תסמונות גנטיות דה נובו שעלולות לגרום לאפילפסיה

אפילפסיה וגנטיקה

אפילפסיה היא תסביך של סימפטומים עם מספר גורמי סיכון ונטייה גנטית חזקה ולא מצב המתבטא כתסמונת אחידה או כזה הנובע מגורם בודד.

ככל שנוקף הזמן, מאופיינות יותר מחלות גנטיות הגורמות לאפילפסיה וכך גם הידע לגבי מהלך המחלה. טעויות באבחון האפילפסיה הן שכיחות ומטופלים רבים אינם מצליחים לקבל את הטיפול הנכון, שלעיתים קרובות יש לו השלכות משמעותיות.

אפילפסיה עלולה לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים בגלל התקפים, מצב רוח נלוות והפרעות פסיכיאטריות, ליקויים קוגניטיביים והשפעות שליליות של תרופות. בנוסף, התקפים יכולים להיות קטלניים עקב השפעות ישירות על התפקוד או עקב השפעות עקיפות כמו טביעה ותאונות אחרות.

בעוד שקיימות מחלות תורשתיות שמתבטאות באפילפסיה, במיוחד לאחר ההתקדמות בבדיקות הסקר הגנטיות לפני ההריון, במרבית המקרים הגורמים למחלה עדיין אינם ידועים. ועדיין, עד למועד כתיבת שורות אלו התגלו למעלה מ-500 גנים הקשורים לאפילפסיה וכיום מאופיינות תסמונות גנטיות רבות בשכיחות יחסית גבוהה באוכלוסיה, המקושרות להפרעות נוירולוגיות וגורמות לפיגור שכלי ואפילפסיה.

במקרים רבים, המוטציות בגנים אלה הן מוטציות דה נובו, כלומר מוטציות חדשות שלא עוברות בתורשה. לכן ועל מנת לאבחן את אותן מוטציות גנטיות לפני הלידה, קיים צורך לדגום את ה-DNA של העובר וניתן לעשות זאת באמצעות בדיקת מי שפיר או סיסי שליה.

לאחר ביצוע בדיקות אלה, נשלחות הדגימות לביצוע אנליזה גנטית, בעיקר באמצעות בדיקת צ'יפ גנטי. בדיקה זו מאתרת את המוטציות העיקריות שגורמות לתסמונות, אם כי במקרים מסויימים נדרשת שיטה מקיפה ומדוייקת יותר המכונה בדיקת אקסום.

במקרה של אבחון מוטציה גנטית בעובר, כזו שעלולה לגרום להופעת אפילפסיה לאחר הלידה, הרופאים חייבים להסביר להורים אודות השלכותיה האפשריות של המוטציה שאובחנה ולרוב גם ימליצו על הפסקת הריון.

תסמונות גנטיות שגורמות לאפילפסיה

לפניך רשימה חלקית והסבר אודות מספר תסמונות גנטיות מוכרות שניתן לאבחן באמצעות בדיקת צ'יפ גנטי כבר בתחילת ההריון ועלולות, בסבירות גבוהה מאד, לגרום לאפילפסיה.

תסמונת דרווה

כנראה שזאת התסמונת הנפוצה ביותר בין התסמונות הגנטיות הטריות שגורמות לאפילפסיה, וניתן לקרוא על התסמונת בהרחבה כאן.

תסמונת וולף-הירשהורן

תסמונת וולף-הירשהורן היא תסמונת רב מערכתית מורכבת, המתבטאת בעיקר בעיכוב בגדילה ועיכוב התפתחותי, בפיגור שכלי ובהתקפים אפילפטיים ויכולה לגרום לתמותה כבר בגיל צעיר.

השכיחות של התסמונת באוכלוסייה היא 1 ל-50,000 לידות ונפוצה יותר בבנות (ביחס של 2 ל-1) אך יתכן שהמספרים גבוהים יותר בשל תת-אבחון. כבר בבדיקת האולטרסאונד בהריון יהיה ניתן להבחין בהאטה בגדילה התוך רחמית, האטה שממשיכה גם לאחר הלידה ומתבטאת בחוסר יכולת לעלות במשקל מספק.

מאפייני הפנים הייחודיים מתוארים כ"קסדת לוחם יווני", כאשר לילדים עם התסמונת יהיו עיניים מרוחקות זו מזו, גשר אף רחב, מיקרוצפליה (היקף ראש קטן), מצח גבוה, אוזניים לא מפותחות ומרחק קצר בין האף לשפתיים. קיים גם עיכוב ברכישה של כישורים מוטוריים והיפטוניה ובהמשך מופיעה גם האפילפסיה.

הסיבה הגנטית לתסמונת היא מחיקה של מקטע בקצה של הזרוע הקצרה של כרומוזום 4 (4p). מוטציה מסוג זה מכונה "מוטציית חסר", וניתן לאבחן אותה בשיטת הצ'יפ הגנטי.

תסמונת מילר-דיקר

תסמונת מילר-דיקר נגרמת ממוטציית חסר בזרוע הקצרה של כרומוזום 17. עד היום מופו מספר גנים שנפגעים כתוצאה מהמוטציה, ואחראים בין השאר על תהליכי נדידת נוירונים במוח. התסמונת מלווה במצב המכונה ליסנצפליה (Lissencephaly), שהוא מום המתבטא בפגיעה בקפלי המוח.

כתוצאה מפגיעה זו, מתפתחת אפילפסיה, כמו גם מוגבלות שכלית-התפתחותית, היפוטוניה ונוקשות של השרירים. הפרכוסים לרוב מופיעים לראשונה בגיל 6 חודשים, ובמקרים מסויימים הם יהיו נוכחים כבר מהלידה.

תווי פנים ייחודיים כוללים מצח בולט, אף קטן וסולד ואוזניים נמוכות. התסמונת גם עשוייה להיות מלווה בעיכוב בגדילה ובמקרים נדירה בפגיעה כלייתית ולבבית. מרבית הילדים עם התסמונת לא מגיעים לגיל מבוגר עקב סיבוכי המחלה.

תסמונת כרומוזום 20 טבעתי

תסמונת כרומוזום 20 טבעתי (Ring Chromosome 20 syndrome) היא תסמונת הנגרמת מפגיעה בכרומוזום מספר 20, הגורמת לו ללבוש צורה של טבעת. בעת היצירה של הטבעת, נמחקים איזורים בכרומוזום הנחוצים להתפתחות עוברית תקינה וכתוצאה מכך יכולה להופיע שורה של סימפטומים, כאשר הסימפטום העיקרי הוא פרכוסים אפילפטיים.

הפרכוסים נגרמים בשל פגיעה באונה הקדמית של המוח, והם לרוב עמידים לטיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות. הפרכוסים יכולים גם להתפתח לפרכוסים מורכבים ולהימשך זמן רב, מה שיכול לגרום לפגיעה נוירולוגית בלתי הפיכה.

תסמונת חסר של 1p36

תסמונת חסר של 1p36 המכונה גם מונוזומיה 1p36, היא תסמונת הנמצאת באוכלוסיה בשכיחות של 1 ל-5,000-10,000, וגורמת לאפילפסיה (במעל ל-50% מהמקרים) משולבת עם פיגור שכלי.

רוב הילדים עם התסמונת לא מדברים, או מדברים מספר מילים בודדות, ובנוסף לכך סובלים מהיפוטוניה (חולשת שרירים). קיימים תווי פנים אופייניים, הכוללים ראש קטן אך רחב, גבות ישרות, עיניים שקועות וסנטר מחודד.

בעיות בשמיעה גם הן יכולות להופיע, בנוסף לפגיעה בלב, בכליות, במערכת העיכול ובאיברי המין.

תסמונת חסר מזערי של 15q13.3

תסמונת חסר מזערי של 15q13.3 נגרמת ממוטציית חסר בזרוע הארוכה של כרומוזום 15. לאנשים עם התסמונת יש פגיעה קוגניטיבית קלה-בינונית או הפרעות למידה, ושליש מהם סובלים מאפילפסיה.

לעיתים הפגיעה השכלית היא מזערית ולכן קשה להבחין בה וקיים תת-אבחון, למרות שתסמינים כמו אפילפסיה עשויים להיות נוכחים. בעיות התנהגותיות מלוות את הלוקים בתסמונת, וכוללות ADHD, התנהגות אימפולסיבית, אוטיזם וסיכון מוגבר לסכיזופרניה.

תסמונת חסר פרוקסימלי של 18q

תסמונת חסר פרוקסימלי של 18q נגרמת ממחיקה של מקטע בתחילתה של הזרוע הארוכה של כרומוזום 18. תינוקות עם התסמונת סובלים מעיכוב התפתחותי, שמתבטא בעיכוב ברכישת מיומנויות, כגון ישיבה, זחילה, הליכה ודיבור, בנוסף לפיגור שכלי שיכול להיות מאוד קל אך גם חמור.

פרכוסים אפילפטיים הם תסמין נפוץ בתסמונת, בנוסף להיפוטוניה ובעיות התנהגות, כגון היפראקטיביות, אגרסיביות והפרעות בספקטרום האוטיסטי.

פגיעה בגן CHD2

מאות מחקרים שבדקו את המוטציות האפשריות בגן CHD2 הוכיחו כי רוב המוטציות בגן זה הנן מוטציות "טריות" דה-נובו, כאשר הפגיעה בגן מעלה משמעותית את הסיכון לפתח אפילפסיה מסוגים שונים.

למעשה, 1.5%-2.5% מכלל המאובחנים עם אפילפסיה נושאים פגיעה בגן CHD2 הממוקם על גבי כרומוזום 15.

פגיעה בגן PRRT2

מוטציות מזעריות בגן PRRT2 יכולות לעבור בתורשה מההורים ולהופיע לראשונה אצל העובר, ללא קשר להוריו, כמוטציה דה-נובו. הפגיעה בגן זה מקושרת באופן מובהק למספר סוגים של אפילפסיה, כאשר בחלק מהמקרים ניתן לטפל באמצעות טיפול תרופתי.

החובה להסביר שאפשר להיבדק בזמן ההריון

על כל רופא נשים חלה חובה מקצועית להסביר להורים, בתחילתו של כל מעקב הריון ללא יוצא מן הכלל, אודות החשיבות הרבה שבבדיקות הגנטיות הזמינות עבורם בזמן ההריון. הרופא חייב להסביר כי באמצעות בדיקות גנטיות פשוטות ניתן לאבחן מאות מוטציות גנטיות משמעותיות בעובר, כאשר עשרות מתוכן עשויות לגרום לאפילפסיה ולמגוון פגיעות משמעותיות אחרות.

להורים עומדת הזכות המלאה לקבל הסבר ברור ומפורט מהרופא המלווה אותם במעקב ההריון, שכן ללא ההסבר כאמור לא יוכלו לקבל החלטה מושכלת וחשובה לגבי ביצוע או הימנעות מבדיקת מי שפיר לצ'יפ גנטי. בדיקה שרוב הציבור אינו באמת מודע ליכולותיה לאבחן פגיעות גנטיות רבות כבר בשלב העוברי.

רופא שאינו מקיים את החובה ליידע את ההורים ולהסביר להם על חשיבותן של הבדיקות הגנטיות, מתרשל במילוי תפקידו ובמקרה של אבחון ילד או ילדה עם אפילפסיה על רקע גנטי לאחר הלידה, הוא יהיה חשוף לתביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית.

משרדנו מייצג עשרות משפחות, הורים לילדים עם אפילפסיה על רקע גנטי שלא אובחנה בהריון רק בגלל שהרופא שליווה את ההורים במהלך ההריון לא טרח להסביר להם על האפשרות לעבור בדיקות גנטיות.

המדובר על תביעות פיצויים בסכומי עתק, פיצויים שאמורים לאפשר למשפחה להתמודד מול האתגרים הכרוכים בגידול ילד.ה עם אפילפסיה.

ניתן לפנות ולהתייעץ עם אחד מעורכי הדין במשרד בכל שאלה ובכל מקרה של אבחון ילד/ה עם אפילפסיה בשלב כשלהו לאחר הלידה.

קריאה נוספת בנושא:

• פגיעה במבנה השלד בשל מוטציה דה נובו 
• 434 גנים שפגיעה בהם תגרום לאוטיזם ואפילפסיה
• מה גורם למה, אוטיזם לאפילפסיה או להפך?
• הקשר הגנטי בין אוטיזם ואפילפסיה
• מוטציות דה נובו שעלולות לגרום למומי לב מורכבים
• מוטציות גנטיות דה נובו שגורמות לפיגור שכלי