פורום רשלנות רפואית

רק אגיד שהלידה הראשונה היתה לפני שנתיים וחצי, בביהח תל השומר, עם פיטוצין ואפידורל. התחילה עם ירידת מים ונמשכה הרבה מאוד שעות. בלידה ראשונה לקחנו דולה מהממת, אך הפעם בגלל השינוי בסל של הזכאויות בקופות החולים, החלטנו שלא.

אז ההיריון עבר בסדר באופן יחסי מלבד תוצאה גבוהה של חלבון עוברי ששייך אותי אוטומטית להיריון בסיכון ודרש מעקבים צמודים של גדילת עובר. בנוסף, בשלב כלשהו הערכת המשקל שלו היתה מאוד גבוה ונדרשתי לנטר סוכר ולמעשה לשמור על תזונה תואמת לסכרת היריון.
בשל כך שנמנעתי מהעמסה של המאה והייתי מאוזנת מבחינת התזונה, לא הוגדרתי כסכרת היריון אך כן נרשם משהו לא ברור בתיק.
את ההכנה ללידה הזו החלטנו לעשות בשיטת לידה רכה, עם דולה, באופן פרטי.

את הקורס הפרטי עשתה לנו תהילה מלכה, דולה ועכשיו גם מדריכת דולות, מדהימה, עדינה, ובדיוק כל מה שהיינו צריכים ללידה (וארחיב ואומר - אפילו לזוגיות שלנו).

אז כמה ימים לפני הלידה מתחילה להרגיש קצת שונה מבחינה פיזית ובעיקר יותר תשושה, כאבי גב לסירוגין אבל לא משהו שאני יכולה לקרוא לו צירים.

כל ההיריון, כיוונתי בדיוק לאיך הלידה תראה והתפללתי שהיא תתרחש בזמן שהקטנה בגן, מבלי שתשים לב שנסענו.

ערב לפני הלידה, מרגישה כאבי בטן ומפשעות, אבל הולכת לישון. מידי פעם מתעוררת לכאב בטן חד, אבל לא יודעת אם לתזמן או לא ובסוף נרדמת שוב. הקטנה מתעוררת בשתיים בלילה ולא מפסיקה לדבר, לקשקש, לרצות לשחק.

בזמן הזה אני עם כאב במפשעות שלא ממש הולך ולכן לא חושבת בכלל על צירים. סביבות ארבע היא נרדמת ואני כבר מרגישה את הכאבים באים בגלים ומבינה שמשהו מתחיל.

קמה מהמיטה ומתחילה לתזמן, ציר כל חמש דקות אבל קצר - בערך ארבעים שניות. ככה ממשיך אבל לא נהיה משהו סדיר, לפעמים כל שלוש דק ולפעמים כל חמש דק, כולם מרגישים לי קצרים וצפופים. מעבירה אותם על הכדור פיזיו תוך כדי צפייה בסדרה משיח, שגורמת לי קצת לצחוק בין לבין.

סביב שש וחצי מיכאלה והבעל קמו, אמרתי לו שהוא צריך לארגן אותה כי משהו מתחיל , בשבע וחצי לקח אותה לגן ואני מלאתי אמבטיה וכוס יין, כדי לראות האם באמת זה צירים שיובילו ללידה (עוד לא ממש האמנתי).

כשאני יוצאת מהאבטיה אני מרגישה שהם כבר ממש צפופים ואומרת לבעלי שכדאי לארגן את הדברים. מארגנים הכל ומחליטים לצאת. בדרך הצירים ממש צפופים , קצרים . מגיעים למיון יולדות בשעה תשע בבוקר, מחברים אותי מיד למכשיר מוניטור עוברי, בודקים פתיחה - 4, נכנסת לחדר לידה.

בחדר לידה מנסים להכניס עירוי לצורך מתן אנטיביוטיקה (gbs חיובי) ואני פשוט לא מסוגלת לשכב או לתת להם את היד, מתיישבת בתנוחת כריעה וצועקת ממש שאני לא מסוגלת ושיביאו לי אפידורל.

המיילדת מבקשת ממני להעלות למיטה ועוזרת לי, שומעת אותה אומרת למיילדת נוספת להביא ערכת לידה ושאני בלידה. מורידים לי את הבגדים, כמה לחיצות, מרגישה את המים פוקעים תוך כדי (ומלא צרחות שלי שרק יביאו ואקום ויוציאו אותו כבר) והוא היה בחוץ.

נולד במשקל 3300, בלי תפרים. המיילדות בלניאדו פשוט מדהימות!

באמת! בקיצור, בתשע הגענו לבית חולים ובעשר ורבע כבר החזקתי אותו.

היה כואב בטירוף אבל לגמרי שווה את ההחלמה הקלה וזה שאפשר לעמוד מיד אחרי.

חשוב לי לציין שמדברים מלא על הכאבים של הלידה עצמה, לי ממש ממש כאב בחדר לידה לאחר מכן הרחם, כאילו פשוט המשיך לכאוב. הביאו לי משכך כאבים לווריד שבהחלט עזר.

מאחלת לכולן רק בריאות ולידה קלה.