פורום רשלנות רפואית

שלום לעורכי הדין

את בני הפעוט ילדתי בניתוח קיסרי חירום, בגלל סיבוכים בלידה. תודה לאל, למרות הלחץ הרב בזמן הלידה, הכל עבור בצורה תקינה, למעט העובדה שהילד נחתך בפנים בזמן הלידה ויש לו צלקת מתחת לעין שמאל לאורך הלחי. הרופאים שראו אותו מאז הלידה (הוא בן 10 חודשים) אומרים שתשאר צלקת לכל החיים. השאלה אם מקרה כזה מצדיק פיצויים מצד הרופאים ובית החולים והאם מוצדק וכדאי להגיש תביעה על רשלנות רפואית. מצפה לשמוע את דעתכם בנושא.

שבוע טוב,
איריס

שלום רב,

אפשר להערכתי במקרה כזה לשקול תביעת רשלנות רפואית כמובן שיש צורך לבחון מאת מלוא התיעוד הרפואי כדי לקבל תשובה ברורה וחד משמעית ממומחה רפואי. יש לקחת בחשבון כי תביעה כזו תחייב מתן חוות דעת הן ממומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה והן ממומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, חוות דעת אשר עלותן אינה מבוטלת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין

אני רוצה להגיש תביעה על רשלנות רפואית באיחור מחלת סרטן השד. אני נמצאת בטיפולים כבר 3 חודשים. התלונות הראשונות שלי לרופא המשפחה היו 7-8 חודשים לפני שגילו שיש סרטן. למה? כל מיני סיבות. למה זה גרם? שאף אחד לא יודע מה יהיה הגורל שלי ואם אצליח להחלים מהמחלה הארורה. אני אחרי ניתוח כריתת שד.

דיברתי עם עורך דין - קרוב משפחה - אומר שתביעות רשלנות רפואית נמשכות 4-5 שנים ולוקחות המנון אנרגיה ומשאבים. לא אין כוחות, אין אנרגי ולא בטוח שיש 4-5 שנים לצערי.

האם זה נכון שתביעת רשלנות רפואית נמשכת כל כך הרבה שנים? האם במקרים של מחלה מסכנת חיים כמו סרטן, יש דרך לקצר את התביעה ולסיים אותה בהליך מהיר מסיבות ברורות?

שלום רב,

אכן תביעות רשלנות לרוב אינן קצרות ובדרך כלל נמשכות פרקי זמן שיכולים להגיע לשנים.
תביעות רשלנות רפואית הינן תביעות מורכבות הדורשות איסוף של מלוא התיעוד הרפואי וקבלת חוות דעת רפואיות ממומחים רפואיים, עניין אשר אשר דורש זמן לא קצר. רק כדי לבסס תביעה כזו לוקח בדרך כלל לפחות מספר חודשים לתובע ולאחר מכן לנתבע יש גם זכות לאסוף את התיעוד הרפואי המלא ולקבל חוות דעת מטעמו.
בהמשך כאשר מנסים לסיים את התיק בפשרה הנתבע זקוק לאישורים מחברות ביטוח ואף נושא זה צורך זמן. במקרים בהם יש חשש ממשי כי תוחלת חיי התובע קצרה ניתן לגבות ממנו עדות מוקדמת - הליך בו הוא מעיד סמוך לאחר הגשת התביעה טרם שהתיק נקבע לשמיעת הראיות. עדות מוקדמת לא מקצרת את זמן הטיפול בתיק אלא מבטיחה שעדות התובע תשמע.

אני סבור כי תחילה כדאי לברר אם אכן יש עילת תביעה מבוססת במקרה זה באמצעות עורך דין מנוסה בתחום, יש לבחון בפרט לא רק אם הייתה התרשלות במועד האבחון אלא גם האם פרק הזמן שחלף היה משמעותי דיו לעניין התקדמות המחלה (הנזק). מנסיוני בטיפול בתביעות בגין איחור באבחון סרטן יש מקרים מסוימים בהם להערכת אונקולוגים פרק זמן של חצי שנה לערך אינו דרמטי מבחינת הפרוגנוזה והתקדמות המחלה וכמובן שיש גידולים אגרסיביים יותר בעל קצב צמיחה מהיר הרבה יותר בהם בחצי שנה המחלה מתקדמת מאד.
ממליץ אם כך שבשלב ראשון תפני אל עורך דין מנוסה בתחום.

בברכת בריאות והחלמה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב
אשמח לעזרה
אני חברת קופת חולים מאוחדת ומשלמת עבור שיא ועדיף.
אני בהריון מתחילת חודש פברואר 2019 והרופא נשים שלי שלח אותי באפריל 2019 לבצע בדיקת מי שפיר .
עם ההפניה, הלכתי למזכירת קופת חולים מאוחדת לבקש התחייבות לבית החולים.
המזכירה שאלה אותי מה גילי, עניתי לה 35 ואז היא ענתה לי את לא צריכה התחייבות כי מגיל 35 זה חינם לכל הנשים, משרד הבריאות מממן את ההוצאה.
קבעתי תאריך לבדיקת מי שפער בבית החולים.
באותו יום המזכירה בבית החולים שאלה שוב מה תאריך הלידה שלי ומתי הוסת האחרונה.
היא שוב אישרה לי שאין לי מה לשלם כי אני בת 35.
ביצעתי את הבדיקה .
לאחר כמה חודשים התקשרו אלי מבית החולים והודיעו לי שמשרד הבריאות מסרב לממן את הבדיקה כי נכנסתי להריון לפני גיל 35 ועלי לשלם 2800₪ על הטיפול הרפואי או להביא התחייבות מקופת החולים.
פניתי לקופת החולים שכמובן מסרבת לאשר התחייבות.

קיבלתי היום מכתב התראה ממשרד עו״ד שמייצג את בית החולים הדסה עין כרם.

אני לא מבינה איך המזכירות גם של קופת החולים וגם של בית החולים לא ידעו להגיד לי שמשרד הבריאות מממן מגיל 35 בתנאי שהאישה נכנסת להריון בגיל 35.

זה חוסר גילוי נאות .

אף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

מה עלי לעשות ?
איך לענות למכת התראה ?
איך לדרוש מהם לשלם ?
תודה

שלום רב,

העניין לא עונה על נושא הפורום, תביעות רשלנות רפואית.
מצטער, נסי לפנות לעורך דין אשר התמחותו תביעות צרכנות וכו'.
בברכה,
עורך דין עופר סולר

רק בימים האחרונים, כמעט שנה אחרי שמלאכי נולד, עלה בי רצון לשתף את סיפור הלידה שלו. אולי כי נהיה קצת יותר זמן...

בית החולים סנט גוזף, שם ילדתי.

אז... כיחידנית וכמישהי שרגילה לעשות הכל בעצמה ידעתי תמיד שארצה ללדת בבית, בקצב שלי, בדרך שלי, ואם אפשר אז לבד באמבטיה כמו חתולה.

אז אי אפשר. סכרת הריון שהתגלתה בחודש 5 סיימה את התוכנית, אך בהמלצת מיילדת הבית הנהדרת תמי דורון התחלתי לחקור על ביהח סנט ג'וזף בירושלים והיה לי ברור שזה המקום בשבילי.

שישי בלילה, שניה לפני סיום חודש תשיעי, הכל בסדר בתנועות, בגוף, אבל קול קטן בראש אומר לי- משהו לא בסדר, לכי להבדק. אז נפרדת מהפיג'מה ומהחתול ומסיעה את עצמי לקפלן, בטוחה שיגידו לי שלאינטואיציה שלי קוראים סתם חרדה וישלחו אותי לישון חזרה בבית.

אז וואלה, לא. המוניטור מצויין אך בבדיקת אולטראסאונד אומרת הרופאה שיש לי מיעוט מים מוחלט. מה זה אומר? שבשביל התינוק מינימום מי השפיר שהוא צריך כדי להיות בטוב הוא 5 סמק ואני- 1 סמק. באסה. לכי תתאשפזי וב7 בבוקר נתחיל ליילד אותך. ואני? אני רוצה סנט ג'וזף בכלל. מה פיטוצין עכשיו.

אז עוצמת עיניים כשממתינה במחלקה. מתייעצת עם המלאכים שבאופן כלכך מעורר אמון הובילו אותי לקפלן בשישי בלילה וכל מה שברור לי זה שאני יולדת בסנט גוזף.

אז טלפון לאבא החמוד שלי שיבוא לאסוף אותי מקפלן לירושלים. בקפלן האחיות המסורות ונהדרות מנסות כל מה שאפשר כדי להשאיר אותי שם, כולל איומים ופולניה והכל, אבל אני שקטה וכבר החלטתי ויודעת שהכל טוב.

ב5 בבוקר מגיעה עם אבא לסנט ג'וזף. חושך. שקט. כולם ישנים. המאבטח הולך להעיר את האחות והאחות הולכת להעיר את הרופא.

בדיקות, עניינים, צריך ללדת, העובר לא יכול להשאר עם מיעוט מים מוחלט. השילייה כבר לא מייצרת מים, מי יודע כמה זמן כבר הוא ככה.

מתאשפזת וכשבאים הרופאים אני רואה את האנשים האדיבים, החמים, האכפתיים האלו, ובתוך כל היופי של המחלקה הזו אני מרגישה שאני הכי עטופה ושמורה ושאם גן עדן היה צריך לבחור כתפאורה בית חולים לשכון בו זה כנראה היה שם.

שיחררתי את אבא ואני בטוב לשכב לבד עד שאחרי שעתיים גיסתי המהממת הילה מגיעה ואחכ גם תמר, חברת קמע המזל שלי.

החברים בצוות הרפואי שוב ושוב מבטיחים שיעשו את המכסימום כדי שהלידה תהיה טבעית. ומסייגים בזה שהיא חייבת לקרות עד מחר. אז מתחילים השראת לידה. בקפלן קיבלתי סטריפינג (לא כואב כמו שחששתי) אז אני בפתיחה אחת אך בלי ציר באופק.

הרופאים נותנים לי פרופס, בסביבות 9 בבוקר, ומקווים שיעשה משהו.

ב15 בודקים שוב- אין תזוזה. פתיחה 1 ובלי צירים. אומרים שנחכה קצת ונשים בלון. הם כבר לא אופטימיים לגבי לידה טבעית אז נותנים לי להתרגל לרעיון שאולי נזדקק בסוף לפיטוצין כי השפעה של בלון יכולה לקחת זמן רב והרבה פעמים היא בכלל לא יעילה.

אני בנתיים יושבת עם גיסתי ופתאום קולטת שאני קצת נעה ונדה כאן. אין לי הבנה בכלל על מה הייתי רוצה שיקרה ואיך. אני עדיין בראש שלי חוזרת תיכף לפיג'מה ולחתול. מה לידה עכשיו??

אז אמרתי- יאללה, בואי נחשוב על תוכנית לידה- אני ב18 מתחילה צירים, עד חצות זה מאחורי. וברור שצחקנו כי זה מפגר ומה הקשר-אני בפתיחה 1 מהלילה ומרב שבחיים לא היה לי ציר אני עוד חושבת שציר זה משהו שאפשר להתמודד איתו בנשימות...

אבל מה שנאמר נשמע איפשהוא במרומים וכנראה גם בבטן.

ב18 הכניסו לי את הבלון. הדולה אמרה שבטח תבוא בבוקר כי לא מאמינה שמשהו יזוז עד אז וגם סיסטר ולנטינה המדהימה, המיילדת הראשית, ביקרה ואמרה שתבוא בבוקר לדרוש בשלומי. גיסתי נוסעת הביתה ומבטיחה לחזור כשצריך. אני נשארת עם תמר, הבסטי והקמע שלי.

ב19 יש לי קקי ויוצא הבלון. אני חושבת שעשיתי משהו לא בסדר אבל האחיות, מלאכיות עלי אדמות, יוצאות בריקודים ומיד עושות לי תרגילי ספינינג בייביז. תוך שעה אני בפתיחה 5 ומתחילה לצרוח מכאבים ועכשיו מתחילה להבין שאף אחד לא התכוון לזה שאם אני אנשום אז יקרה משהו עם הכאב. פשוט התכוונו לזה שעדיף שנמשיך לנשום כי אחרת סתם חבל...

שעה אחרי, ב20 לוקחים אותי לחדר לידה ותמר מתקשרת לדולה ולגיסתי הילה.

בחדר לידה המיילדת ישר מכבה אורות ושואלת אם ארצה בריכה. לא בא לי טוב בריכה אבל כן מקלחת. תמר בכל ציר מכוונת את זרם המים לגב התחתון ובאורח קסם זה כואב קצת פחות. אני כבר לא בתקשורת עם אף אחד וחוץ מלהיות מופתעת בכל ציר מחדש כמה יפה אני יודעת לצרוח את נשמתי אני לא ממש מודעת לכלום.

ב21 מגיעה הדולה ואחכ גם הילה גיסתי. הדולה אומרת להשתרש וזה באמת עוזר. היא אומרת שאני נראית בפתיחה 7.

לפני שעתיים, כשנכנסתי המיילדת שמה עלי מוניטור נייד ועכשיו היא אומרת שהתינוק כבר ירד אז קשה לשמוע את הדופק אז אם אפשר שאעמוד ליד המיטה עם המוניטור. השעה כבר 22 והצירים כלכך פסיכיים שאני מבינה שמעולם לא הבנתי כלום ושאם כאב כזה קיים בעולם וכל אשה יולדת עברה אותו אז איך זה לא נושא השיחה היחיד. תמיד.

המיילדת הנהדרת עונה לדולה ששואלת, שאין צורך להשכיב אותי ולבדוק פתיחה. היא פשוט תשים מראה מתחתי ותראה מתי התינוק בא. שתזכה לחיים ארוכים.

בשלב מסויים היא אומרת לי לעלות על המיטה ולתפוס את הרגל שלי כדי שהיציאה שלו תהיה קלה. הדבר היחיד שאני חושבת עליו

(חוץ מ:צצצצאאאאא כבר, באמאש'ך!!!) זה למה אני זו שצריכה לתפוס לעצמי את הרגל. מה, אני לא מספיק עסוקה כאן?

ואז הקראונינג. וואלה, לא נורא. מעדיפה 4 שעות קראונינג על צירים.

תמוש עוזרת לי ומחזיקה את הרגל (יש לי 3 מלוות בחדר לידה! יש !)

והקטני שלי יוצא ומסתכל עליה והיא והילה מתחילות לבכות. ואז אני נזכרת שבעצם יש תינוק בכל הסיפור הזה. זה היה ממש מוזר. כאילו שכחתי מזה עד אז. אבל בנתיים הוא לא ממש משנה לי. אני רק חושבת מה יהיה- אם לראש היה קשה לצאת, מה יהיה עם הכתפיים. וזו פעם ראשונה בלידה שאני נזכרת לחשוש ממשהו. דודה שלי תמיד אומרת שעדיף בחוץ מאשר בפנים אז אני ממשיכה ובייבי מחליק החוצה. וכל מה שאני יכולה להגיד זה- מה??? מה??? מה???

כי נתקע לי המחשב בראש כנראה.

השעה היא 23:10 ואני בשוק מזה שהלידה הראשונה שלי לקחה 4 שעות מאז הציר הראשון.

וזהו, משם שילייה יוצאת, יש לי דימום פסיכי אז מפנים את כולם ותוך שנייה מגיע צוות רפואי הכי מקצועי בעולם ומטפל בי. מלאכי כל הזמן הזה עלי ואף אחד מהצוות לא מעלה בכלל על דעתו לקחת תינוק שנולד מאמא שלו.

כשהכל מסתיים אני מבקשת לשמור את השילייה והמיילדת שואלת אם אני רוצה גם תמונה של הבייבי עם השילייה למזכרת. ויתרתי.

אני קמה להתקלח ועולה לחדר הפרטי שעלה 700 ללילה אבל נתנו לי להשאר בו 3 ימים כי לא היה ביקוש (תביאו מזומן כי הם לא לוקחים צ'קים ואשראי. גם לא בקפיטריה).

וזהו. בשבוע הבא מלאכי בן שנה. בתור יחידנית אני עוברת הרבה רגעים לא קלים ואני יכולה לומר בלב שלם שחווית הלידה האנושית, החמה, האוהבת כלכך שחוויתי בסנט ג'וזף, לקחה ולוקחת חלק משמעותי מההשתקמות שלי, מההורות שלי ומהנסיון שלי להיות כל הזמן אדם קצת יותר טוב בעולם.

בהצלחה לכל היולדות שבדרך. מי יתן שסיפור הלידה שלכן יהיה הדבר הכי מדוייק עבורכן ושתמיד האור של אחרים יאיר גם לכן את הדרך בכל אותם רגעים בהם הוא נדרש.

באהבה

מיקה

מיקה היקרה,

תודה רבה על התיאור המפורט והיפה של החוויה הפרטית שלך שהסכמת לשתף עם קוראות הפורום. אין לי ספק שהקוראות תמצאנה בדברים עניין.

מאחל לך נחת ובריאות שלמה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

עשיתי ניתוח קיסרי לידה ראשונה ולצערי ניהיה לי זיהום ברחם עשו לי סיטי ויצא אבצס 8 ס"מ בנוסף המטומה וחשש לקריש דם עכשיו אני כבר מאושפזת 11 יום מתוך זה רק 5 ימים עם אנטיביוטיקה לוריד שמתאימה לטיפול בשבילי ( לפני זה נתנו לי אנטיביוטיקה שלא השפיעה בכלל)3 פעמים ביום וזריקה 1 בבטן נגד קריש דם אמרו לי היום הרופאים שמהיום אני צריכה לקבל אנטיביוטיקה עוד שבועיים ובנוסף בודקים אופציה לעשות את זה דרך הבית במידה וזה לא יהיה מסובך מדי מצד אחד אני מתה לחזור הביתה לילדה שבקושי יצאה לי לראות ולהיות איתה ומצד שני אני רוצה לחזור בריאה...

בכל מקרה אני רוצה לבדוק אתכם האם זה מצב תקין מבחינה רפואית ומשפטית? האם יש כאן עילה לתביעה על רשלנות רפואית?

שלום רב,

כדי להעריך אם הזיהום שנגרם לך ברחם לאחר הניתוח הקיסרי הוא תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולעיין בו בסיוע מומחה רפואי בתחום המיילדות והגינקולוגיה.
חשוב להבין כי זיהומים בעקבות ניתוח הם סיבוכים אשר בחלק מהמקרים אינם ברי מניעה ורובם אינם תוצאה של התרשלות בטיפול. כמובן שצריך יהיה לברר האם הזיהום אובחן במועד וטופל כנדרש.

אני מציע כי תפני תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שבוע טוב,

לאחר ביקור אצל רופא משפחה נשלח אלי בsms בקשה לענות על משוב דיגטלי על השירות והיחס שקיבלתי בסניף.

יום לאחר שעניתי על המשוב קיבלתי שיחה מהסניף ובצד השני של הקו נמצא הרופא שטיפל בי, לאחר שניות בודדות של שיחה תקף עם מילים כמו חתיכת שקרן, חוצפן ואל תחזור אלי יותר בחיים שלך לך לרופא אחר.

כמובן שלא הגבתי בשום דיבור דומה לו מנגד. (ניתקתי את השיחה)

ושאלתי היא, האם המשוב שמלאתי לא אמור להיות אנונימי?
והאם התנהגות של הרופא כשירה?
יש מה לעשות מול קופת חולים או מול אותו רופא משפחה שמתנהג ככה?

ברור לי שאין כאן בסיס להגיש תביעת רשלנות רפואית או לשון הרע, אבל לא נראה לי הגיוני לעבור בשתיקה על התנהלות כזאת...

דעתכם?

שלום רב,

אכן גם להבנתי יש טעם לפגם בעובדה שהמידע שמסרת הועבר (אני מניח) לרופא תוך חשיפת זהותך. מערכת היחסים בין רופא למטופל הינה מערכת יחסים אינטימית ואפשר להניח כי שאלון כזה של בקרת שירות יהיה חסוי מפני הרופא המטפל בכל הקשור לזהות המשיב גם אם הדבר לא מצויין מפורשות בפניה.
אני סבור כי כדאי וראוי להעלות את העניין בפני הנהלת הקופה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לפני 4 וחצי חודשים הגיעה מעיין אסתר לעולם:) .
מהרגע שגיליתי על ההריון חלמתי על לידה טבעית והתכווננתי לזה... הכנתי את עצמי ועשיתי תרגילים.
אבל למעייני היו תוכניות אחרות.. מתחילת ההריון היא הייתה במנח עכוז ועשתה עוד כמה צרות בדרך (המון האטות בדופק בכמעט לידה בשבוע 29) .
הגענו לשבוע 36 והייה לי תור להיפוך אחרי חג השבועות.
בשבת שלפני שבועות נסענו למשפחה קצת רחוק מהבית במחשבה שלא אלד כי יש זמן ... שבת בצהריים אני פונה לבעלי ואומרת לו שאני לא מרגישה תנועות.
נוסעים באמבולנס לבית חולים כי אנחנו שומרים שבת וחג.. מגיעים למיון בקפלן מוניטור תקין אבל באולטראסאונד הילדה לא זזה פשוט שוכבת שם.. אישפזו אותי להשגחה.
כול זה כשאני בלי בגדים להחלפה בלי תחתונים בלי כלום.

בוקר שבועות. הרופאה האחראית רוצה לנסות היפוך אבל העקשנית שלי לא מסכימה להתהפך.
אחריי עוד יומיים מגיעה אליי הרופאה ואומרת לי שהיא רוצה להיכנס מחר , בבוקר לניתוח קיסרי(שבוע 37 ) כי משהו מרגיש לה לא הכי בסדר.

מתקשרת לכל המשפחה שיארגנו הכל כי עוד כמה ימים אנחנו בבית !! לאמא שלי שתבוא מרמת הגולן בקיצור נכנסת להתרגשות ואכזבה גדולה כי וויתרתי על הרצון הכי גדול שלי. לידה טבעית.

ניתוח קיסרי - יום למחרת בשעה 10:31 בבוקר מוצאים את מעייני מהבטן ואני שומעת בכי קטן ונרגעת.. יודעת שהיא נושמת ובסדר.

מעלים אותי להתאוששות ואחרי 5 שעות למחלקה.. ואני רק רוצה את הקטנה שלי.. להניק ולהחזיק אותה.

בעלי נכנס לחדר עם הקטנה ו8 רופאים בערך .. הילדה שלך מאוד חמודה אומרים לי אבל אנחנו חוששים שיש לה תסמונת דאון ... ואני ? רק רוצה לנשום אותה.. תקחו בדיקות ותחזרו אליי עם תשובות בינתיים אני רוצה אותה איתי! אחרי כמה ימים חזרו התשובות ונאמר לנו שהכל תקין מבחינה הזו והכול בסדר.

מכאן כבר אקצר ואומר ככה... בערב היא שוב נלקחה לבדיקות ומתגלה אצלה היפוגליקמיה חמורה..כלומר הסוכר שלה כול כך נמוך שאין לה טיפת אנרגיה בגוף. היא חוברה למליון מכשירים ובסוף אחרי חודש בטיפול נמרץ עם תרופה לדיכוי הסוכר השתחררנו מבית החולים.

למה אני מספרת לכם את זה? כי אני רוצה שתדעו שאנחנו לביאות ויכולות הכל! חלמתי על לידה טבעית ולהניק ישר ולא הייתה לי אפשרות. הייתי צריכה להתמודד עם אכזבה וויתור על החלומות שלי אבל בסופו של דבר עם כל הקושי והאשפוז הארוך.

אנחנו כאן יחד והיא בריאה ושלמה וזה הכי חשוב.

עדי שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית שלך, שמח מאד לשמוע שביתך בריאה ושלמה. אכן הכוחות שהלידה מגלה בקרב היולדת הינן פלא של ממש.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

שלום

רוצה לשמוע ולהבין יותר האם הליך שנעשה בלידה שלי הוא נפוץ או שפשוט נפלתי על רופא הזיה בחדר לידה.

ילדתי כבר לפני שנה וחצי, בלידה טבעית ומדהימה, טפו טפו. בסוף הלידה נזקקתי לכמה תפרים קטנים (לא משהו רציני בכלל) והגיע רופא לתפור. אציין שהוא רופא שנבדקתי אצלו מספר פעמים בחיי ואני מכירה את הטיפוס, לא הכי מלבב, אם כי מקצועי מאוד. הילדה שלי הייתה עלי וינקה במהלך כל התפירה.

הוא כמעט ולא דיבר איתי, לא הסתכל עלי, לא הסביר או סיפר מה מצבי ומה הוא עושה. עשה הרדמה מקומית בעדינות וגם את התפירה כמעט ולא הרגשתי. כשסיים הכניס לי אצבע לרקטום מבלי להודיע לפני, בדק שהכל בסדר, אמר מזל טוב על הדרך והלך.

במהלך כל החמש דקות שזה לקח הרגשתי שזה לא אמור להיות ככה. לא הבנתי למה הוא לא מתקשר איתי, למה לא משתפים אותי במצבי ובמה שעושים לי... אחרי לידה מדהימה ומעצימה, זה היה סיום עצוב ומבאס לתהליך היפה שעברתי.
אבל בעיקר נצרבתי מהחדרת האצבע לרקטום. לא התכוננתי לזה ולא ידעתי שזה בא, ובאותו הרגע שזה קרה ממש קפאתי. אלו היו שניות, אבל הם השפיעו עלי ממש עמוק. לקח לי הרבה זמן אחרי הלידה והרבה כוחות נפשיים לשחרר את האזור מהטראומה הזו.

ברור לי שכך או כך בגלל התפרים.

ברור לי שכך או כך בגלל התפרים האזור היה פגוע ורגיש, אבל אני מרגישה שהרבה מזה היה בגלל האופן שבו הדברים נעשו, ובגלל חוסר התקשורת בין הרופא אלי.

לשמחתי ולמזלי המיילדת והדולה המדהימות שהיו איתי תיווכו לי אחר כך מה היה שם ולמה עשו מה שעשו, ובאמת הכל ממש בסדר, אבל גם היום, שנה וחצי אחרי הלידה, אני עדיין מסתובבת עם זה.

אשמח גם לשמוע האם כל עניין התפירה והתפרים נחווה כמו שהוא נחווה אצלי? האם החדרת אצבע לרקטום כחלק מתהליך התפירה הוא עניין שבשגרה? האם לא נדרשת הסכמה שלי לפעולה חודרנית שכזאת? הרופא פשוט יכול לעשות מה שהוא רוצה?

שלום רב,

אין לי דרך לצערי להשיב לך האם במקרה הספציפי שלך החדרת האצבע הייתה אכן נדרשת, לשם כך יש צורך לבחון את התיעוד ולהתייעץ עם מומחה רפואי.
אמנם אין צורך בהסכמה בכתב לבדיקה רקטאלית ועדיין להבנתי מדובר כמובן בפעולה רגישה, שעלולה גם להכאיב ומצופה מרופא אשר עומד לבצע אותה למטופלת להסביר לפני ביצועה מדוע הוא נדרש לבצעה וכמובן לעדכן את המטופלת טרם הבדיקה.

איני משוכנע כי המקרה הזה, מביש וחסר רגישות ככל שיהיה יתאים לטיפול משפטי ברמה של תביעת פיצויים אולם תוכלי תמיד לפנות בכתב להנהלת בית החולים בתלונה ובבקשה להסבר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

בעלי ואני היינו אצל 3 עורכי דין באזור הצפון, מאחר ואנחנו רוצים להגיש תביעת רשלנות רפואית על נזק בלידה. היינו כאמור ב-3 פגישות עם 3 עורכי דין שונים שקיבלנו עליהם המלצות. כל אחד מהם מספר שהוא הכי טוב והאמת שקיבלנו על כולם המלצות, רק שיש הבדל בתשלום שהם מבקשים: בין 20% מפסק הדין ועד 30% מפסק הדין, כאשר ההבדל של 10% יכול להגיע למאות אלפי שקלים לפי הערכות שלנו. ניסינו להבין מה מניע וגורם להבדל בשכרי הטרחה שמבקשים עורכי הדין ולא מצאתי תשובה ברורה.

הבנתי שאין כללים או חוק שמחייב לקחת אחוז מסויים, והנושא פתוח לחלוטין למו"מ מול עורך הדין. בדקתי גם בלשכת עורכי הדין והבנתי שאין הנחיות שלהם לגבי שכר הטרחה של עורכי דין מייצגים ברשלנות רפואית.

ברור לי שזה שוק חופשי וברור לי שכל עורך דין יכול להעריך את שעת העבודה שלו בסכום אחר, אבל בהנחה שתביעה לוקחת X שעות עבודה וההבדל בשעות העבודה בין עורכי דין - באותו תיק בדיוק - יהיה זניח, לא הבנתי איך יכול להיות שמבקשים שכרי טרחה בפערים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים - מה שמשקף במקרה הטוב 1000 שעות עבודה!

לפי מה עורכי הדין קובעים את האחוז שהם דורשים מהלקוח בתביעה? אני מאד אשמח לשמוע את העמדה שלכם בנושא.

תודה מראש.

שלום רב,

אכן אין חוק מחייב בנושא שכר טרחת עורך דין בתביעות רשלנות רפואית וכל עורך דין יכול לתמחר את שכרו לפי ראות עיניו ולפי תנאי השוק והנושא כפי שכתבת נכון פתוח למו"מ בין עורך הדין ללקוח.

מניסיוני בחלק מהמקרים התמחור של עורך הדין משקף (לא תמיד כמובן) את ניסיונו של עורך הדין. עורך דין מנוסה ובעל וותק לעיתים ידרוש שכר טרחה גבוה יותר מעורך דין בעל פחות שנות ניסיון. הוותק והניסיון של עורך הדין בפרט בתחום של תביעות רשלנות רפואית יכולים כמובן לשרת את הלקוח בכך שהתוצאה הסופית תהיה טובה יותר אולם כאמור גם בעניין זה לא מדובר כמובן באמת מוחלטת בכל מקרה.
התוצאה של הפיצוי בטיפול ע"י עורכי דין שונים יכולה להשתנות בצורה משמעותית לפי איכות הטיפול בתיק ולא בלתי אפשרי שעורך דין הגובה שכר טרחה גבוה יותר דווקא ישאיר בידי הלקוח בסופו של יום פיצוי גבוה יותר מאשר עמיתו הגובה שכר טרחה נמוך יותר אך יגיע לתוצאה פחות מוצלחת.
בשורה התחתונה עליכם לבחור את עורך הדין אשר אתם סבורים לפי התרשמותכם, ההמלצות שקיבלתם וכו' כי יביא לכם את התוצאה הטובה ביותר. שיעור שכר הטרחה הינו כמובן פרמטר שיש לקחת בחשבון אך אינו היחיד.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הסיפור שלי מתחיל ביום שבו הייתי אמורה לקבל מחזור והוא לא הגיע. המחזור שלי הוא כמו שעון, אף פעם לא מאחר. ביום הזה קמנו ומצאנו את החתול שלנו, שהיה של עופר מיזה 11 שנה, גוסס מתחת לאוטו. לקחנו אותו לבית חולים ושם נאלצנו להרדים אותו. חתול בריא, דומיננטי שלא ראה אף חתול או כלב ממטר, יום בהיר אחד מת מקריש דם. המחזור לא הגיע ואני כבר ידעתי. יש שאומרים שחתול הולך כי הוא לוקח איתו משהו רע מהבית, שהוא מפנה מקום למשהו חדש... אז תודה יוּדה, לעולם לא נשכח אותך חתול גיבור.

ההריון היה קסום, למרות הבחילות של ההתחלה, העלייה במשקל והחששות ממה הולך להיות, נהניתי מכל רגע. רכבתי על ג׳וני (הסוס) המתוק עד חודש שישי, עשיתי הליכות במושב, פילאטיס ויוגה עד הסוף. הרגשתי מעולה !
תמיד שמעתי סיפורי זוועות על לידות וזה היה הדבר שחששתי ממנו הכי הרבה. מה גם שיש לי קעקוע באיזור ההזרקה וחשבתי שאולי לא יוכלו לתת לי אפידורל... החלטתי שאני מתכוננת לזה הכי טוב שאפשר, עד כמה שאפשר.

המהלך הראשון - לקחת דולה. דפי היתה ההמלצה הראשונה שקיבלתי והדולה הראשונה שדיברתי איתה. השיחות עם האחרות היו לצורך סימון וי, הקליק עם דפי היה חד משמעי מהדקה הראשונה.

התהליך איתה היה כל מה שביקשתי ומעבר. עד כמה שאפשר להתכונן ללידה - היא הכינה אותנו. קראתי את הספר לידה פעילה ואחריו את היפנובירת׳רינג. חייבת לומר שלשני פחות התחברתי. הראשון חובה בעיניי לכל יולדת.
ככל שהתקרב המועד הרגשתי שיש לי המון המון ידע ועם זאת, הדבר הבטוח ביותר שאני יודעת זה שאני צריכה להיות מוכנה לכל תרחיש. שכמה שאני אזמן לעצמי את הלידה שאני רוצה, הכל יכול להיות ואני הולכת אל הלא נודע! בזכות דפי, עופר היה מוכן גם כן. למרות שהיה לי ברור שהוא יתפקד מצויין בלידה, הוא גם עלה על כל הציפיות.

כבר בחודש תשיעי הופיעו לי צירונים, חשבתי שאלד לפני הזמן.. אכלתי חריף ותמרים, עשינו מלא סקס, קפצתי על הכדור, עשיתי הליכות וכמעט כל דבר שקראתי שיכול לזרז... גורנישט.

שבוע 40 מגיע - הכל תקין וכלום לא קורה...
שבוע 40+4 - אני ועופר עושים הליכה בים, משהו מתחיל להתקדם,.. הצירים הופכים סדירים אבל חלשים ומרווחים.

יום למחרת יוצאים לעוד הליכה בים. עכשיו כבר הצירים יותר מורגשים ויותר תכופים... בסביבות 3 לפנות בוקר אני קמה מהמיטה כי לא מצליחה להעביר אותם בשכיבה... מתחילה לתזמן - צירים של דקה, כל 5-7 דקות... מתעפצת בישיבה כל הלילה על הספה.

יום ראשון - שבוע 40+6. כשעופר מתעורר אני מבקשת ממנו להשאר איתי בבית, נראה לי שזה מתקרב. היום דפי צריכה לטוס, אני כבר מבינה שהיא לא תהיה איתי בלידה. מתבאסת אבל סומכת עליה שקרן המחליפה שלה טובה בדיוק כמוה.
ולא טעיתי

בשעה 11:00 בבוקר קרן המהממת מגיעה אלינו לפגישה, רואה אותי ואומרת שיש עוד זמן ונהיה בקשר... לקראת הערב הצירים מתגברים וכבר קצת יותר קשה לי לשבת אותם.. אני קופצת הרבה על הכדור ונחה בין לבין... כל כמה שעות קרן בודקת מה מצבי. בלילה ניסיתי את הטנס כדי לנסות לשכב קצת, רק עצבן אותי וממש לא עזר לצירים! משם הדרך למקלחת היתה קצרה ובשעה 4:00 לפנות בוקר קרן הגיע אלינו. אז כבר לא יכולתי לשבת וגם לא על הכדור, רק לעמוד.

ב5:30 עשינו הליכה במושב - שעת זריחה מהממת והצירים הולכים ונהיים תכופים יותר.. ב6:30 מחליטים להעיר את עופר ולצאת לתל השומר, 35 דקות נסיעה בלי פקקים... כשיצאנו ב7:00כבר לקח שעה ורבע

בשעה 8:15 הגענו לבית חולים, מיד קיבלו אותי, עשו לי מוניטור ובדיקת פתיחה... פתיחה 1.5. וואו. לא האמנתי שאחרי 48 שעות כאלה זה יהיה המצב.

בינתיים ההורים שלי הגיעו ואני בצירים כל 5 דקות יכולה רק לעמוד. הציעו לי סטריפינג וסירבתי. פחדתי שאם זה לא יעזור זה רק יתסכל אותי יותר. הציעו לי דיקור והסכמתי. בשעה 11:30 עשו שוב בדיקת פתיחה, כלום לא השתנה, פתיחה 1.5. חלק מהצוות מציעה לי ללכת הביתה וחצי לא. אני יודעת שבבית אני לא באמת יכולה לנוח אבל מבינה שלהשאר בבית חולים גם לא מקדם אותי... אחרי אינספור התלבטויות אני מחליטה ללכת הביתה. אני אומרת להורים ללכת ועושה מוניטור אחרון לפני שחרור. הרופא רואה את הצירים שלי ואומר שהוא לא מבין לאן אני הולכת בדיוק. הוא יוצא מהחדר ואני מתחילה לבכות מהתסכול. כל הזמן הזה קרן איתנו (מ4 בבוקר אצלנו בבית), שמחה שאני סוף סוף בוכה ואני לא מבינה למה... ובשלב הזה היא מציעה לי להכנס למקלחת במיון ופשוט לשהות בה כמה שיותר...
נכנסו למקלחת, מים על הגב, יושבת, עומדת, עיסויים ושמנים. אחרי שעה וחצי של צחוק וכאב החלטתי שמספיק.

המיילדת שבדקה אותי בבוקר מציעה שתבדוק אותי שוב לפני שהיא הולכת הביתה. הופה, פתיחה 3!!! עכשיו אני מבינה למה קרן שמחה שבכיתי, משהו אצלי השתחרר. היא מציעה לי סטריפינג ואני מבינה שאני חייבת פוש כי אני כבר מותשת, עכשיו זה הזמן הנכון. אני מסכימה. שני סיבובים של האצבעות, לא כאב, סתם הלחיץ.

השעה היתה 15:45. בשעה 16:00 הכניסו אותי לחדר הטבעי, ישר הלכתי למקלחת, שמנו פינק פלויד - האלבום האהוב עליי the devision bell ואני נכנסת ויוצאת מהמקלחת, שמה חלוק, מורידה חלוק, מחבקת ומנשקת את עופר ומעבירה ציר בחוץ וציר בפנים. מדהים כמה כאב וכמה אושר אפשר להרגיש בו זמנית. מדהים כמה הנשימות האלו עוזרות!

שעה לאחר מכן אני כבר בפתיחה 5, ממלאים את האמבטיה ואני נכנסת. ברגע הראשון זה הרגיש כמו חלום. כל הכאבים כאילו נעלמו. כמה דקות לאחר מכן, התחילו צירים עוד יותר כואבים ועוד יותר ארוכים ממקודם... עופר שפך עליי מים ואני ניסיתי לתפוס אחיזה ולשפר תנוחה כל ציר כדי להקל על הכאב.... זו היתה הפעם הראשונה שחשבתי לעצמי האם אני יעשה את זה שוב ככה ומה לעזאזל עבר לי בראש שחשבתי ללדת טבעי?!

ומיד לאחר מכן גם הצרחה הראשונה שאני לא יכולה!

אני כבר מבינה שההתקדמות שלי מאוד מאוד מהירה ולא עברו כמה דקות והמיילדת אומרת לי שאני אלופה והשיא כבר מאחוריי... אמרתי לה שאני יודעת, תכף מתחילים צירי לחץ.

ואכן כמה דקות אחר כך הם החלו... אז כבר עברתי לעמידה על הברכיים באמבטיה... בשלב הזה המיילדת רצתה מוניטור עוברי אחרון...

מכניסה את המוניטור למים ולא שומעת דופק...

מבקשת להוציא את הטוסיק מהמים ועדיין לא שומעת דופק... בשלב הזה היא אומרת לי שהיא מצטערת ושהיא יודעת שרציתי ללדת במים אבל היא חייבת ליילד אותי על המיטה כי היא לא שומעת דופק... אני מייד יוצאת מהמים ועוברת למיטה כשבדרך היא מנסה לשמוע שוב דופק ולא מצליחה.

היא לוחצת על הכפתור חירום ואני מבינה שאני חייבת להוציא אותו לא משנה מה. אני לא נלחצת. אני יודעת שהכל בסדר. הצוות נכנס, אומרים לי ללחוץ כי אני יולדת ואני אומרת לעצמי שאין סיכוי שיוצא לי משם משהו... איך אני עושה את זה? תני את הצרחה של חייך והוא יצא. וכך עשיתי, צרחתי את החיים שלי והוא יצא. בריא, שלם ונושם. ישר שמו אותו עליי ואני מרגיעה אותו תוך כדי בכי שהכל בסדר ואמא פה... כמה בכיתי מאושר. השעה היתה 18:40. שעתיים וחצי אחרי שנכנסתי לחדר לידה. שעתיים וחצי מפתיחה 3.

לצערי הרב, לאחר שעה המתנה השילייה לא יצאה ודיממתי הרבה אז פינו אותי לחדר ניתוח לעבור הוצאת שילייה ידנית. האמת שלא היה איכפת לי, הייתי בעננים!

אני חייבת לציין שלא יכולתי לבקש מערך תומך יותר ממה שהיה לי. בראש ובראשונה בעלי היקר שדאג לאינטרסים שלי בשיא האסרטיביות ולאוקסיטוצין שלי בהכי הרבה חום ורגישות שראיתי ממנו עד הלום.

דפי הדולה שהכינה אותי הכי טוב שאפשר, עד כמה שאפשר קרן הדולה שהביאה פתרונות מדוייקים והאירה את עיניי לכמה לחץ היה עליי שההורים עוד היו ואיך הכל השתחרר שהם הלכו ובכיתי. מיכל המיילדת שידעה בדיוק מתי להגיד מילה טובה ומתי להיות בצד וכל הצוות שקיבל וליווה אותי מהבוקר.

מצד אחד היה לי הרבה מזל. מצד שני עשיתי את
ההכנה הכי טובה שיכולתי ואת הבחירות הכי טובות בשבילי כדי שתהיה לי את הלידה שתמיד רציתי, החל מבחירת הדולה ועד לבחירת בית החולים. ואכן, היתה לי לידה מעצימה ומרגשת !

גלי שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית, כתבת יפה ומרגש.
אין לי ספק שהקוראות ימצאו עניין במידע ששיתפת ולו בנושא הסיוע של דולה.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

שבוע אחרי קיסרי חירום ראשון, דימום מסיבי והופנתי עם אמבולנס לבית חולים הדסה עין כרם, נותחתי במיידי ביצעו גרידה לשם ניקוי והפסקת דימום.

האם זה מצב הגיוני ונפוץ שמגיעים עד כדי דימום מאסיבי אחרי ניתוח קיסרי שגרתי??

מוסיפה שלא היה שארית שליה - כתוב בדוח - ״הוצאו קרישי דם״ אך הם בטח בעקבות עמדון והנזילה המסיבית של הדם.

הרופאים לא מגדירים לי את הבעיה באופן נחרץ, אחראי על חדרי לידות להשערתו אמר שאולי פצע ברחם שנפתח.

לא מבינה איך אפשר לא להגיע לתשובה חד משמעית ומתלבטת אם הייתה אולי רשלנות רפואית. הגעתי לפורום שלכם אחרי המלצות בפייסבוק ואני מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין שמומחה לתביעות רשלנות רפואית.

שלום רב,

כדי להעריך אם הדימום לאחר הניתוח הקיסרי הוא בשל רשלנות רפואית צריך יהיה לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא גניקולוג.
לא כל סיבוך או תוצאה בלתי רצויה הינה בהכרח תוצאה של רשלנות רפואית.
יש לקחת בחשבון כי אם לא נגרם נזק קבוע הרי שמבלי להקל ראש בסבל הכרוך במקרה ובסכנה בה עמדת היקף הפיצוי גם אם תוכח התרשלות לא יהיה גבוה יחסית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אינה

סיפור הלידה של אלמה המהממת שלי, שנולדה ב 10/7.

אז אלמה שלי, היא ילדה הפתעה (הפתעה הכי מדהימה שיכולתי לבקש). ילדה חמישית, שהגיעה אחרי כמעט 7 שנים מהילד הכי צעיר, כאשר כל ארבעת הילדים הגדולים שלי, בהפרשים של שנתיים וקצת.

את כל הילדים שלי ילדתי בלידה רגילה, כאשר את הרביעי שלי ילדתי בלידה פעילה, ללא אפידורל, ביות מלא ואפס הפרדה. לידה מדהימה שזכורה לי כמו אקסטזה. וכאשר גיליתי על הריון חמישי, ידעתי שזאת בדיוק הלידה שאותה אני רוצה לשחזר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

בשבוע 32 גיליתי שהתינוקת במצג עכוז, אבל עוד הייתה תקווה שתתהפך. לקראת שבוע 35 התחלתי לעשות כל מיני טיפולים טבעיים שיעזרו לה להתהפך באופן טבעי, אבל כלום לא עזר. הבנתי שאני הולכת לקראת לידת עכוז (טבעית, כמובן) והתחלתי לברר על רופאים שמבצעים לידה כזאת בתל השומר.

בשבוע 37+2 חזרתי מעבודה וראיתי שיש לי כתם גדול של דם טרי על התחבושת. יום לפני גם ציינתי בפני בעלי שמשום מה אני חשה פחות תנועות מהרגיל, אבל לא ייחסתי לזה משמעות יתרה. בכל מקרה, החלטתי ללכת להבדק. מפה לשם, אחרי מוניטור שהראה על כמה ירידות דופק, אישפזו אותי במחלקת הריון בסיכון בתל השומר.

בכל הזמן הזה שאני מאושפזת, דיברתי רק על דבר אחד: לידת עכוז טבעית, אמנם בחדר ניתוח כפי המקובל ולא בחדר לידה טבעי, כפי שרציתי כל ההריון, אבל עדיין, טבעי זה טבעי. אך גם כאן הייתה הפתעה, כי הקטנה אפילו לא הייתה במצג עכוז, אלא במצג רגליים, בגלל שיליה נמוכה.

אחרי שלושה ימי אישפוז, קיבלתי את הבשורה שהוותה בשבילי סטירת לחי הכי קשה שיכלתי לדמיין. במקום לידת עכוז טבעית, הרופאים הבכירים במחקה החליטו שאני עוד באותו הערב, הולכת לניתוח קיסרי. הרגשתי כאילו נתנו לי בוקס בבטן. כאילו הגוף שלי בגד בי ואני כבר לחלוטין לא שולטת במצב.
פשוט בכיתי. כל התוכניות על לידה טבעית רגילה, שהפכה ללידת עכוז טבעית , הפכה ללידה בניתוח קיסרי.

הסיבה לכך הייתה השילוב של מצג רגליים, דימום, ירידות דופק, ירידה בתנועות ושיליה נמוכה, מה שלא השאיר להם ברירה אחרת, חוץ מאשר ניתוח קיסרי (שאגב, בדיעבד התברר כתחילתה של הפרדות שיליה כאשר המים שנשאבו במהלך הניתוח היו מלאים בדם).

ביקשתי שהניתוח יעשה ביום למחרת וכך היה.

אמנם הכל עבר בשלום, אבל ההחלמה מהניתוח הייתה לא פשוטה עבורי. הכאבים שאחרי הם כאבים חזקים ולקח לפחות שבועיים עד שחזרתי לתפקד בצורה המינימלית, של לקום מהמיטה בלי כאבים או לעשות כל פעולה אחרת בלי שיכאב לי כל כך.

העדפתי ללדת עוד 20 לידות רגילות (אני מגזימה, כן?..חח) ולא לידה קיסרית אחת! אבל המטרה קידשה את האמצעים ולכן שלום התינוקת ושלומי, היו קודמים לתוכניות שתכננתי.

כך שהיום אני יודעת, שהכל אפשרי. גם אם הגוף שלי יודע ללדת ארבע פעמים בצורה טבעית, לפעמים יש הפתעות וצריכים לקבל אותן באהבה ובהבנה.

אינה שלום,

תודה על השיתוף בפרטי הלידה שלך, אני משוכנע כי הקוראות תמצאנה בכך עניין.

בריאות ונחת,
עו"ד עופר סולר

בוקר טוב עורך דין סולר,

אבקש לשמוע את חוות הדעת המשפטית שלך על הטיפול הרשלני שעברתי וממנו אני סובל עד עכשיו. עשו לי טיפול הקצעת שורשים במרפאת שיניים מוכרת במרכז תל אביב.

בזמן הטיפול שבוצע על ידי רופאה ותיקה ואסיסטנטית שהיתה עדה לאירוע, השתמשה הרופאה בכלי מתכת שמסיבה ממש לא ברורה נשבר בתוך הפה שלי ופצע אותי.

בעקבות הפציעה האומללה נגרמה לי פגיעה מאד חמורה בתוך הפה כולל העובדה שאיבדתי שן טוחנת, מה שאומר שכעת עלי לעבור השתלת שיניים לתיקון הנזק. מעבר לזה נגרמו לי חתכים בשני מקומות בפה והיה לי דימום מאסיבי.

האם אני יכול לתבוע על רשלנות רפואית את הרופאה שעשתה את הנזק? איך החוק מתייחס למקרה כזה? ברור לי שזאת לא תביעת פיצויים של מיליונים ועדיין, נפגעתי בטיפול שיניים ואני רוצה לקבל פיצויים שבטח מגיעים לי לאור הנזקים שנגרמו לי.

שלום רב,

על פניו נראה כי המקרה בהחלט מצדיק בירור רציני, העובדה שמכשיר נשבר במהלך הטיפול אינה מלמדת אוטומטית על התרשלות בטיפול ואולם עדיין כאמור המקרה והנזק בעקבותיו צריכים להיבדק בעין מקצועית. מציע שתפני לפגישת יעוץ עם עורך דין בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

בגללצרשלנות של רופא הנשים הפרטי שלי ובהמשך בבית חולים איכילוב, ובשל איחור בטיפול בתסביב שחלה, איבדתי את השחלה. הבנתי שאפשר להגעש תביעה בבית משפט ולקבל פיצויים. רציתי לדעת אם יש לכם עורכי דין שמתמחים בתביעות כאלה וכמה פיצויים מקבלים על אובדן שחלה בגיל 26 בשל רשלנות רפואית.

שלום רב,

את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני בנוגע למקרה המתואר של אובדן שחלה בשל התרשלות בטיפול. כדי להעריך בצורה רצינית את סיכויי התביעה ואת היקף הפיצוי נזדקק לנתונים נוספים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין

בלידה הראשונה (2016) היה לילד פרע כתפיים בגלל שהיה במשקל גבוהה והרופאים לא שלחו אותי לניתוח קיסרי משום מה. לא נותר לו נזק תודה לאל והכל הסתדר. בחודש יוני 2019 ילדתי בבית החולים רמב"ם בחיפה פעם שניה. הפעם הלידה הסתבכה בגלל כל מיני דברים שאני לא ממש מודעת להם עדיין, ובין השאר, שוב היה תינוק במשקל גדול יחסית והפעם נגרם לו פרע כתפיים וכנראה שישאר נזק בכתף ימין וביד ימין. הרופאים עדיין לא בטוחים כי הילד קטן מאד, אבל לפי דעה של מומחה בתחום האורטופדיה מתל השומר שהלכנו אליו פרטי, ישאר נזק לילד כנראה...

הרופא אמר שאחרי פרע כתפיים בלידה ראשונה הרופאים היו צריכים להיות מאד זהירים ואם ראו שיש סיכון גם בגלל המשקל של הילד, היו צריכים להפנות אותי לעשות ניתוח קיסרי ולא לקחת שום סיכון. זה לא נעשה.

השאלה מה דעתכם? האם יכול להיות שאנחנו יכולים לקבל פיצויים על רשלנות רפואית מבית החולים רמב"ם?

שלום רב,

אכן מקרה של פרע כתפיים בלידה קודמת אמור להוות תמרור אזהרה בלידות הבאות מפני אפשרות של פרע כתפיים חוזר משום שהסיכון לפרע כתפיים הינו נגזרת הן של משקל התינוק והן של מבנה אגן היולדת.
כמובן שכדי להעריך אם הייתה במקרה זה התרשלות מצד הצוות המיילד והאם ניתן היה למנוע את הנזק צריך יהיה לבחון את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות.
משרדנו טיפל ומטפל בתביעות רבות בנושא פרע כתפיים ואתם מוזמנים לפנות אלינו להתייעצות בנושא.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לכולם הנושא הוא סקירת מערכות ושאלתי היא האם הכתוב "הממצאים הנמסרים למטופלת "תקינים או לא תקינים" מבוססים על שיטת הדמיה על קולית שאין באפשרותה לשלול לחלוטין מומים אנטומים או התפתחותים בעובר יש לפנות עם הבדיקה לרופא המטפל."

בסוף הבדיקה (סקירת מערכות) פוטר את הרופא מתביעה של רשלנות רפואית במצב שנצפה בשתי בדיקות בתאריכים שונים מסתמים תקינים וכשנולד העובר הצטרך צינתור עקב מסתם צר?

תודה לעונים

שלום רב,

הכיתוב שציינת מופיע כיום במרבית פענוחי הסקירות. כיתוב זה אינו פוטר את הסוקר מאחריות להחמצת מומים או ממצאיים בסקירת מערכות אשר ניתן וצריך לאתרם בעת הסקירה.
אכן יש ממצאים ובעיות שונות שלא ניתן לאתר במסגרת סקירת המערכות ואשר לעיתים על מנת לאתרם יש לבצע בדיקות מיוחדות נוספות כמו MRI עוברי.

באשר לממצא אליו התייחסת במסתמי הלב אין לי לצערי דרך להשיב לך על בסיס מידע כה חלקי וללא בחינת התיעוד והתייעצות עם מומחה רפואי. את מוזמנת כמובן לפנות אלינו לקבלת יעוץ פרטני.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

השאלה מתחום הרשלנות הרפואית, אולם עורכי דין אינם יכולים לענות עליה. אני ממליץ לך לפנות לעורך דין אשר עוסק בתחום הרשלנות הרפואית, אשר יפנה אותך למומחה בתחום הגניקולוגיה/ מיילדות. המומחה יוכל לייעץ אם קיימת עילת תביעה בגין התרשלות או לא.

ביוני האחרון ילדתי את בתי השניה באיכילוב, בניתוח קיסרי עם אפס הפרדה.

מכייון שלא ניתן להפריד בין הלידה הקודמת למה שעברנו בלידה הזו, אתחיל בתיאור של מה שהיה לפני כשלוש שנים בלידה הראשונה שלי.

בשבוע 35 הרגשתי ירידה בתנועות. הריון ראשון, היה קשה לקבל החלטה בניגוד לאינרציה החזקה שהכל בסדר, בסופו של דבר נסענו למוקד. שם נצפה דופק תקין אבל נשלחנו למיון כי העוברית נראתה סטטית. כשהגענו למיון הדופק ירד והובלתי לחדר ניתוח. התינוקת יצאה כבר כמעט בלי דם, עברה החייאה, קיבלה עירויים ונכנסה לטיפול שנקרא ״קולינג״ למשך 72 שעות בטיפול נמרץ ילודים. אני הייתי בהרדמה מלאה והתעוררתי בחדר ההתאוששות בלי לדעת מה קרה. רק אחרי כ-30 שעות, ביחד עם בן הזוג שלי והעובדת הסוציאלית של הפגיה, לקחו אותי לראות אותה. היא הייתה בתוך אינקובטור, עטופה במה שנראה כמו נייר פצפצים של מעברי דירה (זה הטיפול ״קולינג״), ומחוברת למכונות שעשו בשבילה את מה שמערכות הגוף שלה לא יכלו בשלב זה לעשות. כשנעמדתי לידה ואמרתי ״היי״ היא פקחה עיניים וגלגלה אליי את הראש הפצפון שלה. לי זה נראה הגיוני וטבעי לגמרי אבל כל מי שעמד לידי הזיל דמעה ורק בדיעבד למדתי על המצב הקליני שהיא הייתה בו וכמה שהתגובה הזו לא הייתה מובנת מאליה.

היינו שבועיים בטיפול נמרץ ועוד שבוע בפגייה.

כשיצאנו הבייתה התינוקת המופלאה הזו הייתה עצמאית מבחינה קלינית, אבל אף אחד לא ידע לאמוד את הנזק שנגרם למוח ואיך זה ישפיע על ההתפתחות שלה.

אף אחד גם לא ידע להגיד מה בדיוק קרה. התמונה הקלינית הייתה מבלבלת והיו כביכול סתירות בין מה שראו על התינוקת ומה שמצאו כשטיפלו בי. בשלב מסוים עזבנו את הניסיון להבין מה קרה ולמה, והתמקדנו בתא המשפחתי החדש שלנו.

צלחנו את השנה הראשונה, אני הייתי פוסט טראומטית, אבל עם הרבה עזרה התגייסנו למשימה ואחרי שנתיים הילדה התפתחה באופן תקין והפכה לפרח פורח שמח ומשמח.

בשלב הזה התחלנו לחשוב על הריון נוסף. היה לי קשה לדמיין את עצמי נכנסת לזה, אבל אז נזכרתי ברופאה שעשיתי אצלה את הסקירות בהריון הראשון. הרגשתי איכשהו באינטואיציה שיעשה לי טוב לראות אותה שוב. באנו אליה יחד, בן זוגי ואני, סיפרנו לה מה קרה והתגובה שלה העצימה אותנו ונתנה לנו תחושת ביטחון שקשה לכמת. האופן שבו היא התייחסה לתיאורים שלנו, הן העובדתיים והן התחושתיים והאינטואיטיביים - כחלק מהארוע הרפואי - השפה שהשתמשה בה, השילוב של הענייניות עם ההרגשה שאפשר להגיד לה כל מה שעובר לנו בראש - כל אלה עשו לנו הרגשה שהיינו כלכך צמאים לה. תחושת הכרה בכך שמה שעברנו היה ארוע נדיר ומשונה שראוי לחקור ולהעמיק בו, וגם שהסיכוי שהוא יקרה שוב כנראה זעום ובעיקר שמצאנו שותפה לדרך שהיא רופאה מקצועית וידענית.

מהר מאוד נכנסתי להריון - קצת מהר יותר ממה שהייתי מוכנה לו.

מייד כשגילינו באנו אל אותה רופאה, שהנחתה אותי איך להתנהל לאור ההריון הקודם וגם עשינו אצלה את הסקירות.

ההריון עבר באופן תקין ונקבע לנו ניתוח לשבוע 37 פלוס 5. כשהגעתי למתאמת הניתוחים האלקטיביים באיכילוב, היא הסבירה שההמלצה לגביי היא לקבוע את הניתוח בבוקר בגלל הסיכון, אבל אפס הפרדה מאפשרים רק במשמרת של אחר הצהריים. הייתי צמאה לחויה מתקנת ולרגע התלבטתי, אבל דיי מהר סיכמנו שלא לוקחים סיכון והולכים עם ההמלצה הרפואית.

בגלל המדיניות של בית החולים לא יכולתי לדעת מי ינתח. הייתי זקוקה מאוד לוודאות שתפחית את מידת המתח לקראת הניתוח. כמה ימים לפני התאריך המיועד הגעתי למה שנקרא ״טרום ניתוח״ שם קיבלתי את העלון של בית החולים שממליץ לנשים אחרי לידה להתייעץ עם העובדת הסוציאלית אם הן חשות דכדוך.

חשבתי לעצמי - אם אפשר אחרי, למה לא לפני?

התקשרתי וקבענו פגישה. סיפרתי את מה שהיה וביקשתי שמי שניתח אותי אז ידע שאני מגיעה שוב. היא הבטיחה שתיידע אותו וגם אמרה שתעשה מאמצים לברר ולהגיד לי מי הצוות ביום שלפני הניתוח. יום לפני הניתוח היא התקשרה, סיפרה שדיברה עם אותו רופא ושאחרי שסיפרה לו הוא אמר שהוא זה שינתח. התמלאנו התרגשות אבל כל הזמן אמרנו לעצמנו שגם אם זה בסוף לא יסתדר זה לא נורא.

הגיע יום הניתוח. הגענו למיון כבר בשש בבוקר לפי ההוראות. עשינו את כל ההכנות וחיכינו שייקראו לי לחדר ניתוח. הדברים התעקבו, היו ניתוחים דחופים והעלו אותנו לחכות במחלקה. חייכנו אחד לשניה במבט של ״יהיה בסדר״ ועלינו למקום המוכר שלמרות הזכרונות הקשים דווקא בכל פעם שביקרנו בו זה עשה לנו תחושה נעימה. במקרה ראינו אותו במסדרון. הוא זיהה את הבן-זוג שלי - ראיתי אותם ממרחק נפגשים בחום ואזרתי אומץ להצטרף. אז כבר עברנו לחיבוקים. העלנו זכרונות וסיימנו ב ״נפגש בחדר ניתוח״. בשלב הזה עדיין לא חשבתי שנזכה לאפס הפרדה. כשהכניסו אותי להרדמה נכנסתי למוד היפראקטיבי וכל הזמן דיברתי עם כל מי שבא איתי במגע. האח הראשי כנראה הרגיש שאני על הקצה וזרם עם זה תוך כדי שהוא מנתב את האנרגיות למקום חיובי של מצב רוח מבודח. מפה לשם הוא שם מוסיקה בחדר ואני חצי בצחוק שאלתי אם אפשר להזמין שיר לכבוד התינוקת כשהיא יוצאת. הוא ענה שבטח אבל לא הייתי בטוחה אם הוא ציני.

הכניסו את הבן-זוג שלי לחדר, המנתח הבכיר נכנס והניתוח התחיל.

ואז אחרי כמה דקות, האח הראשי שאל אם נרצה לראות אותה יוצאת, ושנינו ענינו שכן. הוא גלגל את השכבה האטומה של המחצה והשאיר רק שכבה שקופה. עוד דקה חלפה והמנתח הבכיר קרא לאח הראשי ואמר: ״שיר!״. השיר שבקשתי התחיל להתנגן, הם הוציאו אותה, אני הייתי בזוית שראיתי אותה רק כשכבר הייתה כולה בידיים שלהם אבל הבן-זוג שלי ממש ראה אותה יוצאת. התינוקת עברה לשניה אצל המיילדת ומייד הונחה על החזה שלי. השיר התנגן ברקע ושלושתנו בכינו בכי תמרורים.

האחות המיילדת שהייתה במשמרת בוקר התנהלה כהרגלה והניחה שמכאן ממשיכים לתינוקיה עד שאני אצא מהתאוששות. אבל הרופא היה אסרטיבי ודאג שלא יורידו ממני את התינוקת כמעט עד שכל הפרוצדורה הסתיימה. היא הייתה עם הבן-זוג שלי בחדר הבדיקות הקטן שסמוך לחדר הניתוח והובאה אליי לחדר התאוששות. זה לא נגמר שם, כשעברנו לחדר התאוששות הרופא המנתח הגיע בעצמו לוודא שהתינוקת איתי, וגם סיפר לאחיות שהיו בהשגחה על מה שעברנו בפעם הקודמת שגם הן יכירו את הרגישות.

כך התינוקת הקטנה שקראנו לה רז, נשארה איתי למעשה מאז ועד היום.

אחותה הגדולה הגיעה לפגוש אותה למחרת ועשתה טיול לפגייה עם אבא להגיד שלום.

חוויית הלידה הזו הייתה הרבה יותר מאפס הפרדה, זו הייתה חגיגה של ממש עם כוח ריפוי מעבר לכל מה שהעזנו לאחל לעצמנו.

אפרת שלום,

תודה על השיתוף בחוויה. שמח שהיא הייתה חיובית. משוכנע שהפרטים יעניינו ויתרמו לקוראות.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

אני בן 70 בריא לחלוטין ולפני שבועיים עשיתי טיפול חוטים בצוואר, אצל רופא עור ואסתטיקה נראה שלא היו כל בעיות ושזה עבר בהצלחה, ויש לי בסנטר מקדימה 2 בליטות של הגיל, ובקשתי מהרופא לעדן אותם, אז הוא הזריק לי מעט בוטוקס בשני המקומות, במרכז השרירי , ושיתק לי את השריר של השפה התחתונה, וגרם לי נזק נפשי ופיזי ודיכאון קשה, אני מתקשה בחיוך(מחייך כמו מסכה), באוכל, בדיבור,ובשתייה, אני מתרחק מאנשים,, נהרסו לי כל שמחת החיים, והתוכניות החברתיות בתקופה הזאת שנפגעתי ,ולא יודע מתי זה יסתיים ,לפי התייעצות עם עוד 3 רופאים בתחום נאמר לי שהשיתוק הוא זמני ויכול להתמשך בין 1.5-3 חודשים
סביר להניח שלרופא או לא היה מספיק ידע וניסיון , או שידע על הסכנות בהזרקה וחשב שלא יקרה כלום ,בכל מקרה בשני המקרים זאת הייתה רשלנות מצידו,
כי בסוף פגע בי, והחמור מכל הוא לא עדכן אותי לגבי הסכנות ולכן גם לא ביקש את הסכמתי להזרקה , הוא קיבל בעצמו את ההחלטה בלי לתת לי אפשרות לקבוע אם אני מוכן להסתכן או לא והכל מתועד בשיחות טלפון והודעות ווצטאפ,וחשבונית הטיפול עלה 2,000 ₪ , אני עדיין פגוע , והשפעת הבוטוקס לא עברה
השאלה שלי האם על נזק שלפי כל הדעות הנזק הוא זמני(מאוד מקווה) האם אני יכול לתבוע את הרופא בפיצויים על רשלנותו ועל עוגמת הנפש והסבל שעברתי וממשיך לעבור עד שהשפעת הבוטוקס תעבור ? , וגם מתוך העיקרון, שכיוון שהוא התרשל בעבודתו וגרם לי נזק הוא צריך לשלם על כך, וגם באיזה סכומים ניתן לתבוע? ומה הסיכויים להצליח בתביעה ? כלומר הכוונה תביעה על תקופת הסבל גם אם הנזק יעלם לגמרי.
תודה רבה

שלום,

אין מניעה מלהגיש תביעה בגין נזק חולף ככל שמוכחת התרשלות מצד הרופא המטפל. הקושי הוא שאם מדובר בנזק חולף (בפרט כזה אשר לא גורם לנזק תפקודי הגורם להפסדי שכר) יש להניח כי היקף הפיצויים יהיה מוגבל למדי. יש לקחת בחשבון כי על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית יש לצרף חוות דעת רפואית של מומחה רפואי המבססת את טענת ההתרשלות וחוות דעת כזו לרוב יקרה למדי (לרוב מעל 10,000 ש"ח). כאשר סכום הפיצויים הצפוי מוגבל עולה שאלה של כדאיות כלכלית לכן של תביעה כזו.

קשה לי להעריך על בסיס הפניה בלבד אם יש אכן סיכוי סביר להוכיח רשלנות במקרה זה ומה היקף הפיצויים אולם כאמור להערכתי הזהירה מדובר בתביעה אשר יתכן שצריך יהיה לשקול אם יש כדאיות כלכלית להגישה נוכח העלויות הכרוכות בה.

כדי לקבל תשובות ודאיות תצטרך לפנות ליעוץ בפגישה עם עו"ד מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

מודה לך על תשובתך הכנה הרציונלית והאמיתית , עזרתה לי להתאפס ולרדת מהעצים הגבוהים , ולחכות בסבלנות להבריא מהנזק הזמני וזהו.,אזכור את אמינותך למקרים שאצטרך , תודה רבה

היי, לפני כשנתיים עשיתי בדיקת MRI במכון פרטי, כחלק ממעקב ביקורת אחרי החלמה ממחלת הסרטן. לאחר כמה שבועות הם שלחו לנו את התוצאות אשר היו שליליות לשמחתנו, ואמרו שאין זכר למחלה ואין צורך בשום טיפול.

כעבור חודש שלחנו את אותו צילום ה- MRI לבית החולים שבו אני מטופלת, והתשובה (הנכונה) שלהם הייתה חיובית.
כלומר, שיש חזרה של המחלה, ויש צורך בטיפול מיידי.

האם יש פה רשלנות רפואית מצד המכון הפרטי עם התשובות השגויות, יש מה לעשות עם זה?

אני מבקשת חוות דעת של עורך דין מומחה מטעמכם.

חג שמח

שלום רב,

כדי להעריך אם מתן התשובה השגויה הינה רשלנות יהיה צורך לקבל חוו"ד של מומחה רפואי בתחום הרדיולוגיה.
חשוב להבין כי במקרה זה מאחר ולמרבה המזל לא נגרם נזק שכן בסופו של דבר ניתנה תשובה נכונה תוך פרק זמן קצר הרי שספק אם יהיה טעם בתביעת רשלנות רפואית.
לפי הדין בישראל פיצויים ניתנים על נזק שנגרם בשל התרשלות ואם נזק זה נמנע, גם אם בזכות אחר, הפיצויים אם בכלל יהיו מינוריים. לא ניתן פיצוי על עצם ההתרשלות או על האפשרות של גרימת נזק.
בכל מקרה כדי להעריך את המקרה באופן רציני ויסודי כמובן יש צורך ביעוץ משפטי מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום חנה

בהמשך למה שכתב חברי אציין כי צריך לבחון מה הנזק שנגרם כתוצאה מפענוח שגוי, ככל ולא יגרם נזק שאותו ניתן לדעת בהמשך לא קמה עילת תביעה בכל מקרה.

כל אחד אומר לי "לידה שנייה, מהירה והרה יותר קלה"

אז אומרים... סיבוכים בלידה כמו שהיו לי, לא שמעתי אף פעם. וכן, זאת היתה לידה שניה.

יום לפני הלידה באתי לבדיקה וגילו שיש לי מיעוט מי שפיר הרופא אמר לי תחזרי למיון יולדות להפעלה בשבוע 38+3 ימים. יום למחרת הרופאה עושה לי בדיקה אין פתיחה ומחיקה 50% והוחלט להחדיר בלון.
בשעה 17.00 מחדירים לי בלון מרוב כאב עז ביקשתי משכך כאבים. בשעה 23.00 מוצאים לי את הבלון ובשעה 05.00 בבוקר נתנו לי פיטוצין התחילו עם מנה של 10
אחרי שעתיים מוסיפים לי מנה עוד 10 ואז פתאום ירידה בדופק העובר (שמעתי את אנשי הצוות מדברים על מצוקה עוברית ועוד כל מיני דברים מלחיצים).

בגלל הירידה הורדו את המנה ל10 במקום 20 וכך הלאה... ירידות עליות בתוצאות המוניטור העוברי, עד שבאה רופאה לבדיקה ואמרה לי יש פתיחה של שלוש ונמשיך איתך לאט עם מינון של פיטוצין נמוך יקח זמן אבל תלדי לידה רגילה.

בשעה 15.00 יום שישי החלפת משמרת באה אחות אומרת לי יש מצב לקיסרי בעלי אמר בשום פנים ואופן לא קיסרי 15 דקות אחרי שבעלי הלך לבית להיות עם הבת שלנו באה אחות הגדילה את המינון של הפיטוצין ל30 שאלתי אותה מה את עושה
הרופאה אמרה לי שנשאר ככה ואחות עונה לא עכשיו לא מורדים ממנה של 30
ירידה בדופק העובר ואחרי חצי שעה באה הרופא ואומר לי את הולכת לניתוח חירום.

מתקשרת לבעלי ומודיעה לו.

נכנסת מיד לצורך ניתוח קיסרי - הכל עבר בסדר מעברים אותי לחדר התאוששות בעלי ראה שהכל בסדר הלך לילדה שבבית אמא שלי נשארה איתי.

מתעוררת ורואה לחץ דם נמוך ודופק 160 פיתחתי שוק אמא שלי נכנסת לחדר התאוששות רואה אותי והתחילה לצעוק היא כחולה יש לה דימום אחרי בדיקת אולטרה סאונד ראו שיש לי דימום פנימי בבטן אמא שלי מתקשרת לבעלי שיבוא דחוף עד שבעלי לא הגיעה לא נגעו בי.

בעלי הגיעה ואמר לרופאים למה אתם מחכים נכנסתי שוב לניתוח ומתברר שיש לי קרע בעורק השמאלי ברחם.

יוצאת אחרי ניתוח עדיין מורדמת ומונשמת ויאללה עוד ניתוח תפרו לי בטעות את האורטר שזה שופכן של השתן ועל הדרך החייאה...

יצאתי מניתוח מתעוררת בטיפול נמרץ צינור בתוך הווריד הראשי בצוואר ומונשמת מקבלת כל יום מורפין הבטן נפוכה ועכשיו בדיקת CT

בסיטי אני צריכה לשתות מים עם נוגדן מקיאה הכל באה אחות דחפה לי בכוח שני כוסות למרות שאני מקיאה.

עברתי את בדיקת סיטי יש לי חסימה במיעי משחררת מטיפול נמרץ אחרי 8 ימים
למחלקת יולדות עושים ברית לנסיך בבית החולים.

אחרי הברית עלה לי החום ל39 מעלות שבוע ימיים אני עם חום ועכשיו עוד ניתוח רביעי יש לי זיהום בבטן קרישי דם מזוהמים משתחררת הבית.

אחרי שבועיים פינוי באמבולנס לבית החולים ועמנואל שלי הקטנה רק בת 4 רואה איך מפנים את אמא בוכה צועקת ועוד אישפוז של 10 ימיים לרואה את הילדים אסור לי כי יש לי חומר רדיו אקטיבי גילו שיש לי זיהום ברחם ופתאום הרחם שלי קדמי כש כל החיים שלי היה לי רחם אחורי וגם מבשרים לי שהרחם הזה לא יכול להכיל הריון.

ברוך ה' יש לי את שני קטנים שאני מטורפת עלהם עמנואל בת 4 ואביאל בן 4 חודשיים אהבת חיי.

מקווה להחלים לגמרי מכל מה שעברתי. יקח עוד זמן להבין אילו נזקים נגרמו לי בגלל כל הסיבוכים האלה. אני מבקשת לשמוע את דעתכם על הסיפור ההזוי שלי.

חג שמח

עינת שלום,

כדי להעריך אם הנזק שנגרם לרחם בעת הלידה הינו תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ממהלך הלידה ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה.
הצעד הראשון אשר אני ממליץ עליו הוא פניה לעורך דין מנוסה בתחום שיוכל לסייע לך באיסוף התיעוד בצורה מסודרת ובהפניה למומחה הרפואי המתאים ביותר.
את מוזמנת לפנות למשרדנו אשר עוסק בתחום הרשלנות הרפואית בתחום המיילדות מזה עשרים שנה ועובד עם המומחים המובילים בתחום.

בברכת בריאות וחג שמח,
עורך דין עופר סולר

כשהייתי בהריון ניגשתי לרופא משפחה עם בעיה של בצקות בידיים, רגליים ופנים (משהו שאי אפשר היה לפספס...) והתלוננתי על כך שאינני מרגישה את אצבעות ידיי, (בדיעבד התברר לי שזה אחד מהתסמינים לרעלת הריון) הרופא אמר שזה משהו שקשור למערכת עצבים, נתן לי הפניה לבדוק את זה, אמר שכנראה אצטרך ניתוח בידיים.

הרופא לא הסתכל אפילו על תוצאות בדיקת דם שעשיתי, שגם בבדיקה נראו תסמינים לרעלת והוא גם לשניה לא חשב להפנות אותי למיון, רק דיבר על בעיה במערכת עצבים.

יום למחרת התאשפזתי עם חשד לרעלת הריון והייתי מאושפזת עד הלידה.

האם זו עילה לתביעה? מרגישה שזו לגמרי רשלנות רפואית! האם יש לכם ניסיון בתביעות בגלל רעלת הריון שלא טופלה כמו שצריך?

תודה על הזמן שלכם וחג שמח.

שלום רב,

על פניו נראה כי אכן הטיפול שניתן אכן מעורר סימני שאלה שכן נראה שהיו סימנים לרעלת הריון שלכל הפחות היה מקום להמשיך ולבררם. חשוב לדעת כי בתביעות רשלנות רפואית בישראל הפיצוי ניתן בגין התרשלות בטיפול אשר גרמה לנזק.
במקרה שתיארת אני מבין שנזקקת לאשפוז אך יש להניח כי גם אשפוז מוקדם יותר היה מסתיים באשפוז. לא ציינת האם חלילה נגרם נזק לעובר ולנקודה זו חשיבות לגבי ההחלטה אם יש מקום לשקול תביעה במקרה זה.

מציע לערוך יעוץ רפואי מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה ואפשרות ביסוס תביעה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין

אמא שלי כבת 60, אובחנה כנפגעת עבודה בשל תסמונת התעלה הקרפלית. היא קיבלה את מה שמגיע לה מהמוסד לביטוח לאומי ולפני חודש וחצי עברה ניתוח בבית חולים מוכר במרכז הארץ. התברר בדיעבד כי בזמן הניתוח הרופא פגע בעצב בשורש כף היד שלה וגרם לה למה שנראה כנזק בלתי הפיך - כזה שלא ניתן לתקן בניתוח חוזר.

אמא סובלת מכאבי תופת, לסירוגין, והופנתה למרפאת כאב בגלל הפגיעה. מעבר לכך, יש לה בעיה רצינית מאד להפעיל את כף יד ימין (זאת היד הראשית שלה) והמצב עדיין לא ברור לגמרי.

מה שבטוח, שנגרם נזק חמור ובלתי הפיך.

רציתי לדעת כמה דברים:

1. איך מוכיחים רשלנות רפואית במקרה כזה, בהתחשב בכך שאמא חתמה על הסכמה לניתוח לפני הניתוח?

2. האם זה נחשב נזק סביר בניתוח כזה, בהתחשב בעובדה שבכל ניתוח יש סיכונים ויכול להיות שיש לרופא הגנה מפני תביעת פיצויים על הנזק שגרם?

3. האם למשרד שלכם יש ניסיון בייצוג תובעים במקרים דומים, שבהם נגרם נזק עיצבי בשורש כף היד של מנותחת?

תודה על העזרה וחג שמח.

שלום רב,

כדי להעריך אם הנזק שנגרם לאמך בזמן הניתוח בשורש כף היד הוא סיבוך שעלול להתרחש ואינו נובע מהתרשלות או שמא מדובר בסטייה מסטנדרט רפואי סביר יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום כירורגית כף יד.

החתימה על טופס ההסכמה לניתוח (אשר יש גם לבחון מתי נערכה ובאילו נסיבות) רלבנטית לסיבוכים סבירים שיכולים להתרחש אך אינה פוטרת את המנתח והמערכת מאחריות אם הנזק נגרם בשל התרשלות בניתוח.

טיפלנו בעבר במקרים דומים ואתם מוזמנים לפנות אלינו לצורך קבלת יעוץ פרטני.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

מועדים לשמחה

שבוע 37 בדיקה שגרתית אצל הרופא אומר הערכת משקל גבוהה ויש לשקול זירוז בשבוע 39.

מגיע שבוע 39 אני ובעלי מתרגשים עולים לבית החולים עם כל הציוד הערכת משקל לא גבוהה מספיק לזירוז ונשלחים חזרה הביתה.

נאמר לי להגיע להערכה נוספת אחרי כמה ימים וכך היה - נוסעים לבית חולים הערכת משקל לא גבוהה מספיק ונשלחת חזרה הביתה בפעם השניה עם הוראה להגיע בשבוע 40 אם לא אלד.

מגיעה בשבוע 40 לבית החולים בידיעה שהולכים לסובב אותי הביתה והפעם את הציוד השארתי בבית אחרי שבעלי אמר שחבל שאנחנו סוחבים כל הזמן מלא דברים ואני הקשבתי לו (כן חכמה שכמותי)

מגיעה לבית חולים עושה מוניטור עוברי שמעורר חשד ובדיקת אולטראסאונד שמראים שכנראה יש האטה בדופק, ממשיכים עם הבדיקות ומסתבר שיש מיעוט מי שפיר וחייבים להתחיל בתהליך הלידה במיידי על מנת ל מנוע מצוקה עוברית חמורה.

בעלי כמובן נוסע לבית להביא את הציוד שלא הבאנו.

מתחילים פיטוצין מנה אחת עובר קליל אין התקדמות ומכניסים בלון.

אחרי 24 שעות הבלון נופל מעצמו באמצע הלילה מתקשרת לבעלי כולי בהתרגשות ולאחר בדיקה מודיעים לי שאין פתיחה ואין התקדמות ואני חוזרת לישון.

בוקר למחרת מחברים אותי לפיטוצין למנה שניה ולאט לאט מתחילים צירים חלקם מורגשים חלקם פחות עד שמגיע רגע שמתחיל טיפה לכאוב ואני מחליטה לקרוא למיילדת.

המיילדת נכנסת רואה אותי שלווה מדי (לטענתה) ומחליטה שכנראה לא מספיק כואב לי כדי לבדוק ויש להמתין.

כולי מפוחדת מחכה לבדיקה הבאה קוראת לה שוב הכאבים מתחזקים המיילדת מסתכלת עליי ואומרת חמודה לא נראה שכואב לך מספיק בואי נמתין. אני כבר דורשת בדיקת רופא נכנס רופא עושה מה שעושה ומודיע שאני בפתיחה של 6 ויש להכנס לחדר לידה. (מרגיז לא?!)

המומה וכועסת שלא הקשיבו לי ונכנסת לחדר לידה, מתארגנת מתקלחת עושה בדיקה נוספת וכבר פתיחה 7.

בינתיים הצירים כל 5 דקות אבל רגועים.
מבקשת אפידורל מהפחד (בדיעבד לא הייתי עושה)

ממתינה בינתיים הולכת לישון עד שמתעוררת מלחץ בטוסיק פתיחה 9 וחצי המיילדת עוזרת לפתוח ל10 אבל עדיין ראש גבוה וממשיכה לנוח עד הלחץ הבא.

עוברת בערך שעה כבר ממש לוחץ הראש למטה!
מתחילה לחיצות המיילדת נותנת לי להרגיש את הראש ואני כמו חיילת מסתערת על הקרב הזה ולוחצת בשיא הראבק!

10 דקות לחיצות רצוף הילדה לא מצליחה לצאת תקועה בתעלה.

המוניטור מתחיל לצפצף נכנסים רופאים לחדר מתחילה להילחץ שומעת אותם מדברים ומעלים רעיונות אולי לחתוך אותי - היה לי סיוטים בגלל סיפורים של סיבוכים בלידה של כמה חברות (אמאלה!) ממש לא רציתי לידת ואקום או ניתוח קיסרי - פשוט לא.

מגיע רופא (זה שסובב אותי הביתה בכל הפעמים שהגעתי לא מחבבת אותו במיוחד) מתחיל לתת לי מרפקים לבטן אני צורחת מכאב שלא מבייש צירים ממשיכה ללחוץ מקבלת מרפק נוסף צורחת את נשמתי בעלי מהצד מתפלל לחיצה אחרונה והיא בחוץ!

בום

מרגישה מים זורמים מתוכי ומניחים עלי את הדבר הכי מושלם בעולם לא בוכה רק מתבוננת על החדר מסביבה מעכלת ומתחילה לבכות ואיתה כולנו ביחד.

תינוקת יפייפיה וסקרנית כבר מהרגע הראשון.
מנקים אותי ואותה כבר מתכוננת לתפירה אבל שום קרע ושום חתך חיץ - מיילדת מדהימה שלא ויתרה ולא נתנה לשום רופא להתערב!

ביום ראשון 18.8.19 בשעה 22:00 ובמשקל 3.735 נולדה מיה אהובת ליבי.

לכל האמהות שבינינו ולאלו שבדרך שנה טובה, חג סוכות שמח ורק נחת ובריאות

שלום ספיר ומועדים לשמחה,

תודה ששיתפת בחווית הלידה האישית שלך. אני משוכנע שהקוראות תמצאנה עניין ומידע חשוב.

חג שמח,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה של מאיה. 17.9.
#כרמל
#לידתבזק
#ואקום
#לידהטיבעית
#אפסהפרדה/חלקי

משבוע 36 (והלוואי וקודם) התחלתי טיפולי וואטסו מדהימים אצל Tamar Pazהמהממת. היא לימדה אותי כיצד לנשום ולהרגע. הטיפולים איתה במים היו עבורי חוויה שגרמו לי להנות מההריון עוד יותר, להתחבר לתחושת הרחם ולהכנס לתחושת רוגע וביטחון לקראת השבועות המתקדמים של ההריון.

לקחתי דולה מדהימה שעשתה איתנו הכנה לקראת לידה. היא גרמה לסף החרדה שלי לרדת פלאים, להאמין ביכולות שלי ובכלים שיש לי.

בשבוע 38 באמצע טיפול וואטסו , ב20:00 בערב, התחלתי בעודי בבריכה וברוגע מוחלט להרגיש צירים. נשמתי ונרגעתי והמשכתי להנות מהטיפול. תכלס לא ידעתי אם זה בריקסטון כמו שיש לי משבוע 25 או משהו אחר. אחרי כמה דקות, שוב... ואז שוב...
אוקיי. זה צירים.
כשהסתיים הטיפול אמרתי לתמר שאני בצירים.
היא הרגיעה אותי, המשיכה לחזק אותי ובעזרתה התקלחתי ועברתי עוד 2 צירים ונסעתי הביתה...

בדרך הביתה הודעתי לבעלי ולדולה שלי מה מתרחש.
באוטו כל 5 דק ציר.
הגעתי הביתה- היתה לי יציאה.
התארגנתי עם דברים אחרונים בתיק . פתאום הרגשתי שנוזל לי... לא ידעתי אם זה מים או פיפי (כי אין לי זכר לריצפת אגן תקינה).. לא היה לזה את הריח שאומרים שיש.
אחרי כמה דקות, התחיל לי דימום מסיבי.
פה נלחצתי.
מיכל הדולה שלי הרגיעה אותי טלפונית, עד שבעלי חזר הביתה מהעבודה.
יצאנו לביה"ח ב 22 וחצי.
הגענו ב23:15. בכניסה חיכתה לנו מיכל.
עלינו למיון כשבדרך כל 2 דק ציר.
הקאתי. בדקו לי פתיחה. היה לי 6-7 פתיחה!! הייתי בהלם מוחלט.
כל ציר אני מתמקדת בנשימות שתמר לימדה אותי. ומיכל עושה לי עיסוי נהדר בגב שמעמעם לי את הכאב.
ישר הכניסו אותי לחדר לידה.
ישר בעלי אמר למיילדת שאנחנו מעוניינים באפס הפרדה. היא אמרה שאין בעיה.
בגלל המהירות שבה הכל התקדם אני לא הייתי בפוקוס ולא הספקתי לומר כלום על מה אני רוצה.

עוד לפני שהדליקו את המחשב ונתנו לי חלוק הרגשתי שאני צריכה ללחוץ. ממש תחושה של בא לי קקי. צעקתי להם את זה. לא הפסקתי להניע את האגן במעגלים.
ישר ביקשו שאעלה על המיטה.
מיכל מנפנפת עלי לעשות לי רוח ושמה לי מגבות קרות על הפנים. וואו. התחושה של זה היתה מרגיעה.
שמו לי חמצן.
בעלי ומיכל עזרו לי עם הרגליים.
הכל היה כל כך מהר. פתיחה מלאה כמה דק מכניסה למיון יולדות.
אומרים לי ללחוץ. אני מצייתת. כואב נורא. אבל במנוחה של כמה שניות בין הצירים אני נחה.
שוב לוחצת. פתאום הם מדברים על האטות דופק. מכניסים מוניטור פנימי.
ממשיכה ללחוץ וההאטות ממשיכות. מעל 10 דק של האטות. אני שומעת את המילה *ואקום*. נלחצת. שואלת למה. מסבירים לי. ממשיכה ללחוץ עם כל ציר. הם מביאים את הואקום. מחברים. אבל באותן שניות אני לוחצת והיא יוצאת. בתכלס, הואקום היה מחובר פחות מכמה שניות ובעוצמה הכי חלשה.

האוצרית היפיפייה שלי בחוץ.
2.860 קילו של שלמות.
לא היה לי זמן לקלוט שאני בלידה. לא קלטתי והיא כבר היתה בחוץ.

כשהתינוקת יצאה, שמו אותה עליי.
אני זוכרת ששמו לי אותה על הבטן. החלוק היה לי על החזה.
אמרו שהחבל קצר (אולי בגלל זה לא יכלו לשים לי אותה על החזה?)
הרופאה באה לחתוך את החבל וביקשתי מהר להשהות את החיתוך.
היא הסבירה שאי אפשר לחכות כי היה ואקום וצריך שהרופאת ילדים תבדוק אותה.
בגלל שזו נחשבה ללידת ואקום (אף על פי שלא היתה דיפורמציה לראש ובקושי הפעילו את הואקום גם לפי הרופאה המיילדת) הביאו רופאת ילדים לחדר ואחרי שנתנו לבעלי לחתוך את החבל, לקחו אותה-שקלו ובדקו.

אחרי כמה דק קצרות החזירו לי אותה עטופה.
אני זוכרת שתהיתי למה היא עטופה כי אני רוצה עור לעור... אני חושבת ששאלתי וענו לי שגם ככה היא צריכה לעבור לאבא כי אני צריכה ללדת את השילייה ולעבור תפרים.
חיברו לי פיטוצין.
והיינו מחובקים אני, בעלי והקטנה כמה דקות.
לאחר מכן העבירו אותה לבעלי. הוא חיבק אותה בעודה עטופה.
אני ילדתי את השילייה.
ועשו לי 2 תפרים פנימיים.
כשסיימו החזירו אותה אלי.

כעת התחיל ה"בלאגן":
רופאת הילדים והמיילדת הגיעו והסבירו שבגלל שהיה הואקום מאיה צריכה לרדת לתינוקייה לניטור של לפחות 4 שעות. אם הכל תקין אח"כ מחזירים אותה אלי.
בעלי הסביר שחשוב לנו אפס הפרדה, ניסינו לומר שבקושי היה כאן ואקום.
לא היה סיכוי. זה נוהל של ביה"ח. היה ואקום= חובה ניטור.

הסבירו לנו שאין מקום בקומה 2 ( היכן שחדרי יולדות ותינוקייה). אמרתי שגם ככה אני רוצה להיות בקומה 7 (בחדר אפס הפרדה). והובן לי שאחרי הניטור של הכמה שעות אם הכל תקין, לא תהיה בעיה לשחרר אותה מהתינוקייה ולעלות אותה אלי לקומה7.

אחרי שעתיים בחדר לידה שגם אותם נאלצנו לדרוש כי הם רצו לקחת לי אותה הרבה לפני (כל הזמן בטענה של הואקום) בעלי ירד איתה לתינוקייה.
אני זוכרת שאמרתי לו "תהיה איתה עור לעור!!! שלא יקלחו!! חכו לי לבדיקות וחיסונים!"
אני נשארתי בחדר לידה עם הדולה הקסומה שלי שהמשיכה לתמוך בי עד שהעבירו אותי לחדר.
בעלי כתב לי שהם מבקשים לחסן ולקחת דם עליו בגלל שהם עושים לה קבלה ורוצים להתחיל ניטור. הסכמתי רק שיהיה איתה בעור לעור. הוא הרגיע אותי ואמר שבקושי בכתה וישר נרדמה עליו.

אותי שמו בקומה 7.
בעלי כל הזמן מדווח לי שהיא בסדר. אחרי שעה וחצי שעשה איתה עור לעור, הוא בא לנוח איתי בחדר כי היא גם ככה היתה רגועה ורדומה מתחת לחימום.

אחרי שעלה, הרגשתי שאני רוצה לראות אותה. פיזית גם יכלתי ללכת והרגשתי טוב. אבל אסור לי ללכת לבד לתינוקייה- פעם ראשונה חייב ליווי של הבעל או סניטר.
בעלי היה גמור (בלשון המעטה) והיה זקוק למנוחה. אז חיכיתי לסניטר.
שלא הגיע במשך 45 דק... בסוף בעלי קם וליווה אותי.
בתינוקייה ראיתי שהיא ישנה ורגועה (לא מכווצת וshutdown). ישבתי לצידה כחצי שעה עד 5 בבוקר.

הסבירו לי שב6 וחצי תגיע רופאת ילדים לעשות לה בדיקה ואח"כ יוכלו שאקח אותה.
ביקשתי שיקראו לי לבדיקת רופא. וחזרתי לחדר לנוח.
את בעלי שיחררתי שיסע הביתה כי לא הרגיש טוב בכלל (הקיא, רעד כולו, היה חיוור) וביקשתי שיחזור בבוקר אחרי שינוח.

ב6:45 קראו לי לבדיקת רופא. כשהגעתי בדקו מולי. הרופאה אמרה שהכל תקין לדעתה כרגע, *אבל* רק רופאת הילדים של משמרת בוקר תוכל להחליט אם לשחרר מהתינוקייה.

אז ביקשתי לקחת בינתיים את העריסה.
יכלתי לצאת איתה רק לקומה 2 ולשבת בחדר ההנקה ( כי למיטתי בקומה 7 אסור לי לקחת אותה).

ישבתי איתה בחדר ההנקה כשעה וחצי-שעתיים עד שקראו לי לתינוקייה לבדיקת רופאה.

הרופאה בדקה, אמרה שהכל תקין כרגע, הראש בסדר, אבל שהיא לא מרגישה נוח לשחרר את התינוקת לקומה7. שלדעתה אני צריכה להישאר בקומה 2 היכן שהאחיות מהתינוקייה באות לעיתים תכופות לבדוק תינוקות של ואקום.

הסברתי שאין לי מיטה בקומה 2.
ושאני רוצה אפס הפרדה, עם בעלי שישאר איתי כי אין לי מלווה אישה ובקומה 2 כביכול אסור בעלים.
הבינו את הבעיה אבל היא לא הסכימה לשחרר את התינוקת.
הביאו אפילו את הפרופסור של המחלקה להסביר לי את החשיבות של הבדיקה לעיתים תכופות.
שעלול להיווצר דימום. וזה עיניין של דקות עד שהתינוקת יכולה להכנס לשוק ו ... זהו.

אוקיי. הסכמתי לחכות לשיחרורים שבסביבות 11 ושתתפנה לי מיטה. האחיות אמרו שיש להם חדר פרטי שמתפנה עם מיטה נוספת לבעל ככה שאוכל להישאר איתו בלי בעיה ( נקודה לחיוב מכל הסיפור) וחדר אמבטיה משלי.
ב13 התפנה לי החדר.
עד אז הייתי איתה בקומה 2 במסדרון/חדר הנקה.

יש לציין שרק פעם אחת או פעמיים נכנסה אחות מהתינוקייה ובדקה שהקטנה בסדר. ובפעמיים האלה לא בדקו בכלל את הראש.

אז אני לא מבינה על איזה בדיקות תכופות הרופאה דיברה שהאחיות עושות שמחייבות שאשאר בקומה 2.
למרות שבסוף החדר הפרטי היה שווה ממש ועשה את כל השהות בביה"ח למאוד נעימה עבורי ועבור בעלי.

אני מצטערת על האורך של הסיפור. ושאפו למי ששרד עד כה חחחח!

שלום מורן,

תודה על השיתוף בחוויה האישית.

אני משוכנע כי הקוראות תמצאנה בפוסט מידע חשוב ומועיל.

בריאות שלמה ונחת רבה,
עו"ד עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר

במאי השנה אחי נפל בטיול בארץ. הוא נפצע מאוד בברך והתלונן גם על כאבים ביד. בבית החולים צולמה היד שלו ונאמר לו שאין שברים ביד לגביי הברך הוא עבר מספר ניתוחים ואשפוז. היד לא נחבשה ולא הייתה כל התייחסות אליה בהמשך הטיפולים.

החודש, לאחר שהרגיש שהכאבים ביד לא עוברים התעקש לקבל הפנייה לבדיקת CT ואכן התגלו מספר שברים, שינויי צורה ותזוזות של עצמות בשורש כף היד ובכף היד. הכל כבר התאחה בצורה לא טובה ונאמר לו שיאלץ לעבור ניתוח מאוד קשה ושהוא צפוי לנכות קבועה. (יד דומיננטית)

האם ייתכן שיש בהתרחשויות אלו רשלנות? הבנתי מרופאים אחרים שהפרוטוקול מחייב לחבוש יד כואבת בשל העובדה שקשה לזהות שברים בצילום ראשוני

לציין: בית החולים הראשוני בו טופל וצולם היה מאוד רחוק מביתו ולכן חתם שם סירוב ופנה לבית חולים קרוב לביתו באמבולנס פרטי. גם בבית החולים הקרוב הסתכלו על צילום היד ואמרו בעל פה שאין דבר, אך זה לא תועד במילים.

מאוד אשמח לעזרתכם!

תודה רבה

שלום רב,

נראה על פניו כי המקרה מצריך בירור מסודר ומעמיק.
אכן שברים בכף הילד לעיתים קשים לגילוי בצילום רנטגן סמוך לטראומה ולכן יש צורך בחלק מהמקרים בצילום ביקורת. במקרה זה יהיה צורך שרדיולוג יבחן את הצילום שבוצע ויעריך האם אכן הוא תקין ולא הייתה התרשלות בפענוח שלו וכן להתייעץ עם אורטופד כף יד להעריך את איכות הטיפול האורטופדי בהמשך והצורך לחזור ולהעריך את מצב היד גם בנוכחות צילום ראשון תקין.
מציע שתפנו תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיכול לסייע לכם בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחים הרפואיים המתאימים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בתאריך 31/10/2018 נפלתי ביציאה מהבית ושברתי שוק ימין שבר ספירלי שהייה קשה לאיחוי 3 חודשים בגבס מכף רגל ועד למפשעה
משהרופא ממחלקת האורטופדיה בבית חולים קפלן החליט לקבל אותי אלקטיבית לחדר ניתוח לצורך קיבוע השבר וזאת מאחר שבצילום רנטגן אין חיבורים מספקים והוחלט לשים לי מסמר קטן פלטינות נכנסתי לחדר ניתוח וכשיצאתי לחדר ההתאוששות גיליתי שלא הייה צורך בקיבוע השבר אעפ"י שבצילום רנטגן השבר לא היה מחובר.

מעניין מאוד שצילום רנטגן הראה שאין חיבורים מספקים ואילו בחדר ניתוח שנעשה תחת שקופית עושה רושם שהשבר מחובר
אז אין צורך בקיבוע השבר
הסינטר שכח את התיק הרפואי במיטה ואני פתחתי לקרוא את הכתוב
התחלתי לקרוא בעוד האחות נכנסה בכדי לומר לי מדוע אני אוכלת ישר מבלי לחכות להוראת רופא מה שהייה כתוב בתיק
נעשתה רודוקציה ישור השבר החזרת העצם למקום וכששאלתי את האחות מה זה רודוקציה היא הסתובבה ובפרצוף מבוהל ועצבני חטפה את התיק וסגרה אותו בטענה שאסור לי לקרוא אותו
במכתב שחרור הייה כתוב
לא הייה צורך בקיבוע השבר משוחררת לביתה במצב כללי טוב
איפה המילה רודוקציה מדוע היא לא הייתה רשומה במכתב שיחרור כפי שקראתי בתיק
לאחר הניתוח יצאתי מבית חולים קפלן עם נכות לצמיתה שמקשה עליי בתפקוד היום יומי ובמטלות הכי פשוטות בבית
נשארתי עם רגל קצרה ב 1 ס"מ ובכף רגל עקומה בסיבוב חיצוני של 39 מעלות
כמו כן סיכום ניתוח
לא נראה לי הגיוני ששעת ניתוח שעה 12:34 סיום ניתוח 12:39
לא יתכן שבן אדם בריא יצא מחדר ניתוח עם נכות לצמיתה.

אם זה לא רשלנות רפואית כפי שמשרד הבריאות קובל אז איך בערך התקצרה לי הרגל וכף הרגל עקומה בסיבוב חיצוני של 39 מעלות מהאויר?
אם זו לא רשלנות רפואית אז מה זה...?

מישהו מהעורכי דין יכול לענות לי בבקשה?

שלום רב,

כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול בשבר ברגלך יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם רופא אורטופד.
למרות שאין לי כאמור אפשרות להעריך את המקרה ללא התיעוד אציין בכל אופן כמה נקודות שיכולות להיות רלבנטיות.
העובדה כי בצילום ראשון סברו כי יש צורך בקיבוע ובצילומים או שיקופים מאוחרים יותר סברו כי מספיקה רדוקציה (החזרת העצם השבורה למיקום אנטומי) תחת הרדמה אינה מלמדת בהכרח על התרשלות, לעיתים בדיקות נוספות מביאות לשינוי באבחנה ובטיפול וזה לגיטימי ומוכר. אם אכן בוצעה רק רדוקציה הרי שהליך כזה יכול להיות באמת מהיר יחסית שכן הוא נעשה ללא חיתוך של רקמות אלא כאמור רק שינוי מיקום השבר תחת הרדמה.
אני מבין שנותרו נזק ונכות ואיני מקל בכך ראש אך כדי להעריך אם הנזק הוא תוצאה של התרשלות בטיפול או שזו התוצאה אליה היה ניתן להגיע בנסיבות השבר יש צורך כאמור לבחון את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם אורטופד.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר