האם רופא חייב לתת טיפול רפואי לאדם רנדומלי שהוא רואה שחווה בעיה רפואית כלשהי?
למשל אדם חש ברע בטיסה והדיילים מבקשים שאם יש רופא בטיסה שיזדהה, האם מרגע שאדם הזדהה כרופא הוא מחויב לתת לו טיפול או שהוא יכול לסרב אם כי לא בא לו ואם כי הוא חושש שהוא עלול לטעות ולהזיק?
קשה לקבוע בעניין זה בצורה החלטית לגבי כל מקרה - במקרים של סכנת חיים ברורה ומיידית להבנתי יש חובת טיפול. במקרים אחרים יתכן שהחלטה להימנע מטיפול תהיה לגיטימית מתוך חשש לגרום נזק.
נגרם נזק בלתי הפיך לשן לאחר סתימה שנפלה בוצע ניסיון לבצע עוד סתימה באותה השן אשר לאחר מכן השן התפוררה ונישאר ממנה כ 15% ולא ניתן לעבוד איתה יותר - רק עקירה.
לא מוכנים לחזור לאותו מקום בשום פנים ואופן. מעוניינים לקבל פיצויים על הרשלנות והנזק שגרמו ולהתקדם במרפאה אחרת.
פנינו למרפאה הנ״ל בעקבות הפניה מחברת הביטוח שבמה מבוטחים. (לא קופת חולים) את עלי לתבוע? את הרופא והמרפאה או את חברת הביטוח?
עקרונית יש לתבוע את הרופא ואת המרפאה אולם עדאי לעיין בתיעוד הרפואי המלא ולהבין את כל פרטי המקרה. ניתן לשקול לתבוע גם את החברה המפנה אלם כאמור עניין זה דורש פרטים נוספים.
בכל מקרה כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש צורך במלוא המסמכים הרפואים ולתמוך את התביעה בחות דעת של רופא שיניים אשר יבחן את התיעוד ויקבע בחוות דעת כתובה כי מדובר בהתרשלות בטיפול ומה הנזק שנגרם בשל הטיפול הרשלני.
מומלץ בשלב ראשון לפנות ליעוץ מסודר אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
לפני יותר משנה עברתי ניתוח קיסרי (לידה 2 בניתוח קיסרי) וקיבלתי זריקת אפידורל. הניתוח עבר בהצלחה והכל נראה בסדר איתי ועם התינוק. היו לי כאבים בגב כבר אחרי ההתאוששות מהניתוח והם לא פסקו. בתחילה הרופאים אמרו שזה טבעי שיש תחושה מוזרה ויכולים להיות כאבים אחרי אפידורל. אז התעלמתי והמשכתי הלאה. הכאבים עלו וירדו. זה נמשך קבוע והרופא בקופת חולים פשוט אמר לקחת משככי כאבים. לאורך החצי שנה אחרי הלידה הייתי אצל הרופאים אולי 10 פעמים. היו רופאים שאמרו שיכול להיות שזה בלט או פריצת דיסק, כולל אורטופד של קופ"ח שהייתי אצלו. רק אחרי חצי שנה גיניקולוג פרטי שהייתי אצלו אמר לעשות בדיקת CT ובבדיקה הזאת גילו שנשאר שבר של מחט תקוע בעמוד השדרה שלי. עכשיו אומרים לי שצריך לעשות ניתוח בעמוד שדרה להוציא את המחט ויכול להגרם לי נזק עצבי קבוע ואפילו שיתוק! אני רוצה להבין מה אני אמורה לעשות במצב הזה?! האם יש לך ניסיון בתחום הזה? אני חייבת להגיד שזה מאד (מאד) מלחיץ.
טיפלתי בעבר במקרים דומים, יובהר כי עצם העובדה כי נגרם שבר של המחט אינו בהכרח מעיד על התרשלות בטיפול ואולם לפי נסיוני על הרופא המרדים לבחון את שלמות המחט בתום ההליך ולאבחן את שאירע כבר בסמוך לתום הפעולה.
כגי להעריך את המקרה באופן רציני יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום ההרדמה.
את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת יעוץ והסבר נוסף.
הריון בסיכון - בשמירת הריון.
אתמול בערב עליתי למיון עקב צירים.
קיבל אותי לבדיקה ראשונית סטאזר (ממש נחמד וקשוב..)
בבדיקה הרופא מומחה הנחה אותו מה לעשות ואיך לבצע את הבדיקה הכל כך רגישה. הרגיש לי שזה ממש הפעם הראשונה שלו שהוא בודק אישה בהריון, אמר לו איך להכניס את המוט לבפנים ואיך לראות את העובר באולטראסאנד.
וכנראה בגלל שלא היה מקצועי ומיומן הכאיב לי.
הבדיקה היתה בתוך ציר וארכה יותר זמן מהרגיל, כי הרופא המומחה היה צריך להסביר לסטאזר מה לעשות.
אני מסמנת לבעלי שאני סובלת, מראה כבר לרופאים שאני לא סבלנית להסברים שלו והם ממשיכים.
הרגשה לא נעימה ופולשת במיוחד, הרגשת אונס וחילול.
איך אני גורמת שפעם הבאה זה לא יקרה שוב?
והאם אני מחוייבת לשתוק, ופשוט לתת להם ללמוד עליי ועל העובר שלי?
יש איזה שהוא חוק בנושא? מה עושים במצב כזה שאומנם לא נגרם נזק לעובר אבל היתה רשלנות בבדיקה?
על הרופא המומחה שמנחה את הסטאז'ר להסביר לך מי מבצע לך בפועל את הבדיקה עוד טרם תחילת הבדיקה ואת רשאית לסרב לבדיקה בידי סטאז'ר בפרט כאשר מדובר בבדיקה מכאיבה או פולשנית. ברפואה הציבורית אמנם אין אפשרקות לבחור את זהות הרופא המטפל אך ניתן לסרב בהחלט לבדיקה.
איני סבור כי כעת יש מקום לתביעת רשלנות רפואית בהעדר נזק ממשי בר הוכחה למעט התחושה הקשה אשר איני מקל בה ראש.
ביום חמישי האחרוו בלילה הגעתי למוקד הרפואי של טרם עקב מצב רפואי לא טוב בכלל.
כששאלו על רגישות לתרופות ציינתי רגישות לתרופה מסויימת והביאו לי תרופה עם אותו חומר פעיל שאליו אני רגישה.
יום שישי לקחתי את התרופה ופיתחתי אלרגיה שבעקבותיה הגעתי לחדר מיון בבית החולים וולפסון עם תגובה אלרגית לתרופה. אני מאושפזת עד עכשיו עם טיפול תרופתי נוגד אלרגיות ולצורך מעקב רפואי, בגלל נזק לכליות.
האם יש משהו לעשות בנידון? זאת רשלנות רפואית ואפשר לתבוע אותם?
על פניו אם ציינת את הרגישות ממנה את סובלת וניתנה לך תרופה המכילה את החומר אליו את רגישה כמובן שלא מדובר בסטנדרט רפואי סביר ומדובר בהתרשלות. לעניין הנזק והפיצוי - היקף הפיצוי נקבע בהתאם לחומרת הנזק שנגרם (ולא לפי חומרת ההתרשלות) ולכן צריך יהיה להמתין להחלמה ולבחון האם נותר נזק קבוע ואם כן מה שיעורו.
אם בסופו של דבר לא יוותר נזק קבוע ניתן עדיין לקבל פיצוי על הסבל והנזק החולף אולם אז יש לשקול האם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית בבית משפט אשר עלויותיה אינן מבוטלות ובפרט נושא חוות הדעת הרפואיות הנדרשות. יש אפשרות במקרים של נזק חולף לנסות ולקבל פיצוי באמצעות פניה במכתב מעו"ד.
בכל מקרה אמליץ כי סמוך לאחר שיחרורך תפני אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בהתייעצות לאחר קבלת מלוא הפרטים.
לפני שנה וחצי עברתי ניתוח קיסרי רביעי שהיה ניתוח חירום בעקבות כאבים חזקים ממש ו"היעלמותם" הבלתי מוסברת של מי השפיר...
כשפתחו לי את הבטן גילו שיש לי קרע ברחם והרגל של הבונבון שלי היתה מחוץ לרחם בחלל הבטן. לאחר שבוע מהלידה עברתי ניתוח נוסף לקשירת חצוצרות ואמרו לי שלא אוכל להכנס להריון נוסף בגלל הקרע ברחם. לעולם.
רציתי לבדוק איך יודעים אם היתה רשלנות רפואית במקרה שלי. אני בחורה צעירה ובעלי רוצה עוד ילדים. המצב הזה מאד קשה עבורי.
האם טיפלתם במקרים דומים כאלה בעבר? מה אני אמורה לעשות עכשיו?
טיפלנו במקרים דומים בעבר בהחלט אולם לצערי על בסיס התיאור שנתת אין לי דרך להעריך בצורה רצינית האם הקרע ברחם אירע בשל התרשלות בטיפול בעת הלידה או שמא מדובר בסיבוך בלתי צפוי.
אני סבור כי נוכח היקף הנזק המקרה בהחלט מצדיק בירור רציני אשר יכלול תחילה פגישת יעוץ עם עורך דין מנוסה בתחום ולאחר מכן איסוף התיעוד הרלבנטי בידי עורך הדין והתייעצות עם רופא גניקולוג מנוסה לבחינת סטנדרט הטיפול במקרה והאפשרות להתרשלות שגרמה לנזק.
כאמור אנו טיפלנו בתביעות מסוג זה ואשמח לתת לך מידע נוסף בשיחת טלפון או בפגישת יעוץ ללא עלות.
שלום, האם רופא המשפחה שלי מחוייב לענות לי כשאני שואלת אם יש לו התמחות מסויימת ואיפה הוא למד?
ההגיון שלי אומר לי שברמה המקצועית היא צריך לחשוף את המידע הזה בפניי אם אני מבקשת כי אני רוצה לדעת מי מטפל בי.
מצד שני, אפשר גם לומר "לא רוצה לספר? תעברי לרופא אחר...".
בהתאם לחוק זכויות החולה מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו. זוהי לשון הסעיף ואיני סבור שממנו ניתן להבין כי על הרופא המטפל לפרט היכן למד אך אני סבור כי אפשר להניח שמידע בסיסי על התמחותו זכותו של המטופל לקבל.
יש אגב באתר משרד הבריאות רישום מפורט הפתוח לציבור לגבי רשיונות לעסוק ברפואה ותחומי התמחות לפי שם הרופא או מספר רשיון ושם גם מפורט האם לרופא יש התמחות ובאיזה תחום. פשוט חפשי בגוגל רשיונות רופאים ותגיעי לקישור הרלבנטי ללא קושי.
תודה רבה לך עורך דין סולר. חיפשתי ובאמת מצאתי את הספר רופאים. יש שם תחומי התמחות בכללי אבל לא כתוב מידע על ניסיון או השכלה. אם הבנתי את מה שכתבת, הרופא לא חייב להסביר לי למה הוא נחשב "מומחה בתחום מסויים" אם אני רוצה לדעת מה הופך אותו למומחה בתחום הזה, מבחינת הכשרה פורמלית, לימודים, עבודה מעשית וכו...
טוב , הריון ראשון ילדתי בשבוע 34 , קיסרי חירום והנורא מכל קרה. לא ארחיב על כך.
הריון שני- מיותר לציין שספרתי את הדקות כדי שאוכל להיכנס להריון למרות שהזהירו אותי ללא הפסקה שצריך לחכות שנה ועדיף קצת יותר!
חיכיתי 10 חודשים ( בפועל התחלתי לנסות חצי שנה אחרי..) ונקלטתי.
8 חודשים שכבתי בבית חולים, בקושי קמתי מהמיטה, ו.. צירים מוקדמים , בדיוק מה שהכי מסוכן לאחר קיסרי. הצלחתי לסחוב עד לשבוע 35 בעזרת כל מיני תרופות להרחקת הצירים, ואז בלילה כאבי תופת , לא משהו שאפשר להצביע עליו ( לא דומה בכלל לצירים) ואין דימום, ואין פתיחה וגם פלא שאחרי 8 חודשים פעם ראשונה גם אין צירים.
ואני מזעיקה את הרופאים ( משמרת לילה) והם באדישות מזעזעת אומרים לי " חמודה הצירים של שבוע 35 שונים מהצירים שהרגשת עד היום אין מה לעשות לחדר לידה את לא עולה!" (בחדר לידה היו נותנים לי פטידין להרגעה וזה היה מרחיק את הצירים ל24 שעות.. אבל בשבוע כזה כבר לא עוצרים את הלידה), ואני סובלת!! אבל אין דימום.
אז כנראה שהכל (לא) בסדר. מוניטור עוברי תקין.
6 בבוקר, מנהל המחלקה נכנס למחלקה עם הסגן שלו וכמו כל בוקר הם עוצרים אצלי ואומרים בוקר טוב, מנשנשים קצת עוגיות ושמחים יחד איתי ששרדתי עוד יום בהריון.
מה אומר לכן, טוב לא היה.
רק חיכיתי שאחד מהם יכנס וצרחתי מכל הלב, שהם חסרי אחריות והשאירו אותי פה שיקרה לי שוב אסון!! ושכואבת לי הבטן אבל זה לא צירים ! לא צירים ואף אחד לעזעזל לא מוכן להקשיב לי אז אני עכשיו הולכת הביתה! הסגן המקסים ( באמת מקסים!) התיישב לידי וביקש בעדינות שארגע ושהוא רוצה שנייה לבדוק אותי.
משהו בהבעת הפנים שלו הייתה שונה. אז נשכבתי חזרה וכשהוא שם יד על הבטן קפצתי במיטה בזעקת אימים ואז ראיתי את הפרצוף שלו משתנה.. הוא זינק מהמיטה והתחיל לצעוק תזמינו חדר ניתוח! תזמינו מנות דם!
הפרופסור נכנס בריצה וצרח גם הוא והתחיל לשאול מתי הזרקתי קלקסן ורופאה אחת חמודה ממש התיישבה לידי וליטפה לי את היד ואמרה לי רק תנשמי לא לזוז בבקשה. איפה בעלך?
הטיסו אותי לחדר ניתוח, שם גילו שהרחם נקרע, 5 שעות של ניתוח קיסרי, 3 מנתחים בכירים, ותודה לאל תינוקת בריאה (טפו חמסה) אבל זה יכל להיגמר אחרת.
יש לי קרישיות יתר לכן לא ראו דימום.
בבדיקת אולטראסאונד לא ראו שהצלקת נקרעה.
לצערי אני מכירה גם סיפורים שנגמרים לא טוב, וכנראה שזו הסיבה לכך שאומרים שצריך להמתין שנה. כדי לתת לצלקת להחלים. קרע ברחם זאת סכנת חיים.
שלום,
עשיתי טיפול שני להסרת שיער בלייזר באמריקן לייזר שלאחריו הנמשים שלי ברגליים התכהו כמו כוויות על הנמשים שעברו לאחר חודשיים. יש לציין שאני ג׳ינג׳ית ולא הוסבר לי כלום בייעוץ לגבי נזקים ספציפיים ונאמר לי שאני יכולה לעשות ברגליים למרות שיש לי נמשים רבים. בנוסף נאמר בייעוץ וגם לאחר מכן כשהגשתי את הפנייה על הכוויות כי לכל בעיה שתהיה יש רופאה של הסניף שניתן להגיע אליה לביקורת בין השעות 08:00-14:00. יצאנו אני ואמא שלי במיוחד מהעבודה ומהלימודים והגענו באותן שעות ומסתבר שהרופאה נקראת מנהלת קלינית והיא צריכה לשלוח לטענתה את הצילומים לרופאה של אמריקן לייזר ושתהיה תשובה לגבי אבחנה, למה זה קרה והאם זה יעבור וכן לגבי המשך הטיפול תוך יום. חודשיים שאני רודפת אחריהם וכל פעם הם אומרים לי שעדיין אין תשובה כשבינתיים אני לא יכולה ללכת עם מכנסיים קצרים ומבועתת שהפגיעה היא לצמיתות. אתמול התשובה שלהם זה שהם מרכז קוסמטי ואין להם רופא עם תעודות שיכול לתת אבחנה רפואית מוסמכת ושהם יכולים לתת לי החזר מלא על הטיפול באזור הרגליים אך אני עדיין כביכול מטופלת אצלם באיזורים נוספים. זאת אומרת שמעבר ללשקר לי במשך כל החודשיים האחרונים אלא הם משקרים גם בעת מתן הייעוץ בשביל לסגור את העסקה וגם בפרטים שהם נותנים באתר וכן גם למטופלים נוספים.
השאלה שלי האם יש כאן קייס לתביעת פיצויים? אם כן האם תביעות קטנות או משהו אחר שמצריך עורך דין מהתחום? לא הוסבר לי ספציפית על הנזקים בלייזר על נמשים וכן נאמר ליגם בייעוץ וגם במשך הזמן מהגשת הפנייה שקיים רופא למרות שאינו קיים.
הנושא של נזקים עקב טיפולי לייזר עלה בעבר בתביעות רבות. הקושי הוא שלעתים קרובות הנזק שנגרם לא מצדיק תביעת רשלנות רפואית אשר כרוכה בעלויות ניכרות בעיקר של חוות דעת רפואיות.
לא פירטת מתי היה הטיפול וכמה זמן חלף מאז הטיפול כדי להעריך האם מדובר בנזק קבוע או חולף כאשר לעניין זה משמעו רבה בעניין היקף הפיצויים.
אני סבור כי כדאי שבשלב ראשון תפני לפגישת יעוץ אצל עורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לכוון אותך כיצד לקבל את מלוא התיעוד והאם המקרה מתאים לתביעה או למכתב דרישה באמצעות עורך דין.
בתחילת מרץ החודש התמוטטתי חוויתי אובדן הכרה חלקי והובאתי למיון ע"י מד"א. בבדיקות התגלה שיש לי אי ספיקת לב, לא קשה במיוחד אבל ישנה והיא מורגשת מסתבר.
(קרדיומיאופתיה הריונית או לאחר לידה) Cardiomyopathy postpartum
הרופאה האחראית במיון אותו לילה הסבירה לי מה יש לי וכו ואמרה שיעשו לי בדיקת א.ק.ג חוזרת ושהם שוקלים להשאיר אותי לאשפוז בגלל הדבר הזה. אז בסוף לא רק ששחררו.. הם הסבירו לי "שזה יכול לעבור לבד" נכון זה יכול. במכתב שחרור הם אפילו לא ציינו את הדיאגנוזה הזו בכתב, וגם לא שיש חשד לזה. ובהמלצות טיפול שרושמים תמיד בסיכום פשוט כתבו "מעקב אצל רופא מטפל" וזה דבר שרושמים תמיד בכל שחרור.
כאשר שמן הסתם היה עליהם כמדומני לרשום לפנות למעקב אצל קרדיולוג. המכתב שחרור אפילו לא התייחס להפרעת הלב.
אני בעצמי באופן עצמאי כיוון שנבהלתי מן הסתם קבעתי לעצמי תור לקרדיולוג, ומרופא המשפחה בקשתי הפנייה לבדיקת אקו-לב, שאגב לא טרחו לעשות לי בבית החולים, עשו רק בדיקת א.ק.ג פשוטה שעושים לכולם ולי עשו אחת כזו חוזרת.
אז ברור שבבדיקת האקו לב שביצעתי במסגרת קופת החולים ראו היטב מה יש לי.. וזאת מבלי שאיש לא המליץ לי לעשות את הבדיקה אלא בקשתי הפנייה לזה על דעת עצמי, כמו גם התור שקבעתי לקרדיולוג. בין לבין, אז תוצאות הבדיקת אקו לב היו בידיי והתור לרופא קרדיולוג טרם הגיע.
בפרק הזמן הקצר הזה חוויתי התמוטטות נוספת כזו ושוב מד"א ושוב אני מוצאת את עצמי כולה אחרי מס שבועות באותו חדר מיון. והפעם אומרת להם שיש לי תוצאות בדיקת אקו בתיק ושאני סובלת מהקרדיומיופאתיה הזאת..הפעם החליטו לאשפז אותי. תוך כדי האשפוז הקצרצר הזה שארך הרבה פחות מ 24 שעות הם לא ביצעו בי אף בדיקה מלבד הבדיקות הסטנדרטיות שמבצעים בכולם, לקיחת דם שתן לחץ דם וכל אלה...
בא אליי אחד הרופאים או הסטאז'רים להודיע שאני משתחררת היום ומסביר לי שאצטרך להתחיל ליטול טיפול תרופתי כזה וכזה... וזה הגיוני. רגע לאחר מכן הוא שוב נכנס ומודיע לי שבמחשבה שניה אני לא אצטרך את הטיפול התרופתי הזה ושאשאר ככה כי הרבה פעמים הדבר הזה עובר לבד...
לפחות הפעם במכתב השחרור הם טרחו לציין את הדיאגנוזה והמלצה למעקב אצל קרדיולוג. ישר לאחר השחרור הלכתי לקרדיולוג במסגרת קופת החולים, בקבינט שלו הוא ביצע לי בדיקת אקו על מנת לראות ולהיווכח שאכן ישנה אי ספיקה כפי שעולה חשד מהבדיקה שעשיתי. רשם לי שני סוגים של תרופות. מזה זמן קצר שאני נוטלת אותן ומרגישה שיפור מסויים, לא 100% אבל חושבת שטוב יותר ממקודם.
בקיצור זה חוסר אחריות מוחלט מצידם היה בביקור הראשון שלי לא לציין שום איזכור לבעיה שלי, גם לא שיש חשד לדבר הזה בהסתמך על בדיקת הא.ק.ג שנעשתה. לא לציין דבר! וזאת כשהם שקלו לאשפז אותי אותו לילה ובסוף החליטו שלא.. לא להמליץ לי לבצע בדיקת אקו לב! לא להמליץ לי לפנות לקרדיולוג. פשוט כלום!
כך שפשוט הכל עשיתי על דעת עצמי. איך בכלל יתכן דבר כזה. האין זו רשלנות?
כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול בך בבדקיה הראשונה במיון וכן בהמשך יש לבחון את התיעדו הרפואי המלא ולהתייעץ עם רופא מומחה בתחום הקרדיולוגיה. יש להדגיש כי אף אם יתברר כי הייתה התרשלות בטיפול הרי יש גם לבחון את היקף הנזק שנגרם בפועל בשל אותה התרשלות והאם מדובר בנזק קבוע חלילה כדי להעריך אם המקרה מצדיק כלכלית תביעה בעילה של רשלנות רפואית אשר עלויותיה אינן מבוטלות.
חשוב להבין כי בגין ההתרשלות בטיפול עצמה אין אפשר לקבל פיצוי אלא רק על נזק שנגרם וגם במקרה בו הנזק נגרם בשל פעולה של המטופל ולא בשל פעולת הרופאים ספק רב אם ניתן לקבל פיצוי.
מציע כי תערכי יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי והיתכנות התביעה.
אישה בהריון מתקדם עברה את החצי .
עד לפני שבועיים ההריון היה תקין לחלוטין, ואז הגיע הבשורה המרה והלא נעימה בשבילה.
בסקירת מערכות השניה התגלה מום בלב של העובר שלחו אותה לעוד בדיקה נוספת בבית חולים לקרדיאולוגיה ( בדיקת לב עוברית) ושם החשש נהייה האמת שלא ציפתה לה ( אמרו שאפשר לעשות ניתוח לב פתוח ויש סיכוי לחיות חיים לא רגילים אבל לחיות)
האישה בתיקווה שטעו בהבחנה הלכה לחוות דעת שניה בבית חולים אחר (בית חולים המומחה בלב ו ומכשירים יותר חדישים ומקצועיים )חשכו ענייה התשובה של הרופאים( הריון בסיכון גבוהה אחרי בדיקות של שעות ארוכות) היה אין סיכוי לילד בכלל.
( כל עוד העובר בגוף האישה יכול לחיות ולהתפתח)
בבדיקה של לב העובר התגלה שהלב קיבל מום בשעת היווצרות הפוך ובמקום 4 חדרים של הלב יש רק 1 ובמקום 2 צינורות שיוצאות מהלב ועובדות עם מערכת הדם יש רק 1 .. ושמערכת הלב עובדת הפוך משצריך להיות בטבע
לא נותנים אפילו אחוז 1 לעובר לחיות אחרי שהילד יוולד כי אין ניתוחים ותרופות לזה ( מקרה 1 לאין סוף)( גם הבדיקות של מי שפיר יצאו לא טובות)
עברה 7 רופאים שונים והדעות זהות.
השאלה עכשיו:
הפלה שלא חיכתה לה ורוצה להקטין סיכונים לפגיעה ברחם.
איזה מיהם מומלץ יותר לעשות:
1 - הרדמה כללית והליך גרידה?
2- זירוז ולידה טיבעית?
המטרה כאמור לעבור את ההליך כמה שיותר מהר ועם מינימום סיכונים וסיבוכים.
ליפני 3 שבועות ביום חמישי אני אומרת לבעלי זהו נימאס לי אני רוצה ללדת נימאס לי שמשבוע 17 יש לי צירים והכל קבד לי וניתפס לי הכל למטה ופיתאום לא יכולה ללכת כשהכאב למטה מגיע זה היה כבר שבוע 37+5 יום חמישי מחליטים שמוצאי שבת הולכים לבית חולים סתם ליראות מה איתי אז בעלי אומר אבל איך נלך את יודעת שמכבי לא משחררים תופס 17 סתם עד שתצליחי לקבל אמרתי לו תיסמוך עליי. בקיצור מגיע שבת ופיתאום אני מרגישה מצויין (ניראה לי רק מהפחד שלי על בדיקת פתיחה) חחחחח הגיע מוצאי שבת אני מיתקשרת למוקד מכבי וכבר מתחיל החפירה אז אומרת שיש צירים כואבים כל 7 דקות ואני בשבוע 38 היום וכואב לי בקיצור ישר הביאו לי הפניה למיון הלכתי להיתקלח ישבנו בבית עד 12 בלילה ואז הילדים נירדמו חבר של בעלי שמר עלייהם ואנחנו יצאנו למיון הגענו כולם בהלם למה באתי אני אפילו לא ניראת סובלת או בלידה בודקים פתיחה 2.5 מחיקה 70 משחררים לבית כי צירים יש 2 בחצי שעה במוניטור מגיע לבית מיתארגנת לישון בעלי נירדם פיתאום התחיל כאבים של צירים של לידה כל 8 דקות באמת מתחילה ליבכות מכאבים אבל לא מעירה את בעלי מיסכן שישן קצת חחח ככה במשך שעתיים וחצי ואז זהו כבר לא יכלתי יותר מעירה אותו שוב קורא לחבר שלו שימור על הילדים ורצים לבית חולים כל הנסיעה אני לא נושמת מגיע למיון אומרים לי וואי עכשיו את ניראת סובלת מיקודם לא היית ככה
עושים בדיקת שתן אחרי זה פתיחה ואז מחיקה מלאה פתיחה 4 מבקשת אפידןרל אומרים לי קודם מוניטור וכל זה שאני בוכה תנשמה שלי מכאבים ואז מוניטור של 35 דקות שאני כבר לא במיטה עם המוניטור עליי לא יכולה לישכב לא לשבת לא כלום צירי לידה כבר ואז ניזכרו שלא עשו בדיקת דם לאפידורל עושים בדיקת דם מורידים תמוניטור אומרים לבעלי לך תיתן להם את הבדיקות יותר מהר בעלי ירד שם שם תבדיקות ומחקים לתשובה אין תשובה בנתיים אני כבר פתיחה 6 צורחת תנשמה שלי עדיין בעמידה לא בחדר לידה.
פיתאום התחיל לצאת לי דם בעלי צורח עלייהם אפידורל והם לא יכולים כי אין תשובות לבדיקות ואני רק צורחת ומבקשת אפידורל פיתאום מרגישה לחץ לא רוצים לתת אפידורל ומביאים מרדים אומר לא נותן היא בלידה בודקים פתיחה מלאה ראש בחוץ מרוב כל הכאב והצרחות בעלי השתגע לישמוע אותי ככה ואפחד לא היה אכפת לו שם כמה שסבלתי התינוק שלי יצא לא רציתי אותו לא היסתכלתי אפילו, כמה שסבלתי. אחרי חצי שעה כבר כן רציתי כשנירגעתי.
חיימשלי קטן. מאוהבת בו שיהיה בריא.
ואז התחיל הסיוט של הצהבת רק עולה מגיע ל11 אומרים מישתחררים ואז עולה ל-16 אחרי כמה שעות ירד ואז עלה ל-18.
אחרי 4 ימים מכניסים את בוטן שלי לפוטו שירד הצהבת מורידים תצהבת ואז משחררים אותנו שעתיים ליפני הברית שלו? ברוך ה' הכל עבר אבל תלידה הסיוט שהם עשו לי את זה אני לא שוכחת!! סליחה שזה ארוך.
הלידה הזאת כמו 2 הראשונות היו בבית חולים לניאדו רק שזאת היתה סיוט אמיתי.
לפני שמונה חודשים הייתי בתחילת הריון ונדבקתי מבעלי שחלה במחלת הנשיקה ובcmv, לאחר התייעצות עם שלושה רופאים שהיו נחרצים בדעתם שההדבקה שלי בוצעה ממש סביב ההתעברות והמליצו פה אחד על הפסקת הריון ובלב כבד עברתי הפלה בשבוע התשיעי להריון (היום שאני קצת יותר מודעת, מצטערת שלא הלכתי לפרופסור אמיר). בכל מקרה עברו כמעט שמונה חודשים מההדבקה ועכשיו אני שוב בתחילת הריון, עשיתי בדיקת cmv והיום כשהגיעו התוצאות חשכו עיניי... הוירוס הזה לא עוזב אותי!
אני בהיסטריה מוחלטת, מעלה בתגובות את התוצאות של בדיקת הדם מיום חמישי, אשמח אם מישהו מטעמכם יוכל לתת לי כיוון מה זה אומר לגבי הסיכון בהריון הנוכחי והאם עלי לעבור את כל הבדיקות של הריון עם cmv (מי שפיר וכ'ו...) אוף! שוב ירדה כל שמחת ההריון ואני בחרדה עצומה, נשמרתי היטב כל החודשים האלו ועכשיו ממש מבואסת!
רקע: אני מדריך עזרה ראשונה במקצועי. כבר שנים רבות אני מלמד שמתן טיפול ראשוני באירועי מצוקה הינו לפי חובת חוק "לא תעמוד על דם רעיך" (1998). כמו כן, שחוק זה נותן הגנה משפטית למטפל מפני פגיעה במטופל, במידה והמטפל נהג לפי הכשרתו הרפואית.
אמנם לפני יומיים עורך דין אמר לי דבר מעט מוזר: החוק לא מגן מפני רשלנות רפואית.
שאלתי: האם לא אמור להיות "מבחן המטפל הסביר"? הדוגמא שהוא נתן לי היא החייאה. ביצוע עיסויים זה טיפול רפואי. אך לדבריו מקרה של שבירת צלעות הינו הילה לרשלנות. תמיד האמנתי שלפי המטפל הסביר - (לדוגמא זו) רוב ההחייאות כוללות אפשרות לשבר בצלעות (סיכון גבוה -וודאי). אם כך, מדוע זו הילה לרשלנות?
כמובן שיש מקרים אחרים בהם כנראה הדברים יהיו שונים. פשוט השאלה על הקשר בין החוק למבחן המטפל הסביר.
בסופו של דבר הטיפול נמדד בהתאם למטפל הסביר, בהחייאה בתנאי שטח על ידי אדם לא מיומן שנחלץ להציל חיים אני סבור שניתן להעריך בזהירות כי שבירת צלעות אשר מתרחשת לעיתים גם בהחייאה בבית חולים לא תתפס כהתרשלות בטיפול.
הולכת לבית חולים מרגישה חלשה ועייפה עושים בדיקת שתן אומרים לי אוי מזל טוב את בהריון
ממשיכה הולכת לרופא נשים נותן לי לעשות בדיקות של הריון
בדיקות דם סקירת מערכות ראשונה יצא בסדר
שקיפות עורפית גם יצא בסדר חלבון עוברי גם יצא בסדר וכבר אמרו לי בסקירת מערכות שזה בן
קבעתי לסקירת מערכות מורחבת ושם הכל היה בסדר עד הרגע האחרון
ליפני שמסיימים את הבדיקה אומר לי אני רואה שבקיבא יש משהו לא בסדר והוא רוצה שאני הלך לבית חולים לעשות בדיקה חוזרת
קבעתי תור אני הולכת חבית חולים נכנסת לחדר עושים בדיקה שגרתית אחרי חצי שעה שהיא על הבטן שלי
נכנסים שלוש רופאים נוספים
מסבירים לי שיכול להיות שיש לתינוק תסמונת דאון קשה ואני הצטרך להוריד אותו
אני הרגשתי שזה לא נכון הפרופסור אמר לי שאני צריכה לעשות דיקור מי שפיר ופחדתי ,
כולם אמרו לי איך אני יגדל ילד אם תסמונת דאון ובכל זאת נלחמתי עשיתי דיקור מי שפיר שבועים אחרי זה אני מקבלת תשובות שלילד אין תסמונת דאון וקניראה זה משהו אחר , קבעתי כבר תור להפלה ,
אני באה לבדיקה נוספת אומרים לי תקשיבי יש לעובר חסימה בקיבא והוא יצטרך לעבור ניתוח איך שיוולד ואני נכנסתי לפחד איך מה מו מי
המשכתי הייתי שבוע 33 מגיעה לבדיקה נוספת
אוי יש לך ריבוי מי שפיר אנחנו לא חושבים שתחזיקי עד הסוף תצטרך לילד אותך
כבר לא יכלתי לזוז הייתה לי בטן ענקית קוצר נשימה
מגיעה אם כאבים למיון שבוע 34+4
חושבים אני הלידה מכניסים לחדר לידה בודקים פתיחה צוואר סגור אין פתיחה מחזירים למיון יש צירונים
מחליטים לאשפז עושים כל יום אולטרסאונד ורואים שהכמות מיים מכפילה את עצמה וזה מסוכן לעובר
כל יום ביקור רואים מחליטים בשבוע 37 לילד ולא לחכות עוד יום אחד
שבועיים אני במחלקה כאבים צירים מחכים לשבוע 37 שהעובר יחזיר מעמד בניתוח
מתה מי פחד
הגענו לשבוע 37 קמה ב5 בבוקר הרופא אומרת בואי עושים לך בלון
נכנסת לחדר שמים לי בלון שזה יזרז את הלידה
שעתיים אחרי זה כאבי טופת נפלט הבלון פתיחה של 3 ומחיקה מלאה. מורידים לחדר לידה
קבעו כבר לתינוק חדר ניתוח ביום רביעי ואותי הורידו ביום שני
אמרו לי אם עד מחר את לא תילדי בכוחות עצמך אנחנו מכניסים לניתוח
מורידים אותי ב10 וחצי לחדר לידה צירים בשמיים
מגיעה השעה 3 וחצי אותה פתיחה לא זז כלום
אני סובלת כואב לי מבקשת חדר ניתוח לא רוצה ללדת רגיל לא מסוגלת הרופאים אומרים לי את עוד צעירה חבל אנחנו רוצים לידה רגילה
עושים אפידורל בשעה 4
פוקעים את המים עדין כאבי טופת אפידורל לא עזר. מחליטים לתת פיטוצין.
מתה מי כאבים מבקשת עונה מנה של אפידורל הוא לא עוזר לי מרגישה הכל.
השעה 8 בערב. מבקשת אפידורל שוב משהו לכאבים אני לא מסוגלת יותר.
באים נותנים לי טישטוש.
בשעה9 ישנה חצי שעה קמה אני צועקת הוא יוצא אני לא יכולה יותר.
המיילדת מגיעה אומרת לי יופי את בפתיחה של 9 אחרי חצי שעה היא מגיעה פותחת את הכל יופי את בפתיחה מלאה.
את עכשיו שומעת לי את לוחצת חזק והוא בחוץ
שתי לחיצות הוא היה בחוץ נולד 2345
ועבר לניתוח יום אחרי שבועיים נוספים בטיפול נמרץ.
הזוי ומטורף מקרים של נשים בחדרי לידה ולאורך חודשי ההריון. הרופאים לא רואים אותנו בהרבה מקרים. הם עובדים כמו מכונות בלי רגשות בלא מעט מקרים. קראתי את הסיפורי לידה של כמה נשים כאן, שבמזל לא נגמרו באסון שאחר כך קוראים עליו בעיתון. פשוט נורא. חבל שאף אחד לא קורא לילד בשמו: העומס הבלתי נתפס בבתי חולים בכלל ובחדרי לידה בפרט. ברוב בתי החולים בארץ אין מספיק מיילדות ואין מספיק רופאים. לא יכול להיות שמיילדת אחת מדלגת בין 8 יולדות מבלי לעשות טעויות, לפספס תוצאות מוניטור, לשכוח משהו קטן או גדול וכו... זאת פשוט אחריות גדולה מדי. ואז המיילדת מפספסת ולא קוראת לרופא ומכאן ועד להתפתחות של מצוקה עוברית וסיבוכים מיותרים הדרך קצרה. חייבים לטפל בעומס ההזוי בבתי החולים. זאת הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות בישראל.
שגית
אז בתאריך 14/02 הלכתי לרפואת חירום בבאר שבע - מרכז בריאות האישה לאחר שלא ממש הרגשתי תנועות עובר. יש לציין שכל העולם צחק עליי כי אני אחת כזאת שעל כל דבר הלכה למיון במהלך ההריון טוב הריון ראשון כל דבר הלחיץ אותי ולא רציתי לטעות.
אז החלטתי לקום וללכת לבדוק למה אין לי תנועות עובר הרי אני מכירה את התינוקות שלי בבטן היא הייתה זזה המון ממש בשעות קבועות אחרי מאכלים מסויימים פתאום לא מרגישה שום דבר אמרו לי את חודש שמיני אין לה כבר מקום ואני הייתי נחושה בדעתי ללכת למיון ושמשהו לא בסדר.
בקיצור בדקו אותי במרפאה ג בבאר שבע עשו לי מוניטור ובאמת שמו לב שמשהו לא תקין יש דופק אבל חלש ואין תנועות עובר לכן נשלחתי למיון.
במיון קיבלו אותי עשו לי גם כן מוניטור שעה כמעט הביאו לי שוקולד סובבו אותי לצד שמאל ובאמת כלום אין תנועות ואז הגיע הרגע הכי מפחיד נטלי בואי איתנו הולכים למין חדר פרטי כזה מבקשים ממני להוריד את הבגדים עושים לי אולטרסאונד. מכניסים לי מחט לגוף קבלת נוזלים בקיצור כל זה ואף אחד לא מסביר מה קורהה פה, למה אני ערומה כאילו אני יולדת עכשיו מה נסגר?
מפה לשם באמת ראו במוניטור שאין תנועות אחרי הרבה זמן לאחר כל מיני רופאים שנכנסו לחדר הוחלט לעלות אותי לחדר לידה יכול להיות שתעברי ניתוח קיסרי חירום... ואני מה נסגר, בסך הכל באתי לבדוק תנועות מה קורה פה? למה אני שבוע 32+5 זה ממש לא הזמן לצאת...
עליתי לחדר לידה עשו לי זריקה להבשלת ריאות חיברו אותי לעוד מוניטור מהשעה שש בערב עד תשע בבוקר למחרת מחוברת למוניטור ואין שינוי פשוט אין שינוי ללא תנועות ודופק חלש עולה ויורד.
שלחו אותי בתשע וחצי לאולטרסאונד מעמיק שם גילו שחבל הטבור כרוך סביב הצוואר שלוש פעמים! חזרתי לחדר לידה נכנס מנהל מחלקת יולדות בסורוקה הסתכל על המוניטור והחליט שזהו מיילדים אותי ומיילדים עכשיו.
נכנסתי לחדר ניתוח הרדמה מלאה התעוררתי וגיליתי שלא רק חבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר שלה גם היא נולדה עם 5 המוגלובין היא העבירה לי דם במקום ההפך הצלנו אותה יממה מלמות!
למזלי היא נולדה במשקל של 1.984 היא קיבלה מנות דם התאוששה בפגייה למשך שבועיים ולאחר מכאן השתחררה הביתה איתי היום היא כבר חודש אחרי אני הכי מאושרת בעולם ומודה לאל על כל הדרך ועל כל הטוב שקיים!
נשים יקרות תמיד תלכו עם הלב שלכן לא משנה כמה מגוחך זה נשמע סליחה שזה כזה ארוך .
יום חמישי אני הולכת לעשות אולטרסאונד בקופת חולים הרופאה צועקת עליי מהר לבית חולים התינוק
ע נ ק חייב דחוף לייילד אותך! איזה בית חולים מי בית חולים רגעע לא מוכנה בכלל נסעתי הבית התקלחתי לקחתי את התיק והלכתי הגעתי לוולספון אמרו לי כן התינוק ממש גדול אבל אין פתיחה בכלל בואו נחכה עד צאת שבת תחזרי . מוצאי שבת חזרתי לבית חולים רופא יוצא רופא נכנס ובודקים גודל ואומרים שהתינוק פשוט ענק חייב להתחיל זירוז ..
הכניסו לי בלון שחשבתי שזה לא כלכך נורא בהתחלה עד שהגיעו הצירים וראיתי את אלוהים ב2 העניים שלי !
את לא יכולה לשבת לא יכולה לשכב וצריכה להיות מחוברת למוניטור כי התינוק ענקקקקקקקק. 22 שעות אני מסתובבת עם הבלון סובלת כאבי תופת צירים כאבי רגליים נוראים אחרי 22 שעות הבלון יצא . האחות מגיע אומרת לי תאכלי בנתיים תתקלחי את עם פתיחה 2 כבר מורידים אותך לחדר לידה להמשך זירוז . התקלחתי אכלתי מחכה מחכה עברה שעה ועוד שעה הייתי מותשת נרדמתי במיטה עברו 3 שעות הגיע הרופא ואני מתוך שינה שומעת אותו צועק מה היא 3 שעות אחרי בלון תטיסו אותה לחדר לידה . הכניסו אותי לחדר לידה וצוואר הרחם חזר אחורה ונסגר . שוב זירוז שמו לי פיטוצין במינון הכי גבוה שייש בלי אפידורל חשבתי שזהו החיים שלי נגמרים !!!!!!!!!!!!
סוף סוף המרדים הגיע עשו לי אפידורל והצירים רק עולים ועולים ואין פתיחה כלוםםםםם הכל סגור . הגיע שני בבוקר בודקים בודקים וכלום אין כלום. שלישי בערב באו ובקעו לי תמים אמרו אולי זה יזרז .. פתיחה 1 ושם זה נתקע והתחלתי מסע של יסוריים כל 10 דקות באים לבדוק אותך ואני רק רוצה שמישו ירדים אותי לגמרי הייתי כלכך מותשת וכאובה. המיללדת נכנסת אומרת לי לא הגיוני שייש לך צירים כלכך גבוהים של לידה ממש ואין פתיחה . הכנייסו לי מוניטור לתוך הרחם . ואני כבר במצב של עילפון.. הגיע שלישי בבוקר נכנסו רופא רופאה ו30000 מתמחים התחלתי לצרוח שכולם יצאו אני לא שפן ניסיונות ונמאס לי . הרופאה בודקת אותי ואומרת לי מצטערת נכשלנו ! חייב ניתוח מכניסים אותך עכשיו אחרי 3 ימים של סבללללללל הכניסו אותי לניתוח בסופו של דבר גילו שחבל התבור היה מסובב לו סביב הצוואר. ובסוף הוא לא היה ענק ולא נעלי בית נולד 3.350 אולי היו יכולים למנוע את כל הסבל הזה!
ביום שישי בא הרופא ואמר לי את יכולה ללכת הבית הכל בסדר הצלקת נראת בסדר . נשתחררתי !
שבת אצל אמא אני רק ישנה וחיה על טיפות אופטלגין מרגישה שהגוף שלי לא מחזיק את עצמו ישנתי בלי סוף . מוצאי שבת אני יושבת בספה מרגישה משו נוזל לי מהחתך.. נפתח לי הניתוח הכל מוגלה חייב בית חולים הגעתי למיון יולדות בברזילאי אמרתי בטח ינקו את המקום אנטיביוטיקה והבית בערב יש לי ברית יצחק של התינוק שלי !
הרופאה אומרת לי איך שיחררו אותך במצב כזה את עם מוגלובין 6.2 וכל המקום מזוהם . התחלתי לבכות את החיים שלי מה עכשיו אישפוז איך. למה .כמה . בקיצור אישפזו אותי באותו יום מנות דם מנות ברזל הגוף שלי בקריסה. ביום של הברית שיחררו אותי לכמה שעות אחרי התחננויות וחזרתי למחלקה טיפלו בי חבל על הזמן גם נפשית הייתי מרוסקת שעזבתי את התינוק שלי כלכך קטן וגם על הבית חולים הסירחון הזה וולפסון שכף רגלי לא תדרוך שם לעולם! אחרי אישפוז של שבוע התחזקתי ושיחררו אותי הבית זה היה הדבר הכי קשה חעזוב תינוק כלכך קטן ..
בקיצור מאחלת לי ולכל מי שהיה לה לידה 1 קשה חוויה מתקתנת ורק אושר הנסיכים שלנו.
וואי אני גם נלחצתי אמרו לי אותו דבר הערכת משקל 4.200 ל4.500
למזלי הייתי בבית חולים שערי צדק בירושלים. אני בכלל מחולון והתייחסו הכי מדהים שאפשר. אני רציתי זירוז ולא נתנו לי אמרו לי שהכל בסדר וכל עוד אין סכרת הכל מצוין ...
הסכמתי איתם וכך היה ילדתי את הבן השני שלי 4.015 לידה מדהימה כואבת כי הגעתי בפתיחה של 6.5 וזריקת אפידורל לא השפיע אבל ב”ה .
2 לידות בשערי צדק צוות מדהים מדהים ומיילדות מדהימות אין כמוהן...
וולפסון לידי ומשום מה אין לי אומץ להיכנס לשם היחס שם מהרופאים בפעמים שביקרתי לא משהו ויש יותר מדי סיפורים על סיבוכים בלידה מחברות שאני מכירה.
אבל העיקר שהכל בסופו של דבר היה בסדר וששניכם יצאתם בריאים ושלמים.
עזבי הכל - אחרי ניתוח קיסרי צריך 5 ימים אחרי 3 ימים שיחררו אותי בלי לבדוק מוגלובין בלי לעשות בדיקות דם, העיקר לשחרר ואני כל ההריון מקבלת מנות ברזל דרך הווריד כי המוגלובין שלי היה ממש נמוך אז אחרי ניתוח קיסרי לא בודקים?
הגעתי לברזילאי אחרי ניתוח עם 6.2 ישר הביאו לי מנות דם. הרופאה אמרה זה פשוט רשלנות ששיחררו אותך במצב כזה היא אמרה לי אני לא יודעת איך את עומדת על הרגליים בכלל הייתי צהובה מרוב שלא היה לי דם.
מזי כל הכבוד לך על הכח שיש לך! המקרה באמת מפחיד. בחדרי יולדות בהמון בתי חולים בארץ יש סיפורים לא נעימים. הרבה בגלל העומס שיש על הצוות הרפואי. אמהות שמגיעות ללדת, ברגע הכי מרגש בחיים שלהן, סובלות בגלל אוזלת יד של מערכת הבריאות. זה פשוט ביזיון.
בוקר אור לכולם!שאלתי כזו - אמא שלי הייתה שייכת לקופת חולים מסויימת הרבה שנים. כשנתיים אחרונות התלוננה על כאבי ראש חזקים, חולשה, נימולים ואיבוד ראייה זמני בעין אחת.
כל פעם שביקשה בדיקות mri הרופא דחה אותה. היא פנתה למומחה פרטי והוא רשם בייעוץ על mri דחוף. למרות זאת מנהל הקופה החליט שלא מאשר! אחרי מריבה איתם העברתי את אמא לקופה שבא אני חברה ושם מיידית נתנו לה הפנייה המבוקשת, שהראתה שיש לה בקע צווארי רציני הגורם לחץ בראש.
ניתן לתבוע את הקופה הקודמת על רשלנות רפואית בכך שלא נתנו לה מענה למרות מגן זהב ששילמה וזלזלו בה? ואם ניתן לתבוע - מה התהליך? תודה ענקית לעונים
על פניו נראה מהתיאור שנתת כי הסירוב לאישור בדיקת MRI המקרה זה היה בלתי סביר אולם כמובן שיש צורך לבחון את התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים לשם קביעה ברורה.
כדי לשקול תביעת רשלנות רפואית יש לבחון את היקף הנזק מעבר לסבל שעברה אימך במהלך השנתיים של ההמתנה כלומר האם האיחור באבחון גרם לנזק קבוע. יש לנושא זה משמעות שכן תביעת רשלנות רפואית כרוכה בעלויות לא מבוטלות ויש לבחון האם היקף הפיצוי הצפוי יצדיק כלכלית עלויות אלו.
אמליץ כי בכל מקרה תערכו יעוץ משפטי מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישה.
אמא שלי חלתה במחלה , לפני 6 7 לערך שנים הגיע עם גילוי מאוחר מאוד.לאחר 3 שנים של התלוננויות על כאבים בשד ומתן תרופות מהרופא (אטופן) במשך שנים אלה להורדת הכאב.. כמובן שלא ניסו שום בדיקות הדרושות כדאי לשלול. נשלל רק בעיקבות בדיקה גופנית. לא צילום שד ולא ביקור אצל רופא שד. כבר לא היה זמן לכולם ישר כימוטרפיה וגם הסידרה היתה קצרה כי הניתוח לא מיהר להגיע (הגוף הגיב די מהר וטוב לכימו במזלנו) השד הוסר במלואו יחד עם 18 לימפות , לאחר כשנתים שבמהלכם אימי התלוננה אצל רופאים אחרים על קשאי נשימה נשלחה נשלחה לבדיקות דם שהראו הכל כרגיל ללא כל טיפול עד שליום אחד לא הצליחה לנשום כלל. נסענו למיון וגילנו התפשטות גרורות בנוסף גם לריאה. הריאה הייתה מלאה מים סרטניים (לא זוכרת את שם ההבחנה)
מפה לשם היום היא במצב קליני סופני.
ניגשנו לעו"ד שהיה נחוש להחתים את אימי.. למרות שאימי אמרה שרוצה לראות ולהתייעץ עם עוד כמה וכבר קבע פגישה אם כמה עו"ד הע"ד שיכנע אותה שהוא הכי טוב שתמצא בדרום ובכלל..
נחתם.
נשלחו כל התפסים האפשריים. מהקופה, מביטוח הלאומי וכל מסמך אחר משנים קודמות.
התבצע בדיקה של אונקולוג מומחה(חוות דעת) ועוד כמה דברים שנבדקו. מאז עצרו ההליכים. סתומרת ביקשנו שתהיה אפשרות (לעדות מוקדמת) עוד לפני שתלך לעולמה מכיון שזה ממש יעזור להתקדם בהליך. כל שיחה טלאפון לעו"ד המיצגים אותה נגמרת או במענה קולי. ללא כל חזרה מבחינתם. ללא כל אסמס חוזר (עסוק/אחזור מאוחר יותר וכו.)..
לאחר כמעט חודשים חייגתי כבר בעצמי וגם סיגננתי הודעה בא אני ממש כועסת על התנלותם ומינימום אפשרי ליצור איתע קשר ולהעדכני חזרו אלי השניים כשאחד מהם בחול. טענו שוב שהם רק סימו את שלב הבדיקה אצל אונקולוג מומחה. ושם זה עצר
עכשיו , מיותר לצין גם כשיש התקדמות בתיק אף אחד לא תורך לעדכן אלה עם אני לא אחפור בשיחות. אף אחד לא מועיל בטובו לזרז את ההליך למרות ידיעתם על המצב
אני רוצה להבין עד כמה מחויובותם כלפי כעו"ד , עד מתי ניתן להם למרוח אותי ללא כל מעש בתיק שלי. ומיותר מזה לפחות לחייג לספר לעדכן משהוא כלווווווום מצידם פשוט כלווום בקושי לשיחות הפלאפון שלי הם עונים.עד מתי ימשך ובכלל הם יכולים למשוך את זה מבכינה חוקית ? עד מתי אספוג את חוסר ההתיחסות למצב , התיק מנוהל בערך כמעט שנה. שבפועל מאמר שלעדות מוקדמת נגיע הרבה לפני.
קשה לי להתייחס לאיכות ומהירות הטיפול המשפטי במקרה אשר איני מכיר את על פרטיו ונתוניו. אציין כי כמובן גם תיק שנמסר לטיפול של עורך דין ניתן להעבירו בכל שלב לטיפול של עורך דין אחר ככל שהלקוח אינו שבע רצון מאיכות הטיפול המשפטי או מזמינות עורך הדין אליו. כמובן שיהיה צורך במקרה כזה לבחון מה נקבע בהסכם שכר הטרחה לגבי מקרה של העברת התיק באמצע הטיפול המשפטי ולבחון איזו עבודה משפטית נעשתה עד כה כדי להגיע להסכמה בעניין שכר הטרחה לו זכאי עורך הדין שטיפל בתיק עד למועד בו הועבר לעורך דין אחר.
לדאבוני לפני שלושה חודשים, בסוף דצמבר 2017 גילו בגופי סרטן. עוד בחודש אפריל נשלחתי לבדיקות בבית החולים תל השומר עקב כאבי בטן קשים. עברתי סדרות ארוכות של בדיקות בבית החולים תל השומר ולא גילו כלום. אמרו שאין כל בעיה, למרות בדיקות מקיפות שעברתי בבית החולים. בחודש דצמבר עברתי בדיקות באופן פרטי בבית החולים אסותא ושם זיהו סרטן. מתברר שהאיחור באבחון המחלה הארורה יכול לעלות לי בחיים. פניתי לבית החולים תל השומר (אחרי ששוחחתי עם חבר והוא המליץ לי להכין את כל התיק הרפואי על מנת שאוכל להוכיח שהם התרשלו באבחון ועשו טעויות על טעויות) בית חולים תל השומר אמרו שהתיק הרפואי שלי איננו אצלהם. שאינם יודעים איפה הוא וממשיכים לחפש. לא ברור לי איך זה יכול להיות כי הכל אמור להופיע גם במחשבים שלהם למיטב הבנתי.
השאלה איך אתה ממליץ לפעול עכשיו? מה המשמעות של אובדן תיק רפואי ואיך זה יכול להיות שבשנת 2018 לא מוצאים תיק רפואי בבית חולים "המוביל" במדינה?
אני מאד אודה לך אם תמצא זמן להשיב ולהסביר לי מה לעשות. תודה מראש, חיים.
ראשית אאחל לך החלמה מלאה ומהירה. אובדן תיק רפואי בבית חולים הינו בעל משמעות דרמטית מבחינת טענת רשלנות רפואית שכן הוא מעביר את הנטל אל הנתבע להוכיח שלא הייתה התרשלות.
לכן באופן פרדוקסלי אובדן תיק רפואי בידי בית חולים דווקא יכול בחלק לא מבוטל מהמקרים לסייע בביסוס תביעת רשלנות רפואית.
אתה מוזמן ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת הסבר מלא ויעוץ.
סיפור הלידה של אלונה, 27.12.2017 /או/ השיעור הראשון שבתי לימדה אותי; תכניות נועדו כדי להפר אותן.
הסיפור שלנו מתחיל חודש וחצי אחרי החתונה ושבוע לפני ירח הדבש בסין לו חיכינו זמן רב. ערב אחד דני (בנזוגי הנהדר) מספר לי איזה סיפור דבילי ואני נכנסת להתקף צחוק בלתי נשלט, שכמוהו לא היה לי מהילדות. צוחקת ולא מפסיקה להפסיק שעה, עושה פיפי במכנסיים. עברתי לחדר השני כדי להרגע, ואז הבנתי שמשהו לא רגיל. בימים שאחרי עוד סימנים; פטמות כואבות, התרגשות מכל דבר, עייפות, וחוש ריח מעוות. הבדיקה מאשרת - אני בהריון. נוסעים להונג קונג, מבלים שבוע מהמם, ומשם לבייג'ינג, שם מתהפכות היוצרות. יש זיהום אוויר ברמה מסוכנת ואנחנו לא יוצאים מהמלון, ובנוסף חוטפים וירוס אלים של חום שמאלץ אותנו לעלות על טיסה חזרה בחירום. שנינו עם 40 מעלות חום וכאבים בכל הגוף, ואני לא מפסיקה לבכות. פחד מוות.
נוחתים בארץ, ומיד נוסעים למוקד נשים. הכל נראה תקין, צריך לחכות עוד שבועיים לדופק. דני ואני חרדים, מפורקים, מדוכאים ונורא חולים. וככה התחיל ההריון. בדיעבד אני מבינה שלא ממש התגברתי על זה לאורך ההריון, שהיה תקין אך מלווה כולו בחרדות ובקושי נפשי וגופני. לאורך ארבעת החודשים הראשונים הייתי פשוט חולה. לא דיברתי עם אף אחד, סבלתי מכל שעות הערות שלי, שלא היו רבות, זכיתי לחוות את רוב תופעות לואי המוכרות, ובאופן כללי הרגשתי שהגוף שלי מאכזב אותי ושאני נכשלת בלהיות בהריון.
בחודש חמישי המצב התחיל להשתפר ולקראת סוף ההריון כבר אפשר להגיד שאפילו נהניתי ושמחתי. בעיקר חיכיתי שהחלק הזה ייגמר ואזכה לפגוש את הבת שלי. במקביל, כל ההריון הכנתי את עצמי ללידה טבעית. קראתי, ראיתי סרטונים, עשיתי פילאטיס, קורס הכנה וכו'. כתבתי תכנית לידה מפורטת, ולקראת שבוע 40 עשיתי את כל מה שצריך בשביל לקבל את הלידה באהבה. תה, שמן נר הלילה, הליכות, ריקודים, יו ניים איט.
שבוע 39+5 עושים סקס בערב, בלילה מתעוררת עם צירים עדינים ולא סדירים והפקק הרירי מתחיל לצאת. שמחתי והתרגשתי כי הנה זה קורה. אז לא. השבוע שאחרי היה מהמסויטים בחיינו. כל לילה מלא בצירים, אני לא ישנה יותר מרבע שעה רצוף, אבל אין מומנטום והצירים נחלשים ביום. בביקורות הריון עודף באיכילוב בודקים אותי - כלום, פתיחה 1 צוואר אחורי ארוך וקשה. כל יום הצירים יותר חזקים וארוכים, והלידה לא מתקדמת. אני מרגישה את אלונה מצויין, המדדים טובים, אז אף אחד לא מציע זירוז. אני נותנת לדני לישון בלילות כי חשוב לי שהוא יהיה תפקודי למקרה שזה קורה, אבל אני יושבת בסלון ונאנקת בכאבים, מרגישה לבד וחסרת אונים. ביום שישי, 40+6 עושים סטריפינג (פה חשוב לציין - הצוות באיכילוב היו סופר רגישים ולא ניסו להפחיד או לשכנע בשום שלב). הצירים מתחזקים מאד, התכיפות שלהם משתנה. בלילה שבין שבת לראשון אורזים את עצמנו והולכים ללדת. שולחים אותנו הביתה כלעומת שבאנו. אין לידה.
בשבוע 41+3 מגיעים שוב עם התיקים, הפעם כדי להשאר. אני עם צירים, עדיין בלי פתיחה או מחיקה. לא עומדת על הרגליים יותר בגלל העייפות, ואני מוכנה להתחיל לנסות לזרז, גם אם זה אומר שלא אוכל ללדת במרכז הטבעי. מתאשפזת ומקבלת פרופס, ומעבירים אותנו למחלקת יולדות, לחדר מאולתר עם עוד 3 זוגות שמחכים ללדת, כי לא היה מקום בטרום לידה. אני היחידה עם צירים והפרופס עושה את שלו, כולם ישנים ורק אני צועקת ובוכה. לא נעים. עובר היום והצירים מתחזקים ומצטופפים. דני מעסה אותי, תומך, מעודד, ואנחנו מרגישים שהנה, סופסוף זה מתקדם. אני מרגישה שאני צריכה להתרוקן אבל לא יכולה ליד כל האנשים. מבקשת כמה פעמים עזרה מהאחיות, והן פוטרות אותי ב"יעשו לך חוקן בחדר לידה". ב-18:00 בערב הולכת לשירותים, והפרופס נופל לאסלה. דכאון. הצירים מתרווחים, הם עדיין חזקים אבל החלום ללדת כבר הלילה הולך ומתרחק. בערב בא רופא לביקורת ואני בדמעות אומרת לו שדי. אני מוכנה לתותחים הכבדים, אני צריכה להיות אמא עוד מעט ואני לא אעמוד בעוד הרבה זמן ללא שינה. הרופא מסכים ואנחנו מסכמים שאם תהיה התקדמות במהלך הלילה יעבירו אותי לחדר לידה ויתנו פיטוצין.
עוברות עוד כמה שעות ואני נשברת. כאבי תופת, עייפות נוראית, עצירות שמוסיפה לכאב, ותחושה כללית של אובדן שליטה. כולם ישנים ואני בוכה וצועקת. הלכנו לעמדת האחיות לראות אם אפשר לעזור לי איכשהו. הפעם היתה שם מישהי אחרת שלשם שינוי הקשיבה לי. "את רוצה חוקן? אין בעיה!" היא גם העבירה אותנו לחדר פנוי (שמסתבר שהיה כל הזמן) כדי שנוכל לנוח טיפה ושתהיה לי פרטיות להתרוקן בנוח.
אני אחסוך מכן את חצי השעה שאחרי, כי היא היתה גרפית ומפחידה, אבל החוקן קידם אותי לפתיחה 3. כנראה שהייתי צריכה להתרוקן כדי להפתח. בחסות החדר הפרטי אפילו הצלחנו לישון טיפה בין הצירים החזקים, ובבוקר (שהגיע מהר מאד) העבירו אותי לחדר לידה.
מרגע שעברנו לחדר לידה הכל נראה אחרת. רוח חדשה במפרשים. ברגע ששיחררתי את התכנית לידה שלי ואת הפנטזיה של לידה טבעית שהתפוררה מרגע לרגע, ושמתי את אמוני בצוות שבאמת היה מקסים ומרגיע, האווירה היתה טובה הרבה יותר. חיברו אותי לפיטוצין, והמיילדת שידעה שרציתי לידה טבעית עודדה אותי להמשיך כמה שאפשר בלי אפידורל. העברתי שעה וחצי עם צירי פיטוצין קשוחים, על הכדור, בעמידה, ואז אמרתי די. כאמור, אני צריכה גם להיות אמא אחרי כל זה. האפידורל השכיב אותי במיטה ואת שאר הזמן עד הפתיחה המלאה העברנו בשיחה נעימה ובמנוחה שכה הזדקקנו לה. באיזשהו שלב באה המיילדת לפקוע לי את המים, ובישרה לי שהם כבר ירדו ושהם מקוניאליים עד מאד. לא נלחצים, יהיה רופא בחדר ויהיה בסדר.
ב-22:30 מגיע הזמן ללחוץ. אני חלשה ומאולחשת ומקבלת תחושה מהמיילדת שלא הולך לי ככ טוב. הראש כל פעם חוזר אחורה. נהיה לי קשה, היא נראית מאוכזבת וניכר עליה שהיא ממהרת לסיים את המשמרת. המשמרת מתחלפת ומגיעה אלין, מעודדת נמרצת וחיובית! היא נוסכת בי בטחון מחודש, וכעבור כמה לחיצות נוספות הראש בחוץ! פתאום יש לחץ מסביב.
אלונה בלעה מים מקוניאליים והכתף שלה תקועה בתעלה. היא קוראת לעזרה אבל ברגע האחרון מצליחה לחלץ את הכתף בלי התערבות נוספת. עוד לחיצה ואז תחושת שחרור - היא בחוץ! שמו אותה עלי לשניה רק שאראה אותה וחטפו אותה כדי לשאוב לה את הריאות ולקחת אותה להשגחה. בלי סקין טו סקין, בלי אפס הפרדה. עוד תכנית שהתפוגגה. דני הלך איתה ל"שרשרת החיול" של התינוקיה ואני נשארתי לבד בחדר הלידה, בשוק. מרוב ניתוק מהסיטואציה התקשרתי לחברה הכי טובה שלי ודיברתי אתה בשיא הנונשלנט, היא לא הבינה מה קורה.
אחרי איזה זמן באה רופאה לבדוק אותי, אין קרעים, יש שפשוף קטן והיא עשתה לי תפר אחד. דני בא והלך כמה פעמים, שלח לי תמונות של הבת שלי לטלפון. מוזר.
ב-3 בבוקר העבירו אותי למחלקה, לאותו חדר מאולתר שהפעם היו בו עוד 3 זוגות אחרי לידה. הייתי מלאה בדם ובנוזלי גוף ולא היה אכפת לי, דרשתי שיביאו לי כיסא גלגלים ויקחו אותי אליה. כך היה. היינו איתה קצת ואז דני שכנע אותי שנלך לנוח טיפה כי מחר צריך להיות הורים. בבוקר קיבלנו אותה אלינו, וסופסוף יכלתי להחזיק אותה. עדיין הייתי בשוק, אבל היא התאקלמה מאד מהר והתחילה לינוק מיד כמו נינג'ה.
מאוחר יותר באותו היום עברנו למלונית, מה שהתברר כהחלטה מאד נבונה, כי היו כמה ימים של עייפות מאד קיצונית ולהעביר אותם בתנאים האלה בהחלט הקל עלינו.
לסיכום:
10 ימים של צירים | 4 ביקורים במיון יולדות | 36 שעות של לידה
בנזוג ואבא אחד מדהים | אחת אלונה 555 טפו טפו
אלונה כבר בת חודשיים ושבועיים. היא מתוקה ומצחיקה והיא שלנו ואני כותבת את הסיפור הזה וקולטת שזה כבר "סיפור". כי הגוף שוכח ככ מהר והחיים והאהבה משנים את כל ההגדרות שלהם וכל מה שהיה לפני נראה כאילו קרה למישהי אחרת. ואולי בפעם הבאה אני אלד בלידה טבעית, אבל אני שמחה שהפעם לא התעקשתי, כי במקרה הזה ההתערבויות עזרו לי לתפקד ביום שאחרי.
הלידה הראשונה שלי היתה לפניי שנה ו-4 חודשים. הגעתי בשבוע 37+6 למיון בגלל צירים ולחץ דם גבוה, מסתבר גם עם פתיחה של 2 וחצי. עשו מוניטור ואחריי בדיקת שתן ולחצי דם גבוהים מאוד איבחנו אצלי רעלת הריון ומהר מאוד נכנסתי לחדר לידה (שהיו מפוצצים - זה היה יום אחריי יום כיפור).
ישר חיברו אותי לעירוי מגנזיום והחלו הכנות לזריקת אפידורל שביקשתי (וגם המליצו לי על מנת להוריד את הלחצי דם) אז האפידורל לא השפיע ונגמר, ביקשתי עוד. שוב לא השפיע ונגמר. עד שהמרדים הזריק לי חומר ישירות לצינור שבכתף והחלה ההשפעה.
7 שעות מרגע כניסה למיון ועד שהנסיכה שלי יצאה לעולם! הועברתי למחלקה שבה שהיתי כשבוע וחצי כי הלחצי דם סירבו לעזוב.
מטופלת בכדורים להורדת לחץ דם ובעירוי מגנזיום. (זאת הסיבה שלא אישרו לי לעבור למלונית) מתה להשתחרר הביתה עם הקטנה כי אנחנו שומרי שבת וילדתי ביום חמישי וביום ראשון נכנסנו לחג הסוכות. אז בחדר הנמלים חגגו.
לא משנה כמה ניקו השיירה תמיד חזרה וכמובן לא אשכח את הצינור של המקלחת שהיה מפוצץ וככה גם השירותים התקלחו איתי ביחד.
בקיצור את הלידה השניה אמרתי שלא אעבור שוב באסף הרופא. אז אחריי שנקלטתי שוב להריון אחריי 8 חודשים מהלידה חיפשתי אלטרנטיבות שונות כמו הדסה עין כרם או בית חולים קפלן אבל לא יכולתי לשחרר מהמלונית של אסף הרופא שכל כך רציתי לחוות!
בשעה טובה לפני יומיים התחילו לי צירים בשבוע 37+3 שהגיעו כל רבע שעה והחלטתי לעלות למיון אסף הרופא. הגעתי בשעה 22:05 כשהמיון שוב מפוצץ! (שתי נשים ילדו במיון בצהריים כי לא היו חדרים פנויים) מהר הכניסו אותי לחדר בדיקה וראו שאני בפתיחה של 4 וצירים תכופים ואמרו שבדיוק מנקים שני חדרי לידה אך בנתיים אצטרך להמתין במיון.
אחריי 20 דק מוניטור התפנה החדר ואני בדרך לחדר לידה בליווי של מיילדת אחראית משמרת. אני נעצרת לה באמצע הדרך בגלל ציר ואומרת לה שבלידה הראשונה ילדתי תוך 7 שעות ואני מפחדת לא להספיק לאפידורל והיא קצת גיחכה ואמרה לי שבקצב הזה אלד במסדרון לפני שאגיע לחדר. מגיעה לחדר.
יש שם מיילדת שלוקחת לי דם כהכנה לאפידורל ואומרת לי כנסי למקלחת ולהתפנות ואקרא למרדים. בזחילות אני מגיעה למקלחת ושמה מים חמים על הגב ובאיזשהו שלב כבר צועקת על אמא שלי שהתינוקת יוצאת לי!
את המיילדת זה לא כזה מעניין היא ממשיכה לשאול אותי שאלות לגביי מהלך ההריון ואפילו קצת מתעצבנת שאני לא עונה לה ולא מפסיקה להגיד לי כל הכבוד, שהכל בסדר ושאגיע למיטה. אני כבר יורדת בכריעה במקלחת ובוכה שאני מרגישה את הראש!
אמא שלי איך שנגמר הציר גוררת אותי למיטה ואני מכריחה אותה להסתכל אם רואים את הראש כי אני מרגישה! צועקת לאחות שתעזור לי והיא עונה לי שהיא הולכת להביא נוזלים לעירוי ולקרוא למרדים.
למזלי נכנסו סבב האחיות עם המילדת אחראית משמרת שקיבלה אותי ואני בוכה לה ומתחננת לעזרה כי אני מרגישה את הראש!! היא שואלת למה לא בודקים פתיחה ותוך כדיי לובשת כפפות ובודקת בעצמה. אני בפתיחה מלאה! המיילדות מתחלפות בינהן (למזלה ולמזלי!!) ואני צועקת לאפידורל והמיילדת צוחקת עליי שהראש כבר פה ואין אפידורל.. רק כמה לחיצות.. ובאמת.. 5 לחיצות והתינוקת שלי בחוץ!
23:07 אני אחרי בשעה טובה! עוברת לחדר התאוששות ומבקשת ביות מלא. מגיעה למחלקה לחדר מהמם שמחולק ל2 יולדות. מרווח עם כורסאת הנקה משטח החתלה ומקלחת ושירותים מהממים. לגמריי לא דומה לפעם הראשונה. אחריי 12 שעות עוברת למלונית ומודה לה' על כל הטוב הזה!
ארוחות בוקר וערב טעימות ומפנקות, צוות תינוקיה מהמם ומצומצם מאוד, קבלה זמינה לכל בקשה בכל שעה, חדר גדול מרווח ומהמם! ופשוט אומרת לעצמי תודה על חוויה מתקנת ותודה שהתעקשתי לחזור לבית חולים אסף הרופא למרות הכל.
אז אחרי 9 חודשים של ניסיונות סוף סוף הגיעה הבדיקה המיוחלת עם שני הקווים. לא האמנתי. שנייה לפני זה הייתי בטוחה שכבר יש אצלי בעיה!
אז ההתרגשות בשיאה מצאתי דרך יצירתית לספר לבעלי (היה לו באותו הלילה יומולדת) אושר גדול.
ואז 5 חודשים של הקאות בלתי פוסקות (30-40 ביום) ירדתי 15 קילו הרגשתי זוועה. איפה עבודה ואיפה לאכול או לשתות בקיצור לא נעים בכלל.
כל בדיקה מלווה בחששות שיגידו לי זהו. זה נגמר. אבל להפתעתי הרבה בורא עולם שמר על הקטנטנה שלי כל הזמן הזה והנה נכנסים לחודש שישי ואני כבר מרגישה יותר טוב.
כאבי גב וכאלה אבל. הרבה יותר טוב. מגיעים לשבוע 37 כאביי תופת בצוואר עד מתחת לשכמה. המשיך 3 שבועות שבשבוע ה-3 (39) הגעתי למצב של לקום כל שעתיים בבכי מכאבים פשוט מטורפים.
מיון עניינים לא מבינים למה ובשבוע כזה מי יעשה לך צילום? עברנו את זה עכשיו נשאר הפחד הגדול. אני חוזרת בתשובה בעלי דתי מהבית משמע המשפחה שלי חילונים.
נכנס אוטוטו פסח והפחד ללדת בשבת או בחג פשוט עצוםםם עברתי את החג הראשון בהצלחה... שישי... שבת.. מחר כבר חג שנייי ואני נכנסתי כבר ל40... מוצאי שבת מגיעיםםם - צירים!
יאללה לבית חולים. בהתחלה הכל תקין תמונות עם מוניטור חיוכים ציר על 154 ואני מחייכת כאילו לא הולך לצאת לי תינוק...
טוב נמשיך מחיקה 80 פתיחה סנטימטר. אציין שבשלב זה יש לי צירים כל 6-7 דקות.
הרופא ב-12 בלילה שולח אותי לבית ואומר לי לחזור רק שיש ציר כל 3 דקות. הלכתי לבית מקלחות חמות עניינים שעה 3 אומנם ציר כל 4-5 דקות אבל כאבים לא נורמלים.
פה כבר משהו מרגיש לי לא תקין אבל לידה ראשונה מאיפה לך לדעת. הרופא בודק פתיחה 1.5 רוצה לשחרר ואני לא מוכנה... מרגע לרגע הצירים פשוט הולכים ומתגברים.
הגעתי למצב של ציר כל דקה אבל ציר של דקה וחצי בכאבים של הצירים של הלידה עצמה. אבל הפתיחה אותה פתיחה. אני פשוט סובלת מכאבים מתחננת לאיזה משכח כאבים.
הרופא ה"מקסים" אומר לי אם את ככה בפתיחה של 1.5 מה יהיה ב10?! תתאפסי. לא אקלל כרגע אבל אתן יכולות להבין מה עבר לי עליו בראש באותו שנייה.
בקיצור החמוד הזה החליט להעביר אותי למחלקת יולדות, כן כן שמעתן נכון יולדות ושלח אותי אפילו בלי שינוע. בקיצור מגיעה לשם מפחדת לכאוב ולצעוק (כי יש שם יולדות שצריכות לנוח ולא נעים).
אני כבר מגלגלת עיניים מכאב בטוחה שזהו אני את הסיפור שלי פה סיימתי ואז הגיעו האחיות המדהימות שראו אותי והטיסו אותי עם שינוע לחדר לידה.
כי הן הבינו שאני עם צירי לידה בשלב מוקדם מידי. טוב, סוף סוף נכנסת לחדר לידה. הגיעה מיילדת חלום הפתיחה אותו פתיחה 1.5 אבלל נתנו לי אפידורל.
חלום. הגעתי לגן עדן. מדברת רגועה אבל גמורה. הרבה שעות של המתנה ופתיחה 8. המכשירים מצפצפים אני לא מבינה למה הגיע הרופא הפנים שלו קצת לחוצות. האטת דופק.
אבל הגיבורה שלי התאוששה והנה אני עושה עוד קצת בעיות ומפתחת חום אהה ולא ציינתי שכל הלידה כמובן מלווה בהקאות בלתי פוסקות כמו בתחילה ההריון.
טוב הגענו לפתיחה 10 ואוו, אני כל כך מתרגשת, אני 17 שעות כבר עם צירים אבל הנה עוד שניה אני יולדת בפעם הראשונה בחיים.
יאללה לוחצת לוחצת הילדה מרימה ראש פחות עוזרת ושוב. האטת דופק חמורה. פתאום הרופא צועק לא מעניין אותי כלום ניתוח חירום... מה ניתוח קיסרי? אבל אני דוחפת. הבנתי שהגענו למצב של מצוקה עוברית.
תוך שניות חתימות שותה חומר הרדמה רואה את כולם מסביב לחוצים עם דמעות בעיניים מורצת לחדר ניתוח... פתאום קמה בחדר התאוששות.
ב20:30 מובלת לחדר רואה את כולם בעלי מביא לי את הנסיכה וסוף סוף היא איתי האוצר הכי גדול שאפשר לבקש.
9 ימי אישפוז שבהם קיבלתי 2 מנות דם המוגלובין 6.9 אבל ביננו למי אכפת שיש אותה בידיים. אחרי בדיקות הבינו שפשוט היה לי רעלת הריון שאף אחד לא עלה עליה.
בגלל זה הסבל של הצירים בהתחלה והכאבים בשבועות שלפני הלידה.
מסקנה תמיד להקשיב לאינסטינקט שלכן אצלי ברוך השם הכל נגמר בטוב וזכיתי בה.
קראנו לה - הללי (במלרע) מתבקש אחרי הנס שקרה. בדיעבד רופא שהתייעצתי איתו על הלידה אמר שיש לי מזל, שזה היה יכול להגמר הרבה יותר גרוע ולמעשה במקרים של מזהים רעלת הריון יכול לקרות אסון.
אז תודה לאל לא היה לא נזק אבל היתה רשלנות רפואית חמורה שאם לא המזל וההשגחה של הקדוש ברוך הוא, לא יודעת איפה הייתי עכשיו.
וזהו אנחנו חודש וחצי אחרי. לא חושבים על אחים בעתיד הקרוב רחוק.
יום שלישי 2לפני שבועיים התחילו לי צירים קטנים - לא כואבים אבל סדירים - הבנתי שזה כנראה קרוב, אז התחלתי לסדר ולנקות את הבית (לפחות שיזרז) הצירים התחזקו ובשעה 2:00 בלילה החלטנו ללכת למיון.
הרופאה אמרה שזו אמנם פתיחה ״טובה״ אבל הצירים לא מספיק סדירים ולכן כדאי שנלך לטייל קצת כדי לעזור לגוף להתקדם.
חזרנו ב 8:00 הצירים התחזקו - שוב בדיקת פתיחה ושוב מוניטור - פתיחה 3 מחיקה 80% אבל עדיין צירים לא מספיק סדירים.
הרופאה המליצה לנו ללכת הביתה ולחזור כשיהיה ציר של דקה שלמה כל 3 דקות במשך שעה לפחות.
(הציעה גם להכניס לחדר לידה ולקבל זירוז או לפקוע קרומים- לא הסכמתי להתערבויות לט נחוצות)
השעה הייתה כבר 10+- והחלטנו ללכת לאכול משהו ולטייל (גרים רחוק מבית החולים +פקקים פחדנו שאם ניסע הביתה לא נספיק לחזור בזמן- זו הייתה החלטה נבונה!)
טיילנו לנו ברחובות בין חנויות והצירים התחילו להתגבר ממש להיות תכופים וכואבים. חזרנו למיון בשעה 14:00, פתיחה 5 100% מחיקה - ונשלח לחדר לידה. נכנסנו לחדר ובינתיים כל כמה שניות ציר- ארוך וכואב.
בשלב הזה פתחו לי וריד לנוזלים (ביקשתי אפידורל דבר ראשון) וביקשתי לרדת מהמיטה כדי להתנועע ולעזור לגוף שלי להתגבר על הצירים. ירדתי לרצפה - צירים כואבים, עומדת בכריעה, על הברכיים ומתחננת מתחילה להרגיש שהצירים גדולים עלי. כואב לי ואני מתפתלת על הרצפה בנהמות של חיה פצועה ובכי.
בשלב הזה ירדו לי המים ואני אומרת לבעלי שאני מרגישה שבורח לי קקי.
פתאום זה הכה בי. לא בורח לי כלום, זה לחץ בפי הטבעת אלו צירי לחץ - אני יולדת ולא קיבלתי אפידורל!
נכנסתי להיסטריה, לא הייתי מוכנה לזה בשום תרחיש אפשרי שהרצתי לעצמי בראש על הלידה.
נכנסו לחדר כמה מיילדות (כנראה הבינו שזו הולכת להיות לידה טבעית לא מתוכננת) וניסו להסביר לי ולהדריך אותי מה לעשות - אני הייתי בשלי ואמרתי שאני לא מוכנה ללדת בלי אפידורל שאני לא מסוגלת ושאני לא אעמוד בזה והן ניסו להסביר לי שאין לי כל כך ברירה.
בעלי המקסים ״שמר״ עלי ועזר לתווך ביני לבין המיילדות ועזר לי להבין שאין לי אפשרות אחרת. אני יולדת ללא אפידורל - זה המצב.
התעשתתי והקשבתי להנחיות של המיילדת.
תוך 3 לחיצות ושאגות על, בשעה 14:38 נולדה נעם המתוקה שלי, במשקל 3.115 ק״ג בלי אפידורל וללא תפרים.
אז אני קצת בשוק. גאה בעצמי. ובעיקר מאוהבת באוצר הקטן הזה.
כללי:
בתי, ------------ לא קיבלה חיסון גיל שנה וחצי ואינני מצליחה לקבוע תור לטיפת חלב סניף "שיכון עממי" בפתח תקווה במשך יותר מחודש.
פרטי האירוע:
קבעתי תור דרך אתר האינטרנט לתאריך ה11.02.18 לשעה 08:00 לחיסון גיל שנה וחצי עבור בתי, שיראל.
בעלי לקח חופש והתייצב במועד הנקבע בסניף טיפת חלב "שיכון עממי" בפתח תקווה.
נודע לו במקום וללא התרעה מוקדמת כי התור בוטל.
מה-11.02.18 הנני מנסה ללא הצלחה בכל דרך אפשרית להזמין תור לחיסון בתי. להלן הפירוט השיחות שבוצעו:
תאריך שעה מס טלפון גורם תוכן השיחה
11.02.18 14:50 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
12.02.18 14:00 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
12.02.18 14:10 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
12.02.18 16:09 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
12.02.18 16:40 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
13.02.18 09:55 03-9321292 טיפת חלב, סניף "שיכון עממי", פתח תקווה אין מענה
13.02.18 10:33 03-9051819 לשכת משרד הבריאות פתח תקווה אין תורים, במידה ומישהו יבטל, ניתן יהי להזמין תור. בינתיים מעבירה את הפרטים שלי לסניף טיפת חלב "שיכון עממי" שיחזרו אליי. השבוע גם האחות וגם המזכירה לא נמצאות. שם המפקחת מאירה אליאש. מוקד טיפות חלב *5400
01.03.18 12:46 03-9051819 לשכת משרד הבריאות פתח תקווה ידוע בלשכת משרד הבריאות פתח תקווה כי עד היום למרות ההבטחות אף אחד לא חזר אליי. יחזרו אליי ביום א ה.04.03.18
08.03.18 09:53 03-9051819 לשכת משרד הבריאות פתח תקווה ידוע בלשכת משרד הבריאות פתח תקווה כי עד היום למרות ההבטחות אף אחד לא חזר אליי. מבטיחה כי יחזרו אליי עוד היום.
** במהלך כל התקופה אתר קביעת התורים מקפיץ הודעת שגיאה, מצ"ב צילום מסך.
אני מניחה שלא אחדש לכם אם אזכיר כי קיימת תנועה חזקה וצוברת תנופה של אמהות המסרבות לחסן את ילדיהן. שיעורי המתחסנים בישראל יורדים. הילדים הלא מחוסנים מסכנים לא רק את עצמם, אלא גם את הילדים שבסביבה. ובינתיים הילדה שלי לא מחוסנת!!
לא ייתכן שבמדינה מפותחת במאה ה-21 ההורים מוציאים את עצמם מטולטלים לסניף טיפת חלב לקבלת חיסון ששם מבטלים את התור מבלי להודיע!!
לא ייתכן שבמדינה מפותחת במאה ה-21 ההורים מוציאים את עצמם מטולטלים ונלחמים יום-יום במטרה לקבוע תור לחיסון!!
לא ייתכן שבלשכת משרד הבריאות אני מקבלת תשובה שבתי תחוסן "במידה והורים אחרים יבטלו את תורם". ואם לא יבטלו, היא לא תחוסן??
לא ייתכן שלאזרחי מדינת ישראל לא ניתנת שום אופציה אחרת מלבד טיפת חלב לחיסון ילדיהם (קופת חולים/ אופן פרטי/ מוקד חירום/ מיון וכו).
במידה והילדה תידבק באחת המחלות (נגדן קיים החיסון של גיל שנה וחצי) אראה בכך רשלנות רפואית של המערכת ואנקוט בכל הכלים העומדים לרשותי על מנת להעמיד לדין את כל הקשורים לעניין.
כלל מערכת טיפת החלב הינה מיושנת ולא עובדת בצורה תקינה. היא איבדה מהרעיון ההתחלתי שעמד בראש ייסודה.
הנני דורשת לעבור מסניף "שיכון עממי" פתח תקווה לכל סניף אחר שתמצאו לנכון. אנני מסכימה להיות משויכת לסניף זה יותר.
הנני דורשת לטפל במיידי (!!!!) לקביעת תור חיסון גיל שנה וחצי עבור בתי, שיראל.
זוהי התרעתי האחרונה לפני פנייה למערכת המשפטית של מדינת ישראל.
התייעצות לגבי אפשרויות לתביעה על רשלנות רפואית.
בקצרה על הנושא:
2 ילדי חולים בתסמונת סאטרה צו'זן סינידרום משפחה יחידה בארץ, שיש לה לתסמונת הרבה סיפטומים כגון, נומך קומה, פטוזיס ועוד, הבעיה העיקרית היא סגירה מוקדמת של מרפסי הראש ולכן עברו כל אחד מהם 7 ניתוחי ראש חלקם בחו"ל. הפעולה האחרונה הינה טיפול אורטודנטי מורכב שבסיומו תינוח מיד פייס לקידום מרכז הפנים (אסטיטיקה במיוחד). הגענו לפני כ 2.5 שנים לבי"ח רמב"ם בחיפה שהציגו שהם יודעים ומסוגלים לטפל בעניין. לאחר ועדה הוחלט על הכנות אורטודנטיות לקראת ניתוח, אך הפרופ מסתבר על עצמו שינה את התוכנית והחליט שהוא עושה טיפול אחר. היום כשהגענו לועדה לקראת ניתוח המיד פייס מסתבר שהפרופ עשה דברים אחרים ועכשיו כדי להגיע לניתוח הוא (הבן שלי) צריך לעשות הכנות הפוכות ממה שעשו עד עתה. כלומר בזבוז של עוד שני וחצי כלומר 3 שנים מחיי הילד בכללי (בן 22 סיים צבא) וזה רק כדי להגיע לניתוח.
יש קייס להגשת תביעת רשלנות רפואית? במידה וכן למי לפנות???
קשה עד בלתי אפשרי להעריך אם מקום לתביעת רשלנות רפואית רק על בסיס התיאור שנתת, כדי לבחון את העניין ברצינות יש צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי (כולל צילומים) ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים. אני סבור כי נכון תעשו אם תפנו באופן מסודר אל עורך דין בעל נסיון בתחום לפגישת יעוץ. עורך הדין יוכל לסייע בקבלת התיעוד המלא ובהפניה למומחה המתאים לךהערכה ראשונית.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"