עובדתית, נשים הסובלות מבעיה זו אשר אינן פונות לטיפול, נוטות לשנות את אורח חייהן באופן דרסטי, עד כדי כך שהן ממעטות לצאת מהבית ובמקרים בהם הן מוכרחות לצאת, הן מתאמות את היציאות מראש ומתכננות את מסלולן, כך שיכלול שירותים ציבוריים לאורך הדרך.
לא זאת בלבד, אלא שאותן נשים מתמודדות גם עם עומס כלכלי כבד מאוד, זאת בשל העלות הגבוהה של מוצרי ספיגה כגון חיתולים מיוחדים, הצורך בהחלפה מרובה של פדים וכן כיבוס והחלפת הבגדים התחתונים בתדירות גבוהה מהסביר.
הבעיה הפיזיולוגית של אי שליטה במתן שתן עלולה להידרדר כמו כדור שלג ולהפוך לבעיה חברתית, כלכלית ונפשית, הפוגעת משמעותית באיכות חייה של האישה הסובלת ממנה.
עם זאת ועל אף האמור לעיל, יש לזכור כי הבעיה לרוב ניתנת לטיפול וכן לריפוי והחלמה מלאה, בכל קבוצת גיל ועל כן אין לקבלה כמצב תקין ו/או להניח שאין ברירה אחרת, אלא לחיות בצלה של התופעה.
במידה ואת סובלת מדליפת שתן, בין אם הבעיה כבר מטופלת ובין אם טרם, חשוב שתכירי את האופציות לטיפול העומדות בפנייך ותדעי מה ההשלכות והסיכונים של כל טיפול ובפרט של ניתוח ה-TVT להשתלת רשת וגינלית, הנחשב לטיפול הנפוץ ביותר בקרב נשים בישראל ובעולם.
בסקירה שלפניך נערוך סקירה אודות הגורמים לדליפת שתן, הטיפולים האורולוגיים הקיימים והמשמעויות שלהם לגבייך.
הגורמים לדליפת שתן בקרב נשים
שלפוחית השתן הנה שריר דמוי שק שתפקידו לאחסן את השתן ללא מאמץ ודליפה ולאפשר הטלת שתן יזומה ומבוקרת. מתן שתן תקין מתבצע בעזרת הרפיה של רצפת האגן והשופכה במקביל להתכווצויות של שריר השלפוחית ושתי פעולות אלו אמורות להביא לכדי התרוקנות השלפוחית באופן יזום ונשלט, לפי רצון האישה.
קיימים מקרים בהם אין סגירה תקינה של השופכה, המהווה שסתום לכיס השתן וזאת כתוצאה מפגיעה במנגנון הפנימי, הכולל את מערכת השרירים של רצפת האגן ושל רקמות החיבור, התומכים בשלפוחית ובשופכה, אשר אחראית על הפעילויות היומיומיות שעושה האישה.
במקרה של פגיעה במנגנון השליטה, פעילויות שגורמות לעלייה בלחץ התוך בטני, כאמור לעיל: שיעול, צחוק, עיטוש או כל פעילות גופנית אחרת, עלולות לגרום לאיבוד שתן לא רצוני או דליפת שתן.
לפיכך, הפגיעה במערכת התמיכה מותירה את שלפוחית השתן והשופכה ללא תמיכה ועלולה להוביל לדליפת שתן בדרגות שונות, במיוחד כאמור בעת פעילויות המעלות את הלחץ התוך בטני.
הגורמים המרכזיים לאותה פגיעה במערכת השליטה על השתן הנם הריון ולידה וגינלית, בעיקר לידות נרתיקיות מכשירניות, הגורמות לטראומה משמעותית לרצפת האגן ומעלות את הסיכוי לכך שתהיה פגיעה עצבית או שרירית במהלכן.
אותן לידות גורמות להיחלשות של שרירי רצפת האגן, היחלשות השרירים האחראיים על כיוון הסוגר של שלפוחית השתן וכן לצניחת שלפוחית השתן למיקום נמוך יותר באגן.
גם העלאה במשקל לאחר ההריון והלידה מהווה גורם לדליפת שתן, שכן עלייה ברקמת השומן עלולה לדחוק את השלפוחית ולמנוע ממנה להתמלא כראוי. כמו כן, ישנן גם סיבות שאינן קשורות בהריון ולידה, הכוללות גורמים גנטיים של הרקמות האגניות, השמנת יתר, גיל, עישון, בעיות נשימה הגורמות לשיעול כרוני ועוד.
טיפולים אופציונליים לפתרון הבעיה
בעבר הפרוצדורה לטיפול בדליפת שתן היתה התערבות כירורגית מורכבת, אך הזמנים השתנו ובשל שכיחותה של התופעה, מצאה הרפואה מגוון טיפולים, פשוטים יותר ושאינם דורשים בהכרח התערבות כירורגית או שדורשים התערבות כירורגית הרבה פחות פולשנית.
אלו נחלקים לשתי קבוצות: טיפולים שמרניים וטיפולים כירורגיים ולצורך קביעת הטיפול הנכון, יש להתייעץ עם אורוגינקולוג, שיערוך בירור מקיף והערכה של מצבך וכמובן יבצע בדיקה ואבחון, על מנת לספק לך את המענה הבריאותי היעיל והמהיר ביותר.
הטיפולים השמרניים כוללים, בין היתר, טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן, במסגרתה לומדת האישה טכניקות המאפשרות לה לחזק את שרירי רצפת האגן על ידי חיזוק יסודי של מכלול שרירי האגן.
בנוסף לפיזיותרפיה ישנם גם טיפולים התנהגותיים במטרה להביא לשינוי באורח החיים, המבוססים על ניקוי של גורמים מחמירים, כמו השמנה, עישון, קופאין, נטילת תרופות באופן לא מבוקר וכיוצא בזה.
במקרים בהם פיזיותרפיה וטיפול התנהגותי לא עוזרים, ניתנות גם תרופות אנטי כולינרגיות חדשניות במינון חד יומי, הגורמות להרפיית שריר השלפוחית ועלייה בסף הגירוי התחושתי, מה שמסייע לשליטה במתן שתן באופן רצוני ולא לפי צורך דחוף בפרקי זמן צפופים.
קיים סוג נוסף של טיפול הנחשב שמרני, החדרת טבעת תומכת לנרתיק, העשויה מסיליקון וממוקמת מתחת לשופכה, אשר קרויה "פסרי" (Pessary).
הטבעת אמורה לתמוך בשופכה, כך שבמצבים בהם מופעל על האישה לחץ בטני מוגבר, השופכה נלחצת לכיוון הטבעת והשתן לא יכול לברוח. את הטבעת ניתן להחדיר ולהוציא באופן עצמאי ולנשים מבוגרות יותר, ינתן סיוע על ידי רופא הנשים בקופת החולים.
טיפולים כירורגיים מומלצים במקרים קיצוניים, בהם יש צורך בהטיית דרכי השתן למעי או הגדלת שלפוחית השתן. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לטיפול באמצעות הזרקת רעלן הבוטוליניום (Botulinum toxin) לשריר שלפוחית השתן, למניעת התכווצויות לא רצוניות.
אמנם, אין עדיין מספיק מחקרים בנושא, אך הרעלן הנו חומר יקר והשפעתו ניכרת לחודשים בודדים בלבד. טיפול נוסף הנו השתלת קוצב חשמלי לשלפוחית השתן (Sacral nerve stimulation), קוצב הדומה לקוצבים הלבביים, אשר מתחבר לאלקטרודה המוחדרת לעמוד השדרה התחתון, מגרה באופן חשמלי את העצבים שמשפיעים על שלפוחית השתן ומפחית את התכווצויותיה.
אמנם, קוצב הסוגרים לא נכלל בסל הבריאות בישראל, עלותו גבוהה והוא כרוך בהליך ניתוחי בהרדמה חלקית ועל כן מבוצע במקרים קשים מאוד, בקרב נשים שלא הגיבו לטיפול תרופתי והתנהגותי.
אל הליכים אלו של כירורגיה זעירה התווספה בעשור האחרון שיטה חדשה, השתלת רשתות לשיקום רצפת האגן. שיטה זו כוללת ניתוח להשתלת רשת וגינלית לטיפול בדליפת שתן TVT / TOT.
הניתוח מומלץ בעיקר לנשים אחרי לידה, אשר סובלות מבעיה של שליטה בסוגרים ודליפת שתן ונראה שבמסגרת הטיפולים שאינם התנהגותיים ו/או תרופתיים זו האלטרנטיבה המוצלחת ביותר.
מחקרים מראים שבמהלך חייהן כ-11% מן הנשים עברו או יעברו ניתוח לטיפול בדליפת שתן ו/או בצניחת אברי האגן, כאשר ניתוח ה-TVT נחשב כיום לנפוץ ביותר לטיפול בדליפת שתן במאמץ.
ניתוח TVT – על ההליך והשלכותיו
בשנת 2001 פיתח דלורם, אורולוג צרפתי, את ניתוח ה-TOT (Transobturator tape), במהלכו מוחדר דרך הירכיים סרט סינתטי (רשת וגינלית), המושתל מתחת לאמצע השופכה ומונע מעבר בלתי מבוקר של שתן.
ממצאי מחקרים שנערכו אודות ניתוח ה-TOT מראים כי בקרב נשים שעברו את הניתוח נרשמה ירידה ניכרת באחוז הסיבוכים של דמם מסיבי, המטומות, פגיעה בשלפוחית, בשופכה ובמעי.
אחוזי ההצלחה של ניתוח זה הנם גבוהים ולמרות זאת, אצל אחוז מסוים מהנשים תועדו כאבי רגליים כרוניים, אשר נגרמו ככל הנראה מהחתכים בירכיים שבוצעו לשם החדרת הסרט.
לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים לפיתוח סרט סינתטי דומה שיונח ללא מתח, אך לא יעבור באזור הירכיים, לא בחלל ע"ש רציוס ולא בנקב האובטוראטור, על מנת למנוע את אותם כאבים כרוניים.
חברות ציוד רפואי שונות פיתחו סרטים סינתטיים במגוון סוגים ובדרכי השמה שונות. אותם ניסיונות צלחו ובשנת 2006 פיתחה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון (Johnson & Johnson) את סרט ה-TVT
(Secur Tension-free Vaginal Tape סרט המוחדר דרך הנרתיק ומונח ללא מתח).
הסרט הסינתטי מסוג ה-TVT קצר מהסרט המקורי ומחובר לשני מוליכים מתכתיים. במהלך הניתוח, שנמשך כחצי שעה, מוחדר הסרט דרך חתך באורך 2-1 ס"מ באזור הבטן התחתונה מתחת לאמצע השופכה ומותאם ללא מתח.
חברות אחרות דוגמת Miniarc ו-Ajust ניסו גם הן לייצר מערכת דומה להשתלת רשת וגינלית מתחת לשופכה, אך אותן שיטות עדיין לא הוכחו כמשפרות את אחוזי ההצלחה.
ניתוח ה-TVT נמצא יעיל בכ-85% בטיפול בדליפת שתן במאמץ ויעילותו אף מתבטאת בדליפת שתן מעורבת, הכוללת דליפת שתן במאמץ ודליפת שתן מתוך דחיפות שאיננה קשורה למאמץ.
עם זאת, כשמשווים בין ניתוח ה-TVT ל-TOT, עולה כי אחוזי ההצלחה בניתוחים בשיטת TVT נמצאו נמוכים יותר ביחס לניתוחי הסרט בשיטות קודמות ולמרות היותו ניתוח כירורגי זעיר פולשני וללא חדירה לחלל ע"ש רציוס או לנקב האובטוראטור אשר הוזכרו לעיל, הוא אינו נטול סיבוכים והבעיה העיקרית היא מבחן התוצאה.
עברת ניתוח TVT? את חייבת לדעת ש...
עד היום בוצעו כ-2.5 מיליון ניתוחים מסוג ה-TVT ודומיו בעולם ואלו נחשבים לפתרון הכירורגי היעיל ביותר לטיפול בבעיה של דליפת שתן בקרב נשים. לפי נתונים שנאספו מבתי החולים בישראל ניתן להניח כי בישרלא בוצעו עשרות אלפי ניתוחי TVT לטיפול בדליפת שתן לאורך 10 השנים האחרונות.
המחקר לשיפור החומרים מהם עשויה הרשת וכן שיפור השיטות להנחתה מתחת לשופכה ממשיך ונראה שלצד הצלחתו של ניתוח ה-TVT, יש גם לא מעט נשים שנפגעו ממנו אנושות ואשר נגרם להן נזק בלתי הפיך.
חברת ג'ונסון & ג'ונסון מייצרת ומשווקת את אותה רשת וגינלית באנגליה כבר מעל 10 שנים. על פי נתונים שהתפרסמו, מעל 75 אלף נשים באנגליה עברו את הניתוח ומספר הנשים בישראל שעברו את הניתוח ואשר הוחדרה להן הרשת הווגינלית של חברת ג'ונסון & ג'ונסון גדול מאוד.
בחודש דצמבר 2017 הוגשה תביעת ענק באנגליה כנגד חברת ג'ונסון & ג'ונסון על ידי 300 נשים שונות מאנגליה שהתאגדו יחדיו, בטענה שאותה רשת וגינלית עלולה לגרום לנזקים אשר לא הוסברו לנשים טרם הניתוח.
בין הנזקים שתיארו הנשים נכללים כאב תמידי, קושי לתפקד ואי יכולת לקיים יחסי מין. עוד מסתבר, שהרשת הווגינלית של חברת ג'ונסון & ג'ונסון מעולם לא אושרה ושהסיכונים הכרוכים בהשתלת הרשת אשר היו ידועים ליצרנים לא הוסברו למטופלות במלואם טרם הניתוח להשתלת הרשת.
אחד הכשלים המרכזיים ברשת הינו העובדה שכאשר היא גורמת לסיבוכים או כאבים, ההליך להוצאתה מורכב מאוד ועלול לגרום כשלעצמו סיבוכים ונזקים.
עוד מתברר כי בחלק מן המקרים הרשת גרמה לנזקים קשים לאיברים פנימיים ובעיקר לשופכה. התביעה ממשיכה להתנהל בימים אלו וגורמים רפואיים בכירים אשר נחשפו לסטטיסטיקות של תוצאות הטיפול מודיעים, ש-1 מכל 15 נשים שעברו את הניתוח נדרשה להוציא את הרשת בהליך כירורגי מורכב.
גם בארצות הברית הוגשו תביעות נזיקין כנגד מספר יצרנים של רשת ה-TVT ואף הרשות האמריקאית למזון ותרופות (FDA) פרסמה מספר עדכונים והודעות לגבי השימוש ברשת.
כך למשל ביולי שנת 2011 פרסמה הרשות הודעה לציבור לפיה סיבוכים בניתוח זה "אינם נדירים" וכי בשימוש ברשת הטרנס וגינלית יש יותר סיבוכים מאשר בפתרונות כירורגיים אחרים לבעיית דליפת שתן אצל נשים.
כמובן שלאחר פרסום אזהרה כזו מצד ה-FDA חלה חובה על כל רופא-אורולוג אשר מציע למטופלת לעבור ניתוח הכולל רשת וגינלית, לעדכן את המטופלת בדבר אזהרה זו והסיבוכים האפשריים.
עו"ד עופר סולר מסביר מה לעשות!
אם את או מישהי יקרה לליבך עברתן ניתוח לתיקון דליפת שתן במהלך השנים האחרונות, אשר כלל שימוש ברשת וגינלית ואת סבורה כי נגרם לך נזק בשל הניתוח, יש בהחלט מקום לבחון את המקרה באופן מסודר ורציני.
מומלץ בשלב הראשוני לפנות אל משרדנו לצורך קבלת ייעוץ משפטי אישי מעורך הדין עופר סולר. במסגרת הייעוץ תקבלי הסבר פרטני לגבי האפשרויות העומדות בפניך, כמובן שללא כל התחייבות מצידך.
במידת הצורך נפנה למיטב המומחים בישראל בתחום האורולוגיה, על מנת לקבל חוות דעת לגבי מצבך הרפואי ואופי הטיפול שקיבלת.
לאחר הפגישה תוכלי לקבל החלטה מושכלת בנוגע לאפשרות להגיש תביעה לקבלת פיצויים בעילת רשלנות רפואית ואולי גם בעילות נזיקיות נוספות ואחרות.
רשלנות בהריון
רשלנות בלידה
ראשי נזק בתביעה
תחומי רפואה
