אפניאה ומקרי רשלנות רפואית

10%-4% מהגברים בישראל לוקים בתופעה בהשוואה ל-5%-2% מהנשים. דום נשימה בשינה עלול להגביר את הסיכון ללקות ביתר לחץ דם, התקף לב, אירוע מוחי ותופעות קשות אחרות, אך ניתן לטפל בו באמצעים שונים.

באופן כללי מומלץ לרדת במשקל ולשנות את אורח החיים לפי הנדרש. במקרים חמורים יותר, ניתן גם להיעזר במכשירים מסוג CPAP במהלך השינה. מכשירים אלו מזרימים זרם אוויר דרך מסיכה המונחת על פני המטופל, אשר גורם ללחץ חיובי על דרכי הנשימה באופן שמונע את חסימתם.

מקרי אפניאה לאחר הלידה שהוביל להגשת תביעת רשלנות רפואית

אצל תינוקות האפניאה יכולה להתבטא בהתקף עצירת נשימה, אשר לרוב נגרם כתוצאה מרפלוקס קיבתי-ושטי. בנוסף, הוא עלול להיגרם גם עקב זיהום של דרכי הנשימה, פרכוסים, ובעיה בקצב הלב.

כאשר הסיבה היא ריפלוקס התינוק יטופל על ידי השכבה גבוהה על הבטן, האכלה בידיים ותרופות.

כאשר הסיבה היא זיהום ויראלי של דרכי הנשימה, התינוק יטופל בחמצן לפי הצורך, אינהלציות ומכשיר אדים.

כאשר הסיבה היא פרכוסים, התינוק יטופל בתרופות וכאשר הסיבה היא הפרעה בקצב הלב, התינוק יטופל בתרופות בהתאם לסיבת ההפרעה בקצב הלב.

כמו כן ניתן להשתמש במכשיר ניטור אשר מתריע על קיומה של הפסקת נשימה אצל התינוק אם כי חשוב להבין שמכשיר ניטור איננו מונע את התופעה.

במסגרת הליך ע"א 3800-09 פלוני נ' משרד הבריאות אשר התנהל בבית המשפט העליון, נדונה תביעת רשלנות רפואית שעסקה ביילוד, שלקה בשלושה מקרים של אפניאה מספר שעות לאחר לידתו, בעת שהוא שהה ביחידת מעבר, ואשר בגיל 14 חודשים אובחן כלוקה בשיתוק מוחין ונקבעו לו 100% נכות.

הוריו של התינוק הגישו תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה לפיה שיתוק המוחין של התינוק נגרם עקב טיפול רשלני של בית החולים, במיוחד בכל הקשור לטיפול באפניאות בהן לקה הילד לאחר לידתו.

לטענתם, ניתנה הוראה לתת לתינוק תרופת נרקן אשר מונעת דיכוי נשימתי, רק לאחר האפניאה השנייה וגם היא לא בוצעה בפועל וכי למרות שמצבו של התינוק המשיך להידרדר, הוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ באיחור רב, כאשר הוא כבר סובל מנזק מוחי אשר החריף עקב הנשמה ביתר שבוצעה בו.

לפיכך, טענו ההורים כי הנזק של התינוק הינו נזק היפוקסי-איסכמי עקב חוסר אספקת חמצן למוח, אשר נגרמה כל כולה לאחר הלידה, כתוצאה מהתקפי האפניאות וההנשמה ביתר.

מנגד, טען בית החולים כי הטיפול הרפואי בתינוק היה זהיר ומוקפד וכי פגיעתו הנה מולדת, ולא נגרמה כתוצאה מאירועי האפניאה או מההנשמה שבוצעה בו.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת ההורים, בקובעו כי בית החולים לא התרשל בטיפול שהוא העניק לתינוק.

נקבע כי הטיפול באפניאות בהן לקה התינוק עמד בסטנדרט הנדרש וכי האופן בו הוא הונשם אינו עולה כדי רשלנות רפואית.

עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לה טענו ההורים לנזקים שנגרמו לתינוק.

ההורים הגישו ערעור על פסק דין זה בפני בית המשפט העליון, אשר קיבל אותו באופן חלקי, וקבע כי העברתו של התינוק לטיפול נמרץ רק לאחר כשעה ומחצה ממועד האפניאה השני, וכשעתיים בערך ממועד התרחשותו של אירוע האפניאה הראשון, אכן עולה כדי התרשלות.

בהמשך לכך החליט בית המשפט העליון להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת להכריע בשאלה האם קיים קשר הסיבתי בין ההתרשלות הנ"ל לבין נזקו המוחי של התינוק.

במסגרת פסק דינו השני של בית המשפט המחוזי, דן בית המשפט בשאלה האם האפניאות היו הגורם לשיתוק המוחין או רק תוצאה שלו.

בית המשפט קבע כי האפניאות לא היו הגורם לשיתוק המוחין אלא רק תוצאה שלו, וכי שיתוק המוחין נגרם עקב נזק מוחי שארע לתינוק טרם לידתו, מסיבות שאינן ידועות. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין מחדלו הרשלני של בית החולים בכל הקשור להעברת התינוק באיחור לטיפול נמרץ לנזק המוחי של התינוק.

ההורים הגישו ערעור גם על פסק דין זה בפני בית המשפט העליון, בטענה לפיה האפניאות שאירעו לאחר הלידה הן שגרמו את הנזק המוחי לתינוק, וכי אין המדובר בנזק שנגרם לו במהלך ההריון ולפני הלידה.

לטענתם, הנזק המוחי של התינוק לא התרחש במהלך ההריון, מאחר שבמקרה כזה האפניאות וקשיי הבליעה של התינוק לא היו חולפים וכי העובדה שהם חלפו זמן קצר לאחר שהם התרחשו מעידה כי לא מדובר בפגיעה מולדת כי אם בפגיעה אשר נבעה מנזק היפוקוסי-איסכמי, עקב חוסר חמצן למח שנגרם לאחר הלידה.

עוד טענו ההורים כי האפניאות לא נגרמו עקב מום מולד כי אם עקב תרופות פטידין ופרנגן שניתנו לאם לפני הלידה, לצורך שיכוך כאבים, ואשר עלולות לגרום לדיכוי במערכת העצבים המרכזית ולדיכוי הנשימה ורפלקס הבליעה.

בהסתמך על העדויות וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו קבע בית המשפט העליון כי כדי שייגרם לתינוק נזק מוחי עקב העדר חמצן, כפי שטענו ההורים, היה צורך שהתשניק של התינוק עקב האפניאות ייארך דקות ארוכות, ללא תגובה של התינוק לטיפול שהוענק לו, מה שלא קרה במקרה דנן.

לפיכך נקבע כי יש לדחות את טענת ההורים לפיה אירועי האפניאות הם שגרמו לתינוק את הנזק המוחי.

בהתאם לכך נקבע כי התינוק לא סבל מתשניק סב לידתי בטרם נולד ואף אם לפטידין ולפרנגן היתה השפעה על ערנותו, הרי שלא הן אלו שגרמו להתקפי האפניאות, שכן מדובר באפניאות על רקע חסימתי ולא על רקע עצבי.

עוד נקבע כי התקפי האפניאות שחווה התינוק כלל לא יכלו לגרום לנזק המוחי, וכי התינוק סבל כבר בעת לידתו מפגיעה בגזע המוח, אשר מנעה ממנו לבלוע את הפרשותיו וגרמה לו לחנק ולאיבוד נשימה.

לאור כל האמור לעיל, נקבע כי למרות התרשלותו של בית החולים בכך שהוא העביר את התינוק לטיפול נמרץ באיחור, אין קשר סיבתי בין התרשלות זו לנזקו המוחי של התינוק, מאחר שנזק זה נוצר עוד לפני לידתו, ומשכך גם לפני התרשלותו של בית החולים.

כתוצאה מכך לא ניתן לייחס ליחס לבית החולים אחריות לנזקו המוחי של התינוק ועל כן הערעור נדחה.

ראוי להדגיש כי בכל מקרה של פגיעה ונזקים בשל אפניאה חשוב לפנות להתייעצות עם עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, בטרם נקיטת פעולות כלשהן ועל מנת לבדוק את תקינותו של הטיפול הרפואי שגרם לנזק.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי בנושא רשלנות רפואית