פורום רשלנות רפואית

לפני הכל חשוב לי לציין שבמהלך כל ההריון עשיתי את כל הבדיקות ומרופא אחד לא שמעתי שהראש של הילד שלי נמצא במצב עכוז.

אז ככה התאריך המשוער שלי היה ביום שלישי יום ראשון בערב סביבות חמש מתקשרת לבעלי שיבוא מהר הביתה יש לי כאבי גב איומים פתאום וקשה לי לנשום הייתי בדיוק אצל חמתי והיא אומרת לי אולי זה צירים.

ואני שזה לידה ראשונה עבורי אין לי מושג בכלל איך מרגיש ציר. אומרת לה לא נראה לי והיא מנסה לתאר לי ותוך כדי לעסות לי את הגב מתקשרת לאמא שלי לבוא לבלינסון ובזמן הזה בעלי מגיע לוקחים את התיק ויאללה למיון עם חמתי עד שאמא שלי תגיע.

טוב מגיעים בשעה שש וחצי עומס כרגיל אוגוסט.

האחות ראתה שעוד רגע אני מתעלפת לה שמה אמרה בואי נכניס אותך לחדר נעשה מוניטור עוברי לבנתיים ונבדוק את דופק העובר.

נכנסים והדופק רגיל אומרת לי תמתיני נכניס אותך עכשיו לרופא שיבדוק אותך מחכים עוד שעה והופ קוראים לי.

נכנסת רואה אותו מוציא כפפות סטרליות מתוך מעטפה וכולי קופאת במקום עדיין לא מוכנה למצב מסמן לי לפסק רגליים בדיקה מעמיקה ואומר לי רק רגע הלך וחזר עם רופא מבוגר יותר גם הוא מחליט להשים כפפות וכאן הם מתחילים לא לבוא לי בטוב "אוקיי גברת תעלי למחלקה בסיכון אנחנו נשתדל להכניס אותך לחדר לידה ברגע שיתפנה היה לך סדק בשילייה וכל המים ירדו לך באיטיות ולא הרגשת"

מסתכלת על בעלי בחדר הוא עליי ואוקיי יהיה בסדר אל תדאגי.

מקבלת מיטה נכנסת רופא עם חמישה מתלמדים ומחליטה שהנושא דורש שוב בדיקה ובמקום שהיא תבדוק אותי אומרת לאחד מהמתלמדים תבדוק אותה קלטתי את זה מיד ואמרתי לעצמי רגע זה מתלמד סליחה לא מעוניינת אומר לי אנחנו חייבים אמרתי סליחה חמישה בחורים אני מעדיפה שהגברת תעשה את הבדיקה בודקת אומרת את בפתיחה של ס"מ 1

אוקיי מה עכשיו? תנוחי יש לך כאן כדור את יכולה לשבת ולהתחיל לעשות מקלחות חמות טוב כל העיניין הזה לא נשמע לי אבל אני עושה מה שצריך ונשארים שמה בלילה.

על הבוקר המתלמד פותח לי את הוילון אנחנו צריכים להכניס לך לנרתיק פרוסטגלנדין שזה גם סוג של זירוז ותוך שעתיים אמורים להתחיל לך הצירים אוקיי ולמה הרופא או אחת האחיות לא עושות את זה? אפשרי לומר להן.. אוקיי אז תגיד לה...

מגיעה הגברת (הרופאה) שמה וזה לא נוח ברמה שזה ממש מציק לי ואני משתגעת אומרת לי זה החוט זה קצת לא נעים אבל תוך חצי שעה תשכחי מזה עוברת שעה ואני מרגישה כאילו שמו לי למטה ניירות וחוטים מבינה שמשהו לא בסדר קוראת לאחת האחיות בודקת וכן החוט הפריע לך בואי נוציא ונשים חדש מסכימה ובאמת הרגשה אחרת והיום השני עובר לו עם אותו פתיחה של סנטימטר בדיקות הליכות בכל המחלקה מים חמים במקלחת ושום דבר לא מתקדם.

יום שלישי מגיע הרופא בודק פתיחה של שני סנטימטרים אומר לי בואי נשים בלון זה גורם לפתיחה הדרגתית של צוואר הרחם ועם זה נתקדם אבל אם עד הערב לא יהיה שינוי נכניס אותך לחדר לידה אמא שלי לידי שומעת חדר לידה שמחה ואני עוד יותר בעלי חוזר מארומה אני מספרת לו והוא עוד יותר אומר סוףסוף ואני מתחילה להרגיש לחץ בכל הגוף פיצוצים ובעלי אומר כנראה עם הזירוז הזה יהיה עכשיו פתיחה גדולה יותר בדיקות במשך כל היום ובערב קוראים לי שחדר לידה מספר 10 התפנה ואת יכולה לקחת את הדברים ולרדת.

טוב חדר לידה כבר שמחים שזה באופק אמא שלי נשארת בעלי כבר עם קורי עכביש בעיניים מחליפים משמרות בינהם נכנסת רופא בודקת ועדיין בפתיחה של 2 סנטימטרים צוואר רחם ארוך. נכנסים עשרה רופאים ועוד חמישה סטודנטים ומחליטים שהפרוסטגלנדין והבלון לא עזרו אז אולי פיטוצין יעזור בטוח. מכניסה לוריד ומתחילה לעלות את הרמה במכשיר תוך חמש דקות לחץ מפחיד בכל הגוף הרופא נכנסת אומרת אין ספק שהפיטוצין עשה את העבודה.. בודקת מתקדמים לשתיים וחצי אוקיי ככה מעבירה לילה שלם יום רביעי בבוקר בדיקה. עדיין עומדים על פתיחה של שתיים וחצי מגבירה לי את הפיטוצין ואני כבר עצבים על כולם והרופא כבר יום שלם מנסה לקרוא למרדים שישים לי אפידורל ואני מנסה לימנע מזה אבל הכאבים היו כ"כ נוראיים שהסכמתי.

מגיע המרדים אומר לכולם לצאת מהחדר ומחט בכל הכוח בגב "עכשיו לא תרגישי כלום" ואני אומרת יופי מעולה למה לא עשיתי את זה עד עכשיו אבל עובר שעה והכאבים יותר חזקים אומרת לאחות תעשי לי טובה קראי לו שוב בבקשה והנה האדון מגיע אחרי שלוש שעות אומר לי אני נותן לך עוד מנה ועכשיו זה יעבוד.

שום דבר לא עזר הרופא קוראת למרדים שוב אבל אמר מצטער חמודה זה כנראה לא עובד עלייך.. מה זאת אומרת לא עובד עליי? סתם כואב לי עכשיו האיזור של הדקירות? מרימה גבה לבעלי ואומר חכי עוד וככה עבר לו עוד יום בחדר לידה עם בדיקות עצבים ופיטוצין ברמה גבוהה ואמא שלי אומרת משהו לא בסדר אנחנו ארבעה ימים בחדר לידה ושום דבר לא מתקדם אומרת לרופא אני מצטערת אבל יש כאן מישהו שאחראי עליכם אני כבר את הבת שלי ארבעה ימים לא יכולה לראות סובלת עם פתיחה של שלוש ותוך כדי שאני בוכה ואמא שלי מדברת עם הרופא מאבדים את הדופק של הילד ואני אומרת לרופא רגע נעצר המוניטור מנסה לסדר אבל אין לא עובד.

מיד קוראת לרופא לעזרה ואין דופק באמת כולי עצבים בוכה נכנסת הרופא אומרת אין ברירה אלה להכניס מוניטור עוברי פנימי שזה אומר שצריך עכשיו לפקוע ממש את שק ההריון, להחדיר אלקטרודה דרך הנרתיק ולהצמיד אותה בדקירה לקרקפת של העובר.

כך מתקבלת תשובה מהימנה יותר לגבי הצירים או הדופק. והופ הדופק חוזר אבל הלחץ דם שלי לא מראה בסדר מנסים ליצב את המצב ולאט לאט חוזרת לעצמי לבנתיים המיילדת שוב בודקת ויש פתיחה ומתחילה להכניס את היד כדי לסובב לו מעט את הראש אולי יכנס לתעלה ומתחילה לראות את הראש והוא קצת יוצא ואומרת לי תלחצי לוחצים אבל הכאבים והלחץ בגב לא נותנים לי מנוחה ואני אומרת לה אני לא יכולה יותר.

דחפה חזק את הילד פנימה ואני צרחות בכל המחלקה ואמא שלי עדיין מתעקשת לקרוא לרופא הראשי והנה השעה שתיים לפנות בוקר יום חמישי מגיע מנהל המחלקה ואומר לי איפה המסמכים שלך? הנה קח מוציאה לו אותם עובר עליהם נכנס למחשב (ולבנתיים אני מתפתלת על המיטה מכאבים) בדיקות מעמיקות בתיק האישי שלי קורא לרופא ה"חכמה" שעד עכשיו התעללה בי ואומר לה תגידי את לא רואה שרשום מבדיקת אולטרסאונד שנערכה בחודש חמישי להריונה ראש העובר במצב עכוז.

אומרת לו: "לא" והרופא שואל אותי התינוק שלך במצב עכוז את יודעת מזה?? ואני מה זה אומר? לא אף אחד לא אמר לי ואף פעם לא שמעתי על המילה עכוז.. זה אומר שאת תצטרכי לחכות ותכנסי לעשות ניתוח קיסרי.

וכאן מתחילה ה"חגיגה" והעקשנות שלי עוד יותר שאין מצב קיסרי כי אצלינו במשפחה אף אחד לא נולד בקיסרי ולא שמענו על המושג הזה ואפילו לא חשבתי על הכיוון כי קיסרי זה לא בשבילנו אנחנו משפחה רגילה שיולדת רגיל ותאמת שבעלי כ"כ רצה לעשות פדיון וכל ההריון פינטז על זה שנורא לא רציתי לנפץ לו את החלום ובכי שאין מצב ואתם מילדים אותי רגיל.

הרופא שואלת מה זה פדיון גם ככה הוא בכור אז תעשי לו פדיון אז היתה שמה מיילדת דתיה אמרה שרק אם זה יוצא מלמטה עושים פדיון.. טוב אנחנו ניתן לכם עשר דקות להרגע ולהחליט ולבנתיים בכי ואבא שלי נכנס להרגיע אותי בעלי ואמא שלי מחזיקים לי את היד והגוף ופתאום המוניטור הפנימי מפסיק לעבוד אמא שלי אומרת לבעלי אולי אתה דורך על החוטים "לא.. אני לא דורך על שום דבר".

קוראים לאחות האחות קוראת למיילדת ולרופא והופ אין באמת דופק והרופא רצה במזדרון אנחנו מאבדים את הילד. תכניסו אותה לחדר 10 לצורך ניתוח חירום דחוף וכאן אני מאבדת את ההכרה מעורפלת ומטושטשת ואני שומעת מסביבי המולה רצינית שמאבדים את הילד ועכשיו גם אותי והכאבים בגוף שאני לא יכולה לתאר אבל כבר ממוטטת פיזית ונפשית מתחילות לרוץ לי בראש מחשבה כזאת שתשעה חודשים לא סחבתי סתם את הילד.

מגיעים ארבעה גברים כל אחד תופס צד ומעבירים אותי למיטה ומתחילים לרוץ לחדר ניתוח ואני עם הלחץ של הפיטוצין הנוראיי הזה ועכשיו נעביר אותך למיטת ניתוחים ועוד פעם להרים אותי בכל הכוח כי אין שיתוף פעולה מצידי ואני שומעת הכל מחכים שהמצב שלי התייצב 2 דק מחתימים אותי תוך כדי שאני מעורפלת קושרים חי את הידיים והרגליים והרדמה כללית!.. 17 שעות אחרי הניתוח יום חמישי לקראת הערב כבר.. חדר התאוששות מתחילה לפתוח את העיניים ולשאול איפה אני עומד לידי אח ומסביר לי שמחכים שהדופק שלי יהיה יציב והלחץ דם ירד.

מסתכלת וקולטת שאני אחרי ורוצה לראות את הילד אבל אומרים לי שעד שהמצב לא התייצב לא יוכלו לעדכן מה קורה איתי כי מפחדים שהלחץ דם שלי יעלה ויהיה בלאגן אז תקראו לבעלי אחרי חצי שעה בעלי נכנס ובכי כזה לא ראיתי מעולם שנינו בוכים ואני לא יודעת אם הילד חי או לא אם זה בכי של שמחה או עצב ואני שואלת מה עם התינוק אומר לי הוא בהתאוששות. ואני מרימה גבה מה איתו אז הוא אומר לי שהוא כזה מושלםם אבל בגלל שלא היה לו אויר שמה עשו לו החייאה והשק מים התייבש עליו אז כולו מכווץ עדיין ושמו אותו עם חמצן.

והכל טוב ומצויין אל תדאגי תהיי רגועה! אחרי שלוש שעות מעלים אותי לחדר ומביאים לי את הילד ואני לא מאמינה שיכולתי ח"ו לאבד את השלמות הזאת! מה זה התינוק שלי? אין מצב וכן זה מה שרשום בעגלה באמת שקיבלתי כוחות על ואני מודה לאלוהים על האהבה הטהורה הזאת שקיבלתי במתנה!! מאחלת למי שאין שהקב"ה יתן לה בקלות!

ההחלמה לא ההיתה פשוטה קיבלתי מיטה שבורה.. העבירו אותי חדר וגם שמה המיטה הייתה מרעישה ברמות בנוסף לכל הכניסו לי לחדר פרטנרית גברת שהייתה גם כן אחרי קיסרי אבל היא הצליחה לישון טוב עם נחירות שקרעו את הסדין ככה ששמעו בכל המחלקה.

שנכנסו הרופא והאחיות לחדר לבדיקה אז היא ישנה ונחרה בקולי קולות ואמרו לי למה את לא מבקשת לעבור חדר אמרתי להם אם אבקש עוד דבר אחד יגידו שאני קוטרית אז אני מעדיפה לסבול בשקט ולצאת מהמקום הזה בקיצור מחמישי עד יום שלישי סבלתי את הנחירות האלו בלי לומר מילה לאף אחד.