רשלנות רפואית בניתוח הובילה לכריתת רגל

כריתת רגל כתוצאה מרשלנות רפואית בניתוח

אל חדר הרופא הגיע מטופל שהתלונן על בליטה בעצם השוק, ברגלו הימנית. בליטה זו לא כאבה ולא הפריעה לו בתפקודו היום יומי, אך גרמה לו לחוסר נוחות, בשל המראה הלא כל כך אסתטי שלה. לאחר התייעצות עם הרופא, אושפז המטופל בבית החולים ונקבע עבורו ניתוח להסרת הבליטה.

במהלך הניתוח, גילו הרופאים להפתעתם, שהבליטה נובעת ממום מולד, של היצרות עורקים. אותו מום, כאמור, לא הפריע לו בתפקודו היומיומי ולא גרם לכאב, אך בעקבות הניתוח נוצרה בצקת בשוק רגלו הימנית וזו פגעה בזרימת הדם בעורקים הצרים ממילא.

הסתבכות מצבו הרפואי, בסופו של דבר, הובילה להיווצרות נמק ברגלו והרופאים נאלצו לכרות את הרגל. כפי שעלה בכתב תביעת רשלנות רפואית שהגיש המטופל לאחר מכן, את כריתת רגלו ניתן היה למנוע, לו רופאיו היו לוקחים בחשבון את האפשרות לקיומו של מום, כמו זה ממנו סבל.

רשלנות רפואית בניתוח - מבחן הרופא הסביר

אחת הטענות שצריך תובע לבסס בתביעת רשלנות רפואית, נוגעת למבחן הרופא הסביר. על התובע להוכיח כי הגורם הרפואי שטיפל בו ונגדו מוגשת התביעה, לא נהג כפי שמצופה מרופא סביר לנהוג, בהתאם לידע הרפואי שקיים באותה עת ולסטנדרטים הרפואיים המקובלים.

במקרה זה, טענו הנתבעים, הרופאים, כי אין זה סביר לצפות מהם לקחת בחשבון את האפשרות הנדירה, לפיה סובל המטופל ממום מולד של היצרות עורקים. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ובפסיקתו הסביר בית המשפט, כי למרות שמדובר בתופעה נדירה, היא מתועדת בספרות הרפואית ומבחינת מבחן הרופא הסביר, על הרופאים היה – להיות ערים לה וללקחה בחשבון.

לקבלת סיוע משפטי אישי ודיסקרטי ליחצו: פנייה לנפגעי רשלנות רפואית