פורום רשלנות רפואית

שלום לעורכי הדין הנכבדים

הגעתי וקראתי באתרכם לא מעט. אני מניח שהמקרה שלנו הוא רשלנות רפואית אך הייתי שמח לשמוע זאת מאחד מעורכי הדין שלכם. לאמא שלי ז"ל התגלה סרטן כיס המקרה באיחור רב מאד, של יותר מחצי שנה. בגלל הגילוי המאוחר של גידול סרטני בשלב מתקדם, נאמר לה כי הסיכוי להחלים אפסי. היא נפטרה מהסרטן והטיפולים הקשים שקיבלה בסוף חודש מאי 2018. אנחנו רוצים בדוק הגשת תביעה נגד ביתה חולים איכילוב שם טופלה ושם היו אמורים לגלות את הסרטן במועד הבדיקות הראשונות שעשו לה, יותר מ-6 חודשים לפני הגילוי בפועל.

כיצד מתנהלים מכאן?

שלום רב,

ראשית אני משתתף בצערכם על האסון שפקד אתכם. כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול באימכם ז"ל וכן האם איבחון מוקדם יותר אכן יכול היה לשנות את מהלך המחלה עד לאפשרות של מניעת מותה יהיה צורך ראשית לתאם פגישת ייעוץ במשרדנו. בפגישת היעוץ נשמע את הפרטים המלאים של המקרה ונעיין בתיעוד הרפואי אשר בידיכם וננסה לתת לכם הערכה ראשונית של המקרה.
לאחר מכן אם נראה כי יש סיכוי ממשי לבסס במקרה זה טיעון בדבר רשלנות אנו מקבלים באופן מסודר מכל הגורמים הרפואיים את התיקים הרפואיים המלאים וערוכים ייעוץ עם מומחה רפואי מתאים ולעיתים גם מספר מומחים רפואיים כדי להעריך מבחינה רפואית מה אירע, האם הייהת התרשלות בטיפול והאם אכן התרשלות זו גרמה לנזק. ככל שהמומחים הרפואיים סבורים כי יש מקום לעריכת חוות דעת מלאה ניתן לקבל חוות דעת כזו ועל בסיסה להכין תביעת רשלנות רפואית.

מאחל לכם שלא תדעו עוד צער,
עורך דין עופר סולר

היי
התייעצות האם יש מקום לתביעה על רשלנות רפואית
הגעתי למוקד של מכבי ב22:00 בלילה עקב כך שהרגשתי ממש ממש לא טוב לא אפרט כאן
שהגיע תורי לרופאה אמרה כי ב10 לא עושים בדיקות דם כי ב23 בלילה המעבדה כבר לא פה והם לא יחכו רק לבדיקות דם שלי
אמרה כי עד 22:00 לוקחים בדיקות דם ושהגעתי אליה היה 22:20 מן הסתם חיכיתי בתור והגעתי אפילו טיפה לפני 22 בלילה למוקד עצמו
דרשתי בדיקות דם אך סירבו בכל תוקף
כי לא יחכו לבדיקות שלי והם הולכות הביתה
יום למחרת כבר הגעתי לרופאה מרוסקת נשלחתי למיון ואני מאושפזת עם המון אנטיביוטקה והמון בדיקות

יש כאן איזה משהו שאפשר לעשות? היתה לי רשלנות רפואית לפי דעתכם?

אשמח לתשובה של עורך דין מנוסה מטעמכם.

בר

שלום רב,

ראשית מאחל החלמה מהירה ומהירה. אין לצערי דרך ממשית על בסיס מידע כה חלקי להעריך אם הייהת התרשלות בטיפול וחשוב לא פחות אם הייהת התרשלות האם אכן גרמה לנזק. השירות הרפואי בקהילה (קופת חולים וכו') אכן מוגבל במשאביו וזמינותו בשל אופיו ומטרותיו ובמקרים דחופים מחליף אותו השירות בבתי חולים שזמין כל העת. ייהה צורך להעריך במקרה זה האם אכן ביצוע בדיקת הדם הייתה מונעת את ההתדרדרות למחרת בבוקר. אני מציע כי תערכי יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות בפגישה להערכת המקרה והאם יש מקום לתביעה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

כבר במשך שש וחצי שנים , אני סוחבת איתי פצע פתוח . הלידה של בני הבכור הסתיימה בקרע דרגה שלוש בי וניתוח שחזור. מאז ילדתי עוד שני ילדים במהלך ניתוח קיסרי. זה היה קיסרי חירום ובהול בשניהם. אני קטנה בגובה 1.45 . כן יש שרשרף קבוע בבית לעלות. בלידה הזו הייתה לי דולה שלא ביצעה את תפקידה נאמנה ולא הסבירה לי ולא טרחה להסביר על הסכנות שבלידת ואקום - בכל השעות של הצירים שעברתי היא לא הייתה איתי , רק אחרי שקבלתי אפדוראל ורק הציקה לי .

אני זוכרת את עצמי לאחר שתי לילות ללא שינה ומותשת . צריכה לומר שמות לתפילה של הדולה שאני בקושי זוכרת איך קוראים לי והלידה תקועה במשך שלוש שעות וחצי מפתיחה מלאה.

אני בטוחה שאילו הייתי יודעת שאסבול מגזים ודליפות שתן כל חיי , והייתי יודעת זאת לפני לא הייתי מסכימה לואקום ובכך אולי הייתי יכולה ללדת רגיל . גם אם הלידה הזו הייתה קיסרית. אבל עכשיו אין לי סיכוי .

נכון אני מאושרת ושמחה בילד הגדול הבכור
והמהמם שלי . אבל לא יכולה לשכוח את הלידה שלו יום יום . כשבחרתי דולה רציתי שהלידה לא תסתיים ככה . אבל היא הסתיימה באופן שסיכן את חיי ועד היום הרופאים לא יודעים מה הנזק . בגלל שלעניות דעתי הדולה לא ביצעה את תפקידה כראוי . לכן מרתיח אותי לקרוא תגובות של דולות, שהן לא מתקרבות עם נסיונן ככל שיהיה לרמה של רופא ממליצות המלצות שאין להן כל בסיס בלי לראות יולדת.

רק רציתי לספר למה הגעתי לכאן ולמה רק המחשבה על ילד נוסף מנערת לי הנשמה, ואני מוכנה לסבול סבל שבעיני הגיע לי בגלל רשלנות רפואית חמורה. לאחר מכן התברר שלאחותי התאומה ולי יש מבנה מיוחד שהתינוק לא יכול לעבור בו . ולכן זה קרה .

אגב הלידה הייתה אמורה להיות מפוקחת אך זה לא קרה . ואמרתי לגולה שאני חוששת שלא אצליח ללדת רגיל והנה צדקתי . מי משלם לי על כל הסבל האדיר שעברתי ושאעבור ?

שלום רב,

ראשית אני סבור כי כדאי לברר את המקרה באופן מסודר בסיוע עורך דין אשר מתמצא ברשלנות רפואית - יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה. אם הלידה הייתה לפני שש וחצי שנים הרי שעילת התביעה תתיישן בחלוף 7 שנים מהלידה ונותרה רק חצי שנה לבירור המקרה - פרק זמן לא ארוך ולכן אמליץ שתפני לקבלת ייעוץ בהקדם.
באשר לדולה - למרבית הדולות אין הכשרה רפואית פורמאלית והן לא אמורות למנוע סיבוכים בלידה אלא לספק תמיכה בעת הלידה ולכן להבנתי יש להתמקד בליווי הרפואי והסיעודי שניתן לך בלידה ולבחון את איכותו והאם נפל בו פגם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

מחצות ועד 5 בבוקר שעות של חוויה קשה וטראומתית עבורי עבור בעלי ועבור הגורה.
״לא מתמחים בתינוקות״, זו התשובה שקיבלנו כשדקרו את בת החודשיים שלנו באצבע ולחצו ולחצו במשך דקות ארוכות לא הצליחו למלא מבחנה זרקו אותה ואז דקרו ברגל ושוב דקות ארוכות שניסו למלא מבחנה דקות שבהן היא צורחת ואני בוכה ושואלים אותי ״אבל למה את בוכה?״, ו״ממה את בלחץ?״
הבדיקה נשלחת למעבדה ונפסלת בגלל לקיחה לא תקינה
מחכים עוד שעה, עד שבעלי מרים את הקול. מגיע רופא (עוד אחד!) לבדוק את אותן בדיקות שעשו לפני כן ולשמוע את אותו סיפור שגוללנו 4 פעמים, הרופא מכניס ליד של הילדה מחט ומשאיר בפנים, דקירה נוספת, בכי נוסף.
עוד מעל שעה של המתנה לתוצאות. מקבלים תוצאות של ילד אחר בכלל. חלם. הכל נראה כמו בדיחה, כמו סיוט.

אנשי הצוות לא דוברים עברית.

במיון מצטברים אנשים כולם מבקשים טיפול ולוקח שעות ארוכות עד שבכלל מדברים איתם.
שוב מזכירה מדובר בתינוקת בת חודשיים עם חום גבוה שבוכה ללא הפסקה.

הדובדבן שבקפצת: רופא אחראי מחלקה טוען שאני אובר מניקה את הילדה, שהיא שמנה לגילה ומה פתאום להרגיל לציצי (רק בזכות הציצי היא נרגעה בין דקירה לדקירה). ואיך זה שאני לא נותנת מים?

מסבירה שעל פי משרד הבריאות זה אסור, והתשובה המתקבלת היא שמשרד הבריאות לא מבינים מהחיים שלהם כלום.
בכל רגע נתון חיכינו שייצא יגאל שילון ויגיד ״פספוסים״, ככה זה הרגיש. היו עוד עוולות, פשוט קשה לזכור את כולן.

חבל שככה נראית הרפואה בפריפרייה - חבל שזה בית חולים רבקה זיו וחבל שזה היחס לילדים. לשם מקווה לא לחזור לעולם, אבוי שהחיים של ילדינו עלולים להיות תלויים במקום הזה.

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא נעימה שעברת, לא נותר לי אלא להצטער על מה שעברת, מציע שתקלי אולי פניה בכתב הנהלת בית החולים בעניין - אולי חלק קטן ישתנה לטובה בעקבות כך ויהיה בכך נחמה כלשהי.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב עורך דין סולר,

מבקשת לשמוע את דעתך לגבי המקרה הבא:

יום ראשון הלכתי לעשות עקירה במרפאת פה ולסת של בית חולים מאיר (נשלחתי לשם דרך הכללית כי הם לא יכלו לבצע את העקירה ) עקירה כירורגית , לאחר ביצוע העקירה הרופא טען שלא צריך אנטיביוטיקה ושהכל בסדר . למחרת בבוקר התעוררתי וכל הפנים שלי התנפחו מאוד באותו ערב נסעתי לביקור רופא בשביל לקבל אנטיביוטיקה . למחרת הכל החמיר וקיבלתי הפניה מרופאת משפחה למיון , שם התברר שיש זיהום בדם והתאשפזתי , נאמר לי שצריך לעשות ניתוח ולנקז את כל שיש ושזה לא יעבור לבד , בניתוח התגלה שכל הנפיחות זה שתף דם גדול והוציאו הכל והשאירו צינוריות בתוך הפה בשביל שהכל יצא .הרופאים לא הבינו למה לא קיבלתי אנטיביוטיקה מההתחלה ואם הייתי מקבלת אולי זה לא היה קורה.

רציתי לדעת אם יש עילה לתביעה על רשלנות רפואית ?

כרגע אני בימי מחלה בבית בשביל שהכל יחלים ויש סיכוי שאצטרך לעשות פיזוטרפיה בגלל שאני לא מצליחה לפתוח את הפה .

אני עובדת במוקד טלפוני ככה שהמשכורת עובדת על עמלות שכרגע אני מפסידה אותם .

תודה על העזרה

שלום רב,

כדי להעריך אם הייתה התרשלות בטיפול השיניים ובפרט באי מתן האנטיביוטיקה לאחר העקירה הכירורגית והאם הנזק שנגרם הינו תוצאה של אותה התרשלות יהיה צורך לבחון את הץיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום רפואית השיניים.

ככל שיתברר שיש אכן התרשלות יהיה מומלץ להמתין עד להחלמה מלאה טרם הגשת התביעה להערכה אם יש נזק קבוע ומה שיעורו. אמליץ שבשלב ראשון תפני אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע בקבלת מלוא התיעוד ופניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב עורך דין סולר הנכבד,

הגעתי אליך בהמלצה של כמה אנשים בקבוצת פייסבוק. מקווה שתוכל להמליץ מה לעשות.

קופ"ח כללית כרגע מסרבת לאשר לי תרופה (הנמצאת בסל הבריאות ושאני עומד בקריטריונים לקבל אותה).

מדובר בתרופה ביולוגית, ולכן דורשת אישור, שכן היא אינה תרופה זולה.

רציתי להגיש פניה לועדת הבירורים של הקופה, אולם נתקלתי בכיתוב הבא (המופיע באתר קופ"ח כללית, תחת נושא" ועדת בירורים"):

משמעות הפנייה לוועדת הבירורים
מרגע שפנה חבר כללית בבקשה לקיים דיון בפני ועדת הבירורים של כללית, רואים אותו ואת כללית כמי שהסכימו לקבל עליהם את הכרעות הרכב הבוררים שמינתה הוועדה לבוררות בעניין.

(עמוד 3 מתוך 4)

חבר כללית צריך להיות מודע לכך שלאחר הכרעת הרכב הבוררים בעניינו לא תהיה לו - או לכללית - זכות פנייה לבירור המחלוקת במוסד או בערכאה שיפוטית אחרת. למעשה, בכך מסכימים חבר הכללית וכללית עצמה כי הכרעת הרכב הבוררים במסגרת ועדת הבירורים היא הסופית והיא הקובעת בעניין.


האם הדבר חוקי?
באם ועדת הבירורים פוסקת כנגד מגיש הבקשה, לא ניתן לערער בבית הדין לעבודה?

שלום רב,

אני איני עוסק לצערי בנושאים של זכויות מטופלים אל מול קופות החולים אלא בנושאים של רשלנות רפואית ולכן קשה לי להשיב לשאלתך. עקרונית אם הועדה מוגדרת כבורר הרי שפניה לבוררות אכן חוסמת את הפניה לבית משפט במרבית העילות למעט עילות בטענות לגבי חוקיות / אופן ניהול הבוררות.

מציע כי תערכו יעוץ עם עורך דין אשר תחום התמחותו זכויות מטופלים אל מול קופות החולים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

היי רוצה להתייעץ לגבי ניתוח בריאטרי שעברתי באסותא.. והסתבך מאוד... הייתי מאושפזת בערך 3 חודשיים עם זיהום בבטן ... 2 ניתוחים חוזרים ניקוזים ועוד טיפולים
וכל זה כי בניתוח הראשון פצעו אותי ולא נאמר לי או לבני משפחתי כלום ...
מי שעלה על כך שמשהו בניתוח לא תקין זו אימי שטיפלה בי

האם יש לי כאן על מה לתבוע ואת מי ?
יש כאן עורך דין שמתמחה בנושא?
איך מתחילים ?

שלום רב,

כדי להעריך אם בניתוח הבריאטרי שעברת התגלתה התרשלות בטיפול ומה הנזק שנגרם בשל אותה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הכירורגיה והניתוחים הבאריאטרים.

השלב הראשון בבדיקת המקרה הינו פניה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת התיקים הרפואיים ובהערכת המקרה באמצעות המומחה הרפואי המתאים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

במשך ארבע שנים, אחרי שילדתי את בני הבכור נקלטתי שלוש פעמים בהריון, בשלושת הפעמים - ההריון לא צלח ונפל.

ההריון האחרון היה כל כך קשה, גילינו הריון של תאומים, בלי דופק בתחילת חודש חמישי, ההפלה הזו היתה ההפלה הכי קשה שעברתי.

הם לא הצליחו להם לא לבד מהגוף, והייתי אמורה לעבור פעמיים ציטוטק ולאחר מכן גרידה איומה.

חזרתי הביתה בהרגשה איומה, חסרת אונים, מאוכזבת מהגוף שלי, שבורה בנפש והרגשתי שהנשמה מדממת ומוציאה צרחות שקטות.

הייתי צריכה לאגור את הכוחות להיות עם הבן שלי.

לא אשכח כמה פעמים שמעתי את השאלות של - מה עם עוד אחד, מתי תביאו עוד ילד, ינון, או הערות על המשקל שהגוף שלי צבר כתוצאה מההריונות וההפלות.

אבל אין מה לעשות, תמיד אנשים ידברו וישאלו ויחקרו.

קצת זמן אחרי אותה הפלה התחלתי סדרת בדיקות במרפאה להפלות חוזרות - ששם הכרתי את פרופסור באשירי המדהים מסורוקה שפשוט ליווה אותנו ותמך בנו.

ההחלטה המשותפת הייתה לא להכנס להריון לתת לגוף להתאושש ולבדוק מה הגורמים להפלות.
אבל כמו שאומרים אנחנו מתכננים תוכניות וההוא למעלה צוחק.

שנה בדיוק אחרי ההפלה אחרונה במהלך הבדיקות, מגלים הריון. אני ובעלי בהלם, בפחד ובחששות.

בתוכנו לא רצינו שוב להתאכזב וכבר מראש לא לתת להריון סיכוי.

כל שבוע שעובר איתו גם גובר הפחד להקשר לעובר.

לאחר תשעה חודשים של המתנה מרוטת עצבים , ילדתי עם ניתוח קיסרי הילדה המהממת שלנו, אֵליָן

גימטריה - 91 - מלאך

כמו שישי ריבו אומר בשיר ״ הנסיון הזה הוא לא פשוט כזה. אז תן לי את הדעת להבין הכל כי רק אתה יכול לתת לי".

בנימה אופטימית, אני מאחלת לכל אחת מכן לחבוק ילד/ה בשמחה ובבריאות, שתצליחו להתגבר בשמחה ובאהבה על הקשיים.

שתמיד האמונה תבער בכולנו!

שלום,

מודה לך על השיתוף בחוויה האישית הקשה, אין לי ספק שרבות מן הקוראות תמצאנה בדברים נחמה, חיזוק ועידוד. מאחל לך בריאות שלמה ונחת ממשפחתך.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

לידות שקטות - האם פעם שאלתם את עצמכם מה זה? אז בואו אסביר לכם: לידה שקטה היא לידה של עובר מת! לא הפלה... ( לא שזה לא טראומה בפני עצמו אבל זה ממש שונה) זה לידה! כמו שהיא נשמעת.

האם שאלתם את עצמכם פעם מהו התהליך שאישה עוברת מהרגע הזה? או שניה לפני הרגע הזה?
אז ככה-

לרגע הזה את לא מחכה, ובטח לא מדיימנת, הרי תמיד אומרים לך אסור לספר על ההריון ב-3 חודשים הראשונים, כי יש סיכוי שהוא יפול שיהיה סיבוכים, אז בחודש חמישי שישי שכבר יש בטן ואי אפשר לפספס שאת בהריון? לזה כבר אף אחד לא מכין אותך, שעד שהתינוק לא בחוץ הוא לא בחוץ.

אספר את הסיפור שלי:

ב-2013 מקבלת את הבשורה הכי מרה שאישה יכולה לקבל, יש לך מחלת אנדומטריוזיס, מה התופעות הראשונות של המחלה? סיכוי גדול בקושי להרות! על שאר הדברים לא אדבר. לא מוותרת לעצמי (כמו תמיד נלחמת כדי לנצח) אומרת שאת התואר של אמא אני אקבל! אז עוברת ארבע שנים של גהנום ומלא ניתוחים אבל הרגע המאושר בחיי הגיע-2.6.2017 מגלה על ההריון הראשון שלי. (כבר תכף מסיימת חודש ראשון) אין צורך להסביר בכלל את ההתרגשות הציפיה...

עושה את כל הבדיקות הכל תקין, תקין? מושלם! בדיקות תקינות, עולה יפה במשקל, מתחילים כבר לחשוב על שמות, לחפש עגלה, בגדים וכל ההתלהבות של הריון ראשון-בכל זאת כבר חודש שישי הגיע, אפילו לירן בעלי כבר זכה להרגיש אותה בועטת וחיה- אין לתאר איזה רגע מושלם זה-
ואז...

שבוע שלם, שאין לי חשק, עצוב לי, כואב לי- אומרים שמרגע שאת נקלט בהריון את כבר אמא לכל דבר! והכן זה ככה, אין כמו הרגשות של אמא!

אומרת לבעלי, ממי אני לא מרגישה תנועות עובר! ולמה פתאום לא טוב לי? אמא שלי רואה אותי ושואלת אותי״ ילדה שלי למה רזית ככה? את בהריון את צריכה להשמין״, אבל שוב כבר חודש שישי מי בכלל עולה על דעתו אפשרות אחרת.

הולכת לרופא - בודק יש דופק לילדה הכל בסדר, ואז אומר לי ״ את בשבוע 24 זה בסדר לא תמיד מרגישים תנועות עובר משבוע 27 צריך לעקוב רצוף אחרי תנועות עובר״. יוצאת מהרופא הולכת הביתה אבל תחושה של אמא אף אחד לא יקח! עובר יומים... ושוב דיכאון עצב כאב -תדעו דבר אחד- אלוהים לעולם לא עוזב אותך במיוחד לא ברגע שאת הכי צריכה!

מתחילה להרגיש רע, מתקשרת למוקד אחיות, מספרת לה מה קורה לי והיא אומרת לי-״ לפי מה שאת מספרת לא נשמע שאת חייבת מיון, אבל היום יום שישי ואת מעל שבוע 23 את יכולה ללכת ללא הפניה. ״מחליטה לגשת למיון - מגיעה בודקים אותי ומחברים לבדיקת מוניטור 3 שעות - יושבת צוחקת נמצאת ליד חדרי לידה (כמה אירוני) שומעת בנות יולדות צועקות אני אמא מתרגשות - ואני? מתרגשת איתן בטוחה שעוד מעט גם אני אהיה בשלב הזה, אין לי מושג ולא לאף אחד שנמצא לידי שם בבית חולים, שיש מצב שאין לילדה שלי דופק!

אני בטוחה שהתייבשתי ותכף אצא הביתה. מרוב שזה אפילו לא היה במחשבה שלנו, בעלי עבד לילה והלכתי עם ההורים, ואמרתי לו אחרי המשמרת ממי אין צורך שתגיע כבר משתחררת הביתה תחכה לי בבית תנוח עבדת קשה!

ואז אחרי 3 שעות של מוניטור עוברי (קצת מצחיק מוניטור לא? הרי לא אמורים לראות או לשמוע מההתחלה שאין דופק?? לשמוע לא. כי חיברו אותי רק למצב שרואים ולא שומעים האחות אמרה שזה שבוע מוקדם ושזה יכול לעשות כאבי אוזנים ופגיעה לתינוקת כי זה רעש ממש ממש חזק. כנראה אולי סתם המציאו לי והיה להם עוד איזה סיכוי אחד שיקרה נס אחרת אין להסביר איך אף אחד לא ראה במוניטור 3 שעות שאין דופק!)- ועוד אמא שלי אומרת לי ממי יש מצב אני רואה צירונים במוניטור?

לא שאני כזה מבינה אבל ככה זה נראה, קוראת לאחות, היא אומרת שיש מצב כי אני מיובשת ממש! מגיעה סוף סוף רופאה בודקת אותי והדבר הראשון שאני מבקשת ממנה זה לבדוק דופק לעובר - והתשובה שלה ״חמודה לא היית נכנסת אליי אם לא היה דופק לעובר - (שוב קצת מצחיק לא, כאילו פתאום לקחו לרופאים את הידע ברפואה) וזוכרים שאמרתי לכם אין כמו הרגשה של אמא? פתאום היא בודקת ונהיית כחולה. הרוק לא מחליק לה בגרון, אני מתחילה לצעוק לא מבינה מה קורה! נכנס עוד רופא - ואז אומר לי ״מצטער חמודה אין דופק לילדה שלך״! בום מסך שחור נופל לעיניי.

אני בהלם לא מעכלת רועדת פוחדת צורחת! תבדוק שוב! ואז הוא אמר לי ״לצערי יש לילדה בצקות זה אומר שהיא ללא רוח חיים כבר כמה ימים״ שוב זוכרים שאמרתי? אלוהים לא עוזב אותך לעולם?! כנראה אלוהים הכין אותי להיפרד מהילדה שלי! (כל התסמינים שהיו לי שבוע לפני זה תסמינים לפני לידה,והעצב שהיה לי כנראה הוא דאג שלאט לאט אפרד ולא ארצה את ההריון מאשר בבום אחד, חכם בורא עולם)

לא יכולה לתאר מה עברתי - ואז שומעת את המושג פעם ראשונה אנחנו נצטרך לעבור לידה שקטה. מה זה אומר? הייתי בטוחה מרדימים אותי נותנים לי כדור אני מתעורר והכל נגמר. אבל לא! אני מבינה שאני הולכת לעבור לידה לכל דבר! ההבדל היחיד בין לידה רגילה לבין לידה שקטה, שאני יצא בידיים ריקות - פתאום לידה קלה ובידיים מלאות מקבל משמעות אחרת - לעולם לא הבנתי למה אומרים בידיים מלאות, הרי עברתי את ה-3 חודשים הראשונים איך לא אצא בידיים מלאות? הרי כל מסע הריון של 9 חודשים אמור להסתיים בתינוק!

ואז מתחיל כל הסיפור - זירוז צירים ירידת מים פתיחה אפילו אפשר לקבל אפידורל. פתיחה 10 ממי את בלידה תלחצי תדחפי, והנה זה בחוץ 7:32 בבוקר, ואז יש בכי לא של אושר ואין מזל טוב. ואז זוכרת שיש משפט אחד שחרוט בליבי שאמרתי (בכל זאת התינוקת לא בוכה היא מתה, צריך להודיע למי שבחדר לידה שזהו היא בחוץ) אז זה פשוט יצא מבלי לשלוט-״ברוך שפטרנו מעונשו של זה! שואלים אותי אם אני רוצה לראות אותה, שיניחו אותה עליי! ואני כמובן אומרת שכן!( יש שיחשבו שאני משוגעת אבל מי שלא חווה לעולם לא יבין שזה הילדה שלי!!)הרי חצי שנה הייתי לה אמא, מניחים אותה עליי אני נפרדת לשלום אני מצטערת בפניה שלא היה בי את הכח לשמור עליה עד הסוף, אבל מבטיחה לה שלעולם לא אשכח אותה!

לצערי לא זוכרת אותה כל כך הייתי נורא מטושטשת מכל החומרים שהזריקו לי (במקום שאקח אפידורל - איזה גיבורה אני לידה ללא אפידורל) ואז פשוט מודה לאלוהים שנתת לי לחוות את כל התהליך״.- ואז חושבת שזהו אבל אז שליה לא יצאה שלמה, יורדים לניתוח הרדמה מלאה וגרידה.

בעלי הלך נפרד מהילדה בשביל שנינו! בכל זאת בחודש שישי זה כבר ילדה לכל דבר, שקלה 500 גרם (פחות משקית סוכר תבינו כמה קטנה) אלוף שלי!! תודה שהשארת אצלך זיכרון - ושאני נזכרת בה אתה יכול לספר לי עליה קצת. אישתך אוהבת אותך כל כך!

ואז פתאום החיים מקבלים משמעות שהיא קצת אחרת פרופורציות אחרות הכל ניראה כלכך שולי לעומת האובדן.

הכאב נשאר וישאר שלנו לנצח.

אז בבקשה מכול מי שחווה את זה תדברו, אל תתבישו, אל תפחדו לספר- נכון זה כואב וקשה לדבר על זה, אבל תבינו שאם הייתי יודעת שזה יכול לקרות בכל שלב אולי היה אפשר לעשות משהו.

ואתם:
אל תייעצו. תהיו שם בשביל אלה שעברו את זה
אל תגידו "יהיו לכם עוד ילדים אתם עוד צעירים" כי אין לכם מושג כמה אנחנו מחכים לרגע הזה!

ואל תגידו לנו "יאלה תעבדו כבר על עוד אחד"- כי תהיו בטוחים שזה קורה גם בלי שתגידו לנו!

אל תתנו מלא משפטים כמו-״עדיף שזה קרה עכשיו את לא יודעת ממה נצלתם״,״עדיף ככה בשבילה״,״אל תסתכלו לי על הבטן בכל פעם שאתם רואים אותי. ״ואל תשאלו אותי כל חודש נו אולי הפעם תבשרי לנו שאת בהריון״ ״אל תגידו לי אל תדאגי התקופה אחרי לידה הכי פוריה את תקלטי מהר״. תבינו אתם חושבים שאתם יוצאים חברים, אבל לא! אתם גורמים לנו לפחד, להלחץ, לחשוב שמשהו לא בסדר איתנו! פשוט תחבקו ואל תגידו כלום! אתם לא יודעים מה עובר על הנפש והגוף של האישה, וכמה היא זקוקה לזמן שלה אחרי אובדן כזה!

פשוט די! אין צורך להיכנס לאישה לרחם שלה.
ועוד משהו חשוב מאוד- אל תפחדו לבשר לנו שאתם בהריון- אנחנו לא מקנאות באף אחת.אל תרחמו עלינו-אנחנו לא מסכנות.

אל תסתכלו עלינו שונה. שתכירו את בעלי ואותי תדעו שאנחנו הכי מפרגנים לאחרים והכי שמחים בשמחתם! בכל זאת אף אחד לא אשם במוות שלה.

תבינו מבחינתו זאת הייתה הילדה שלנו! למרות שלא ראיתם אותה ולא תזכו לראות אותה- אנחנו כן זכינו!

הריון קל ובידיים מלאות לכולן!

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הקשה - כתבת יפה וניכר שהדברים יוצאים מהלב ונכנסים אליו. אני בטוח כי קוראות של הפוסט אשר עברו חוויה דומה ימצאו עידוד וחיזוק בדברים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אבא שלי נפטר בשערי צדק אחרי שבמשך חודשיים וחצי של אשפוז לא אובחן למרות שאחרי מספר שעות לאחר שהייתו בטיפול נמרץ ללא כל בדיקות נוספות הועלתה ההשערה בדבר המחלה ממנה סבל. וגם ביום האחרון לחייו של אבי, הרופא שליווה אותו משך החודשיים היה אופטימי לדבריו שאבא יצא מזה (היה מורדם ומונשם) ושלל את האבחנה. ביופסיה שנעשתה לאחר פטירתו אישרה את האבחנה עי הרופאים בטיפול נמרץ. לאחר שהגיע הביופסיה היתה לנו הרגשה שהרופא בטיפול נמרץ מנסה להתחמק מלהפגש איתנו למרות ששלח בהודעה שהביופסיה מאשרת שזו המחלה אחרי מספר פניות נאות להפגש ומסר את התוצאות וענה על מספר שאלות. לרופא שליווה את אבי משך החודשיים פנינו דרך המרפאה שבה הוא עובד ולמרות מספר פניות שלא נענו בקביעת פגישה החלטנו שאין בידנו הכח הרגשי לראות אותו. למרות שאנו יודעים שבגלל מחלות רקע אין לנו סיכוי לזכות בתביעת רשלנות. אבל חשוב לנו שיובהר שהיתה רשלנות ושגם הרופא וגם ביהח וגם משרד הבריאות ידעו שהיתה רשלנות ושישאו באחריות.
איך אני עושה למי פונה כתובות פקסים, דוא"ל ....? אני לא אשתמש בשירותי עורך דין כי כסף לא נראה את זה רק מבקשת צדק, נטילת אחריות ולהציל את החולה הבא שאולי יהיה לו סיכוי להחלים אם יאובחן ויטופל.

בוקר טוב לך

מצטער לשמוע על המקרה שלך... יש לא מעט מקרים כאלה בבתי חולים ברחבי הארץ ולא רק בבית החולים שערי צדק לצערם של רבים. עליך לפנות אל נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואה במשרד הבריאות. הוא הכתובת להגשת תלונה מפורטת ולפי התפקיד שלו, הוא צריך לבדוק את התנהלות בית החולים.

יש לי שאלה בנוגע לרשלנות רפואית
בחודש שעבר כשהייתי בשבוע 32 להריון ניגשתי אל הרופא שהפנה אותי לבצע הערכת משקל באותה מרפאה אצל טכנאית אולטרסאונד
באולטרסאונד נראה כי העוברית שלי שוקלת 1.500 שזה מעט בשביל השבוע שבו הייתי
ושהרגליים והבטן שלה קטנות בשבועיים
אמרתי לה בפירוש שהרופא אמר לי שבמידה ומשהו אינו כשורה על הטכנאית להפנות אותי חזרה אליו להמשך טיפול אך היא טענה שזה תקין
לאחר שבועיים ניגשתי למיון עקב כאבים ו באולטרסאונד נצפה שוב כי הרגליים והבטן של העובר קטנים וגם המשקל מועט לעומת השבוע שבו הייתי
הוחלט לאשפז אותי לבירור יותר מעמיק
בבירור נראה כי הזרימה מהשילייה אל חבל הטבור חלשה ולכן העוברית מתפתחת לאט מידיי
סיבה זו הובילה בסיום ללידה בסוף חודש שמיני (שבוע 34)
רוצה לדעת בנוגע לרשלנות של הטכנאית שביצעה לי את ההערכת משקל וטענה שכל הממצאים תקינים האם יש באפשרותי לתבוע על כך.

תודה רבה מראש

שלום רב,

כדי להעריך אם הטכנאית התרשלה בביצוע בדיקת האולטראסאונד בהריון או בפענוחה יש צורך לעיין במלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה בתחום הגניקולוגיה. מעבר לכך הטכנאית אמורה בכל מקרה לרשום את הנתונים המלאים שמצאה בטופס הבדיקה ונתונים אלו אמורים לעמוד בפני הרופא אשר מבצע את מעקב ההריון כך שאם היו נתונים בעייתים גם הרופא העוקב היה אמור להיות ער לכך.

באשר לנושא של תביעת רשלנות רפואית - כדי להעריך אם יש מקום לתביעה צריך לבחון לא רק אם הייהת התרשלות בבדיקה אלא גם אם התרשלות זו גרמה לנזק והאם ניתן היה למנוע את הנזק אלנלי ההתרשלות. במקרה זה סיפקת פרטים לא רבים אולם יתכן שגם אבחון מוקדם יותר של בעיה באספקת הדם לשליה לא היה מונע לידה מוקדמת.
בכל מקרה אמליץ נוכח מורכבות העניין להתייעץ באופן מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב

הגעתי אליכם בהמלצה של כמה בנות בקבוצת פייסבוק הבוקר. מקווה לשמוע דעה של עורכי דין מומחים לגבי המצב שלנו.

ביתי בת 10.5 חודשים, עם עיכוב התפתחותי מוטורי ניכר. טונוס גבוה בגפיים ונמוך בחגורת הכתפיים. עברנו שלל בדיקות (כולן תקינות) אך החשד הוא CP (תמונה קלינית תואמת CP לדברי הרופאים והפיזיותרפיסטים).

עד גיל חצי שנה קיבלה את כל החיסונים ואני לא יכולה לשייך זאת באופן מובהק לחיסונים (למרות שההריון היה תקין, מי שפיר ובדיקת צ'יפ גנטי תקינים, לידה רגילה ללא סיבוכים, נולדה במשקל 4.4, בלידה אפגר 9/10 במסמכי השחרור מבית החולים נכתב שהטונוס תקין).

בשבועיים הראשונים לחייה בעיקר ישנה ומגיל שבועיים התחילו כל הבעיות.

האם יש לכם ניסיון בטיפול בתביעות של משפחות עם מקרים ובעיות דומות בעבר? האם יש המלצות כלשהן לגבי התנהלות ומה אנחנו (בעל ואני די בהלם) צריכים לעשות? כרגע החלטתי להפסיק עם החיסונים עד לסיום הבירור הניורולוגי לפחות.

תודה על המענה ורק בריאות לילדנו ולנו.

שלום רב,

מהתיאור שאת נתת אני מבין שנכון למועד פנייתך אין למעשה אבחנה ברורה מדוע נגרם איחור התפתחותי. במקרים כאלו יש כמובן אפשרות להתנהל בשלב ראשון אל מול ביטוח לאומי על מנת למצות את הזכויות שם מבחינת מתן גמלאות.

בנושא של תביעת רשלנות רפואית ככל שאין עדיין אבחנה ספק בעיני אם ניתן יהיה לבסס תביעה. מציע כי תערכו בכל מקרה יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

לוקמיה וגידולים סרטניים בילדים - תוצאה של אי חשיפה למחלות זיהומיות בשנה הראשונה לחיים....

כתבה מהגרדיאן הבריטי חושפת אמת שלא מתאימה כל כך לחושפים אותה - שעוד עלולים להיחשב בטעות למתנגדי חיסונים.. אז תקראו את העובדות ותסיקו את המסקנות ההוריות שלכם, הבלתי מוטות בעליל....

"בתים נקיים ומודרניים, מגבונים לחיטוי והרצון המובן להגן על תינוקות קטנים מפני כל זיהום, הם כולם חלק מהגורמים לצורה הנפוצה ביותר של סרטן ילדים, כך מסכם מומחה מוביל לאחר יותר מ-30 שנות מחקר.

לוקמיה חריפה של הילדות, אומר פרופ' מל גריבס המאוד מכובד, אינה קשורה לקווי חשמל או לתחנות לעיבוד דלק גרעיני. היא גם לא קשורה לנקניקיות, המבורגרים או לאנטנה של רדיו הוותיקן, כפי שנרמז גם כן. אחרי החלק הכי טוב ביותר של מאה שנות ספקולציה, חלק זה עם בסיס קטן במדע, גריבס - שזכה לאחרונה במדליה המלכותית היוקרתית של החברה המלכותית - אומר שסרטן נגרם על ידי שילוב של מוטציות גנטיות ומחסור במחלות ילדות.

החדשות הטובות ביותר, אומר גריבס, הן שככל הנראה, ניתן למנוע סרטן וחלק מהתשובה עשוי להיות חיבור בין ילדים מתחת לגיל שנה כדי ליצור מגע חברתי, אולי במעונות יום.

גריבס, מהמכון לחקר הסרטן בלונדון, ליקט עדויות מעשורים של עבודה על לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), שמשפיעה על אחד מכל 2,000 ילדים. בשנות ה-50 וה-60 זו היתה מחלה קטלנית. כיום, 90% מהילדים נרפאים, למרות שהטיפול ארוך ורעיל ויכול להיות בעל השלכות ארוכות טווח.

גריבס מתאר "שוק עוצמתי" כי הוא מאמין שהוא הגורם ל-ALL. אחד מכל 20 ילדים, הוא אומר, נולד עם מוטציה גנטית המעמידה אותו בסיכון פוטנציאלי. אבל הם יהיו בסדר אם המערכת החיסונית שלהם תוגדר כראוי. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיתקל בחיידקים או נגיפים שפירים, בשנה הראשונה לחיים.

אלה שמערכת החיסון שלהם אינה מתפקדת במלואה כי לא היה להם אתגר מוקדם להתמודד אתו - ולאחר מכן נתקלו בזיהום כגון הצטננות או שפעת - עלולים לפתח מוטציה גנטית שנייה, שתהפוך אותם רגישים לסרטן.

לוקמיה לימפובלסטית חריפה, הוא אומר, צומחת בעולם בשיעור של כ-1% בשנה. בניגוד לרוב המחלות, היא גדלה באוכלוסיות עשירות יותר. מוכרח להיות פה מעורב דבר מה באורח החיים המודרני שלנו, גריבס מנמק. "מחלות זיהומיות קשורות בעוני," הוא אמר. "הבעיה היא לא מחלה זיהומית, הבעיה היא היעדר מחלה זיהומית".

יש סיפור דומה במחקר על סוכרת מסוג 1, לימפומה מסוג הודג'קין, טרשת נפוצה ואלרגיות, הוא אומר.

השיעורים של ALL נמוכים או לא קיימים במדינות העניות ביותר, שבהן יש למשפחות הרבה ילדים ומחלות מידבקות הינן שכיחות. חריגה אחת היא קוסטה ריקה, שהשקיעה רבות בבתי הספר לרפואה ובמערכת הבריאות שלה, והקטינה את גודל המשפחה מ -7.2 ילדים בממוצע ל-2.3. כעת יש להם רמות משמעותיות של לימפומה מסוג הודג'קין, סוכרת מסוג 1 ו-ALL.

"במאמר שפורסם בכתב העת Nature Review Cancer, גריבס ליקט את העדויות מעבודתו שלו ושל עמיתיו ברחבי העולם מתחום הגנטיקה, הביולוגיה של התא, האימונולוגיה, האפידמיולוגיה ומודלים בבעלי חיים של לוקמיה בילדות.

זה כולל ניסויים בעכברים אשר נערכו בהם שינויים לע מנת שיפתחו את המוטציה הגנטית הראשונה. אלה שנשמרו בתנאים נקיים וסטריליים ולאחר מכן הועברו מאוחר יותר לסביבה מלוכלכת פיתחו סרטן.

גריבס ומדענים אחרים חוששים, משום שאף הורה לא צריך להרגיש בשום אופן אחראי לסרטן של הילד שלו, ומצביעים על כך שהגנה על תינוקות מכל מקור של מחלה זיהומית הוא התנהגות נורמלית מאוד - וכי יש עדיין אלמנט של סיכוי בפיתוח שתי מוטציות גנטיות.

הגורמים שעשויים להפחית את הסיכון לתינוק, אומר המחקר, הם שליחתו בגיל צעיר, כתינוק קטן, למעון יום, חיים עם אחים גדולים יותר שסביר להניח שיכניסו מחלות זיהומיות הביתה, הנקה וכנראה לידה נרתיקית במקום עוד ניתוח קיסרי סטרילי.

גריבס אומר שהוא מקווה שהמחקר יוביל לחיסון או תרופה שימנעו מניעת לוקמיה בילדות.

כריס בונס, פרופסור לביולוגיית סרטן טרנסלוציוני באוניברסיטת בירמינגהם, כינה את גריבס "אחד הכוכבים בקרב הביולוגים המודרניים לסרטן", שהראה כי המוטציה המוקדמת שמסכנת ילדים, התרחשה בתא לפני הלידה וכעת מציגה "מודל" של הדרך בה הסרטן מתעורר.

פרופ' צ'ארלס סוונטון, מרצה בכיר למחקר הסרטן בבריטניה, אמר כי "מחקר זה שופך אור על הדרך שבה עשוי להתפתח סוג של סרטן דם בילדות, מה שמשלב באופן מורכב גנטיקה וחשיפה מוקדמת לחיידקים, לכלוך ומחלות".

אבל הוא מוסיף: "אנחנו רוצים להבטיח לכל הורה לילד שיש לו או היתה לו לוקמיה, כי אין שום דבר שאנחנו יודעים, שהיה לעשות על מנת למנוע את המחלה של ילדו."

שלום רב,

תודה על השיתוף בנתונים המעניינים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בשבוע 38+5 בשעה 4 וחצי לפנות בוקר לערך ירדו לי המים, מיד עם ירידת המים החלו הצירים, אחד ל-3 דקות. הגענו למיון באזור השעה 5 וחצי לפנות בוקר, בדקו לי פתיחה, הפתיחה אז הייתה חצי אצבע. בגלל ירידת המים הוחלט להעלות אותי לחדר הלידה. נשאלתי אם ברצוני לקבל זירוז, פיטוצין, שכן יש לי אפשרות להמתין. לאחר שהודעתי שה GBS חיובי, הרופאה אמרה לי שזה משנה את התמונה ועדיף להתחיל פיטוצין שכן בגלל ירידת המים התינוק חשוף לזיהומים.
הועלתי לחדר לידה קרוב ל10 בבוקר. נכנסתי לחדר לידה מספר 19, המיילדת, חגית קיבלה את פנינו. זו הייתה משמרת הבוקר. חגית הייתה סבלנית ונהננו מהזמן שהייתה איתנו. היא דאגה להסביר לנו את הצעדים הבאים. הכנה לאפידורל, אנטיביוטיקה, פיטוצין.
קיבלתי את האפידורל, בסביבות 11 וחצי, 12 בצהריים. בזמן שהצירים הפכו לתכופים יותר ויותר, אחד לדקה. לאחר מכן, כמובן "החיים הטובים", צחוקים וכיף חיים, לא מרגישים כלום. זה נתן לגוף שלי לנוח.
הייתי מנוטרת כל הזמן, מהרגע שנכנסתי למיון. לאחר האפידורל נאמר לי שיש האטות בדופק העובר אך אפידורל יכול לגרום לתופעה כזו וזה מסתדר.
נפרדנו מחגית והגיעה אלינו מיילדת שהחלה את משמרת הצהריים שלה. אישה נחמדה. התחלנו פיטוצין, הוחלט על 12 טיפות. בהמשך נוצרה מחלוקת סביב הפיטוצין (אפרט בהמשך).
במהלך משמרת הצהריים, הספקתי להעלות חום, ניתן לי אקמול שלא הצליח להוריד את החום. בנוסף העובר שלי המשיך בהאטות דופק לסירוגין. נאמר לי שראשו של התינוק למטה אך עם הפנים כלפי מעלה, נעשו ניסיונות לשנות את תנוחתו, על אף שקיבלתי אפידורל, העלו את משענת המיטה, סובבו אותי כך שידיי על המשענת ואני עומדת ברכיי ומזיזה את האגן מצד לצד, פעולה שהרגישה כבדה במיוחד לאור האפידורל. לאחר מספר ניסיונות, ופתיחה של 2 או 3, עשו לי סטריפינג, זה מה שאני חושבת שעשו לי כי אני לא יודעת בודאות. הרופאה הכניסה את ידיה ועשתה פעולה כלשהי שבסופה הוציאה עוד מים ודם. נאמר לי שזה נעשה על מנת לעזור לי, על הדרך הוסבר לי שמנסים להפוך את העובר.
כך עוברות השעות וכל שעה שעה וחצי, נכנסים צוותים רפואיים שמחדירים את ידיהם על מנת לסובב את התינוק. (כך הבנתי). למיטב זכרוני, נכנסו מיילדות ורופאים בזוגות או שלשות וכל אחד בתורו, אחד אחרי השני, הכניס את ידיו לתוכי בניסיון לעזור ולהפוך את התינוק. אנשי הצוות שנכנסו לחדר ולתוכי היו שונים ברובם. תוך כדי נאמר לי שאם תוך כמה שעות העובר לא יתהפך וימשיך בהאטות נכנס לניתוח קיסרי. הגבתי קשה לבשורה זו, שכן לא עלה במוחי ולא דמיינתי סיטואציה שבה אני נכנסת לניתוח. הרופאה אמרה לי שזה לא נורא. ושחשוב להוציא אותי ואת התינוק בריאים ושלמים. היא הוסיפה והרגיעה אותי שאנחנו עדין לא נמצאים בשלב של כניסה לניתוח ושיש עוד זמן לנסות ולחוות לידה רגילה.
במהלך השהות בחדר הלידה המיילדת בדקה לי פתיחה מספר פעמים וכך גם רופאים שונים מיד אחריה. בזמן שהמיילדת אומרת לי שיש לי פתיחה של 8 הרופאה אומרת לי "זה לא 8, זה בקושי 4", "זה לא 10, אולי 7", הפער בין הבדיקות הוריד את מצב רוחי (בלשון המעטה). בשלב מסוים, נאמר למיילדת להפסיק את הפיטוצין, המיילדת לא הבינה למה להפסיק את הפיטוציןצאל הפסיקה רותו. לאחר מכן, הגיעה רופאה שהחליטה להחזיר את הפיטוצין ואף להעלות את מספר הטיפות ל24, דקות לאחר מכן שוב הוחלט (כבר לא עקבתי על ידי מי) להוריד את מספר הטיפות ל12. הרגשתי כאילו כל אדם מהצוות הרפואי מנסה למשוך לכיוון משלו ושאף אחד לא מצליח ליישר קו עם האחר.
עברתי שעות קשות נפשית, והאפידורל על אף שהוחלף מספר פעמים, הרגשתי כי לא אפקטיבי מספיק, כיוון שכשהגיעו צירי הלחץ "צירי קקי", התפללתי לאלוהים שייקח אותי.
עברתי כך שעות, תוך כדי שהצוות הרפואי ממשיך להכנס ולהכניס ידיו לתוכי בניסיונות להפוך את התינוק שלי. בינתיים התחלפה משמרת הצהריים והתחלנו את משמרת הלילה.
הגיעה אחראית משמרת, שבשיחה עם הרופאה והמיילדת לידי וליד מלוויי (בעלי, אמי ואחותי) החלה לדבר על מצבי בשפה רפואית. כאשר אימי שאלה אותה מה זה אומר, ענתה לה "זו שפה רפואית, את לא צריכה להבין", משפחתי הסבירה לה שזו לידה ראשונה שלי ושאני מפוחדת ושאם כבר מדברים לידי אז נשמח שיסבירו לנו בצורה שנבין. ללא הועיל. לא הוסבר לנו מה קורה.
בשלב מסויים אותה אחראית משמרת החליטה לפנות אליי בגישה של "אהבה קשוחה", אמרה לי שהלחץ והבכי לא מועילים ושעליי להרגע על מנת לקדם לידה. כשאני סובלת מכאבים נשמעתי לקולה, שכן הרגשתי שהיא באה לטובתי, וניסתה להכניס אותי ל"סדר". היא כיבתה את האור בחדר, נתנה לי שמיכה נעימה ואמרה לי לנסות להרגע. ניסיתי, באמת שניסיתי אבל הכאבים של צירי הלחץ היו יותר ממה שיכלתי להכיל. וחזרתי להתחנן לבעלי ש"אני לא יכולה יותר".

באזור 12 בלילה נאמר לי לחכות לציר ולהתחיל ללחוץ. התינוק שלי היה בתעלת הלידה בשלב 0 (אם אני לא טועה)ולא הצליח לעבור. בזמן הזה המיילדת שלי נקראה לחדר אחר ונשארתי לבדי עם משפחתי מנסה להשמע להוראות, ללחוץ בזמן ציר כשאין בחדר אף אדם מהצוות הרפואי. התינוק שלי הצליח לעבור שלב נוסף ונתקע. המשכתי בלחיצות עד אזור 3 בבוקר. אז הגיעה הרופאה ואמרה לנו שהם מכניסים אותי לקיסרי חירום. הופתעתי כיוון שהמיילדת אמרה לימשאני לוחצת מצויין ושאני מתקדמת מאוד יפה. אך כשהרופאה נכנסה, היא אמרה לי שאין התקדמות כלל. נשברתי, כמעט 24 שעות בחדר לידה, והרגשתי שכל מה שאני רוצה שזה הסתיים. הרגשתי שהצוות הרפואי לא "סגור על עצמו", כל אחד אומר ועושה משהו אחר לגמרי. הוחלט להכניס אותי לניתוח קיסרי חירום, על מנת שלא לסכן את חיי או את חיי התינוק שלי.
הוחתמתי מהר מהר על הניתוח, הוסברו לי הסכנות (על אך שאין לי מושג על מה הם דיברו). הגיע בחור שעזר לי לעבור לאלונקה, הוא הפשיט אותי על אף שלא ידעתי מיהו בכלל.
חיכיתי שמישהו יסביר לי מה הולך לקרות ולמה, עד היום כאשר אני נשאלת למה קיסרי אני עונה תשובה מכל מיני מילים ששמעתי באוויר בחדר הלידה, האטות, מנח, חום (נראה לי). הצלחתי להבין במהלך הלידה שהרופאים חושבים בגלל ירידת המים והחום שישנו זיהום ולכן גם לקחו לי תרביות.
גלגלו אותי לחדר הניתוח, כאשר אני מפוחדת ואין אדם לידי, הוסבר לי שהניתוח יהיה בהרדמה מלאה. כבר לא היה אכפת לי, רציתי ללכת לישון כבר, חיכיתי לזה. העבירו אותי בכל מיני דלתות, עד שהגעתי לחדר הניתוח, ראיתי מנתח שוטף ידיים, את הזרקורים, הרגשתי את הקור של חדר הניתוח והייתי מבוהלת. המרדימה אמרה לי שהיא המרדימה עוד בחדר הלידה כאשר פגשתי אותה בחדר הניתוח היא עמדה מעל הראש שלי, אמרתי לה שאני פוחדת והיא אמרה לי "ממה?", הרגשתי קור ורציתי שיכסו אותי. שלפו את ידיי ושמו כל אחת על מן קרש שכזה. הרופאים התחילו להתקרב אליי, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי בפאניקה ששוכחים להרדים אותי.
הרגשתי שפריץ של משהו קר על הבטן שלי וקפצתי, אז המרדימה אמרה לי שמשפריצים חומר חיטוי ותכף יספיגו אותו בעור. רק אז הורדמתי.

התינוק שלי נולד ב3:09, כמעט 24 שעות אחרי ירידת המים. בגלל ירידת המים והלחיצות היתה לו בצקת בראש, הפנים שלו היו נפוחות ואדומות.
אני כותבת את סיפור הלידה שלי כחלק מעיבוד לידה. הרגשתי שחיללו את גופי, מספר האנשים שהכניס את ידיו לתוכי, הוא רב. יכול להיות שהטראומה עשתה את שלה ואני לא זוכרת את כולם אבל הרגשתי שכל מי שרוצה לבוא ולהכניס ידיים מוזמן. אני זוכרת 4 פרצופים שונים, ואת הגלים של הצוותים שמגיעים בזוגות או בשלשות.
חילוקי הדעות בטיפול בי גרם לי להרגיש לא בטוחה, במצב שסיכן את חיי ואת חיי התינוק שלי.
חוסר התקשורת של הצוות והתשובה "זו שפה רפואית" לא מקובלת עליי ואני כעוסה על כך מאוד. גם 4 חודשים אחרי הניתוח. כשאריאלי שלי סוף סוף יצא החוצה, הוא נאלץ לעבור הנשמה כיוון שלא הגיב תחילה. אף אחד לא עידכן אותי על כך, קראתי סאת כמה ימים לאחר הלידה בתיק הרפואי שלו.
כמו כן פניו היו נפוחות ואדומות, נראו חבורות על פניו, כמו טביעות אצבעותיהם של הצוות הרפואי שניסה להפוך אותו אין סוף פעמים. גם היום אני חוזרת לתמונות הראשונות שלו לאחר שהוציאו אותו ומזדעזעת. מאחר והייתי בהרדמה מלאה, ההתאוששות לקחה זמן רב, כשעתיים וחצי בחדר התאוששות ועוד 6 שעות או 8 שעות במחלקת יולדות. קיבלתי מורפיום וזה סימם אותי אך עזר לי כמה שאפשר. את אריאלי שלי פגשתי לראשונה כ8 שעות לאחר שנולד.

מיד לאחר לידתו שמו לאריאלי שלי פרפר בכף היד, בגלל שהיה לי חום בלידה הוא קיבל אנטיביוטיקה. ילדתי ביום שבת, ולכן תוצאות התרביות שלקחו התקבלו רק ביום שני, בערך. לכן הוחלט לכסות אותנו באנטיביוטיקה. כל כמה שעות הגיעה אחות לקחת את אריאלצלמנת אנטיביוטיקה. באחד הלילות נפל הפרפר מידו של אריאל, תינוק בן יומיים. קראו לרופא מהתינוקייה על מנת שיחבר חדש. אך זה לא הצליח, נעשו ניסיונות במהלך שעתיים להכניס לו פרפר, אך לא מצאו וריד. לאחר מכן קראו לרופא מהפגייה, שינסה גם הוא. בסהכ ניסו להחדיר את הפרפר לגופו של אריאל (בכל מיני מקומות ואזורים) במשך 3 שעות. 3 שעות שבהן דוקרים אותו ומחטטים בגופו והוא כואב ובוכה וצורח. ניסיתי לבקש שהרופאים שימצאו דרך אחרת, שכן זו מנת האנטיביוטיקה האחרונה לפני קבלת התוצאות של התרביות. הם אמרו לי שהמנה הזו קריטית, אך אחות נחמדה החלה לעשות טלפונים לרופאים בכירים על מנת שיקבלו אישור ו"גב" לוותר על המנה של האנטיביוטיקה. וזו הצליחה. רק אז הפסיקו הרופאים את נסיונותיהם להחדיר את הפרפר. והוא נשאר להשגחה במחלקת התינוקות.
בסוף התרביות יצאו תקינות.

חוויית הלידה שלי היא קשה. והרגשתי שתקשורת בהירה עם רופאיי והצוות המטפל יכלו להועיל לי ולהקל על החוויה שלי מאוד.

עינב שלום,

תודה ראשית על השיתןף בחווית הלידה, אני משוכנע כי קוראות רבות של הפוסט ימצאו בו עניין ויזדהו עם הדברים שכתבת באופן ברור וניכר גם שאכן הדברים שכתבת יוצאים מהלב.

אני מסכים לחלוטין עם הדברים שכתבת לעניין חשיבות התקשורת הטובה של הצוות הרפואי והסיעודי עם המטופל/ת - בפרט ובמיוחד בעת לידה. אני נפגש שוב ושוב עם נשים אשר נגרם להן או לתינוקם נזק בלידה בשל התרשלות בטיפול ובסופו של דבר המניע מבחינתן לתביעה הוא דווקא חוסר התקשורת עם הצוות המטפל והתחושה שלא שיתפו אותם במהלך הטיפול.

מאחל לך ולמשפחחתך בריאות שלמה וחוויות טובות יותר בעתיד.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אשמח לייעוץ של עורך דין מומחה מטעמכם בקשר לגבי רשלנות רפואית.

אבא שלי פונה מטרם לבית חולים עקב חשד לאירוע לבבי, אחרי 12 שעות במיון ואחרי שנעשו בדיקות דם חדשות ו- א.ק.ג הוכנס לצנתור ושכחו לעשות לו אקו לב. יום למחרת הצנתור בכדי לאפשר שחרור נעשתה בדיקת אקו-לב שגרתית בה התגלו נוזלים בקרום הלב ומיד העבירו אותו לטיפול נמרץ להשגחה וטיפול תרופתי (אושפז 4 ימים בטיפול נמרץ- שישי, שבת וראשון- חג), ביום שני עשו לו אקו לב בערב וביום שלישי בבוקר עשו לו בדיקה מקיפה לפני השחרור והחליטו לעשות לו ניקור בכדי לנקז את הנוזלים (הרופא יודע על-ידי אחותי שאבא שלי מקבל אספירין וההמוגלובין שלו נמוך).

הניקור ערך כ-40 דק' (לרוב ההליך נמשך 10-15 דק').

אבי התלונן על כאבים קשים אחרי הניקור וקיבל מורפיום. לאחר מספר דק' הוא נכנס לשוק והרופאים הובילו אותו לניתוח לב פתוח, לצורך שאיבת נוזלים, קרשי דם ודם שנגרמו כתוצאה מהניקור.

שלום רב,

אני משתתף בצערכם על האסון שפקד אתכם.

נראה על פניו מהתיאור שהמקרה בהחלט מצדיק בירור רציני לבחון את איכות הטיפול הרפואי והקשר בינו לבין המוות. אין לצערי דרך רצינית להעריך אם אכן הייתה במקרה זה התרשלות ללא עיון במלוא התיעוד וכמובן שיהיה צורך בהערכה גם לעניין הקשר בין מועד ביצוע האקו והניקור להתדרדרות במצב. לשם כך לאחר קבלת התיעוד יהיה צורך לערוך יעוץ עם קרדיולוג מומחה.
אתם מוזמנים לפנות אל משרדנו לקבלת יעוץ ראשוני והסברים כיצד מבררים את המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150

אשתף אתכן במקרה שקרה לי אתמול בתחנת טיפת חלב בבקעה ירושלים.

לקחתי את ביתי ליה בת השנה וחצי לקבל חיסון צהבת A חיסון שמקבלים בגיל שנה וחצי.
נכנסנו לאחות והיא אמרה" ליה בת תשעה חודשים נראה מה עושים לה היום" עניתי לה: לא!! ליה בת שנה וחצי תסתכלי עליה היא נראית לך בת תשעה חודשים?!(ליה מאוד גבוהה והיא נכנסה בעצמה לחדר בדרכ בגיל תשעה חודשים לא הולכים).

היא ענתה לי התבלבלתי עם ליה אחרת.בתגובה אמרתי לה תשימי לב טוב שלא תתבלבלי גם בחיסון שאת נותנת לה.

לאחר שחזרתי על עצמי מספר פעמים שתשים לב מה היא נותנת לבת שלי כי משום מה הייתה לי הרגשה לא טובה לגביה היא חזרה עם החיסון הזריקה לבת שלי ברגל זרקה את המזרק לפח האשפה ואמרה לי אוי התבלבלתי בחיסון.
לא ידעתי אם היא צוחקת או רצינית אקצר ואומר לכם היא הייתה רצינית היא נתנה לה חיסון אחר.


בבדיקה מול מספר עורכי דין שחברים הפנו אותי אליהם הבנתי שעבור הגשת תלונה על רשלנות רפואית צריך להוכיח נזק...ברוך ה' הילדה בסדר והחיסון לא היה מסוכן אבל היה מיותר. אם יש לעורכי דין שלכם דעה אחרת על המצב - אשמח המלצה להמשך טיפול משפטי בנושא.

ובבקשה ממכם לפני שמישהו נוגע בילד שלכם גם אם זה אחות רופאה וכו תבדקו לפני כי במקרה הנל ברוך ה זה לא היווה סכנה אבל היו מקרים וקראתי שזה נגמר אחרת.

אצלנו נוהגים להראות את החיסון, את השם ואת התוקף שלו. פשוט חוצפה מה שעברת. אני הייתי לוקחת עורך דין ותובעת ורק בשביל שהיא לא תעשה נזק לילדים אחרים...

יש ילדים רגישים לחיסונים (כמו הילד שלי) ומי יודע מה היה קורה. ממש לא ייאמן.....מזכיר לי שאצלנו האחות הזריקה לו את הזריקה והוא זז, חצי נשפך והיא החזירה את אותו המזרק והזריקה אותו. בגלל שאנחנו מכירות אישית העדפתי לשתוק...

לפני שבוע בדיוק ילדתי עם בתי הקטנה בבית החולים ליס. הגעתי לאחר ירידת מים ופתיחה של 1. לאחר מכן הועלתי לחדר לידה עם פתיחה של 3.

בהמלצת ד"ר שרון מוסוביץ הוחלט להמתין שעה ולראות כיצד תתפתח הלידה ובמידה ולא לעשות זירוז לידה. העניין הוא שהמיילדת נעלמה בכל זמן ההמתנה ללידה. גם כשהצירים החלו להתגבר היא לא בדקה אם התקדמתי ללידה.

באיזהשהו שלב הכאב הכניע אותי וביקשתי אפידורל. המרדים הגיע התחיל להזריק את האפידורל תוך כדי שאני צורחת והמיילדת מרגיעה עוד מעט האפידורל ישפיע, תרפי את הכתפיים לא לזוז.

ואני צורחת ואומרת לה אני מרגישה שהיא יוצאת, אני מרגישה לחץ. ואכן כך היה תוך כדי הזרקת האפידורל ילדתי. יש לציין שכיוונתי ללידה ללא אפידורל (בגלל ניסיון העבר) הגעתי עם מכשיר טנס לאילחוש הכאב. ואכן בסוף ילדתי ללא אפידורל אבל קיבלתי אפידורל רק בגלל המיילדת שלא היתה שם בשביל לבדוק.

אני מספרת את המקרה רק כדי שלא תסמכו בעינים עצומות על הצוות של בית חולים (כל בית חולים) שתשאירו לעצמכן שיקול דעת (אני אוכלת את עצמי איך לא ביקשתי ממנה לבדוק את הפתיחה כשהכאב התגבר, פשוט סמכתי עליה והיא לא היתה שם).

מרגישה פיספוס נוראי שלא נדבר על הזילזול. הבנתי שאין עילה לתביעת רשלנות רפואית כי "לא נגרם נזק" ואני חושבת שזה אבסורד אבל אחיה אם זה...

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה. אכן במקרים בהם לא נגרם נזק בפועל אין לרוב טעם בהגשת תביעת רשלנות רפואית שכן הפיצוי ניתן על נזק שנגרם בפועל.

מאחל לך בריאות שלמה וכל טוב,
עורך דין עופר סולר

בוקר אור עורך דין נכבד!

שאלה בנוגע לאחריות בית חולים.
מטופל השוהה בבית חולים בעקבות מחלה (דלקת במוח) והוכרז כמי שיש לו נזק מוחי בעקבותיה עזב את בית החולים מבלי שאף אחד יעצור אותו. האם בית החולים נושא באחריות? סליחה על הבורות אבל איזה סוג עורך דין (התמחות) אנו זקוקים לו בעניין מסוג זה?
תודה

שלום רב,

ככל שהמטופל סבל מהפרעה נפשית ואינו אחראי למעשיו הרי שברור כי בעת האשפוז בית החולים חייב לדאוג להשגחה עליו כדי למנוע ממנו נזק לעצמו ובין היתר יציאה מבית החולים ללא השגחה. לא הבנתי מהשאלה האם נגרם נזק למטופל בשל עזיבתו את בית החולים ועניין זה עקרוני שכן פיצוי ניתן על התרשלות שגרמה לנזק בפועל.
נראה על פניו מתיאור המקרה כי עורך הדין המתאים הינו עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר,

הגעתי אליך בהמלצה חמה שקיבלתי בקבוצת הפייסבוק שבה אני חברה. הבנתי שאתה מומחה לתחום הרשלנות הרפואית ואני מודה לך מראש על הזמן והתשובה למקרה הבא:

אחרי חצי שנה של ריצות וסבל ובדיקת MRU שלא גילו ציסטה בכליה שכאמור גילו בסיטי אשתקד, יצרתי קשר עם ראש רדיולוגיה וזה מה שכתבה:

*בעיון בבדיקות אין כלל ציסטה בכליה השמאלית, באף אחת מהבדיקות הנ"ל.

פיענוח ה MRU של דר' xx אינו שגוי ומדוייק בהחלט.

ככל הנראה נפלה טעות בעת תהליך ההקלדה וההגהה של הפיענוח של פרופ' xx לבדיקת ה CT.

הציסטה בקוטר 3 סמ איננה בכליה השמאלית אלא באונה השמאלית של הכבד.

ממצא זה מוזכר גם בדיווח של דר' xxx בדיקת ה MRU והוא ללא שינוי בין בדיקת ה CT לבדיקת ה MRU.

האם זה רשלנות רפואית לפי החוק ואפשר לתבוע פיצויים?

שלום רב,

ראשית אמליץ על יעוץ מסודר בעניין בפגישה שכן יש צורך לראות את מלוא המסמכים כדי להעריך את המקרה. אם הבנתי נכון את הפניה מדובר בטעות כלשהי בהקלדת התשובה כך שנרשם כי הציבטה הינה בכליה במקום בכבד.
ברור שטעות כזו אינה סבירה אולם כדי להעריך האם יש מקום לתביעת רשלנות רפואית יש גם להבין מה משמעות הטעות מבחינת הנזק שנגרם. האם נגרם איחור ונזק לכבד למשל?.

הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית ניתן בגין התרשלות שגרמה בפועל לנזק. ללא נזק ממשי ספק אם יש טעם בהגשת תביעה אשר כרוכה בעלויות לא מבוטלות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

עורך דין סולר

יש לי שאלה ילדתי לפני שנה וחצי ילדה בשבוע 30.

היה לי דלקת שתן סמויה כזאת שאת לא מרגישה כאבים או משהו ובגלל זה היה לי חום 39 יום למחרת לא ירד לי החום הלכתי לרופא אמרתי לה יש לי חום 39 ואני לא יודעת איזה כדור אני יכולה לקחת להורדת החום כי בהריון איזה כדור יעזור לי שמותר בהריון נתנה לי דקסמול.

לקחתי תכדור באותו היום כבר ולא ירד החום אמרתי אולי יקח לו זמן להשפיע אחרי כמה שעות לקחתי עוד אחד בבוקר קמתי אם ירידת מים בגלל החום שלא ירד הרבה אמרו לי שהיא היתה אמורה להפנות אותי למיון בגלל חום כי הייתי בהריון ולא עשתה את זה אלה נתנה כדור אני לא ידעתי שאמורים להפנות לבית חולים ואמרו לי שזה נקרא רשלנות רפואית ושאני יכולה לתבוע אותה זה נכון?

שלום רב,

כדי להעריך אם התגלתה התרשלות בטיפול יש צורך לעיין בתיעוד הרפואי המלא ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים בתחום הגניקולוגיה. במידה ולא נגרם נזק בשל ההתרשלות לא נראה כי יהיה כדאי להגיש תביעה שכן הפיצוי ניתן עבור הנזק שנגרם ולא בגין ההתרשלות עצמה.

מומלץ בכל מקרה לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אתחיל בזה שאני היתי בעד לידה טבעית בלבד, בלי חומרים למינהם או מזרזים... שבוע 40, ירד הפקק הרירי, יחד עם צירים צפופים, ביקורת במיון, בודקים פתיחה, בא לי למות מכאבים, אין פתיחה או מחיקה, שולחים הביתה ולחזור לביקורת עוד יומיים, אחרי יומיים של צירים, הבנתי שזה כניראה זה, מגיעים לבית חולים ב4 בבוקר, בודקים שוב, פתיחה 1 מחיקה 80, שולחים הביתה, אחרי 3 שעות יורדים המים, חוזרת לבית חולים, מאשפזים במחלקה אחרי 3 ימים של צירים בלי שינה! פה מתחיל להיות שמח!

למזלי יש לי דולה מדהימה שבאה לעזור לי לעבור הכל יחד, התחלנו עם תרגילים ותנועות כדי לעודד פתיחה אחרי 6 שעות אני בטוחה שזהו אני בפתיחה ללידה, מגלים שהגעתי לפתיחה 2.5 ו90 מחיקה, מאוכזבת מעצמי, עייפה, רעבה, כאובה נותנת עוד צ'אנס לפתיחה... עוברים עוד כמה שעות, פה כבר איבדתי תחושת זמן לגמרי, טחורים ארורים הופיעו פתאום, כאב בלתי נסבל מפי הטבעת לתוך המעי, (אני סבלתי כל ההריון מורידים נפוחים בגוף, זריקות קלקסאן כל יום וגרביים אלסטיות) לא מסוגלת לשבת או לזוז, בכי היסטרי, חוסר אונים, מציעים לי אפידורל כדי להוריד את הכאב מהטוסיק, חושבת על זה קצת ומחליטה להתחיל עם גז צחוק, הגז לא דיגדג לי כלום לצערי ( אני לא רגישה בכלל להרדמות..) מחליטה לוותר על החלום של לידה טבעית, ונכנסת לחדר לידה לקחת אפידורל, מציינת שנותנו לי 2 מנות של הרדמה מקומית, שלא פעלו עלי, הרגשתי את כל המחט נכנס לי בין החוליות, החומר הקר זורם, תחושה לא נעימה בכלל, ממתינה, האפידורל לא משפיע עלי, הרופא בשוק שאני יכולה לעמוד ומרגישה את הכאב.. ממשיכה לתת לזה צ'אנס, עוד מנה, עוד מנה, כלום, הכאב בלתי נסבל (של הטחורים לא של הצירים)

בדיקת פתיחה נוספת, 4.5 ס"מ.. אכזבה וחוסר הבנה למה הפתיחה לא מתקדמת, מאבדת את זה, הרבה רופאים באים הולכים, בודקים אותי, אני כבר לא רואה פרצופים, עייפה וכאובה... אחרי 18 שעות בערך הרופאים מתחילים להילחץ למה זה לא נפתח, אחרי כל כך הרבה צירים וירידת מים... עוד בדיקת פתיחה, ויש פתיחה מלאה!

מתחילים צירי לחץ, אבל אני לא יכולה ללחוץ בגלל הטחורים, צורחת את נשמתי, לא מוצאת תנוחה, מיילדת הדולה ובעלי יחד עם עוד אנשים שאני כבר לא מזהה מנסים לעזור לי ללחוץ, כבר לא מעניין אותי כלום, רק להוציא את התינוקי החוצה.

מכל התזוזות וחיפוש תנוחה החוט של האפידורל נקרע, רוצים לדקור אותי שוב ולנסות לחבר מחדש, אני מתנגדת כי זה גם ככה לא השפיעה עלי.

מגיע רופא בכיר לבדוק מה נסגר איתי, למה התינוק לא יוצא, הוא מגלה שתינוק עבר את העצמות, הראש כבר כמעט בחוץ בפלוס 2, שם מבצבץ אבל משהו חוסם אותו, מסתבר, שרקמות שלי לא נפתחות, פריכות, לפי מה שהבנתי זה כמו שריר שלא נמתח, זה למה תמיד כאב לי כל סוג של בדיקת פתיחה או התערבות באזור האינטימי.

הרופא מחליט שאנחנו מאבדים זמן יקר, וצריכים לעבור ואקום ואם זה לא עובד, קיסרי חירום, נותנים לי פיטוצין, צירים חזקים במיוחד, מנסה ללחוץ את כל החיים שלי החוצה, כלום לא מתקדם, נכנסת לוואקום, צורחת שלא מסכימה לחתך חיץ, הרופאים קושרים אותי על מיטת ניתוח, ממש כמו סרט אימה, מכניסים לי את המכשיר וואקום, בלי הרדמה אפידורלית, אני כבר מאבדת את זה לגמרי, אחרי כמה ניסיונות, הרופא לוחץ לי על הבטן עם כל הכוח ואומר לי עכשיו את מוציאה אותו אין ברירה!

ניסיתי את כל הכוח שלי, אבל זה לא עזר, תוך דקה מעלים אותי על מיטת ניתוחים, מתחננת שירדימו אותי כבר כי אני לא מסוגלת יותר לנשום, שמה לב שמתחילים לשים את הוילון שמפריד בין חלק גוף תחתון לעליון כדי שהיולדת לא תראה את הניתוח, ואת החומר שמנקה את הבטן,ואני בלי אפידורל בכלל!

מתחילה לצרוח שלא יפתחו אותי, מרגישה צריבה חדה בבטן, הרופאים מתחילים לדבר ביניהם אם יש אפידורל או אין, ואיך זה יכול להיות, אני כבר מאבדת את זה לגמרי, בטוחה שהולכים לפתוח אותי בלי הרדמה! אחרי כמה שניות הגיעו להחלטה, מרגישה קור בגוף, הרדמה מלאה, ניתוח קיסרי חירום.

מתעוררת בחדר התעוששות כשדולה המדהימה שלי מראה לי תמונה בטלפון של תינוק ורוד יפיפה ואומרת לי, זה שלך!

לסיכום, לחיצה אחת הפרידה אותי מלידה טבעית, ראש כבר היה שם כמעט בחוץ, אבל הגוף שלי לא עמד בזה.

אני יכולה להגיד שעברתי לידה טבעית, ואקום, קיסרי, אפידורל, פיטוצין, 3 ימי צירים צפופים!

נהייתי ממש אגדה במחלקה, האחיות באות לראות מי זאת הבחורה שעברה את הגיהינום הזה, אבל אני אופטימית ומחייכת, כי יודעת שניסיתי הכל לפני שהגעתי לקיסרי, קיבלתי את המתנה הכי מדהימה שיכלה להיות, אני אמא מאושרת!

שלום,

תודה על השיתוף בסיפור הלידה, אני משוכנע כי הקוראות ימצאו בו עניין וחיזוק.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני 3.5 חודשים אחרי ניתוח קיסרי לפני שבועיים התגלתה שארית שילייה קטנה בהמלצת הרופאת נשים חיכיתי לוסת לראות אם יצא לבד. בבדיקת אולטרסאונד שעשיתי אתמול ראו שהשארית לא יצאה ואף גדלה מעט כי יש כלי דם שמזין אותה ונתנה לי הפניה להיסטרוסקופיה לבקשת בית החולים פיקססתי להם את ההפניה והם אמרו שיקבעו לי תור לחודש הקרוב. הרופאה אמרה שאם אני רוצה דחוף להוציא היא תיתן הפניה למיון ושם יבדקו אם דחוף להוציא או שאפשר לחכות לתור.

זה לא אמורה להיות אחריות של הרופאים לטפל במקרה כזה דחוף בלי לדחות אותי לעוד חודש? קראתי שבמקרים של שארית שלייה ברחם יכול להגרם לי נזק משמעותי לרחם.

מה מומלץ לעשות?

שלום רב,

אבהיר כי לצערי לא אוכל לתת יעוץ או המלצה כיצד לפעול רפואית שכן איני מוסמך לכך והפורום אינו מיועד לכך. הטיפול ופתרון הנושא הוא כמובן באחריות הרופאים.

מאחל לך בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב עורך דין סולר,

אמא שלי בת 93 סובלת מבעיות בריאות קשות. היא גרה בישוב עפרה. הרופאה שלה (שמגיעה אליה הביתה) נתנה לה הפניה לביצוע אקו לב. אמרתי לה - שהדבר אננו מציאותי כי היא לא תעמוד בנסיעות הלוך ושוב (יש לה אי ספיקת לב בהחמרה) עקב מצבה הבריאותי הקשה. ביקשתי לעשות בדיקה תוך אישפוז קצר אך היא אמרה שזה בלתי אפשרי.

נא לענות לי - איזה זכויות יש אצל אנשים בעיניין טיפולים רפואים (אמא שלי מטופלת על ידי חברת "צבר רפואה" אשר נותנת שירות לאנשים במצב של מחלות סופניות שנקראת "הוספיס בית".

שלום רב,

ראשית אציין כי הפורום עוסק בנושא של נזיקין ורשלנות רפואית ולא בנושא של זכויות מטופלים אל מול קופת חולים. לא הבנתי מפנייתך אם אמך קבלה את התשובה מקופת חולים בה היא חברה או מהחברה אשר מטפלת בה. כך או אחרת כדאי לקבל הערכה מגרנטולוג (מומחה ברפואת קשישים) כי רצוי לבצע את הבדיקה במסגרת אשפוזית נוכח גילה של המטופלת ומצבה הבריאותי ולפנות עם הערכה זו שוב לקופ"ח / לגורם המקבל החלטות לגבי אופן ביצוע הבדיקה.

בברכה

עורך דין עופר סולר

עופר שלום,
חתמתי על השתתפות בניסוי רפואי לפני כשלוש שעות
לא קראנו את כל הטופס
כעת לאחר קריאה מעמיקה אנו מעוניינים לבטל את חתימתנו והשתתפותנו בניסוי.

האם ניתן לבטל באופן מיידי ?

שלום,

אני מניח כי התשובה חיובית - איני מכיא הליך רפואי בוודאי ניסויי שניתן לכפות על אדם בניגוד לרצונו (למעט מקרים מאד חריגים) גם אם תחילה נתן הסכמה לטיפול /ניסוי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום עו"ד עופר סולר

אח של בעלי ז"ל היה בן 46 במותו. הוא נסע על אופניים עם חברים, התמוטט ונפטר. 14 ימים לפני הרכיבה הוא היה בבדיקה של סיבולת לב ריאה לפי הפניה של קרדיולוג של קופת חולים. הוא הלך להבדק בשביל לקבל אישור בריאות לחדר כושר שאליו נרשם.

לפי הרופאים, לא היתה כל בעיה בריאותי ובטח שלא בעיה בלב שלו. בדיעבד מסתבר כי כנראה שכן היתה בעיה בלב ואם הוא היה יודע עליה, יכול להיות וסביר מאד שלא היה מתאמץ או שהיה מתנהל אחרת, כמו כל אדם שיגלו בעיה בלב שלו...

זה מקרה ממש מרגיז והנסיבות כמובן קשות מאד למשפחה.

אני רוצה לשמוע את דעתך והאם מתוך ניסיונך יכול להיות שבמקרה כזה היתה רשלנות רפואית של הרופאים שלא אבחנו את הבעיה בלב לפני שהבנאדם נפטר בהפתעה?

שלום רב,

אני משתתף בצערכם על הטרגדיה שפקדה אתכם ומאחל לכם כי לא תדעו עוד צער.

טיפלתי בעבר במקרה דומה למקרה שאת מתארת.

כדי להעריך אם הבדיקה שנערכה טרם הפטירה אכן גילתה ממצאים שהצריכו טיפול, בירור או לכל הפחות בשלב ראשון המלצה להימנע ממאמץ לבבי חריג יש כמובן לקבל את מלוא הממצאים - הן פענוח הבדיקה והן את החומר הגולמי של הבדיקה (דיסק/צילומים/סרטון/כל נתון אחר שהופק) ולהתייעץ באופן מסודר עם קרדיולוג מנוסה. כמובן שיהיה צורך גם בנתונים שהתקבלו לאחר הפטירה ובפרט אם בוצעה נתיחה לאחר המוות כדי להבין מה אירע והאם ניתן היה למנוע את האסון.

אתם מוזמנים לפנות אלי לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית ואנסה לתת לכם במסגרתה הסבר מלא על אופן הבירור של המקרה. אני עובד בשיתוף פעולה עם כמה מהקרדיולוגים הבכירים בישראל לצורך יעוץ ומתן חוות דעת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150

ערב טוב עורך דין סולר

אני שבוע אחרי ניתוח קיסרי. בעקבות טיפול "מסור" בבית חולים נכנס לי חיידק לדם. ספילקוקוס אריוס. הרופאה של מחלות זיהומיות מתעקשת על טיפול אנטיביוטי של שבועיים, 3 פעמים ביום דרך עירוי.

סיימתי כבר שבוע של אנטיביוטיקה ונשאר עוד שבוע. כל יום שעובר אני יותר ויותר חלשה ולא מצליחה אפילו לשאוב חלב לתינוק. חזרה לי תרבית דם שניה, שלילית שלקחו לפני שבוע!

אני רוצה לסרב להמשיך את הטיפול האנטיביוטי אבל מפחדת כי הם אומרים שזה מסוכן ברמת מוות, ולא תמיד רואים אם החיידק באמת נסוג כי לפעמים הוא רק נחלש. רציתי לדעת האם יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית על ההדבקות בזיהום הזה, שאני לא מצליחה להתגבר עליו למרות טיפול אינטנסיבי מאד?

שלום רב,

ראשית מאחל לך החלמה מהירה, מלאה וקלה.

הנושא של הדבקה בזהומים בעת אשפוז הוא עניין מורכב ויש לדעת כי לא כל הדבקה בזהום הינה בהכרח עילה לתביעת רשלנות רפואית גם כאשר ברור כי הזיהום מקורו בבית החולים (יש חיידקים האופיינים במיוחד לבתי חולים).

בתי החולים חייבים לפעול לצמצום ומניעת זיהומים אך גם בבתי החולים הטובים בעולם עדיין לא מצאו שיטה למנוע לחלוטין הדבקה בזהומים מן הטעם הפשוט שלבתי חולים מגיעים אנשים אשר כמובן סובלים מזיהום.

בחלק מן המקרים אפשר לטעון כי מועד גילוי הזיהום היה מאוחר או שהטיפול בזיהום היה לא נכון אך על עצם ההדבקה בחלק גדול של המקרים (למעט מקרים חריגים) מורכב לתבוע בעילה של רשלנות בטיפול.

בכל מקרה כדי לברר את העניין באופן מלא ומסודר כדאי לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישת יעוץ.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר