פורום רשלנות רפואית

תמיד אמרתי שאני רוצה לידה טבעית אחרי שהייתי עם אחותי בלידה וראיתי שזה אפשרי.. היא ילדה בבית חולים מאיר הייתה לה חוויה מהממת, חדרי לידה טבעיים עם ג'קוזי, צוות מדהים! החלטתי שאני אעשה הכל כדי לחוות את זה!

אז לקחתי דולה, קןרס הכנה ללידה, ריבת אתרוגים, שיר למעלות, ספר של נועם אלימלך, הפרשת חלה בתחילת תשיעי, המון תפילות וכל הכלים האפשריים רק כדי להצליח לעשות את זה!
מתחילת ההריון הראש של הפיצי שלי היה למטה כבר ממוקם בהיכון החוצה שתמיד אפילו בכל הבדיקות היו צריכים להפוך אותו כדי לראות את הכל.

מחודש שביעי הוא התחיל ללחוץ לי למטה ממש ואמרו לי שהוא ממש כבר ממוקם בתחילת התעלה מוכן ליציאה ולרוב זה גם אומר שהלידה תהיה מהירה ואפילו קצת לפני המשוער.

נכנסתי לתשיעי... ואני מחכה ומחכה אבל כלום. אמרתי טוב נחכה למשוער. בכל זאת, הריון ראשון.. כולם אומרים שסוחבים עד הסוף.

משהו בתוכי אבל אמר לי שמשהו לא בסדר והוא כבר היה צריך לצאת... הרגשתי גם בתנןעות שלו מדי פעם "פרפורים" זה הרגיש כאילו משהו תופס אותו בפנים. אבל אמרתי לעצמי שמה הטעם לשאול ולהגיד הרי עושים לי בדיקות ומוניטור ואם היה משהו לא בסדר היו רואים.. יגידו לי שאני סתם מודאגת וככה זה הריון ראשון.. כל דבר מפחדים.

ואז הגיע המשוער שלי ועדיין לא ילדתי! למרות שכמה ימים לפני בבדיקה אצל הרופאה היא כבר הרגישה את הראש, הייתי עם פתיחה של 1 ומחיקה של 50 אחוז ואמרה שתוך יומיים אני יולדת. אבל לא.

הגעתי למעקב מוניטור של הריון עודף בקופ"ח, האחות שואלת שאלות הגיוניות כמו אם אכלתי שתיתי ואם הרגשתי תנועות היום כי המוניטור יחסית חלש.. אז אמרתי שכן והיא הכינה לי תה וופלים כדי לראות אם עוזר ואז המוניטור השתפר. סבבה היא אמרה לי רק לחכות לאישור של הרופא שהמוניטור תקין ושלא אמורה להיות בעיה.. ואז היא קראה לי אמרה שהרופא מבקש ללכת למיון דחוף!

עדיין הייתי רגועה יחסית ואז הגעתי לביה"ח מחברים אותי למוניטור ושוב... הוא נורא חלש. הדופק של העובר נע בין 108-115, אז ביקשו שאשכב על צד שמאל ואחכ שאשתה משהו ויאכל ועדיין נשאר באותו מצב.

קראו לעוד אחות ואז עוד אחות שמסתבר שעושה רייקי או משהו כזה, שמה את הידיים על הבטן והדופק התחיל לעלות... מוזר אבל עבד. אבל עדיין יש קפיצות מ110 פתאום ל180. אחרי מוניטור של 50 דק בדיקת רופא וסטריפינג, שוחררתי בטענה שהכל תקין. לאחר כמה ימים שוב מעקב במוקד להריון עודף שגם אמרתי להם שם שלא הרגשתי תנועות כמה שעות קודם והאחות אמרה שזה בסדר ומספיק להרגיש 3 פעמים ביום, כשבכל מקום אחר אומרים שצריך להרגיש 5 תנועות בשעה!
וגם שם... המוניטור על אותם מספרים, שוב מאשרים לי שזה בסדר אבל לא הייתי שקטה והלכתי ישר לרופאת נשים שלי.. גם שם היא אישרה שהכל בסדר. ושוב עוד סטריפינג.
יום שני (למחרת) התחילו לי צירים שבערב כבר התחילו להיות סדירים כל 10 דק רבע שעה, יאללה לביה"ח. סוף סוף הצירים הגיעו!
באותן שעות האלה של הערב כבר לא הרגשתי ככ תנועות אבל אמרתי טוב כנראה בגלל הצירים..
הגענו, שוב מוניטור נמוך, שוב קפיצות בדופק, שוב תקין לטענתם. נכנסת לבדיקה, הפתיחה התקדמה רק ל2 כששבוע לפני הייתי על 1 וחצי. שוב סטריפינג!

אמרו לי ללכת הביתה ולחזור כשיהיו צירים כל 3-5 דק. לא הספקנו לצאת מהביהח כבר 4 צירים כל 5 דקות. אמרתי אין מצב שאני חוזרת הבייתה! עלינו חזרה, קיבלו אותי בפרצופים חמוצים שאני סתם היסטרית ומה הקטע שלי להישאר פה. כמובן ששוב חיברו אותי למוניטור שכמובן לא תקין ורק כשהוא משתולל הוא עולה למספרים תקינים. הצירים כבר התקצרו ל3 דק כל ציר במשך דקה ולפעמים יותר הפתיחה לא התקדמה בכלל, שוב סטריפינג והרופא אמר לי טוב להשתחרר כבר לא תשתחררי כי את כבר שבוע 41 אבל לכי תטיילי שעתיים ותחזרי לבדיקה.

עשינו טיולים בביה"ח, אחותי עוברת איתי כל ציר ולאט לאט זה מתחזק, כבר קשה לי לנשום... צירים כל 2 דק אבל אני לא מוותרת! עולה ויורדת מדרגות רק כדי שתתקדם הפתיחה. אני מוכנה לסבול עכשיו כמה שעות ולעשות הכל רק כדי להרגיש אותו יוצא ממני, אפילו אם זה כואב. אמא שלי עברה ככה 5 לידות חלק מהאחיות שלי עברו את זה בלי אפידורל, חברות.. אז אין סיבה שלא יהיו בי את הכוחות ללדת לידה טבעית. חוזרת לבדיקה מלאת תקווה שחייבת להיות עכשיו פתיחה של 4-5! לא.. לא התקדמתי. פתיחה 2 וחצי.

הרופא אנטיפט אומר לי " אין לי מה לעשות איתך כאו.. או שתקחי זירוז או שתלכי הבייתה ותחזרי עוד יומיים." אמרתי לו שאני ממש לא רוצה זירוז כי אני רוצה לידה טבעית. הוא אמר לי שזה מה שהוא יכול להציע והוא לא משאיר אותי בביהח אם אני רוצה, שאני אקח כמה דק להחליט ולהודיע לו. כשאני גם שואלת אותו איך אני אדע מתי לחזור? שלא אתחיל לידה בבית? אז הוא אומר " את כבר תרגישי... יותר לחץ ושזה בלתי נסבל". יצאתי מהחדר חשבתי עם עצמי ואחיות שלי ואמרתי שממש לא באלי זירוז אפילו שאני בשבוע 41. אני אעשה הכל כדי ללדת כמו שתכננתי... אחרי כמה דק הוא יוצא להמתנה שואל אותי "נו מה? החלטת??" גם כואב לו שאני ממתינה שם כאילו אני יושבת לו על הברכיים. אמרתי לו שאני ממש לא רוצה זירוז. "אז תלכי הביתה". אמרתי לאחיות שלי שאם הוא רוצה שאלך הבייתה שיחתום לי שלא קורה כלום ואם קורה משהו זה על אחריותו. זה היה ככ לא הגיוני להגיד לי ללכת הבייתה עם צירים כל 2 דק, פתיחה 2 וחצי ומחיקה של 70 בשבוע 41! זה לא שאני חודש שמיני או תחילת תשיעי, התינוק שלי מנסה לצאת!

בסוף המשפחה שלי שכנעו אותי שנסע לאחותי כי היא רבע שעה מהביה"ח ובבית אני בינתיים אקל על עצמי עם מקלחות חמות אז נסענו.. אחרי 3 שעות זה כבר היה בלתי נסבל כאבים איומים, לחץ למטה, צירים של דקה וחצי וכבר הרגשתי מסוממת בעולם אחר. חזרנו לביה"ח אחרי 3 שעות שזה היה בערך בשעה 7 בערב, עוד בדיקה, עוד סטריפינג, עדיין מוניטור חלש, בלי התקדמות ולאף אחד לא אכפת. אמרו לי שיורידו אותי למחלקת נשים בינתיים.

כל הזמן שהייתי במחלקה מ9 בערב עד 5 לפנות בוקר לא הייתי מחוברת למוניטור! אני כבר הרגשתי שאני לא בעולם הזה, כמו מסוממת שלא יודעת מה קורה איתה ורק מרגישה כאבי תופת ולא יכולה להגיב. כל הזמן הזה אף אחד לא בדק לי פתיחה.. הדולה המדהימה שלי שלצערי בסוף לא הייתה צמודה אליי כי זה נפל על משמרת שהיא עובדת כי למזלי גם מיילדת במאיר, תיזזה מדי פעם לבוא לראות מה איתי ולהקל עליי קצת עם מסאזים. בשעה 4 ומשהו לפנות בוקר (יום רביעי) החליטה שדיי!
ביקשה מהמחלקה לבדוק לי פתיחה ולחבר למוניטור. לא בדקו לי פתיחה, חיברו למוניטור ולא מצאו דופק.. הורידו אותי סוף סוף לחדר לידה...

בחדר לידה מחברים אותי למוניטור, גם שם לא מוצאים את הדופק אז מביאים אולטראסאונד כדי לראות איפה הראש איפה הלב כדי לשעת איפה למקם את המוניטור.. אבל גם לא רןאים את הראש לא מצליחים למקם בכלל את האולטראסאונד! פתאום אומרים שלי שבכלל הראש למעלה והוא התהפך.. כל פעם נכנס עוד רופא כדי לחפש ולא מוצאים. פתיחה לא התקדמה, 3 וחצי... צוואר רך.

הכניסו עוד רופא מצאו את הראש ממש כבר בתעלה, אבל דופק לא מצליחים לראות במוניטור.

החליטו לעשות לי פקיעת מים כדי לזרז את התהליך, אופס! המים מקוניאלים... התחילו כבר לדבר איתי על קיסרי, התחלתי לבכות כי זה ממש לא מה שתכננתי. מכניסים לי מוניטור פנימי ותוך כדי לוחצים על הבטן.הדופק חלש יחסית ואז הגיעו למסקנה שאולי חבל הטבור כרוך סביב הצוואר אז הזריקו לי איזה משהו כדי לנסות לשחרר. כל הפעולות שעושים לי אני עם צירים שאפילו אין לי כבר הפסקה בינהם.

אני בוכה אבל הם אומרים לי בפרצוף שהכאבים כבר ממש לא מעניינים ואין להם זמן לחכות. וכל הפעולות קורות ממש תוך דקות ספורות. בינתיים הקפיצו עוד רופאה בכירה מהבית 3 רופאים איתי, 2 מיילדות ואין לי מושג כבר מה הלך שם.

כל ציר הדופק שלו יורד עד שכבר הגיע ל40..
"טוב תורידי תכשיטים מהר ותחתמי פה את נכנסת לניתוח". חותמת עם יד רועדת ובכי שלא נפסק.. עוד מישהי שם טרחה להסביר לי על מה אני חותמת כאילו זה משנה.

מובילים אותי לניתוח ואני פשוט מרגישה שנכשלתי.. מרגישה מקולקלת אבל כל מה שמעניין אותי זה שיצא בריא ושלם.
גם בחדר ניתוח, מקבלת אפידורל בלי לחכות שיעבור הציר כי אין זמן.

ואז הביאו לי אותו רק לדקה להסניף אותו... באותו רגע הכל נשכח כמו סמים שהזריקו לי ואני פתאום לא מרגישה שום כאב, מרגישה שהכל ורוד. 2.775 ק"ג של אושר הכי גדול שאפשר לדמיין.

וזהו ישר לקחו אותו ממני לכמה שעות. הוא נולד עם חבל טבור כרוך סביב הצוואר פעמיים וסביב 2 הרגליים. הכל היה ברור למה הוא נתקע.

גם כשהתחיל להתעורר המקום ולכאוב זה היה כלום לעומת כל מה שעברתי עד הניתוח.
וברוך השם במוצש השתחררנו הבייתה ופתאום זה בא לי הכל בבום...

הבכי הזה שלא פוסק, כל יום... הסיוטים בלילה שאני מתעוררת בבהלה.

רק כשהגעתי הבייתה התחלתי לעכל את כל מה שעברתי. נכון שכולם אומרים לי שמה שחשוב שברוך השם הוא יצא בריא, אבל אף אחד לא מבין את התחושת פספוס הזאת שאני 9 חודשים סוחבת את הילד שלי, מרגישה אותו, עושה הכל כדי ללדת לידה טבעית, לסבול את כל הכאבים רק כדי להרגיש אותו יוצא ממני ושיניחו אותו עליי לנשום אותו, שירגיש את החום גוף שלי ואז בשנייה אחת הכל מתהפך. קיסרי חירום! אני? מה הקשר? תמיד קראתי פוסטים על קיסרי או שמעתי וזה עשה לי רע והתבאסתי בשביל אותן בנות ןלא חשבתי אפילו שזה יפגוש אותי. אז אולי יש כאלה שיגידו שאני מגזימה אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הזאת שנכנסתי עם בטן ופשוט יצאתי מהניתוח בלי... הכאב הזה שלא הרגשתי אותו יוצא ממני. המחשבה של מה היה קורה אם חס וחלילה הייתי מקשיבה לרופא וחוזרת רק אחרי יומיים.. הרי הכניסו אותי לניתוח כשהדופק שלו כבר הגיע ל40!

למה הייתי צריכה לסבול את כל הכאב הזה במקום שמישהו שנייה יתאפס על עצמו ויבין שזה לא תקין ששום דבר לא מתקדם בלידה למרות הצירים.. למה שלא יסתכלו שוב על המוניטור ויבינו שכל הדברים ביחד מעידים על זה שמשהו לא בסדר?

קיסרי חירום ככ שונה מקיסרי מתוכנן... אם רק היה לי כמה שעות אפילו שעה לעשות לעצמי הכנה נפשית שאני הולכת לעבור קיסרי, הכל היה אחרת. אבל הכל התפוצץ לי בפרצוף.
זה הכניס אותי ואת בעלי לטראומה.. בעלי, שרצה כמה שיותר ילדים הגיע למצב שאומר שמספיק לו. מעדיף אחד מאשר שאני אעבור שוב סבל כזה.

כל הזמן חשבנו שהוא יתעלף בלידה, בסוף עבר איתי את כל הדברים הכי לא צפויים ונשאר הכי מפוקס כדי להרגיע אותי.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה שעברת.

מאחל לך ןלמשפחה בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב עורך דין נכבד!

אח שלי, בן 54, אובחן לפני כ-4 חודשים כחולה בסרטן הערמונית. לפי עצות הרופאים, אחרי שקיבל 2 חוות דעת של מומחים רפואיים, הוא החל סדרת טיפולי כימותרפיה וכן הקרנות לטיפול בסרטן בבית החולים תל השומר. בגלל הטיפולים (כנראה) נגרמה לא פגיעה קשה במערכת העיכול והוא איבד חלקית שליטה על הסוגרים. המצב התפקודי שלו מאד לא פשוט והוא זקוק לסיעוד בימים אלה (יש לו ביטוח סיעודי למזלנו). בין השאר הותקן לו קטטר וההליך הזהנ הסתבך וגרם לו לקרע ונזק חמור, שלא ברור איך יחלים ממנו. אני מבקש לשמוע את חוות דעתך לגבי המקרה ולהבין האם טיפלת בעבר במקרי רשלנות רפואית דומים בגלל נזקים שנגרמו לחולים במקרים דומים. אשמח לשמוע את דעתך על המקרה.

תודה מראש על זמנך היקר וכל עזרה שתוכל לתת במקרה הזה.

שלום רב,

ראשית איחולי החלמה מהירה ומלאה לאחיך. קשה לי להעריך על בסיס התיואר שנתת בלבד אם אכן מדובר בנזקים שמקורם ברשלנות בטיפול. טיפולי כימוטרפיה והקרנות עלולים בחלק מן המקרים להתבטא בתופעות לוואי קשות למדי ואף בנזקים וברוב המקרים מדובר בתופעות לוואי בלתי נמנעות. כדי להעריך אם הייתה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד ולהתייעץ עם מומחה מתאים בתחום האונקולוגיה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני בשבוע 40+2,
הערכת משקל גבוהה של 4.200 ע"י מיכשור וגם ידני בטווח של 4 קילו, בנוסף תוצאה גבולית על תוצאה של סכרת בהריון. הרופאים ממליצים לא להמתין אלא לבחור ליילד באחת מהשיטות האלה בלבד בימים הקרובים:
1. זירוז עם בלון ואם לא זז אחרי 12 שעות מתגברים עם פיטוצין וכו' - סיכון מסויים בלידה לפריקת כתפיים של הילדה.

2. ניתוח קיסרי - כמעט אין סיכון לילדה, הסיכון הוא שלי מאחר וזה ניתוח לכל דבר ועניין. וגם ההחלמה איטית וקשה ואני רוצה להיות זמינה לילדה וליתר ילדיי בהתנהלות ועשייה ולא להיות מוגבלת.

אני צריכה את הידע והנסיון שלכם בעניין. ברור לי שאתם לא רופאים אלא עורכי דין אבל קראתי על סיבוכים בלידה וכל מיני מקרים שדי הלחיצו אותי. אני מבקשת לדעת מה מבין ההצעות של הרופאים הכי פחות מסוכן? באילו מקרים יש הכי פחות סיבוכים? האם ניתוח קיסרי הוא באמת כזה נורא כמו שקראתי בכתבה שלכם? האם התערבות מלאכותית עם בלון יכולה לייצר בעיות לעובר? זה מסוכן?

שלום,

ראשית מאחל לך בכל דרך שתבחרי לידה קלה ופשוטה. אני סבור כי גם הניסיון שיש למשרדנו בתסיעות רשלנות רפואית לא מקנה לנו רשות וסמכות הן חוקית והן מוסרית לתת יעוץ רפואי והסברים על סיבוכים, מצטער. תצטרכי לפנות למומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה או לנסות לפנות לאחר מהפורומים ברשת של מומחים בתחום זב.

בברכת בריאות ולידה קלה,
עורך דין עופר סולר

שלום, לפני כמה חודשים הלכתי לטיפול אצל שיננית לצורך הקצעת שורשים עקב דלקת. הפעם בחרתי ללכת למרפאה של הקופה בהנחה שבמסגרת הפלטינום המחיר יהיה יותר נוח (סטודנטית) וגם התור למרפאה הפרטית היה רק לחצי שנה כמעט קדימה.התבקשתי לעשות צילום כחלק משגרת הטיפול. ממש לפני הטיפול הרופאה החליטה לפי הצילום שיש שני ממצאים מחשידים בלסת עליונה לדבריה דברים שלא אמורים להיות שם בוודאות. שאלתי אותה אם יש סיכוי שזה שורשים כי עברתי כמה עקירות והיא אמרה שזה לא נראה שורשים... ושזה כנראה ציסטה או גידול כלשהו שחייב להוציא. נתנה לי מכתב להעביר לפריוטודנט (שאליו כך או כך היה לי תור בגלל הדלקת ואציין שהוא בסניף אחר של הקופה)במהלך הטיפול הרגשתי שלא מבצעים הקצעת שורשים. בקושי ניקוי. הערתי לאחות והיא אמרה שזו הקצעה. ובוודאות כי עברתי בעבר את התהליך יודעת שלא כך מהומעת הקצעה אך היא התעקשה. הנחתי שהםריוטודנט שהיה לי תור אליו חודשיים קדימה יענה על השאלות. בזמן הזה כבר אכלתי סרטים רעים על ה"ממצאים" של אותה רופאה התקשרתי למומחים. הייתה מזכירה של מומחה אחד שבגלל שאני רחוקה הייתה מוכנה שאעשה צילום נוסף והיא תראה לו. עשיתי צילום נוסף מעבר למה שעשיתי בקופה . שעלה לא מעט. וגם באותו יום נגנבה לי שרשרת זהב כי חלק מהתהליך בצילום דורש להוריד תכשיטים... שלחתי את הצילום באותו יום לבקשת מזכירת אותו מומחה שקבעה לי תור לבדיקה אצלו שבסוף ביטלתי כי העדפתי קודם לעשות בדיקות רגילות ואז להחליט אם לשלם 1500 שקל על בדיקה.. לאחר התייעצות אם עוד מומחה.בהתכתבות. העצה הייתה שאם אכן אובחן ממצא שנדרש לברר האם הוא סרטני או ציסטה עדיף לי בכלל להתאשפז. וכמעט וכבר קבעתי תור. הגיע התור לפריוטודנט והוא התעצבן נורא. קודם כל על זה שכמו שאמרתי לא בוצעה הקצעה ושנית על זה שהרופאה הכניסה אותי סתם לפאניקה כי אכן כמו שאמרתי דובר בשורשים שנשארו מעקירות ואם לא כואב לא חייב להוציא. הוא הנחה אותי לגשת לסניף שבו ביצעתי את ההקצעה ולומר להם שהם לא ביצעו את העבודה ושיחזירו לי את הכסף ושאקבע אצלם בסניף תור. הסברתי לו שהדבר לא הגיוני שמטופל יעיר למטפל על זה שהעבודה לא בוצעה במקום שהוא הרופא האחראי למרות שהוא מסניף אחר יעלה את הסוגיה הלאה.

כרגע המצב שלי החמיר כי מן הסתם לא קיבלתי את הטיפול שאני אמורה לקבל וגם חויבתי לפיו. הם גם לא רשמו את צדדי הטיפול הנכונים שבוצעו בתיק. עשיתי לסת תחתונה וביצעו עליונה. אין לי שום אפשרות לנסוע לסניף אחר מאחר וזה דורש יותר זמן גם נסיעה וגם כמה תורות כי אני סטודנטית אני גם לא רואה סיבה שאם יש טיפול יחסית בסיסי אני צריכה לנסוע לסניף אחר כשיש לי סניף קרוב לבית אין לי שום רצון לשלם שוב על משהו שכבר שילמתי עליו. אציין שמאז לא פניתי לאף אחד מהסניפים.

אני מנסה למצוא תור קרוב במרפאה הפרטית כי את הקודם ביטלתי כי סמכתי על התור שעשו לי במרפאת הקופה...

יש פה מקום לתביעה על רשלנות רפואית לפי הניסיון שלכם?

שלום עו"ד עופר סולר - לא נתת מענה לשאלה שלי. אשמח להתייחסות מצידך.

תודה מראש.

שלום,

ראי תשובתי, מתנצל על העיכוב במענה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב,

אני בהחלט יכול להבין את ההתחשובה שלך שקיבלת טיפול לא ראוי ונגרם לך בזבוז של זמן, כסף ועגמת נפש. יחד עם זאת איני בטוח שהמקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית שכן על מנת להגיש תביעה כזו יש צורך בחוות דעת רפואית של מומחה רפואי אשר עלותה יקרה למדי (מעל ל- 7,000 ש"ח). במקרים בהם לא נגרם נזק קבוע לכן ספק אם ההשקעה בעלויות של חוות דעת מוצדקת נוכח הפיצוי הצפוי.

אפשר לשקול במקרה זה לפנות אל עורך דין שיפנה במכתב דרישה למרפאה לפיצוי ללא תביעה.

בברכת בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

שלום עו"ד סולר,
אשתי ואני קראנו בעיון את הכתבה המפורטת שפרסמת על תסמונת SOD. לצערנו אין הרבה חומר זמין לציבור בנושא והקריאה באתרך עזרה לנו ללמוד בנושא. רציתי לשאול אותך בשלב זה, בטרם אחשוף פרטים אישיים, האם בכל מקרה של לידת ילד הסובל מתסמונת SOD המדובר על רשלנות רפואית, שכן חובת הרופאים היתה לבצע הפלה ולעדכן את ההורים בתוצאות הצפויות מלידת ילד הסובל מהתסמונת? אודה לתשובתך בנושא.

שלום רב,

שמח שנתתי לכם מעט מידע נוסף.
אבהיר בקצרה - תסמונת SOD הינה מום מוחי מורכב אשר כמעט בכל המקרים נותן סימנים שיש להבחין בהם בסקירת מערכות שגרתית הכוללת בין היתר בדיקה של חדרי המוח.

יודגש כי לא כל המאפיינים של התסמונת ניתנים לגילוי בסקירת מערכות שגרתית אולם קיים לפחות סימן אחד אשר עלול להחשיד לקיום התסמונת אשר ניתן לגלותו כאמור בסקירת המערכות וכאשר הוא קיים חלה חובה על הרופא אשר מבצע מעקב הריון ראשית להבחין בו ולהבין את משמעותו ואז להפנות את האישה לסקירת ראש עובר מכוונת ובמידת הצורך אף לבדיקת MRI עוברי בהם ניתן לאבחון את התסמונת.

ככל שבסקירת המערכות הסוקר לא הבחין בסימן האופייני למום ניתן לבסס תביעת רשלנות רפואית.

המום המוחי יכול להתבטא במגוון של רמות חומרה בתינוק לאחר הלידה אולם קשה לדעת מראש את החומרה הצפויה. מאחר ובחלק לא קטן מן המקרים מדובר בליקויים ונכות משמעותית בשל המום הרי שועדה להפסקת הריון אמורה להעתר לבקשת בני זוג להפסקת הריון כאשר מאובחן מום שכזה בהריון אצל העובר.

אני טיפלתי בעבר בתביעות בעניין מום זה ואשמח לעמוד לרשותכם בפגישת ייעוץ במשרדי אשר אינה כרוכה בתשלום.

מאחל לכם בריאות שלמה וכל טוב,
עורך דין עופר סולר
052-3596150

ערב טוב עו"ד סולר ותודה על ההסבר. אם הבנתי נכון, במקרה שהאם עברה סקירת מערכות (2 למעשה) ולא נאמרה אף מילה על SOD ולא הומלצה כל בדיקה מיוחדת ולא שגרתית, אפשר להגיד שהיתה רשלנות רפואית במקרה הזה?

ושאלה נוספת, כמה זמן אחרי הלידה מומלץ להגיש את התביעה? מתי חלה התיישנות במקרים כאלה לפי החוק? האם זה מקרה של הולדה בעוולה כפי שציינתם באתר?

אנחנו תושבי באר שבע, האם יש לך משרד באזור הדרום - לא ראיתי פרטים לגבי כתובת דרומית באתר.

תודה שוב על העזרה והמידע.

שלום רב,

אם נעשו שתי סקירות מערכות קיימת סבירות מאד גבוהה כי הייתה רשלנות רפואית שכן כפי שציינתי בתגובה הקודמת הסימנים לתסמונת ברוב כמעט מוחלט של המקרים מופיעים גם בסקירת מערכות שגרתית. סימנים אלו אמורים להיות מאותרים על ידי הסוקר ולהביא לכך שהמטופלת תופנה לבדיקות ספציפיות למוח העובר - סקירת מוח מכוונת ו - MRI מוח שמביאות לאבחנה מדוייקת של התסמונת בהריון.

לאחרונה חל שינוי בנושא ההתיישנות וניתן להגיש את התביעה לכל המאוחר עד שבע שנים מיום הלידה.

ההכנות להגשת תביעה כזו ארוכות וממושכות וכוללות איסוף של מלוא התיעוד, פניה למומחים לקבלת חוות דעת ועוד וגם בטיפול מסור ומהיר יכולות לקחת שנה ויותר.

לכן למעשה אין כמעט מצב במקרים כאלו בהם אני סבור כי הטיפול המשפטי מתחיל מוקדם מדי.

אכן מדובר בעילה של מה שנקרא הולדה בעוולה.

יש לי משרד בדרום ואני מגיע לאיזור הדרום לכל הפחות פעם בשבועיים ליום שלם משום שלמשרדנו לקוחות רבים מאיזור זה ואני משתדל להקל עליהם בעניין פגישות כי אני יודע כמה מורכב למשפחות עם ילד בעל צרכים מיוחדים להגיע אלי.

כאמור אתם מוזמנים ליצור עמי קשר ואני בטוח שאוכל לתרום לכם מידע רב יותר בשיחה מאשר במסגרת מוגבלת זו של פורום.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150.

תודה רבה על תשובותיך המפורטות עד כה. אנחנו נמצאים בקשר עם עורך דין, קרוב משפחה, שמלווה אותנו בימים אלה ושוקלים את המשך הטיפול המשפטי במקרה הזה. ברור לנו שנצטרך לבחור עורך הדין המתאים ביותר למקרה ולהתקדם בכיוון המשפטי בתקופה הקרובה. שוב תודה על הסבלנות והעזרה.

שלום,

מאחל לכם בריאות שלמה והצלחה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

לפני הכל חשוב לי לציין שבמהלך כל ההריון עשיתי את כל הבדיקות ומרופא אחד לא שמעתי שהראש של הילד שלי נמצא במצב עכוז.

אז ככה התאריך המשוער שלי היה ביום שלישי יום ראשון בערב סביבות חמש מתקשרת לבעלי שיבוא מהר הביתה יש לי כאבי גב איומים פתאום וקשה לי לנשום הייתי בדיוק אצל חמתי והיא אומרת לי אולי זה צירים.

ואני שזה לידה ראשונה עבורי אין לי מושג בכלל איך מרגיש ציר. אומרת לה לא נראה לי והיא מנסה לתאר לי ותוך כדי לעסות לי את הגב מתקשרת לאמא שלי לבוא לבלינסון ובזמן הזה בעלי מגיע לוקחים את התיק ויאללה למיון עם חמתי עד שאמא שלי תגיע.

טוב מגיעים בשעה שש וחצי עומס כרגיל אוגוסט.

האחות ראתה שעוד רגע אני מתעלפת לה שמה אמרה בואי נכניס אותך לחדר נעשה מוניטור עוברי לבנתיים ונבדוק את דופק העובר.

נכנסים והדופק רגיל אומרת לי תמתיני נכניס אותך עכשיו לרופא שיבדוק אותך מחכים עוד שעה והופ קוראים לי.

נכנסת רואה אותו מוציא כפפות סטרליות מתוך מעטפה וכולי קופאת במקום עדיין לא מוכנה למצב מסמן לי לפסק רגליים בדיקה מעמיקה ואומר לי רק רגע הלך וחזר עם רופא מבוגר יותר גם הוא מחליט להשים כפפות וכאן הם מתחילים לא לבוא לי בטוב "אוקיי גברת תעלי למחלקה בסיכון אנחנו נשתדל להכניס אותך לחדר לידה ברגע שיתפנה היה לך סדק בשילייה וכל המים ירדו לך באיטיות ולא הרגשת"

מסתכלת על בעלי בחדר הוא עליי ואוקיי יהיה בסדר אל תדאגי.

מקבלת מיטה נכנסת רופא עם חמישה מתלמדים ומחליטה שהנושא דורש שוב בדיקה ובמקום שהיא תבדוק אותי אומרת לאחד מהמתלמדים תבדוק אותה קלטתי את זה מיד ואמרתי לעצמי רגע זה מתלמד סליחה לא מעוניינת אומר לי אנחנו חייבים אמרתי סליחה חמישה בחורים אני מעדיפה שהגברת תעשה את הבדיקה בודקת אומרת את בפתיחה של ס"מ 1

אוקיי מה עכשיו? תנוחי יש לך כאן כדור את יכולה לשבת ולהתחיל לעשות מקלחות חמות טוב כל העיניין הזה לא נשמע לי אבל אני עושה מה שצריך ונשארים שמה בלילה.

על הבוקר המתלמד פותח לי את הוילון אנחנו צריכים להכניס לך לנרתיק פרוסטגלנדין שזה גם סוג של זירוז ותוך שעתיים אמורים להתחיל לך הצירים אוקיי ולמה הרופא או אחת האחיות לא עושות את זה? אפשרי לומר להן.. אוקיי אז תגיד לה...

מגיעה הגברת (הרופאה) שמה וזה לא נוח ברמה שזה ממש מציק לי ואני משתגעת אומרת לי זה החוט זה קצת לא נעים אבל תוך חצי שעה תשכחי מזה עוברת שעה ואני מרגישה כאילו שמו לי למטה ניירות וחוטים מבינה שמשהו לא בסדר קוראת לאחת האחיות בודקת וכן החוט הפריע לך בואי נוציא ונשים חדש מסכימה ובאמת הרגשה אחרת והיום השני עובר לו עם אותו פתיחה של סנטימטר בדיקות הליכות בכל המחלקה מים חמים במקלחת ושום דבר לא מתקדם.

יום שלישי מגיע הרופא בודק פתיחה של שני סנטימטרים אומר לי בואי נשים בלון זה גורם לפתיחה הדרגתית של צוואר הרחם ועם זה נתקדם אבל אם עד הערב לא יהיה שינוי נכניס אותך לחדר לידה אמא שלי לידי שומעת חדר לידה שמחה ואני עוד יותר בעלי חוזר מארומה אני מספרת לו והוא עוד יותר אומר סוףסוף ואני מתחילה להרגיש לחץ בכל הגוף פיצוצים ובעלי אומר כנראה עם הזירוז הזה יהיה עכשיו פתיחה גדולה יותר בדיקות במשך כל היום ובערב קוראים לי שחדר לידה מספר 10 התפנה ואת יכולה לקחת את הדברים ולרדת.

טוב חדר לידה כבר שמחים שזה באופק אמא שלי נשארת בעלי כבר עם קורי עכביש בעיניים מחליפים משמרות בינהם נכנסת רופא בודקת ועדיין בפתיחה של 2 סנטימטרים צוואר רחם ארוך. נכנסים עשרה רופאים ועוד חמישה סטודנטים ומחליטים שהפרוסטגלנדין והבלון לא עזרו אז אולי פיטוצין יעזור בטוח. מכניסה לוריד ומתחילה לעלות את הרמה במכשיר תוך חמש דקות לחץ מפחיד בכל הגוף הרופא נכנסת אומרת אין ספק שהפיטוצין עשה את העבודה.. בודקת מתקדמים לשתיים וחצי אוקיי ככה מעבירה לילה שלם יום רביעי בבוקר בדיקה. עדיין עומדים על פתיחה של שתיים וחצי מגבירה לי את הפיטוצין ואני כבר עצבים על כולם והרופא כבר יום שלם מנסה לקרוא למרדים שישים לי אפידורל ואני מנסה לימנע מזה אבל הכאבים היו כ"כ נוראיים שהסכמתי.

מגיע המרדים אומר לכולם לצאת מהחדר ומחט בכל הכוח בגב "עכשיו לא תרגישי כלום" ואני אומרת יופי מעולה למה לא עשיתי את זה עד עכשיו אבל עובר שעה והכאבים יותר חזקים אומרת לאחות תעשי לי טובה קראי לו שוב בבקשה והנה האדון מגיע אחרי שלוש שעות אומר לי אני נותן לך עוד מנה ועכשיו זה יעבוד.

שום דבר לא עזר הרופא קוראת למרדים שוב אבל אמר מצטער חמודה זה כנראה לא עובד עלייך.. מה זאת אומרת לא עובד עליי? סתם כואב לי עכשיו האיזור של הדקירות? מרימה גבה לבעלי ואומר חכי עוד וככה עבר לו עוד יום בחדר לידה עם בדיקות עצבים ופיטוצין ברמה גבוהה ואמא שלי אומרת משהו לא בסדר אנחנו ארבעה ימים בחדר לידה ושום דבר לא מתקדם אומרת לרופא אני מצטערת אבל יש כאן מישהו שאחראי עליכם אני כבר את הבת שלי ארבעה ימים לא יכולה לראות סובלת עם פתיחה של שלוש ותוך כדי שאני בוכה ואמא שלי מדברת עם הרופא מאבדים את הדופק של הילד ואני אומרת לרופא רגע נעצר המוניטור מנסה לסדר אבל אין לא עובד.

מיד קוראת לרופא לעזרה ואין דופק באמת כולי עצבים בוכה נכנסת הרופא אומרת אין ברירה אלה להכניס מוניטור עוברי פנימי שזה אומר שצריך עכשיו לפקוע ממש את שק ההריון, להחדיר אלקטרודה דרך הנרתיק ולהצמיד אותה בדקירה לקרקפת של העובר.

כך מתקבלת תשובה מהימנה יותר לגבי הצירים או הדופק. והופ הדופק חוזר אבל הלחץ דם שלי לא מראה בסדר מנסים ליצב את המצב ולאט לאט חוזרת לעצמי לבנתיים המיילדת שוב בודקת ויש פתיחה ומתחילה להכניס את היד כדי לסובב לו מעט את הראש אולי יכנס לתעלה ומתחילה לראות את הראש והוא קצת יוצא ואומרת לי תלחצי לוחצים אבל הכאבים והלחץ בגב לא נותנים לי מנוחה ואני אומרת לה אני לא יכולה יותר.

דחפה חזק את הילד פנימה ואני צרחות בכל המחלקה ואמא שלי עדיין מתעקשת לקרוא לרופא הראשי והנה השעה שתיים לפנות בוקר יום חמישי מגיע מנהל המחלקה ואומר לי איפה המסמכים שלך? הנה קח מוציאה לו אותם עובר עליהם נכנס למחשב (ולבנתיים אני מתפתלת על המיטה מכאבים) בדיקות מעמיקות בתיק האישי שלי קורא לרופא ה"חכמה" שעד עכשיו התעללה בי ואומר לה תגידי את לא רואה שרשום מבדיקת אולטרסאונד שנערכה בחודש חמישי להריונה ראש העובר במצב עכוז.

אומרת לו: "לא" והרופא שואל אותי התינוק שלך במצב עכוז את יודעת מזה?? ואני מה זה אומר? לא אף אחד לא אמר לי ואף פעם לא שמעתי על המילה עכוז.. זה אומר שאת תצטרכי לחכות ותכנסי לעשות ניתוח קיסרי.

וכאן מתחילה ה"חגיגה" והעקשנות שלי עוד יותר שאין מצב קיסרי כי אצלינו במשפחה אף אחד לא נולד בקיסרי ולא שמענו על המושג הזה ואפילו לא חשבתי על הכיוון כי קיסרי זה לא בשבילנו אנחנו משפחה רגילה שיולדת רגיל ותאמת שבעלי כ"כ רצה לעשות פדיון וכל ההריון פינטז על זה שנורא לא רציתי לנפץ לו את החלום ובכי שאין מצב ואתם מילדים אותי רגיל.

הרופא שואלת מה זה פדיון גם ככה הוא בכור אז תעשי לו פדיון אז היתה שמה מיילדת דתיה אמרה שרק אם זה יוצא מלמטה עושים פדיון.. טוב אנחנו ניתן לכם עשר דקות להרגע ולהחליט ולבנתיים בכי ואבא שלי נכנס להרגיע אותי בעלי ואמא שלי מחזיקים לי את היד והגוף ופתאום המוניטור הפנימי מפסיק לעבוד אמא שלי אומרת לבעלי אולי אתה דורך על החוטים "לא.. אני לא דורך על שום דבר".

קוראים לאחות האחות קוראת למיילדת ולרופא והופ אין באמת דופק והרופא רצה במזדרון אנחנו מאבדים את הילד. תכניסו אותה לחדר 10 לצורך ניתוח חירום דחוף וכאן אני מאבדת את ההכרה מעורפלת ומטושטשת ואני שומעת מסביבי המולה רצינית שמאבדים את הילד ועכשיו גם אותי והכאבים בגוף שאני לא יכולה לתאר אבל כבר ממוטטת פיזית ונפשית מתחילות לרוץ לי בראש מחשבה כזאת שתשעה חודשים לא סחבתי סתם את הילד.

מגיעים ארבעה גברים כל אחד תופס צד ומעבירים אותי למיטה ומתחילים לרוץ לחדר ניתוח ואני עם הלחץ של הפיטוצין הנוראיי הזה ועכשיו נעביר אותך למיטת ניתוחים ועוד פעם להרים אותי בכל הכוח כי אין שיתוף פעולה מצידי ואני שומעת הכל מחכים שהמצב שלי התייצב 2 דק מחתימים אותי תוך כדי שאני מעורפלת קושרים חי את הידיים והרגליים והרדמה כללית!.. 17 שעות אחרי הניתוח יום חמישי לקראת הערב כבר.. חדר התאוששות מתחילה לפתוח את העיניים ולשאול איפה אני עומד לידי אח ומסביר לי שמחכים שהדופק שלי יהיה יציב והלחץ דם ירד.

מסתכלת וקולטת שאני אחרי ורוצה לראות את הילד אבל אומרים לי שעד שהמצב לא התייצב לא יוכלו לעדכן מה קורה איתי כי מפחדים שהלחץ דם שלי יעלה ויהיה בלאגן אז תקראו לבעלי אחרי חצי שעה בעלי נכנס ובכי כזה לא ראיתי מעולם שנינו בוכים ואני לא יודעת אם הילד חי או לא אם זה בכי של שמחה או עצב ואני שואלת מה עם התינוק אומר לי הוא בהתאוששות. ואני מרימה גבה מה איתו אז הוא אומר לי שהוא כזה מושלםם אבל בגלל שלא היה לו אויר שמה עשו לו החייאה והשק מים התייבש עליו אז כולו מכווץ עדיין ושמו אותו עם חמצן.

והכל טוב ומצויין אל תדאגי תהיי רגועה! אחרי שלוש שעות מעלים אותי לחדר ומביאים לי את הילד ואני לא מאמינה שיכולתי ח"ו לאבד את השלמות הזאת! מה זה התינוק שלי? אין מצב וכן זה מה שרשום בעגלה באמת שקיבלתי כוחות על ואני מודה לאלוהים על האהבה הטהורה הזאת שקיבלתי במתנה!! מאחלת למי שאין שהקב"ה יתן לה בקלות!

ההחלמה לא ההיתה פשוטה קיבלתי מיטה שבורה.. העבירו אותי חדר וגם שמה המיטה הייתה מרעישה ברמות בנוסף לכל הכניסו לי לחדר פרטנרית גברת שהייתה גם כן אחרי קיסרי אבל היא הצליחה לישון טוב עם נחירות שקרעו את הסדין ככה ששמעו בכל המחלקה.

שנכנסו הרופא והאחיות לחדר לבדיקה אז היא ישנה ונחרה בקולי קולות ואמרו לי למה את לא מבקשת לעבור חדר אמרתי להם אם אבקש עוד דבר אחד יגידו שאני קוטרית אז אני מעדיפה לסבול בשקט ולצאת מהמקום הזה בקיצור מחמישי עד יום שלישי סבלתי את הנחירות האלו בלי לומר מילה לאף אחד.

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה, מקווה ומאמין כי הקוראות תשאבנה מידע מהמקרה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אשמח להתייעץ עם עורך דין בעניין רשלנות רפואית.

31.1 הגעה לרופאת משפחה עקב כאבי כתף יומיים קיבלתי הפניה למיון.
הגעה למיון לאחר שעה עקב שינוי צבע בכף יד.
במיון - חשד לכריש דם בכתף ימין.
שחרור הביתה והזמנה ל8 בבוקר לדופלר ורידים.
1.2 הגעה בבוקר לדופלר ורידים - בסיכום בדיקה - טרומבוס כתף ימין - dvt
חזרה למיון להראות את הבדיקה.
משחררים הביתה אין כלום.
מתעקשת להישאר ולשמוע מרופא במיון את המילה שיחרור.
אחרי ויכוח רואה רופא במיון שגם משחרר אותי .
לאחר שאני מראה לו בבדיקה את המילה טרומבוס. נבהל. נשלחתי לפתוח תיק במיון - ולאשפוז.
צינתור בנתיים על מנת לשאוב את הכריש דם.

בהמשך ניתוח לכריתת צלע ימין אשר לוחצת על הצלע.
נקז חזה בשל אוויר חזה. (+חור בציפוי של הריאה)
שחרור ב11.2

20.2 הגעה למיון עם כאבי תופת מתחת לחזה.
קרע בכבד בגלל נקז חזה.

לסיכום נקז חזה+חור בציפוי של הריאה וקרע בכבד.

זה רשלנות?

שלום רב,

על פניו נראה כי המקרה מצדיק בירור רציני אולם לצערי על בסיס התיאור בלבד ללא עיון בתיעוד והתייעצות עם מומחה רפואי אין כל דרך להעריך בצורה רצינית אם אכן מדובר בהתרשלות בטיפול. אני ממליץ כי תפני לפגישה מסודרת אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפאוית שיוכל לסייע בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בית החולים תל השומר מיון יולדות.

הגעה עם כאבים בבטן תחתונה וכאבי גב, צירים, כנראה פעילות רחמית. בשעה 1:00
האחות מחליטה לעשות עירוי, עושים.
מחליטה לעשות בדיקת דם, עושים.

מחכים לתוצאות השעה 3:30 לפנות בוקר. מגיעה השעה 5:00 בודקים מה עם התוצאות מסתבר שהם איבדו את הבדיקות שלי.

דוקרים שוב ושוב. בקיצור 3 בדיקות דם ב-4 שעות. לא יודעים מה יש לי בכלל!?

רשלנות רפואית, נשמע לכם הגיוני? האם סכנה לחיי העובר כמו במקרה הזה היא אכן הרשלנות הרפואית?

אני נסעתי לבית חולים תל השומר אם צירים חזקים מאוד. עד שקיבלו אותי לקח זמן. עשו לי מוניטור אחרי יותר משעה.

הצירים לא היו סדירים אמרו לי את בכלל לא בשלה ללידה לא באים על צירים קטנים (היא לא ידעה מה אני באמת מרגישה) לא בדקו לי פתיחה לא כלום מוניטור ותלכי הביתה.

מתל השומר נסעתי ישר לבית חולים קפלן. עשו לי מוניטור. גם לא היה צירים סדירים בדקו לי פתיחה. פתיחה של 6.

באותו לילה ילדתי בבית החולים קפלן מתי שהרופאים בבית החולים תל השומר אומרים שלא הייתי בשלה ללידה.

אכזבה גדולה תל השומר ולא מפתיע לצערי. לא יודעת אם זאת רשלנות רפואית אבל זה בטח לא מצב הגיוני.

מאחלת לך לידה קלה ושתצאי בידיים מלאות ומחבקות!

מצטערת לשמוע על החוויה הלא נעימה שלך בתל השומר. לפי הניסיון שלי בית חולים תל השומר עם הצוות הרפואי הכי טוב. אני ילדתי בתל השומר אומנם עברתי ניתוח קיסרי אבל הייתי מאושפזת משבוע 35 עד שבוע 37 של הלידה. יש שם יחס מעולה וצוות מהממם לעומת בית חולים הדסה בירושלים שילדתי שם לידה שניה... שם באמת גועל נפש בהשוואה לתנאים ולצוות הרפואי בתל השומר.

מאחלת לך רק בריאות ונחת מהילדים.

יכול מאוד להיות שכשהגעת לתל השומר עוד לא היתה פתיחה ועד שהגעת לבלינסון הפתיחה התפתחה חברה שלי הגיעה לתל השומר עם צירים לא סדירים אמרו לה את בלי פתיחה את יכולה להישאר ואת יכולה גם ללכת כי יכול להיות שלא תלדי היום בכלל.

הלכה הביתה וחזרה אחרי כמה שעות פתיחה 2 אחרי שמונה שעות ילדה... זה לא מדעי יכול להתפתח בשעות ויכול להתפתח בדקות. אני חושבת שבית חולים תל השומר הוא בית חולים ברמה גבוהה ויכול לקרות מקרים שלא תלויים בנו או בבית החולים. לא כל מקרה הוא רשלנות רפואית ולא לכל מקרה יש פתרון חד משמעי ברפואה בכלל ובתחום הלידה בפרט.

לא מתפלאת בכלל. לי יש סיבה מיוחדת שאני חייבת ללדת שם אחרת לא הייתי חוזרת לשם. לידה אחרונה היתה לי לידה זוועתית וטראומטית שם. חוץ מהשערוריה הזאת של איבוד הבדיקות שם וכו׳ מה מצב העומס? האם יש הרבה יולדות? אני שואלת לאור העובדה שבלידה האחרונה שמו אותי כמו כלבה במסדרון אחרי הלידה עד שהתפנה חדר. העברתי את הלילה הראשון במסדרון העיקר עשו עלי את הקופה שלהם.

תל השומר הוא בית חולים שאני לא אחזור אליו אחרי החוויה של הלידה. ומסתבר שאני לא לבד... עצוב

אני הייתי במעקב סוכר בבית חולים תל השומר. הרופאה שלי אמרה שבגלל שהעובר גדול אסור שיילדו אותי אחרי שבוע 38. והם בתל השומר החליטו שהעובר שוקל 3300. ושאני יבוא כל יומיים להמשך בדיקות זה מה שעשיתי (פתיחה 2 מחודש 8 ומחיקה 70% אחרי שבוע שמשכו אותי היתי שם הם אמרו לי אין מקום במחלקה אחרת... הינו מילדים אותך אבל עדיף שתלכי לבית חולים אחר. הייתי כבר פתיחה 3. ילדו אותי תינוק במשקל 4320.

מחדל של תל השומר שלא רצו לילד בטענה שהערכת משקל לא מספיק גדול.

שלום,

תודה על השיתוף במידע ובחוויה.

מאחל לך בריאות שלמה וכל טוב,
עורך דין עופר סולר

אויש כ"כ הרבה סיפורים כאלה שומעת על תל השומר. לא נשמע הגיוני לעשות 3 פעמים בדיקות דם בגלל רשלנות שלהם...

מכירה כ"כ הרבה בנות שבגלל רשלנות כזו או חוסר תשומת לב כבר נכנסו לתהליך לידה ולא טופלו כראוי ואיכשהו זה נגמר בניתוח חירום או טיפול רפואי מיותר.

ממליצה בחום על איכילוב. את 3 ילדיי ילדתי שם ומאוד מאוד מרוצה! גם מחלקת יולדות, גם חדר לידה ובעיקר הצוות הרפואי המקסים.

שלום רב,

בוודאי שאובדן של בדיקות דם אינה סטנדרט רפואי ראוי. עם זאת ככל שלא נגרם נזק בעקבות ההתרשלות ספק אם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית. אפשרות של נזק או העמדה בסגנה אפשרית אשר לא התממשה אינה מקובלת כראש נזק בר פיצוי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שבוע 31+4

אתמול התקפלתי מכאבים בבטן התחתונה ובגב בלתי פוסקים.

אחרי שעתיים שזה לא הפסיק בעלי לקח אותי למיון וידעתי שלא יעשו איתי כלום.

שמו אותי על מוניטור - כמובן שלא ראו צירים והתירוץ שלהם בגלל שהבטן שלי יחסית גדולה קשה להם.

הם לא הפסיקו להגיד אולי יש לך שתי עוברים ולא אחד {נורא נפגעתי כי נורא קשה לי מאיך שאני ניראת}

אני יודעת שיש לי ריבוי מים גבולי ואורך צוואר 28 פתאום הצוואר הרחם חזר להיות 30 לא ברור איך דבר כזה קורה!

התייחסו עלי ממש מגעיל, בעיקר הרופא התורן שהיה שם. הוא עשה הכל זריז בלי להסביר ולהרחיב במילים כי היה מלא נשים בחוץ והוא רק רצה לשחרר את כולן ולא ממש שם לב לטיפול שנתן לי.

מישהי באה עם ירדת מים ופתיחה של 2.5 ושיחררו אותה הביתה אמרו לבוא עוד 3 שעות כי אין מקום במיון נשים. החוסר האחריות שלהם הייתה זוועה. פלא שאחר כך יש מקרי רשלנות רפואית בבית חולים אסף הרופא?

בקיצור הרופא אמר לי מה היה התוצאה של העמסת סוכר הוא ראה שהיא סבבה ותקינה... הוא רק הפחיד אותי ולא הפסקתי לבכות כל הלילה.

הוא אמר בגלל שיש ריבוי מים כניראה שיש איזה מום לעובר או סכרת הריון ואמר ללכת לעשות עוד סקירת מערכות וכל מיני בדיקות אחרות.

מעבר לזה הפנה אותי לעבור שוב ייעוץ גנטי (שוב?) ולעשות בדיקות גנטיות. אמרתי לו אבל מה נשאר לי חודש לפני לידה ואם אני יגלה זה ישנה משהו, לא? נכון?
הרופא לא אמר כלום. פשוט שתק.

אמרתי לו שעשיתי את כל הבדיקות שצריך ואני לא מתכוונת להכביד על עצמי ולעשות משהו שהפרופסר שאני אצלו לא ממליץ לעשות שרואה שהכל בסדר עם עובר.

הוא שאל אותי מי זה אמרתי לו פרופסור בן חור, הוא נהיה לבן כי הוא הבין שהוא עושה טעות.

הוא הפרופסור של של החדרי הלידה באסף הרופא. בגדול נתנו לי נוזלים עזר לי קצת אבל עדין יש כאבים! לא כמו אתמול אבל יש רופאים שפשוט לא צריך להתייחס.

בקיצור, למזלי לא נגרם לי נזק והתגברתי על היחס של הרופא. אבל אני רק מתארת לעצמי שבלילה כזה בחדר מיון נשים אותו רופא בדק וטיפל בכמה עשרות נשים בהריון / לפני לידה ובטוח שלא רק אני סבלתי מהיחס שלו...

לא אתפלא אם היו מקרים של רשלנות מצידו והוא בקלות יכול לעשות נזקים בלתי הפיכים בגלל החוסר תשומת לב שלו למטופלות.

חבל שככה נראית מערכת הבריאות הציבורית בישראל.

שלום רב,

לצערי התיאור שנתת בנוגע לעומס במערכת הבריאות הציבורית בכלל ובמיון יולדות בפרט מדוייק ואכן חלק מהמקרים של רשלנות רפואית בטיפול אינם בגלל זלזול של הרופאים או חוסר ידע אלא תוצאה של העומס העצום על המערכת ופרק הזמן הקצר שניתן להקדיש לכל מטופלת.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

ערב טוב לכם! ראיתי את הפרסום בפייסבוק ואני רוצה לשתף בהריון שלי בגילי הצעיר ובלידה שעברתי.

בחודש יולי האחרון התחלתי להרגיש פתאום גלי חום נוראים בגוף וכאבי בטן חזקים יותר מהרגיל לפני מחזור. אמרתי לבן זוג שלי שאני חושבת שאני בהריון ומיד הלכנו לקנות בדיקה.

הגענו לבית ועשיתי את הבדיקה ועל הבדיקה היה כתוב להמתין כשתי דקות אם אני זוכרת נכון אבל לא עברה חצי דקה והופיעו שני פסים. יצאתי מהשירותים והבן זוג שלי ואני היינו פשוט המומים ולא ידענו מה לעשות הרי בסך הכל הוא בן 20 ואני רק בת 17 עכשיו צריכה להתחיל כיתה יב לסיים שנה אחרונה בתיכון יש מלפניי עוד בגרויות לעשות, צבא..

למרות הכל מבחינת שתינו הפלה היא לגמרי לא אופציה וידעתי שאני הולכת להלחם על הילד הזה לא משנה מה. לאט לאט התחילו להגיע ביקורות של אנשים "את בעצמך תינוקת את לא חושבת שחבל להרוס לעצמך את החיים? את לא תצליחי לגדל אותו את דופקת לעצמך את העתיד אל תעשי לעצמך את זה תעשי הפלה" ועוד המון זוועות שנאמרו לי.

עכשיו שאני נזכרת במשפטים האלו עוברות בי צמרמורות נוראיות בגוף!

לאט לאט היועצות בבית הספר התחילו להתערב ולקחו לשיחות ואני כמובן לא רציתי לשתף. לא הרגשתי בנוח לספר לאף אחד ולשתף אותו בחיי האישיים והפרטיים ו"לפרוק" כמו שהן קוראות לזה. עזבתי את הלימודים וישבתי לנוח בבית.

עברנו יעוץ גנטי ואת כל הבדיקות בהצלחה וכל ההריון היה תקין ופתאום התחילו לי עליות בלחצי דם והופעת חלבון בשתן. מיד הרופאה שלי הפנתה אותי למרפאת סיכון גבוה שלשם הייתי הולכת פעם בשבועיים ושם המתנה נוראית של מינימום 3 שעות בשביל מוניטור והערכת משקל ולבסוף לראות רופא שרק יגיד לי לחזור בעוד שבועיים.

אני שאלתי את עצמי הם רציניים שהם מתייחסים ככה לנשים שכביכול נמצאות בהריון בסיכון גבוה? מזעזע. ההריון התחיל להתקדם והתחלתי להרגיש לא טוב. בחילות סחרחורות שלשולים לחצי דם בשמיים כאבים נוראיםם בבטן תחתונה ועליונה והגיע מצב שאישפזו אותי שלוש פעמים בחודש אחד וכמובן שהבן זוג שלי נלחם ונשאר איתי בבית חולים ברזילי וישן כל לילה על הכיסא הקטן שיש בחדר באשפוז ולא רצה ללכת הביתה ולהשאיר אותי לבד למרות שהתעקשתי!

אחרי ששללו לי רעלת הריון כי מבחינת הרופא במרפאה לחץ דם של 146 על 90 זה לא מספיק גבוה בשבילו (שהרגיל שלי זה 120 על 80) אמר לי לחזור רק שהוא עולה ל150 על 100 נסעתי הביתה ואחרי יומיים שלושה שוב הרגשתי לא טוב ונסענו שוב למיון ושם במוניטור היו צירונים קטנים וכמובן שהלחצי דם שוב היו בשמיים ובדקו לי פתיחה ומחיקה היה סנטימטר וחצי ומחוק 50 אחוז אז הרופא שקיבל אותי החליט שאני אמורה לחזור עוד יומיים בשבוע 37 על מנת שיעשו לי זירוז בגלל הלחצי דם.

חזרתי אחרי יומיים ואותו רופא ששיחרר אותי פעם אחרונה לבית אמר שהלחצי דם שלי שוב לא מספיק גבוהים ושאני לא עושה שום זירוז ורצה לאשפז למעקב לחצי דם חתמתי על סירוב אשפוז כי מעקב כזה אני גם יכולה לעשות בבית במיטה שלי ולא במיטה של הבית חולים המגעיל הזה (בריזלי) ודוד שלי המליץ לנו לנסוע לבית חולים אסף הרופא להתייעץ שם עם רופא.

אז יום למחרת (שישי האחרון) נסעתי בבוקר עם אבא שלי והבן זוג שלי לאסף הרופא שיבדקו את הסיפור ואחרי התלבטות די ארוכה שלהם הוחלט לעשות לי זירוז. בשעה 5 בערב שמו לי בלון אחרי שלוש שעות הבלון נפל הכניסו אותי לחדר לידה בשעה 1 וחצי בלילה ופקעו לי מים אחרי שעה התחלתי להרגיש כאבים נוראיים בבטן למרות שבמוניטור לא ראו בכלל צירים! והכאב היה פשוט בלתי נסבל התחננתי לקבל אפידורל והמיילדת אמרה שכדאי לחכות שאגיע לפתיחה של 4 ורק אז לעשות אפידורל.

במשך הלילה המשכתי לסבול מכאבים ובכי שלא יכלתי לנשום כבר מרוב שנורא כאב לי כל הגוף והרגשתי צורך לעשות פיפי והמיילדת לא רצתה לנתק אותי מהמוניטור.

אחרי חצי שעה הרגשתי שאני עומדת להשתין לעצמי במיטה ניתקתי את עצמי מהמוניטור וקמתי לשירותים עשיתי פיפי והתחלתי להרגיש בחילה וסחרחורת נהיה לי קר אמא שלי שנכנסנ איתי ועם הבן זוג שלי לחדר לידה עזרה לי לחזור למיטה וחיברו אותי שוב למוניטור.

רק בשעה 6 בבוקר החליטו לקרוא למרדים שיעשה לי אפידורל אחרי חמש דק נהייתה לי הקלה והצלחתי להרדם אחרי חצי שעה העירו אותי להחלפת משמרת והכאבים חזרו והאפידורל הפסיק להשפיע ביקשתי שיקראו שוב למרדים שיוסיף עוד כמות של חומר וגם לא עזר בכלום והרגשתי כל כאב!

אחרי עשר דקות התחלתי להרגיש לחץ נוראי למטה המיילדת בדקה אותי אמרה פתיחה של ארבע ועזרה לי בשניה להגיע לםתיחה של תשע וחצי היא יצאנ מהחדר לא עברה דקה וצלצלתי לה בפעמון שתגיע מהררר כי הרגשתי שאני חייבת כבר ללחוץ והיא אומרת לי את בפתיחה מלאהה תלחצי חזק.

התחלתי ללחוץ ואחרי חמש דקות הדבר המהמם הזה כבר היה בחוץ. אחרי שמונה וחצי שעות בחדר לידה הקטנציק הזה נולד בשעה 9:03 בבוקר שבת במשקל של 3.034 קילו ליד ראשונה ללא קרעים ללא חתכים וללא תפרים.

אני כל כך שמחה שלא הקשבתי לאף אחד כל ההריון ולא ויתרתי לעצמי ומודה כמובן לבן זוג המהמם שלי שהתרגש נראה לי יותר ממני ולהורים שלי שתמכו בי. אחרי שאנשים כלכך זילזלו בי ואף אחד לא האמין בי אני גאה ונרגשת לצרוח שאני אמא צעירה, בת 17, ומאושרת יותר מכל בן אדם אחר בעולם הזה!

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה ובקשיים. שמח בשבילך שבסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום.

מאחל לך בריאות שלמה ונחת רבה,
עו"ד עופר סולר

הגעתי למיון של בית חולים מאיר בשבוע 40 לבדיקת מוניטור עם צירים והתבקעות הפקק הרירי.

נשלחתי הביתה בשל צירים שלא הובילו ללידה
למחרת הגעתי שוב לבית החולים בעקבות צירים חזקים וסדירים שהובילו ללידה רק אחה"צ ולקראת הערב נכנסתי לחדר יולדות, כשאני סובלת מצירים חזקים כל 2 דקות.

ביקשתי אפידורל והגיע רופא מרדים שהצליח להחדיר את המחט רק בפעם השלישית. אפשר לנשום לרווחה (או שלא)המשיכו עוד 3 שעות של צירים כואבים והבנתי שהאפידורל לא עובד.

אחרי תחנונים ובכי הגיע מרדים מומחה והצליח להחדיר את האפידורל בהצלחה עכשיו הצירים פחות כואבים... מגיעים רופאים ובודקים ומסתבר שאני כבר 4 שעות בפתיחה של 6 והלידה לא ממש מתקדמת. ואז האטות בדופק ומתחיל לחץ. מצוקה עוברית.

ברבע לחצות נכנס צוות רפואי ומודיע לי שאני נכנסת לניתוח קיסרי חירום בלי יותר מידי שאלות והסברים. תוך 5 דקות אני בחדר ניתוח. נותנים לי עט ומסמך שאחתום שאני מסכימה לניתוח ואין מקום לשאלות. "העיקר שתצאי בידיים מלאות אומר לי הצוות התינוק במצוקה".

ומה עם חומרי הרדמה? איזו הרדמה? מלאה? מקומית? אני שואלת...

לא יש השפעה של אפידורל אומרים לי! בטוח אני שואלת בחשש? "ברור תסמכי עלינו" אומר הצוות.

מהרגע שהסכין חתכה בבשר שלי הרגשתי הכל!! צרחתי וצעקתי שאני מרגישה הכל אבל זה לא עזר! הידיים שלי קשורות כי כל הגוף רועד מהטראומה ומקור פתאום קולטת שבעלי מחזיק לי את היד ומנסה להרגיע אותי.

"תוציאו אותו ממני כבר" אני צורחת ומרגישה איך הם חופרים לי ברחם ובבטן. פתאום שקט כנראה שהתעלפתי אני מתעוררת כולי לבד.

רועדת מקור מבקשת את בעלי הצוות עובר לידי ולא מגיב. אחרי כשעתיים לוקחים אותי לחדר התאוששות ואז אני פוגשת את בעלי ואת הנסיך הקטן שלי בפעם הראשונה. הכל כואב שמחה מהולה בעצב. אבל היי יצאתי בידיים מלאות.
כמה שעות אחרי אני כבר עומדת על הרגליים כמו לביאה אמיתית נלחמת למרות הכאבים. אני אימא!

חייבת להניק את הקטנטן מדדה לחדר התינוקות לאסוף את הגור אדם שלי ולא מפסיקה לבכות מהתרגשות ומכאבים. מגלה למחרת שבאיזור הניתוח יש לי שטף דם ענקי. שואלת את הרופאים לגביי זה אומרים לי לא לדאוג. בו6סף מגלה שלבייבי שלי יש לשון קשורה.

קוראת על זה ומבינה שהוא חייב לעבור ניתוחון קטן ניגשת לרופא הילדים בתינוקיה ומתבשרת שלמחרת יגיע הפרופסור לעשות לו ניתוחון קטן להסרת הלשון הקשורה. למחרת מתקשרים לומר לי שהפרופסור עסוק ולכן הם שולחים אותי למכון לסת ופה. מגיעה בחורה נחמדה ומתחילה לטרטר אותנו עם התינוק במסדרונות בית החולים הליכה מהירה של כ-10 דקות בין אנשים שמשתעלים ומעשנים כשהתינוק שלי חשוף לכל זה וכמובן שאני יום וחצי אחרי ניתוח קיסרי וממש לא אמורה להתרוצץ כך. לאחר המתנה קצרה הבייבי עובר את הניתוחון והכל בסדר תודה לאל.

לאחר 3 ימים מקבלת מכתב שיחרור וקולטת שאשכרה משחררים אותי הביתה. שוב שואלת את הרופא אם זה לא מוקדם מידיי אחרי ניתוח קיסרי כי לי זה מרגיש מוקדם מידיי. מקבלת תשובה שלילית ומשתחררת.

מגיעים הביתה לילה ראשון בבית מרגששש. גם אנחנו וגם הבייבי לא מצליחים לישון מההתרגשות.

למחרת בבוקר מרגישה כאבים בתפרים מהניתוח מעבירה את היד ומגלה שהאיזור עם הפרשות מוגלתיות. לא מתרגשת יום ארוך לפניי צריכה להניק, לנקות, לסדר דברים לבייבי. שולחת את הבעל לקניות וסידורים ומתחילה במלאכה החשובה- להיות אימא!

בערב מרגישה שכל איזור הניתוח בוער מחליטה לצלצל למוקד אחיות להתייעצות. " טוסי עכשיו למיון" פוקדת עליי האחות מהצד השני של הטלפון יש לך 4 שעות שהטופס 17 בתוקף. מצלצלת לבעלי שיחזור מהר הביתה. מצלצלת לחברה טובה ומקסימה שלוקחת אותי למיון ונשארת איתי עד 2 בבוקר. בינתיים הבעל עם הבייבי.

במיון עושה לי אחות בדיקות דם משהו לא עובד עם המחט שהחדירה לי לוריד והדם נוזל על כל השולחן עד שהיא משתלטת עם המזרק ומצליחה לעצור את הדם. הבדיקות לא תקינות.

מחכה לבדיקת רופא. אחרי כמה דק קוראת לי הרופאה ומתייעצת עם רופאה נוספת. יחס צונן, רופאה לא נעימה ולא נחמדה. ומחליטה לפתוח לי את התפרים. ברגע שהתפרים יורדים הבטן נפתחת כמו משחק דומינו. הרופאות חופרות לי בבטן בלי שום חומרי הרדמה או טשטוש ואני נאנקת מכאבים וצורחת כשהחברה שלי בחוץ שומעת הכל ולא נותנים לה להיכנס להיות איתי ואז מתגלה שכל האיזור מלא מוגלה.

"טוב את נשארת למיון".

רגע מה מיון? אני שואלת? יש לי תינוק בבית בן 4 ימים אני חייבת לחזור להניק אותו. למה זה קורה לי אני שואלת? אחת הרופאות עונה לי בקרירות:" את אשמה! לא ניגבת את התפרים אחרי המקלחת ולכן יש לך מוגלה!"בקיצור נשארת במיון נשים הבעל לבד עם הבייבי ואני חסרת אונים. משחררת את החברה שתיסע הביתה ומגיעה למיון. לא מפסיקה לבכות מכאבים (הבטן פתוחה ומדממת) ומהמצב. נשארת שם למשך 4 ימים ועוברת טיפולים קשים ביותר מלווים בהרבה כאב.

נתקלת בצוות מגוון חלקו נעים ואנושי וחלקו ההיפך הגמור.

מדובר בפצע שאורכו 12.5 ס"מ לא יודעת מה העומק.

מה כולל הטיפול: אנטיביוטיקה לווריד 4 פעמים ביום, בדיקות לחץ דם, חום ודופק 3 פעמים ביום, מקלחת בבוקר כשאני צריכה לשטוף את כל איזור הבטן כשהבטן פתוחה מדממת וחשופה עם סבון הוצאת הסבון עם מים וניגוב האיזור עם מגבת. אחכ שוכבת עירומה במיטה ממתינה לרופא שיבוא לטפל בי הטיפול בפצע הוא פעמיים ביום בוקר וערב.

במהלך האשפוז המשמרת מתנהלת בצורה כזו: 6 בבוקר מעירים אותי לקבלת עירוי אנטיביוטי דרך הווריד.

בין 7 ל 9 בבוקר בדיקות רופאים. בדיקות דופק, חום ולחץ דם. הגעת רופא+ צוות מתמחים שעוברים בין כל המאושפזות והרופא מקריא את הפרוטקול ובמקרה שלי מראה את הפצע שלי לכולם (מזכירה שאני עירומה במיטה לאחר מקלחת שכל איזור הניתוח (כ-12.5 ס"מ) פתוח לחלוטין).

אחכ ממתינים עד שמגיעים לטפל בי בד"כ עד השעה 11:00.

בערב בד"כ מגיעים בין 6 ל -8 בערב לטיפול נוסף.

באחד הימים חיכיתי במיטה לרופא עד שעה 15:30. ובערב הגיעו לטפל בי לקראת חצות. הזוי.

כמובן שמדובר בטיפול מאד לא נעים, בלשון המעטה, חודרני וכל האיזור שורף ברמה שאני לא מסוגלת ללכת.

מהלך הטיפול:

פותחים את הפלסטרים הגדולים ששמו על הבטן (סוג של תחבושת גדולה), מוציאים עם היד או פינצ'טה את הפדים והתחבושות שיש בבטן, לוקחים מזרק ענקי ושמים בו חומר עם נוזלים ושוטפים את הפצע, מכניסים את הידיים לחלל הבטן ומערבבים את הבטן (כאבי תופת), עם פינצ'טה מוציאים כל מיני חתיכות של בשר עם זיהום, מכניסים פדים ותחבושות מהולות בחומר שורף לתוך חלל הבטן (כאבי תופת ותחושת חוסר נוחות), מנגבים את צידי הפצע והבטן (שורף) ואז מוסיפים עוד תחבושות ועם פלסטרים גדולים סוגרים את המקום.

לאחר 3 וחצי ימי אישפוז מגיע יום הברית של בני הבכור. הם מסכימים לשחרר אותי לחגיגה הפרטית שלי.

יום למחרת חוזרת לטיפול בפצע במיון. מקבלת מכתב שיחרור והנחיות להמשיך להגיע פעם ביום לקבלת טיפול כי הפצע מתחיל להיראות טוב יותר ובמגמת שיפור. מגיעה גם ביומיים הבאים ובטיפול האחרון מודיעים לי שאני עוברת לטיפול בקהילה - כלומר בקופ"ח.

עכשיו אני ממשיכה להגיע אחת ליומיים לקופת חולים ונאלצת לרכוש תחבושות ותרופות מחשבוני הפרטי. יש פה צוות אחיות מדהים שמטפל בי באופן מדהים ומצליח לחזק אותי בתהליך המאד לא פשוט שאני חווה. כרגע רק נותר לחכות ולהמשיך לשטוף ולחטא את האיזור הפגוע. לחודשיים הקרובים עד שהבטן תיסגר מעצמה.

רק בריאות.

גם אצלי היה ניתוח קיסרי חירום. הרגשתי הכל עד שצרחתי את נשמתי והרדימו אותי הרדמה מלאה אחרי אפידורל. את הבן שלי ראיתי בשש בערב כשנולד בשש בבוקר עם ריפלוקס נוראי וירידה של חצי קילו במשקל . ואז הזדהם הפצע ( עליתי המון והייתי קובבה בלידה והבטן פשוט נפלה אז לא ניקיתי כמו שצריך) לקח שלושה שבועות עד שהפצע נסגר והורידו לי סיכות שזה המון אבל...

ארבע שנים אחרי הכל טוב. ילדתי שוב בניסתוח קיסרי לאחר מכן, בלי סיבוכים בלידה והיה קל ופשוט קמתי מייד מהמיטה אז. תנשמי תעברי את זה ותהני מה בייבי שלך ותגידי תודה שהכל בסדר עם כל הסיפורים שיש.

כואב מעצבן לא נעים אבל תודה לאל ששניכם בריאים! יש לצערנו הרבה מקרי רשלנות רפואית בבית חולים מאיר ובכלל במערכת הבריאות בישראל.

גם אני עברתי קיסרי רק עם אפידורל וכל מה שהרגתי זה את הלחץ שקורה לי בבטן ראיתי את הכל דרך המנורה של המנתחת וזה פחות הלחיץ אותי זה היה מדהים בעיניי.

מצטערת לשמוע שהיית לך חוויה רעה ממש אבל האם יש מצב שהיית באקסטרה של לחץ כן ניסו להרגיע?!

לא נראה לי שיכניסו לניתוח כשלא יודעים וודאי שההרדמה לא פעילה. זה לא מקצועי בעליל. מקווה שתמצאי עורך דין שיעזור לך לטפל באירועים האלה. פשוט מזעזע.

בגלל זלזול כזה נשים שמגיעות לחדרי לידה חוות רשלנת רפואית ונגרמים נזקים שאחר כך כותבים עליהם בעיתון.

מאחלת לך בריאות ורפואה שלמה.

שלום,

תודה על המידע והשיתוף.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

תודה על המידע, אני משוכנע כי קוראות רבות ישאבו עידוד מהתגובה שלך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לא מפתיע אותי חרא של בית חולים, גם לי היה שם סיפור עם לידה לפני שנה, המיילדת גזרה אותי שלא לצורך, הרופאה הסתומה שתפרה אותי לא תפרה טוב כל התפרים נפתחו לי בבית והפצע התאחה, לא צריכה להסביר לך איך ההרגשה להיות עם הכל פתוח עד היום! שעה אחרי הלידה הוציאו אותי למסדרון במחלקה הישנה והמעפנה שלהם זרקו אותי באמצע שכל הגברים מסתכלים עליי עשו לי טובה שהכניסו אותי לחדר, אף אחד לא התייחס אליי שם ולא עזר לי בכלום!! אחות מגיעה אחת ליום לתת חיתולים לתינוק וכו... בתינוקיה התינוק שלי בכה בלי הפסקה מזל שכל הזמן באתי אליו ולקחתי אותו אליי...כפו עליי ביות חלקי בזמן שביקשתי אפס הפרדה ולא היה מקום...

חוויה מזעזעת! חתמתי על שחרור מוקדם ופשוט ברחתייי משם יום אחרי הלידה! פשוט ברחתי! בית חולים רשלני ביותר אני מתכננת לתבוע כבר הוצאתי את התיק מהארכיון. החלמה מהירה מתוקה הכי מבינה אותך!

מצטערת על החוויה שעברת. לידה ראשונה שלי לפני 3 שנים ערב ליל הסדר אחרי 19 שעות בחדר לידה עם אפידורל שלא השפיע ופתיחה 8 מכניסים לניתוח חירום כבר עלה לי היום והאטות בדופק העובר, אני אומרת להם שאני עם אפידורל שלא משפיע והם אומרים שחייבים לפתוח יש מצוקה עוברית ואני ממש בלחץ כי אני מרגישה את הצירים.

איך שחותכים אני מבינה שאני מרגישה הכל וצורחת את נשמתי כמו שלא חשבתי שאפשר לצעוק ומתחננת שירדימו אותי ואני מרגישה את הלחיצות על הבטן שני רופאים עומדים שם ומנסים להוריד אותו העובר מאוד גבוהה והמשיכות מהחתך ומה לא ובסוף מרדימים אותי לא שמעתי ולא ראית את התינוק יוצא.

החלמה נוראית אחרי 4 ימים בבית כל הצלקת מלאה במוגלה התפתח לי זיהום עלה לי החום צמרמורות רעידות טסתי למיון ושם ניקזו את כל הנוזלים מהצלחת רצו לאשפז וסרבתי נתנו לי אנטיביוטיקה ל10 ימים.

שבועיים בכלל לא תפקדתי, לא הנקתי היתי במיטה רק מצב שכיבה ממש היה לי קשה למזלי היתה לי עזרה מהבעל שלקח חופש , לאט לאט התאוששתי אחרי חודש בערך ממש הרגשתי טוב יותר. אני יכולה להגיד לך שלפני 3 שבועות ילדתי בקיסרי יזום וזה הבדל שמים וארץ!

מזכיר לי
את הלידה האחרונה שליי
הגעתי עם פתיחה של 5
מחיקה 80
אבל הראש גבוה מאוד
בקיצור נשארת עד למחרת לפנות בוקר
מעלים לחדר לידה מחליטים על לפנצ'ר את המי שפיר
לא עזר ואז מחליטים על פיטוצין ותוך 5 דק ילדתי
אבל-

השלייה לא יוצאת מחכים שעה ומיד לחדר ניתוח !!!
והרגשתי בדיוק את מה שאת מתארת. ראיתי כוכבים
וכולי מפרכסת בלי שליטה.
קר לי! הרגשתייי הכול כאבי תופת כוכלך מזדה איתך.
ואני פתאום התעלפתי ככה אמרו לי והתעוררתי בחדר
בקיצור סרט!
ממליצה לבדוק עם עורך דין מומחה על תביעת רשלנות רפואית של בית החולים.
במקרה שלי לא היה אפשרי לתבוע, אחרי שעברתי 3 עורכי דין מהתחום...
מאחלת לך החלמה מהירה
ודרכך אגב איבדתי מלא דם ההמוגלובין צנח ל-6 סכנת חיים
חתמתי למחרת על טופס שחורר. לא יכולתי לסבול את זה ואת היחס בבית החולים.

מזעזע !
בעלי היה איתי 10 ימים בבית. עזר להתקלח ובהכול!

אם לא הוא לא יודעת היכן הייתי. בנוסף יש לי עוד 2 בנות מתחת לגיל 5 אז למרות הכול עברו להם 7 חוד' והיום ברוך ה'
אני מרגישה יותר טוב.
הזמן יעשה את שלו.

אלוהים ישמור! אני קוראת ורועדת. אני גרה בצור יגאל ואני נשבעתי לא ללדת בבי"ח הזה בגלל שאר המחלקות שחוויתי בהן חוויות נוראיות, למרות כל המילים הטובות ששמעתי על מחלקת נשים ויולדות של בית חולים מאיר הייתי נחושה ואכן ילדתי בבית חולים בלינסון למרות ההתנגדות מצד בעלי מהחשש שזה רחוק מדי.
עכשיו נכנסתי לחודש 9 וגם הפעם אני לא מתכוונת להיכנע לנוחות הקרבה ולנסוע לכל בית חולים רק לא מאיר. הסיפור שלך רק חיזק אצלי את התחושות הקשות.
תהיי חזקה, העיקר שזה מאחורייך ושבאמת יצאת בידיים מלאות כי זה הכי חשוב. ממליצה לך להתייעץ עם עורך דין וקבלת חוות דעת מקצועית. כל הסיפור זועק רשלנות רפואית בתקווה שלא נגרם לך נזק בלתי הפיך.

שלום,

אכן בחלק מהמקרים אין מקום למרבה הצער לתביעה אם לא נגרם נזק קבוע על אף הסבל הרב.

מאחל לך בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת, יש להצטער כי להבנתי באמצעים פשוטים ומעט תשומת לב ניתן היה למנוע ממך סבל רב.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום,

אני מצטער שחוויות שלך היתה כל כך גרועה. מציע לך להתייעץ באופן מסודר בפגישה עם עורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית כדי להעריך אם יש מקום לתביעה ובאיזו עילה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

קארין שלום,

תודה עלך השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת, מאחל לך בריאות שלמה, החלמה מהירה ונחת מגידול המשפחה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היי, צריך את עזרתכם בנוגע לרשלנות רפואית. אני מתמודד עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי משנת 2012 ובשנת 2016 נעצרתי על גידול קנאביס לשימוש עצמי.

-לאחר מעצר של 14 ימים שוחררתי למעצר בית בתנאים מגבילים בסכום ערבות של 45,000 שקל.

-יום לאחר השחרור מהמעצר פניתי למיון בבית חולים לבריאות הנפש לאחר שחשתי לא טוב נפשית כתוצאה
מהמעצר.

-בבית החולים קיבלתי טיפול רפואי תרופתי חדש.

-בית החולים והמטפלים שלי היו בקשר עם קצינת המבחן שגם הגיעה פעמיים לפגישות איתי ועם המטפלים.

- הרופאים המליצו להעביר אותי לאשפוז יום

- קצינת המבחן תמכה בהחלטה וגם אמרה שתמליץ על
מעצר לילה

- שבוע לפני המשפט עשו לי בדיקת שתן בו נמצא בשתן MDMA(אקסטזי). באותו הרגע זומנתי לחדר של מנהלת המחלקה ונאמר לי שאני לא אמשיך לקבל טיפול ושהבדיקה תועבר לשירות המבחן

ביקשתי בדיקה חוזרת שהייתה גבולית ונקבע שביום ראשון (בעוד יומיים תבוצע בדיקת מעבדה)

ביום ראשון עשיתי בדיקת שתן בו שוב נמצא שימוש באקסטזי והזרקתי מבית החולים.

לאחר כ 8 חודשיים פסיכיאטרית מאותו בית החולים רצתה להמליץ על טיפול בקנאביס רפואי ומצאה שכדור שקיבלתי הוא זה שגרם לתוצאות השליליות בבדיקה.

כלומר המוסד עצמו מכיר בטעות שהוא עשה איתי .

הייתי מרחק נגיעה מבית הסוהר וקנס ערבות על סך 45,000 שקל(הפרקליטות טענה ״שנחצו גבולות חדשים״ , כל הטיפול שהומלץ לגבי אוחר במספר חודשים, עברתי חוויות נפשיות מאוד קשות עם משפחתי , הרגשתי מחשבות רדיפה, הקשר עם משפחתי והאמון בי נסדק משמעותית באופן הדדי.

מעוניין לתבוע את בית החולים על רשלנות רפואית, יש בידי מסמכים נוספים המעידים על התרשלויות נוספות.

איך מתקדמים עם תביעה כזאת?

שלום רב,

אני ממליץ שתפנה תחילה לפגישת ייעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע חל לקבל את התיקים הרפואים המלאים. לאחר מכן יהיה צורך לפנות למומחה רפואי מתאים בתחום הפרמקולוגיה ו/או פסיכיאטריה במקרה זה שיצטרך להעריך אם הייתה התרשלות והאם יוכל לערוך חוות דעת בתמיכה לתביעה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום לעורכי הדין המכובדים!

תודה על השיתוף בפייסבוק. קראתי את מה שכתבתם ויש לי שאלה לגבי המקרה שלי. אני רוצה לבדוק האם יכול להיות שהיתה כאן רשלנות רפואית ואולי מגיע לנו פיצויים.

בדיוק אתמול הייתי בבדיקת שמיעה של הבת שלי (בת חודשיים עכשיו) שגם נדבקה בוירוס cmv - לא ידוע אם במהלך ההריון או בלידה ולכן צריכה עברה אולטרסאונד ראש ובדיקת ראיה וצריכה להיות במעקב כל 3 חודשים של בדיקות שמיעה ועד כל מיני עניינים רפואיים.

ששאלתי את הרופא שהיינו אצלו אתמול הוא אמר שרק 10% מהתינוקות שנדבקים ב-cmv במהלך ההריון או בלידה יוצאים עם פגיעה כלשהי. 90% מהתינוקות יוצאים בריאים לחלוטין. אם יגלו שלילדה יש בעיות שמיעה / בעיות אחרות אפשר לתבוע פיצויים על הלידה?

שלום רב,

בחלק מהמקרים ניתן לאתר הדבקה של עובר ב- CMV בעת ההריון באמצעות בדיקת דם פשוטה של האם. יתכן שמדובר בהתרשלות. אתם מוזמנים לפנות אלי טלפונית להתייעצות שכן טיפלתי בעבר ואני מטפל כיום במקרים דומים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

כנראה שלי היה יותר מזל משכל לגבי ה-CMV

אני נדבקתי בהריון ראשון בפעם הראשונה. ההריון הזה נקלט בעזרת טיפולים. נדבקתי בשבוע 10 והיה לי סיוט כל ההריון כשבאתי לוועדה בשבוע 16 כבר אי אפשר היה לעשות הפלה רק לידה שקטה וכשדיברתי עם הרופאים כדי לקבל קצת מידע וכ'ו.

התשובה שלהם הייתה תעשי מה שאת חושבת. אחרי שברחתי מוועדה והיה לי תאריך ללידה שקטה לא הגעתי לשם חיכיתי למי שפיר שיצאו תקינים.

דיברתי עם פרופסור שקיבלתי טיפול ממנו להריון הוא אמר לי אני מאוד שמח שלא עשית ליידה שקטה. עברתי המון היה לי דיכאון קשה בהריון הלכתי לפסיכולוגים ובסוף היא נולדה בריאה.

וואייי את מחזירה אותי אחורה ... שהייתי בשבוע 30 נזכרו להגיד לי שבתחילת ההריון נדבקתי ב cmv הלחיצו אותי כל כך לעשות עוד מי שפיר למרות שכבר לא עושים בשבוע כזה והרופא אמר לי לא להמשיך בהריון.

הרופא גם אמר שיש לעובר ראש גדול יותר כנראה בגלל שחליתי ואני כנגד כל הסיכויים ואחריי מלא בדיקות ובירורים והכל יצא תקין ילדתי בן מושלם.... כמובן שישר לקחו את התינוק ובדקו אותו וברוך השם הכל היה בסדר.

אז זה מאוד תלוי באיזה שבוע היית חולה.

חשוב שאמהות ידעו לגבי CMV כי הרופאים נוטים להפחיד יתר על המידה מהפחד שיגישו נגדם תביעות על רשלנות רפואית אם חס ושלום יקרה משהו, והם לא יזהירו את ההורים בזמן ההריון...

זה שיש לך נוגדנים לא אומר שנדבקת, וגם אם כן לא בהכרח נדבקת עכשיו. חשוב לדעת איזה סוג נוגדנים עלו אצלך והאם בוצע בדיקת אבידיות.

הדבקה ב-CMV בהריון בהחלט יכולה להיות מסוכנת לעובר, אבל הסיכון להדבקת העובר עולה ככל שההריון מתקדם. אם ההריון שלך צעיר יכול להיות שהכל יהיה בסדר ותהיי תחת מעקב רפואי מתאים ולא יקרה כלום.

ההיסטריה מיותרת.

שלום,

תודה על המידע, אכן בחלק מן המקרים לא נגרם נזק אך כפי שציינת בצדק חשוב להיות תחת מעקב צמוד ןקפדני ולשלול אפשרות של נזק חלילה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היום הזיהומולוג החזיר תשובה שבתחילת ההריון כשהייתי בקופת חולים מאוחדת עשו לי בדיקה של ה cmv ויצא חיובי ולא עדכנו אותי(רשלנות רפואית חמורה שאני אטפל בה).

היום התקשרתי לכל כך הרבה מרפאות ובתי חולים ואני מרגישה זרוקה בין הכסאות!

הרופא שלי הביא לי הפניה לבצע סקירת מערכות מכוונת ופשוט אין תורים בחודשיים הקרובים! זה אבסורד! מה אני אמורה לעשות? לחכות עוד 9 שבועות לתור?

כנל גם על מנת לקבל ייעוץ גנטי וכנל להפניה שקיבלתי להריון בסיכון גבוה!

אני בס"הכ בת 20 + הריון ראשון שחיכיתי לו שנה וחצי עם טיפולי IVF מורכבים. הריון יקר שעד עכשיו עבר בסדר.

ופתאום! בום לא יוצאת מהדיכאון. מהתסכול... פתאום הכל ניהיה שחור מנסה לא לחשוב על זה ולחשוב רק חיובי אבל לא מצליחה!

מה אני אמורה לעשות לגבי התורים?

בוקר טוב אדל

אני לא מומחית בתחום אבל אחרי הריון CMV עשיתי מחקר שלא מבייש אף רופא ואני יודעת דבר או שניים.

אז ככה, לפי דעתי מרפאת הריון בסיכון גבוה את לא צריכה כי זה לא הריון בסיכון גבוה ואני די בטוחה שגם ייעוץ גנטי שצריך לפני בדיקת מי שפיר את לא צריכה בשלב זה. סקירת מערכות מוכוונת תלוי מתי הייתה ההדבקה...

בקיצור, הייתי מבררת את שבוע ההדבקה עם פרופ אמיר ובמקביל מנסה לקבוע תור דחוף לבית חולים איכילוב אצל פרופסור מלינגר שהוא ה-מומחה לנושא CMV ולא כדאי לפספס ביקור אצלו במקרה כמו שאת מתארת.

מאחלת לך בריאות ורפואה שלמה.

שלום רב,

אכן לא כל מקרה בו יש חשד ל - CMV באם בהכרח מביא להדבקת העובר ואף אם העובר נדבק בחלק מהמקרים אין נזק. תודה ששיתפת אותנו בחוויה ואני משוכנע כי הקוראות ישאו מהמקרה שלך כח.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה ההקשה שעברת ואני שמח לשמוע כי בסופו של יום ביתך בריאה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

הסיפור שלי מתחיל בלהב של בלנדר חדש שפינק את זרת כף ידי בחתך עד העצם, כשבדרך נחתכו גידים, עצבים וכלי דם. לפני כחודשיים עברתי ניתוח לתפירה של הנ״ל והתחלתי בשיקום במרפאת ריפוי בעיסוק.

היום, לאחר שהתהליך התקדם בצורה מעולה והאצבע חזרה לתפקד ואף להתכופף, תרגיל מסוים בפגישת הריפוי בעיסוק הביא לקריעתו של הגיד ולחזרה להתחלה שתצריך ניתוח חוזר והליך שיקום חדש של כחודשיים. התסכול האדיר נובע מהעובדה שפעלתי על פי הפרוטוקול מבחינת השיקום, הקפדתי על התנהלות זהירה והייתי קרוב להחלמה מלאה.

להליך זה מתלווה היעדרות של חודש (הרופא המליץ על חודשיים לפחות) מהעבודה, מה גם שאני אמור להתחיל במקום עבודה חדש וזה לגמרי מתסכל.

אני משתף בתסכול ופונה להתייעצות עם בעלי ניסיון. אני לא אחד שתובע על כל פיפס או קרוב לכך, אך חש שבמקרה הזה המרפאה בעיסוק נושאת בחלק עיקרי מהאחריות, שכן כאשר אני מגיע לטיפול של איש מקצוע אני שם בו מבטחי וסומך על כך שידאג שלא אנזק.

אני חושב שנגרם לי עוול (וכאן אני צריך את נקודת מבטכם האובייקטיבית) ושוקל הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

יש לי קייס?

שלום רב,

כדי לבסס תביעה במקרה זה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה אורטופדיה בעל התמחות בכף יד להערכה אם במצב הרפואי בו הייתה היד אסור היה למרפאה בעיסוק לבצע את התרגיל שגרם לנזק.
חשוב להבין כי עצם התרחשות הנזק אין בו כדי לבסס אוטומטית אחריות. אני מציע כי תפנה לקבלת יעוץ מסודר בפגישה אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

קראתי את הפרסום שלכם בפייס ורציתי לשתף בסיפור הלידה שלי, שהוא מאד מאד לא שגרתי.

23.10 השעה 23:40 מתחילה להרגיש לחצים בבטן יש מי שיגיד צירים.. מתזמנת לי ורואה שהצירים לא סדירים.. כמו בכל השבוע שעבר.. מקפצת לי על הכדור.. עושה סיבובי אגן.. מנסה לזוז כמה שאפשר כדי להקל ושהצירים יגמרו ואוכל לחזור לישון.. השעה 1:30 מתחילה לשים לב שהצירים ממש קרובים אחד לשני.. ליתר דיוק כל 2 דקות. מעירה את בעלי בחצי לחישה "מאמי יש לי צירים כל 2 דקות" בעלי קופץ מהמיטה ושואל כמה זמן מסבירה לו שבערך 20 דקות הם בתדירות הזאת.. הוא משכנע אותי שצריך לצאת לבית חולים (תכננתי ללדת בלניאדו) מתקשרת לאמא שלי ומסבירה לה את המצב היא אומרת לי להגיע לבית חולים קרוב יותר שלא תתפתח לידה בדרך... נוסעים לתל השומר...
השעה 2:30 אנחנו במיון אני לא יכולה לעמוד מרוב כאב ובעלי דואג שאחות עם כיסא גלגלים תיקח אותי.. נכנסים למוניטור.. 45 דקות מוניטור שמראה כי כל 2 דקות יש ציר אבל בבדיקת פתיחה הצוואר מחוק 70% פתיחה 2 בקושי.. יוצאת מהמוניטור לבדיקת רופא. השעה 3 ומשהו.. יושבת מחוץ לחדר של הרופא ומחכה.. מקפצת על כדור.. שותה מים.. ממשיכה לקפץ.. אין רופא.. מחכה לו מחוץ לחדר במסדרון.. אנשים באים אנשים הולכים ואין רופא.. השעה 5 בבוקר הולכת לאחיות "איפה הרופא?" "יבוא ב8"
מתחילה לבכות.. אין מצב ש3 שעות אני ממשיכה לחכות לו.. מתחננת שמישהו יבדוק אותי אבל אין.. האחות עונה לי "אז תחכי 3 שעות מה יכול לקרות? גם כהה הפתיחה לא גדולה" -זהו זה הרגע שנשברתי.. בכיתי את חיי וביקשתי שיעבירו אותי באמבולנס ללניאדו כי בתל השומר אני לא רוצה ללדת... האחות "הנחמדה" מאיימת עליי שאם לא אפסיק לצעוק היא תזמין אבטחה (אתן יכולות בטח לדמיין באיזה חוסר אונים הייתי אחרי ככ הרבה שעות של צירים כל 2 דקות ואף אחד לא מתייחס) מתיישבת על כיסא ובוכה.. לא מצליחה לנשום מרוב כאב ובכי.. לשמחתי הייתה קרן אור קטנה במיון בת שירות שלצערי אני לא זוכרת את שמה באה חיבקה אותי והציעה לי לשבת במקלחת עם מים חמים על הגב להקל על הכאב.. נכנסתי למקלחת לשעה ישבתי מתחת למים ופשוט בכיתי.. אחרי שעה מוציאים אותי שוב למוניטור ובדיקת פתיחה..45 דקות של מוניטור צירים גבוהים ואחות שלא מצליחה לבדוק פתיחה אז היא מניחה שכלום לא השתנה.
הולכים לשבת שוב במסדרון לחכות לרופא.. אני מותשת עברו מלא שעות ועדיין לא עברתי לחדר לידה.
השעה 8 וחצי הרופא מגיע.. אחרי התחננות של אמא שלי מכניסים אותי לבדיקה.
פתיחה 3.5 העברה לחדר לידה.. מחכים שיגיעו להעביר אותי כי ללכת אני כבר לא יכולה.. בשעה 9 בבוקר נכנסתי לחדר לידה.. חוקן (באמפולות) מקלחת ולחכות לאפידורל.. בוכה מכאבים לא יכולה לנשום.. סבבים של רופאים שבודקים פתיחה.. לקראת 11 פתיחה 5 אין עדיין ירידת מים.. מציעים לפקוע מים כדי לזרז את התהליך.. ככ מותשת שאני לא מסרבת פוקעים מים.. בינתיים החלפת משמרת מיילדת חדשה מגיעה "אורנית" ואיתה 2 מתמחות הדס ועוד אחת שאני לא זוכרת את שמה.. מסבירה שבתוכנית לידה ביקשתי בלי מתמחים מסבירים לי שהן לא פעילות בלידה רק מהצד.. משתכנעת שוב כי אני מותשת.. אני שואלת שוב על אפידורל מסבירים לי שבשביל אפידורל אני צריכה נוזלים ולא ברור למה במשמרת הקודמת לא נתנו אותם.. מחברים לנוזלים ואחרי שהשקית נגמרת קוראים למרדים. השעה 13 המרדים מגיע.. בעלי ואמא שלי יוצאים מהחדר.. מרימים את המיטה לגובה לא סביר אחות מקפלת אותי קדימה לטובת ההרדמה הגוף שלי מתנגד מעצמו לכיפוף הלא הגיוני שהייתי בו. המרדים צועק עליי "לא לזוז" "כתפיים קדימה" "עוד כיפוף" והאחות שכל התפקיד שלה הוא להחזיק אותי מסמסת באמצע האפידורל... הרופא מתחיל לצעוק עליה והיא עליו... תוך כדי שהוא מכניס את המחט.. ואני כל הזמן הזה בוכה... מסיימים עם האפידורל הרופא לא מסביר לי או למישהו שיש כפתור להעלאת המינון... האפידורל משפיע ואני סוף סוף יכולה לנוח.. מקבלת הסבר מהמיילדת כי כל מזרק אפידורל מספיק ל5 שעות.. החומר נכנס במנות קצובות ושהמכשיר יצפצף מרדים יבוא להחליף מזרק.. מנסה להרדם בין בדיקת פתיחה אחת לאחרת.. 5 שעות עוברות ואני מתחילה להרגיש שוב את התירים והרגליים.. קוראים למרדים שמגיע אחרי נצח האפידורל לא הזריק טוב את החומר לגב.. מקבלת בוסט של אפידורל לגב ושוב נרגעת.. בדיקת פתיחה והנה הגענו לפתיחה 9.. אחרי 3 שעות בערך שוב מרגישה צירים כואבים ברמה שאני לא מצליחה לנשום.. הכל כואב והמיילדת חושבת שאני מדמיינת כאבים היא גם אומרת את זה בקול.. אני בוכה לה ולהדס שהרצועות של המוניטור חותכות אותי (הרצועה הייתה מקופלת לי בגב) ושיסדרו את זה אחרי כמה בכיות שלי והתחננות בלתי פוסקת עוברים למוניטור פנימי... פתאום מרגישה לחץ חזק ובטוחה שהקטנה שלי עוד שניה יוצאת גם בלי לחיצות אורנית נכנסת ואומרת לי ללחוץ.. אבל מה זה ללחוץ? איך לוחצים ? לא זוכרת כלום מהקורס הכנה לא מצליחה להבין איך ללחוץ ואורנית אומרת שאני לא מוכנה ללידה
הדס (המתמחה) נכנסת לראות איך אני מתדמת אם בכלל ואני פשוט בוכה לה שאיןצלי מושג איך לוחצים ומה אמורים לעשות ואיך לנשום. הדס בקור רוח מסבירה לי כמה פעמים איך לעשות את זה נכון.
שוב בדיקת פתיחה - פתיחה מלאה קדימה ללחיצות
שעה של לחיצות עוברת ואין התקדמות הראש גבוה מידי.. הצירים חזקים האפידוקל הפסיק שוב להשפיע אבל כבר אין אופציה להוסיף שאר הלידה עוברת ללא אפידורל בכלל הרגליים כבר ערות לגמריי והצירים מתחזקים.
ממשיכים ללחוץ.. עוצרת נשימה לוחצת "היא פה" "עוד רגע יוצאת" (בתכלס היא אפילו לא הייתה קרובה לצאת)
אורנית מנסה לשכנע אותי שעוד רגע אני מצליחה להוציא אותה.. בעלי מחזיק אותי מצד אחד אמא שלי מצד שני הדס והמתמחה השניה דוחפות לי את הרגליים ואין התקדמות..
מגיעים לסוף השעה השלישית רופא נכנס לחדר ומסביר לניילדת שאין ברירה חייב לילד אותי וכמה שיותר מהר יש מצוקה לעוברית שלי.
הם מתווכחים בינהם ובסוף מגיעים להחלטה:
פיטוצין להגברת הצירים
חיתוך חיץ
ולחיצה חזקה של הרופא על הבטן..
כל זה הולך לקרות ואנימלא מעורבת כבר בהחלטה.. כל כך כואב לי אני בוכה בהיסטריה אחרי 3 שעות כואבות של לחיצות שלא מועילות ולא מקדמות את העוברית שלי החוצה..
דמיינו תמונה 2 מתמחות מחזיקות לי את הרגליים
המיילדת מחזיקה סכין לחיתוך
אמא שלי מחזיקה אותי מהגב
הרופא מוכן לציר הקרוב כדי ללחוץ לי על הבטן
ובעלי מהצד לבן כמו הקיר עומד להתעלף...
מגיע ציר ממש ממש כואב בהשפעת הפיטוצין המתמחות דוחפות את הרגליים אמא שלי את הגב הרופא לוחץ על הבטן ואורנית חותכת אותי הרגשתי את הגל כולל את הסכין שחותך אותי.. צורחת ובוכה בהיסטריה והיא לא יוצאת.. מחכים כמה שניות לציר נוסף ושוב חוזרים על התהליך..
הרופא לא מרחם עליי ולוחץ חזק יותר.
אני כבר לא משתפת פעולה.

הלחיצה של הרופא עשתה את שלה הראש בחוץ.. מחכים כמה שניות וחוזרים על הכל בפעם האחרונה.. שקט בחדר לידה מניחים את העוברית שלי עליי והיא מתחילה לבכות
לוקח לי כמה שניות להבין שאני אחרי.. בשלב הזה הייתי בטוחה שאני יכולה להרגע ולנוח אבל להפתעתי צריך ללדת את השיליה 2 לחיצות ועוד לחיצה על הבטן והיא בחוץ. אמא חותכת את חבל הטבור.. בעלי מתפרק על הספה ואני בוכה עם הקטנה שלי.

אנחנו נשארות מחוברות אחת לשניה במשך שעתיים עור לעור.

ביקשתי לא להפרד ממנה אז בעלי הולך איתה לתינוקיה לבדיקת רופא ובדיקות סוכר (סכרת הריון סמויה ועוברית שנולדה במשקל 3950)
מגיע רופא לתפור את החתך והקרעים הוא עובד במשך שעה על החתכים
מנקים אותי מחליפים לי בגדים ומעבירים אותי למחלקה.

ב24.10 בשעה 23:11 ליה חן שלי יצאה לעולם במשקל של 3950
אהבה ממבט ראשון
ומאז אני מתאהבת בה כל יום מחדש

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הפרטית שאני מניח כי רבות מהקוראות ישאבו ממנה עידוד ומידע.

מאחל לך בריאות שלמה ונחת,

עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר

ילדתי לפני 40 יום ברוך השם.

שבועים לפני הלידה הלכתי לבדיקה רגילה אצל הרופא נשים עשו לי מוניטור וראו שירד הדופק של העובר שלחו אותי ישר לבית החולים.

כשהגעתי לבית חולים ראו שהעובר בסדר גמור אבל גילו שיש לי רעלת הריון החליטו שחייבים להתחיל לידה וללדת אותי במשך שבוע וחצי מנסים לילד אותי ללא הצלחה כל מיני זירוזים היתי 12 שעות בחדר לידה ללא כל התקדמות שלחו אותי להתקלח ולהירגע ולחזור בחזרה לחדר לידה חזרתי שוב לעוד 8 שעות אחרי 8 שעות של יאוש כמובן שהתייאשתי כבר מכל השבוע ונפשית כבר לא יכולתי ללדת לידה רגילה כמובן שכל הזירןזים נורא כואבים במיוחד הבלון שהכניסו לי 3 פעמים פופס וכל השאר בחדר לידה הכניסו לי פיטוצין דרך הווריד שפגע בדופק של העובר נכנסת המיילדת ד״ר (לא אציין את שמה) מנהלת מחלקה!

אני מספרת לה את כל מה שעברתי היא מחליטה לבדוק אותי מלמטה אם יש פתיחה. לא יודעת מי הסמיך אותה ומי בדיוק לימד אותה איך בודקים אבל איך שהיא בדקה לי ממש לא!

היא הכניסה את כל האיגרוף שלה עד למצב שהיא פצעה אותי משמעותי! (משהו שגיליתי רק אחרי שיצאתי מבית החולים) אחרי כמובן שבכיתי וצרחתי שהיא תפסיק היא עומדת מולי ואני מבקשת ממנה ניתוח קיסרי אני מצטטת את האישה שקוראים לה ד״ר:

״מי את שתחליטי איך ללדת״?

אני מתעלמת ואומרת לה שאני לא מסוגלת יותר נפשית קשה לי עשו לי את כל הדברים האפשרים ואין שופ התקדמות !! ושוב אני מצטט את הגברת שעונה לי!
היית צריכה לחשוב טוב לפני שנכנסת להריון אולי בכלל לא מגיע לך להיות אמא!

אני מסכלת עליה בהלם והיא ממשיכה. לא לא ראויה להיות אמא לא מגיע לך!
ניתקתי את עצמי מהמכשירים ויצאתי מהחדר לידה כואבת ובוכה!
יצא שבת והתקשרתי לרב שלי שאמר לי לצאת מיד מבית החולים הזה ולעבור למקום אחר
לקחתי את הדברים שלי והלכתי לבית חולים אחר
כמובן שילדתי שם תןך יומים בניתוח קיסרי ומודה להשם על כך!

אני רוצה להתיעץ איתך: מה אני יכולה לעשות נגד אותה ד״ר איך אני מתלוננת עליה דרך מי אני יכולה מה עושים במצב כזה? יש לי אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה הזה?

לא מגיע לה להיות מיילדת ריסקה אותי ושברה אותי וביזת אותי בצורה שאי אפשר להסביר לא מגיע לנשים אחרות לעבור דבר כזה גם.

שלום רב,

ההתנהלות שאת מתארת קשה ולטעמי לא ראויה כלל ואיני סבור שיש לעבור עליה בשקט.

מאחר ולא נגרם נזק בר הוכחה ברוך השם איני בטוח שהעניין יתאים לתביעת רשלנות רפואית אולם ניתן לשקול במקרה זה פניה להנהלת בית החולים וכן למשרד הבריאות בתלונה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין נכבד,

ברצוני לשמוע את חוות דעתך המקצועית, מתוך ניסיונך, לגבי טיפול במקרה הבא:
נלקחה לי ביופסיה משלוש נקודות חשודות באזור הגב. בדיעבד, לאחרונה הסתבר כי בפועל הביופסיה נלקחה משלושה מוקדים אחרים, בגלל טעות הזויה של הרופאים.
כמובן שהתוצאות של הביופסיה הראשונה היו תקינות. כעבור 8 וחצי חודשים מהמועד בו בוצעה הביופסיה הראשונה רופא מומחה שהייתי אצלו שלח אותי לבצע בדיקה נוספת.
הפעם התוצאות (שהתקבלו אתמול) היו גרועות. מן הסתם המדובר על איחור משמעותי מאד באבחון סרטן.

רציתי להבין האם לדעתך מקרה כזה מצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית?

(אני מתחיל טיפולי כימותרפיה בקרוב)

שלום רב,

על פניו מהתיאור שנתת בוודאי שהמקרה מצדיק בירור רציני אשר יכלול קבלת מלוא התיעוד הרפואי והתייעצות עם המומחים הרפואיים המתאימים ויתכן כי יש מקום לתביעת רשלנות רפואית.
על מנת לכמת את הנזק יהיה צורך בהערכה מסודרת של מומחה רפואי בתחום האונקולוגיה לגבי הנזק שאירע בשל האיחור באבחון מבחינת סיכויי החלמה וכו'.
אני מציע כי תפני ראשית אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת מלוא התיעוד ובפניה למומחים הרפואיים המתאימים.

בברכת בריאות והחלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר

מציינת מראש שכל מה שאני רושמת מגיע מהתחושות שלי ואני לא בטוחה אם מדובר בהפרת זכות או רשלנות בלידה אבל בהחלט היה עוזר לתחושה שלי שהיו מתייחסים אלי אחרת בזמן הלידה.

אותי ניתחו עקב היפרדות שליה במהלך הלידה בפתיחה 9, חתמתי על הטופס לניתוח אבל אני לא משתחררת מהתחושה שהניתוח היה סתם.

אמנם היו ירידות דופק אבל הפתיחה היתה גדולה והגיעה יחסית מהר (מפתיחה 7 ל9 עברה פחות מחצי שעה). עד הניתוח עצמו הייתי ללא אפידורל ועם כאבי תופת מכיוון ששכבתי על המיטה ולא יכלתי לזוז. ביקשתי שבעלי יכנס לניתוח ולא הסכימו. במהלך הניתוח עצמו ביקשתי תפרים ולא סיכות ופשוט התעלמו ממני, באופן כללי לא הסבירו לי מה קורה במהלך הניתוח והיתה לי תחושה נוראית של תסכול.

אחרי שהוציאו את הילד שלי לקחו אותו, לא הראו לי אותו, לא שמעתי אותו בוכה ולא ידעתי אם הוא בסדר. אחרי כמה דקות הביאו אותו אלי שאראה ואנשק. רצו לצלם אותנו אבל המרדים או מה שהוא לא יהיה לא הסכים ואין לי מזכרת מהפגישה הראשונה שלי ושל הילד שלי. לפחות במהלך האישפוז היחס היה טוב אבל חבל מאוד שאין חוק שמחייב לתת למלווה להישאר אחרי ניתוח.

יש לדעתכם בעיה חוקית עם ההתנהלות בחדר הלידה? חשוב להדגיש כי הילד בריא תודה לאל.

שלום רב,

יש להפריד בין יחס לא ראוי מצד הצוות להפרה חובות אן זכויות שבחוק ובוודאי בין אלו לבין רשלנות בטיפול.
כדי להעריך אם הניתוח הקיסרי היה מיותר צריך יהיה לעיין בתיעוד הרפואי ולהתייעץ עם גניקולוג. לעניין נוכחות מלווה בניתוחים בניגוד לפרוצדורות רפואיות אחרות העניין נתון לשיקול דעת הצוות בהתאם לדחיפות במקרה וכו'.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שבוע 39 אתמול בשעה 15 בצהריים נפלתי נפילה רצינית על הבטן ברוך השם חוץ מבחילות והקאות אין היפרדות שיליה אך בכל זאת החלטתי להתפנות לבית החולים לוודא שהכל בסדר ..

התקבלתי למוניטור בבית חולים ברזילי אין כל כך תנועות עובר הצוות של חדר לידה אדיש משאיר אותי משעה 15 עד 8 בערב ללא בדיקת רופא אפילו בפרוזדור! אני כאובה ידיים רגליים אפילו מיטה לנוח עליה אחרי נפילה לא נתנו לי .

אני נכנסת בשעה 8 לתוך חדר רופא בודקת אותי אין דימום אבל באולטרסאונד אין תזוזות היא מנערת לי את הבטן מוחצת אותה מכאיבה לי !!! ממש תנועות אדישות כנראה הילדה קיבלה הלם מהמכה ! מחליטים לאשפז בסיכון גבוהה נכנסת למחלקה האחות בטענה שאין מיטות לוקחת אותי אל מיחוץ למחלקה לאישפוז יום חדר ללא תחנת אחיות ! ללא השגחה ! ללא מוניטור ! אני לא מרגישה תנועות ואותם זה לא מעניין !

המיטה קשה ממש אין לי כרית ואפילו שירותים ומקלחת אין בחדר אני צריכה להיכנס לתוך המחלקה ולפלוש לאיזה חדר מיותר לציין שביקשתי פעמים רבות לעבור לחדר נורמלי שאני אחרי נפילה ואני רוצה השגחה. האחות טענה שיש נשים שצריכות להיות בתוך המחלקה הרבה יותר ממני עכשיו תגידו לי שבוע 39 חבלה בבטן ישירה אני לא מפסיקה להקיא ולא מרגישה תנועות עובר .. אני לא ראוייה לאישפוז נורמלי?

לאחר 9 פעמים שהקאתי כבר את נישמתי לצערי בחדר על הבגדים שלי על הריצפה לא משליטה כי פשוט לא היה לי שירותים לרוץ אליהם האחות מגיעה אלי ואומרת לי "מה יהיה ?? את לא מתנהגת יפה " 3 לפנות בוקר הסעיף עלה לי כבר אחרי שביקשתי משהו לצרבת והאחות סובבה לי תראש התקשרתי לבעלי בבכי היסטרי בוא תיקח אותי מהשואה שאני עוברת פה!

הלכתי לאחות אמרתי לה עכשיו תביא לי תופס לסירוב אישפוז .

היא בטענה שאם אני הולכת היא מזמינה לי משטרה הביתה כי אני מסכנת את החיים של התינוקת שלי.

היא אומרת לי חכי עד הבוקר שיבוא רופא אני לא משחררת אותך אמרתי לה שאם היא לא משחררת אותי אני פשוט הולכת לבד!

אמרתי לה טוב לפחות תוציאי לי ונפלון שוב חוסר יחס .
מהעצבים שולפת את הונפלון מהיד אוספת את הדברים שלי והולכת הביתה !

בית חולים ברזילי מחלקת סיכון גבוהה פשוט בושה לכם ולמדינת ישראל שנשים בהריון צריכות לסבול ככה בלי אף גורם שיפסיק את הדבר הזה כל כך הרבה עלבון אני בהלם עד עכשיו.

זוועה. בושה וחרפה. זה יותר גרוע מאשר רשלנות רפואית כי זה נעשה מבחירה מודעת ובכוונה תחילה. מקרה נוראי. תפני לעיתונות

קרול שלום,

מפנה לתגובתי הקודמת - מבלי חלילה להצדיק את היחס ואיכות הטיפול מזכיר כי בסופו של דבר מדובר בצוות רפואי אשר קובע את איכות הטיפול והיחס ויתכן שבאותה מחלקה צוות אחר בתורנות ינהג אחרת לחלוטין. אני סבור שלפני פניה לעיתונות כדאי לפנות תחילה להנהלת בית החולים במכתב תלונה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הלם!

אתמול בשעות הלילה קיבלתי הפניה לבית החולים כי בני לא מרגיש טוב והבית חולים הכי קרוב למקום מגוריי זה ברזילי באשקלון הגענו לשם בשעה 23:30 בערך מהכניסה למיון ילדים לא אהבתי את היחס של הרופאים אבל התעלמתי!

חיכינו כמעט חצי שעה כל זה שהבן שלי נחנק מהשיעול והוא רק בן 3 חודשים.

אחרי חצי שעה הרופאים קראו לי לחדר תוך כדי בדיקה אני שומעת במיטה הצמודה אלינו ילד שמתלונן ואומר לסבתא שלו "סבתא כואב לי" "סבתא אני לא מצליח לנשום" "סבתא בא לי להקיא".

הסבתא כל שניה יוצאת וקוראת לרופאים אבל הרופאים מתעלמים ממנה ואומרים לה שאין לו כלום וזה יעבור לו.

שוב הסבתא חוזרת לנכד שלה והנכד מתקפל מכאבים שיעול כבד הילד מתחיל להקיא כאן הסבתא כבר קיבלה ממש עצבים ויצאה לצעוק עליהם שמישהו יכנס ויטפל בילד הילד לא מצליח לנשום הילד מקיא וכל היום לא נתן שתן!

שוב לא עניין אותם ואחד הרופאים דיבר ממש מגעיל וקילל אותה בשפה של כל הרופאים שהיו שם"ערבית"
(מי שרוצה להגיד לי גזענית זה בסדר!)
אחת הרופאות יוצאת ואומרת לרופא הילד ממש לא נראה טוב תכנסו תראו מה איתו ומה הייתה התגובה של הרופא?"עזבי אותי ממנה אני לא נכנס לטפל בהם לא מעניין אותי!

מה שרציתי להגיד זה שמיון ילדים ברזילי פשוט גועל נפש התנהלות מגעילה רופאים מגעילים יחס מזעזע וטיפול גרוע מאוד!
שלא נגיע לשם לעולם אבל מי שחס וחלילה צרעכה מיון ילדים שלא תתקרב לשם פשוט גועל נפש!

לא מכירה את בית חולים ברזילי למזלי... החוויה שלך נוראית! אי אפשר היום להגיע לבית חולים בלי עורך דין צמוד...

אני רוצה לספר שמחלקת ילדים דנה באיכילוב הכי טובה בעולם אין להשוות לשום בי״ח אחר!

אז מי שהולכת לבתי חולים הנוראיים האלה כמו כל שאר הבי״ח שלא תצפה למה היא מקבלת יחס כזה.

גם בי התעללו בצורה לא אנושית בבית חולים הלל יפה בחדרה ועוד במחלקת נשים ששם אומרים שהמחלקה הכי נורמלית בבי״ח . זה שהם חידשו את המחלקה לא אומר שהאנשים הפכו להיות אנושיים! לשם לא אחזור לעולם

תודה על המידע והשיתוף בחוויה.

למען ההגינות יש לציין כי היחס ואיכות הטיפול באותו בית חולים ובאותה מחלקה יכול להשתנות בצורה משמעותית כאשר מתחלפים אנשי הצוות (שעובדים כידוע בתורניות). אני מצטער שזו החוויה שעברת ולדעתי את יכולה בהחלט לפנות במכתב תלונה בעניין זה להנהלת בית החולים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

תודה על השיתוף במידע, אני מצטער לשמוע שזו החוויה שעברת בבי החולים. אפשר לשקול במקרה זה מכתב תלונה למנהל בית החולים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אני לגמריי איתך.

לפני שבועיים וחצי גם ביקרתי שם והם פשוט סנדלרים ברמות על מהחלל במקום שכירוג יטפל בי טיפל בי אורטופד בגלל שהכירוג החליט שהוא לא רוצה לטפל ושם ז** כנראה האורטופד טיפל בי וזה בכלל לא היה נכון לעשות כולל סיום הטיפול והטיפול לאחר היציאה משם, בקיצור סנדלרים זוועה. אין פלא שיש להם מלא תביעות רשלנות רפואית על הראש ואנשים מגיעים לעורכי דין אחרי טיפול שם...

אני למדתי לקח ועוד אחריי שיום אחריי הייתי בבית חולים אסף הרופא ששם הייתי כל החיים בכל מקרה שהוא אני לבית חולים ברזילי לא חוזרת גם אם זו תהיה נסיעה ארוכה לא אתפשר!

שלום רב,

אני מצטער לשמוע על החוויה הלא טובה שעברת בבית החולים. מציע כי תשקלי פניה להנהלת בית החולים ותשתפי את ההנהלה בתחושותייך.

בברכת בריאות,

עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין נכבד,

אני חייבת שאלה דחופה עבור חברה שלי: לפני עשרה ימים בערך היא עשתה אולטראסאונד בחדר מיון של איכילוב ונמצא עובר ודופק שמתאים לשבוע 6. היום היא ניגשה לעשות בדיקת אולטראסאונד נוספת במסגרת קופת חולים ונאמר לה שרואים שק הריון אך אין עובר, אמרו לה שהעובר לא התפתח. מה עוד יש לעשות לפני שמקבלים החלטה על הפלה? האם יש סיכוי שהדברים ישתנו בבדיקה אחרת ושהיתה טעות בבדיקה? רופא נשים אמר לה שההריון אינו תקין ונתן לה כדורים לשתות בכדי לבצע הפלה. האם כדאי לעשות עוד משהו לפני שלוקחים את הכדורים האלה?

נשמח לכל תשובה.

שלום רב,

אני מצטער אך בנושא זה איני יכול לעזור בייעוץ שכן מדובר בעניין רפואי לחלוטין שמן הראוי להתייעץ בעניינו עם גניקולוג. מציע שתנסו לקבל חוות דעת שניה מרופא גניקולוג.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שאלה, האם יש התייחסות בארץ לקעקוע עם הבקשה לא להחיות או לא להשאיר את הבן אדם בחיים בכוח בעזרת מכשירים?

לצערי זה עניין רלונטי בשבילי ורציתי לדעת אם יש למישהו מושג אם אשכרה מתייחסים לבקשה שלי לגבי הגוף שלי או שלא.

קראתי קצת על DNR בארץ ומדובר שם רק על חולים שתוחלת החיים שלהם נמוכה מ6 חודשים, שהם יכולים לבקש שלא יבצעו בהם החייאה.

זה לא המצב שלי, המצב שלי שונה ואני מעוניינת שתהיה לי את האפשרות לסיים את הסבל בכבוד ברגע שאני מעוניינת במקום שישאירו אותי בכוח, חשבתי שקעקוע יכול להראות את הרצון שלי בצורה ברורה ומיידית לצוות שמצא אותי שאני לא מעוניינת בהחייאה.

אם לא קעקוע, אני לא בטוחה שאני יכולה להוציא טופס כזה, איך אני יכולה להבהיר לצוות המטפל שאני לא מעוניינת בהחיאה בדרך אחרת?

שלום רב,

הנושא של בקשה לאי ביצוע החייאה מורכב וקשה לי להתייחס אליו במסגרת מצומצמת זו וכפי שציינת בצדק גם תוחלת החיים הצפויה יש לה משמעות מבחינה חוקית. אני בספק אם כתובת קעקע תסייע במקרה זה. אמליץ שתערכי יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

עזרתכם לגבי רשלנות בית חולים
היינו היום במיון בבית חולים. בעלי עלה בגלל כאבי בטן.

לקחו אותו בכסא גלגלים שיש לו קשת ברזל גבוהה לאולטרסאונד ובדרך חזרה הקשת ברזל של הכסא נתקעה בברזל שהיה תלוי על אחת מדלתות האש במעברים בדרך חזרה למיון . הברזל התנתק מהקיר וכך לבעלי על הראש ופתח לו את הראש . נאלצו לעשות לו הדבקה וחיסון טטאנוס.
בילינו בגלל זה הרבה יותר זמן מה נדרש במיון.

האם יש פה עילה לתביעה על רשלנות רפואית מצד בית החולים?

יש לי תמונות של הכל + דוח של בית החולים וזה גם רשום במכתב השחרור שלו.

שלום רב,

כדאי לצלם את מקום התאונה כדי שהמקרה יהיה ברור יותר ולשמור שמות של עדים לתאונה. יתכן וניתן יהיה לקבל פיצוי במקרה זה אולם מאחר ומדובר בנזק חולף ככל הנראה היקף הפיצוי מוגבל יחסית ויתכן שהמקרה יתאים יותר לפניה במכתב אל בית החולים ולא לכתב תביעה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אם תקראו עלון של נובימולי בחיים יותר לא תתנו לילדים את התרופה. הידעתם שאחת התופעות לוואי של נורופן זה כישלון מח עצם? ובאחוזים די גבוהים, אני יודעת כי אני אמא ליד עם כשלון מח עצם ולנו אסור בשום פנים ואופן נורופן. אבל אם לילד שלי לא היתה את הבעיה, לא הייתי יודעת... חברות התרופות שמוציאות את העלונים הללו בסך הכל מכסתחות את עצמן גם אם לילד אחד באינדונזיה היה את האחת התופעות הן ירשמו את זה בעלון רק בשביל שהם יוכלו להגיד "אנחנו הזהרנו" מפה ועד לא לחסן את הילדים ולסכן אותם ואת הילדים שסובבים אותם זה שמיים וארץ ולצערי גם סוג של חוסר אחריות, כי הבחירה לא לחסן היא פוגעת לא רק בילד שלך אלא גם בילדים שבאים איתו במגע...

כמובן שכל אחד יעשה מה טוב לו עם הילדים שלו. אבל ברגע שאת לא מחסנת את פוגעת גם בילדים של אחרים וזה החומר למחשבה האמיתי.

בהצלחה והרבה בריאות לילדים של כולם!

גם אני קראתי את הכתבה על החיסונים בפייסבוק... אני בתור אמא לתינוק בן כמה ימים שמתכוונת בהחלט לחסן אותו בכל החיסונים, לאחר שברור לי מעבר לכל ספק שאני מסכנת את הילד שלי הרבה יותר אם לא אחסן אותו, שואלת שאלה פשוטה: הקטן שלי לא יהיה מחוסן בשנה הראשונה לחייו בכל החיסונים, ככה שבמהלך השנה הקרובה הקטן שלי חשוף למחלות מילדים שלא חוסנו! זה מדאיג אותי מאוד מאוד מאוד מאוד. לכל אלו שטוענות איך ילד מחוסן יכול להידבק מילד לא מחוסן- שכחתן שהם קודם כל תינוקות שבשנה הראשונה לחייהם הם עדיין לא מחוסנים בכל החיסונים. הילד שלי חשוף!

תודה על התגובה,

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום רב,

תודה על התגובה החשובה, אכן הדעה המקובלת והרווחת הינה כי החיסונים חשובים הן לבריאות הילד והן לבריאות האוכלוסייה הכללית ויש לכך תימוכים רבים במחקרים מבוססים. אני יכול להבין את החשש של חלק מההורים מנושא החיסון והנושא כמובן פתוח לדיון והחלטה של כל הורה לגבי ילדיו.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אקצר ואומר שאחרי חקירות מעמיקות והרבה זמן קריאה החלטתי שלא אחסן. יש לי ילדה בת כמעט שנתיים ותינוק בן חודש.
הילדה חוסנה בכל החיסונים מלבד MMRV, שהיא לא יכלה לקבל כי הייתי בהריון. כמובן שחייתי בסרט ורוד כמו הרבה אנשים עדיין שתעשיית התרופות היא כאן לטובתנו ולבריאותיינו.
הבן שלי לאחר הלידה חוסן בויטמין קיי וטיפות עיניים.
החלטתי להפסיק ולחסן עד שלא אדע לעמקי פרטים בדיוק מה כל מחלה מעוללת ואת השלכות הזריקות.
עכשיו הבעיה שלי היא, שכשרק הצגתי את האינפורמציה הזו לבעלי התגובה הראשונה והתוקפת (לא מפתיע הוא מאוד אולד פאשן) הייתה ״הילדים שלנו יהיו מחוסנים לחלוטין ואל תחשבי על זה בכלל״.
יישר לקחתי צעד אחורה ושם נגמרה השיחה.
גיל חודשיים מתקרב והלוז זריקות של הבייבי מתקרבות איתו.
בעלי שאל אותי מתי אני מתכוונת לקבוע תור לרופא, עניתי לו שעוד מעט, לביקור רגיל אך לא לחיסונים. משם כמובן התפרצנו לריב בו הוא אמר שאני מסכנת את הילדים והתחרפנתי לגמריי, ואני בסהכ מנסה להסביר לו שבדיוק ההפך! נפתחו עיניי!
מפה לשם ישבנו כמה שעות והסברתי לו את כל מה שאני יודעת עד כה על החיסונים, ואחרי כל המידע הזה הוא טען שהוא מבין אותי, אך לא מסכים בכלל והוא עדיין חושב שצריך לחסן.
אני כבר כמה זמן מבקשת שיישב לראות איתי סרטים כמו ״the truth about vaccines” או ״vaxxed”
והוא טוען שגם אחרי שהוא יראה את זה הוא עדיין לא מסכים איתי על הנושא הזה וחושב שצריך לחסן.

אני כבר דיי אובדת עצות ואשמח לשמוע דעות מנסיון בעיקר לגביי איך לפתור את הבעיה הזו, אני בטוחה שאני לא הראשונה שעוברת את זה.

בוקר טוב

ראיתי את הכתבה שלכם בפייסבוק ואשמח לשמוע חוות דעת מקצועית.

תוצאות MRI מוח עוברי עבור תאומות זהות - אשמח לתרגום משמעויות מובנות יותר, שכן זה מאד מלחיץ אותי.

להלן הסיכום לבדיקה:

"הבדיקה של עובר 2 תת אופטימלית בשל מיקומו הראש הגבוה מאחורי דופן הבטן.

המדדים הביומטריים תקינים לגיל העוברים.
לא הודגמו ממצאים תוך מוחיים המחשידים לפגיעה מוחית משנית לחשיפה ל CMV ,נא תשומת לב מהוריו סונוגרפית לקרנים העורפיות המודגשות בכל עובר - להמשך מעקב נוירו-סונוגרפי עד סוף ההריון וייעוץ בהתאם.".

מה זה אומר קרנים עורפיות מודגשות?
מה זה אומר מעקב ניורו-סונוגרפי? המשך סקירות מכוונות?

מדוע מתייחסים רק לפגיעה מוחית משנית ולא עיקרית של CMV?

אודה לכל תשובה בעניין!

שלום רב,

צר לי אך הפורום אינו מיועד ליעוץ רפואי ולכן לא אוכל לסייע בעניין תוצאות בדיקת ה- MRI. מציע כי תפנו ליעוץ והסברים אצל הרדיולוג שפענח את הבדיקה או אצל הרופא המטפל.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

היי,

שאלה בנושא מעבר קופות חולים. החלטתי לעבור מקופת חולים הנוכחית שלי לקופת חולים אחרת.

מילאתי טופס כנדרש באתר הביטוח הלאומי והמעבר בפועל אמור להתבצע ב1.3.18.
לא יידעתי את קופת החולים הנוכחית בדבר המעבר, על מנת שזכויותיי הרפואיות לא ייפגעו והבנתי מנציגת המעבר של קופת החולים החדשה שאין לקופת החולים הנוכחית דרך לדעת שאני עוברת עד המעבר עצמו.

האם זה נכון? האם לקופת החולים הנוכחית באמת לא אמורה ליהיות גישה למידע הזה? (שואלת על מנת לברר האם קיים סיכוי שמקור פנימי הדליף את המידע בניגוד לחוק או שבאמת יש לה גישה חוקית למידע הזה)

מנהלת הסניף שאני משוייכת אליו גילתה שהחלטתי לעבור וידעה גם לאיזה קופה אני עוברת (מבלי שאי פעם ציינתי את הנושא בפניה או בפני כל גורם בקופת החולים) והתקשרה להורים שלי וביקשה מהם הסבר מדוע אני עוברת.

מותר לה להתקשר להורים שלי ולא אליי ולדבר איתם על הנושא? מה עם הפרטיות שלי? (אני בגירה)

ודבר אחרון, אני יודעת שקופות החולים מנהלות קרבות מלוכלכים מאחורי הקלעים על מנת להשיג כמה שיותר מבוטחים, ואני לא מכירה בכלל את הטריקים והמשחקים המלוכלכים האלה, אני חוששת שקופת החולים הנוכחית שלי תעשה משהו כזה על מנת לעכב את המעבר או למנוע אותו. מישהו מכיר ויודע להגיד לי ממה להזהר ולמה לשים לב?

שלום רב,

הפורום אמנם אינו עוסק בנושאים אלו אלא בתחום של רשלנות רפואית. לפי החוק אסור לקופת החולים להציב מכשולים בפנייך במעבר לקופה אחרת וככל שתהיה בעיה אני מציע כי תגישי תלונה למשרד הבריאות - קיים שם בעל תפקיד האחראי על תלונות כנגד קופות חולים. אני סבור כי לא אמורה להתעורר בעיה ממשית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

הסיפור שלי מתחיל בלהב של בלנדר חדש שפינק את זרת כף ידי בחתך עד העצם, כשבדרך נחתכו גידים, עצבים וכלי דם. לפני כחודשיים עברתי ניתוח לתפירה של הנ״ל והתחלתי בשיקום במרפאת ריפוי בעיסוק. היום, לאחר שהתהליך התקדם בצורה מעולה והאצבע חזרה לתפקד ואף להתכופף, תרגיל מסוים בפגישת הריפוי בעיסוק הביא לקריעתו של הגיד ולחזרה להתחלה שתצריך ניתוח חוזר והליך שיקום חדש של כחודשיים. התסכול האדיר נובע מהעובדה שפעלתי על פי הפרוטוקול מבחינת השיקום, הקפדתי על התנהלות זהירה והייתי קרוב להחלמה מלאה. להליך זה מתלווה היעדרות של חודש (הרופא המליץ על חודשיים לפחות) מהעבודה, מה גם שאני אמור להתחיל במקום עבודה חדש וזה לגמרי מתסכל.
אני משתף בתסכול ופונה להתייעצות עם בעלי ניסיון. אני לא אחד שתובע על כל פיפס או קרוב לכך, אך חש שבמקרה הזה המרפאה בעיסוק נושאת בחלק עיקרי מהאחריות, שכן כאשר אני מגיע לטיפול של איש מקצוע אני שם בו מבטחי וסומך על כך שידאג שלא אנזק.
אני חושב שנגרם לי עוול (וכאן אני צריך את נקודת מבטכם האובייקטיבית) ושוקל הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.
יש לי קייס?

שלום רב,

המבחן אם יש אחריות של המרפאה בעיסוק לנזק אינו התוצאה אלא האם מרפאה בעיסוק סבירה הייהת ממליצה על תרגיל כזה במצבך. ככל שהתרגיל מקובל, מוכר ומתאים למצבך הרי שספק אם ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית.

בכל מקרה יש לשקול את עלויות התביעה אל מול הפיצוי הצפוי - תביעת רשלנות רפואית מחייבת חות דעת רפואיות שעלותן אינה מבוטלת ובמקרים של נזק חולף לא תמיד הפיצוי הצפוי אל מול העלויות כדאי. מציע בכל מקרה שתערוך יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר