פורום רשלנות רפואית

אמלק: לא היה מקום באפס הפרדה מה שהוביל לאשפוז במחלקת יולדות המחרידה. הפרדה קצרה ממני אך לא מאבא, שאר הזמן היה רק איתי. שורה תחתונה- חוסר התחשבות, לא נקי, התנהגות רשלנית גם איתי וגם עם התינוק ושחרור מוקדם.

סיפור הלידה באמלק (לקבוצה אחרת): לידה ראשונה טבעית בחדר רגיל, מיון יולדות זוועה, תקלות טכניות של מוניטור שרק עיכבו את הלידה, יחס קר, רופאות חסרות גמישות, אבל מיילדת אחת מ-ד-ה-י-מ-ה.

הגענו למאיר ב2 בלילה למיון יולדות. כבר שם בן זוגי הבהיר בפני כל שומעת שאנחנו מעוניינים באפס הפרדה. כמובן כולם עיקמו פרצופים בתגובות כמו- ״זה לא חשוב עכשיו״, ״נראה אם יהיה מקום״ כאילו אנחנו לקוחות שדורשים את הסוויטה הנשיאותית בחינם.

נדב נולד כבר ב6 בבוקר, המיילדת אמרה לי להושיט ידיים ונתנה לי לקבל אותו אלי לחזה עור לעור לכמה זמן שביקשתי (כולל לידת שיליה, לא היה צורך בתפרים), השהתה חיתוך חבל טבור עד שהלבין, ונתנה לבעלי לחתוך אותו. הם לא הסכימו לעמעם אורות כי המים שירדו בלידה היו מיקוניאליים אז רופא ילדים הסתכל עליו כשהוא מונח עליי. שקילה גם נעשה בזריזות בחדר הלידה ולא הלבישו אותו לבקשתי.

עברנו לחדר התאוששות לשעתיים וחצי בערך (עד 8 וחצי בבוקר) כשהוא עליי ובחדר ההתאוששות גם היה מואר מאד (מדי) אבל שם הוא כבר ינק. בהתאוששות כבר התבשרנו שאין מקום באפס הפרדה והשחרורים נעשים רק אחרי השעה 3 אז אין אפשרות לחכות את כל היום בחדר התאוששות. הם אמרו שיש מקום בבית מלא (גם התגלה כשקר) ושאי אפשר לעבור באמצע האשפוז. קיבלנו את הבשורה המרה וכבר התחילו הסנקציות:
רועי נדרש לקחת את נדב בעריסה לבד ל״קבלה למחלקה״ בתינוקיע וזיהוי צמידים כשאני עוד בהתאוששות. שם רק הלבישו אותו והם חזרו תוך זמן קצר (חושבת שסביב 20 דקות, כך הרגיש).

הגיע הסניטר לקחת אותנו למחלקת יולדות, שם רועי גם הפציר בפני האחיות שנשמח לעבור לאפס הפרדה, או לפחות לקבל מיטה בחדר ליד הקיר או החלון עם יולדות נוספות שנמצאות בביות מלא. הוא נתקל בכתף קרה ולגלוג.
הכניסו אותי למיטה אמצעית עם יולדות שהיו בביות
חלקי, שתיהן לקראת סוף אשפוז. אמא שלי ורועי עדיין איתי מצטופפים כשאני עוד ערומה מתחת
לחלוק חדר לידה ומניקה. הגיעה אחות מקסימה לקבל אותי למחלקה והתחייבה שעד סיום המשמרת יהיו שחרורים ויעבירו אותי חדר לביות מלא. היא גם ציינה שאצטרך לבחור מלווה אחד שישאר ובלילה מותר רק אישה... אבל שכמובן קודם נסיים להתארגן - למשל רועי צריך להשגיח עליי במקלחת כשאמא שלי תשגיח על התינוק. כל הטיפולים מתקבלים רק בתינוקיה והם מתקשרים אלינו כדי שנבוא.

עוד לא הספקתי לקום להתקלח ופתאום נכנס פועל לחדר ושאל אם הוא יכול להחליף את הוילונות! אנחנו כמובן סירבנו (היולדות האחרות היו מאוששות ולבושות) והוא הלך. אחרי כמה דקות הגיעה אחות ראשית, הסיטה את הוילון שלנו באלימות ואמרה- ״עכשיו הוא יחליף וילונות כי אחרת אתם תתלוננו שלא נקי, ואחד מכם בכלל לא צריך להיות פה!״ ואז הפועל המובך (שגם הריח מריח חזק של סיגריות) נעמד על סולמות מעלינו בחדר הצפוף והשחיל וילון וילון כשאני מכוסה ולא לבושה!! כולם בחדר היו מזועזעים ופתאום- מגיע מאבטח ששלחה האחות האלימה ומאיים שמישהו מהמלווים שלי צריך לצאת! צעקתי עליו שזה לא הגיוני שהרגע הגעתי למחלקה והם מצפים שאסתדר ככה לבד ושיעוף מהחדר. הוא נבהל והלך.
ואז התקשרו אלינו מהתינוקיה שנבוא. עשינו את המסדרון הזה בערך ברבע שעה (למרות שהיא באורך 100 מטר) כשאני בקושי הולכת, הגענו לתינוקיה ופתאום הן אמרו לנו שאין מקום עכשיו ושנמתין בחוץ. יודעות למה לא היה מקום? כי הן העדיפו לקבל את המבקרים מהבית למעקב צהבת! ישבתי שם בכותונת למעלה מחצי שעה בין הורים לבושים ותינוקות רגועים בעגלות עד שיותרנו ורועי הלך לחפש לי כסא גלגלים כדי לחזור למחלקה. מיותר לומר שלא רק שהוא לא מצא גם אף אחד לא היה נכון לעזור לו למצוא. למזלי הגיעה רופאת ילדים שהחליטה בינתיים לקבל אותנו, מה שדחף
אותנו לתור הקבלה בתינוקיה. האחות שם לא היתה מרוצה מהעניין והיתה אגרסיבית מאד איתנו ועם נדב- ״למה לא לקלח?״ ״אני לא יכולה לתת לו ויטמין k כשהוא יונק כי אין לי גישה לרגל״ -כי הוא יונק מהרגליים פשוט?! היא עשתה פרצופים כשלא הסכמתי לתת לו מי סוכר, היא הזריקה ואפילו לא ניגבה את הדם שניגר מהרגל שלו.
ביקשתי גם חיתול בד רטוב לנגב לו את הפנים והיא עשתה את זה בכוח כשהוא צורח. אז החתימו את
רועי על מסמך עם שני עדים מהתינוקיה שאנחנו מסרבים לחיסון צהבת וחזרנו למחלקה ברגל כי לדברי האחות - ״אני אחרי לידה טבעית אז אני יכולה ללכת כי אני רק כאובה״.

מאותו הרגע הבהרתי לכל אנשי הצוות שאני רוצה להשתחרר. זה קצת הלחיץ את המערכת והעבירו אותנו לחדר ריק (הפלא ופלא) ליד החלון. ׳תנאים׳ למלווה כמובן הם בגדר מיטה מאולתרת משני כסאות. יולדות אחרות נוספו רק בלילה ולמחרת. כל כך כעסתי שרועי לא יכל להשאר בלילה וסיכמנו שלמחרת לאחר סיום כל הבדיקות של נדב נבקש להשתחרר.
אחות התינוקיה שהיתה בתורנות מחלקה בערב דיברה עברית לא טובה וכולנו הבנו ממנה שאנחנו צריכים להגיע עם התינוק לבדיקה בערב לפני שבלילה הוא נשאר איתנו. שוב צלעתי בקושי עד לשם כדי לגלות שהיא התכוונה נגיע ב2 בלילה לביקורת??? התרגזתי מאד ולא חזרתי.
השלב הבא היה אחות תינוקיה שנכנסה ב5 בבוקר והעירה את שתינו בשאלה -״למה אין פה אור? איך אני אמורה לראות מה הצבע של התינוק??״ ודרשה מאמא שלי לקום להדליק אור.
(אגב יולדת אחרת שהיתה ללא ליווי בחדר איתנו לא יכלה לקום ואמא שלי היא זו שהביאה לה אוכל ושתיה מהחדר אוכל).
בעלי הגיע והתחלנו נהלי שחרור למורת רוחם של הצוות- רופא החתים אותי על הצהרות מבלי שהתכוון אפילו לבדוק אותי (בסוף ביקשתי שיבדוק!), עשינו בדיקת שמיעה בנינוחות כשהוא בידיים שלו, ובדיקת רופא לשחרור שלו. נותר לנו רק לחכות למלוא 36 שעות מהלידה בשביל הpku. אז חיכינו.
בינתיים אחות תינוקיה חדשה היתה במשמרת שבאה לחדר שלנו בהמשכים: פעם אחת מדדה חום, אחרי זה חזרה לערך צהבת, אחרי זה טענה בתוקף שחייבים לבדוק לו סוכר ושזו אני שבעצם לא יודעת שבודקים לו מאז שהוא נולד! (שקר וכזב) מזל שעמדתי על שלי בתוקף עד שהבינה שהיא התבלבלה עם היולדת הסכרתית שאיתי בחדר. אפילו לא התנצלה!
אחרי זה היא באה לpku סירבה לעשות כשאני מניקה, גם אמרה שלחמם לא יעזור וזה שאני מסרבת מי סוכר יגרום לזרימת דם שלו להיות פחות טובה כי הוא יבכה ואז זה יכאב יותר (??). אנחנו כבר כל כך רצינו ללכת הביתה ושתסיים עם זה, הלבשנו והרגענו אותו, ואז היא נזכרה שצריך שוב להפשיט אותו לשקילה. פשוט התעללות.
סוף סוף נכתב לנו מכתב שחרור ורועי נאלץ ללכת לתינוקיה לאסוף אותו. הוא קרא אותו וראה שכתוב בו שנתנו חיסון צהבת! הוא התעקש בפני הרופאה שלא היה חיסון והיא התעקשה כמובן שהיה והוא לא יודע. למרות שהחתימו אותנו על הקשקוש ההוא. מזל שסיפרתי לו על הפוסט שהיה פה לא מזמן של יולדת במאיר שקרה לה אותו הדבר. הוא דרש שהיא תשנה את המכתב והיא התבאסה שהיא צריכה לתקן. פשוט רשלנות!

באופן כללי- חוויה רעה, מקטינה ומלאה נזיפות בנו, לעיתים אנשי צוות מקסימים אבל לרוב נתקלנו בכוחניות, תחושת רשלנות, לא ניקו את השירותים (אסלה) אפילו פעם אחת אלא רק סמרטוט ומגב על הרצפה. הייתי צריכה להתחנן לקבל כריות להנקה. דוחה ומבאס. בעלי היה נכון ומוכן להיות אדיב ונחמד עם כולם ולבקש יפה, אבל נתקל רק בכתפיים קרות. חבל מאד כשברור שבמחלקה אחרת הכל יכול לעבוד כמו קסם. מאיר תתקדמו! תשפרו את חווית השהות ותתייחסו אלינו כמו לקוחות ולא כמו מטומטמות! אפס הפרדה זו זכות ולא פריבילגיה!