"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". 

על פי הפסיקה, המבחן לצורך קיומם של טעמים מיוחדים למתן פטור מהגשת חוות דעת הינו מבחן משולש:

• קיימות נסיבות מיוחדות בגינן לא יהיה זה צודק לדרוש מן המבקש להגיש חוות דעת בכוחות עצמו
• התביעה הנה בעלת סיכוי סביר להתקבל
• ישנן ראיות ראשוניות לביסוס הטענה הרפואית, גם ללא צורך בהגשת חוות דעת רפואית

נדגיש כי המקרים בהם ניתן פטור מהגשת חוו"ד תומכת בתביעה כאמור, הנם מקרים נדירים ביותר ואין להסתמך על כך.

בכל תביעה, גם הנתבע רשאי להגיש חוות דעת רפואית באמצעות מומחה רפואי מטעמו, אשר חולקת על חוות הדעת הרפואית שמטעם התובע, וזאת כאמור בתקנה 128(ב) לתקנות סד"א.

במידה והתובע ו/או הנתבע לא יגישו חוות דעת רפואיות מטעמם, וזאת מבלי שהם קיבלו פטור לכך מטעם בית המשפט, הם יהיו חשופים לסנקציה חמורה, כאמור בתקנה 137(א) לתקנות סד"א, אשר קובעת כך:

"בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון".

כלומר, מחובתו של כל בעל הדין להוכיח את כל הטענות שלו שנוגעות לעניין רפואי באמצעות חוות דעת רפואית מטעמו, ובהיעדר חוות דעת כזו, הוא לא יוכל להוכיח אותן, וממילא בית המשפט לא יקבל אותן.  

לשם הכנת חוות הדעת הרפואית מטעם הנתבע, הנתבע רשאי לדרוש מהתובע להעמיד את עצמו לבדיקת מומחה רפואי מטעמו, וזאת בהתאם לתקנה 128(א) לתקנות סד"א, אשר קובעת כך:

"הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה".

במידה והתובע יסרב להעמיד את עצמו לבדיקת המומחה הרפואי שמטעם הנתבע, או שהוא לא נענה במידה מספקת ואי ההיענות הייתה ללא הצדק סביר, אזי בית המשפט לא ייזקק "להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון" כאמור בתקנה137(ב) לתקנות סד"א.

כלומר, התובע לא יוכל להוכיח את הטענות שלו שנוגעות לעניין רפואי וכתוצאה מכך הן ממילא לא תתקבלנה על ידי בית המשפט.

אגב, לפי הדין, חובה לצרף חוות דעת רפואית לא רק לתביעת רשלנות רפואית אלא לכל תביעה של נזקי גוף, כגון תביעות תאונות עבודה, פגיעות במהלך שירות צבאי או עקב פעולות איבה, וכדומה.

זאת, למעט כאשר מדובר בתביעות נזקי גוף בגין תאונות דרכים, אשר מוגשות בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. שכן, בתביעות אלו בית המשפט ממנה מומחה רפואי מטעמו, וזאת לפי בקשת התובע ובהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

מי רשאי להגיש חוות דעת רפואית?

לא כל רופא מוסמך להגיש חוות דעת רפואית בפני בית המשפט, אלא אך ורק רופא שהנו בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973, כאמור בתקנה 125 לתקנות סד"א.

כמו כן, אין די בכך שמדובר ברופא שעונה על הגדרת מומחה רפואי כאמור, אלא עליו גם להיות בעל מומחיות בתחום הרפואי הספציפי שרלוונטי לתובע.

כך, לדוגמא, כאשר מדובר במקרה רשלנות רפואית שנגרמה לאשה במהלך טיפולי פוריות מסוג IVF, על הרופא להיות מומחה ברפואת נשים בכלל וכזה שמתמחה בטיפולי פוריות מסוג IVF בפרט.

מה משמעות חוות דעתו של המומחה הרפואי?

חוות דעת רפואית הנה מסמך משפטי שמעמדו מקביל למתן עדות בשבועה בפני בית המשפט. מבחינה פורמאלית, יש לערוך את חוות הדעת הרפואית בהתאם לסעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, וזאת כפי שקובעת הסיפא של תקנה 127 לתקנות סד"א. 

באופן כללי, חוות הדעת של מומחים רפואיים מבוססות על פורמט קבוע, אשר בנוי ממספר פרקים שונים, כמפורט להלן:

• פרטים אישיים של המומחה הרפואי
• הצהרת המומחה הרפואי
• תיאור ניסיונו ומומחיותו של המומחה
• תיאור העובדות בתמצית, כפי שהן עולות מהרשומות הרפואיות ומהאנמנזה שנלקחה לגבי המטופל, וכן ממצאי הבדיקות הקליניות
• מקורות ההסתמכות של המומחה לצורך הכנת חוות הדעת, כגון הרשומות הרפואיות, בדיקות דימות שונות, ספרות רפואית, מחקרים רפואיים, הנחיות קליניות ועוד
• דיון, מסקנות, וקביעת חוות דעת לגבי השאלות ששנויות במחלוקת

כאמור, ניתן להגיש חוות דעת רפואית לא רק בתביעות רשלנות רפואית, אלא בכל סוגי התביעות של נזקי גוף. יחד עם זאת, לכל חוות דעת כזו יש את הדגשים הספציפיים הרלוונטיים לה, ואשר אליהם עליה להתייחס.

לפיכך, כאשר מדובר בחוות דעת רפואית אשר מוגשת בתיק רשלנות רפואית, על המומחה הרפואי להתייחס לאלמנטים הספציפיים הבאים:

• עליו לנתח את עובדות המקרה עליו מבוססת התביעה
• לקבוע האם וכיצד התקיימה רשלנות רפואית מצד הגורם הרפואי הנתבע, כלומר, האם הוא חרג מהנורמות הרפואיות המקובלות
• עליו לתאר את היקף הנזק שאירע לתובע המטופל
• עליו לקבוע האם יש קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית שבוצעה על ידי הגורם הרפואי הנתבע לנזק שנגרם לתובע המטופל, כך שהנזק אכן נגרם על ידי אותה רשלנות ולא על ידי גורם אחר, וזאת בסבירות של למעלה מ-50% בהתאם לכלל מאזן ההסתברויות שחל במשפט האזרחי

על מנת להוכיח את כל האלמנטים הללו, על הרופא המומחה גם לציין אסמכתאות אשר תומכות בחוות דעתו, כגון ספרות מקצועית, מחקרים רפואיים, הנחיות משרד הבריאות וכדומה.

כל זאת בהתאם לתקנה 134א לתקנות סד"א, אשר קובעת כך: "חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת".

עם זאת יודגש כי על המומחה הרפואי להקפיד ולציין רק אסמכתאות שהינן עדכניות למועד נסיבות התביעה ולא לאחר מכן.

זאת בהתאם לכלל הידע העדכני אשר גובש בפסיקה ואשר קובע כי המבחן לפיו יש לבחון האם הרופא התנהג כרופא הסביר או שמא הוא התרשל יעשה לפי הידע הרפואי שהיה קיים בעת קרות נסיבות התביעה ולא על פי הידע הרפואי שנצבר לאחר מכן.

הרציונאל הנו שאין זה הוגן לשפוט את התנהגות הרופא בהתאם למבחן של חכמים לאחר מעשה, אלא יש לשפוט אותה בהתאם למבחן של הרופא הממוצע בשעת המעשה.

כיצד יש לבחור מומחה רפואי שמתאים לתביעה שלך?

נתחיל מכך שתפקידו של עורך הדין שמייצג אותך בתביעת הרשלנות הרפואית לבחור את המומחה הרפואי הטוב והמתאים ביותר לפי אופי בפגיעה שלך. למעשה, לעיתים תכופות נדרשות מספר חוות דעת של כמה מומחים בתחומי רפואה שונים, הכל בהתאם לסוג הטיפול הרשלני שקיבל המטופל והנזק שנגרם בעתיו.

נכון, כל חוות דעת של מומחה עולה סכום לא מבוטל של כסף, אך אסור להתפשר בנקודה זאת, שכן לחוות הדעת תפקיד מרכזי בניהול התביעה והצלחתה.

לרופא המומחה ולחוות הדעת שיתן במקרה שלך יש משקל מרכזי בתיק. חשוב לבחור רק במי שיש לו ניסיון מוכח ומוצלח בהגשת חוו"ד בתביעות רשלנות רפואית.

זה חייב להיות מומחה ידוע שם ומוכר במערכת המשפטית, כך שהצד השני, הנתבעים, ובית המשפט יבינו כי התביעה שלך מבוססת ומסתמכת על חוות דעת שלא יהיה קל להפריכה בחקירה בבית המשפט ו/או באמצעות חוות דעת נגדית.

כמו כל עד בפני בית המשפט, גם המומחה הרפואי שנתן את חוות הדעת הרפואית יכול להיחקר נגדית על ידי בעל הדין שכנגד וזאת לאור תקנה 130א לתקנות סד"א, אשר קובעת כך:

"ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר". 

בנוסף המומחה הרפואי יכול להיחקר גם על ידי בית המשפט עצמו. לאור העובדה כי המומחה הרפואי ימצא את עצמו נחקר ומעיד על חוות דעתו ועל מצבו של התובע, על עדותו להצטייר כאמינה, ראויה ומדוייקת ללא עוררין.

עורכי דין מנוסים מכירים את מומחים בעלי מוניטין בתחום עיסוקם, אלה שיודעים לתת עדות אמינה ומשכנעת, ושמם הולך לפניהם.

צריך להמנע בכל מקרה מבחירה ברופאים מומחים שבעברם היו מעורבים בתביעות שנדחו על ידי בית המשפט, או כאלה שבעברם אירועים "לא נעימים" שעברו על גבי דוכן העדים ו/או במסגרת חייהם המקצועיים.

חשוב לזכור כי לפני הבחירה בזהות המומחה מטעמך, יש לבדוק כי המומחה לא הגיש בעבר חוות דעת בתיקים דומים, שניתן יהיה להציגן בבית המשפט במטרה לסתור את את חוות דעתו במקרה הספציפי שלך.

כמובן שגם זה במסגרת אחריותו המלאה של עורך הדין המייצג, כחלק מהותי בניהול התביעה והייצוג שלך.

לסיכום, נדגיש כי מאד לא רצוי שהנפגע או בני המשפחה יהיו מעורבים בבחירת המומחה הרפואי שייתן חוות דעת תומכת לתביעה. הבחירה צריכה להיעשות תוך מחשבה תחילה, מתוך ניסיון של שנים רבות והיכרות אישית עם טובי המומחים בכל תחומי הרפואה.

כל עורך דין שמתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ומנוסה בתחום, מבין ויודע כי לעצם הבחירה הפרסונלית במומחה בעל מוניטין ושם טוב, יש משמעות עילאית בסיכויים למקסם את סיכויי ההצלחה של התביעה ולעיתים אף בקביעת גובה הפיצוי שיפסק לטובת התובע.

במהלך 99% מהתביעות שמוגשות בעילת הרשלנות, לחוות הדעת של הצדדים בתיק משמעות רבה ומרכזית, ולכן חשוב ביותר לבחור את המומחה/ים הרפואי/ים שיתמכו בתביעה שלך, בכובד ראש ומתוך היכרות אישית ארוכת שנים.

עוד בנושא: האם הגיע הזמן לשנות את הנוהל לגבי הגשת חוות דעת מומחה בתביעה?