החלבון שנוצר מהגן PRRT2 מורכב מ-340 חומצות אמינו, שהן כמו "אבני הבניין" של החלבונים. הוא מכיל אזור מיוחד, עשיר בחומצת אמינו בשם פרולין, שחשוב לתפקוד שלו.

כמו כן, יש לו כמה גרסאות שונות, שנוצרות בגלל תהליך שנקרא "שחבור חליפי". זה כמו ש"מתכון" אחד יכול להוציא כמה סוגים של עוגות.

תפקידים ביולוגיים של PRRT2

החלבון PRRT2 משחק תפקיד מרכזי במוח, במיוחד בתקשורת בין תאי העצב. הוא עוזר לתאים לשחרר חומרים כימיים שנקראים נוירוטרנסמיטורים, שהם כמו "הודעות" בין תאי העצב.

החלבון מווסת את שחרור ההודעות האלה, גם כאשר הן מגיעות באופן מסודר וגם כאשר הן מגיעות באופן פחות צפוי.

החלבון PRRT2 "מדבר" עם חלבונים נוספים במוח. למשל, הוא מתקשר עם חלבוני SNARE, שהם כמו "הכלי" שמשמש לשחרור הנוירוטרנסמיטורים.

הוא גם מתקשר עם חלבון נוסף שנקרא אינטרסקטין 1, שגם לו תפקיד חשוב בתקשורת בין תאי העצב.

בנוסף לכך, החלבון PRRT2 עוזר לתאי העצב להתפתח וליצור קשרים חזקים ביניהם.

כאשר יש בעיה בגן PRRT2, זה עלול לשנות את האופן שבו תאי העצב מתפתחים ומתקשרים, וזה יכול להוביל לבעיות כמו אפילפסיה והפרעות תנועה.

וריאנטים גנטיים ב-PRRT2

בגן PRRT2, יכולות להופיע "טעויות" שונות, שאנחנו קוראים להן מוטציות. חלק מהמוטציות גורמות להחסרה של חלק מהגן, חלק גורמות להוספה של חלק נוסף, ויש כאלה שמשנות אות אחת בתוך רצף הגן.

מוטציה נפוצה מאוד היא c.649dupC, שגורמת לשינוי במסגרת הקריאה של החלבון.

בנוסף, יש גם מוטציות אחרות כמו c.649delC, c.224C>T, c.284C>G ו-c.439G>C. יש גם מוטציות מיסנס כמו c.914G>A שמשנה את אחת מחומצות האמינו בחלבון.

כשיש פגיעה או מוטציה בגן, זה יכול לגרום לחלבון שנוצר להיות קצר יותר, לא תקין, או שהחלבון כלל לא ייווצר.

המוטציות יכולות לשנות את המיקום של החלבון בתוך התא, או להפריע לו לתקשר עם חלבונים אחרים. זה כמו להרכיב חתיכה לא נכונה בפאזל, שאז התמונה לא תהיה שלמה.

הפרעות נוירולוגיות הקשורות ל-PRRT2

אפילפסיה

עשרות מחקרים שהתפרסמו לאורך השנים הוכיחו כי מוטציות בגן PRRT2 הן הגורם העיקרי לסוג של אפילפסיה שנקרא "התקפי אפילפסיה משפחתית שפירה בתינוקות" (BFIS).

זה סוג של אפילפסיה שמתחיל בדרך כלל בגיל צעיר מאוד. מוטציות בגן זה יכולות גם לגרום לסוגים אחרים של אפילפסיה, כמו התקפים מוקדיים או התקפים כלליים.

כשיש בעיה ב-PRRT2, זה גורם לחוסר איזון בתקשורת בין תאי העצב במוח, מה שגורם להם להיות יותר רגישים להתקפי אפילפסיה. זה כמו שרמקול שמוגבר בפול ווליום, יכול פתאום להשמיע פרץ פתאומי של רעש חזק מאד.

התקפי BFIS בדרך כלל מתחילים בשנה הראשונה לחיים, והם יכולים להיות שונים בין ילד לילד.

הם יכולים לכלול פרכוסים, מתיחות של הגוף, או תנועות לא רצוניות. לרוב, הילדים מתפתחים בצורה תקינה, וההתקפים נעלמים עם הזמן.

מחלת PKD

PKD היא מחלה הגורמת להפרעת תנועה המתאפיינת בהתקפים קצרים של תנועות לא רצוניות. התקפים אלה יכולים לכלול תנועות כוריאטיות, דיסטוניות ואתטואידיות, או שילוב שלהן.

התקפים אלה נגרמים בדרך כלל על ידי תנועות פתאומיות, רצון לבצע תנועה או האצה. במקרים רבים, בדיקה נוירולוגית בין ההתקפים אינה מגלה דבר חריג.

למרות שהטריגר העיקרי להתקפים הוא קינסיגני, כ-40% מהחולים עלולים לחוות טריגרים נוספים כמו חרדה, בהלה, חוסר שינה ובמקרים נדירים, פעילות גופנית ממושכת.

משך ההתקפים ב-PKD הקשור ל-PRRT2 הוא קצר, בדרך כלל פחות מדקה.

בניגוד לסוגים אחרים של דיסקינזיה התקפית, PKD הקשור ל-PRRT2 מגיב היטב לתרופה קרבמזפין (CBZ).

גיל תחילת התסמינים הוא בדרך כלל סביב גיל 9, והפרעה זו נוטה להופיע במשפחות עם היסטוריה של PKD, אפילפסיה או תסמינים נדירים אחרים.

במקרים מסוימים, ההתקפים עשויים להיות חד-צדדיים ולערב את הגפיים והפנים.

מחקרים מסוימים הראו כי חולים עם מוטציות ב-PRRT2 נוטים לחוות התקפים קצרים יותר ולהיות צעירים יותר בעת תחילת ההתקפים בהשוואה לחולים ללא מוטציה.

PRRT2 ואוטיזם

לפי מספר מחקרים עדכניים ישנם לא מעט דיווחים על מקרים של ילדים שיש להם גם מוטציות ב-PRRT2 וגם תסמינים מובהקים של אוטיזם.

לפי העולה מהמחקרים שסקרנו, בעיות בתקשורת בין תאי העצב, שנוצרות כתוצאה מהמוטציות בגן, תורמות לתסמינים אוטיסטיים.

תורשתי או דה-נובו?

מוטציות בגן PRRT2 יכולות להיות תורשתיות או דה נובו.

מוטציות ב-PRRT2 יכולות לעבור בתורשה מהורים לילדים. במקרים מסוימים, ילדים עם מוטציה ב-PRRT2 ירשו את המוטציה מאחד ההורים, אשר עשויים להיות או לא להיות בעלי תסמינים של ההפרעה.

הדפוס התורשתי השכיח הוא אוטוזומלי דומיננטי, כלומר מספיקה מוטציה בעותק אחד של הגן כדי לגרום להפרעה.

ייתכן כי חלק מהורי הילדים עם מוטציה ב PRRT2 לא יגלו תסמינים כלל למרות שהם נושאים את המוטציה.

במחקר שבדק משפחות עם אפילפסיה משפחתית שפירה בילדות (BFIS) נמצא כי גם אצל הסבים והסבתות היו התקפים דומים.

מוטציות שונות ב PRRT2 יכולות להתבטא בצורות שונות של ההפרעה באותה משפחה, למשל PKD או BFIS.

מוטציות ב-PRRT2 יכולות להופיע גם באופן ספונטני, אז הן מוגדרות מוטציות דה נובו, אצל ילדים שאין להם היסטוריה משפחתית של ההפרעה.

כפי שהסברנו במקרים דומים, מוטציות דה נובו מתרחשות במהלך היווצרות תאי הרבייה (ביציות או זרע) או במהלך ההתפתחות המוקדמת של העובר, כך שהן אינן מועברות מההורים.

במקרים כאלה, לא יהיה במשפחה רקע של ההפרעה הקשורה ל PRRT2.
 
מוטציות ב-PRRT2 יכולות להופיע גם כחלק של מחיקה מזערית באזור 16p11.2 בכרומוזום. במקרים אלו, ההפרעה יכולה להיות מורכבת יותר ולכלול תסמינים נוספים מעבר לאלו האופייניים למוטציות ב-PRRT2 בלבד.

מחיקה באזור 16p11.2 קשורה גם להתפתחות אוטיזם, מוגבלות שכלית, ובעיות התנהגות מורכבות.

חשוב לציין כי גם מוטציות תורשתיות וגם מוטציות דה נובו בגן PRRT2 עלולות לגרום למגוון תסמינים קליניים, כגון אפילפסיה, דיסקינזיה, או שילוב של שניהם.

טיפולים אפשריים

לטיפול באפילפסיה שקשורה ל-PRRT2, משתמשים בתרופות שנקראות תרופות אנטי-אפילפטיות (ASMs), כמו לבטיראצטם (LEV), אוקסקרבזפין (OXC) וחומצה ולפרואית (VPA).

תרופות אחרות, כמו קרבמזפין (CBZ) ופנוברביטל (PB) יכולות גם להיות יעילות. לטיפול ב-PKD, התרופה הנפוצה היא אוקסקרבזפין (OXC).

בימים אלה מתקיימים מספר מחקרים קליניים שבודקים איך אפשר לטפל בבעיה ברמה המולקולרית, כלומר לתקן את הנזק שנגרם בגלל המוטציות בגן.

המחקרים האלה עדיין נמצאים בשלבים מוקדמים, אבל הם נותנים תקווה גדולה לעתיד הלא רחוק.

האבחון הגנטי חשוב!

כדי לגלות ולאבחן מוטציה בגן PRRT2, ניתן לבצע בדיקה גנטית באמצעות אקסום או צ'יפ גנטי CMA. הבדיקה הגנטית בודקת את כל "האותיות" של הגן, כדי לראות אם יש שם "טעות" או מוטציה.

אפשר לעבור בדיקות גנטיות במהלך ההריון, באמצעות דיקור מי שפיר או לאחר הלידה, באמצעות בדיקת דם פשוטה.

מחובתו של רופא הנשים המלווה את ההורים במסגרת מעקב ההריון, להסביר על האפשרות לעבור בדיקות גנטיות כאמור.

האבחון הגנטי בשלב העוברי חשוב מאין כמוהו, ובאמצעות בדיקת אקסום ובדיקת צ'יפ גנטי של דגימת מי השפיר, ניתן לאבחן אלפי פגיעות גנטיות מהותיות ובין השאר גם פגיעות בגן PRRT2.

במקרים שבהם יתברר כי הילד או הילדה לוקים בפגיעה בגן PRRT2 ויתברר כי ההורים לא קיבלו הסבר מפורט על האפשרות לבצע בדיקות גנטיות במהלך ההריון, ניתן יהיה לגבש עילה להגשת תביעת פיצויים בשל רשלנות רפואית חמורה.

אם רופא הנשים שליווה את ההריון לא הסביר להורים שהם יכולים לעבור בדיקות גנטיות, ולאחר הלידה התברר כי הילד או הילדה נושאים פגיעה גנטית כאמור, הרי שהרופא התרשל והוא חשוף לתביעת פיצויים בסכומי עתק - בשל הפרת חובת היידוע.

משרדנו מטפל במאות משפחות, הורים לילדים עם פגיעות נוירו-התפתחותיות, שלא קיבלו הסברים על האפשרות לעבור בדיקות גנטיות בהריון, וניתן לפנות להתייעצות אישית עם עורכת הדין אדרה רוט, על מנת לבדוק את המקרה האישי-משפחתי שלך.

קריאה נוספת: פגיעה בגן CHD2 גורמת לאפילפסיה