פורום רשלנות רפואית

אגם נולדה 11.07.2019 בשעה 5:43 בבוקר במשקל 3.275 גרם בשבוע 40+2.

לידה שניה, בבית חולים רמב"ם בחיפה.

מי ששאלה אותי במהלך ההריון מתי אני צפויה ללדת קיבלה תשובה חד משמעית - סוף יוני.
אם כי, המשוער שלי היה ב9.7...

דניאל הבכור שלי נולד בשבוע 35 אחרי ירידת מים ואני לתומי חשבתי שגם הגברת הזו תצא מוקדם, לא תיארתי לעצמי שאגיע לתאריך המשוער....

והנה חולף לו שבוע 40 ואין שום סימן ללידה קרובה (צירים מדומים מסוף שמיני, ומי ה"גאון" שקרא להם מדומים בכלל?)

ביום שלישי בבוקר, בדיקת מעקב שבוע 40 ברמבם, מוניטור, אולטרסאונד תקינים בדיקת פתיחה - 1.5 סמ .. התלוצצתי עם רופאיי והמיילדות שפגשתי שאמרו לי - תוך יום יומיים את פה שוב, יש לנו הרגשה... (באותו רגע צחקקתי לעצמי, לא חשבתי שבאמת יהיה ככה...)

ביום רביעי בבוקר, עובדת כרגיל
(עונה לשיחות שלכן, פותחת משלוחים, מעלה סטוריז ומפרסמת)
אחהצ הגיעו אלינו גיסתי ובתה להתארח ונכנסנו לבריכה בבית.

חשוב לציין שבמהלך השבוע שקדם ללידה ביליתי כמעט כל יום בתוך המים - מה שעזר ממש להירגע ולנוח (וגם להגיע שזופה רצח לדייט הלוהט עם הקטנטונת חחח)

עוד בבריכה ביום רביעי היו לי צירים, לא סדירים וסבילים בהחלט אז לא ממש ייחסתי חשיבות.

לקראת 19 בערב הצירים התחזקו והתחילו להגיע במרווחים קבועים - של 20 דק בערך בין ציר לציר ... אומנם מרווח גדול אבל הכנסתי את כיתת הכוננות לפעולה -
אמא שלי (שעולה איתי ועם בעלי לביהח)
אבא שלי (שבא לשמור על דניאל בלילה)
וכמובן את שלומי הלפרין הבעלים של "בייבי זום"
(כי מישהו צריך לתעד את כל הסיפור הזה..)

בשעה 22:00 בלילה הצירים מתגברים, מרווחים של 10-12 דק.
בשעה 23:00 נכנסת לשירותים - מעט דם בניגוב. מקפיצה (את כתת הכוננות כמובן זוכרות?) ונוסעים לרמבם.

בשעה 24:15 נכנסת לבדיקה - פתיחה 2 סמ
צירים כבר במרווחים של 6 דק.
רואים במוניטור.

מחליטה לעשות סטריפינג
ומאשפזים אותי במחלקה להשגחה.
סיבוב קצר למטה עם אמא והבעל
וכבר צירים כל 3 דקות
כאבים חזקים...
חוזרת למיון - ומבקשת שיבדקו פתיחה כי אין מצבבבב שזה עדיין 2 סמ
ואכן - 4 סמ
נכנסים לחדר לידה.

חוקן זריז (אחריו שירוקלחת עם צירים כל 2 דקות אחסוך מכן את הפרטים... אמא שלי נראה לי בטראומה לכל החיים ממה שהלך שם)

חוזרת לחדר הלידה
שלומי (מבייביזום זוכרות? ) כבר שם - מתקין את המצלמות.
זה השלב לספר - שבחרתי לתעד את הלידה שלי בסרטון... (אתן יודעות, כמו שמתעדים כל רגע חשוב בחיים חתונה, ברית, בר מצווה וכו) ..
בייבי זום- צילומי לידה בוידאו

אחרי ההתקנה שלומי מאחל לי בהצלחה ועוזב
נשארים בחדר אני דורון אמא שלי ו3 מצלמות במעגל סגור שמתעדות כל שניה מהסיפור הזה
(אז אם מישהי רוצה לבדוק שאני דוברת אמת ולא מחרטטת את כל מה שקרה יש לי הוכחות חחח)

מגיעה האחות מחברת מוניטור- הצירים ממש חזקים, מבקשת אפידורל ....

מוניטור של 20 דק על הצד עם צירים כל 2 דקות
מפרקת לדורון את היד מרב כאבים
אמא שלי מעסה לי את הגב התחתון.

אחרי מוניטור עוברי לקח עוד כמה דקות ונכנס המושיע - המרדים כמובן אלא מי...
מבקש מדורון ואמא שלי לצאת ..
"תשתבללי בצורת שבלול ואל תזוזי" הוא מבקש.

סהכ בקשה לגיטימית מיולדת שחווה צירים כואבים כל דקה בערך..ש-אלוהים ישמור..

אחרי כמה דקות הוא לקראת סיום מחבר את הצינורות ומתחיל להזרים את החומר.
ומיד,
מגיע ציר שגרם לי לרצות לרדת מתחת לאדמה...צורחת למיילדת שאני מרגישה לחץ
(אין סיכוי היא אומרת לפני 3 דק בדקנו היית פתיחה 4)
ובכל זאת - בודקת- פתיחה 9 "את עוד שניה יולדת"

מסתכלת על המרדים עם פרצוף 9 באב ואומרת לו " אפידורל לא הולך לעזור לי כבר אה?"
והוא עונה לי את הגרוע מכל (אם כי את התשובה כבר ידעתי) - "לא, זה לא יספיק כי את כבר בלידה....החומר עוד לא נכנס"


אבל באמת ברת מזל - לידה בלי אפידורל בחיים לא חשבתי שאחווה זה היה מדהים
(בדיעבד כי באותו רגע רציתי לרצוח את מי שהכניס אותי למצב הזה....)

דורון ואמא שלי נכנסים לחדר המומים כשהמיילדת אומרת להם שאני כבר יולדת..

ציר אחד חזק - ואגם דבורה בחוץ.

מניחים אותה עליי עור לעור.

אני בשוק, אמא שלי בוכה דורון בוכה
המיילדת מבשרת שאין חתכים או קרעים.

אמא שלי חותכת את חבל הטבור
השיליה יוצאת במלואה
ואני מאושרת.

היה פשוט מושלם.

כל חווית הלידה, הצוות הרפואי והמיילדות קשובות ועוזרות.

גם לאחר מכן באשפוז, יועצות מלאות ניסיון שנתנו לי מידע ועזרו ובדקו לשלומי ולשלום הקטנטנות באדיבות ומקצועיות.

אז התחדשתי בתינוקת מקסימה
תוספת מתוקה במיוחד למשפחה
אחות קטנה לדניאל.

וזו היתה חווית הלידה שלי