פורום רשלנות רפואית

ילדתי עם קורונה.
בשבוע 35.
לפני הזמן.
וזה אחד הדברים הקשים והמפחידים שקרו לי בחיים.
ואני מספרת על זה כי אני רוצה לוודא שזה לא יקרה יותר לאף אחת.
אני לא רוצה תגובות של צער או אמפתיה בבקשה, עברתי את החלק הקשה, שתדעו. כבר נתתם לי את כל האהבה והכוחות שהייתי צריכה בעולם הזה ואני כל כך אוהבת אתכם על זה.
אני כותבת מהמיטה במחלקת קורונה, עם הפנים קדימה, עם ציפייה לחזרה הביתה, ואני רק רוצה לדעת שקראתם. אני פותחת בפניכם את הלב רק כדי להעביר מסר כל כך חשוב לי. אז רק תקראו.
כל כך הרבה שיעורים קיבלתי בשלושת השבועות האחרונים, אבל זה שהכי חשוב לי לשתף הוא שאנחנו לא חסינים בפני כלום. הכל יותר גדול מאיתנו. הכל יותר חזק מאיתנו. אל תזלזלו בכלום.
זה התחיל כמו ששומעים בחדשות, בהתחלה חולשה, כאבי גרון, חוש טעם וריח שנעלמים ואז כאבי שרירים נוראים. מה שלא ידעתי זה שבינתיים יש דברים נסתרים, דלקת ריאות שמתפתחת, נשימה שנפגעת, ובכל יום כשאני קמה בבוקר, אני מרגישה הרבה יותר גרוע. זאת ממש לא שפעת.
שבוע בבית ומתחילות הריצות לבית החולים. כל השוטרים שעוצרים אותנו בדרך תופסים מרחק ומפנים את הדרך. אני מגיעה לבית חולים, מורידים אותי לבד מהרכב באיזו סמטה חשוכה כמו הנגועה הכי גדולה בעולם, באים לקחת אותי אנשים עם בגדי מיגון, שמים אותי בחדר מבודד ושוכחים ממני לגמרי.
בפעם השנייה כבר חיכו לי רופאים ומיילדת. הודיעו לי שיש לי צירים ופתיחה, שיש לי דלקת ריאות מסוכנת, שהגוף שלי לא יכול להתמודד גם עם ההריון וגם עם העומס על הנשימה ושאני צריכה להתכונן ללידה. אני טובה במילים, אבל הן קטנות מדי כדי להכיל את רגעי הפחד האלה. בואנה, מה נסגר איתכם, זאת רק קורונה. מה ללדת לפני הזמן, מה לסכן את התינוק שלי ואת עצמי, תנו לי ללכת הביתה ולחזור בחודש תשיעי, תודה.
שעות ארוכות של בירוקרטיה כדי שרועי ייכנס איתי לחדר הלידה, אני לא יולדת בלעדיו. אחר כך אפידורל, זירוזים, מלא הפחדות בין לבין שהתינוק צריך לצאת כבר וששנינו בסכנה.
יש הרבה דברים שאני לא יכולה להסביר כמו שאתם רואים, והכי גדול שבהם אלה הכוחות שהצלחתי לגייס כדי ללדת. עשיתי את זה. עם רועי, עם דולה מדהימה, שתי מיילדות ורופאה. ואז עוד רגע מבעית שלוקחים אותו החוצה ולא אומרים לנו מה איתו. החמש דקות הכי ארוכות בעולם.
אחר כך נתנו לי עוד חמש דקות של חסד לשים אותו עליי ולקחו אותו מהר מהר לפגייה. שבוע וחצי אחרי לידה, עוד לא הרחתי אותו. עוד לא החזקתי אותו. עוד לא בהיתי בו במשך דקה שלמה.
שבוע וחצי במחלקת קורונה. זה לא לפוסט אחר, זה לספר שלם. דלקת ריאות עקשנית במצב מתקדם, חיבור תמידי למכשירי חמצן, גוף שמתמודד עם מיליון דברים ביחד והוא לגמרי לבד, ונפש, זה לעוד ספר שלם.
כולה קורונה.
אפילו לא התרגשתי יותר מדי כשראיתי את החיובי הראשון.
בבקשה תתרגשו. בבקשה תבינו את האכזריות ואת הברוטליות של המחלה הזאת. בבקשה תשמרו על עצמכם, עצמכן, התינוקות והעוברים שלכן. אל תתנו לה לחגוג לכם בגוף. בבקשה תפחדו ממנה. שלא תצטרכו להילחם בה אף פעם.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

שלום, לפני כשלושה חודשים אבי אושפז באחד מבתי החולים הגדולים במרכז הארץ, בעקבות סחרחורות ובלבול, במחלקה הנורוכירורגית ביצעו רק ct ראש (למרות ממצא חריג*) ולא mri בטענה שהמכשיר בבית החולים מקולקל. בסופו של דבר,לאחר כחודש ימים אבא השלים את הבדיקה בקהילה ונותח באופן פרטי בבהילות בגלל הממצא הפתולוגי והגוש שגדל. השאלה האם יש עילה לתבוע על רשלנות רפואית?

שלום רב,

כדי להעריך אם החמצת הגידול המוחי עולה כדי רשלנות רפואית יהיה צורך לבחון את התיעוד הרפואי בסיוע מומחה רפואי מתאים.

בדרך מכלל במרבית הגידולים איחור של חודש באבחנה אין בו די כדי לגרום לשינוי משמעותי בגודל הגידול ובסיכויי ההחלמה ולכך יש משקל בשאלה אם יש טעם בתביעת רשלנות רפואית גם אם מתברר כי הייתה התרשלות בטיפול. מומלץ בכל מקרה לערוך יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

רפואה שלמה,
עורך דין עופר סולר

שלום אם עברתי הליך רפואי של ניקור מותני ורק לאחר מכן התגלה שבכלל היה צריך לקחת ממני חתימה ולהסביר לי על הסיכון הכרוך בהליך רפואי כזה (וזה לא נעשה..) בנוסף לאחר יומיים הגעתי שוב פעם למיון (בעקבות כאב בלתי נסבל) והתגלה מרופא אחר שהיו צריכים לרשום לי מרשם ולא רק המלצה להסביר לי בכללי אילו כדורים לקחת בשביל הורדת כאב...
שלא נדבר שעכשיו אינני יכולה לצאת לעבודה בנוסף אמא שלי מגיע הביתה מהעבודה שלב בשביל לעזור לי לאכול וכו' .
האם יש כאן עילה לתביעה נגד הבית חולים?

שלום,

ציינת בשאלתך מספר אירועים שנוגעים לטיפול בך, כדי להעריך את איכות הטיפול, האם היה רשלני, האם גרם לנזק ומה היקף הנזק יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי וכן לקבל ממך פרטים נוספים. מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום ובוקר טוב

הבן שלנו בגיל שנה וחודש נמצא במעקב בבית החולים וולפסון בגלל בעיות לא ברורות. פזילה בעין ובעיות תקשורת. בגלל הגיל הצעיר שלו שום דבר לא לגמרי ברור עדיין. היום בבוקר בשיחה עם גנטיקאי בבית החולים נאמר לנו שיש לילד מוטציה בגן MCT8 והרופאים בודקים את המשמעות ויפנו אותנו לבדיקות נוספות. כמובן שההריון איתו (ילד ראשון) היה תקין לחלוטין וגם אני וגם אשתי אנשים בריאים. בזמן ההריון לא הפנו את אשתי לשום בדיקה מיוחדת (היא בת 26) ולא אמרו מילה אחת על בעיה אפשרית. עכשיו, הבוקר יותר נכון, התברר שיש לילד בעיה גנטית נדירה שאנחנו לא מבינים עדיין את המשמעות שלה. רציתי לשאול האם אתם מכירים מהניסיון שלכם מקרים שבהם המוטציה בגן MCT8 אובחנה בהריון? האם קיימת אפשרות לאבחן את המוטציה בגן MCT8 בזמן ההריון? האם ידוע לכם מה יכולה המוטציה הזאת לגרום? אנחנו רק בתחילתו של מסע הבירור הרפואי כנראה, ואשתי אמרה שכדאי לבדוק אם לא היתה כאן רשלנות מצד הרופאים שלא אמרו מילה על הבעיה בזמן ההריון. תודה מראש על העזרה שלכם.

איתי שלום,

יש משמעות רבה לשאלה באיזו בדיקה אותרה המוטציה בגן, האם בבדיקת צ'יפ גנטי CMA או בבדיקה מתוחכמת יותר כמו ריצוף אקסומי. הסיבה לכך הינה כי בדיקת צ'יפ גנטי נעשית כבדיקה שגרתית בבדיקת מי שפיר שיש להסביר עליה לכל אישה בכל גיל ובכל הריון לפי ההנחיות הקליניות. בדיקות מתוחכמות יותר כמו ריצוף אקסומי לא נעשות בהריון תקין.
מציע שתיצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני.

בריאות שלמה,
עו"ד עופר סולר
052-3596150

שלום לכולם פעם ראשונה מעלה אומרת מראש שמי שלא חזקה שלא תקרא לצערי זה סיפור לידה קשה עם סוף רע.. זה היה הריון שלישי שלי בשבוע 19 קמתי בבוקר וראיתי דימומים מסיבים בכיתי צעקתי ופחדתי אני ובעלי רצנו לשערי צדק עשו לי בדיקה ואמרו שזה יכול להיות הפלה מאיימת אז ביקשו שינוח אחרי שעתיים הפסיק לי הדימום ושמחנו... שבוע 23 שוב חזר הדימום והפעם לצערי לא הפסיק הייתי בשמירה בבית חולים להריון בסיכון אמרו שבאולטרסאונד לא רואים ממה הדימום אבל הם חושבים שזה היפרדות שליה חלקית ולכן צריכה להיות בשמירה מוחלטת. הרגשתי תנועות היטב הכל היה בסדר גם המוניטור וככה העברתי את הימים עם דימום מסיבי בלי הפסקה שבוע 26 הגיע בערב הרגשתי כאבים. אני לא יודעת מזה הרגשה של צירים כי לא הרגשתי בהריונות קודמים היה לי קיסרי ראשון רעלת הריון ואירוע קשה של רשלנות רפואית לא אכנס לסיפור הזה והילדה נפגעה מוחית ואנחנו בתביעה עם הדסה עין כרם....

הריון שני קיסרי מתוכנן כי האגן צר.

ממשיכה קראתי לאחות עשתה לי מוניטור עוברי ואמרה שזה צירים לאט לאט התחזקו. הדימום נעצר והטיסו אותי לקיסרי חרום עם פתיחה של 5 וירידה בדופק ואמרו זה היפרדות שליה אני בוכה וצועקת מכאבים ואומרת לא עוד פעם.

עשו לי הרדמה מלאה התעוררתי רק בהתאוששות לא ידעתי מה קורה עם התינוק בעלי נכנס אמר שרצו איתו לפגיה כי הוא נולד עם דופק חלש. התפללתי שהוא ישרוד לא יכלתי לזוז זה היה ניתוח קיסרי קשה ב9 בערב ילדתי עד 2 הייתי בהתאוששות הכניסו אותי לחדר בעלי עלה לפגיה ואמרו שבנתיים הוא התייצב.

התקשרו לבעלי ב3 לפנות בוקר אמרו שיש לו לחצי דם והמצב לא טוב ולא יודעים אם ישרוד עד הבוקר בבוקר התקשרו לבעלי ואמרו שהצליחו לייצב אותו עם תרופות. למחרת עליתי לראות אותו קטן ברור ויפה נולד 930 גרם אמרו בפגיה שזה עליות וירידות אנחנו האמנו שיהיה טוב במשך שבוע וחצי שאבתי לו חלב הוא היה עם עניים פתוחות התפללנו הרבה הוא עבר בדיקות הכל היה טוב וגדל לקילו 300. הוא נדבק בזיהום וטופל על ידי תרופות יתקשרו לרב שנתנו לנו הוא אמר לנו לקרוא לו בשם ושם שני להוסיף חיים.

קראנו לו עילאי-חיים למחרת יתקשרו שהמצב קשה ולבוא להיפרד הוא נפטר אחרי שבועיים בגלל זיהום ארור לקחנו את זה קשה מאוד נקשרנו אליו ממש הוא היה בן אחרי 2 בנות. התקשרנו לרב אמרנו לו שהוא נפטר איזה ישועות נראה בדיוק הוא היה ללא מילים. כעסתי על כל העולם בכיתי הייתי בדיכאון אמרתי למה ה' נתן לי 2 ניסיונות עם ילדים.

עשיתי הפסקה מהריונות כדי להתגבר על האובדן ומחכה שה' יתן לנו פיצוי אחרי כל הסבל והכאב. אז בנות הכל זה שטויות לא הכל מובן מאליו.

לא קל בכלל .. מאחלת לך שבורא עולם ישמור לך על הבנות שיש לך ותקבלי במתנה את הזכות לפרי בטן בקלות ובבריאות. ורוצה לחזק אותך באמונה שנסתרות הם דרכי האל . אחרי 2 בנות שנולדו בקיסרי חירום.. מצוקה עוברית שלא היה לי פשוט בכלל נכנסתי להריון על בן ובשבוע 20 קמתי עם דימום ולצערי לא היה דופק . נשלחתי הביתה ולמחרת עברתי צירים והפלה בבית .. ממש הפלה .. נפל מימני על הריצפה . לא יכולה לתאר לך את הטראומה ..אבל בכוחות ואמונה נכנסתי שוב להריון הפעם על בת שלישית . קיסרית ומדהימה . אחרי 5 שנים שוב הריון הפעם דימום בשבוע 25 .. לידה שקטה לצערי . לא ויתרתי ונסתי שוב לאחר כמה חודשים .. ברוך ה' עכשיו אני כבר בחודש השמיני מצפים לבן ומתרגשים מאוד .. חודש הבא מיועדת לקיסרי ומתפללת שהכל יעבור בקלות . תקבלי את החיזוק הזה מימני ומעוד מלא נשים שעברו סיפורים דומים אך קמו על הרגליים עם כל הצער והכאב. החיים ממשיכים.

לא יכולה להסביר לך אפילו כמה אני מבינה אותך...

אזהרת תגובה קשה לתגובה, מי שלא מסוגלת לקרוא פשוט תדלגו...

בשבת האחרונה פרשת קרח זה שנה מאז שילדתי את בתי השלישית, ללא רוח חיים בשבוע 36, אחרי היפרדות שליה בבית וצירים קשים ששלחו אותי ישר לעשות ניתוח קיסרי חירום וגם כל הסרט הזה.

דבר שאומרים לי מלא והיום אני יותר מקבלת זה שחשבונות שמיים אין לדעת וזכית לעזור לנשמה הזאת לעבור את התיקון שלה. לא יודעת עד כמה זה ינחם אותך, אבל לי זה מאוד עוזר להשלים עם המצב...

אני מנסה להיאחז במה שיש ב"ה בלי עין הרע, לא יכולה לומר לך שהזמן משכיח, אבל הכאב דועך. הגעגועים לעולם יישארו.

מאחלת לך ולאף אחד ואחת שלא תדעו עוד צער שכזה לעולם. ושבמהרה תזכו לחבוק תינוק בריא ושלם בהריון קל ומשעמם ולידה קלה בידיים מלאות

אני מאחלת לכם רק שמחות ואושר שבעזרת השם היו לכם עוד ילדים בריאים והריונות קלים שהכל ישאר מאחוריהם מגיע לך טוב עברתם מספיק אחרי ירידה יש עלייה ובורא עולם מעמיד במבחן אנשים שיכולים להתמודד אל תפסיקו להאמין מה שלא הורג מחשל.

את מדהימה איך עשית את זה מאיפה כח אני אבדתי אחד ואני לא בן אדם כבר שנה את אלופה אין עליך תני כח

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. מאחל לך כי מעתה תדעו רק בשורות טובות בעזרת השם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לפני כמה חודשים טופלתי במרפאת פוריות ששם התייחסו אלי בצורה מזעזעת כל הצוות, לא התייחסו לבכי שלי מהכאבים וכשלקחתי מהתרופות מרשם שלי החליטו שאני נרקומנית ומשם הכל התדרדר.
הביאו אותי ואת בעלי לשיחה עם מנהלת המרפאה, אחות ראשית, עו״סית, ופסיכיאטרית של בית החולים. במעמד השיחה הפסיכיאטרית העלתה נושאים שאני דיברתי עם פסיכיאטרית אחרת בקהילה כשנה לפני. ממש העלתה כל מיני נושאים, לאוזני כל הנוכחים ושאלה אותי עליהם כדי שארחיב. מול כל מי שהיה נוכח בחדר והיא לא ביקשה רשות לפתוח את התיק שלי מול כולם (גם לא ניתנה לי האופציה בכלל לשוחח איתה בפרטיות).
בסוף השיחה מנהלת המרפאה הציבה בפניי תנאי שלא אוכל להמשיך את הטיפול (החזרת העובר) אם לא אביא לה את כל התרופות שיש לי בבית. אציין שאלו היו משככי כאבים במרשם, לפי המרשם ובאישור רופא מהמרפאה שאני יכולה לקחת בזמן הטיפולים.
הכל מתועד ומוקלט אצלי, אבל בשיחה עם עורך דין נאמר לי שאין לי עילה לתביעה כי לא נגרם נזק. זה נכון? כי בפועל, אני לא מסוגלת ללכת לטיפול כרגע לבריאות הנפש כי אין לי מושג לאן זה יגיע! אני מתמודדת עם חרדות ודיכאון בעצמי וללא טיפול.

יש משהו שניתן לעשות בנושא?

שלום רב,

לפי התיאור שנתת נראה שהפרו את זכותך לפרטיות ולחסיון המידע הרפואי אולם אני חושש כי גם אני סבור מהתיאור הקצר שנתת שספק אם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית בשל הקושי להוכיח נזק קבוע בר כימות.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ילדתי לפני 3 חודשים בת. היא אובחנה עם לקות שמיעה. מסתבר שבלידה היו צריכים לעשות לה בדיקת שתן ל cmv ולא עשו. איזו בדיקה צריך לעשות עכשיו כדי לדעת אם נדבקה בוירוס? ואיפה עושים אותה?

שלום רב,

לכל ילוד לוקחים דגימת דם וניתן לבקש לבצע בדיקת דם ל - CMV על דגימה זו גם בחלוף מספר חודשים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סבא שלי, בן 90 כמעט אושפז באחד מבתי החולים בארץ ועבר הזנחה על גבול ההתעללות מצד אחות במחלקה.
בקצרה: כשביקש באמצע הלילה להתפנות (בעודו יכול ללכת אך צריך עזרה באמצע הלילה במיטה גבוהה), נתבקש לעשות את צרכיו בחיתול.
לאחר שסיים וביקש שיחליפו לו, האחות לא הסכימה להחליף לו ואף לקחה מידיו את לחצן המצוקה כדי שלא יפריע לה עד הבוקר. הוא נותר עם החיתול מלא כ6 שעות, בוש נכלם ובוכה.
האם יש מקום לתלונה על התנהלות האחות מעבר לנזיפה מצד מעסיקיה? אשמח לתגובות מלומדות של עורך דין מומחה מטעמכם. תודה

שלום רב,

לדעתי מדובר בהתנהלות אשר בהחלט מצדיקה בירור ובדיקה מעבר לנזיפה של הממונים שכן מדובר בהתעללות בחסר ישע על ידי מי שממונה על הטיפול בו. הדברים כמובן כפופים לבדיקה צפורטת של המקרה על כל פרטיו מעבר למתואר בפניה באופן כללי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי

ה-FDA פרסם באתר הרשמי שלו

רשימה של 22 תופעות לוואי אפשריות מהחיסון לקורונה:

* תסמונת גיליאן ברה (מחלת עצבים)

* דלקת מוחית חריפה

* דלקת בחוט השדרה

* דלקת קרום המוח

* פרכוסים / התקפים

* שבץ

* נרקולפסיה- קטפלקסיה

* אניפלקסיס (הלם אלרגי)

* אוטם שריר הלב

* דלקת קרום ושריר הלב

* מחלת כשל חיסוני

* מוות

* השלכות על הריון ולידה

* מחלות דימיאלינטיביות חריפות

* תגובות אלרגיות לא אנפילקטיות

* טרומבוציטופינה (מיעוט טסיות בדם)

* קרישה תוך כלית מפושטת

* תרומבואמבוליזם (פקקת ורידים)

* דלקת פרקים / כאבי מפרקים

* מחלת קווסאקי

* תסמונת דלקתית רב מערכתית בילדים

* מחלת החיסון מוגברת

האם במצב הדברים ולאור הסיכונים / סיבוכים / תופעות לוואי של החיסון, מותר לקבל החלטה לחסן את כל אזרחי ישראל בלי לתת את הדעת על התוצאות האפשריות של החיסון המסוכן הזה? האם ניתן יהיה לתבוע על רשלנות רפואית במידה ולאשם יגרם נזק רציני בשל החיסון של הקורונה?

הכוחות של חברות התרופות, ההשפעה האדירה שלהן ברמת ממשלות בכל מדינה חזקה בעולם ובעיקר בארצות הברית, הם שהובילו לאישור מהיר של חיסון שאף אחד באמת לא בטוח לגמרי שיעילות שלו כ"חיסון". ארגון הבריאות העולמי אמר וכתב שהחיסון רחוק מלפתור את משבר הקורונוה העולמי. האמת - מפחיד לקחת את החיסון. קראתי על עשרות אנשים שמתו מקורונה למרות שקיבלו את החיסון. בעוד כמה שנים יתחיל גל של תביעות רשלנות רפואית של נפגעי קורונה - כמו נפגעי הפוליו. אולי גרוע יותר כי החיסון ניתן ויינתן בקרוב לרוב אוכלוסיית העולם כנראה...

אלכס, ה"רשימה" של תופעת הלוואי שכביכול פורסמה על ידי ה FDA היא פייק ניוז ברמה הנמוכה ביותר או במילים אחרות, זה פשוט שקר עלוב. אין בין הרשימה שפרסמת לבין המציאות כל קשר וחבל שאתה עוזר להפיץ את השקרים האלה, שעוזרים לזרוע עוד פחד ובהלה מיותרים. באתר ה FDA יש מסמכים ברורים ומפורטים אודות החיסון - ממליץ לך לקרוא באתר ה FDA ולא להסתמך על מקורות מידע כוזב.

שלום,

איני מכיר את הרשימה הנ"ל ולמיטב ידיעתי נכון לרגע זה מבדיקות שנערכו בידי הגורמים המוסמכים כולל ה - FDA החיסונים בטוחים לשימוש.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"

נא לבדוק!!!

הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"

נא לבדוק!!!

הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"

נא לבדוק!!!

הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"

נא לבדוק!!!

הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"

נא לבדוק!!!

לא רשלנות רפואית ממש אך קצת דומה:
כאם, הגשתי תביעת נזיקין במחוזי יחד עם בני שנפגע (אלסוחה) בעקבות פיברומיאלגיה רצינית שפיתחתי מאז. בקדם משפט, ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הוצע שאקבל רק במייטיב נזק. וכנראה יימחק שמי כתובעת. אם אסכים -האוכל לתבוע מחדש?
אודה מאד להשתדלות להשיב ככל הניתן, ללא דרישה לבדיקת כל התיק...

שלום רב,

ככל שתקבלי פיצוי והתביעה שלך תדחה לא תוכלי לתבוע בשנית באותה עילה. מחיקת התביעה הינה עניין אחר והיא מאפשרת תיאורטית חידוש התביעה. חייבים להבין איזה הליך עומד על הפרק כדי להשיב לצערי.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי פרטני.

אני בת 22 לפני 6 שנים יום לפני גיל 16 ילדתי את בני בניתוח קיסרי בשבוע 37+2 היה הריון תקין. העובר היה במיקום טוב ומשקל 3070. בדיקת GBS היתה חיובית באותו היום של הלידה רק בחודש תשיעי.

אני מרגישה שעשו לי ניתוח קיסרי מיותר, וללא סיבה מוצדקת. אני סובלת המון מהגב כל חורף ובנוסף יש לי צלקת מכוערת מהניתוח . ואם הכניסו לקיסרי ,למה עשו אפדריול ? אני מרגישה שנעשה בי דברים ללא הבנה ולא מוצדק. אני מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין על המקרה הזה ולדעת האם לדעתכם אפשר לתבוע על מהלך הלידה.

שלום רב,

את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני ונשמח לסייע.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בתקופת הצבא עברתי ניתוח כריתה בעצם הזנב עקב פילונדל סינוס, לפניי 4 שנים בערך עברתי שוב את אותו ניתוח רק שהפעם הסתבר לי שנישאר חור באיזור, בכל אופן נכון להיום שוב חזר לי הפילונדל באותו מקום אז בפעם הראשונה שניגשתי לרופא כירורג נאמר לי ממנו שלא ניראה לו שינתחו כי האיזור מאוד מצולק יש בו חור ובקושי יש עור שאיתו יהייה אפשר לסגור את הניתוח, בפגישה השנייה איתו לאחר חודש שוב נתן לי אנטיביוטיקה וביקר שאתייעץ עם פרוקטולוג והוא עדיין בספק אם ינתחו, האם ישנו כשל רפואי? האם הגיוני שנישאר לי חור באיזור ללא תיקון? האם ישנה דרך לברר על הצלקות הנוראיות שיש באיזור? ואיך אני אמורה להמשיך לחיות עם זה ללא ניתוח נוסף? אני לא יכולה לשבת או לשכב שתנוחות מסויימות ומקום כואב ומפריש דלקת באופן קבוע. פרוקטולוג יש רק באפריל. מה אעשה עד אז?

שלום רב,

לצערי אין לי אפשרות לתת יעוץ רפואי בנוגע לטיפול הנדרש וכיצד מומלץ לנהוג. אם יתברר שהייתה התרשלות בטיפול הרפואי במסגרת הצבא יהיה קושי להגיש תביעת רשלנות רפואית שכן טיפול רפואי רשלני בחיילים אינו מאפשר הגשת תביעות בעילה של רשלנות אלא כנגד משר הביטחון להכרה בפגיעה עקב שירות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הרבה זמן לקח לי להחליט האם לפרסם את סיפור הלידה שלי או לא, עכשיו החלטתי שאולי זה יעזור לי קצת לשחרר את התחושות השליליות סביב הסיפור ולהתרכז בחיובי.

אז בקצרה- ילדתי באסף הרופא בתחילת יולי 2020, שבוע 36+6 בשעה 23:47, אחרי שירדו המים בשעה 6 בבוקר ואחרי שאושפזתי ל 3 ימים במחלקת הריון בסיכון (המדהימה יש לציין) שבועיים לפני כן בגלל צירים מוקדמים. התינוק נולד במשקל 3145.
ועכשיו באריכות- כאמור ירדו לי המים בשבוע 36+6, הגעתי תוך שעה לאסף הרופא בכוונה ובהצהרה לכל מי שנגע בי שאני רוצה אפס הפרדה. במיון יולדות היו מקסימים, עשו את הבדיקות הרגילות (פתיחה של 1 בקושי), מוניטור תקין אחרי שאכלתי שוקולד, לקחו בדיקת קורונה. שאלו אם אני רוצה לחכות לצירים במחלקה או לעלות לחדר לידה ולקבל זירוז פיטוצין. כיוון שלא רציתי להיות מחוברת למוניטור כל משך הלידה, ביקשתי לחכות להתקדמות לידה יותר טבעית. פה התחילו טיפה ללחוץ עליי, הרופאה שבדקה הלחיצה ואמרה שאם תוך 12 שעות זה לא יתקדם אז גם ככה אהיה חייבת זירוז ולא בטוח שיהיה חדר לידה פנוי- אמא שלי שהיתה איתי נלחצה ובסוף נכנעתי והסכמתי לפיטוצין. עליתי לחדר לידה ב 9 ואחרי מקלחת וקצת התארגנות חוברתי לפיטוצין ואנטיביוטיקה (gbs שלילי, אבל לפי הנוהל זה נחשב לידה מוקדמת) ומוניטור בשעה 10.

המיילדת הראשונה (רותם) היתה קסומה וחבל שבשעה 15 סיימה משמרת. כמובן שלא היתה ממש התקדמות, התחילו צירים בקטנה, בלי פתיחה כמעט. אציין שהייתי עם מסכה כשהיו אנשי צוות איתי בחדר תמיד.
פעם אחת בלבד המיילדת השנייה נתנה לי לרדת מהמיטה כדי להתקלח ולהיות קצת על הפיזיו, ואז כבר התחילו הצירים הכואבים וביקשתי אפידורל, בשעה רבע ל 18 המרדים הגיע, כשאני רק עם פתיחה של 2 וקצת, אבל צירים של פיטוצין זה כואבבבב. מפה העניינים התחילו טיפה להידרדר... האפידורל עבד יופי (צד אחד יותר מהשני באופן מוזר), אבל לא חוברתי לקטטר ושתיתי המון מים! המיילדת אמרה לי לנסות לשחרר שתן לבד, ולא הצלחתי. ניסיתי לבקש ממנה שתבצע קטטר והיא אמרה שאם עד 21 לא אעשה פיפי היא תעשה זאת. למי שלא יודעת- שלפוחית מלאה מעכבת התקדמות לידה...
ב 20 הגיעה הרופאה התורנית ובדקה אותי, ולשמחתי הכריזה שאני בפתיחה מלאה ספינה -2 ושעוד שעה אני יולדת, יחד איתה היתה המיילדת הראשית במשמרת. הרופאה בפירוש אמרה לה "יש לך 2 לידות במקביל, את הולכת לבקש עוד מיילדות?" והמיילדת הראשית ענתה שהכל בסדר, ניגשה אליי לעמוד העירוי והורידה לי את קצב מתן הפיטוצין!

ציינתי בפניה שאני מרגישה שאני צריכה קטטר, והיא אמרה שכשהמיילדת שלי תתפנה היא תעשה זאת. מאותו רגע כבר לא ראיתי את המיילדת שלי, היא התחילה ליילד את היולדת בחדר הצמוד (שמעתי הכל) וזו היתה לידה ארוכה- היא הגיעה אליי רק 3 שעות לאחר מכן, ב 23.
חזרתי וביקשתי מהמיילדת הראשית, שנכנסה אליי פעם בשעה, שיבוצע קטטר ופשוט התעלמה ואמרה שכבר המיילדת שלי מסיימת. בסוף הייתי בלי קטטר משעה 18 עד 23. כשסוף סוף המיילדת שלי נכנסה אליי, היא רק התלוננה כמה קשה עבדה בחדר הצמוד ואז ממש נדהמה מכמה השלפוחית שלי מלאה.

מייד אחרי זה היו חילופי משמרת, והמיילדת החדשה שקיבלתי הגיעה עם מתלמדת, ואז נכנסה הרופאת מחלקה והתחילה להגיד שזה לא בסדר שעוד לא יילדו אותי, שזה לא בריא שיולדת נמצאת 3 שעות בפתיחה מלאה ואם תוך שעה אני לא יולדת היא מורה על קיסרי. פה כבר נלחצתי, והיה לי ברור שההתנהלות שלהם לא היתה תקינה.

באמת החליטו "להתלבש" עליי מאותו רגע, והרופאה נשארה לחלק מהלידה, לצערי גם לחצה לי על הבטן בלי להודיע או לבקש אישור, מה שגרם לי להקיא מייד אחרי. הכל בגלל הלחץ להתקדם עם הלידה.

שלב הלחיצות לקח כחצי שעה, התינוק יצא עם כף יד צמודה לכתף וגם זה הלחיץ אותם. כל התהליך הרגיש לי לא תקין... בעקבות זאת אני סבלתי ממספר קרעים לא נעימים ולתינוק נשברה עצם הבריח...

לאחר הלידה נאמר לי שלתינוק היה טיפה קושי בנשימה ולכן לא אושר לי אפס הפרדה, לא נתנו לי להניק מייד ואפילו לא נתנו לנו עור לעור, גם לא השהו חבל תבור בכלל. עטפו אותו, נתנו לי להחזיק אותו כ 10 דקות בזמן לידת השילייה והורידו לתינוקייה.
עברתי תפירה ע"י רופאה מתלמדת, שנורא התקשתה וזה לקח לה קרוב לשעתיים, היא אמרה שיש דימום שהיא לא מוצאת מאיפה בא ושכל נגיעה שלה עושה שם קרע נוסף, ואז הסתבר שהמיילדת המתמחה לא כיווצה לי את הרחם מספיק לפני כן, ורק כשהרופאה הראשית חזרה היא נתנה לחיצה מספיקה שהוציאה המון המון דם ושהדימום שהרופאה המתמחה ראתה הגיעה משם בעצם ולא מקרע שהיא פיספסה- מה שאומר שעברתי כמה תפרים שלא באמת הייתי צריכה כנראה.

אלו היו השעתיים הכי קשות בכל הלידה, כשאני בלי התינוק, עוברת עוד ועוד תפר ומתפללת שזה ייגמר (בקושי יכלתי לשבת שבועיים אחרי).
עליתי למחלקה בשעה 2 בערך וחיכיתי לשעה 6 שאחות תגיע לעזור לי לקום, ומייד הלכתי לתינוקייה.

הסתבר שהתינוק שלי עוד לא עבר בדיקת רופא ולא נתנו לי לקחת אותו עד אז. הייתי פצועה בטירוף, לא יכלתי לשבת שם, אז חזרתי לחדר בלב כבד. אף בדיקה או טיפול בתינוק לא נעשה בנוכחותי, כל שעה בערך הלכתי לתינוקייה עד שהסכימו לי לקחת אותו לחדר ושם הוא נשאר עד שקיבלתי אישור לעבור למלונית בשעה 14. גם אז לא יכלתי לקחת אותו בעצמי, הייתי צריכה להחזיר אותו לתינוקייה ולעלות לבד למלונית, כי בדיוק היו חילופי משמרת והרופא לא הסכים לעשות לו בדיקה ולאשר שיעבור למלונית. אז שוב הופרדנו לבערך חצי שעה.

מבחינת המחלקה הרגילה באסף הרופא- לא היה נעים שם בכלל, הבדל שמיים וארץ לעומת מחלקת הריון בסיכון שנמצאת באותה קומה כמו מחלקת אפס הפרדה. אומנם הצלחתי לקבל יועצת הנקה שכן עזרה לי מאוד, אבל שותפתי לחדר ממש לא הצליחה (חדר של 3, אבל בגלל הקורונה המיטה האמצעית בכל חדר נותרה פנויה). לא הצלחתי אף פעם להשיג אחות, לא ניגשו אלינו כלל, היחס היה אפסי, התנאים אפסיים ממש. מזל שעברתי מייד למלונית.
לסיכום, עבור מי ששרדה עד פה, הלכתי לבית חולים אסף הרופא בגלל ההמלצות על מחלקת אפס הפרדה, וההתנהלות של הצוות ביולדות, לדעתי, פשוט מנע ממני את החוויה הזו. כל כך ציפיתי לעור לעור הראשוני, להנקה מייד אחרי הלידה (הוא הספיק לקבל פעמיים תמ"ל עד שלקחתי אותו, מאז הוא על הנקה מלאה), לאפס הפרדה הזה. לא תיארתי לעצמי שאלד בכזה לחץ ובעקבות זאת אני והתינוק שלי גם נסבול מפציעות פיזיות. הלידה שלי היתה יכולה להיראות אחרת אם רק היתה מיילדת פנויה ולא הייתי צריכה לחכות 3 שעות עם פתיחה מלאה.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה האישית שאין לי ספק שתסייע לרבות מהקוראות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לפני כיומיים אמי בת 77 שברה את רגלה בזמן נפילה בבית (ברך תותבת) ופונתה לבית חולים תל השומר גיבסו אותה והעבירו לאישפוז. לאחר צילומים ו ct. החליטו שצריך לבצע ניתוח. לאחר יומיים באישפוז שלדעתי בעצמם בזבוז זמן, החליטו היום בישיבת הרופאים לנתח אותה רק ביום שלישי הבא. (ז"א שאמי תשב כ 7 ימים בהמתנה לניתוח שבר ברך תותבת) טענת בית החולים היא שאין מקום.

אני אמי ומשפחתי חוששים מאד בנוגע להחלטת העיכוב ולא רוצים שייגרם לה נזק רפואי בלתי הפיך בגלל המצב הזה. כרגע נמצא בין הכסאות. מה אפשר לעשות לפני שיהיה מאוחר מדי מדי?

שלום רב,

הנושא של המתנה לניתוח מהווה לעיתים קרובות סלע מחלוקת בין המטופלים ובני משפחותיהם לבין הצוות הרפואי, קשה למדי לתקוף משפטית החלטה לדחות את הניתוח גם אם החלטה זו לכאורה גורמת סבל מיותר למטופל כי הצוות הרפואי תמיד יכול לטעון כי ההחלטה על דחיית הניתוח הינה בשל שיקולים רפואיים ומערכתיים ובפרט צורך לבצע ניתוחים אחרים דחופים יותר.
אם בשל הדחיה ייגרם חלילה נזק ממשי קבוע ניתן יהיה עם זאת לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית בהמשך.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום רב,
בת 46, נשואה, אם לשני בנים.
בשנת 2011 עברתי תהליך ivf עקב בעיות זרע של בעלי,
את תהליך ה ivf עברנו במחלקת ivf בבית חולים באיזור השרון. בסיום התהליך, שהיה קשה לי מאוד נולד לנו בן.
בשלב המשמח שהתבשרתי שאני בהריון, נתבשרתי שנשארו 5 עוברים מסוג בלסטוציסט במחלקה שהועברו להקפאה (בידי קיימים מסמכים). כאשר נכנסתי להריון מחלקת ה ivf עברה למשכנה החדש בבניין סמוך וכאשר הגעתי לבקר עם בני התינוק שבנתיים כבר נולד ביקרתי במבנה החדש.
כל זה קרה לפני 10 שנים.
במהלך השנים הללו חשבתי לעצמי מתי יהיה זמן מתאים לתינוק נוסף, היות ויצאתי ללימודים ארוכים, עזבתי את המחשבות הללו.
לפני מס ימים התקשרתי למחלקת ה ivf במטרה לבדוק אפשרות להפשרת המוקפאים שלי. תשובת המעבדה היתה שאין לי עוברים מוקפאים....
הסברתי שבהחלט יש לי ומעבר לזכרוני שיש, יש לי מסמכים שמאשרים זאת.
בנתיים, בדקתי מה החוק אומר בעניין וגיליתי שב 5 שנים הראשונות היחידה אמורה לשמור לי על העוברים בהקפאה ללא תשלום ולאחר מכן ליצור איתנו קשר על מנת לדעת אם נרצה להמשיך בהקפאה בתשלום או להשמיד את המבחנות. כמובן שאף אחד לא יצר איתנו קשר, לא הגיע שום מכתב רשמי ולא חתמנו על טופס הסכמה להשמיד את המבחנות.
בתחושה שלי במהלך המעבר של היחידה למשכנה החדש (שקרה ממש בתחילת ההריון שלי) הם איבדו את המבחנות שלי ולכן גם לא יצרו קשר בתום חמש שנות ההקפאה הראשונות....
איך להמשיך בבירור מכאן?
אני חוששת שבית החולים ינסה לטייח את המקרה או ימציא תירוצים, מעבר לכך אני באמת רוצה לדעת לאן נעלמו העוברים המוקפאים שלי? מיותר לציין שבגילי כיום אינני בטוחה שכדאי לעבור שוב תהליך מלא של ivf, וסמכתי על כך שיש לי מוקפאים להחזרה....
התסכול גדול!
אשמח לעצה כיצד להתנהל מול בית החולים כרגע.
תודה.

גאיה שלום,

המקרה שאת מתארת בהחלט מעורר סימני שאלה באשר לאיכות הטיפול בעוברים המוקפאים, ציינת בצדק כי יש נוהל ברור לגבי שמירת העוברים וקבלת הסכמה מההורים בנוגע לוויתור עליהם ונראה שנוהל זה הופר במקרה זה.

משרדנו טיפל ומטפל במספר תביעות בנושא של אובדן עוברים מוקפאים, אני מכיר את הנושא מקרוב ואת מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני לייעוץ פרטני.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
072-3340001

שלום , אמא שלי סובלת מנסיגת חניכיים , מה שגורם לדלקות חריפות ושיניים שיוצאות מעצמן , טופלה ע"י רופא שיניים כירוגי שהיה אמור לעשות כ14 שתלים ובגלל מצבה הכלכלי הקשה הוא הסכים שהיא תשלם לאט לאט כמה שתוכל,חשוב לציין שהיא עוד לא התחילה לשלם לו ... עשה לה רק צילום פנורמי (למרות שבשביל שתלים חייבים סיטי רק שהיא לא ידעה את זה)התחיל בקצב מאוד מהיר לעקור שיניים בלסת העליונה והתחתונה וישר היה מכניס את השתלים באותו היום עם כתרים זמניים , את הלסת התחתונה "סיים" ( זאת אומרת שם את השיניים הסופיות שניראות כמו תותבות מגוש אחד של אקריל) ולפני שהתחיל את העליונה דרש 7000שח מיידית אם לא הוא לא ממשיך את העבודה , לאמא לא היה סכום כזה והוא פשוט ניתק כול מגע ולא עונה יותר לטלפון וכו' , רק שהוא השאיר אותה(כבר שנה עכשיו) עם לסת עליונה עם כתרים זמניים(שאמורים להחזיק מקסימום חודש) שפשוט לא אמורים להיות שם נופלים כול הזמן וכאבים באיזור השתלים עצמם .
אז היא פנתה לרופא אחר על מנת שידביק לפחות את אחד הכתרים חזרה הוא עשה לה בדיקת סטטוס ואז הוא חשכו עיניו , הוא גילה:
1 שכמה שתלים נדחו על ידי הגוף ובגלל זה הכאבים .
2 שיש שתלים שזזים כי חסר שם עצם.
3 שאין כזה דבר לעשות שתלים בלי בדיקת סיטי חוסר אחריות.
4 הוא היה חייב לעשות לה השתלת עצם ואז לתת שהחניכיים יאחו ורק אז אחרי כמה חודשים לעשות שתלים .
5 שהוא לא עשה ככ הרבה שתלים אלא עשה גשרים זאת אומרת על כול שתל 3 או 4 שיניים דבוקות , עבודה מכוערת של עובד בניין...
קיצר חתיכת עבודת קצבים הוא עשה שם .... אבל לאמא אין כסף לתקן והיא מפחדת עכשיו לחזור אליו...( גם אם היה כסף )
היום שתל אחד(שכולו חלודה) הכולל 4 שיניים קדמיות נפל ... אשה בת 56 עם חור ריק משיניים באמצע הפה ומסמר.... תתארו לכם.
הייתה פה הרבה רשלנות רפואית אז נכון היא עוד לא שילמה אבל הוא דורש כסף שהיא "חייבת" לו עד כה.

פגשנו כמה מומחים כולם אומרים שזה קטסטרופה וחוזר שפיות ואחריות מה שהוא עשה בצורה שהוא עשה וצריך להוריד הכול ולהתחיל מאפס.

כמה כאב פיזי עוגמת נפש במיוחד שה"רופא" הזה מספר לכול מי שרוצה לשמוע שאמא שלי גנבה אותו ולא שילמה לו על כול " העבודה " שעשה!

שאלנו אנשים שטופלו אצלו בעיר כולם סיפרו שהוא עשה להם עבודה על הפנים ועם כולם הוא עובד באותה צורה של " אם אין לך כסף אני אטפל בך ותשלם כמה שאתה יכול קצת כול פעם " זאת השיטה!

יש פה כמובן עילה לתביעה, נכון, או שאני טועה?

שלום רב,

אני מניח מהתיאור שלך שיש מקום לבחון ברצינות תביעת רשלנות רפואית במקרה זה בפרט נוכח התרשמות רופאי שינים נוספים מטיב הטיפול ותוצאותיו.
עם זאת הערכה רצינית ומבוססת צריכה להתבסס על מלוא התיעוד הרפואי כולל צילומים והיא תעשה על ידי רופא שינים שיערוך לאחר מכן חוות דעת רפואית בכתב המבססת את טענות ההתרשלות ואת הנזק שנגרם.
רצוי לפנות בשלב ראשון באופן מסודר אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה וסיוע בקבלת מלוא התיעוד ופניה למומחה הרפואי המתאים לקבלת חוות דעת.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין

הרופאים אומרים, רק עכשיו כשאני חודש לפני לידה (!) שיש לתינוק שלי בעיה רפואית נדירה שאובחנה רק במקרה (ובאיחור משמעותי) המקרה שלי נקרא המיוורטברה - פגיעה בחוליות עמוד שדרה של העובר, החוליות שקרובות לאגן, לצערי הרופאים אומרים שלא נתקלו במקרה הזה עדיין ולא יודעים לתת לי תשובות חד משמעיות וברורות מה יהיה עם הילד לאחר שיוולד. אומרים רק שיש מצב למעל 50% נכות באיזורי הרגליים, ישיבה, עמידה, הליכה, וגם יכול להיות שלא.

אציין כי עברתי את כל הבדיקות שהרופאים שלחו אותי בהריון וכולן היו תקינות. עשיתי סקירת מערכות ולא אמרו לי כלום. רק לפני שבוע בבדיקת אולטרסאונד ראו משהו מוזר ושלחו אותי לסקירה מכוונת ואז מצאו את הפגם הזה שנקרא המיוורטברה.

ברור לגמרי שלא נעשה הפלה בשבוע כל כך מתקדם. בעלי ואני עדיין בהלם מוחלט. אין מידע ואין תשובות על הבעיה הרפואית הנדירה הזאת. נראה שלרופאים אין מושג. מלחיץ מאד.

רציתי לדעת מה דעתכם על המקרה הזה? מה אתם מציעים לעשות? האם אפשר לתבוע את הרופא שליווה את מעקב ההריון ולא אבחן את המצב הנדיר והמורכב הזה בחודשים הראשונים, בסקירת המערכות הראשונה שעשיתי? האם זה הגיוני שלא רואים את הבעיה הזאת עד שבועות ספורים מהתאריך המיועד?

שלום רב,

אין לי לצערי כל דרך על בסיס המידע החלקי וללא מסמכים רפואיים להעריך האם הייתה אפשרות לגלות את הבעיה בשלבים מוקדמים יותר של ההיריון. ככל שלא תפסיקו את ההריון מומלץ לשמור את התיעוד הרפואי ממעקב ההריון ובפרט דיסקים של סקירות מערכות או תמונות ולערוך יעוץ עם עורך דין בהמשך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ו/או רפואי ולא בא להחליף יעוץ רפואי או משפטי

אני ועוד כמה בנות עברנו אצל אותו מנתח ניתוח אף - כבר שנתיים אני לא נושמת כמוני יש עוד הרבה.

היחס שלו היה גרוע ומן הסתם גם העבודה,
חלק מהבנות עברו ניתוח חוזר ושילמו מלא כסף לאחר מכן, חלק לא נושמים בכלל וחיים עם זה,
דבר ראשון האם יש עילה לתביעת רשלנות רפואית נגד הרופא?

יש הוכחות שלא היתה בעית נשימה לפני,
דבר שני בגלל שזו הייתה החוויה שלי ממנו דאגתי להגיב בפוסטים בקבוצה של ניתוחי אף,
שהיחס שלו היה ממש גרוע, ולי הוא הרס את הנשימה, ומבחינתי הוא סנדלר ולא רופא ,
הוא שלח לי מכתב מאיים מעורך דין,
שהוא תובע אותי על 200 אלף שקל נזקים למוניטין שלו!
מה עושים במצב כזה?

שלום רב,

לנושא הרשלנות הרפואית - ניתוח אף אסתטי עלול לגרום לקשיי נשימה לעיתים בשל התרשלות באופן ביצוע הניתוח ולכן כדי להעריך אם זהו המקרה אצלכן יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא מומחה בתחום א.א.ג, כדאי לפנות תחילה באופן מסודר בפגישה אל עורך דין מנוסה בתחום ואת מזומנת לפנות אלינו ליעוץ.
יש להיות זהירים לגבי התבטאויות ברשת בנוגע למקרה על מנת שלא תעלה טענה של לשון הרע, איני עוסק בתביעות לשון הרע וכדאי להתייעץ עם עורך דין בתחום זה.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

רציתי לשאול שאלה עקב מקרה שקרה במשפחתי ודי יצאתי מבולבלת ממנו.
הזעקנו צוות רפואי הביתה ע"י לחצן מצוקה של חברה פרטית.
הגיעו אלינו שני אמבולנסים מחברות שונות וגדולות (שלא נזכיר את שמן כעת).
היו חילופי דברים וויכוחים בין אנשי הצוות ומתוך סקרנות חיפשתי מידע באינטרנט ולצערי לא מצאתי, אוליי מישהו יוכל לשפוך אור על הנושא.
האם בחוק מוגדר ארגון ספציפי שעליו מלאכת פינוי מטופלים לביה"ח?
במידה והגיעו צוות אמבולנס רגיל וצוות טיפול נמרץ מארגונים שונים, ההיגיון הבריא אומר שהרופא בטיפול הנמרץ יתן את המילה האחרונה, האם ישנו איזה חוק שטוען כי על הרופא לקבל אישור לפינוי מהארגון השני?
האם חוקי לומר לאמבולנס מארגון פרטי שהגיע קודם לאירוע שהוא לא זה שימשיך את הטיפול במטופל והוא יפונה ע"י ארגון אחר?
רק אדגיש שמה שמעניין אותי זה מי יכול לבצע את המטלה הזו או מה הדרישות לכך מבחינה חוקית ופחות עיניין תשלום או הסכמי עבודה מול קופות החולים.
תודה רבה על תשובותיכם!

שלום רב,

למיטב ידיעתי למגן דוד אדום מגיעות כל קריאות החירום ולפי חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות מד"א אחראי על הזנקת כוננים מורשים לטיפול במקרי חירום.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היי,

איך אני יכולה להתלונן על רשלנות רפואית?
לפני כמה חודשים עברתי אולטרסאונד צוואר עקב מישוש בלוטה מוגדלת ואכן יצא 2 בלוטות לימפה מוגדלות בצד שמאל צוואר קדמי.

נשלחתי לביצוע fna וכשהגעתי לבדיקה, בדקו קודם כל עם אולטרסאונד כדי לראות איפה בדיוק לדקור והופ, לא מצאו שום בלוטות. התעקשתי והראיתי להם שוב ושוב איפה הבלוטות המוגדלות ולא משנה כמה חיפשו לא מצאו אותן. מנגד, בצד השני מצאו בלוטות מוגדלות אחרות והחליטו לדקור ולשאוב משם בטענה שבצד שמאל נעלמו הבלוטות. הבדיקה היתה סיוט וסבלתי מכאבי תופת במשך כמה ימים לאחר מכן.
היום כעבור כ3 חודשים הגעתי לאולסטרסאונד מעקב והפתעה! הבלוטות בצד שמאל עדיין קיימות ואפילו גדלו במעט. לא נעלמו ולא נעליים. טכנאית האולטרסאונד היתה בהלם כשסיפרתי לה על מה שקרה בfna ועל זה שלא ראו את הבלוטות הרלוונטיות ודקרו פעמיים סתם במקום לא רלוונטי.

יש מה לעשות עם המקרה הזה? מרגישה בסיוט, וכנראה אצטרך לעבור את הfna המחריד הזה שוב בצד שמלכתחילה הייתי אמורה לעשות רק בגלל הטעות שלהם.

שלום רב,

כדי להעריך את המקרה בצורה מסודרת יהיה צורך לעיין בתיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים. הקושי במקרה גודמת במקרה שאת מתארת הינו כי ככל הנראה לא נגרם נזק קבוע בשל ההתרשלות גם אם תוכח ואז עולה השאלה האם עלויות ניהול התביעה יצדיקו את הגשתה מבחינה כלכלית שכן הפיצוי במקרה של נזק שאינו קבוע הוא מתון ביותר מבלי חלילה להקל ראש בסבלך.
מציע לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה והיקפה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

הייתי בבדיקות היום במכון אולטראסאונד לבדוק שהכל תקין לצערי התברר לי שהשק הריון לא תואם את תאריך המחזור האחרון ולכן זה לא תקין שלחו אותי למיון הלכתי למיון לפי תאריך המחזור האחרון שוב אמרו לי לא תקין...

הרופא אמר לי לתאם תור לביצוע הפלה אבל קודם לפנות לוועדה תמימה לגמרי הלכתי לוועדה הכל באותו בית חולים מהרגע להרגע תיאמו לי תור לגרידה לעוד שבוע וחצי!

לא רק שאני סובלת מכאבים אני גם צריכה להסתובב עם משהו לא תקין בתוך הגוף שלי כמובן שהבעתי את דעתי ואמרו לי ״זה נורמלי״ ״ככה מתנהלים זה לא מסכן חיים״ הגעתי לבית התקשרתי לרופא פרטי ותיאמתי תור להפלה כבר מחר.

רציתי לשאול אם זה באמת תקין לשלוח אותי לבית עם הריון לא תקין? האם אין כאן רשלנות רפואית שנותנים לאשה להסתובב שבוע שלם עם תינוק פגוע ולא תקין שגדל בבטן שלה?
חיבת לציין שאני סובלת מכאבי תופת כבר שבוע ואני כמו סמרטוט... מה אתם אומרים?

שלום רב,

למיטב ידיעתי בשבועות מוקדמים אכן תור להפסקת הריון ברפואה הציבורית יכול לקחת גם שבוע וחצי, זה בוודאי אינו נעים ועלול לגרום עוגמת נפש אולם איני בטוח שמסכן את האישה, יש לבחון זאת עם גניקולוג.

בברכת בריאות ובשורות טובות,
עורך דין עופר סולר

לידה ראשונה, שבוע 40, כמה ימים מרגישה כאב בגב, במפשעה ובירכיים, לא מתייחסת לזה במיוחד. 40+5, 15.10, הולכת למעקב בקופ"ח, ב"ה הכל טוב. חוזרת לבית, בשעה 15:00 שוב מרגישה את הכאב במפשעה ובגב, אך בצורה קצת שונה. אומרת לבעלי מנחם שמשהו מוזר קורה, מבקשת שיחזור לבית. בינתיים אני עושה אמבטיה ודואגת להוציא הפנייה למיון כי מי חשב שזה צירים? רק רציתי להיבדק.

מנחם חזר לבית, עוזר לי להתארגן, מארגנים תיקים ונוסעים לאסף הרופא מירושלים בשביל לידת מים.

בדרך שמתי מוזיקה מרגיעה, הצירים היו ממש נסבלים ועברו בצורה טובה.

הגעתי למיון יולדות, המיילדות הסתכלו עלי ואמרו: "את לא נראית בלידה, אבל אם את רוצה בדיקת פתיחה נעשה לך". אז לבקשתי ובהסכמתי בצעו בדיקה, והפלא ופלא - פתיחה 5

הייתי בהלם, חשבתי נצטרך לחזור הביתה אחרי הבדיקה בבית החולים.
מיד דאגו להכין לי חדר לידה, כשאני שומעת בחוץ את המיילדות מדברות עלי שלא להאמין לידה ראשונה כל כך רגועה ובפתיחה 5!
בחדר נפחו את הבריכה והחלו למלא אותה, הצירים נהיו מאתגרים יותר, כבר התחננתי שיסיימו למלא את הבריכה. כשנכנסתי לבריכה הייתי כבר בפתיחה 7, תוך כשלוש שעות הגעתי לפתיחה 10. נשימות, מוזיקה, מנחם שתומך בי בטירוף ומעודד, מיילדות שנכנסו שוב ושוב בהלם מהרוגע (מנחם סיפר לי בדיעבד, אני לא שמתי לב לכניסה וליציאה של המיילדות). לא זכור לי שעשיתי נשימות, אבל הייתי מאוד נוכחת, הסתייעתי גם בגז צחוק ובעידוד של מנחם, הייתי בתנוחת כריעה-ישיבה במים.
שלב הלחיצות - בתוך המים לחצתי 3 שעות. 3 שעות שהראש בקושי מתקדם. המיילדות ניסו לנטר אותי במים אך כמעט כל הלידה לא הצליחו כי זזתי הרבה. ואז קראו לרופאה.

הרופאה נכנסת, לא סימפטית בעליל, מתעקשת שאצא מהמים כדי שתבדוק אותי. האמת, שכבר הייתי מיואשת. רציתי רק שהתינוק יצא. הצירים היו ממש תכופים, זה היה כמו ציר אחד ארוך במשך שעות.

מצד אחד - בדיעבד מבינה את הרופאה. לא הצליחו לנטר אותי במים, בניגוד לפרוטוקול (האם הפרוטוקול תקין או לא זה כבר סיפור אחר...). מצד שני, ההתעקשות לצאת מהמים לדעתי הייתה מיותרת. בכל מקרה, בגלל שכבר לא היה לי כוח, יצאתי, שכבתי על הצד, הן בצעו בדיקה וניטור וראו שהכל תקין ב"ה. הרופאה אמרה - "וואקום או חתך? מה את רוצה? לפי הפרוטוקול אפשר עד 3 שעות של לחיצות מפתיחה מלאה, וכבר עברת את זה, וגם שעה שלמה שהראש באותו המקום ללא התקדמות". אמרתי שאני מעדיפה לחכות להתפתחות טבעית של הלידה. הרופאה יצאה.

המיילדות שאלו אם אני רוצה לחזור למים. אמרתי שלא כי דווקא היה לי נוח על הצד וממש לא היה לי כוח לקום וללכת.

המשכתי בלחיצות, הראש לא מתקדם. המיילדות ביקשו שאשכב על הגב. ואני כבר מיואשת, עושה מה שצריך. בהסכמתי הן עזרו לי בכל ציר עם הכנסת אצבעות בניסיון לעזור לתינוק לצאת.
אחרי עוד שעה של לחיצות התינוק יצא.
16.10, בשעה 3:17 בלילה, 3300 גרם של מתיקות!

סך הכל 4 שעות מאתגרות ממש של לחיצות. הרגשתי שנגמר לי הכוח. שאני מוכנה לעשות הכל, רק שיצא.

שמו את התינוק עלי, השהיית חבל הטבור, פיזית לא הצלחתי להחזיק אותו, ניסיתי להניק לכמה שניות וכשזה לא צלח ביקשתי ממנחם שיקח אותו. פחדתי שיפול ממני.

הייתי גמורה, חלשה, חיוורת. לא דיברתי או תקשרתי. מנחם חשב שנכנסתי להלם או לדיכאון חלילה.

ואז שלב בדיקת ה"נזק".

הגיע רופא לבדוק את הקרעים, ראה שזה קצת יותר רציני, קרא לרופא אחר. הרופא השני קרא לרופאה שלישית, ואז הוחלט להזניק מהבית את מנהל המחלקה, פרופסור, שיבצע את התפרים בעצמו.

אחסוך את כל זמן ההמתנה לניתוח ולרופא (4 שעות). 4 שעות בהן אני לא כאן, פשוט בהיתי, בקושי תקשרתי, והתינוק לידנו.

הפרופסור הסביר שאצטרך ניתוח בהרדמה מלאה עם טובוס. נכנסתי ללחץ מטורף! בכיתי. אני בעצמי פראמדיקית במקצוע ומרדימה ומנשימה אנשים, ופתאום אני המטופלת? הזיה!
הפרופסור היה מקסים!! הרגיע אותי בטירוף והסכמתי לניתוח. קרעים בדרגה 3.

משתדלת לא לחשוב מה היה קורה "אם".... אם הייתי נשארת במים, אם המיילדות לא היו מכניסות אצבעות (למרות שהסכמתי), אם הן היו תומכות קצת יותר בפרינאום, אם הרופאה לא הייתה מבקשת ממני לצאת...

משתדלת מאוד להאמין שהכל מלמעלה, ולא לשפוט את עצמי על ההחלטות שקיבלתי באותו הזמן.
מפה לשם בהתאוששות, ואז במחלקת יולדות.

יום וחצי במיטה לא מצליחה לקום, קטטר, אפס הפרדה כשמנחם מטפל כמעט באופן מלא בתינוק!
ואז הצלחתי לעמוד פעם אחת, ופעם אחרת ללכת קצת ולחזור למיטה, ואז עוד קצת. ביום השני הצלחתי ללכת עם תמיכה של העגלה של התינוק, ואז יאיייי, הוציאו לי קטטר. ביום הרביעי הצלחתי לראשונה ללכת לשירותים, כל האחיות במחלקה והרופאה התורנית מלאו כפיים ושמחו.
כל דבר היה מורכב, ומנחם לידי מעודד אותי כל הזמן! כל כך הייתי צריכה אותו. לא הייתי עושה כלום מזה בלעדיו! לא פשוט בכלל להיות במצב כזה כשלפני הייתי עצמאית לחלוטין ובעצמי טיפלתי באנשים במצבים כאלו.

ביום השני אחרי הלידה ביקשתי שיעשו לי ספירת דם כי הייתי מאוד חלשה וחיוורת, אך האחות אמרה שבטח עשו בניתוח ואין צורך. התעקשתי, ואז בצעו, המוגלובין 7 כשהגעתי ללידה עם 13. מיד קיבלתי מנת דם.

ההתאוששות, בעבר ובהווה, לא קלה בכלל. כל הזמן הזה, ועד עכשיו, סובלת מאוד מכאבים בעצם הזנב. עדיין לא מצליחה לשבת או לשכב (כבר 12 יום מהלידה). גם התפרים לא נעימים בכלל.

אבל, וזה אבל גדול, בסך הכל עד סוף הלידה היה מהמם! וחשוב לזכור את זה! לא להכליל את כל סיפור הלידה כטראומטי, מפחיד, מזעזע. חשובה כל כך ההפרדה הזאת, לראות את הטוב, והיה הרבה, בכל הסיפור.

מתפללת ומקווה בעזרת ה' שאצליח בקרוב לשבת ולשכב ללא כאבים, שאוכל להניק בצורה מיטבית, לשמור על התינוק ולטפל בו עצמאית.
ומאחלת לכן חוויות לידה טובות ומעצימות מבחינה פיזית ומנטלית!

אילנה שלום,

תודה על השיתוף בחוויה האישית של הלידה, מאחל לך בריאות שלמה והרבה נחת !

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היי רצית לברר אם יש עילה לתביעה..
הבן שלי נולד עם כליה אחת תקינה והשניה עם תפקוד נמוך
היינו במעקב בבית חולים בדרום ולאור תוצאות המיפוי אמרו לנו שהכליה מתפקדת 22% ולכן ממליצים לעשות ניתוח שלפחות התפקוד הזה יישמר ולא ידרדר והרופא אמר שבמקרים שהכליה עובדת פחות מ15% הם לא מנסים לעשות ניתוח לנסות להציל את הכליה אלא ישר מוציאים את הכליה.

לאחר ההמלצה לעשות ניתוח החלטנו ללכת לעבור את הניתוח בבית חולים אחר עם הממצאים האלו הילד עבר ניתוח ולאחר מכן עבר שוב מיפוי כליות בבית חולים שנותח והממצאים הראו שהמיפוי לפני הניתוח שבאנו איתו מבית חולים בדרום בכלל טעו בחישוב של המיפוי והכליה תפקדה 8% ולא 22% משמע שהילד עבר סתם ניתוח ועכשיו עבר ניתוח נוסף להוצאת הכליה.

האם יש לי עילה לתביעה בגלל רשלנות רפואית במקרה הזה?

שלום רב,

כדי להעריך אם יש עילה לתביעה יהיה צורך לקבל את התיעוד הרפואי המלא ולהתייעץ עם מומחה בתחום נפרולוגית ילדים. אם יתברר שאכן בשל טעות בחישוב תפקוד הכליה נעשה ניתוח מיותר ניתן לקבל פיצוי בגין כך.

מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לכולם.
לפני כ4 שנים נפלתי כשיצאתי לבלות, לאחר שהלכתי לרופא משפחה אחרי כמה מישושים ברגל הוא אמר שאין לי כלום למרות שכאב לי בטירוף נתן לי משחה ואמר שאין צורך בצילום...

טיפלתי במשחה ואני גם משתמשת במשכי כאבים עקב כאבי גב ומחזור חזקים אז אולי לא הרגשתי כל כל שהיה לי שבר עד עצם היום הזה.
כואב לי ברגל וזה מקשה עלי בהליכה הלכתי לעוד רופא אורטופד עשו לי צילום ונאמר לי שהיה לי סדק ושלחו אותי לעשות מידות למדרסים כאם חד הורית לא יכולה להסכים לעצמי מדרסים עקב המחיר ולמרות ההשתתפות אז שמה נעלי ספורט וככה פחות כואב אבל עדין מקשה על סדר היום בזכות התרופות איך שהוא סובלת את זה לפני כמה שבועות שוב תקפו אותי כאבים קשים ברגליים ובגב הלכתי לרופא עשו לי עוד צילום ושם בכלל נאמר שהיה שבר... אני מבולבלת לגמרי זו רשלנות רפואית?

שלום,

כדי להעריך אם הייתה התרשלות בטיפול האורטופדי יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ובכל זה הצילומים. אם יתברר שהאיחרו באבחון השבר הינו בשל התרשלות בטיפול וכי אבחון מוקדם יותר יכול היה למנוע את הנזק שנגרם יתכן ויהיה מקום לתביעה. בשלב ראשון כדאי לערוך יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אשמח לברר אם יש משהו לעשות בנוגע למקרה רפואי- קשור לקורונה וההתנהלות של הרופאים ומשרד הבריאות.
לצערי אובחנתי כחיובית לקורונה לפני חודש (עד היום לא יודעת איך) ובעקבות כך ההורים שלי הוכנסו לבידוד ואני יצאתי מהבית לדירה אחרת כדי לעבור את הבידוד ולמנוע מהם להידבק. תודה לאל שניהם יצאו שליליים ולאחר 14 יום יכלו לחזור לעבוד (בגללי למעשה הם לא יכלו לעבוד וגם לא לקבל חופשת מחלה כי הם לא נמצאו חיוביים). לאחר 17 יום שוחררתי מבידוד בטענה "שאינני מדבקת" הנחייה שניתנה לי ע"י הרופא האישי שלי וכן ע"י מוקד הקורונה של קופת חולים.

בגלל שחשבתי שהשיחרור שלי איננו מוצדק (כי באותו יום ששוחררתי הייתי במיון קורונה בגלל תסמינים! והיה רשום בטופס שחרור מהמיון שאני צריכה המשך בידוד!). החלטתי להמשיך את הבידוד שבוע נוסף ושראיתי שאכן אני מרגישה טוב יותר החלטתי לחזור הביתה (נותרו תסמינים שהרופאים מחשיבים כתסמינים ארוכי טווח).

חשוב לי לציין שהתחננתי לבדיקות נוספות כדי לוודא שאני שלילי אך קבלתי סירוב מכל גורם אליו פניתי.

לפני יומיים (אחרי 5 ימים שהרגשתי טוב ללא תסמינים) התסמינים שלי חזרו ופניתי לרופאת המשפחה לברר מה לעשות והיא שאלה אם יצאתי שלילית כבר, לאחר שהסברתי לה שפניתי כמה פעמים בבקשה לבקש בדיקה ונמסר לי שאינני יכולה לבצע היא החליטה עכשיו שעליי לבצע שוב בדיקה וכי ייתכן שאני עוד מדבקת.
הבעיות הן, שההורים שלי בסיכון גבוה ונמסר לי כמה פעמים (בשיחות מוקלטות) שאני לא מדבקת וזו הסיבה שחזרתי הביתה.

כמו כן, אם אצא שוב חיובית זה אומר שאני מתחילה הכל מחדש 14 יום בידוד לי ולהורים שלי כלומר, שוב האפשרות להתפרנס נלקחת מהם בגלל שכל גורם רפואי שפניתי אליו אמר לי שאני יכולה לחזור הביתה כלומר משוחררת מבידוד ואני לא מדבקת! (חשוב לי לציין, מאז שחליתי לא הייתי בחוץ או בקרבת אנשים מלבד הורי אחרי שחזרתי מבידוד וגם אז אני עם מסכה וכפפות בבית - מהפחד להדביק ולסכן).

השאלה שלי אם אני יכולה בכלל לתבוע את קופ"ח וכן מוקד הקורונה על כך שנאמר לי בפירוש שאני יכולה לצאת מבידוד וכי אינני מדבקת אבל בגלל ההחלטות שלהם לא לתת לי בדיקות שוב אחרי שהתחננתי במלא שיחות (מוקלטות) והסברתי להם שההורים שלי בסיכון ואני לא רוצה לחזור עד שאדע בפירוש שאינני מסכנת יותר... יש מצב שהוריי שוב ייאלצו לשבת 14 יום בבית בבידוד בלי יכולת להתפרנס.

כבר לא אכפת לי שאני בעצמי כבר חודש וקצת לא עובדת אכפת לי יותר מזה שאני כנראה סיכנתי את הוריי וכן גורמת למצב בו הם 14 יום לא עבדו וייתכן ולא יעבדו עוד 14 יום נוספים.

שלום רב,

עוד לפני שבודקים אם אכן יש עילה לתביעת רשלנות רפואית במקרה זה יש לקחת בחשבון את היקף הנזק ולשקול אם הוא מבחינה כלכלית קרה ומחושבת מספיק כדי להצדיק תביעת רשלנות רפואית אשר כרוכה בעלויות לא מבוטלות של חוות דעת רפואיות. סיכון אפשרי של אדם מבלי שסיכון זה התממש אינו יכול להיות עילה לפיצוי בשיטת המשפט הישראלית.

מציע שלאחר שהתמונה תתבהר תערכו יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה, סיכויי התביעה והיקף הפיצוי הסביר ככל שתביעה כזו תוגש.

בברכת בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

לפני מספר חודשים א הרגישה שלא בטוב לכל אורך צד ימין של הבטן, משהמצב הפך אקוטי, היא הזמינה אמבולנס ונסעה למיון. במיון היא עברה סידרת בדיקות שכללו בדיקת דם, us בטן וצילום חזה. לכאורה, הבדיקות העידו שהכל טוב. א חזרה הביתה, הכאבים לא הרפו, היא פנתה למסגרת קופת החולים להמשך בירור.

מכוון שהתקופה הייתה תקופת הקורונה הראשונה עם הסגר בבית, התורים שנתנו לה היו מהיום למחר. דבר ראשון הפנו אותה לגסטרו, שעשה לה לפרסקופיה וקולונוסקופיה , חוץ מפוליפ קטן שהוציאו לה, הכל היה נראה בסדר. אבל הכאבים המשיכו, ולכן רופאת המשפחה שלחה אותה לעשות c.t . בבדיקת הסיטי מצאו לה 4 ממצאים

1. תוספתן שעליו מוקוצלה
2. נקודה חשודה על הכבד
3. גוש בשחלה
4. גוש על נקודת האדרנל
א הסבירה, שהורידו לה את התוספתן ולא יכול להיות שיש לה תוספתן, הרופאים התעקשו שיש לה, כי הבדיקה מראה שכן, הבדיקה היא זו שקובעת ומבחינתם זה הכי מדוייק. בנתיים א, עברה מספר בדיקות לשלול כל מיני נגעים סרטניים. הפנו אותה לכירורג בבית חולים, וזה קבע במיידי mri דחוף. כמובן ש א עשתה את הבדיקה , וניגשה עם תוצאות הבדיקה לכירורג בבית חולים. הכירורג הודיע לה שצריך ניתוח דחוף, להוציא את התוספתן עם הגוש שנמצא עליו, להוציא את הממצא שעל הכבד ואף אוסיף בגלל הכאבים החזקים והירידה המטאורית במשקל של א מעידים על זה שרוב הסיכויים שיש לה סרטן בבטן. הכירורג הלא אנושי בעליל סיפר לה ברזולוציה מזעזעת מה היא הולכת לעבור בניתוח ואף אוסיף שיצטרכו לכרות לה חלק מהקיבה. א חזרה הביתה בוכיה ומבוהלת. שיתפה את מי שמצא לנכון לשתף את מה שנאמר לה. בתחילה מחשבותיה הפליגו רחוק לעבר הנורא מכל, אפילו דברה עם חברה ואמרה לה שאם הסוף יגיע, שתעביר בשמה מסר למי שהיא רצתה. הגיע מועד הניתוח, א נותחה , בערב הרופאה באה וסיפרה לה מה בעצם הם ראו...

1. שאין באמת תוספתן , לא היה ולא נברא כי הוציאו לה אותו כפי ש א ציינה מהתחלה. ככה שגם גוש אין שם

2. הכבד בכלל כבד שומני ללא ממצא מה שצויין אחרת בבדיקות ההדמיה

3. היו לה המון הידבקויות מניתוחים קודמים, אז הם הפרידו אותם ושהכל בעצם בסדר גמור בלי סרטן בקיבה .

עדיין ל א יש כאבים בצד ימין של הבטן, היא קבעה תור לרופא נשים, זה אפילו לא בדק אותה, ונתן לה טופס למיון. במיון אמרו לה שהיא צריכה לראות גניקולוג, הפנו אותה למחלקה, 2 רופאות בדקו אותה, ובבדיקה ידנית שתיהן חשו בגוש מורגש. כש א שאלה, אז איך זה יתכן שלא ראו את הגוש בניתוח, הרופאה אמרה לה שכנראה בגלל שהגוש הוא תת עורי והפנתה אותה לראות כירורג במחלקת חוץ של בית החולים. בעוד כשבוע יש ל א תור לכירורג במרפאות חוץ.

השאלה הנשאלת, האם ניתן לתבוע בגין רשלנות הרופא המומחה שפיענח את בדיקות ההדמיה שביצעה א?

עוגמת נפש על אמירת הרופאה הראשונה הכירורגית שאמרה לה אחרי פיענוח בדיקת הסיטי, כי הם לא שוללים סרטן, כמו כן בביקורת השניה שלה אצל הכירורג שאמר לה שהם חושדים בסרטן בבטן ?

שלום רב,

ראשית כדי להעריך את סיכויי התביעה יש צורך לעיין במסמכים הרפואיים ואין די בתיאור המקרה.
תביעת רשלנות רפואית בגין עוגמת נפש המוגבלת בזמן כאשר אין נזק קבוע אינה תמיד כדאית כלכלית שכן הסכומים אשר נפסקים במקרים כאלו לרוב מתונים למדי.

מציע לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה וכדאיותה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר