התיק עסק באם צעירה, בת 24 שנה, שנשאה את הריונה הראשון בשנת 1994. במהלך הריונה האם היתה תחת מעקב הריון של רופא קופ"ח כללית, אשר שלח אותה ואת בעלה לבצע שורה של בדיקות, ביניהן בדיקות אולטרה סאונד ובדיקת סקירת מערכות שלא העלו דבר.

לאחר שנולדה התינוקת, ההורים שמו לב בסביבות גיל שנה שיש איחור בהתפתחותה ובגיל שנתיים אובחנה הילדה כסובלת מתסמונת האיקס השביר, אשר מתבטאת גם בפיגור שכלי. הגן של התסמונת נתגלה בשנת 1991 וניתן באמצעות בדיקת דם חד-פעמית לאתר אם האם היא נשאית של הגן.

ההורים הגישו תביעה לפיצויים כנגד הרופא וקופ"ח כללית בפני בית המשפט המחוזי, בטענה שהיה על הרופא להפנות את האם לבדיקת נשאות לגן תסמונת האיקס השביר, או לפחות ליידע אותה על עצם האפשרות לבצע בדיקה כאמור.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שאילו ההורים היו יודעים אודות הבדיקה, האם היתה מבצעת את הבדיקה ואף מבצעת הפלה, כפי שהיא אכן עשתה בהריון השלישי שלה, כאשר התגלה שהעובר נושא את המוטציה.

לפיכך,  המחלוקת בשאלת האחריות התמקדה בשאלה אם היה על הרופא שניהל את מעקב ההריון של האם לשלוח אותה לבדיקה, או לפחות לדווח לה על האפשרות לבצע את הבדיקה.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי על פי הפרקטיקה הנוהגת בשנת 1994, לא נהגו להפנות נשים בהריון לבצע בדיקת תסמונת האיקס השביר בהיעדר אינדיקציה אבחנתית להריון בסיכון גבוה ועל כן אין לייחס לרופא התרשלות בטיפול.

יחד עם זאת, הרופא התרשל בכך שהוא הפר את חובת הגילוי כלפי האם, מאחר שהוא לא הסב תשומת ליבה של האם לאפשרות לערוך בדיקה כזו באופן פרטי.

גם באותה עת, בשנת 1994, ניתן היה לשלוח גם נשים הרות ללא כל אינדיקציה לסיכון לביצוע בדיקה זולה ופשוטה שהייתה מגלה נשאות לתסמונת האיקס השביר, וכי אילו הבדיקה היתה נעשית, אין ספק כי ניתן היה לגלות כי הילדה סובלת מתסמונת זו.

בהתחשב בכך שהאם בחרה במיוחד ברופא להיות הרופא שלה לצורך מעקב ההריון ולשם כך אף עברה לטיפולו מרופא אחר, ניתן להסיק כי היא ציפתה ממנו למיטב השרות הרפואי ולגילוי נרחב.

מה עוד, שהאם והאב מילאו אחר כל הנחייה והוראה של הרופא, ביצעו את כל הבדיקות, לרבות בדיקות לאיתור מומים גנטיים ואחרים ובדיקות נוספות שמומנו על ידם.

לאור זאת הסיק ביהמ"ש המחוזי כי ניתן לייחס להורים ציפייה שהרופא לפחות יעדכן אותם אודות האפשרות לערוך בדיקה השוללת קיומה של התסמונת.

בנוסף נקבע כי קופת חולים הפרה את חובתה להפיץ בקרב רופאיה את המידע אודות האפשרות לביצוע בדיקה לגילוי נשאות לתסמונת האיקס השביר, גם ללא אינדיקציה לסיכון וכי חובה זו מקבילה לחובתו העצמאית של רופא להתעדכן בחידושי המקצוע.

בהתאם לכך, בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם פיצויים בסך של כ-13 מיליון ₪ אשר בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, הועמד על סך של כ-12 מיליון ₪.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בפני בית המשפט העליון. הרופא וקופ"ח ערערו על עצם חיובם באחריות ולחילופין על סכום הפיצוי שנפסק לחובתם ואילו ההורים ערערו על מיעוט סכום הפיצוי שנפסק לזכותם.

הרופא וקופ"ח טענו, בין היתר, כי על בית המשפט המחוזי להתחשב בכך שהפרקטיקה הרפואית באותה עת, בשנת 1994, לא המליצה על ביצוע בדיקת סקר לאבחון התסמונת, כך שהרופא לא ידע וגם לא היה צריך לדעת על הבדיקה.

בנוסף נטען על ידם  שהבדיקה לאבחון האיקס השביר עדיין לא היתה מהימנה בשנת 1994 ומשכך, אף היה זה משום חוסר אחריות להציע בדיקה כזו לנשים בהריון.

ההורים טענו מנגד כי הבדיקה היתה מהימנה כבר בשנת 1992-1991 עם איתור הגן וכי יש להבחין בין פרקטיקה רפואית מקובלת לצורך טיפול או הפניה לטיפול לבין שאלת חובת הגילוי.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת ההורים וקבע כי גם אם בדיקה מסוימת לנשים בהריון הפכה לפרקטיקה מקובלת רק בשנת 2014, בהחלט יתכן שחובת הגילוי לגביה התקיימה עוד קודם לכן, לעיתים אף שנים קודם להכרזה על אותה בדיקה כפרקטיקה מחייבת ומקובלת בטיפול.

מן המפורסמות הוא, שעשויות לחלוף שנים עד שטיפול מסוים הופך להנחייה, לאסכולה או לפרקטיקה מקובלת. במהלך אותן שנים וככל שמדובר בפרקטיקה חשובה שהולכת ונעשית נפוצה, קיימת נקודת זמן בה מתגבשת חובת הגילוי לגבי אותה פרקטיקה.

בנסיבות אותו מקרה, ביהמ"ש העליון אישר את קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה בשנת 1994 כבר נתגבשה נקודת הזמן בה צריך היה ליידע את ההורים בדבר האפשרות לבצע באופן פרטי בדיקה לאיתור תסמונת האיקס השביר, במיוחד שהמדובר היה בזוג הורים שפנו במיוחד אל הרופא לצורך מעקב הריון ודקדקו וביצעו כל בדיקה עליה הורה.

בהתאם לכך גם אושרה קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה הרופא וקופ"ח הפרו את חובת הגילוי כלפי האם בדבר האפשרות לערך בדיקה לגילוי תסמונת האיקס השביר ועל כן הם נושאים במלוא האחריות לנזק שנגרם.

כאן המקום לציין את ההלכה אשר נקבעה על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ע"א 4960/04 סידי נ' קופת חולים כללית ולפיה מחובתו של הרופא המטפל ליידע את המטופלת על בדיקות גנטיות שנערכות במסגרת הרפואה הציבורית.

כמו כן, במידה וישנה בדיקה גנטית אשר עשויה לסייע למצבה של המטופלת ואינה זמינה ברפואה הציבורית בארץ, מחובתו של הרופא ליידע את המטופלת אודות הטיפולים הזמינים ברפואה הפרטית ואף  בשירותי רפואה מעבר לים.

הפרת החובה ליידע את האישה על בדיקות אלו מהווה רשלנות רפואית.

יחד עם זאת, בסוגיית אופן חישוב הפיצוי המגיע בגין הנזק, קבע ביהמ"ש העליון כי סכום הפיצוי שנפסק להורים הינו חריג בגובהו, וכי יש להפחית ממנו 4 מיליון ₪. בהתאם לכך נפסק שהרופא וקופת החולים ישלמו להורים פיצוי בסך של כ-8 מיליון ₪ בלבד.

קראו עוד בנושא: רשלנות רפואית באחבון תסמונת איקס שביר