פורום רשלנות רפואית

אושפזתי במחלקת סיכון גבוה בשבוע 35+4 לאחר ירידת מים. ילדתי בשבוע 36, וכך אוטומטית נמנעה ממני אפס ההפרדה.

ילדתי לידה טבעית בחדר דמוי מחסן, שלא להגיד טבעי. למרות בקשותי. בחדר לא היה אפילו מזגן. היה לי חם, ובעלי חטף כי הסתיר לי את המאוורר. מיילדת אנטיפטית כשאני יולדת והיא עם הגב אלי מתקתקת במחשב. ילדתי על שש אחרי 10 דקות של לחיצות. התינוק לא נשם טוב, ולקחו לי אותו מיד בחדר התאוששות מתה לראות אותו.

כשיצאתי מהתאוששות באתי אליו לתינוקייה והוא היה באינקובטור. בכיתי להם כמו משוגעת שאני רוצה לגעת בו. ואז הוציאו לי אותו החוצה מהאינקובטור. היה לו סוכר נמוך, וקיבל עירוי. כך שהסיוט הגדול שלי התגשם. מאפס הפרדה ל %100 תינוקייה.

לא כדאי להזיז אותו כדי שהאינפוזיה לא תזוז ואז יצטרכו לדקור אותו שוב ולהכניס אינפוזיה. כלי הדם דקיקים מאוד וקשה למצוא ורידים, כך שמחטטים בו דקות ארוכות עד שמוצאים וריד. כל כניסה לתינוקייה זה התמוטטות עצבים, תינוקות בוכים ולא ניגשים אליהם דקות ארוכות.

לי אסור לגשת לתינוקות שאינם שלי. לאיזו אוירה נולד התינוק שלי, איזה לחץ ועצבים והכל חשוף בתינוקייה. ואני כל כך רוצה להניק, והאחיות מעירות הערות לא נעימות. "זה מה שיצא לך?!". "אולי אני לא רואה בלי משקפיים, אבל אין פה כלום(בבקבוק השאוב)."מה את נותנת לו?!"(בקבוק שאוב, לא רעל עכברים). ואז שחררו אותי מבית החולים, די בעטו אותי החוצה, למרות שהחדרים היו פנויים וביקשתי. והתינוק עדיין בתינוקייה.

אפשר ללון בחדר הורים דחוס ללא חלונות, עם ספות נפתחות, ביניהן מפרידים וילונות. אם אשה לנה בחדר, אסור לגבר ללון איתה. חדר הנקה-משאבות ameda מיושנות ורוצחות ציצי.

להוסיף עליהם הערות עוקצניות, יוצר חוויה קשה ומזעזעת. היו גם אחיות מקסימות ותומכות, אבל גם דורסניות ופוגעניות.

אחרי חווית אפס הפרדה שמימית לפני 3 שנים, חוויה מזעזעת ומעליבה בבית החולים מאיר.

שלום רב,

תודה ששיתפת בחוויה הלא פשוטה שעברת. מאחל לך בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אמא שלי נפטרה בלידה של אחותי עקב רשלנות רפואית בבית חולים בלינסון כשהייתי רק בת 12
אמא שלי סבלה מיתר לחץ דם וסכרת ובעיות בריאות שונות בחדר לידה עשו לה נרקוזה בניתוח קיסרי ילדה בת
לאחר יממה נפטרה כתוצאה מטרמבוזה במוח
שטף דם שהייה ניתן למנוע אותו עקב המצב הרפואי מסכן חיים
אני יודעת בוודאות שלא עושים הרדמה כללית למי שסובל מרעלת הריונית לחץ דם גבוה וסכרת

השאלה
האם אחרי 37 שנים אפשרי לתבוע את ביה"ח
על הסבל שנגרם לכל האחים שלי שהיו קטנים לגדול בלי אמא.

יש מקום לתביעה?

עד עכשיו ישנתי בעמידה לא הגיע הזמן לדעת אם יש מקום לתביעה...

אודה לתשובה תודה ובברכת יום טוב לכולם

שלום רב,

אני חושש על פניו כי הסיכוי להתגבר על עניין ההתיישנות במקרה זה יהיה מורכב. כדי להשיב בוודאות יהיה צורך ביותר פרטים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

רציתי לדעת אם יש מקום לתביעה על רשלנות רפואית.

עברתי טיפול שורש סטנדרטי, התפתחה דלקת חריפה, חזרתי למרפאה עם תלונות על כאב 4 פעמים, שם לא מצאו כלום לכאורה על פי צילום, אך החליפו לי פעמיים אנטיביוטיקה.

פניתי אף לטרם באחד הלילות בעקבות כאב חריף ביותר.

פניתי לרופא שיניים אחר, שבצילום רגיל מצא שהשורש נשבר במהלך הטיפול, והתפתחה דלקת עד לעצם.

חזרתי מהר לרופא המטפל, עם האבחנה, שם ביצע צילום נוסף שאישר את זה.

הוא לחץ עליי לעקור מיד את השן. בו במקום. סירבתי למרות הלחץ האדיר שהופעל עליי.
פניתי לרופא שמתמחה בניתוחים בשורש השן, הוא ניסר את השורש השבור והציל את השן.
הדלקת עברה והשן כרגע חסרת שורש אחד, אך ישנה.

האם יש מקום לתביעה?

הכל מגובה בהודעות וצילומים.

שלום רב,

נראה מתיאור המקרה כי אכן הייתה כאן סטייה מסטנדרט רפואי סביר אולם בשל התעקשותך לא נגרם נזק קבוע משמעותי. מבלי להקל ראש בסבל שעברת יהיה מקום לשקול אם הפיצוי הצפוי במקרה כזה יצדיק כלכלית את עלויות התביעה. מציע לערוך יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

האם ניתן לתבוע בית חולים על כך שהשאירו צלקת אצל הידה שלנו?

היא נכנסה לניתוח בבית החולים סורוקה בבאר שבע עם עירוי, כאשר בדיעבד הסתבר כי העירוי יצא מהווריד והכל עבר ליד שלה. לקח זמן עד שהצוות בחדר הניתוח שם לב לזה.

מהניתוח היא יצאה כאשר כל היד הייתה מנופחת לגמרי ועם פצע ענק בגב כף היד. הניתוח היה בפנים לא באיזור בכלל של הידיים.

כרגע היא בת 8 חודשים ועדין נשארה לה צלקת מאוד גדולה על גב כף היד (כל האיזור צלקת) והרופא משפחה בקופת חולים אומר שלדעתו זאת תהיה צלקת לכל החיים.

בעלי ואני בודקים אפשרות להגיש תביעה על הרשלנות הרפואית שגרמה לצלקת ורציתי לשאול אתכם איך בדיקו מתקדמים עם תביעה כזאת וכמה פיצויים משלמים על צלקת? האם מקבלים על זה אחוזי נכות בביטוח הלאומי? מה אנחנו אמורים לעשות בשביל להתחיל בתהליך?

שלום רב,

צלקת בשל סטיית עירוי מהווריד אכן לא אמורה להתרחש שכן הצוות אמור לאתר סטייה כזו כבר בתחילתה. כדי לבחון את המקרה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מבית החולים. מציע שתפנו לקבלת יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה ממשרדנו.

במרבית המקרים של נכות מצלקת אין נכות בביטוח הלאומי.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב לעורכי הדין

אשתי עברה ניתוח הגדלת חזה אצל מומחה לניתוחים פלסטיים מוכר ויקר... מאד! הינו אצלו ב-2 פגישות לפני הניתוח, קיבלנו הסברים, אינו הדמיה במחשב של לפני ואחרי, חתמנו על המסמכים והכל... סוכם על השתלה של שתלים בגודל מסויים ולמרבה ההפתעה, לאחר ההתאוששות מהניתוח התברר שהמנתח החליט מסיבה לא ממש ברורה להכניס לגוף של אישתי שתלים גדולים משמעותית ממה שתוכנן והיא ממש לא בעניין הזה. דיברנו עם הרופא והוא לא ממש נותן תשובות. שילמנו הרבה כסף וקיבלנו דבר שלא ביקשנו ולא מה שסיכמנו.

האם יש אפשרות לתבוע את הרופא במקרה כזה?

שלום רב,

בניתוחים אסתטיים פרטים מייחסים חשיבות כמובן לרצון המטופל וככל שהרופא סטה מהסיכום עם המטופל ללא כל הצדקה רפואית ניתן לקבל פיצוי. אני סבור כי מן הראוי לברר את המקרה באופן יסודי ותחילה יש לבחון את התיעוד הרפואי המלא.
ממליץ שתתאמו פגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בעניין זה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום, ביום חמישי הלכתי לרופא נשים לבדיקה רגילה. אני בהריון, כמעט בחודש התשיעי. רופא היה אדיב ואמר שצריך לעשות בדיקה והוא אמר שזה חובה, בסוף הצטבר שזה לא חובה ועושים אותה רק פעם ב3 שנים לנשים אחרי גיל 30. בסוף הוא גרם לי נזק - היה לי הרבה דם ועד עכשיו יש דימום, הבדיקה הזאת יכלה לגרום לי ללידה מוקדמת והפציעה בצינור יכלה להביא לצורך בניתוח קיסרי. מה אפשר לעשות? האם אפשר לקבל פיצויים על דבר כזה?

שלום רב,

מבלי להקל ראש במקרה בדרך כלל אם אין נזק קבוע יש לשקול היטב אם המקרה מצדיק תביעה. גם מקרים שיכלו להסתיים בנזק אך במקרה לא נגרם נזק אינם מזכים בפיצוי ניכר ויש לשקול אם העלויות של ביסוס תביעה כזו תהיינה מוצדקות בהתחשב בפיצוי הצפוי. מציע שתערכי יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין לבחינת המקרה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

היי אני עברתי ניתוח פנים אסתטי שעלותו הייתה 50 אלף שח, עברתי אותו בבית חולים מוכר.

קיבלתי מן הניתוח צלקת בסנטר שלא הייתה כלולה בסיכונים, נאמר לי שנעשתה ״כי בטעות אחד המכשירים נגע בסנטר״.

הצלקת הנה קטנה ועברה שנה מהניתוח ושמתי 10 חודשים קולי קוט ומשחות שונות נגד צלקות למרות שאמרו לי שתעלם היא לא, נכון היא קטנה ולא הכי בולטת אבל היא מפריע לי משמעותית מבכי בלילות להתקפי עצבים.

האם יש משהו שניתן לעשות בנידון? זה מצדיק תביעת פיצויים מהרופא המנתח? אני ממש לא רוצה לחיו עם צלקת על הפנים כל החיים...

יש לכם ניסיון בתביעות כאלה?

שלום רב,

כדי לשקול אם המקרה מאפשר ומצדיק תביעה יהיה צורך לקבל את מלוא המסמכים הרפואיים ולהתייעץ עם רופא פלסטיקאי. גם מקרים של צלקת לא גדולה יכולים להיות בסיס לתביעה במקרים מסוימים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב

רוצה לבדוק מול אחד מעורכי הדין שלכם אפשרות להגיש תביעה על רשלנות רפואית אחרי טיפול שיניים נורא ואיום...

בקופת חולים בוצע טיפול של סתימה, תוך חודשיים המצב הדרדר לטיפול שורש שבוצע במרפאה פרטית.

בשיחה עם הרופאה הפרטית בוצע שחזור עם המטופלת של מהלך הסתימה בקופת חולים והיא העלתה את הטענה כי קידוח נרחב לזמן ממושך עם מקדח רחב (ראש עגול) ללא מים לשם צינון המקום סביר שגרם להתחממות האזור ותחילת נמק של הרקמות בשורש.

האם אפשר במקרה כזה להגיש תביעת פיצויים נגד קופת חולים? האם טיפלתם בתביעות דומות בעבר? איך אתם מציעים לי להתנהל בנושא הזה?

שלום רב,

מוזמנים לפנות אלינו לשיחת יעוץ. ניתן לשקול תביעה לאחר עין במסמכים הרפואיים והתייעצות עם רופא שינים לגבי איכות הטיפול הרפואי והקשר בין הנזק לטיפול.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב
אנחנו מבקשים לדעת האם יש לכם ניסיון בתביעת פיצויים במקרה של לידת ילד עם תסמונת נדירה בשם SOD. אנחנו מבקשים לקבל פרטים ולשקול את האפשורת להתקשר עם חברת עורכי דין מנוסה לצורך תביעת פיצויים במקרה דומה.

שלום רב,

משרדנו טיפל בתביעות בנושא התסמונת המוחית מסוג sod. בתסמונת זו יש מספר שינויים במוח אשר ניתן וחובה לאתרם בסקירת מערכות בסיסית והבולט בהם הוא העדר מבנה הקאבום. כאשר מתגלה בסקירה כי מבנה זה חסר יש אינדיקציה לבדיקת MRI מוח לעובר בה ניתן לראות את יתר הבעיות המוחיות האופייניות כמו ניוון של עצב הראיה והשסע במוח. המקרים שבטיפולנו הסתיימו בפיצוי ראוי לתובעים.

מוזמנים לפנות אלינו לפגישת ייעוץ.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
072-3340001
052-3596150

סיפור הלידה של דוד, 41+2

5.3.19, כ"ח אדר א' התעשע"ט

סיפור לידה ארוך וקשה עם תוצאה מתוקה מאד

אקדים ואומר שבמהלך ההיריון של דוד סיימתי לימודי דולה ורפלקסולוגיה, ולא יכולתי שלא לחכות לממש את מה שלמדתי.

הרגשתי שאני מוכנה, תרגלתי יוגה במהלך ההיריון וגם למדתי שיאצו מה שעזר לי לשמור על כושר מעולה

וחלמתי על לידה טבעית ושמחה.

הכל התחיל בתאונת דרכים שהתרחשה שבוע וחצי לפני..

נסעתי ללוויה של אבא של חברה שלי
הייתה בי תחושה לא בטוחה והרגשתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. העדפתי לא לנהוג ולהצטרף לחברים שלי שנסעו גם

בדרך חזור התנגשה בנו משאית,ציר 60.

ישבתי מאחורה במושב האחורי, הרגשתי את המכה בחוזקה
לא קיבלתי מכה ישירה בבטן אבל היה הדף מסוים

אמבולנס שנקלע לאזור המליץ לי ולחברה שאתה נסעתי בטרמפ להיבדק (היא הייתה בחודש שישי, אני ב- 39+6)

רעדתי כולי. סיטואציה מלחיצה.

אמבולנס אחר פינה אותנו להדסה הר הצופים

זה החזיר אותי אחורה ללידה של נטע ביתי הבכורה.

גם אז, בסמוך לתאריך פוניתי באמבולנס עקב דימום והיפרדות שליה. חששתי שאני נכנסת למסע לידה שלא רציתי, שאני לגמרי מאבדת שליטה על המתרחש.

בבית חולים הדסה הר הצופים ראו במוניטור שהדופק תקין, והאולטרסאונד תקין. לא היו סימנים של מצוקה עוברית - כל נאמר לי.

אלא שאז התחילו להופיע צירים די תכופים מאפס- אחד הסימנים להיפרדות שליה.

המליצו על זירוז, ועכשיו.

פיטוצין, אפידורל וכל העסק.

הייתה לי תחושת בטן שזאת הגזמה של כיסתוח.

סירבתי, ביקשתי להיות תחת השגחה במקום עם מוניטור ולראות להיכן הדברים מתפתחים.

איימו עליי שאני חסרת אחריות, ושיתכן שבבוקר כבר לא יהיה לעובר דופק, בכל זאת התעקשתי על השגחה, הרגשתי שזכותי לא להחליט החלטה שכזאת תחת לחץ אלא אחרי שינה והתייעצות.

בינתיים שכבתי וניסיתי להירדם, הצירים המשיכו, הלכתי לשירותים- וכשחזרתי הצירים נעלמו כהרף עין.

בבוקר, רופא קצת יותר בכיר ניסה שוב לשכנע לזרז- שוב סירבתי וביקשתי השגחה ונעניתי.

אושפזתי במחלקת יולדות, כולן בחוץ עם התינוקות שלהם ורק אני מחכה..

למזלי בחלק מהזמן שיבצו אותי עם מישהי שגם ממתינה לזירוז, העברנו אחת לשנייה את הזמן.

הבת הבכורה שלי נטע (2) לא הבינה לאן נעלמתי, באה לבקר, וחזרה הביתה, לא קלטה שאני לא חוזרת איתה. פעם ראשונה שנפרדנו לכ"כ הרבה זמן.

בינתיים הדולה שקבעתי איתה אמרה שלא תוכל ללוות אותי בסוף, חיפשתי דולה מחליפה וישר חשבתי על עדי דנה פיקאר שלמדה איתי דולאות ולשמחתי היא הסכימה ללוות אותי.

כך העברתי יום, ועוד יום (בבוקר שני שוב ניסו להלחיץ אותי לזרז וסירבתי, הכל היה נראה בסדר במוניטורים), וביום השלישי הגיעה רופאה טיפה יותר אסרטיבית שאמרה שצריך לזרז.

אמרתי שאחשוב על זה. בצהרים רופא קרא לי לשיחה, וקבע שעושים זירוז עכשיו

הרגשתי שאין לי ברירה, אז ביקשתי שהזירוז יהיה בשעות הערב לאחר שאליסף ייקח את נטע מהגן ויאקלם אותה אצל ההורים שלו. ביקשתי להיפרד ממנה לפני כדי להתפנות ללידה בלב שלם, היו לי רגשות אשמה שנשארה לבד כמה ימים. הוא הסכים.

אליסף ואני חזרנו לחדר האשפוז והתחלנו לעכל את הדבר... בכיתי והתרגשתי וניסינו לנוח

אלא שפתאום אחות ואשת ניקיון פתחו את הווילון בברוטאליות ואמרו לנו- חדר לידה, עכשיו, לזירוז.

בלי לבקש סליחה שהפריעו לנו, בלי להקשיב לזה שקבענו אותו בשעות הערב

גורשנו לחדר הלידה, שהיה מהמם והכל, אבל ממש לא רציתי ללדת אז.

שאלתי את המיילדת אם יש מקום בביות המלא, והיא אמרה לי באסרטיביות שאין. ושאין לזה פתרון (הצעתי שאחד מאיתנו יהיה תמיד עם התינוק במסדרון וסורבתי)

אז ביקשתי להשתרר ולעבור לבית חולים שיש בו מקום בביות המלא. בעין כרם לא היה מקום ובשערי צדק כן. ביקשתי להשתחרר לשם.

הרופאים כולם היו ממש עצבניים עליי, השתחררתי בתחושת רווחה.

אקלמנו את נטע אצל ההורים של אליסף ונסעתי לבד לשערי צדק, אליסף היה אמור להצטרף אליי יותר מאוחר.

להפתעתי שחררו אותי ישר באמירה שהם לא מבינים לא בכלל אושפזתי מעבר ל24 שעות.

יצאתי משם נפעמת עם תחושת חירות גדולה,

הורדתי פרופיל וכבר לא חזרתי לעבודה. סידרתי את הבית במסגרת הקינון, וחיכיתי שהצירים הטבעיים יבואו... והם לא באו.

ביום שישי לא הרגשתי תנועות. עשיתי דיקור לזרוז, אכלתי מלא שוקולד, שום דבר לא עזר.

התארחנו אצל ההורים של אליסף לשבת אז חשבתי לקפוץ לשערי צדק כי הם גרים קרוב ולבדוק שהכל בסדר ולחזור.

השכבנו את נטע לישון והלכנו במחשבה שנחזור תוך שעה-שעתיים.

בדרך כבר הרגשנו תנועות אבל בחרנו להיבדק בכל זאת ליתר ביטחון.

בפועל הרופא שם דרש שאעבור זירוז עקב ההיסטוריה שלי. היינו בהלם, לא היינו מוכנים לזה..

לא הסכמתי לעבור זירוז במיידי, זה היה גם נראה לי פחות מומלץ בשבת. רציתי גם להתייעץ לפני..

ביקשתי שוב השגחה עם מוניטור עוברי וקיבלתי.

אשפזו אותי במסדרון, בהמשך הלילה קיבלתי מיטה. אליסף ישן לידי איתי ובבוקר הלך לנטע. נשארתי לבד עד אחה"צ והשתעממתי.. מזל שהוא הביא לי עיתונים..

באחה"צ אליסף נטע וסבתא שרה באו לבקר, שמחתי מאד, והיה לי קשה להיפרד מנטע.

במוצאי שבת עשו לי מוניטור שהראה צירים יפים מאד, לקחו אותי בכיסא גלגלים למיון המיילדותי, שם שוב ראו שהפתיחה קטנה (2 ס"מ) והציעו שאעשה סטריפינג. היססתי.

אבל הבנתי שבכל מקרה אני לא יוצאת מבית החולים לפני שאלד, אז כן רציתי לזרז באופן טבעי.

בכיתי, הייתי מאד לא רגועה, באה אליי מדקרת מקסימה ועשתה לי דיקור שמאד הרגיע ואיפס אותי.

מיילדת עדינה מאד עשתה לי סטריפינג, הצירים התגברו ועדי הדולה הגיעה והתחלנו לעבוד.

כל הלילה עלינו וירדנו במדרגות, רקדנו עם סיבובי אגן עם מוסיקה קצבית בכל מיני פינות נטושות במסדרונות שערי צדק, ולפנות בוקר הגענו וראינו שהפתיחה אותו פתיחה והראש עוד למעלה..

התייאשתי קצת, בכל זאת עבדנו כל הלילה..

עשו לי שוב סטריפינג והלכתי לישון.

בבוקר בדקו שוב, ראו ששום דבר לא התקדם והחזירו אותי למחלקת נשים בסיכון. לא היה שם מקום בחדרים, הלינו אותי במסדרון ושם אושפזתי עד שני בצהרים.

עדי המהממת עשתה לי שיאצו, שמעתי הרפיות, לימדתי אותה את רזי הרפלקסולוגיה וכשהיא עשתה לי וזה הגביר את הצירים. נעתי לתוכם או ניסיתי לישון ולנוח

ביום ראשון שוב הציעו לזרז, אמרתי להם שישחררו אותי כי פה לא נוצרים תנאים ללידה כשאין שקט ואינטימיות. הם אמרו שאין סיכוי..

ביום שני אחה"צ הגיע אליי רופא ואמר שאם אני לא מעוניינת בזירוז שאחתום על סירוב ואשתחרר.. הופתעתי. לא ידעתי שזאת אופציה. חתמתי והשתחררתי..

עדי הדולה חזרה לבית חגי, אחרי כמעט יומיים שהיינו ביחד, היא הצטופפה איתי במיטה במסירות ולא הסכימה לעזוב אותי.

חזרתי להורים של אליסף, חיבקתי חזק חזק את נטע שלי

בינתיים הצירים התגברו (סופסוף קצת אוקסיטוצין).

התחיל לכאוב לי גם בין הצירים. התייעצתי עם הדולה והיא אמרה לי שזה סימן שהעובר לא התברג כמו שצריך, או סימן של היפרדות שליה וכדאי שאבדק...

חשבנו ללכת לטרם, אבל שם אמרו לנו שאין להם סמכות לטפל באישה אחרי שבוע 38 אז בלית ברירה הלכנו לבית החולים שערי צדק, בהשלמה ובהבנה שהפעם זה סופי. אני הולכת לצאת משם עם תינוק וזה יבוא כנראה בעזרת זירוז.

הגענו,

בסביבות השעה 22:00

עדי הזריזה הקדימה אותנו אפילו שבאה מרחוק

חלק מהמיילדות כבר זיהו אותי... בדקו אותי והפתעה! פתיחה 6!

ביקשתי ישר מיילדת טבעית וביות מלא

נכנסנו לחדר לידה ברגל ימין עם מצב רוח מרומם, המיילדות כולן היו בשוק מהמצב רוח הטוב שלי, עם צירים והכל הייתי לגמרי באורות שמחה וצוחקת

קיבלתי מיילדת מהממת, שעל פי בקשתי הייתה בגישה טבעית

אלא שאז נכנסה רופאה (אנטיפתית מאד) וציינה שמכוון שיש חשש להיפרדות שלייה אני חייבת להיות מנוטרת כל הזמן. הדופק של דוד היה מושלם, אבל היא בכל זאת התעקשה.

המוניטור האלחוטי היה אז בדיוק בפיילוט ולא היה ניתן להפעיל אותו בשעות הלילה, אז התיישבתי על כדור עם המוניטור החוטי, ומידי פעם החלפתי תנוחות יחד איתו

הצירים באו והלכו, נעתי לתוכם, הרגשתי שהם מתגברים ושאני מתקדמת, הרגשתי שזאת הלידה שהתפללתי ושמחתי.

בפועל הייתה איזה מורכבות שאני לא יכולה לפרט כאן שמנעה ממנה לשחרר ממש. הייתי ממש בפוקוס, התווכחנו על פוליטיקה, דיברנו על חברים משותפים שלנו ולמיילדת

הייתי ממש בכאן ועכשיו, לא שחררתי והתכנסתי, הרגשתי במן מסיבה שאני ודוד גיבורים בה

אבל משום מה לא הצלחתי להתמקד בנו.

לאחר שעה-שעתיים כאלו

נבדקתי. אותה פתיחה, ראש גבוה. כמעט והתייאשתי

הרופאה לחצה על פיטוצין, הרגשתי שאני נדחקת.

המיילדת המהממת הציעה ספינינג ביביז ועשתה איתי תרגילים

עדי מביאה לי הומאופתיה ולוחצת כל מיני לחיצות שעושות לי טוב

אחרי זה המיילדת אמרה יש לנו שעה, אם המצב לא יתקדם עד אז - פיטוצין.

הייתי אמורה להעביר כמה צירים בישיבה בשביל האיזון. נרדמתי בין לבין ונשמתי.

לחצתי על נקודה שעזרה לי להתמודד עם הכאב, בכל זאת דולה מתלמדת.

בפועל המיילדת המהממת הגדילה ראש ו"שכחה" אותנו. הביאה לנו שעתיים.

היא בדקה אותי. פתיחה 9! ראש ב+1!

הייתי באורות גדולים, אבל איפשהו בהכרה, חשבתי לעצמי שלא כך צריכה להרגיש אישה בשלב במעבר. משהו שם היה מקורקע וענייני מידיי, הרגשתי שאני מנהלת את הסיטואציה סביבי והרגשתי שיש פה משהו שאני מפספסת.

הסכמתי שיפקעו לי את המים והמשכתי לעבוד

אחרי שעה המיילדת בודקת אותי. היא מופתעת מאד ואומרת-

"חזרת לפתיחה 5. הראש למעלה".

נראה שמכוון שהיה לי קצת ריבוי מי שפיר זה לא נתן לעובר לרדת, ומה שבעצם חולל את הפתיחה הוא שק מי השפיר כשהראש היה עוד למעלה.

בשלב הזה התייאשתי והתפרקתי לגמרי. אחרי כל השבוע וחצי האחרונים שאני עם צירים, מותשת, רציתי שייגמר. הרגשתי שהכל מתמוטט תחתי

ומשם התחיל סרט רע

עוצמת הצירים ותכיפותם גדלה עד שלא נשארו בי כוחות להתמודד, ולקום ולנוע בתנועה

עוצמת הכאב הממה אותי

ביקשתי גז צחוק למרות שהייתה בי התנגדות גדולה אליו, מכוון שאני אחת שקשה לה מאד לשחרר ולתת לדברים לקרות מבלי שאהיה מעורבת בהם. פחדתי שמרוב שאתנתק לא אהיה בלידה, שלא אהיה שותפה, שלא תהיה לי בחירה ושלא תהיה לי היכולת להחליט על פרוצדורות שייעשו בי.

אבל לא הייתה לי ברירה.

הגוף צרח את עצמו מכאב, לא הייתה שום הדרגה בין הצירים שקדמו לפקיעה לאלו שאחריהם.

שאפתי את הגז והרגשתי שהחיים שלי תלויים בו

חשתי את עוצמת הכאב בעוצמה למרות הגז, המיילדת הדריכה אותי אילו פעולות לעשות, ללחוץ למרות שרציתי לנשום אותו החוצה, שכבתי למרות שרציתי להיות מאונכת, פחדתי על רצפת האגן שלי מאד, פחדתי להיקרע

אבל ביצעתי את מה שהתבקשתי באוטומטיות.

היו לי הזיות מפחידות, הקול של כולם מסביבי היה מתכתי, כולל השאיפה שלי.

הייתי מחוברת להוראות הטכניות אבל הנפש שלי הייתה במקום אחר שאני עד היום לא יודעת איפה הוא.

הרגשתי שאני ממש מתנגדת למה שנעשה בי ובתוכי אבל לא הצלחתי להוציא הגה מהפה, לשבור את הניתוק

הרגשתי שאני מאבדת קשר עם המציאות, שאני כבר לא מזהה את כל האנשים היקרים שסבבו אותי ועזרו לי

הרגשתי שהם לרעתי ושאני בניתוח שנלחם על חיי, או בקיסרי או שניהם

אני לא יודעת מה התרחש בפועל.

אליסף ועדי סיפרו לי אח"כ שהגז צחוק עזר לי לשחרר ותוך חצי שעה מהזמן שקיבלתי אותו ילדתי, בסביבות השעה 7:30 בבוקר.

בזמן שדוד יצא ממני הרגשתי בערה גדולה וצרחתי את נשמתי

כשהוא יצא לא הרגשתי שמחה. הרגשתי בעתה, לאט לאט חזרתי למציאות ורעדתי את חיי

הביאו לי אותו, ומכוון שרעדתי לא הצלחתי להחזיק אותו יציב אז ביקשתי שיחזיקו אותו בעבורי עד שאתייצב. בכיתי ושיתפתי את שעבר עליי את הסובבים אותי

כולם היו בהלם, לא חשבו שזה מה שהרגשתי, היו בטוחים שאני מרוכזת בלידה ודוחפת בשלווה

הדיסוננס הזה המם אותי והרגשתי בודדה מאד- כאילו הייתי בסרט רע מאד ואף אחד לא הושיט יד לעזרה, למרות שכולם בפועל כ"כ עזרו לי והיו לטובתי

המיילדת המהממת הצליחה לשמור לי על הפרינאום, וחוץ מחתך קטנטן שלא הצריך תפירה ואפילו ששכבתי ולא הייתי מאונכת- יצאתי כמעט בלי שריטה.

התבוננתי על דוד, ולא הייתי בטוחה שהוא שלי, מכוון שהייתי כל כך מנותקת. הוא לא היה דומה לאליסף או לי- שאלתי אתו כמה פעמים אם הוא בטוח שלא החליפו אותו.

הוציאו אותי מהר מהחדר לידה כי היה עומס, ביקשתי ביות מלא והייתי בטוחה שלא יביאו לי מפאת מצבי, הרגשתי שמתלבטים אם אני כשירה לכך והתחננתי לכך - לפחות שפה תהיה לי יכולת לבחור ולהיות מחוברת. ב"ה קיבלתי ביות מלא ואני מודה על כך כל יום מאז

תקופה ארוכה לקח לי עד שהתחברתי רגשית לדוד.

היום אני לא יכולה בלעדיו, הוא תינוק מושלם ואהוב ברמה שלא האמנתי שארגיש.

אבל לקח לי זמן להצטלם איתו, לחייך, להיות מאושרת.

התמונות היחידות שלי אחרי הלידה מחזיקה אותו נראות כאילו יצאנו ממלחמה, לא הרגשתי את האוקסיטוצין המופלא כמו אחרי הלידה הראשונה של נטע. היה לי מאד קשה עם זה

יותר מארבעה חודשים לקחו לי לכתוב את סיפור הלידה שלי. הרגשתי שהרבה חקים בה לא נהירים לי, במיוחד לאור הגז צחוק שלקחתי.

היום אני חושבת שבמבט לאחור היה עדיף שאקח אפידורל שיעזור לי להתמודד עם הכאב ויעזור לי להיות מחוברת נפשית ורגשית בלידה.

לאור החוויה שעברתי עם הגז צחוק אני חושבת שלמי שיש עניין בחייה עם נושא השליטה - עדיף שלא תיקח אותו וכדאי שתאלחש את הגוף ולא את הנפש.

ועל אף שאני דולה מתלמדת יש בי דיסוננס קוגניטיבי מסוים, כאילו מה שלמדתי לא נכון לגביי, ושהטבע וההורמונים הטבעיים לא פעלו עליי את פעולתם המשמחת

ומצד שני יודעת שהגעתי ללידה הזאת בלי כוחות, אחרי שבוע וחצי של אשפוזים, בלי פרטיות וזמן עם האנשים האהובים עליי - ובצורה כזאת קשה ללידה להתפתח בצורה טבעית ומקסימאלית

בכל זאת אני מלאה בתהיות אם זה באמת כאבים שאני מסוגלת להתמודד איתם, אם פעם הבאה כדאי לי לוותר מראש

משאירה בינתיים את ההתלבטות הזאת באוויר, ומתפנה לאהוב את דוד שלי

בתקווה לחוויה מתקנת בעתיד (לא מאמינה שאני כבר חושבת עליו)

שלום רב,

תודה ששיתפת אותנו בחוויית הלידה שלך.

בריאות בשפע,
עו"ד עופר סולר

ערב טוב עורך דין נכבד,

רציתי להתייעץ ולשמוע מתוך הניסיון המשפטי שלך והידע בתחום זכויות החולה ועניינים הקשורים בקופת החולים.

האם זה חוקי שקופת חולים כללית מונעת מהמבוטחים בה לברר מה סוג הדם שלהם?
דבר ראשון נשמע לי תמוהה למנוע מידע רפואי אישי מהבוטח, דבר שני זה מידע שיכול להציל חיים במצבים מסויימים.

לטענתם, הם מונעים זאת בעקבות גל בקשות רב שקשור לדיאטה מסויימת על פי סוג דם.

שלום רב,

הפורום לא עוסק בנושאים של זכויות מטופלים אל מול קופות החולים למעט בנושאי רשלנות רפואית. קופות החולים מחויבות לתת שירות רפואי בהתאם לקבוע בחוק ביטוח בריאות מממלכתי ולפי הפוליסות שהן משווקות ויש לבחון את נושא בדיקת סוג הדם בהתאם לכך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

תביעת רשלנות רפואית שהגשנו נדחתה בלי היגיון וכנראה הרבה באשמת עורך הדין שייצג אותנו. התברר רק במהלך התביעה שעורך הדין אמנם מתחום הנזיקין אבל בלי ניסיון בתביעות רשלנות רפואית. רציתי לדעת האם יש לכם ניסיון בייצוג בהגשת ערעור למרות שאת התביעה הגיש עורך דין אחר. האם יש לכך חסרונות לדעתך ובהנחה שעורך הדין שהגיש את התביעה אינו מומחה לתחום... האם זה יכול לפגוע גם בסיכויי הערעור? אשמח לשמוע את דעתכם כבעלי ניסיון בתחום....

הלוואי והייתי מכיר אתכם קודם

שלום רב,

קשה להתייחס לסיכויי ערעור לגבי פסק דין אשר לא ראיתי אותו. אם וככל שנעשו טעויות בניהול התיק יתכן שזה יפגע גם בסיכויי הערעור שכן בערעור לא נשמעים עדים.
יש לשים לב למועד בו יש להגיש את הערעור שכן זה מוגבל בזמן לפי התקנות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הריון ראשון, בן, מאז תחילת ההריון סירב להתהפך והיה במצג עכוז.

בחרתי ללדת באסף הרופא למרות המרחק והתעקשתי ללדת רגיל (עכוז) אחרי המון מחקר ופגישה עם דר מוסקוביץ הוחלט לנסות היפוך שכאב כמו גיהנום ולא צלח (מיעוט מים והבטן שלי הייתה פיצית פשוט לא היה מקום).

אחרי המון שיחות עם מוסקוביץ שעודד אותי ללדת רגיל מנגד היה רופא נוסף שפשוט הפחיד אותנו יותר מידי וגם מוסקוביץ אמר שאם אגיע לקיסרי חירום הסיכויים ללדת אחרי זה ויבק קטנים יותר.

אחרי המון בכי ותסכול קבענו תאריך לעוד שבוע - ניתוח קיסרי.

הגעתי באותו היום לקראת הצהריים לבדיקות והכנה ( הניתוח ב3 והייתי הכי ראשונה).
כל האחיות היו מקסימות!

המרדימה הכי מרגיעה וחמודה שיש, הסבירה לי הכל ואפילו כעסה על האחות שהבהילה אותי שההרדמה אפידורלית ומשאירים מחט גדולה בגב ולא בעצם ספינלית שהזריקו עם מחט קטנה ונגמר.

הגיע הרגע, התלבשתי לניתוח, כולם סביבי מרגיעים ומחזיקים אותי בעת ההרדמה, הייתי נורא היסטרית ובכיתי המון מהפחד אז המרדימה הוסיפה חומר מרגיע והייתי מסטולה לגמריי אבל נוכחת בניתוח ושמעתי את הבכי והחזקתי וחיבקתי והצתלמתי!

עבר נורא מהר מרב הסטלה בקושי זכרתי את הניתוח אלא רק את ״הלידה״ של הקטן שלי.
הצלקת קטנה, מסודרת וישרה ובקושי כבר ניראת לעין.

אני ביקשתי תפרים נמסים ועשו לי.
לאחר יומיים ירדנו למלונית לעוד יומיים וחזרתי הביתה עם כוחות מחודשים.

אומנם בבית עברתי תקופה נורא קשה מאז הלידה , לא אחפור כי זה לא קשור אבל הלידה והניתוח עצמם היה חוויה טובה ולא מפחידה בכלל כמו שחשבתי!

וטיפ ממני למי שמפחדת כמוני (אני הכי פחדנית ובכיינית בעולם), תבקשו גם שימסטלו קצת, עדיף מהרדמה מלאה

שלום רב,

שמח לשמוע כי בסופו של דבר למרות החששות החוויה מהניתוח הקיסרי הייתה חיובית.

מאחל לך כל טוב, בריאות ונחת רבה מגידול הילדים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני רוצה לספר את סיפור הכניסה להריון שלי בשביל לעזור לבנות אחרות, שאולי גם להן יש את אותה הבעיה.

אתמצת פה למי שאין כוח לקרוא, הפוסט מכוון לבנות שפתאום הווסת שלהן נעלמה.

אז ככה, התחתנתי לפני 6 שנים לא ניסינו להרות בהתחלה אבל אחרי כמה חודשים פתאום הווסת לא הגיעה (הייתי מקבלת ווסת כמו שעון כל 28 יום), עשיתי אינספור בדיקות הריון.. אבל שום דבר.

לא ייחסתי עניין לזה שהווסת לא מגיעה כי לא בער לי הריון, אמרתי אם יקלט, אז ברכה. מאז חלפה שנה ולא הריון ולא וסת, אחסוך מכן את הטרטור שלקח 5 שנים, הייתי אצל המון גניקולוגים שונים, של הקופה וגם פרטיים כולם אמרו לי שזה שכיח, נתנו לי כדורים שגרמו לי לקבל ווסת באותו החודש וזהו, אמרו לי לעשות טיפולי פוריות.

משהו בי אמר שזה לא יכול להיות, מילא הווסת לא הייתה סדירה, אבל ככה?? פתאום נעלמה?

ואז הגעתי אל פרופ' שיף, היחיד שאמר לי שזה לא קשור לגינקולוגיה והפנה אותי למרפאה אנדוקרינית (הורמונאלית) שם הרופא לחץ לי על החזה (ממש חזק, לא משהו שאעשה לעצמי) ויצא חלב! פאקינג חלב, מעולם לא הייתי בהריון, איך זה אפשרי?! שלחו אותי לעשות mri מוח, ושם נראה גידול שיושב בדיוק איפה שכל ההורמונים שלנו במוח נמצאים, הגידול לחץ על איזור במוח שגרם לגוף לחשוב שאני בהריון, הווסת נעצרה והחלב הגיע, הבנתי מהמרפאה שם שזה נפוץ פשוט לוקח זמן לעלות על זה והרבה גניקולוגים לא מודעים לזה וגורמים לנשים סתם לעבור טיפוליי פוריות שנים על גבי שנים ללא הצלחה, זה לא משהו מסוכן (תלוי בגודל הגידול), יש כאלה שלא מעוניינות להרות ולכן לא מטפלות בזה והנשים שכן, במידה והגידול קטן יש טיפול תרופתי, במידה והוא גדול צריך לעשות ניתוח.

לצערי לקח לי כ"כ הרבה זמן עד שעליתי על הבעיה שהייתי חייבת ניתוח (השד לא נורא כ"כ כמו שהוא נשמע), מקווה שהצלחתי לעזור למי שהייתה זקוקה למידע הזה, אם הייתי נתקלת בפוסט כזה לפני 6 שנים, היום הפיצי שלי היה בן 5 ולא בן כמה חודשים, אבל מוכרחה להודות שהוא שווה את ההמתנה!

בריאות לכולן עם מלא ילדים!

שלום רב,

תודה על השיתוף בסיפור האישי ובמידע החשוב. מאחל לך בריאות שלמה ונחת רבה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

הייתי עם אשתי אצל עורכת דין מומחית לתחום הרשלנות הרפואית באשקלון. היתה לנו בעיה שגילו מום גנטי לילד אחרי הלידה ויש אפשרות לתבוע על רשלנות רפואית כנראה. העורכת דין אמרה שחוות דעת של רופא שצריך להגיש לבית משפט יכולה לעלות 20000 שקל ואם אין לנו איך לשלם למומחה יש לנו בעיה, כי לא אפשרי להגיש תביעה ולקבל את כספי הפיצויים בלי חוות דעת של רופא. אנחנו רוצים לקבל ממכם חוות דעת נוספת בשביל להבין אם זה באמת נכון שאין לנו איך לתבוע על הרשלנות הרפואית במקרה הזה.

שלום רב,

ראשית כדי להעריך אם אכן יש עילה לתביעה מבקשים מהמומחה הרפואי הערכה ראשונית אשר עלותה נמוכה יותר (לרוב סביב 3,000 ש"ח). במידה והמומחה הרפואי סבור כי אכן יש עילה לביסוס חוות דעת רפואית בטענת רשלנות אז יש עלות של חוו"ד מלאה.
משרדנו עובד עם מספר חברות אשר במקרים המתאימים מוכנות לממן את עלות חוות הדעת הרפואית במקרים בהם יש ביסוס לתביעה ויש פתרונות נוספים מעבר לכך.
מציע שתצרו עמנו קשר טלפוני בהקדם ותוכלו לקבל יעוץ מסודר.
יש לשים לב כי עילת התביעה מתיישנת עם הגיע ביתכם לגיל 7 שנים וכי הגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית עלולה לארוך זמן רב ולכן מומלץ שלא להתעכב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
072-3340001
052-3596150

אני ילדתי בדיוק לפני חודש מהיום, הבת שלי היום בת חודש, עברתי טראומה בלידה, נכנסתי לחדר לידה במשקל 86, הייתי מחוברת לאפדירול 24 שעות עם כל מיני זירוזים בסוף התפתחה רעלת הריון בחדר לידה, זיהום בשלייה, הפסקת מתן שתן בגלל נזק בכלייה, ירידה בטסיות דם, עלייה בלחץ דם וחום, ואקום שהסתיים בכישלון, ובסוף ניתוח קיסרי בהול עם הרדמה כללית אחרי מצוקה עוברית...

אני לא יודעת לאיזה משקל הגעתי בגלל כל הנוזלים אבל לא יכלו להזיז לי רגליים, עכשיו אני עומדת על משקל 74, האם זה הגיוני שמשקלי 3 ימים תקוע על 74 ואני כמעט לא אוכלת אין לי זמן לאכול, והירידה במשקל ממש איטית..... האם זה טבעי, וכמה זמן יקח לי לחזור למשקלי הטבעי 60, יש לי 14 קילו שאני צריכה להוריד.

רציתי לדעת האם יכול להיות שיש כאן רשלנות רפואית? אני עדיין מאושפזת ולא יודעת איפה להתחיל בכלל... התנהלות זוועה בבית החולים

שלום רב,

לגבי השאלות הרפואיות לגבי הירידה במשקל לצערי בנושא זה תצטרכי לקבל יעוץ רפואי מסודר מרופא ולא אוכל להשיב בעניינים אלו במסגרת פורום משפטי זה.

לגבי נושא הרשלנות הרפואית - כדי להעריך בהמשך לאחר שתשחררי מאשפוז את איכות הטיפול הרפואי והאם נגרם נזק בשל התנהלות הצוות הרפואי בלידה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולערוך יעוץ עם רופא נשים. אני סבור כי לאחר שתשחררי ותרגישי יותר טוב תערכי פגישה מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב עורכי דין נכבדים,

קיבלתי המלצה מכמה חברות בפייסבוק, שאמרו שאתם מביני עניין ובעלי ניסיון במקרי רשלנות בלידה ורציתי לשאול לגבי המקרה שלי ברשותכם.

לפני 9 חודשים השאירו אחרי ניתוח קיסרי שארית שליה. כן כן אחרי ניתוח קיסרי.

לקראת סוף האשפוז היה לי חום נמוך השתחררתי הביתה והחום עלה ועלה הגעתי למצב של חום 39.8 וכאבים בכל הגוף לקח קצת זמן עד שהבינו שהשאירו ברחם שארית שליה.

קיבלתי כדורים לכיווץ הרחם בנסיון להוציא אותה וזה לא הצליח. החום ירד לאחר אנטיביוטיקה שקיבלתי יותר משבוע והוזמנתי לבדיקה לאחר 6 שבועות.

במקרה לאחר 5 שבועות פחות או יותר היא התפוררה ויצאה בחלקים קטנים. בתחילת שבוא הבא יש לי בדיקה נוספת. לא ברור אפ כל השיליה יצאה ולא ברור, או יותר נכון אף רופא לא יכול היה להתחייב בפני שלא נגרם לי נזק לרחם בגלל הבלאגן הזה.

רציתי לדמוע האם יש לכם ניסיון בטיפול במקרי כאלה? איך מחליטים האם זה רשלנות רפואית? האם ניתן להגיש תביעת פיצויים במקרה כזה?

שלום רב,

כל מקרה של הותרת שארית שליה בתום לידה (וגניאלית או קיסרית) מצדיק בירור רציני ובחינה של התיעוד. יש לבחון מה היקף החומר השיליתי שנותר וכמובן לבדוק את רישומי בית החולים בקפידה. לעניין הנזק כמובן שצריך יהיה לבחון בהמשך אם שאריות השלייה גרמו חלילה להידבקויות או לנזק לרירית הרחם.

מציע שתצרי עמנו קשר טלפוני לקבלת יעוץ ראשוני פרטני אשר אינו כרוך בתשלום.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום רב.

ביצעתי על חשבוני MRI וגיליתי שזה הגיע לקופת חולים לתיק האישי שלי.התלוננתי בפני בית החולים בו ביצעתי את ה MRI שטרם הבדיקה וידאתי שזה רק נשלח לי והם אישרו ולתדהמתי בכל זאת הבדיקה נשלחה לקופה שסירבה למממן את הבדיקה.
היום קיבלתי שיחה מבית החולים והם מתרצים זאת בכך שקופת החולים יש לה גישה לבדיקות ולא בית החולים הוא זה שמאפשר לה.
זה חמור מאוד בעיניי.
כך קרה לי בבית חולים בו שילמתי מכספי וגם תוצאות הביקור הגיעו לקופה

שלום רב,

המקרה אכן נראה מוזר שכן על גוף רפואי מוטלת חובת סודיות רפואית לגבי מידע רפואי של מטופל גם אל מול גוף רפואי אחר. אפשר לשקול במקרה זה הגדת תביעה לפיצוי אולם כמובן שיש לשקול את היקף הנזק שנגרם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אחרי שקראתי בסוג של אובססיה על כל סיבוך אפשרי בלידה הבטחתי לעצמי שאחרי שהלידה שלי תעבור חלק - בלי סיבוכים ובלי סיפורים, אשתף את כולם והנה אני כאן...

התחיל ביום ראשון, ה- 2.6.19 חודש תשיעי שבוע 37+2

הייתי אמורה ללדת ב- 21.6.19 הלכתי לעשות בייביסיטר בסביבות השעה 6 בערב על 2 ילדים קטנים הקטן הלך לישון ואת הגדולה קילחתי והרמתי אותה לשים לה טיטול כנראה שזה זירז תהליכים.

הגעתי הביתה ישבתי לראות סרט עם בעלי הוא הלך לישון ואני נשארתי ערה הרגשתי פתאום ירידת מים עצרתי אותה עם היד, קמתי לשירותים ראיתי הפרשות וריח לא רגיל אבל ראיתי שהכל בסדר והלכתי לישון. התעלמתי מהמחשבה שאני צריכה ללדת עכשיו לא רציתי (כאילו שאני מחליטה).

קמתי בבוקר הרגשתי צירונים קטנים וניסיתי לשכנע את עצמי שזה צירים מדומים. דיברתי עם בעלי וסיפרתי לו את המתחרש הוא אמר לי צריך ללכת לרופא אמרתי לו שאין צורך הכל בסדר כמובן שאני מרגישה את התינוק כרגיל.

בסביבות השעה 12 בצהריים הלכתי לעבודה, עובדת בגן ילדים, והכל היה בסדר לא הרגשתי שום כאב הגעתי הביתה אכלתי משהו קטן והרגשתי שוב כאבים בעלי חזר מהעבודה ואמר לי שזה צירים ושצריך ללכת לרופא אני כמובן התכחשתי לזה ואמרתי לו זה עדיין לא הזמן שלו לצאת יש זמן עד לתאריך המשוער. בשעה 7 הלכתי לגיסתי לשמור לה על 2 הילדים הקטנים שלה לקחתי אותם סיבוב בעגלה מה שזירז עוד יותר את התהליך.

הגעתי הביתה ובעלי הכין אוכל טעים ורציתי לאכול, ופתאום לא יכולתי, רציתי להקיא. הצירים רק הלכו והתחזקו מאותו הרגע לא יכולתי לעזוב את השירותים ישבתי וישבתי מלא זמן כי זה הקל על הכאבים בעלי ישב איתי ותמך בי ומחכה שאגיד לו שהולכים לבי"ח הוא אמר בואי נתקשר לבי"ח התקשרנו והסבירו לנו את עניין הצירים ואמרו שאולי התייבשתי וכדאי שאשתה הרבה.

אחרי שעה אמרתי לו שחייבים ללכת לא יכולה לסבול את זה יותר זה הרגיש כמו מתקן עינויים פנימי. בשעה 11 בלילה הגענו לבי"ח שמו אותי בחדר מחוברת למכשירים לא יכולה לזוז ולא יכולה להקל על הכאב. שאלו אותי אם ירדו לי המים? אמרתי שנראה לי שכן, הם היו סקפטים. בכל זאת לידה ראשונה שלי מה אני מבינה? ואמרו לי שיש לי 24 שעות להגיע לבי"ח מרגע ירידת המים כך שהגעתי בזמן!

האחות אמרה לי שכרגע אין רופא פנוי שיכול לבדוק אותי כי כולם מיילדים ברגעים אלה. ואני מתה מכאבים ולא ממש בא לי אפידורל חיכיתי שרופא יבדוק אותי. אח"כ אחות בודקת את הפתיחה שלי ורואה פתיחה של שש וחצי ושהוא למטה והיא מרגישה את השיער שלו.

הכאבים מתגברים בעלי לא יודע מה לעשות כדי לעזור לי הרגיש חסר אונים! אחרי שעתיים של סבל מטורף של להביא מכות למיטה ומה לא וכבר אמרתי: אני רוצה למות"! לא יכולתי יותר! החלטתי שאני חייבת אפידורל האחות אמרה שרופא צריך לעשות את זה אבל אין רופא פנוי עדיין.

כעבור עוד שעתיים אמרו שיש רופא פנוי לעשות את האפידורל, אבל קודם צריכה לקבל עירוי נוזלים במשך חצי שעה ורק אח"כ יעשו לי את האפידורל. הגיעה העת ואני יושבת שיעשו לי את האפידורל ופתאום יש לי ירידת מים מטורפת והאחות לא הבינה מה מטפטף אמרתי לה אני!

אח"כ עשו לי בדיקה והפתיחה היתה כבר 8 ס"מ ואמרו לי עכשיו את יכולה ללכת לישון ולנוח כמובן, שהייתי מותשת גמורה מכל היום ומכל הכאבים.

קמתי בבוקר וכבר מזמן עם פתיחה של 10 אבל אמרו לי שכל עוד אני לא מרגישה לחץ לא מיילדים אותי. התחלתי להרגיש לחץ והעבירו אותי לחדר אחר ללדת, שם חיכיתי עוד שעה עם הכאבים, מחוברת למכשיר מוניטור עוברי.

האחות באה ליילד אותי ואמרה לי כל פעם שיש ציר תדחפי בלי לנשום ככה שלוש פעמים ברציפות דחפתי אבל לא הצלחתי וככה חוזר כמה פעמים. רואים את הראש אבל הוא יוצא ונכנס.

ההפרש בין ציר לציר ארוך לכן החליטו שצריך להביא לי זירוז ולא רציתי כי הוא כבר ממש ביציאה אבל לא הייתה ברירה כי זה היה נמשך עוד הרבה זמן. הזירוז לא עזר ועם כל הדחיפות וחוסר הנשימה התחיל לכאוב לי הראש והרגשתי בחילה ואמרתי לבעלי אני הולכת להקיא.

הוא הביא לי שקית והתחלתי להקיא ותוך כדי הקיא הבייבי יוצא החוצה (הזוי ומצחיק), האחות נבהלה וקראה מהר למיילדת כי אסור לה ליילד והמיילדת באה הוציאה את הבייבי שמה אותו עליי וזאת הייתה ההרגשה הכי מטורפת שהרגשתי אי פעם!

נולד שבוע 37+4 וב"ה לידה ראשונה תקינה ללא תפרים וללא תופעות לוואי! גרים באמריקה ולכל יולדת יש חדר משלה.

הבייבי לא יוצא מהחדר כל הבדיקות נעשות בחדר בנוכחות ההורים אפילו יש זמזם ברגל של הבייבי שלא יוציאו אותו מהמחלקה ממש מדהים חווית לידה מהממת מאחלת לכולן לידה קלה ובידיים מלאות!

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה האישית של הלידה.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת רבה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לפני 5 וחצי שנים ילדתי את בני בניתוח קיסרי חרום שהלך והסתבך.
הרופא ביקש שאחתום על טופס "למקרה ויהיה צורך" בניתוח קיסרי . כל זה לאחר 8 שעות עם אפידורל שהתינוק במצוקה נשימתית. לא עברו 30 שניות ואני בתוך חדר ניתוח מתחילים בניתוח אני רגישה הכל 3 חתכים עם הסכין כך אני זוכרת ואז הרופא מחטט לי בבטן ואני מרגישה הכל!!! כאבים נוראיים כל זה קרה מהר מאוד !!! אומרת לו דוקטור אתה נורא מכאיב לי אני מרגישה שאתה חוחץ לי על האיברים הפנימיים תוציא את היד ! ( הייתי מוטשת לאחר חוסר שעות שינה ושעות בבית החולים) השפעת אפידורל שפגה זה היה נירא ואיום לא נדבר על הטראומה והכאבים!!!! טוב ביקש תספרי עד 10 ב3 כבר הייתי בהרדמה מלאה .
אני מתעוררת בחדר התאוששות מאושרת ( כניראה מהשפעת ההרדמה) במציאות אני אחת שמאוד אוהבת את החיים טיפוס חזק לוחמני . עשיתי כל מה שהאחות אמרה לקום ללכת לשבת אחרי מספר שעות של התאוששות..... כאבי תופת בבטן כל הבטן ואזור המשולש בצבע סגול חציל!!!!! הרופאים אמרו כניראה המטומה ...... ואני מקשיבה לרופאים עקבו אחרי לראות שההמטומה ( שטף דם פנימי לא מתפשט ) ואם הכאבים שוחררתי הבייתה .
בבית כאבי תופת חולשה נוראית ..... חשבתי שכך צריך להיות הלכתי לרופא ליתר ביטחון אמר שהכל ניראה תקין כך אני מסתובבת בערך שבוע כאבי תופת ביקור שוב אצל רופא ועוד פעם פעמיים בבית החולים........ הכל מצויין את מרגישה רק כאבים כי יש לך גזים בנות כאבי תופת חולשה .... לקחתי משככי כאבים כלום לא עזר ... מפסיקה משככים תוך זמן קצר החום מטפס . 2 תינוקות אחת שנה וארבע ואחד בן שבוע ימים לא אצלי מפוזרים במשפחה כי לא יכולתי לתפקד..... אני יושבת בבית על כיסא מרגישה שאני הולכת למות !!!! הרגשתי גם שהבטן רטובה .... מניחה את היד על הבטן חשבתי אולי חלב שהצטבר ונשפך חשכו עייני כל היד דם מלא דם הולכת לאמבטיה מבוהלת מורידה את המכנס ורואה זרמים זרמים של דם יוצאים לי מהבטן.... מגיעה עם מגבת ענקית ספוגה בדם לאסף הרופא .... פותחים את כל הניתוח כם מקל עץ סטרילי ואותו רופא שאמר שהכל מושלם אוצר לי דחוף אשפוז תגידי תודה שאת בחיים !!! מחר לא היית פה . חודש ימים של אשפוז נוראי בטן פתוחה עוצק של זרת או אצבע כל יום 5-6 פעמים ביום פותחים לי את הבטן לוקחים פינצטה ומוציאים כרישי דם והכל כואב מזעזע . רק לראות את הבטן שלי וכל שכבות הפנים זוועה!!!!.
כעבור 3 שבועות עיברים לאנטיביוטיקה דרך הפה ( כמות של סוסים) לפני היו נותנים באנךוזיה חודש לא הפסקתי לבכות ואת הילדים לא ראיתי !!! המצב לא אפשר .
טוב מגיעה הבייתה רוצה לחזור לתפקד חוזרת עם בטן פתוחה צריכה להגיע לאחיות שיחבשו את הבטן הפתוחה יום יום ...... כמויות של אנטיביוטיקה .... כל מה שרציתי באמת לעשות כביסות לטפל בילדים ולשכוח הכל !!!!.
עברו חודשיים הבטן התחילה להסגר .... ואז לראשונה אני עוברת התקף חרדה .... הייתי בטוחה שאני עומדת למות לא ידעתי שיש כזה דבר ...זה קרה פעמיים והחלטתי שאני מתמודדת עם זה לא נשברת ..... לאחר הלידה הגוף לא חזר לעצמו כאבים בבטן כאבים בעצם הזנב קושי לשבת ולקום אבל לא רציתי ללכת לרופאים חשבתי שיעבור מעצמו ..... כעבור זמן צה התחילו לחוף עוד ועיד בעיות הפעם נויירולוגיות הייתי מרגישה עייפות כרונית חולשה ומכות חשמל בעמוד השידרה כאילו מישהו חשמל אותי וזה נעלם .... לאחר מכן נימולים ברגיליחם ידיים כאבים בכל הגוף ( זה לקח זמן לא מיד) כאבי צוואר ... ופתאום קושי ללכת לא יכולתי להרים כפית התחלתי ללכת לרופאים .... היום אני מאובחנת בפיברומיאלגיה קשה ..... חשד לטרשת נפוצה ופריתות דיסק בצוואר אבל קשות .... ....בכל מקרה העניין שמנהל את חיי היום יום שלי הפיברומיאלגיה יש לי תיק רפואי מפחיד .
לא חשבתי לתבוע רוצה רק לשכוח החיים שלי השתנו מקצה לקצה וכמובן שהגוף עצמו ... לאחר הלידה הזאת לפני כשנתיים וחצי ילדתי ילדה נוספת מבחינתי לידה = מוות הייתי בטוחה שאני הולכת למות ....

קבעתי ניתוח קיסרי אצל דר טובבין המדהים מנהל מחלקה וברוך השם נתן לי חוויה מתקנת חזרתי לתפקד מיד לאחר הניתוח כמו שאני מסוגלת ורגילה באמת.

לפני כשבועעים היה אצלי סוכן ביטוח בריאות שאמר לי אני לא יכול לבטח אותך בגלל התיק הרפואי שלך למה את לא תובעת רשלנות רפואית.

מה דעתכם על המקרה מבחינת רשלנות? האם יש קייס האם תבעתם וזכיתם בתביעות רשלנות רפואית דומות בעבר? כמה פיצויים אפשר לקבל על מקרים כאלה בבית המשפט?

אשמח לדעה של עורך דין מנוס המטעמכם.

שלום רב,

אני סבור כי במקרה זה אכן יש מקום לבחון את ההתנהלות הרפואית בזמן הלידה באופן יסודי. כדי להעריך אם אכן מדובר בהתרשלות בטיפול אשר גרמה לנזקים יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות. לעניין הנזק כדי לקשור את עניין הפיברומיאלגיה (וכן עניין של נזק נפשי ככל שקיים) להתרשלות בלידה יהיה צורך בחוות דעת רפואיות נוספות של מומחים בתחום - ראומטולוג ופסיכיאטר.
ממליץ שתערכי יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

גיליתי שאני בהריון בשבוע 5, פניתי לרופא פרטית כדי לבצע הפסקת הריון.

נתנה לי 3 כדורי ציטוטק בנרתיק והביאה לי 6 כדורי מיפיג׳ין מתחת ללשון כל שעתיים.

אחרי שבוע חזרתי אליה, הטעתה אותי ואמרה לי שהעובר ירד ונשארו קרישי דם, והביאה לי עוד 3 כדורי ציטוטק בנרתיק ו4 כדורי מיפיג׳ין מתחת ללשון.

דיממתי במשך 4 שבועות ומשהפסיקה לענות לי להודעות ולטלפונים, פניתי לרופא אחר וגילה לי שאני עדיין בהריון ואף ההריון המשיך להתפתח ולגדול.

אני מאוד מאוד מבולבלת לא יודעת מה לעשות, התרופות שלקחתי עלולות לגרום למומים בעובר.
אני נמצאת במעקב רפואי (התייעצתי עם 3 רופאים שניים מהם אמרו לי שהתרופות ובמיוחד הציטוטק עלולות לגרום למומים חיצוניים בעובר ורופאה אחת אמרה לי שהתרופה לא תזיק) והתייעצתי עם המכון הטרטולוגי שדיברו איתי על מחקר בברזיל.

עדיין לא קיבלתי תשובה או רמת סיכון חד משמעית.

האם יש כאן מקום לתביעה על רשלנות רפואית? למה אני אמורה לצפות? אין לי מושג מה לעשות והמצב מאד מלחיץ.

שלום רב,

על פניו נראה כי בנקרה מצריך בהחלט בדיקה מקיפה של הסטנדרט הרפואי של הטיפול בך. איני בטוח שהבנתי אם את מתכוונת כעת להמשיך את ההריון או להפסיקו, לעניין זה משמעות מבחינת היתכנות תביעה.
את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני ודיסקרטי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב.. לפני חמש שנים ילדתי... וקיבלתי זריקת אפידורל
לצערי מיד אחרי הלידה עם הוצאת המחט הרגשתי זרם בכל חלק העליון
והשתתקתי! רופא המרדים קרא לזה blood patch
ויום למחרת 24 שעות אחרי מתן האפידורל הכניסו אותי לחדר ניתוח וביצעו את הפעולה ! לקחו לי דם והכניסו לי לחלל האפידורלי...
המרדים ד״ר סטריך הסביר לי מהן הסכנות .. ומיד אחרי הפעולה שביצעו יכולתי לזוז( שעה וחצי אחרי )
לצערי אחרי יומיים שוב השתתקתי... ושוב הכניסו אותי לחדר ניתוח!
היום אני בהריון ... ואני מאוד חוששת לגביי מתן האפידורל.. מה עליי לעשות? האם זה מסוכן לקבל זריקת אפידורל אחרי מה שעברתי? אשמח אם אקבל תגובה והמלצה...

שלום רב,

ראשית לגבי הסיכון במתן אפידורל לאחר המקרה שתיארת אמליץ שתתיעצי ברופא מרדים - הפורום אינו עוסק ביעוץ רפואי.

אם לא נגרם נזק קבוע בעקבות הזרקת האפידורל איני בטוח שהמקרה מתאים לתביעה מעבר לכך שמדובר בסיבוך מוכר בהזרקת אפידורל אשר אינו בהכרח תוצאה של רשלנות רפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב לך, המקרה שלך מאד דומה למה שהיה לי בלידה הראשונה בבית החולים איכילוב בתל אביב. אפידורל זה פשוט מסוכן. היה לי סיבוך נדיר של אפידורל והייתי משותקת ברגל אחת לכמה ימים. זה הלחיץ אותי ברמה של טראומה שלא תחלוף. אני שבועיים לפני לידה ואין סיכוי שאלד עוד הפעם בבית החולים איכילוב ועוד פחות סיכויים שאקח אפידורל. לא עוד. אמלי

המקרה שלך לא נדיר מאד וקרה גם לאחותי דוקא בלידה השניה, אחרי זריקת אפידורל. בסוף זה עובר ולא נשאר כלום. אף סימן ובטח שלא שיתוק חס וחלילה... אחותי בלידה השלישית שלה ביקשה ניתוח קיסרי וילדה בניתוח יזום. ככה שלא היתה צריכה להתמודד שוב עם אפידורל אחרי הטרואמה שעברה. בדקה בזמנו מול עורך דין ואמרו לה שאין מה לעשות כי לא נותר לה שום נזק והכל עבר תודה לאל. לילה טוב

לפני כשבוע וחצי עקרו לי שן במרפאת כללית סמייל באזור המגורים שלי. מסתבר כי העקירה היתה ממש רשלנית ואחריה דיממתי עד כדי כך שכנראה בלעתי המון המון דם, היו לי בחילות קשות, כאבים בבטן והקאות פעמים רבות.

בגלל שהמצב הגיע לקיצוני... הגעתי לחדר מיון של בית החולים הדסה ושם עשו לי תפרים באזור העקירה. לא ברור אם היו תפרים או לא היו תפרים אחרי העקירה. מה שבטוח שהיתה כאן רשלנות רפואית של הרופא שיניים שעקר את השן.

אחרי התיקון שעשו בבית החולים הדסה המצב שלי השתפר מהר ועכשיו המצב תקין ואין כל בעיה. האם יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה כזה, אפילו שעל פניו הנזק שנגרם לי קטן ביותר...?

רופאי שיניים שעובדים עם קופת חולים כללית הם נגרים ולא רופאי שיניים. זה לא הסיפור הראשון שאני שומע על רשלנות רפואית בטיפולים של כללית סמייל. בגלל שהם מרוויחים יותר כסף הקליניקות הפרטיות, הם עושים הכל במהירות ובלי תשומת לב לב במרפאות של סמייל ואז אין פלא שבנאדם יוצא אחרי עקירת שן עם דימום מטורף שמצריך אשפוז... עכשיו גם תראה שיגידו לך שלא מגישים תביעות רשלנות רפואית בגלל מקרים "קטנים" כאלה ולכן התופעה הזאת אף פעם לא תפסק.

אגם נולדה 11.07.2019 בשעה 5:43 בבוקר במשקל 3.275 גרם בשבוע 40+2.

לידה שניה, בבית חולים רמב"ם בחיפה.

מי ששאלה אותי במהלך ההריון מתי אני צפויה ללדת קיבלה תשובה חד משמעית - סוף יוני.
אם כי, המשוער שלי היה ב9.7...

דניאל הבכור שלי נולד בשבוע 35 אחרי ירידת מים ואני לתומי חשבתי שגם הגברת הזו תצא מוקדם, לא תיארתי לעצמי שאגיע לתאריך המשוער....

והנה חולף לו שבוע 40 ואין שום סימן ללידה קרובה (צירים מדומים מסוף שמיני, ומי ה"גאון" שקרא להם מדומים בכלל?)

ביום שלישי בבוקר, בדיקת מעקב שבוע 40 ברמבם, מוניטור, אולטרסאונד תקינים בדיקת פתיחה - 1.5 סמ .. התלוצצתי עם רופאיי והמיילדות שפגשתי שאמרו לי - תוך יום יומיים את פה שוב, יש לנו הרגשה... (באותו רגע צחקקתי לעצמי, לא חשבתי שבאמת יהיה ככה...)

ביום רביעי בבוקר, עובדת כרגיל
(עונה לשיחות שלכן, פותחת משלוחים, מעלה סטוריז ומפרסמת)
אחהצ הגיעו אלינו גיסתי ובתה להתארח ונכנסנו לבריכה בבית.

חשוב לציין שבמהלך השבוע שקדם ללידה ביליתי כמעט כל יום בתוך המים - מה שעזר ממש להירגע ולנוח (וגם להגיע שזופה רצח לדייט הלוהט עם הקטנטונת חחח)

עוד בבריכה ביום רביעי היו לי צירים, לא סדירים וסבילים בהחלט אז לא ממש ייחסתי חשיבות.

לקראת 19 בערב הצירים התחזקו והתחילו להגיע במרווחים קבועים - של 20 דק בערך בין ציר לציר ... אומנם מרווח גדול אבל הכנסתי את כיתת הכוננות לפעולה -
אמא שלי (שעולה איתי ועם בעלי לביהח)
אבא שלי (שבא לשמור על דניאל בלילה)
וכמובן את שלומי הלפרין הבעלים של "בייבי זום"
(כי מישהו צריך לתעד את כל הסיפור הזה..)

בשעה 22:00 בלילה הצירים מתגברים, מרווחים של 10-12 דק.
בשעה 23:00 נכנסת לשירותים - מעט דם בניגוב. מקפיצה (את כתת הכוננות כמובן זוכרות?) ונוסעים לרמבם.

בשעה 24:15 נכנסת לבדיקה - פתיחה 2 סמ
צירים כבר במרווחים של 6 דק.
רואים במוניטור.

מחליטה לעשות סטריפינג
ומאשפזים אותי במחלקה להשגחה.
סיבוב קצר למטה עם אמא והבעל
וכבר צירים כל 3 דקות
כאבים חזקים...
חוזרת למיון - ומבקשת שיבדקו פתיחה כי אין מצבבבב שזה עדיין 2 סמ
ואכן - 4 סמ
נכנסים לחדר לידה.

חוקן זריז (אחריו שירוקלחת עם צירים כל 2 דקות אחסוך מכן את הפרטים... אמא שלי נראה לי בטראומה לכל החיים ממה שהלך שם)

חוזרת לחדר הלידה
שלומי (מבייביזום זוכרות? ) כבר שם - מתקין את המצלמות.
זה השלב לספר - שבחרתי לתעד את הלידה שלי בסרטון... (אתן יודעות, כמו שמתעדים כל רגע חשוב בחיים חתונה, ברית, בר מצווה וכו) ..
בייבי זום- צילומי לידה בוידאו

אחרי ההתקנה שלומי מאחל לי בהצלחה ועוזב
נשארים בחדר אני דורון אמא שלי ו3 מצלמות במעגל סגור שמתעדות כל שניה מהסיפור הזה
(אז אם מישהי רוצה לבדוק שאני דוברת אמת ולא מחרטטת את כל מה שקרה יש לי הוכחות חחח)

מגיעה האחות מחברת מוניטור- הצירים ממש חזקים, מבקשת אפידורל ....

מוניטור של 20 דק על הצד עם צירים כל 2 דקות
מפרקת לדורון את היד מרב כאבים
אמא שלי מעסה לי את הגב התחתון.

אחרי מוניטור עוברי לקח עוד כמה דקות ונכנס המושיע - המרדים כמובן אלא מי...
מבקש מדורון ואמא שלי לצאת ..
"תשתבללי בצורת שבלול ואל תזוזי" הוא מבקש.

סהכ בקשה לגיטימית מיולדת שחווה צירים כואבים כל דקה בערך..ש-אלוהים ישמור..

אחרי כמה דקות הוא לקראת סיום מחבר את הצינורות ומתחיל להזרים את החומר.
ומיד,
מגיע ציר שגרם לי לרצות לרדת מתחת לאדמה...צורחת למיילדת שאני מרגישה לחץ
(אין סיכוי היא אומרת לפני 3 דק בדקנו היית פתיחה 4)
ובכל זאת - בודקת- פתיחה 9 "את עוד שניה יולדת"

מסתכלת על המרדים עם פרצוף 9 באב ואומרת לו " אפידורל לא הולך לעזור לי כבר אה?"
והוא עונה לי את הגרוע מכל (אם כי את התשובה כבר ידעתי) - "לא, זה לא יספיק כי את כבר בלידה....החומר עוד לא נכנס"


אבל באמת ברת מזל - לידה בלי אפידורל בחיים לא חשבתי שאחווה זה היה מדהים
(בדיעבד כי באותו רגע רציתי לרצוח את מי שהכניס אותי למצב הזה....)

דורון ואמא שלי נכנסים לחדר המומים כשהמיילדת אומרת להם שאני כבר יולדת..

ציר אחד חזק - ואגם דבורה בחוץ.

מניחים אותה עליי עור לעור.

אני בשוק, אמא שלי בוכה דורון בוכה
המיילדת מבשרת שאין חתכים או קרעים.

אמא שלי חותכת את חבל הטבור
השיליה יוצאת במלואה
ואני מאושרת.

היה פשוט מושלם.

כל חווית הלידה, הצוות הרפואי והמיילדות קשובות ועוזרות.

גם לאחר מכן באשפוז, יועצות מלאות ניסיון שנתנו לי מידע ועזרו ובדקו לשלומי ולשלום הקטנטנות באדיבות ומקצועיות.

אז התחדשתי בתינוקת מקסימה
תוספת מתוקה במיוחד למשפחה
אחות קטנה לדניאל.

וזו היתה חווית הלידה שלי

דבר ראשון מזל טוב והמון אושר - רק בריאות! איזה סיפור מעורר השראה.

קרה לי בלידה השלישית התחלתי אפידורל בפתיחה 5 סיימתי בפתיחה 9 ילדתי שאני מרגישה הכל כי האפידורל טרם השפיע והופ אחר כך כל החלק התחתון נרדם לו, אחרי הלידה בכלל. אני לפני לידה רביעית וכבר הכנתי את עצמי ללידה בלי אפידורל, אבל אתמול אמרו לי שאני אצטרך ניתוח קיסרי וקבעו מועד, אז אין בעיה עם האפידורל בכל מקרה.

רחלי

שלום,
בעניין, דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה -
האם די לכלול אותה בראש הנזק הכללי, או שמא חייבים לטעון במפורש בכתב התביעה לתחולת הדוקטרינה?
האם לכלול אותה כראש נזק חלופי? עילה/טענה חלופית?
האם אפשר לכלול דוקטרינה זו בכתב התביעה מבלי שהדבר יפגע/יגרע בטענה שהרשלנות המיוחסת לנתבע היא שגרמה לנזק במלואו?
האם אפשר לטעון לתחולתה גם במקרה של פטירה?
נכון שהטענה איננה רלוונטית במקרה של מתן תרופה לא נכונה שגרמה למות המטופל?
נכון שהטענה כן רלוונטית במקרה של איחור בביצוע ניתוח שגרם למות המטופל או במקרה של ביצוע ניתוח בתנאים לא אופטימליים שגרם למות המטופל?
ותודה

שלום,

העלת שאלות רבות - עקרונית מוטב להעלות טענה בדבר אובדן סיכויי החלמה בכתב התביעה באופן מפורש ולא רק בראשי הנזק. מוטב להעלות טענה כזו בכתב התביעה בכל מקרה שיש ספק אם היא מתקיימת וזאת למען הזהירות. למיטב הבנתי טענה כזו אינה פוגעת בטענה בדבר אחריות מלאה למלוא הנזק מצד הנתבע.

קשה להשיב לשאלות הספציפיות המתייחסות לאפשרות תחולת עילה זו לגבי ניתוח / מתן תרופה וכו' בלי הכרות עם מלוא הנסיבות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי פרטני.

רק אגיד שהלידה הראשונה היתה לפני שנתיים וחצי, בביהח תל השומר, עם פיטוצין ואפידורל. התחילה עם ירידת מים ונמשכה הרבה מאוד שעות. בלידה ראשונה לקחנו דולה מהממת, אך הפעם בגלל השינוי בסל של הזכאויות בקופות החולים, החלטנו שלא.

אז ההיריון עבר בסדר באופן יחסי מלבד תוצאה גבוהה של חלבון עוברי ששייך אותי אוטומטית להיריון בסיכון ודרש מעקבים צמודים של גדילת עובר. בנוסף, בשלב כלשהו הערכת המשקל שלו היתה מאוד גבוה ונדרשתי לנטר סוכר ולמעשה לשמור על תזונה תואמת לסכרת היריון.
בשל כך שנמנעתי מהעמסה של המאה והייתי מאוזנת מבחינת התזונה, לא הוגדרתי כסכרת היריון אך כן נרשם משהו לא ברור בתיק.
את ההכנה ללידה הזו החלטנו לעשות בשיטת לידה רכה, עם דולה, באופן פרטי.

את הקורס הפרטי עשתה לנו תהילה מלכה, דולה ועכשיו גם מדריכת דולות, מדהימה, עדינה, ובדיוק כל מה שהיינו צריכים ללידה (וארחיב ואומר - אפילו לזוגיות שלנו).

אז כמה ימים לפני הלידה מתחילה להרגיש קצת שונה מבחינה פיזית ובעיקר יותר תשושה, כאבי גב לסירוגין אבל לא משהו שאני יכולה לקרוא לו צירים.

כל ההיריון, כיוונתי בדיוק לאיך הלידה תראה והתפללתי שהיא תתרחש בזמן שהקטנה בגן, מבלי שתשים לב שנסענו.

ערב לפני הלידה, מרגישה כאבי בטן ומפשעות, אבל הולכת לישון. מידי פעם מתעוררת לכאב בטן חד, אבל לא יודעת אם לתזמן או לא ובסוף נרדמת שוב. הקטנה מתעוררת בשתיים בלילה ולא מפסיקה לדבר, לקשקש, לרצות לשחק.

בזמן הזה אני עם כאב במפשעות שלא ממש הולך ולכן לא חושבת בכלל על צירים. סביבות ארבע היא נרדמת ואני כבר מרגישה את הכאבים באים בגלים ומבינה שמשהו מתחיל.

קמה מהמיטה ומתחילה לתזמן, ציר כל חמש דקות אבל קצר - בערך ארבעים שניות. ככה ממשיך אבל לא נהיה משהו סדיר, לפעמים כל שלוש דק ולפעמים כל חמש דק, כולם מרגישים לי קצרים וצפופים. מעבירה אותם על הכדור פיזיו תוך כדי צפייה בסדרה משיח, שגורמת לי קצת לצחוק בין לבין.

סביב שש וחצי מיכאלה והבעל קמו, אמרתי לו שהוא צריך לארגן אותה כי משהו מתחיל , בשבע וחצי לקח אותה לגן ואני מלאתי אמבטיה וכוס יין, כדי לראות האם באמת זה צירים שיובילו ללידה (עוד לא ממש האמנתי).

כשאני יוצאת מהאבטיה אני מרגישה שהם כבר ממש צפופים ואומרת לבעלי שכדאי לארגן את הדברים. מארגנים הכל ומחליטים לצאת. בדרך הצירים ממש צפופים , קצרים . מגיעים למיון יולדות בשעה תשע בבוקר, מחברים אותי מיד למכשיר מוניטור עוברי, בודקים פתיחה - 4, נכנסת לחדר לידה.

בחדר לידה מנסים להכניס עירוי לצורך מתן אנטיביוטיקה (gbs חיובי) ואני פשוט לא מסוגלת לשכב או לתת להם את היד, מתיישבת בתנוחת כריעה וצועקת ממש שאני לא מסוגלת ושיביאו לי אפידורל.

המיילדת מבקשת ממני להעלות למיטה ועוזרת לי, שומעת אותה אומרת למיילדת נוספת להביא ערכת לידה ושאני בלידה. מורידים לי את הבגדים, כמה לחיצות, מרגישה את המים פוקעים תוך כדי (ומלא צרחות שלי שרק יביאו ואקום ויוציאו אותו כבר) והוא היה בחוץ.

נולד במשקל 3300, בלי תפרים. המיילדות בלניאדו פשוט מדהימות!

באמת! בקיצור, בתשע הגענו לבית חולים ובעשר ורבע כבר החזקתי אותו.

היה כואב בטירוף אבל לגמרי שווה את ההחלמה הקלה וזה שאפשר לעמוד מיד אחרי.

חשוב לי לציין שמדברים מלא על הכאבים של הלידה עצמה, לי ממש ממש כאב בחדר לידה לאחר מכן הרחם, כאילו פשוט המשיך לכאוב. הביאו לי משכך כאבים לווריד שבהחלט עזר.

מאחלת לכולן רק בריאות ולידה קלה.

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית, אני בטוח שהקוראות תמצאנה עניין ומידע מועיל בדברים.
מאחל לכם בריאות שלמה ונחת רבה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר