנו שתקין, אך אני חששתי) וצירים כואבים. שם ראו פתיחה 3 (היה פתיחה 2 בימים שלפני) וכן שסביב הצירים יש האטת דופק. בשל העניין האחרון העבירו אותנו מיידית לחדר לידה, ללא בדיקת רופא, כי חששו מצורך בלידת חירום.
דרשו מוניטור קבוע בשעות הראשונות ולא הרשו להתקלח, עד שראו במשך מעל חצי שעה שאין האטות. הציעו מספר פעמים זירוזים, אך לחלוטין תמכו בבקשה שלי לנסות ללא. לבסוף השתכנעתי לעשות בקיעה של המים, אך ברגע שאמרנו לצוות שמוכנים, המים ירדו מעצמם.. אחרי הלידה השהו את חיתוך חבל הטבור (בעלי חתך) ושמו את הקטנה עלי. ברגע שהזכירו את עניין השלייה, באותו רגע היא יצאה החוצה בעצמה ללא קושי. אבל... כמעט מייד אחריה- מפל של דם.. יצאה כמות מטורפת. תוך שניות מלא אנשי צוות בחדר, החתמה, כניסה לחדר ניתוח, הרדמה מלאה, ריווזיה.
בזמן שהייתי בחדר ניתוח והתאוששות בעלי היה עם הבייבי 100% מהזמן, אפס הפרדה, במחלקה ד'. כשלוש שעות אכ הצטרפתי גם אני, והאכלתי את הקטנה לראשונה (הנקה).

קצת לפני מועד השיחרור לקטנה היה ערכי בילירובין גבוהים (צהבת ילודים) הרשו לנו להישאר עוד יומים במחלקה ד' מרגע שהיה עבורי מכתב שיחרור, עד שאילצו אותי להשתחרר ואותה השאירו (נשארתי לצידה בבית חולים כל התקופה שנשארה מאושפזת, אך מבלי שיהיה לי מיטה וכו).

חייבת לציין שביום ששוחררתי, קיווינו מאוד שהיא תשוחרר איתי כמובן, הרופאה שהייתה בסבב בוקר אמרה שתשחרר אותה רק אם הבילירובין יהיה פחות מ 16. התוצאה חזרה 16.2 והכעיס אותנו "שמתקטננת" איתנו על 0.2, ובכלל מחיפוש באינטרנט הסף אישפוז המומלץ בארץ עבור הגיל שלה היה 17 ולא 16. בסוף הוחלט לעקב בכמה שעות את ההחלטה אם משחררים ולעשות בדיקה נוספת. בבדיקה הנוספת כבר הייתה עלייה וגם אנחנו הבנו שהצדק עם הרופאה ושהיא לא החמירה סתם. מאחר וכבר לא היה לי חדר, ולא רציתי שהקטנה תהיה בתינוקיה בלעדי, הייתי איתה רוב הזמן בחדר המתנה/חדר הנקה של התינוקייה.

באחת ההנקות לפתע מגיעה אחות התינוקיה ומודיעה לי "חיפשתי אתכן, חייבים עכשיו עכשיו להיכנס לטיפול פוטו", ביקשתי ממנה לסיים להניק אך נענתי שאין זמן וצריך דחוף דחוף להכניס לפוטו שלא יהיה נזק לקטנה. לקחה את הקטנה מהידיים שלי, והגענו לתינוקיה. באינקטבטור פוטו השני, כבר הייתה תינוקת אחרת, שהשתוללה וצרחה.. וכל החוויה הזו הייתה לי קשה מאוד. קטנטונת שישנה מאז שנולדה רק בידיים שלנו וקיבלה המון חום ואהבה פתאום נכנסת לאינקובטור לגמרי לבד, ואפילו לפני שסיימה לאכול. את רוב הזמן שהקטנה הייתה בפוטו, פרט למעט זמן שהוצאה כדי שאאכיל אותה, ביליתי בחדר הנקה עם משאבת הסימפוני כדי שתקבל כמה שיותר חלב אם (בהתחלה יצאו כמויות קטנות יחסית, אז פשוט שאבתי ושאבתי ושאבתי.. כדי שהגוף ייצר עוד). הנקה לא הייתה רלוונטית כי דרשו שההפסקות אוכל יהיו קצרות (כי הערך ממש קפץ וחששו מהחמרה) והנקה לוקח יותר זמן. תודה לאל הטיפול פוטו עבד יחסית מהר ואחרי 12 שעות כבר נתנו לי להניק אותה שוב. כעבור פחות מיומים כבר חזרנו ב"ה הביתה.

שלום רב,

תודה על השיתןף בחוויה.

מאחל לכם כל טוב ובריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה רפואית ילדתי לפני שלושה חודשים,ולקטנה שלי יש את הבעיה הרפואית ארב פלסי,שזה אומר שמשכו לה את היד חזק בלידה,אמרו לי בבית חולים שזה עובר תוך חודש חודשיים,אני עושה לה טיפולי פיזוטרפיה והפיזוטרפיסטית והרופא ילדים אמרו שיקח זמן וטיפולים עד שהיד תחזור לעצמה,כל מערכת העצבים של היד לא מתפקדת(חוץ מכף היד)
היום היינו אצל האורטופד והוא אמר שהמצב חמור וצריך להשים לה סד ביד ושיכול לקרות חס וחלילה התקצרות שרירים ועוד אם לא מטפלים בזה,יש לי ועדה לביטוח לאומי החודש שאני רוצה להוציא לה על זה נכות,השאלה מתי אני יכולה לתבוע את הבית חולים על רשלנות כזאתי?

שלום רב,

בנושא של ארב פלסי מקובל להמתין עם התביעה לכל הפחות עד גיל שנתיים כדי להעריך אם נותר נזק קבוע ומה שיעורו.
כדי להתחיל להעריך אם יש עילה לתביעה חשוב לדעת את משקל הלידה. את מוזמנת עם זאת ליצור עמי קשר טלפוני כבר עתה להסבר מלא.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היום לפני 4 שנים הבנתי את גדולה בחג החנוכה, בהדלקת נרות חנוכייה, באור החנוכייה, לעמוד לבקש לבקש לבקש!

אז חנוכה לפני 4 שנים הריון ראשון ומאושר כול הבדיקות תקינות שקיפות סקירה ראשונה חלבון עוברי בדיקות דם הכל תקין ולפי הספר!

שבוע 22 (בערך שבוע לפני חנוכה) הולכת לעשות סקירת מערכות מורחבת מתרגשת ונרגשת מהבדיקה ובטוחה שיהיה מהיר כמו הבנות שנכנסו ויצאו לפני צ'יק צ'ק הגיע תורי, נכנסת לרופא שלום שלום תישכבי על המיטה נשכבת מתחיל בבדיקה הנה ראש מוח עיניים ארובות עיינים אף פה אוזניים סופר אצבעות גפיים זרועות מזכיר לי שיש לי בולבולון קטן בנתיים מודה לה'.

יופי הכל תקין, ואז בודק את הבטן של העובר הינה הלב ושם שותק בודק בודק כל הבטן שלי מלאה בג'ל דביק והוא מעל 30 דק ולא מגזימה בודק ד'ר הכל בסדר??? תכף...

הוא סיים את הבדיקה סוף סוף. ד"ר על מה ההתעכבות? יש לעובר דיאפרמטיק הרניה, אוקי ומה זה אומר? לא יודע להסביר בדיוק. קחי הפניה לבית חולים...

כמובן יוצאת מהחדר נכנסת מהר לד"ר גוגל רושמת מה שאמר כולי ניכנסת ללחץ. בקע בסרעפת אין מקום לריאות לגדול כול מערכת העיכול בבית החזה, דמעות ולחץ...

יומיים של עצבים מגיעה לבית חולים שאליו נקבע התור. הרופא אומר נתחיל סקירה מההתחלה לא נבדוק רק מה שביקשו נבדוק את הכל. כולי בלב מתפלללת אולי הכל הסתדר והרופא הקודם טעה.

וגם הוא מתחיל הינה ראש עיניים אף פה מוח וכו וכו.... מגיע לבטן ושותק שתיקה רועשת. הלב שלי דופק על 70000 - ד"ר מה קורה אולי תדבר? רק שניה בבקשה. מסיימים את הבדיקה הוא אומר לי את רוצה את ההריון הזה חשבתי הוא צוחק איתי... אמרתי לו לא סתם בא לי להיות שמנה, ישבנו בחדר שלו והסביר לי שאכן יש לילד בקע בסרעפת וצריך לעשות הפלה יש לו מום שלא תמיד שורדים אחרי הלידה הקיבה מעיים ואונה מהכבד נמצאים בבית החזה ולריאות אין מקום לגדול.

הוא יוולד כאילו בלי ריאות מבקש שאני יחתום על טופס להפלה ולא הסכמתי ממש התעקשתי שאני לא עושה הפלה בשום מקרה!

הוא מנסה לשכנע אותי שאני צעירה וזה ילד ראשון חבל להביא ילד חולה. לא הסכמתי בשום אופן לבצע הפלה.

ראה שאני נחושה בדעתי הפנה אותי לבית חולים תל השומר שם ניפגשתי עם מלאכים בדמות אדם ! דר ליפיץ ודר בועז וויס , קיבלו אותנו ברוגע וחיוך , עשו בדיקה מחדש של אולטרסאונד לדעת מה המצב באמת ואמרו שיודעים לטפל במום הזה.

כמובן שיש סיכונים. סיפרו את הרע והטוב ואני הקשבתי רק לטוב, התחלתי מעקבים בדיקות סקירות MRI אקו לב מי שפיר ומה לא.

כל שבוע סקירה כשהגעתי לבית חולים אחר לבצע אקו לב עוברי הרופא ממש כעס איך אני מביאה ילד כזה לעולם! ואני בשלי הילד הזה יבוא לעולם...

בין הבדיקות נשלחתי לעשות ייעוץ גנטי. רופא קר וחסר רגשות הדפיס לי חוברת שלמה על המחלה ואמר לי עכשיו את נכנסת להפלה בלי וועדה אפילו מהחדר שלו ישר להפלה ולא הסכמתי פשוט הלכתי נגד כולם.

הגיע חג החנוכה ואני עומדת ומתפללת בכל יום מחדש שהילד יחיה ושיעבור הכל בשלום שאני סהכ כלי והוא ילד של בורא עולם אבא שבשמיים ידאג לו !

מתפללת בוכה עד שהנר כבה מתחננת בכל ליבי לה' שישמור עליו.

החודשים עוברים מבצעת את הבדיקות הנדרשות בינהם מי שפיר בשבוע 33. שבוע 36 מחייגים אליי לבוא מהר הבדיקה לא תקינה הילד יצא עם תסמונות חוץ מהבקע, ושואלים אם אני רוצה להכנס ללידה שקטה. חותמת שוב על מיליון טפסים שלא מורידה אותו וממשיכה בהריון.

שבוע 37+4 ילדתי את הנס חנוכה שלי עברנו לא מעט היה חודש מורדם מונשם ועוד חודשיים בפגיה עד שלמד לאכול היום הוא בן 3.7 החיים שלי ילד חכם בטירוף נכנס לגן עירייה נס חנוכה שלי.

שלום רב,

סיפור מדהים. אכן המום של בקע סרעפתי בעובר congenital diaphragmatic hernia עלול לגרום לפגיעות קשות בילוד עד למצב של מוות חלילה. לעיתים המום לא מאובחן בהריון בשל התרשלות של הסוקר ואז יש מקום לתביעת רשלנות רפואית.
אני שמח כי במקרה שלך הכל בא על מקומו בשלום.

בריאות שלמה וכל טוב,
עורך דין עופר סולר

הכל התחיל בשבוע 19. שיליה נעוצה. שיליה פתח מלאה, שיליה קידמית.

דימומים ללא הפסקה וצוואר רחם קצר. הרופאים לא נותנים סיכויים ושולחים אותי לוועדת הפסקת הריון במיידי, ואני "הפלה חחח... הצחקת אותי אין סיכוי שאפיל"

אני כמובן שלא הסכמתי ואמרתי שאלך עם האמונה שלי. כמובן ששאלתי כל מיני גורמים והתייעצתי בפורומים וחקרתי לדעת מה הסיכונים ומה הסיכויים, אז כמובן שזה היה
50/50 הרופאים קראו לזה פצצה מתקתקת, אני קראתי לזה , "אמונה".

בתוך תוכי ידעתי שהילד הצדיק חייב לבוא לעולם. אז כן כנגד כל הסיכויים, הריון לא פשוט בכלל, כיסא גלגלים , הקאות דם, דימומים, כאבי תופת באזור הניתוח הקיסרי הקודם בעקבות השיליה הנעוצה ועוד. . .

המשכתי. סקירת מערכות לא תקינה, רופא שמביא לי תצלום דלמתי ואומר לי: קחי לפחות תראי אותו בתמונה, ואני עם ים של דמעות ששוטפות את עיניי אומרת, "זה לא יקרה" אני ממשיכה ויהיה מה שיהיה.

הרופא מנסה לשכנע אותי שהשילייה יכולה להתפוצץ, שיכולה להיות הפרדות שיליה וכו'. לא קל לסכם 8 חודשים של אישפוז בשל הריון בסיכון.

יסורים לא פשוטים, חלומות חסרות נשימה, חרדה, אבל שוב אני הולכת עם האמונה.

מקצרת - בשבוע 26 אישפזו אותי דחוף ורצו לנתח אותי ואמרו שהגיע הזמן, די לסבל ולכאבים, נראה לכם שהסכמתי?!

אז זהו שלא, לא זה לא הזמן, אני חותמת על עצמי, משתחררת וממשיכה בדרכי ובהריון הלא פשוט .

חשבתם שניגמר אז לא.

הגיע ניתוח קיסרי חרום בשבוע 35 "הפתעה" השילייה נחתה לי על שלפוחית השתן, לא התפוצצה , לא נפרדה, נחתה שזה נדיר!

כמובן שהחתימו אותי על מות האם , מות העובר, לקחתי כל סיכון אפשרי , האמנתי באמונה שלמה שאם אלחם עליו פה , משמיים ירחמו עלייי וילחמו בשבילי , וכן כך היה , הניתוח הסתבך עברתי כריתת חצוצרות , ניתוח לא פשוט חודש ויותר של החלמה , זיהום בניתוח , חותכים אותי חי מנקים ומשאירים פתוח במשך חודש ימים של סבל, ניקוזים וכו'.


והאוצר היקר היה במחלקת טיפול נמרץ חודש ימים סך הכל, אבל מי שעבר פגייה יודע שכל יום שם זה כמו שנה, ועוד שאין באפשרותי לראות אותו, לגעת בו, להריח אותו, כי אני עם זיהום בניתוח שוכבת חסרת אונים ללא יכולת של כלום.

רצו ניתוח חוזר ואני כמובן התפללתי שלא אצטרך לעבור את זה שוב , רק האנשים שהיו קרובים אלייי יודעים בדיוק מה עברתי , הילדים שלי שחיו בפחד שיקרה לי משהו.

מבחינתי זה עבר, מסתכלת לשמיים ומודה לבורא עולם כל יום שאנחנו כאן בחיים איתכם, ושזכיתי לספר לכם את סיפור הלידה שלי ,
לחזק אותכם ולומר לכם "מי שמאמין לא מפחד" אמונה שמשנה את כל התמונה.

יכולתי לכתוב ספר על כל יום שעברתי, אבל קיצרתי בתקווה שתבינו שכלום לא מובן מאליו!

אז לך אבא יקר שלי מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

מודה אני לך על כל ניסיון שעברתי, שבחרת בי מכולם לשבח, לפאר, להלל שמך ברבים.
ולומר בצעקה גדולה, יש בורא לעולם.
אני יודעת את זה מזמן, זכיתי לישועות וניסים מימך, שמחה על הטוב והפחות טוב, ותודה אבא יקר שלי על הכלל מכלל כלך!

שלום,

אכן 'כנגד על הסיכויים'.. סיפור לא פשוט וחוויה לא קלה אני בטוח אבל אני שמח שבסופו של דבר ברוך השם הכל הסתדר לטובה.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

שהטכנאית בבדיקת הדופק הראשונה אמרה שהיא רואה דופק ושהכל בסדר, לא היו מאושרים מאיתנו, אני ובעלי היינו בעננים, שום דבר לא הכין אותנו לרגע שהיא אמרה ״רגע,רגע, יש פה עוד דופק והכל בסדר״.

הרגשנו שזכינו במתנה הכי גדולה שיש, תאומים!!!

הימים עברו, סיימתי את הטרימסטר הראשון בקושי רב שכלל בחילות נוראיות, הקאות מרובות, חולשות ותחושה קשה מאוד.

לשמחתי הרבה, הטרימסטר הראשון הסתיים והתחלתי להרגיש טוב, התחלתי לצאת מהבית, לתפקד ולשחק עם יהלי, היינו מאושרים, סקירה ועוד סקירה בדיקה ועוד בדיקה והכל תקין.

בשבוע 23+5, הגענו לבדיקה שגרתית, הטכנאית בודקת והיה שקט בחדר, אני בחיים לא אשכח את הרגע שהיא ביקשה לקרוא לרופא.

הרופא נכנס, מסתכל ונהיה לבן...

אני שואלת אותו מה קרה, הוא מגמגם ואומר שצוואר הרחם התקצר בחצי ושיכול להיות שאני בלידה!!!

עדיין לא שבוע 24, הרגשנו שעולמנו חרב. הוא שלח אותנו לחדר מיון דחוף! טסנו לבית החולים אסותא אשדוד (אחת ההחלטות היותר טובות שלנו).

לאחר בדיקה, נאמר לי שבישראל גיל החיות לעוברים הוא מעשרים וארבע שבועות ולכן אני יכולה להפיל את ההריון (אני עדיין זוכרת את הרופאה אומרת לי את זה וכולי מצטמררת).

כמובן שלא הסכמנו והחלטנו שנלחם בכל הכח, גם אם זה אומר לשכב בלי לזוז בבית החולים. ואז כמובן שאושפזתי להשגחה מחלקת אם ועובר מחוברת למכשיר מוניטור עוברי.

באותו הלילה חוויתי כאב נפשי, פחד אלוהים!
זה היה הלילה הכי גרוע בחיים שלי, הרופאים דיברו איתנו על המון סיכונים ולא היו אופטימיים, בנוסף אמא שלי הייתה בחו״ל ובעלי היה חייב לנסוע הביתה לישון עם יהלי ואני נשארתי לבד עם המחשבות והחששות הקשות, זה פחד לא רגיל, הרגשתי אותו בכל נשימה, יש פחד לקום לעשות אפילו פיפי, פחד תמידי, מירידת מים, מצירים, זה היה פחד שאף פעם לא חוויתי לפניי, כזה שמשתק ומכניס אותך לפרופורציות של מה חשוב בחיים ורק התפללתי שהדקות יעברו, שהצוואר לא יפתח יותר, שהעוברים יגדלו ושהזמן יעבור!

איזה פחד הרגשתי בגוף, פחדתי לזוז, נאמר לי שהצוואר יכול להפתח כל רגע...

אמרתי 10 פעמים תודה על כל יום שעבר, שמחתי שהתאומים גודלים ומתחזקים...

וכך עברו הימים והגעתי לשבוע 28, בבדיקת צוואר נוספת, הצוואר התקצר בעוד חמישים אחוז והפחד היה גדול מאוד, העוברים לא היו גדולים מספיק וחזקים על מנת לשרוד בחוץ, בשביל להקטין את הסיכוי של לידה מוקדמת, התניידתי על כיסא גלגלים, עמדתי רק במקלחת.


כך עברו להם שלושה חודשים, שבהם עברו לידיי עשרות של נשים שבאו ללדת, היו יום, גג יומיים, ילדו והלכו הביתה, המון דמעות, פחדים, חששות, פחד אמיתי שהילדים יצאו בשבוע מאוד מוקדם (יש לזה המון השלכות)...

ואז, בשבוע 36+1, ב - 18.07.18, (מי היה מאמין שהגענו לשבוע הזה!!!) המלאך של, ד״ר אורטל נאמן, ניתחה אותי ניתוח קיסרי וכך נולדה נאיה 2.070 וטוהר אחריי שתי דקות 2.570.

היה לי הרבה מזל, אמא חזרה מחו״ל במיוחד יום אחריי וישנה איתי בבית החולים כמעט כל יום, היא הייתה הכוח שלי.

בעלי היה אבאמא בכל התקופה הזו, הביא את יהלי שלי על בסיס יומיומי לבית החולים, היה המשענת שלי.

הצוות באסותא אשדוד היה צוות מושלם, מקצועי, מכיל, אכפתי והיה לי המון מזל שכך הוא היה.

מנהלת מחלקת אם ועובר ד״ר אורטל נאמן, שהייתה מקצועית, סובלנית, אכפתית מאוד וממש הרגשתי שהיא המלאך השומר שלי, צוות הרופאות המושלם, האחיות, המזכירות, כוח עזר וכל מי ששכחתי.

זה היה הנס שלי - תאמינו בניסים, הם קיימים. מאחלת לכל מי שקוראת לידה קלה ובלי סיבוכים.

חג חנוכה שמח

שלום רב,

סיפור לא פשוט - אין לי ספק שמדובר בתקופה לא קלה כלל וחששות מרובים.
אני שמח בשבילך שהצלחת 'למשוך' את ההריון עד שבוע 36 ולחסוך מילדיך את הקשיים והסיכונים של פגות.

מאחל חל ולמשפחתך בריאות ואושר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לצערי הלידה לא הייתה פשוטה בכלל.

ביום שני לפני שבועיים וחצי, בשבוע 37+2, הגעתי לרופא מעקב הריון בקופת חולים.

התגרדתי בכל הגוף, הייתי בצקתית מאוד, וגם הגעתי עם תוצאות של בדיקות דם ושתן לא תקינים (אנזימי כבד גבוהים מאוד וקצת חלבון בשתן). בנוסף, התחלתי להרגיש באותו שבוע פחות תנועות עובר.

הרופא שמע את כל זה והחליט שאני צריכה להגיע מיד לחדר מיון לזירוז לידה. הוא אמר שכל אחד מהסימנים כשלעצמו, אינו מדאיג אבל הכל יחד בשבוע 37 מצדיק זירוז.

הגעתי לבית החולים עם פתיחה 1 ולכן החליטו להכניס לי בלון ל 12 שעות כדי להגדיל את הפתיחה.

אחרי 12 שעות הוציאו את הבלון והגעתי לפתיחה 3.5. בשלב זה הורידו אותי לחדר לידה.

הייתי בחדר לידה במשך 30 שעות, עד לפתיחה מלאה ומחיקה מלאה. הראש של התינוק כבר הגיע ל +2 ותוך כדי שאני לוחצת ודוחפת, האחות המיילדת שמה לב שהדופק של העובר יורד באופן משמעותי. התינוק במצוקה.

מיד הזעיקה את מנהל חדר הלידה. תוך שניות ספורות מצאתי את עצמי בחדר ניתוח. הוציאו אותו בניתוח קיסרי חירום. מצאו כי חבל הטבור כרוך סביב הצוואר שלו, וככל שאני דחפתי יותר, הוא נחנק. הניתוח הקיסרי פשוט הציל אותו ברגע האחרון. נולד לנו תינוק מהמם!

אחרי הניתוח, המשיכו לי דימומים מהבטן. הצלקת הניתוחית כל הזמן דיממה, סבלתי נורא ולא הצלחתי להתאושש מהניתוח, רק איבדתי דם כל הזמן. קיבלתי 4 עירויי דם והכניסו אותי שוב לניתוח נוסף ביום שבת.

הניתוח ארך שעתיים וחצי. כרגע מתאוששת מ -2 ניתוחים בשבוע אחד אבל כבר מרגישה יותר טוב.

כעבור יומיים, רגל שמאל הושבתה, לא זזה. אני נותנת לה פקודה לזוז אבל הרגל כאילו לא מחוברת לגוף שלי. עשו MRI וגילו המון נוזל במפרק הירך שלא צריך להיות שם וזה יוצר לחץ על העצבים. טיפול בסטרואידים מאפשר לי להתחיל להפעיל את הרגל ולאט לאט אני מצליחה להתחיל לדרוך על הרגל.

בעלי מדהים עם התינוק, נמצא איתו המון (כי אני פשוט חלשה מדי), מאכיל אותו, מחזיק אותו ושר לו כדי שלא יהיה לבד.

לאט לאט אני מתאוששת אבל התחילו אצלי עוד כמה סיבוכים בעקבות רעלת הריון חמורה ביותר.

אז רציתי לידה טבעית ורציתי לחבק את התינוק שלי מיד לאחר הלידה ורציתי להניק - כי לילד שלי מגיע רק חלב אם ורציתי ביות מלא ורציתי לצאת הביתה 3 ימים אחרי הלידה כמו כל יולדת רגילה ורציתי לתכנן ברית מילה, שלא בבית החולים כשאני בכסא גלגלים ורציתי הרבה דברים שלא התממשו, אבל הדבר הכי חשוב יש לי- משפחה מושלמת ותינוק מהמם ובריא.

אחרי שבועיים וחצי השתחררנו הביתה! כשאני 20 ק"ג פחות ממה שהייתי כשנכנסתי.

שוכבת במיטה כשמימיני ישן בעלי המלך ומשמאלי ניתאי הנסיך הכי חמוד ומתוק שיכול להיות.

אין מאושרת ממני בעולם!

שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה הלא פשוטה ואני משח בשבילך שלמרבה המשל לא נגרם כל נזק לתינוק. מנסיוני בתיקי רשלנות רפואית בהם אני מטפל לעיתים יש עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי אשר עלול חיליה להחמיר מצוקה עוברית ולהביא לנזק לעובר.

מאחל לך בריאות שלמה ונחת בגידול בנך,
עורך דין עופר סולר

טוב אז זה קצת ארוך..

אני לא מצאתי אנשים שעברו את התהליך של תביעה נגד רשלנות רפואית כדי להתיעץ איתם אם כדאי להתחיל את התהליך.

אני יודעת שאני חושפת את עצמי כאן אבל אין לי יותר מדי ברירות. מקווה שאין פה אנשים שמכירים אותי.

אז ככה אני רוצה לדעת אם כדאי לי להתחיל את תהליך התביעה כי יש סיכוי שהתיק יתיישן. יש לי חצי שנה עד התיישנות.

המקרה הוא כזה: בשנת 2011 היתי מאושפזת בבית חולים פסיכאטרי ובאישפוז שפכתי על עצמי קומקום שלם מים רותחים שגרם לכוויה גדולה ברמה של 3 דרגות.

אחרי שעשיתי את זה מיד קשרו אותי בחדר קשירה הביאו לי כדור שהשתיק את הצרחות שלי ונרדמתי.. רק בערב הביאו אותי לבית חולים לטיפול בכוויה.

אמרתי להם כמה פעמים לפני שאני יעשה את זה והם לא לקחו את הקומקום שהיה לרשותנו במטבח. מה גם שבאתי על פגיעה עצמית הם היו אמורים להרחיק ממני חפצים מסוכנים. כך גם העו"ד שהתיעצתי איתה אמרה.

אני לא יודעת אם כדאי להתחיל את תהליך התביעה מסיבת.

התיישנות: חודש לוקח להביא את התיק מבית החולים וחודשיים לוקח חוות דעת של מומחה פסיכאטר. זה 3 חודשים ויש לי 6. אבל העו"ד אמרה שהיא לא לוקחת אחריות אם התיק התיישן ואם זה יקרה אני יפסיד 17 אלף על חוות הדעת מהפסיכיאטר (זה המחיר לחוות דעת).


האם יש מקרים של אנשים שהתחילו תהליך תביעה חצי שנה לפני ההתישנות והתיק התיישן עד שהביאו את התביעה?


התביעה שלי היא סבל וכאב ודימוי גוף. אני מקווה שאחד מעורכי הדין שלכם יוכל להמליץ לי מה לעשות.

תודה רבה

שלום רב,

קשה לי מאד לצערי לתת יעוץ האם כדאי להתקדם לתביעה במקרה זה ומה הסיכויים להגיש תביעה טרם ההתיישנות מבלי להכיר את התיק על פרטיו. סיכויי התיק תלויים להבנתי במידה רבה מאד בהערכת המסוכנות לפגיעה עצמית שנרשמה בתיק שלך טרם האירוע.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב לעורכי הדין

אני עברתי טיפול שורש ולאחר שבועיים התחלתי להתלונן על כאבים חזקים מאד באזור הטיפול. לא יכולתי לאכול ולא לישון. בהנחיית הרופא לקחתי אנטיביוטיקה מספר פעמים כדי להקל על הכאב.

פניתי אל הרופא שיניים שעשה את טיפול השורש והוא הציץ לתוך הפה ומיד הציע בקלות דעת לבצע עקירה.

הלכתי לרופא שיניים אחר שביצע צילום בקליניקה ואמר לי יש לך הצללה בשן - בדיוק באותה שן שעברה טיפול שוש. הוא הפנה אותי חזרה אל אותו "רופא" שעשה את הטיפול שורש.

חזרתי לרופא המטפל והוא התייחס אל י בזלזול, כאילו ממש לא מתאים לו שאני מתלוננת ונתן לי יחס משפיל. לא של אותי לעשות צילומי פה ולא שום דבר. היה ברור שהוא פשוט לא שם עלי ז** ברוב התעוזה שלו.

קיבלתי מחברה טובה המלצה על מומחה רפואי בתחום ופניתי למומחה לטיפולי שורש. הוא בדק אותי בצורה מאד יסודית (בדיקה מאד יקרה) ואמר פשוט שהרופא שעשה את הטיפול שורש המקורי פספס תעלה. לדביר המומחה, הרופא שטיפל בי ביצע 2 תעלות במקום 3 תעלות. השן תקינה לחלוטין ומנעתי נזק של אובדן שן טוחנת.

רציתי להבין האם יש כאן רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל והאם אני יכולה לפעול משפטית לקבל ממנו פיצויים על הנזק שעשה בשיניים שלי ועל הדרך שבה מתייחס אלי.

אשמח לשמוע חוות דעת של עורך דין מומחה לתחום.

שלום רב,

כדי להעריך אם הייהת התרשלות בטיפול השורש שעברת יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מכל הרופאים שטיפלו בך ובכלל זה צילומי הרנטגן. הקשוי במקרים כאלו הוא שגם אם יתברר כי הייהת התרשלות בטיפול יש לבחון אם היקף הנזק יצדיק תביעת רשלנות רפואית אשר עלותה ובפרט חוות הדעת הרפואיות שיש לצרף אליה הינה גבוהה.
הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית ניתן על הנזק שנגרם ולא על עצם ההתרשלות.
מציע לערוך יעות מסןדר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישה כדי לקבל החלטה מושכלת כיצד לפעול.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אז אחרי שקראתי לא מעט על לידות עם סיבוכים ושמעתי סיפורים של אמהות בפייסבוק... לא נותר לי אלא לשתף בסיפור הלידה המהירה והקלה שלי.

הייתי עם צירים גבוהים ולא סדירים ועם פתיחה שתיים אחד וחצי במשך יותר מחודש.

אז אחרי שהשלמתי אם זה שכבר הפיצית תצא במועד ולא לפני.. ישנתי לילה מושלם ללא צירים.

7:00 ירידת מים בטפטופים רצה לשירותים כדי לוודא שאכן זה היום אומרת לבעלי לשים את הילדה בגן ולחזור לבנתיים מעדכנת את אמא.

9:30 מגיעים למיון אחרי שאמא כבר באה ועצר אותנו שוטר בנוסף לכל הפקקים.

9:45 נכנסת לעשות מוניטור לפני בודקים פתיחה ואין התקדמות עדיין פתיחה של אחד וחצי וצירים לא סדירים.

יוצאים לחדר המתנה לבנתיים מחכים לאולטראסאונד והצירים ממשיכים.

15:00 הרופא בודק הפתיחה אותו דבר.

אומר לנו או לחכות שעתיים או עכשיו חדר לידה עם פיטוצין ולהתחיל לחשוב על אפידורל.

המיילדת מהבוקר בשוק שאין התקדמות והפתיחה לא גדלה דיברה ישירות עם הרופא ואמרה לו שזה אכן ירידת מים ברורה!

משום מה הרופא לא היה בטוח?

הרופא יוצא להודיע שאין בררה וחייבים כבר להיכנס לחדר לידה להתחיל פיטוצין.

בנתיים מחכים לחדר לידה.

16:05 נכנסים לח. לידה נכנסת למקלחת חמה
17:00 מוניטור.
17:35 נותנים אפידורל
18:00 נותנים פיטוצין על הכי נמוך בערך 10 טיפות לשעה.

מתחילה להרגיש את הצירים בברור קוראים למרדים לוודאות שהאפידורל אכן הוכנס טוב המרדים נותן מינון נוסף עוזר בדיוק לעשר דקות ושוב מתחילה להרגיש את הצירים.
בודקים פתיחה:5

עובר עשר דקות ויש לי לחץ לפיפי בודקים פתיחה:8

חמש דקות אפילו פחות לחץ מטורף צועקת לקטטר פתיחה: 10

לא עובר שתי דקות לוחצת לחיצה וחצי בקושי... והאוצרית שלי הייתה כבר עליי (:

שלוש וחצי שעות מרגע הכניסה לחדר לידה. שעה וחצי מרגע הפיטוצין. שתי לחיצות וחצי
והאוצרית שלי הייתה עלי במשקל 2890
בשעה 19:25
שבוע 38+3
ב22.11.18

מאחלת לכל בנות ישראל לידה קלילה ומהירה כמו שלי ובידיים מלאות.

שלום,
חוויה אופטימית ומוצלחת - אני שמח בשבילך.
תודה על השיתוף, המון נחת, בריאות ואושר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אמלק: לא היה מקום באפס הפרדה מה שהוביל לאשפוז במחלקת יולדות המחרידה. הפרדה קצרה ממני אך לא מאבא, שאר הזמן היה רק איתי. שורה תחתונה- חוסר התחשבות, לא נקי, התנהגות רשלנית גם איתי וגם עם התינוק ושחרור מוקדם.

סיפור הלידה באמלק (לקבוצה אחרת): לידה ראשונה טבעית בחדר רגיל, מיון יולדות זוועה, תקלות טכניות של מוניטור שרק עיכבו את הלידה, יחס קר, רופאות חסרות גמישות, אבל מיילדת אחת מ-ד-ה-י-מ-ה.

הגענו למאיר ב2 בלילה למיון יולדות. כבר שם בן זוגי הבהיר בפני כל שומעת שאנחנו מעוניינים באפס הפרדה. כמובן כולם עיקמו פרצופים בתגובות כמו- ״זה לא חשוב עכשיו״, ״נראה אם יהיה מקום״ כאילו אנחנו לקוחות שדורשים את הסוויטה הנשיאותית בחינם.

נדב נולד כבר ב6 בבוקר, המיילדת אמרה לי להושיט ידיים ונתנה לי לקבל אותו אלי לחזה עור לעור לכמה זמן שביקשתי (כולל לידת שיליה, לא היה צורך בתפרים), השהתה חיתוך חבל טבור עד שהלבין, ונתנה לבעלי לחתוך אותו. הם לא הסכימו לעמעם אורות כי המים שירדו בלידה היו מיקוניאליים אז רופא ילדים הסתכל עליו כשהוא מונח עליי. שקילה גם נעשה בזריזות בחדר הלידה ולא הלבישו אותו לבקשתי.

עברנו לחדר התאוששות לשעתיים וחצי בערך (עד 8 וחצי בבוקר) כשהוא עליי ובחדר ההתאוששות גם היה מואר מאד (מדי) אבל שם הוא כבר ינק. בהתאוששות כבר התבשרנו שאין מקום באפס הפרדה והשחרורים נעשים רק אחרי השעה 3 אז אין אפשרות לחכות את כל היום בחדר התאוששות. הם אמרו שיש מקום בבית מלא (גם התגלה כשקר) ושאי אפשר לעבור באמצע האשפוז. קיבלנו את הבשורה המרה וכבר התחילו הסנקציות:
רועי נדרש לקחת את נדב בעריסה לבד ל״קבלה למחלקה״ בתינוקיע וזיהוי צמידים כשאני עוד בהתאוששות. שם רק הלבישו אותו והם חזרו תוך זמן קצר (חושבת שסביב 20 דקות, כך הרגיש).

הגיע הסניטר לקחת אותנו למחלקת יולדות, שם רועי גם הפציר בפני האחיות שנשמח לעבור לאפס הפרדה, או לפחות לקבל מיטה בחדר ליד הקיר או החלון עם יולדות נוספות שנמצאות בביות מלא. הוא נתקל בכתף קרה ולגלוג.
הכניסו אותי למיטה אמצעית עם יולדות שהיו בביות
חלקי, שתיהן לקראת סוף אשפוז. אמא שלי ורועי עדיין איתי מצטופפים כשאני עוד ערומה מתחת
לחלוק חדר לידה ומניקה. הגיעה אחות מקסימה לקבל אותי למחלקה והתחייבה שעד סיום המשמרת יהיו שחרורים ויעבירו אותי חדר לביות מלא. היא גם ציינה שאצטרך לבחור מלווה אחד שישאר ובלילה מותר רק אישה... אבל שכמובן קודם נסיים להתארגן - למשל רועי צריך להשגיח עליי במקלחת כשאמא שלי תשגיח על התינוק. כל הטיפולים מתקבלים רק בתינוקיה והם מתקשרים אלינו כדי שנבוא.

עוד לא הספקתי לקום להתקלח ופתאום נכנס פועל לחדר ושאל אם הוא יכול להחליף את הוילונות! אנחנו כמובן סירבנו (היולדות האחרות היו מאוששות ולבושות) והוא הלך. אחרי כמה דקות הגיעה אחות ראשית, הסיטה את הוילון שלנו באלימות ואמרה- ״עכשיו הוא יחליף וילונות כי אחרת אתם תתלוננו שלא נקי, ואחד מכם בכלל לא צריך להיות פה!״ ואז הפועל המובך (שגם הריח מריח חזק של סיגריות) נעמד על סולמות מעלינו בחדר הצפוף והשחיל וילון וילון כשאני מכוסה ולא לבושה!! כולם בחדר היו מזועזעים ופתאום- מגיע מאבטח ששלחה האחות האלימה ומאיים שמישהו מהמלווים שלי צריך לצאת! צעקתי עליו שזה לא הגיוני שהרגע הגעתי למחלקה והם מצפים שאסתדר ככה לבד ושיעוף מהחדר. הוא נבהל והלך.
ואז התקשרו אלינו מהתינוקיה שנבוא. עשינו את המסדרון הזה בערך ברבע שעה (למרות שהיא באורך 100 מטר) כשאני בקושי הולכת, הגענו לתינוקיה ופתאום הן אמרו לנו שאין מקום עכשיו ושנמתין בחוץ. יודעות למה לא היה מקום? כי הן העדיפו לקבל את המבקרים מהבית למעקב צהבת! ישבתי שם בכותונת למעלה מחצי שעה בין הורים לבושים ותינוקות רגועים בעגלות עד שיותרנו ורועי הלך לחפש לי כסא גלגלים כדי לחזור למחלקה. מיותר לומר שלא רק שהוא לא מצא גם אף אחד לא היה נכון לעזור לו למצוא. למזלי הגיעה רופאת ילדים שהחליטה בינתיים לקבל אותנו, מה שדחף
אותנו לתור הקבלה בתינוקיה. האחות שם לא היתה מרוצה מהעניין והיתה אגרסיבית מאד איתנו ועם נדב- ״למה לא לקלח?״ ״אני לא יכולה לתת לו ויטמין k כשהוא יונק כי אין לי גישה לרגל״ -כי הוא יונק מהרגליים פשוט?! היא עשתה פרצופים כשלא הסכמתי לתת לו מי סוכר, היא הזריקה ואפילו לא ניגבה את הדם שניגר מהרגל שלו.
ביקשתי גם חיתול בד רטוב לנגב לו את הפנים והיא עשתה את זה בכוח כשהוא צורח. אז החתימו את
רועי על מסמך עם שני עדים מהתינוקיה שאנחנו מסרבים לחיסון צהבת וחזרנו למחלקה ברגל כי לדברי האחות - ״אני אחרי לידה טבעית אז אני יכולה ללכת כי אני רק כאובה״.

מאותו הרגע הבהרתי לכל אנשי הצוות שאני רוצה להשתחרר. זה קצת הלחיץ את המערכת והעבירו אותנו לחדר ריק (הפלא ופלא) ליד החלון. ׳תנאים׳ למלווה כמובן הם בגדר מיטה מאולתרת משני כסאות. יולדות אחרות נוספו רק בלילה ולמחרת. כל כך כעסתי שרועי לא יכל להשאר בלילה וסיכמנו שלמחרת לאחר סיום כל הבדיקות של נדב נבקש להשתחרר.
אחות התינוקיה שהיתה בתורנות מחלקה בערב דיברה עברית לא טובה וכולנו הבנו ממנה שאנחנו צריכים להגיע עם התינוק לבדיקה בערב לפני שבלילה הוא נשאר איתנו. שוב צלעתי בקושי עד לשם כדי לגלות שהיא התכוונה נגיע ב2 בלילה לביקורת??? התרגזתי מאד ולא חזרתי.
השלב הבא היה אחות תינוקיה שנכנסה ב5 בבוקר והעירה את שתינו בשאלה -״למה אין פה אור? איך אני אמורה לראות מה הצבע של התינוק??״ ודרשה מאמא שלי לקום להדליק אור.
(אגב יולדת אחרת שהיתה ללא ליווי בחדר איתנו לא יכלה לקום ואמא שלי היא זו שהביאה לה אוכל ושתיה מהחדר אוכל).
בעלי הגיע והתחלנו נהלי שחרור למורת רוחם של הצוות- רופא החתים אותי על הצהרות מבלי שהתכוון אפילו לבדוק אותי (בסוף ביקשתי שיבדוק!), עשינו בדיקת שמיעה בנינוחות כשהוא בידיים שלו, ובדיקת רופא לשחרור שלו. נותר לנו רק לחכות למלוא 36 שעות מהלידה בשביל הpku. אז חיכינו.
בינתיים אחות תינוקיה חדשה היתה במשמרת שבאה לחדר שלנו בהמשכים: פעם אחת מדדה חום, אחרי זה חזרה לערך צהבת, אחרי זה טענה בתוקף שחייבים לבדוק לו סוכר ושזו אני שבעצם לא יודעת שבודקים לו מאז שהוא נולד! (שקר וכזב) מזל שעמדתי על שלי בתוקף עד שהבינה שהיא התבלבלה עם היולדת הסכרתית שאיתי בחדר. אפילו לא התנצלה!
אחרי זה היא באה לpku סירבה לעשות כשאני מניקה, גם אמרה שלחמם לא יעזור וזה שאני מסרבת מי סוכר יגרום לזרימת דם שלו להיות פחות טובה כי הוא יבכה ואז זה יכאב יותר (??). אנחנו כבר כל כך רצינו ללכת הביתה ושתסיים עם זה, הלבשנו והרגענו אותו, ואז היא נזכרה שצריך שוב להפשיט אותו לשקילה. פשוט התעללות.
סוף סוף נכתב לנו מכתב שחרור ורועי נאלץ ללכת לתינוקיה לאסוף אותו. הוא קרא אותו וראה שכתוב בו שנתנו חיסון צהבת! הוא התעקש בפני הרופאה שלא היה חיסון והיא התעקשה כמובן שהיה והוא לא יודע. למרות שהחתימו אותנו על הקשקוש ההוא. מזל שסיפרתי לו על הפוסט שהיה פה לא מזמן של יולדת במאיר שקרה לה אותו הדבר. הוא דרש שהיא תשנה את המכתב והיא התבאסה שהיא צריכה לתקן. פשוט רשלנות!

באופן כללי- חוויה רעה, מקטינה ומלאה נזיפות בנו, לעיתים אנשי צוות מקסימים אבל לרוב נתקלנו בכוחניות, תחושת רשלנות, לא ניקו את השירותים (אסלה) אפילו פעם אחת אלא רק סמרטוט ומגב על הרצפה. הייתי צריכה להתחנן לקבל כריות להנקה. דוחה ומבאס. בעלי היה נכון ומוכן להיות אדיב ונחמד עם כולם ולבקש יפה, אבל נתקל רק בכתפיים קרות. חבל מאד כשברור שבמחלקה אחרת הכל יכול לעבוד כמו קסם. מאיר תתקדמו! תשפרו את חווית השהות ותתייחסו אלינו כמו לקוחות ולא כמו מטומטמות! אפס הפרדה זו זכות ולא פריבילגיה!

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה על הצדדים הפחות נעימים שלה.
מזל טוב והרבה בריאות.

עורך דין עופר סולר

ערב טוב עו"ד עופר סולר

ראיתי שבעבר היו בפורום שלך המון שאלות על הפרשה. מקווה שתוכל להאיר את עיני בנושא:

בעקבות הסכם הפשרה בפרשת האלטרוקסין אשמח לתשובה ל-3 השאלות הבאות, בטרם אפנה לרופא המשפחה שלי, על מנת להוציא תיעודים על הפגיעה שלי.

1. האם רופא המשפחה יכול לסרב להוציא לי תיעוד של ביקור במרפאה לפני 7 שנים בו התלוננתי על התרופה או לחילופין להעלים עין מהמידע הזה ולטעון שהוא לא קיים, כשיתכן וזה פוגע באינטרס קופ"ח. האם ישנה דרך אחרת לשלוף את המידע?

2. האם ייתכן מצב ובו הרופאת משפחה בזמנו לא תיעדה את הפגישה בה התלוננתי וביקשתי להחליף את התרופה? במידה וכן, יש מה לעשות במצב כזה?

3. בהסכם הפשרה מצוין כי רק אנשים אשר נטלו את הפורמולה הישנה ואז נטלו את הפורמולה החדשה ונפגעו ממנה זכאים לפיצוי.

אצלי, ככל הנראה (צריכה לבדוק את זה לעומק), התחלתי ישירות עם הפורמולה הבעייתית. וכן סבלתי ממנה מאוד.

תודה רבה על כל מענה.

תוצאות הלידה בישראל לשנת 2017 פורסמו והן מרעישות. או – למי באמת שייכת הלידה?

כל פעם כשעולה השאלה האם בכלל יש קשר או מה הקשר בין תוצאות הלידה לאופן בו היא מנוהלת, בא לנו להגיד ישר "כן!" הכי אינטואיטיבי, ברור שיש קשר! למזלנו אנחנו לא צריכות להסתפק באינטואיציה ואנחנו יכולות להסתמך על שנים של מחקר מדעי ורפואי שמוכיחים את הקשר הזה, כל אלו הניבו את ה- evidence based best practices (שיטות עבודה מבוססות ראיות) שהם התשתית לכל הנהלים שמוטמעים במערכות הבריאות בכל העולם.

ומה בישראל?

מדי שנה מפרסמת החברה הישראלית לבריאות האם והעובר דו״ח מסכם של נתוני כלל הלידות בישראל עפ״י נתונים המתקבלים מהמרכזים הרפואיים וניתן ללמוד ממנו על מספר הלידות, שיעורי הלידות המכשירניות, קיסריות, שיעור ההתערבויות בלידה ועוד.

הדו״ח של 2017 רק יצא וכבר סיכמנו לכן.ם את עיקרי הממצאים!


והנה עיקרי הדוח:

בדוח משתתפים 25 מרכזים רפואיים שמעבירים את נתוני הלידות שלהם באופן וולנטרי לחלוטין ללא שום הנחיה ממשרד הבריאות. ניכר שההשתתפות בדוח קלה עבור בתי החולים בארץ שכן שמות המרכזים אינם מפורסמים בדוח ורשמית לא ניתן לשייך את הנתונים למרכז רפואי, כזה או אחר.

אז אנחנו מוצאות את עצמנו מתבוננות על ריכוז המספרים הבאים (עבור כל המרכזים) המייצגים את הערכים המינימליים והמקסימליים שהתקבלו:

• לידות בהן בוצע חתך חיץ 7.8% - 41.0%

• לידות בהן ניתן ליולדת אפידורל 26.4% - 80.7%

• לידות בהן נעשה שימוש בהליכים המהווים השראת לידה 9.2% - 31.5%

• לידות יזומות או כאלו שהסתיימו בניתוח קיסרי 5.1% - 27.2%

• לידות רגילות לאחר קיסרי (VBAC) מתוך אלו שהביעו רצון לנסות וללדת בלידה רגילה (TOLAC) %42.2 - 99.5%

ואנחנו מנסות להבין מדוע ישנה שונות כל כך גבוהה בין המרכזים?

מה המשמעות האמיתית של המספרים האלה?

ואולי ברגע שנבין מה משמעותם, נקבל גם תשובה לשאלת האנונימיות מאחוריה מתחבאים בתי החולים.

והשאלה הכי חשובה מבחינתנו – איזה סיפור הנתונים האלה מספרים על הלידה הפרטית של כל אחת מאיתנו?

אנחנו תוהות האם זה בכלל הגיוני שיש כזה הבדל בפרקטיקות הנהוגות במרכזים השונים?
אם ואיך זה ייתכן שבעידן של רפואה מבוססת ראיות תתקיים כזאת שונות בביצועים?
האם לא קיימות הנחיות והתוויות מקצועיות של משרד הבריאות בכל הנוגע לביצוע פעולות רפואיות פולשניות?

האם משרד הבריאות ובתי החולים בארץ לא מודעים להמלצות ארגון הבריאות העולמי בדבר עידוד לידה טבעית וההעדפה להימנע ככל הניתן מהתערבויות רפואיות בלידה? האם בישראל לא יודעים שארגון הבריאות העולמי נקב באחוז שלטעמו הינו סביר ביחס להתערבויות רפואיות בלידה – 10% ממוצע ללידות שבהן מבוצע חתך חיץ ו- 10%-15% ממוצע ללידות שבהן בוצע ניתוח קיסרי.

אנחנו משוכנעות שהתוצאות שהתקבלו בדוח לשנת 2017 אינן מקריות, אנחנו משוכנעות שהן תולדה של מדיניות, גישה ונהלים הקיימים בבתי החולים בארץ וככה גם נראית ההתנהלות היומיומית בחדרי הלידה ברחבי הארץ.

חושבות שאנחנו מגזימות?

אז בואו נסתכל על התוצאות לשנת 2017 של "מרכז רפואי 24":

שיעורי לידות ראשונות מעט מעל הממוצע, שיעורי לידות מרובות נמוך, שיעורי השראת לידה רביעי הכי גבוה, שיעורי אפידורל מעט מתחת לממוצע, שיעור לידות מוקדמות בממוצע, שיעור לידות לאחר המועד מתחת לממוצע, שיעור לידות מרובה עוברים מעט מעל הממוצע, שיעור לידה מכשירנית הכי גבוה, שיעור פרע כתפיים הכי גבוה, שיעור חתך חיץ הכי גבוה, שיעור קרע בדרגה 3-4 ממוצע, שיעור ניתוח קיסרי הרביעי הכי גבוה, שיעור ניתוחים חוזרים מעל הממוצע, שיעור לידה רגילה לאחר קיסרי למי שבחרה בלידה רגילה לא דווח.

ברור כי הגישה השלטת בבית החולים הזה היא התערבותית. - לא הייתן רוצות לדעת מה שם בית החולים הזה??

בחינת התוצאות של ״מרכז רפואי 12״ לעומת זאת מעלה כי התקיים בו השיעור הנמוך ביותר של ניתוחים קיסריים, השיעור הגבוה ביותר של לידות רגילות לאחר קיסרי (ויב"ק) בנשים שבחרו זאת, שיעור חתך חיץ בין הנמוכים, שיעור נמוך מאוד של פרע כתפיים, שיעור נמוך של לידות מכשירניות, שיעור לידות לאחר המועד הכי גבוה, שיעורי אפידורל ולידה מכשירנית בין הנמוכים.

ברור כי הגישה השלטת בבית החולים הזה היא הרבה יותר טבעית. - וכאן? האם זו לא זכותינו לדעת ולבחור לגשת ללדת בבית החולים הזה?


אז כן, ניתן לטעון כי הלידות שהגיעו ל"מרכז הרפואי 24" הצריכו יותר התערבויות. ששיעור הלידות המכשירניות וחתכי החיץ היו בין הגבוהים מתוך כל המרכזים הרפואיים בגלל ריבוי מקרים של פרע כתפיים. השתכנעתן.ם? הגיוני?

אולם, אם נבחן את התוצאות של ״מרכז רפואי 9״ נגלה שהוא מציג שיעור לידות בהן היה פרע כתפיים שהוא השני הכי גבוה מכל המרכזים הרפואיים, אך שיעור חתך החיץ אחד הנמוכים והשיעור של לידות מכשירניות הוא ממוצע. מה ההסבר לכך? והאם הנתונים בכללותם מסתדרים עם הטיעונים השונים?

ניתוח של עוד ועוד נתונים מספק לנו עוד ועוד דוגמאות לכך שהתוצאות אינן מקריות. יש כאן מגמה, מדובר בהתנהלות שאינה מקצועית שמביאה לשיעורים הללו. בכל בית חולים הפרקטיקות הרפואיות והמקצועיות הן שונות ומוכתבות על ידי מנהל בית החולים, או מנהלי המחלקות, בהתאם לצרכי בית החולים, על פי הניסיון האישי של הצוות ולעיתים הם אפילו נגזרים מהטראומה המשנית שהיא מנת חלקו של הצוות העובד במחלקה.
משרד הבריאות אינו מכתיב נהלים קבועים וסטנדרטים, מבוססי ראיות והמלצות בינלאומיות !

חשוב לנו לומר בקול ברור – חוסר השקיפות בכל הקשור לנתוני הדוח הוא מדאיג ביותר לטעמנו, מכיוון שמדובר במידע ציבורי ומסתמן שבתי החולים ומשרד הבריאות פשוט לא מעוניינים שנכיר את הנתונים.

כבר יותר משנה שאנו מנסות להשיג את הנתונים הללו ולהביאם אליכן.ם. אנחנו עמלות על איסוף הפרוטוקולים והנהלים של כל בית חולים והמשמעויות הנגזרות מהם כדי להנגיש את המידע המלא.

הגשנו שאילתות חוזרות בכנסת באמצעות חברות כנסת והגשנו בקשה לפרסום הנתונים בשיתוף עם התנועה לחופש המידע. אנחנו עדיין ממתינות לתשובות ונמשיך לדרוש אותן. עבורכן.ם.

אז מה ניתן לעשות?? בואו נתחיל מלהשמיע את קולנו, תייגו חברות, וכתבו בתגובה אני, ושם בית החולים בו ילדתן אם אתן הייתן רוצות לדעת מה נתוני הלידות של אותו בית החולים!

אנחנו רוצים לדעת שנוכל לדעת מה קורה בכל בית חולים. כדי שנוכל לבחור באופן מושכל ומודע איך, איפה ועם מי אנחנו רוצות ללדת.

מתוך ידע וביטחון.

המידע הזה לא פשוט! איזה הבדלים מטורפים בין בתי חולים שהמרחק שלהם הוא סך הכל כמה קילומטרים נסיעה אחד מהשני... מקווה שבקרוב יסכימו לשתף אותנו במידע של כל אחד מבתי החולים.

זה נחשב חלק מזכויות הבחירה שלנו, לא? אין חוק שמחייב את משרד הבריאות או בתי החולים לחשוף את המידע הזה לציבור? חוק זכויות החולה אולי?

שלום,

חוזק זכויות החולה להבנתי לא יכול לסייע בחשיפת מידע זה אולי דווקא חוק חופש המידע אך בנשואים אלו של שקיפות מידע איני עוסק אלא כאמור בתביעות רשלנות רפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

תודה רבה על הפוסט המעניין - חידשתם לי ובתחום זה בו אני עוסק זה לא קורה הרבה. אני סבור כמובן כי יש מקום לחשוף את הנתונים המלאים על מנת לאפשר לנשים (ולבני זוגן) לקבל החלטה מושכלת היכן ללדת.

תודה על המידע החשוב,
עורך דין עופר סולר

יש לי ילד עם cmv והוא נפגע ממנו וזה עשה לו עיכוב התפתחותי ועוד דברים שלא אפרט עכשיו. הילד שלי נמצא במעון שיקומי ובערך מאז שהוא נולד סובל מנוזלים באוזניים.

הייתי צריכה ללכת איתו להתפתחות הילד בלוד להביא אישור שזה לא דלקת והוא יכול להיות במעון .. נכנסתי איתו לרופאה! שאלוהים יסלח לי אבל זאת שטן לא רופאה .

אני יושבת איתה ואומרת לה שלום מספרת לה שהילד שלי נמצא במעון שיקומי ואני צריכה אישור על האוזניים. היא מוציאה לי אישור אמרתי לה רגע אבל תבדקי לו את האוזניים שבאמת אין לו דלקת כי אני לא יודעת מתי יש לו ומתי אין לו כי תמיד יוצא לו נוזלים עושה לי טובה שהיא בודקת כאילו היא נגעלה לגעת בו . טוב אין לו. ואז היא אומרת לי יש לי שאלה עשית בדיקה גנטית בהריון שלו?

אמרתי לה לא (יש לי ילדים בריאים בבית וזה לא קשור לגנטיקה זה וירוס שנדבקתי ממנו בהריון) החצופה אומרת לי ואת עוד מביאה ילדים לעולם (כי אני בהריון) לא חבל בשביל מה הבאת אותו שיסבול כל החיים .

איזה מין רופאה אומרת דבר כזה ? את יודעת מה אני עברתי שרק בחודש 7 גיליתי שיש לי cmv וזה לא הפלה זה רצח .

הימים שעברתי והלילות שבכיתי באשפוז מי את שתחליטי לי את מגדלת לי את הילדים? החצופה הזאת הולכת לקבל תביעה אבל אני אומרת משם יצאתי חזקה יותר קיבלתי בום לפנים.

הילד הזה הוא ילד לא בסדר אבל הוא הילד שלי ועם הייתי חוזרת לאותו יום להחלטה שלי הייתי מחליטה שוב לתת לו חיים ולגדל אותו כי ה' לא נותן את הזכות הזאת לכל אחד וכנראה שאני ראויה לגדל אותו ולטפל בו במה שהוא יצטרך.

נעלבתי ובכיתי עד קוצר נשימה אבל אני לא מאחלת לה שהחלטה כזאת תיפול לה בפתח הדלת. להביא ילד לעולם או להרוג אותו חודש לפני לידה זה רק האמא והאבא יחליטו לא אף רופא ולא אף אחד!

בושה שיש רופאים כאלו במדינת ישראל שאני באה לקבל טיפול לילד שלי ונותנים לי הרגשה של למה הבאת אותו לעולם גם ככה הוא יסבול כל החיים זאת הבעיה שלך.

יצאתי מושפלת שזה בגללי שהילד שלי יצא ככה אבל הבנתי שזה לא בגללי ומה שצריך לקרות קורה. אין לנו שליטה על טבע העולם ועל מה שבורא עולם מחליט.

זה התיקון שלי וזה יכל לבוא בדברים יותר גרועים מילד עם עיכוב התפתחותי! כללית בושה שאתם מחזיקים בכלל רופאות כאלה חסרות רגישות אני לא אוותר היא לא צריכה לשבת בכיסא ולטפל באנשים.

אני לא אוותר ואלחם בכל הכוח שאותה רופאה לא תהיה רופאה יותר!

רק בזכות הילד שלי אני חזקה יותר.

לי בהריון עם הבן ה2 שלי היה לי טקסופלזמה גם גם טפיל מסוכן לעובר גם כל ההריון הפחידו אותי...מי שפיר לא עשיתי...ועד היום שהקטן כבר בן שנה וחודשיים אין לי מוסג אם נדבק...הבדיקות שלו עבדו(רשלנות של הבית חולים)אבל ברוך השם תודה לאל ילד בריא חכם טפו טפו טפו בלי שום בעיות בריאות או משהו אחר גם שנולד עשו לו מלה בדיקות כולל ניקור מותני...והיה בהשגחה...גם כל ההריון איתו טיפלתי כמובן לקחתי כדורים...הבדיקות היו תקינות...אבל אין לי מוסג עד היום עם הטפיל נמצא אצלו או שלא...גם רופאה אחת בסיכון אמרה לי נראה איך המי שפיר בחרתי לא לעשות אמרו לי את תחליטי עם ללכת להפיל או להשאיר וניתן לל טיפול אחר של כדורים....מזל שלא הקשבתי לה גם בלי שום קשר לפני ההריון איתו היה לי הפלה בשבוע 19...המים נעלמו לעובר ולא יודעים למה....גם בגלל זה פחדתי מבדיקת מי שפיר....בהריון איתו..

ממש בושה שיש כאלה רופאים ובכלל אנשים
מזכיר לי כל כך מה שעברתי , בהריון בחודש חמישי גילו שלעובר יש מום נדיר בלב , הרופאים אמרן שאי אפשר לתקן את המום ורוב הסיכוים שהילדה לא תשרוד אפילו ברחם ואם כן תיולד כחולה ולא תנשום בכוחות עצמה והאופציה היחידה זה השתלת לב , מהרגע הראשון החלטתי שאם היא בחרה בי אני מאמינה באמונה שלמה שהכל יהיה בסדר , והרבה אמרו לי חמה אני עושה את זה לעצמי ולה שאני לא בסדר מביאה ילדה לסבול בעולם אפילו משפחה קרובה , הילדה שלי הולדה ברוך השם עם המום הקשב הזה אבל לא סגולה לא כחולה ונושמת בכוחות עצמה כל מי שראה אותה לא האמין שמשהו לא בסדר ועברה השתלת לב בגיל 3 חודשים יש לי נס מול העינים , יש לנו ילדים מיוחדים לא כל אחד זוכה בזה , תשמחי זכית. לא מתייחסים לאנשים כאלה.

שלום,

תודה על המידע והשיתוף בחוויה. אנו טיפלנו בתביעות בגין אי אבחון זיהום בטוקסופלסמה בהריון, למרבה המזל לא כל המקרים מסתיימים בנזק לעובר.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

אני סבור שהאמירה הזו של הרופאה הינה חסרת רגישות (בלשון המעטה) וגסת רוח. קשה להבין מה מביא רופאים להתבטאויות מיותרות כאלו. אנו מטפלים במשרדנו במספר תביעות רשלנות רפואית במקרים של זיהום בעת ההריון מ - . CMV. כמובן שכל החלטה של הההורים במקרה כזה היא ראויה ולגיטימית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר