פורום רשלנות רפואית

עו\"ד סולר שלום, רציתי לדעת אם למדינה אין כל אחריות על הוצאת תרופות מצילות חיים מסל הבריאות. מה אמור לעשות אדם חולה שאין באפשרותו לממן את התרופות. זה בעצם גזר דין מוות לעניים. האם יש תקדימים בנושא על תביעה נגד המדינה שלא סייעה לחולים סופניים במימון תרופה או טיפול?

שלום רב,
למדינה תקציב מוגבל וקיימת הנחה כי אינה מסוגלת לממן את כל התרופות והטיפולים לכולם. מתנהל כידוע בכל פעם מאבק בנושא סל הבריאות אולם בסופו של דבר חלק מן התרופות נשארות מחוץ לסל מטבע הדברים. היו בעבר הליכים משפטים מנהליים בנושא סל הבריאות להכנסת טיפולים ותרופות לסל אולם רובם לא צלחו למיטב ידיעתי. ספק בעיני אם תוטל אחריות בנזיקין על המשינה על נזק שנגרם למטופל שתרופה לה הוא נזקק לא אושרה שכן ברור כי שיקולי תקציב אינם מאפשרים אישור של כל הטיפולים.
בברכה,
עורך עופר סולר

במקרים של הוצאת או אי הכללת תרופה בסל התרופות, לא ניתן לתקוף את החלטת הממשלה באמעצות פניה אל בית המשפט, שכן שיקולים תקציביים גוברים על שיקולים אחרים. הדברם נכונים כל עוד לא ניתן יהיה להוכיח כי החלטה כזאת או אחרת התקבלה בעקבות שיקולים זרים, שאז ניתן יהיה להגיש ערעור לבג\"צ על עצם קבלת ההחלטה. שימו לב כי מקרים כאלה אכן לא התקבלו מעולם ע\"י בית המשפט, למרות מספר נסיונות לעשות זאת.

כל שנה יש תרופות שלא נכנסות לסל הבריאות בגלל שיקולים תקציביים, שבאים על חשבון שיקולים של חיי אדם. זה אבסורד, אבל אין ברירה כי אי אפשר להכניס את כל התרופות לסל הבריאות כאשר התקציב שלו מוגבל מראש. אני לא שמעתי מעולם על מישהו שהגיש תביעה נגד משרד הבריאות או נגד המדינה בגלל הוצאת תרופה מסל הבריאות.

ב-25.8 ילדתי את מלודי הגוזלית הראשונה שלי בלידה טבעית מדהימה ללא אפידורל.

אם הסיפור שלי יעזור למישהי אחת אפילו ויחזק אותה לקראת הלידה עשיתי את שלי.

אתחיל בזה שהקבוצה הזאת עזרה לי המוון! ואני מודה כל יום שהקבוצה הזאת קיימת.
שלושה שבועות שהייתי בבית לפני הלידה, ימים שלא היו פשוטים אבל הייתי צריכה כבר לנוח מהעבודה וקצת זמן עם עצמי.. ובזמן הזה השתדלתי להכין את עצמי מכל הבחינות ללידה טבעית.

קראתי סיפורי לידה פה בלי סוף ובכל מקום שרק יכולתי למצוא סיפורי לידות טבעיות, לקחתי את כל הכלים שיכולתי להתמודדות עם הצירים ולא עשיתי קורס הכנה רציני כלשהו ללידה כי אני ובעלי פחות מתחברים לזה.
הדולה המושלמת שהייתה איתי, רק עשתה לנו הכנה לפני הלידה ותמיד הייתה שם בשביל לעודד ולענות על כל שאלה.

אני תמיד פחדתי מאפידורל, רעדתי מעצם הזריקה לגב. לא יכולתי לחשוב על זה בכלל.
אני פריק קונטרול שלא ראיתן דבר כזה בחיי, ואין דבר כזה שלא ארגיש את הלידה ולא אהיה בשליטה על מה שקורה לי בגוף. עם כל האימה סביב האפידורל הייתי בפחד מטורף יום יום שלא אצליח לעמוד בכאב ושבסוף אכנע לזריקה...

בקיצור שלושה שבועות בבית גועשים ומוצפים רגשות ופחדים, אבל עבדתי על עצמי המון להיות כמה שיותר רגועה ולהאמין בעצמי קודם כל שאני יכולה לעשות את זה.

אז אתחיל בשלושה ימים שקדמו ללידה- ביום רביעי ה-21.8 שבוע 40+4 יצא הפקק הרירי וב12 בלילה התחילה ירידת מים לא מרובה. לא מיהרנו לנסוע לבית חולים כי רצינו לנוח ולישון כמה שאפשר, לא היו לי צירים עדיין וגם היו מים שקופים כך שלא הייתה סיבה לדאגה.

נסענו לאסף הרופא בבוקר של חמישי אחרי שכל הלילה יורדים לי מים באיטיות. אחרי כמה בדיקות מעצבנות והתייעצויות עם רופאים הגיעו למסקנה אחרי כמה שעות שזאת לא ירידת מים, וגם היה לי ריבוי מי שפיר אפילו (!) מה שחיזק יותר מצד הרופאים שזאת לא ירידת מים.

אני ובעלי בשוק כי לא מפסיקים לרדת ממני מים לאט לאט עם קצת דימום, ואני גם עם פדים של אחרי לידה כל הזמן כי אי אפשר משהו אחר.

אחרי שעשיתי בדיקה קצת באינטרנט מסתבר שיכול להיווצר חור בשק מי השפיר למעלה או בצד ולא למטה, וכנראה שזה מה שהיה לי (בבית חולים לא הזכירו בכלל מצב כזה). אז משחררים אותנו הביתה לא לפני שמציעים לנו זירוז כמובן (!) ואני עם פתיחה 1 וצוואר כמעט מחוק מלא לא מוכנה לשום זירוז.

חזרנו הביתה בצהריים וכך אני מעבירה את יום חמישי שהמים לא מפסיקים לרדת.

ביום שישי בצהריים התחלתי להרגיש כאבי גב מוזרים עם קצת כאבים בבטן התחתונה, לא ידעתי אם זה צירים והיה לי קשה לתזמן אותם.
הגיע הלילה והכאבי גב מתגברים וכבר לא היה לי צל של ספק שאלה צירים..התחלתי לתזמן ובאמת הם הופיעו כל כמה דקות אבל לא מאוד סדירים.

היה לי לילה קשה, לא ישנתי כל הלילה כי לא יכולתי לשכב וניסיתי בכוח להירדם בין ציר לציר.. קמתי מידי פעם לשבת על הכדור פיזיו שעזר לי המון וניסיתי להירדם בישיבה, בקיצור לא נרדמתי בכלל.

רציתי מאוד למשוך בבית כמה שאוכל בכדי שאגיע לבית חולים במצב מתקדם כמה שאפשר.
הגיע הבוקר של שבת נכנסתי לשבוע 41, אני מחליטה להישאר בבית ולנסות למשוך עוד זמן עם הצירים.. בשעה אחת בצהריים אמרתי לבעלי שניסע ונבדוק בכל זאת מה קורה, גם נלחצתי קצת מהירידת מים שהייתה לי במשך יומיים שלמים בלי אנטיביוטיקה.

מגיעים לאסף הרופא ב2 בצהריים, שוב מוניטור שוב את כל הבדיקות ושוב הבדיקה הואגינלית המעצבנת עם הספקולום שסוף סוף הוכיחה שאכן יש לי ירידת מים (תודה באמת..!) ואני בפתיחה 2 וחצי, מעלים אותי לחדר לידה לחיבור דחוף לאנטיביוטיקה.

מגיעים לחדר לידה, חייבים מוניטור של לפחות חצי שעה ואני עם צירי גב מעצבנים. עושה מוניטור של כמעט שעה על כדור פיזיו (למזלי היה אפשר) הכדור בכלל הציל אותי לא מעט בכל שלבי הצירים.. אז רקדנו בחדר לידה, שמתי כל הזמן שירים להירגע ולהיות במצב רוח טוב, בעלי עשה לי עיסויים ולחיצות בגב והייתי בפעולה מלאה בכדי לקדם את הפתיחה והשתדלתי מאוד להיות רגועה כמה שאפשר.

ב8 בערב הגיעה מיילדת היא בדקה אותי והמצב נשאר כמו שהוא! פתיחה של 2 וחצי.. התאכזבתי מהגוף שלי מאוד לרגע, אבל מהר התחזקתי והאמנתי שיהיה טוב ובכל זאת לידה ראשונה זה לוקח זמן.

אחרי דקה נכנסת מיילדת אחרת שאומרת שצריך להעביר אותי למחלקת היריון בסיכון בכדי לקדם את הפתיחה שם ולא בחדר לידה בטענה ש "בחדר לידה יולדים ולא סוחבים הרבה שעות.." ואם אני לא רוצה זירוז אז אין לי מה לעשות בחדר לידה כרגע ושאני לא נראית מספיק סובלת (כמה צחקתי על המשפט הזה).

בעלי פתאום היה קצת חסר סבלנות ועייף והוא רצה שהדברים יזדרזו קצת בגלל האי ידיעה של כמה זמן זה יכול להמשך..וניסה להציע לקחת קצת פיטוצין לקדם. אני כמובן ישר עשיתי לו שיחה של "יקירי זה לא יקרה אני מצטערת, אני נותנת לדברים להמשיך טבעי ובלי שום התערבות, תקבל את זה" הוא כיבד והבין.
מתארגנים לרדת למחלקה ואני ישר מתקשרת לרבקה הדולה המדהימה שלי שתבוא לעזור לי לקדם את הפתיחה והגיע הזמן שלה להגיע.
היא מגיעה בהתרגשות וישר מתחילה בפעולה במגע, עיסוי ונשימות שהרגיעו אותי. שוב רצו שאעשה מוניטור במשך 40 דקות עם צירי גב שלא נותנים מנוחה, ואין לי מושג איך הצלחתי לעשות אותו בישיבה עם צירים של 140 ומעלה כי לא הייתה לי אפשרות לעמוד או להיות על כדור.

עובר לו הזמן ובערך באחת בלילה נכנסת אחות להזריק לי עוד אנטיביוטיקה ולבדוק לי פתיחה ולצערי רק פתיחה של 3, שוב לא השתנה כלום משתיים בצהריים! התחלתי להריץ מחשבות שליליות ושל יאוש בראש תוך כדי שאני נלחמת חזק עם עצמי לא להישבר ולהיות אופטימית עם תמיכה מרבקה.

עם כמה שניסיתי להיות רגועה כנראה שלא היה חסר אדרנלין בגוף שלי שמנע לשחרר אוקסיטוצין.

רבקה המשיכה איתי בהרפיה ורגיעה ובינתיים בעלי הלך לישון אחרי שהבין שמשהו לא יקרה בקרוב.

אחרי כמה זמן אני מרגישה בועה ענקית שיוצאת ממני וזה בעצם המים שפקעו במלואם כמו צינור של מכבי אש אחרי הבדיקת פתיחה שהיא עשתה (היא לא עשתה שום זירוז ללא ידיעתי). ירדו גם מים מקנואליים פתאום ואני מתהלכת שנשפכים ממני מים צהובים ממש.

אני ממשיכה להתמודד עם הצירים על הכדור, עם עיסוי בגב, עם נשימות (רבקה הזכירה לי כל הזמן לנשום כי הנשימות משום מה פחות זרמו לי מעצמי) ובעזרת בקבוק מים רותחים שלא היה אכפת לי שהגב שלי נשרף.

מתישהו נכנסה הרופאה ואומרת לי שבבדיקות דם נמצא שיש לי זיהום, כנראה בגלל הירידת מים שהייתה במהלך שלושה ימים ושצריך באופן מידי לזרז את הפתיחה עם פיטוצין כי אני מסכנת אותי ואת התינוקת אם אקח את הזמן לקדם את פתיחה.. היא נתנה לנו כמה דקות להחליט מה אנחנו עושים.

באותו רגע ראיתי שחור מוחלט, וכששמעתי פיטוצין הנחתי שהסיכוי שכנראה אקח אפידורל בהמשך יעלה.

בעלי כמובן באותו הרגע לא היה מוכן לשמוע כלום חוץ מפיטוצין בגלל הסיכון..ורבקה ניסתה להרגיע אותנו כמה שיותר ולהסביר שאין מה להלחץ ולא צריך להתרגש מהלחץ של הרופאים, ואם אני מחליטה לקחת פיטוצין להאמין שיהיה בסדר ואנחנו נעשה הכל ביחד בכדי להקל על הכאב ולא לחשוב על אפידורל כאופציה בכלל.

אחרי כמה דקות של התלבטויות החלטנו ללכת על פיטוצין בכמות קטנה.

בינתיים הצירים החליטו לשנות אופי ואני מתחילה להרגיש אותם בטוסיק כלחץ לשירותים, וההתמודדות איתם הייתה נוראית (אם חשבתי שהצירי גב כאבו אז טעיתי) חחח.

עלינו חזרה לחדר לידה שאני שופכת מים מקוניאליים על כל רצפת בית החולים וכל הדרך אני פחות ופחות אופטימית למצב, עצובה, עצבנית, עייפה ברמות כי לא ישנתי לילה קודם בכלל, מפחדת ממש ורואה רק את המחט של האפידורל בעיניים. ואיך זה שעד עכשיו הדברים לא התנהלו בכלל כמו שרציתי וכמו שהכנתי את עצמי ללידה במשך הרבה זמן?! למרות הכל השארתי תקווה קטנה בלב שאוכל להתמודד עם זה בעזרתה של רבקה ובעלי.

מגיעים לחדר לידה ושוב מוניטור עוברי. אני מתחילה לסבול מכאבים ולחץ עזים יותר ויותר בטוסיק שמגיעים בתדירות גבוהה יותר. אני שמה לב שלאט לאט קשה לי לתקשר עם בעלי ורבקה מהכאב, הייתי צריכה ממש להתכנס בעצמי בכל ציר ולהתרכז בכאב ובגוף שלי..הרגשתי ממש בתוך בועה של הצירים כל הזמן שמנתקת אותי מהמציאות.

המשכתי להיות על הכדור ולקפוץ עליו בלי הפסקה בזמן ציר ובכל פעם כשהייתי מסוגלת לעמוד קצת רבקה ישר הזיזה לי את האגן מצד לצד.

מתישהו נכנסתי להתקלח לשטוף את עצמי מכל המים המקוניאליים ולנסות לשים מים חמים על הטוסיק. זה היה קשה ומאתגר המקלחת הזאת..!

מה שעזר לי קצת בזמן ציר זה לעמוד ולרדת עם כל הגוף עד למטה כשהברכיים כפופות, הגב ישר ולהאחז במשהו ולשים מים רותחים רותחים על הטוסיק. בעלי נכנס באיזשהו שלב לבדוק שהכל בסדר ונבהל מאיך שהגב התחתון שלי נראה כי כולו היה כוויות מהמים שלא הזיזו לי באותם רגעים..והוא הציע לי לקחת אפידורל פעם ראשונה כי הוא לא יכל לראות אותי סובלת.

התעצבנתי עליו שיעזוב אותי לנפשי וכרגע זה מה שטוב לי לעשות.. הוא יצא בדאגה מהמקלחת ושמעתי שרבקה מרגיעה אותו.

המיילדת שלי בינתיים חיכתה שאצא בכדי לשים לי את הפיטוצין (מציינת שעבר לא מעט זמן מאז שעלינו לחדר לידה ולא באו לשים לי פיטוצין למרות הלחץ מצד הרופאה לזירוז בגלל הזיהום).

במקלחת הרגשתי שאני נשברת ולאט לאט המחשבה על אפידורל עלתה. הייתי חסרת אונים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וניסיתי להתגבר על הפחד ממנו.

יצאתי מהמקלחת ואמרתי לרבקה בקול כל כך חלש כי בקושי הצלחתי להוציא מילה, את השם שלי לא יכולתי להגיד (לא אשכח את ההרגשה של אותו הרגע לעולם) אמרתי לה שאני חושבת שאני רוצה לקחת אפידורל כי הצירים האלה קשים מאוד, אני עייפה מידי כבר להתמודד איתם ואני מפחדת שאגיע באפיסת כוחות ללחיצות ומי יודע עוד כמה זמן זה ימשך. היא שאלה אותי אם אני בטוחה בזה? אמרתי שאני אבקש שהיא תבדוק לי פתיחה קודם ואז אחליט מה אני אעשה.

לעלות על המיטה עם הצירים האלה ולשכב בלי לזוז זה היה הדבר הכי קשה שיש! וכל פעם כשהגיע ציר כל דקה בערך הייתי צריכה ממש להתפרע על המיטה בכדי להלחם בו ולהלחם בלחץ המטורף בטוסיק.

המיילדת בודקת פתיחה ו...פתיחה 9 הראש כבר כאן! יוו אני חושבת שבאותו רגע לא היה בנאדם מאושר עלי אדמות יותר ממני. רבקה ובעלי כל כך נרגשים ולא מפסיקים לומר שעשיתי את זה וכו'.

אני פשוט הרגשתי אושר אמיתי! הייתי בטוחה כל כך שהיא תגיד לי שאני רק בפתיחה 6 לכל היותר והדרך שלי עוד ארוכה. אבל פאק! אלה היו בעצם צירי לחץ של לפני פתיחה מלאה במשך המון זמן! ואיזה כיף שבסוף לא הייתי צריכה פיטוצין ואיזה מזל היה לי שהם התעכבו עם זה.

חיכינו כמה דקות שתהיה פתיחה 10 ואני לא מפסיקה להשתולל על המיטה עם נשיפות של שששש... כי זה פסיכי כמה שזה כל כך קשה לא ללחוץ! בינתיים המיילדת מכינה את הדברים ללידה ואחרי כמה דקות יאללה מתחילים ללחוץ. אני מתחננת אליה שתשמור לי על הפירנאום ומבקשת לנסות ללדת בתנוחה שכוח המשיכה יעזור לי ולא על הגב.

היא מביאה כסא הולנדי אני מתיישבת ונשענת על בעלי, מתחילה ללחוץ בציר שמגיע ואני מרגישה לחץ יותר מידי למטה בלחיצות בגלל כוח המשיכה. הרגשתי פחות נוח משום מה על הכסא והרגיש לי פחות בשליטה. ביקשתי לחזור למיטה ולנסות בשכיבה על הצד וכבר הרגשתי יותר בנוח.

הייתה לי כזאת הקלה מטורפת שאני יכולה ללחוץ סוף סוף ולא להלחם בצירים, זה כזה שחרור מטורף..! השתדלתי לתת את הלחיצות הכי טובות שאני יכולה והמיילדת חיזקה אותי ממש כשאמרה לי שאני לוחצת טוב. מתישהו שמתי לב שעברתי להיות על הגב ממש ולא התייחסתי לזה באותו רגע, בעלי ורבקה החזיקו לי את הרגליים ועזרו לי.

עוד דחיפה ועוד דחיפה ואני זוכרת שאמרתי לעצמי כל הזמן "מתי יגיע הראש לפתח וארגיש את השריפה והכאב הנוראי?" פחדתי מזה כי ידעתי שארגיש הכל... אז אני זוכרת שלא הרגשתי יותר מידי חוץ מהמתיחות הלא נעימות שהמיילדת עשתה לפרינאום ולשפתיים, ולא הבנתי למה אני לא מרגישה את הכאב הנוראי?? ופתאום היא אומרת "הנה הראש, וואו כמה שיער יש לה!" ואני בהלם טוטאלי שלא כאב לי כמעט ואיך כבר הראש בחוץ?

המיילדת אמרה לי להפסיק ללחוץ כי חבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר, אחר כך נתתי לחיצה אחרונה והיא פשוט החליקה החוצה ואני צרחתי בפעם הראשונה מאז שנכנסתי לבית חולים כי זאת הייתה הרגשה מטורפת להרגיש אותה יוצאת עם כל הגוף! וכל המים והדם עפו לכל עבר.

וואו לא האמנתי, היא שמה אותה עלי ולא הצלחתי להתפקס, לא הצלחתי לקלוט שמניחים עלי את הבת שלי..לא הצלחתי לקלוט שילדתי! כולי רעדתי לא יכולתי להחזיק אותה מהתרגשות והלם.

עשינו עור לעור לזמן קצר וחיברתי אותה לציצי מהר (היו צריכים לקחת אותה ממני כי איבדתי המון דם).

לא אשכח גם את הרגע הזה שאני שוכבת שם במיטה עם רגליים פסוקות, עם כל הכאב והשריפה למטה ומכל ההלם שפאקינג ילדתי עכשיו, כולי רועדת, נכנסות אחיות ורופאות בלי סוף לבדוק שהכל תקין איתי כי אבדתי המון דם וכולן בהלם מכמות הדם שהייתה על המיטה ועל הרצפה (הייתי בשוק, מה אף פעם לא ראיתן דם בלידה?!) בודקים אותי, שוטפים אותי, לוחצים לי על הבטן כמה פעמים בשביל להוציא את השאריות (ובחיי שזה היה כואב כמו הצירים אבל אחרי כל כך הרבה סיפורים על שארית שליה ברחם אחרי הלידה...), תופרים אותי ומעבירים אותי מיטה. ההרגשה הזאת של חיה פצועה בזמן שאני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט לכמה דקות, אני רק רוצה שיפסיקו להיכנס אנשים לחדר, אני רוצה להמשיך להסתכל על התינוקת שלי ואני רוצה לעכל מה עברתי הרגע.

אני יודעת שזה היה הכרחי, אבל אני זוכרת שהסיטואציה הזאת לא הייתה קלה עבורי ורק חיכיתי כבר להגיע לחדר התאוששות.

אז זאת הלידה המדהימה שלי.

שלושה ימים עם ירידת מים, 36 שעות של צירים וחצי שעה בערך של לחיצות אחרי יומיים ללא שינה בכלל, ילדתי בשבוע 41+1 ביום ראשון ב6 בבוקר את מלודי במשקל 3550.

סהכ הייתי מרוצה מאוד מאסף הרופא מכל הבחינות, הייתה לי מיילדת מדהימה והצוות באפס הפרדה היה מושלם.

ראיתי כמה שהמשככי כאבים הטבעיים בגוף עבדו נפלא, כי לי אישית הלידה עצמה לא כאבה כמו הצירים וזאת הייתה חוויה טובה.

ואני כל כך שמחה שזה צלח בסוף טבעי וכמו שרציתי, כי נלחמתי והכח רצון שלי לעשות את זה היה גדול.. וכמובן בזכות הדולה המדהימה שלי שבלעדיה לא הייתי מצליחה לעשות את זה, היא ידעה לפקס ולעודד אותנו כשצריך ועזרה לי בדרכים שעשו לי טוב.

וכמובן שגם בעלי עזר לי המון ופשוט התאהבתי בו יותר אחרי הלידה הזאת. אין ספק שגם הבעלים עוברים לא מעט דברים עם האישה בזמן הצירים והלידה ולכן דולה יכולה לעזור המון כשלבעל קשה ויש דברים שהוא לא יכול או לא יודע לספק לאישה כמו שהדולה יכולה ומבינה.

בשורה התחתונה זה אפשרי.

בהצלחה ולידה קלה קלה לאלו שבדרך!

שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה האישית. אני בטוח כי הקוראות כאן תמצאנה בדברים עניין ומידע חשוב.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

שאלה תיאורתית, שאני מאמין בלב שלם שמקדימה את זמנה ובעתד תהפוך להיות צו השעה.

אנחנו רואים יותר ויותר רובוטים בחדרי ניתוח, שמחליפים רופאים בפעולות כירורגיות עדינות ולעיתים אף בפעולות כירורגיות מצילות חיים. ברור שבעתיד הנראה לעין יכנסו לבתי החולים בכלל ולחדרי ניתוח יותר ויותר רובוטים שיתפסו מקום של רופא-מנתח.

כאשר הרופא טועה וגורם לנזק למנתוח בגלל רשלנות רפואית, יש לרופא ביטוח ואפשר לתבוע ממנו פיצויים.

השאלה מה יקרה במקרה של תקלה של הרובוט. הרובוט יתקלקל או ישתגע באמצע ניתוח. יקרע חוט או שיהיה קצר והרובוט יעשה נזק למנותח.

האם במקרה כזה תובעים את בית החולים את החברה שייצרה את הרובוט (חוק האחריות למוצרים פגומים?)? האם שמעתם על מקרים כאלה בארץ או בעולם או שאני מקדים את המאוחר?

הנושא מעניין אותי תיאורתית כרגע, בעיקר לצורך הבנה מעמיקה יותר של פיתוח שאני עוסק ושוקד עליו בתקופה הזאת.

אודה לתשובה של אחד מעורכי הדין שלכם בנושא. תודה מראש על זמנכם!

שלום רב,

איני מומחה לתחום אך אני מכיר אותו, להבנתי אנו עדיין רחוקים מרחק משמעותי מהיום בו ניתוח שלם יתבצע על ידי רובוט ללא פיקוח והנחיה של רופא מנתח. גם כאשר יום זה יגיע עדיין הניתוח יתבצע במסגרת בית חולים כלשהו וביטוח האחריות המקצועית של בית החולים יכסה יש להניח נזק שיגרם על ידי רובוט בניתוח.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אם רופא אורטופד סיכם איתי מראש על פלטינה ובחדר ניתוח שינה דעתו עקב עמדה טובה של השבר וביצע רדוקציה שלא נכללה בהסכמה מראש
במקום פלטינה
השאלה אם וכאשר עושה רושם תחת שקופית שהשבר מחובר אזי הרדוקציה הייתה סתם מיותרת חוק זכויות החולה אם וכאשר מבצעים כל הליך מחובתו של הרופא לידע את המטופל בכל הסיכונים וההשלכות הטמונות בהליך
רופא שלא ביצע הסכמה מדעת משמע שהוא התרשל במילוי תפקידו
זה מהווה עילה לתביעה או לא
מאחר שנשארתי עם נכות לצמיתה קיצור של רגל ימין וכף רגל עקומה בסיבוב חיצוני שמקשים עליי בתפקוד ובמטלות הכי פשוטות בבית...

שלום רב,

הנושא של הסכמה מדעת להליך רפואי וחיוב ברשלנות רפואית בגין אי קבלתו מורכב.
ראשית יש להוכיח כי אכן נושא הטיפול החלופי לא הועלה כלל כאפשרות גם לא בטופסי ההסכמה לניתוח. ככל שיוכח שאכן לא ניתנה הסכמה לפעולה ניתן לקבל פיצוי בגין ראש הנזק אשר נקרא 'פגיעה באוטונומיה' אשר היקפו מוגבל.
כדי לקבל פיצוי על נזק הגוף שנגרם יש להוכיח קשר בין ביצוע ההליך שלא הוסכם עליו לנזק שנגרם.
לחלופין יש להוכיח התרשלות בקבלת ההחלטה על ביצוע הפעולה מבחינה רפואית (אי התאמה למצב, ביצוע רשלני וכו') מעבר לנושא ההסכמה מדעת.

אני ממליץ לך לערוך יעוץ מודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום ברשלנות לקבלת סיוע באיסוף התיעוד והפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים לעורכי הדין

עשיתי לפני חצי שנה ניתוח קטן להוציא גוש בשר מהסנטר בהמלצה של רופא בקופת חולים. הגוש ממש יצא בחוץ ובלט.

אחרי חודשיים מהניתוח הופיע לי שוב הגוש אבל הפעם התפשט לאורך כול הסנטר, ורופא מומחה שבדק אותי אמר שאני חייבת לעבור ניתוח לפתיחת כל הסנטר ושיהיה לי צלקת מאוד גדולה אחרי, שכנראה תשאר כל החיים כי זה אזור מאד רגיש.

השאלה שלי איכם האם יש פה עניין של רשלנות רופא לפי הידע שלכם? האם אני יכולה לעשות משהו בנידון כי מגוש קטן שלפי טענתה שפניתי אליה אמרה אולי לא ניקתי מספיק טוב בגלל זה יצא שזה תשובה ממש טיפשית לקבל מרופאה שעשתה לי את הניתוח ובגלל שלא עשתה את העבודה כמו שצריך זה התפשט לי לכל הסנטר ועכשיו אני צריכה עוד ניתוח, הרדמה מלאה ולסבול מצלקת על הפנים...?!

תודה מראש על התשובות שלכם.

שלום רב,

אין לי לצערי דרך להעריך על בסיס התיאור שנתת בלבד האם התוצאה של חזרת הגוש בממדים גדולים יותר הינה בשל רשלנות רפואית בטיפול או שמא מדובר בסיבוך שעלול להתרחש ללא קשר לאיכות הטיפול.
כדי לבחון את המקרה באופן מסודר יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מהניתוח הראשון והתיעוד העדכני ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים, ככל הנראה כירורג.

אני ממליץ שכשלב ראשון תפני אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת התיעוד ובהערכת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

חזרתי כדי לדווח. אפס הפרדה מושלם באסף הרופא, 12/9/19.

(לידה טבעית, GBS חיובי, חווית לקוחה חיובית ונעימה, ממליצה מאד)

רקע: התייעצתי פה לפני שבועיים בערך, כי התלבטתי אם ללדת בבילינסון (שם ילדתי את שני הקודמים אבל עם מיילדת פרטית שהפעם לא יכלה ללוות אותי) או באסף הרופא - כאשר הסוגיות שהטרידו אותי היו: 1. שהעובדה שיש לי GBS ואצטרך אנטיביוטיקה שלא בטוח אספיק לא תוביל להפרדה מהתינוק. 2. שלא יתנו לתינוק אנטיביוטיקה ללא סיבה מובהקת. 3. שיתמכו בי בגישה טבעית באופן כללי.

אחרי כמה שבועות של צירים והתכווצויות מתישים שלא התחילו לידה, התעוררתי בלילה בין רביעי לחמישי בשבוע 40 בדיוק עם צירים חזקים יותר. זו לידה חמישית. חלק מהלידות הקודמות שלי היו ממש בזק (רבע שעה בחדר לידה) ואחרות גם לא מאד ארוכות. למעט לידה ראשונה, ילדתי בלי אפידורל ולשם כיוונתי.

הגעתי בחמש למיון יולדות באסף הרופא [אציין שפניתי לשם כי אחרי בירור הבנתי שהמדיניות היא לא להפריד גם אם לא אספיק אנטי' ושהם לא יתנו לתינוקי אנטיביוטיקה בנוהל אלא יבדקו לו מדדים]

לא אעבור על כל פרטי הלידה, אבל אציין מאד את הגמישות והיחס של הצוות- הגעתי עם צירים בעוצמה בינונית ופתיחה של 2.5 בלבד. אבל אמרתי להם מראש שבאתי מהר בגלל ההיסטוריה שלי ובגלל ה- GBS. אז נתנו לי במקום אנטיביוטיקה במיון - מה שמאד הועיל כי בזכות זה למעשה התינוקי היה מכוסה.

במעבר לחדר לידה ביקשתי מיילדת בגישה טבעית ואכן קיבלתי מיילדת מהממת שהסתכלה לי בעיניים, הקשיבה לי ועזרה לי מאד מאד. אחרי הלידה- עור לעור למשך שעה פלוס. כולל לידת השילייה, וכל שאר הטיפול בי. הנקה. חיתוך חבל הטבור לאחר השהיה. כשאני ביקשתי קטני נלקח לשקילה, נעטף ועבר לידיים של אבא ואני התקלחתי. עשו מאמץ גם להשאיר אותי בחדר לידה ולא לעבור בהתאוששות. לאחר מכן ביקשתי לעבור עם התינוק על הידיים, בכיסא גלגלים וכך היה.

מחלקת אפס הפרדה בבית חולים אסף הרופא - מדהימה! גם ברמה הטכנית, מקום נקי ומואר, אוכל מעולה, הכל נעים ומותאם לאפס הפרדה. יש הבדל משמעותי בגודל החלל בחדר בין החלק החיצוני והפנימי של החדר. נכנסתי לחיצוני וביקשתי לעבור לפנימי שהתפנה, אפשרו בשמחה.

כל הטיפולים והבדיקות נעשו צמוד אלי. שאלו אותי האם ארצה לבצע את כל הטיפולים לתינוק ויכולתי לסמן מה מתאים לי ולחתום. באף שלב לא קיבלתי תחושה שאני לא בסדר אלא להיפך. המון כבוד והקשבה.

כל הצוות היה מדהים - המנקות, אחיות התינוקיה (ובפרט הדס לוי שליוותה אותי בשתי משמרות בוקר). אחיות היולדות. בדיקת השמיעה שנעשה ברגישות ועדינות. ואפילו הרישום במשרד הפנים שנעשה אצלי בחדר, תוך שהיא מוודאת שנח לי עכשיו.

הייתי כבר לפני שנתיים וחצי באפס הפרדה בבית החולים בילינסון - מחלקה מקסימה ממש. אבל ההבדל בתחושה הכללית הוא רציני ביותר. תחושה שרואים אותי, שאני והתינוק שלי במרכז ושהצוות פה לעזור.

אציין גם שבחרתי לחתום ולצאת הביתה מוקדם לפני שבת וגם זה התקבל באהבה ובלי פרצופים. הכינו לי כל מה שצריך כדי לחזור בראשון להשלים בדיקת PKU.

לסיכום- ממליצה מאד!

מצטרפת להמלצה אחרי לידה (מספר 3 שלי) בבית החולים אסף הרופא. לפני כן ילדתי בבית החולים קפלן ברחובות. לידה זוועה. סיבוכים בלידה, צוות אנטיפטי, לחץ, אין מקום במחלקות, רמת ניקיון לא כפי שאפשר לצפות ועוד... לעומת קפלן אסף הרופא זה מעבדה. בית חולים מבריק, צוות מעולה, לידה חלקה בלי סיבוכים ובלי לחץ. ממליצה.

רות שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה. שמח שהתרשמת לטובה מבית החולים אסף הרופא.

הרבה בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

לפני חודשיים עשיתי קיסרי חירום בבית חולים בלינסון.

בדוח ניתוח כתוב שהשלייה יצאה שלמה. בפועל היא לא יצאה שלמה, נשארה חתיכה של השלייה ברחם.

לפני שהשתחררתי עשו לי אולטרסאונד בבית חולים ולא ראו כלום.

רציתי לשאול אם לפי החוק זאת רשלנות רפואית או לא?

קראית באתר שלכם והבנתי שזה לא ממש מצב בריא ואפילו מסוכן. איך אני מתקדמת מכאן?

שלום רב,

כדי להעריך אם הותרת השליה בתום הלידה הינה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה. התשובה תלויה בגודל השליה שנותרה ובעוד נתונים שלא ניתן לפרט כאן.
מעבר לכך כמובן שצריך יהיה לבחון אם נגרם חלילה נזק כדי להחליט אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

את מוזמנת ליצור עם משרדנו קשר לקבלת הסבר ויעוץ נוסף במידת הצורך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לי יצאו 3 חתיכות כחודש אחרי הלידה (השלייה יצאה "עם קרעים" אבל אחרי ששלוש אחיות בדקו אותה החליטו שהיא שלמה). זה גרם לי לזיהום ואחר כך התאשפזתי לשבוע (אחרי שהתקפלתי בבית מכאבים ופינו אותי באמבולנס).

תודות למנהל המחלקה שמיהר לקבוע שהסתובבה לי שחלה הכניסו אותי לניתוח חירום, (למרות שהתחננתי לפרופ' הבכיר שאם הוא רק "חושב" שיבדוק שוב לפני שהןא מכניס אותי לניתוח בהרדמה מלאה). בניתוח התברר שלא הסתובבה לי שום שחלה ("נפלת בסטטיסטיקה של ה 15% שזה נראה כמו אבל זה לא")

אבל כן היה לי זיהום. ואז לקח גם כמה ימים למצוא אנטיביוטיקה מתאימה אז בינתיים דחפו לי 3 פעמים ביום טריאדה (מיקס של סוגי אנטיביוטיקה שונים) מיותר לציין שהקפדתי לשאוב ומיום ליום החלב דעך ודעך עד שלא יצא אפילו טיפה (והרופא אמר שזה לא אמור לפגוע בהנקה).

עד היום לא יודעת מה לעשות עם זה... בינתיים אני סתם מתמרמרת. כמובן שבית החולים טוען שהוא לא שכח שום שליה וגם במכתב השחרור רשום שהשלייה יצאה במלואה.

אגב- בדיקת חלבון עוברי שלי הראתה שיש בעיה שלייתית ומחשש ש"תזדקן" מהר קיבלתי הפנייה לזירוז בשבוע 40 בדיוק ע"מ שלא לקחת סיכון שהיא תפסיק לעבוד כשהתינוקת עוד בבטן חס ושלום. ז"א שידעו מראש שיש בעיה עם השלייה.

אשמח גם לשמוע דעה של עורך דין והאם יש מה לעשות במקרה כזה מבחינת תביעה ופיצויים כמובן

אני כותבת כאן מחוסר אונים בירוקרטי שאני נמצאת בו ואני מתמודדת נפשית

בשנה אחרונה נכנסתי לחובות גדולים בגלל דיכאון קשה חרדות וטראומות שעברתי ...

מצאתי עבודה כי אין לי ברירה והתחלתי לעבוד לפני שבועיים למרות הקשיים הנפשיים.עכשיו אני במצב נפשי שברירי ועובדת בקושי כל יום מאד קשה לי להחזיק את עצמי בעבודה כי אני חייבת לכסות חובות

אין לי עזרה מאף גורם שעוזר לי למרות שיש לי את כל הזכויות לקבל עזרה אבל זה תמיד מערכת ש"אמורה" לעזור אבל בפועל אני עושה הכל לבד ואין לי יכולת נפשית להתמודד עם בירוקרטיה של בעיות כמו רשלנות רפואית

עברתי רשלנות רפואית בטיפול שיניים בכללית סמייל גנבו אותי ב7 אלף שקל טיפול לשן אחת !!!ואחרי הסכום הזה היה רשלנות רפואית והטיפול נכשל!! זה אפילו לא הכסף שלי זה כסף שאמא שלי נתנה לי מהקצבה שלה..

כי זה היה מקרה חרום זה שן קידמית..

הם ניצלו את המצב וגנבו אותי בסכום כזה

כתוצאה מהרשלנות הרפואית נפגעה השן ליד ועכשיו צריכה 2 שתלים

ואני לא מוכנה לעבור טיפול אצלם הרופא עם יחס מזעזע שזה בכלל לא פלא שהטיפול נכשל

אני צריכה עו"ד ברשלנות רפואית שיוציא מהם את ה7 אלף שקל ובכללית אמרו שיחזירו לי 3 אלף או שיתנו לי רופא אחר שלהם.

אני לא מוכנה לעבור אצלם טיפול עם יחס מזעזע וחוסר מקצועיות כזה אחרי שגנבו אותי בסכום כזה!!

אני רוצה לשלם את הכסף הזה לרופא שאני יוכלה לסמוך עליו

ואני צריכה עכשיו לממן 2 שתלים מאיפה אני אביא את הכסף ?.??

יש את ש"יל אבל אמרו לי שזה בירוקרטיה שנמשכת שנה

ואין לי כסף לעו"ד פרטי

ואני צריכה טיפול שיניים מיידי !!!

אני כבר שנה מחכה לטיפול הזה בגלל הרשלנות

העבודה שלי היא בטלפון והמצב בשיניים מפריע לי לעבוד.

איך אני מוצאת עורך דין שיכול לסייע לי במיידי ולא בירוקרטיה של שנים ??.

גם את את כל הסיפור הזה אני כותבת ביוזמתי וקשה לי לכתוב אותו.

אני אודה לכם אם תפנו אותי למי שיכול לעזור

שלום רב,

ראשית מאחל לך בריאות שלמה, את יכולה לנסות לפנות ללשכת עורכי הדין ולראות אם יוכלו להפנות אותך לעורך דין אשר יוכל לסייע לך בהתנדבות (פרו-בונו) נוכח מצבך הקשה.

כל טוב ובריאות שלמה,
עו"ד עופר סולר

רק עכשיו אחרי חודשיים וחצי אני יכולה לפרוק ולספר את הסיפור הנורא שלנו וגם כדי לעלות את המודעות שההרגשה של אמא היא הכי חשובה.

אז ככה הייתי בהריון עם סכרת הריון, צירים מוקדמים ולבסוף בעיות בתפקודי כבד שמשם היה חייב כבר לשלוח אותי ללדת.

אני מאילת ושלחו אותי לבית החולים סורוקה כי פה באילת העדיפו לא לקחת סיכונים.

אז אחרי 4 ימים בלי צירים עם בלון ואקום אפידורל טשטוש וזירוזים בלי סוף ילדתי את התינוק שלי, עד פה ברוך השם הכל בסדר(ככה חשבתי).

הייתי איתו בחדר כמו כל יולדת 3 ימים והרגשתי שמשהו לא בסדר איתו הוא לא הפסיק להקיא קיא ירוק צהוב גם מתוך שינה בכמויות שהיו דורשות להחליף סדינים חיתולים כל 5 דקות.

למזלי אני לא אמא לילד ראשון תודה לאל ושמתי לב שזה לא בסדר וביקשתי שיקראו לרפואת ילדים. הרופאה הגיעה ואמרה "אהה הכל בסדר על תהיי היסטרית זה רק מי שפיר"

הוא המשיך כך כל ה3 ימים להקיא ושוב קראתי לרופאה ושוב זה חזר על עצמו "רק מי שפיר" בלי לבדוק את הילד אפילו סתם כדי להרגיע אותי בלי כלום פשוט נפנפה אותי.

הגיע היום השלישי והיא שחררה אותנו הביתה למרות שאמרתי שהילד לא בסדר ובאי שקט וממשיך להקיא.

הגענו הביתה היינו שעה בבית ואז משהו בי אמר שאני חייבת לחזור לבית החולים ומשם התחיל הכל.

אתחיל בזה שלא אשכח את מילותיו של הרופא הבכיר "אנחנו מנסים להציל את הבן שלך תודה שעזרת לנו להבין מה יש לו"

מהר מהר הכל היה כל כך מהר ולא ברור... חדר טראומה אני והילד צילומים בלי סוף וכל בדיקה אפשרית ואני כולי בהיסטריה לא מבינה מה קורה 3 ימים אחרי לידה נוראית הרי אמרו לי שהכל בסדר ופתאום משהו לא בסדר איתו.

לקחו אותו מהר לכירורגית ילדים כי גילו בצילומים שבעצם יש לו חסימה מה אומר שהוא נולד עם עוד קיבה בתוך הקיבה משהו הזוי שגרם לחסימה ואת כל הקקי הפיפי והאוכל הוא הוציא דרך הפה.

הכניסו לו זונדה דרך האף בכדי שכל הקיא יצא לשקית ולוק שזה מחט ארוכה דרך הווריד הראשי כי כבר היה אסור לו לאכול כלכלהאלה רק נוזלים וחלבון כל זה על תינוק בן שלושה ימים חיברו אותו מהר לכל מכשיר אפשרי.

יום למחרת אני שמה לב שהילד אפטי לא זז קפוא במקום אני מסתכלת ורואה שכל הנוזלים בחוץ משמע לא הכניסו את הצינור לווריד כמו שצריך והילד התייבש ומרגע זה כבר לא זוכרת מה היה.

אני זוכרת את עצמי על ריצפה בוכה את נשמתי ונכנסת לדיכאון קשה ביותר ואמא שלי בעלי ואחותה החלו לטפל בו בגלל שהילד היה אפטי.

לא היה ניתן למצוא ווריד ואפילו דרך הקרקפת לא מצאו לאחר 3 שעות שכולו בדקירות ללא הצלחה הגיע הצדיק היחיד בסורוקה שהצליח למצוא ווריד. אחר כך בגלל מצבו המאוד מדורדר החלו להכניס אותו למחלקת טיפול נמרץ פגיה דחוף חיכינו 3 ימים שיתאזן וישר הכניסו אותו לחדר ניתוח - שם עבור ניתוח של כ-5 שעות. נצח זו המילה המתאימה לשעות הללו, שלא ידעתי מה קורה עם בני שנמצא בניתוח תחת הרדמה מלאה.

הוא בסך הכל בן שלושה ימים בניתוח פתחו לו את הבטן הקטנה הוציאו את הגוף זר הענקי מהקיבה ועל הדרך גילו שנולד גם עם פין סגור המסכן הקטן לא יכל לעשות גם פיפי.

היה חודשיים בטיפול נמרץ עם טובוס דרך הפה (מכונת הנשמה) וברוך השם עכשיו אנחנו בביקורות ולאט לאט מתאוששים יש לו תופעות לוואי בנשימה של המכונת הנשמה לצערי אבל מקווה שיסתדר.

אני כרגע עדיין עם בעיות קשות בתפקודי כבד וציסטה בלבלב.

במוסר השכל שהיה לי חשוב להעביר פה זה שתמיד תקשיבו ללב שלכם ותלחמו למען ילדיכם גם עם הרופא אומר שהכל בסדר תידרשו שיבדוק.
הרופא הוא לא אלוהים. רופאים טועים. רשלנות רפואית יכולה לקרות לכל אחד ויש הרבה מקרים שאפשר למנוע עם לא מוותרים ולא שותקים.

תודה שקראתם את הסיפור שלי. מאחלת לכולם רק בריאות ורפואה שלמה.

איזה סיפור הזוי ומטורף. לא שמעתי על כזאת רשלנות רפואית הרבה זמן ואני מקווה שהעורכי דין יעזרו לך לעשות קצת צדק עם הרופאים הרשלניים האלה.

אגב מה שלא הבנתי זה איך שחררו ילד מבית חולים בלי מעקב אחרי היציאות.

יש להן טבלה שהן רשומות מתי עשה פיפי וכו.
אסור שדבר כזה יקרה.

חושבת שאם היו שמות לב...
לא היית הולכת לבית וישר הילד היה מקבל בדיקות.

ילדתי ב3 בתי חולים זוכרת תמיד שדיברו על יציאות של הילד ביום שהתשחררנו

מעריכה ומכבדת את הרופאים והרפואה עושים עבודת קודש ובאותה נשימה עושים פשלות שעולים בחיי אדם ולראיה מספר התביעות על רשלנות רפואית שמוגשות בכל שנה בארץ הקטנה שלנו.

הרופאים אינם אלוהים הרופאים צריכים יותר להקשיב להורה למטופל. לקחת יותר לתשומת ליבם את הסביבה ולא להרגיש כל יכולים.

נכון עובדים קשה נכון לא ישנים בלילות אך יש אבל אחד גדול בסך הכל צילום היה מונע מהילד לעבור טראומה כזו קשה.

אני אישית חוייתי על בשרי זילזול של רופאים מגידול סרטני של 2 ס״מ הגיע ל15 ס״מ וכל זה כדי לא לתת לי בדיקת CT או בדיקת MRI כי יש תורים של חודשים וזה עולה כסף...

לכן יקרה תגישי תביעה על רשלנות רפואית ויש לך את כל הקייס. רופאים שמפשלים צריכים לדעת לקחת אחריות ועל טעויות משלמים.

בריאות לילד שנה טובה חתימה טובה

המקרה שלכם מטורך לגמרי. את אמא מדהימה עם כוחות מיוחדים. צריך להגיש תביעה על רשלנות רפואית ולגרום לרופאים לשלם על מה שקרה.

לא הבנתי איך לא עלו על הבעיות האלה בזמן סקירת מערכות והרי עושים 2 כאלה בהריון...

כשהייתי בחודש שישי עם הבת הקטנה שלי גילו בבדיקות שיש לה חסימה במעיים וזימנו אותי ללדת ביום מסוים. ז'א שלא חיכיתי לצירים או ירידת מים. כשהגעתי למחלקת יולדות חיכו לי רופאי ילדים ושמו אותי בחדר סיכון.

ילדתי בזירוז ולמחורת ניתחו את הקטנה.

ניתוח פשוט שארך כשעה וחצי ותודה לאל חזרנו הביתה בריאות ומאושרות.

לפני חודש השתחררה מצה"ל מאחלת לך בריאות ואושר ותגדלי אותו בנחת.

משי שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברתם. מציע כי תצרי עמי קשר טלפוני לקבלת יעוץ והסבר כיצד ניתן לבדוק את המקרה לעומק.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
072-3340001

אני בת 32 7 חודשים אחרי לידה שניה בקיסרי חירום, מאד הלידה מדממת לסירוגין ועם תשובות שווא מהרופאים הגעתי לפני כשבוע למיון עם המוגלובין 5, אושפזתי וקיבלתי מנות דם יום למחרת אחרי שעות של אולטרסאונד עברתי עוד בדיקה של צוואר הרחם ואמרו שמצאו שארית שיליה תקועה בצוואר ולמחרת יעבור ניתוח להסירה, יום למחרת חשבתי שזה ייגמר בזה אך לפתע אמר הרופא שמצא עוד ממצא ולקח לביופסיה התקשרו לאחר כמה ימים ובישרו שנמצא גידול צווארי מסוג אנדומטריואיד, נלקחה בדיקת HPV לפני בדיקת 2A (מה זה?) עברתי פט סיטי בחמישי וממתינה ....התוכניות שלהם במאיר היא להוריד את צוואר הרחם והרחם בניתוח עם פתיחת בטן
מה מכאן? מה עלי לעשות מנסיונכם שייקל עלי להחלים? כמה זמן לא אוכל לעבוד? יש לי שני ילדים קטנים בבית חייבת לחזור לעצמי מהר. והאם נראה לכם שאולי יש פה רשלנות רפואית?

מורן שלום,

ראשית איחולי החלמה מהירה וקלה.

אין לי דרך להעריך את היקף הנזק ותקופת ההחלמה ומהתיאור החלקי שמסרת לצערי גם קשה להעריך האם הייתה התרשלות בטיפול. יחד עם זאת נראה לי על פניו שהמקרה כן מצריך בירור שכן מרבית המקרים של סרטן צוואר הרחם מאובחנים כיום בשלבים מוקדמים מאד בבדיקות סקר שגרתיות מסוג PAP המומלצות לכל אישה.
אני סבור כי מוטב שתצרי עמי קשר טלפוני על מנת שתוכלי למסור פרטים נוספים ואוכל להעריך את המקרה באופן מסודר.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ראשית, מאחלת לך בריאות.
Hpv זהו human papiloma virus. וירוס הפפילומה הוא שברוב המקרים גורם לסרטן צוואר הרחם ולכן בדקו את הימצאותו. לפני שאת עוברת ניתוח להסרת הרחם והצוואר, ממליצה לך ללכת לחוות דעת נוספת באופן פרטי. ממליצה מאוד על ד״ר עידו לסקוב. הוא גינו-אונקולוג מאיכילוב שמקבל גם דרך מכבי במרכז דניאלי בגבעתיים וגם באופן פרטי במרכז מור לאישה ברמת אביב. אחרי חוו״ד נוספת, תהיי לדעתי יותר שלמה עם ההחלטה שתקבלי. בהצלחה והרבה בריאות!

לפני 10 חודשים נקלטתי להריון רביעי, הריון מתוכנן שחיכינו לו הרבה זמן. ההריון היה מאתגר עם קשיים, עברתי את כל הבדיקות שצריך כולל בדיקת מי שפיר, בדיקת צ'יפ גנטי מתקדמת, סקירת מערכות כפולה, שקיפות- הכללל. תודה לאל הכל היה תקין. בשבוע 36 הרופאה שלחה אותי לבדיקה נוספת , בדיקה פשוטה לגילוי gbs.

עד אותו רגע לא ממש הכרתי מה זה ...עשיתי את הבדיקה בשבוע 38 והתוצאה הייתה חיובית , אני נשאית של החיידק.

נכנסתי ללחץ והתחלתי לקרוא על החיידק ולשאול את הרופאה וגיליתי שמדובר בחיידק סטרפטוקוק מסוג בי שנמצא בכ20% מהנשים ואיננו מהווה בעיה וללא תסמינים מיוחדים . אבל!

עלול להיות מסוכן מאד לתינוק שעלול להדבק במהלך הלידה. למעשה זיהום של חיידק GBS הוא הגורם מספר אחד לתחלואה ותמותה בקרב ילודים עד גיל שבוע.

שאלתי מה עושים? הסבירו לי שזה מאד פשוט נותנים אנטיביוטיקה במהלך הלידה ומגנים בכך על העובר מהידבקות.

הלידה עברה בשלום, השתחררנו הביתה, עברנו ברית. אחרי הברית התינוק לא היה רגוע, בכה המון, בקושי אכל. זה בן ראשון אחרי 3 בנות בבית לכן שאלתי אם זה נורמלי מה שהוא חווה אחרי ברית ואמרו לי שכן.

למחרת המוהל הגיע, הוריד לו את החבישה טיפל בו והתינוק נרגע קצת ונרדם. לא אכל עדיין טוב אבל היה יותר שקט. אחהצ שוב חזר לאי שקט מטורף, בכי של סבל, לא רצה לינוק, התחיל לגנוח גניחות קטנות.

בעלי חזר מהעבודה ומנסים להרגיע אותו..רק בידיים נרגע. השעות חולפות הגיע הלילה עדיין לא רגוע, מחייגת לאחותי שואלת אם הגיוני כל הסיפור, מציעה לבדוק חום, בודקת אין. אם ימשיך ככה תקחי אותו לרופאה בבוקר כך אחותי מציעה ואם צריך משהו תתקשרי.

השעה 23:40 הילד נרגע חצי רדום, בעלי נכנס למקלחת ואומר לי תעלי איתו לישון בחדר. משהו מציק לי בנשמה, הילד לא בסדר, לא הגיוני שזה ככה מהברית, עולה למעלה שמה אותו במיטה הוא כמעט ישן, יושבת על המיטה ודואגת, מחליטה להוציא אותו מהמיטה , שמה אותו על המיטה שלי מפשיטה אותו מהבגדים ונחרדת! כפות הרגליים שלו הכחילו !פתאום גם הידיים והשפתיים. הבנות הגדולות לידי צועקות ובוכות אמא למה אור כחול? שולחת את הילדה להוציא את בעלי מהמקלחת, עוטפת את התינוק בשמיכות וזועקת עכשיו נוסעים לביהח!

נסענו כמו משוגעים והגענו לחדר מיון. מיד קיבלו אותנו. הבינו שהוא במצוקה נשימתית, חיברו לו חמצן בדיקות דם צילום . הודיעו לנו שיש בעיה בריאות ורצים לטיפול נמרץ.

מזעיקים את הרופא ומכאן מתחילים סיוט שנמשך 10 ימים של מערבולת: כיסי אוויר בריאות - בשתיהן! חשש מקריסת מערכות, הרדמה והנשמה של התינוק, טיפול אנטיביוטי מסיבי.

כל כך הרבה דאגות, בכי, סבל נוראי מהחשש הנורא שאת עומדת לאבד את היקר לך מכל.

והסיבה לכל זה? GBS שלא טופל נכון.

תודה לאל שפגשנו מלאכים בטיפול נמרץ שהצילו את אור שלנו ובזכותם שיננו את שמו לאור חי!
אז אצלי זה הסתיים בהצלת התינוק אבל יכל להגמר אחרת. אם היה נכנס לישון באותו לילה הסיפור שלי היה מסתיים אחרת.

אז כל מי שבהריון ומכירה מישהי בהריון תוודאי שאת מבקשת את הבדיקה הפשוטה הזו מהרופא בשבוע 35 כי בישראל לא בודקים כל אישה אלא רק לפי קבוצות סיכון. אם את נשאית תוודאי שאת מקבלת את הטיפול הראוי.

עינב שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברתם. אכן העלאת המודעות לנושא ה - GBS חשובה מאין כמותה, המדובר במידע שלא כולם מכירים ומודעים לו לעיתים לצערנו אפילו בקרב הגופים המטפלים.

מאחל לכם בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שבוע 14, הריון ראשון.

בדיקות ל CMV שליליות חצי שנה לפני ההריון, תוצאות חיוביות עכשיו, מה שאומר הדבקה בחצי שנה שלפני ההריון או בחודשי ההריון הראשונים לפי מה שאומר הרופא שעושה לי מעקב הריון פרטי.

הופניתי ע"י רופאת הנשים שלי לרופא הריון בסיכון (קבעתי אצל מסלוביץ שרון) ולזיהומולוג (קבעתי אצל גוסליצר טטיאנה).
אני בקופ"ח מאוחדת עם ביטוח שיא, אם זה רלוונטי באיזושהי צורה.

שני התורים בשבוע הבא.

עד אז - כמה שאלות:
- יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות כרגע?
- סקירת מערכות מוקדמת מתקיימת גם בשבוע הבא (שבוע עמוס ברופאים) - אני אמורה לעשות כרגיל? להרחיב בדיקות? כנ"ל לגבי בדיקות הדם שלאחריה - יש צורך במשהו מורחב וממוקד יותר?
- האם אי גילוי CMV בבדיקה הראשונה יכול להיות בגלל רשלנות רפואית בזמן הבדיקה?

שלום רב,

איננו נוהגים לתת יעוץ רפואי בפורום זה לצערי. אין לי גם דרך להעריך על בסיס המידע החלקי האם אכן התגלתה התרשלות בטיפול במקרה זה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום

אני אחרי לידה. הזריקו לי אפידורל בזמן הלידה. פעמיים. עברו 5 שבועות מהלידה ורגל שמאל שלי כמעט משותקת לחלוטין. הרופא בקופת חולים והרופא בבית החולים אמרו שהם צופים שזה יעבור ושזה סיבוך מוכר של אפידורל. בפועל, עוד מעט חודש וחצי אחרי הלידה ואני עם שיתוק ברגל! מלחיץ. מפחיד. שלא לדבר על זה שאני לא יכול לתפקד בבית.

רציתי לדעת האם יש לכם היכרות עם מכרים דומים של נשים שנפגעו בזמן לידה בגלל זריקת אפידורל ונותרו עם שיתוק ברגל למשך זמן כל כך ארוך. אני חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות!!

מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין מטעמכם בהקדם האפשרי.

עדי

שלום רב,

ראשית איחולי החלמה מלאה. איננו נוהגים לתת יעוץ רפואי בפורום ואין לי לצערי דרך להעריך את חומרת הפגיעה וסיכויי ההחלמה. אני מניח כי ככל שהנזק לא יחלוף תופני בהמשך לבדיקות נוספות להערכת מקור הבעיה. ככל שאת מבקשת לקבל מאיתנו יעוץ את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני
072-3340001.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

חייבת להתייעץ ואמרו לי שאתם יכולים לעזור, אז אכתוב בפירוט את כל מה שעבר עלי. בין אם זאת רשלנות רפואית ובין אם זה לא נופל להגדרה המשפטית שלכם לרשלנות רפואית, חשוב לי לפרוק ולקבל עצה מכם.

הייתה לי תחושה שמשהו לא תקין ושזו הסיבה שאני לא מצליחה להשתחרר מהרגשות השליליים מהלידה שלי. אני לא אכתוב איזה בית חולים זה ספציפית, שחלילה לא יתבעו אותי (אולי אני אעשה זאת אבל זה כבר לפעם אחרת) אבל למען כל הקיסריות המתוכננות.... אני גרה בבת ים. מדובר בבית חולים במרכז שידוע בתור האחד עם הצוות הכי מדהים.
תרשו לי לחלוק על זה.

גם צוות התינוקייה היה מרושע כלפי. אחרי 24 שעות ביקשתי לעבור לביות מלא כדי להיות עם התינוקת אך הקטנה לא נרגעה (אחרי שהייתי מחוברת לי לציצי כמעט יממה שלמה!!). החלטתי ב4 בבוקר ללכת לתינוקייה לבקש עזרה עם ההנקה. נתקלתי באחות זוועתית שהתחילה לנזוף בי "את מרעיבה את הילדה! את לא רואה שהיא צורחת מרעב!!?? תשאירי לי אותה פה אני אאכיל אותה. לכי לישון. היא רוצה לאכול ולישון."

חזרתי לחדר בהיסטריה של בכי. גם ככה הורמונים משתוללים, כאבים בכל הגוף ואז גם הלב שלי נשבר כשאמרו לי הרעבתי את הקטנה שלי.

הרגשתי כמו כישלון כאמא.

רדפה אחרי אחות עד החדר ונכנסה מבלי לדפוק. שאלה מה קרה, אמרתי לה שקשה לי בדיבור קטוע של בכי מטורף.

הדבר היחידי שהיה לה להגיד לי זה "אז למה לקחת ביות מלא??"

יצאה וסגרה את הדלת.

חוויתי שם זוועה אחרי זוועה. שלא נדבר על הערכת משקל שגויה שלהם שבגללה דחפו אותי לקיסרי והפחידו אותי. העריכות 3700-3800 והילדה בכלל יצאה 3130!

אני מודעת לעובדה שאצטרך עיבוד לידה. בעלי מודע להכל. וברור שהכי חשוב שיצאנו בריאות ושלמות מהניתוח

אז זה הסיפור:

אני שלושה חודשים אחרי לידה בניתוח קיסרי.

עברה עלי חוויה לא נעימה בלשון המעטה ולא ידעתי איך לבחור את המילים כדי לחפש בקבוצה או לשאול אם מה שקרה לי קרה למישהי אחרת או קורה בדרך כלל בקיסרי.

יש לציין כי הקיסרי שלי לא היה מתוכנן מראש. אבל ידענו עליו כ12 שעות לפני ביצועו. (בין חירום למתוכנן)
לא פנו אלי להסביר לי על הניתוח, מהלכו, השלבים שלו וכו'. נלקחתי ב2 בלילה אחרי למעלה מ12 שעות של צום. לתוך כאוס.

מהלך האירועים מדיר שינה מעיני עד היום. לפעמים אני מוצאת את עצמי נזכרת ובוכה שוב על מה שהיה שם.

ראשית, ברגע שהכניסו אותי לחדר נלקחו ממני המשקפיים ונותרתי ממש חסרת ראיה. הורידו לי את החלוק האחורי כך שגבי היה חשוף.

אמרו לי לעלות על מיטת הניתוחים כשכולי רועדת ולא רואה. ביקשתי שרפרף או משהו כי אני נמוכה ולא הגעתי. אחד הרופאים הרים אותי (!) אל השולחן תוך התעלמות מהבקשה שלי.

לאחר הזריקות הורידו לי את החלק העליון של החלוק כדי להדביק עלי את המדבקות הניטור והשכיבו אותי.

רופא צעיר מתמחה שטף וחיטא אותי באיזור הניתוח.
ומרגע זה לא דיברו אלי.
דיברו מעלי.

ואמרו דברים שאני חייבת לדעת אם בכל ניתוח קיסרי אומרים אותם.

דברים שאתן בחיים לא רוצות לשמוע כשאתם על שולחן הניתוחים.

מהרגע שבעלי יצא עם התינוקת מהחדר התחילה שיחה כל כך לא נעימה כאשר אני ערה וקשובה לה וקולטת את כל המתרחש אך מנועה מלהגיב בגלל סמי ההרגעה ומשככי הכאבים.

כמה ציטוטים:
"בוא תסדר לה את המעי יפה יפה"
"שים לה את החצוצרות ככה במקום"
"אני רואה דימום ברחם ולא מוצא מאיפה. אתה מוצא?"
"אני עדיין לא מוצא מאיפה הרחם מדמם"
"מה הבעיה? תוציא את הרחם החוצה, תהפוך אותו אינסייד אאוט ותנקה הכל" (!)
"אל תשכח את הספוגית בפנים"
"נעלמה לי ספוגית תעזור לי לחפש"
"יואווו כמה קיסרי יש לנו היום. מה נסגר? יאללה בוא נתקתק"
"אתה יודע איך אני יודע שעוד לא שובצת עם ד"ר ***? כי אתה לא סוגר טוב." (על התפרים החיצוניים!)
ועוד כמה פניני חוכמה.
הרגשתי כמו גוש בשר.
שלא נדבר על זה שהרופא המתמחה בבדיקה לאחר הניתוח ולאחר שחזרה התחושה תלש את התחבושת ללא הודעה מוקדמת.
יש לציין כי מדובר בבית חולים שמתיימר להציע ליולדות שלו "קיסרי ידידותי".
חרטא.

אני לא בטוחה אם יש מה לעשות מהבחינה המשפטית במקרה הזה, ועדיין הפנו אותי אליכם בשביל לקבל חוות דעת מקצועית של עורך דין מטעמכם.

תודה

שלום רב,

אני מצטער לשמוע על החוויה הלא נעימה ולא מוצלחת של הלידה. קראתי בעיון את הפניה, אני סבור כי הדברים חמורים ולא ראויים אולם לצערי איני משוכנע שהם יתאימו לתביעת רשלנות רפואית. תביעות רשלנות רפואית עוסקות בדרך כלל בחריגה מסטנדרט רפואי סביר מבחינה טיפול רפואי ופחות בהתנהלות לא ראויה מבחינת יחס טיפולי או אנושי. מעבר לכך כאשר אין נזק קבוע עולה שאלה כלכלית של כדאיות התביעה.

את יכולה עם זאת לשקול תלונה להנהלת בית החולים ואולי אף למשרד הבריאות אם תרגישי שהתלונה שלך לא מטופלת ברצינות.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

חשבתי הרבה איך להעביר את סיפור הלידה שלי אז ככה:
הריון רבעי בת אחרי שלושה נינג'ות!
ההתרגשות בעיצומה.הריון לא קל דופק מהיר, חולשה ,הקאות כרוניות, אמרו לי כולם,בת מגיעה אם דרמה זרמתי יאלה יעבור...
התאשפזתי בזמן ההריון מליון פעם! כל פעם סיבה אחרת ..חלמתי לידה טבעית כמו האחרון שלי. מהירה...
שבוע ועוד שבוע נהיה קשה וקשה יות ישנה כל הזמן .חסרת כוחות.בצקות.חולשות.
שבוע 35 להריון מרגישה שצריכה ללדת הרגשה בלב! אבל זה מוקדם מידי,חשבתי שאני מדמיינת.באותו השבוע יום שישי כאבי ראש(כבר הייתי רגילה היה לי כל ההריון)
אומרת לבעלי שאני הולכת לנוח לא מרגישה טוב.
מגיעה למיטה שמה לב שהדופק עולה לי וחצי גוף שלי מרגישה עיקצוצים.
נזכרת באירוע מוחי שאבי עבר איתי בתור נערה וגם לו כך היה.. קוראת לבעלי לחדר ..בעלי נכנס עם השניצל של יום שישי ..אומרת לו כואב לי הראש ומאבדת הכרה.
ישר מתקשר לאמבולנס. מגיעים מלא צוות
מתחילה לפרכס לחץ דם 180! ישירות לבלינסון (המדהימים) אגב הוא נחנק מהשניצל.

ישירות חדר לידה ניתוח קיסרי חירום שהתינוקת שחיכיתי לה כלכך לא תינזק חלילה. אני ובעלי לא תיארנו לעצמנו לרגע שאני הולכת ללדת וכ'ו סתומים קיצר.

ניתוח קיסרי יצאה הבונבונה שלי. שמה רות.

במשקל 2350 גרם!

קצת מצוקה עוברית או איך שהרופאים אמרו: מצוקה נשימתית והועברה לשניידר להשגחה אבל בריאה ושלמה. אני בהתאוששות כאבי תופת. הרגשתי ששורפים לי את הבטן!
שמים לי מורפיום מקל מעט אבל עדיין סיוט! בחיים לא נותחתי.

כעבור חצי שעה סיטי בראש. גוררים אותי במיטה אחרי ניתוח קיסרי לאויבים שלי לא מאחלת כאב כזה מעבירים אותי למיטה של ה CT
דמעות מרוב כאב..ניגמרת הבדיקה. חזרתי למחלקה התחלנו לשמוח בבת שלנו המתוקה שנולדה יום שישי בערב.

מוצ'ש חמי וחמותי באו לבקר. התרגשות!
דקה קודם הגיע סגן מנהל מחלקה נויורכירוגיה ד'ר בן דוד לבשר לנו שמצאו ממצא בסיטי
ציסטה במוח 9 סמ עומק! ובגודל 2 ס'מ שזה ענק! ולוחץ לי על הזיכרון לטווך קצר ועוד. לכן אני סינילית.

ואומר לי ניתוח בימים הקרובים!

מה ניתוח? אני אחרי ניתוח! הוא אומר לי יכולת ללכת. ניצלת בנס!

אנשים לא יודעים שיש לה ציסטה במוח וביום בהיר פשוט מתמוטטים והולכים.

ואני ההרומנים של ההריון פרצו החוצה את כל הפירכוסים כאבים חולשה וכ'ו.
נושמת עמוק. בוכה. מנסה לעכל וכבר בהכנות לניתוח.
Mri ועוד מלא.

אחותי באה מחו"ל שלא אמות לה בטעות ולא תראה אותי לפני.

כולם מתייצבים. מתפללים. מעודדים.
ואני מרגע ההודעה המצב שלי מחמיר! מפרכסת כל היום! בין חיים למוות ממש ככה!
מגיע יום הניתוח. שלישי שבוע וחצי אחרי הלידת חירום.
קמה עם חיוך.

מאמינה שאצא בריאה ושלמה!

הסתלבטו עליי בחדר ניתוח שאני מחייכת.
ניתוח של שלוש שעות. ניכנסתי ב6 בבוקר יצאתי ב-8 בערב לטיפול נימרץ במחלקת ניורוכירוגיה.

יצאתי חיה.
התחיל השיקום.

זה הנס האישי שלי שרציתי לשתף.

אז רות הבת המתוקה שלי שהצילה את חיי בת כמעט 3 חודשים היום ואני נולדתי מחדש בניתוח הזה!

וגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש!

אני כאן לספר את זה!

המון בריאות וילדים בריאים והריונות קלים.

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה האישית. מאחל לך בריאות שלמה, נחת והחלמה קלה ומהירה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לפני 3 שבועות עברתי עקירת שן בינה בבית חולים עקירה שהסתבכה ברמות אחרות.

הרופא בזמן העקירה פגע לי בעצב ו3 שבועות הייתי בבית חולים. עם כמעט חוסר יכולת לדבר (דיברתי כאילו עברתי אירוע מוחי) הייתי מלאה שטפי דם. נפיחות מטורפת. ויש לי פנים מהממות... כך שכבר יש גם נזק נפשי. וסיוטים שהנפיחות תחזור ושהמצב לא יעבור. ועד היום אני עם כאבים. עד לפני 3 ימים עוד הייתי בבית חולים.

ולא מספיק סבלתי, רק לפני 3 ימים גילו שהרופא השאיר לי עצם זר בתוך הפה.

אני הייתי הבן אדם הכי בריא שיש. ומאז חיי השתנו. אני צריכה לקחת כל יום 20 כדורים כדי לא לחוש בכאב. ואני במעקב כל שבוע בבית חולים.

הסיכוים 50-50 שהמצב יחזור לקדמותו.
כעת חיצונית אני נראית טוב. ללא נפיחות ושטפי דם. אבל עם פגיעה חמורה בעצב בפה, חוסר תחושה. ועם כאבי תופת בכל שניה ושניה!

הכאבים מתישים אותי ואני נלחמת לשמוח ולראות את הטוב בכל דבר.

אשמח לשמוע דעה של עורך דין מטעמכם על המקרה שלי.

אם אין שיפור תוך חודש אצטרך לעשות ניתוח בפה שיש בו גם סיכוי וסיכון.

אשמח להכוונה מבחינת רשלנות רפואית כי הם מחתימים לפני שיכולה להיות פגיעה בעצב וכדומה.

תודה מראש והלוואי שאבריא,
מיכל

מיכל שלום,

ראשית מאחל לך בריאות שלמה והתאוששות מהירה.

משרדנו טיפל ומטפל בתביעות בגין נזק עצבי בעת עקירה או טיפול כירורגי. העובדה כי בטופס ההסכמה לעקירה מצוינת האפשרות של נזק לעצב אין בה כדי למנוע תביעה.
כדי להעריך אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי טרם הטיפול, מהטיפול עצמו ולאחר הטיפול כולל הדמיות וצילומים.
לאחר קבלת התיעוד יש לפנות למומחה פה ולסת אשר יבחן את התיעוד הרפואי וכן יבדוק אותך ויעריך אם הייתה התרשלות בטיפול ומה הנזק שנגרם. בדיקה זו תצטרך להתקיים לאחר שיהיה ברור האם יש התאוששות של העצב מהנזק ומה שיעור הנזק שנותר.
את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת יעוץ פרטני, מומלץ כי כבר עתה ילווה אותך עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית למרות שהיקף הנזק כפי שהבנתי מפנייתך עדיין אינו ברור.

בברכת בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

מיכל, כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית צריך להראות שהרופא פעל בצורה רשלנית וגרם לנזק. תוצאה לא טובה היא לא תמיד עדות לרשלנות של הרופא.
לפי התיאור שלך עוד מוקדם כדי לקבוע גם את הנזק (הרבה פעמים פגיעה בעצב היא דבר זמני. לנזק נפשי בוודאי שעוד מוקדם מדי להתייחס. אולי עגמת נפש שזה דבר אחר לגמרי).
1. תתעדי הכול כולל הכול. מה נאמר לך לפני הטיפול, מה נאמר אחרי. מה הנזקים שלך. מה ההוצאות שלך.

בעוד שלושה-ארבעה חודשים צרי קשר עם עו״ד שעוסק ברשלנות רפואית. הוא יפנה למומחה בתחום וכך תדעו אם יש מקום להגיש תביעה.

שלום לכם

הרופאים של קופת חולים כללית ובית החולים סורוקה איחרו לאבחן בגוף של אשתי סרטן השד. היא הגיעה עם תלונות בשנת 2018. עשו בדיקות רבות ולא מצאו כלום. בחודש אוגוסט 2019, כמעט שנה אחרי שהגיעה עם תלונות לרופא קופת חולים בפעם הראשונה, אבחנו את המחלה והיא מיועדת לניתוח בימים הקרובים. הפנו אותנו להתייעץ אתכם ואני רוצה לבדוק כמה כסף אפשר לקבל על תביעת רשלנות רפואית במקרה כזה? דבר שני אני מבקש להבין איפה המשרדים שלכם בבאר שבע (אנחנו גרים בנתיבות).

שלום רב,

כדי להעריך את היקף הפיצוי בתביעת רשלנות רפואית בשל איחור באבחון סרטן השד יש צורך בפרטים נוספים כמו גיל הנפגעת, עיסוקה לפני וכן הערכה של מומחה רפואי את היקף הנזק שנגרם בשל ההתרשלות (פגיעה בסיכויי החלמה, פגיעה בשל ניתוח נרחב יותר, נזק נפשי וכו').
אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני לשם הערכה מפורטת יותר.

משרדנו בבאר שבע ממוקם בשדרות שז"ר 31.
פגישת יעוץ כאמור אינה כרוכה בתשלום.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה של מאור חיים' 11.7.19 41+1 לידה ראשונה, רובה בבית וסופה בסנט ג'וזף

יצא קצת ארוך אבל בגלל שקראתי כל כך הרבה סיפורים על מקרים של רשלנות רפואית בליד הוטעויות של רופאים בחדרי לידה, החלטתי לשתף ולא חסכתי בפרטים.

ההריון עבר יחסית בנוחות ובקלות. קצת בחילות בשליש הראשון אבל חוץ מזה התוצאות של הבדיקות היו תקינות והרגשתי טוב רוב הזמן. עשיתי יוגה כמעט כל שבוע והשתדלתי להמשיך ללכת ולהזיז את הגוף. היה לי חשוב מצד אחד להמשיך בשגרת חיי האינטנסיבית (לימודים חמישה ימים בשבוע ועבודה בערבים) וגם לתת מקום להריון ולהכנה ללידה, אין לי מושג איך אבל איכשהו אני מרגישה שהצלחתי. בשבוע 20 ומשהו התחלתי קורס הכנה ללידה בשיטת היפנוברתינג עם הקלטות של הרפיות שהקשבתי אליהם וסרטונים שיכולותי לצפות בהם בזמני בבית, ועוד קורס פרונטלי בשיטת למאז שהיה מיועד לשני בני הזוג פעם בשבוע לשלוש שעות במשך חמישה שבועות. חוץ מזה קראתי מלא סיפורי לידה בקבוצה בפייסבוק (אולי יותר מידי), שתיתי שייק ירוק כמעט כל יום החל מחודש חמישי בערך, שתיתי תה פטל וסרפד כל יום בערך מחודש שישי, ונפגשתי כמה פעמים במהלך ההריון ולקראת הלידה עם מרווה בת דודתי המדהימה שהסכימה ללוות אותי בהריון ובלידה כדולה למרות שהיא בעצמה מיילדת בלידות בית ולא לוקחת כרגע לידות. הקיץ הגיע ואני הרגשתי יותר ויותר כבדות ואי נוחות, והלימודים שלי שבדרך כלל מאוד מעניינים אותי התחילו לעניין אותי פחות. עשיתי טבלת ייאוש לסיום התוכנית וחשבתי כל הזמן רק על הלידה ומה שיגיע אחריה.

בשבוע 35 ארגנתי לעצמי מעגל נשים לקראת הלידה, כינסתי חברות קרובות ומשפחה חלקן אמהות וחלקן לא. היה ממש משמעותי ועזר לי להתכונן ולקבל אנרגיות וכוחות. בשבוע 36 הרגשתי כאבים בגב, דקירות כאלו שבאו והלכו בערב ואז שוב בבוקר. היו כמה שעות בהם חשבתי שהלידה מגיעה וזה היה קצת מלחיץ כי עוד מוקדם אבל זה עבר כלא היה. מאז זה המשיך לבוא פעם בכמה ימים והכניס אותי לתודעה שהלידה קרובה כך שכל פעם הלכתי לישון בטוחה שאקום בלילה מצירים וקמתי בבוקר מאוכזבת שכלום לא קורה. בשבוע 38 הרופא שלי הפנה אותי לאולטרסאונד כי היה נראה שהתינוק ממש קטן, ובאמת הערכת המשקל הייתה נמוכה מהממוצע והציעו לי זירוז אבל לא היה נשמע שבאמת יש סיבה טובה לחשוש אז סירבתי. סתם לחץ מיותר. שבוע לפני תאריך הלידה המשוער שלי נועם ניגש למבחני הלשכה, ובאותו יום גם למרווה היה כנס חשוב כך שאם הייתי יולדת היא לא הייתה יכולה להגיע במשך כמה שעות. היה לחץ סביב היום הזה, ויום לפני כן שוב היו לי כאבים שבאו והלכו, אבל למחרת היום עבר בשלום וכרגיל. שבוע 39 הגיע וחלף, עברתי את תאריך הלידה המשוער, הגעתי לארועים שהייתי בטוחה שכבר לא אהיה בהם כי חשבתי שבטוח אלד לפני. יצאתי לחופש (תחילת יולי), הכל היה מוכן ומבחינתי הייתי מוכנה ללדת כל רגע. פחדתי ממעקב הריון עודף, פחדתי שיציעו לי זירוזים. בפעם הראשונה שהלכתי המוניטור זרם, הכל היה תקין והביקור היה נעים אז הייתי מוכנה לבוא שוב שלושה ימים אחרי. אבל בביקור הבא המוניטור לא עבד כי התינוק החמוד שלי לא הפסיק לזוז. החזיקו אותי שם כמעט שלוש שעות! השתגעתי, היה לי כל כך לא נוח ומעצבן. התינוק זז הכל בסדר למה אני צריכה לסבול? אחרי זה התפללתי שלא אצטרך לחזור וברוך השם כמה ימים אחר כך כשהייתי אמורה לחזור לביקורת מאור כבר היה איתי בעולם. חוץ מהמוניטור גם עשו לי בדיקה פנימית והייתה לי פתיחה 1 וחמישים אחוז מחיקה כך שכנראה שהכאבים בשבועות האחרונים בכל זאת התחילו להזיז את העניינים.

בשבוע 40 כבר התחלתי להתייאש, עשיתי כל מיני דברים כדי לקדם את הלידה- אכלתי חריף, יצאתי להליכות, הייתי בטיפול עיסוי ודמיון מודרך אצל מרווה, שמעתי את ההרפיות של ההיפנו. היה נמאס לי לחכות ולהתאכזב אז החלטתי שתאריך הלידה המשוער שלי הוא בסוף שבוע 42 וכך הודעתי לכולם כדי שיפסיקו לשאול אותי אם כבר ילדתי. תחילת שבוע 41, בבוקר הלכתי לשחות ובערב הלכתי לחתונה של חברה טובה שהייתי בטוחה שלא אגיע אליה. לא נשארתי עד מאוחר אבל לפני שיצאתי רקדתי ונתתי את כל כולי כדי לעזור קצת בזירוז הלידה. בדרך הביתה כבר התחלתי להרגיש צירים.

בהתחלה לא התרגשתי, כי כאמור כבר לילות רבים התחילו כך וכלום לא קרה. אמרתי לנועם שילך לישון למקרה שזה כן מתפתח ואצטרך אותו ערני. עשיתי לעצמי אמבטיה וכתבתי למרווה הודעה שאולי משהו מתחיל אבל אני לא בטוחה ואעדכן. אחרי האמבטיה ניסיתי להיכנס לישון אבל תוך 10 דקות הבנתי שאני לא הולכת להרדם בקרוב. יצאתי והתקשרתי למרווה, 00:30. היא עונה לי ופתאום אני מתחילה לבכות... עד אז הייתי דיי מוחזקת וכביכול נינוחה. על מה אני בוכה היא שואלת אותי. אני מפחדת... זאת רק ההתחלה וזה כבר כל כך כואב, איך אני אעמוד בזה. ועכשיו מתחיל הערב, רקדתי וקפצתי אולי התשתי את עצמי ולא יהיו לי כוחות לעבור את הלילה? דמיינתי שהלידה שלי תתחיל אחרי לפחות כמה שעות של שינה... היא הרגיעה אותי והסבירה שזה השוק של ההתחלה, ובאמת הכאב ימשיך ויתגבר אבל הגוף יתרגל ואני אכנס לקצב וזה לא יהיה מפחיד כמו שאני מרגישה עכשיו. הזכירה לי כמה התכוננתי וכמה כלים יש לי, וכמה חיכיתי וציפיתי שהלידה כבר תבוא ואוכל לפגוש את התינוק. אני מנתקת ומתחילה להיכנס עם עצמי לסוג של הרפיה. עברתי ככה כמה צירים בסלון כשבין לבין הצלתי לנוח. בערך חצי שעה אחר כך רציתי לשתות וראיתי שקשוח לי לקום להביא לעצמי מים אז הערתי את נועם והוא נכנס מיד לפעולה.

את השעות הבאות העברתי בבית כשהצירים נהיו יותר ויותר אינסטסיביים. הרגשתי שאני יודעת מה לעשות, היו לי כמה תחנות של תנוחות שונות שמצאתי בבית שעזרו לי להעביר את הצירים- במיטה או בספה שם הצירים הכי כאבו אבל הצלחתי לנוח בין לבין, לפעמים אפילו להרדם. בעמידת שש כשאני שעונה על כדור פיסיו והגב שלי משוחרר, בעמידת שש במקלחת כשהמים על הגב שלי, על האסלה כי הרבה מהזמן הרגשתי צורך להתרוקן (בכל זאת חזרתי בדיוק מחתונה)... ברוב הצירים לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי את האויר בקולות נמוכים וזה מאוד עזר. נועם הביא לי כל פעם את מה שהייתי צריכה- מגבת, מזרון, כדור, מים, פופייסים שמאוד עזרו לי במנוחה- גם קר וגם מתוק. הוא ניסה לשים קצת מוזיקה ומיד סימנתי לו לכבות, זה לא היה לי נעים. הוא שם את אחת ההרפיות של ההיפנו שמיועדות לשעת הלידה, לא בדיוק הקשבתי אבל זה היה ברקע. היו גם כמה פעמים שהוא הזכיר לי להרפות וזה ממש עזר. בעיקר הייתי בעולם שלי, נכנסתי למימד אחר של המציאות. מתישהו יצא לי הפקק הרירי, ראיתי דם דביקי כזה שיצא ויצא, בהתחלה קצת נלחצתי וביקשתי מנועם לשאול את מרווה ואז הבנתי שזה בסדר, חלק מתהליך הלידה. מתישהו הצירים נהיו אינטנסיביים יותר, היו כמה צירים שבקושי הייתה לי מנוחה בניהם. המזל שלי היה שלא היינו בלחץ לנסוע לבית חולים כי סמכתי על מרווה שתדע להגיד לי מתי כדאי ללכת ותוכל לבדוק לי פתיחה בבית אם ארצה, כדי שלא אגיע מוקדם מידי ולא אצטרך להעביר צירים מחוץ לחדר לידה. מרווה הגיעה לפנות בוקר, בערך ב5:30, והייתה המלאך המושיע שלי. המגע שלה היה כל כך נעים ועוזר, והיא השרתה עלינו אנרגייה של רוגע וביטחון. מתישהו הרגשתי איזה שינוי בצירים, התחיל לכאוב לי יותר בטוסיק והרגשתי צורך להוציא קולות אחרים. בערך ב7 בבוקר ביקשתי ממרווה שנבדוק מה הפתיחה. היא אמרה שאין בעיה, אבל שאכין את עצמי רגשית שיש עוד זמן, למרות שבדיעבד סיפרה שהיה ברור שאני בשלב מתקדם אבל ככה מבחינה פסיכולוגית קיבלתי יותר בוסט של חיזוק כשגיליתי את זה. היא בודקת ואומרת פתיחה 6! וואו כמה התרגשתי באותו רגע. השעות האחרונות באמת קידמו את הלידה, יאללה בואו נתחיל להתקדם ליציאה. בדיעבד מסתבר שכבר הייתי בפתיחה 8 אבל מרווה לא רצתה שנילחץ לפני הנסיעה וידעה שיש עוד זמן. ירדתי את המדרגות של הבניין ובכניסה יש מראה, זה היה רגע מוזר שפתאום ראיתי את עצמי מבחוץ ויצאתי מהבועה שלי... אבל באוטו כבר חזרתי חזרה למרחב הלידה, נסיעה של בערך 20 דקות, צירים כואבים בטירוף והיה קשה מאוד לשבת. במהלך הנסיעה הרגשתי את התינוק יורד בתעלת הלידה אבל רק אחר כך ידעתי לפרש כך את מה שהרגשתי. בזמן אמת לא הבנתי מה קורה. הגענו לסנט ג'וסף, נועם הלך לחנות ומרווה איתי, הציעו לי כיסא גלגלים אבל לא יכולתי לשבת!! מזל שהייתי שם כבר כמה פעמים לבדיקות אז ידעתי לאן אני הולכת. עליתי את המדרגות, חסכו ממני את ההרשמה באותו רגע והכניסו אותי מיד לרופא לבדיקה- הייתי שם חצי שנייה עד שהבינו שאני בפתיחה מלאה- ישר לחדר לידה! וואו לא האמנתי. העברתי את כל הלידה בבית והגעתי רק לשלב האחרון. קיבלתי משב חדש של עוד כוחות, וגם הבנתי שלמרות שכבר חשבתי שאולי אבקש אפידורל כשאגיע, גם ככה אין לי זמן לזה. בחדר לידה המיילדת המקסימה ניסתה איתי כמה תנוחות עמידה, עמידה על שש, אבל כנראה שהגוף שלי כבר היה מותש ולא הצלחתי להיות בתנוחות האלו. נשכבתי על הגב וכיוונו את המיטה כך שיכולנו להעזר גם בכח המשיכה. בהתחלה המשכתי לנשום כל פעם שהגיע ציר, אבל האחרי כמה צירים המיילדת אמרה לי דווקא לא לנשום אלא לעצור את הנשימה וללחוץ כמו כשעושים קקי. אז התחלתי ללחוץ בצירים אבל כל כך כאב לי והייתי כל כך עייפה. עברה שעה והתחילו האטות דופק, וכבר רואים את הראש! נכנסה רופאה ושני מתמחים והיו כמה רגעים של לחץ. המיילדת אמרה שאם התינוק לא יוצא בקרוב היא תצטרך לעשות חתך חיץ. אני לא יודעת מאיפה גייסתי את הכוחות אבל סירבתי בתוקף! כל עוד ראיתי שמרווה לידי ולא לחוצה הייתי רגועה בעצמי. גם נועם היה לידי ומתישהו בין הלחיצות אפילו הצליח להצחיק אותי, אנחנו לא זוכרים מה הוא אמר. בכל זאת, התחלתי להתייאש ולהרגיש שאני פשוט לא מסוגלת. אני נותנת את כל כולי ועדיין אומרים לי שזה לא מספיק... מרווה הציעה שאגע בראש ובהתחלה לא רציתי אבל היא אמרה שהיא חושבת שזה יעזור לי ללחוץ נכון אז עשיתי את זה, תחושה ממש ממש מוזרה אבל כנראה שזה עזר. עוד עצה נהדרת של מרווה- היא אמרה בואו נתפלל. התפללתי לקב"ה שיהיו לי כוחות ללחוץ ולפגוש כבר את התינוק. 9:30 בבוקר, שעה וחצי אחרי שהגעתי לבית חולים. עוד לחיצה ועוד לחיצה, כל הגוף שלי התגייס, הראש יצא! ומיד אחריו כל הגוף, ממש הרגשתי אותו מחליק החוצה. שמו אותו עלי ופרצתי מיד בבכי של התרגשות, הקלה, שוק, אושר. חיכינו כמה רגעים בהם התינוק קצת השתעל ואז התחיל לבכות ואז עזרו לי לחבר אותו להנקה. נתנו לי פיטוצין כדי לעזור לשליה לצאת והיא יצאה בקלות בקושי הרגשתי. אחר כך היו איזה 40 דקות של תפרים (דרגה 2) שדיי כאבו והופתעתי שזה לוקח כל כך הרבה זמן, אבל התינוק היה עלי אז התפקסתי עליו. אחרי התפרים נשארנו בחדר לידה עוד שעתיים לעכל את הדבר המדהים הזה שקרה, את כל הלילה שעבר, את המפגש עם מאור המתוק שהגיע לעולם. החוויה במחלקת יולדות בסנט ג'וזף הייתה נהדרת הרגשנו מאוד עטופים.

אני מרגישה מלאה בהודיה על כך שחווית הלידה הראשונה שלי הייתה כל כך מעצימה ומדהימה. אני גאה בעצמי על כל ההכנה שעשיתי ועל הכוחות האינסופיים שגיליתי בעצמי. מודה לנועם בן זוגי שהיה עוגן ואפשר לי לשחרר לגמרי כי ידעתי שהוא דואג להכל. וכמובן למרווה הדולה בת דודה שהייתה איתי לאורך כל התהליך והמשיכה ללוות אותי גם אחרי הלידה עם כל האתגרים של השבועות הראשונים.

בת שבע היקרה שלום,

תודה ששיתפת בחווית הלידה שלך - אין לי ספק שהקוראות תמצאנה עניין במקרה ותשאבנה ממנו עידוד.

מאחל לך בריאות ונחת רבה,
עורך דין עופר סולר

אמא שלי נפטרה בלידה של אחותי עקב רשלנות רפואית בבית חולים בלינסון כשהייתי רק בת 12
אמא שלי סבלה מיתר לחץ דם וסכרת ובעיות בריאות שונות בחדר לידה עשו לה נרקוזה במהלך ניתוח קיסרי ילדה בת.

לאחר יממה נפטרה כתוצאה מטרמבוזה במוח
שטף דם שהייה ניתן למנוע אותו עקב המצב הרפואי מסכן חיים.

אני יודעת בוודאות שלא עושים הרדמה כללית למי שסובל ממחלות כמו רעלת הריון לחץ דם גבוה וסכרת.

השאלה
האם אחרי 37 שנים אפשרי לתבוע את ביה"ח
על הסבל שנגרם לכל האחים שלי שהיו קטנים לגדול בלי אמא.

יש מקום לתביעה על רשלנות רפואית? אפשר לקבל פיצויים במצב כזה?
עד עכשיו ישנתי בעמידה לא הגיע הזמן לדעת אם יש מקום לתביעה

אודה לתשובה של אחד מעורכי הדין שלכם.

תודה ובברכת יום טוב.

שלום רב,

בתביעת רשלנות רפואית בגין מקרה של מוות בלידה התביעה אמורה להיות מוגשת לבית המשפט בתוך 7 שנים מיום המקרה. אני חושש לכן שהסיכויים להתגבר על נושא ההתיישנות במקרה זה אינם גבוהים ממעט הפרטים שמסרת אולם כדי לתת תשובה חד משמעית צריך לקבל עוד פרטים. מציע לפיכך כי תקיימי שיחת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין, איני בטוחה אם אכן יש עילה משפטית להגיש תביעה, אבל המליצו לי בפייסבוק להתייעץ אתכם בנושא. הילד שלי, כשהיה בגיל צעיר מאד, הרופאים אמור שהוא רגיש ללקטוז. אחרי שעבר כמה בדיקות בבית החולים תל השומר ובבית החולים שניידר, אמרו לנו שהאלרגיה חלפה. עברו בערך 3 שנים ועכשיו האלרגיה חזרה והתפרצה מאד חזק, ממש ברמה של סכנת מוות. רציתי לדעת האם יש עילה לתבוע את הרופאים שאמרו שזה עבור וסיכנו את החיים של הילד שלי? האם יש לכם ניסיון בתביעות מסוג זה?

שלום רב,

כדי להעריך אם יש עילה לתביעה בגין האבחנה השגויה בנושא האלרגיה ללקטוז יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי. אין לי לצערי דרך להעריך אם האבחנה השגויה כי הרגישות חלפה היא תולדה של התרשלות.

מעבר לכך ככל שלא נגרם נזק בפועל יש לשקול אם כלכלית תביעה כזו תהיה כדאית שכן היא כרוכה בעלויות של חוות דעת רפואיות ופיצוי בגין סיכון אשר לא התממש אינו גבוה כלל.

מציע לפיכך כי תערכו יעוץ מסודר בפדישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה והיקפה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

סיפור לידה.
מיד אחרי הלידה רציתי לשתף רק בפורומים אינטימים יותר

אבל עכשיו כשים יהיה השבוע בן 3 חודשים
אני רוצה לפתוח ולשתף. גם כי יש כאן ה מ ו ן נשים שאני אוהבת מאוד ובמהלך ההריון הזה קיבלתי המון מקריאה וכתיבה כאן.
אבל בעיקר כי מסיפור הלידה הזה יש בעיניי מסקנה מאוד מאוד חשובה (ואכתוב אותה בסוף ;) )
מעתיקה מקבוצות קטנות בהן מכירות אותי לכן רק אציין להקל עליכן -ראמי הוא בן זוגי, סמדי היא "חברה" (יותר אחות בנפש אבל בסדר) וחימנה היא גיסתי אשתו של אחי.

מתחילה:

מתיישבת סופסוף לכתוב את סיפור הלידה של ים כי כבר מתחילים לברוח לי הפרטים מהראש

זה מדהים עד כמה כל סיפור לידה מתחיל בכנות במשפט "הכל מתחיל בכלל בלידה של X (הילד הקודם)"
וכן, גם סיפור הלידה הזה מתחיל בלידה של אילי.
לידה נוראית וטראומתית
גם מבחינה פיזית, שאחריה סחבתי במשך חודשים דלקת במעיים שהשאירה צלקות עד היום
וגם מבחינה רגשית, דקות ארוכות מבלי לדעת אם יש דופק או אין
לחיצות ללא צירים, טריליון אנשי צוות בתוך חדר הלידה
ונגמר בכך שאחרי שאילי היה כבר בחוץ - כל מי שהיה בחדר פשוט רצו משם והשאירו אותי אולי 2 דקות שנראו כמו נצח - ברגליים פשוקות ורועדות.

הרגשתי שמשך כל ההריון הזה אני מחכה לסימן קטן כדי ללכת לכיוון של קיסרי
מצאתי את עצמי מאוכזבת בכל פעם שראו בא"ס שהעובר עם הראש למטה ממוקם היטב
התבאסתי כשהערכות משקל היו תקינות וממוצעות לגמרי
כשלא קרה שום דבר שיכולתי לומר בעקבותיו "טוב נו אז שיהיה קיסרי ודי. לפחות ניסינו"

17.5 שישי בבוקר אני מתעוררת עם הפרשה דמית קלילה. לא מתרגשת. היו לי המון כאלו במהלך ההריון וגם בהריונות הקודמים.
אחר הצהריים הדימום גובר קצת ועדיין.... אני אדישה לגמרי ולא מתייחסת.
בלילה לפני השינה אני כבר תוהה כשהדימום גובר אם אני לא שאננה מדי... אומרת לראמי שאני חושבת שאסע למיון בבוקר
והולכת לישון....
סביב 2 בלילה אני מתעוררת כאובה
הולכת לשירותים ומגלה לחרדתי שהדימום כבר ממש רציני. הוא לא מחכה לבוקר. קוראת באימה לראמי שמאשר שחובה לעשות משהו מיד.
אני מציעה שישאר עם הילדים בבית, הרי הם ישנים
ואני אצלצל לאבא שלי שיבוא לקחת אותי למיון.
מתקשרת לאבא והוא אומר שיתארגן ויבוא
אחרי רגע הוא מצלצל ושואל אם אני רוצה שגם אמא תבוא.
לא נעים לי לשניה, בכ"ז היא שומרת שבת
אבל אני יודעת שהיא מאוד רצתה להיות בלידה הזו
ופייר? אני ממש ממש אשמח לאמא עכשיו.
אומרת כן ומתארגנת במהירות.

מגיעים למיון יולדות בצפת ואני מתחברת למוניטור לא מושלם ואחריו עוד אחד לא מושלם עם האטות בדופק והתאוששות מהירה.
בינתיים הדימום נחלש וגובר לסירוגין
כולל כמה קרישי דם מלחיצים במיוחד
החשש הוא תחילתה של היפרדות שיליה
שזה לא מפתיע ביחס לזה שביום חמישי נפלתי במדרגות ולא עידכנתי אף אחד כי הרגשתי מעולה ולא רציתי להישאר בבית חולים להשגחה....

פתיחה 2.5 ממש ללא צירים
הרופאים ממליצים לזרז - ורק עם פיטוצין.
אני מפחדת מפיטוצין פחד מוות.
ממש כל החוויות ששמעתי מחברות בשנים האחרונות שכללו פיטוצין - היו לידות סיוטיות שכמעט כולן גם נגמרו בקיסרי חירום.
ברור לי בהיגיון שיש גם לידות מופלאות שהתחילו עם פיטוצין
אמא שלי ילדה את כולנו עם פיטוצין
אבל בתחושה שלי הרגשתי שאני לא מסוגלת להכניס את עצמי לתהליך. אני לחוצה מדי. מפוחדת ממש. מבועתת.
מה גם שההחלטה לתת פיטוצין כזירוז בגלל האטות בדופק נשמעת לי ממש תמוהה כי שמעתי שבבתי חולים אחרים כשיש האטות מסרבים בתוקף לתת פיטוצין, מה שמגביר את הלחץ וגם גורם לי להרגיש לא בידיים הכי בטוחות שיש.

אני מכריזה את מה שבאיזשהו מקום חיכיתי כל ההריון להכריז -
שאם זה זירוז עם פיטוצין אני מעדיפה ניתוח קיסרי.
מסבירה את עצמי לרופאה הקצת המומה
(מגיעה אישה אחרי 3 לידות טבעיות ללא אפידורל ופתאום מבקשת קיסרי?)
ועוד מוסיפה שיתרון של קיסרי מבחינתי הוא שאני יכולה לקשור את החצוצרה על הדרך ולדאוג שלא יהיו לנו עוד "אופסים" חמודים.
מיד הרופאה העלתה אפשרות שיום אחד ראמי ואני נתגרש ואני אכיר בחור נחמד ואתאהב וארצה להביא איתו ילד.
אמרה שאני צעירה מאוד אבל שאם אתעקש כנראה שיקשרו לי כי זה באמת על הדרך
ושבכל מקרה אני צריכה לחכות לרופא הבכיר שיאשר את הקיסרי ואת הקשירה.

יושבת ומחכה לרופא שאמור להגיע תוך שעה
בינתיים שולחת הודעה לסמדי ושואלת אם היא באופן תיאורטי תוכל להגיע כשאודיע לה -עם צידנית וקרחונים כדי שאסחט חלב שיהיה לאחרי הניתוח.
סמדי כפרה עליה מחכה לקריאה שלי
ובינתיים לי קוראים לרופא.

נתקלתי בחיי בהמון רופאים לא נחמדים
ואני לא יודעת אם זה הגרוע מהם
או שבתוספת הפחדים וההורמונים פשוט לא יכולתי לעמוד במגעילות שלו.
הוא דיבר אליי מכל כך גבוה שהרגשתי כמו גמד גינה
ואמר לי בזו הלשון "לילדות קטנות שברחו מהפעוטון אנחנו לא קושרים חצוצרות במחלקתנו"
עניתי לו שאני לא תינוקת. אני עוד מעט אמא לארבעה, כמעט 7 שנים אמא.
ענה לי "את עוד תינוקת"
באיזשהו שלב רציתי לצרוח עליו שיעזוב אותי כבר מהקשירה
שישלח אותי כבר לקיסרי ושיסע לי מהעיניים
במקום זה שכבתי בעוד מוניטור ובכיתי ובכיתי ובכיתי.
באיזשהו שלב הגיחה עוד רופאה שאמרה שאנחנו חיים במדינה קשה ושאם בעתיד תהיה תאונת דרכים או מלחמה אני אולי ארצה עוד ילד.
אני כבר מזמן לא בעניין של הקשירה. עזבו אותי אני אסתדר לבד אחר כך- רק שלחו אותי לניתוח כבר!!
רציתי לחתום על שחרור ולנסוע לבית חולים אחר אבל הייתי כאובה ומדממת ומאוד הלחיץ אותי פשוט לצאת משם ולהיכנס לנסיעה של בערך שעה בשביל בית חולים אחר שבכלל לא מובטח לי מה יקרה בו ואם זה בכלל ייראה אחרת.

אין צירים ב כ ל ל. פתיחה 2.5 לא מרשימה אף אחד בלידה רביעית. ואחות שאמרה לי "אין ספק שאת לא בלידה בכלל" גורמת לבכי שנרגע קצת
להתחיל שוב.

בינתיים מתקשרת גם לאחי ובודקת אם הם יוכלו לבוא כדי שחימנה (גיסתי הרופאה) תקשיב איתי לרופאים ותחווה גם דיעה מכיוון אחר.
הם בדיוק בפסטיבל ואחי אומר שהוא מופיע שם
אבל שחימנה יכולה לבוא לבד. אני מאשרת וחימנה יוצאת לכיווני.

אחרי המוניטור ההוא בא אליי רופא צעיר וקרא לי בעדינות לבוא לדבר איתו.
הוא דיבר איתי כל כך בגובה העיניים, שמסתבר שזה לא ברור מאליו.
הסביר לי מה החשש שלו לגבי היפרדות שיליה
הבהרתי לו שאני לא הולכת הבייתה
סיפרתי לו על התחושות שלי מבחינת הפיטוצין והוא לא ביטל אותן ולא זלזל בהן בכלל.
פתאום נכנסה בי אנרגיה מדהימה של אמונה בעצמי ובגוף שלי.
אמרתי לו ככה
"תקשיב מה אני מציעה. המוניטורים לא היו מושלמים אבל אמרתם שההתאוששות מהירה. בוא נקבע מוניטור עוד כמה שעות. אני בטוחה שהגוף שלי יכול להביא את עצמו ללידה"

שואל אותי כמה שעות אני צריכה ואני עוד עונה בשיא הביטחון "3 שעות"

סוחט ממני הבטחה שאחרי המוניטור הבא אפתח לחשוב על פיטוצין ולא רק על קיסרי.
מסכימה. מה אכפת לי להבטיח בשלב זה? אני כבר לא שם בכלל.

סמדי בדרך
חימנה בדרך
אמא איתי
והכל יהיה בסדר !

נכנסת למחלקת יולדות ישירות לתינוקיה לוקחת ערכת שאיבה ונכנסת לחדר הנקה
בקושי מספיקה להתיישב וסמדי נכנסת.
יושבות מקשקשות לנו ואני מצד אחד שואבת מצד שני סוחטת. הצירים מתחילים מיד! מיד!

אחרי כמה סשנים של שאיבה סמדי מציעה שנעשה הליכה ואני מסכימה בעיקר כדי שאמא שלי תנוח קצת בחדר.
הולכות והולכות ואני מרגישה ממש את הראש יורד והצירים הולכים ומצטופפים
עד שהגענו חזרה למעלה חימנה הגיעה וירדנו שוב לפגוש אותה בכניסה למיון ועלינו
עד שעלינו חזרה אני כבר מרגישה כל כך כאובה. ברור לי כבר שמשהו לגמרי קורה. אני בלידה לגמרי.
נכנסות שוב לחדר ההנקה ומוצאות שם יולדת יושבת ומנסה לשאוב ללא הצלחה.
שמחתי על ההזדמנות לעזור ושאלתי אם אני יכולה לעזור לה.
תשאלתי אותה קצת
וסחטנו לה חלב ביחד תוך שאני מקפצת מולה על הכדור פיזיו.
כשסיימתי איתה הצירים היו כבר כל כך משמעותיים.

אחות קראה לי להיכנס לחדר למוניטור ואני נשכבתי וזרקתי איזו מילה על זה שממש כואב לי כבר
הציעה שנלך כבר לחדר לידה לעשות את המוניטור שם ואני מסכימה.
מתחילה ללכת אבל כבר די
ההליכה כל כך כואבת לי אני בקושי זזה
היא מציעה כיסא גלגלים ואני בשניה אחת ככה נזרקת שוב ללידה של אילי.

בלידה של אילי הגעתי ללידה הווו כל כך חכמה
ידעתי כל מה שאמור לקדם את הלידה
הרחתי שמן תפוז
לקחתי נר הלילה
קפצתי על הכדור בצירי אימים למרות שרק רציתי לשכב
עשיתי הכל לפי הספר
לא הקשבתי לגוף שלי.
הגוף שלי בלידה צריך לנוח
לשכב(!) כדי להצליח לנשום.

הפתעתי לדעתי את כולן כשעניתי שכן, אני רוצה כיסא גלגלים.

נכנסנו לחדר לידה ואוי! לפי תמונות הסביונים על הקיר
חדר סביון
החדר בו ילדתי את אילי.
מתלבטת לשניה אם לבקש חדר אחר
ומחליטה -
אני אעשה ממש כאן בחדר הזה תיקון!

נשכבת על המיטה
פתיחה 6.5
מתחברת למוניטור ונשארת בשכיבה על הצד
זה מה שהגוף שלי צריך
אני עוצמת את העיניים לסירוגין
מרגישה מתי מגיע ציר ונושמת עמוק
מחזיקה אוויר בבטן
משחררת ומדמיינת את ים שלי יורד לו בתעלת הלידה עם כל ציר
(צחוקים שדמיינתי את זה כמו בפרק הלידה של "החיים" עם התינוק שזוחל בסוף חחח)

בערך חצי שעה עוברת ובאחד הצירים אני נושמת עמוק ומרגישה את המים יורדים. מכריזה וסמדי שואלת אם לקרוא למיילדת. אני עונה בחיוב אני מרגישה את הראש ממש שם.
המיילדת מגיעה
הראש אכן שם ;)
פותחת ערכת לידה ואומרת לי שאני יכולה להתחיל ללחוץ
אני עוד לא רוצה
היא אומרת לי "אני לא רואה אותך לוחצת"
ואני עוד עונה לה "כי אני לא לוחצת"

ממש באותו רגע כן הרגשתי צורך ללחוץ למרות שממש קיוויתי לנשום ולתת לו לצאת לבד כמו בלידה של מונא
אבל לחצתי.
עם הלחיצה הראשונה זוכרת ששלחתי יד מאחורי הראש שלי
והרגשתי יד מחזיקה את היד שלי
עד עכשיו לא יודעת מי זו הייתה
אולי סמדי? אולי חימנה? אולי אמא? אולי זה בכלל היה נדמה לי?
יש קסם בלא לדעת את התשובה. אז לא שאלתי עד היום ;)

3-4 לחיצות ארוכות וטובות. כואב אבל לא מאוד.
צעקה אחת משחררת להפליא -
וים שלי איתנו.

סמדי מצלמת ומצלמת, שולחת הודעה לראמי שבשעה טובה נולד לו בן ואז יורדת לרשום את ים.
חימנה מוזמנת לחתוך את חבל הטבור.
אמא שלי האהובה פשוט.... שם.
ורק אז אני מספרת להן
שזה החדר שבו גם אילי נולד :)

עד עכשיו אני קצת המומה מהאופן שבו התגלגלו הדברים
ואיך מצאתי את עצמי בחדר לידה עם 3(!) נשים כל כך אהובות.
היה מופלא."

והמסקנה שלי היא :
א. שאני אלופה בגדול ;)
ב. שהייתי צריכה רופא אחד שירכן לעברי, יסתכל לי ישר בעיניים וכך אזכר שאני בעצם אלופה ואחזור להאמין בי ובגוף שלי.

מאי שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה, אין לי ספק כי הקוראות ימצאו בדברים עניין.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

ב27 ביוני עשיתי ניתוח פלסטי מתיחת פנים וניתוח עפעפיים בכללית אסתטיקה. בסוף החודש התברר שנפלו לי עפעפיים תחתונים עיניים אדומות דמעות בלתי פסקותולא יכולת לעבוד רצוף. רופא אמר שצריך לעשות תיקון ופעם שניה לא שילמתי על תיקון אבל שילמתי על חדר ניתוח 3000 ש"ח בנוסף. עיין אחד אסתדר ועיין שניה באותו מצב. אני ממש סובלת.רופא רמז לי שאולי אצטרך עוד ניתוח ואני כבר לא רוצה לקחת סיכונים לאותו רופא. למרות זאת אני מורה לפי מקצוע ומרא חיצוני חשוב לי . אני לא יודעת מה לעשות במקרה הזה. אפשר לקבל תשובה?

שלום רב,

כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בניתוח מתיחת הפנים אשר גרמה לנזקים שתיארת ומה היקף הנזק יהיה צורך לבחון את התיעוד הרפואי המלא ולהתייעץ עם מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. לצערי על בסיס התיעוד החלקי שמסרת אין דרך להעריך אם יש מקום לתביעה.
ממליץ לפנות תחילה לפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לכם באיסוף התיעוד הרפואי המלאי ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

נותחתי בשנת 2003 בוצעה רשלנות רפואית בניתוח מחיצת אף
הרופא שכח "לסגור" את צינור הדמעות
האם ניתן לתבוע??

שלום רב,

על פניו נראה כי עילת התביעה התיישנה שכן תביעה בגין רשלנות רפואית ניתן להגיש עד שבע שנים מיום ההתרשלות. יש מקרים חריגים בהם ניתן להאריך את מועד ההתיישנות אולם ממעט בפרטים שנמסרו לא ניתן לדעת אם חריג זה מתקיים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין הנכבדים,

אשמח לשמוע את חוות דעתכם המקצועית לגבי המקרה הבא:

הרופא שעשה לי מעקב הריון טעה ולא בדק cmv מתחילת ההריון ויש לציין שלפני הכניסה להריון הטבעית בצענו טיפולי הזרעות וגם שם הוא לא בדק את ה cmv שזה גרוע לדעתי אבל לפי מיטב הבנתי מקווה שאכן הבנתי נכון אין לרופא נשים כל חובה לבדוק cmv לפני ההריון בתחילתו ובאמצע, משמע שגם אם יש רשלנות רפואית אין כל חוק שמחייב אותו לבדוק זאת... זה מה שאני ובעלי הבנו ורציתי לשאול אתכם האם זה נכון לפי החוק?

שלום רב,

אין חובה לבדוק בדיקת CMV בהריון תקין למיטב ידיעתי אך בפועל במרבית ההריונות כיום רוב הרופאים כן מפנים לבדיקה זו. בחלק מהמקרים כאשר יש ממצאים מסוימים בבדיקת אולטראסאונד או מחלה של האם בהריון כן יש התוויה לבדיקה.

לא ציינת בפניה מה קרה בעקבות העדר הבדיקה. מציע כי תיצרו עמי קשר לייעוץ פרטני ומתן עוד פרטים ואוכל לסייע לכם בתשובות מלאות.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

לא ממש הבנתי ואני אשמח להבהרה מעורכי הדין שלכם לגבי הנושא של עוגמת נפש. אישתי עברה ניתוח פלסטי להגדלת חזה אצל רופא מומחה באופן פרטי כמובן, בעלות של עשרות אלפי שקלים. היינו אצלו פעמיים לפני הניתוח, ראינו הדמיה של לפני ואחרי ומאד התרשמנו, במיוחד מאחר והמדובר על הרופא (בלי שמות) אולי הכי מפורסם בישראל. יש לו אלבומי תמונות עם דוגמניות וסבלבס מכאן עד הודעה חדשה.

בפגישה השניה, אחרי התשלום, אישתי חתמה על טופס הסכמה לניתוח וקיבלה ממנו הסבר שלא כלל מילה אחת על האפשרות שהשדיים שלה לא יהיו סימטריים אחרי ההגדלה.

חשוב להגיד שיש צילומים ברורים שמראים כי השדיים שלה אמנם היו קטנים, אבל סימטריים לפני ההגדלה. היא עברה את הניתוח ואחרי תקופת ההחלמה התברר לתדהמת שנינו שיש חוסר סימטריה בין שני השדיים.

פנינו לרופא, הרבה דיבורים ותכלס כלום... תשלימו עם המצב. ברור זה לא לעניין. פנינו לשיחה עם עורך דין שאמר שאין עילה לתביעה כי מעבר לנושא של עוגמת נפש אין הצדקה כלכלית לתביעה.

לא הצלחתי להבין, אז נכון שלא נגרמו לאישתי פגיעות מאד משמעותיות כמו אובדן יד או רגל, אבל היא עברה ניתוח פלסטי יקר, שהיה אמור לגרום לה להראות יותר טוב, לפי רצונה... הובטחו לה תוצאות מדהימות ובפועל זה רחוק מלהיות המצב.

היא מרגישה מאד מאד לא בנוח עם מראה הגוף שלה עכשיו. יש לתוצאות הניתוח השפעות פסיכולוגיות כבר עכשיו וברור שאם זה ישאר המצב זה רק יחמיר.

מה עושים? איך מתמודדים? איך תובעים על עוגמת הנפש שנגרמה לה? איך תובעים על התוצאות הלא טובות של הניתוח שעלה עשרות אלפי שקלים? מה אתם מציעים לעשות?

שלום רב,

כדי להעריך אם יש היתכנות לתביעה במקרה זה יהיה צורך לעיין במסמכים הרפואיים ולבחון את התוצאה בעיניים אובייקטיביות של רופא פלסטיקאי מומחה.
מבלי להקל ראש באי שביעות הרצון של אשתך מהתוצאה וההבנה כי היה פער בין מה שהוסבר לתוצאה בפועל עדיין בסופו של יום בדיקה של פלסטיקאי את התוצאה ואת המהלך היא זו אשר תכריע אם יש מקום לתביעה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

עזרו לי לפתור וויכוח עז! האם שליחת תוצאות בדיקה רפואית לבית הלקוח, שעל גבי המעטפה יש את פרטי המכון הרפואי בבית החולים, כולל חותמת דיו חיצונית של שם המכון הרפואי - מהווה הפרת חיסיון רפואי? כל מי שבא במגע עם המעטפה מבין במה מדובר. לצורך השוואה, כאשר נשלחת מעטפה מקופת חולים כללית - יש רק את הסמל של קופת החולים ולא כתוב על המעטפה מאיזה מכון בתוך קופת חולים היא נשלחה - למשל, לא כתוב "מכון אורטופדיה". כך המידע הרפואי הספציפי שנשלח ע"י הכללית נשמר. בניגוד לדוגמא הראשונה...

שלום רב,

איני מכיר פסיקה שדנה בנושא זה. לדעתי עצם ציון שם המרפאה על גבי המעטפה אין בה כדי הפרת חסיון רפואי. ניתן אמנם לטעון כי עצם ציון שם המרפאה יכול לרמז על כך שיתכן שהנמען מטופל בה אולם לדעתי מדובר במידע כללי ולא וודאי אשר אין בו כדי הפרת חסיון רפואי.


בברכה,
עורך דין עופר סולר