כיצד מודדים את הידע העדכני הנדרש מהרופא?

כך נקבע בפסק הדין בהליך ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ פלדמן:

"המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של חכמים לאחר המעשה, אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה: רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות מהווה רשלנות".

כדי לבדוק האם הרופא הנתבע התנהג בשעת המעשה כרופא סביר, יש להפעיל את מבחן הידע העדכני.

בהתאם למבחן זה, יש לבדוק האם הרופא ביסס את החלטותיו ופעולותיו לגבי החולה על סמך שיקולים סבירים וברמה המקובלת, כלומר, בהתבסס על ידע רפואי עדכני הנתמך בספרות המקצועית, בניסיון קודם, ובהתאם לנורמות המקובלות בעת הרלוונטית בעולם הרפואה.

כך נקבע בין השאר במסגרת פסק הדין בהליך ע"א 323/89 קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל.

כידוע, מדע הרפואה מתפתח ללא הרף ובהתאם לכך, אין לדון רופא שנתבע בגין רשלנות רפואית על פי מצב הרפואה במועד מאוחר למועד הרלוונטי בו הוא נדרש לטפל בחולה, כי אם על פי זה שהיה בתוקף במועד בו ניתן הטיפול הרפואי בפועל.

הידע הרפואי בעת הטיפול בפועל הוא הקובע, ולא הידע הרפואי שנצבר כעבור זמן. לכן, כאשר הידע והמחקר הרפואי התפתחו ואמות המבחן הידועות היום, שנים רבות לאחר שניתן הטיפול הרפואי שעומד למבחן בפני בית המשפט, השתנו, התפתחו והשתכללו, וכאשר הכללים המקובלים היום מחייבים מסקנה שונה, מתקדמת יותר, אין לקבוע את אמות המידה אלא על פי המקובל בעבר, בתקופה נשוא הדיון.

כך נקבע בהליך ת"א 1416-95 ריקה יואב נ' פרופ' ברכה רמות אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

כלומר, כאשר בוחנים את השאלה אם הרופא התרשל יש תמיד לבדוק את המועד בגינו מיוחסת הרשלנות. אין לזקוף לחובתו אי ידיעת מסקנות רפואיות שלא היו ידועות במועד הטיפול לפני שנים רבות, כאשר מדובר בידע שהצטבר במדע הרפואה כעבור שנים.

מחובתו של בית המשפט להתרשם ממכלול נסיבות המקרה והראיות שהוצגו בפניו, מהמחלה ואופן הטיפול הראוי בה, על פי הידע והפרקטיקה שהיתה נהוגה במועד הקובע, בטרם יקבע כי הרופא נושא באחריות לנזק.

יחד עם זאת, מאחר שמדע הרפואה הנו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על הרופא שלא לשקוט על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה

ישרת אותו בעת הצורך. כך נקבע בפסק דין קוהרי הנזכר לעיל.

בנוסף, מחובותיו של הרופא לחקור ולברר גם אחר ממצאים רלוונטיים שאינם גלויים לפניו, ולהצטייד בידע רפואי עדכני בתחום מומחיותו. כך נקבע בהליך ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו, וכן במסגרת פסק הדין בהליך ע"א 3264/96 קופת חולים כללית נ' פלד.

תיק פלד עסק ברופא נוירוכירורג אשר התרשל בכך שהוא קבע בטעות שלתובעת יש מגידול, מאחר שהוא לא התעדכן כנדרש מרופא בתחום התמחותו ועקב כך לא היה מודע לקיומה של האפשרות שלתובעת יש טרשת נפוצה שמחקה גידול, כפי שאכן היה לה בפועל.

מהו היקף הידע העדכני הנדרש מהרופא?

במסגרת פסק דין פלד הנזכר לעיל, נקבע כי אין לדרוש מהרופא שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסויים בו הוא עוסק.

אי ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן לא תהווה רשלנות. אך אם הרופא יתעלם מסידרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות.

קשה לקבוע את גבולותיה של חובת ההתעדכנות, גבולות אשר יצביעו על קו חד וברור בין מקרים בהם תקויים החובה לבין מקרים בהם תופר.

דומה, שככל שמדובר בחידוש בעל חשיבות רבה יותר, אשר פורסם באופן בולט בספרות רפואית בעלת משקל וככל שיש בחידוש למנוע סכנה גדולה יותר לבריאות, כן תגדל הנטיה לקבוע רשלנות רפואית עקב אי התעדכנות בחידוש זה על ידי הרופא.

בהליך ת"א 2559-08 א.א. נ' המרכז הרפואי ברזילי גם נקבע כי גבולותיהן של חובות ההתעדכנות משתנים ממקרה למקרה.

הרופא אינו נדרש אלא לשקידה ולמאמץ סבירים וככל שמדובר בחובה להתעדכן בחידושי הרפואה, זו נגזרת בין היתר, מאופי הפרסום המדובר, מהיקפם של ההדים שעורר, מחשיבות החידוש הגלום בו, ממשקלו ומרמתו המקצועיים וממידת אימוצו בקרב הממסד הרפואי הרלוונטי.

קראו בהרחבה: כך תבחרו את העורך הדין המייצג לתביעת רשלנות רפואית!