ליווי רפואי רשלני - שיקום לאחר טיפול, פגיעה או מחלה

מה הוא ליווי רשלני להליך שיקום?

טיפולים רפואיים רבים מחייבים הליך שיקומי או לפחות מעקב מסודר, מיד לאחריו. משך הזמן הנדרש להליכים שיקומיים כאלה משתנה בהתאם לטיפול שניתן וכמובן בהתאם לתגובת המטופל המסוים לו. לעיתים יכול הליך כזה להמשך חודשים ואף שנים.

חוק זכויות החולה והפסיקה המרובה בנושאי תביעות נזיקיות בגין רשלנות רפואית הבהירו במידה רבה איזה טיפול יחשב כרשלני, אילו נזקים יזכו את המטופל הניזוק בפיצוי, אייך ניתן להעריך נזק שכזה ועוד.

נראה כי עדיין לא ניתנה תשומת הלב הראויה למצבים בהם הטיפול עצמו בוצע במיומנות הראויה אך נזק נגרם למטופל בשל ליווי רשלני להליכי השיקום או המעקב שלאחר הטיפול.

רשלנות רפואית - ההגדרה בחקיקה ובפסיקה בישראל

המיומנות בה מבצע רופא מטפל את מלאכתו תשפיע ישירות על איכות חייו של המטופל. לכן, יותר מבעלי מקצועות אחרים רבים, מוטלת עליו החובה לעמוד בדרישות קפדניות, המוסדרות על ידי החוק ובפסיקה, הבאות למנוע מתן טיפול רפואי רשלני.

לאור המפורט בפסקת המבוא נראה כי כיום אין קושי להיוועץ במשפטן (עורך דין) המצוי בתחום ולקבל חוות דעת מבוססת לגבי האפשרות לתבוע פיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מטיפול רפואי, דהיינו האם הטיפול שניתן נופל לגדר רשלנות רפואית. כפי שיפורט בהמשך לגבי רשלנות במהלך ליווי תהליך השיקום הקושי גדול יותר.

הליך שיקום רפואי כטיפול בפני עצמו

נראה כי הגישה בפסיקה היא לבחון את הליווי הרפואי להליכים שלאחר הטיפול עלפי אותן אמות מידה לפיהן מוערך הטיפול העיקרי עצמו. עמדה זו מאפשרת לפחות ניסיון לבחון האם הייתה רשלנות מצד הגורמים הרפואיים האחראיים במהלך ליווי המטופל בהליך השיקום המתחייב בהתאם לטיפול שעבר ולהשפעה שהייתה לטיפול מסוים זה במקרה הפרטני שלו.

שלא כמו בעת הערכת הטיפול עצמו להתנהגות המטופל במשך התקופה בה עליו להקפיד על מעקב או שגרה ארוכת טווח ככל שתהיה כדי להבטיח את יעילות תהליך שיקומו.

רשלנות תורמת - אימתי?

נראה כי קיימת נטייה ליחס אחריות נכבדה למטופל עצמו. בזמן השיקום אין המטופל עוד פאסיבי וללא יכולת השפעה כפי שהיה מרגע שנתן הסכמה מודעת לטיפול (כמתחייב מחוק זכויות החולה ומן הפסיקה).

מעבר לדרישה כי יקיים את כול שנדרש ממנו בשל הליך השיקום והמעקב למטופל קיימת כעת האפשרות לעמוד על כך כי השיקום יתנהל כהלכה. מצב עניינים זה יחייב במקרים רבים הערכה של מידת רשלנותו התורמת של המטופל.

כבכל תביעה נזיקית בגין רשלנות, מרגע שנקבע כי אמנם הייתה רשלנות מצד הנתבע אך גם בתובע דבקה מידת מה של רשלנות נוצר צורך לפצל את סך כל הנזק שנגרם ולקבוע על איזה חלק ממנו יכול התובע לדרוש פיצוי. לעיתים הרשלנות התורמת עשויה להיות גדולה כול כך, למשל כשהתובע יכול היה בקלות להימנע מהנזק שנגרם לו, עד שתבטל לחלוטין זכאות לפיצוי.

הסכמה מודעת והליך שיקום לקוי

על פי חוק זכויות החולה נדרשת לרוב "הסכמה מדעת" של החולה כדי שינתן לו טיפול רפואי (מלבד במקרים חריגים כגון כשאי אפשר לקבל את הסכמת החולה, למשל חולה מחוסר הכרה, ועוד).

כדי שתתאפשר נתינת הסכמה מדעת חייב המטופל לקבל את המידע הדרוש לו. החוק קובע מספר נושאים שיכללו במידע זה אך כמו כן מציין במפורש את היות רשימה זו חלקית.

נראה כי מידע לגבי הליך השיקום או המעקב הצפויים חייב להיכלל במידע שעל הרופא המטפל למסור. רק כך יוכל החולה ליחס משקל נכון לאשר יידרש ממנו מרגע שיסתיים הטיפול עצמו. אדם היודע למשל כי יקשה עליו מאד לעמוד בשגרה ומשמעת המחויבים לאחר טיפול מסוים יוכל להעריך בהתאם את מידת ההתאמה של טיפול זה לעצמו.

לסיכום, למרות הקשיים בהערכת הנזק והמשקל שיש ליחס לרשלנות תורמת בהחלט ניראה כי כיום יש מקום לדרוש פיצוי בגין נזק שנגרם עקב רשלנות הגורם המטפל במהלך ליווי וניהול הליך השיקום.

גם כאן נראה כי השפעה גדולה תהייה להיקף ואיכות המידע שנמסר לחולה במסגרת תדרוכו על ידי הרופא המטפל על מנת לקבל הסכמתו מדעת.