פורום רשלנות רפואית

בוקר טוב עורך דין סולר הנכבד,

מקווה שהפורום הוא המקום הנכון לקבל תשובה מוסמכת, לנוכח ניסיונך בהתנהלות מול בתי חולים ומוסדות רפואיים.

המקרה הוא כזה:

אדם שמוגדר בארץ כ"מבקש מקלט", עבר בעברו ניתוח לתיקון רצועה צולבת בברך (לא בארץ), בארץ היא נקרעה שוב עקב טראומה, עכשיו הוא זקוק לניתוח נוסף.

יש לו הפנייה לבדיקת mri ולניתוח, ולא מאשרים לו טופס 17, בטענה כי זו טראומה ישנה והניתוח הראשון לא עבר בארץ, בכל מקרה הוא לא מסוגל לדרוך על הרגל, וזה מצב שמסכן להמשך התדרדרות.

אשמח לעצות! תודה!

שלום רב,

צר לי אך הפורום (ומשרדנו) עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולא בזכויות מול קופ"ח וכו'. מציע לפנות ליעוץ עם עורך דין אשר זהו תחום עיסוקו.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה בנושא רשלנות רפואית ואם יש מקום לזה.
ב1.2 קיבלתי הפניה מאחות מכבי לגשת למוקד רפואה דחופה במוצקין כי היו לי כאבים חדים מאד בבטן מצד ימין.

ניגשתי לשם עשיתי בדיקת דם ושתן (שלא היו תקינות חלוטין) נכנסתי לרופא, הסברתי לו מה המצב הוא עשה בדיקה חיצונית נטו ואמר שזה וירוס. אמר לקחת משככים וזה יעבור ואם ב24 ש' זה מתחזק לגשת למיון, זה לא התחזק אז חזרתי עם כאבים הביתה וכל יום שתיתי איזה 3-4 אדווילים ביום.

אתמול ב7.2, הכאבים כל כך התחזקו שכמעט איבדתי הכרה, פינו אותי באמבולנס כי לא הייתי מסוגלת לזוז ולאחר מס' בדיקות ביניהם סיטי ונרנטגן התברר שיש לי אבן בכליה ימנית שמונעת ממנה התרוקנות ואני חייבת להיכנס דחוף לניתוח. לאחר ניתוח שעבר בשלום, המנתח אמר שהמצב היה חמור ביותר, הכליה היתה מלאה עד כ200% מהכיבולת שלה ואם הייתי מגיעה עוד כמה ימים השתן היה חוזר למחזור הדם והייתי לוקה בזיהום רציני או שהכליה הייתה מתפוצצת.

שאלתי האם יש כאן מקום לתביעה על רשלנות רפואית של רופא שאמר שזה וירוס, לא שלח אותי לא לאוטראסאונד ולא לרנטגן שנמצא במוקד ושחרר אותי בטענה שזה יעבור?

שלום רב,

כדי להעריך אם הטעות באבחנה בין וירוס לאבן בכליה הינה בגדר התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה.
חשוב גם להבין גם אם יתברר כי היתה התרשלות בטיפול יש לבחון אם נגרם נזק ממשי וקבוע בעקבות ההתרשלות. אם העיכוב באבחנה לא גרם לנזק אלא יכול היה להזיק יש לשקול אם יש כדאיות כלכלית לתביעה שכן עלך נזק אפשרי אין פיצוי.
בסופו של דבר במקרה זה ללא יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לא ניתן יהיה להעריך אם יש מקום לתביעה, כדאיותה והיקפה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר,

מקווה שהפורום מתאים לנושא השאלה שלי ושתוכל לסייע:

אמי חולה מאוד מנהלת תביעה רפואית באמצעות עו"ד, על בסיס אחוזים ממה שתקבל במידה ותקבל.

לפני כשבוע אושפזה בטיפול נמרץ בעקבות הליך רפואי בבית החולים ולפני כיומיים שוחררה, כרגע מצב הזכרון שלה שגם ככה לפני לא היה משהו החמיר, ויש מצב (אין הבחנה מדוייקת ) שיש לה דמנציה / אלצהיימר.

אבי עדכן את העו"ד וזאת בתמורה אומרת שהיא רוצה שיחתמו על ייפוי כוח נוסף לעוד עו"ד, למרות שהובא לידיעתה שאימי במצב לא טוב מבחינה קוגנטיבית.

השאלות

1: האם זה חוקי?

2: האם העו"ד יכולה להכריח את הורי לחתום על ייפוי כוח לעו"ד נוסף ?

3.האם בכל תיק רפואי מצטרף עוד עורך דין מומחה, למרות שהתיק כבר מנוהל כמס' שנים על ידה? מה פתאום עכשיו נזכרה להוסיף עו"ד "מומחה" ולהחתים דווקא עכשיו את הורי בייפוי כוח.

אשמח לעצות כי משהו לא נראה לי.

תודה

שלום רב,

ראשית לגיטימי לחלוטין לשאול את השאלות הללו את העורך דין המייצג מדוע כעת נדרש עו"ד נוסף. קשה לי להעריך על בסיס נתונים כה חלקיים האם מדובר בעניין תקין או לא, יתכן שהעו"ד המטפל צירף שותף ואז ההחתמה לגיטימית.
אם אימך אינה צלולה לחלוטין תעלה השאלה האם יש תוקף ליפוי כח זה.

בברכה,
עורך דין עור סולר

קצת הקדמה לפני החפירה , הייתי מכוונת לגמרי ללדת בלידה טבעית , עשיתי קורס היפנו תרגלתי והייתי ממש חדורת מטרה.

הכל התחיל קצת לפני הזמן בשבוע 35+4 ,

21.08 יום שלישי :

אני בעבודה , נכנסת לשירותים מסיימת לעשות פיפי ופלאק מרגישה שכוס נשפכת ממני לוקחת את הדברים שלי ועפה למיון באיכילוב.
מגיע לשם , מוניטור תקין , נותנים לי להסתובב עם סדין סטרילי ירוק בין הרגליים עד בדיקת הרופא.

נכנסת לרופאה , צעירונת וממש חמודה...שאלות רגילות ויאללה בדיקה (מפה התחיל הסיוט!)
תמיד חשבתי שנשים עדינות יותר אבל התבדתי...היא עשתה לי את הבדיקה בברוטאליות אכזרית בזמן שאני צורחת שם על הכיסא הזה את נשמתי.

היא לא בטוחה שמה שהיא רואה זה מים , קוראת לעוד רופאות מחליטות שאסתובב עוד שעה עם פד חדש ירוק ויבדקו אותי שוב בעוד שעה (סעמק!)
חיכיתי עם הפד בין הרגליים יותר מ 3 שעות פשוט כי שחכו ממני ואני סובייטית שקטה שחשבה שככה צריך..עד שחטפתי קריזה ופשוט נכנסתי לחדר.

שוב בדיקות , ברוטליות וכו'...הוחלט! ירידת מים, למחלקה לאשפוז , אנטיביוטיקה כל 6 שעות בגלל הירידת מים ומיילדים תוך 24 שעות עם לא אפתח לידה בעצמי.
איגור הגיע , נתנו לי מיטה , אכלנו והלכתי לישון.

22.08 יום ד' :
העירו אותי 800 פעם במהלך הלילה כדי לקחת כל מיני בדיקות , ספירות , כימיות וכו'.
אחת הנשים איתי בחדר סבלה מצירים אז נשמה ובכתה כל הלילה..בקיצור..לילה שמח.

ב 8 הגיעו רופאים , ראו שוב את ההפרשות וקבעו בחגיגיות "היום את יולדת בהצלחה!!!"
אני כמובן מתלהבת ומתקשרת לכל העולם ואישתו וכולי לחץ אחד גדול ומאושר...איגור יוצא מהעבודה ומגיע אליי , פתאום אחת האחיות אומרת לי "צריך לבדוק עם זה היום או בשישי (מההה?כבר סיפרתי לכולם אבל ואני כולי בציפייה)

כמובן אני בוכה , איגור מרגיע , היא בודקת והתשובה היא "היום"...מחכים כ-ל היום ושום חדר לידה לא מתפנה...משחררת את איגור הביתה ומנסה לישון.

23.05 יום חמישי:
ב 00:00 בלילה נגשת אליי אחות ואומרת לי "ולריה תתארגני בבקשה , את עוברת תוך שעה לחדר לידה "

אתן יכולות לתאר לעצמכן את האושר...המתקשרת לאיגור , הוא מגיע בטיל ו..." יש נשים כאובות שרוצות אפידורל לכן הם בעדיפות הראשונה (אז למה אמרת לי להתארגן ושתוך שעה אני עוברת?!) כמובן שנינו כועסים והולכים להתכרבל במיטה שלי.

ב 05:45 בבוקר "מצאו" לי חדר ועברנו.
ופה מתחיל סיוט מספר 2
עזבו את זה שקיבלה אותנו מיילדת אנטיפטית למות וכבר נבהלנו שהיא תיהיה איתנו לאורך כל הדרך (היינו בטוחים שיולדים תוך כמה שעות ועפים משם) ואז התחלפו המשמרות והגיעה אלינו מלאכית מהממת!!! בדקנו פתיחה 0.5 ס"מ סגור.

התחילו פיטוצין , התחילו צירים בקטנה ואז יותר ויותר כואבים , בודקים וכלום(הבדיקות פתיחה האלה זה מוות!!!)

ואז המיילדת קראה למישהי שתעשה סטריפינג קטן...והמישהי הזאת החליטה שהיא יותר חכמה מכולם והתחילה לטעון שזה לא ירידת מים בכלל כי משהו שם לא נראה לה...הן יצאו וכנראה הלכו לרופא כי 5 דקות אחרי זה גדוד שלם של רופאים גברים ברובם נכנס לחדר שלי בלי התראה מראש , התחילו לדבר עליי בלי להתייחס אליי בכלל ופתאום אמרו שאין לי ירידת מים וזה סתם הפרשות.

החליטו לעשות בדיקת סטיק , כבר ראיתי את עצמי חוזרת הביתה בלי אווה בחוץ :( הסטיק יצא חיובי לירידת מים "ממשיכים בזירוז!!"
אני חושבת שאת אופן ביצוע הבדיקות כבר הבנתן , בקושי הסבירו לי מה הולך להיות , פשוט ניגשו אליי הורידו את השמיכה , ודחפו לי את הסטיק בין הרגליים , בלי לתת לי להרפות , לנשום , פשוט מזעזע.

כשכולם יצאו מהחדר בכיתי את נשמתי ולא הצלחתי להרגע , הכל כאב לי בטרוף , הרגשתי על סף התמוטטות עצבים , כמו חיה בכלוב שהרדיוס תנועה שלה זה האורך של הצינורות , בלי יכולת ללכת להתפנות כמו בן אדם בריא ומתפקד אלא להשתין לתוך סיר (בזמן צירים הצורך להתפנות תכוף מאוד וזה היה פשוט גיהנום) , העירוי היה כבד וכאב לי ממש.
עשינו הפסקה עם הפיטוצין כדי שאלך להתקלח , להרגע ואז מתחילים הכל מהתחלה (מינון הכי נמוך)
התחלנו הכל מהתחלה ושוב 5 צירים ב 10 דקות ושום התקדמות..כלום!

24.05 יום ו' :

הצלחתי לישון קצת בלילה , קמתי בבוקר בגלל צורך לשירותים...קראתי למיילדת שלא טרחה כל כך לעשות משהו וזה היה רגע השבירה הכי גדול שלי בגלל מה שציינתי מקודם למעלה , החוסר אונים הזה.

עשינו שוב הפסקה מהפיטוצין ושוב התחלנו מהתחלה.

אני כבר הייתי מיואשת לגמרי מכל הדבר הזה וחסרת תקווה לגמרי...גם איגור כבר היה מותש ועצבני.

בערב קראתי לצוות וביקשתי לדבר על קיסרי...הם הציעו לי לעשות אפידורל , לעשות סטריפינג "קצת" יותר אגרסיבי ולפקוע קרומים..ואם זה לא יעזור אז קיסרי.

הסכמתי וחשבתי לעצמי שגם עם זה לא יעבוד לפחות האפידורל יתן לי לנוח מהצירים של הפיטוצין ואני אלך רעננה לניתוח...אז חשבתי , כי בפועל האפידורל רק מסטל לי את הצורה אבל הרגשתי כל ציר וציר!! ועכשיו לא רק אני סובלת מצירי פיטוצין , אני גם מרותקת למיטה בלי אפשרות אפילו לקפץ על פיזיו...זה היה פשוט לשכב במיטה כמו פגר ולסבול מכל רגע.
25.08 יום שבת (יום הולדת!!!)

ו...כמובן שזה לא הצליח...לא התקדמתי אפילו במילימטר...בביקור רופאים אמרתי שאני לא מסוגלת יותר ואני רוצה קיסרי , אז נכון , יש כאלה שיגידו שאני נשברתי מהר מידי אבל לא הייתי מסוגלת יותר , לא לחוסר אונים , לא לכאבים , לא לבדיקות דם שכבר לא היה מאיפה לקחת וכל לקיחת דם לקחה שעה ואינספור דקירות , לא לעירוי ששינו את מקומו כל 4 שעות כי הוא לא החזיק במקום אחד יותר מזה , לא לאנטיביוטיקה כל 4 שעות ובטח לא לזה שלא ראינו את הסוף...הייתי רק בפתיחה של חצי!!! ס"מ אחרי 6 מזרקים של פיטוצין ויומיים בחדר לידה.

ניסו לשנות את דעתי אבל הייתי עקשנית כמו שור ועמדתי על שלי...יש גבול להכל.

נכנסנו לעשות ניתוח קיסרי ממש מהר בלי המתנה מייגעת.

בחדר ניתוח הוסיפו לי חומר לאפידול, חיכינו 20 דקות ו..תנחשו מה?! כמובן!!הרדמה מקומית לא עובדת... צריך לעבור להרדמה מלאה.

זה אומר שלא אראה את צ׳וצ׳ה ישר , לא אנשק , לא אחבק ולא הניק את התינוקת שלה חיכיתי כל כך במשך 9 חודשים...הכאב הזה עדיין לא מרפה ממני ואיגור שם עומד לבוש ומחכה להכנס אליי ופתאום מפילים עליו דבר כזה...(הוא אמר לי אחרי זה שהוא נבהל כל כך שהתחיל לבכות).

עברנו את הניתוח בשלום.

ונפגשנו 4 שעות אחרי שנירדמתי על השולחן.
אני בעלי ופרי אהבתינו אוולין צ׳וצ׳ה מלמוד.

למה אני לא מתפלאת שזה היחס שקיבלת באיכילוב.. גם אני קיבלתי יחס של סמרטוט רצפה מהם לפני 3 שנים בלידה של הבכור.. כמעט הרגו אותי, היה לי חיידק בדם והם חשבו שאני עושה הצגות כי ילדתי רגיל ולא קיסרי. העיקר "מתפארים בחדרי יולדות המפוארים שלהם"
את הקטנה ילדתי בוולפסון לפני 5 חודשים וקיבלתי חוויה מתקנת!!
אל תכעסי על עצמך על כלום, זה הצוות באיכילוב שמזעזע. על הבן שלי אחות בתינוקיה שם ניבלה את הפה.. העיקר ששתיכן יצאתם בשלום ובבריאות, שזה לא מובן מאליו כשמדובר באיכילוב.

היי,
טיפול שיניים בילדות(בגיל 14 עתה בת 27)שהסתבך וגרם לדלקות חניכיים, מוגלה בעור ולבסוף צלקת משמעותית בלחיים (סליחה על התיאור) ובעקבות כך פוניתי למיון וקיבלתי אנטיביוטיקה. לאחר שיחה עם מטופלים נוספים אשר גם סבלו מאותה בעיה בדיוק כיום חייבת טיפולים יקרים מאוד.

הרופא שלח יד בנפשו,
האם אוכל לתבוע את המרפאה על רשלנות רפואית, בהתחשב בזמן שעבר?

נוסף על-כך משכתי התיק מהמרפאה ואינו תואם את סה"כ הטיפולים/ ביקור אצל רופא השיניים.

שלום רב,

אם טיפול השיניים הרשלני היה בגיל 14 הרי שלכאורה עילת התביעה מתיישנת בחלוף 7 שנים מהגיעך לגיל 18 שנה כלומר בגיל 25 שנה. אסייג ואומר כי נושא קביעת מועד התיישנות הוא מורכב ומצריך קבלת פרטים מלאים שכן יש מקרים בהם ניתן להאריך את המועד אם הנזק לא התגלה במועד ההתרשלות וכו'.
נושא מותו של הרופא בוודאי אינו מקל על הענין מעבר לשאלת ההתיישנות אולם אם הטיפול בוצע במסגרת מרפאה מסודרת יתכן והביטוח היה על שם המרפאה. אמליץ במקרה מורכב כזה לפנות לקבלת יעוץ בפגישה מסודרת אצל עו"ד מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אז נכנסתי להריון שכל כך רצינו
מהלך הריון תקין ברוך ה׳ ושכל אחת הייתה חולמת - אין בחילות אין הקאות אין כאבי ראש ואין חשקים מיוחדים
כל הבדיקות היו תקינות אפילו עשינו סקירה שלישית סתם ככה בשביל השקט הנפשי שלנו כי זה הריון ראשון ובעלי חרדתי
בחודשים מתקדמים יותר התחלנו לדבר אם נעשה ברית בצהריים או בערב אפילו רבנו על זה כי היו לנו העדפות שונות ואני רציתי בערב יחד עם הטקס של הפדיון
דיברנו מי יהיה איתי בחדר לידה אם רק הוא או גם אמא שלי..
כל ההריון פחדתי מהצירים ואם יהיה חתך לא יהיה חתך.
ואז הגיע השלב שמתחילים להרגיש את העובר וברוך ה׳ מרגישים אותו אואו כמו מתארגף
כל כמה שעות בעיטות , הבטן שלי הייתה זזה מצד לצד
אפילו שהגעתי לחודש שמיני והאחות ליווי הריון הייתה אומרת שעכשיו ארגיש אותו פחות , צחקתי ואמרתי לה אל תדאגי מרגישים אותו יפה מאוד ..
נחזור לזה שסיפרתי שבעלי חרדתי נכון ?
אז במהלך סוף חודש 7 הייתי פעמיים במיון לא הייתי שותה מספיק והיו לי התכווציות או שאיך שהם קוראים לזה ״ ברקסטונים ״ כל כאב לבעלי ירדה שנה מהחיים וחשב שזה צירים ועכשיו עכשיו הולכים למיון
בילינו במיון אולי 4 שעות כל פעם .. עד שאמרתי זהווווו עד שאין לי פתיחה אני לא מתקרבת לבית החולים .
הגיע שבוע 36+4 יום שישי 30.11.18 וביום הזה התעסקתי בדברים אחרים ששכחתי לבדוק אם הרגשתי את התינוק .. בשעה 18:00 נוסעים לחברים בנתניה לארוחת שישי ( אין מצב שאנחנו לא עושים שישי בבית אבל החלטנו לגוון )
בדרך אני חושבת אם לשתף את בעלי שלא זכור לי אם הרגשתי את התינוק כי אני כבר יודעת שהוא חרדתי ויתחיל לעשות סיפור ואני בטוחה שהכל בסדר וסתם לא שמתי לב
בכל זאת בחרתי לשתף והוא מצידו אמר שזה חוסר אחיות שנזכרתי רק עכשיו לשים לב ושנגיע לבית של החברים שאני אוכל משהו מתוק ..
הגענו , אכלתי חבילת שוקולד ושום דבר .. הלכתי נשכבתי על הצד - כלום . והלב שלי מתחיל לדפוק ואני כבר לא יודעת אם זה הלב שלי או התינוק .. כל הערב אנחנו מסתמסים בנינו כדי שהחברים לא ישימו לב עד שבעלי אמר ״ קומי עכשיו נוסעים לבית חולים ״
עכשיו אנחנו בנתניה - הבית חולים שאני אמורה ללדת בו זה בכלל מאיר ( 5 דק מהביל שלי )
אבל אנחנו לא רוצים לבזבז זמן אז אנחנו נוסעים ללניאדו שזה חמש דק מהבית של החברים.
נכנסים שואלת אותי הפקידה למה באתי אמרתי לה ״ אני לא זוכרת אם הרגשתי אותו ״ ישר מחברים אותי למוניטור ובעלי על קוצים לא מפסיק ללכת לחזור ללכת לחזור והופ שומעים דופק , אמרתי לו הינה רואה הכל בסדר אין מה להלחץ , אפשר ללכת ?
האחות אומרת ״ חמודה יש עוד כמה בדיקות שנעשה ואז תוכלי להשתחרר ״ טוב. האחות חוזרת ואומרת לי ״ תראי הוא קצת ישנוני אני אביא לך פטל ונראה ״
שותה פטל , שום דבר ממשיך להיות ישנוני
מביאים לי עוד פטל - שום שינוי
״ טוב חמודה אנחנו נחבר לך אינפוזיה עם סוכרים ״ פה כבר נלחצתי אמרתי לבעלי לך תתקשר לאמא שלך .
מי שלא יודעת לניאדו זה בית חולים פרטי דתי , בעלי רצה לכבד אז ירד למטה להתקשר לאמא שלו .
לא עוברת דקה - נכנסת הרופא הראשית ״ חמודה זה לא נראה טוב אנחנו צריכים להוציא את התינוק הזה עכשיו . את נכנסת לניתוח קיסרי ״
אני ישר עוד לא עיכלתי , מה קיסרי ? מה הקשר ? אני בכלל לא אמורה ללדת פה
״ חמודה אין זמן אם את רוצה להחזיק תינוק את צריכה עכשיו להכנס לניתוח טוב מאוד שבאת ולא חיכית ״
ואני ״ אבל רגע איפה בעלי ??? שמישהו יביא לי טלפון שאף אחד לא יגע בי ״
לא עוברת שניה מגיע צוות שלם , אחד מוריד לי בגדים , אחד תכשיטים עוד אחד מלביש אולי בחלוק עוד אחד מחתים אותי על כל מני טפסים
ואני רק צורחת שמישהו יביא לי טלפון להתקשר לבעלי ..
לא עוברת דקה בעלי עולה ואני בהיסטריה אומרת לו שמכניסים אותי לניתוח קיסרי חירום ..
לא נתנו לו להכנס איתי והוא כמו שבר כלי נשאר בחוץ ואני בפנים רועדת כל הניתוח ומקשיבה להם שהם אומרים שרופא ילדים יבוא לחדר .. עברו 45 דק -התינוק בחוץ ואני לא שומעת אותו בוכה וגם לא מראים לי אותו והם מרגיעים אותי שהכל בסדר
פתאום שמעתי ציוץ קטן של בכי שקט ופה כבר התפרקתי .. לקחו את התינוק לפגיה ואותי לחדר התאוששות ..
אקצר ואגיד שהתינוק נולד במשקל תקין אבל במצוקה ולא ידעו להגיד מה גרם להאטה בתנועות , הכל היה תקין - השיליה , המים ואפילו חבל הטבור ..
אחרי 13 יום התינוק שלי שוחרר מבית החולים וברוך ה׳ הכל בסדר.
אז חברים אל תתכננו כלום !
פדיון-לא היה
בחדר לידה -לא הוא ולא אמא שלי היו איתי
פחד מצירים - לא יצא לי לחוות
ילדתי בבית חולים שלא חשבתי בכלל שאלד שם ,חצי שעה נסיעה מהבית שלי ..שמאיר זה 5 דק מהבית שלי .

אבל הכי חשוב - תקשיבו לתינוק שלכם ואם יש ספק אין ספק - תלכו ישר לבדוק !

לידה קלה לכולן ובידיים מלאות אמן

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. לידה של תינוק במצוקה גם היא יכולה לעיתים להיות נושא לתביעת רשלנות רפואית כאשר המצוקה לא מזוהה במועד או לא מטופלת נכון ולא מבצעים ניתוח קיסרי במועד.
הבנתי שהמקרה שלכם ברוך השם מיהרו לניתוח קיסרי ומנעו התמשכות של המצוקה העוברית.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת רבה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

בקיץ האחרון הפסקתי טיפול אורטודנטי אצל רופאת שיניים, שאינה מומחית בתחום, בעקבות רשלנות בטיפול.

הרופאה החזירה לי את הכסף. לאחר ייעוץ עם אורטודנט מומחה שהמליץ לי לתבוע אותה על הנזק שנגרם לי בשיניים פניתי לשני עורכי דין שלא היו מעוניינים לטפל בנושא עקב החתימה שלי על מסמך המאשר שאין לי כל טענה נגד הרופאה לאחר קבלת הכסף, ושהנזק שנגרם לי אינו בלתי הפיך.
ברצוני לדעת, במידה ואוכיח שהנתונים אותם כתבה בתיק הרפואי שקריים, והתווספו שלא בתאריך המקורי, מה תהיה חומרת המעשה.

האם יש לתבוע בגין זיוף מסמכים, מבלי להתחשב באירוע של רשלנות הרפואית שעליה יש מחלוקת?

תודה מראש.

שלום,

בתי משפט נזהרים מלקבוע לגבי זיוף רשומה רפואית קביעות ברורות אם אין הוכחה ברורה וחד משמעית בנושא.
אם יוכח זיוף ניתן יהיה ראשית לשקול הגשת תלונה למשרד הבריאות במישור המשמעתי אולם תלונה כזו לא תניב פיצוי.

הפיצוי נקבע לאחר הוכחת ההתרשלות בהתאם לנזק שנגרם בשל אותה התרשלות. אין פיצוי עונשי בישראל במקרים כאלו לרוב ולכן איני סבור שעצם הוכחת זיוף הרשומה תגדיל את הפיצוי. היא תקל יש להניח על הוכחת אחריות הרופאה המטפלת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

לפני כ-7 שנים, אמי עברה קולונוסקופיה, הרופאה בבדיקה עשתה לה חור במעי הגס (פרופורציה) וכתוצאה מכך היא הובהלה לניתוח דחוף לסגירת החור. לאחר שנתיים, כתוצאה ממה שעברה, נוצרה לה חסימת מעיים, שוב הובהלה לחדר ניתוח לפתיחת החסימה. לאחר מכן, נוצר לה בקע בטני (POVH) והיא עברה ניתוח שלישי לתיקון הבקע.(לפני שנתיים).

האם ישנה אפשרות לתבוע את הרופאה/ קופת חולים על כל מה שאמא שלי עברה? שבועות שלמים של אשפוזים, סיבוכים, חודשים של כאבים, שיקום וכמובן אובדן כושר עבודה (אסור לה לעבוד בעבודות פיזיות).

חשבתי שבגלל שחותמים על טופס הסכמה לפני ביצוע הפעולה - זה פוטר את הרופאה/ קופת חולים מכל תביעה על רשלנות רפואית. האמנם?

האם ישנה התיישנות על מקרה שכזה שכן עברו כבר כמה שנים?
אשמח לשמוע ממי שמבין בעניין.

שלום רב,

אחד מהסיבוכים המוכרים של בדיקת קולונוסקופיה הוא חור במעי. חשוב לדעת כי לא כל מקרה בו נוצר חור במעי העת הבדיקה הוא הבכרח התרשלות. כדי לבחון אם במקרה זה הייתה התרשלות בטיפול שגרמה לנזק (למשל ביצוע הבדיקה בהכנה לא טובה של המעי או אי זיהוי במועד של הנזק שנוצר) יהיה צורך לקבל את התיק הרפואי ולהתייעץ עם מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

אם חלפו יותר משבע שנים ממועד הבדיקה יתכן שעילת התביעה התיישנה ולא ניתן יהיה להגיש תביעה. מציע כי תפנו בהקדם אך עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לפגישת יעוץ ורצוי כאמור בדחיפות אם המקרה אירע לפני שנים כדי לנסות ולהקדים את מועד ההתיישנות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

רק היום- 9 שבועות לאחר הלידה, כשהתפרים לא התאחו טוב גיליתי בפעם הראשונה שאסור למיילדת לעשות תפרים בסיום הלידה אלא על ידי רופא בלבד... רופא הנשים שלי אפילו המליץ לי להתלונן לבית החולים על כך שרופאה בכלל אישרה למיילדת לתפור אותי.

עזבו שלא ידעתי, אני הכי היסטרית ובדכ הכי זו ששואלת שאלות וחופרת לרופאים.. אבל אחרי הלידה הקשה שעברתי לא היתי מפוקסת מספיק כדי לעצור הכל ולבקש לקרוא לרופא. היתי כלכך תשושה והיום אחרי שהבנתי זאת אני מרגישה שניצלו אותי כדי ללמד איזה מיילדת לתפור כאילו שאני איזה שפן ניסיונות.

הבנתי שיש חוק שקובע שמי שמבצע את התפרים הוא רופא מוסמך בלבד.

בקיצור, אני רוצה להגיש תביעה על רשלנות רפואית על הפשלה הזאת של הרופא וצריכה את העזרה שלכם.

שלום רב,

אכן רופא אמור לבצע א התפירה ולא מיילדת. אני בספק אם בתיעוד הרפואי נרשם כי המיילדת ביצעה את התפירה ולכן מן הסתם תהיה הכחשה מצד בית החולים כי זה מה שאירע.
לעניין תביעה צריך יהיה לברר את היקף הנזק שנגרם שכן בסופו של דבר הפיצוי ניתן בהתאם להיקף הנזק לאחר שמוכחת התרשלות.

ממליץ שתערכי יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לפני כל פניה לכל גורם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

רקע כללי: הבת הגדולה שלי נולדה 4.030 בלידה רגילה.

הבן השני שלי נולד במשקל 4.5 קילו - ניתוח קיסרי (לאחר שלא נתנו לי שום אופציה ללדת רגיל).

ואז בהריון הנוכחי הלכתי מראש על ניתוח כי תהיתי לעצמי שהוא בטח גדול כמוהו אם לא יותר ממנו. קבעתי תאריך 7.1 ניתוח קיסרי יזום.

ואז משום מקום משהו בתוכי אמר לי שאולי אני ממהרת והולכת ישר על ניתוח בעוד שיש סיכוי ללדת בלידה רגילה.

בקיצור...
לא הגעתי לניתוח בתאריך המיוחל והתקשרתי לבטל.

בשבוע 38 עשו לי הערכת משקל נוספת שבה נאמר לי שהתינוק שוקל 3.6

אמרתי לעצמי אם אסחוב עד שבוע 40 זה יהיה סביב ה4 קילו, וזה יהיה סביר להוציא 4-4.1 ממקום שכבר יצא משקל כזה.

הגעתי לביקורת בשבוע 40 ושוב הרופאים התחילו ללחוץ ואמרו לי לתת דד ליין עד שבוע 41 אם לא אלד... שאיכנס לניתוח.

אכן קבעתי ניתוח לשבוע 41.

בשבוע 40+5 לפנות בוקר הרגשתי כאבים עזים, זה היה סדיר ורציף והכאב התגבר והתגבר, היה לי ברור שזה צירים סדירים

הגעתי לבית חולים עם פתיחה 3 ומחיקה מלאה ואז כמו קסם הכל התקדם במהירות.... אפילו לא היה לי זמן לעכל את זה.

הסבירו לי שוב ושוב 3 רופאים שיש סיכונים רבים בלידה טיבעית - בינהם קרע ברחם וככל שהעובר גדול יותר הסיכוי לקרע גדול יותר.

הייתי בשלי, אמרתי להם אם הגעתי עד הלום... כנראה שיש לכך סיבה.

מקסימום אקח אפידורל ואחשוב על כך בכובד ראש.... רק שיזוזו ממני (מזכירה שאני כאובה)

הגעתי לרופא לבדיקה, מוניטור עוברי - שוב מרגישה לחץ הפעם הפתיחה היתה 5

ישר הטיסו אותי לחדר לידה והם לא מרפים ושוב שואלים אולי ניכנס לניתוח, ביקשתי מהמיילדת המקסימה שהיתה איתי לאורך כל הדרך שתבדוק אותי שוב (אגב והיתה הכי בעד שאלד רגיל!! אמרה לי אל תיכנעי, אם הוצאת 4 תוציאי גם יותר!)

היא בדקה אותי הייתי בפתיחה של 8
אמרתי לה יש לי לחץ, הוא יוצא... היא אמרה לי אבל הרגע בדקתי אותך.

בדקה שוב, פתיחה מלאה! היא אומרת לי תלחצי את בלידה!

2 וחצי לחיצות העובר היה בחוץ, נולד 4.180
לידה ללא אפידורל.

כל כך שמחתי שסמכתי על האינטאיציות שלי ושלא ויתרתי!

תסמכו על עצמכן ועל מה שאתן מרגישות, אל תתנו לאנשים לבלבל אתכם.
בהצלחה

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - אני בהחלט סבור כי יש מקרים בהם כדאי לסמוך על האינטואיציות. שמח עבורך שהלידה הסתיימה באופן כה מוצלח.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

אם ילד מאובחן כחולה סרטן (בשלב מוקדם יחסית בו קיים טיפול יעיל לסוג הסרטן הזה) והוריו, בשל אמונתם הדתית מסרבים שיקבל טיפול רפואי, שכן הם סבורים שזה טיפול שיזיק לו ומצידם מאמינים שהדבר היחיד שיכול לסייע לילדם הוא תפילה (לא חלילה מחוסר אכפתיות לגורלו, אלא מאדיקות דתית - הם משקיעים יום ולילה בתפילה סביב מיטתו) - בקיצור, לפי כל קריטריון הם דנים אותו למוות בבחירתם זו מתוך אמונה דתית.

האם בית המשפט יכול להתערב ולקבוע שזכותו של הילד לטיפול רפואי שבסבירות גבוהה מאוד יציל את חייו, אל מול האפשרות הוודאית שימות ללא טיפול שכזה, גוברת על זכות ההורים לאמונתם הדתית (כמי שמהווים אפוטרופוסים טבעיים לילד) האם יש תקדימים כאלה ?

אם כן, מדוע הדבר שונה לגבי חיסונים - הרי גם כאן מדובר באמונה נטו אל מול מציאות מוכחת?

(במיוחד לאור העובדה שאי חיסון גם פוגע בזכות של הציבור הכללי לבריאות).

האם ההבדל המשפטי / מוסרי הוא רק בוודאות הסטטיסטית של המוות ללא טיפול ? (100% במקרה של סרטן, נניח לצורך הדיון 0.1% במקרה של חצבת)

שלום,

שאלה מעניינת. ההתערבות של בית המשפט בהחלטות של ההורים לגבי הטיפול בילדם אכן שמורה למקרים מאד חדים, ברורים ויוצאי דופן כמו הדוגמה הראשונה שניתנה.

קשה לי לראות במקרים של חיסונים סיכוי ריאלי שבית המשפט יוכל להצדיק משפטית כפיית טיפול / חיסון על הורים בין היתר אכן נוכח עוצמת הסכנה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב עורך דין סולר

אני עברתי ניתוח פלסטי להרמת חזה אצל אחד המנתחים הכי מפורסמים ויקרים בארץ. מנתח שנחשב מומחה בתחום. הניתוח נכשל לגמרי. התוצאות לא טובות ונשארה צלקת (4 חודשים אחרי הניתוח) שלא נעלמת כמו שהרופא הבטיח. הוא אמנם החתים אותי על טופס הסכמה לניתוח אבל ההבטחות וההדמיה שהראה לי לא קרובות למה שיצא בפועל מהניתוח. אני לא יודעת מה יהיה בקיץ... לא יכולה ללבוש בגד ים במצב הזה. לא בגלל הנראות של החזה (א-סימטריה בולטת וצלקת) ואני ממש בדיכאון. הרופא אומר שהניתוח הצליח ובגלל שהיתה א-סימטריה בין השדיים לפני הניתוח אין הרבה מה לעשות.

אני בטוחה שהיתה כאן רשלנות רפואית ולא יודעת מה לעשות. חברות אומרות לפנות לעורך דין ולכן אני כאן.

מה דעתך? איך בודקים אם אפשר לעשות משהו נגד הרופא למרות שהוא "מומחה" מפורסם?

אשמח לשמוע חוות דעת מהניסיון שלך במקרים דומים של ניתוחי הרמת חזה שנכשלו...

תודה, מירי.

שלום רב,

כדי לבחון אם אכן הכשלון של ניתוח הרמת החזה הינו בשל התרשלות בניתוח יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מלפני הניתוח, מהניתוח עצמו ולאחריו. יש לקחת בחשבון כי לרוב ניתן להעריך תוצאה סופית של ניתוח פלסטי בחלוף כשנה מיום הניתוח.
לאחר קבלת התיעוד ניתן יהיה להתייעץ עם מומחה בכירוגיה פלסטית שיעריך את תוצאות הניתוח באופן אובייקטיבי והאם הייהת כאמור התרשלות שגרמה לנזק.
השלב הראשון הינו פניה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע בקבלת התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום עורך דין סולר,

אני עברתי ניתוח קיסרי עם הרדמה ספינאלית ובאמצע הניתוח השפעת ההרדמה פשוט התפוגגה... אז נכון שלא נגרם לי נזק בניתוח תודה ולא, אבל עברתי טראומה מטורפת, שאני לא יכולה לתאר במילים...

ניתח אותי מתמחה יחד עם מומחה. בשלב כלשהו בניתוח התחלתי להרגיש כאבים בבטן והמרדים אמר שההרדמה מתחילה להתפוגג (למרות שעוד לא סיימו את הניתוח) ואם אני רוצה לא להרגיש כלום הוא צריך להרדים אותי. סירבתי לקבל הרדמה (פחד מהרדמה מלאה) אז נאלצתי להרגיש את ההתעסקות והכאבים עד הסוף.
האם זה הגיוני שהרדמה מתחילה להתפוגג תוך כדי הניתוח או שלמתמחה לקח יותר מידי זמן ללמוד את העבודה ובגלל זה האריכו לי את הניתוח מעבר לזמן הנורמאלי?

אציין שהיו לי 2 ניתוחים קיסריים בעבר ואף פעם לא הרגשתי ככה במהלך הניתוח.

מה דעתך? זה הגיוני? יש לי מה לעשות מבחינה משפטית במקרה כזה?

שלום רב,

על פניו נראה כי התפוגגות הרדמה ספינאלית בעת ניתוח הינה בסבירות גבוהה תוצאה של התרשלות של המרדים. כדי לבחון את העניין באופן רציני יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי.

אני סבור כי יתכן ויהיה מה לעשות במקרה כזה במישור המשפטי ואת מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת יעוץ פרטני.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

צהרים טובים לעורכי הדין,

רופא לא שמר על פרטיותה של מטופלת, הוא מסר מידע על מצבה הרפואי והטיפול בה לאישתו (שהיא רופאה במקצועה אבל בתחום אחר), אישתו העבירה את המידע לשכנה ומשם זה התגלגל לכל המעוניין לשמוע. כמובן שלמטופלת עצמה לא הייתה שום כוונה לשתף את שכניה במידע כל כך רגיש. ברור שיש כאן הפרה של חוק זכויות החולה ואנחנו רוצים למצות את הדין מול הרופא שפגע מאד וגרם לנזק נפשי חמור לאישה שפרטיה נחשפו בניגוד לרוצה. האם זאת עילה לתביעת רשלנות רפואית? האם טיפלתם במקרים של תביעות רשלנות רפואית בשל הפרת סודיות רפואית? כמה פיצויים אפשר לקבל בתביעה כזאת? מה בדיוק צריך להוכיח?

שלום רב,

בתביעות מסוג זה יש לעיתים קושי ראייתי להוכיח את אופן 'דליפת המידע' אני מניח כי במקרה שאתם מתארים יש איזו ראיה מוצקה לכך שזה מה שאירע.
מעבר לעניין הראייתי - הפיצוי נקבע בהתאם לנזק שנגרם, יש אכן פיצוי שקבוע בחוק על סך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק אולם בפועל סכומים כאלו ללא הוכחת נזק נדיר שנפסקים.

מעבר לתביעת רשלנות רפואית ככל שיש ראיות כאמור ניתן לשקול גם פניה למשרד הבריאות בתלונה ויתכן שהעניין יתברר במישור המשמעתי אל מול הרופא שהפר את הסודיות.

אכן טיפלנו בעבר במקרים דומים, אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני ואשמח לתת יעוץ והכוונה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה שלי.

נכנסתי להריון בגיל 19.

הריון לא מתוכנן גיליתי אותו בשבת חתן שלי.
שמחתי אך מצד שני נורא פחדתי לא היה לי משפחה שתתמוך ותלווה אותי.

ההורים שלי לא בקשר איתי מגיל 17.

כל ההריון עבר בסדר גמור כל הבדיקות יצאו מעולות.

בשבוע 38 הגעתי למיון עקב חוסר תנועות במשך כל היום.

אחרי שעתיים נכנסת לרופא ונמצאים בחדר עוד שני רופאים בכירים, הרופא אומרת לי שיש לעובר מום בלב ומום בראש ושאני יחליט אם אני רוצה לעשות הפסקת הריון.

הייתי לבד (בעלי היה בעבודה) יצאתי מהחדר כולי בוכה ובסערת רגשות.

מה אני אמורה לעשות? עם מי אני אמורה להתייעץ?? למי אני יבכה?? (בעלי בנאדם נורא שכלי ולא כמוני רגשי)
מפה לשם החלטתי שלא משנה מה אני את הילד הזה מביאה לעולם! גם אם אני יצטרך להיות איתו 24/7 בבית

בשבוע 38+5 ערב שישי ב 4 לפנות בוקר אני מתחילה להרגיש טיקים בנרתיק, אומרת לבעלי שאני מרגישה צירונים, מחליטה ללכת לישון אבל לפני זה נכנסת להתקלח ואופס יורד לי המים.

מגיעה לבית חולים, מחלקת יולדות, מחברים אותי למכשיר מוניטור עוברי, נכנסת לבדיקה והאחות אומרת לי את בפתיחה 4 מחיקה 100 הראש למטה ומחליטה לתת לי פיטוצין לזירוז.

נכנסת לעשות בדיקת אולטרסאונד והרופא אומר לי שהעובר בכלל במצב רוחבי ובגלל שאני אחרי ירידת מים אי אפשר לעשות היפוך ואני חייבת לחתום על טופס ניתוח קיסרי חירום.

יוצאת מהחדר ומתחילה לבכות את החיים שלי הרי זה הדבר שהכי לא רציתי והכי פחדתי ממנו למה דווקא זה קורה לי?!

הרופא מתחיל להלחיץ ואומר לי שזה מתחיל להיות מסוכן ושאני חייבת לחתום ולהכנס לחדר ניתוח. ואני לא מוכנה.

אחרי רבע שעה חותמת על הטופס ותוך חמש דקות אני כבר בחדר ניתוח לבד! בלי בעל, בלי אמא, בלי חברה! רק אני והרופאים.

בסופו של דבר נולדה לי ילדה מהממת במשקל 2600 ללא שום מומים מולדים! ילדה בריאה לחלוטין!

היא לימדה אותי מזה אהבה ללא תנאים, ולהיות מאושרת!

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה ההריון והלידה. ההחלטה אם להפסיק הריון בשל חשש למומים בעובר היא מן הסתם ההחלטה הקשה ביותר שזוג צריך לקחת בחייו. כל בחירה היא ראויה ולכל בחירה היתרונות והחסרונות שלה. אמצעי ההדמיה שיש כיום לרפואה יכולים בחלק מן המקרים להדגים מומים בעובר בצורה כמעט ודאית אולם יש מומים שקשה להדגים ויש אי ודאות האם אכן נמצאים ומה חומרתם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אמנם אין כאן רשלנות רפואית כי לא נגרם נזק, מעבר לסבל בלתי נתפס ומיותר, אבל עדיין חשוב לי לשתף ושמכה יותר אמהות יקראו ויפנימו. רק אנחנו אחראיות לבריאות של הילדים ואין רופא שיודע יותר טוב מה עובר על הילד שלך חוץ ממך.

משהו על אינטואיציה אימהית...זה סיפור ארוך..

משתפת בסיוט שעברנו במשך שנה וחצי.

סביב גיל 7 חודשים הבן שלי הרגיש לא טוב..חום גבוהה שיעול ונזלת..הולכים למרפאה ושם הרופאה אומרת לנו שזה ויראלי ולתת מורידי חום. טוב חוזרים הביתה וככה ממשיכים עוד כמה ימים של חום מטפלים כמו שאמרה עד שעובר.

חודש אח"כ שוב...חום גבוהה מאוד..מגיעים שוב לאותה רופאה שוב ויראלי...עוברים כמה ימים ככה בבית..ושוב ושוב פעם או פעמיים בחודש עוברים את הסיוט הזה. באחת הפעמים טיפה לפני גיל שנה גילנו (רק אחרי שהגענו לבית חולים עם חום 40) שהייתה לו מחלת הנשיקה שאיבחנו שם מיידית ואז אישפוז שאחריו ישב שבועיים בבית.

בגיל שנה וחודשיים שוב יום של חום מגיעים שוב לאותה רופאה שוב אומרת שזה ויראלי ושולחת אותי הביתה עם הוראה לתת רק מורידי חום...במהלך הלילה החום מטפס ל41.2 כן! כן!

הילד ישן עליי והרגיש כמו גוש לבה..אמיתי הרגשתי כוויה על העור שלי מרוב שהיה חם..הוא התחיל למלמל לעצמו ואוני חשבתי שאני מתה באותו רגע..טסנו לבית חולים עם פיג'מות..שם גילינו שיש לו דלקת ריאות קשה מאוד ונשארנו לאישפוז.

כשחזרנו הביתה והלכנו לביקרת אצל הרופאה אמרתי לה שאני מרגישה שהבדיקה שלה מאוד לא יסודית וכל פעם מתגלה לנו משהו חמור מאוד שיכולנו לטפל כבר לפני אבל היא פשוט לא אבחנה.
ענתה לי שהיא מעדיפה לתת לגוף לפעמים להגיב וכו וכו...טוב..עד גיל שנתיים הילד אחת לחודש סובל מדלקת כלשהי..והיא תמיד אומרת לטפל רק עם מורידי חום.
במהלך השנה הזו אני מטפלת בו גם ברפואה אלטרנטיבית בדיקור בשילוב של רוקחות של הרבליסט פרטי באופן קבוע ניסינו גם אוסטאופטיה נרות הופי ועוד..
כבר בפעמים הראשונות העלתי בפניה את עניין השקדים (באחד הביקורים בבתי החולים אחד הרופאים העלה את זה בפנינו וקראתי קצת בנושא..והבנתי שעל הילד שלי חלות כל התופעות!) והיא אמרה לי שאין דבר כזה להוציא שקדים ושקד שלישי בגיל כל כך צעיר שזה מאוד נדיר.
בביקור נוסף העלתי את זה שוב והיא אמרה לי לרדת מזה ואין סיכוי וזה שטויות..טוב מה שעשיתי עוד באותו היום..לקחתי את הילד לאף אוזן גרון פרטי ולצילום באופן פרטי.
שם נאמר לי שכל נתיבי האוויר באף והגרון של הילד חסומים לחלוטין וזה נס שהוא בכלל מצליח לנשום..בנוסף אחרי בדיקה מעמיקה יותר גילינו בעיות שמיעה קשות בעקבות כל הדלקות והצטברויות הנוזלים הרבות.
כל זה התברר לי שיכל להימנע אם הדלקות היו מטופלות בזמן וכראוי.
אין לתאר את התחושות בכלל..הרגשתי מזניחה, למרות שעל כל פיפס רצתי איתו למרפאה.
באותו שבוע כבר עברתי מרפאה משם קיבלתי הפניה ואישור לבצע לילד ניתוח דחוף.
בהתחלה נבהלתי ממש..ניתוח פולשני בהרדמה מלאה..ולפני שבוע הוצאנו את השקד השלישי ועשינו כפתורים.(גם הניתוח נדחה פעמיים כי קיבל דלקות בהפרש של שבוע למרות שקיבל טיפול אנטיביוטי מונע..)
אני לא יכולה לתאר את השיפור באיכות החיים!! במיוחדת כשיש כבר עוד תינוקת בבית.
הרגשתי שאני חיה מדלקת לדלקת..הילד תמיד היה חולה..מרייר נורא..בקושי נושם.. בקושי ישן..בקושי מדבר..אי נוחות תמידית..
והיום..הבן שלי נושם!! נושם בלי רעש..בלי להישמע כמו כלב אחרי ריצה!! וישן!! בלי להישמע כמו מסור של נגריה!!
הילד כבר ביום הניתוח התחיל לדבר הברות שלא יכל להגות בגלל הנפיחות בחלל הפה ובגלל שלא שמע טוב!!
נכון באישפוז שם פגשנו עוד ילדים גדולים ממנו בהרבה שעברנו את הניתוח..אבל זה פשוט היה נחוץ לו!

אז אם אתן מרגישות שמשהו לא בסדר תתעקשו אולי אתן אותו מקרה שלא נבדק עד הסוף..
העקשנות שלי הייתה שווה לגמריי!

מרגישה שהחיים שלי ושלנו כמשפחה השתנו מקצה לקצה בשבוע האחרון!

המקרה שלך דיי מזכיר את שלי, הבן גדול שלי מגיל 8 חודשים סבל מדלקות אוזניים היה חי על אנטיביוטיקה, היה נוחר כמו גבר מעשן כבד והיה מפסיק לנשום בשינה, את כל הדברים האלו ציינתי בפני הרופא והוא לא התרגש בכלל, רופא דפוק, אתה רואה שהילד פעמיים בחודש אצלך עם חום גבוה ודלקת אוזניים כל פעם לא תפנה לא.א.ג... מפה לשם קבעתי תור לאף אוזן גרון ובדיקת שמיעה, נמצא נוזלים באוזניים, שקדים בגרון מוגדלים ושקד שלישי מוגדל מאוד שחסם לו את נתיבי האויר עד כדי כך שאם היה צוחק קצת יותר מידי היה מקיא את נישמתו, כאשר קיבלנו את התוצאות עם המלצה לניתוח בהול, ניסינו לקבוע באופן פרטי שילמנו מאות שקלים ואף רופא פרטי לא הסכים לנתח אותו בגלל גילו הקטן, אלא רק בבית חולים ציבורי שאם חלילה יקרה משהו במהלך הניתוח יש להם את כל הציוד הנדרש, ניסינו גם הומאופתיה ולא עזר לנו, נאלצנו לחכות לניתוח בשניידר עם זמני המתנה של כמעט שנה, במקרה חברה שעבדה שם סידרה לי תור לחודש אחרי, התור נקבע ליום שני, שישי בערב לפני כן הילד צורח מכאבים הולכים למיון שוב דלקת שוב חום ושוב אנטיביוטיקה התפללתי לאלוקים שלא יהיה לו חום הרי יום דני הניתוח, יום שני הגיע לא היה חום, הילד נכנס לניתוח שקד שלישי כפתורים ובמהלך הניתוח יחליטו אם להוריד גם את השקדים בגרון, עברנו את הניתוח ברוך ה' גם במהלך הניתוח היה עם דלקת אוזניים כי בעצם תמיד היה, ומאזז ברוך ה הילד בריא, היום בן 8 מאז ועד היום לא היו דלקות אוזניים, איכות החיים שלו השתפרה פלאים, הילד הצליח לנשום כמו שצריך ולצחוק בלי להקיא, אין לי ספק שפה האינטואיציה שלי עבדה לטובתינו, בתור אמא טריה לילד ראשון יכלתי להסכים עם הרופא שזה ויראלי וזה יעבור ושמחה שהקשבתי ללב שלי, לכן אני אומרת, הרופאים לא תמיד צודקים לכן אם את אמא יקרה מרגישה שמשהו לא בסדר וצריכה לבדוק אז תבדקי, הרופא שלנו היה רופא זוועתייי הכל אצלו היה ויראלי וגם לא הסכים עם חוות דעת של רופאים אחרים, כאילו רק המילה שלו היא הכי נכונה.

סיפור חיי במדוייק!

קרה בדיוק באותם תרחישים עם הבן שלי כשהיה בן שנתיים. התעקשתיי שיפנו אותי למעבדת שינה. אחרי רבע שעה שהילד נרדם ונספר מספר רב של מצוקות נשימה. הופנינו מיד למיון ילדים בבית החולים הדסה בירושלים. בבוקר בגיל שנתיים הוא נותח מיידית להסרת שקד שלישי. הרופאים בקופת חולים לא זיהו את הבעיה בגלל רשלנות רפואית שלהם ואם אני לא הייתי מתעקשת על מעבדת שינה ובדיקות כמו צריך ה' יודע איך זה היה נגמר.

הסמפטומים היו זהים. חום גבוהה תמידי שמוגדר "ויראלי", ליחה מרובה שהצטברה לעיתים כבר בריאות כי ילד בן שנתיים לא יודע להוציא לבדו. מצוקת נשימה ודום נשימתי בלילה.

לא ישנתי לילה שלם שנתיים! קולות החנק והמצוקה היו משתקים אותי. ברוך ה' זה מאחורינו ומאחוריכם.

רפואה שלמה

אמאלה בול מה שהיה לי עם הבת שלי חוץ ממחלת הנשיקה והדלקת ריאות.

3 שנים מהרגע שנולדה ועד גיל 3 סבלה מדלקות אוזניים וגרון וכל הזמן הרופא של קופת חולים הרשלן בן רשלן אמר שהכל בסדר ודחף אנטיביוטיקות. עד שעברתי רופא שרק שמע את הנשימות שלה, כבר הבין שמשהו פה לא בסדר בכלל!

באותו יום כבר עשינו צילום רנטגן, היינו אצל רופא מומחה א.א.ג וכבר קבעו תאריך לניתוח כי לילדה לא היה אוויר לנשום ואף אחד לא הבין איך היא חיה עד אותו יום.

עשו לה ניקוז נוזלים וכפתורים באוזניים והוציאו לה את 3 השקדים לגמרי.

היום יש לי ילדה חדשה. ששומעת. שמדברת. שישנה. שחיה!

ברוך השם, תודה לאל!
בשורות טובות לכולם אמן

כל הכבוד לך. אני יודעת שלא קל לעמוד ככה מול רופאים.

היה לנו משהו דומה פעם אחת, אחרי 5 ימים עם חום 40, כשכל יום הלכנו לרופא. ובאחד הימים בקושי נשם, הלכנו בערב למוקד והרופא קבע נחרצות שאין דלקת ריאות והתייחס אליי כמו לאמא היסטרית. כל הלילה נתתי מורידי חום וכך גם ביום למחרת. כל פעם חום 40, מורידה חום וחוזר חלילה.

בערב החום לא ירד לא משנה מה עשיתי, התקשרתי להתייעץ במוקד אחיות ובזכות ערנות של האח שענה שביקש להקשיב לנשימות דרך הטלפון, הוטסנו לחדר מיון.

דלקת ריאות ב2 הריאות ואשפוז עם חמצן. מאז אני מאוד משתדלת לסמוך על האינטואיציה ולא על הרופאים למרות שלפעמים מאוד קשה. מאז עוד פעמיים דלקות אוזניים.

אוף. בזכותך הולכת לקבוע תור לאאג.

תודה על השיתוף ורפואה שלמה לכם!

אותו דבר כמעט כמו אצלי, רק שאצלי זה היה חום + פלוס הקאות במשך כמה ימים הולכת לרופא... המשפט הראשון שהוציאה מהפה שלה זה יש לה וירוס .

נתנה תרופות לקחנו כמה ימים רואה שלא עוזר חוזרת אליה (לרופאה) עוד הפעם אותו משפט זה וירוס .אני כבר לא יכולתי לשמוע את אותו המשפט שוב. צרחתי עלייה וואחד צרחה !

אמרתי לא הגיוני הילדה מקיאה לי במשך עשרה ימים ואת אומרת שזה וירוס. דרשתי הפנייה למיון במיידי לשניידר מפה לשם מגיעים לבית חולים עושים לה צילום רנטגן חזה, אולטראסאונד בטן ומה מגלים? שיש לה בקע בסרעפת. מיהו הזכיר רשלנות רפואית - זה בדיוק המצב!

זה מה שגרם לה בעצם כל הזמן הזה להקאות ומזל שגילנו את זה בזמן ובקרוב בעזרת ה' תעבור ניתוח ! אמא תמיד יודעת ומרגישה את הילדים שלה מכל רופא/ה עם תואר.

תלכו תמיד עם האינטואיציה האימהית שלכן!

אני עם רעלת הריון קלה מבוקרת משבוע 23. כרגע בשבוע 35+.

בחודש האחרון הייתי כמה פעמים במיון עקב כאבים בבטן (התחתונה, מרגיש ממש כאילו תפוס לי) וכל מיני דברים שקשורים לזה.. ראו שיש מעט ריבוי מי שפיר ודרך זה גילו גם סכרת.. והפילו את הכאב על זה.

יש רופא אחד ספציפי במיון שניסה לשלול את הרעלת באופן שלא מובן לי ופעם אחת סירבתי להתאשפז כי הוא היה בגישה מחורבנת בניסיון להוכיח שאין לי כלום.

אני עושה פעם בשבוע בדיקות דם בקופת חולים, היו כמה פעמים שתפקודי כבד שיחקו קצת אבל בגדר הנורמה.

לחצי דם בתקרה של 140/90 (נדיר שזה עובר את זה תודה לאל) ויש חלבון בשתן פתולוגי..
בצקות באות והולכות וכמעט ואין כרגע כי אני כבר 3 חודשים בבית עם הרגליים למעלה. ועוד כל מיני תסמינים.

שבוע שעבר אותו רופא במיון ביקש לאשפז אותי ל3 ימים לביקורת כדי לוודא שהרעלת לא מחמירה בגלל התלונות שלי.

מצד שני לא עשו שום בדיקות חוץ מאיסוף שתן נוסף (הרופא הפרטי שלי שהוא מנהל המחלקה שלו היה בחו"ל באותו זמן והוא טוען שאין צורך באיסוף נוסף ועדיין אותו רופא חלק עליו).

האיסוף יצא איכשהו תקין, יש לציין כי לא נתנו לי לעשות את השתן האחרון של הבוקר, לא יודעת עד כמה משמעותי והיו 2 כדים ואין לי מושג אם ערבבו ביניהם. פחות קריטי.

אחרי 3 ימים בשחרור שלי אותו רופא הגיע מחוייך עם מבט ניצחון ואמר "החלבון תקין, נראה לי שצריך לשקול את הרעלת מחדש, אבל את זה הרופא שלך יחליט".

באותו יום של החלטת האשפוז עשיתי בדיקות דם בקופת חולים והיה נראה לי שמשהו בתפקודי כבד לא תקין והצגתי את זה בפני הרופא במיון שטען שזה תקין לחלוטין.

בשישי האחרון רופאת המשפחה שלי ביקשה שאגיע אליה והיום הייתי אצלה.. אמרה שבפעם האחרונה שעשיתי בדיקות דם תפקודי הכבד שלי יצאו לא תקינים והיא שאלה אותי אם קיימים תסמינים מסויימים ומסתבר שעל כולם התלוננתי בבית חולים. עושה רושם שהרופא במיון היה אנטי ולא ברור לי למה.. מרגישה קצת רשלנות רפואית ומפחדת שהכבד בהחלט נפגע.

אני מקווה שהייתה לכם סבלנות לקרוא את החפירה שלי ואשמח לשמוע האם יש משהו שאפשר לעשות מהבחינה המשפטית של רשלנות רפואית במקרה כזה...

בשבוע הבא עושה אולטראסאונד לכבד בתקווה שהכל תקין.

בעיקר מתוסכלת מהתפקוד של אותו רופא במיון ולא ברור לי למה אחד כזה עובד ברפואה ובעיקר עם נשים בהריון בסיכון.

שלום רב,

אני סבור כי בשלב כזה עדיין מוקדם לחשוב על הליך משפטי בעניין רשלנות רפואית כאשר לא ברור כלל אם נגרם נזק והאם הנזק קשור לאופן הטיפול. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש צורך בחוות דעת רפואיות פרטיות ובמקרים בהם לא נגרם נזק קבוע לא תמיד יש כדאיות כלכלית לתביעה כזו מבחינת היקף הפיצוי אל מול ההשקעה בתביעה.

אני סבור כי לאחר שתסיימי ב"ה את ההריון בשלום ויהיה ברור גם אם חלילה יש נזק לכבד תשקלי את המקרה בפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אחרי הלידה הראשונה שלי תפקודי הכבד היו במצב גרוע ביותר, והייתי במעקב נפרולוג כולל בדיקות הדמיה על מנת לבדוק פגיעה אפשרית בכבד.. ממה שהבנתי הטיפול התרופתי והמגנזיום השפיעו עליו אולם בפועל הפגיעה האפשרית בו לא כ"כ פשוטה.. מחזיקה אצבעות שהכל יצא תקין בע"ה ותחזיקי עד הסוף בהריון תקין ומשעמם ועם תיקון של רופא מתחשב וקשוב במיון

צהריים טובים.
אחיינית שלי עברה לפני כשנה ניתוח חזה, היא סגרה עם הרופא גודל מסויים וכאשר התעוררה ראתה שלא שמו לה את הגודל שסגרו עליו, הרופא לא הגיע בכלל לביקורת כאשר שמע שהיא לא מרוצה ובכלל היא קיבלה ממנו יחס מזלזל ופוגעני.

מעבר לכך הניתוח לא צלח ובמקום שזה ירים לה את הביטחון זה גרם לה ממש לעוגמת נפש.
האם יש עילה לתביעה? האם זה מתאים לעורך דין בעוסק בתחום הרשלנות הרפואית?

שלום רב,

כדי להעריך אם ניתוח הגדלת החזה בוצע באופן רשלני והאם יש מקום לתביעה יהיה לקבל את מלאוא התיעדו הרפואי לפני הניתוח, ממהלך הניתוח ולאחריו ולהיבדק בידי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. אמליץ בשלב ראשון לפנות ליעוץ בפגישה אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לכם בקבלת התיעוד ובפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הריון לאחר לידה שקטה בשבוע 39 אתן בטח מתארות לעצמכן כמה הריון חרדתי הוא היה
גיליתי את ההריון בשבוע 5. סיפרתי לחברה אחת ולמשפחה הקרובה (אמא, אחותי גיסותיי שהן כמו אחיות שלי וחברה אחת שלי והמנהלת שלי שהיא חברה טובה שלי)
כל השאר ידעו שראו אותי בהריון עם בטן לא סיפרתי רק מי ששאל
אחרי שראו דופק סיפרנו למשפחה של בעלי ולשאר המשפחה שלי וביקשנו לא לספר.
אז לא היתה לי העדפה למין רק רציתי ידיים מלאות.
בסביבות שבוע 12 גילינו שזה בן איזה כיף שמחה וצהלה!
היו לי המון חששות פחדים חרדות ומה לא..
אבל תמיד תמיד תמיד הקב״ה הסיר דאגה מליבי ולא נתן לי לפחד כשישר מחשבה לא טובה היתה באה או שהיתה איזה שעה שלא הרגשתי אותו זז.
משבוע 12 התחלתי להרגיש תנועות (נס) פשוט הקב״ה לא עזב אותי לרגע!
הייתי מחוברת לעובר ולא פחדתי להתחבר.
בשבוע 18 נכנסתי למרפאת הריון בסיכון בתל השומר ובשבוע 23 כבר ביקשו ממני לעשות מי שפיר לא כי חלילה היה משהו פשוט בגלל ההיסטוריה שלי אני ובעלי החלטנו שלא עושים
הכל עובר מושלם תודה לאל וכל בדיקת אולטרסאונד הלב פועם בחוזקה ורעידות על המיטה של הרופאים אבל הם תמיד הרגיעו והבינו אותי
אף פעם לא הלכתי לשום בדיקה לבד (אולי פעם אחת)
תמיד גיסתי ליוותה אותי או בעלי.
בשבוע 28.5 מגלים מעט ריבוי מי שפיר ומפנים אותי להעמסת סוכר 100 שתודה לאל יוצאת תקינה
ואז מפנים אותי לסקירה שלישית בשבוע 32 לבדוק את הריבוי מים ושואלים אם אני רוצה לעשות מי שפיר ואני עונה בשלילה.
מגיעה לסקירה השלישית אין ריבוי אבל מגלים לשון ארוכה, רושמים בסיכום הכל תקין למעט רושם ללשון מוגדלת ולשון שיוצרת מחוץ לקו המנשך( לא יושבת בתוך הפה, יוצאת מהחניכים אבל לא עוברת את השפתיים) ומפנים לסקירה מכוונת ללשון ושוב מציעים מי שפיר ושוב אני שוללת. לא מסכנת בשום אופן את ההריון הזה!!
מגיעה לסקירה מכוונת ללשון זה לפני ראש השנה כמעט ולא היו תורים צריך רופא שמבין בזה ולא סתם רופא שמבצע אולטרסאונד. מבצעת לי את הבדיקה הרופאה שעושה לי אולטרסאונד בקופה שמכירה אותי ואת הסיפור שלי וקוראת לרופא ״מומחה״ שמתחיל את הבדיקה השעה 8:00 בבוקר אני ראשונה גיסתי יוצאת להביא מדבקות ופוגשת את הרופא בדלת היא יוצאת הוא נכנס ומתחיל בבדיקה שכואבת בטירוף!! לוחץ לי על הבטן בחוזקה ממש אגרסיבי ואומר טוב יש כאן לשון מוגדלת אני לא מבין למה את לא רוצה לעשות מי שפיר (אני בשבוע 34)
מה את מעדיפה ילד עם תסמונת דאון או ילד עם בק וויד אני שמעתי את זה וקפאתי במקום רופא בלי לב והדמעות התחילו לזלוג אני לבד בחדר עם הרופא והרופאה מתפללת שגיסתי כבר תיכנס ואז הוא אומר לי הלשון מעידה על כ״כ הרבה תסמונות בק וויד, דאון, ועוד מלר מחלות גנטיות. ובמקום לבדוק את הלשון ולהתמקד בה הוא בודק לצורך מחקר שלו את נקודת האדרנל משהו של הכליות כאילו שאני שפן נסיונות אפילו לא ביקש רשות ואני, אני שותקת כי רוצה כבר שהסיוט הזה ייגמר ואז הוא חוזר ואומר את רוצה ילד שכל היום יוציא ויכניס לך את הלשון ודוב חוזר ואומר על התסמונת דאון גיסתי נכנסת שמעה דאון וראתה אותי בוכה והתחילה לשאול שאלות כי הבינה שאני בסטרס ורועדת ובוכה. פיתאום הרופא מתהפך ושואל איזה הריון זה ושואל מה הקרע ומשנה את המילים.. ״אני לא אומר שיש תסמונת דאון אבל אני אומר שצריך לבדוק את הלשון המוגדלת.
מציינת שהלכתי לגנטיקאי שבדק אותי ואמר לי לך יש לשון ארוכה אני לא רואה צורך לעשות מי שפיר.
יוצאת בוכה מתקשרת לבעלי הוא מדבר עם הרב שאומר אין כלום לילד אבל בשביל השקט שלה שתעשה כי היא לא תוכל לשרוד ככה עוד 3 שבועות (נכנסתי ללידה מתוכננת)
מתקשרת לפרופסורים, למומחים לגנטיקאי שהייתי אצלו ופיתאום כולם אומרים פה אחד תעשי מי שפיר אני כבר בשבוע 35 יום לפני כיפור בוכה את נשמתי עונדת במרפסת מדברת עם אלוקים ואומרת לו אל תעמיד אותי בעוד נסיון אני מפחדת לעשות מי שפיר מפחדת יותר מהתוצאה מאשר מהבדיקה עצמה, לקחת לי את הילדה בבקשה מתחננת שזה רק חלום אני מאמינה בך באמונה שלמה אבל מפחדת מאוד בבקשה אבא אל תסתיר את הפנים ממני. אני ממשפחה דתית ואחים שלי אומרים אל תעשי הרופאים אומרים לעשות כדי לא לקחת אחריות ואני לא אוכלת ולא ישנה כבר שבועיים שלמים ורק בוכה.
חמותי מדברת עם חברה שלה מבלינסון והיא מציעה לה שאלך לאיזה פרופסור אני אומרת לה מה הוא כבר יגיד כמו כולם לעשות מי שפיר עוד שבועיים וחצי אני צריכה ללדת גם אם אעשה מי שפיר תגיע רק תוצאה של דאון ולא כל התסמונות הם יגיעו אחרי שאלד אם חלילה יהיה משהו אגלה את זה אח״כ ומה בשבוע 36 אני אעבור לידה שקטה שוב?!?!?! אמאאאאאאאאאא צורחת את נשמתי אין סיכוי מעדיפה למות ולא לעבור שוב נזכרת בלידה השקטה ושוב בוכה
חמותי ובעלי אומרים לי מה את מפסידה לכי לשמוע עוד חוות דעת הרופא רוצה 2400 שקלים ואני קובעת עם גיסתי והולכות יום אחרי כיפור וכל הדרך אני אומרת לה אני הולכת רק בשביל להשתיק אותם אין לי כבר סבלנות גם הוא יגיד לעשות מי שפיר. מתוכננת לעשות שבוע הבא מי שפיר רק צריכה תור כי זה חו״ל המועד סוכות נכנסת מיואשת מספרת בקצרה והוא לא כל-כך מקשיב אומר לי תעלי למיטה אני אבדוק ואח״כ ניקח החלטות עולה למיטה עושה לי סקירת מערכות.. לב תקין!ריאות תקין! כבד! לבלב! אשכים! ארובות עיניים מרחקים של העיניים והאוזניים לשלול תסמונת דאון- תקין!
מגיע ללשון אני רועדת והרופא משחק עם חבל הטבור כדי להכניס לעובר לפה והוא מוציא את הלשון ומחזיר חזרה לפה הלשון יושבת בתוך הפה!! לא יוצאת ולא עוסקת את קו המנשך!! הרופא אומר הכל תקין אבל אם את לא רגועה את יכולה לעשות מי שפיר אני לא רואה מקום לעשות אבל בשביל השקט שלך
ואז יושבים בחדר אצלו ואומר לי יש כל מיני סוגי מחלות גנטיות שיכלת לשלול אם היית עושה את הסקר הגנטי אמרתי לו ד״ר עשיתי את הבדיקת רוק בתחילת ההריון לשלילת 250 תסמונות הנה תיראה (מציינת שאפילו לא ידעתי למה הבדיקה הזאת אבל שילמתי 2000 שקלים לגנטיקא בגלל שהמליץ ובסוף ההריון אני מגלה שיש לי תשובה לבדיקת רוק הזאת) ומעיפה את הדף מהקלסר הרופא אומר כן כן זה זה! אז אם עשית אני לא רואה כאן תסמונות הגירה את מכוסה מפני זה, אני לא רואה תסמונת דאון ואני לא רואה בק וויד!! אני וגיסתי מסתכלות אחת על השניה בהלם אני מחייכת הרופא אומר לי זה הטלפון שלי תשלחי לי תמונה שהילד נולד!
יוצאת משלמת בשמחה ובאהבה לפקידה ומתחילים הטלפונים בעלי אמא שלי חמותי גיסותיי
גיסתי שאיתי מרוב התרגשות יורדות לה דמעות אני בהלם בשוק!! כל הרופאים רוצים רק לכסות את התחת שלהם על חשבון העובר שלי ולעשות לי נסיונות עליו.
אני מודה לבורא עולם ומתפללת ללדת לשלום
באותו שבוע עשיתי הפרשת חלה טבלתי במקווה וחיכיתי ל9.10 שזה תאריך שבחרתי זה היום נישואים שלנו להיכנס לחדר לידה
בנתיים הולכת למרפאת הריון בסיכון לבצע מוניטור שגרתי ולעשות הערכת משקל ושוב הרופאה אומרת לי אז את מחליטה לא לעשות מי שפיר
אני כבר בשבוע 36+5 מחייכת לה ואומרת לא!
מגיע 9.10 אני מתקלחת מתארגנת ויוצאת עם בעלי לבית חולים מגיעה לשם והדמעות לא מפסיקות אני מתרגשת!!!!!!! מנסה להחזיק את עצמי ואומרת אני תיכף בעז״ה הולכת להיות אמא כמה חיכיתי! ב17:00 אמא שלי מגיעה ובעלי הולך לנוח
הם באדישות שם ואני רק ב19:00 בערב נכנסת לחדר השהייה לעשות בלון כי אין פתיחה וזה זירוז יזום. שמים בלון והאחות אומרת לי לפני שבוע החליטו שעושים בלון עם פיטוצין ביחד זה קצת כואב אמרתי לה לא נורא אתגבר מחברים אותי ולאט לאט מתחילים הכאבים להתגבר. בנתיים הגיסות שלי הגיעו, אחותי ואחות של בעלי וחמותי בחדר מטר על מטר ואני עם כאבים מטורפים והם מנסות להצחיק אותי ואומרים אנחנו מכאן לא זזות עד שהוא לא יוצא חחח ואני מחכה שהבלון כבר יפלט החוצה בא הרופא בודק ומושך אותו אני עם פתיחה 3 של בלון שזה לא כמו פתיחה רגילה וזהו נרגעו הכאבים הפיטוצין ממשיך ובנתיים כל רגע המוניטור מתנתק אני בחרדות מטורפות באה האחות ומנסה להרגיע אותי אבל אין עם מי לדבר את ממני לא תזוזי אני אשכי אותך כל רגע והיא כבר מיואשת מכניסה אותי לחדר לידה
ממשיכים פיטוצין במינון מוגבר ובמינון מרוכז ואין כלום ככה עד למחרת ב20:00 בערב תודה לאלוקים מליון פעם הגוף שלי דוחה את הפיטוצין אז לא כואב לי:) בנתיים כבר 3-4 משמרות התחלפו נכנסת רופאה אומרת לי חמודה כלום לא מתקדם את מאתמול באותו מצב וחייבים לקדם את הלידה אני רוצה לפקוע לך את המים מזכירה שכבר יממה וחצי אני שם אמא שלי איתי אחותי בעלי והגיסות חזרו אחרי שהלכו להתרענן.
הרופאה פוקעת את המים ומבצעת סטריפינג מהכאב נתתי לה בעיטה ברגל תוך 3 דקות התחילו צרים סדירים אני צורחת מכאבים החברה הטובה שלי נכנסת כולם מנסים לעזור לי ולעסות לי את הגב ואני בוכה מתחננת שיבוא כבר המרדים מתקשרת לבעלי שהלך ״לנוח״בוכה לו ואומרת לו תחזור תוך שעה הוא חזר מסכן.
מגיע אלכס המרדים הנסיך ואני מספרת לו שבלידה הקודמת האפידורל לא השפיע והרגשתי הכללללל אמר לי אל תידאגי בואי נתחיל.
שם את האפידורל אני נרגעת מחייכת מכבים לי אורות שאשן קצת. כולם חזרו מהמנוחה בבית השעה 00:00 צירים סדירים אני לא מרגישה כלום המשפחה נכנסת יוצאת מנמנמים איתי שוב יוצאים בחוץ והיה רגע שאני ובעלי לבד בחדר והמוניטור מצפצף והופך לסימן שאלה אני כבר לא יכולה עם הסטרס הזה נכנסת המיילדת ואומרת לי אל תידאגי זה נעלם כי העובר זז אני מציינת שכמעט כל שעה אני לוחצת על לך לחצן מצוקה ולא יעזור מה יגידו לי אני לחוצה!! כי אף אחת לא מרגישה את מה שאני מרגישה נקודה!!
האחות נכנסת השעה 2 בלילה מחזיקה את המוניטור ואני אומרת לה יש לי לחץ בטוסיק תבדקי לי פתיחה היא בודקת ואומרת לבעלי בוא תחזיק את הרגל אני מסתכלת עליה ועליו ואומרת לה המשפחה שלי בחוץ יצאו אני בלעדיהם לא יולדת היא אומרת לי אל תידאגי את לא צריכה אף אחד בעלך כאן אני אומרת לה הוא תיכף מתעלף והיא אומרת לי לי תלחצי אל תידאגי הוא מחזיק את הרגל אני לוחמת ומבינה שאני בפתיחה מלאה פיתאום משמיים אמא שלי נכנסת ובעלי צורח לה תיקראי להן היא בלידה אמא שלי לא נושמת רצה אליהן הן בשוק רק לפני 10 דקות היו בחדר ולא היה כלום הן מגיעות לא נושמות עם דמעות בעיניים הרגע המיוחל הגיע.
המיילדת מסדרת לי את הרגלים בהצלבה ויוצאת בנתיים מצטלמים ומנסים להבין מה הן פיספסו ב10 דקות 20 דקות עוברות המיילדת חוזרת אנחנו בחדר לישה אמא שלי אחותי בעלי ו2 גיסות שלי והיא מהלחץ אומרת אי אפשר כ״כ הרבה אני מאשרת לכן 3 אמרתי לה טוב אמא שלי יוצאת היא אומרת מה פיתאום אמא בואי חחח ומתחילים!! באמצע הלחיצות מגיעה לי שליחה של הקב״ה הרבנית ליסה דדון ב2:40 בלילה היא מגיעה מכנסת אני בשוק איך זכיתי שהיא תיכנס אליי לחדר לידה ועומדת ליד הראש שלי ומתפללת (מי שרוצה לדעת איך היא הגיעה אליי זה סיפור בפני עצמו) מרוב שהאפידורל היה טוב לא הרגשתי כלום אז לחצתי על ריק תוך 10 דקות הנסיך שלי יצא 2:57 הוא בחוץ!! בכי מטורף דמעות של אושר ושמחה היו בחדר ותינוק אחד מושלם ובוכה שהגיע לעולם.
אז אין לו כלום ולא היה לו כלום ואין חלילה שום תסמונת ואין מקרה בעולם!! הכל מאת ה׳! הקב״ה לא עזב אותי לרגע אחד כל ההריון הרגשתי את ההשגחה הפרטית שלו עליי! יש לי אמונה חזקה בקב״ה ועם כל זה שכמעט עשיתי מי שפיר אני ידעתי שזה נסיון שאעבור אותו.
לא עושה חשבונות שמיים ולא שואלת למה אני!
קיבלתי את המתנה הכי שווה שיש אחרי כל-כך הרבה שנים עם הריון מלא בחרדות בחילות הקאות וחוסר יכולת להריח כלום!

תודה לקב״ה על המתנה
3 חודשים של אושר צרוף ואהבה מטורפת

אז בנות אני מקווה שהסיפור שלי יחזק אתכם כי בסוף יש סוף טוב וידיים מלאות תודה לאל ולא אל תמהרו לעשות כל מה שהרופאים מציעים ותזכרו שלפעמים אנחנו רק שפן נסיונות שלהם
אני מאחלת לכולן לידה קלה בידיים מלאות בריאות ושלמות וזרע בר קיימא לכל מי שרוצה ושלעולם אף אישה לא תאבד את פרי ביטנה.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה המרגשת. שמח בשבילך שהכל בא על מקומו בשלום. אכן כיום ניתן לעשות שימוש בבדיקות מתקדמות לשלילת מחלות גנטיות בעזרת בדיקת דם והדבר מסייע מאד לשיקול האם ומתי לעשות בדיקת מי שפיר.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר

הסיפור שלי הוא כזה - טיפולי פוריות.

4 הזרעות בציבורי שלא צלחו (מתוכן הריון כימי).

הייתי מאוד מרוצה מהטיפול היסודי בציבורי, מה שהפריע לי זה שאין רופא קבוע.

לכן החלטתי ללכת לרופא פרטי (פרופסור) שהיו הרבה המלצות טובות עליו בכל מקום שבדקתי.

לאחר התייעצות עם הרופא הפרטי היתה התלבטות אם לעשות עוד הזרעה אחרונה מכיוון שיש סיכויים כי היה הריון כימי ואצלנו יש בעיה קלה אצלי בביוץ או לעבור לטיפולי ivf.

לבסוף החלטנו על הזרעה נוספת.

הרופא הביא לי פורטוקול ויצאנו לדרך.

הנחה אותי ישירות דרך הווטצאפ כמה להמשיך להזריק ומתי לבצע את הבדיקות.

ככה היה הייתי שולחת לו את הבדיקות והוא היה מביא לי הנחיות.

באמצע הוא החליט להעלות את המינון באופן דרסטי ואמרתי לו שזה נראה לי קצת יותר מידי אך הוא אמר אין בעיה ואני בטחתי בניסיון העשיר שלו.

הגיע יום ההזרעה הכל עבר תקין - ולאחר 4 ימים התחילו כאבים חזקים. שלחתי הודעה לרופא והוא אמר תלכי להיבדק במוקד.

נסעתי לשם והם הפנו אותי לבית חולים ושם אושפזתי 3 ימים בשבל גירוי יתר שחלתי.

עכשיו אני בבית למנוחה והמשך מעקב. לא ברור איז הנזק נגרם לי. לא ברור מה הלאה. אני מאד לחוצה ואין לי ספק שהיתה כאן רשלנות רפואית של הרופא ואני התרעתי בפניו.

אשמח לשמוע מה אתה חושב - למה הטיפול בפרטי בוצע ככל הנראה באופן רשלני.

מעניין לדעת איך רופא יכול להביא הנחיות טיפול בכל שעה דרך ווטצאפ שהוא לא נמצא עם התיק רפואי שלי - כלומר רק על סמך דם+us שעשיתי ביופ הנוכחי.

תודה

שלום רב,

כדי להעריך אם הייתה אכן התרשלות בטיפול הפוריות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים בתחום הפוריות. גירוי יתר שחלתי הוא סיבוך מוכר בטיפול פוריות ולא תמיד נגרם מהתרשלות בטיפול.
מעבר לכך יהיה צורך לבחון טרם החלטה על תביעה את היקף הנזק שנגרם. מבלי להקל ראש בסבל שעברת אם בסופו של דבר לא נגרם נזק קבוע לא תמיד יש כדאיות כלכלית לתביעה שכן הפיצוי נקבע בהתאם לנזק שנגרם בפועל ואין פיצוי על עצם ההתרשלות.
ממליץ כי תערכי התייעצות בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב לעורכי הדין

מחפשת עורך דין תותח לנזיקין או רשלנות רפואית. בגדול המדובר על תביעה של קופת חולים עקב פציעה רצינית ( שבירת שן, פתיחת סנטר וחבלה בראש) בתוך חדר האחיות בתוך הקופה ויציאת האחות מהחדר למרות שהתרעתי בפניה שאני מרגישה מאוד לא טוב.

מציינת שמדובר בהתעלפות בזמן בדיקת דם שיגרתית, התרעה בפני האחות והתנהלותה ההזויה. נפלתי מהמיטה על הפנים ונגרמו לי חבלות רציניות.

האחות יצאה מהחדר אחיות אחרי הבדיקה אפילו שאמרתי לה שאני מרגישה על הפנים והולכת להתעלף.

אני רוצה להגיש תביעה.

שלום רב,

את מזומנת ליצור עמנו קשר טלפוני ולאחר קבלת פרטים נוספים אוכל להסביר אם וכיצד נוכל לסייע לך.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

סחבתי איתי את המועקה הזאת מאתמול בבוקר והיום החלטתי שאני רוצה לשתף ולהפיץ את מה שאני והקטנצ'יק שלי (2.8) חווינו אתמול.

אז ככה,
קמתי בבוקר יום ו' כדי להכין את הילד לגן ואז למרבה הצער גיליתי שהוא עם חום גבוהה, אחרי מספר דקות הילד טען לקושי בהליכה ואף התקשה לעמוד, במהירות לבשתי מה שמצאתי הכי מהר ועפתי איתו לסניף קופת חולים הקרוב לביתנו אליה אנו שייכים (מרחק הליכה).

כשהגענו התברר שרופאת הילדים יש לציין היחידה במקום בחופש. הפנו אותנו לבריאות הילד ברחוב אימבר 7 בבת ים "סיטי" ואז נחשפנו לחוסר אנושיות משווע.

יש לציין שבזמן הזה הילד רותח, כמובן שהצטיידתי במוריד חום ואף נתתי לילד, כשנכנסנו למרפאת בריאות הילד בבת ים ברח אימבר 7 "זכינו" לזלזול שפשוט העלה בי תחושת כעס עצומה זה הולך ככה,

אני:" שלום, הילד רתח עם חום, מקיא את האקמולי וגם את השתיה ששותה בבקשה אפשר תור לרופא/ה", כל זה תוך כדי שהילד חלש, בוכה ואדום בפנים כמות תות שהחום מקפץ מעלה.

הפקידה:"הרופאים לא מאשרים לי להכניס אף לא אדם אחד נוסף לתורים, אני:"זה תינוק בן 2.8 בבקשה הילד רותח...

הפקידה:"תנסי אם הרופאים יסכימו בבקשה" ניגשתי לחדר הראשון ולהפתעתי גיליתי רופא צעיר ונחמד עם כיפה סרוגה, (יש לציין אני מאמינה גדולה בשם ושומרת שבת).

הוא מביט בי כשכולי בסטרס והילד רותח ואפטי.

אני: "בבקשה ד"ר תבדוק את הילד תראה הוא כמו סמרטוט, הד"ר הנחמד:"מצטער יש לי נסיעה לירושלים וקניות לעשות ( 11:30 לערך והשבת ניכנסת ב 16:30) ובקלאסיות נועל את הדלת ואז. מגיחים משום מקום שניי הורים עם ילדיהם וטוענים בפניו כי יש להם תור ואז לפתע הוא נכנס שוב לחדר ופתאום הוא לא ממהר לקניות החצוף ומתעכב כחצי שעה לבדוק את הילדים כל זה שאני מתחננת שמישהו יבדוק את הילד (רציתי קודם אינדיקצית רופא משפחה וטופס 17 לפני שאני רצה למיון) ואז הוא שוב יוצא ומתנצל באלגנטיות: "גשי למיון סיימתי לעבוד, זה לא אישי ושבת שלום, ואז אני ניגשת לדלת השנייה שם יושבת רופאה שנראת עצבנית עם עיניים אדומות, חסרת סבלנות והילד כמו סמרטוט על הידיים שלי אחרי שהקיא להם פעמיים במרפאה.

אני: "ד"ר בבקשה תוכלי לבדוק את הילד ובמידה וצריך תפני לחדר מיון בבית חולים.

הרופאה: "תצאי מהחדר שלי, יש לך תור?"

אני: "לא ד"ר אבל הילד על הפנים"

הרופאה: "צאי מייד, אני יוצאת מיואשת וממתינה כמה דקות ושוב מתחננת אליה...

הרופאה: "יוצאת לה מהחדר ולא מסכימה בשום פנים ואופן לבדוק את הילד, אני אומרת לה ד"ר אני בלי רכב כרגע בבקשה הבדיקה לא יותר מ5 דקות"

הרופאה: "מצידי תסעי באוטובוסים לא מתעכבת בשבילכם אפילו לא דקה נוספת...

היום יום ראשון אנחנו עדיין באשפוז, הילד עובר בדיקות ובמהלך השבת פיתח פריחה מפחידה והחום לא יורד.

מתפללת שהכל יעבור ומהר, מה הייתם ממליצים לפנות ולהתלונן על הרופאים והיחס המזלזל שקיבלנו?

מרגישה פגועה וכועסת, הילדים שלנו לא הפקר!

אני לא בטוחה עם זה מצדיק תביעת רשלנות רפואית בגלל שבסוף הגענו לבית חולים והילד אושפז ומקבל טיפול תודה לאל, אבל היחס של הרופאים בקופת חולים זוועה.

אני לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה, גם אם צריך לשלם ולקחת עורך דין שיעשה משהו... מחכה לתשובה שלכם.

שלום רב,

ראשית רפואה שלמה ומהירה.

מאחר וברוך השם לא נגרם לילד נזק קבוע הרי שאת צודקת בהנחתך כי המקרה ככל הנראה לא יתאם לתביעת רשלנות רפואית.
אני סבור כי כדאי שתפני אל הנהלת הקופה דרך מוקד פניות הציבור ותפרטי את היחס בו נתקלת כשאר ביקשת טיפול בבנך. ככל שלא תקבלי תשובה מספקת את יכולה לפנות לנציב פניות הציבור במשרד הבריאות.

בברכת החלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר

קודם כל לעבור את המחלה עם הילד ולא לבזבז אנרגיות על מה שהיה או על טפשותם של אחרים. אם אחר כך תרגישי צורך, תבררי מה שם הרופאים הללו, מספר רפואי. מי היו הפקידות שם שלא הגדילו ראש לסייע במצבכם והשאירו אותך להתמודד עם הרופאים. תגישי בכתב (רק מכתב רשמי, אחרת לא יקחו אותך ברצינות) תלונה למוקד שהפנה אותך, גם כדי לדווח על השתלשלות האירועים, וגם כדי לברר איזה אלטרנטיבות יש לך במקום מגוריך אם תזדקקי בפעם הבאה למרפאה חלופית. אם אין מרפאה ראויה וקרובה תעבירי את הילד קופת חולים במיידי עם הסבר למה. למכתב התלונה צרפי את מסמכי המיון והאשפוז. את המכתב תשלחי לפניות הציבור של אותה קופת חולים, למי שהפנה אותך למרפאה הלא יעילה הזו, למנהל המרפאה, לכתב לידיעה את משרד הבריאות. אם לא תקבלי אף תגובה הולמת, לפנות לתקשורת (יש שלל תוכניות, כתבים וכו' שאפשר לפנות אליהם). גם למכתב הזה את יכולה לכתב את כל הנ"ל שידעו שפנית לתקשורת.
לא ברור לי איך פעוט מקיא, אפאטי וקודח מחום הוא לא מקרה של "להכנס בין התורים", ולשם כך יש מזכירות. הרופאים לא אשמים שלא קיבלו אתכם, הם כן אשמים ביחס מזעזע, אדישות וקור לב (מניחה שמקרה כמו שלכם קורה כמה פעמים ביום והם הפכו כבר אדישים, לרוב אמהות נכנסות בין תורים, כי כשהילד חולה במפתיע, וצריך עכשיו רופא בשביל בדיקה או אנטיביוטיקה, לא יחכו שעות או ימים בשביל תור פנוי- הם כנראה ראו אותך כ"אמא נדחפת" ולא טרחו לברר). בכל אופן, רפואה שלמה, זה הכי חשוב, ובהצלחה.

בטח להתלונן חראות הייתי הופכת עלי את השולחן תינוק קטן וואלה רופאים כאלה צריך לפטר נשבעת אני קורא את מה שרשמת ודמעות בעיינים איך אפשר להתחזר לילד קטן חצופים ואייי הם לא אנושים ואם היה קורה משהו לילד במקומך הייתי עושה בלאגן לא מחכה שיעשו לי טובה זה התפקיד שלהם תלכי להתלונן שמישהו אחר לא יעבור דבר כזה אל תוותרי חראות של רופאים... יש משרד הבריאות יש עורכי דין יש עיתונות. תייגי בפייסבוק את קופת חולים ותעלי את הפוסט שם.

העיקר לא לעבר בשתיקה על רשלנות פושעת שמסכנת חיים של ילד בגלל עצלנות ורוע לב של רופאים

סיפור הלידה שלי 28.12.18-יום חמישי

כל הלילה בין רביעי לחמישי הייתי ערה בכיתי וזה ולא ישנתי דקה !

ולא הלכתי לבהח וולפסון לבדוק כי ידעתי שיש לי ביקורת שיגרתית אצל הרופא הפרטי וחבל סתם ללכת למיון ולהיטרטר ולטרטר אנשים.

ולמצוא סידור לילדה בת שנה וחצי באמצע הלילה סתם כי זה סך הכל כאב שאפשר לסבול ולא ירידת מים או דימום ..(חשבתי שרוב הלידות מתחילות בירידת מים בגלל הלידה הראשונה שלי שהתחילה ככה.. בגלל זה המתנתי)
יום חמישי בבוקר אחרי שלא עצמתי העין וכל הבית על קוצים ולא יודעים לאן ללכת.בעלי לעבודה?,אני להורים/למיון?!

בסוף הלכתי להורים כי היה לי תור לציפורניים ב12 וגם הכאב היה ניסבל למרות שבעלי אמר לי בואי לוולפסון כל הלילה לא ישנת וזה ..אמרתי לו כואב לי אבל לא ניראלי זה לידה בכל זאת אני סוחבת צירים משבוע 25 אז כבר לא היה לי הבדל ברמות הכאב.

וגם בערב בלי קשר היה לי ביקורת אצל הרופא ..
אמרתי הוא יבדוק וזהו.

הלכתי אליו לרופא שלי ב7 בערב אמר לי מה את עושה פה למה חיכית את בפתיחה של 3 את יולדת בלילה ונתן לי הפנייה לבהח ..האמת חשבתי שהוא על סמים וחזרתי הביתה..

ואז ב12 בלילה אמרתי טוב נילך לבדוק מה הוא מקשקש המצחיק הזה.

וגם כי כאב קצת אבל באמת שלא ברמה שרצתי למיון אלא סתם בדיקה שיגרתית כי אצלו אין מוניטור.

ואז באתי הייתי בטוחה שרק בדיקה אפילו פיפי בכוס עשיתי חיכיתי בתור עם כולם כאילו כלום שואלים מה רמת הכאב 1 לא כואב 5 כואב סביל 10 כאב שאת... לא נושמת אמרתי 5 בערך והמשכתי בצחוקים שלי.

וגם לבעלי אמרתי תמשיך בעבודה הכל טוב אל תצא באמצע.

האחות מחברת אותי למוניטור ומיילדת באה לבדוק פתיחה בגלל ההפנייה שנתן לי הרופא לחדר לידה.

ואז היא אומרת לי טוב את חיה בסרט שאת לא ניכנסת לחדר לידה חח אמרתי להם מההה אין מצב אמרתי לבעלי לא לצאת מההעבודה ושהכל טוב..באו הלבישו אותי בחלוק וקיבלו אותי לחדר לידה ..עדיין אין לי שמץ מה אני עושה שם חח

קיצר צחקתי כזה ואמרתי להם אני לא אמורה להיות פה אז אחת כזה קיבלה עליי סוג של עצבים ואמרה לי את יודעת מה בואי תני לי לבדוק אותך שוב ואז בדקה אמרה לי יאו את בפתיחה 4 וחצי תלחצי אליי אמרתי לה לא לא בעלי עוד לא יצא מהעבודה בכלל וברחתי לו עם הטוסיק!

אז המיילדת אמרה לי חוקן את מתקלחת ואז נפקע מים ותוך שעה את יולדת גג מהפקיע תעדכני אותו שיגיע זריז.

עשיתי חוקן הכל התקלחתי...בעלי הגיע ואז היא פקעה את המים הייתי בפתיחה בערך 6 ואז התחילו לי צירים כואביםםםם אמרתי לה כואב לי מאוד וזה אמרה לי תקשיבי בגלל שאת לא רוצה אפידורל את יכולה להיכנס להיתקלח עכשיו יקל לך על הכאבים והלכה למלא לי מים חמים ..התחלתי לחשוב עם עצמי אולי אוותר אולי הפעם אפידורל יעזור פה ובין מחשבה למחשבה פתאום הרגשתי משהו ממש ממש כואב וענק עומד לצאת ולא זה לא מים.. התחלתי לצעוק לה הראש הראש יוצא...

ישר עזבה תברז ככה שהוא פתוח....היא גם הוציאה לי את המוניטור כדי להיכנס להיתקלח,היא רצה מהשירותים צרחה לעוד מיילדת לבוא להביא רגליות למיטה וזהו פשוט התחלתי ללחוץ ללא אפידורל ללא מוניטור עוברי ותוך 6 דק הנסיך שלי היה בחוץ.

נכנסתי לחדר לידה ב12 וחצי בלילה ללא אפידורל ללא חתכים/תפרים וב3 בלילה כבר הייתי אחרי

שלום רב,

תודה על השיתוף בחווית הלידה, מאחל לכולן לידה קלה ופשוטה ללא סיבוכים ובעיות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

כמו ילדה טובה אני מושכת 12 שעות של צירים למות בבית עד שהמפזר שיערות בגילוח הועיל בטובו לקחת אותי למיון יולדות.
אחרי שעות של סבל, בכי, תפילות וייאוש שאף אחות לא מתרגשת ממני כי אין פתיחה, בדיקת רופא יש פתיחה יאללה חדר לידה!
לידה ראשונה, נכדה ראשונה, מתקשרים לאמא שלי, אמא שלו וחברה שלי שכולם רצו לחוות את קריעת ים סוף בתחתונים שלי.
שלושתן מגיעות, ואיתן אחי הקטן, בעלה של חברה שלי ושלושת הבנות שלה... בסדר... אני כבר לא רואה מי איתי בחדר ומי לא. אני כבר עם אדושם נותנת כיפים וחוזרת, יש לי תוכנית לידה, כולם יודעים מה הם צריכים לעשות אוי ואבוי למי שעושה בעיות. כולם חיילים.
ערומה, בוכה, הלידה לא מתקדמתתתת!!! המפלצת בבטן שלי הקימה מאהל!! אני על כדור פיזיו ערומה עם עלק חלוק הזה של הבית חולים כולי מיםםם כי שלחו לי אותי להתקלח כי זה מקל עלללקק, מולי בשורת יורים עומדים/יושבים כל המוזמנים ולא מתקרבים אליי.
שמישהו יביא לי מים!
זה שבגללו אני במצב הזה תופס בקבוק מים, מתקרב אלי מניח אותו לפני וחוזר לקיר. אני בוכה-בוכה... מה היה לי רע בחיים על מה אני משלמתתתת, חסר לה שלא תצא ילדה טובה!!
טוב, מי מביא לי טישו כל הפרצוף שלי נזלתת!!??
אח שלי תופס טישו בא מהר, שם אותי לידי ובורח לקיר.
טוב מה זה תיפסוני?!!? צורחת עליהם שאף אחד לא עוזר לי שיעופו הבייתה אני לא רוצה אותם שם ובכלל שלא ידברו איתי יותר בחיים
כנראה המיילדת שמעה את הפסיכוזה קוראת למרדים,
ההוא בא, הכל סלואו מואושן, כאילו אני בהזיה לאט... לאט...
דוקטור אם אסבול מכאבי גב כל החיים שלי אני גומרת אותך!! ההוא צוחק (מזל), סתם סתם דוקטור הנה קח שוקולד מתחנפת אליו רק שייגמר הסבל הזהההה, זהו יש אפידורל..
האוירה בחדר לידה של שבירת דיסטנס בסוף טירונות, אני בסטלה של האפידורל בולסת לי בכיף.. עובר הזמן מתחיל לפוג האפידורל, שואלת את המיילדת אפשר עוד? אומרת לי לא צריך תיכף את יולדת.
ואני מקשיבה לההה!!!
עוד פעם כאבים למותתת יאללה את יולדתת! אני צורחת מקללת את המיילדת מה את עושה ליייי ההיא אומרת לי תלחצי! אני לוחצת סמחת אבוקקק, היא אומרת טוב, תחכי קצת אני הולכת לנשום אויר רגע כבר חוזרת, אמא שלי וחמותי בהלם לאן היא יוצאתתת אני עם הרגליים באויר המכסה מנוע פתוח וההיא יצאה.
עובר זמן... חצי שעה... ארבעים דקות..
נכנס רופא, רואה אותי עם רגליים למעלה מה זה צריך להיות?? איפה המיילדת?? מספרים לו מה אמרה, הלך הביא אותה מהאוזן.
טוב יאללה בואי תלדי כבר, תודה באמתתתתת
דוחפת את החיים שלי מרגישה כאילו דוחפים לי אגרוף לתחת, צורחתתתת מרעידה את הבית חולים.
בנתיים אחי, בעלה של חברה שלי והבנות שלהם בחוץ מעודדים אותי כמו במשחק כדורגל "פולי פולי תדחפייייי!!!!" חמי בא להביא לחמותי ג'קט כי היה לה קר, התקרב שמע אותי צורחת זרק על המעודדים בחוץ את הג'קט וברח הבייתה.
המיילדת אומרת לי אני חותכת אותך כדי לעזור לה לצאת! אני צורחת עליה את לא חותכת אותייייי אני אחנוק אותךךך אל תתנו לה לחתוך אותי מתחננת לאמא שלי שלא תתן לה לחתוךך אותי!! תוך כדי צעקות הופ ילדתי!
כולם שמחים, חזר השקט לבית חולים... כל היולדות בחדרים סביבי בטראומה, המיילדת בודקת את התינוקת הכל טוב מוסרת אותה אומרת לי אין חתך יש קרע קטן שני תפרים סיימת, ביי ובורחת מזירת הרצח.
יופי דיי נגמר הסיוט נכון? דיי כמה אפשר!
באה הרופאה לתפור אותי, יושבת שמה, מסתכלת על המנוע, מסתכלת עליי, הפרצוף שלה נהיה לבן. מה קרה? כלום כלום. טוב.
היא יושבת, תופרת, תופרת.... תופרת עוד קצת... טוב מה? ההיא אמרה 2 תפרים! המפוחדת אומרת שכנראה המיילדת ראתה לא טוב. סיימה הלכה. רוצות לדעת מה היא עשתה? הפיקאסו?
תפרה את השפתיים אחת לשניה.

מה דעתכם על המקרה הזה? מה אני עושה מכאן? האם זאת רשלנות רפואית פר אקסלנס או שאני לא מבינה את המציאות?

שלום רב,

מקרים של קרעים בלידה או תפירה לא נכונה היו בעבר עילה לתביעות רשלנות רפואית כאשר התברר שחלילה נגרם נזק קבוע. אשמח לשוחח איתך טלפונית ולקבל ממך יותר מידע ולהסביר לך איך ניתן לברר אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

החלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר

ילדתי ביום שישי בשבוע שעבר ועברתי חוויה מטלטלת שחשוב לי להציף ולהעלות למודעות, אולי זה יעזור למישהי אחרת.

ההריון שלי היה תקין ברובו, הסקירות היו מצויינות, השקיפות העורפית והכל... אני בת 28 ובריאה וזה ההריון הראשון שלי.

בעלי נולד גדול כמו גם כל אחיו (4300-4550) ואני גם נולדתי לא קטנה (3600) כך שתיארנו לעצמנו שהעוברית ברחמי תגדל לה לאחוזונים די גדולים.

בהעמסת הסוכר הראשונה של ה50 ( שבוע 27 כמומלץ) יצא לי לא תקין (154) וביום למחרת כבר הגעתי להעמסת סוכר של 100. שלושת הבדיקות היו תקינות לחלוטין. שאלתי את הרופא שלי אם עלי לשנות תזונה או משהו והוא אמר שלא. הכל תקין ואין סיבה לשנות משהו.

בשבוע שלאחר מכן (שבוע 28) הבטן שלי גדלה למימדים של חודש תשיעי והרגשתי שזה לא הגיוני. נהיה לי כבד מידי. לא הצלחתי לישון בלילה בכלל. אנשים כל הזמן שאלו אותי האם נשארו לי שבוע או שבועיים ואני התביישתי להגיד שנשארו לי 12 שבועות (!).

הגעתי לרופא שלי והעליתי את הפחד, שהעוברית גדלה מאוד, שמשהו לא מסתדר לי. שהבטן שלי כבדה מידי, שהאגן שלי לא מסוגל לסחוב את כל המשקל הזה.

הרופא המשיך לטעון שהכל תקין והכל בסדר וסרב לערוך ךי הערכת משקל נוספת. אמר שרק בשבוע 33 תהיה הערכה נוספת, עד אז- אין צורך.

הבטן שלי בשבועות האלו התנפחה לה כמו בלון. מכיוון שאני בחורה נמוכה ולא רחבה כלל הגוף שלי לא היה מסוגל לשאת את זה. נאלצתי להפסיק לעבוד כי לא הצלחתי ללכת כמו שצריך.

בשבוע 33 הגעתי להערכת משקל המיוחלת. העוברית הוערכה 3.5 קג ומי השפיר הוערכו מרובים.

דר גוגל רמז לי שאלו תסמיני סכרת. הגעתי שוב לרופא עם המדדים. הוא המשיך להתעקש שאין לי סכרת ושהכל בסדר. הציע לעשות בדיקת מי שפיר מה שממש לא היה רלוונטי לי בשלב זה של ההריון. אני ניסיתי לשכנע שצריך לבדוק שוב סכרת והוא סרב.

כך עברו השבועות ובשבוע 37 הרגשתי שאני חייבת ללדת. המשקל היה ענק. הבטן שלי נראתה כמו בטן שלישייה. המשקל שלי עלה בצורה מפחידה ולא הצלחתי יותר לעשות כלום מרוב כאבים.

הגעתי והרופא עשה לי הערכת משקל שוב. 3900. ריבוי מים. הציע שבשבוע הבא אקבל הפנייה לזירוז ואעלה ללדת.

בשבוע 38, יום ה הגעתי למיון יולדות עם צירים לא סדירים שבכלל לא הרגשתי (צירים טובים) ובטן עצומה. המשקל של העוברית הוערך בכ4100 קג כשהכניסו אותנו לאולטרסאונד אחרי 3 שעות המתנה. לא הסכימו לזרז לי את הלידה. נאמר לי שעובר גדול זו לא סיבה מספיק טובה לזירוז ואני דאגתי. הרי אם אחכה לשבוע 40 התינוקת שלי יכולה להגיע ל5 קג בכיף! ואז הרי ינתחו אותי, ניתוח היה ממש לא אופציה מבחינתי. במיון הזמינו אותי להגיע ביום א לבדיקת העמסת סוכר. אני כבר נבהלתי. הרי אם יש לי סכרת הריונית, בעובר שמוערך מעל 4250 קג חייבים לנתח. אני חייבת ללדת.

ביקשתי לערוך את בדיקת הסוכר בסוף השבוע והם לא נתנו לי אופציה כזו. התקשרתי לרופא שלי, זה המשיך לטעון שבביהח סתם מבלבלים את המוח ושאין סיכוי שיש לי סכרת. כך או כך, הבנתי שעלי להמשיך לעוד בית חולים על מנת לקבל חווד נוספת.

הגעתי למיון יולדות בבית חולים אחר. הצירים שלי כבר די התייצבו והפכו כמעט סדירים. כואבת וסובלת הוכנסתי לאולטרסאונד. כאן הערכת המשקל הייתה כבר 4200-4300 ומי השפיר הוערכו כמרובים מאוד.

מייד הומלץ לי להיות בצום ולהתחיל בבדיקות סוכר עוד באותו לילה.

על הבוקר הסתבר שיש לי סכרת מובהקת. כל הבדיקות יצאו חריגות וכיוון שהערכת המשקל היא גבוהה מאוד והיו לי צירים נאלצתי להיכנס לניתוח. הסבירו לי שעובר לאם עם סכרת יכול להפגע מקשיים נשימתיים וכן הכתפיים שלו עלולות להיות רחבות מידי לאגן היולדת (ולי אין אגן רחב) והוכנסתי לניתוח.

כאן הסיוט רק התחיל אבל זה כבר סיפור ארוך אחר.

המסר שלי הוא ללכת לקבל חווד שנייה במקרה ואתן מרגישות שמשהו לא תקין. רק אתן מכירות את הגוף שלכן... מרגישה מאוכזבת מהמערכת. לא יודעת איך להתגבר על התחושה הזו...

גם אני הייתי בהיריון כמוך רק שאצלי למרות שלא היו סימנים מובהקים לסכרת הרופאה שלי אמרה לי תתנהגי כאילו את סכרתית, כך עשיתי ועדיין הגעתי לשבוע 38 עם הערכת משקל נמוכה אבל סכרת ממש ממש מובהקת ולא מאוזנת. משם הדרך לזירוז ובהמשך ניתוח קיסרי (שבסוף הציל את הבובה שלי) היתה קצרה...

קבלי חיבוק גדול וקחי בחשבון שהרופאים הם לא אלוהים. בני אדם בשר ודם וגם אותם צריך לקחת בעירבון מוגבל. תמיד להיות עם היד על הדופק וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה מקרים של רשלנות רפואית בלידה והרבה עבודה לעורכי דין שמייצגים אותנו...

שנדע רק אושר ובריאות בשנת 2019 ובעתיד בכלל אמן.

ראיתי את הפרסום שלך משיתוף בקבוצה בפייסבוק! וואוו! מקרה מובהק של רשלנות רפואית לדעתי.

אשתף איתך ועם כולם שקרה לי מקרה ממש דומה!

היתה לי בטן מאוד גדולה וכל המשפחה שלי נולדו מעל 4 ק"ג. ביקשתי גם מהרופא משפחה שלי וגם מ4 רופאים בחדר מיון שבדקו אותי, לעשות הערכת משקל מסודרת באמצעות אולטרסאונד וכולם סירבו בטענה שאין סיכוי שהעובר גדול מ3.900.

בשלב מסויים כבר אמרתי לעצמי שכנראה הם צודקים למרות שהרגשתי שהוא גדול במיוחד. מפה לשם, אחרי 48 שעות של כל סוגי הזירוזים האפשריים ו10 שעות של פיטוצין עם אפידורל שלא השפיע עלי, הילד לא התקדם, הלחץ של הצירים החזקים על הראש שלו באגן יצרו לו בצקת משמעותית בראש והגעתי בסה"כ לפתיחה של 2.5.

מפה הגיעו האטות חדות מאוד בדופק (הייתי מחוברת למכשיר מוניטור עוברי צוף) ומשם העבירו אותי לעשות ניתוח קיסרי חירום.

אממה, הבחור נולד 4,450. אמרתי להם. מזל שזה נגמר בשלום ולא בזכות זה שהרופאים הקשיבו לי.

פוסט כל כך חשוב - סכרת הריון מסוכנת לאם ולעובר ולכן חשוב לטפל ולהיות בהשגחה. מפחיד מעצבן ונשמע לא מקצועי שרופא לא התייחס לכל הסימנים ולתחושות שלך.

עברתי הריון בסיכון - היה לי סכרת הריון שהיה מדהים אבל הייתי בהשגחה צמודה של צוות רפואי שבראשם היה הרופא נשים שלי. ולכן חשוב לי להוסיף - סכרת הריון זו תופעה נפוצה שנחקרת רבות ויש למערכת הבריאות יכולת להתמודד. שמחה שיצאת בידיים מלאות הרופא שלי בתחילת הדרך שגילו את הסכרת היה מאוד ישיר ומפחיד מה יכול לקראת אם לא מקבלים טיפול מתאים.

מזל טוב תהני מאמהות נשמע שאת תהיה אמא מדהימה ביכולת שלך להקשיב לעצמך ולא לוותר.

כל כך מבינה אותך. גם אני הייתי עם העמסה של 50 תקינה ובעקבותיה עליה חדה במשקל תוך פחות מחודש. רופא הנשים שלי לא חשד ורק בהערכת משקל של שבוע 32 הבודק אמר שהבייבי ענק.

מפה כבר עברתי להגדרה של הריון בסיכון וילדתי בשבוע 37.5 את מתוקון שלי במשקל נאה ביותר של 4.270..... והכי הזוי שהסימן הטרוויאלי לסכרת זה עליה חדה במשקל. הרופאים לא רוצים לחשוב ולא מתאמצים יותר מדי. בעלי אומר שהם חצי ישנים רוב הזמן, בגלל עומס ובגלל שגרה, וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה בעיות ומקרי רשלנות רפואית והאמת, קשה לטעון שזה לא מדוייק.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה.
לא נותר לי אלא להסכים לחלוטין - אכן נשים (ומטופלים בכלל) חייבים לשתף את הרופא בתחושות שלהם ולא להתבייש לעמוד על בקשתם למידע נוסף / חוות דעת שניה / בדיקה נוספת. בסופו של דבר אכן המטופל/ת מכירים הכי טוב את גופם ותגובותיהם.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

במקרה שלי, הערכת המשקל היתה 5 ק״ג, והערכה קלינית הייתה 4 ק״ג, הרופא לא נתן לי שום אופציה ללידה טבעית ואמר רק ניתוח קיסרי למרות שביקשתי וסירבתי לחתום.

לא הייתי סכרתית, הייתי בעודף הריון, הילד יצא 4 ק״ג, מה שיכל למנוע קיסרי, אבל מפני שהרופא לא נתן לי סיכוי אפילו לחוות דעת אחרת וקבע קיסרי רק על סמך הערכת משקל.

המנתח אמר אין פה ארבע וחצי אפילו מקסימום ארבעה ק״ג שאלתי אותו אז למה מנתחים, ענה באדישות שתנוחי...

אז אחרי הלידה פניתי לשיחה עם עורך דין כי הרגשתי שזה ממש לא בסדר להכריח אישה לעבור קיסרי, אחרי שכל החיים את מחכה ללידה... העורך דין אמר שאין מה לעשות ורק צריך תודה לאל שהתינוק בריא ושלם.

רופאים...

שקלתי אם לכתוב את זה או לא ובסוף החלטתי שכן על מנת שלא יקרה עוד מצב של רשלנות רפואית כמו שקרתה לי לעוד נשים בהריון או אחרי לידה.

במהלך ההריון שלי, החל מחודש 5 התחילו לי כאבים במפשעה. הלכתי עם זה לרופא נשים שלי שפשוט קבע שזה סימפיזיוליזיס.

מי שאמרו לה שיש לה את זה, יודעת על מה אני מדברת ומי שלא אסביר בקטנה: כאבי תופת במפשעה שלא מאפשר יכולת ללכת בעיקר כשזה מחמיר.

לאט לאט זה הלך והחמיר לי, לא יכולתי לקום מהמיטה, לא יכולתי לשבת בשירותים, קושי מטורף בללכת והרופא נשים עדיין מתעקש שזה סימפיזיוליזיס.

בשבוע 40 של ההריון, קיבלתי זירוז לידה מאחר וכבר היה קשה לי וכואב לי נורא. ילדתי את בתי הבכורה ומפה אמרו לי שהכאבים יעברו...

לא רק שהם לא עברו, הם התעצמו. ניגשתי לרופאת נשים, אמרתי לה שהכאבים במפשעה לא עוברים ושאני ממש סובלת.

אמרה לי שכנראה זה שריש תפוס שיעבור. למחרת ניגשתי לרופאת משפחה אשר בדקה אותי וטענה כי זה שריר תפוס וקורה לנשים לאחר לידה.

אחרי כמה שעות התחלתי להתייפח בבכי, ניגשתי לטרם שם לקחו אותי בכיסא גלגלים וגילו כי יש לי פקקת ורידים - מה זה פקקת ורידים? הוריד שלי ברגל שמאל חסום עם קריש דם מהבטן התחתונה עד סוף הרגל.

משם פינו אותי ישר לבית חולים כאשר הייתי מאושפזת יומיים עם בכי אינסופי כי הבנתי שאני נמצאת במצב של סכנה חיים - קראתי באינטרנט וראיתי שזה מצב מצב מסכן חיים עד שיש מצבי מוות של נשים בהריון בגלל זה ובגלל שהרופאים לא מאבחנים את התופעה הזאת מתוך רשלנות רפואית - כמו שמקרה שלי!

ללא ההתעקשות שלי, לא הייתי כותבת את הפוסט הזה.

מאז עברו חודשיים שבהן אני מזריקה קלקסן שזה מדלל דם בוקר וערב בבטן ובמעקב צמוד של רופא מומחה בבית חולים וצמודה לגרב לחץ מהמפשעה עד כף הרגל.

הטראומה שעברתי, הבכי, התסכול, הפחד, לא ניתן להסבירם במילים! הייתי במצב של סכנת חיים בגלל רשלנות רפואית - בגלל שרופאים לא עושים את העבודה שלהם - בגלל זלזול בתלונות של נשים בהריון שנחשבות היסטריות...

רופאים, אל תלכו אחריהם בעיניים עצומות.
שורה תחתונה... כל מי שסובלת מהכאבים האלו תהיו הרופאות של עצמכן תדרשו בכל זאת לעשות בדיקת דם שבודקת בדיקת קרישיות. תצילו את החיים של עצמכן.

אסור לסמוך על מה שהרופאים אומרים.
כולנו יודעות שללדת זה נס, לא סתם עולים לגומל. מקווה שהפוסט הזה ימנע מנשים להגיע למצב שאליו הגעתי.
לידה קלה להריוניות ושבוע טוב.

הסיפור שלך מזכיר את שלי ברובו. כאבים לאחר לידה מבטן ימנית רגל ימנית שהחריפו במאמץ.

כמה רופאים ניפנפו אותי כי בכל זאת יש כאבים לאחר לידה ואני התעקשתי שכואב. בסוף קיבלתי הפניה למיון. משם התגלגלתי לבדיקת אולטראסאנד ומחלקת נשים בדיקה ואגינלית + CT אגן...והנה ללא היסטוריה רפואית פקקת ורידים עמוקה.

עוד שניה מקרה רשלנות רפואית שקוראים עליו בעיתון (לדברי אחד הרופאים) וסכנת חיים אמיתית.

היתה לי פקקת בווריד השחלה ובווריד מרכזי בגוף שקרוב ללב. הזרקות קלקסן אישפוז ואיסור ללכת הייתי מרותקת למיטה שבוע. אישפוז במחלקת טיפול נמרץ נשמתי. צינתור סטנט. והכל היסטוריה.

תמיד תמיד להקשיב לגוף ורק בריאות.

קודם כל רפואה שלמה וברוך ה' שעלית על זה ואת מטופלת והמקרה לא נגמר בתביעה על רשלנות רפואית בעיתונות...

אפשר לדעת את הבדיקות הספציפיות שעשית כדי לגלות את זה?

את מתארת מצב שאני די חווה אותו אבל עשיתי טיפול וואטסו ( טיפול במים) שבוע שעבר וזה די הקל לי על הכאב. עדיין כואבת אבל נחה הרבה אז אני עוד מצליחה להתמודד.

השאלה היא האם זה רק הלך והתגבר אצלך או שהיו הפוגות ? חייבת לציין שהרופאה שלי לא כל כך התייחסה לתלונות שלי ושיערה שזה סימפיוליזיס ואמרה לי לנוח לא מעבר. מחיפושים בפורומים אני מגיעה לטיפולים שמקלים...

בהריון של הבן הקטן שלי בן1.5 יצאו לי הוורידים ברגליים ובת הדודה שלי אמרה לי לבקש לעשות בדיקת דם שנקראת פקטור ליידן 5 וככה גילו שאני נשאית של הגן הזה והזרקתי קלקסן בהריון של הקטן וגם עכשיו כשאני בהריון מזריקה קלקסן ומידי פעם יש לי את הכאבים שאמרת הם באים והולכים...

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה, אני מסכים בהחלט לגישה כי המטופל/ת מכיר/ה הכי טוב את גופה ורצוי לא לקבל כל המלצה רפואית או אבחנה כדבר קודש. אם יש ספק תמיד ניתן לקבל חוות דעת שניה.
ככל שתרצי להתייעץ איתי בעניין אשר העלית את מוזמנת ליצור עי קשר טלפוני.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

לאחותי גילו קריש דם ברגל. היא בשבוע 26. מהניסיון שלך, מה אפשר לעשות בשלב הזה?

לאחותי גילו קריש דם ברגל. היא בשבוע 26. מהניסיון שלך, מה אפשר לעשות בשלב הזה?

לאחותי גילו קריש דם ברגל. היא בשבוע 26. מהניסיון שלך, מה אפשר לעשות בשלב הזה?

לאחותי גילו קריש דם ברגל. היא בשבוע 26. מהניסיון שלך, מה אפשר לעשות בשלב הזה?

לאחותי גילו קריש דם ברגל. היא בשבוע 26. מהניסיון שלך, מה אפשר לעשות בשלב הזה?