הגעתי לכאן לפי המלצות שקיבלתי מכמה חברות בפייסבוק.
רציתי, לפני הכל, לבדוק מול עורך דין מטעמכם ולדעת האם יש טעם להכנס להליך של תביעת רשלנות רפואית במקרה הבא:
לפני שלוש שנים עשינו לבת הקטנה שלי בדיקת mri מוח לאחר שהתגלתה לה מחלת אפילפסיה שהחמירה מאד והרופאים המליצו על MRI מוח כאמור.
פנינו לבית חולים אסותא ושם עשינו את הבדיקה. הבדיקה יצאה תקינה חוץ מציסטה באזור האף שלא מצריכה טיפול.
שמחנו מאד והאמנו שאולי זאת אפילפסיה שתחלוף כי אין שום ממצא בבדיקת MRI וזה היה מעודד.
למרבה הצער, המצב של הילדה החמיר עם הזמן. שום תרופה לא עזרה לילדה ונאמר לנו שזאת אפילפסיה עמידה לתרופות.
לאחר קצת יותר משנה אחד הרופאים (היינו אצל לא מעט מומחים בכל הארץ בניסיון למצוא תשובות) שלח לעשות שוב בדיקת MRI והפעם בבית החולים איכילוב היכן שהילדה מטופלת.
הבדיקה יצאה לא תקינה בכלל יש לה דיספלזיה קורטיקלית בצד ימין מולדת שגורמת לכל זה וזה אומר שהאונה הימנית לא התפתחה השוונו בין 2 הבדיקות וכן רואים גם בבדיקה הראשונה את אותו הממצא דבר שיכל למנוע שנה וחצי של סבל לאחרונה הילדה עברה השתלת קוצב וגאלי עקב החמרה משמעותית שכן יכלה לעשות את זה מזמן ולמנוע את ההחמרה האם יש טעם לרשלנות רפואית או שזה סתם בזבוז זמן?
רציתי לדעת לפי הניסיון שלכם האם יש כאן עילה להגיש תביעת רשלנות רפואית? האם שווה מבחינה כלכלי להכנס לתביעה כזאת, אחרי שקראתי בכמה מקומות שהתביעות האלה מאד יקרות?
אני מבקשת לשמוע עורך דין מטעמכם שיתן את דעתו על המקרה
לדעתי כדאי לבדוק את המקרה לעומק והייתי מציע שנשוחח טלפונית ואוכל לתת לך הסבר פרטני. אי אבחון נכון בבדיקת הדמיה מהווה עילה לתביעות רשלנות רפואית רבות ולמרות שהנזק במקרה זה לכאורה מוגבל בזמן יתכן שזה מקרה שדווקא יהיה מקום לשקול תביעה.
את מוזמנת ליצור עימי קשר טלפוני כאמור להתייעצות פרטנית.
אמא שלי עברה ניתוח קטרקט שהסתבך ונגרם נזק גדול לראיה . לאחר ניתוח המנתחת טענה כי הכל בסדר והדריכה כי אם יש כאב לקחת אקמול. יום למחרת הלכה לרופא עיניים ששלח אותה בדחיפות למיון שם הצילו את חייה.
גם הבנו כי המנתחת נתנה לה טיפול שבועי בטיפות להרדמת הכאב אשר גם פוגעות בעין ואסורות( בהתאם למה שרופא עיניים טען)
לפני הניתוח היא הוחתמה שיש אפשרות לסיבוך כמו לפני כל ניתוח.
על פניו נראה כי בהחלט יש מקום לבחון את המקרה באופן רציני ומסודר וראשית יש לקבל מבית החולים את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום העיניים אם הסיבוך לאחר ניתוח הקטרקט מקורו בהתרשלות. אתם מוזמנים לפנות אלינו לשיחת יעוץ והערכה.
תפני לעורך דין שעוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית. יש צורך לבדוק את דוח הניתוח ולראות מה נרשם שם על הסיבוך. ניתוח קטרקט לוקח יותר מ-20 דקות אך לא שעה וחצי. יש להביא לעו"ד ההעתקים מהבדיקות הרפואיות שהפנו לניתוח (העתק מצוי בקופת החולים כבסיס למתן טופס התחייבות לתשלום עבור הניתוח), תוצאות בדיקות ע"י רופא עיניים מומחה ורופא עיניים מומחה לניתוחי קטרקט שיתנו סיכומי בדיקות על תוצאות הניתוח והשערות על הסיבה לנזק.
יש למוד מהם הסיכונים שפורטו באישור ההסכמה לניתוח. אמורים להיות שני מסמכים כאלו. אחד שנעשה בעת ההפניה לניתוח והשני שעליו חותם המטופל בבית החולים לפני הניתוח עצמו. ולאחר מכן לבדוק האם מדובר בנזק צפוי בהתחשב בסוג הניתוח ובמצב הבריאותי ערב הניתוח או לא.
בכל מקרה חתימה על ההסכמה אינה מסירה אחריות מהמנתח ואולי אף מביה"ח בו בוצע הניתוח. רק לאחר קבלת כל המסמכים ולימוד שלהם יוכל עורך דין מנוסה בתחום להחליט האם רק המנתח נושא באחריות או גם גורמים נוספים כמו אחות חדר הניתוח ובית החולים עצמו.
אני בחורה בת 24 וחצי, הריון ראשון נמצאת בשבוע 22+3 בשקיפות העורפית התוצאה של nt היה 2.18. בתוצאות של בדיקת טרימסטר ראשון התוצאות היו - 1:2600 ( לפי גיל האישה ותוצאות הסקר) קיבלתי את התוצאות של חלבון עוברי יצא 1:440. אני אחרי בדיקת הסקירה המורחבת שם הכל יצא תקין. שלחתי את הבדיקה של החלבון העוברי ליועצת הגנטית שהייתי אצלה אחרי השקיפות ואמרה ש 1:440 תקין לפי נתוני משרד הבריאות. ושזאת בחירה שלי אם לעשות מי שפיר או בדיקת nipt. אני אחרי התייעצות גם עם אחות המעקב ורופא המעקב וקיבלתי את אותה התשובה, שזוהי החלטה שלי. בדיקת nipt היא בדיקה נורא יקרה, אני לא יודעת אם לעשות או לא. אשמח לעזרה
אשמח לשמוע את דעתכם לגבי האם יש כדאיות לתביעה על רשלנות רפואית.
אישתי בחודש תשיעי להריון.
במהלך החודש וחצי האחרונים הלכה לקופת החולים שלה והתלוננה על שיעול לחה ועוד.
כל פעם שיחררו אותה בטענה שזה כלום ויעבור.
לאחר חודש וחצי שהיא כבר ניכנסה לחודש התשיעי, שוב ביקרה במרפאה והרופא הודיע לה שככל הניראה יש לה דלקת ראות בריאה השמאלית שלא אובחנה נכון לפני.
כבר לא ניתן לתת שום טיפול תרופתי.
בנוסף, כתוצאה מהשיעול המתמשך נתפס לה הגב בצד שמאל ויש חשד למיקרו קרעים בשריר שם (בילינו את שישי האחרון בבית חולים)
בקיצור , אישתי כבר החל משלישי שעבר (11.6) בבית. בחופשת מחלה, נעולה במיטה בקושי יכולה לזוז, מה שמצריך ממני לקחת חופש מהעבודה וכל זה בגלל שלא אובחנה דלקת ראות במשך חודש וחצי.
ראשית איחולי בריאות והחלמה מהירה וקלה. מבלי להקל חלילה ראש במקרה ובסבל של אשתך אני סבור כי נכון יהיה להמתין ראשית עד לתום ההריון ולבחון לאחר הלידה שבעזרת השם תעבור בשלום אם יש חלילה נזק קבוע.
תביעות רשלנות רפואית כרוכות בעלויות לא מבוטלות בפרט בעניין עלויות חוות הדעת הרפואיות שחייבים לצרף לתביעה. במקרים בהם הנזק אינו קבוע לעיתים עלויות הכנת התביעה עלולות להיות קרובות לעלויות הפיצוי הצפוי. אין לצערי אפשרות להגיש תביעות רשלנות רפואית במסגרת בית משפט לתביעות קטנות.
מציע כי בכל מקרה תערכו יעוץ עם בפגישה עם עו"ד מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
טוב אחרי תשעה חודשים שרוב הזמן רעדתי מפחדת רק מלחשוב על הלידה החלטתי לספר לכן את הסיפור לידה לכל אלה זה הריון ראשון וגם מפחדות כמו שפחדתי...
אז ככה שבוע 39+6 26.05 שתיים בלילה מתעוררת מרגישה כאב לא רציני עבר אחרי כמה שניות אמרתי לעצמי טוב כל החודש הזה כאב לי שום דבר לא חדש חזרתי לישון.
מתוך שינה מרגישה שכל כמה זמן אני מרגישה את הכאב הזה לכמה שניות.
5 בבוקר מבינה שזה לא עובר ואולי אולי אולי זה סוף סוף צירים אמיתיים...
הולכת להגיד לאמא שלי שניראה לי שהתחיל צירים ושתשאר איתי.
בנתיים מארגנות דברים לקראת הבית חולים.
7 בבוקר יוצאות לבית חולים.
מגיעות ב8 וחצי בודקים אותי פתיחה 1 וחצי מחיקה 80 לא מספיק.
סטריפינג סיבוב שעה.
חוזרת מחיקה מלאה פתיחה 2. שוב סיבוב ופתאום התחילו כאבים רצינים.
חוזרת בודקים שוב פתיחה שלוש יאלה לחדר לידה.
מחברים מוניטור עוברי. בחדר לידה הכאבים רק נהיו יותר ויותר חזקים מתחננת לקבל אפידורל, אחרי חצי שעה סוף סוף הגיע המרדים אומר "טוב, עושים אפידורל"...
שוב בודקים פתיחה בום כבר חמש וחצי. פקיעת מים. בנתיים האפידורל משפיע נחה לי בכיף...
אחרי שעה וחצי שוב בודקים נתקע בחמש וחצי. בנתיים מתחלף משמרת של מלידות והגיעה המלאך שליי אסתי.
בנתיים התחיל להיות ירידות בדופק כל רגע רופאים יוצאים ונכנסים לי לחדר מסתדר ושוב ירידות. שמעתי דיבורים על מצוקה עוברית ונסנכתי ללחץ. לא רציתי ניסול קיסרי סלידה הראשונה.
אחרי שעתיים ככה בודקים פתיחה 9 וחצי
יאלה חמודה אסתי קוראת לרופא ילדים (בגלל הירידות בדופק) ויולדים. טוב הרופאה הגיעה שתי לחיצות וכבר הרגשתי את הראש...
לצערי היה ירידות בדופק ולא הסתדר בחזרה אז עשו לידת ואקום
מציינת לפני הלידה מהלחץ לחצתי מלא על האפידורל לא הרגשתי כלום. 17:07 אליה הנסיך שלי עלי ברוך ה' בסדר גמור.
תודה לצוות של הדסה עין כרם על חוויה מדהימה ולמילדת שלי אסתי שפשוט הפכה את זה מלידה של פחד לבאמת לידה מושלמת הלוואי ויגיע אליה וכמובן תודה לבורא עולם על המתנה הזאת.
כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית יש להוכיח סטייה מסטנדרט רפואי סביר וכן להוכיח כי נגרם נזק בשל התרשלות זו. גם אם הנזק נמנע רק בשל טיפול ותשומת לב וזהירות של ההורים ספק אם יהיה מקום לתביעת רשלנות רפואית בהעדר נזק קבוע שכן הפיצוי במקרים כאלו ניתן בגין הנזק ואין פיצוי על התרשלות שלא גרמה לנזק.
מציע כי תערכו יעוץ בפגישה עם עו"ד מנוסה בתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית להערכת המקרה.
הסיפור לידה של המלך שלי..
הריון שלישי שבוע 40+5 יום חמישי ערב חג שני של פסח הרגשתי כבר יום קודם שהתינוק ישנוני אבל זה היה קורה המון ולא כלכך יחסתי חשיבות, קמתי בבוקר היו תנועות אבל מאוד חלשות , אמרתי לעצמי העיקר שתנועות יש.. בכל אופן החלטתי ללכת להבדק על הדרך גם ביקורת כי בכל זאת אחרי שבוע 40 זה כבר לא צחוק. ושאהיה רגועה לפני החג
נכנסת למוניטור המוניטור תקין, בדיקת אולטרסאונד תקינה. הרופא לא מרוצה בטענה שכן המוניטור טוב אבל הוא רוצה מוניטור מושלם לא מסתפק בטווב חסר לו קצת תזוזות של העובר למרות שהיה. אמר לי לכי תאכלי משהו בבית ותחזרי, אני מכירה את עצמי אם הייתי הולכת הביתה אין סיכוי שהייתי חוזרת כי המוניטור והאולטרסאונד היו טובים
קניתי לי שוקולד במכונה במחשבה שיאלה התינוק יקפץ חזרתי שוב לעשות מוניטור עוברי ( בערך כ20 דקות מהראשון) ופתאום האטות חזקות בדופק כמובן שהרופא מיד מגיע וכבר ההלחצות לקיסרי, אני לא מעוניינת בקיסרי. הוא מנסה לתת לי צאנס עם נוזל סוכר לוריד ואומר לי שאם יפסק ההאטות פשוט אתאשפז ונחכה ללידה.. מחבר אותי לנוזל וההאטות חזקות! ואני כמעט כבר לא מרגישה את העובר.
מגיע מנהל מחלקה, הרופא, מיילדות ורופא ילדים שגם הגיע ובפה אחד קיסרי מיד אין זמן לחכות לא הבנתי מה יכול לקרות וכמה התינוק במצוקה בכיתי את חיי, הדולה שלי איתי תכננו כלכךך איך תהיה הלידה הזאת ציפיתי לה אחרת ולא שתגמר בקיסרי באמצע ביקורת.
הרופא ילדים ממש צרח ואמר משפט שפשוט ריסק אותי "התינוק שלך זועק תצילו אותי" מיד בלי לחכות עוד הכניסו אותי לעשות ניתוח קיסרי כשהתינוק יצא הוא לא בכה , חבל הטבור היה כרוך סביב הראש שלו, סוכר נמוך ברמות, מוגלובין נמוך ברמה שכמעט בלי דם בגוף. הצהבת שלו בגיל שעה היתה 11 שזה המון מאוד.
עשו לו החלפת דם (הדם שלי - o ובהריון ראשון שכחו לתת לי זריקת אנטי די) כך שמהריון להריון הגוף תוקף את התינוק והוא תקף אותו חזק מאוד למרות שכל ההריון המעקב היה תקין. הרופאים אמרו שהצילו אותו ברגע האחרון אחרון!
הדם שלו היה ממש מורעל עשו לו מיד החלפת דם, נתנו לו מנות דם, מנות טרמבוציטים ,הביאו עבורו מבית חולים אחר תרופות מאוד יקרות כדי להציל אותו.
הקטני שלי נדקר כל שעה שעתיים מכל הבדיקות שעשו לו , הוא מאוד התקשה לנשום כך שהיה עם חמצן יומיים.. לא יכלתי להרים אותו בכלל.. אחרי חמישה ימים שום דבר לא השתפר אחרי כל מה שנתנו לו הערכי כבד שלו היו גבוהים מאודד מאוד , הצהבת שלו היתה 22 לחץ מטורף גם שלנו וגם של הרופאים כמובן בכי בלי סוף
לבסוף העבירו אותנו לבית חולים שניידר( גרים באילת) במחלקת טיפול נמרץ בפגיה
שם ברוך ה' עשו לו בדיקות מכף רגל ועד ראש הכל מהכל, כל בדיקה אני רועדת שלא יגלו משהו חמור. מבקשים מכל הרבנים שיתפללו עבורו.
כל הבדיקות תקינות אבל עדיין שום דבר לא משתפר אותו דבר, מתסכל מאוד הרופאים בעצמם לא מבינים מה קורה פה אין הבחנה ..
רק אחרי כמה ימים התחיל להשתפר בקצב איטי
לאחר שבועיים וחצי בשניידר סוף סוף שיחררו הביתה. היתה תקופה קשה במיוחד שיש לי 2 קטנטנים נוספים בבית שכל יום בוכים שרוצים אותי. תקופה מהגהנום כל יום היה כמו נצח.. אבל העיקר שזכיתי בדבר הטהור הזה ללא ספק הוא מתנה לא מובנת מאליו הנס הפרטי שלי, לא יכולה לדמיין מצב אחר שהוא לא היה פה איתי . כיום הוא בן חודשיים, ממשיכים מעקבים לוודא שהכל מתאזן לגמרי.
קראנו לו אימרי רפאל ( רפאל כי האל ריפא אותו , המלאך רפאל ) מלאך שלי!
רציתי לשאול שאלה לגביי התמחות ברשלנות רפואית..
הלכתי למרפאת שיניים לעשות טיפולים,
לאחר צילום אמרו לי בהתחלה שאני צריכה לעשות סתימה בשן, לאחר שהגעתי לטיפול התברר שאני צריכה לעשות טיפול שורש
התחלתי את הטיפול שורש אצל רופא אחד ולאחר שבועיים מהטיפול הגעתי לרופאה המטפלת שלי בכדי להתחיל מבנה לכתר לאחר הטיפול שורש
הרופאה הורידה את הסתימה הזמנית ואמרה לי שאין אפשרות לעשות כי השן נסדקה וצריך לעקור אותה ולעשות שתל
אחרי שיחה עם המנהל הרפואי הוא עידכן אותי שזה דבר שיכול לקרות לעיתים נדירות ולאחר שביקשתי ממנו שיעזרו לי בדבר הוא בירר ואמר לי שהם יכולים לתת לי 5 אחוז הנחה בעניין של השתל
השאלה שליי אם כדאי לי לתבוע את המרפאה על רשלנות רפואית?
כדי להעריך אם הסדק בשן נגרם בשל התרשלות בטיפול השיניים יהיה צורך לבחון את מלוא התיעוד הרפואי כולל צילומי הרנטגן. הקושי לעיתים במקרים כאלו הוא שעלויות חוות הדעת הרפואיות קרובות להיקף הפיצוי הצפוי ואז יש שאלה של כדאיות כלכלית בהגשת תביעה.
אמליץ שתערכו יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה והוא גם יוכל לסייע לכם בקבלת מלוא התיעוד ופניה למומחה הרפואי המתאים.
ירידת מים ללא התקדמות פיצוטין, אפידורל פתיחה של 2 וחצי אחרי 24 שעות, ירידות בדופק, מצוקה עוברית שהתפתחה והפניה מיידית לניתוח חירום.
הפעם החלטתי שאני לוקחת דולה ורוצה חוייה מתקנת. שמעתי רבות על דולה מומלצת עם המון ניסיון (מאות לידות שליוותה) והחלתטי לפנות אליה.
היא עזרה לי ונתנה לי טיפים עוד לפני הלידה המיוחלת. כאשר התחילו צירים התחלתי לעבוד בבית בשיטת אמית בן אליהו ובנוסף עשיתי עיסוי פטמות. לאחר שהצירים התגברו נסעתי למיון של בית החולים קפלן ברחובות ויצרתי קשר עם הדולה המדהימה שלי.
מאותו הרגע הצירים הרגישו אחרת הנוכחת שלה, העזרה שלה התמיכה שלה בכל ציר בשיטת אמית עזרה לי למשוך כמה שיותר עד לקבלת אפידורל. לאחר האפידורל מיכל עשתה לי עיסוים, הפעילה אותי, הרגיעה אותי על מנת לגרום לפתיחה גבוהה יותר ושהעובר ירד בתעלה, אין לי ספק שאעזר בדולה גם בלידה הבאה.
היא הייתה בשבילי כמו אמא שניה. דאגה, תמכה עודדה וגרמה לי להאמין בעצמי שאפשר ללדת רגיל גם אחרי ניתוח קיסרי ולמרות מה שוכלם אומרות ומה הרופאים מספרים...
הלידה הזו היתה חוויה מתקנת עבורי, אין מה להשוות את ההתאוששות מקיסרי לעומת התאוששות מלידה ואגינלית, במיוחד שיש לי עוד קטנה בבית.
שלום לכולם ,
היום הייתי אצל רופא אורתופד . דבר הראשון שהוא שאל אותי זה מה הבעיה ? (לפני שבדק אותי או שמע את התלונה )
עניתי לו שהבעיה ברגליים והתשובה שקיבלתי לכך זה ״אין לך שום בעיה ברגליים , אולי בראש״
חשוב לציין שאלו מילים ראשונות בשיחה ביני לבינו כאשר בהמשך הוא קילל אותי ברוסית(כנראה חשב שאני לא מבין ), וקרא לי דביל וכל זה תוך צעקות עלי שהסיבה לא ברורה.
התקשרתי לאמא שלי בזמן שהוא צעק עלי והיא שמעה הכל .
אני ממש רוצה לתבוע את הרופא הזה כי הוא פשוט חירבן לי על הנשמה . אשמח לשמוע אם זה אפשרי ואיך עושים זאת?
ברור כי במפגש בין רופא למטופל כל אחד מן הצדדים אמור לשמור על כבודו של השני ולהתנהל בצורה עניינית מבלי להשתמש בשפה פוגענית. התיאור שנתת של התנהגות הרופא אינו נשמע ראוי כמובן. אני סבור כי מן הראוי היה שתפנה בתלונה להנהלת הקופה ותפרט את המקרה וככל שהעניין לא יבורר בצורה מתאימה במסגרת הקופה תוכל לפנות גם לנציב פניות הציבור במשרד הבריאות בתלונה.
איני בטוח עם זאת שהמקרה יתאים לתביעה בבית משפט כי מבלי לפגוע בחומרת הדברים יש להניח כי בהיעדר נזק ממשי בר הוכחה היקף הפיצוי שיפסק, אם בכלל, יהיה קטן. לדעתי כדאי יהיה לברר את העניין כאמור במישור המשמעתי - מנהלי.
נולדה לנו בשעה טובה ילדה בבית החולים תל השומר. עשיתי מעקב הריון באופן פרטי אצל רופא פרטי בקריית אונו. לא אמרו לנו מילה לאורך כל הבדיקות והסקירות (ועשיתי פעמיים סקירת מערכות...) וביום שישי, כשהילדה נולדה התברר שיש לך שפה עליונה שסועה ופתוחה כמעט עד האף! אמרו לנו שאפשר לתקן את זה בניתוח, אבל יכול מאד להיות שתשאר לילדה צלקת. רציתי לדעת האם זה מצדיק תביעת רשלנות רפואית נגד הרופא (פרופ מוכר, מכובד ויקר מאד) שלא אמר מילה ולא איבחן את הבעיה בזמן ההריון?
כדי להעריך את המקרה בצורה רצינית צריך יהיה לעיין בתיעוד הרפואי ובפרט בדיסקים של הסקירות (לרוב בסקירות פרטיות ההורים מקבלים דיסק של הסקירה).
לא כל בעיה בעובר ניתנת לזיהוי בסקירת מערכות אולם נראה כי המקרה מצדיק בהחלט בירור. יש לקחת בחשבון כי רוב התביעות בגין התרשלות בסקירת מערכות מוגשות בטענה כי החמצת מום קשה מנעה מההורים את הזכות לקבל החלטה אם להפסיק את ההריון ולמנוע לידת ילד הסובל מנכות. שפה שסועה אכן עלולה להותיר צלקת גם לאחר תיקון אולם אחת מהשאלות שתעלנה היא האם בעיה כזו הייתה עילה מוצדקת להפסקת הריון לפי החלטות ועדה להפסקת הריון.
אתם מוזמנים לפנות אל משרדנו בכל שאלה ולקבלת יעוץ פרטני.
יום שישי שעבר 7.9, שבוע 40+2 מגיעה לביקורת בבית החולים רמב״ם.
(לידה ראשונה היתה לי בבית חולים כרמל ולא יודעת למה בחרתי רמב"ם אבל עשיתי טוב)
בדיקה ראשונית- פתיחה 2.
מתחילים מוניטור יש קצת צירים אבל בכלל לא מרגישה אותם, חשבתי שאחזור הביתה. הרופא אומר שיש האטות בדופק של התינוק ולכן יש לי 2 אופציות לבחירה:
1. להשאר מאושפזת במיון נשים ולחכות שאולי יתפתח משהו
2. להתחיל פיטוצין ולקוות שהצירים יתגברו ושהפתיחה תתפתח.
מייד בחרתי באופציה השנייה וקיוויתי שבאותו יום אלד כי אין לי זמן ״לנפוש״ בביה״ח, מחכה לי עידו בן 3 בבית ואני לא רוצה למשוך את הזמן....
בשעה 14:30 כשאני בפתיחה 2 התחלנו פיטוצין... הדרגה הגבוהה ביותר של מינון פיטוצין היא 40 טיפות, כשהגעתי ל20 טיפות זה היה אחרי שעתיים וחצי של פיטוצין, כבר היו לי צירים מטורפים והרגשתי את פתיחת ים סוף בגוף
צרחתי את נשמתי לאפידורל, באו לבדוק -!עלתה הפתיחה ל3.5 - הורידו את הפיטוצין ושמו לי אפידורל. בזמן שהמרדים שם לי אפידורל אני מרגישה צירי תופת מטורפים!!! כשהוא סיים באה שוב המיילדת לבדוק פתיחה- אמרתי לה שאין צורך, מה כבר השתנה בחצי שעה?! היא ענתה שזה נראה שכואב לי ממש ושבטוח התפתח משהו.
בדקה וצדקה- פתיחה 7. עלה מ3.5 בחצי שעה. יחי הפיטוצין!! הוא משפיע גם אחרי שמורידים אותו!
17:00 זהו, אני ״מסוממת״ להנאתי אחרי אפידורל. מרגישה בקטנה את הצירים בהתחלה ,עד שלא מרגישה כלום.
עושה שטויות עם בעלי, מתכתבת עם כל העולם בווטסאפ, בטוחה שאני יולדת רק מחר.
מעבירים את הזמן בלי שום הרגשה של צירים שמסתבר מהמוניטור היו ממש חזקים ...
18:50- נכנסת המיילדת, לא בודקת פתיחה, לא מוניטור עוברי לא כלום... ״יאללה בואי נלד״ היא אומרת לי.
אני- ״מה מה?! מה נלד? רגע אני לא מוכנה! לא בדקת פתיחה! אין לי צירים , הוא לא ייצא עכשיו״ בוכה את נשמתי ההורמונלית.
היא עונה שלא צריך לבדוק פתיחה, עברו שעתיים מפתיחה 7 ואם אתאמץ טיפה הוא ייצא מהר. והיא צדקה.
4 דחיפות עם קצת מאמץ והוא בחוץ!
18:55 הוא פה! לא הרגשתי! ביקשתי שלא תחתוך את חבל הטבור עדיין- הוא שכב עליי ובכיתי את חיי מהתרגשות! כמה אושר ! אני אמא ל2 בנים! אני!! הלם!
וכמובן שיחי האפידורל!
השתחררתי הביתה ביום ראשון- ערב ראש השנה! יש מתנה יותר גדולה ממנו לשנה החדשה??
ברוך הבא לעולם אור.
תגיעו אופטימיות לחדר לידה! המתנה שווה את הסבל הקושי וההמתנה! לידה קלה לכל ההריוניות.
לפני קצת יותר מחצי שנה אובחן אצל אחותי סרטן גרורתי עם גרורות בדם. מאז האבחון (בבית החולים איכולוב אם זה משנה משהו) היא עברה שלושה ניתוחים תוך פרק זמן קצר יחסית אבל המצב שלה רק החמיר לצערנו והמחלה ממשיכה להתפשט בקצב מדאיג מאד. בעלה טרוד באופן טבעי ואין לו זמן להתפנות לדב רמעבר לטיפול באחותי ובילדים ולכן אני רוצה לבדוק אתכם האם יכול ויש מקום לבחון האם זה היה הטיפול המתאים או שגרם ליותר נזק? איך יודעים אם הרופאים לא טעו והאם הם בחרו בטיפול הנכון?
בכל שלב של הטיפול אפשר וכדאי על מנת להיות רגועים לערוך יעוץ רפואי לקבלת חוות דעת שניה. על בית החולים לאפשר לכם לקבל סיכום מחלה שיאפשר לכם לערוך יעוץ כזה עם מומחה רפואי בתחום האונקולוגיה מחוץ לבית החולים.
אשתי ואני חושבים לתבוע על רשלנות רפואית בלידה של הבן שלנו, שהוא בגיל 7 חודשים כרגע. היו בעיות בלידה (בית החולים כרמל) ועורך דין (קרוב משפחה) אמר שנוכל להגיש תביעת פיצויים גדולה בקרוב וכדאי לחכות שהילד יגדל קצת. לפני מה שרואים עכשיו שיש לילד עיכוב התפתחותי בגלל הנזקים שעשו לו בזמן הלידה אבל עדיין לא ברור מה היקף הנזק. העורך דין שדיברנו איתו אמר שנצטרך להוציא הרבה מאד כסף על חוות דעת רפואיות לפני התביעה ושגם העורך דין לוקח המון כסף על תביעות כאלה. אנחנו לא משפחה עשירה בלשון המעטה ורציתי לבדוק, כהכנה לתביעה, כמה עולה ההליך הזה וכמה יעלה לנו לממן את כל מה שצריך בשביל לתבוע על רשלנות רפואית.
תודה על הפניה - משרדנו עוסק מזה עשרים שנה בתחום של תביעות רשלנות רפואית ובפרט תביעות בתחום המיילדות.
על מנת להקל על לקוחותינו אנו גובים את שכר הטרחה בגין שירותינו בסוף ההליך מהפיצויים שמתקבלים. הנושא של מימון חוות הדעת אכן לעיתים מכביד על הלקוחות ואולם מאחר ואנו עובדים שנים ארוכות עם מספר מומחים רפואיים מוכרים ומובילים אנו יכולים להציע ללקוחותינו אשר מתקשים במימון חוות הדעת מספר פתרונות מקוריים שמקלים מאד בנושא זה ומאפשרים את הגשת התביעה במינימום השקעה כספית.
אמנם נכון שהתביעה יכולה להיות מוגשת רק כאשר מתברר מלוא הנזק ובגיל צעיר יש קושי בהערכתו אולם יש מספר צעדים שכדאי לנקוט כבר כעת בשלב זה ולכן אנו ממליצים להיוועץ עם עורך דין מנוסה כבר בשלב זה ולקבל הדרכה.
אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת ייעוץ והסבר מלא הן בעניין הבדיקות שכדאי לערוך כבר כעת והן בנושא עלויות ומימון חוות הדעת.
אז ליה המתוקה בת 3 חודשים וזה זמן טוב לשתף בסיפור הלידה המופלא שלה.
כמו רבות לפני, זו ההזדמנות שלי להודות מאד על הקבוצה הנפלאה שנתנה לי כל כך הרבה מידע וביטחון בעצמי ובגוף שלי, חלק מהחיוביות בחווית הלידה הזו הוא לגמרי שלכן. תודה!
הערה: ליאור –הוא בן הזוג שלי, 2 הילדים הגדולים (10, 7) הם מנישואים קודמים ועבור ליאור זו בת ביולוגית ראשונה.
אז אחרי הריון רצוי מאד אבל לא קל בכלל בעיקר מבחינה רגשית והורמונלית הגעתי לחודש תשיעי.
חלק גדול מחווית הלידה שלי קשור לזה שבהריונות הקודמים לא הרגשתי צירים במהלך ההריון והלידות התחילו בירידת מים בשטף שלא הותירה מקום לספק ואז יציאה מיידית לבי״ח וצירים ארוכים וכואבים מאד
2 הלידות היו עם אפידורל ויחסית ארוכות (9 שעות לידה ראשונה ו15-20 שעות לידה שניה).
////////החלק האינפורמטיבי////////
הלידה השניה היתה בשבוע 38+5 אז בראש שלי וברצון שלי אני בהריון הזה בטוח יולדת בשבוע 38.
הפעם, בכל חודש תשיעי אני מצרצרת: בהתחלה צירים מדומים ובשבועיים האחרונים צירים אמיתיים, לדעתי כמובן. צירים ארוכים אבל נדירים ולא סדירים.
יום ראשון 3.2
חלק מהפקק הרירי יוצא אבל ללא דימום וללא התפתחות צירים סדירים.
בהמשך השבוע כל יום יש לי צירים מידי פעם והפקק הרירי ממשיך לצאת בחלקים אבל הלידה לא מגיעה.
שבת 9.2
שבת, יום לפני התל״מ אני מרגישה תנועות עובר חלשות בבוקר ואחרי כמה שעות והמון סוכר והצקה לבטן זה מסתדר ואני ממשיכה בשגרה.
ראשון 10.2
יום התל״מ, אני מחכה בהתרגשות וציפיה דרוכה ושוב אני מרגישה הפחתה בתנועות עובר
מתלבטת ומתחבטת ומחליטה לפנות למיון
מיון קפלן –מקבלת אותי פקידת קבלה שתקועה בטלפון שלה ולא ממש מכווינה אותי אבל, מילא...
2 מיילדות נהדרות מקבלות אותי אחרי שהמתנתי במקום הלא נכון, הן בודקות לי מדדים ומוניטור.
יש צירים במוניטור אבל רחוקים ולא סדירים
אני מבקשת שלא יעשו שום בדיקה וגינלית כי אני לא רואה בזה צורך
הרופאה המקסימה מסכימה איתי ומבצעת אולטראסאונד. יש תנועות עובר, יש דופק, היא מרגיעה אותי שגם התנועות החלשות הן תקינות בשלב זה וכמות המים תקינה.
אני מתלבטת בקול אם יש לי טפטוף מי שפיר, הרופאה אומרת שאם אני חושבת ככה היא תצטרך לבדוק את זה
אני מסרבת והיא לא מתעקשת איתי כי כמות המים תקינה ויש תנועות טובות וגם ככה אני ממש לא בטוחה שזה מי שפיר.
הרופאה רוצה לשחרר אותי ואז מגיעה רפואה שנראית בכירה יותר ואומרת לי שהיא רוצה להציע לי זירוז כי אני כבר בתל״מ
הרופאה הראשונה אומרת לה שאפילו וגינלית אני לא רוצה להיבדק
הבכירה אומרת שהא חייבת להסביר לי את האופציות ואת הסיכונים שכמות הסיבוכים עולה וכולי
ואפשר לעשות לי סטריפינג
אני שוב מסבירה שאני מסרבת והן משחררות אותי הביתה.
יום שני 11.2
בערב יש לי עצירות, מה שלא קרה כל ההריון ובחודש תשיעי בכלל היה להיפך לגמרי...
אני גם מרגישה לחץ מוזר באגן
אני אוכלת פריכיות עם טונה למרות שאני יודעת שזה לא דבר חכם לאכול וממשיכה להסתובב מאד מאד חסרת מנוחה בבית. כואב לי ואני עייפה.
השעה כבר רבע לשתיים בלילה אני מנסה ללכת לישון ואיכשהו נרדמת.
יום הלידה, כאן קורה כל האקשן!
יום שלישי 12.2
6:00 בבוקר
אני מתעוררת לשרותים, הכי שגרתי, כמו בכל ההריון.
מנסה לחזור לישון אבל לא נוח לי, מסתובבת בבית בחוסר נוחות וחוסר נינוחות ומתחילה לארגן את הבית ואת האוכל לילדים הגדולים לבית ספר.
6:45
אני מעירה את הילדודס ומחליטה לא להעיר את ליאור כי נו... אולי היום זה באמת קורה היום ושיהיה לו כוח (זו היתה בדיחה אצלנו שבכל החודש שתשיעי רק שלחתי אותו לישון כדי שיהיה לו כוח כי נו... אולי היום זה היום)
7:15
הצירים מתחזקים אבל אני מתפקדת בין לבין ולא מרגישה שהם קרובים מספיק בשביל לתזמן אותם.
יוצאת הפרשה כמו הפקק רירי אבל מסיבית יותר ועם טיפת דם.
אני מחליטה להיכנס להתקלח במחשבה שזה יקל על הכאב ומעירה את ליאור שיארגן את הילדים ויקח אותם לבית הספר, ליאור עוד אומר לי שהוא גמור מעייפות ואולי הוא ישן עד שהם יצאו כדי שיהיה לו כוח ואני אארגן אותם.
אני מסתכלת עליו במבט מצמית ואומרת לו:
״לא מאמי זה צירים חזקים אני במקלחת אתה שולח אותם לבית הספר״
אני מתקלחת ותוך כדי עוד הילדים נכנסים ומדברים איתי הם קצת לא מבינים את הסיטואציה ואני מנסה גם לזרוק הוראות כדי שיתארגנו לבית הספר ואומרת להם שנורא כואבת לי הבטן.
ואכן, כבר נורא כואב לי וזה מרגיש צפוף ואני רוצה לנסוע לבית החולים.
7:34
סופסוף הבת הגדולה יצאה מהבית
מיד אני מתקשרת לאמא שלי, שהיא גם דולה ובתכנון המקורי היה שהיא וליאור יהיו איתי בלידה.
איך שאמא שלי מרימה את הטלפון אני מתחילה לבכות
אמא שלי, האחת והיחידה מרגיעה אותי, מזכירה לי לנשום
אני אומרת לה שנראה לי שצריך לצאת וכבר כדאי לצאת לקפלן )אנחנו מרחובות והיתה לי מחשבה ללדת בעין כרם גם נרשמתי שם אבל ברגע זה הרגשתי שזה לא הגיוני(
אוקי, היא אומרת לי, אני מזעיקה את אבא (הוא כבר יצא מהבית והוא זה שמסיע אותה) ואנחנו יוצאים לקפלן.
7:43
אני שוב מתקשרת לאמא שלי ואומרת לה שזה צפוף מידי ואני לא מצליחה לתזמן
היא מרגיעה אותי ומזכירה לי שציר הוא סך הכל דקה... ואני יכולה להחזיק מעמד.
בשלב הזה אני מודיעה לה שאני רוצה אפידורל.
היא ממשיכה דרך הטלפון להרגיע אותי ולדבר איתי, מציעה לי לאכול משהו קטן,
אין סיכוי שאני אוכל אבל אני מבטיחה לשתות מים.
7:47
הזאטוט בן ה-7 מסרב ללכת לבית הספר בטענה שכואבת לו הבטן, ליאור ואני מנסים לשכנע אותו במיליון הבטחות,(אני ממש זוכרת את עצמי מבטיחה לו מתנה בכי ענקית שיש בעולם העיקר שישתכנע ללכת לבית הספר :) ) בסוף אני מתקשרת לאמא שלי שאיכשהו דרך הטלפון מצליחה לשכנע אותו לזוז לבית הספר. (בטח כואב לך כי אתה אוכל יותר מידי ממתקים...) וליאור לוקח אותו לבית הספר.
7:54
הצירים נהיים כואבים אני כבר לא מצליחה לשאת את הכאב, שוכבת על רצפת המקלחת ורועדת כולי,
אני מתקשרת שוב לאמא ואומרת לה שאני חייבת שהיא תדבר איתי בזמן הצירים כי אחרת אני לא מצליחה לשרוד אותם.
שוב, היא מרגיעה אותי כמה דקות ואז אני אומרת לה שאני לא מצליחה להתלבש, אמא מציעה להתלבש בין הצירים.
אני מצליחה לעבור מהמקלחת לסלון עם המגבת , רואה דימום מוזר על המגבת ומרגישה שאני מתחילה לדמם.
אני אומרת לליאור שצריך אמבולנס ולא כדאי לנסוע באוטו, זו שעת בוקר ואני חוששת מפקקים.
אני כורעת על כיסא בפינת אוכל על שש כי זו התנוחה שהכי פחות כואבת לי
ליאור הולך להביא לי בגדים ואנחנו מנסים להתלבש בין הצירים אבל הם כבר נורא צפופים וכואבים ובכל ציר ליאור שם לי בקבוק חם על הגב ומחזיק לי את הבטן אז ההתלבשות לוקחת הרבה הרבה הרבה זמן
8:21
סופסוף אני איכשהו לבושה, ליאור מתקשר לאמבולנס
המוקדן עונה, ליאור מנסה להרגיע אותי ובין לבין שנינו מכוונים את האמבולנס לכתובת
המוקדן מציע להשכיב אותי על ספה או על מיטה. אבל מבחינתי זה לא אפשרי בשום צורה.
אני צועקת: ״אני מרגישה את הראש יוצא״
מתפשטת כולי (עד שהתלבשתי חחח)
המוקדן מנסה לכוון אותנו ואומר לי לא ללחוץ
שוב, זו הוראה בלתי אפשרית מבחינתי
ליאור רץ להביא מזרון ושמיכת פוך
אני עולה על השמיכה
לחיצה אחת והראש יוצא
המוקדן מזכיר לחמם את החדר
ולא למשוך אלא רק לתמוך בראש
ליאור (המלך!) מעודד אותי שהכל בסדר
עוד לחיצה אחת והתינוקת בחוץ
8:26
שומעים את הבכי של הקטנה
(שוב המוקדן מתעקש על שכיבה על הגב שלא הגיונית בשום צורה בסיטואציה)
אני צועקת שחייבים לעטוף אותה שלא יהיה קר
המוקדן מבקש לבדוק שחבל הטבור לא כרוך - חבל הטבור לא כרוך
אני מצמידה אותה עור לעור אלי
המוקדן צועק מזל טוב! שנינו צוחקים בהקלה
המוקדן מבקש לגרות אותה קצת בכף הרגל לשמוע אותה שוב בוכה ומחכה איתנו על הקו עד שצוות האמבולנס יגיע
פה אני נכנסת ללחץ קל שהשליה עוד לא יצאה
8:29
צוות האמבולנס מגיע, אני מוטרדת שלא יהיה לה קר
צוות האמבולנס מביא לנו שמיכה טרמית אני עוד מתווכחת איתם שהיא צריכה להיות עור לעור עלי
מבטלים את הנטן
8:30
מתקשרים להודיע לאמא שלי שהבייבי יצאה
אמא שלי מזכירה להשהות את חבל הטבור...
עכשיו התינוקת בחוץ, מחוברת אלי בחבל הטבור וצמודה אלי עם השמיכה התרמית, אני עדיין ערומה :-/
אחרי כמה דקות הפרמדיקים חותכים את חבל הטבור.
צוות האמבולנס מתעקש לתת לי עירוי אני מתעקשת איתם שזה מיותר אבל בסוף מבינה שחבל על הויכוח ונותנת להם לחבר לי עירוי
איכשהו מלבישים אותי וזו גם סאגה מוזרה.
משום מה , כולם חוץ ממני ממש מודאגים מזה שאני שוכבת שם ערומה. לי, זה כמובן עבר בראש, אבל מיד החלטתי שאני מרפה ולא מתעסקת בזה
צוות איחוד הצלה, שמגיע ביחד עם הפרמדיקים ממש חמודים מביאים לי מים לבקשתי ומוודאים שלא השארנו בבית אש דולקת או ילדים, מציעים עזרה והולכים לדרכם
מורידים אותי באמבולנס לרחוב, גם כאן אני אומרת למד״א שיש כניסה נוחה מסביב אבל הם רוצים לסחוב אותי ב20 מדרגות לכניסה שהם חנו בה
אני נכנסת לאמבולנס, בת השירות לוקחת את ליה, אני מבקשת שליאור יחזיק אותה בנסיעה אני שוכבת על האלונקה באמבולנס, באמצע הנסיעה אני מרגישה דחף ללחוץ מתהפכת לכריעה על שש , לחיצה אחת והשליה בחוץ
זו פעם ראשונה שאני רואה שליה, האמת, זה קצת מגעיל אותי, בת השירות אוספת את השליה לשקית. אני מלאת דם ומטונפת מבקשת מהם עוד שמיכה כדי שיהיה לי על מה לשבת ומרגישה שהם קצת מהססים לתת לי בגלל הלכלוך.
באמת נהיה באמבולנס מאד מלוכלך ומלא דם.
מגיעים לקפלן התינוקת צמודה אלי בתוך השקית הטרמית
צוות חדר הלידה כבר מחכה לנו
אבל בקפלן צריך קודם ללכת מסע ארוך בין המסדרונות ואנשים עוד קוראים לי מזל טוב ומתענינים איזו לידה זו , זה לגמרי משעשע אותי.
צוות חדר הלידה מקסים מקסים מקסים!
המיילדות בודקות את הפרטים עם צוות האמבולנס מוודאות שהשליה שלמה
והמיילדת רוצה לתת לי פיטוצין
אני שואלת אותה אם אני חייבת או משהו בסגנון והיא ממש מתוקה ואומרת לי שאני לא חייבת כלום, מזכירה לי שזו לידה שלישית ואני גם זוכרת שכשדיברתי עם אמא שלי מראש היא אמרה לי שאם היה דימום מוגבר (מה שלא היה כאן) או אם הברזל נמוך (שזה המצב אצלי) ובלידות מתקדמות כן נותנים פיטוצין, אני מחליטה שאני רוצה את הפיטוצין ומזריקים לי אותו.
בודקים מדדים הכל בסדר
מבקשים לקחת את הקטנה לשקילה המשקל באותו חדר כי קיבלנו את החדר הטבעי (מצחיק קצת) אני מבקשת שליאור יהיה איתה ואני מבקשת לא לרחוץ אותה
ליאור נמצא איתה כששוקלים אותה ואני רואה הכל
מביאים לי אותה ואני מנסה להניק
ההורים שלי מגיעים כולם מאושרים ושמחים
צוות חדר הלידה מודיע שמבחינתם אפשר לעלות למחלקה אני מזכירה שאני רוצה אפס הפרדה ומבקשת שנהיה עוד קצת זמן, הם נתנו לנו עוד זמן לשהות בחדר הלידה ואז עלינו יחד למחלקה.
זו היתה חוויה נהדרת ועוצמתית בשבילי, מעולם לא חוויתי דבר כזה קודם ואני מאחלת לכולן שחוויות הלידה תהיינה מעולות וכמובן בבריאות לאמהות ולבייביז.
אני תושבת כפר בצפוןו הארץ והגעתי בעקבות פרסום ל"מרפאה" של תושבת הכפר לטיפול הצרת היקפים. היא אמרה שהיא מומחית לרפואת עור ועשתה לי סדרה של 3 טיפולים. אחרי הטיפול השלישי התחיל אצלי זיהום קשה מאד ומאז אני מאושפזת בבית חולים העמק עם עירוי של אנטיביוטיקה קשה מאד. המשפחה שלי בדקה ומסתבר שאותה אישה שטיפלה בי היא בכלל לא מומחית לרפואת עור וכנראה שהיא גם לא רופאה בכלל. עכשיו אני רוצה להבין איך אני יכולה לתבוע אותה על רשלנות רפואית ולקבל פיצוי על כל הכספים שהוצאתי על ה"טיפולים" שלה ויותר מזה, על הבריאות שהיא הרסה לי.
טיפול בידי אדם אשר מתחזה לרופא היא עברה פלילית חמורה וכמובן שמטילה גם אחריות נזיקית על המטפל ועל המרפאה ככל שנגרם נזק. ניתן לברר באתר משרד הבריאות האם האישה שטיפלה בך היא מומחית וכן האם היא בעלת תעודת רופא. את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת ייעוץ פרטני והסברים נוספים.
אני בהריון, שבוע 33. ביום ראשון מתקשר אלי הרופא נשים שלי ומודיע שהבדיקות האחרונות מראות שיש לי דלקת בדרכי השתן ומבקש שאבוא לקחת מרשם לאנטיביוטיקה(טוב נו כבר התרגלתי לאנטיביוטיקות בהריון...). הייתי אצל הרופא והוא אמר שהוא נותן לי מרשם לזינט. סבבה.
למחרת בבוקר הייתי בקופת חולים, קפצתי לבית המרקחת עם המרשם, הרוקחת מעקמת פרצוף ואומרת שאין להם את התרופה הרשומה, בודקת במחשב ומסתבר שבכל המחוז התרופה לא קיימת. שאלתי אם יש כזה ביקוש לתרופה שהיא חסרה והיא ענתה שהם פשוט לא מחזיקים אותה.
מוזר... החלטתי לקפוץ לניופארם שנמצא בקרבת מקום, הרוקחת מסתכלת על המרשם ומעקמת פרצוף גם היא ושואלת אם התרופה בשבילי.
עניתי שכן, הסברתי שיש לי דלקת בדרכי השתן ושהרופא רשם לי זינט והוספתי שנראה לי ממש מוזר שהיא כבר הרוקחת השניה שעונה לי בחשדנות לגבי התרופה. הרוקחת בישרה לי שהרופא לא רשם לי זינט אלא תרופה לשחפת! והוסיפה שזה לא תרופה שהיא היתה ממליצה לקחת בהריון או בהנקה בכלל. מבוהלת יצאתי מבית המרקחת, כמובן ללא התרופה לשחפת...
מבירור מסתבר ששמות התרופות דומים מאוד וטעות אנוש של שורה שקפצה לרופא במחשב גרמה לטעות. אבל היי תסתכל על מה אתה חותם אחרי שהמרשם מודפס!
ולכן מאמות יקרות, אני אומרת תסתכלו טוב טוב על התרופות שרושמים לכם, נכון לפעמים אנחנו מקבלים בבית המרקחת תחליפים עם שמות שונים מהתרופה הרשומה במרשם ולרוב מדובר בתרופות עם מרכיב זהה לתרופה הרשומה במרשם וזה בסדר, אך חשוב להיות ערניים ולשים לב טוב טוב מה אתן מכניסות לגוף שלכן או של הילדים.
אני ארבעה חודשים אחרי ניתוח קיסרי חירום שהסתבך. בהתחלה העובר היה במצוקה עוברית רצינית ולקח זמן עד שהעבירו אותי לניתוח קיסרי כי לא היה מקום בחדרי ניתוח (אמרו שהגעתי ללדת ביום הכי עמוס בשנה). אחרי הניתוח גילו זיהום בפצע הניתוחי שדרש אישפוז של שבועיים, שטיפות וניקוז הפצע ואנטיביוטיקה לווריד.
לפני שבוע דקירות והתכווצויות בבטן התחתונה. חשד לדלקת בדרכי השתן אבל אין שיפור עם טיפול אנטיביוטי שהסתיים כבר בינתיים. בדיקת רופא נשים (חפיפניקית) נמצא כי יש שאריות שליה ברחם שלי ככל הנראה והוא הפנה אותי לבית חולים. אני בדרך לאשפוז ואולי ניתוח והשד יודע מה עוד... יש לי כאבים חזקים מאוד ומחמירים בימים האחרונים.
הבנתי שהמשרד שלכם מטפל במקרי רשלנות רפואית בלידה ורציתי לדמוע את חוות דעתכם על המצב שלי. האם יכול להיות שאני יכולה להגיש תביעה על הלידה וכל מה שקרה מאז?
בחלק מן המקרים שבהם נותרת שארית שליה לאחר בלידה ניתן לבסס טענה בדבר התרשלות בלידה, הדבר תלוי בממצאים שעולים מהתיעוד הרפואי ובין היתר כמות שארית השליה אשר נותרה, הממצאים בעת בדיקת השליה לאחר הוצאתה ועוד. אני סבור כי לאחר שתעברי את הטיפולים הנדרשים כדאי יהיה שתפני אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת מלוא התיעוד והערכת במקרה.
את מוזמנת כמובן לפנות אל משרדנו לקבלת יעוץ פרטני ומידע נוסף.
תודה על הבמה והאפשרות לקבל מענה בפורום שלך, שהומלץ על ידי כמה בנות בפייסבוק. מקווה שתמצא זמן לענות לשאלה שלי:
אני ילדתי את בני השני לפני חצי שנה אחרי ניתוח קיסרי חירום שהועברתי אליו בגלל מצוקה עוברית קשה. הרופאים השאירו לי מתנה חלק מהשיליה. פשוט ככה.
את זה גיליתי שבוע אחרי לידה אצל גניקולוג שהגעתי אליו בגלל דימומים וכאבים שלא פסקו. כן שיחררו אותי מבית החולים בלי לבדוק למרות שצעקתי שיש לי כאבים מטורפים ודימום חזק מדי (מנסיון של ניתוח קיסרי קודם).
אף אחד לא בדק ב-us וכולם אמרו לי שזה בסדר ורק אחרי חודשיים הוציאו את השיליה, שוב בהרדמה מלאה + ניתוח וכל מה שנלווה אחריו בהתאוששות ולחץ.
השאלה שלי עם זו רשלנות רפואית או סתם מזל רע? הבנתי מקריאה באתר שלך שאתה מטפל במקרים כאלה ולפי מה שהרופאים אומרים, אף אחד לא יודע מה יהיה המצב שלי בעתיד וכמה קשה יהיה להכנס להריון אם בכלל. אמרו לי שאצטרך להמתין לשד יודע מה...
חלק מן המקרים של הותרת שארית שליה הינם בהחלט תוצאה של התרשלות בטיפול בעת הלידה. כדי לקבוע אם הייתה התרשלות יש צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולבחון איזו כמות של שארית שיליה נותרה ומה היה מצב השליה שהוצאה.
אכן בשלב מוקדם לא תמיד ניתן לדעת מה היקף הנזק שנגרם והאם נגרמה פגיעה בפוריות.
את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת יעוץ משפטי פרטני והסברים נוספים ואנסה לסייע לך.
לא להאמין שאני שלושה ימים לאחר לידה ולא לא יכולה להתאפק מלכתוב ולהביע תחושות.
כן אני היום יוצאת עם מתנת חיי לעולם החדש ב"ה.
אחרי דם יזע ודמעות .. על הכרית ועל כל מה שרק אפשר... אבל בכל זאת נשארת נאמנה לעצמי ממשיכה לחייך , ממשיכה להאמין וגם לנסות בכל זאת.
אז כך כל ההריון כמובן מדברת על הריון 2 מתחילתו עד סופו היה הכי מאתגר אבר. אבל איך אומרים אצלנו הכל לטובה טוב להודות לה'
החיים שלנו תותים עם קצפת לא סתם.
כאשר נכנסתי להריון הן שאני עם בחילות, הקאות גם עד חודש חמישי כמו כולן תשישות עייפות ובכל זאת באה לעבודה כמו נמרה לא מוותרת על כל רגע רק שבאמת באמת אני לא יכולה פיזית לבוא אז לא מגיעה .. וכן אני חסרה במערכת .
אבל זה וזה אבל הכי שהופך את כל הסיפור לקצת מורכב באמצע חודש שמיני לא אשכח את זה לעולם אחרי יום עבודה מתיש מהרגיל בכל זאת מידי פעם במהלך ההיריון חוויתי צירים מוקדמים .. הגעתי למצב של נפילת סוכר דרסטית מול עיניה של בתי היום כבר בת 3 אבל אז הייתה 2.8 פחות או יותר.
מה שאני זוכרת שבאתי לבית חולים ותאמינו או לא נס העובר זז הכל בסדר כולל דופק - מוניטור וכ"ו. אך אני בהשגחה ע"י צוות הרופאים בכיר.
לא מצליחה לקום לא אני כלל.
וכל ההריון אמרתי לעצמי כמה לא מובן לזכות במתנה כזו זה הריי פיקדון וזה לא שלי באמת ממש זה של ה' הוא החליט להעניק לי את הזכות להיות אמא.
ובכל זאת אני בת 25 הקטנה מכולן אוטוטו בת 26 אמא כן יודעת שאני ממש לא ניראת.
לבת הכי מהממת מעיין שממנה שואבת את מהות החיים את היופי, הטוהר והתום שאין לנו בנמצא.
מודה לה' על הבית , על הכוח ועל הכל
כי שום דבר לא מובן מאליו בכלל. מזל טוב לנו משפחה בת 4 נפשות בהחלט לא להאמין .. בן בא לנו בערב שבת קודש בלידה רגילה פעם ראשונה אצל בתי היה במסגרת ניתוח קיסרי חירום.
לא האמנתי שהצלחתי עד הדקה התשעים.. ש.. כל ציר וכאב לא ייחסתי חשיבות עד שפשוט הגיע הרגע ש.. את נזכרת ערב שבת בעלך. בתפילה כולם אומרים תפילה מדליקים נירות כל הדבר הזה אינו מובן מאליו ואת איפה בבית חולים .. מעצימה את עצמך מתגברת מקבלת את העובדה שאת הולכת להיות אמא לשתיים ואיך משלבים אהבה כזו.
ופתאום פרץ של דמעות ליד המיילדות הסופר אינושיות סופר רגישות , מחבקות בדמעות האילו שבין לקחת נשימה לבין לקרוע את העולם היה משמעות חזקה לשם אמא ובעיקר לשמי .
והבכי והצעקה את אלופה את יכולה .. לא באמת האמנתי .. גם שכבר בכיתי ואמרתי דיי כואב לי אני לא יכולה דייי דיי בבקשה תצא/י אני לא מסוגלת מבטיחה לחבק כי באמת לא האמנתי בעצמי לא ידעתי באיזה רכבת אני הולכת.
ואז וואוו איזה מלכה את גיבורה פייטרית הצלחת אמא המיילדת בוכה מנגבת דמעות אומרת לי נשבעת לך ביקר לי מכל לא ראיתי אישה נערה יפה כמוך , לא ראיתי כזו לוחמת ויש בך מה שאין באף אחת אחרת.
את מדהימה את עשית לי רגש אני רואה לידות ונפעמת מהן כל פעם מחדש אך את נשמה של שבת.
לפני חודש עברתי סקירה מוקדמת כל כך חיכתי וציפתי לבת אחרי 2 בנים מקסימים.
כבר בתחילת הסקירה הרופא בישר לי שיש עוד בן אך הבשורה לאחר מכן העא זו ששברה אותי.
הכליה של העובר אינה תקינה ככל הנראה יוולד עם כליה אחת תקינה.
ישר עלתה השאלה מה זה אומר? האם הוא יסבול ? האם הוא יחיה? האם צריך לבצע הפלה?
זה היה כל כך לא פייר אני כבר בשבוע מתקדם שבוע 19 רק 3 ימים לפניכן הרגשתי אותו..
הרגשתי שעולמי נחרב!
בתמיכה של בעלי היקר החלטנו שאנחנו ממשיכים בהריון למרות שהוסבר לנו על הפלה ועושים בדיקות מקיפות!
ימים ספורים לאחר הידיעה החלטתי שאני רוצה לנתב את הרגשות והמחשבות השליליות לדברים חיובים.
לקחתי מטרה ילדים עם צרכים מיוחדים ומאותו רגע הקדשתי את עצמי רק לשמח אותם. בנוסף עשיתי הפרשת חלה שהרבנית טענה שאחרי ההפרשה בבדיקות הבאות לא ימצאו דבר!
יום לאחר מכן ביצעתי מי שפיר ואתמול עשיתי סקירה מורחבת!
בסקירה המורחבת עיניי התמלאו דמעות הציסטות נעלמו והכל נראה תקין!
זאת למרות שהרופא טען שהמצב לא יכול להשתפר וכנראה שעדיף הפלה במקר הזה! עד כמה זה הזוי ולחשוב מה היה לו היינו מקשיבים לרופא (כמו שמצופה ממטופלת בהריון) והיינו מפילים את העובר...
ישתבח שמו לעד קיבלנו נס משמיים!
מוסר השכל אל תמהרו לבצע מה שהרופאים מבקשים ותרתמו לדברים טובים. לא אומרת חחזרו בתשובה או לקשר זאת לדת אם אתם לא מאמינים, אפשר לעשות טוב בלי שום קשר!
תודה על השיתוף בחוויה. אני מסכים שבחלט תמיד אפשר לקבל חוות דעת שנייה ולפקפק באבחנות ובהמלצות רפואיות אולם כמובן שיש מקרים רבים בהם יש בהחלט לשקול ברצינות לקבל את המלצות הרופאים ואבחנותיהם.
האורתופד שלח לאולטרסאונד. התוצאה חזרה והוא לא טרח להודיע שיש לי קרע בכתף ושאסור לי לעשות פעולות מסויימות.
בדיוק ארזתי את הדירה והפעלתי לחץ אדיר על הכתף ( לתומי חשבתי שיש לי שריר תפוס). מאז יש לי כאבי תופת ותנועת היד מוגבלת מאוד. סביר להניח שמקרע של 1-2 ס"מ הנזק גדל להרבה יותר.
האם חובה על הרופא להודיע על התוצאה ולהסביר לי על ההשלכות של מצבי? האם עלי לתבוע אותו?
כדי להעריך אם אכן מדובר בהתרשלות של האורטופד יש צורך ביותר פרטים והערכה של מומחה את התיעוד הרפואי. ככל שאדן מדובר בקרע המחייב מנוחה ומאמצים עלולים להחמירו יתכן שניתן יהיה לבסס טענה בשבר התרשלות בטיפול.
מציע לפנות בשלב ראשון אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיסייע בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.
לפני שנה וחצי השתנו חיי מקצה לקצה חודש אחרי לידה סרטן ארור הופיע בחיי ולפני שהספקתי לעקל מהר ניתוח טיפולים קושי מטורף לגוף לחזור לעצמו ואז זה קרא גילית הריון חודש לאחר הניתוח כל הרופאים דרשו הפלה כי הייתי באמצע טיפול הקרנות לצערי לאחר יעוץ אם רבנים ורופאים נעשתה הפלה התחלתי לקחת גלולות והורמונים למניעת הריון והמשכתי בהקרנות חודשיים אחרי בחילות חולשה עושה בדיקה שתן חיובי אני לא מאמינה הלם הולכת לבדיקות דם בטא 700 החלטתי כנגד כל הסיכויים אני הולכת עד הסוף הריון בסיכון גבוהה כל יום שעובר נס אני כבר בקושי עומדת על הרגליים מינון של כדורים מוכפלים הרופאים מתחננים להפסקת הריון ואני בשלי לא מוותרת אמא 3 קטנים והרביעית בדרך אני נלחמת ניצחתי את הסרטן כלום לא ישבור אותי כל שבוע בדיקות דם שבוע 33 צירים מהר אישפוז מעקב הפשלה ובורא עולם עוצר את הלידה כל יום צירים חלשה ומחזיקה את עצמי עוד יום ועוד יום שבוע 35 חיידק נדיר בדם מתאשפזת מקבלת אנטיביוטיקה לדם שבוע אישפוז חוזרת הביתה ברוך השם עברנו גם את זה תאריך 20-5 3:30 בלילה ירידת מים מגיעה לבית חולים אישפוז אין התקדמות 14:20 בשעה טובה נולדה הנסיכה בלידה טבעית (אסור היה לתת לי חומרים בגלל התרופות שלי )
אז לכל הרופאים שאמרו שאני לא ישרוד וזה סיכון מטורף אז אני שמחה להודיע שאני אחרי חלשה אבל מאושרת בורא עולם בחר בי להוריד את הנשמה הזו לעולם.
וואוווו מרגשת צמררת אותי לגמריי.. אני בילדותי (גיל 7) הייתי חולת סרטן וברוך ה' בריאה עם 2 ילדים והריון שלישי שבוע 35 וזה אחרי שהלחיצו אותי הרופאים בתחילת הנישואים שיש אפשרות שהפוריות נפגעה. מבינה אותך לגמריי! אחרי כל לידה זה פשוט להודות לה' ולהגיד בלב שלם ניצחתי את הסרטן!
מאחלת לך לבעלך ולילדייך שתדעו רק אושר נחת בריאות איתנה ומזל טוב כל ימי חייכם.
אבא שלי עבר ניתוח, השחרור היה בתנאי שכמות הנוזלים תגיע לכמות מסויימת, אחרי ששוחרר כמות הנוזלים לא ירדה, לכן פנה לרופא והפנו אותו למיון. במיון הוציאו הכל ושחרורו אותו פעם נוספת.
המצב חזר על עצמו עד שהחליטו לאשפז אותו.
כרגע הוא נמצא בבית החולים כבר מספר שבועות עם נמק בעור ומחכה לניתוח של השתלת עור, וכל זה נגרם מפני שלא השאירו אותו/אשפזו בפעם הראשונה שהגיע.
אני חושש כי כדי להעריך אם הייתה התרשלות בשחרור אביך וכן להעריך האם הנמק שנגרם בעור מקורו בהתרשלות אין די בתיאור שנתת ויהיה צורך לקבל את מלוא התיק הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים, סביר להניח במקרה זה כירורג מומחה.
כמובן שגם יהיה צורך להמתין ולבחון אם הנזק הנו קבוע ומה שיעורו בהמשך.
למידע נוסף ויעוץ פרטני אתם מוזמנים לפנות אלינו טלפונית.
רציתי לשמוע דעה של עורך דין ולהבין האם יש כאן רשלנות רפואית והאם כדאי לי לקחת עורך דין ולטפל במקרה או שחבל על המאמץ...
יצאו 3 חתיכות כחודש אחרי הלידה (השלייה יצאה "עם קרעים" אבל אחרי ששלוש אחיות בדקו אותה החליטו שהיא שלמה) זה גרם לי לזיהום ואחר כך התאשפזתי לשבוע (אחרי שהתקפלתי בבית מכאבים ופינו אותי באמבולנס).
תודות למנהל המחלקה שמיהר לקבוע שהסתובבה לי שחלה הכניסו אותי לניתוח חירום (למרות שהתחננתי לפרופ' הבכיר שאם הוא רק "חושב" שיבדוק שוב לפני שהןא מכניס אותי לניתוח בהרדמה מלאה).
בניתוח התברר שלא הסתובבה לי שום שחלה ("נפלת בסטטיסטיקה של ה 15% שזה נראה כמו אבל זה לא") אבל כן היה לי זיהום חמור מאד.
אז לקח גם כמה ימים למצוא אנטיביוטיקה מתאימה אז בינתיים דחפו לי 3 פעמים ביום טריאדה (מיקס של סוגי אנטיביוטיקה שונים) מיותר לציין שהקפדתי לשאוב ומיום ליום החלב דעך ודעך עד שלא יצא אפילו טיפה (והרופא אמר שזה לא אמור לפגוע בהנקה).
עד היום לא יודעת מה לעשות עם זה. בינתיים אני סתם מתמרמרת. כמובן שבית החולים טוען שהוא לא שכח שום שליה וגם במכתב השחרור רשום שהשלייה יצאה במלואה למרות שברור שנשארה שארית שליה אחרי הלידה וזה עשה בלאגן שלם.
אגב, בדיקת חלבון עוברי שלי הראתה שיש בעיה שלייתית ומחשש ש"תזדקן" מהר קיבלתי הפנייה לזירוז בשבוע 40 בדיוק ע"מ שלא לקחת סיכון שהיא תפסיק לעבוד כשהתינוקת עוד בבטן חס ושלום.
ז"א שידעו מראש שיש בעיה עם השליה. שאלתי מה יהיה בעתיד והאם יהיו לי בעיות להכנס להריון... תשובה ברורה לא קיבלתי. אף רופא לא מתחייב לכלום וכמה שלחצתי לקבל תשובות הכל היה מעורפל לגמרי.
השאלה האם זה נחשב באמת רשלנות רפואית בלידה והאם שווה לקחת עורך דין במצב הזה.
טיפלתי ואני מטפל כיום במספר תביעו בנושא של שאריות שליה. העניין מעט מורכב להסבר מלא כאן אך אבהיר שעקרונית ככל שניתן יהיה להוכיח בעזרת הבדיקות הפתולוגיות מה כמות השיליה שנפלטה בשלב מאוחר והאם היא רבה ולא רק פירורים יתכן שתהיה עילה לתביעה.
נושא הנזק לרחם אכן סבוך שכן הוא בדרך כלל מתברר כאשר יש נסיון להיכנס להריון או בבדיקות היסטרוסקופיה. אם אין נזק לרחם ואין קושי להיכנס להריון יש לשקול אם היקף הפיצוי הצפוי יצדיק כלכלית תביעה.
את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני לקבל יעוץ מלא ופרטני.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"