איך קובעים את גובה הפיצויים שיפסקו לתובע?

פקודת הנזיקין הישראלית מגדירה את הרכיבים אותם יש להוכיח כדי לקבל תביעת רשלנות רפואית קרי, המטפל הרפואי התרשל, למטופל נגרם נזק וישנו קשר סיבתי בין התרשלות המטפל לנזק שנגרם למטופל.

הפקודה איננה מגדירה את האופן לפיו יש לחשב את הפיצויים שמגיעים למטופל בגין נזקי הרשלנות הרפואית שנגרמו לו. כתוצאה מכך, קבעה הפסיקה בארץ את השיקולים המנחים בעניין זה וזאת כפי שיוסבר להלן.

העיקרון המרכזי שמנחה את הפסיקה לגבי קביעת גובה הפיצויים בתביעות נזיקין הנו עקרון השבת המצב לקדמותו.

כלומר, מטרת הפיצויים איננה להעשיר את הנפגע, אלא להשיבו למצב שבו היה קודם לפגיעה ולמנוע ממנו חסרון כיס.

לעיקרון זה יש שני היבטים עיקריים. האחד, לפיו יש לשלם לניזוק את הפיצוי הדרוש לו כדי להשיב, ככל הניתן, את מצבו לקדמותו קרי, לפני שהוא ניזוק.

ההיבט השני קובע כי גם יש להימנע ממצב של תשלום כפל פיצוי או פיצוי יתר לניזוק, אשר ישלם לו סכום גבוה יותר משווי הנזק שלמעשה נגרם לו בפועל. דבר שיגרום לכך שהוא יתעשר שלא במשפט על חשבון המזיק.

כאשר מדובר בתביעות רשלנות רפואית, משמעות עקרון השבת המצב לקדמותו הינה להעמיד את הניזוק באותו מצב בו הוא היה נמצא אלמלא הטיפול הרשלני שניתן לו ולשלם לו פיצויים בגין כל ראשי הנזק השונים שלו בעבר ובעתיד, כגון: הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל וכדומה.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שחישוב הפיצויים איננו בגדר מדע מדויק, הואיל והוא כרוך באי וודאות, מאחר ולא ניתן לדעת בוודאות כיצד היו נראים חייו של הניזוק אלמלא הנזקים שנגרמו לו עקב מעשה הרשלנות שפגע בו ומה היו רמת ההשתכרות שלו ושיעור תוחלת חייו.

כמו כן, לא ניתן לדעת בדיוק מראש מה יהיה היקף ההוצאות העתידיות שלו בגין הנזקים שנגרמו לו.

לפיכך, אופן חישוב הפיצויים נתון בעיקר לשיקול דעתו של השופט, בהתאם לנתונים הספציפיים של התיק הנדון בפניו.

במסגרת שיקול דעתו של השופט, עליו לקחת בחשבון את הממצאים והעדויות שהובאו בפניו, לרבות שימוש בחוות דעת של מומחים רפואיים וכן חזקות וטבלאות סטטיסטיות שבהן מקובל להיעזר.

שיקולים שיש לקחת בחשבון בעת פסיקת פיצויים

לצורך פסיקת הפיצויים בגין ראשי הנזק השונים, על השופט להתחשב בגורמים ושיקולים שונים כגון גיל הניזוק, סוג הנזק והיקפו, סוג הנכות ושיעורה, מצבו הרפואי הקודם, מצבו הכלכלי ועוד וזאת כפי שנסביר בפירוט בסקירה שלפניך.

גיל הניזוק

ככלל, ככל שגיל הנפגע הינו צעיר יותר, כך תוחלת החיים שצפויה לו הנה ארוכה יותר ועל כן נזקי הפגיעה שנגרמו לו ישפיעו עליו לאורך זמן רב יותר ולפיכך יש לפסוק לו סכום פיצויים גבוה יותר.

נתון הגיל רלוונטי לראשי נזק עתידיים רבים, כגון הפסדי שכר בעתיד, הוצאות רפואיות בעתיד, הוצאות ניידות בעתיד, הוצאות סיעוד ועזרת צד ג' בעתיד, הוצאות טיפולים שיקומיים בעתיד ועוד.

מצד שני, יש לקחת בחשבון שבמידה ומדובר במקרה רשלנות רפואית שהסתיים במות המטופל, אין צורך לפסוק פיצויים בגין כל מגוון ההוצאות העתידיות.

נתון הגיל משמעותי במיוחד בתביעות רשלנות רפואית שקשורות ללידה, מחר ומדובר במימון צרכי הנפגע לכל אורך חייו ולכן הפיצויים במקרים אלו יכולים להגיע לסכומי עתק.

כך לדוגמא, במסגרת פסק הדין אשר ניתן בהליך ת"א 53580-05-12 פלוני נ' שירותי בריאות כללית אשר התנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, התקבלה תביעה בגין ניהול רשלני של לידה שגרם ללידת תינוק עם נזק מוחי קשה, בגינה נפסקו לו פיצויי עתק, מעל לסך של 15 מיליון ₪.

היקף הנכות

ככלל, ככל ששיעור הנכות שנקבע לנפגע הנו גבוה יותר כך יש לפסוק לו סכום פיצויים גבוה יותר. שיעור הנכות של הנפגע נקבע באחוזים ובהסתמך על חוות דעת רפואיות שמוגשות מטעם מומחים רפואיים מטעם בעלי הדין או מומחים שמונו על ידי בית המשפט.

בהקשר זה יש להבדיל בין נכות רפואית לנכות תפקודית. הנכות הרפואית בודקת את מידת הפגיעה הרפואית שהליקוי הרפואי גרם לנפגע, בעוד שהנכות התפקודית בודקת עד כמה הפגיעה הרפואית פוגעת בכושר העבודה ורמת ההשתכרות של הנפגע.  

הנכות הרפואית נקבעת על ידי רופאים באופן אובייקטיבי ללא קשר לנסיבותיו האישיות של הנפגע וזאת בהתבסס על הליקויים הרפואיים אשר מפורטים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

לעומת זאת, הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט באופן סובייקטיבי בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנפגע וזאת בהתבסס על קריטריונים שונים כגון: גיל הנפגע, מקצוע הנפגע, השכלת הנפגע, ההגבלות התפקודיות שגורמת לו הנכות הרפואית, האפשרות של הנפגע להמשיך ולעבוד במקצוע שלו, השינויים בשכר הנפגע עקב הפגיעה, אפשרותו להמשיך ולעבוד במקצוע שלו ועוד.

בשל ההבדלים בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, יתכנו מצבים בהם הנכות התפקודית תהיה נמוכה או גבוהה מהנכות הרפואית וזאת בשל נסיבותיו האישיות של הנפגע.

דוגמא למקרה בו הנכות הרפואית יכולה להיות גבוהה מהנכות התפקודית, הנה כאשר הפגיעה הרשלנית גרמה לצלקות מכוערות.

בגין צלקות כאלו ניתן לקבוע נכות רפואית בשיעור של 10%-20% אולם מאחר ומדובר לכאורה בפגיעה אסטטית בלבד, לא תיקבע בהכרח נכות תפקודית בגינן, אלא אם כן יש לפגיעה זו גם השפעה על רמת ההשתכרות של הנפגע, למשל במקרה והנו דוגמן.

דוגמא למקרה בו הנכות התפקודית יכולה להיות גבוהה מהנכות הרפואית, הנה במקרה בו הפגיעה הרשלנית גרמה להגבלה בתפקוד הקרסול.

בגין פגיעה כזו, ניתן לקבל נכות רפואית בשיעור של 10%-30%. אולם, במידה והניזוק הינו רקדן והפגיעה בקרסולו מונעת ממנו למעשה להמשיך ולרקוד, ניתן לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה בהרבה ואף עד 100%.

מטבע הדברים, להיקף הנכות עשויה להיות השפעה ניכרת על פסיקת הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית.

רמת השתכרות

ככלל, ככל שרמת ההשתכרות של הניזוק לפני הפגיעה היתה גבוהה יותר וככל שרמת ההשתכרות העתידית שהייתה צפויה לו אלמלא הפגיעה אף היא היתה גבוהה יותר, כך יפסקו לו פיצויים בשיעור גבוה יותר וזאת הן לגבי הפסדי השכר בעבר שלו והן לגבי הפסדי השכר העתידיים שלו.

כאשר מדובר בניזוק שהנו קטין, יחושב שכרו לפי השכר הממוצע במשק.

מצב רפואי קודם

במידה ומצבו הרפואי של הניזוק לא היה תקין לחלוטין עוד לפני הפגיעה בו, יש לקחת גם נתון זה בחשבון, באופן שעלול להפחית את שיעור הפיצויים שייפסק לו.

זאת מאחר ומצבו הרפואי הבלתי תקין של הניזוק לפני הפגיעה בו היה צפוי לפגוע ממילא בכושר השתכרותו ותוחלת חייו ומשכך הם פני הדברים, תהא למצבו הרפואי הקודם השפעה על גובה הפיצוי שיפסוק בית המשפט.

אשם תורם

במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול, עליו גם לקחת בחשבון כי במידה והנזקים שנגרמו למטופל התרחשו או הוחמרו גם עקב אשמה כלשהי של המטופל עצמו ולא רק בשל רשלנות הגורם הרפואי שטיפל בו, אז ייפסק למטופל אשם תורם בשיעור מסוים, אשר יקוזז מסכום הפיצויים הכולל שייפסק לו.

לדוגמא, במקרה בו המטופל לא ציית להוראות רופאיו ולא ביצע בדיקות מסוימות או לא נטל כדורים מסוימים או לא הפסיק לעשן או לא הקפיד על תפריט תזונה מסוים, או במקרה בו המטופל לא מסר במכוון לרופא את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי למצבו.

המבחן שנקבע לעניין האשם התורם בפסיקה הנו האם הניזוק התנהג כאדם אחראי ובזהירות סבירה כדי להגן על עצמו מפני הנזק שנגרם לו.

במידה וייקבע שהניזוק לא התנהג כראוי, יש לחלק את מידת האשמה בין המטופל למטפל, באופן לפיו יש להציב ולהשוות בין הרשלנות של המטפל מול הרשלנות של המטופל ולבדוק עד כמה הרשלנות של כל אחד מהם תרמה לנזק שנגרם למטופל בסופו של דבר.

עם זאת, הפסיקה בארץ לא נוטה להחמיר בעניין האשם התורם של המטופל, כך שרק במקרים נדירים ביותר נפסק שלמטופל יש אשם תורם מלא, שמקזז במלואו את סכום הפיצויים שעל המטפל לשלם לו.

קראו בהרחבה: על חלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים במקרה של רשלנות רפואית

פסיקת פיצויים בהתאם לנסיבות התביעה

לכאורה בית המשפט אמור להתנהל בפסיקת פיצויים בצורה קרה ועניינית וזאת בהתאם לשיקולים שהוסברו לעיל ולא על סמך נסיבות התביעה.

כלומר, לאחר שנקבע כי הרופא או בית החולים המטפלים התרשלו והוכח כי יש קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, הרי שקביעת היקף הנזק אמורה להיות מנותקת מנסיבות התביעה.

בפועל, ניסיון החיים מוכיח כי הדברים אינם בדיוק כך ואנו רואים שוב ושוב בפסקי דין כי יש גורמים שונים, לא תמיד בהכרח באמת רלוונטיים, אשר משפיעים על היקף הפיצויים אשר נקבעים בפסיקת בתי המשפט.

התנהלות הצדדים לאורך ההליך

במקרים מסוימים, התנהלות הצדדים לאורך ההליך משפיעה על פסיקת הפיצויים. ניתן לעיתים להיתקל בפסקי דין בנושא רשלנות רפואית אשר הקורא אותם מבין היטב וללא מאמץ כי השופט שכתב את פסק הדין, קיבל את התביעה ואף פסק לתובע פיצויים, לא גילה סימפטיה לתובע ובחלק מהמקרים הדבר גם בא לידי ביטוי בגובה הפיצוי.

כך למשל, לפעמים ניתן להיתקל בפסקי דין בהם בית המשפט מציין כי התובע בעדותו ובחקירתו בבית המשפט ניסה להעצים את נזקיו באופן מלאכותי ולא ראוי או נתפס באי אמירת אמת, לעיתים בנקודות שוליות אשר אין בהן כדי למנוע את קבלת התביעה.

את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהגות התובע הוא עשוי לבטא בסכומים הנפסקים ובפרט בסכומים אשר נתונים במיוחד לשיקול דעתו של בית המשפט, כמו פיצוי בגין כאב וסבל.

ניתן, מן הסתם, להיתקל גם במקרים הפוכים וזאת כאשר הרופא הנתבע או גורם אחר מצד הנתבעים מעיד באופן אשר נתפס בעיני בית המשפט כמתנשא, לא ראוי או לא אמין, שאז הדבר עלול להתבטא בהיקף הפיצויים שיפסקו.

חשוב להבין כי מדובר בנתונים אשר כלל אינם אמורים להשפיע על היקף הפיצוי, שכן הם קשורים לכאורה לתחום הנפרד של קביעת ההתרשלות. אולם, שוב ושוב ניתן לראות בפסקי דין זליגה בין שני התחומים של אחריות ברשלנות רפואית והיקף הנזק.

התחשבות בעוצמת המחדל שגרם לרשלנות

רשלנות חריגה, מקוממת ומכעיסה במיוחד כבר הביאה לפסקי דין אשר בהם נפסקו סכומי פיצוי גבוהים במיוחד שלא לומר חריגים בהיקפם.

בשיטת המשפט בישראל פיצויים עונשיים שמורים בעיקר למקרים של נזק מכוון בזדון ואינם נפסקים בתביעות רשלנות רפואית שבהן ברור כי הגורם המטפל לא גרם למטופל נזק במזיד.

עדיין, במקרים של רשלנות קשה וחריגה במיוחד, נקבע בפסקי דין כי יתכן שיש מקום לפיצוי עונשי מסוים או פיצוי מוגבר.

כך למשל, בפסק הדין בעניין עזבון אטינגר, ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נח (4, 486, 562-563), קובע השופט ריבלין כך:

"אלא שאל מול כל אלה עומדים נימוקים בעלי משקל לטובת הכרה בסמכות לפסוק פיצויים עונשיים וזאת באותם מקרים אשר בהם התנהגות המזיק היא חמורה במיוחד או שיש עמה פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. במישור העיוני נטען, כי ההבחנה בין המשפט האזרחי לבין המשפט הפלילי אינה כה חדה וכי שני ענפים אלה שולחים "זרועות" זה לזו ונוגסים זה בזה ואף ניתן להבחין ב"שטח מפורז" של משפט אזרחי – עונשי [...] במישור המעשי, הודגש הערך המוסף הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, בעיקר באפקט ההרתעה והחינוך כנגד מעשים הראויים לגינוי ובחיזוק ההגנה לזכויות הראויות לכך".

בפסק דין אחר השופט ס. ג'ובראן ציין אף הוא, כי פסיקת פיצויים עונשיים תיעשה במקום שבו מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת, כמו שאירע בהליך ע"א 8382/04 ההסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' רוטיל מזרחי [פורסם בנבו] (2006).

בפסק דין של בית משפט השלום בקרית גת פסקה השופטת נצר פיצויים עונשיים בסך של 75,000 ₪ לאדם אשר נותח בשל טעות באבחנה ונמסר לו כי יש לו סרטן בשעה שכלל לא היה חולה כשהיא מציינת:

"בענייננו, סברתי כי התנהלות בית החולים איכילוב מקוממת, שכן לא רק שפרופ' מלר בחר לציין  בפני התובע כי נתגלה בגופו סרטן, עוד בטרם התקבלו התוצאות הסופיות של הבדיקה הפתולוגית, הרי חל אף עיכוב בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת, בחשיפת תוצאות הבדיקה הפתולוגית בפני התובע".

עוד הוסיפה השופטת נצר, שהדברים המתוארים מהווים התנהגות מקוממת שיש להוקיעה וכל שכן, שיש בצידה פגיעה קשה בצפייתו של התובע לבריאותו השלמה ולתקינות בריאותו הנפשית ועל כן, אלו כשלעצמם מצדיקים פסיקת פיצוי עונשי.

אמנם לא ניתן לראות בנתבעים כמי שגיבשו יסוד נפשי בדרגה גבוהה של זדון, כוונה אשר יש בה להצדיק פסיקת פיצוי עונשי בשיעורים משמעותיים, אך בוודאי ניתן לדבר על אדישות לצד הקלות הבלתי נסבלת שבה נאמרו הדברים.

הופעת עורכי הדין של הצדדים בדיונים

נקודה חשוב שצריך לקחת בחשבון כאשר בוחרים עורך דין מומחה בתחום הרשלנות הרפואית, לייצוג בתביעה שלך...

יש מקרים בהם בית המשפט אף מתרשם לרעה מהתנהלות עורכי הדין עצמם בניהול התיק עד לרמה כזו בה ניתן להבין כי הפיצויים אשר נפסקו הושפעו מאופן ייצוג בעל הדין.

מורת רוח זו לעיתים באה לידי ביטוי בפסיקת הוצאות, אך לפרקים אפשר להבין בין השורות כי בית המשפט ביטא את מורת רוחו מהתנהלות אחד הצדדים בגובה הפיצוי הנפסק.

כמובן שמאחר ולא אמור להיות קשר בין התנהלות הצדדים ובוודאי לא בין הופעת עורכי הדין לגובה הפיצוי, בית המשפט נזהר מלקשור בין השנים באופן ברור בפסקי דין.  

מצבו האישי / משפחתי / רפואי של הנפגע

חשוב להבין, שיש שיקולים שיכולים להניע את השופטים לפסיקת פיצוי גבוה יותר וביניהם גם מצבו האישי, הרפואי ו/או משפחתי של הנפגע. לעיתים תביעה אשר נסיבותיה מעוררות אמפתיה אצל השופט תזכה את התובעים בפיצויים גבוהים יותר.

למשל, אין להוציא מכלל אפשרות כי הורים אשר יתבעו פיצויים על התרשלות רפואית שהביאה למות ילדם יפוצו בסכום גבוה יותר מהרגיל אם יתברר כי בעבר איבדו כבר ילד בנסיבות שאינן קשורות לתביעה.

נשאלת השאלה האם הורים אלו זכאים לפיצוי גבוה יותר מהורים אחרים אשר איבדו את ילדם בשל רשלנות רפואית, אולם לא פקד אותם אסון קודם והרי האסון הקודם אינו קשור כלל ואסונם של שני זוגות ההורים זהה ועדיין יש להניח כי יהיה פער בפיצויים.

מקרה קלאסי שמדגים מה מניע את בית המשפט לפסוק פיצוי גבוה במיוחד ניתן לראות בפסק דין בעניין לאה דיין (ערעור אזרחי 99/398) שם הופסק הריון לאחר טיפולי פוריות בשל רשלנות רפואית שהביאה למסקנה כי לעובר מומים ובדיעבד התברר כי ההריון כלל לא היה צריך להיות מופסק.

לכל אחד מבני הזוג נפסק סך של 600,000 ₪ בגין כאב וסבל במונחי שנת 1998 בה ניתן פסק הדין.

במקרה זה הזוג לא יכול היה עוד להביא לעולם ילדים ובית המשפט בפסיקת הסכום החריג דאז הביע את מורת רוחו מההתנהלות של הנתבעת וכמובן שיקף את משמעות האסון שפקד את התובעים אשר כה השתוקקו לילד ובשל ההתרשלות נמנעה האפשרות הזאת מהם.

פיצויים בהתאם לראשי הנזק בתביעות רשלנות רפואית

על פי חוק, קביעת הפיצויים תיעשה בהתאם לראשי הנזק. מקובל לחלק את ראשי הנזק בתביעות רשלנות רפואית לשני סוגים עיקריים, ראשי נזק ממוניים וראשי נזק לא ממוניים.

ראשי נזק ממוניים

הנזקים הממוניים הינם נזקים כספיים אשר ניתן לכמת ולחשב באופן אריתמטי בהתאם לחסרון הכיס שהם גורמים. הערכת שווי פיצויים לגבי ראשי הנזק הממוניים אמורה בדרך כלל להתייחס הן להוצאות בעבר והן להוצאות בעתיד.

הוצאות בעבר מתייחסות להוצאות שנגרמו לניזוק ממועד קרות הנזק ועד למועד מתן פסק הדין. למשל, הפסדי שכרו של הניזוק והוצאותיו הרפואיות.

מדובר בהוצאות שכבר התגבשו ושולמו בפועל ועל כן ניתן בדרך כלל לקבוע אותן באופן ריאלי ללא צורך לשער את היקפן וזאת בהתאם להוכחות / קבלות שעל הניזוק להמציא לבית המשפט.

הוצאות בעתיד מתייחסות להוצאות שיוצאו על ידו בעתיד, ממועד מתן פסק הדין ועד לגיל הפנסיה שלו או עד לאחרית ימיו. מאחר ומדובר כאמור בהוצאות עתידיות שטרם הוצאו בפועל, יש לשער ולהעריך את היקפן העתידי.

לפניך דוגמאות לראשי נזק ממוניים מרכזיים והסבר משפטי אודות כל אחד מראשי הנזק. 

הפסדי שכר

פיצויים אשר נועדו לפצות את הניזוק בגין אובדן היכולת שלו לעבוד ולהשתכר עקב הנזקים שנגרמו בשל הרשלנות הרפואית. פיצויים אלו מורכבים מתחשיב הפסדי שכר בעבר שלו ותחשיב הפסדי שכר לעתיד שלו.

תחשיב הפסדי שכר בעבר כולל את הפסדי השכר בתקופה בה הנפגע לא עבד באופן מלא או חלקי בעקבות הפגיעה ועד למועד פסק הדין. לשם כך יש להוכיח הפסדי השתכרות בפועל בהשוואה לתקופה שקדמה לפגיעה.

תחשיב הפסדי השכר לעתיד כולל את הפסדי השכר של הנפגע ממועד פסק הדין ועד למועד גיל הפרישה שלו. תחשיב זה מבוסס על מכפלת השכר החודשי שהרוויח הניזוק לפני הפגיעה באחוזי הנכות התפקודית שלו כפול מספר החודשים שנותרו לו עד גיל הפרישה שלו כפול מקדם ההיוון.

קיצור תוחלת החיים (הלכת השנים האבודות)

פיצוי בגין אובדן יכולת ההשתכרות של ניזוק במהלך השנים שקוצרו עד לגיל הפרישה של הניזוק וזאת עקב הפגיעה שנגרמה לו.

פיצוי זה נקבע לראשונה במסגרת פסק דין אטינגר, אשר ניתן בשנת 2004 על ידי ביהמ"ש העליון.

קיצור תוחלת החיים יכול להיות חלקי או מלא, במידה והנפגע נפטר מיד לאחר קרות הפגיעה בו. במקרה כזה הפיצוי ישולם לעזבון הניזוק ויועבר ליורשיו.

עזרת צד ג' וסיעוד

פיצוי זה נועד לשלם עבור החזר הוצאות הניזוק בעבר ובעתיד בגין קבלת עזרה במשק הבית, כגון ניקיון ובישול, בהנחה שמצבו הרפואי והתפקודי של הניזוק מצריך זאת, כך שהתלות שלו בקבלת עזרה חיצונית הינה מוחלטת.

במסגרת פסק דין אקסלרוד נקבע רף תשלום חודשי ממוצע בסך של כ-13,500 ₪ עבור קבלת עזרה ממטפל סיעודי. הניזוק זכאי גם לפיצוי בגין עזרת בני המשפחה שלו, אם כי רק ככל שעזרה זו חורגת מעזרה רגילה ושגרתית שמעניקים בני משפחה זה לזה, גם ללא קשר לפגיעה כלשהי.

הוצאות רפואיות

פיצוי בגין החזר ההוצאות הרפואיות בעבר ובעתיד של הניזוק ואשר בדרך כלל אינן נכללות בסל הבריאות, כגון תרופות, ניתוחים, אשפוזים, טיפולים ייעודיים ועוד.

הוצאות ניידות

פיצוי בגין החזר הוצאות ניידות של הניזוק בעבר ובעתיד, לרבות עבור נסיעות לטיפולים, התאמת רכב נכה ואביזרים מתאימים.

הוצאות בגין התאמת דיור ושיקום

פיצוי בגין החזר הוצאות מיוחדות בגין התאמת הדיור והשיקום, בעבר ובעתיד, לניזוקים שנפגעו באופן קשה במיוחד, עד כדי נכות מלאה.

מדובר למשל, בהוצאות הכרוכות בשינוי מקום המגורים או התאמת מקום המגורים לצורך התניידות הניזוק בתוך הבית כשהוא על כיסא / מיטת גלגלים, כגון התקנת מעלית, הרחבת פתחי הדלתות וכן הוצאות בגין שגרת חייו של נכה, כגון הוצאות כביסה, טיטולים וכדומה.

ראשי נזק לא-ממוניים

הנזקים הלא ממוניים הינם נזקים לא כספיים, כי אם נזקים בעלי אופי רגשי יותר, אשר לא ניתן לכמת ולחשב אותם באופן אריתמטי ועל כן יש לקבוע ולהעריך אותם על דרך האומדן, בהתחשב בנסיבות כל מקרה לגופו.

לפניך דוגמאות לראשי נזק לא ממוניים והסבר משפטי אודות כל אחד מהם.

כאב וסבל

פיצוי בגין הכאב והסבל הנפשיים שנגרמים לניזוק, כגון צער, עוגמת נפש, טראומה, דיכאון, חרדות ואובדן הנאות החיים.

גובה הפיצוי נגזר מסוג הנזק שנגרם לניזוק, היקפו, מידת השפעתו על שגרת חייו ומידת הצער שנגרמה לו.

אובדן סיכויי החלמה

פיצויי בגין אובדן סיכויי ההחלמה של הניזוק עקב הרשלנות הרפואית וזאת גם כשמדובר היה בסיכויי החלמה מזעריים לכאורה.

גובה הפיצוי נגזר מגובה אחוז סיכויי ההחלמה שאבדו. כך נקבע לראשונה בהליך ע"א 231/84‏ קופת חולים של ההסתדרות‎ ‎נ' פאתח.

פגיעה באוטונומיה

ראש נזק ייחודי לתביעות רשלנות רפואית המאפשר לתובע / הנפגע לקבל פיצויים בגין ביצוע פעולה רפואית שנעשתה בגופו ללא הסכמתו המודעת, דבר שמהווה פגיעה בזכות האוטונומיה שלו וזאת גם אם לא נגרם לו כל נזק עקב כך.

מדובר בראש נזק חדש יציר הפסיקה בישראל, אשר נקבע לראשונה על ידי ביהמ"ש העליון בשנת 1999 בפסק הדין שניתן בהליך ע"א 2781/93 דעקה נ' בי"ח כרמל.

פסק דין זה קבע שעצם ביצוע פעולה רפואית בגופו של אדם ללא הסכמתו המודעת, מהווה, כשלעצמו, פגיעה בזכות היסוד שלו כאדם לכבוד ולאוטונומיה, גם אם לא נגרם לו נזק פיזי כלשהו עקב אותו טיפול וזאת מאחר שיש לו את הזכות להחליט על גופו ולבחור אם ואיזה טיפול ינתן לו.

כלומר, הפיצויים במקרה כזה משולמים למטופל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו מאחר ששללו ממנו את האפשרות להחליט על גופו ולבחור האם להסכים לטיפול שבוצע בו או לא.

כמה פיצויים אוכל לקבל בתביעה?

הלכה למעשה, קשה מאד לחזות את היקף הפיצויים שיפסקו בכל תביעה ובכל מקרה לגופו, והדרך היחידה לקבל הערכה גסה של סכומי הפיצויים שיפסקו הנה בהסתמך על ניסיונו של עורך הדין שלך בייצוג בתביעות דומות ומתוך פסקי דין שניתנו בעבר בתביעות דומות, למרות שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

מהסקירה הנ"ל ניתן להבין כי הדרך לפסיקת פיצויים על ידי שופטי בית המשפט עוברת בתחנות משפטיות רבות וכמו כן, תלויה בנסיבות שאינן בהכרח משפטיות לחלוטין.

ניסיון החיים מלמד כי הבחירה בעורך דין ותיק ומנוסה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית מהווה פקטור חשוב בהליך ובדרך שלך לזכות בפיצויי המקסימלי האפשרי, בכל תביעה ובכל מקרה רשלנות רפואית לגופו.

עוד בנושא: פסיקת פיצויים בתביעות רשלנות רפואית במתן ייעוץ גנטי - דוגמאות