הסיפור
לידה של המלך שלי..
הריון שלישי שבוע 40+5 יום חמישי ערב חג שני של פסח הרגשתי כבר יום קודם שהתינוק ישנוני אבל זה היה קורה המון ולא כלכך יחסתי חשיבות, קמתי בבוקר היו תנועות אבל מאוד חלשות , אמרתי לעצמי העיקר שתנועות יש.. בכל אופן החלטתי ללכת להבדק על הדרך גם ביקורת כי בכל זאת אחרי שבוע 40 זה כבר לא צחוק. ושאהיה רגועה לפני החג
נכנסת למוניטור המוניטור תקין, בדיקת אולטרסאונד תקינה. הרופא לא מרוצה בטענה שכן המוניטור טוב אבל הוא רוצה
מוניטור מושלם לא מסתפק בטווב חסר לו קצת תזוזות של העובר למרות שהיה. אמר לי לכי תאכלי משהו בבית ותחזרי, אני מכירה את עצמי אם הייתי הולכת הביתה אין סיכוי שהייתי חוזרת כי המוניטור והאולטרסאונד היו טובים
קניתי לי שוקולד במכונה במחשבה שיאלה התינוק יקפץ חזרתי שוב לעשות מוניטור עוברי ( בערך כ20 דקות מהראשון) ופתאום האטות חזקות בדופק כמובן שהרופא מיד מגיע וכבר ההלחצות לקיסרי, אני לא מעוניינת בקיסרי. הוא מנסה לתת לי צאנס עם נוזל סוכר לוריד ואומר לי שאם יפסק ההאטות פשוט אתאשפז ונחכה ללידה.. מחבר אותי לנוזל וההאטות חזקות! ואני כמעט כבר לא מרגישה את העובר.
מגיע מנהל מחלקה, הרופא, מיילדות ורופא ילדים שגם הגיע ובפה אחד קיסרי מיד אין זמן לחכות לא הבנתי מה יכול לקרות וכמה התינוק במצוקה בכיתי את חיי, הדולה שלי איתי תכננו כלכךך איך תהיה הלידה הזאת ציפיתי לה אחרת ולא שתגמר בקיסרי באמצע ביקורת.
הרופא ילדים ממש צרח ואמר משפט שפשוט ריסק אותי "התינוק שלך זועק תצילו אותי" מיד בלי לחכות עוד הכניסו אותי לעשות
ניתוח קיסרי כשהתינוק יצא הוא לא בכה ,
חבל הטבור היה כרוך סביב הראש שלו, סוכר נמוך ברמות, מוגלובין נמוך ברמה שכמעט בלי דם בגוף. הצהבת שלו בגיל שעה היתה 11 שזה המון מאוד.
עשו לו החלפת דם (הדם שלי - o ובהריון ראשון שכחו לתת לי זריקת אנטי די) כך שמהריון להריון הגוף תוקף את התינוק והוא תקף אותו חזק מאוד למרות שכל ההריון המעקב היה תקין. הרופאים אמרו שהצילו אותו ברגע האחרון אחרון!
הדם שלו היה ממש מורעל עשו לו מיד החלפת דם, נתנו לו מנות דם, מנות טרמבוציטים ,הביאו עבורו מבית חולים אחר תרופות מאוד יקרות כדי להציל אותו.
הקטני שלי נדקר כל שעה שעתיים מכל הבדיקות שעשו לו , הוא מאוד התקשה לנשום כך שהיה עם חמצן יומיים.. לא יכלתי להרים אותו בכלל.. אחרי חמישה ימים שום דבר לא השתפר אחרי כל מה שנתנו לו הערכי כבד שלו היו גבוהים מאודד מאוד , הצהבת שלו היתה 22 לחץ מטורף גם שלנו וגם של הרופאים כמובן בכי בלי סוף
לבסוף העבירו אותנו לבית חולים שניידר( גרים באילת) במחלקת טיפול נמרץ בפגיה
שם ברוך ה' עשו לו בדיקות מכף רגל ועד ראש הכל מהכל, כל בדיקה אני רועדת שלא יגלו משהו חמור. מבקשים מכל הרבנים שיתפללו עבורו.
כל הבדיקות תקינות אבל עדיין שום דבר לא משתפר אותו דבר, מתסכל מאוד הרופאים בעצמם לא מבינים מה קורה פה אין הבחנה ..
רק אחרי כמה ימים התחיל להשתפר בקצב איטי
לאחר שבועיים וחצי בשניידר סוף סוף שיחררו הביתה. היתה תקופה קשה במיוחד שיש לי 2 קטנטנים נוספים בבית שכל יום בוכים שרוצים אותי. תקופה מהגהנום כל יום היה כמו נצח.. אבל העיקר שזכיתי בדבר הטהור הזה ללא ספק הוא מתנה לא מובנת מאליו הנס הפרטי שלי, לא יכולה לדמיין מצב אחר שהוא לא היה פה איתי . כיום הוא בן חודשיים, ממשיכים מעקבים לוודא שהכל מתאזן לגמרי.
קראנו לו אימרי רפאל ( רפאל כי האל ריפא אותו , המלאך רפאל ) מלאך שלי!