פורום רשלנות רפואית

בוקר טוב.
אשמח להתייעץ עם אחד מעורכי הדין שלכם לגבי השאלה האם הייתה רשלנות רפואית במקרה של הבת שלי.

היא מאושפזת בבית החולים סורוקה לאחר ניתוח אפנדציט וממש בהתאוששות ברגעים אלה.

המקרה אובחן רק לאחר חזרה נוספת למיון תוך 4 שעות מרגע השחרור הראשון. היא סבלה מכאבים מאד קשים בבטן ובביקור הראשון במיון פשוט שלחו אותנו הביתה.

רק במזל ובגלל שאני מכירה אותה חזרת ילמיון ומיד העבירות אותה לחדר מיון.

האם יש כאן רשלנות לפי הניסיון שלכם?

שלום רב,

קשה ולמעשה בלתי אפשרי להעריך האם האבחנה המוטעית לגבי דלקת של התוספתן (אפנדציטיס) בביקור הראשון במיון אכן נבעה מהתרשלות בטיפול ללא עיון בתיעוד הרפואי.

חשוב לדעת כי לא כל טעות באבחנה הינה בהכרח רשלנות רפואית.

מעבר לכך גם אם יתברר כי אכן היתה התרשלות בבדיקה הראשונה הרי שככל שלא נגרם נזק בסופו של דבר (גם אם תודות לערונות ההורים) ספק אם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית.

בכל מקרה כדי לקבל הערכה מלאה ומסודרת תצטרכו לערוך יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אומנם זה לא בדיוק עונה להגדרה של רשלנות רפואית ועדיין, ההתנהלות של מכבי שירותי בריאות ממש בושה למערכת הבריאות.

לא קיבלתי טופס 17 ונאלצת לשלם למיון 911 שח!

לטענת מכבי לא דובר בנסיבות שמצדיקות פינוי למיון!

ביום שישי בערב לפני כשבועיים, קילחתי את הבת שלי (4 חודשים) ושמתי לב שב
סביב שתי אצבעות בכף הרגל שלה, נכרכו שערות עד שנוצר ממש חתכים בשתי אצבעות שלה.

כמובן שמיד נסעתי לחדק מיון, בבהלה רבה הגענו לביה"ח שם הציע אורטופד "לנסר" את העור בקצות האצבעות, במזל הגיעה רופאת ילדים שביקשה לנסות לטפל בשערה על ידי פינצטה.

מיותר לציין את הצרחות שהיו שם, והכאב של הקטנה.אני לא מאחלת לשום אמא להיות במצב של חוסר אונים מול בכי קורע לב!

לבסוף, לאחר קבלת הטיפול, ביתי טופלה באנטיביוטיקה באזור החתכים למשך שבועיים. ואף נשארנו להשגחה מספר שעות לוודא שהאצבע תחזור לקדמותה, תרד הנפיחות ותחזור לצבעה הוורוד.

היום קיבלתי תשובה ממכבי שלא מדובר בסיבה מספקת להתפנות למיון.

מה אתם חושבים? היה עדיף להמתין עד הבוקר ולהגיע עם 2 אצבעות בשקית?
בושה.

שלום רב,

מציע כי תנסו לפנות לועדת חריגים / ערר של הקופה ותבקשו בדיקה חוזרת של המקרה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

27.12.18 שעה 17:00 בערב מארגנת יומולדת לגדולה שלי נכנסת לשירותים מתפנה פתאום מרגישה כמו חתיכת פלסטיק יוצא לי, בגדולה שלי לא השתחרר לי כלום ולא היו לי סימנים ללידה, אחרי שקראתי באינטרנט הבנתי שהשתחרר לי הפקק הרירי, טלפון לבעלי מעדכנת וממשיכה בחגיגות היומולדת, בשעה תשע וחצי בערב בעלי מגיע אומרת לו נילך לישון אצל אמא שלי כי אם יהיה משהו שלא נוציא את הקטנה שלנו בלילה ( בת שנתיים).

שעה עשרה ל1 בלילה 28.12.18 משתנה תנוחה במיטה מסתובבת על הגב פתאום שומעת פיק ירידת מים מטורפת ואז כאן מתחיל המסע שלנו.
שבוע 28 סקירת מערכות מוקדמת אומר הרופא יש לך ריבוי מי שפיר והקיבה של העובר מעט מוגדלת, הראש שלי לא נח למחרת בבוקר כבר הייתי בבית החולים איכילוב להתייעצות עם פרופסור מומחה, נאמר את אותו הדבר ריבוי מי שפיר וקיבה מעט מוגדלת, שולחים אותי להעמסת סוכר חוזרת , בדיקות מקיפות הכל תקין.

מגיע לבית חולים רמבם בחיפה השעה 1:45 בלילה מבקשת ישר לגשת לניתוח קיסרי , בשעה 3:40 נולד המלך של חיי, כזה מתוק ומושלם השאלה הראשונה ששאלתי אם הוא בסדר אמרו לי הוא מתוק נתעדכן כשתתאוששי. בכל זאת ניתוח קיסרי שני לחץ דם גבוה במהלך הלידה וטיפול במגזניום 24 שעות.

ככה עוברים 3 ימים בהם הילד היה צהוב חיוור לא אוכל , מקיא כל מה שנכנס, בהתחלה אף אחד לא ידע להגיד עד שהגיע דר אורי ופרופסור אמיר קוגלמן המלאכים שלנו.

זה היה בקצרה אנחנו מעבירים לפגייה להמשך בירור, לא עבר שעה הילד היה אחרי 3 צילומי בטן , קוראים לי להגיע , אמא אופיר לבן שלך יש חסימה מלאה במוצא הקיבה מחר 9:00 אנחנו בחדר ניתוח , הלם שוק בקושי עומדת על הרגליים.

אחרי 3 וחצי שעות ניתוח מחזירים לפגייה מונשם ומורדם מכאן מתחיל תהליך ההחלמה המטורף של הגיבור שלי. היינו בטוחים שציק צ’ק אנחנו בבית.

שבת בצהריים מגיעה מתבשרת שעברנו מטיפול נמרץ לפגייה המשך טיפול, אומרים לי אמא הילד צריך לאכול תחליפי ותתני לו בקבוק של 50 אני בהתלהבות...האחות אומרת לי תתכונני אמצע השבוע אתם בבית, כולי שמחה ואושר עד הרגע הזה שנתתי לילד לאכול אחרי שתי שניות הקיא עלי בקשת את כל מה שאכל.

התחילו הפחדים והחששות אולי לא רעב?! אולי אכל מהר?! אולי לא עשיתי מספיק הפסקות...לא אמא לא..
אחרי בדיקות צילומים ובירורים ופעולות בהנשמה וכל היוצא בזה מתבשרים שוב המעבר נחסם נצטרך שוב התערבות כירורגית, לאחר חודש וחצי שוב נכנסו לחדר ניתוח תודה לאל התפללתי שזאת תהיה הפעם האחרונה וכך היה , הניתוח עבר בשלום הילד החלים בקצב שלו, הילד שלי גיבור ולוחם אמיתי.

לא היינו יכולים לעבור את זה בלי הצוות המושלם והמסור של בית חולים רמב"ם, פגיית רמב"ם, אתם המלאכים שלנו, במשך 3 חודשים שמרתם על האוצר שלנו, ספגתם את העצבים הצער הכאב במצבי רוח את הכל.

דאגתם לטפל בצורה המקצועית ביותר, המסירות נפש והשליחות שאתן עושות זה משהו שראוי להערצה , אתם ממש מלאכים!

תודה שזכינו לקבל את אושר שלנו בחזרה, תודה שזכינו להכניס את בנינו ים יצחק בבריתו של אברהם אבינו, תודה שאנחנו אחרי, תודה לך בורא עולם על הנס הזה!

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה, מאחל לכם בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור ההפרדה שלי—- אסף הרופא- 8.2.19 לידה ראשונה.

עברו חודשיים ועדיין בכל פעם שאני נזכרת בשהות בבית החולים אני נהיית עצובה ומתקשה להשלים ולעכל את מה שהיה. אני יודעת שעכשיו הכל טוב ועכשיו אני צמודה אליו ולא עוזבת אותו ועדיין עולים לי הרהורים האם הוא ״זוכר״ את זה. אני כמובן לא זוכרת את הלידה שלי אבל האם הוא הרגיש או חווה משהו שישפיע עליו לכל החיים? אולי אני נסחפת אבל זאת ההרגשה.

אז אחרי הריון די מורכב וקשה בו הסיכויים ללידה טבעית לא היו גדולים , בסופו של דבר זה התאפשר לנו ומאחר שסגרו את חדר הלידה הטבעי בעין כרם ( אנחנו גרים בירושלים) , בדקנו את האופציה ללדת באסף הרופא, בעיקר בגלל שהם ידועים באפס הפרדה שלהם וגם בגלל שחלמתי על לידת מים. בשבוע 39 הגעתי לשם עם מה שהיה בעיני ירידת מים.. בשעה 4 לפנות בוקר של יום חמישי הייתה הירידה הראשונה עם מעט דם.. התארגנו לנסוע לראשון לציון להורי ולא הייתי בטוחה שכדאי למהר לבית החולים ( אציין גם gbs חיובי). לאחר התלבטות החלטנו לנסוע לבית חולים בשעה 9 של אותו הבוקר. אחרי כל הבדיקות שנעשו לי החליטו שזה לא ירידת מים אלא שהעובר יושב ממש למטה ולוחץ לי על השלפוחית ולכן זה בריחת שתן. התעקשתי שאני בטוחה שזה ירידת מים כי זה ממשיך לקרות כל כמה דקות, מלווה בדם ונאמר לי שזו לידה ראשונה שלי אז אני לא יודעת מה זה ירידת מים ושאחזור הביתה, שיש עוד הרבה זמן וזה לא יקרה היום ( הייתי עם פתיחה 1, מחיקה 70). חזרנו הביתה כשאני מרגישה שממשיכים לרדת לי מים , כל פעם עם קצת יותר דם עד ל20 בערב, אז כבר התחילו צירים שהתקדמו מאד מהר, לא סדירים שבכל ציר אני מרגישה עוד ירידה של מים. החלטתי שאני לא סוחבת את הצירים בבית בגלל המים והדם שהלחיצו אותי על אף ששיננתי לעצמי בראש שזה לא ירידת מים כי זה מה שאמרו לי בבית חולים. כשהגעתי בדקו אותי וישר קבעו שזו ירידת מים ושאלו ממתי? אחרי שאמרתי להם 4 בבוקר, הם שואלים למה רק עכשיו הגעת? הגעתי ואמרתם לי שזה לא ירידת מים—-טוב, לא משנה עכשיו, הgbs חיובי, את בירידה של 16 שעות, מתחילים אנטיביוטיקה.
- [ ] אקצר את סיפור הלידה ואומר רק שהייתה לידה טבעית במים מעצימה ביותר, קשה ואינטנסיבית אך עם מיילדת מקסימה שבסיומה הילד שלי הונח עלי לרגע וחתכו לו את חבל הטבור די מייד , הוסבר לי שהוא יצא קצת כחול והשתעל וכנראה בלע קצת ממי הבריכה. המיילדת לקחה אותו לשקילה ובדיקה ואני בתמימותי שואלת אם היא מחזירה לי אותו להנקה. תוך כמה רגעים היא מבקשת ממני לצאת מהמים ושנוציא את השיליה, השיליה לא יוצאת בשלמותה ומשם אני עוברת לחדר ניתוח להוצאת השאריות. עדיין לא הספקתי לעכל ולהבין מה קורה סביבי, הייתה לי תוכנית לידה בתיק שלא הספקתי לתת למיילדת, במיון אמרתי שאני רוצה אפס הפרדה וגם כתבו את זה על הכרטיס שלי. כשלקחו אותי לחדר ניתוח אמרתי לבן זוג שלי שיהיה עם הילד בתינוקיה.. הבן זוג שלי שגם הוא היה בסערת רגשות מכל החוויה המטורפת ודאגה אלי, ליווה את המתוק שלנו לתינוקיה אבל השאיר אותו שם כי ראה שבודקים אותו.
- [ ] מכאן די מתחיל הסיוט שלי... אני יוצאת מחדר ניתוח להתאוששות מורטת עצבים של שעתיים, בלי טלפון, עוברת שעה עד שמכניסים אלי את בן זוגי ולאחר שהייתה צריכה ממש לבקש שיתקשרו אליו או לאמא שלי. עוברת למחלקה ( יולדות ב) , הרגליים שלי רדומות ולכן לא יכולה ללכת לראות את הילד שלי. מגיעה למצב שצריכה להתחנן לכיסא גלגלים כי אומרים לי שזה מסוכן שאסתובב כך בבית החולים. עד עכשיו אני לא מבינה מה מסוכן בלהסתובב בבית החולים כשבן זוגי לוקח אותי על כיסא גלגלים. לאחר 4 שעות מהלידה אני סוף סוף מגיעה לתינוקיה. המצב התלוש הזה שאני מסתכלת על כל התינוקות, מחפשת את שלי, לא בטוחה מה אני מחפשת כי ראיתי אותו רק לרגע ועל אף שהתמונה הזאת צרובה לי בזיכרון, עדיין נעזרת בכרטיסיות של השם עם העריסות ומוצאת אותו. גם התמונה הזאת לא תישכח מזכרוני, הילד המתוק שלי, כל כך קטן, נראה עייף ותשוש, מחובר לזונדה והיה אחרי כל הדברים שלא רציתי.. נתנו לו חיסון וזריקת ויטמין קיי, קילחו אותו ונתנו לו מוצץ. הרופא אמר שהוא צריך להיות בצום, לקבל רק נוזלים וסוכרים וגם אנטיביוטיקה ( אציין שקיבלתי שתי מנות טרם הלידה בגלל הgbs). לא הפסקתי לבכות, כעסתי למה לא שאלו אותי, למה לא יכלו לחכות עם כל זה כשידעו שאני בניתוח? הרי אף אחת מהפעולות האלו הן לא דחופות .כעסתי על בן זוגי שעזב אותו.. ממש כעסתי אבל גם הבנתי באיזה מצב רגשי הוא היה ובכל זאת, זה פעם ראשונה שלנו.
- [ ] החוויה במחלקה לא הייתה לי פשוטה, בהתחלה עוד אמרו שהוא יהיה רק קצת בתינוקיה ותכף כשהמצב יתייצב אני אעבור לאפס הפרדה. אך זה לא קרה. בנוסף לזה במחלקה הזאת אין שינה עם בן הזוג והוא נאלץ ללכת בערב. אני שהייתי כל כך עייפה אחרי כל כך הרבה שעות ללא שינה וגוף מותש, שכבתי במיטה הזאת כל כך קרובה להירדם אבל לא מצליחה. לא נראה לי הגיוני לישון כשהילד שלי שהיה חלק ממני כל כך הרבה זמן שוכב במיטה אחרת רחוק ממני ובן הזוג שלי שהיה שותף לחוויה כל כך משמעותית פשוט לא נמצא איתי ברגעים האלו. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני לא מצליחה להירדם, שקשה לי להכיל את כל מה שעברנו. בן הזוג שלי בתחושות דומות אמר שהוא חוזר ושנמצא איך לישון ביחד. כשהאחות נכנסה לבדיקה שגרתית היא ראתה אותי בוכה ושאלה למה, אמרתי לה שממש מוזרה לי כל הסיטואציה וזה שהבן זוג שלי לא יכול לישון איתי. היא אמרה שהיא תשאל אם זה אפשרי וחזרה עם תשובה שלילית. בן הזוג שלי חזר ואמרנו שמבחינתנו אנחנו ישנים על הכיסא בתינוקיה ליד הילד. הלכנו להיות איתו, עשיתי איתו עור לעור קצת( באופן כללי הרגשתי שזה משהו חריג לבקש, על אף שהיו אחיות שהיו ממש נכונות לזה, היו גם כאלה שלא הבינו מה אני עושה בדיוק והייתי צריכה להסביר). באותו הלילה בן זוגי ישן איתי במיטה ( מה שלא מצא חן בעיני האחות שנכנסה בלילה ואמרה לי שאסור לישון עם בני זוג—- אציין שהשותפה שלי לחדר הייתה מקסימה ודאגתי לוודא שאין לה בעיה עם זה).
- [ ] היו הרבה דברים שהשפיעו עליי וגרמו לתחושת המצוקה הזאת. אחיות בדלפק שלא הבינו למה אני צריכה את בן הזוג שלי איתי בלילה וגרמו לי להרגיש כמו ילדה קטנה שלא יכולה לישון לבד, גם בתינוקיה היו כמה עניינים דומים לגבי הילד ( פשוט לא הפסקתי להגיע לתינוקיה בכל רגע שהצלחתי להחזיק את עצמי) . הייתי כל כך עייפה, הרגשתי מותשת וכואבת אבל הכי כאב לי שהוא לא איתי. בכל רגע שאכלתי או נרדמתי הרגשתי אשמה. פשוט כל רגע שאני לא איתו הרגיש לי לא הגיוני. הסתובבתי חסרת אונים בין התינוקיה לחדר, לא מפסיקה לבכות, מדברת עם הרופאים והאחיות כל הזמן, מנסה להבין את המצב שלו. למה אי אפשר להוציא אותו אפילו לקצת לחדר שלי, למה אני לא יכולה להניק אותו, כשהוא היה עור לעור עליי ראיתי שהוא מחפש את הציצי ופשוט לא יכלתי לתת לו כי הרופאים אמרו לי שהוא חייב צום. והרגשתי שזה סותר כל אינטואיציה אימהית. ( אציין שהיתה פעם אחת שהוא פלט פליטה ירוקה ועל כן הבירור נמשך אבל סך הכל הילד היה בסדר חוץ מזה) . הרגשתי שהמנות של האנטיביוטיקה פעמים ביום מחלישות אותו ולא ידעתי מה לעשות. לא רציתי לקחת סיכון במה שאני לא מבינה בו אבל מכירה מניסיון שלי כמה פעמים נותנים לנו תרופות שאנחנו לא צריכים( אני אישית לא נוגעת בתרופות) אבל כשזה הגיע לתינוק שלי פחדתי לקחת סיכון.
- [ ] אחרי יומיים העבירו אותי למחלקה של ביות מלא כדי שאוכל לישון עם בן הזוג ואחרי נידנודים רבים מצידי אישרו לי להוציא את הילד לקצת זמן בכל פעם. כל פעם שדיברתי עם רופא שאלתי מתי אוכל להניק, אפילו לסחוט קצת ולהביא לו ואמרו לי שהוא חייב להיות בצום מלא.. באמת לא הבנתי למה, המצב שלו לא היה נראה חמור, הוא גם היה בתינוקיה ולא בפגיה. ואז באחד הרגעים בהם שוב שאלתי אחות אם אני עושה איתו עור לעור והוא מחפש את הציצי אם אני יכולה לתת לו קצת והיא פשוט אמרה כן. אני פשוט לא הבנתי איך זה עובד, איך פתאום היא החליטה שכן? אז מה זה היה עד עכשיו? נתון לאיזה שיקול? . ברגע שניסיתי להניק הילד ישר התחבר ומאז הייתי לוקחת אותו לחדר להניק ומחזירה אותו לתינוקיה. אציין שהצוות שינה את התייחסותו בהמשך והיו נכונים לעזור לי. אני גם לא שוללת לידה נוספת באסף הרופא כי הרגשתי שכן יש פוטנציאל לחוויה נהדרת ושכנראה קרו רצף של טעויות וכן יש מה לשפר שם. ועדיין בכל פעם שנזכרת אני קצת כועסת, קצת עצובה ותוהה מה יכלתי לעשות יותר? האם הייתי צריכה להביא את התוכנית לידה על ההתחלה למיילדת( ואז שואלת את עצמי איך? היא הרי הגיעה להיות איתנו שהייתי בפתיחה גדולה וכבר ממש לא הייתי בפוקוס) ואחרי הלידה איך לא חשבתי לדאוג לזה יותר? ( הניתוח הסיח את דעתי) מנסה למצוא תשובות שיקלו עלי. תוהה אולי עיבוד לידה זה הפיתרון היחיד ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב?
- [ ] חשבתי הרבה אם לפרסם את הסיפור. מתעוררת מידי פעם בלילה, מתחילה לכתוב ומפסיקה. נמחק לי כל כל הרבה פעמים וכל פעם אני רואה שזה נכתב אחרת. לפעמים בצורה כל כך מבולבלת וכל כך הרבה פעמים אמרתי לא נורא אני כבר אחרי, עכשיו הכל טוב ולא צריך להיכנס לזה ולבסוף החלטתי שזה חשוב לפרסם את זה , שחשוב שהקבוצה תמשיך להתקיים ותמשיך להילחם על אפס הפרדה כי אחרי החוויה שלי אני מרגישה כמה זה מהותי וחשוב. מקווה שבסיפור שלי אני עוזרת לנשים להימנע מהטעויות שלי או לפחות להיות ערניות ולשים לב למה יכול להשתבש...

שלום ,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני בהריון חודש 7 עם תאומים אחרי שנתיים מאסיביות של טיפולים ו2 הפלות בעברי. נשואה 4 שנים. רוב הזמן בסדר אבל מאז שהתחלנו טיפולים אנחנו ברכבת הרים שמושפעת מהאכזבות באי הצלחה להכנס להריון ומהפלות. בבית ילד בן כמעט 4.

עשינו בדיקת מי שפיר + צ'יפ גנטי וקיבלנו תוצאות שאחד העוברים חולה במחלה נדירה שפוגעת בעצמות אך שיש למחלה טיפול (כדורים, זריקות, ניתוחים, כאבים) ועם זאת ללא הגבלה פיזית (ללא פגיעה בעצמאות פיזית ובהתפתחות הקוגניטיבית)

אין דרך לדעת אם העובר יהיה נשא של המחלה או חולה בה עם התסמינים ומה החומרה.
הומלץ לנו לבחור בדילול או בהמשך של ההריון. אני ובעלי חלוקים בהחלטה ולא מצליחים להגיע להחלטה. אנחנו יודעים שאף אחד לא יכול לתת לנו את התשובה אבל אולי מתוך הניסיון שלכם במקרי רשלנות רפואית בתחום הגנטיקה, תוכלו להמליץ על הכיוון הנכון במקרה כזה...

אנחנו לגמרי אובדי עצות וחסרי אונים.

שלום רב,

אני מצטער אך איני מוסמך לתת יעוץ רפואי ובוודאי שיעוץ כזה גם על ידי מי שמוסמך מצריך פרטים נוספים. אציע שתנסו לקבל חוות דעת שניה נוספת מרופא נוסף כדי לקבל החלטה מושכלת בנדון.

בריאות שלמה ובהצלחה,
עו"ד עופר סולר

יום חמישי 22/11 אני קמה בבוקר, מתיישבת על הספה ומרגישה קצת רטובה. הסתכלתי בתחתון ראיתי שממש טיפה רטוב, החלטתי להיות במעקב!
במהלך כל היום נזל לי כל שעה/שעה וחצי טיפה.

בערב החלטתי שאני הולכת לבדוק.
סחבתי תיק לידה, את בעלי ואמא שלי
מגיעה למיון, עוברת את כל הבדיקות (אולטרסאונד, מוניטור וכו..) לאחר מכן מגיעה לרופא בטענה שיש לי ירידת מים מוזרה (היה לי ירידת מים גם בלידה הראשונה).
הרופא בודק, מסתכל וקובע שיש לי בריחות שתן וזה מאוד אופייני לשבוע שלי.

למרות ההרגשה שלי שלח אותנו הביתה (מי אני שאתווכח עם רופא?)

בדרך הביתה מריצים עליי סטלבט...

בבוקר של יום שישי אני קמה רטובה ואז אני אומרת לעצמי ״בריחות שתן״, ממשיך היום כרגיל, ניקיונות, בישולים לקידוש ותוך כדי הזרימה עולה מפעם שעה לפעם בחצי שעה! מחליפה תחתוניות, בודקת את עצמי ובקבלת החלטה שאחרי הקידוש אני חוזרת למיון..
הפעם סחבתי רק את אחותי אפילו בלי תיק לידה.

עושה בדיקות אולטרסאונד, מוניטור ואז מגיעה רופאה, מסבירה לה את מה שאני עוברת, הרופאה בודקת ואז אומרת לי ״חמודה את עם ירידת מים מאתמול, כמעט אין מים לעובר, הוא במצוקה וסובל, מיד לחדר לידה!״

בלב שלי אני אומרת לעצמי מזל שהלכתי עם הלב וההרגשות שלי אחרת המצב היה נגמר באסון!
מתקשרת לבעלי ולאמא שלי שמיד יצאו לכיווני.

נכנסת לחדר לידה, זירוז, פוטיצין, אין פתיחה, אין מחיקה, אין צירים, ככה עובר עוד לילה.

ביום שבת בשעה 14:21 בשבוע 39+1 ילדתי את בני השני איתי במשקל של אפרוח 2280.

לסיכום?
3 ימים עם ירידת מים כשרופא אומר לי שאני עם בריחות שתן.
לכו תמיד עם התחושות בטן שלכן, בשביל זה לא צריך אוניברסיטה רק קצת קשב לגוף וקצת ניסיון

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.
כתבתי בעבר כאן ואני חוזר שוב - אין ולא יהיה תחליף לתחושות של האם לגבי גופה ורופאים מנוסים יודעים לכבד זאת ולהעזר בכך.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לך

עברתי בדיקת אולטראסאונד בשבוע 40 ונאמר לי שהגפיים של הילד, ידיים ורגליים, קצרות! במשך ההריון עברתי סקירת מערכות והתוצאות היו תקינות לפי הרופא של קופת חולים. לא מצאו שום דבר חריג. אני ובעלי בלחץ נוראי. איך יכול להיות שמגיעים לשבוע 40 ומגלים דבר כזה רק עכשיו? האם זאת לא רשלנות רפואית? האם למשרד שלכם יש ניסיון במקרים דומים? מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?

שלום רב,

לצערי איני מוסמך לתת יעוץ רפואי כיצד יש לנהוג ועל בסיס התיאור הקצר שנתת איני יכול לדעת האם ניתן היה לגלות את הבעיה מוקדם יותר.
לצערי זה מה שכרגע אוכל להשיב.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ניתוח שקדים לילדה, השיניים הקידמיות התנדנדו ולפי בקשת המרשים חתמנו על אישור לעקירה אם יצטרך.

בפועל העקירה היתה אגרסיבית ושן קבועה שהתחילה לבקוע מתחת לשן החלבית נשברה. גילנו זאת רק לאחר זמן שהשם גדלה במלואה.
עברו 4 שנים מהניתוח.

האם ההסכמה שלנו פוטרת את המרדים מכל אחריות למצב? האם חוקית ניתן להגיש תביעה (במקרה של נזק בטיפול כמובן) למרות חתימה על טופס הסכמה לניתוח?

שלום רב,

חתימה על טופס הסכמה אינה פוטרת מאחריות להתנהלות רשלנית וחובה לפצות על נזק שנגרם בשל כך.
כמובן שעדיין יהיה צורך מצידכם להוכיח כי מדובר כאשר בהתרשלות ולא בסיבוך בלתי נמנע או סביר, נטל שהוא אינו פשוט וקל.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הריון בסיכון + ירידת מים פתאומית שנמשכה 80 שעות+ 22 שעות בחדר לידה עם פיטוצין + פגיה.

בשבוע 34+5 ב2 וחצי בלילה ירדו לי המים הגענו לבית החולים הדסה עין כרם נתנו לי זריקות להבשלת הריאות.

אחרי יומיים הורידו אותי לקבל פיטוצין כל כך פחדתי מזירוזים שבכיתי את נשמתי בעלי התקשר לדולה התותחית שלנו יפעת חובב שתרגיע אותי .

ירדנו לחדר לידה לאחר 10 שעות עם פיטוצין החלטתי שאני יקח אפידורל כדאי שלא יהיה מאוחר מידי אחרי כמה שעות בדקו פתיחה 3 הייתי מיואשת הייתי בטוחה שאני בפתיחה מלאה כבר.

אחרי עוד כמה שעות בודקים אותי פתיחה 9 וחצי אמרו לי שעוד חצי שעה נתחיל לחיצות כולנו התרגשנו אחרי חצי שעה רואים האטות בדופק של העוברית ומפסיקים את הפיטוצין מחכים עוד קצת באים לבדוק אותי ואיכשהו ירדתי לפתיחה 3 בחזרה היינו בהלם אחד הרופאים התחיל להכין אותי לפני ניתוח קיסרי (הדבר שהכי פחדתי ממנו) לא הסכמתי אבל הוא לא בדיוק שאל ויצא.

הדולה המלכה שלנו שעזרה במהלך כל הלידה על ידי נשימות ועיסויים קראה למנהל מחלקת יולדות והוא הסכים לתת הזדמנות נוספת לפיטוצין במינון נמוך יותר אני הייתי כבר מיואשת ולא האמנתי שזה יקרה ללא קיסרי
אחרי כמה שעות באו לבדוק אותי והגעתי שוב לפתיחה 9 וחצי התחלנו לחיצות תוך 10 דק' הגוזלה שלי יצאה במשקל 1800
תודה רבה לבורא עולם על ניסי ניסים
ותודה על שליחים טובים

שלום רב,

תודה רבה על השיתוף בחוויה. שמח בשמחתך שהכל בא על מקומו בשלום.

מאחל לך בריאות ונחת.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

שלום עורך דין נכבד,

נגרמו לי קרעים ברחם לאחר לידת ואקום ואני רוצה לדעת האם יצ לכם לטפל בתביעות על רשלנות רפואית של נשים שעברו לידת ואקום ונגרמו להם נזקים דומים... אין יודעים האם במקרה שלי יש סיבה ועילה להגיש תביעה על הנזק שנגרם לי?

שלום רב,

קרעים בצוואר הרחם הם סיבוך שיכול להתרחש עקב לידת ואקום וכדי להעריך אם הם תוצאה של התרשלות בטיפול וכן מה הנזק שנגרם בשל כך יש צורך בפרטים נוספים ולעיין בתיק הרפואי.

כדי להעריך אם יש מקום לתביעה במקרה זה תצטרכי לתאם פגישת יעוץ מסודרת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היי

אני צריכה תשובות מעורך דין שמתמחה במקרי רשלנות רפואית.

עברתי פרוצדורה כירורגית קלה בשיניים ביום ראשון ומאתמול בערב אני סובלת מתסמינים הולכים ומחמירים באיבר בו התרחשה הפרוצדורה ומעבר לו, חלקם חמורים ויכולים להעיד על זיהום קשה . במשך כל היום אני מנסה להשיג את הרופא אבל המזכירה טוענת שהוא עסוק ולא יודעת מתי יתפנה ומסרבת לאפשר לדבר איתו או שהיא תדבר ותעביר לי בעזרתו הנחיות כיצד לפנות , כמובן שאין לה גם שום הצעה לרופא אחר שיכול לסייע לי במסגרת המרפאה.

אחרי כמה וכמה שעות נאלצתי לפנות לרופא אחר באופן פרטי בתשלום משמעותי.

האם מגיע לי החזר ? האם יש פה סנקציות נוספות שמגיעות לרופא שלא היה זמין לחולה שבטיפולו תוך זמן סביר ביום ובשעות עבודה? האם זה לא נחשב רשלנות רפואית ואם כן יש עילה לקבל פיצויים?

שלום רב,

כדי לקבוע שאכן הייתה התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל מידע נוסף ולעיין ברשומה הרפואית.

הרופא אכן אמור להיות זמין למטופל לאחר טיפול על מנת לתת מענה לסיבוכים ובעיות בעקבות הטיפול אולם כמובן שכל מקרה לגופו.

אין לי לצערי דרך על בסיס הפרטים החלקיים שמסרת להעריך את סיכויי התביעה / קבלת פיצוי בגין טיפול פרטי.

בברכת בריאות,
עורך דין עפר סולר

רקע ללידה:

2 לידות במסגרת ניתוח קיסרי ברקע. אחד ניפלא ומדהים השני טראומה הרגשתי ולא התיחסו אלי בלידה. לא בעד להשמיץ שום בית חולים אבל לשם החלטתי לא לחזור. הריון שלישי תוכנן עקב חולי שלי במחלת דלקת פרקים. אני החלטתי שזה הזמן כי לא ידוע אם הגוף יצליח לסחוב הריון בגיל מאוחר יותר עם המחלה .

כבר בשבוע 5 פגישה אצל הראומטולוג לבקשת החלפת התרופות כי הפסקתי אותם בגלל הרצון להרות אך עדיין יש התקפים, הרופא לא הרים את הראש מהמסך ואמר טוב תצטרכי לעשות הפלה,
כולי בשוק !

קובעת תור לבדיקות דוחות ב-2 בתי חולים, בשביל לא לפספס את זמן הפלה בכדור, כדי לא להגיע למצב של גרידה.

תוך כדי מיתקשרת למחלה הטריטריאלית בישראל ושואלת על התרופות שלקחתי במקביל הולכת לבדיקת אולטרסאונד אצל רופא פרטי ד"ר מנור המדהים ומחזק את התשובה של המחלה הטריטריאלית, שאם התרופא היתה פוגעת, העובר לא היה שורד ולא היה דופק. הרופא המומחה ממליץ להמשיך לעקוב ולחזור לעוד בדיקה עוד שבועיים ועוד אחת חודש אחרי, כמובן שעשיתי זאת והכל היה בסדר.

משך ההריון מהטרימסטר השני היה ניפלא ומנסיון שהחלטת הרופאים הורסת עוד יותר עם כימיקלים חשבתי לעצמי, אני מחליטה על הגוף שלי!

בנוסף ל 2 הבנים שלי יש לנו 3 ילדי אומנה ,
אמרתי לעצמי אני חייבת לחזור אמא מתפקדת לכל הקבוצה.

עשיתי מחקרים וכיונתי לויבק 2 !
כמובן שמישהו צוחק מילמעלה כי לא משנה כמה הכנה עשיתי לקראת זה, לא יצא לפועל...

שבוע 36 סחרחורות, החלטתי לפנות לבית חולים תל השומר שם הייתי גם במסגרת מעקב הריון שלי, בסופו של דבר אובחן ורטיגו ,
אבל, בנוסף עובר קטן ו 80% מי שפיר !

החליטו לאשפז ,וכל יום בדיקות ...

אושפזתי ביום ראשון, ביום שלישי הודיעו לי חגיגית, שישי את ניכנסת ל 37 מילדים אותך בניתוח קיסרי.

כמובן עקב הממצאים החלטנו ללכת על זה כי סחבנו עד עכשיו אין מצב שאני מסכנת את הקטנציק עכשיו.

שישי 1.3.19 7:00 בבוקר הורידו אותי לחדר ניתוח. הייתי בלחץ נוראי מהפחד של הניתוח האחרון בבית חולים אחר .

ד"ר פרידמן המדהימה ניתחה אותי. אחרי 5 דקות התחלתי להרגיש, המרדים קלט, תוך פחות מדקה הייתי תחת הרדמה מלאה, שמחה שהקשיבו לי בהרגשה ובאמת שזה היה תיקון לניתוח הקודם.

קמתי כולי מאושרת בהתאוששות, בלי רעידות ובלי משהו חריג, לפני ההורדה למחלקה רצו לתת משכחים בווריד. אופטלגין אם אני לא טועה או מורפיום, דרשתי מורפיום כמובן, האחות שם אומרת, אומרת שתיתן אופטלגין ,אני אומרת לה זה לא משפיע עלי והיא שואלת מאיפה את יודעת אם זה עובד או לא, אם לא לקחת, אני בציניות מגיבה לה דלקת פרקים שיגרונית, יודעת טוב מאוד למה הגוף מגיב מבחינת משכחים.

מחלקת היולדות הישנה, טעונה שיפור. מאוד קשה לתפקד ללא מיטה מתכווננת שבבתי חולים האחרים שהייתי הייה שם...

אבל צוות הרופאים והאחיות מדהימים אחד אחד.
האוכל היה סביר ובהחלט אפשר לשרוד את זה עם הבן זוג שעוזר לקום מהמיטה, אני לא הסתדרתי עם הצעיף .

השתחררנו ,לצערי הסיכות לא הורדו לפני הברית אלא רק אחרי 12 יום וחצי סנטימטר שהיה פתוח עד עכשיו. נישאר נקודה פיצית עם שטיפות אמור להבריא...

מתמודדת עם הנקה כמה שאפשר לעומת קיסריים קודמים שהייה לי קשה מאוד

הפאוץ המדובר עדיין קיים אבל מצטמצם מהר מאוד, הצד שהבריא כמעט ולא נישאר זכר לפאוץ
צד שני כניראה יקח לו זמן החלמה.

סהר הילד ה 3 סלש 6 שלנו - ברוך הבא לבית למשפחה.

אנחנו מתכננים תוכניות ,ולפעמים לא הולך וזה בסדר, חשוב שכולם יהיו בריאים ושלמים וכל השאר בונוס.
מה שאני יודעת ומאמינה שמה שרוצים לעשות זה היום ,אין מחר
ואין דבר העומד בפני הרצון
השמיים הם הגבול
כי בסופו של דבר זה הגישה שלנו החיובית שתעזור לזה להצליח והמזל יגיע.

יקראו לזה עובר שליטה, אמא קשוחה או חזקה או מה שלא יהיה... אבל זו אני והחבילה שלי

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.

בריאות שלמה וכל טוב,
עו"ד עופר סולר

שלום עורך דין סולר


אנחנו נמצאים רגע לפני בחירת עורך דין והגשת תביעת רשלנות רפואית בשל בעיה חמורה שגרמה לאישתי סבל רב ולמעשה נכות רפואית ונפשית. דיברתי עם חבר עורך דין (שלא ממומחה לתחום) והוא אמר שלפי מה שהוא מבין יש 7 שנים התיישנות ממועד הטיפול בגרם לנזק של אישתי ועד למועד הגשת התביעה לפיצויים, ואם עוברות 7 שנים חלה התיישנות ולא ניתן עוד לתבוע. בסוף חודש אפריל 2019 ימלאו 7 שנים לניתוח שגם לאישתי לנזק...

למה לא עשינו כלום עד היום זאת השאלה המתבקשת, אבל ככה יצא במירוץ החיים.

החבר שהתייעצתי איתו אמר שלהגיש תביעת רשלנות רפואית, לאסוף חומר רפואי, לקבל חוות דעת של מומחים רפואיים וללנסח תביעה זה תהליך ארוך של כמה חודשים במקרה הטוב. שאלתי אותו איך נמנעים מהתיישנות והוא לא ידע לענות. אמר שממליץ להתייעץ עם עורך דין שמומחה לתחום והבטיח למצוא לי מישהו מתאים...

כל זה היה בסוף השבוע. אני מחכה לתשובה מהחבר אבל בזמן הזה ראיתי את הפוסטים שלך בפייסבוק ואני רוצה לשאול: איך עוצרים את ההתיישנות במקרה כמו שלנו, על מנת שנוכל להגיש את התביעה בלי לחץ ובלי שתחול התיישנות?

מודה מראש על זמנך.

שלום רב,

הפתרון להבנתי במקרה זה (בהסתמך על המידע החלקי שמסרתם) יהיה לפנות בדחיפות רבה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית עם מרבית המסמכים הרפואיים שיש בידכם ולבחון אפשרות להגיש תביעה ללא חוות דעת.בהמשך יהיה צורך להגיש חוות דעת בתמיכה לתביעה ולקוות שבית המשפט יאשר זאת. זהו פתרון אשר יכול בחלק מהמקרים לסייע אולם אין ודאות שאכן יפתור את בעניין אולם סביר שיש לו יותר סיכוי מלהגיש תביעה לאחר מועד ההתיישנות.
כמובן שכדי לתת תשובה ברורה ומלאה בעניין זה יש צורך ביותר פרטים על המקרה ובכל מקרה אמליץ על פניה בהקדם אל עו"ד מנוסה בתחום להתייעצות בפגישה.

בהצלחה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי מסודר בפגישה עם עו"ד.

שבוע 40+4
מגיעה לבית חולים עם צירים שמאז שבוע וחצי עם צירים ולחצים למטה.
הרופאה ראתה שאני מיואשת וכאובה, הכניסה אותי לזירוז.
שזה פיטוצין ופקיעת מים והיא עידכנב את הרופא שבחדר לידה.
נכנסת לחדר לידה, מחליפה את הבגדים לבגד לידה.
מקבלת אותי מיילדת והרופא וכמה אחיות נכנסות והוא מחליט לשנות את דעתו, לשים לי בלון ופשוט... צרחתיייי לה'.. וזו רק ההתחלה.. אמרו שזה מרכך את צוואר הרחם ומזרז לידה ומעלים אותי למחלקת הריון סיכון להעביר את הלילה כי אמרו לי להיות עד 12 שעות עם הבלון והוא צריך לצאת החוצה לבד זה סימן שאני מוכנה ללידה.
13:00 יום למחרת הבלון יצא ומעבירים אותי לחדר לידה
כמו שאמרו שהבלון עוזר אז לי לא עשה שום דבר
בדקו את הפתיחה אולי חצי סנטימטר והצוואר הרחם ארוך
התחילו לתת לי פיטוצין.. בהתחלה זה היה נסבל ולאט לאט זה מתגבר.. וצורחת בכאבים. אז מורידים לי את המינון ואפידורל לא הסכימו לתת לי כי בקושי יש פתיחה.. סוחבת וסוחבת צורחת ובוכה.. וכל שעה נכנסים לבדוק את הפתיחה ובאכזריות שאין רחמים בכלל.. עד שבסופו של דבר שהיה בקושי 2 סנטימטר פתיחה ודפקתי את הראש שלי בברזל של המיטה והראש שלי היה אדום מהדפיקות, אמרתי להם עכשו אפידורל ולא אכפת לי בכלל מהפתיחה..
וכל זה ב20 שעות.. אז תחשבו כמה הם סחבו אותי.

ההשפעה של האפידורל מפסיק להשפיע עליי ומתחילים להביא לי עוד, עוד, ואין בקושי פתיחה. הראש של התינוקת למעלה.. ועוד פיטוצין ועוד חפירות ועוד אפידורל.. בעלי התחרפן מעצבים, אימא שלי בוכה.. עד ש.... מלאך נכנס לגאול אותי מייסורי.. הרופא שמבחינתי הייתי צריכה שהיה נכנס לפני 20 שעות לפחות.. בדק אותי בעדינות שלמרות הבכי המיואש שלי, הסתכל עליי וליטף אותי ואמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, תסמכי עליי" בעלי עמד לבכות והרופא חיבק אותו ואת אימא שלי גם.. אמר למיילדת תכיני אותה לקיסרי ומהר! ועוד למרות הסבל והכאב חתמתי על מסמך שיעשו לו כריתת חצוצרות, שלא עשו לי אפילו.
הניתוח עבר בהצלחה בזכותו. תחשבו שהביאו מינון נמוך בשביל התחלה הניתוח. הגוף שלי היה משותק שלא הרגשתי כלום! בניתוח עבר בשלום!

התינוקת יצאה בריאה ושלמה. עם הבכי היפה שלה והיופי שלה. ואני מרוב החומרים שדחפו לי, הייתי מותשת גופני ונפשי שנירדמתי בזמן הניתוח.. ולאחר מכן לחדר התאוששות. 4 ימים עברו. יום למחרת שחזרת הביתה, חזרתי לבית חולים לאישפוז כי חששו שמרוב אפידורל יכול להיות דליפה לעמוד השידרה. שבסוף לא ברוך ה'.

וזהו... עייפה מאוד מהלידה הזו. ברוך ה' שעברה כבר.

אני אחרי לידה ראשונה שעברה יחסית קלה למה שאני שומעת מסביב.

אני חייבת לציין שהסיפור שלך מצמרר אותי ובכלל הייתי בבית החולים כמעט שבועיים ודיברתי עם הרבה בנות שם בתינוקייה ובחדר אוכל וקיבלתי את הרושם שכל לידה שניה או שלישית היא ניתוח קיסרי או שמשהו הסתבך והבנות היו כואבות כל כך, ממש ציפורים פצועות.

הקלות בלדחוף לקיסרי נראת לי מוגזמת. יחד עם זאת מדהים אותי לשמוע שנשים ממשיכות ללדת למרות הכאב הכרוך בכך.

זאת ממש רשלנות רפואית לפקוע מים לפני פתיחה של 6 לפחות. מה שעשו ליולא התקדם עם שום זירוז! טוב שיצאת מזה בשלום, יש לא מעט מקרים של נזקים שהרופאים עושים בלידה. תודי לאלוהים ששמר עליך ועל העובר.

באיזה בית חולים היית אם אפשר לדעת? אני תמיד חושבת שצריך לפרסם את השם של הבית חולים שנשים יוכלו לקרוא ולדעת איפה הן בוחרות ללדת.

בוקר טוב,

אשמח לקבל ייעוץ של עורך דין מטעכם המתמחה בנושא רפואה.

האם ישנו חוק אשר מאפשר לי לסרב לקבל טיפול רפואי ללא הרדמה נאותה?

אהיה יותר ספציפית.
בלידת בני היו לי קרעים פנימיים וחיצוניים האפידורל לא השפיע והרופא שתפר טען כי אין מה לעשות ששום זריקת אילחוש לא יעזור ונאלצתי בלעבור את התפרים הכל כך אינטמיים בבשר בחי.

כעת אני לפני לידה שניה בחודש תשיעי ורוצה לדעת בבירור מה הן הזכויות שלי?

ויותר נכון האם אני זכאית לדרוש במידה וארגיש מצוקה פחד או שלא ארגיש את השפעת האפידורל שוב לבקש הרדמה אפילו מלאה כדי שלא אאלץ להתפר חיה וארגיש את הכל?
ובמידה והרופא יסרב האם יש לי אפשרות לתבוע?

שלום רב,

בוודאי שיש לך זכות לקבל אילחוש באופן שבו התפירה לא תגרום לך לכאבים בלתי נסבלים ובמידת הצורך זכותך לבקש תוספת הרדמה וכו'.

הנושא של בחירת סוג ההרדמה הוא בעייתי יותר - הרדמה כללית למשל היא הליך אשר טומן בחובו גם סיכונים וסיבוכים ולכן בפעולות אשר לא מחייבות הרדמה כללית איני סבור כי ניתן יהיה לדרוש הרדמה כזו ולתבוע אם לא תינתן.
עקרונית יש ענינים אשר הינם בגדר שיקול דעת רפואי אולם כמובן שאין משמעות הדבר שמגיע לך הרדמה חלקית או לא טובה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

לאחר צינתור בזרוע אחת התפתחה בצקת בלילה בכף היד במהלך האישפוז, רופא תורן החליט לתת לי משהו מרגיע והזריק לברז האינפוזיה בזרוע שניה חומר.

למחרת הבוקר התפתחה בזרוע בה הוחדר החומר תגובה אלרגית קשה עם גירויים וכאבים מזה מספר שבועות.

הרופא לא תעד את האירוע ומנהלת המחלקה מגבה אותו וטוענת שלא היה ולא נברא...

אני צריך לדעת למה אני אלרגי כיוון שיש לי כמה רגישויות שגרמו למצב קשה בעבר.

כיצד מפצחים את קשר השתיקה ומקבלים מידע על החומר שגרם לי נזק ועשוי בניתוח הבא להיות חמור יותר כפי שאירע לי ברגישויות אחרות?
האם יש כאן רשלנות רפואית על אי התיעוד?
על התעלמות מהדיווח שלי בבוקר ? על קשר השתיקה בין הרופאים ? הגיבוי שעשוי לסכן את חיי בפעם הבאה (ונסמך רק על הרשום בתיק הרפואי של מהלך האישפוז)?

שלום רב,

לא ציינת האם הוצאת את התיק המלא שלך, הייתי ממליץ להתחיל בכך אם לא עשית זאת עד כה משום שמתן תרופה ללא כל תיעוד הינו הליך יוצא דופן ויתכן שהתיעוד קיים במקום אחר בתיק.

אם אין שום תיעוד בתיק אכן יהיה קושי לשחזר את המידע להבנתי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

על פי החוק בישראל יש חובה לתעד את הפעולות הרפואיות שמתבצעות במהלך כל טיפול רפואי שניתן למטופל. השאלה היא על סמך מה ולמה אתה טוען שבוצעו פעולות כלשהן וכיצד ניתן להוכיח זאת? האם יש לך העתק של התיק הרפואי?

סיפור הלידה הטבעית שלנו 23.2.19 לידה ראשונה. יצא לי ארוך מאוד אבל לקחתי את תהליך הכתיבה כעיבוד לחוויה.

רקע קטן,

מבחינת הידע הקודם שלי לגבי לידות: לידה = כאבי תופת = אפידורל ולקוות שייגמר מהר.

כל חיי עסקתי בגוף – רקדתי כל החיים, חובבני ומקצועי, ובשנים האחרונות גם הפנמתי והחדרתי את הפילאטיס לחיי.

עם ההריון התחלתי לחשוב על רגע הלידה, הרגע בו ארצה להתשמש בכלי הכי מפותח שלי – הגוף שלי. שם הבנתי שעל מנת לאפשר לגוף שלי תנועה חופשית והקשבה מלאה, אפידורל כנראה זו לא הדרך בשבילי.

כל ההריון היו בי חששות, הרגשתי שאני מכינה את הגוף שלי בעצם להתמודד עם כאב מאוד גדול, מנסה להכין אותו להיות כמה שיותר רפוי וקשוב. כל הזמן הזכרתי לעצמי – לידה טבעית או לא זה בכלל לא משנה העיקר שאני אצא בריאה ושהתינוק יצא בריא.

בן זוגי האהוב והתומך אינסוף, אורי האמין בי מתחילת הדרך ומאוד רצה שנלד בלידה טבעית. כל הזמן הזכרתי גם לו – שזו לא המטרה, ושיקח בחשבון שאולי אני ארצה\אזדקק לאפידורל בסוף.

כל תחילת ההיריון התאמנתי ורקדתי, לקראת חודש שישי התחילו להופיע כאבי סימפיזיוליזיס (שמהם פחדתי הכי הרבה) הבנתי שכנראה הגוף שלי צריך קצב אחר. הפסקתי בהדרגה לעשות פעילות ספורטיבית ונשארתי בעיקר עם הליכות.

לאחר שקראתי את הספר היפנוברת'ינג נרשמתי לקורס בהנחיית שרון פלד. הרגשתי שהקורס היה יותר בשביל אורי אבל כמובן שגם אני למדתי המון!! יתרון גדול ומעצים להיות באותו החדר עם זוגות באותו "שלב התפתחותי" כמונו – לשמוע, להכיר, לחקור יחד. נהננו מאוד!
במהלך ההיריון ניסיתי לעשות הרבה הרפיות, עשיתי סשנים של הקשבה לגוף – תנועה, הוצאת קול, נשימות ומה לא – פסטיבל הכנה ללידה.

יום שישי 22.2.19 אני בקינוני על מחליפה ומכבסת את הריפודים של הספות, מקרצפת ומנקה, נשכבת בצהריים להרפייה קטנה, קמה וממשיכה.

במשך כל היום הזה הרגשתי מעין התקשחויות (יש מילה כזאת בכלל?!) בבטן, הייתי בטוחה שזה הפלור והפרטוקל מתחילים לתת עבודה ברחם ולא נתתי לזה חשיבות.

בערך בשעה שמונה בערב התיישבנו אני ואורי לראות פרק בסדרה שלנו, שיתפתי אותו בהתקשחויות והוא שאל אותי אם אני חושבת שזה צירים ואמרתי לו שממש לא נראה לי. הוא עוד היה אמור לסוע לפגוש חברים במרחק שעה נסיעה ואמרתי לו שיסע. למזלי הוא בחר להישאר איתי, בישלתי לנו ארוחת ערב, וההתקשחויות – שהיו צירים בהכחשה מוחלטת. התחילו קצת להתגבר. אכלנו וראינו עוד פרק ולאט לאט קלטתי שה"התקשחויות" האלה באופן מוזר מתחילות להופיע באופן די סדיר.. איך שנגמר הפרק – הופל'ה – התקשחות שגרמה לי רגע להתישב במהירות.

בערך בשעה 23:30 החלטנו לתזמן. הופתענו לגלות שכל 3.5 דקות יש ציר במשך דקה. כל כך חיכינו ותכננו את שלב הצירים יחד – אורי ארגן נרות בכל החדר, שם מוזיקה, אני נשכבתי וניסיתי לנוח קצת (הרי תכננתי זמן ארוך של צירים-אני צריכה כוח!) לא הצלחתי לשכב בנחת, הרגשתי שאני צריכה לזוז בציר – שם כדור הפיזיו בא לעזרתי והתחלתי לנוע עליו במעגלים.

נכנסתי לשירותי לעשות פיפי וגיליתי שהפקק הרירי יצא – מה שהוכיח לי סופית – את בצירים!

שמנו את האיזי טנס – שבדיעבד אולי עזר קצת אבל בתכלס רק עצבנו אותי כל החוטים.
אורי רצה כבר לצאת לבית החולים ואני בהתעקשות שעוד אין כלום ושסתם יחזירו אותנו הביתה.

הצירים התחזקו ובציר הבא הגוף שלי הוריד אותי לעמידת שש. אורי כבר הכניס הכל לאוטו, ביקשתי שיקח את הכדור פיזיו ונכנסנו לאוטו.
נסיעה מבנימינה ללניאדו, בלילה 25-30 דקות בערך. 7 צירים בזמן הנסיעה, בהם לא יכולתי ממש לנוע דבר שהקשה עלי מאוד, ניסיתי להתרחב ולנוע בכל האוטו ללא הצלחה (שמחתי לגלות אחרי הלידה שהרכב נשאר אותו הדבר ולא התעקם לגמרי). איך שיצאתי מהרכב בלניאדו עוד ציר שהוריד אותי לעמידת שש על הכביש. עוד ציר לפני הכניסה לבית חולים.

השומר מפנה אותנו למעלית, אני רואה את המדרגות ואומרת לאורי – למדרגות! נו מה, נזרז קצת, לא? שלוש קומות, שלושה צירים – את כולם בעמידת שש.

מגיעים לקבלה 1:00 בלילה, נותנת כמה פרטים ותוך כדי יורדת לעמידת שש ומדברת\צועקת תוך כדי הציר בלי לראות את הפקידה. (מסכן אורי צרחתי עליו שהוא לא זוכר כבר את המספר פלאפון שלי)

נכנסים לחדר מיון ושם הופתעתי לגלות את חברתי האהובה – טל. בדיוק במקרה לומדת להיות דולה – אבל בעיקר חברה. מוניטור עוברי תקין. האחות באדיבות שואלת אותי אם אני רוצה שהיא תעשה בדיקת פתיחה – אני עונה לה שאין סיכוי שאני בפתיחה ושאין בשביל מה.

שוב ציר – עמידת שש , זוחלת במיון. אומרים לי להיכנס לשירותים לעשות סטיק שתן. בשירותים עוד ציר ואני לא מצליחה.

האחות בכל זאת שואלת אותי אם אני רוצה בדיקת פתיחה כי אני נראית כאובה ואני מסכימה. פתיחה 5.5!!! איזו הפתעה אמא'לה. לוקחים אותנו לחדר לידה וישר אני נכנסת למקלחת. לא מסתדרת עם הדוש והציר יחד ומכניסה את אורי יחד איתי למקלחת ועם הכדור פיזיו. אורי עוזר לי מאוד אני מנסה עם הכדור אבל לא מסתדרת. מעיפה את הכדור וכל ציר – עמידת שש בתוך המקלחת. (בזמן הזה מסתבר שהכדור חסם את פתח הביוב והצפתי לגמרי את החדר לידה, אורי פתח את הדלת לראות והיו איזה שלושה אנשים שניסו להתגבר על ההצפה).

כעבור איזה חצי שעה מרגישה את הצירים מתחלפים לצירי לחץ – גם הרצון לדחוף למטה וגם הרצון העז להוציא קול ולתת לבית החזה להיות שותף.

העבירו אותנו לחדר לידה אחר (צמוד לשירותים מצד השני) אני כבר מרגישה מותשת מהצירים ומסטולה מהחום של המים מבקשת לצאת, ורק רוצה לנוח.

בחדר הלידה השני הגיחה גם אחותי המופלאה – קטיה. (אני כותבת הגיחה, אבל אורי ברגישות שיא ובתזמון מושלם קרא לשני האנשים שבדיוק הייתי צריכה חוץ ממנו)

האחות המקסימה מרינה מציעה לי לשכב על הצד, אני מנסה, ללא הצלחה – לא נוח. מרימים את המשענת של המיטה ואני ממשיכה בעמידת שש בזמן הצירים ונחה על משענת המיטה בהפוגות.
טל מסביבי מעסה לי את כפות הרגליים (כשמולה שורה ראשונה להצגה הכי טובה בעיר – התחת שלי) מעסה לי את הגב, נושמת איתי, אחותי במילים מלטפות ומחזקות, ומולי אהבת חיי עושה את הכי טוב שלו.

עם צירי הלחץ התחלתי לשחרר גניחות \ צעקות שעזרו לי מאוד. הרגשתי את הראש מתברג לתוך התעלה. 4-5 צירי לחץ הראש יוצא ויחד איתו שק המים מתפוצץ וממלא אותי בחום ותחושת שחרור, עוד לחיצה אחת והגוף יוצא, מרינה נותנת לי את הילד לידיים ואני פשוט לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים. חמים, יפה שאין כמותו, רך, שליו, מוציא קולות נעימים ורכים ונראה שטוב לו.

לחיצה אחת והשילייה יוצאת – שלמה ואיתנה שירתה אותנו נאמנה.

לקח לי בערך 20 דקות להצליח להניק וזה הרגיש מופלא.

קרע אחד "דרגה רבע" כמו שהרופא אמר. שאלתי אם חובה לתפור – ואכן, שלושה תפרים, לא נעים. מזל שבזמן הזה יכולתי להסתכל על שני הגברים האהובים בחיי מתחברים לראשונה.
קמתי להתקלח, מותשת ומאושרת.

הגענו ללניאדו ב1:00 והתינוק נולד ב3:20 – בחלומותי הטובים ביותר לא דמיינתי שכך זה יראה. מבחינתי מה שעבד לי זו הקשבה טוטאלית והתמסרות לגוף – הוא יודע.

מחלקת אפס הפרדה בבית החולים לניאדו מקסימה. גיליתי מאוחר שלא צריך לחכות ליועצות הנקה שיגיעו אלי לחדר ושאפשר ללכת לחדר הנקה ולקבל ייעוץ. כיף ומחזק.

התינוקי כבר בן שבועיים והלמידה בעיצומה. יותר קשה לי להיות קשובה עם כל קולות הרקע אבל עושה את המיטב.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - מאחל לכם נחת ובריאות שלמה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

אשמח להתייעצות עם אחד מעורכי הדין שלכם!

ילדתי לפני שלושה חודשים בבית החולים העמק בעפולה.

עברתי תפרים פנימיים בעקבות הלידה.

כעבור חודש התגלה לי גוש בנרתיק מתפירה לא מספיק טובה בלשון המעטה...

הרופא תפר והשאיר חתיכת עור (באמצע פס התפירה) שגורמת לדימום כאבים בישיבה, שכיבה וצריבה בשתן.

בקרוב אני צריכה לעבור ניתוח להסרת הגוש ועדיין לא ברור עם זה יהיה בהרדמה מלאה או הרדמה חלקית - מה שכן בטוח שניתוח מיותר אני אעבור והסבל שלי מיותר - ממש רשלנות רפואית לפי הבנתי.

רציתי לדעת אם יצא לכם לטפל בתביעות נגד בית חולים העמק? האם יצא לכם לייצג נשים במקרים דומים?

האם זה נורמלי ואין בזה עניין של רשלנות רפואית לפי הניסיון שלכם?

תודה מראש על העזרה.

שלום רב,

משרדנו טיפל ומטפל בתביעות רשלנות רפואית בנושא תפירה לאחר לידה. היו לנו גם תביעות כנגד בית חולים העמק.

כדי להעריך אם הנזק שנגרם במקרה שלך הוא תוצאה של רשלנות רפואית יהיה צורך לקבל את מלוא התעוד הרפואי ולהתיעץ עם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.

בברכה,
עורך דין עפר סולר

עכשיו כשהכל נגמר פתאום בוער בי לכתוב, לסכם שנה מבולבלת, קשה ומלחיצה שהסתיימה בנס הבריאה.
אז לפני בערך שנה גיליתי שאני בהיריון. רצינו ילד רביעי וכשנכנסתי להיריון הזה לא הייתה מאושרת ממני. בשבוע 6 להיריון הלכנו לבדוק דופק ואכן ראינו שיש דופק, אושר צרוף לא חזה את הבאות...
קצת אחרי שראינו דופק התחילו כאבי בטן. אחרי 3 הריונות תקינים ידעתי שכאבי בטן הם הגיוניים בהיריון, לא היה דימום, הכל כאילו נראה בסדר... ובכל זאת, משהו בתוכי אמר לי שכדאי לנסוע למיון במרכז לבריאות האישה כדי לבדוק, רק כדי להיות רגועה. את הביקור ההוא אני לא אשכח. נסעתי לשם לבד, הרי הכל בסדר, רק נוסעת לוודא. אולטרסאונד ו... הרופאה אומרת שהיא לא רואה שום דבר, היא לא רואה דופק וגם לא ממש רואה עובר. אני עם דמעות בעיניים, מתקשה להבין ולעכל, הרי לפני שבוע ראינו דופק. מפה לשם – הפניה למיון, אותה אבחנה, כדורים להפלה שלא עובדים, אחרי כמה ימים עוד כדורים ששוב לא ממש עובדים ואחרי כמה ימים עוד כדורים שמובילים אותי היישר לגרידה דחופה ואשפוז ללילה. השבר שבהפלה, לא הכרתי דבר כזה. בעבר היה לי היריון כימי, אבל לא הרגשתי בכאב שכזה... זוכרת את עצמי אצל הרופאה שלי יום אחרי הגרידה, שבורה, בוכה. הבנתי בליבי שכנראה ההיריון הזה היה לא תקין.
מפה לשם, הזמן עושה את שלו, מנסה להתגבר, לפעמים גם מצליחה... המחזור שלי מאחר, אבל תמיד הוא מאחר, בד"כ מגיע פעם בשלושה חודשים. שוב ביקור אצל הרופאה, אחרי בדיקת קולפוסקופיה (שגם הלחיצה אותי) שיצאה תקינה. הרופאה שלי אומרת שלפי מה שהיא רואה לא היה ביוץ, ושוב אני בוכה – למה אין ביוץ? למה הגוף שלי לא חוזר לעצמו?
שבועיים אחרי הביקור הזה בודקת היריון, הרי לא קיבלתי מחזור, היו כאבי בטן... והופ – יש היריון! הטלטלה, האושר, הפחד ששוב יקרה משהו, הכל ביחד מתרחש בי... והפעם הכל בסדר – היריון תקין, דופק. הגעתי למיון בהתחלה כמעט כל שבוע, רק כדי לוודא שהכל בסדר. הזמן עובר, מדי פעם דימומים שישר מפחידים אותי, הולכת לבדוק, מנחים אותי לנוח, הכל בסדר אבל כרגע אם תתרחש הפלה אין מה לעשות, שבוע מוקדם מדיי... אז זה המצב עד שבוע 22 בערך – דימומים מדי פעם, אף פעם אין לזה סיבה, תמיד זה חיצוני והכל בסדר עם ההיריון, תמיד מנחים אותי לנוח. שבוע 24 – קיבלתי בבית הספר (אני מורה) בעיטת כדור ישירות לבטן. שוב נוסעת למרכז לבריאות האישה, שוב מפנים לבית חולים, אשפוז להשגחה כדי לשלול היפרדות שליה. הכל בסדר...
הזמן עובר, מגיעה להערכת משקל, שבוע 32, משקל תקין, עובר במצג עכוז. מצג עכוז? מה קורה פה? כל השלושה שלי היו במצג ראש משבוע 28. המילים מצג עכוז מובילות ישר למחשבה על ניתוח קיסרי. אני לא רוצה ניתוח, אני מפחדת מניתוח. רוצה לידה רגילה... ואז אומרים לי שהקטן עוד יכול להתהפך, שיש מספיק מי שפיר, שיש לו מקום, ואני מקווה בכל מאודי שהוא יתהפך...
שבוע 34, שוב הערכת משקל, עדיין מצג עכוז, יודעת בליבי שהסיכוי שיתהפך קטן יותר, מרגישה בליבי שאולי יש סיבה לזה שהוא לא התהפך עדיין... הסיבה, לדעתי, היא השליה. יש לי שליה מיוחדת, לא היה לי דבר כזה אף פעם וגם לא שמעתי על דבר כזה – שליה אחורית + קדמית פונדאלית. המילה פונדאלית, אגב, אומרת שיש מעין כיפה מעל העובר. באחת הפעמים שדיברתי על זה עם בעלי הוא אמר משהו מעניין – יכול להיות שההורמונים אחרי ההפלה לא ממש הסתדרו על עצמם (אחרי הכל לא קיבלתי מחזור בכלל) וגם יכול להיות שהגוף יצר שליה שתגן על העובר טוב יותר... מעניין אם מישהו חקר פעם מה גורם לשליה להתפתח בצורה מסוימת ולא אחרת.
באותו שבוע, שבוע 34 להיריון, הלכתי לטיפול שנקרא היפוך במים, אצל אישה מדהימה שהיא גם מיילדת ביתית ועבדה שנים רבות בבתי חולים. לפני הטיפול עושים אולטרסאונד ושם אנחנו רואים שחבל הטבור כרוך לקטן סביב הצוואר ושהוא בכלל ירד לאגן, מוכן לצאת כבר, אבל לא מהצד הנכון ומוקדם מדיי... יום אחרי אותו טיפול הרגשתי שהקטן מנסה בכל מאודו להתהפך, היו מעין צירים, הייתה תנועה משמעותית, אבל הרגשי את הראש והבנתי שהוא לא מצליח... בשבוע 36 – טיפול נוסף במים, נראה חסר סיכוי אבל.. מה יש להפסיד? מכאן הדרך לניתוח הייתה מאוד מהירה.
בשבוע 37 הגעתי לרמב"ם להיפוך חיצוני. ההיפוך לא הצליח, קבענו קיסרי ל 12.2, אבל המוניטור גילה האטות בדופק ולבסוף אושפזתי לארבעה ימים. ביום הראשון של האשפוז אפילו הונחיתי להישאר בצום, למקרה שיצטרכו לנתח. במהלך האשפוז עמדתי על כך שיקדימו את הניתוח, מחשש שתתפתח לידה טבעית לפני כן. הרופא הציע לנסות ללדת בלידת עכוז, בהחלט אפשרי אחרי 3 לידות רגילות. משהו בי אמר שאני לא יכולה לקחת את הסיכון. הניתוח הוקדם ל 8.2. שוחררתי ביום רביעי עם הנחיה להגיע לביקורת ביום ראשון. יום ראשון, 4.2, ביקורת. מוניטור, עוד מוניטור, למה צריך עוד מוניטור? מסתבר שהיו האטות במוניטור הראשון. שוב אשפוז והפעם הניתוח קרוב מתמיד, כנראה שלא נחכה עד ה 8.2.
באותו יום ראשון, ה 4.2, הונחיתי להיות בצום מ 12 בלילה. בשתיים וחצי בצהרים בתאריך ה 5.2 נולד ניצן, הנסיך שלי.
הנס כאן גדול הרבה יותר, כנראה שדברים לא קורים סתם. כדי להבין את גודל הנס צריך לדעת קצת עליי – היסטוריה רפואית קצרה. יש לי הידרוצפלוס, בעיה של ניקוז נוזלים בגוף. עד גיל 4 עברתי 7 ניתוחי ראש ובטן. בתוך הגוף שלי נמצאת צינורית שנקראת שנט, היא עוברת מהראש לבטן ומנקזת את הנוזלים. מעטים האנשים שיש להם הידרוצפלוס והם מתפקדים רגיל לחלוטין, משום שכל ניתוח ראש הוא מסוכן. מעטות הנשים שיש להן הידרוצפלוס ויש להן גם 4 ילדים, שעברו 3 לידות רגילות. אני בהחלט גאה בעצמי.
למה אני מספרת את זה? במהלך הניתוח שבו הייתי בהרדמה חלקית (ספינאלית) הרופא הבכיר והמתמחה שלצדו פגשו את השנט, את הצינורית שלי שתמיד מדברים עליה ולא רואים אותה. היא הייתה במקום שהיא לא אמורה להיות ובעצם הייתה דבוקה לרחם מלמעלה. למעשה לא היו יכולים להתחיל את הניתוח הקיסרי בלי להחזיר את הצינורית הזו למקום. אז הניתוח שלי היה קצת יותר ארוך, כשעה. בחצי השעה הראשונה הפרידו את הצינורית מהרחם בזהירות והחזירו למקום. המחשבה על מה היה יכול לקרות בלידה רגילה כשהצינורית דבוקה לרחם היא מחשבה מטרידה. כנראה שדברים לא קורים סתם. נכון שלא ברור אם הצינורית מתפקדת או שאולי הגוף ריפא את עצמו, אבל עדיין, אם היא מתפקדת, הרי שלידה רגילה יכולה הייתה להיות מתכון לאסון עבורי.
בדיעבד התברר לי שלידת עכוז הייתה מסכנת גם את התינוק שלי, סיכון ממשי. את הדברים הללו אמר לי אותו רופא בכיר, מנהל מחלקת היריון בסיכון ברמב"ם, אותו אחד שהציע לי לידת עכוז. אחרי הלידה/ניתוח הוא אמר לי שחבל הטבור באמת היה כרוך סביב הצוואר של הקטן, כנראה זה מה שמנע ממנו להתהפך וזה גם מה שהוביל להאטות בדופק. במצב שכזה לידת עכוז היא מסוכנת עבור התינוק.
אז היה לנו נס כפול ואני מתקשה לעכל... אני בסדר והקטן בסדר, מתוק אמיתי, נס הבריאה. מאחלת לעצמי התחלה של תקופה חדשה, חזרה ללימודים (שזנחתי בזמן האחרון), עבודה חדשה (מיציתי את מה שאני עושה) ומשפחה לתפארת!

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה, אכן מזל גדול ושמח בשבילך שבסופו של דבר הכל הסתדר על הצד הטוב.

בריאות ונחח,
עורך דין עופר סולר

שלום, לפני מס' חודשים עברתי טיפולי שיניים בינהם טיפול שורש שהתברר לי כעת שלא עבר בהצלחה והייתה רשלנות רפואית מכמה בחינות. למרות שהיו לי כאבים מהרגע שעשו לי את טיפול השורש והתלוננתי על כך לרופא אך הוא לא התייחס ולא בדק ואמר שיעבור, גם כשחזרתי אליו אחרי כמה שבועות והתלוננתי שכואב וביקשתי לעשות צילום הוא סירב לחלוטין ופשוט שלח אותי הבייתה בטענה שזה יעבור. הרופא לא בדיוק עבד לפי הכללים וטיפולים אצלו היו ממש לא סטרילים ולא נעימים וכך גם הגישה שלו. בעקבות הטיפולים המאוד לא נעימים והלא מוצלחים עכשיו נאמר לי שאצטרך לעבור טיפולים חדשים ואולי אפילו אצטרך לעבור ניתוח ומה שאומר שאצטרך לשלם המון כסף וגם לחוות כאבים נוספים. בנוסף לכך נאמר לי שיכול להיות שהכאבים בעקבת הטיפול שורש לא יעלמו לי וזה משהו שלא ניתן להבטיח לי גם לאחר ניתוח. (בינתיים אני כבר חודשיים עם כאבים) אני מעוניינת להתייעץ לגבי זה עם עורך דין לכן אשמח להמלצות וחוות דעת. לדעת האם אכן כדאי לתבוע את אותו רופא ששילמתי לו המון כסף ובגלל רשלנותו אצטרך לשלם עוד יותר וגם יתכן והנזק הוא בלתי הפיך או האם ללכת לרופא בעצמי ולדרוש את הכסף ששילמתי וגם את הכסף שאצטרך לטיפולים הנוספים?

אשמח לעזרה תודה!

שלום רב,

כדי להעריך אם כשלון טיפול השינים וטיפול השורש והנזקים שנגרמו הם תוצאה של התרשלות בטיפולו של הרופא אמליץ בשלב ראשון לפנות אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

עורך הדין יאסוף עבורך את מלוא התיעוד מהרופא ותיעוד אחר רלבנטי (כולל צילומים) ואז ניתן יהיה לערוך התייעצות עם מומחה רפואי כדי לבחון האם הטיפול עמד בסטנדרט רפואי סביר ומה מקור הנזק.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום,
ב 31.5.18 בעלי עבר ניתוח לקיצור קיבה שהסתבך.
הוא אושפז לסירוגין עד חודש ספטמבר, היה בצום וקיבל הזנה תוך ורידית עד נובמבר 2018.
מרגע האישפוז מצבו הנפשי התערער קשות - הוא מטופל עד היום במרפאה לבריאות הנפש באיכילוב.
במהלך חודש אוגוסט פנינו לעורכת דין על מנת לקבל יעוץ לגבי תביעה לביטוח הלאומי.
היא יצאה מנקודת הנחה שאנחנו הגענו לשכור את שירותיה, ומיד החתימה אותנו על הסכם התקשרות.
היא הסבירה שההסכם הינו עבור שכר טרחה של 15% ממה שנקבל מביטוח לאומי.
בעלי חתם על ההסכם, כשהוא לגמרי לא כשיר לקבל החלטות.
עורכת הדין הצטרפה אלינו לועדה בביטוח לאומי.
התאכזבו קשות מהייצוג שלה. היא הרגיזה את הועדה באיחור משמעותי, ודיברה על נושאים לא רלוונטיים, הרופאה בועדה נזפה בה והשתיקה אותה מספר פעמים.
בעלי קיבל נכות זמנית עד לסוף חודש מרץ.
שקיבלנו את הכסף, הגענו עם עורכת הדין להסדר תשלום עבור שכר הטרחה וחשבנו שדרכינו נפרדו
לאחרונה היא פנתה אלנו בדרישה להמשיך לטפל במקרה.
אמרתי לה שאנחנו לא מעוניינים בהמשך שירותיה.
היא הודיעה לנו שהיא החתימה אותנו על התחייבות ל 60 חודשים.
ושגם אם נפעל מול ביטוח לאומי ללא עו"ד היא תקבל את האחוזים שלה מכל קצבה שתקבע לבעלי.
מיותר לציין שהמשבר האחרון הכביד מאוד על המצב הכלכלי הקשה ממילא של המשפחה. (בעלי בפשיטת רגל ולא עובד כבר למעלה משנה).
הקצבה מביטוח לאומי קטנה ודלה. ואנחנו לא יכולים לשלם לגברת את האחוזים הנ"ל.

אנחנו פשוט מבקשים להפסיק את שירותיה.
היא קיבלה תשלום כדין על העבודה שביצעה, למרות שהיא הייתה לגמרי למורת רוחינו.

מה עושים במקרה כזה?
למי פונים?

שלום רב,

אין לי לצערי דרך להעריך את המקרה ללא בחינת מסמכי ההתקשרות עם עורכת הדין וכיצד נוסחו. כדי להתמודד עם הדרישות אני חושש שתצטרכו יצוג משפטי נוסף של עו"ד לכל הפחות בפגישת יעוץ.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים לעורכי הדין!

במידה ורופאת משפחה כתבה על הפניה חשד למשהו שאין כלל חשד סביר לדבר הזה לדברי כל שאר הרופאים וכיוון שהחשד שהיא כתבה זה חשד למחלה לא פשוטה בלשון המעטה זה הכניס את המטופלת למצב נפשי לא פשוט למשך תקופה ארוכה, האם ניתן לתבוע את הרופאה על עגמת נפש ופגיעה באיכות חיים או משהו בסגנון? האם הרופאה יכולה לעשות דבר כזה למטופלת והחוק יעבור על זה בשתיקה?

שלום רב,

על מנת לשקול אם יש מקום לתביעת רשלנות רפואית במקרה שתיארת יהיה צורך לבחון אם האבחנה האפשרית שהעלתה הרופאה היתה סבירה (גם אם מוטעית). בנוסף יש לבחון את הקשר בין הנזק שנגרם למתן האבחנה. אני חושש שעל בסיס נתונים כה חלקיים איני יכול לתת הערכה כלשהי ויש צורך ביעוץ מסודר בפגישה בה ימסרו מלוא הפרטים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום עורך דין סולר הנכבד,

רק לאחרונה גיליתי כיצד אבא שלי נהפך לחירש, ומסתבר(בלי הוכחות - לפחות כרגע)שהייתה טעות בניתוח לפני 49 שנים, האם יש עילה לתביעה על תאונה שקרתה בניתוח?

חשוב לציין, הניתוח היה כדי לתקן בקע מפשעתי אך התאונה קרתה בגלל האינפוזיה שחיברו לקרקפת שלו.

האם המקרה ישן מדי או שישנם סעיפים שיכולים לתת את האופציה לתבוע בגין המקרה לעיל על רשלנות רפואית ולמרות התקופה שחלפה?

שלום רב,

אני חושש שהסיכוי להתגבר על מגבלת ההתיישנות של 49 שנים אינן רבים. ההתיישנות על תביעות רשלנות רפואית הינה 7 שנים לרוב ובמקרים יוצאי דופו ניתן להאריך תקופה זו אם מסתבר שלא ניתן היה לגלות פרטים מהותיים. כדי לקבל תשובה ודאית יש צורך ביותר פרטים ביעוץ מסודר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה המופלא שלי :
התאריך יד אדר א' - יום טוב.
השעה 9:00 בבוקר.
שבוע 36+5 .
ביה"ח תל השומר.
נקבע זירוז.
מוניטור תקין. אולטרסאונד אחד התאומים קטן בכמעט קילו מאחיו המקדים.
בדיקת רופא 3 ס"מ. הלם טוטאלי.
13:00 - העלאה לחדר לידה.
14:00- פקיעת מים וקבלת אפידורל.
15:45- מלא אנשים נכנסים לחדר זוג מכל מחלקה רופאי ילדים מרדים אחות פגייה גניקולוגים ומיילדת .
16:06- תאום 1 יוצא. 2795
16:09- תאום 2 יוצא. 1735
תפרים אין.
שליה יוצאת בשלמותה.

וזה בדיוק הזמן להגיד תודה לבורא עולם על המתנות הקטנות והנס הגדול הזה !
נטע המיילדת וספיר המתמחה הרבה מהחוויה היפה שלי בזכותכן.
צוות תל השומר אתם מספר 1.
אין לי מילים לתאר את העבודה המדהימה שלכם!
אחד אחת!
שתמשיכו בעשיית חסד הענקית הזאת. עבודה כמו שלכם רק להסתכל ולהעריץ.

סוף סוף אחרי.
הפכנו למשפחה של 6 .
שנזכה תמיד להביא חיים לעולם בשמחה ובבריאות.

עכשיו מתחיל האתגר האמיתי.
בהצלחה!

שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה, שמח שהכל בא על מקומו בשלום עבורכם.

בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר

אז אני ובעלי התברכנו בהריון תאומות ברוך השם ללא טיפולים.

בשבוע 4 הייתה לנו בדיקת אולטרסאונד אחרי שגילנו בבדיקת דם על ההריון.

שם ראו שק אחד.

לאחר שבועיים בשבוע 6 ראו שני שקים+ דופק!
אני לא ידעתי איך להגיב לזה שאני הולכת להיות אמא לשניים.

משבוע 7 בערך התחילו לי חולשות בגוף ולא הצלחתי לזוז כל היום.

בנתיים היינו בהמון בדיקות והכל היה תקין ברוך השם.

משבוע 23 כשהיה לי סקירה שניה גילו שיש לי צוואר רחם מקוצר ואני צריכה ללכך לבדיקה נוספת, מאוד חששתי ממה שהרופא אמר אבל אספתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר.

אז עשינו בדיקה כשהייתי בשבוע 24 וגילו לי צוואר רחם מקוצר של 11 מ״מ וישר שלחו אותי לבית חולים.

כמובן, אושפזתי!

תקופה ארוכה שאני לא אוכלת/שותה בכוח ולא מסוגלת לזוז מרוב חולשה.

אז עברו 8 ימים בבית חולים וחשבתי שישחררו אותי הביתה, אבל לא! התקצר לי עוד ל9 מ״מ!!
בכיתי דיי הרבה, כי אני לא יכולה לזוז, אני לא מרגישה טוב, משעמם נורא בבית חולים וגם חשש מלידה מוקדמת.

אבל תמיד השארתי מקום לתקווה שהכל יהיה בסדר.

אז אחרי עוד 5 ימים בבית חולים שוחררתי הביתה עם אורך צוואר של 13מ״מ(שבוע 26).
שוב הבדיקות ממשיכות ושוב בשבוע 28 בית חולים(אותו סיפור בדיוק!)

בשבוע 30 קיבלתי כבר צירים סדירים כל 3 דקות כולל צוואר רחם מקוצר ופתיחה של 2.
אז כמובן הביאו לי נוזלים, הביאו לי פרסולט(כלום לא עזר לי, הצירים עדיין נמשכו).

היה לי מאוד מאוד קשה אז ביליתי עד שבוע 36 בבית חולים, והיה לי מאוד קשה שכל הזמן הייתי בבית חולים!

ובסוף בשבוע 36 הגיע היום המיוחל!

לעוברית העליונה יש מיעוט במיי שפיר מחליטים להכניס אותי לחדר לידה!

אבל ויש אבל גדול רופא אחר החליט שהוא לא עושה לי פקיעת מים (לא מספיק חיכיתי במזדרון 14 שעות לחדר).

אז עשיתי שוב מוניטור עוברי ובדיקות ובזכות הרופאה המדהימה שלי עשו לי פקיעת מים! (יום שישי בשעה 15:45 תאריך 5/10).

לאחרי חצי שעה בשעה 16:15 כאבים איומים פגשתי את אלוהים!

אז כמובן ביקשתי אפידורל, אבל הצוות הרפואי החליט שזה עדיין מוקדם וכלום לא התקדם אני בפתיחה 2.

משפחתי ישבה להם על בראש ותוך 5 דקות הגיע המרדימה לשים לי אפידרול.

אמרתי למשפחה שלי ללכת כי ייקח זמן, אז הם הלכו.

פתאום התחלתי להרגיש שוב כאבים לא הבנתי למה, ובדיוק באו לבדוק לי פתיחה( שעה 16:45) פתיחה מלאה!

התקשרתי למשפחה ולהודיע להם ובעלי תוך 2 דקות הגיע!

כשלקחו אותי לחדר ניתוח (לידת תאומים נעשית בחדר ניתוח אם חלילה הלידה מסתבכת) אמרו שהאפידורל לא מחובר! והכל החומר נשפך לרצפה!

זה מסביר את הכאבים האיומים שהרגשתי שוב!
אז כמובן ילדתי ללא אפידורל.

אלוהים נתן לי כוחות ללדת לידה טבעית ללא אפידול.

אז בשעה 17:17 אדל נולדה ובשעה 17:24 ליה נולדה.

היום אני האמא הכי מאושרת בעולם, ומוכנה לעבור את זה שוב!

תודה רבה על השיתוף בחווית הלידה, מאחל לכם בריאות שלמה ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה לגבי רשלנות רפואית (אם יש או אין).

אדם מגיע לבי"ח עם לחץ בחזה, סחרחורות, מאושפז בא.א.ג עם אבחנה של ורטיגו (נעשה אקג במחלקה).

משלא מצאו כלום שוחרר לאחר יומיים.

כעבור כשלושה שבועות חוזר לביח עם לחצים בחזה, הקרנה ליד שמאל.

פאדיחה של המיון, נעשה אקג אבל אף רופא לא בדק אותו במשך כשלוש שעות, אחרי התערבות של בן משפחה מחליטים לאשפז אבל עדיין לא מגיע קרדיולוג או לא עוברים למחלקה כי אין חדרים, מעבירים לפנימית (למרות שהמשפחה מסבירה שזה נראה כמו התקף לב כמו בפעם הקודמת) עושים בדיקות נוספות, לאחר שלוש ימים אשפוז הפנימית והפעלת לחצים, קרדיולוג רואה את האקג, מחליט על צינטור מיידי, נמצא 100% חסימה.

בבדיקה של אותו רופא של האקג מהאשפוז כשלושה שבועות לפני, הוא מעריך כמובן שהאישפוז הקודם כבר היה צריך לעשות את הצינטור ורק במזל לא נגרם יותר נזק.

יש פה עילה לתביעה?

בתודה ושלא תצטרכו את המערכת הרפואית הקורסת שלנו, דנה.

שלום רב,

בהנחה כי כל המתואר בפניה הם העובדות המלאוןת לאשורן סביר כי ההתנהלות במקרה זה אינה סבירה. מה שלא ברור היא השאלה האם נגרם נזק לשריר הלב ומה שיעורו הן בשל העיכוב הראשון בין האשפוזים והן בעת האשפוז השני עד אשר האקג פוענח והתברר כי יש צורך בצינתור דחוף.

ככל שבשל עיכוב בטיפול אגן נגרם במקרה זה נזק כמו אוטם בשריר הלב (אשר ניתן להוכיח בבדיקות) הרי שיתכן שהמקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

אני חושש כי כדי לבדוק את המקרה באופן רציני ומסודר יהיה צורך בפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר