פורום רשלנות רפואית

אז ככה...
23.12 שבוע 41+2 יום שבת מתעוררת בבוקר נכנסת לשירותים רואה שיצא הפקק הרירי, יוצא מהשירותים בחיוך ויודעת שזה מתקרב ועוד יומיים 3 גג אהיה כבר אחרי...
יום ראשון קמה בבוקר עם צירים, לא כואבים וציר כל 20 דקות, מתקשרת לבעלי שנמצא בקורס בדרום ומעדכנת אותו... מתקשרת לאמא שלי ומכינה אותה שתתכונן להגיע לבית חולים יותר מאוחר
בינתיים נכנסת למקלחת... עושה מקלחת חמה
ואז ציר כל 10 דקות... מארגנת דברים אחרונים ומתקשרת לגיסי שיבוא יקח אותי לבית חולים, מודיעה לחמתי כדי שתוציא את הגדול שלי מהגן
מסיימת להתארגן ואז מודדת שוב זמנים צירים כל 7 דקות... גיסי מגיע אנחנו יוצאים לבית חולים, בשעה 14:00 מקבלים אותי בודקים פתיחה, 3.5 מחיקה 80 אחוז... מכניסים לחדר לידה, מתעקשת שהלידה הזאת אני לא רוצה אפידורל כי בפעם הקודמת זה רק עשה לי בעיות ובגללו נכנסתי לקיסרי חירום...
אחרי שעה בודקים שוב פתיחה... פתיחה של 5 ומחיקה 100 אחוז, בין לבין קופצץ על כדור שמאוד הקל על הצירים ועושה מקלחות חמות
בשעה 12 בלילה פתיחה של 7.... מרגישה שאני עוד שניה הולכת למות מרוב כאבים, המיילדת שואלת אם אני רוצה אפידורל אומרת לה שלא....
באה בודקת פתיחה של 8 מקללת את כל העולם וצועקת עד השמיים... אמרתי לה אני רוצה עכשיו אפידורל המרדימה המקסימה הגיעה ואז הרגשתי שאני בגן עדן... אחרי שעה שוב בודקים פתיחה פתיחה מלאה
ואז תנחשו מה???? עולה לי החום ל39!!!!!! מתחילים לקחת בידקות דם ונותנים לי אקמול שלא עוזר, מתחילים לתת אנטיביוטיקה, ואז הדופק של הילדה מגיעה ל210 220.... ופה כולם מתחילים להלחץ.... מה עושים??? אומרת לאמא שלי "לא רוצה שוב קיסרי, רוצה ללדת רגיל!!! הגעתי לפתיחה של 10 למה שלא אלד רגיל???" מתפללת ומתחננת לאלוקים!!!! אבל אלוקים תכנן לי משהו אחר ואת האמת אני מודה לו על כך, אירי 5 דקות הרופאה נכנסת ואומרת לי את נכנסת לניתוח גם את וגם הילדה במצוקה!!! השלמתי עם המצב וחשבתי רק על הבריאות שלנו ועל טובתנו.

בשעה 6:00 ב25.12 מכניסים אותי לחדר ניתוח בשעה 6:20 טוהר הנסיכה שלי יצאה לאוויר העולם במשקל של 3150 שהיא לא נושמת אבל אחרי 2 דקות אני שומעת אותה בוכה! תודה להשם יתברך על הניסים והנפלאות! תודה שאנחנו בריאות....

עכשיו אנחנו כבר חודש אחרי ודבר אחד אני יכולה להגיד לכם...

שום דבר לא מובן מאליו בנות, תקומו בבוקר ותגידו תודה על האוצרות שיש לכן, אני כבר התאוששתי מהכל והשלמתי עם העניין שאלד מעכשיו רק בקיסרי וזה באמת באמת לא נורא בכלל..לא להיות עקשנים, הרופאים בהחלט יודעים מה הם עושים ותפקידם הם להציל חיים
שנגדל אותם באושר נחת ובריאות.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה, אני בהחלט מסכים כי ברוב המכריע של המקרים ניתן לתת אמון בהחלטות והמלצות הרופאים. שמח שבמקרה שלך הכל הסתדר לטובה. מאחל לכם נחת ובריאות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני עם בן שנתיים וחצי ביקור שלישי בחדר מיון בבית חולים (כרגע בלי שמות) לאחר החמרה בפחות מחודש רצו לשחרר ולא הסכמתי...

החיים שלי נעצרו כמעט בגלל העובדה שמצבו של הילד מחמיר לאורך כמה שבועות ואני לא מוכנה שישחררו אותי הביתה.

מה הן הזכויות שלי? מה עליי להגיד לרופא המטפל בחדק מיון במידה והוא דורש לשחרר אותי ואני לא מאשרת כי אני בטוחה שמשהו לא תקין וזה מסכן את החיים של הילד? האם אני יכולה לדרוש שיפרט במכתב שחרור שלא הסכמתי להשתחרר בגלל המצב הרפואי של הילד?

תודה מראש

שלום רב,

ראשית את בהחלט יכולה לדרוש שיפרטו במכתב השיחרור את התלונות שלך לגבי מצבו של הילד וכן את עמדתך כי אין מקום לשיחרור מבית החולים.
ככל שאת סבורה כי בנך זקוק לטיפול במסגרת אשפוז את כם יכולה לפנות לבית חולים אחר ולבקש כי יבדקו את בנך ויעריכו אם הוא זקוק לטיפול במסגרת אשפוז.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

דו"ח חדש שפורסם, טוען כי רישומי הניסויים בתרופה, שנשמרו בסוד על ידי ממשלת קנדה וחברת התרופות, מראים שתרופה פופולרית נגד בחילות בוקר, איננה יעילה.

הממצאים על דיקלקטין, שפורסמו ביום רביעי בכתב העת המקוון PLOS ONE, הם שיאו של מאבק בן 7 שנים לשקיפות, של רופא מטורונטו, ד"ר נב פרסאוד, שדרש לבחון את הראיות מאחורי הטיפול הפופולרי שניתן לנשים הרות ברחבי קנדה.

פרסאוד מבקש מרופאים להפסיק לרשום את התרופה.

"מידע זה שהוסתר עד כה, מלמד כי דיקלקטין אינה יעילה, ולכן נשים לא צריך לקחת את זה", אמר פרסאוד, חוקר, מרצה ורופא משפחה בבית החולים סנט מייקל.

מאמר זה הוא על שקיפות ויעילות התרופה, לא על בטיחותה. יצרנית הדיקלקטין, Duchesnay, אמרה שהתרופה היא התרופה הנחקרת ביותר שאושרה לשימוש נשים בהריון, והשימוש בה נתמך במחקרים רבים.

"דיקלקטין נרשמת כבר במשך יותר מ-40 שנה בקנדה והוכחה שוב ושוב כבטוחה ויעילה לשימוש לאורך כל ההריון", כך הצהירה הדוברת של Duchesnay, פיונה סטורי.

כחלק מהמאבק המתמשך של פרסאוד ללמוד מה שהוא יכול על הגלולה הפופולרית, הוא כתב בשנים האחרונות מאמרים, שחשפו פגמים במחקר המתייחס יעילות לתרופה.

הניסוי הקליני משנת 2009, שהוא מוקד האנליזה-מחדש של פרסאוד, מומן על ידי החברה שמייצרת את התרופה.

משרד הבריאות של קנדה שחרר רק את רישומי הניסויים הקליניים משנת 2009 לפרסאוד ועמיתיו לאנליזה, לאחר שחתמו על הסכם סודיות, אשר מבטיח כי לא ישתפו את נתוני הניסוי המקוריים, שעמדו בבסיס ממצאיו.

קודם לכן, הרגולטור הודיע לו, שהמידע סודי ושייך ל-Duchesnay. גם חברת התרופות לא תאפשר את שיתוף המידע בפומבי, אמר פרסאוד.

"זה מטריד שהחברה שמממנת את המחקר, הסתירה את המידע. זה גם מטריד שהממשלה הפדרלית, שאחראית להגן על בריאות הקנדים, החליטה להסתיר את המידע הזה," אמר פרסאוד. Duchesnay לא ענתה על שאלות שהוצגו לה - מדוע לא תשחרר את רישומי הניסוי.

דיקלקטין היא שילוב של אנטיהיסטמין ושל ויטמין B6. מחקר הראה כי מרשם אחד של דיקלקטין, נרשם עבור כל שתי לידות חי בקנדה.

הניסוי הקליני מצא כי נשים שנטלו דיקלקטין, דיווחו על הפחתה של 0.7 נקודות יותר בתסמינים, מאשר נשים שקיבלו פלסבו, בהתבסס על סולם של 13 נקודות.

ואולם, ההבדל הזה היה נמוך בהרבה מהסף שקבעה החברה להוכחת יעילות התרופה. כך מצאה האנליזה שערך פרסאוד על הניסוי.

רשומות אלה, שניתנו על ידי יצרנית התרופות, למשרד הבריאות של קנדה, ציינו כי ממצאי הניסויים משנת 2009 יהיו בעלי חשיבות קלינית, רק אם תהיה הפחתה של 3 נקודות בתסמינים.

"זה לא פרט קטן במחקר שאפשר לשקול לכאן או לכאן. זה מגיע ללב המסקנה העיקרית של המחקר. או שהתרופה יעילה או שהיא לא, "אמר פרסאוד.

ההבדל בהפחתת התסמינים ב-0.7 הוא מובהק סטטיסטית, אומר פרסאוד, אך לא גדול מספיק כדי שיורגש על ידי נשים הנוטלות את התרופה. רוב הנשים שקיבלו את גלולת הסוכר, לא סבלו, או סבלו מעט מתסמיני בחילות או הקאות, עד סוף הניסוי בן השבועיים.

ממצאי הניתוח החדש, שנכתב על ידי פרסאוד וארבעה חוקרים קנדים אחרים, מבוססים על 9,174 עמודי רשומות של ניסויים קליניים שהיו סודיים ושהתקבלו ממשרד הבריאות של קנדה.

הרגולטור לא איפשר לפרסאוד להציג בפני כתב העת או הציבור, את הנתונים הבסיסיים מהאנליזה-מחדש שלו, כדי לתמוך בממצאיו.

משרד הבריאות של קנדה הצהיר כי "ראיות זמינות ממשיכות לתמוך בשימוש בדיקלקטין כטיפול בבחילה והקאות במהלך ההריון."

משרד הבריאות של קנדה בחן את הבטיחות והיעילות של דיקלקטין ב -2016, כשבמהלך הזמן הזה פרסאוד הציג את ממצאיו לגבי הניסוי הקליני משנת 2009. פאנל מומחים "הבחין בבעיות מתודולוגיות במחקר", אך קבע כי "הן אינן דורשות כל שינוי בהתוויה של דיקלקטין", כך ציין דובר משרד הבריאות בקנדה.

ניסוי קליני ב-2009 הוביל לאישור התרופה לשימוש בארצות הברית, שם היא משווקת תחת השם Diclegis. היצרנית מסרה כי הניסוי תוכנן "בשיתוף עם" רגולטור התרופות בארה"ב ומצאה הבדל "מובהק סטטיסטית" בין הטיפולים בתרופה לפלסבו.

כמו משרד הבריאות בקנדה, גם קביעת מנהל המזון והתרופות בארה"ב, כי התרופה בטוחה ויעילה, נותרה ללא שינוי.

הרגולטור האמריקני בודק את ממצאי הניתוח מחדש של פרסאוד.

תוצאות הניסוי הקליני דווחו לראשונה במאמר שפורסם בשנת 2010 בכתב-עת רפואי על ידי ד"ר גדעון קורן, שעזב ב-1995 את תפקידו הבולט בבית החולים "Sick Kids" בעקבות שערורייה במעבדה של Motherisk.

מאמר זה, שפורסם בשנת 2010, בחר בממצאים מסוימים (הידועים בניסויים קליניים כ"נקודות קצה משניות") כדי להראות כי התרופה יעילה יותר, אמר פרסאוד. המאמר ציין כי דיקלקטין הובילה להפחתה בהעדרויות מן העבודה, עקב בחילות בוקר, אך לא ציין כי לא היה הבדל לעומת הפלסבו בנושאים כגון אבדן זמן ממשימות משק הבית או מספר הביקורים לספקי שירותי בריאות .

מקורן, שחי ועובד כיום בישראל, לא התקבלה כל תגובה.

לדברי פרסואד, אפילו ההבדל של 0.7% בהפחתת תסמינים בין תרופת הניסוי וקבוצת הפלסבו מטעה, בשל האופן שבו המחקר משנת 2010 ניתח את המשתתפות אשר נשרו מהניסויים הקליניים.

המחקר המקורי רשם נשירה מהניסוי, מתוך הנחה כי חומרת הבחילה וההקאות של הנושרות, נותרו כמו ביום האחרון בו מילאו נתונים, למרות שתסמינים התפוגגו עם הזמן עבור רוב הנשים שהשתמשו בתרופה האמיתית וגם באלו שנטלו גלולת סוכר.

"מאחר שיותר משתתפות מקבוצת הפלסבו נשרו מאשר מקבוצת הדיקלקטין, הדבר גרם למצב הניקוד בקבוצת הפלסבו להיראות גרוע יותר.

בשנת 2015 תחקיר של Star מצא כי ליצרנית של דיקלקטין, Duchesnay, היו יחסים פיננסיים עם קורן והתכנית שלו ב-Motherisk, כמו גם עם האגודה למיילדות וגינקולוגיה בקנדה.

ההמלצות הקליניות מ-2016 של האגודה, לבחילות והקאות בהריון, הן על דיקלקטין או על ויטמין B6 כקו טיפול תרופתי ראשון, לאחר ששינויים בתזונה ובסגנון החיים כשלו. ההנחיות מציינות את המחקר שהוביל קורן על הניסוי הקליני לשנת 2009, כתמיכה ראייתית להמלצה.

הוועדה הקלינית של האגודה עושה "סקירות של כל הראיות המדעיות הרלוונטיות ותתאים את המלצותיה אם יידרש שינוי. בשלב זה אנו עומדים מאחורי המלצות המומחה הקליני שלנו ", הצהירה נשיאת החברה, ד"ר ג'ניפר בלייק.

החברה אמרה שהתמיכה הכספית שהיא מקבלת מ-Duchesnay ומחברות אחרות נעשית באופן מקצועי ולמטרות חינוכיות, ועומדת בסטנדרטים אתיים מחמירים.

בינואר 2017, ורסמה ב-Canadian Family Physician medical journal ביקורת ובה נאמר, כי כתב העת אינו ממליץ עוד על התרופה הנפוצה כטיפול קו ראשון. הביקורת ביטלה את הפרסום הקודם של הקווים המנחים הקליניים, המצדדים בשימוש בתרופות, אשר נכתבו, לדברי כתב העת, על ידי Motherisk. באותו זמן, הודיע כתב העת כי הוא סיים את מערכת היחסים ארוכת השנים עם Motherisk, בין היתר, בגלל חששות לגבי עצמאותה מ-Duchesnay.

באשר לשאלה מדוע PLOS ONE החליט לפרסם את המאמר של פרסאוד מבלי שיוכל לראות את הנתונים הבסיסיים שמשרד הבריאות הבריטי התעקש לשמור בסוד, אמר עורך של האנליזה-מחדש של פרסאוד, כי השיטה והגישה של הרופא היו "קפדניות ומתוארות היטב".

"דו"ח המחקר עבר בדיקה יסודית, עם שאילתות נרחבות והבהרות הלוך ושוב, על שיטות ותוצאות", אמרה ברברה מינץ, מרצה בכירה באוניברסיטת סידני באוסטרליה. היא גם הקימה את תהליך ביקורת העמיתים, כך שהמחקר יוכל להבדק כראוי.

מינץ אמרה שחשוב לרופאים ולנשים הרות לקבל מידע רב ככל הניתן על יעילות התרופה הפופולרית.

"הראיות ליעילות, היו שוליות במקרה הטוב, בניסוי הזה, "אמרה. "בנוסף לידוע של רופאים ומטופלים, (למחקר של פרסאוד) יש גם השלכות חשובות על מדיניות התרופות, תוך הדגשת הצורך בגישה ציבורית מלאה לתוצאות הניסויים הקליניים, כולל נתונים ברמת הפרט, כדי לאפשר לחוקרים עצמאיים לנתח מחדש את התוצאות הללו".

משרד הבריאות של קנדה פרסם עדכון תקנות שיאפשר לציבור להגיע למידע זמין, ממסמכי ניסויים קליניים על תרופות מרשם והתקנים רפואיים, שהיו סודיים.

שלום רב,

תודה על המידע המעניין והחשוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני בשבוע 15+2. שלשום קיבלתי תוצאות של בדיקת דם שמעידות על כך שנדבקתי בCMV.

גם IGM וגם IGG חיוביים. CMV IgG avidity - 66.2%.

רופאת הנשים שלי שהתחלתי אצלה מעקב הריון (הייתי אצלה רק פעם אחת בינתיים) נמצאת בחופשה עד יום שני. ביום שני מתוכננת לי סקירה מוקדמת (אצל רופא אחר, לא אצלה).
אני קצת אובדת עצות כרגע. האם הייתן מחכות לסקירה ולחזרתה של הרופאה? האם לקבוע כבר השבוע פגישה עם רופא מומחה אחר? זיהומולוג? האם אני זקוקה להפניה לשם כך? אילו בדיקות חשוב לעשות בזמן ההריון אחרי גילוי CMV? אך מונעים הדבקה של העובר?

מצטערת על כל השאלות אני בלחץ והכתבה שלכם לא "עזרה" לא להרגע...

תודה מראש!

שלום רב,

לצערי איני נותן יעוץ רפואי במסגרת הפורום שכן הוא לא מיועד לכך ואני גם לא מוסמך ליעץ רפואית. אני סבור כי כדאי שתפני לבדיקת רופא/ת נשים ותקבלי הנחיות מסודרות כיצד לנהוג.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בבקשה מכם חייבת לשתף במה שעבר על בני בן 4 חודשים לאחר החיסון שקיבל ולשמוע חוות דעת של עורך דין בכיר מהתחום הרפואי!

בני עבר חיסון ויומיים לאחר מכן החל לפרכס פעם אחר פעם - מדגישה שזה ללא חום כלל ועדיין זה בטווח של 2-3 ימים לאחר החיסון.

אושפזנו והוא עבר את כל הבדיקות כולל EEG, אולטראסאונד ראש, בדיקות דם, נוזל עמוד שדרה והכל תקין ב״ה.

שוחררנו ושוב הפרכוס הופיע הפעם רק פעם אחת.

כרגע בהשגחה וממתינים לתשובה.

אני מאוד דואגת והרופאים הרבים שבדקו את הילד אמורים שהם מוציאים כל קשר לחיסון משום שלא היה בליווי חום.

זה מקרה הזוי! לנו אין בכלל ספק שהחיסון הביא לתופעות לוואי קשות ואני רק רוצה לקוות לטוב, למרות שזה נראה מאד רע!

האם נתקלתם במקרים כאלה בעבר?

שלום רב,

אני מאחל לכם ראשית החלמה מהירה ומלאה. אני לא נתקלתי בעבודתי כעורך דין בתחום הרשלנות הרפואית במקרים של פרכוס על רקע חיסון ללא חום אולם כמובן שזה אינו מחייב. כדי להעריך מה אירע במקרה שלכם יהיה צורך לאחר התייצבות המצב וקבלת תוצאות כל הבדיקות לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ באופן מסודר עם מומחה נוירולוגי חיצוני ובלתי תלוי.
אני סבור כי כדאי יהיה לערוך תחילה פגישת יעוץ עם עורך דין בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית.

מאחל לכם שוב כל טוב ובריאות מלאה,
עורך דין עופר סולר

שלום עורך דין נכבד,

ילדתי ב-14.11 בן במסגרת ניתוח חירום שבוע 26 +3 ביום רביעי עשו לו בפגיה בדיקת שמיעה ראשונית והוא לא צלח אותה. ביום שישי האחרון חזרו שוב על הבדיקה והיא נכשלה. היום דיברה איתי הרופאה ואמרה שהתינוק צריך לעבור בדיקת ברה ויש חשד לחירשות. אני יודעת שהיתה בעיה של CMV בזמן ההריון. במעקב ההריון זה עלה פעם אחת והרופא אמר לי לא לדאוג ושהכל יהיה בסדר.

קראתי בפייסבוק שלכם שיכול להיות שוירוס CMV יוביל ללידה של ילד חירש. רציתי לקבל חוות דעת של עורך דין מטעמכם על המקרה שלי ולדעת מה המשמעות של כשלון גם בבדיקת ברה.

מה אנחנו אמורים לעשות?

שלום רב,

אכן הדבקה בוירוס CMV בעת ההריון יכולה לגרום לחירשות אצל התינוק ובמקרים בהם יש חשד להדבקה כזו יש חובה להסביר למטופלת כי עליה לעבור בדיקת מי שפיר לבחינת הדבקת העובר בוירוס.

אנו טיפלנו ומטפלים במספר תביעות בנושא זה. את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת הסבר מלא ויעוץ על הדרך בה ניתן לבחון את המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
072-3340001
052-3596150

אני כבר בשבוע 32 ובדיוק לפני כמה ימים סוף-סוף קיבלנו תוצאות של מעבדה גנטית. והתוצאות הן איומות. מנהל מחלקת גנטיקה הזמין אותי ואת בעלי ליעוץ כדי לדבר על התוצאות.

התוצאות הן שאצל העובר מצאו שיהיה לו פיגור שכלי. לפני חודש וחצי אני ובעלי גם עשינו את אותה הבדיקה - צ'יפ גנטי ואצלנו לא מצאו שום דבר.

שזה אומר שאם היו מוצאים ולנו הגן הזה לא התבטא כל כך אז זה היה יכול להיות בסדר. ואם לא שזה המצב כרגע אז זה מעלה את הסיכוי בהרבה שאצל התינוק תהיה בעיה עם הגן הזה. וזה מעל 50%. כמו שנאמר לנו מאוד יכול להיות שאצל התינוק יהיה פיגור שכלי קשה.

הרופא הסביר שהגן הזה יכול לעשות פרקוסים, שהילד לא ידבר אף פעם ובכלל כל מיני שיבושים במערכת ובהתפתחות של הילד.

חשבנו הרבה והגענו למסקנה לעשות הפלה. האם זאת יכולה להיות טעות של הרופאים? האם צריך ללכת לעוד רופא אחרי תוצאות כאלה?

שלום רב,

אין לי לצערי כל דרך או אפשרות לתת לך יעוץ בעניין המידע שמסרו לך הרופאים ביעוץ הגנטי על בסיס מידע כה חלקי וכמו כן אינני גנטיקאי. אם את לא בטוחה שהבנת את כל המידע או את רוצה להתייעץ עם עוד מומחה זכותך לבקש יעוץ נוסף כמובן.

מאחל לך כל טוב ובריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ו/או רפואי ולא בא להחליף כל יעוץ פרטני כזה.

בוקר טוב לעורכי הדין!

אמא שלי בת 65 אישה בריאה וחזקה, לא לוקחת תרופות. לפני כמה חודשים, נסעה ליום הולדת של חברה על הים בשעות הערב. בגלל החשכה לא ראתה ודרכה על חפץ חד ולא מזוהה, הפצע היה קטן אבל עמוק, ובגלל שלא היה לה עם מה לחטא, הבינה שתצטרך לחסן לטטנוס. אמא שלי אחות מיילדת במקצועה ובד"כ לא מתחסנת יודעת גם מה דעתי בנושא... היום נותנים טטנוס משולש המכיל טטנוס, דיפתריה ושעלת!

היא ביקשה חיסון מפוצל רק את הטטנוס ולא הייתה אופציה כזו. היא הזריקה את החיסון ו5 דקות אח"כ היא הרגישה הפרעה בקצב הלב, סחרחורות וקושי נשימתי! היא התעלמה מהסימנים אבל יום למחרת עדין הרגישה רע והלכה לעשות אקג. הבדיקה הייתה משוגעת ואובחן לה במקום הפרעת קצב בלב! עכשיו הרופאים ממליצים לה לקחת תרופות ונוגדי קרישה! כל זה בגלל חיסון!

האם לדעתכם זה יכול להיות רשלנות רפואית והאם יש מקום להגיש תביעה על הנזק שנגרם לאמא שלי במקרה כזה? האם טיפלתם בתביעות דומות בעבר? איך בודקים את המקרה הזה לעומק?

שלום רב,

אני לא זוכר שנתקלתי בעבר במקרה של הפרעת קצב בשל מתן חיסון. כדי להעריך את המקרה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתיעעץ עם מומחה רפואי. גם אם יתברר בסופו של דבר כי יש קשר בין החיסון להפרעות קצב הלב אין וודאות כי ניתן יהיה לבסס במקרה זה תביעת רשלנות רפואית שכן אין די בקשר סיבתי אלא יש צורך בהוכחת התרשלות מצד הצוות המטפל.

מציע כי לאחר שבמצב הרפואי יתייצב כי תערכו פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לבחינת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר

אני כותבת ביום הכי שחור של החיים שלי... אחרי שקראתי את פוסט עליכם בפייסבוק. תחזיקו לי אצבעות שהכל יעבור בשלום היום!

כיום אני בהריון 7 שלי שבוע 18+3 והולכת לעבור הפלה בלית ברירה. (עברתי כבר הפלה אחת עקב עובר ללא דופק, ועכשיו שוב)
אני לא עושה הפלה בכוונה, אני עושה הפלה כי העובר(התינוק) לא מתפתח, לא בריא.
מה זה אומר?

אז ככה:

כשהייתי בשבוע 13 עשיתי בדיקת שקיפות עורפית והבדיקה לא יצאה טוב. הרופאה שלי(רופאת נשים) שלחה אותי בדחיפות עם הפניה למרכז בריאות האישה לעבור אולטראסאונד כדי לבדוק מה קורה עם העובר.

אז אחרי שהלכתי והמתנתי 5 שעות בציפייה שלא הייתה לי סבלנות. נכנסתי והרופא שבדק אותי אמר לי, יש לעובר שלך מום!
קיבלתי את זה קשה! קשה מאוד!
ואז הרופא שלח אותי למרפאת מומים כדי לבדוק יותר לעומק.
ואחרי שגם שם חיכתי בתור לא מעט זמן(יותר משעה) הכניסו אותי לאולטרסאונד גנטי שמאפשר לראות את העובר יותר בבירור.
ושם הרופא שבודק אותי אומר לי דברים נורא קשים(אמרתי לו מלכתחילה שאני מוכנה לקבל הכל רק תגיד מה יש לתינוק שלי)
והוא מספר לי שיש בירור לעובר מום בעורף הראש
אבל ויש אבל גדולללל
לעובר אין מום רק בראש
יש לו גם בלב,ובכליות,ברגליים,ובידיים.
אני בתגובה: שתקתי!!!
ופרצתי בבכי שלא מהעולם הזה.
לא יכלתי לדבר,לא יכלתי לענות לשאלות שהרופא שואל אותי.
הוא היה רופא 10 הבין אותי ואף חיבק אותי ותמך בי.
הוא אמר לי: תירגעי, תנשמי, תקחי אוויר, ואז..
ואז שאלתי אותו מלא שאלות כמו:
ממה זה נובע?
איך זה קרה?
האם הוא חי?
האם אני יכולה ליילד תינוק כזה?
ואחרי כל השאלות
הוא אומר לי דבר עוד יותר קשה.
אם תלדי את התינוק רק שתדעי שהוא יהיה צמח(רק בוכה וצוחק,לא מתפקד בכלל)
אני!!! כמובן.

לא יכולה עוד לשאת את התוצאות האלו
אמרתי לעצמי אחרי שיצאתי מהבדיקה
שאני חייבת עוד חוות דעת נוספת של רופא מוסמך.
מכיוון שאני בהריון בסיכון הזמנתי תור למרפאה בסיכון+רופא מוסמך שיבדוק אותי.
אז אחרי שבוע נסעתי לבי"ח הדסה הר הצופים בירושלים (אני גרה בי"ם)
ושם רופא מוסמך בדק אותי
ואמר לי את אותם דברים מה שהרופא הראשון אמר לי..כמובן שלא יכלתי גם שם להתאפק ויצאתי משם בוכה
ואמרתי שוב לעצמי שאני חייבת עוד חוות דעת
אז שוב הזמנתי תור למרפאה בסיכון.
נסעתי והגעתי לבי"ח הדסה עין כרם
ושוב בדקו אותי עם אולטרסאונד
ושוב אמרו לי את אותם דברים.
אז אחרי שביקרתי ב-3 בתי חולים עם סקירת מערכות+סקירה גנטית ואמרו לי בוודאות שיש לעובר מום בכל איבריו.

אז היום אני הולכת להדסה הר הצופים. אני בדרך כבר.
לעבור הפלה.
מתה מפחד זה מילה.

כולי רועדת ובוכה.
מתפללת לבורא עולם שיעבור לי הכל בשלום.
בנות טיפ קטן שלי אליכם
לא תמיד רופא אחד צודק. תבדקו אצל כמה רופאים.

וגם אל תוותרו על הבדיקה שקיפות עורפית
עושים אותה עד שבוע 14 תעשו את כל הבדיקות שנחוץ. זה חשוב.
שיהיה לכולכן בשורות טובות וחג שמח!
בקשה קטנה שלי אליכן
תתפללו עליי שאני יעבור בקלות.

סליחה על כל האורך ותודה לכל מי שקראה עד לפה.

ומצטערת אם הכאבתי למישהי פה בלב...סליחה!

שלום,

תודה ששיתפת בחוויה הקשה שאת עוברת.

מאחל לך שההליך יעבור בקלות ןבעזרת השם בקרוב תכנסי להריון נוסף עם תינוק בריא ושלם.

בריאות והחלמה קלה,
עורך דין עופר סולר

לפני שאני אספר קצת רקע לפני שנה וארבע ילדתי את יעל בקיסרי חירום לאחר ואקום שלא צלח .
ההריון הזה רצתי טבעי כל כך אפילו אמרתי לא לאפידורל יכאב כמה שיכאב אני ימשוך בבית צירים נבוא בדקה התשעים לבית חולים . אבל רצונות שלי לחוד ורצנות של אלוהים לחוד.
יום חמישי שעבר שבוע 38+5 בדיקת משקל שיגרתית העוברית סבבה הכל טוב הולכת הבתיה. בערב אני ובעלי חוגגים יום נישואים בנר ראשון של חנוכה. הלכנו אכלנו במסעדה הכל טוב חזרנו לקחנו את יעל הבתיה נרדמנו ובשעה 01:30 הסתובבתי במיטה ופאק הרגשה של מים נעמדתי ישר ואז נהר הערתי מהר את בעלי הלכתי להתקלח הכנתי תיק לי תיק לגדולה עזקתי את חמתי ויאלה בית חולים . בדיקות מחכים הרופא לא אופטמי כמוני אני לא חושב שתלדי טבעי אין לך צירים ( גם אם יש לא מרגישה) יש לך כבר ירדת מים זירוזים יכולים להוביל לקרע ברחם ואני בשלי לא טבעי יקח כמה שיקח רק לא קיסרי לא את התחושה הנוראית שחותכים אותך ואת מרגישה הכל כי אפידורל כבר ירד עד שפשוט הרדימו אותי והתעוררתי לסיכות הכואבות . לא לא רוצה רק טבעי . התחלתי לבכות ממש העלו אותי בנתיים למחלקה עד שיתקדם הלידה והרופא אמר שנבדוק בישבת בוקר מה אפשר לעשות. נחתי מעט בנתיים צירונים פה ושם . ושוב באו שני רפאות לאחר ישבת הבוקר ואמרו לי להחליט קיסרי או רגיל כמובן אמרו את היתרנות של הקיסרי ולא כדאי לקחת סיכון וכו אבל אני בשלי טבעי טבעי מורדים אותי לחדר לידה.

יושבת שם ממתינה ובא שוב הרופא בשעה אחת בצהרים פשוט מלאך שאלוהים שלח והסביר לי ממש מה יתרנות בלעשות קיסרי שיש חשש גדול מאוד שרחם יקרע ובגלל שהקיסרי הקודם שלי לא הה נורמטבי הרי הוציאו את הילדה מהרגלים והפחד שזה יקרה שוב שאני יעבור את כל התהליך ושוב קיסרי.

כל הזירוזים יכולים להוביל ללחץ על הרחם מגדיל סיכוים לקרע ברחם. פשוט שיכנע אותי אמרתי יאלה קיסרי הבריאות שלי הבריאות של העוברית יותר חשובים מהפחדים שלי. והלכנו לעשות ניתוח קיסרי. בעלי נכנס גם והיתה חוויה כל כך שונה מהראשונה בכלל לא הרגשתי כלום היה מדהים הצוות צחק איתי והניחו אותה עלי ועשינו מלא סלפי היה מדהים מדהים. 3.220 קילו של אהבה טובה. ולבסוף הרופאה אמרה שהרחם שלי היה דק כמו ניר שני צירים חזקים והרחם שלך היה מתפוצץ . אז תודה רבה לרופאים שיתעקשו לבורא עולם ששלח לי את השלחים האלה. (ותודה למי שקרא עד כאן) ולכולן שתהיה לידה קלה כתרנגולת לבנה.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה. שמח בשבילך שבסופו של דבר הכל הסתדר לטובה.

בריאות ונחת מהילדים,
עורך דין עופר סולר

היי ,
לפני שנה וחצי אמא שלי עברה שבץ מוחי,כרגע היא בהדרדרות בריאותית עקב השבץ ,היא אושפזה בדצמבר לשבוע ושוחררה עם מדדים לא תקינים (המוגלובין 6 , הנורמה היא 12 ) אחרי כמה ימים ובדיקת דם המוגלובין שלה צנח ל5.6 וחזרנו לבית החולים בהפניית רופא משפחה , הפעם אמא שלי אושפזה לשבועיים ושוחררה היום , רופא במחלקה נשאל מדוע היא שוחררה עם מדדים לא תקינים , התשובה שלו הייתה " כי היא מטופלת קשה " (אחרי השבץ מעט קשה לדבר בהגיון ולהסביר בדיקות שהן פשוטות לבן אדם שפשוט לא כל כך מבין את הסביבה נורא מבולבל וצריך אקסטרא סבלנות לטפל בו ) .
במהלך האשפוז התברר כי יש איבוד דם והם החלו לטפל בבעיה הזו , העניין הוא כזה אמא שלי סיעודית כרגע וצריכה שיקום ,הבוקר שוחררנו מבית החולים בידיעה שאמורים להתקשר על מנת להודיע מתי ואיפה השיקום (שוחררנו בלי שום אינפורמציה ) והובטח שיהיה אמבולנס של השיקום שיגיע לאסוף אותה מהבית .
התקשרו מהשיקום, אין להם מערך של איסוף או אפילו להציע אחד ... ובית החולים , והמחלקה המטפלת מתנערים מכל אחריות (מנהל מחלקה בעצמו שוחח איתי ואמר לי עי הוא מתחייב שיש אמבולנס שיביא אותה לשיקום ) ,נוסף לאורך כל האשפוז אמא שלי עברה הזנחה מצד הצוות ,לדוגמא היא הייתה בצום 12 שעות לפני בדיקה ... הבדיקה בוטלה אף איש צוות לא דאג לעדכן שאין בדיקה וכי היא יכולה לאכול או לשתות מה שגרם לאמא שלי להיות בצום כ16 שעות ... לטענת הצוות הם שכחו וזה נפל בין הכסאות (היו עוד כמה מקרים בהם הם שכחו דברים ).
כרגע השאלה הדחופה באמת היא השיקום ... אני לא יכולה להרשות לעצמי אמבולנס פרטי כלכלית כי כל פינוי מבית החולים לבית עלה לי 500 שח שגם אותה התחייבו כי כללית יחזירו (מה שלא נכון כי יש קרטריונים שצריך לעמוד בהם עמ לקבל החזר כספי ) .
האם יש עצה ? משהו שאוכל לעשות עמ לקבל את האמבולנס שהובטח לי ? או דרך כלשהי לקבל תשובות מבית החולים או כללית ?

חייבת לציין כי בכל פעם שאני מתקשרת למחלקה ומבקשת עזרה מנתקים לי בפנים אחרי שאני מסבירה מי המטופלת ופשוט מקבלת את אותה התשובה " אין עכשיו מנהל מחלקה ואין עו"ס תגיעי למחלקה כשאני מגיעה גם בשעות הביקור הם לא יכולים לשוחח ולהסביר לי מה עליי לעשות ...

אולי מישהו פה יודע מה אני עושה אני מבולבלת וכבר לא יודעת לאן אוכל לפנות.

שלום רב,

אני מצטער לשמוע על הסבל שאימך עוברת ןחוסר המענה למצוקתך. אני מציע כי תפני לנציב פניות הציבור בקופת חולים ותתלונני על היחס וההתנהלות ותסיבירי כי את עומדת לפנות לתקשורת בעניין זה, יתכן ופעולה כזו תביא לסיוע המיוחל.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

א. רק ילדה בת 12 הגיעה לחדר המיון בבית חולים עם קריסת מערכות וסימפטומים שזעקו לשמים זיהום חיידקי חמור. היא קיבלה כמה כדורים נגד בחילה וסירופ נגד שיעול. בדמה נמצא ריכוז גדול של חיידקי סטרפ והיא לבסוף נפטרה בבית החולים. המוסד הרפואי הוציא תעודת פטירה על ..... שפעת. יש חשש שככה הממסד מסתיר רשלנות רפואית חמורה וגם מנפח את "סטטיסטיקות השפעת" כד להפחד את הציבור לקבל את הזריקה הכי מיותרת בעולם.

רציתי לצרף קישור לכתבה אבל לא ניתן לצרף קישורים בפורום שלכם...

שלום רב,

תודה על המידע.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אחרי תקופה לא קלה הגיע הזמן לספר את סיפור הלידה שלי.

אז ככה 17.09.17 ילדתי בכרמל בשבוע 41 בעזרת השם בן (ליאם שלי) לידה ראשונה עברתי מלידה רגילה פתיחה מלאה ללידת ואקום לניתוח קיסרי בהול. לא נשאר בי כוח לדחוף והחמצן ירד אצלי וירד הדופק אצל התינוק.

התעוררתי בשעה 2 בלילה אחרי התאוששות ירדתי לקומה היולדות למחרת בבוקר עד שעה 10 בהמתנה לראות את התינוק כי היה נמצא בבגיה בקומה 7 כי נולד ללא חמצן ונשאר להשגחה. ביקשתי להיות עם התינוק בקומה 7 להיות קרובה לא הרגשתי בכלל שאני אחרי לידה הרגשתי שעברתי ניתוח כל שהו אחר הייתי מנותקת לגמרי לא יודעת מה עובר עליי פשוט. חסרת אונים.

השתחררתי אחרי 5 ימים הגעתי הביתה הכל טוב ויפה בלילה התחיל חום צמרמורת כאב בכל הגוף חזרתי לבית חולים יום אחרי התאשפזתי 4 ימים בגלל חום שלא ירד מ39 אחרי 3 ימים טיפול אנטיביוטי אמרו שזה דלקת בשתן לא רציתי להשאר יותר בבית חולים כי ממש נכנסתי לדיכאון ורציתי כמה שיותר להשתחרר מהמקום הזה.

ביקשתי להשתחרר על דעת עצמי כי כל יום אחרי ביקור רופאים כל אחד עם דעתו בטיפול שונה נמאס לי והשתחררתי הביתה.

הכאבים נמשכים המשכתי בטיפול בבית אחרי שבועיים התחילו הפרשות עם ריח מגעיל נמשך 3 שבועות קניתי פולידין שטיפה חיצונית עם תרופה וזה לא עוזר אני לא יודעת ממה זה חשבתי שזה רגיל ועובר אבל זה לא עובר לעזאזל מה זה. בקשתי בדיקת רופא נשים בקופת חולים דחוף. אחרי הבדיקה יצא שהם השאירו / שכחו פד שלא הוציאו.

הוצאתי את הגועל הזהה ממני וחזרתי לבית חולים רבתי איתם אישפוז עוד יום הכל תקין השתחררתי ולא רוצה לחזור לשם. אלוהים רק נתן בי כוח להמשיך הלאה.

לא יודעת למה לא סיפרתי את זה מקודם והוצאתי את הכל אבל סוף סוף זה יצא והשתחררתי מזה.

תודה לבעלי המקסים שעמד בכל מצב איתי ולהורים שלא עזבו אותי...

שלום רב,

תודה על השיתוף בפרטים. מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה ונחת רוח מגידול הילדים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה שלי.

3.5 חודשים אחרי לידת הבכורה שלי, לידה טראומטית ביותר, נס גדול וחודש שלם שהייתה בפגיה בגלל ירידת סוכר ללא כל סיבה הנראית לעין נקלטתי להריון שני בשמחה והודיה לה׳.

הריון שעבר הרבה יותר בקלות מההריון הראשון, המון חששות וחרדות מרגע הלידה בעקבות הלידה הראשונה והמון המון תפילות שלא נפסקו לרגע.

יום חמישי לפנות בוקר שבוע 38+4 חולמת שאני בשירותים ורואה דם , כל הלילה בקושי ישנה. מתעוררת בבוקר נכנסת לשירותים ושקמה רואה דם בידיוק כמו בחלום . מבינה שזה הפקק הרירי, פתאום מתחילים כאבים חלשים בגב ובבטן הרגשה מוזרה בגוף.

מתקשרת למוקד מכבי מתייעצת מה לעשות ומציעים לי ליסוע למוקד נשים רק לוודא שהכל בסדר ולבדוק אם אולי יש איזה פתיחה.

מתקשרת לבעלי שייצא מהעבודה ומכינה כבר את אמא. מתחילים להתארגן ולאט לאט הכאבים מתגברים. רגע לפני שיוצאים נכנסת שוב לשירותים ושוב רואה עוד דם מתחילה להילחץ ומשהו אומר לי ליסוע ישירות לבית חולים .
כל הדרך הכאבים מתגברים יותר ויותר וכבר מבינה שזה ממש צירים.

נכנסת למיון, יש צירים אבל ממש לא סדירים, בדיקת פתיחה בין 2 ל2 וחצי . הרופאה מציעה שאשאר באזור הבי״ח ואחזור בעוד שעתיים לבדוק אם משהו התקדם .

שעתיים סובלת מצירים מטורפים שבטוחה שכבר התקדמה הפתיחה. חוזרת ואומרים שהפתיחה 3 . הרופאה אומרת לי יש לך 2 אפשרויות או לחזור הביתה ולחכות שיתקדם משהו יותר רציני כי את לא בלידה פעילה והצירים עדיין לא סדירים או שמעלים אותך לחדר לידה פיטוצין ואפידורל
ישר אמרתי שלא מוכנה לקחת שום זירוז ושום אפידורל הספיק לי טראומה מהלידה הראשונה . היא מנסה לשכנע ולהגיד לי שגם יכול להיות שאלד בעוד יומיים וכלום לא יזוז ואני בשלי לא מוותרת.

אומרת לה שאני מחליטה לחכות מחוץ למיון עד שיתפתח משהו כי פחדתי לחזור הביתה מ״הסערה״ שעלולה להגיע.

השעה הייתה כבר 18 , ועד 02:00 חיכינו מחוץ למיון בכאבים מטורפים של צירים ,בכי אין סופי וכל רגע עמדתי לוותר ולקחת זירוז ולסיים עם זה כבר . שעות של תפילות אין סופיות שה׳ יעשה איתי נס ויתפתח ברגע אחד לידה טבעית .
ואז התחיל , הלכתי לקנות שוקולד במכונה ופתאום שמעתי רעש כמו שפותחים בקבוק שמפניה וכמויות מים ירדו ממני והתקף מטורף של צירים . אמא שלי ישר רצה איתי לתוך המיון ראו שהמים נקיים חיברו אותי למוניטור צירים מטורפים בודקים פתיחה ועדיין 3
אני נשברת איך עדיין כלום לא זז עם כאלה צירים מטורפים אבל לא מאבדת את האמונה וממשיכה בתפילות
תוך 2 דקות התחלתי להרגיש לחץ ביקשתי ששוב יבדקו והופ פתיחה 6 . האחות המקסימה שהייתה איתי התלהבה וכלכך שמחה . ניסו לשכנע אותי לקחת אפידורל כי ראו שאני ממש צורחת וסובלת אבל לא נשברת . תוך שניות הרימו אותי על כיסא גלגלים באתי לקום מהכאב של הצירים ופשוט משכו אותי חזרה לכיסא וצעקו עלי שאני אלד במסדרון . הריצו אותי לחדר לידה בשיא המהירות , 3 לחיצות , 7 דקות והנסיך שלי היה בחוץ . 4.200 קילו של אושר מטורף , לידה טבעית ומהירה כמו שחלמתי . שכפול של אבא שלי ז״ל שנפטר לפני שנה וחצי ונולד יום לפני יום ההולדת שלו.
וכן החיים של צמודים לא קלים בכלל, ה״גדולה״ שלי שרק בת שנה ושבועיים הייתה ממש בשוק בקושי אכלה ושיחקה שהייתי באשפוז. אבל ברגע שהשתחררתי חזרה לעצמה ולאט לאט מקבלת את האח החדש

ליהי שלום,

תודה רבה על הסיפור המרגש, משוכנע שהקוראות יחכימו ויתעניינו בו.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות ונחת מהילד,

עורך דין עופר סולר

בהמשך לפרסום של הבנות בפייסבוק, אז גם אני החלטתי לספר לכם את סיפור הלידה המרגש שלי...

לידה ראשונה, תאריך משוער 22.1.18 אחרי תקופה של 32 שבועות העובר עכוז והרופא אומר סיכוי קלוש שיתהפך, בשבוע 34 קובעת היפוך לשבוע 37+3 אך מבטלת וקובעת תאריך קיסרי ל11.1.

ביום שבת 30.12 לאחר שבת רגילה ובלי התראה הולכל להביא כביסה למכונה ומרגישה שיורד מים חמים וזה לא פיפי, והנה מתחיל הציר הראשון שמרגיש כמו כאב מחזור, מתקשרת לאבא אומרת לו ירד לי מים בוא תיקח אותי, אבא שלי ובעלי באו איתי וממש איך שהגענו לבית חולים הרגשתי ציר חזק וירד לי מלא דמעות מכאב. עולים למחלקה בודקים אין צירים במוניטור אבל צורחת שם מכאבים וישר מכניסים לרופאה לבדיקה, הרופאה רואה פתיחה של 1.5 ומחיקה של 100 אחוז.

עובר מצב עכוז ומחליטים להכניס עכשיו לקיסרי חרום . השעה 1 בלילה אומרים לי תלבשי חלוק וישר נכנסת עם הרופאים לחדר ניתוח. הרופא הראשון דקר אותי 10 פעמים ולא הצליח להכניס את ההרדמה ואני צורחת שאני מתה ואין לי דופק למרות שאמרו שיש דופק, מביאים מרדים אחר ותוך דקה הצליח להרדים.

לא הרגשתי כלום ופתאום שומעת בכי של מלאך ומבינה שזה המלאך שלי נותנים לי את הלחי שלו שאתן לו נשיקה ומעלים אותו. סופרת את הדקות לעלות אליו אבל איך שמסיימים מעבירים אותי להתאוששות וסופרת שם דקות לעלות אליו לא מצליחה להרדם פתאום מבינה מה גדל אצלי בבטן ושזה שלי.

בשעה 5 בבוקר מורידים אותי אליו ואני מבקשת לראות אותו ומניקה אותו קצת וכולי צמרמורות.

הגוזלי שלי נולד לאחר 36+6 , אתמול 10 ימים אחרי הורידו לי את הסיכות ומרגישה אושר קראנו לו דניאל והוא המלאך שלי ושל בעלי.

רציתי להגיד תודה לצוות של בית החולים העמק בעפולה.

שלום רב,

תודה על השיתוף המרגש. ביראות שלמה ונחת מהילד.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

אשמח להתייעצות לגבי רשלנות רפואית בחו"ל.
מדובר בילד ישראלי שעבר ניתוח לב בחו"ל בהצלחה ולאחר מכן הועבר לשיקום לכמה חודשים עם מכשירים שעוקבים אחר תפקוד הלב.

יום אחד המכשירים הראו על ירידה ברמות החמצן בדם וביה"ח פירש זאת כתגובה לחוסר רגיעה של הילד.

בדיעבד, הבינו כי הילד לא היה רגוע בעקבות הירידה בחמצן (ולא להיפך).

כאשר הם הבינו שיש בעיה, היה מאוחר מדי והילד נפטר.

ההורים חושבים כי מדובר ברשלנות של ביה"ח השיקומי.

האם תביעה כזו יש לנהל מארה"ב או שניתן לנהל גם מהארץ?

והאם לפני שחוזרים לארץ, יש לבקש מסמכים מסויימים? או שאלו דברים שניתן לבקש ע"י בקשה מעו"ד מהארץ והם ישלחו מארה"ב לארץ?
תודה רבה!

שלום רב,

את התביעה יהיה צורך להגיש בארצות הברית שכן הדין החל על המקרה הינו דין אמריקאי למרות שהילד ישראלי. את המסמכים הרפואיים ניתן יהיה לקבל גם בהמשך לאחר חזרה לישראל באמצעות פניה מסודרת לבית החולים על ידי עורך דין מקומי.
כדאי יהיה בכל מקרה לשכור גם את שירותיו של
עורך דין בישראל בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל ללוות אתכם בתהליך המורכב.

משרדנו נמצא בקשר עם כמה מהמשרדים המובילים בתחום הרשלנות הרפואית בארצות הברית ואתם מוזמנים ליצור עמנו קשר לקבלת הכוונה והסבר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני לא אחת של פוסטים .. והאמת שעד עכשיו זה משהו שפחות עניין. אותי לפחות. אבל שזה מגיע לילדים שלנו וגובל בזלזול ובחוסר מקצועיות שכזו הייתי חייבת.


יום ראשון אספתי את יגליי מהגן אחרי שהגננת דיווחה לי על חום של 39. החום הלך ועלה ואיתו הילד צרח מכאבים. 3 לילות בלי שינה. בכי בלתי נסבל, בכי של סבל, לא אופייני ליגל שלי.

כבר יום למחרת בבוקר ביקרתי אצל הרופא, נתן לי הפנייה לצילום חזה ואמר שאם החום ממשיך ללכת למיון. אציין שאני לא אמא שרצה ישר לרופאים או בתי חולים.

אבל כמובן שהחום לא ירד והילד המשיך לצרוח מכאבים. אני ובעלי שלא מבינים מה יש לילד איבדנו את זה לגמרי! תינוק בן 7 חודשים חסר ישע שאדום ונפוך מבכי לא אוכל ולא שותה משתולל מכאבים ומתעורר מהבכי של עצמו, לא מכירים את זה.

התקשרנו למוקד אחיות לייעוץ וכמובן שהפנו אותי למיון דחוף והספיק לה לשמוע אותו דרך הטלפון ואת הנשימות שלו כדי לתת לי מיד הפנייה. למיון לקח שעה לקבל אותי - מיון ריק אין ילדים.

כשנכנסתי אציין שקיבלה אותי אחות אימאית ומקסימה! ישר ראתה שיגל צורח רטוב מבכי ומלא נזלת ולא מוכן שייגעו בו. הרימה אותו וניסתה להרגיע אותו ללא הצלחה. שמה לו משחה מאלחשת ביידים לצורך בדיקות דם שלא יכאב לו ואמרו לי לחזור אחרי שעה שתיהיה השפעה.

חזרתי חיכיתי לרופאים לבדיקות דם. אחרי שלקחו לו בדיקות דם אמרו לנו שזה לוקח שעה וחצי תשובות ובינתים ללכת לאף אוזן גרון. כשהגיע תורנו בא.א.ג נכנסנו. רופא בדק אותו והחזירו אותנו למרל"ד ילדים עם תשובה שהכל נקי ואין כלום.

חזרנו למרל"ד ובגלל העבודה שיש חום גבוה היילד צורח מכאבים ושוללים דלקת אוזנים הפנו אותנו לצילום חזה לבדוק אולי זה מהראות.

גם שם החזירו אותנו עם תשובה שאין כלום והכל נקי. כל זה שהילד עדיין לא מפסיק לצרוח. לא אוכל לא שותה. ועם חום 40.8.

אחרי שהרופא במרל"ד קיבל את התשובות אמר שיקרא לי ונחכה בחוץ. נתן לי שוב לחכות שעה וחצי ואז כשנכנסתי וביקשתי שייתיחסו אלי כבר! הרופא בכלל הלך, והאחות אמרה לי "יש לילד וירוס. אין טיפול זה עובר. אתם משתחררים".

התעקשתי ואמרתי שאין מצב שזה וירוס עם תגובה כזו של הילד. אמר לי המתמחה "אתן האמהות תתנו לנו להחליט ואל תחליטו מה יש ליילד".

קיבלתי מכתב שחרור עם סיכום של וירוס ומוריד חום לפי הצורך והתקדמתי ליציאה מבית החולים. ועדיין היילד לא מפסיק לצרוח נוגעת בו והוא רותח. לא אוכל ולא שותה עייף ורעב.
החבאתי את טופסי השחרור והלכתי לרופא א.א.ג שוב. הפעם למישהו אחר!

וכן על דעת עצמי! נכנסתי ואמרתי ששלחו אותי שוב לבדיקה חוזרת מהמרל"ד. בדק אותו הרופא שהיה סבלני מקצועי ונחמד מאוד. הוא לא הצליח לראות כלום, אז הוא ישב וניקה את האוזן. שאב ואמר לי שיש לילד דלקת חריפה באוזן ימין וחייב אנטביוטיקה. חזרתי למרל"ד עם תחושה מגעילה של זלזול וחוסר מקצועיות כלפי הילד שלי. תחושה שאם ההייתי מתקדמת עוד צעד הייתי נוסעת הביתה והדלקת הייתה מחמירה בידיעה שכבר בדקו ואין כלום!

הילד שלי ורוב הילדים לא בוכים סתם! אני לא צריכה ללמוד 9 שנים רפואה בשביל סה"כ להרגיש שיש לילד שלי משהו. לסמוך על הרופאים ולבקש שאם כבר מבצעים בדיקה אז שיעשו את הנדרש מהם כמו שמצופה! ולא ישלחו אותנו לצילום חזה שאין צורך בכלל עם כל הסיכון שכרוך בזה!

אחרי שביקרתי אצל הרופא האחרון ששאב וניקה לילד את הנוזלים כדי להקל עליו והביא לי אנטביוטיקה הילד שלי התחיל לחייך. גם קצת לאכול והכי חשוב נרגע מהבכי. אינטואציה אמהית. אל תסמכו על אף רופא! בייחוד לא משם!

שלום רב,

תודה רבה על השיתוף. אני בהחלט מסכים כי במקרים רבים אין תחליף לאינטואציה אימהית, ברור שחסכת בשל האינטואיציה וההתעקשות שלך סבל רב מבנך ואולי גם מנעת נזק חמור יותר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

עשו איתי רשלנות בלידה - צוות לא מקצועי לחלוטין ! הגעתי עם הריון תקין לחלוטין בשבוע 41 החליטו לעשות לי זירוז אמרו לי להתאשפז ומאז לא התייחסו לבקשות שלי לצרחות שלי כאשר הזירוז החל להשפיע לא עשו לי מוניטור הורידו אותי לחדר לידה ואפילו לא קיבלה אותי מיילדת!! לבסוף נזכרו לעשות מוניטור והבינו שהמצב לא טוב והתינוקת שלי נולדה ללא דופק ועברה החייאה של כמעט שעה!! היא הייתה מאושפזת 21 יום בשניידר ותודה לאל באמת תודה לאל שהיום היא בסדר!! זה נס! אבל שורה תחתונה אני נפלתי על צוות לא מקצועי לחלוטין! הם זלזלו בי וחשבו שאני סתם צועקת כי אני מפונקת ולא היו מספיק אחראים ! אני לעולם אבל לעולם לא אתקרב לשם יותר

לאחר התאוששות הנה סיפור הלידה שלי...
ב-24/12/17 לפני שבועיים.

מרגישה חולשה וסחרחורות הולכת לבדיקת דם -אין הריון..וזה ממשיך לאחר שבוע וחצי הולכת שוב לבדיקת דם והופ אומרים לי את בהריון, עם סכרת הריון..
2 בשורות יחד עוד לא הספקתי להפנים שאני בהריון ואני כבר צריכה להבין מה זה בעצם סכרת הריון בשבוע כל כך מוקדם..(שבוע 6)
תחושת אושר שמלווה בתסכול מה זה בעצם הסכרת הזאת ומאיפה היא הגיעה דווקא לי..
הרופא שלי ישר מפנה למרפאת הריון בסיכון ומשם מתחיל ההריון הראשון שלי.

יושבת שם במרפאה מנסה להבין לגשש מסתכלת על שאר הבנות כולן עם בטן! מרגישה לא שייכת ומתחילה לשאול מה זה רק הריון מתקדם? כולן עונות כן לאחר העמסת סוכר.

מרגישה תסכול, אוקי מגיעה האחות מביאה איתה מס' דפים של תפריט דיאטה והסברים ואז מביאה לנו הסבר על הדקירות שנצטרך לעבור כל יום כמה פעמים ביום.

וכך עובר חודש, חודש של דקירות יום יומיות שכואב באצבעות מרוב דקירות חודש של תסכול..
והופ בחודש השני ולקראת השלישי מתלווה לדקירות תופעת הסחרחורות...אוי כמה סחרחורות.

סחרחורות ונפילות וכך זה נמשך לאחר כל נפילה מגיעה למרפאה לבדיקה ולחיסון (דם מינוס a כל חבלה מצריכה חיסון אנטי די) ומגיעה לשבועות מתקדמים. כל נפילה מצריכה לילה באשפוז.

לאחר כמה נפילות וכמה לילות באישפוז,
מגיעה ברוך השם לשבוע 29
ופה הבנתי שהריון זה בהחלט לא פיקניק...
מתחילה גרדת מטורפת כל הגוף כוויות ופציעות לילות שלמים ללא שינה גירוד עם הקיר עם מסרק משהו מטורף ללא יכולת להפסיק.
תחושת תסכול ובכי יום יומי שאין לתאר!
הולכת לרופא שאומר לי תשמעי אלרגיה לעובר אין מה לעשות זה רק לחכות ללידה. יוצאת ממנו בוכה ופשוט לא מוותרת הולכת למוקד שם הרופא היה ברור יותר ואומר לי יש לך pupp והביא לי משחה שדיגדגה לי את העור בלשון המעטה. העור כבר היה קרוע ופצוע והדם היה יורד על הסדין הייתי מגרדת את הגוף עם מסרק סיוט שאין כמותו!

הגעתי סוף סוף לאחר ימים בודדים לרופא נשים שלי אוי כמה חיכיתי ליום ג' שהוא עובד הימים עברו כמו נצח...נכנסת בוכה ומיואשת מראה לו את הגוף והוא מחליט לשלוח למיון לאישפוז.

הולכים לאישפוז בדיחה מה שהלך שם...כל רופא אומר שאין מה לעשות רק לקבל סטרואידים שבמקרה שלך לא רלוונטי זה מעלה את הסוכר ואת בסכרת הריון...הרגשתי שבא לי למות כששמעתי את זה. לא ויתרתי ופניתי שוב לרופא שלי שאין מצב שאשרוד ככה עד הלידה ושאני פשוט קורעת את העור..לאחר הרבה התייעצויות עם רופאים ודעות של בכירים החליטו סוף סוף להביא לי את הכדורים המיוחלים.

מקבלת אותם כמה ימים וממשיכה לסבול זה לא עובר!! בעלי דואג להביא לי מישהי לדיקור סיני לבית חולים (תיקוותי האחרונה) היא מגיעה ואחרי יום יומיים מבינים שגם זה לא עזר.

אבל לאט לאט הימים עוברים והכדורים התחילו להשפיע והשמחת חיים חזרה אליי לאחר שבוע בבית חולים במחלקת הריון בסיכון ששם הכרתי כבר את כולן התחלתי לחייך אליהן סוף סוף ולהיות נחמדה יותר וסבלנית לאחיות המקסימות לאחר אישפוז של שבוע וחצי אני חוזרת הבייתה להמשך טיפול.

9 שבועות חלפו ואני בשבוע 38 ברוך השם...
ושולחים אותי לזירוז מגיעה לבית חולים ומשם הוחלט לחכות לשבוע ל39 .

מתפללת שיהיו סימנים לידה ושלא אצטרך זירןז..מגיע יום שבת בידיוק בשבוע 39 והופ דימום - נתן לי תקווה שזה התפתח טבעי
הולכת לבית חולים אמרו לי תחזרי מחר לזירוז היום אין בכירים.

חוזרת למחרת ביום ראשון ומחליטים על פקיעת מים...מגיעה רופאה לפקיעת מים לאחר 6 ניסיונות ושבכל ניסיון המיילדת מסבירה לה מה לעשות היא לא מצליחה ורק מכאיבה יותר ..
אמא שלי מבינה שהיא מתלמדת ומבקשת רופא בכיר, לאחר שעה מגיע רופא בכיר בשניות עושה פקיעת מים ללא כאב הניסיון שלו מורגש.
הצירים מתחזקים מ60,70 ל110 ואפילו לאחר שעה וחצי ליותר...כאבי תופת כל ציר פגישה עם אלוהים.

טוב נכנסים לחדר לידה מגיעה המיילדת ומחליטים על פיטוצין בנוסף בכדי לצמצם את הזמן בין הצירים.

נותנים פיטוצין במקביל לאינפוזיה הצירים והולכים ומתחזקים ל160,170 אם חשבתי שכל ציר זה פגישה עם אלהים לא הבנתי מה זה הפיטוצין הזה וואו פגישה ארוכה עם אלוהים לא סתם פגישה...מתרגלת נשימות ומבקשת אפידורל (הפתיחה עלתה מ1.5 ל3 )
לאחר שעה של צירים מטורפים וגבוהים בערך 6 צירים ב10 דקות מגיע המרדים המתוק שלי...חבר אמת.

האפידורל מתחיל להשפיע אבל איי עדיין כואב והצירים מורגשים...קוראת למיילדת ואומרת לה מחליטים לעלות לי את המינון של האפידורל כי הפטוצין השפיע חזק על הצירים.(לא ממליצה עד עכשיו עם כאבים איומים בעצם הזנב)
המיילדת אומרת המשמרת שלי עד 23:00 בטוח לא תלדי איתי אבל לא נורא אל תתבאסי כולן פה מקסימות (השעה הייתה 17:00) אמרתי לה אין מצב רק אותך אני רוצה אני ישלם לך תישארי בבקשה את מקסימה..היא התחילה לצחוק וניסתה להרגיע מסבירה שזה הריון ראשון ולוקח זמן ויהיה בסדר..

אני עובדת עם עצמי על נשימות על לשחרר את הגוף כמו שאמרו בקןרס הכנה ללידה שהגוף חייב להתשחרר..שמה שירים ובין ציר לציר שמורגשים הרבה פחות מדברת עם אמא ועם אלוהים מתפללת שאלד עם אורית המיילדת ...נחה ונותנת לגוף לנוח.

בשעה 20:00 בעלי מגיע מביא לנו ממתקים וקרמבו מעודד קצת יושב איתי ועם אמא..
אני אומרת להם שיש לי לחץ למטה וכנראה החוקן לא השפיע קוראים למיילדת עד שהגיעה השעה 21:00 בודקת פתיחה והופ פתיחה מלאה.

נולדת לי נסיכת החלומות שלי - נוהר

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה אשר אני בטוח כי נשים רבות תמצאנה אותה מעודדת, מחזקת ומלמדת.

בריאות שלמה ונחת,

עורך דין עופר סולר

שלום

מדובר בנער חולה בן 20 שסובל מכאבי עזים כ-4 וחצי שנים במערכת העיכול. הוריו ניסו כל מיני טיפולים במהלך השנים האלו. בזמן האחרון הרופא המטפל הציע על בדיקת אנדוסקופיה ובדיקת קולונוסקופיה אצל איזה פרופסור בבית החולים שערי צדק בירושלים באופן דחוף.

הרופא ציין שיכול להיות שיש לו דימום במעיים. בבית חולים אמרו שהתורים אצלם מאוד רחוקים כ-6 או 3 חודשים ואפילו בשר"פ אין באופן דחוף הוריו לקחו אותו למיון וגם שמה לא התייחסו אליהם כי הרופאים חושבים שהכאב שלו משהו פסיכולוגי. מדובר בסכנת חיים של בן אדם צעיר וכל מה שמזכירים למזכירות בבית חולים הם לא מתייחסים אפילו.

הרופא שלח להם מכתב אישי לפרופסור שזה מדובר בסכנת חייםץ רציתי לדעת האם בדרך משפטית עם עורל דין אנחנו יכולים לזרז את העיניינם...

הזוי - ממש רשלנות רפואית - ועוד לפני שניתן טיפול... לאן הגענו?

תודה על המענה

שלום רב,

ככל שמדובר בטיפול מציל חיים ניתן לשקול פניה למשרד הבריאות ו/או פניה לבית המשפט בבקשה למתן צו. הקושי שיתכן שיתעורר הוא כי מהפניה שלכם אני למד כי בית החולים מנמק את אי היענותו לביצוע הבדיקה בדחיפות להערכה רפואית כי אין המדובר בדימום אלא בתלונות על רקע פסיכולוגי ואני מניח כי יש להם נימוקים רפואיים לכך.
במקרה כזה יתכן ויהיה קשה לקבל סעד מבית המשפט. אני סבור כי במקרה מורכב מכדי לתת התייחסות רצינית במסגרת מצומצמת כזו וממליץ על פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין הבקיא בתחום זכויות חולים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

עברתי תיקון בשיטה סגורה לבקע מפשעתי דו צדדי.מימין גדול ומשמאל קטן. היום חודש אחרי קיים עיוות באזור המפשעה ואיבר המין נוטה שמאלה. לא הודיעו לי לפני שישאר עיוות. מהווה הפרעה חמורה בתפקוד מיני וכללי.מפריע נפשית ופיזית. האם המקרה מוכר? האם יש כאן רשלנות?

שלום רב,

אין לי לצערי דרך לקבוע אם הייהת התרשלות בניתוח על בסיס נתונים כה חלקיים ובנוסף יתכן שיהיה מקום להמתין עוד פרק זמן כדי להעריך אם מדובר בנזק קבוע.

כדי לבדוק את המקרה בצורה רצינית יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מביה"ח ולהתייעץ עם מומחה בתחום הכירורגיה.

מציע כי בשלב ראשון תפנה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אחרי הריון של סיוט CMV נולד לי מתן בניתוח קיסרי חירום. עם הבכי הראשון שלו בכיתי אני מאושר וסוף סוף נשמתי לרווחה. אני מבקשת סליחה שלקח לי שש שנים לכתוב את כל מה שקרה. אולי יכולתי לעזור לאמהות אחרות או אפילו להציל כמה תינוקות עם הסיפור שלי, פשוט התקשיתי להביט לאחור.
את הCMV גיליתי כבר בשבוע 7 סביב הכניסה להריון. החלטתי להמשיך עם ההריון כי מבחינתי כל עוד אין סיבה קונקרטית להפסיק לא אפסיק את הפלא הזה. היתה לי תחושה שהכל בסדר.
גיליתי הרבה בורות בקרב רופאים. כל אחד שהתעדכן לאחרונה לפני 5 או 10 שנים ייעץ לי כמובן להפסיק את ההריון.
פניתי לפרופסור יוגב בהמלצת חברים, והוא עשה לי תרשים זרימה והראה לי שלמעשה ניתן לבדוק ולעקוב והסיכון שואף לאפס. המשכנו.
בבדיקות מי שפיר נמצא כי העובר נדבק בוודאות. חזרתי לפרופ' יוגב שהרגיע אותנו בשנית, הכל ניתן לבדוק ונראה בבדיקת אולטרסאונד אם הוירוס התפרץ.
לאחר סקירות ממוקדות לגילוי CMV בבית החולים הכל נראה תקין ונפלא. התחלתי להרגע.
בחודש שביעי כשכבר הרשיתי לעצמי להתחבר לבעיטות הקטנות מתוכי, שלחו אותנו ברוטינה לבדיקת אולטרסאונד מוח אצל מומחה. כמה שנים מחיי איבדתי אצל אותו מומחה... ברגע שנשכבתי על המיטה, מלאת תקווה, הוא העביר את המכשיר על הבטן הגדולה ואמר "טוב, אני לא אוהב את העובר הזה..." הדם קפא בגופי. הוא בקש שאלך לשירותים ונעבור בדיקה נרתיקית. בכיתי כל הדרך לשם, לא זוכרת ממש מה קרה מאז אבל מצאתי את עצמי יושבת ליד שולחנו עם בן זוגי, הוא מביט בנו ואומר "אני לא מכיר זוגות שהמשיכו בשלב הזה". הכין טופס המלצה לוועדה להפסקת הריון ושנינו יצאנו המומים ושותקים מחדרו. נסעתי הביתה וכעסתי על העולם. לא הבנתי איך התחושה החזקה שלי והמזל הטוב שלי בוגד בי כך. "העובר הזה" המשיך לבעוט מתוכי.
פרופסור יוגב קבל אותנו באותו הערב אליו בין התורים. הוא מיד התקשר למומחה לשאול מה ראה וזה התחיל להתבלבל. היו "ממצאים" אמר. פרופ' יוגב החזיק את ידי ואמר לי "בואי נחכה עוד שבועיים. אם אכן זה CMV נראה אז את הקטסטרופה במוח ונדע שאין ברירה וניסינו הכל". הוא הפנה אותנו לד"ר ברונשטיין היקר בחיפה, אצלו עברנו 2 סקירות והוא הסכים לקבל אותנו על חשבון זמנו הפרטי. שרדתי שבועיים של המתנה ודר' ברונשטיין חיפש ולא מצא זכר לממצאים. הכנתי את עצמי לנורא מכל ויצאתי מעודדת. עוד שבועיים ובדיקת MRI נמצאה תקינה לחלוטין. חזרנו אל מומחה המוח והוא אמר "טעיתי, תברחו מפה".
4 שנים היינו במעקב שמיעה והתפתחות בשניידר אצל פרו'פ עמיר והכל תקין.

מה למדתי מכל זה?
להקשיב לבטן ולאינטואיציה שלי
ללכת תמיד לקבל דעה שניה וגם שלישית
אולטרסאונד זה לא מדע מדוייק
ישנם רופאים מדהימים שמונעים מתוך תחושת שליחות, חפשו אותם
לנהל סיכונים, תמיד קיימת נקודת יציאה במקרה הגרוע, לא לנהוג בפזיזות, לחפש את המומחים והמנוסים בתחום ולקבל מהם עצה ראויה.

מאחלת בריאות ובשורות טובות!

שלום רב,

תודה על השיתוף בסיפור ובחוויות. אני משוכנע כי נשים רבות ימצאו את המקרה מועיל ומחזק.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אחרי 3 שבועות וקצת זמן לעצמי יכולה לספר לכם את סיפור הלידה שלי. מצטערת על החפירה.

ב-18/3/17 גיליתי היריון נוסף (מי מתכנן שחודשיים אחרי לידה יכנס שוב להיריון). בשקיפות עורפית גילו שיכול להיות שהתינוק יוולד עם תסמונת דאון.

נשלחנו לקבל ייעוץ גנטי בבית חולים. שבוע 13 הגיע ואנחנו יושבים בחדר עם יועץ גנטי שאומר שיש אפשרות לעבור בדיקה שנקראת סיסי שיליה. בדיקה שיכלתי לעשות עד אותו יום שהיינו שם או לחכות לשבוע 17 ולעבור דיקור מי שפיר.

סיסי שליה - ביופסיה - לוקחים חתיכה מהשליה על מנת לשלול תסמונת דאון ..בדיקה שמצריכה לאחר מכן מנוחה מלאה בשכיבה מלאה למשך כמה ימים .. סיכוי להפלה 1 ל100
דיקור מי שפיר - מאמינה שרובכן מכירות את הבדיקה והתהליך סיכוי להפלה 1ל300
בקיצור בחרנו לעשות את הסיסי שליה למרות הסיכון כי ידענו שאין לנו את הסבלנות לחכות עד לשבוע 17..
באותו יום גילינו שיש לנו בן זכר (אחרי נסיכה מושלממממת) ובנוסף לכך המקווה של גיסתי אז החלטתי שלא משנה מה קורה אני רוצה ללכת למקווה לקבל את הברכה שהבדיקה תצא תקינה וישר לאחר מכן חזרה למיטה ... שילמנו פיש (כי מי היה מחכה עכשיו חודש עד שתדעי מה התשובה) סכום של 2000 שקלים .. אלה היו היומיים הכי ארוכים שבחיי
לאחר יומיים ביום החתונה של גיסתי (במקרה אני גם המלווה שלה) מתקשרת אליי היועצת גנטית ואומרת לי את המשפט הבא "רוז, רציתי לספר לך שהכל תקין, התינוק בריא ושלם, מאחלת לך המשך היריון קל משעמםםםם"
ואני וגיסתי בענננים בוכות במשך שעה שלמה ומודות לה' שנתן לנו את הברכה הזאת.

ובעלי בכלל המלווה של החתן ושמע על זה טלפונית ..
אז ממשיכים בהיריון .. סקירה מוקדמת הכל תקין, סקירה מורחבת הכל תקין ואז הגיע בדיקת סכרת .. אוףף יש לי סכרת היריונית ... בשבוע 31 מתחילה לסבול מצירים לא סדירים .. שבוע 36 הגיע .. נפל הפקק רירי ... ואז הגיע שבוע 37 +4 ירידת מים .. נכנסת לחדר לידה .. עובר הזמן ואני נמצאת בחדר לידה 18 שעות .. מחוברת לנוזלים מוניטור אנטיביוטיקה זירוז אפידורל ועם כל זה מחברים אותי לחמצן כי לנסיך בחצי שעה האחרונה היה חסר חמצן ... בסופו של דבר נכנסת מיילדת מדהייייימה שהתחילה להרגיע אותי כי האפידורל כבר לא עוזר ואני בפתיחה מלאה עם עובר גדול לשבוע הזה ... אמרה לבעלי קדימה תשימו שירים שקטים אנחנו מתחילים .... שמנו שיר של עומר אדם פעם בחיים ... לאחר 2 דקות של לחיצות יצא הנסיך שליייייי במשקל של 3500 בשבוע 37 +5 בהפרש של 10 וחצי חודש בינו לבין הנסיכככה שלי
לאחר חצי שעה שהנסיך נמצא בידיים של בעלי בדקו אותו מדדים וכו' והופה .. מגלים שהוא נולד ללא חור של פי הטבעת ... מגיע רופא ילדים ואומר לי ולבעלי אנחנו לוקחים אותו באינקובטור על מנת לנקות את הקרום שנשאר .. אומרים לבעלי עוד חצי שעה תגיע ותיקח אותו לאמא שלו ... בעלי נכנס לפגייה והרופא מושיב אותו ומסביר לו שמסתבר שזה לא קרום.. המעיים לא התפתחו בצורה נכונה (טעות של הרופא שעשה לי את הסקירות ואמר שהכל תקין כי אם היה אומר שיש בעיה אז היו מזריקים לי חומר והמעיים היו מתפתחים בצורה נכונה) ובגלל זה לא נוצר החור של פי הטבעת .. זה מום שיכול להביא איתו מום בלב, מום כליות, מום בעמוד השדרה (בקיצור מומים שבהם התינוק יכול שלא לשרוד לאחר 4 ימים) הבשורה הכי קשה שיכולתי לקבל ... לאחר בדיקות מקיפות וצילומים ואולטרסואנד שעשו לו שללו את כל המומים שציינתי למעלה חוץ מהמום הזה של המעיים .. ואז הסבירו לנו שהתינוק צריך לעבור ניתוח שבו הוא יוכל לעשות קקי בשקית בתוך הבטן וכל הזמן להחליף .. אבל הרופא הכירורגי המדהייים שראה את הצילום החליט שזה לא מספיק והחליט לעשות אולטרסאונד ושם גילה שהמרחק של המעיים מפי הטבעת הוא מרחק קטן והניתוח שצריך לעשות הוא הרבה יותר קל.. לא פשוט אבל יותר טוב מההמלצה הראשונה... מה שהיו צריך לעשות זה חור ולקשור את שריר פי הטבעת למעיים .... לאחר יומיים שבהם הנסיך שלי לא אכל כלום.. היה בצום.. מחובר למלא צינורות ונוזלים.. מחובר לזונדה... הוא נכנס לניתוח ... (אחת האחייות בפגייה שהיא גם יועצת הנקה הייתה איתו חצי שעה לפני הניתוח כי בכה וגילתה שיש לו לשון קשורה - ניתוח בפני עצמו) בסופו של דבר הכירורגי אמר שאפשר לעשות באותו רגע גם את הניתוח הזה אז הסכמנו כי לא רצינו שיעבור אחרי זה עוד אחד .. 2 ניתוחים בבוקר אחד ... שעתיים שהנסיך שלי בחדר ניתוח .. בגיל יומיים .. ולנו זה היו השעתיים הכי ארוכות .. ממש כמו נצח ... אחרי שעתיים יצא מחדר ניתוח וראו ברוך ה'שהכל תקין .. אומנם עם תפרים בחור אבל ברוך ה' עושה יציאות .. יום למחרת בבוקר התחלנו לתת לו לאכול .. ברוך ה' הנסיך שלי כבר לא באינקובטור וכבר לא מחובר לשום צינור.. באה רופאה כירורגית שבדקה אותו ואמרה שמבחינתה אפשר להוציא אותו לתינוקייה ויום למחרת לשחרר הביתה (אושר עילאי) .. אומנם ההחלפות קשות עד היום.. שוטפים את הטוסיק רק מתחת למים פושרים וצמר גפן בתפיחות קטנות שיורידו רק את השאריות של הקקי.. אסור שיגע מגבונים .. אסור משחות החתלה .. וזה לא נגמר פה.. עכשיו צריכה ללכת איתו כל שבוע לבית חולים לביקורת ושם עושים לו הרחבה של החור כל שבוע ... 2 מקלות מברזל מיוחדים ששמים עליהם ווזלין ומכניסים לחור כדי שלא ייסגר מחדש .. וכל זה עד גיל שנה..
מצטערת שוב על החפירה ותודה.

תדעי שאת לא לבד אני אמא לתאומים בני שמונה חודשים, אחד מהם נולד עם הירשפרונג זה אומר שחלק מהמעיים חולים צריך לכרות את החלק החולה ולחבר לחלק הבריא ולפי הטבעת הוא עבר ניתוח קשה שעות ארוכות לפני חודש.

וגם אנחנו עוברים הרחבות עם ברזלים אצל כירוגים באופן קבוע יש דברים יותר גרועים צריך להודות שזה רק זה מאמי ולקבל באהבה ... רפאל שלי לא עשה קקי לבד מהיום שנולד רק בהתערבות שלי עם קטטרים ומזרקים נורא אבל עכשיו אחרי הניתוח והרחבות זה לאט לאט יסתדר ליבי איתך!

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה. מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני מתארת לעצמי שבטח במסגרת שקיפות עורפית אמרו לך את השטויות האלה. בזמן מעקב הריון הרופאים מדברים יותר מדי ומפחידים אמהות בשביל לא לקחת אחריות. זאת עובדה...

אני שומעת כל כך הרבה מקרים בערך כל אישה שניה שיוצאת לה תוצאה לא תקינה בבדיקה הזאת והיא הולכת מוציאה המון כספים על בדיקות פרטיות רק כדי לגלות שהכל בסדר ושמה שאמרו לה שטויות במיץ.
אני לא מבינה איך הנתונים והמדדים נשארים דיים. למה לא קם משהו לשנות את המדד שמתבסס בעיקרו על נתונים סטטיסטיים?

אני תוהה לחשוב אולי זה איזה תרמית של משרד הבריאות להוציא מציבור ספציפי בדרך בזוי כספים רבים.

הבעיה היא ( בתמצית) עברתי טיפולי שיניים מורכבים שכללו 2 ניתוחים ותשלום עבור שיניים תותבות זמניות ושיניים תותבות קבועות.

הוסבר לי על עלות כל דבר וכמובן שלקח לי זמן להחליט.

כשחזרתי אל אותו סניף הסברתי על התוכנית המסויימת שהוחלט ושזה מה שאני הולכת לעשות
קיבלתי שוב הצעת מחיר שילמתי ו...יצאנו לדרך.

היום אחרי שעברתי את 2 הניתוחים ואני נמצאת במצב שאין לי אפשרות להיות עם שיניים בפה (אני עם שתלים בלבד בפה - ברזלים) ולא יכולה כבר להשתמש בזמניות ולאחר שכבר החלו לקחת ממני מידות לתותבות הקבועות, יצרו עימי קשר ופשוט טענו שהפקידה שם טעתה בהצעה ונתנה לי את ההצעה הלא נכונה וכי עליי להוסיף 7 אלף שח.

מיותר לציין שזה מקומם מעצבן מתסכל וכי אין גם באפשרותי לשלם סכום שכזה.

האם אחרי שסוכם על תוכנית ושילמתי והכל חתום ומוסכם יכולים לבוא עכשיו כשאני במצבי הרגיש ללא שיניים בפה ולדרוש ממני להוסיף את הכסף הנ"ל?

הרי הייתי בסניף ההוא כל הרבה פעמים בין לבין שאף אחת מהפקידות לא טרחה לציין בפניי שנעשתה טעות. רק עכשיו כשכבר החלו המדידות והכל כבר משולם ממזמן הם נזכרו.

ועקב טעות שלהם שנאמר לי:

תגידי תודה כך רצה בורא עולם כי אם היית מקבלת כבר את השיניים הקבועות זה היה יוצא על חשבון הרופא. כך רצה בורא עולם. או שתשלמי ונחלק לך ל-36 תשלומים או שתבואי כשיהיה לך את הכסף.

האם באמת אני זו שצריכה לשלם את המחיר על טעות שלהם? האם הם יכולים לתפוס אותי במצב הרגיש שלי ולא להמשיך את הטיפול בי כפי שנקבע ?

שלום רב,

אני בהחלט מבין את התסכול שלך שאת אמורה לשלם על טעות של המכון כאשר הטיפול כבר באמצע ואת נמצאת במצב לא נוח. לצערי השאלה אינה עוסקת בנושא רשלנות רפואית אלא מדובר על מחלוקת כספית / עסקית אשר הינה סביב טיפול רפואי. נושא זה אינו בתחום עיסוקי ואני מציע כי תתיעצי עם עורך דין שזהו תחום עיסוקו.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב

קראתי את פוסטים בפייסבוק וראיתי שעוד נשים פרסמו את הסיפורי לידה שלהם, עם סוף טוב ובניגוד למקרים הקשים של הרשלנות הרפואית. בשביל שאמהות יקראו ויכירו גם את המקרים עם הסוף הטוב.

12.6.17- הגעתי לבית חולים זיו למעקב בו הייתי מאמצע חודש שמיני.. ה- מעקב, לא רופא אחד ולא שניים סברו כי העובר שלי קטן (לא בגבול הנורמה) ויש להיות במעקב מדי שבוע בכדי לשלול מחלות אפשריות, את זה מבשרים לי בשבוע ה34 להריוני (הראשון חשוב לציין, כך שכל רופא מולו ישבתי היה בעיני בגדר אלוהים).

כך משבוע לשבוע מגיעה למפגשי המעקב, מכל מפגש יוצאת ממררת בבכי וחוששת לדבר הקטן והטהור שיושב לי בבטן..שכבר כבד וקצת מציק ומה פתאום עכשיו גם יכול להיות שהוא לא מושלם?! מה זה קטן מידי? היה לי הריון כל כך קשה, למה זה מה שמגיע לי עכשיו?! בין מפגש למפגש שמעתי חוות דעת נוספות, של רופאים שונים, משוועת לפיסת מידע טוב, מתחננת לאלוהים שהרופא הבא שאפגוש יבשר לי שהכל טעות אחת גדולה ושהכל בסדר, אבל זה לא קרה, היו רופאים שאמרו שמנסיונם מדובר סה"כ בעובר רזה שיגדל יפה בחוץ ומנגד היו רופאים שהציגו המון מחלות אפשריות (כסת"ח) ואף הציעו לי להפסיק את ההיריון (לידה שקטה לא עלינו) הגעתי לשבוע 38, בפגישת המעקב (האחרונה שנתתי לה להיות) טען הרופא כי העובר עדיין קטן מאוד וכי התפתחותו ברחם הגיעה למקסימום שניתן, לא נראתה התקדמות, עלייה במשקל, גדילת עצמות משבוע 36 ולי יש שתי אופציות, האחת לחכות עד שאלד כשבנתיים התנור שלי (רחמי היקר) אינו תורם להתפתחות העובר או לקחת זירוז וללדת, בחרתי באופציה השניה, קיבלתי זירוז והמתנתי בכליון עיניים לראות את התינוק שלי, האמנתי בכל ליבי שהוא יצא מושלם ושהכל שטות אחת גדולה ועדיין ליווה אותי פחד נוראי...

חודשיים לפני הלידה, אני ובעלי הלכנו לקורס הכנה ללידה (לפני שהתחילו כל הבדיקות המעיקות והמעקב המטריד), כמו כל הורים בפעם הראשונה, התרגשנו מאוד והתכוננו בכל דרך אפשרית ללידה, שתיתי עלי פטל לכיווץ הרחם החל מחודש שביעי, עשיתי פילאטיס כדי להכין את האגן, הלכנו להרצאות, קראנו ספרים, הכנו תיק הכל לקראת לידה רגילה.

ואז הגיע הרגע הגדול, לקחתי זירוז בבית חולים, התחילו צירים איומים, סביב מיטתי בעלי ומשפחתי היקרים, כולנו מחכים... האחות ניגשת אליי מידי פעם להעיף מבט על המוניטור, אני כואבת ממש ומשהו מרגיש לי לא טוב, לא נכון.. ביקשתי מהאחות להראות את המוניטור לרופא, היא טענה שהכל בסדר ואני אמרתי שהכאב הוא מוזר, הוא לא מה שהתכוננתי אליו, האחות צחקקה ואמרה שככה זה התחלה של צירים ושהכאב הזה עדיין בשלבי הנחמדות שלו, התעקשתי (למזלי) על בדיקת רופא.. לא עברו 2 דקות והאחות חוזרת עם כיסא גלגלים ומבקשת ממני לעבור אליו (הולכים לבדיקה אצל הרופא) בעלי מתלווה אלי וסוחב אותי בכסא ומכאן מתחיל סיפור הלידה שלי.

אנו נוסעים במסדרון קר וחשוך, יש שם פלורסנט שמהבהב וחייב להחליף אותו, אני מתעסקת בכל דבר אחר בכדי להסיח את הדעת מהתהיות החולפות בראשי בדרך לחדר הרופא, כמו למה אני על כסא גלגלים? למה האחות מבקשת שנזדרז?

האחות פותחת את דלת החדר, שם ממתינה אחות אחרת ומקבלת אותי ברצף המילים הבאות: "אנחנו שמים לך חמצן ומחברים אותך למוניטור, אני מבקשת ממך להישאר רגועה למרות שהעובר במצוקה"

באותם רגעים אני מרגישה שחרב עלי עולמי, מה פתאום מצוקה?! לפני רגע ישבנו בחדר הלידה כולנו ואמרתם שהכל בסדר, שהכאב שלי בסדר.!
הדופק של העובר חלש ולא מצליח להתייצב, הדופק שלי בשמיים, אני בוכה ומתפללת לה' שלא יעמיד אותי בנסיונות כאלה שאלד כבר ושהכל יהיה בסדר.

האחות, תוך כדי שהיא מחברת אותי למוניטור וחמצן מחייגת לרופא שנמצא במחלקה ומפצירה בו להגיע מייד לחדר בו אני נמצאת, הרופא מגיע ומבקש להוריד אותי מייד לניתוח.
אני מסרבת כי אני לא באמת מבינה מה קורה ומה פתאום ניתוח אני ממש מוכנה ללידה רגילה, לא עוברת דקה (שמרגישה אז כמו נצח) ולחדר נכנסים עוד 2 רופאים לתת חוות דעת נוספת וגם הם ממליצים לשלוח מייד לניתוח חירום.

בין כל הרעש בחדר, בין כאב שלי לכאב של בעלי, בין כל ההמולה והצעקות אני עוצמת עיניים ויש סביבי דממה חרישית ואחות אחת שמנערת אותי וצועקת 'את חייבת לחתום עכשיו! את רוצה ללדת תינוק חי או מת?!' אני חותמת באפיסת כוחות וכבר מובילים אותי לכיוון המעלית לחדר ניתוח, מאחרי מיטתי בדרך המהירה כל כך למעלית עומדים הרופאים האחיות ובני משפחתי שצועקים לי לא לדאוג ושהכל יהיה בסדר, אני כבר לא מאמינה לאף אחד ומכאן והלאה זה אני, התינוק שלי והקב"ה.
לחדר הניתוח לא נותנים לאף אחד להיכנס איתי מאחר וזה ניתוח חירום.

אני נכנסת לשם, קר שם, הכל טכני.. יש מרדים, מנתח, אחות שהתלוותה אלי ועוד כמה אנשים שעושים את עבודתם המדוייקת, המרדים ניגש אליי, בלי להסביר יותר מדי הוא מבקש ממני לשכב על הצד ולא לזוז, הוא מקפל אותי בכוח ומזריק לי חומר לגב, אני לא מבינה מה קורה סביבי, הכל נראה לי אכזרי באותו הרגע, לא הכינו אותי לזה בשום קורס או הרצאה בה הייתי..וילון מסתיר את הבטן שלי, אני רועדת מפחד! האחות שליידי מספרת לי תוך לחישות באוזן מה עושים לי, אני מבקשת ממנה שתפסיק, אני לא רוצה לדעת, אני רק מחכה לשמוע בכי של תינוק!!! אחרי 10 דקות ארוכות ומייגעות, בהן אני זוכרת עצמי חצי ממלמלת חצי צועקת פרקי תהילים ומדברת עם ה', שמעתי אותו בוכה, פעם ראשונה, מזמור לתודה היה הדבר הראשון שהוצאתי מפי, ביקשתי לראות אותו ואמרו לי שאי אפשר שחדר ניתוח קר ושחייב להוציא אותו, בעיניים מלאות דמעות התחננתי לאחות שתביא אותו רק לשניה, רק להביט בו. היא הסכימה, ראיתי פנים קטנות עטוף כולו שלא יהיה לו קר, שלושה קילו של מתיקות אינסופית, הוא שליו ולא יודע מה הלך פה לפני כמה שעות.

כמה שעות אחרי הניתוח לא תיארתי לעצמי שקיים סף כזה של כאב, ההחלמה הפיזית הייתה קשה מאוד ולא פחות ההחלמה הנפשית..
היום, ארבעה חודשים אחרי, יש לי סיבה לקיום, נולדה לי אחריות, איש קטן ומהמם ששווה כל כאב שיכול להיות, שובב כזה שישב בתנוחה לא טובה בבטן וגרם לכולם לחשוב שהוא קטן מהרגיל.

בהזדמנות הזו, תודה לכל מי שליווה אותי בהריון, בלידה ובחיים שאחרי ותודה לבורא עולם שנתן בי אמונה ושיקול דעת נכון לאז.

שלום,

תודה על השיתוף במידע המענין והחשוב. מקווה ומאמין שיהיה לעזר למי מהפונות.

מאחל למשפחתך ולך בריאות ונחת מהבן.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב

שאלה עקרונית: המדובר על קבוצת פייסבוק בשם ילדוקטור שירדה מהאוויר בגלל מקרה די מזעזע שבו ניתנה במסגרת הקבוצה חוות דעת שכנראה הובילה למוות של ילד. אשמח לשמוע חוות דעת של עורך דין לגבי מידת האחריות והאפשרות להגיש תביעה על רשלנות רפואית במקרה כזה.

מישהי בקבוצת הפייסבוק התייעצה על תינוק כבן שנה וחצי שנכנס לגן חדש וששותה המון מים, המקטלגת הפנתה אותה לדיאטנית.

הדיאטנית אמרה שאלו קשיי הסתגלות ולא לדאוג ולנסות לתת לו מוצץ. בהמשך מצב הילד החמיר, הגיע לביה״ח, גילו שיש לו סכרת, אבל אז כבר היה מאוחר מדי כדי לעשות משהו והילד נפטר.

ביה״ח הגיש תלונה למשרד הבריאות על התנהלות לא מקצועית, ואז היה תחקיר שהעלה שהמקטלגות אין להן ידע רפואי וכד׳, והיתה ביקורת נרחבת, ואז הם סגרו כדי לעשות הערכה מחדש מול משרד הבריאות איך לנהל את העניין בצורה נכונה כדי להמנע ממקרים כאלו בעתיד.

מה דעתך?

שלום רב,

מקרה קשה ומצער. על בסיס פרטים כה מעטים קשה להעריך ברצינות אם יש מקום לתביעה אך העובדה כי הייתה בדיקה של משרד הבריאות בהחלט יכולה לסייע לבסס טענות שיאפשרו תביעה.
יהיה גם מקום לבחון אם לאתר / מפעיליו יש ביטוח כלשהו ואם יש ממי לגבות פיצוי במקרה של פסק דין. המקרה בהחלט מצריך בירור רציני ואתם מוזמנים ליצור עמי קשר לייעוץ פרטני והסברים נוספים שניתן יהיה לתת לאחר קבלת פרטים מלאים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב

הגעתי מקבוצת פייסבוק שם המליצו עליכם ואני חייבת התייעצות - איך אני ממשיכה מעכשיו?

*סליחה על החפירה אבל אשמח לתשובות*

לפני כשבועיים פנינו למרפאת קופת חולים לצורך בדיקה של הילד (בן 7 וחצי) עקב אבחנה של הרופאה.

הרופאה היפנתה אותנו לבדיקה של כירורג ילדים ואני כמו אזרחית טובה מתקשרת לקופת חולים קובעת תור למומחה. יומיים לפני התור למומחה מתקשרים להורים שלי (לציין שהמספר שלי מופיע אצלהם) מבטלים לי את התור וקובעים על דעת עצמם לרופא אחר ולא מידעים אותי.

במקרה אני מזכירה לאבי שיש לנו תור והוא אומר לי לא יש לך עוד יומיים אמרתי לא נכון רשום לי ואז הוא אומר לי התקשרו הבוקר שהתור מבוטל ויש לך תור לעוד יומיים.

אמרתי סבבה (לא ציינו באוזניו שזה רופא אחר רק שהתור נדחה) אני מגיעה עם הילד למרפאה ואני באה לשלם רבעון ואני קולטת שזה לא הרופא שקבעתי אליו ומפה מתחילה מסכת התעללות בי.

נכנסנו לרופא אחרי שאני מוודה כמה פעמים מול הקופה ומול הזימון תורים שאני לא טועה. חשבתי לרגע שאני משוגעת צרחות על כל העולם נכנסת לרופא שכמובן מתנצלת כי זה לא קשור אליו. מבין את הכעס (אני קבעתי לכירורג ולא אורולוג ילדים) נכנסים...

הרופא בודק החליט על ניתוח וכמה שיותר מהר למחרת בבוקר אני ניגשת שוב למרפאה עם המסמך היחיד שיש לי ביד מהרופאה ומנסה להוציא טופס 17 לביצוע ניתוח דחוף.

לציין שיש כבר תור לניתוח ב-7.1. מתקשרת לוודא שיש אישור ואין אישור...

כמה ימים ככה כל יום מגישה וכל יומים מחזירים תשובה שאין אישור. היום אני מגיעה למרפאה והמנהלת אחרי שכבר מלאה בעצבים עליהם המנהלת של הקופה בשיא שיא חוצפתה אומרת לי נגמרו שעות הפעילות המרפאה תלכי מפה מבלי אפילו לנסות ולעזור.

מה עושים במצב כזה? איך מתנהלים מול קופת חולים ששמה ז** על מטופלים. איך אתה ממליץ להתנהל?

סליחה על האורך...

שלום רב,

ראשית אני מבין היטב את התסכול, נראה כי אכן ההתנהלות הינה לא ראויה.

אפשר לשקול במקרה זה לפנות בכתב לאחראי לפניות הציבור בקופת החולים ולהסביר את המקרה, לציין שאת מבקשת פתרון במסגרת הקופה אולם אם לא תעני את שוקלת לפנות בתלונה לממונה על קופות החולים במשרד הבריאות. יש סיכוי סביר שפניה כזו תניע מהלך.

האפשרות למעבר קופת חולים כיום הינה פשוטה יחסית ואולי כדאי לשקול אותה בהמשך.

מאחל לכם בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר