פורום רשלנות רפואית

שבוע 39+2, הגעתי לאסותא בשעה 2:18 אחרי ירידת מים, דרכתי בבי"ח התחילו צירי לידה משמעותיים, מוניטור עוברי, אולטרסאונד ובדיקת רופא פתיחה 2.5 מחיקה 80%.

נכנסת לחדר שמותאם ללידה אבל במיון בהמתנה לחדר לידה בשעה 4:00 בערך. קצת אחרי נכנסת לחדר לידה, מוניטור קצר, מקלחת ופתיחה זהה.

מקבלת אפידורל ומשם כל שעה וחצי פתיחה שקופצת ב-2. החלפת משמרות בשעה 15:00 ונכנסת ה- מיילדת (כולן היו מדהימות אבל אין ספק שהתעלתה על כולן למרות שהיינו רק חצי שעה ביחד). הייתי מאוד לחוצה כבר בפתיחה 9 שידעתי שזה קרוב מתמיד, דאגה לעלות את המורל ולהרגיע אותי מאוד. חמש דק' לחיצות הילדה בחוץ ללא תפרים בשעה 15:26.

הילדה היתה עליי, הנקתי אותה קצת, אחר כך עם בעלי. עלינו לחדר בשעה 18:00 בערך (שעתיים וחצי בחדר לידה אחרי הלידה) הילדה עם בעלי, כל הבדיקות נעשו בחדר, חיסונים עליי תוך כדי הנקה.

אחרי הלידה הייתי עם ירידת המוגלובין ומנות דם, ולמרות שבעלי ישן איתי, האחות התעקשה לילה אחד לקחת את הילדה אליה כדי שאתאושש, למרות שזו מחלקת אפס הפרדה.

היינו במחלקה 3 לילות.
אציין שאחת העוזרות (לא מיילדת) שסידרה את חדר הלידה כשסיימנו שם, דיברה איתי וזרקה לי שככה זה בילד ראשון רוצים אפס הפרדה ובילדים הבאים זה כבר משתנה.
ממש ממש לא! אחרי החוויה שהיתה לי, אין ספק שאלך על זה שוב.

הייתה לי חוויה מ ד ה י מ ה , אחיות מהממות וקשובות. ממליצה בחום למי שמתלבטת גם על הבי"ח וגם על המחלקה.

שלום נופר,

תודה על השיתוף בחוויה הפרטית ואני שמח בשבילך שהיתה חיובית ומוצלחת.

אני בטוח שהקוראות תמצאנה עניין במידע.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

איתן נולד לפני כמעט שבוע, באיכילוב בניתוח קיסרי אלקטיבי, מסיבות אחרות.

הדבקה בcmv בשבוע 20, שבוע לאחר ביצוע מי שפיר וכן בדיקת צ׳יפ גנטי שנעשה מיוזמתי ללא קשר. גילינו על ההדבקה בשבוע 29, התלבטנו המון והחלטנו שלא לבצע שוב מי שפיר אלא ללכת ישר על סקירות ו MRI.

ביצענו סקירת מוח אצל פרדו, אחר כך MRI באיכילוב + סקירת מערכות נוספת באיכילוב אצל רופא שאיני זוכרת את שמו (לא מלינגר). כל הבדיקות היו תקינות. הסקירה האחרונה באיכילוב הייתה איומה וכואבת ובאופן כללי רופא חסר רגישות...

התלבטתי המון איפה ללדת, מאחר ומדובר על ניתוח אלקטיבי יכלתי לברר מראש את ההליכים. באיכילוב היה לי נוח יותר מאחר ואנחנו גרים קרוב, והיה חשוב לי להיות קרובה לבכור שלי.
+ המחלקה החדשה שהיא וואו!

הגעתי במיוחד מראש לברר מה הפרוטוקול לאחר הניתוח, מה קורה מבחינת הבדיקות, האם יבוצעו באשפוז או לא, האם יום הניתוח משנה... אקצר- הובטח לי הכל וקיבלתי כלום.
הניתוח התקיים ביום חמישי אחהצ, איתן נתן שתן בשעה 3 לפנות בוקר של שישי.

מסתבר שהמעבדה של איכילוב לא עובדת בשישי שבת, על אף שהובטח לי שכן ואין משמעות (כי ברור שהמעבדה בהית חולים עובדת 24/7) הקליטה של השתן בוצעה רק בראשון, יום השחרור. הבחורה שהבטיחה לי שלא מחכים לתוצאות ומיד מבצעים את הבדיקות ל-CMV איננה. ולי נותר רק להתרגז ולהתפלל.

ביום ראשון הרופא ילדים אמר לנו שאם אנחנו רוצים יש אפשרות שלא להשתחרר ולחכות לתשובות, שאולי יקחו יומיים שלושה, לא רציתי.
חיכינו 6 שעות
ובסוף חזרה תשובה - שלילי (תודה לאל!)

על אף שהסוף שלנו טוב, היה חשוב לי לשתף.

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברתם, בדיקת MRI מוח עוברי היא אחת מהבדיקות החשובות שמבצעים כאשר יש חשד להדבקה ב- CMV של העובר, אני שמח בשבילכם כי התברר בסופו של דבר שלא אירעה הדבקה והכל תקין.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים לצוות עורכי הדין הנכבד,

כחלק מהכנה להגשת תביעה על רשלנות רפואית של הליך רפואי בבית חולים אסף הרופא אני רוצה לאסוף את כל הסיכומים הרפואים במשך שנתיים של הקופת חולים (כללית). זה כולל סיכומים של רופא משפחה, מרפאת נשים ומכון פיזיותרפיה. ממי אני אמורה לבקש אותם אם כל מרפאה נמצאת במקום אחר? מהסניף שלי? או להתקשר למוקד? תודה לעונים

שלום רב,

אם את סבורה שיתכן שהתגלתה התרשלות בטיפול בך לעיתים כדאי לפנות תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום להתייעצות, עורך הדין יוכל לסייע לך בקבלת התיעוד. בכל קופת חולים שיטת קבלת התיעוד שונה מעט, לרוב הקופות יש מרכז רשומות רפואיות אליו ניתן לפנות בבקשה לקבל את התיעוד.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ילדתי לפני כשבוע בבית חולים במרכז הארץ - שנתיים בלי שמות.

היה לי סיבוך בלידה עם אפידורל שחבל בדיעבד שנגעתי בו...

עשו לי חור בעמוד השדרה שדרכו חדר אוויר למוח, בעקבות זה אני סובלת מכאבי ראש עזים
שלשום עברתי ניתוח, הזרקה של דם שלי לאותו חור שנוצר וזה בעצם מה שהיה אמור להעביר את הכאב.

אכן יצאתי בן אדם חדש ללא כאב אך עבר יום והכאב שוב חזר. כאב שמשבית אותי.

אני כבר שבוע שלא החזקתי את הילדה שלי
שבוע שאני מחוברת לקטטר בגלל שאין לי יכולת לקום.

שבוע שאני סובלת מכאבים עזים שמשביתים אותי
אציין שאני במצב שכיבה אני מרגישה טוב
ברגע שאני יושבת אן עומדת הכאב הוא פשוט בלתי נסבל.

הרופא אומר שהתופעה הזאת היא 2 אחוז מתוך 100 וכמובן שזה לא פחות מאשר מזעזע.

מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין מטעמכם ולהבין האם המדובר על מקרה רשלנות רפואית שמאפשר לתבוע פיצויים על הנזקים שעשו לי, כאשר עדיין לא ברור מתי אחלים והאם תהיה פגיעה לטווח ארוך... אני מזועזעת לגמרי.

האם שמעתם על מקרים דומים? טיפלת בתביעות כאלה? לאן אני מתקדמת מכאן והלאה?

שלום רב,

הסיבוך שאת מתארת בביצוע הזרקת האפידרול מוכר ואולם כדי להעריך אם במקרה זה הייתה התרשלות בטיפול יש צורך לעיין במלוא התיעוד הרפואי וכמובן להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום ההרדמה.
השלב הראשון בבירור יהיה לפנות אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת מלוא התיעוד הרפואי ופניה למומחה הרפואי המתאים להערכה.

את מוזמנת כמובן לפנות אל משרדנו העוסק בתביעות רשלנות רפואית בטלפון 072-3340001.

בריאות שלמה והחלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב יקירה

אני ממש מבינה לליבך. זה מתסכל ונוראי והקושי הנוראי זה באמת החוסר אונים והחוסר יכולת לטפל בתינוק. עברתי את זה לפני חמש וחצי שנים עם הבן הבכור שלי.

בזמנו אמרו לי וקראתי שרק ל 1% חוות את זה (ממש גורם להרגיש כאילו "זכיתי"). אצלי לקח בערך שבועיים וחצי עד שזה עבר לגמרי וגם עברתי תהליך של בלאד פאטצ' שעזר ליום יומיים.

תנסי לשכב כמה שיותר ישר וכן הייתי ממליצה לך להכריח את עצמך לקום מדי פעם למרות הכאב הנוראי. תבקשי שיביאו לך את התינוקי בכל הזדמנות שישכב עלייך ותוכלי לנוח יחד איתו.

דרך אגב בזכות זה לידה שניה עברה בקלות יחסית וללא אפידורל.

(שלא תביני לא נכון, אנחנו התייעצנו כבר עם עורך דין כי היינו בטוחים שעשו לי נזק קבוע בלידה... זה מלחיץ אבל יעבור)

תודה על התגובה ודברי העידוד לפונה.

ממש כמו מה שהיה לי בלידה - אני דיברתי עם עורך דין מהמשפחה שאמר לי להגיד תודה שלא נגרם נזק חמור ולהודות לאלוהים...

ילדתי לפניי חודשיים. יום אחרי הלילה התחיל לי כאבי ראש ממש ממש ממש חזקים, שרק בשכיבה עוד איכשהו הייתי בסדר, לא הפסקתי לבכות מכאבים, לא להאכיל את הילדה בבית חולים לא כלום, כאב שהכניס אותי לדיכאון קל.

שבועיים הייתי על הפנים בבית אחרי הלידה.
הביאו לי נוירולוג כשהייתי בבית חולים .
אמר כנראה יצא לי נוזלים מהגב בזמן הזריקת אפידורל .

זה כאבי ראש כל כך חזקים שהקרין לי לצוואר, משותקת!

אמרו לי במיון שאין מה לעשות רק כדורים משככים ולנוח, ולשתות הרבה מים . קניתי כל כדור אפשרי לשיכוך כאבים!

אך אף כדור לא באמת עזר לי.

השתדלתי לנוח, לשתות מים.

שבועיים של גיהנום ובסוף עבר ברוך ה'.

אז למרות הסבל אין מה לעשות עם זה - זה לא בגלל הרופאים בחדר לידה.

בעלי סובל כבר 3 או 4 חודשים מזיהום צלוליטיס באגודל ברגל.

כשהלך לרופא אורתופד מטעם קופת החולים כללית מתחילת הבעיה והכאבים הוא כל פעם דחף לו אנטיביוטיקות ותרופות מבלי לטרוח אפילו לשלוח לצילום! שלא לדבר על לשלוח לרופא מומחה.

כמובן שלא הוא זה שאבחן את הצלוליטיס באגודל אלא איבחנו זאת ב"טרם" (מוקד חירום רפואי)בעלי הלך לשם אתמול עם כאבים נוראיים שהחמירו ושם איבחנו את הזיהום , ראוי לציין שנתנו לו שם אנטיביוטיקה באופן מיידי לוריד באינפוזיה ולאחר כמה שעות התבקש לחזור לקבל מנה כפולה ונוספת ובנוסף קיבל הפניה לרופא מומחה בחיפה.

בעלי הבין שמהרופא אורתופד בכללית הוא כבר לא יקבל טיפול ראוי ורק ימשיך לסבול. מחר יש לבעלי תור (יום שלישי) לרופא מומחה(עם ההפניה מ"טרם") .

השאלה היא - במידה והרופא המומחה מאבחן תוצאות של זיהום שהתפשט / זיהום חמור / משהו שנמשך כבר כמה חודשים ולא טופל כראוי והוא יסכים שהרופא בקופה לא נתן טיפול ראוי ומקצועי תהיה כאן עילה לתביעה על רשלנות רפואית לפי הניסיון שלכם?

נ.ב

כמובן שנאסוף כל המסמכים של חוות הדעת והמרשמים שניתנו מרופא הקופה של כללית(הרופא שכביכול ביצע רשלנות) , כולל הסיכומים מ"טרם" שבעלי קיבל אתמול , וכולל חוות הדעת והסיכום שיתן הרופא המומחה מחר .

שלום רב,

כדי להעריך אם איחור באבחון הזיהום ברגל הינו תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים במקרה זה אורטופד או יתכן מומחה בזיהומולוגיה.
עניין אחר שיש לתת עליו את הדעת הוא נושא הנזק - אין להקל ראש בסבל שנגרם בשל איחור באבחון זיהום אולם יש לדעת שככל שלא נגרם נזק קבוע היקף הפיצוי ככל שתוכח התרשלות יהיה מתון למדי. בהתחשב בכך שכדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש לצרף חוות דעת רפואיות אשר עלותן אינה מבוטלת יש לשקול האם לתביעה כזו כדאיות כלכלית.

ממליץ בכל מקרה לערוך ייעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה והיקפה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

מתרגשת לשתף אתכן בסיפור הלידה הפונדקאית, ממש טרי מאתמול בלילה.

איפה אתחיל?

אתחיל בהתחלה... לפני שנתיים החלטתי שאני מגשימה את החלום להיות פונדקאית. התחלתי בבדיקות ואיסוף אישורים, מסמכים, אבחונים פסיכולוגיים, ראיונות בועדה של משרד הבריאות... מצאתי זוג שהיה בינינו חיבור מיידי. יש להם ילדה אחת והאמא לא יכולה לשאת עוד הריון.

יצאנו יחד לדרך ולפני בדיוק 9 חודשים הופקד ברחמי עובר קטנטן בגודל מיקרוסקופי באמצעות הפריה כמובן. לקחתי הרבה הורמונים שיעזרו לתמוך את ההריון (מאחר והוא לא טבעי) ואחרי שבועיים בבדיקת דם בטא 1,380. יש הריון!

ההורים ואני עברנו את מסע ההריון יחד, הם באו לכל בדיקה ודיברנו כמעט כל יום על מה שלומי ושלום העובר, בהמשך גם שלחתי להם סרטונים שלו בועט וניסיתי להעביר אליהם את החוויה של ההריון כמה שאפשר.

חודש תשיעי - אני מרגישה מלא צירים וכל לילה בטוחה שהלילה אני יולדת. ולא...

יום שני, 39+2 בשעה 11 בבוקר יוצא הפקק הרירי. אני מבינה שזה לא אומר כלום, כי זה יכול גם לקחת שבועיים. אחיות שלי מתעקשות שהיום אני יולדת כי ככה זה היה גם להן.

ב13:00 מתחילים צירים כל חצי שעה. אני ממשיכה כרגיל, אין התפתחות... ב21:00 אני מוודא שההורים של התינוק זמינים כי יש לי הרגשה שזה בקרוב... ב22:00 נכנסתי לישון ובעצם אני מרגישה שהצירים בתדירות גבוהה יותר. מתחילה לתזמן.

ב23:00 אנחנו על מרווח של כל 3 דקות. אני מתחילה להתארגן, קוראת לאמא לשמור על הילדים, מעירה את ההורים של התינוק ואת הדולה. מעירה את בעלי שלא מבין למה אני תמיד חייבת ללדת בדיוק כשהוא נרדם;) יוצאים לבית חולים.

בדרך אני מאחורה על 6, הצירים ממש כואבים.
00:30 הגענו לסנט ג'וזף. פתיחה 3.5. מוודאים שהראש למטה (הוא היה עכוז כמה פעמים...) וב01:00 נכנסים לחדר לידה ומחברים אותי למכשיר מוניטור עוברי.

בחדר לידה נמצאים אני ובעלי, האמא והאבא של התינוק, הדולה והמיילדת ולנטינה. הרבה אנשים, אבל החדר גדול וזה לא מפריע לי.
אני עם צירים ממש כואבים, מרגישה אותם רק בבטן ודנית מוציאה ריבוזו שממש מקל על הכאב ומזכירה לי איך לכוון את הקול למטה ככה שיעזור יותר טוב.

אני ממש מרגישה נתמכת בכל ציר וזה עוזר לי. הצירים כואבים בטירוף ואני שואגת כמו נמרה וקצת מרגישה בג'ונגל... אחרי שעה כזאת (בשעה 02:00) אני שואלת מתי בודקים אותי שוב. הם מסבירים לי שלא בודקים. כשארצה ללדת אלד. אני רוצה וודאות במצב של ההתקדמות אז ביקשתי שכן יבדקו.

ולנטינה בודקת - פתיחה מלאה. אני ממש שמחה. מתחילה ללחוץ עם כל ציר אבל כלום לא קורה. הוא לא יורד. משנים תנוחה. לוחצת. כלום. זה היה שלב הייאוש... התחלתי לבכות וכבר רציתי שיצא כי לא היו לי עוד כוחות.

אחרי שעה כזאת ממש קשה, נשכבתי על הצד והיו ירידות דופק לא טובות. נכנס רופא ואמר לי בטון רגוע שהתינוק חייב לצאת על מנת למנוע מצב של מצוקה עוברית שיכולה לסבך את העניינים.

ברגע הזה בדיוק הרגשתי שהתינוק כבר ממש שם. לחצתי חזק והרגשתי שהוא יוצא. הראש בחוץ. איזו הקלה. האמא שם, הידיים שלה תופסות את התינוק. אני לוחצת עוד לחיצה והכתפיים בחוץ והוא בידיים שלה. אהההההההה איזה אושר!!! ( שעה 03:03).

היא מתיישבת ליידי, מחזיקה אותו עור לעור. חבל הטבור עוד מחובר וככה חיכינו 10 דקות עד שעבר כמעט כל הדם. זה היה רגע כזה מדהים של חיבור ומעבר. אני חיבקתי את האמא והיא אותו. אחרי 10 דק אבא שלו גזר את חבל הטבור, והם ישבו בצד החדר ( שהיה גדול) וגם האבא החזיק אותו ואחכ האמא גם הניקה אותו ( כן זה אפשרי...).

בנתיים נשאלתי אם אני רוצה ללחוץ את השליה או שניתנו לי פיטוצין ואז הם יכולים למשוך אותה החוצה. בחרתי פיטוצין כי כבר לא היה לי כוח להתאמץ. השליה יצאה וולנטינה הראתה לי אותה מכל הכיוונים ( לבקשתי... עניין אותי לראות).

היא בדקה אותי אם יש קרעים וב"ה אין ( במשקל 3.600 אני ממש מופתעת מעצמי!!).
היה שם נורא רגוע. לא בכיתי מהתרגשות. לא הרגשתי צורך להיפרד מהתינוק.

הרגשתי סיפוק אדיר על זה שזכיתי להעביר אליהם משלוח כזה יקר. לאורך כל הדרך הרגשתי אחריות נורא גדולה לשמור עליו. עכשיו כשהוא סוף סוף בבית האמיתי שלו, אני יכולה לחייך את החיוך הכי ענק בעולם ולהאנח אנחת רווחה על זה שהשליחות הזאת שלי הסתיימה. מרגישה הכי שלמה בעולם ושמחה כל כך על איך שהיה.

לראות את אמא ואבא חובקים ילד אחרי שנים של ציפייה. ולא פחות ריגש אותי לראות את אחותו הגדולה, בת 6, מחזיקה אותו בהתרגשות ואהבה שאין לתאר במילים.

שוחררנו הביתה אחרי 18 שעות, גם אני וגם ההורים עם התינוק.

סנט ג'וזף: בחירה מצויינת עבורנו. היה נעים, נקי, כולן כל כך נחמדות ונעימות. כל מה שביקשנו קרה מהר ועם חיוך. הייתה הרגשה שמאוד מקצועיים וכשאני בידיים טובות. ממש ממליצה.

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הטרייה והמרגשת, עשית לדעתי מעשה נהדר ואמיץ בכך שאפשרת לזוג להפוך להיות הורים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

בעלי בן 53 ועבר בדיקת PSA שגרתית בחודש פברואר 2019 במסגרת סקר מנהלים שנתי. נאמר לו שהבדיקה מיועדת לאבחון של מחלת סרטן הערמונית. תוצאות הבדיקה היו שליליות והמחלה נשללה. בשבוע שעבר, ואחרי מספר ביקורים אצל הרופא במסגרת קופת חולים ובדיקות נוספות, אובחן אצל בעלי סרטן הערמונית בשלב מאד מתקדם. הרופא בקופת חולים אמר שכנראה שגו בפענוח הבדיקה מחודש פברואר כי לא יכול להיות בהכל התחיל אחרי, לאור המצב המתקדם של המחלה. רציתי לשמוע את חוות הדעת שלכם בנושא ולהבין מה ניתן לעשות באמצעותכם, מתוך הנחה שיש לכם ניסיון וידע מפסיק לטפל במקרה כזה.

שלום רב,

על פניו נראה כי המקרה בהחלט מצריך בירור רציני ויסודי, אני מניח כי יבצעו כעת שוב בדיקת PSA וניתן יהיה להתרשם מרמתו. כדי להעריך אם אכן הייתה טעות בבדיקת ה -PSA יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולערוך התייעצות עם מומחה רפואי מתאים.
נקודה נוספת שצריך יהיה לבדוק מעבר לשאלה אם אכן הייתה טעות או התרשלות בביצוע או פענוח הבדיקה היא האם אבחון מוקדם בפברואר 2019 היה משנה את תמונת המחלה ומגדיל את משמעותית את הסיכוי להחלמה.
ברור כי בכל מקרה של גידול סרטני רצוי ומומלץ לאבחן את המחלה בשלב מוקדם ככל הניתן ובהתאם גם לרוב גדלות האופציות הטיפוליות וסיכויי ההחלמה. יש עם זאת גידולים אשר קצב גדילתם אינו מהיר ובחלקם הבדל של מספר חודשים במועד האבחנה לא תמיד משקף הבדל משמעותי בסיכויי ההחלמה ובאפשרויות הטיפול. לעניין זה יוכל להתייחס מומחה רפואי מנוסה בתחום האונקולוגיה.

כאמור כדי להעריך את המקרה באופן מסודר יש צורך לקבל את מלוא התיעוד ולהתייעץ עם המומחים הרפואיים המתאימים. אני ממליץ להתחיל בפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית. ככל שתבקשו לקבל מאיתנו הסברים ויעוץ אתם מוזמנים כמובן ליצור עמנו קשר טלפוני.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אחרי הצהריים טובים

ילדה בכיתה ח'. נכנסה לקבל חיסון שגרתי בבית הספר. האחות ,כנראה בטעות, עשתה לה חיסון של כיתה ב' שכלל גם חיסון נגד פוליו - מנת דחף שנותנים בכיתה ב'. בשיחת בירור האחות התנצלה על הטעות וציינה כי שום דבר נורא לא קרה מבחינתה. טעות אנוש. השאלה האם זאת רשלנות רפואית לפי החוק והאם אנחנו יכולים לבוא בטענות לאחות בית הספר, לבית הספר, למשרד החינוך? אציין כי נכון להיום, כמה ימים לאחר החיסון, אין לילדה כל תופעות לוואי ובפניה אל קופת חולים (בטלפון) נאמר לנו שאם הילדה לא מפתחת תגובה כלשהי אין סיבה לפנות לבדיקת רופא או לבית חולים.

מה דעתכם?

שלום רב,

ברור שמתן חיסון שגוי אינו התנהלות סבירה וראויה. יחד עם זאת אם אכן יתברר כי לא נגרם בפועל כל נזק איני משוכנע שהמקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית שכן הפיצוי בתביעות כאלו ניתן לאחר הוכחת ההתרשלות על נזק שנגרם. בהעדר נזק הפיצוי יהיה מאד נמוך. מציע כי תמתינו לוודא כי אין כל נזק ולאחר מכן תערכו יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

חייבת יעוץ משפטי בבקשה תעזרו לי עם זה רשלנות רפואית כי אני חושבת וכל מי ששומע את המקרה חושב שכן.

בעלי נפל בבית מהסולם 8 שלבים קיבל מכה בצלעות וביד צד שמאל.

מיד דיברתי עם רופא משפחה ששלחה אותנו דחוף לחדר מיון.

במיון לאחר בדיקת דם, א.ק.ג. וצילום אמרו לנו שאין שברים ורק לקחת נגד כאבים ושחררו.

חייבת לציין שבעלי חולה סכרת לא מאוזנת מזריק אינסולין חולה לב אחרי 2 צינתורים והתקף לב.

חולה אי ספיקת כליות... עם כל זה אמרו שהכול יעבור הוא קיבל מכה יבשה.

בלילה של אותו יום היה סיוט בבוקר פניתי לקופת חולים נמסר לנו שלבעלי יש שברים בצלעות וביד עשו ישר גבס ליד ולצלעות שבורות רק כדורים במינון גבוה.

תגידו לי בבקשה מה עלי לעשות?

תודה מראש

שלום רב,

בהחלט יתכן שהיה מקום לאבחן עוד בביקור הראשון במיון את השברים אולם איני בטוח שהמקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית ואסביר מדוע. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית ולקבל פיצוי ממשי יש צורך להוכיח מעבר להתרשלות גם נזק שנגרם בשל אותה התרשלות. מבלי להקל ראש בסבל שנגרם לבעלך עד שאובחן איני בטוח שהיקף נזק כזה יצדיק כלכלית ניהול תביעת רשלנות רפואית על כל ההוצאות הכרוכות בה.
אמליץ לפיכך על פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

תודה על התשובה עורך דין סולר. אני אשמח להבין למה אתה חושב שלא נכון כלכלית או שאין הצדקה כלכלית להגיש תביעה על רשלנות רפואית במקרה כזה... צריך שמישהו ימות בשביל שיהיה "מספק נזק"? איך זה יכול להיות?

שלום רב,

לא צריך שמישהו ימות חלילה אולם הפיצוי ניתן לא על עצם ההתרשלות אלא על הנזק שנגרם וכאמור אם לא מדובר בנזק קבוע הרי שהיקף הפיצוי שסביר שיפסק לא יהיה גבוה ומצד שני הגשת התביעה כרוכה בעלויות לא מבוטלות ובפרט עלויות חוות הדעת הרפואיות שחובה לצרף לתביעה. כדי להעריך אם יש כדאיות כלכלית לתביעה יש צורך ביותר פרטים שכדאי שתמסרו לעורך דין בפגישת יעוץ מסודרת.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אשמח לעזרה!

אישתי היית בהריון בסיכון, והיית מטופלת במסגרת מעקב הריון באופן פרטי אצל רופא בהדסה עין כרם, מי שמכיר כל העבודה מולו עוברת דרך השר"פ של הבית חולים.

בקיצור הרופא הזה הציע לאישתי בגלל העבר הרפואי שלה(סכרת הריון ושתי קיסרי) לעשות ניתוח קיסרי ברפואה שחורה.

באופן מיקרי, יום אחר כך התפרסמה עליו כתבה בעיתון בגלל שהוא עובד ברפואה שחורה (זאת אומרת כדי להיות מטופל על ידו, ושיהיה מהיר וזול אתה משלם לו בשחור בזמן שהוא עובד ברפואה הציבורית) הרופא התפטר מיד, ונלקח לו הרישיון.

הרופא דיבר עם אישתי, ואמר לה שתישאר בתאריך שהוא קבע לה לניתוח כי הצוות שנשאר מצוין.

התקשרו לאישתי מהשרפ ואמרו לה שכל מי שהיה מטופל אצלו עובר לטיפול לרופא מומחה לסוכרת אחר.

הגענו לתור עם הרופא השני, שאמר לנו שאין לו איך לטפל בנו כי הוא לא מבין בסכרת ואמר ללכת לרופא בקופת חולים.

ואז, מיוזמתו הוא התחיל להתעניין במה שקרה עם הרופא הראשון, וגם הציע שהוא יכול לנתח אם היא מעוניינת(אין סיבה אם הרופא הראשון אמר לה להישאר כי הצוות שם מקצועי, ואז זה גם בחינם).

הביקור אצל הרופא עלה 1300 שח, ולדעתנו לא קיבלנו טיפול ראוי. הרופא טוען שאישתי באה להתייעץ איתו לגבי ניתוח לכן מגיע לו את הכסף.

מה הייתם עושים? לתבוע את הרופא קצת קשה להוכיח משהו.

לתבוע את השר"פ כי הפנו אותנו לא נכון?
תודה לכולם!

שלום רב,

איני בטוח שהמקרה יתאים לתביעה בבית משפט, ניתן אולי לשקול לפנות להנהלת השר"פ במכתב דרישה המנוסח על ידי עורך דין.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אז אתחיל מההתחלה, הריון תאומים שזה היה שוק בפני עצמו. סביבות שבוע 9 מרגישה חולה ממש חום וכל התופעות האפשריות הרופא מפנה אותי לבדיקת CMV שמתגלה כחיובית.

הדבקה ראשונה סביב שבוע 9 הולכת לרופא כמובן דבר ראשון אומרים ישר הפלה ושחבל לסחוב את ההריון כי רוב הסיכויים שהעוברים יצאו פגועים בהדבקה ראשונית בשבוע כזה, בעלי ואני כמובן שאמרנו שאין סיכוי ומה האופציות אם לא רוצים לעשות הפסקה.

הבנו שאנחנו עומדים לצאת למסע מלא חרדות ודאגות ושישאין ספור בדיקות שצריך לעבור ואותי הכי הפחיד שנצטרך להגיע להחלטה על הפסקת הריון בשבוע מתקדם, התחלנו בבדיקות השיגרתיות הכל היה תקין, עד שבוע 25 ששם ראו ממצאים אצל אחת העובריות וכמובן המליצו על הפחתה של אחת מהן - בדיקת מי שפיר לא יכלתי לעשות לצערי בהריון כי הייתי עם צירים ופתיחה משבוע 24 - וזה גם היה קשה כי לא היתה ודאות לא ויתרנו והמשכנו ללכת לעוד מומחים לקבל חוות דעת נוספת.

התחלנו מעקב הריון באיכילוב ועברנו אחכ לתל השומר ששם פגשנו באמת מלאכים פרופ ינון, פרופ וייס, דר כסיף וצוות שלם שהיו פשוט רגישים אלינו ברמות ועשו הכל בצורה אנושית.

עברנו מליון ואחת בדיקות וכמובן סקירת מערכות מכוונות שבכל בדיקה לפחות כמה פרופסורים ורופאים , MRI אחרי כל הבדיקות שבמהלכן יצאו תקינות אצל אחת ואצל השניה לא.

אחרי פגישה ומעקב צמוד של פרופ אמיר המלאך הזה החלטנו לעשות הפחתה של אחת מהן בעקבות ממצאים קשים שהיו במוח זה היה בשבוע מאוד מתקדם שבוע 32 קשה מאד. החלטה נוראית. האמנו עד הדקה האחרונה שהכל יסתדר.

אבל אני רוצה להתמקד בטוב בהריון הזה ואולי להצליח לתת תקווה למישהי פה, למרות ההדבקה הראשונית בשבוע הכי מסוכן (שבוע 9) והרבה תמיכה שקיבלתי, ילדתי לפני שבועיים בת מדהימה בריאה ב״ה, לצערי נדבקה אך כל הבדיקות במהלך ההריון יצאו תקינות וגם אחרי ב״ה הכל יצא תקין.

אז יש סיכונים בהריון מפני CMV לכל אישה ולצערי נפלתי בסטטיסטיקה הלא טובה עם אחת העובריות שלי אבל יש גם לא מעט סיכויים לתינוק בריא.

שולחת לכל מי שבאמצע המסע הקשה הזה מלא כוחות ומאחלת לכולן הריון תקין וכמובן לצאת בידיים מלאות ובריאות.

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית הלא פשוטה שעברתם,
אין לי ספק כי כל אחת מהקוראות והקוראים ימצאו עניין וחיזוק בדברים שכתבת אשר יוצאים מן הלב.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

אני ובעלי מחפשים מומחה רפואי בתחום הגנטיקה שיתן חוות דעת על המקרה של הילד שלנו (בן 3) שסובל מבעיה גנטית, בשביל שנוכל לדעת האם אנחנו יכולים להגיש תביעת רשלנות רפואית. הבנתי שאתם מכירים את המומחים הכי טובים ואשמח לקבל המלצה / שם וטלפון / של מומחה רפואי בתחום הגנטי.
תודה מראש על העזרה, סנדרה.

סנדרה שלום,

אשמח לסייע לכם אולם כדאי לקבל מעט יותר פרטים במה מדובר כדי להתאים את המומחה הרלבנטי ביותר. אתם מוזמנים לפנות אלי טלפונית ואנסה לסייע.
בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
072-3340001 או שלחו דרך טופס 'צור קשר' באתר את הטלפון בו ניתן ליצור עמכם קשר.

תיאור קצר של המקרה ובסופו שאלה/ות:

נקבע לי תור לטיפול שורש (טיפול בכמה שלבים) כשבאתי להמשך הטיפול לאחר טיפול השורש עצמו התברר שנעשה טיפול שורש על השן הלא נכונה!

מפה לשם, בוצעה סתימה על השן השגויה ונקבעו תורים חדשים לטיפול שורש וההמשך שלו כמובן ללא תוספת עלות.

שורה תחתונה ככל שאני מבין - לא נגרם נזק לשן אבל כן בוצעו טיפולים שלא לצורך וכמובן חוזרים אחורה שני טיפולים, בעיקר בזבזו לי זמן יקר. אה, הטיפול בוצע דרך קופת חולים (בהנחה מטורפת כי יש לי כרטיס פלטינום).

השאלה/ות: אני מבין שיש לי פה קייס אבל רוצה לדעת אם משתלם לי להתחיל בהרפתקה הזאת של תביעת רשלנות רפואית כי הבנתי שזה לוקח המון זמן.

במילים אחרות - מה תביעה יכולה להשיג לי ובמה זה כרוך (זמן והשקעה כספית)? האם יש לכם ניסיון בתביעות על נזקים שנגרמו בזמן טיפול שיניים או כמו במקרה שלי, טיפול שיניים מיותר ושגוי?

שלום,

אני סבור כי המקרה יכול להתאים לפניה אל קופת החולים במכתב דרישה לפיצוי במקום תביעת רשלנות רפואית שתוגש לבית משפט. כדי להגיש תביעה לבית משפט תצטרך לצרף חוות דעת רפואית (למרות שהמקרה ברור) ועלות חוות דעת הינה אלפי ש"ח. בגלל שהנזק אינו רב אולם המקרה יחסית ברור ניתן לנסות לקבל פיצוי באמצעות מכתב דרישה מעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים

אני אישה נשואה בת 24 וחצי. לאורך כל ההריון הייתי עם שליית פתח מלאה, עד אשר בשבוע 35 אבחנו נעיצות. נגמר בהקדמה של הניתוח הקיסרי משבוע 37 לשבוע 36. עברתי ניתוח ארוך מאוד ומורכב, או כמו שאמר המנתח "ניתוח קיסרי הכי לא שגרתי שיש" שכולל הליך משמר במסגרתו מכניסים צנתרים עם בלוניות בקצה דרך המפשעות, לאחר הוצאת היילוד מנפחים את הבלוניות על מנת להפחית את אספקת הדם לרחם. נאמר לי שזה מפחית מאוד את הסיכון לדימום מסיבי ולכריתת רחם... בפועל, אחרי התאוששות אמרו לי שהיו בעיות בניתוח ויכול להיות שנגרם לרחם שלי נזק בלתי הפיך ולא אוכל להביא עוד ילדים לעולם בדרך טבעית, בשל הפגיעה ברחם.

רציתי לדעת האם לדעתכם יכול להיות שהנזק נגרם בגלל רשלנות רפואית, למרות שהרופא הסביר שבכל ניתוח יכולים להיות סיבוכים. אף אחד לא אמר לי שהניתוח כל כך מסוכן, שיכול להיות שלא אוכל להביא עוד ילדים בעקבותיו.

האם לעורכי הדין שלכם יש ניסיון קודם במקרים דומים ואם כן, כיצד בוחנים מקרה כזה ואיך מחליטים מי אשם בנזק הקשה שנגרם לי (אני עדיין לא מעכלת).

נופר שלום,

אני סבור כי המקרה בהחלט מצדיק בירור רציני ויסודי כדי להעריך האם במקרה זה נעשו כל הפעולות הנכונות על מנת לשמר את הרחם ואת היכולת להרות בעתיד.
אכן בכל ניתוח יתכנו סיבוכים ולא כל תוצאה לא טובה בהכרח מלמדת על התרשלות בטיפול אולם במקרה זה דווקא העובדה שהרופאים ידעו על השליה הנעוצה מראש מעוררת סימני שאלה.

כדי לברר את המקרה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה. אני ממליץ כי בשלב ראשון תפני להתייעצות עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית. משרדנו טיפל בתביעות רשלנות רבות בתחום המיילדות והגניקולוגיה ובפרט בנושא של שליה נעוצה.
את מוזמנת לפנות אלינו לקבל יעוץ.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אני רוצה לברר אתכם שהרופא שלי לא עושה טעות ומתרשל בהמלצות שנתן לי.

אחרי סוג של רעלת הריון 1 שהתבטאה בלחצי דם גבוהים מאוד (ויילוד דחוף בשבוע מוקדם).

כעת בהריון 2, שבוע 14.

הייתי אמורה להתחיל לקחת מיקרופירין אבל אני פשוט חוששת שזה יכול לגרום נזק לעובר גם אם ההשלכות לא יהיו כל כך ברורות לעין. וגם נזק בשבילי.

המינון שהומלץ לי על ידי הרופא המטפל הוא 150 מ״ג עד שבוע 36.

זה מוזר לי ואני לא רוצה להתעורר מאוחר, אחרי שיגרמו נזקים לעובר.

במידע על התרופה כתוב במפורש, בין היתר:

1. אין להשתמש בשלושת חודשי ההריון האחרונים.

2. יש להשתמש בטבליה אחת ליום - 75 מ״ג - ואין לעבור על המנה המומלצת! (מודגש).

האם יכול להיות שהרופא נוהג ברשלנות כאשר הוא ממליץ בניגוד למה שכתוב בעלון השימוש של התרופה?

שלום רב,

צר לי אך הפורום אינו מיועד להתייעצויות רפואיות. ככל שאת אינך בטוחה בטיפול שניתן לך יש לפנות לקבלת חוות דעת שניה מרופא אחר.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אני אובחנתי בבדיקות מיוחדות אצל רופא פרטי שהפגישות איתו נורא יקרות בתת פעילות בבלוטת התריס.

בארץ הנורמה אינה תקינה לכן אני נחשבת בקופת חולים כגבולית ולא מאפשרים לי טיפול קבוע של כדורים בבעיה הנל.

הרופא הפרטי טוען שאני חייבת לקחת כל יום כדור והוא רשם לי מרשמים.

הוא מודע לכך שהטיפול עוזר לי מאוד ומודע לכך שמי שסובל מתת פעילות חייב כדורים כל החיים.

מאחר ואני גם חולה במחלה שקופה שעדיין לא מוכרת על ידי ביטוח לאומי ולא מאפשרת לי לתפקד אין לי יכולת ולהתפרנס בכבוד אני לא יכולה להפגש עם הרופא הפרטי יותר מאחר וכל מפגש איתו עולה כ700 שח והוא מחזיק אותי כשבוייה ולא נותן לי את המרשמים כל עוד אני לא מגיעה לפגישות.

הוא יודע שהם עוזרים לי אבל משתמש בזה כדי להוציא ממני כסף גם ככה הכדורים עולים 300 שח וזה כבד עליי.

הפגישה הראשונה איתו עלתה 2900 שח ועוד כמה פגישות שנאלצתי ללכת כדי לקבל את המרשם הנל כל אחת 700 שקל.

הוא יודע שמצבי לא מאפשר לי לבוא. הוא עשה לי הנחה של כמה מפגשים ב-500 אז הכל מסתכם ב-800 שח כל פעם.

האם יש לי עילה לתבוע אותו על ההתנהלות שלו? הוא טוען שאני חייבת להיות תחת מעקב ועדיין, כשאני באה הוא לא עושה לי שום בדיקות רק מדבר על כך שאני חייבת להמשיך את הטיפול שלי כפי שהוא ממליץ.

אני עושה כך אז מה הטעם להגיע אם אין בדיקות נוספות והמלצה רפואית גורפת שמי שסובל מתת פעילות חייב טיפול בכדורים לכל החיים...

האם יש לאפשרות לתבוע את הרופא במקרה כזה? המרשמים האלה הם התרופה היחידה עבורי כרגע לרוע המזל...

שלום רב,

ראשית אני מניח כי הרופא הפרטי שאצלו את מטופלת אינו היחידי עמו ניתן להתייעץ במסגרת פרטית בנושא תת פעילות של בלוטת התריס ולכן ניתן אולי לשקול זאת.
איני מכיר עילת תביעה דוגמת הטענה שהעלת בפנייתך, הרופא יוכל תמיד לטעון ויהיה קשה להפריך זאת שהוא על מנת לטפל בך באופן ראוי צריך לבצע ביקורות ולבדוק אותך ומאחר ומדובר בטיפול פרטי זכותו לתמחר את הבדיקות והטיפול לפי ראות עיניו.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

כשכל אמא מתכוננת ללידה הראשונה שלה אז הסביבה והחברות מכינים אותה לכך שחייה עומדים להשתנות. מכינים אותה שתחווה אושר גדול לצד מחסור בשעות שינה, חוסר ספונטניות והתעסקות אינסופית בפיפי וקקי- הייתי קונה את זה עכשיו בלי לחשוב פעמיים.

יש הורים שבכלל דוגלים בגישה שהם צריכים להמשיך בחייהם כרגיל כי הילד מצטרף לחייהם ולא הם מצטרפים לחייו, כך שהם ימשיכו לצאת ולבלות והילד יצטרך להתאים את עצמו לשגרת חייהם- אלה ההורים המזליסטים שאני מקווה שהמזל הזה יהיה גם מנת חלקי בילד הבא.

אף אחד וגם שום דבר לא מכין או יכול להכין אותך, ללידה מוקדמת ולהשלכות שלה עליך פיזית ונפשית, על התינוק וההתפתחות שלו, על הזוגיות ועל החיים שלך באופן כללי.

אתן לכם נגיעה ממש על קצה המזלג, של מה זה היה עבורי להפוך לאמא לראשונה לפג גיבור.

קודם כל, זה להילחם על הזכות להיות אמא. כמעט שנתיים של ניסיונות להרות שכוללים מאות דקירות, בתי חולים, הורמונים, מצבי רוח משתנים, ups and downs, ענן של אי ודאות ובעיקר המון תקוות ואכזבות עד ההריון המיוחל.

שזה סוף סוף נקלט, זה היה להסתיר את ההריון מהסביבה עד לחודש החמישי בערך, מפחד שלא יצליח או מעין הרע חלילה שיגרום למשהו להשתבש בדרך, ובו זמנית להתפלל בלב שהכל יהיה בסדר.

זה לקרוא איך העובר מתפתח ברחם בכל שבוע ומה הוא אמור כבר לעשות או לשמוע, כמה אמור לשקול ואיך אמור להראות. זה לצלם את הבטן גדלה אחת לשבוע. זה לדבר אליו ולשיר לו ולהשמיע לו שירים שינעימו את זמנו ברחם.

זה להתחיל להתעניין ולקרוא על רשימת הדברים שצריך לקנות לילד או במה צריך להצטייד מחברים/משפחה ולהכין רשימה שמותאמת לכם... הספקתי רק להכין אותה כי מי מדבר בכלל על להספיק לקנות כשאת יולדת בהפתעה לפני הזמן ...

זה לקרוא על "אפס הפרדה" שמבוססת מחקרית, עד כמה זה חשוב לעשות השהייה של חיתוך חבל התבור לאחר הלידה, עד כמה זה חשוב לעשות עור לעור כבר בחדר הלידה וגם בזמן ההתאוששות, הן לילוד והן להחלמה מהירה יותר של האם מהלידה, ולהפחתת הסיכון לדכאון אחרי לידה. לקרוא עד כמה עור לעור והנקה כבר בחדר הלידה עוזרים לחיבור הראשוני עם התינוק ולביסוס ההנקה לאחר מכן. זה להתחיל לברר באיזה בתי חולים זה מקובל ולקבוע סיורים בשני בתי חולים שאת שוקלת ללדת בהם, כדי לבדוק ולהשוות באיזה מהם מחלקת אפס ההפרדה יותר טובה והצוות יותר תומך בעניין ופחות מערים קשיים. זה לקבוע קורס הכנה ללידה לשבוע 32 באותו בית חולים שהחלטת שתלדי בו כי ההמלצות על מחלקת אפס ההפרדה שם היו הכי טובות.

זה להתקשר לקורס הכנת הלידה ולבקש לבטל אותו ואז כמענה על השאלה "מדוע?" של הפקידה את עונה שאת כבר לא צריכה אותו כי ילדת לפני חודש...

זה לפנטז על לידה טבעית בלי זירוזים או אפידורל ומינימום התערבות במהלך הלידה. זה לא לקחת בחשבון בכלל שבלידות יש אפשרויות נוספות של קיסרי... או קיסרי חירום... או קיסרי בהול.. מי העלה זאת על הדעת בכלל? ולמה שזה יקרה לי? אצלי - שתמיד הכל מתוכנן לפרטי פרטים....

זה לאבד את התמימות ביום בהיר אחד, שעל פניו נראה כמו כל יום שגרתי. זה להבין שאין שליטה בחיים על שום דבר ואי אפשר לתכנן כל דבר ולא תמיד הכל יוצא כמו שאנחנו רוצים או חולמים. זה לא להצליח להכיל ולהפנים את הפער העצום בין המציאות האכזרית לפנטזיות ולחלומות שהיו לי עבור ההריון והלידה הזו ובכלל לחיים שלי כאמא טרייה. הפער הזה לא נתפס בעיני עד היום...

ב 14.11.2017 (שבוע 28) התעוררתי עם דימום קל והחלטתי לגשת למוקד נשים לבדיקה, כעבור 4 שעות שבהן המתנתי בין הבדיקות השונות פינו אותי בבהילות באמבולנס למיון נשים עקב צירים, קיצור צוואר רחם ופתיחה. בדיעבד הבנתי שהיו לי צירים כבר משבועות מוקדמים מאד של ההריון (מחודש שלישי או רביעי) כי הרגשתי "בטן קשה" אך רופא הנשים שלי לא ייחס לזה חשיבות... במיון ישר חיברו אותי לעירויים והתחילו לתת סטרואידים ומגנזיום ואטוסיבן לווריד בניסיון לעצור את הצירים וזריקה אחת להבשלת ריאות של העובר (את השנייה שהייתי אמורה לקבל 24 שעות אחרי לא הספקתי לקבל לצערי). גם החתימו אותי מיד על טפסים לאישור של ניתוח קיסרי וזימנו רופא מהפגייה שיסביר לי מה המשמעויות אם אני אלד בזמן הקרוב ושיעבירו את התינוק ישירות לפגייה. שמעתי אותו מדבר, אבל לא הקשבתי, לא האמנתי שזה יקרה... רותקתי למיטה מנוטרת עם מוניטור ואסרו עלי לזוז. כמה שעות לאחר מכן ירדו לי המים. ועדיין הרופאה ניסתה לשדר לי אופטימיות ולהגיד שעדיין ניתן לסחוב את ההריון עוד כמה ימים או שבועות ושמי השפיר מתחדשים עם הזמן. אני בכלל לא קולטת את המצב ואת האפשרות שבאמת עוד כמה שעות ההריון שלי עלול להסתיים... אני בכלל לא קולטת שאני אמורה להישאר באשפוז בבית חולים עד הלידה, מתי שהיא לא תקרה. אני רק רוצה שהצירים יפסקו ולהשתחרר הביתה. מספר שעות אחרי ירידת המים (ובסה"כ 17 שעות מהרגע שאשפזו אותי) ביקשתי רשות לקום לשירותים ולהסתובב קצת בחדר כדי להזיז את השרירים הכואבים. הרופא התורן אישר לי מבלי לבדוק פתיחה. קמתי לשירותים, התפנתי וחזרתי לחדר. עשיתי כמה צעדים בחדר והופ הרגשתי משהו יוצא ממני. מסתבר שנשמט ממני חבל התבור... מצב נדיר ומסכן חיים לעובר שגם ככה היה במצג עכוז. תוך שניות, החדר התמלא בהמון אנשי צוות והטיסו אותי לקיסרי בהול כשהרופא שוכב עלי עם גופו ומנסה עם ידו למנוע מהעובר לצאת החוצה. אני חסרת אונים, בהלם של חיי, מבוהלת ומפוחדת, רועדת בכל הגוף ולא מפסיקה לבכות. 3 שעות לאחר מכן התעוררתי לבד בחדר התאוששות קר ומנוכר בלי משפחה מסביב ובלי לדעת מה קורה לילד. הפרדה טוטלית. ההפך הגמור מאפס הפרדה שחלמתי עליו. שלא לדבר כבר על עור לעור והנקה בחדר הלידה (זה כבר ממש מותרות)...

זה להתקשות לספר לעצמי ולאחרים ש"ילדתי" כי לא הרגשתי בכלל שילדתי. לא הייתי בלידה. לא הייתי שותפה לה בשום צורה. עברתי ניתוח שנכפה עליי, ניתוח שלא היה בכלל באפשרויות שלי כשחשבתי על הלידה. העובר נמשך ממני החוצה על ידי המנתחים. הוצא ממני בטרם עת, לא בשל כשהסיכויים לרעתו ונקודת הפתיחה שהענקתי לו לחיים היא רחוקה מלהיות אופטימלית. עכשיו הוא שוכב בגפו באינקובטור, צריך להלחם על חייו. עוד רגשות אשם שמתווספות לסל רגשות האשמה שכל אמא באשר היא, מקבלת בהפכה לאמא.

זה לשנוא את הצלקת (הארוכה והמכוערת להחריד) שנשארה לך על הבטן ולהתקשות בכלל להסתכל ולגעת בה במשך חודשים ארוכים.

זה לפגוש את התינוק הפיצפון שלך בפגייה, 12 שעות לאחר הניתוח כשהוא שוכב באינקובטור שנראה עליו ענקי, חסר ישע, מחובר למיליון חוטים, עם עירויים בידיים וברגליים, משקפי חמצן ואני לא יכולה לנשום אותו, או להחזיק, לנחם, לחבק, ללטף. אני אומרת תינוק, אבל הוא דומה יותר לעובר עם עור דקיק ושקוף שרואים דרכו את כל הנימים וכל גופו בגודל כף ידי והזרועות בגודל האצבע שלי ...ככה נראה עובר ששוקל קילו וקצת שהם בעצם רק עור ועצמות. ככה זה כשעובר יוצא בטרם עת מהרחם בתחילת חודש שביעי... בזמן שהוא עוד אמור להישאר בבטן, לגדול ולשלש את משקל גופו.

זה אומר לא לישון כל הלילה מהכאבים הפיזיים של הקיסרי, שאליהם מתווסף הכאב הקשה מנשוא של ההפרדה מהתינוק שלך ומהפחד מהלא נודע והחוסר וודאות. זה לדעת איך החיים שלו התחילו ולא לדעת איך הסיפור הזה יסתיים. זה כל הזמן לקוות שהסוף שלכם יהיה סוף טוב. זה להתפלל שתיפלו בצד הטוב של הסטטיסטיקה. זה לא לישון במשך שנתיים למען האמת, מרגע הלידה ועד היום. זה לקבל את העובדה שהתינוק שלך מתקשה להירדם ולישון גם ביום וגם בלילה. מתעורר בין 3 פעמים בלילה טוב ל 10 פעמים בלילה רע מיום שחרורו הביתה... זה לנסות בכל כוחי להיות סבלנית ומכילה כשלא ישנת כבר שנתיים לילה אחד רצוף ולאכל את עצמך מרגשות אשם כשאת מאבדת את הסבלנות בפעם החמישית כשהוא מתעורר ומסרב לחזור לישון.

זה לשמוע בבוקר של יום למחרת הניתוח, את האחות שצועקת לנו לקחת את התינוקות שלנו מהתינוקייה להנקה. זה לבכות מחוסר הרגישות של האחות הזאת, שאפילו לא טרחה לבדוק שבאותו חדר שוכבת יולדת עם תינוק בפגייה. הלוואי ויכולתי לקחת את שלי ולהניק אותו ושהוא יהיה צמוד אליי בכל השהות בבית חולים כמו שחלמתי ושנשתחרר ביחד עוד כמה ימים הביתה כמו שאר הבנות במחלקה בשמחה ובששון. במקום זאת, הלכתי להדרכה להנקה שהתקיימה ב11 בבוקר וישבתי שם עם אמהות שאוחזות בתינוקות שלהן ומדריכים אותן איך לחבר את התינוק לשד. זה להרגיש אכולת קנאה. לא להבין למה זה קרה לך? זה לבקש מהמדריכה שבתום ההדרכה תשב איתך פרטנית ותדריך אותך איך לסחוט קולסטרום ולהתחיל לשאוב חלב עבור הפג שלך. זה להתחיל לסחוט ולשאוב יום למחרת הניתוח אפילו שכואב לך ולהמשיך גם כשהפטמה כבר סדוקה ומדממת.

זה להכניס את עצמך למצב של אוטומט. להדחיק רגשות וכאבים. לחשוב רק על טובתו של הקטן שלך שזקוק לך. זה להיכנס לשגרת שאיבות מתישה של כל שלוש שעות בחדר השאיבות במחלקה או בפגייה. זה להלחם על כל טיפה כי את יודעת כמה כל טיפה של חלב אם זה זהב עבור הפג שלך שאין לו מערכת חיסונית.

זה להשתחרר לאחר 5 ימים ממחלקת יולדות בידיים ריקות כשאת יודעת שאת צריכה להשאיר את הילד שלך לבד בפגייה בלי אמא שלו. ילד שהוא בעצם עדיין עובר שכל מה שהוא צריך זה את החום וההגנה של אמא שלו. זה קורע אותך לגזרים... הרגשה שלא ניתן לתאר במילים. שאני לא מאחלת לאף אחד להרגיש.

זה לחכות 6 ימים מהיום שנולד עד שיאשרו לך להחזיק אותו לשעה ולהיות הכי מאושרת בעולם. זה לחזור למחרת בבוקר ולגלות שבלילה חלה החמרה במצבו ושהרופאים לא יודעים מה יש לו- זה להיות הכי לא מאושרת שהיית בחיים שלך. זה להבין שהפגייה זה רכבת הרים מטורפת של רגשות וכל יום עומד בפני עצמו ולא מעיד על היום שיבוא למחרת. זה לאזן כל הזמן בין האופטימיות למציאות ולנסות לשמור על תקווה ואמונה בפג שלך ובאותו הנשימה לא לתלות תקוות גדולות מדי כי זה יכול להיגמר כל רגע. הרופאים יודעים שהוא חטף זיהום בדם ולא יודעים בדיוק איזה. נותנים לו טיפול אנטיביוטי כללי במשך כמה ימים עד שמגלים בדיוק באיזה חיידק מדובר ועד שמתחילים לטפל בו ספציפית. זה להמשיך לשאוב כל שלוש שעות למרות שהכניסו אותו לצום של שבוע בגלל הזיהום בדם. זה לשאוב עבור המקפיא רק כדי לשמר את תפוקת החלב ליום שבו הוא ישוב בתקווה לקבל אותו. זה להאשים את עצמך שאולי הוא חטף את הזיהום דרך העור ממך בזמן שהחזקת אותו בקנגרו.

זה לרוץ כל בוקר לפגייה עם צידנית עם כוסות חלב האם ששאבת לו מהערב ועד הבוקר למחרת.

זה לרוץ אחרי הרופאים של הפגייה במסדרונות הפגייה כדי לדלות מהם פיסות מידע על מצבו וההתקדמות שלו.

זה לראות איך פותחים לו בנוכחותי עירוי בווריד (אחד מבין עשרות שפתחו לו כשלא הייתי בסביבה) ולשמוע אותו זועק, בצרחות חלושות, עם מעט הכוחות שנותרו בו, במשך דקות ארוכות שמרגישות כמו נצח, ולעמוד בצד ולבכות ולהרגיש חסרת אונים שאת לא יכולה לעשות כלום כדי להציל אותו מהעינוי הזה.

זה להגיע בוקר אחד ולגלות שגילחו לו בלילה צד אחד בראש ופתחו לו עירוי בווריד בראש, מה שגרם לווריד להתנפח כי לא הכניסו אותו טוב והאחיות לא שמו לב. זה לרוץ לדבר עם הרופא שיבוא לבדוק וייתן הנחיה לאחיות להוציא לו את זה.

זה לשבת שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, מול האינקובטור שלו, על כיסא מברזל שלא מותאם בכלל לישיבה ממושכת ועל אחת כמה וכמה לא מתאים לאישה עם תפרים בבטן אחרי קיסרי בהול שמחזיקה את הפג שלה בקנגרו במשך שעה וחצי-שעתיים כמה פעמים ביום. זה להתנתק מהכאבים הפיזיים שלך אחרי הניתוח שרק מחמירים בישיבה הממושכת הזו, על כיסא העינויים הזה, ופשוט לפעול על אוטומט.

זה להעביר את "חופשת הלידה" בבתי חולים. זה לחכות בציפייה ליום השחרור ולייחל לו ובאותו העת לפחד מהשחרור הביתה כי הוא כבר לא יהיה מחובר למוניטור שמנתר את הנשימות שלו ואת ריכוז החמצן בדם ואת הדופק שלו, ואז איך אני אוכל לדעת אם הוא במצוקה חלילה?! כבר לא נהיה עטופים בטיפול של האחיות והרופאים 24/7. גם אחרי שחרורו הביתה, זה להמשיך לנסוע איתו לעשרות בדיקות ומעקבים של עיניים, שמיעה, התפתחות הילד, אורולוגיה, גסטרו, ריפוי בעיסוק, קלינאית, הפרעות אכילה, טיפול רגשי ולקינוח עוד 15 חיסוני RSV בנוסף לתוכנית החיסונים הרגילה של טיפת חלב. חיסונים כואבים ושורפים במיוחד שרק לשמוע את הצרחות שלו אחריהן היו גומרות אותי. זה מעקבים שלא נגמרים עד היום. זה להלחם במערכת, להלחם על הזכויות של הילד שלך, ביורוקרטיה בלי סוף, ומאות טלפונים לקבלת אישורים לטופסי 17 כולל כתיבת ערעורים על בקשות שנדחו.

זה לקנות סל קל ועגלה רק בסופ"ש שלפני יום השחרור.

זה להיות אובססיביים להיגיינה וניקיון כדי להגן עליו מפני זיהומים. זה לרחוץ את הידיים שלך עשרות פעמים ביום עם חומר חיטוי של הבית חולים (גם בתקופה של הפגייה וגם אחרי השחרור הביתה) במשך עוד חודשים ארוכים עד לרמה שכל הידיים שלך פצעים מדממים שייקח להם עוד חצי שנה להתרפא בעזרת קרמים טיפוליים.

זה לא לקבל אורחים אחרי הלידה בבית מחשש לזיהומים ומחלות. זה לא לחגוג את לידתו, לא לעשות מסיבת ברית, זה לא לקבל עזרה מאמא שלך ואחותך. זה לעשות הכלללל לבד על אדים של שינה עד שאת מרגישה שעוד רגע את קורסת. זה בעיקר להיות הרבה לבדדדד עם יצור קטן שזקוק לך ואת כל מה שיש לו והוא כל מה שיש לך באותם רגעים ואת מכריחה את עצמך לתפקד רק למענו.

זה להתנתק מהמשפחה והחברים כי אף אחד לא יכול להבין מה שעבר ועובר עליכם. קשה להסביר וגם למי יש זמן וסבלנות בכלל להתחיל להסביר? כשהשאלה הראשונה שלהם זה: "למה זה קרה?" כאילו שאני לא שואלת את זה את עצמי עד היום...והערה השנייה שלהם זה: "אבל עכשיו הוא בסדר, לא?" כאילו שברגע שמשתחררים הביתה אז את מקבלת תינוק רגיל והחיים שלך ממשיכים כרגיל וכאילו שאת יכולה לנבא עתידות ויכולה לדעת אם בעתיד הוא יהיה בסדר... אוטיזם ושיתוק מוחין חלילה מגלים רק לקראת גיל שנה ולאחריו אז איך אני יכולה לדעת עכשיו ש"הכל כבר בסדר"?????

זה לגלות יומיים אחרי שהוא משתחרר הביתה שהילד פולט ומקיא 90% ממה שאוכל וכל האכלה שלו של 50 סיסי מבקבוק נמשכת שעה וחצי ובמהלך האכילה הוא משתנק ונחנק. זה להבין מהר מאד שהילד סובל מריפלוקס חמור כך שהאוכל שהוא אוכל עולה לו בגרון באופן תמידי. לא משנה אם הוא במצב שוכב או במאונך על הידיים. הילד סובל מצרבות ומכוויות בוושט בגלל זה ונמצא בחוסר מנוחה תמידי. הוא לא מצליח לישון יותר מ 20 דקות במהלך היום וכל הרדמה שלו נמשכת שעה לפחות. זה לתת לתינוק ששוקל פחות מ 2.5 קילו, תרופה שכוללת אלכוהול שרושמים למבוגרים נגד צרבות, 3 פעמים ביום, במשך חודש וחצי. זה להאכיל במשך שעה וחצי עם הפסקות לגרבסים תקועים כל האכלה, 8 פעמים ביום ובלילה, כשבין לבין המשכתי לשאוב 4 פעמים ביום במשך חצי שעה כל שאיבה, כדי להמשיך לתת לו חלב אם ולשמר את תפוקת החלב. כל זה הותיר לי אולי 3 שעות במצטבר לישון בלילה, כשגם ב 3 שעות האלה ישנתי בכוננות כי הוא היה נחנק מהאוכל שעלה לו בגרון והייתי צריכה לזנק מהמיטה ולהרים אותו מהר. גם כשהוא כבר ישן זה היה לבדוק כל הזמן אם הוא נושם.

זה לחכות חודש אחרי השחרור עד שיגיע לקרוב ל 3 קילו כדי להתחיל בניסיונות להניק אותו כי שגרת השאיבות והאכלתו האיטית והמתישה מבקבוק ואז גם לעשות לבקבוקים שטיפה וסטריליזציה פשוט הייתה גומרת אותי פשוטו כמשמעו. זה להבין מיועצת הנקה שהיניקה שלו חלשה ולא יעילה ולהביא משקל הביתה ולשקול את הילד אחת ליומיים כדי לבדוק אם מה שהוא מצליח לינוק מספיק כדי שהוא יגדל. זה להיות כל הזמן אובססיבית סביב המשקל שלו. זה לאפשר לו לינוק כמה זמן שהוא רוצה וגם לישון על הציצי (למרות ההערות של הסביבה והמשפחה) גם אם זה אומר שהוא מחובר אלי במשך שעה וחצי כל פעם כי איך שהייתי מנתקת אותו הוא היה מתעורר, ובכל דרך אחרת לא היה מצליח להירדם. זה לגדל ילד על הידיים 90% משעות היממה במשך 9 חודשים לפחות בגלל הריפלוקס הארור הזה. זה לגלות שלילד יש הפרעות אכילה ולהעביר את כל היום בניסיונות האכלה שלו (עד היום, אם כי המצב משתפר עם הזמן). זה להבין אחרי אבחון, שהפרעות האכילה שלו נובעות מקשיי לעיסה וקושי בהזזת הלשון שמשפיעים גם על עיכוב בהתפתחות השפתית. זה להבין מרופאת ההתפתחות והקלינאית תקשורת שלילד יש דיספרקסיה ושהוא יתחיל לדבר בגיל מאוחר, במקרה הטוב אחרי גיל 3, במקרה הרע לקראת גיל 6. זה להבין שהנה אני שוב אמורים להתחיל ללמוד איך להתמודד עם האתגרים והתסכולים שילוו אותי בשנים הקרובות כי לילד קשה להביע את עצמו שפתית ומין הסתם שזה ישפיע עליו רגשית וחברתית.

זה המון טיפולים ותרגילי פיזיותרפיה שעשיתי איתו בבית. זה להלחם על כל הרמת ראש שלו בשכיבה על הבטן, על כל גלגול, על התחלה של זחילה, עמידה, הליכה. הכל בא בעבודה קשה ושום דבר לא היה ברור מאליו. זה להודות ולשמוח על כל התקדמות ולהתמלא בגאווה ובהשתאות על כל צעד.

זה לגלות חודש אחרי השחרור מהפגייה שאי אפשר לעשות לו ברית רגילה כי הוא סובל מבצקת במפשעה ובאשכים וכי יש לו בנוסף לזה תסביב של הפין שיצריך ניתוח בעוד שנה לפחות. זה לעשות לילד שלך ניתוח בגיל שנה וחצי בהרדמה מלאה לסגירת הבקע (מה שגורם לנוזלים לעבור למפשעה) וניתוח לתיקון התסביב בפין, יחד עם ברית כירורגית. זה לראות את הילד שלך מורדם. זה לחוש את כל תחושות הפחד והחרדה שליוו אותי שנה וחצי לפני ,שוב פעם מההתחלה. זה להיות שם בשבילו, לנחם ולהרגיע כשכואב לו ושורף לו, כל פעם שהוא מטיל את מימיו במשך חודש עד שהאזור מתרפא ומחלים באטיות. זה לרצות לעבור את הניתוח בשבילו רק שלא יצטרך לעבור שוב את כל הסבל הזה. כמה תינוק קטן כבר יכול לסבול? כמה?!

זה לשאוב במשך חודשיים וחצי. זה להלחם על ההנקה בשיניים ולא לוותר על אף הכאבים, הסתימות החוזרות ונשנות שכואבות לך למות, הסדקים, הפצעים, הפיטריה על הפטמות שלי ועל הלשון שלו, על אף הדלקת שהייתה לי בשד, גם כשכבר נשארו רק הנקות לילה אחרי גיל שנה ושגרמה לי לרצות להפסיק כבר להניק ולגמור עם כל הסבל הזה. בהתחלה זה היה להמשיך עם ההנקה רק עד לניתוח המיועד כדי שיהיה לי במה לנחם אותו כשכואב. אחרי זה המשכתי כדי שיהיה לי איך לשכך בלילות את כאבי השיניים שבוקעות. המשכתי כי זה עזר לנו בהסתגלות לגן שלו בגיל שנה ו 9 חודשים כשלראשונה נשאר בלעדי, ועכשיו זה להמשיך להניק כי הוא פשוט רוצה, מסרב להיגמל ומתפנק מזה. זה להיות גאה בעצמי שהצלחתי לסנן את רעשי הרקע ולמרות כל הקושי ושזה לא בא לי בקלות וטבעיות, אני ממשיכה להניק ולהעניק עד עכשיו- גיל שנתיים.

זה לגלות שכל העירויים שפתחו לו מדי יום בידיים וברגליים בפגייה, הותירו צלקות בולטות על גופו העדין, שמזכירות לי כל יום מה הוא עבר ושהוא תמיד יהיה הגיבור הקטן שלי. בכל גיל. גם כשיהיה אב לילדים.

זה לא לדעת איך עונים על שאלה פשוטה כביכול של "בן כמה הוא?" לרוב אני פשוט אומרת את הגיל המתוקן לפי התאריך שהיה אמור להיוולד, ולא לפי היום שנולד בו באמת, כדי להימנע מהערות שתמיד באות אחרי של "איזה קטן הוא נראה" ו- "למה הוא עדיין לא עושה X,Y,Z?" ואז אני צריכה להתחיל להסביר הסברים לאנשים שמילא לא מבינים בזה כלום ושואלים רק לצורך השאלה...

זה כל הזמן לתחקר מדוע זה קרה, למה הגוף בגד בך ואיך יכולתי למנוע את זה. בטוח הייתי יכולה לעשות משהו אחרת כדי שזה לא יקרה.

זה לפחד רק מהמחשבה להיכנס להריון שני מהפחד מלידה מוקדמת נוספת ולעבור את כל זה שוב, כי מי שילדה לפני הזמן פעם אחת- הסיכויים שלה ללדת שוב לפני הזמן גבוהים הרבה יותר. זה לדעת שההריון הבא שלך יהיה הריון בסיכון גבוה כבר מראשיתו. זה לדעת שתצטרכי לעשות בדיקות לפני הכניסה להריון כדי לנסות לברר מה גרם לזה, להזריק לעצמך מדי יום, משבוע מוקדם מאד, זריקות למניעת התקצרות צוואר הרחם, ולהתאשפז במחלקה להריון בסיכון בכל מקרה של חשש ללידה.

זה לדעת ממקרים אחרים של הורים לפגים שיכל להיות הרבה הרבה יותר גרוע. זה להודות כל יום על הילד שיש לך. שיצאנו בידיים מלאות מהפגייה. זה להודות כל יום שהילד בריא וחכם, מתפתח בקצב שלו, אומנם עם עיכובים ועבודה קשה ועם טיפולים ומעקבים, אבל בגדול הוא בריא ועם הזמן הוא ידביק את הפער. זה להודות שיצאנו יחסית די בזול מכל הסיפור הזה. זה לדעת שזה ימשיך ללוות אותנו בשנים הקרובות ולהתאזר בהמון בסבלנות. זה ללמוד סבלנות.

זה ללמוד שמה שלא הורג מחשל, אם כי משאיר לא מעט צלקות וטראומות. זה לקבל מהילד שלך שיעור באיך נאחזים בחיים כנגד כל הסיכויים. לקבל ממנו שיעור בלהיות סבלנית ולחיות את ההווה ולהעריך כל דבר כי באמת שום דבר שקשור לילדים לא מובן מאליו- לא היכולת להיכנס להריון, לא להחזיק הריון עד סופו, לא העובדה שיוצאים מבית החולים בידיים מלאות ולא שיש לך ילד בריא.

זה ללמוד לאהוב באמת על אף כל הקושי ואולי אף בזכותו.

זה להבין שהפגים האלה הם הגיבורים הכי גדולים, גדולים מהחיים, הם ניסים מהלכים!

יומהולדת שמח חיים של אמא:)

שלום,

תודה רבה ששיתפת בחוויה האישית הלא פשוטה. ההתמודדות עם לידת פג כרוכה אכן באינספור קשיים שתיארת בצורה יפה ורגישה.
אני משוכנע שהקוראות והקוראים ימצאו עניין רב בדברים שכתבת.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב

אבא שלי הגיע לטרם במוצאי שבת האחרון בגלל שהרגיש לא טוב, כולל כאבים בחזה. אחרי שחיכה בתור ים של זמן, נבדק על ידי רופא ושוחרר עם אבחנה של שפעת. 3 שעות אחרי השחרור קיבל התקף לב בבית ופונה לבית החולים תל השומר. שם הו מאושפז. ברור שבגלל הרשלנות הרפואיץ של ה"רופא" במוקד של טרם קרה מה שקרה. אנחנו מחפשים את משרד עורכי הדין הטוב והמנוסה ביותר לתביעה נגד טרם. המליצו עליכם בפייסבוק. אשמח לדעת האם יש לכם ניסיון בהגשת תביעות נגד טרם? איך אפשר להעריך כמה פיצויים אפשר לקבל במקרה כזה?

שלום רב,

היו ויש לנו תביעות כנגד טרם אולם בסופו של דבר הזהות המדוייקת של הנתבע (טרם, ביקורופא או כל מוקד רפואי אחר) פחות משמעותית אלא נושא התביעה והניסיון של עורך הדין בתביעה כזו.
המקרה שאת מתארת בתחום הקרדיולוגיה דומה לתביעות רבות שהגשנו ואנו מטפלים בהן.
יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מטרם ומבית החולים, לבחון אותו בסיוע קרדיולוג ולהעריך אם הייתה התרשלות בפענוח האקג, באי הפניה למיון וכו'.

אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני להסבר נוסף ותיאום פגישת יעוץ אשר אינה כרוכה בתשלום.

בברכת בריאות והחלמה מלאה,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב לעורכי הדין

הגעתי לפי המלצה של חברה בפייסבוק ואני מקווה שתוכלו לתת עצה משפטית ולהסביר מה ניתן לעשות במקרה הזה: בעלי עבר בדיקת פט סיטי נקיה לפי האבחון של הרופאים בבית החולים תל השומר - שמחנו מאוד כמובן על תוצאות הבדיקה. כעבור חודש ניגשנו לניתוח לצורך הסרת שלפוחית והתגלו גרורות בכל חלל הבטן כולל מיימת בעלי נפטר חודש ושובע לאחר מכן בהפתעה גדולה. האם זו רשלנות רפואית לפי הידע שלכם?

שלום רב,

אני משתתף בצערך על האסון אשר פקד אותך.

כדי להעריך אם את הגרורות שהתכלו בניתוח היה צריך לראות בבדיקת ה PET CT יהיה צורך לבחון את התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה בתחום הרדיולוגיה. גם אם יתברר כי אכן הגרורות הוחמצו בבדיקה יש לבחון האם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית וזאת משום שיש טעם בתביעה כזו אם אפשר להוכיח נזק ממשי בשל ההתרשלות. במקרה שאת מתארת גם אם יתברר כאמור כי היתה התרשלות בביצוע הבדיקה או פענוחה איני בטוח שניתן יהיה לבסס נזק בשל כך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לידה ראשונה, מגיעה בשבוע 39 עקב חשש למקרוזומיה - עובר גדול (בדיעבד לא כזה גדול, נולד 3.700)

מגיעים לבית החולים, מתחילים בתהליך של בלון, זירוז וכל הסיפור, 17 שעות בחדר לידה, מוניטור עוברי, צירים אין סופיים- העובר לא יורד בתעלה, מגיעים לפתיחה 9,10 אנחנו בלידה- אבל הילד לא מצליח לרדת מספיק אפילו כדי למשוך אותו באמצעות ואקום.

תוך מספר דקות מגיע רופא בכיר בבית החולים (שלא אציין את שמו) ומסביר לי שאני מקבלת כמות נאה של פיטוצין, חייב להיכנס לניתוח המצב לא יכול להימשך כך.

נכנסת לניתוח עם בעלי, הרדמה אפידורלית כמו בכל קיסרי-ומרגישה הכל ! מרגישה איך לוחצים על הבטן לחלץ את הילד, מרגישה איך לוחצים כדי לחלץ את השלייה.

ופה מתחננת בפני כל הצוות שירדימו אותי כללית שאני לא יכולה לשאת את הכאב, מה שלא ידעתי - זה שפגעו לי בשלפוחית השתן בזמן הזה, קרע רחב בשלפוחית שבגללו למעשה הרדימו אותי בהרדמה כללית, שומעת איך הרופאים מבקשים להוציא את בעלי מהחדר ומפה והלאה - מתעוררת בטיפול נמרץ, לצד בעלי שממתין יחד עם כל המשפחה שלי בחוץ, מבינה שהייתי בניתוח במשך 3 וחצי שעות מבלי שאף אחד מהם ידע מה קורה, ולמה אני לא נמצאת בחדר ההתאוששות הרגיל של כל היולדות לאחר ניתוח קיסרי.

צוות האחיות בטיפול נמרץ רואה אותי ומתעוררת ומסביר לי שעליי להירגע, היה לי ניתוח שהסתבך ובו תפרו לי את השלפוחית במהלכו, אין לי מושג איך התינוק הקטן שלי נראה, האם הוא בסדר ומה קורה איתו?

24 שעות שוהה מחלקת טיפול נמרץ ולאחריו מעבירים אותי למחלקת יולדות, כואבת, בעיקר לא מבינה אם זו לידה (ועוד בפעם הראשונה) איך מחלימים ככה? נכנסת רופאה שמסבירה לי שתהליך ההחלמה שלי הולך להיות ארוך, אשהה במחלקה בין 10-14 ימים ושעליי להיות אופטימית ולהאמין שאחזור להיות מי שהייתי לפני הלידה, אישה בריאה. (מה?)

מחוברת לקטטר במשך כל האישפוז מאחר ורוצים לבצע בקרה על השתן ועוד נקז שמחובר לי לבטן בו לוקחים דגימה של קריאטנין לבדוק שחלילה הקרע לא נשאר והשתן דולף בגוף.

החלטתי שאני לא מוותרת, שאני קמה יחד עם כל המכשירים, עם כל הכאב ועושה את זה, כל יום הולכת קצת... ועוד קצת, מתיישבת עם הקטטר ועם הנקז ועם המחטים של הליינים של ה3 סוגי אנטיביוטיקה ביום ולא מוותרת לעצמי ובטח לא לילד שלי, קמתי אליו לתינוקייה רק לאחר 4 ימים-לא היה רגע מרגש כזה !

עד שהסירו את כל המכשירים לוודא שהשתן תקין, כמובן בליווי של אורולוגים ועוד אין ספור בדיקות שנערכו בבית החולים.

אתם יכולים לקרוא לזה מחדל רפואי ולבטח זה מה שהיה-אבל זה הנס הפרטי שלי, הסיפור שלי וההחלמה הארוכה שלימדה אותי להעריך כל כך את העובדה שהצלחתי להביא בריאה לעולם !
היום אנחנו 3 חודשים אחרי, בביקורות ובדיקות מתמידות. ארי שלי נולד בריא ושלם אחרי הכל !

תודה על הנס הגלוי ותודה על זה שלמרות הכל, ולמרות כל הקושי, קמתי על הרגליים חזקה לצד התינוק שלי - כי שום דבר לא מובן מאליו !

רחל שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת. פגיעות בשלפוחית השתן הן סיבוך מוכר של ניתוחי בטן בכלל וניתוחים קיסריים בפרט. שמח לשמוע שאת לקראת החלמה.

בריאות שלמה והרבה נחת,
עורך דין עופר סולר

רק בריאות! גדלי אותו בנחת...
ומקווה שאת מתחילה לאסוף את מסמכים כדי לתבוע. מה שקרה בניתוח שלך הוא רשלנות רפואית פר אקסלנס ואסור לעבור על זה בשתיקה, כי הרופאים שעשו לך את זה ימשיכו להתנהל ברשלנות גם בלידות הבאות... עד שזה לא עולה להם בכסף והם לא מתמודדים מול תביעת פיצויים הם לא יבינו את המשמעות של הנזקים שהם גורמים בהתנהלות הרשלנית הזאת.
מישהו שם עשה פאשלה, ומישהו צריך לשלם על זה.

שאלה לי - במשפט נגד בית החולים רמבם ומשרד הבריאות בו הגשנו תביעה בגובה 20 מיליון שח - הפנתה אותנו השופטת לגישור. אך למרות הדבר, והעובדה שלקח לנו מלא זמן ליצור קשר עם המשרד שמטפל בנתבעים (כל הזמן מבטיחים לחזור ולא חוזרים ועוד פחות מחודש נותר להציע הסכמה על מהות ההליך ) מה הדבר הנכון ביותר לעשות? לבקש הארכה לצד השני להגיע אתנו לשיח על מנת לקיים את ההליך או להגיש בקשה לשופטת ובה לצרף את כל המכתבים ואימיילים ששלחתי אשר לא קיבלו מענה ולבקש ממנה לדרוש מהמשיבים תשובה מדוע הם מנסים בכוונה למנוע מאתנו הליך גישור? אגב בלי קשר להליך - הנתבעים טרם קיבלו ידיעה בדבר כך שלפני 4 חודשים שלחו אתנו לגישור -זאת מתשובתה של עורכת הדין שלהם שענתה לי פעם אחת שהיא עדיין כלל לא קיבלה מהם אישור ושהיא צריכה ליידע אותם בדבר???? לא כל כך ברור לי פשוט האם הליך גישור הוא מחייב ? דבר שני שלא ברור לי , האם אני יכול לטעון לזילות בית המשפט שכן מטרת הגישור עבורנו אינה רק לסיים מהר את הפרשה זו אלא גם לא להתפרסם בצורה שתפגע בפרטיות שלנו ?

פניתי אליכם בהמלצה של כמה חברים בפייסבוק - מקווה שתוכלו לחוות דעה!

תודה מראש

שלום רב,

תודה על הפניה, אני מתנצל אך מדובר ביעוץ אשר דורש הכרות עם התיק על כל פרטיו ואין לי דרך לתת לכם יעוץ ראוי רק על בסיס התיאור שמסרת. מקווה ומניח שתקבל זאת בהבנה ומקווה שעורך הדין המייצג אתכם יוכל להשיב לך בסוגיה זו.

בברכה ובהצלחה,
עורך דין עופר סולר

עברתי טיפול שורש אצל רופא פרטי.

כשהגעתי להמשך טיפול (בנייה+כתר) במרפאה של קופת החולים שלי, הרופא הראה לי את הצילום של השן והסביר לי שהטיפול שעשו לי אינו תקין ואין אפשרות להמשיך לבנייה וכתר כי יש סיכון לזיהום ודלקת - הוא הראה לי בצילום שיש תעלה אחת קצרה מדי ושתי תעלות ארוכות מדי (והסביר לי שזו הסיבה שהשן עדיין כואבת לי).

אני לא רוצה לחזור לרופא הפרטי לטיפול מתקן, מה האפשרויות העומדות לרשותי בנוגע לסכום ששילמתי על הטיפול-שורש הזה? אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה הזה?

שלום רב,

עקרונית נראה שניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית אולם יש לקחת בחשבון כי היקף התביעה אינו גדול מאחר ומדובר בשן אחת. במקרים כאלו כדאי לשקול לפנות לעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית ולבחון אפשרות פניה בכתב לרופא ובהמשך למבטחת שלו באחריות מקצועית ללא תביעה שכן תביעה מחייבת חוות דעת רפואית אשר עלותה חוצה את קו העשרת אלפים ש"ח.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הריון רבעי בת. אחרי שלושה נינג'ות!

ההתרגשות בעיצומה. הריון לא קל דופק מהיר, חולשה, הקאות חרוניות, אמרו לי כולם, בת מגיעה אם דרמה זרמתי יאלה יעבור...

התאשפזתי בזמן ההריון מליון פעם! כל פעם סיבה אחרת ..חלמתי לידה טבעית כמו האחרון שלי. מהירה.

שבוע ועוד שבוע נהיה קשה וקשה יות ישנה כל הזמן. חסרת כוחות. בצקות. חולשות.
שבוע 35 להריון מרגישה שצריכה ללדת הרגשה בלב! אבל זה מוקדם מידי, חשבתי שאני מדמיינת.באותו השבוע יום שישי כאבי ראש(כבר הייתי רגילה היה לי כל ההריון) אומרת לבעלי שאני הולכת לנוח לא מרגישה טוב.

מגיעה למיטה שמה לב שהדופק עולה לי וחצי גוף שלי מרגישה עיקצוצים.

נזכרת באירוע מוחי שאבי עבר איתי בתור נערה וגם לו כך היה. קוראת לבעלי לחדר. בעלי נכנס עם השניצל של יום שישי . אומרת לו כואב לי הראש ומאבדת הכרה.

ישר מתקשר לאמבולנס. מגיעים מלא צוות
מתחילה לפרקס לחץ דם 180! ישירות לבית החולים בלינסון (המדהימים) אגב הוא נחנק מהשניצל.

ישירות חדר לידה ניתוח חירום שהתינוקת שחיכיתי לה כלכך לא תינזק חלילה. אני ובעלי לא תיארנו לעצמנו לרגע שאני הולכת ללדת וכ'ו סתומים קיצר.

ניתוח קיסרי יצאה הבונבונה שלי. שמה רות.
במשקל 2350 גרם!

קצת מצוקה נשימתית והועברה לשניידר להשגחה אבל בריאה ושלמה..אני בהתאוששות כאבי תופת. הרגשתי ששורפים לי את הבטן!

שמים לי מורפיום מקל מעט אבל עדיין סיוט! בחיים לא נותחתי.

כעבור חצי שעה סיטי בראש. גוררים אותי במיטה אחרי ניתוח קיסרי לאויבים שלי לא מאחלת כאב כזה מעבירים אותי למיטה של ה-CT
דמעות מרוב כאב. ניגמרת הבדיקה. חזרתי למחלקה התחלנו לשמוח בבת שלנו המתוקה שנולדה יום שישי בערב.

מוצ'ש חמי וחמותי באו לבקר. התרגשות!

דקה קודם הגיע סגן מנהל מחלקה נויורכירוגיה ד'ר בן דוד לבשר לנו שמצאו ממצא ב-CT
ציסטה במוח 9 ס'מ עומק! ובגודל 2 ס'מ שזה ענק!! ולוחץ לי על הזיכרון לטווך קצר ועוד. לכן אני סינילית.

ואומר לי ניתוח בימים הקרובים!

מה ניתוח? אני אחרי ניתוח! הוא אומר לי יכולת ללכת..ניצלת בנס!

אנשים לא יודעים שיש לה ציסטה במוח וביום בהיר פשוט מתמוטטים והולכים.

ואני ההרומנים של ההריון פרצו החוצה את כל הפירקוסים כאבים חולשה וכ'ו.
נושמת עמוק. בוכה. מנסה לעכל וכבר בהכנות לפני ניתוח.

Mri ועוד מלא בדיקות.
אחותי באה מחו'ל שלא אמות לה בטעות ולא תראה אותי לפני.

כולם מתייצבים.מתפללים. מעודדים.
ואני מרגע ההודעה המצב שלי מחמיר! מפרקסת כל היום! בין חיים למוות ממש ככה!
מגיע יום הניתוח. שלישי שבוע וחצי אחרי הלידת חירום.

קמה עם חיוך.
מאמינה שאצא בריאה ושלמה!

הסתלבטו עליי בחדר ניתוח שאני מחייכת.
ניתוח של שלוש שעות. ניכנסתי ב6 בבוקר יצאתי ב8 בערב לטיפול נימרץ בניורוכירוגיה.

יצאתי חיה והתחיל השיקום.

זה הנס האישי שלי שרציתי לשתף אתכן!
אז רות הבת המתוקה שלי שהצילה את חיי בת כמעט 3 חודשים היום ואני נולדתי מחדש בניתוח הזה!

וגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש!

אני כאן לספר את זה!

המון בריאות וילדים בריאים והריונות קלים

אתי היקרה שלום,

תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור המדהים והמרתק. בטוח שרבים ימצאו בו עניין. מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לאחר התלבטות ביני לבין עצמי ולאחר שחזרנו לעצמנו אחרי שבועים מטורפים שאנחנו בבית בוחרת לשתף במטרה לשמוע חוות דעת של עורכי דין מומחים, אחרי שכמה בנות בפייסבוק אמרו לי שכדאי להתייעץ עם עורך דין ולבדוק אם יש עילה לקבל פיצויים.

אז הסיפור שלי מתחיל ככה,

לפני כחודש בשעה טובה ילדתי בת שנייה ילדה בריאה תודה לאל עם שיחרור תקין והכל כסדרה
במהלך ההריון כמובן לאחר סדרת בדיקות שצריכים לעבור נאמר לי כרגיל ע״י הרופאה המטפלת כי אצטרך לעבור את חיסון נגד שעלת בשבועות 27-36 אך אין חיסון זה חובה לפי בחירה עקב ״ההשלכות".

טעות מודה שבחרתי לא לעשות את החיסון מכיון שבהריון הראשון גם לא עשיתי ולא חששתי כלל מכיון שהכל היה תקין ועבר בשלום.

ילדתי בשבוע 41 בבית חולים כרמל ובזמן אישפוזי השתעלתי ללא הפסקה ולא הבנתי את הסיבה היה ממש קר ברמות של קיפאון אז הנחתי שזה התקררות קלה ממיזוג האוויר.

השתחררנו הביתה לאחר 5 ימים והשיעול עדין לא פסק רק הלך וגבר למצב של גם בשעה שמנסה להירדם זה לא קורה כי השיעול גובר וגובר ליחה מטורפת עד למצב של חנק וחוסר נשימה
לאחר ביקור אצל רופא המשפחה ש״בדק״ נאמר לי שזה אכן התקררות בגלל עונת מעבר ונתן סירופ לריכוך השיעול למשך שבוע מכיון שאני מניקה אז אסור אנטיביוטיקה.

כעבור שבוע אין הטבה במצב אלא רק הולך ומחמיר ביקור נוסף ופתאום נאמר כי יש ברונכית וכן אצטרך לקחת תרופה למרות שאני מניקה ואין זה מפריע.

כמובן שלקחתי וכמובן כמה מפתיע אין שום שינוי וכלום.

ביקור נוסף שבו כבר ביקשתי צילום חזה ובדיקה מעמיקה כי לא הגיוני בכלל
בבדיקות דימות הכל יצא תקין והרופאה מסרה שאין מה לעשות השיעול יחלוף מעצמו.

לאחר אין סוף תרופות סבתא שרק מנסה להרגיע תשיעול ואין ספור ביקורים אצל רופאים כלום ושום דבר לא משתפר רק ניהיה גרוע יותר
בראש השנה נסענו לביקור בצפון לחגוג את החג אצל משפחתי.

במהלך החג השני חשתי ממש ברע עד למצב שביקרתי במיון בצפת ושם גם נאמר שהכל תקין וזה אכן התקררות יום לאחר החג הילדה מתחילה לחרר ולהראות סימני התקררות כמובן שמיד לקחתי אותה לרופא שנתן לי מי מלח לשיחרור הליחה.

חושבים שעזר ממש לא,
החירור נמשך וביקור נוסף ואותו דבר כי אכן מדובר בהתקררות
במהלך יום שבת הילדה חסרת מנוחה וכל פעם שאוכלת מקיאה את הכל בחזרה מכחילה בצורה מפחידה משתעלת ללא הפסקה.

מחייגת ל*2700 מבקשת לדבר עם רופא און ליין חוזר אליי תוך חצי שעה ואומר לי במשפט אחד
תעשי לה הפסקות בין האוכל של 10 דקות
שיחה של בדיוק דקה.

עושה בדיוק כדבריו ללא שינוי
מחייגת שוב עונה לי האחות ואומרת לי במילים אלה בדיוק
מה התקשרת לפני 10 דקות
אמרתי לה עכשיו הפנייה למיון
מתחקרת אותי בשאלות מטומטמות שלפני בדיוק 10 דקות מסרתי תשובות לרופא
ועוד אומרת לי כמה שפחות לרדת למיון יש מלא חיידקים מצחיק משהו.

אחרי שהתחננתי שלחה הפנייה,
איך שהגעתי למיון ילדים עוד לפני שנכנסתי הרופא שחייבת לו את חי שמע את החירחור אמר לי ככה.

עוד לפני בדיקה מודיע לך באופן רשמי
הילדה מתאשפזת הילדה חסומה
לאחר סדרת בדיקות מקיפה שנמשכת עד השעות הקטנות של הלילה
נאמר לי ככה לילדה יש שעלת טיפול נמרץ דחוף.

חמצן דופק עירוי פחד אלוהים היסטריה מטורפת דופק יורד דופק עולה
ושלא נדע מצב של החייאה
מה למה איך וכיצד וכל השאלות שרק אפשר לשאול
ומסתבר שרק בטיפול נמרץ כן כן בצפת הצליחו לעלות.

על זה שאני בעצמי נדבקתי וחליתי עדין עם שיעול מטורף אך כבר לא מזיקה לאחר טיפול כמובן וכי לצערי הדבקתי את היקר לי מכל שגם תודה לאל כבר אחרי
אז למה בעצם בחרתי לשתף והסיבה היחידה היא
אמהות יקרות תעשו תחיסון
גם עם יש תופעות לוואי יומיים שלושה אל תוותרו ותתעקשו על בדיקות במיוחד לתינוקות
בורא עולם אליך אקרא בזעקה
תודה על צחוק תודה על בכי
תודה על טוב תודה על רע
בהזדמנות זאת אנצל תמקום להודות למחלקת טיפול נמרץ ילדים בית חולים רבקה זיו בצפת
אתם ללא ספק מלאכים שלובשים לבן רק חבל שהעבודה שלכם לא מספיק מעורכת
תודה על כל רגע ורגע שלא עזבתם ולא הסרתם מבט טיפול אחד על אחד
אומרים כל המציל נפש כאילו הציל עולם שלם ללא ספק זה המשפט אלייכם
תודה שהייתם שם ברגעים בהם ליבי החסיר פעימה ולא פעם אחת.

אני מבקשת לשמוע דעה של אחד מעורכי הדין שלכם, חייבת להבין אם יש מה לעשות במקרה כזה.

שלום רב,

המדובר על פניו במקרה מורכב אשר קשה יהיה להעריך אך על בסיס התיאור שלך אם יהיה מתאים לתביעת רשלנות רפואית. כדי להעריך אם האיחור באבחון מחלת השעלת אצלך וההדבקה של ביתך הם אכן תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים.

אני ממליץ שתערכי פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה, סיכויי התביעה וכדאיותה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

הייתי בת 27 אמא לילד מקסים בריא ושלם שמילא אותי באושר, החלטתי לאחר שנתיים שאני מעוניינת בהבאת עוד ילד לעולם, ואכן נקלטתי.

התרגשותי הייתה לאין שיעור, חיכיתי וציפיתי, קבעתי מיד תור לרופא ששלח אותי לעשות בדיקות דם.

מגיעה לרופא ומצפה כבר להתחיל את תחילת דרכי המאושרת, הרופא מתיישב מולי והוא לא נראה מרוצה מהתוצאה, בבדיקה התגלה אצלי הדבקות בוירוס מסוכן הנקרא CMV , הוא מסביר לי כי זהו וירוס שאוהב מוחות של עוברים לצערו, אין לו חיסון אלא אם כן נדבקת לפני ההריון ואז את מחוסנת אבל במקרה שלי נדבקתי בשבועות הראשונים להריון, מה שאומר שבוודאות גם בתי נדבקה, ההשלכות שיכולות להיות במקרה הקל הן, פגיעה בשמיעה או במקרים הקשים יותר, עיוורון או פיגור שכלי עם כל המשתמע מכך.

זה הימור, מצב של 50/50 את בחורה צעירה, את לא יודעת מה זה לגדל ילד עם בעיות שכאלה, יש לך עוד אפשרות להביא הרבה ילדים, חבל. מציע לך לעשות הפלה.

הרגשתי שנפלו עלי השמיים, החיוך שהיה וההתרגשות פשוט נדמו, לא ידעתי איך להגיב, התרסקתי מבכי.

בעלי ניסה להיות חזק אך התפרק לא מעט פעמים, אנחנו אנשים מאמינים אבל עדיין ציפה שאעשה הפלה בלי שהוא יאלץ לבקש כי אנחנו יודעים את המשמעות לכך מבחינתנו.

בני משפחתי ששמעו על כך, לא רצו לשמוע בכלל על האפשרות שאני אשאיר את העובר (יכולה להבין אותם, זה לא פשוט ולא קל במיוחד שחלקם נחשפו לסיפורים על ילדים שאכן נפגעו קשות ולא שרדו הרבה שנים) ההתעקשות שלהם, בעלי וגם עוד מגוון רופאים שניגשתי אליהם פשוט קבעו לי פה אחד... חבל על ההתעקשות שלך, חלקם אפילו בכעס...תפילי!!

לא חשבתי על זה אפילו לשניה מודה, אני לא מסוגלת להמית ילד הגדל בתוכי, פשוט לא מסוגלת, ועוד אחרי שהוא בחר בי. החלטתי שאני לא מפילה ויהי מה. אם זה מה שאלוהים רוצה, זה מה שיהיה מבחינתי.

מאותו רגע קיבלתי תעצומות נפש חזקות כנגד כולם, התפללתי בלי סוף, ביקשתי מנבכי ליבי בורא עולם אתה אוהב אותי אני יודעת את זה, מאמינה בכל ליבי שאתה לא תעשה לי את זה, אין סיכוי, אהבתך אלי גדולה יותר מכל אהבה של אדם בשר ודם, יודעת ומאמינה שהכל יהיה בסדר וכך המשכתי.

עברו החודשים, כמובן שישר שובצתי להריון בסיכון ונשלחתי לאינספור בדיקות בהן, מוניטור עוברי בתדירות גבוהה, אקו לב עובר, MRI ועוד כל מיני בדיקות הריון לא הכי שגרתיות. לחץ כבר אמרתי?

משמיים הגעתי לפרופסור יעקב בר, המלאך שלו ציפיתי, שאמר לי "תראי בשבועות שאת נקלטת הוא הכי מסוכן כביכול כי זה קרה בעת ההתעברות עצמה אז במקרה שכזה אם חס וחלילה היה פיגור מוחי קשה (המתאים לוירוס הזה) הילדה לא הייתה שורדת והיית עוברת הפלה טבעית אני מאמין שהעובר יצא בסדר גמור רק לא יודע לגבי השמיעה והראיה כי לא ניתן לבדוק זאת בעת בדיקת סקירת מערכות רגילה".

זה כל מה שהייתי צריכה לשמוע כדי להמשיך, יצאנו ממנו יותר מחוזקים ואני התמלאתי באמונה עוד יותר, בעלי עדיין לא היה רגוע לגמרי.

מחודש לחודש ראו תינוקת בריאה בכל איבריה מעט קטנה אבל חיצונית תודה לאל מושלמת. עכשיו השאלה מה עם נושא העיוורון והשמיעה...

שוב התמדתי בתפילות, והאמת שלא הזלתי יותר מידי דמעות כי באמת האמנתי שהכל יהיה בסדר שאני אוכיח לכולם ששום תפילה לא הולכת ריקם והאהבה האינסופית של בורא עולם היא מעל לכל הבחנה של רופא כזה או אחר מבחינתי.

הגיע יום הלידה, תוך כדי דחיפות אני ממשיכה לבקש לא מתייאשת, לידה מהירה וקלה מאוד תודה לאל, הקטנטונת מגיחה, יצאה פשוט מהממת, מבצעים בדיקת אפגר – תקינה.

בזמן האשפוז בודקים אותה, ברוך השם כל האיברים במקום, והראייה, אבל מה, ישנה לקות שמיעה באוזן אחת בלבד. חיבקתי את הממצאים האלה באהבה ואמרתי תודה רבה לך בורא עולם ישועתך היא כהרף עין!! יש לי ילדה בריאה, ובעניין האוזן, ניתן לטפל.

זכיתי לנס, ובאחת מתפילותיי, הבטחתי לבורא עולם, שאם אכן אזכה לנס אפרסם אותו והיום אני עומדת במילה שלי, באיחור רב לצערי, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.

היום יש לי נסיכה בת 4 הכי מיוחדת שיש כ"כ אהובה מי שלא יודע לא מבחין בלקות בכלל. היא איננה זקוקה למכשיר שמיעה. היא כ"כ מיוחדת שהיא מצליחה יותר מכולם לבד, באופן אבסורדי יש לה חוש קצב יותר מאחים שלה ,עצמאית ודעתנית לא קטנה שמה הוא אלה.

אז זהו סיפורי, ואין בו כדי לשכנע אף אחד לעשות משהו מיוחד, אלא רק שתדעו שיש מי ששומע את תפילותיכם, יש מי שרוצה שיהיה לנו רק טוב, וגודל אהבתו היא לאין שיעור, אל תמהרו לחרוץ גורלות, פשוט תאמינו, השליכו יהבכם עליו והוא כבר ידאג לכן.

מודה לרופאים שליוו אותי וכן נתנו לי תקווה בהם ד"ר יורם מנור, ופרופסור יעקב אמיר.

ומעל לכולם – תודה רבה לך בורא עולם!!! אין כמוך ואין עוד מלבדך! אוהבת אותך כ"כ תודה תודה תודה!!

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית הלא פשוטה שעברת, שמח בשמחתך שבסופו של יום הכל בא על מקומו לטובה תודה לאל.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב לעורכי הדין

לפני חודשיים ילדתי בבית החולים העמק בעפולה.

אחרי הלידה התברר כי השיליה לא יצאה שלימה. הביאו רופאה שניסתה להוציא ביד את מה שנשאר ולאחר מכן בדקו פעמיים באולטרסאונד ואמרו שלא נשאר כלום.

כעבור שבועיים מהלידה הגעתי לחדר מיון עם חום. בדקו ומארו שיש זיהום ברחם. אשפזו אותי.

אחרי עוד בדיקה של 4 רופאים גילו סוף סוף חלק גדול של שארית שיליה. הוציאו בהרדמה מלאה את רוב החלק שנשאר.

החלמה יומיים אחרי הניתוח. כאבים כמו של מחזור. ואת מה שלא הצליחו להוציא אמורים להוציא בעוד חודש באמצעות היסטרוסקופיה - בלי הרדמה.

הרופאה שביצעה לי את ההליך הזה אמרה שניתן לחזור על ההיסטרוסקופיה כמה פעמים עד שאכן לא נשארת שום שיליה ושאין סיבה להיות בלחץ.

בהפניה של בנות בפייסבוק קראתי באתר שלכם והבנתי שיכול להיות שיהיה לי נזק רציני ואולי לא אוכל להכנס להריון בגלל הרשלנות של הרופאים...

טרם חשבתי / ניסיתי לתבוע כמובן ואין לי מושג בנושא המשפטי. אני מבקשת חוות דעת של עורך דין מטעמכם שיסביר לי מה האפשרויות שלי ומה מומלץ לעשות במצב שלי.

שלום רב,

כדי להעריך אם אכן התגלתה התרשלות בטיפול לארח הלידה בנושא הותרת שארית השיליה צריך יהיה לקבל את מלוא התיעוד הרפואי וכמובן שיהיה צורך להמתין ולראות מה מתפתח מבחינת מצבך. הפגיעה ברירית הרחם וביכולת להרות הינה סיבוך אפשרי אך נדיר ואני מאחל לך כמובן שהכל יבוא על מקומו בשלום ללא נזק קבוע.

אם יתברר בהמשך שחלילה נותרה פגיעה ברירית הרחם אשר פוגעת ביכולת להיכנס להריון יהיה מקום לדעתי לברר את במקרה ולהעריך את סיכויי התביעה.

במקרים בהם לא נותר נזק קבוע ניתן לשקול גם טיפול משפטי אך יש לקחת בחשבון כי אם אין נזק קבוע היקף הפיצוי גם במקרים בהם מוכחת התרשלות מתון ביותר.

ממליץ שתערכי יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר