פורום רשלנות רפואית

היי

אני צריכה תשובות מעורך דין שמתמחה במקרי רשלנות רפואית.

עברתי פרוצדורה כירורגית קלה בשיניים ביום ראשון ומאתמול בערב אני סובלת מתסמינים הולכים ומחמירים באיבר בו התרחשה הפרוצדורה ומעבר לו, חלקם חמורים ויכולים להעיד על זיהום קשה . במשך כל היום אני מנסה להשיג את הרופא אבל המזכירה טוענת שהוא עסוק ולא יודעת מתי יתפנה ומסרבת לאפשר לדבר איתו או שהיא תדבר ותעביר לי בעזרתו הנחיות כיצד לפנות , כמובן שאין לה גם שום הצעה לרופא אחר שיכול לסייע לי במסגרת המרפאה.

אחרי כמה וכמה שעות נאלצתי לפנות לרופא אחר באופן פרטי בתשלום משמעותי.

האם מגיע לי החזר ? האם יש פה סנקציות נוספות שמגיעות לרופא שלא היה זמין לחולה שבטיפולו תוך זמן סביר ביום ובשעות עבודה? האם זה לא נחשב רשלנות רפואית ואם כן יש עילה לקבל פיצויים?

שלום רב,

כדי לקבוע שאכן הייתה התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל מידע נוסף ולעיין ברשומה הרפואית.

הרופא אכן אמור להיות זמין למטופל לאחר טיפול על מנת לתת מענה לסיבוכים ובעיות בעקבות הטיפול אולם כמובן שכל מקרה לגופו.

אין לי לצערי דרך על בסיס הפרטים החלקיים שמסרת להעריך את סיכויי התביעה / קבלת פיצוי בגין טיפול פרטי.

בברכת בריאות,
עורך דין עפר סולר

רקע ללידה:

2 לידות במסגרת ניתוח קיסרי ברקע. אחד ניפלא ומדהים השני טראומה הרגשתי ולא התיחסו אלי בלידה. לא בעד להשמיץ שום בית חולים אבל לשם החלטתי לא לחזור. הריון שלישי תוכנן עקב חולי שלי במחלת דלקת פרקים. אני החלטתי שזה הזמן כי לא ידוע אם הגוף יצליח לסחוב הריון בגיל מאוחר יותר עם המחלה .

כבר בשבוע 5 פגישה אצל הראומטולוג לבקשת החלפת התרופות כי הפסקתי אותם בגלל הרצון להרות אך עדיין יש התקפים, הרופא לא הרים את הראש מהמסך ואמר טוב תצטרכי לעשות הפלה,
כולי בשוק !

קובעת תור לבדיקות דוחות ב-2 בתי חולים, בשביל לא לפספס את זמן הפלה בכדור, כדי לא להגיע למצב של גרידה.

תוך כדי מיתקשרת למחלה הטריטריאלית בישראל ושואלת על התרופות שלקחתי במקביל הולכת לבדיקת אולטרסאונד אצל רופא פרטי ד"ר מנור המדהים ומחזק את התשובה של המחלה הטריטריאלית, שאם התרופא היתה פוגעת, העובר לא היה שורד ולא היה דופק. הרופא המומחה ממליץ להמשיך לעקוב ולחזור לעוד בדיקה עוד שבועיים ועוד אחת חודש אחרי, כמובן שעשיתי זאת והכל היה בסדר.

משך ההריון מהטרימסטר השני היה ניפלא ומנסיון שהחלטת הרופאים הורסת עוד יותר עם כימיקלים חשבתי לעצמי, אני מחליטה על הגוף שלי!

בנוסף ל 2 הבנים שלי יש לנו 3 ילדי אומנה ,
אמרתי לעצמי אני חייבת לחזור אמא מתפקדת לכל הקבוצה.

עשיתי מחקרים וכיונתי לויבק 2 !
כמובן שמישהו צוחק מילמעלה כי לא משנה כמה הכנה עשיתי לקראת זה, לא יצא לפועל...

שבוע 36 סחרחורות, החלטתי לפנות לבית חולים תל השומר שם הייתי גם במסגרת מעקב הריון שלי, בסופו של דבר אובחן ורטיגו ,
אבל, בנוסף עובר קטן ו 80% מי שפיר !

החליטו לאשפז ,וכל יום בדיקות ...

אושפזתי ביום ראשון, ביום שלישי הודיעו לי חגיגית, שישי את ניכנסת ל 37 מילדים אותך בניתוח קיסרי.

כמובן עקב הממצאים החלטנו ללכת על זה כי סחבנו עד עכשיו אין מצב שאני מסכנת את הקטנציק עכשיו.

שישי 1.3.19 7:00 בבוקר הורידו אותי לחדר ניתוח. הייתי בלחץ נוראי מהפחד של הניתוח האחרון בבית חולים אחר .

ד"ר פרידמן המדהימה ניתחה אותי. אחרי 5 דקות התחלתי להרגיש, המרדים קלט, תוך פחות מדקה הייתי תחת הרדמה מלאה, שמחה שהקשיבו לי בהרגשה ובאמת שזה היה תיקון לניתוח הקודם.

קמתי כולי מאושרת בהתאוששות, בלי רעידות ובלי משהו חריג, לפני ההורדה למחלקה רצו לתת משכחים בווריד. אופטלגין אם אני לא טועה או מורפיום, דרשתי מורפיום כמובן, האחות שם אומרת, אומרת שתיתן אופטלגין ,אני אומרת לה זה לא משפיע עלי והיא שואלת מאיפה את יודעת אם זה עובד או לא, אם לא לקחת, אני בציניות מגיבה לה דלקת פרקים שיגרונית, יודעת טוב מאוד למה הגוף מגיב מבחינת משכחים.

מחלקת היולדות הישנה, טעונה שיפור. מאוד קשה לתפקד ללא מיטה מתכווננת שבבתי חולים האחרים שהייתי הייה שם...

אבל צוות הרופאים והאחיות מדהימים אחד אחד.
האוכל היה סביר ובהחלט אפשר לשרוד את זה עם הבן זוג שעוזר לקום מהמיטה, אני לא הסתדרתי עם הצעיף .

השתחררנו ,לצערי הסיכות לא הורדו לפני הברית אלא רק אחרי 12 יום וחצי סנטימטר שהיה פתוח עד עכשיו. נישאר נקודה פיצית עם שטיפות אמור להבריא...

מתמודדת עם הנקה כמה שאפשר לעומת קיסריים קודמים שהייה לי קשה מאוד

הפאוץ המדובר עדיין קיים אבל מצטמצם מהר מאוד, הצד שהבריא כמעט ולא נישאר זכר לפאוץ
צד שני כניראה יקח לו זמן החלמה.

סהר הילד ה 3 סלש 6 שלנו - ברוך הבא לבית למשפחה.

אנחנו מתכננים תוכניות ,ולפעמים לא הולך וזה בסדר, חשוב שכולם יהיו בריאים ושלמים וכל השאר בונוס.
מה שאני יודעת ומאמינה שמה שרוצים לעשות זה היום ,אין מחר
ואין דבר העומד בפני הרצון
השמיים הם הגבול
כי בסופו של דבר זה הגישה שלנו החיובית שתעזור לזה להצליח והמזל יגיע.

יקראו לזה עובר שליטה, אמא קשוחה או חזקה או מה שלא יהיה... אבל זו אני והחבילה שלי

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.

בריאות שלמה וכל טוב,
עו"ד עופר סולר

שלום עורך דין סולר


אנחנו נמצאים רגע לפני בחירת עורך דין והגשת תביעת רשלנות רפואית בשל בעיה חמורה שגרמה לאישתי סבל רב ולמעשה נכות רפואית ונפשית. דיברתי עם חבר עורך דין (שלא ממומחה לתחום) והוא אמר שלפי מה שהוא מבין יש 7 שנים התיישנות ממועד הטיפול בגרם לנזק של אישתי ועד למועד הגשת התביעה לפיצויים, ואם עוברות 7 שנים חלה התיישנות ולא ניתן עוד לתבוע. בסוף חודש אפריל 2019 ימלאו 7 שנים לניתוח שגם לאישתי לנזק...

למה לא עשינו כלום עד היום זאת השאלה המתבקשת, אבל ככה יצא במירוץ החיים.

החבר שהתייעצתי איתו אמר שלהגיש תביעת רשלנות רפואית, לאסוף חומר רפואי, לקבל חוות דעת של מומחים רפואיים וללנסח תביעה זה תהליך ארוך של כמה חודשים במקרה הטוב. שאלתי אותו איך נמנעים מהתיישנות והוא לא ידע לענות. אמר שממליץ להתייעץ עם עורך דין שמומחה לתחום והבטיח למצוא לי מישהו מתאים...

כל זה היה בסוף השבוע. אני מחכה לתשובה מהחבר אבל בזמן הזה ראיתי את הפוסטים שלך בפייסבוק ואני רוצה לשאול: איך עוצרים את ההתיישנות במקרה כמו שלנו, על מנת שנוכל להגיש את התביעה בלי לחץ ובלי שתחול התיישנות?

מודה מראש על זמנך.

שלום רב,

הפתרון להבנתי במקרה זה (בהסתמך על המידע החלקי שמסרתם) יהיה לפנות בדחיפות רבה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית עם מרבית המסמכים הרפואיים שיש בידכם ולבחון אפשרות להגיש תביעה ללא חוות דעת.בהמשך יהיה צורך להגיש חוות דעת בתמיכה לתביעה ולקוות שבית המשפט יאשר זאת. זהו פתרון אשר יכול בחלק מהמקרים לסייע אולם אין ודאות שאכן יפתור את בעניין אולם סביר שיש לו יותר סיכוי מלהגיש תביעה לאחר מועד ההתיישנות.
כמובן שכדי לתת תשובה ברורה ומלאה בעניין זה יש צורך ביותר פרטים על המקרה ובכל מקרה אמליץ על פניה בהקדם אל עו"ד מנוסה בתחום להתייעצות בפגישה.

בהצלחה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי מסודר בפגישה עם עו"ד.

שבוע 40+4
מגיעה לבית חולים עם צירים שמאז שבוע וחצי עם צירים ולחצים למטה.
הרופאה ראתה שאני מיואשת וכאובה, הכניסה אותי לזירוז.
שזה פיטוצין ופקיעת מים והיא עידכנב את הרופא שבחדר לידה.
נכנסת לחדר לידה, מחליפה את הבגדים לבגד לידה.
מקבלת אותי מיילדת והרופא וכמה אחיות נכנסות והוא מחליט לשנות את דעתו, לשים לי בלון ופשוט... צרחתיייי לה'.. וזו רק ההתחלה.. אמרו שזה מרכך את צוואר הרחם ומזרז לידה ומעלים אותי למחלקת הריון סיכון להעביר את הלילה כי אמרו לי להיות עד 12 שעות עם הבלון והוא צריך לצאת החוצה לבד זה סימן שאני מוכנה ללידה.
13:00 יום למחרת הבלון יצא ומעבירים אותי לחדר לידה
כמו שאמרו שהבלון עוזר אז לי לא עשה שום דבר
בדקו את הפתיחה אולי חצי סנטימטר והצוואר הרחם ארוך
התחילו לתת לי פיטוצין.. בהתחלה זה היה נסבל ולאט לאט זה מתגבר.. וצורחת בכאבים. אז מורידים לי את המינון ואפידורל לא הסכימו לתת לי כי בקושי יש פתיחה.. סוחבת וסוחבת צורחת ובוכה.. וכל שעה נכנסים לבדוק את הפתיחה ובאכזריות שאין רחמים בכלל.. עד שבסופו של דבר שהיה בקושי 2 סנטימטר פתיחה ודפקתי את הראש שלי בברזל של המיטה והראש שלי היה אדום מהדפיקות, אמרתי להם עכשו אפידורל ולא אכפת לי בכלל מהפתיחה..
וכל זה ב20 שעות.. אז תחשבו כמה הם סחבו אותי.

ההשפעה של האפידורל מפסיק להשפיע עליי ומתחילים להביא לי עוד, עוד, ואין בקושי פתיחה. הראש של התינוקת למעלה.. ועוד פיטוצין ועוד חפירות ועוד אפידורל.. בעלי התחרפן מעצבים, אימא שלי בוכה.. עד ש.... מלאך נכנס לגאול אותי מייסורי.. הרופא שמבחינתי הייתי צריכה שהיה נכנס לפני 20 שעות לפחות.. בדק אותי בעדינות שלמרות הבכי המיואש שלי, הסתכל עליי וליטף אותי ואמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, תסמכי עליי" בעלי עמד לבכות והרופא חיבק אותו ואת אימא שלי גם.. אמר למיילדת תכיני אותה לקיסרי ומהר! ועוד למרות הסבל והכאב חתמתי על מסמך שיעשו לו כריתת חצוצרות, שלא עשו לי אפילו.
הניתוח עבר בהצלחה בזכותו. תחשבו שהביאו מינון נמוך בשביל התחלה הניתוח. הגוף שלי היה משותק שלא הרגשתי כלום! בניתוח עבר בשלום!

התינוקת יצאה בריאה ושלמה. עם הבכי היפה שלה והיופי שלה. ואני מרוב החומרים שדחפו לי, הייתי מותשת גופני ונפשי שנירדמתי בזמן הניתוח.. ולאחר מכן לחדר התאוששות. 4 ימים עברו. יום למחרת שחזרת הביתה, חזרתי לבית חולים לאישפוז כי חששו שמרוב אפידורל יכול להיות דליפה לעמוד השידרה. שבסוף לא ברוך ה'.

וזהו... עייפה מאוד מהלידה הזו. ברוך ה' שעברה כבר.

אני אחרי לידה ראשונה שעברה יחסית קלה למה שאני שומעת מסביב.

אני חייבת לציין שהסיפור שלך מצמרר אותי ובכלל הייתי בבית החולים כמעט שבועיים ודיברתי עם הרבה בנות שם בתינוקייה ובחדר אוכל וקיבלתי את הרושם שכל לידה שניה או שלישית היא ניתוח קיסרי או שמשהו הסתבך והבנות היו כואבות כל כך, ממש ציפורים פצועות.

הקלות בלדחוף לקיסרי נראת לי מוגזמת. יחד עם זאת מדהים אותי לשמוע שנשים ממשיכות ללדת למרות הכאב הכרוך בכך.

זאת ממש רשלנות רפואית לפקוע מים לפני פתיחה של 6 לפחות. מה שעשו ליולא התקדם עם שום זירוז! טוב שיצאת מזה בשלום, יש לא מעט מקרים של נזקים שהרופאים עושים בלידה. תודי לאלוהים ששמר עליך ועל העובר.

באיזה בית חולים היית אם אפשר לדעת? אני תמיד חושבת שצריך לפרסם את השם של הבית חולים שנשים יוכלו לקרוא ולדעת איפה הן בוחרות ללדת.

בוקר טוב,

אשמח לקבל ייעוץ של עורך דין מטעכם המתמחה בנושא רפואה.

האם ישנו חוק אשר מאפשר לי לסרב לקבל טיפול רפואי ללא הרדמה נאותה?

אהיה יותר ספציפית.
בלידת בני היו לי קרעים פנימיים וחיצוניים האפידורל לא השפיע והרופא שתפר טען כי אין מה לעשות ששום זריקת אילחוש לא יעזור ונאלצתי בלעבור את התפרים הכל כך אינטמיים בבשר בחי.

כעת אני לפני לידה שניה בחודש תשיעי ורוצה לדעת בבירור מה הן הזכויות שלי?

ויותר נכון האם אני זכאית לדרוש במידה וארגיש מצוקה פחד או שלא ארגיש את השפעת האפידורל שוב לבקש הרדמה אפילו מלאה כדי שלא אאלץ להתפר חיה וארגיש את הכל?
ובמידה והרופא יסרב האם יש לי אפשרות לתבוע?

שלום רב,

בוודאי שיש לך זכות לקבל אילחוש באופן שבו התפירה לא תגרום לך לכאבים בלתי נסבלים ובמידת הצורך זכותך לבקש תוספת הרדמה וכו'.

הנושא של בחירת סוג ההרדמה הוא בעייתי יותר - הרדמה כללית למשל היא הליך אשר טומן בחובו גם סיכונים וסיבוכים ולכן בפעולות אשר לא מחייבות הרדמה כללית איני סבור כי ניתן יהיה לדרוש הרדמה כזו ולתבוע אם לא תינתן.
עקרונית יש ענינים אשר הינם בגדר שיקול דעת רפואי אולם כמובן שאין משמעות הדבר שמגיע לך הרדמה חלקית או לא טובה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

לאחר צינתור בזרוע אחת התפתחה בצקת בלילה בכף היד במהלך האישפוז, רופא תורן החליט לתת לי משהו מרגיע והזריק לברז האינפוזיה בזרוע שניה חומר.

למחרת הבוקר התפתחה בזרוע בה הוחדר החומר תגובה אלרגית קשה עם גירויים וכאבים מזה מספר שבועות.

הרופא לא תעד את האירוע ומנהלת המחלקה מגבה אותו וטוענת שלא היה ולא נברא...

אני צריך לדעת למה אני אלרגי כיוון שיש לי כמה רגישויות שגרמו למצב קשה בעבר.

כיצד מפצחים את קשר השתיקה ומקבלים מידע על החומר שגרם לי נזק ועשוי בניתוח הבא להיות חמור יותר כפי שאירע לי ברגישויות אחרות?
האם יש כאן רשלנות רפואית על אי התיעוד?
על התעלמות מהדיווח שלי בבוקר ? על קשר השתיקה בין הרופאים ? הגיבוי שעשוי לסכן את חיי בפעם הבאה (ונסמך רק על הרשום בתיק הרפואי של מהלך האישפוז)?

שלום רב,

לא ציינת האם הוצאת את התיק המלא שלך, הייתי ממליץ להתחיל בכך אם לא עשית זאת עד כה משום שמתן תרופה ללא כל תיעוד הינו הליך יוצא דופן ויתכן שהתיעוד קיים במקום אחר בתיק.

אם אין שום תיעוד בתיק אכן יהיה קושי לשחזר את המידע להבנתי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

על פי החוק בישראל יש חובה לתעד את הפעולות הרפואיות שמתבצעות במהלך כל טיפול רפואי שניתן למטופל. השאלה היא על סמך מה ולמה אתה טוען שבוצעו פעולות כלשהן וכיצד ניתן להוכיח זאת? האם יש לך העתק של התיק הרפואי?

סיפור הלידה הטבעית שלנו 23.2.19 לידה ראשונה. יצא לי ארוך מאוד אבל לקחתי את תהליך הכתיבה כעיבוד לחוויה.

רקע קטן,

מבחינת הידע הקודם שלי לגבי לידות: לידה = כאבי תופת = אפידורל ולקוות שייגמר מהר.

כל חיי עסקתי בגוף – רקדתי כל החיים, חובבני ומקצועי, ובשנים האחרונות גם הפנמתי והחדרתי את הפילאטיס לחיי.

עם ההריון התחלתי לחשוב על רגע הלידה, הרגע בו ארצה להתשמש בכלי הכי מפותח שלי – הגוף שלי. שם הבנתי שעל מנת לאפשר לגוף שלי תנועה חופשית והקשבה מלאה, אפידורל כנראה זו לא הדרך בשבילי.

כל ההריון היו בי חששות, הרגשתי שאני מכינה את הגוף שלי בעצם להתמודד עם כאב מאוד גדול, מנסה להכין אותו להיות כמה שיותר רפוי וקשוב. כל הזמן הזכרתי לעצמי – לידה טבעית או לא זה בכלל לא משנה העיקר שאני אצא בריאה ושהתינוק יצא בריא.

בן זוגי האהוב והתומך אינסוף, אורי האמין בי מתחילת הדרך ומאוד רצה שנלד בלידה טבעית. כל הזמן הזכרתי גם לו – שזו לא המטרה, ושיקח בחשבון שאולי אני ארצה\אזדקק לאפידורל בסוף.

כל תחילת ההיריון התאמנתי ורקדתי, לקראת חודש שישי התחילו להופיע כאבי סימפיזיוליזיס (שמהם פחדתי הכי הרבה) הבנתי שכנראה הגוף שלי צריך קצב אחר. הפסקתי בהדרגה לעשות פעילות ספורטיבית ונשארתי בעיקר עם הליכות.

לאחר שקראתי את הספר היפנוברת'ינג נרשמתי לקורס בהנחיית שרון פלד. הרגשתי שהקורס היה יותר בשביל אורי אבל כמובן שגם אני למדתי המון!! יתרון גדול ומעצים להיות באותו החדר עם זוגות באותו "שלב התפתחותי" כמונו – לשמוע, להכיר, לחקור יחד. נהננו מאוד!
במהלך ההיריון ניסיתי לעשות הרבה הרפיות, עשיתי סשנים של הקשבה לגוף – תנועה, הוצאת קול, נשימות ומה לא – פסטיבל הכנה ללידה.

יום שישי 22.2.19 אני בקינוני על מחליפה ומכבסת את הריפודים של הספות, מקרצפת ומנקה, נשכבת בצהריים להרפייה קטנה, קמה וממשיכה.

במשך כל היום הזה הרגשתי מעין התקשחויות (יש מילה כזאת בכלל?!) בבטן, הייתי בטוחה שזה הפלור והפרטוקל מתחילים לתת עבודה ברחם ולא נתתי לזה חשיבות.

בערך בשעה שמונה בערב התיישבנו אני ואורי לראות פרק בסדרה שלנו, שיתפתי אותו בהתקשחויות והוא שאל אותי אם אני חושבת שזה צירים ואמרתי לו שממש לא נראה לי. הוא עוד היה אמור לסוע לפגוש חברים במרחק שעה נסיעה ואמרתי לו שיסע. למזלי הוא בחר להישאר איתי, בישלתי לנו ארוחת ערב, וההתקשחויות – שהיו צירים בהכחשה מוחלטת. התחילו קצת להתגבר. אכלנו וראינו עוד פרק ולאט לאט קלטתי שה"התקשחויות" האלה באופן מוזר מתחילות להופיע באופן די סדיר.. איך שנגמר הפרק – הופל'ה – התקשחות שגרמה לי רגע להתישב במהירות.

בערך בשעה 23:30 החלטנו לתזמן. הופתענו לגלות שכל 3.5 דקות יש ציר במשך דקה. כל כך חיכינו ותכננו את שלב הצירים יחד – אורי ארגן נרות בכל החדר, שם מוזיקה, אני נשכבתי וניסיתי לנוח קצת (הרי תכננתי זמן ארוך של צירים-אני צריכה כוח!) לא הצלחתי לשכב בנחת, הרגשתי שאני צריכה לזוז בציר – שם כדור הפיזיו בא לעזרתי והתחלתי לנוע עליו במעגלים.

נכנסתי לשירותי לעשות פיפי וגיליתי שהפקק הרירי יצא – מה שהוכיח לי סופית – את בצירים!

שמנו את האיזי טנס – שבדיעבד אולי עזר קצת אבל בתכלס רק עצבנו אותי כל החוטים.
אורי רצה כבר לצאת לבית החולים ואני בהתעקשות שעוד אין כלום ושסתם יחזירו אותנו הביתה.

הצירים התחזקו ובציר הבא הגוף שלי הוריד אותי לעמידת שש. אורי כבר הכניס הכל לאוטו, ביקשתי שיקח את הכדור פיזיו ונכנסנו לאוטו.
נסיעה מבנימינה ללניאדו, בלילה 25-30 דקות בערך. 7 צירים בזמן הנסיעה, בהם לא יכולתי ממש לנוע דבר שהקשה עלי מאוד, ניסיתי להתרחב ולנוע בכל האוטו ללא הצלחה (שמחתי לגלות אחרי הלידה שהרכב נשאר אותו הדבר ולא התעקם לגמרי). איך שיצאתי מהרכב בלניאדו עוד ציר שהוריד אותי לעמידת שש על הכביש. עוד ציר לפני הכניסה לבית חולים.

השומר מפנה אותנו למעלית, אני רואה את המדרגות ואומרת לאורי – למדרגות! נו מה, נזרז קצת, לא? שלוש קומות, שלושה צירים – את כולם בעמידת שש.

מגיעים לקבלה 1:00 בלילה, נותנת כמה פרטים ותוך כדי יורדת לעמידת שש ומדברת\צועקת תוך כדי הציר בלי לראות את הפקידה. (מסכן אורי צרחתי עליו שהוא לא זוכר כבר את המספר פלאפון שלי)

נכנסים לחדר מיון ושם הופתעתי לגלות את חברתי האהובה – טל. בדיוק במקרה לומדת להיות דולה – אבל בעיקר חברה. מוניטור עוברי תקין. האחות באדיבות שואלת אותי אם אני רוצה שהיא תעשה בדיקת פתיחה – אני עונה לה שאין סיכוי שאני בפתיחה ושאין בשביל מה.

שוב ציר – עמידת שש , זוחלת במיון. אומרים לי להיכנס לשירותים לעשות סטיק שתן. בשירותים עוד ציר ואני לא מצליחה.

האחות בכל זאת שואלת אותי אם אני רוצה בדיקת פתיחה כי אני נראית כאובה ואני מסכימה. פתיחה 5.5!!! איזו הפתעה אמא'לה. לוקחים אותנו לחדר לידה וישר אני נכנסת למקלחת. לא מסתדרת עם הדוש והציר יחד ומכניסה את אורי יחד איתי למקלחת ועם הכדור פיזיו. אורי עוזר לי מאוד אני מנסה עם הכדור אבל לא מסתדרת. מעיפה את הכדור וכל ציר – עמידת שש בתוך המקלחת. (בזמן הזה מסתבר שהכדור חסם את פתח הביוב והצפתי לגמרי את החדר לידה, אורי פתח את הדלת לראות והיו איזה שלושה אנשים שניסו להתגבר על ההצפה).

כעבור איזה חצי שעה מרגישה את הצירים מתחלפים לצירי לחץ – גם הרצון לדחוף למטה וגם הרצון העז להוציא קול ולתת לבית החזה להיות שותף.

העבירו אותנו לחדר לידה אחר (צמוד לשירותים מצד השני) אני כבר מרגישה מותשת מהצירים ומסטולה מהחום של המים מבקשת לצאת, ורק רוצה לנוח.

בחדר הלידה השני הגיחה גם אחותי המופלאה – קטיה. (אני כותבת הגיחה, אבל אורי ברגישות שיא ובתזמון מושלם קרא לשני האנשים שבדיוק הייתי צריכה חוץ ממנו)

האחות המקסימה מרינה מציעה לי לשכב על הצד, אני מנסה, ללא הצלחה – לא נוח. מרימים את המשענת של המיטה ואני ממשיכה בעמידת שש בזמן הצירים ונחה על משענת המיטה בהפוגות.
טל מסביבי מעסה לי את כפות הרגליים (כשמולה שורה ראשונה להצגה הכי טובה בעיר – התחת שלי) מעסה לי את הגב, נושמת איתי, אחותי במילים מלטפות ומחזקות, ומולי אהבת חיי עושה את הכי טוב שלו.

עם צירי הלחץ התחלתי לשחרר גניחות \ צעקות שעזרו לי מאוד. הרגשתי את הראש מתברג לתוך התעלה. 4-5 צירי לחץ הראש יוצא ויחד איתו שק המים מתפוצץ וממלא אותי בחום ותחושת שחרור, עוד לחיצה אחת והגוף יוצא, מרינה נותנת לי את הילד לידיים ואני פשוט לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים. חמים, יפה שאין כמותו, רך, שליו, מוציא קולות נעימים ורכים ונראה שטוב לו.

לחיצה אחת והשילייה יוצאת – שלמה ואיתנה שירתה אותנו נאמנה.

לקח לי בערך 20 דקות להצליח להניק וזה הרגיש מופלא.

קרע אחד "דרגה רבע" כמו שהרופא אמר. שאלתי אם חובה לתפור – ואכן, שלושה תפרים, לא נעים. מזל שבזמן הזה יכולתי להסתכל על שני הגברים האהובים בחיי מתחברים לראשונה.
קמתי להתקלח, מותשת ומאושרת.

הגענו ללניאדו ב1:00 והתינוק נולד ב3:20 – בחלומותי הטובים ביותר לא דמיינתי שכך זה יראה. מבחינתי מה שעבד לי זו הקשבה טוטאלית והתמסרות לגוף – הוא יודע.

מחלקת אפס הפרדה בבית החולים לניאדו מקסימה. גיליתי מאוחר שלא צריך לחכות ליועצות הנקה שיגיעו אלי לחדר ושאפשר ללכת לחדר הנקה ולקבל ייעוץ. כיף ומחזק.

התינוקי כבר בן שבועיים והלמידה בעיצומה. יותר קשה לי להיות קשובה עם כל קולות הרקע אבל עושה את המיטב.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - מאחל לכם נחת ובריאות שלמה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

אשמח להתייעצות עם אחד מעורכי הדין שלכם!

ילדתי לפני שלושה חודשים בבית החולים העמק בעפולה.

עברתי תפרים פנימיים בעקבות הלידה.

כעבור חודש התגלה לי גוש בנרתיק מתפירה לא מספיק טובה בלשון המעטה...

הרופא תפר והשאיר חתיכת עור (באמצע פס התפירה) שגורמת לדימום כאבים בישיבה, שכיבה וצריבה בשתן.

בקרוב אני צריכה לעבור ניתוח להסרת הגוש ועדיין לא ברור עם זה יהיה בהרדמה מלאה או הרדמה חלקית - מה שכן בטוח שניתוח מיותר אני אעבור והסבל שלי מיותר - ממש רשלנות רפואית לפי הבנתי.

רציתי לדעת אם יצא לכם לטפל בתביעות נגד בית חולים העמק? האם יצא לכם לייצג נשים במקרים דומים?

האם זה נורמלי ואין בזה עניין של רשלנות רפואית לפי הניסיון שלכם?

תודה מראש על העזרה.

שלום רב,

משרדנו טיפל ומטפל בתביעות רשלנות רפואית בנושא תפירה לאחר לידה. היו לנו גם תביעות כנגד בית חולים העמק.

כדי להעריך אם הנזק שנגרם במקרה שלך הוא תוצאה של רשלנות רפואית יהיה צורך לקבל את מלוא התעוד הרפואי ולהתיעץ עם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.

בברכה,
עורך דין עפר סולר

עכשיו כשהכל נגמר פתאום בוער בי לכתוב, לסכם שנה מבולבלת, קשה ומלחיצה שהסתיימה בנס הבריאה.
אז לפני בערך שנה גיליתי שאני בהיריון. רצינו ילד רביעי וכשנכנסתי להיריון הזה לא הייתה מאושרת ממני. בשבוע 6 להיריון הלכנו לבדוק דופק ואכן ראינו שיש דופק, אושר צרוף לא חזה את הבאות...
קצת אחרי שראינו דופק התחילו כאבי בטן. אחרי 3 הריונות תקינים ידעתי שכאבי בטן הם הגיוניים בהיריון, לא היה דימום, הכל כאילו נראה בסדר... ובכל זאת, משהו בתוכי אמר לי שכדאי לנסוע למיון במרכז לבריאות האישה כדי לבדוק, רק כדי להיות רגועה. את הביקור ההוא אני לא אשכח. נסעתי לשם לבד, הרי הכל בסדר, רק נוסעת לוודא. אולטרסאונד ו... הרופאה אומרת שהיא לא רואה שום דבר, היא לא רואה דופק וגם לא ממש רואה עובר. אני עם דמעות בעיניים, מתקשה להבין ולעכל, הרי לפני שבוע ראינו דופק. מפה לשם – הפניה למיון, אותה אבחנה, כדורים להפלה שלא עובדים, אחרי כמה ימים עוד כדורים ששוב לא ממש עובדים ואחרי כמה ימים עוד כדורים שמובילים אותי היישר לגרידה דחופה ואשפוז ללילה. השבר שבהפלה, לא הכרתי דבר כזה. בעבר היה לי היריון כימי, אבל לא הרגשתי בכאב שכזה... זוכרת את עצמי אצל הרופאה שלי יום אחרי הגרידה, שבורה, בוכה. הבנתי בליבי שכנראה ההיריון הזה היה לא תקין.
מפה לשם, הזמן עושה את שלו, מנסה להתגבר, לפעמים גם מצליחה... המחזור שלי מאחר, אבל תמיד הוא מאחר, בד"כ מגיע פעם בשלושה חודשים. שוב ביקור אצל הרופאה, אחרי בדיקת קולפוסקופיה (שגם הלחיצה אותי) שיצאה תקינה. הרופאה שלי אומרת שלפי מה שהיא רואה לא היה ביוץ, ושוב אני בוכה – למה אין ביוץ? למה הגוף שלי לא חוזר לעצמו?
שבועיים אחרי הביקור הזה בודקת היריון, הרי לא קיבלתי מחזור, היו כאבי בטן... והופ – יש היריון! הטלטלה, האושר, הפחד ששוב יקרה משהו, הכל ביחד מתרחש בי... והפעם הכל בסדר – היריון תקין, דופק. הגעתי למיון בהתחלה כמעט כל שבוע, רק כדי לוודא שהכל בסדר. הזמן עובר, מדי פעם דימומים שישר מפחידים אותי, הולכת לבדוק, מנחים אותי לנוח, הכל בסדר אבל כרגע אם תתרחש הפלה אין מה לעשות, שבוע מוקדם מדיי... אז זה המצב עד שבוע 22 בערך – דימומים מדי פעם, אף פעם אין לזה סיבה, תמיד זה חיצוני והכל בסדר עם ההיריון, תמיד מנחים אותי לנוח. שבוע 24 – קיבלתי בבית הספר (אני מורה) בעיטת כדור ישירות לבטן. שוב נוסעת למרכז לבריאות האישה, שוב מפנים לבית חולים, אשפוז להשגחה כדי לשלול היפרדות שליה. הכל בסדר...
הזמן עובר, מגיעה להערכת משקל, שבוע 32, משקל תקין, עובר במצג עכוז. מצג עכוז? מה קורה פה? כל השלושה שלי היו במצג ראש משבוע 28. המילים מצג עכוז מובילות ישר למחשבה על ניתוח קיסרי. אני לא רוצה ניתוח, אני מפחדת מניתוח. רוצה לידה רגילה... ואז אומרים לי שהקטן עוד יכול להתהפך, שיש מספיק מי שפיר, שיש לו מקום, ואני מקווה בכל מאודי שהוא יתהפך...
שבוע 34, שוב הערכת משקל, עדיין מצג עכוז, יודעת בליבי שהסיכוי שיתהפך קטן יותר, מרגישה בליבי שאולי יש סיבה לזה שהוא לא התהפך עדיין... הסיבה, לדעתי, היא השליה. יש לי שליה מיוחדת, לא היה לי דבר כזה אף פעם וגם לא שמעתי על דבר כזה – שליה אחורית + קדמית פונדאלית. המילה פונדאלית, אגב, אומרת שיש מעין כיפה מעל העובר. באחת הפעמים שדיברתי על זה עם בעלי הוא אמר משהו מעניין – יכול להיות שההורמונים אחרי ההפלה לא ממש הסתדרו על עצמם (אחרי הכל לא קיבלתי מחזור בכלל) וגם יכול להיות שהגוף יצר שליה שתגן על העובר טוב יותר... מעניין אם מישהו חקר פעם מה גורם לשליה להתפתח בצורה מסוימת ולא אחרת.
באותו שבוע, שבוע 34 להיריון, הלכתי לטיפול שנקרא היפוך במים, אצל אישה מדהימה שהיא גם מיילדת ביתית ועבדה שנים רבות בבתי חולים. לפני הטיפול עושים אולטרסאונד ושם אנחנו רואים שחבל הטבור כרוך לקטן סביב הצוואר ושהוא בכלל ירד לאגן, מוכן לצאת כבר, אבל לא מהצד הנכון ומוקדם מדיי... יום אחרי אותו טיפול הרגשתי שהקטן מנסה בכל מאודו להתהפך, היו מעין צירים, הייתה תנועה משמעותית, אבל הרגשי את הראש והבנתי שהוא לא מצליח... בשבוע 36 – טיפול נוסף במים, נראה חסר סיכוי אבל.. מה יש להפסיד? מכאן הדרך לניתוח הייתה מאוד מהירה.
בשבוע 37 הגעתי לרמב"ם להיפוך חיצוני. ההיפוך לא הצליח, קבענו קיסרי ל 12.2, אבל המוניטור גילה האטות בדופק ולבסוף אושפזתי לארבעה ימים. ביום הראשון של האשפוז אפילו הונחיתי להישאר בצום, למקרה שיצטרכו לנתח. במהלך האשפוז עמדתי על כך שיקדימו את הניתוח, מחשש שתתפתח לידה טבעית לפני כן. הרופא הציע לנסות ללדת בלידת עכוז, בהחלט אפשרי אחרי 3 לידות רגילות. משהו בי אמר שאני לא יכולה לקחת את הסיכון. הניתוח הוקדם ל 8.2. שוחררתי ביום רביעי עם הנחיה להגיע לביקורת ביום ראשון. יום ראשון, 4.2, ביקורת. מוניטור, עוד מוניטור, למה צריך עוד מוניטור? מסתבר שהיו האטות במוניטור הראשון. שוב אשפוז והפעם הניתוח קרוב מתמיד, כנראה שלא נחכה עד ה 8.2.
באותו יום ראשון, ה 4.2, הונחיתי להיות בצום מ 12 בלילה. בשתיים וחצי בצהרים בתאריך ה 5.2 נולד ניצן, הנסיך שלי.
הנס כאן גדול הרבה יותר, כנראה שדברים לא קורים סתם. כדי להבין את גודל הנס צריך לדעת קצת עליי – היסטוריה רפואית קצרה. יש לי הידרוצפלוס, בעיה של ניקוז נוזלים בגוף. עד גיל 4 עברתי 7 ניתוחי ראש ובטן. בתוך הגוף שלי נמצאת צינורית שנקראת שנט, היא עוברת מהראש לבטן ומנקזת את הנוזלים. מעטים האנשים שיש להם הידרוצפלוס והם מתפקדים רגיל לחלוטין, משום שכל ניתוח ראש הוא מסוכן. מעטות הנשים שיש להן הידרוצפלוס ויש להן גם 4 ילדים, שעברו 3 לידות רגילות. אני בהחלט גאה בעצמי.
למה אני מספרת את זה? במהלך הניתוח שבו הייתי בהרדמה חלקית (ספינאלית) הרופא הבכיר והמתמחה שלצדו פגשו את השנט, את הצינורית שלי שתמיד מדברים עליה ולא רואים אותה. היא הייתה במקום שהיא לא אמורה להיות ובעצם הייתה דבוקה לרחם מלמעלה. למעשה לא היו יכולים להתחיל את הניתוח הקיסרי בלי להחזיר את הצינורית הזו למקום. אז הניתוח שלי היה קצת יותר ארוך, כשעה. בחצי השעה הראשונה הפרידו את הצינורית מהרחם בזהירות והחזירו למקום. המחשבה על מה היה יכול לקרות בלידה רגילה כשהצינורית דבוקה לרחם היא מחשבה מטרידה. כנראה שדברים לא קורים סתם. נכון שלא ברור אם הצינורית מתפקדת או שאולי הגוף ריפא את עצמו, אבל עדיין, אם היא מתפקדת, הרי שלידה רגילה יכולה הייתה להיות מתכון לאסון עבורי.
בדיעבד התברר לי שלידת עכוז הייתה מסכנת גם את התינוק שלי, סיכון ממשי. את הדברים הללו אמר לי אותו רופא בכיר, מנהל מחלקת היריון בסיכון ברמב"ם, אותו אחד שהציע לי לידת עכוז. אחרי הלידה/ניתוח הוא אמר לי שחבל הטבור באמת היה כרוך סביב הצוואר של הקטן, כנראה זה מה שמנע ממנו להתהפך וזה גם מה שהוביל להאטות בדופק. במצב שכזה לידת עכוז היא מסוכנת עבור התינוק.
אז היה לנו נס כפול ואני מתקשה לעכל... אני בסדר והקטן בסדר, מתוק אמיתי, נס הבריאה. מאחלת לעצמי התחלה של תקופה חדשה, חזרה ללימודים (שזנחתי בזמן האחרון), עבודה חדשה (מיציתי את מה שאני עושה) ומשפחה לתפארת!

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה, אכן מזל גדול ושמח בשבילך שבסופו של דבר הכל הסתדר על הצד הטוב.

בריאות ונחח,
עורך דין עופר סולר

שלום, לפני מס' חודשים עברתי טיפולי שיניים בינהם טיפול שורש שהתברר לי כעת שלא עבר בהצלחה והייתה רשלנות רפואית מכמה בחינות. למרות שהיו לי כאבים מהרגע שעשו לי את טיפול השורש והתלוננתי על כך לרופא אך הוא לא התייחס ולא בדק ואמר שיעבור, גם כשחזרתי אליו אחרי כמה שבועות והתלוננתי שכואב וביקשתי לעשות צילום הוא סירב לחלוטין ופשוט שלח אותי הבייתה בטענה שזה יעבור. הרופא לא בדיוק עבד לפי הכללים וטיפולים אצלו היו ממש לא סטרילים ולא נעימים וכך גם הגישה שלו. בעקבות הטיפולים המאוד לא נעימים והלא מוצלחים עכשיו נאמר לי שאצטרך לעבור טיפולים חדשים ואולי אפילו אצטרך לעבור ניתוח ומה שאומר שאצטרך לשלם המון כסף וגם לחוות כאבים נוספים. בנוסף לכך נאמר לי שיכול להיות שהכאבים בעקבת הטיפול שורש לא יעלמו לי וזה משהו שלא ניתן להבטיח לי גם לאחר ניתוח. (בינתיים אני כבר חודשיים עם כאבים) אני מעוניינת להתייעץ לגבי זה עם עורך דין לכן אשמח להמלצות וחוות דעת. לדעת האם אכן כדאי לתבוע את אותו רופא ששילמתי לו המון כסף ובגלל רשלנותו אצטרך לשלם עוד יותר וגם יתכן והנזק הוא בלתי הפיך או האם ללכת לרופא בעצמי ולדרוש את הכסף ששילמתי וגם את הכסף שאצטרך לטיפולים הנוספים?

אשמח לעזרה תודה!

שלום רב,

כדי להעריך אם כשלון טיפול השינים וטיפול השורש והנזקים שנגרמו הם תוצאה של התרשלות בטיפולו של הרופא אמליץ בשלב ראשון לפנות אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

עורך הדין יאסוף עבורך את מלוא התיעוד מהרופא ותיעוד אחר רלבנטי (כולל צילומים) ואז ניתן יהיה לערוך התייעצות עם מומחה רפואי כדי לבחון האם הטיפול עמד בסטנדרט רפואי סביר ומה מקור הנזק.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום,
ב 31.5.18 בעלי עבר ניתוח לקיצור קיבה שהסתבך.
הוא אושפז לסירוגין עד חודש ספטמבר, היה בצום וקיבל הזנה תוך ורידית עד נובמבר 2018.
מרגע האישפוז מצבו הנפשי התערער קשות - הוא מטופל עד היום במרפאה לבריאות הנפש באיכילוב.
במהלך חודש אוגוסט פנינו לעורכת דין על מנת לקבל יעוץ לגבי תביעה לביטוח הלאומי.
היא יצאה מנקודת הנחה שאנחנו הגענו לשכור את שירותיה, ומיד החתימה אותנו על הסכם התקשרות.
היא הסבירה שההסכם הינו עבור שכר טרחה של 15% ממה שנקבל מביטוח לאומי.
בעלי חתם על ההסכם, כשהוא לגמרי לא כשיר לקבל החלטות.
עורכת הדין הצטרפה אלינו לועדה בביטוח לאומי.
התאכזבו קשות מהייצוג שלה. היא הרגיזה את הועדה באיחור משמעותי, ודיברה על נושאים לא רלוונטיים, הרופאה בועדה נזפה בה והשתיקה אותה מספר פעמים.
בעלי קיבל נכות זמנית עד לסוף חודש מרץ.
שקיבלנו את הכסף, הגענו עם עורכת הדין להסדר תשלום עבור שכר הטרחה וחשבנו שדרכינו נפרדו
לאחרונה היא פנתה אלנו בדרישה להמשיך לטפל במקרה.
אמרתי לה שאנחנו לא מעוניינים בהמשך שירותיה.
היא הודיעה לנו שהיא החתימה אותנו על התחייבות ל 60 חודשים.
ושגם אם נפעל מול ביטוח לאומי ללא עו"ד היא תקבל את האחוזים שלה מכל קצבה שתקבע לבעלי.
מיותר לציין שהמשבר האחרון הכביד מאוד על המצב הכלכלי הקשה ממילא של המשפחה. (בעלי בפשיטת רגל ולא עובד כבר למעלה משנה).
הקצבה מביטוח לאומי קטנה ודלה. ואנחנו לא יכולים לשלם לגברת את האחוזים הנ"ל.

אנחנו פשוט מבקשים להפסיק את שירותיה.
היא קיבלה תשלום כדין על העבודה שביצעה, למרות שהיא הייתה לגמרי למורת רוחינו.

מה עושים במקרה כזה?
למי פונים?

שלום רב,

אין לי לצערי דרך להעריך את המקרה ללא בחינת מסמכי ההתקשרות עם עורכת הדין וכיצד נוסחו. כדי להתמודד עם הדרישות אני חושש שתצטרכו יצוג משפטי נוסף של עו"ד לכל הפחות בפגישת יעוץ.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים לעורכי הדין!

במידה ורופאת משפחה כתבה על הפניה חשד למשהו שאין כלל חשד סביר לדבר הזה לדברי כל שאר הרופאים וכיוון שהחשד שהיא כתבה זה חשד למחלה לא פשוטה בלשון המעטה זה הכניס את המטופלת למצב נפשי לא פשוט למשך תקופה ארוכה, האם ניתן לתבוע את הרופאה על עגמת נפש ופגיעה באיכות חיים או משהו בסגנון? האם הרופאה יכולה לעשות דבר כזה למטופלת והחוק יעבור על זה בשתיקה?

שלום רב,

על מנת לשקול אם יש מקום לתביעת רשלנות רפואית במקרה שתיארת יהיה צורך לבחון אם האבחנה האפשרית שהעלתה הרופאה היתה סבירה (גם אם מוטעית). בנוסף יש לבחון את הקשר בין הנזק שנגרם למתן האבחנה. אני חושש שעל בסיס נתונים כה חלקיים איני יכול לתת הערכה כלשהי ויש צורך ביעוץ מסודר בפגישה בה ימסרו מלוא הפרטים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום עורך דין סולר הנכבד,

רק לאחרונה גיליתי כיצד אבא שלי נהפך לחירש, ומסתבר(בלי הוכחות - לפחות כרגע)שהייתה טעות בניתוח לפני 49 שנים, האם יש עילה לתביעה על תאונה שקרתה בניתוח?

חשוב לציין, הניתוח היה כדי לתקן בקע מפשעתי אך התאונה קרתה בגלל האינפוזיה שחיברו לקרקפת שלו.

האם המקרה ישן מדי או שישנם סעיפים שיכולים לתת את האופציה לתבוע בגין המקרה לעיל על רשלנות רפואית ולמרות התקופה שחלפה?

שלום רב,

אני חושש שהסיכוי להתגבר על מגבלת ההתיישנות של 49 שנים אינן רבים. ההתיישנות על תביעות רשלנות רפואית הינה 7 שנים לרוב ובמקרים יוצאי דופו ניתן להאריך תקופה זו אם מסתבר שלא ניתן היה לגלות פרטים מהותיים. כדי לקבל תשובה ודאית יש צורך ביותר פרטים ביעוץ מסודר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור הלידה המופלא שלי :
התאריך יד אדר א' - יום טוב.
השעה 9:00 בבוקר.
שבוע 36+5 .
ביה"ח תל השומר.
נקבע זירוז.
מוניטור תקין. אולטרסאונד אחד התאומים קטן בכמעט קילו מאחיו המקדים.
בדיקת רופא 3 ס"מ. הלם טוטאלי.
13:00 - העלאה לחדר לידה.
14:00- פקיעת מים וקבלת אפידורל.
15:45- מלא אנשים נכנסים לחדר זוג מכל מחלקה רופאי ילדים מרדים אחות פגייה גניקולוגים ומיילדת .
16:06- תאום 1 יוצא. 2795
16:09- תאום 2 יוצא. 1735
תפרים אין.
שליה יוצאת בשלמותה.

וזה בדיוק הזמן להגיד תודה לבורא עולם על המתנות הקטנות והנס הגדול הזה !
נטע המיילדת וספיר המתמחה הרבה מהחוויה היפה שלי בזכותכן.
צוות תל השומר אתם מספר 1.
אין לי מילים לתאר את העבודה המדהימה שלכם!
אחד אחת!
שתמשיכו בעשיית חסד הענקית הזאת. עבודה כמו שלכם רק להסתכל ולהעריץ.

סוף סוף אחרי.
הפכנו למשפחה של 6 .
שנזכה תמיד להביא חיים לעולם בשמחה ובבריאות.

עכשיו מתחיל האתגר האמיתי.
בהצלחה!

שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה, שמח שהכל בא על מקומו בשלום עבורכם.

בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר

אז אני ובעלי התברכנו בהריון תאומות ברוך השם ללא טיפולים.

בשבוע 4 הייתה לנו בדיקת אולטרסאונד אחרי שגילנו בבדיקת דם על ההריון.

שם ראו שק אחד.

לאחר שבועיים בשבוע 6 ראו שני שקים+ דופק!
אני לא ידעתי איך להגיב לזה שאני הולכת להיות אמא לשניים.

משבוע 7 בערך התחילו לי חולשות בגוף ולא הצלחתי לזוז כל היום.

בנתיים היינו בהמון בדיקות והכל היה תקין ברוך השם.

משבוע 23 כשהיה לי סקירה שניה גילו שיש לי צוואר רחם מקוצר ואני צריכה ללכך לבדיקה נוספת, מאוד חששתי ממה שהרופא אמר אבל אספתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר.

אז עשינו בדיקה כשהייתי בשבוע 24 וגילו לי צוואר רחם מקוצר של 11 מ״מ וישר שלחו אותי לבית חולים.

כמובן, אושפזתי!

תקופה ארוכה שאני לא אוכלת/שותה בכוח ולא מסוגלת לזוז מרוב חולשה.

אז עברו 8 ימים בבית חולים וחשבתי שישחררו אותי הביתה, אבל לא! התקצר לי עוד ל9 מ״מ!!
בכיתי דיי הרבה, כי אני לא יכולה לזוז, אני לא מרגישה טוב, משעמם נורא בבית חולים וגם חשש מלידה מוקדמת.

אבל תמיד השארתי מקום לתקווה שהכל יהיה בסדר.

אז אחרי עוד 5 ימים בבית חולים שוחררתי הביתה עם אורך צוואר של 13מ״מ(שבוע 26).
שוב הבדיקות ממשיכות ושוב בשבוע 28 בית חולים(אותו סיפור בדיוק!)

בשבוע 30 קיבלתי כבר צירים סדירים כל 3 דקות כולל צוואר רחם מקוצר ופתיחה של 2.
אז כמובן הביאו לי נוזלים, הביאו לי פרסולט(כלום לא עזר לי, הצירים עדיין נמשכו).

היה לי מאוד מאוד קשה אז ביליתי עד שבוע 36 בבית חולים, והיה לי מאוד קשה שכל הזמן הייתי בבית חולים!

ובסוף בשבוע 36 הגיע היום המיוחל!

לעוברית העליונה יש מיעוט במיי שפיר מחליטים להכניס אותי לחדר לידה!

אבל ויש אבל גדול רופא אחר החליט שהוא לא עושה לי פקיעת מים (לא מספיק חיכיתי במזדרון 14 שעות לחדר).

אז עשיתי שוב מוניטור עוברי ובדיקות ובזכות הרופאה המדהימה שלי עשו לי פקיעת מים! (יום שישי בשעה 15:45 תאריך 5/10).

לאחרי חצי שעה בשעה 16:15 כאבים איומים פגשתי את אלוהים!

אז כמובן ביקשתי אפידורל, אבל הצוות הרפואי החליט שזה עדיין מוקדם וכלום לא התקדם אני בפתיחה 2.

משפחתי ישבה להם על בראש ותוך 5 דקות הגיע המרדימה לשים לי אפידרול.

אמרתי למשפחה שלי ללכת כי ייקח זמן, אז הם הלכו.

פתאום התחלתי להרגיש שוב כאבים לא הבנתי למה, ובדיוק באו לבדוק לי פתיחה( שעה 16:45) פתיחה מלאה!

התקשרתי למשפחה ולהודיע להם ובעלי תוך 2 דקות הגיע!

כשלקחו אותי לחדר ניתוח (לידת תאומים נעשית בחדר ניתוח אם חלילה הלידה מסתבכת) אמרו שהאפידורל לא מחובר! והכל החומר נשפך לרצפה!

זה מסביר את הכאבים האיומים שהרגשתי שוב!
אז כמובן ילדתי ללא אפידורל.

אלוהים נתן לי כוחות ללדת לידה טבעית ללא אפידול.

אז בשעה 17:17 אדל נולדה ובשעה 17:24 ליה נולדה.

היום אני האמא הכי מאושרת בעולם, ומוכנה לעבור את זה שוב!

תודה רבה על השיתוף בחווית הלידה, מאחל לכם בריאות שלמה ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה לגבי רשלנות רפואית (אם יש או אין).

אדם מגיע לבי"ח עם לחץ בחזה, סחרחורות, מאושפז בא.א.ג עם אבחנה של ורטיגו (נעשה אקג במחלקה).

משלא מצאו כלום שוחרר לאחר יומיים.

כעבור כשלושה שבועות חוזר לביח עם לחצים בחזה, הקרנה ליד שמאל.

פאדיחה של המיון, נעשה אקג אבל אף רופא לא בדק אותו במשך כשלוש שעות, אחרי התערבות של בן משפחה מחליטים לאשפז אבל עדיין לא מגיע קרדיולוג או לא עוברים למחלקה כי אין חדרים, מעבירים לפנימית (למרות שהמשפחה מסבירה שזה נראה כמו התקף לב כמו בפעם הקודמת) עושים בדיקות נוספות, לאחר שלוש ימים אשפוז הפנימית והפעלת לחצים, קרדיולוג רואה את האקג, מחליט על צינטור מיידי, נמצא 100% חסימה.

בבדיקה של אותו רופא של האקג מהאשפוז כשלושה שבועות לפני, הוא מעריך כמובן שהאישפוז הקודם כבר היה צריך לעשות את הצינטור ורק במזל לא נגרם יותר נזק.

יש פה עילה לתביעה?

בתודה ושלא תצטרכו את המערכת הרפואית הקורסת שלנו, דנה.

שלום רב,

בהנחה כי כל המתואר בפניה הם העובדות המלאוןת לאשורן סביר כי ההתנהלות במקרה זה אינה סבירה. מה שלא ברור היא השאלה האם נגרם נזק לשריר הלב ומה שיעורו הן בשל העיכוב הראשון בין האשפוזים והן בעת האשפוז השני עד אשר האקג פוענח והתברר כי יש צורך בצינתור דחוף.

ככל שבשל עיכוב בטיפול אגן נגרם במקרה זה נזק כמו אוטם בשריר הלב (אשר ניתן להוכיח בבדיקות) הרי שיתכן שהמקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

אני חושש כי כדי לבדוק את המקרה באופן רציני ומסודר יהיה צורך בפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב עורך דין סולר הנכבד,

מקווה שהפורום הוא המקום הנכון לקבל תשובה מוסמכת, לנוכח ניסיונך בהתנהלות מול בתי חולים ומוסדות רפואיים.

המקרה הוא כזה:

אדם שמוגדר בארץ כ"מבקש מקלט", עבר בעברו ניתוח לתיקון רצועה צולבת בברך (לא בארץ), בארץ היא נקרעה שוב עקב טראומה, עכשיו הוא זקוק לניתוח נוסף.

יש לו הפנייה לבדיקת mri ולניתוח, ולא מאשרים לו טופס 17, בטענה כי זו טראומה ישנה והניתוח הראשון לא עבר בארץ, בכל מקרה הוא לא מסוגל לדרוך על הרגל, וזה מצב שמסכן להמשך התדרדרות.

אשמח לעצות! תודה!

שלום רב,

צר לי אך הפורום (ומשרדנו) עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולא בזכויות מול קופ"ח וכו'. מציע לפנות ליעוץ עם עורך דין אשר זהו תחום עיסוקו.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה בנושא רשלנות רפואית ואם יש מקום לזה.
ב1.2 קיבלתי הפניה מאחות מכבי לגשת למוקד רפואה דחופה במוצקין כי היו לי כאבים חדים מאד בבטן מצד ימין.

ניגשתי לשם עשיתי בדיקת דם ושתן (שלא היו תקינות חלוטין) נכנסתי לרופא, הסברתי לו מה המצב הוא עשה בדיקה חיצונית נטו ואמר שזה וירוס. אמר לקחת משככים וזה יעבור ואם ב24 ש' זה מתחזק לגשת למיון, זה לא התחזק אז חזרתי עם כאבים הביתה וכל יום שתיתי איזה 3-4 אדווילים ביום.

אתמול ב7.2, הכאבים כל כך התחזקו שכמעט איבדתי הכרה, פינו אותי באמבולנס כי לא הייתי מסוגלת לזוז ולאחר מס' בדיקות ביניהם סיטי ונרנטגן התברר שיש לי אבן בכליה ימנית שמונעת ממנה התרוקנות ואני חייבת להיכנס דחוף לניתוח. לאחר ניתוח שעבר בשלום, המנתח אמר שהמצב היה חמור ביותר, הכליה היתה מלאה עד כ200% מהכיבולת שלה ואם הייתי מגיעה עוד כמה ימים השתן היה חוזר למחזור הדם והייתי לוקה בזיהום רציני או שהכליה הייתה מתפוצצת.

שאלתי האם יש כאן מקום לתביעה על רשלנות רפואית של רופא שאמר שזה וירוס, לא שלח אותי לא לאוטראסאונד ולא לרנטגן שנמצא במוקד ושחרר אותי בטענה שזה יעבור?

שלום רב,

כדי להעריך אם הטעות באבחנה בין וירוס לאבן בכליה הינה בגדר התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה.
חשוב גם להבין גם אם יתברר כי היתה התרשלות בטיפול יש לבחון אם נגרם נזק ממשי וקבוע בעקבות ההתרשלות. אם העיכוב באבחנה לא גרם לנזק אלא יכול היה להזיק יש לשקול אם יש כדאיות כלכלית לתביעה שכן עלך נזק אפשרי אין פיצוי.
בסופו של דבר במקרה זה ללא יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לא ניתן יהיה להעריך אם יש מקום לתביעה, כדאיותה והיקפה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

צהריים טובים עורך דין סולר,

מקווה שהפורום מתאים לנושא השאלה שלי ושתוכל לסייע:

אמי חולה מאוד מנהלת תביעה רפואית באמצעות עו"ד, על בסיס אחוזים ממה שתקבל במידה ותקבל.

לפני כשבוע אושפזה בטיפול נמרץ בעקבות הליך רפואי בבית החולים ולפני כיומיים שוחררה, כרגע מצב הזכרון שלה שגם ככה לפני לא היה משהו החמיר, ויש מצב (אין הבחנה מדוייקת ) שיש לה דמנציה / אלצהיימר.

אבי עדכן את העו"ד וזאת בתמורה אומרת שהיא רוצה שיחתמו על ייפוי כוח נוסף לעוד עו"ד, למרות שהובא לידיעתה שאימי במצב לא טוב מבחינה קוגנטיבית.

השאלות

1: האם זה חוקי?

2: האם העו"ד יכולה להכריח את הורי לחתום על ייפוי כוח לעו"ד נוסף ?

3.האם בכל תיק רפואי מצטרף עוד עורך דין מומחה, למרות שהתיק כבר מנוהל כמס' שנים על ידה? מה פתאום עכשיו נזכרה להוסיף עו"ד "מומחה" ולהחתים דווקא עכשיו את הורי בייפוי כוח.

אשמח לעצות כי משהו לא נראה לי.

תודה

שלום רב,

ראשית לגיטימי לחלוטין לשאול את השאלות הללו את העורך דין המייצג מדוע כעת נדרש עו"ד נוסף. קשה לי להעריך על בסיס נתונים כה חלקיים האם מדובר בעניין תקין או לא, יתכן שהעו"ד המטפל צירף שותף ואז ההחתמה לגיטימית.
אם אימך אינה צלולה לחלוטין תעלה השאלה האם יש תוקף ליפוי כח זה.

בברכה,
עורך דין עור סולר

קצת הקדמה לפני החפירה , הייתי מכוונת לגמרי ללדת בלידה טבעית , עשיתי קורס היפנו תרגלתי והייתי ממש חדורת מטרה.

הכל התחיל קצת לפני הזמן בשבוע 35+4 ,

21.08 יום שלישי :

אני בעבודה , נכנסת לשירותים מסיימת לעשות פיפי ופלאק מרגישה שכוס נשפכת ממני לוקחת את הדברים שלי ועפה למיון באיכילוב.
מגיע לשם , מוניטור תקין , נותנים לי להסתובב עם סדין סטרילי ירוק בין הרגליים עד בדיקת הרופא.

נכנסת לרופאה , צעירונת וממש חמודה...שאלות רגילות ויאללה בדיקה (מפה התחיל הסיוט!)
תמיד חשבתי שנשים עדינות יותר אבל התבדתי...היא עשתה לי את הבדיקה בברוטאליות אכזרית בזמן שאני צורחת שם על הכיסא הזה את נשמתי.

היא לא בטוחה שמה שהיא רואה זה מים , קוראת לעוד רופאות מחליטות שאסתובב עוד שעה עם פד חדש ירוק ויבדקו אותי שוב בעוד שעה (סעמק!)
חיכיתי עם הפד בין הרגליים יותר מ 3 שעות פשוט כי שחכו ממני ואני סובייטית שקטה שחשבה שככה צריך..עד שחטפתי קריזה ופשוט נכנסתי לחדר.

שוב בדיקות , ברוטליות וכו'...הוחלט! ירידת מים, למחלקה לאשפוז , אנטיביוטיקה כל 6 שעות בגלל הירידת מים ומיילדים תוך 24 שעות עם לא אפתח לידה בעצמי.
איגור הגיע , נתנו לי מיטה , אכלנו והלכתי לישון.

22.08 יום ד' :
העירו אותי 800 פעם במהלך הלילה כדי לקחת כל מיני בדיקות , ספירות , כימיות וכו'.
אחת הנשים איתי בחדר סבלה מצירים אז נשמה ובכתה כל הלילה..בקיצור..לילה שמח.

ב 8 הגיעו רופאים , ראו שוב את ההפרשות וקבעו בחגיגיות "היום את יולדת בהצלחה!!!"
אני כמובן מתלהבת ומתקשרת לכל העולם ואישתו וכולי לחץ אחד גדול ומאושר...איגור יוצא מהעבודה ומגיע אליי , פתאום אחת האחיות אומרת לי "צריך לבדוק עם זה היום או בשישי (מההה?כבר סיפרתי לכולם אבל ואני כולי בציפייה)

כמובן אני בוכה , איגור מרגיע , היא בודקת והתשובה היא "היום"...מחכים כ-ל היום ושום חדר לידה לא מתפנה...משחררת את איגור הביתה ומנסה לישון.

23.05 יום חמישי:
ב 00:00 בלילה נגשת אליי אחות ואומרת לי "ולריה תתארגני בבקשה , את עוברת תוך שעה לחדר לידה "

אתן יכולות לתאר לעצמכן את האושר...המתקשרת לאיגור , הוא מגיע בטיל ו..." יש נשים כאובות שרוצות אפידורל לכן הם בעדיפות הראשונה (אז למה אמרת לי להתארגן ושתוך שעה אני עוברת?!) כמובן שנינו כועסים והולכים להתכרבל במיטה שלי.

ב 05:45 בבוקר "מצאו" לי חדר ועברנו.
ופה מתחיל סיוט מספר 2
עזבו את זה שקיבלה אותנו מיילדת אנטיפטית למות וכבר נבהלנו שהיא תיהיה איתנו לאורך כל הדרך (היינו בטוחים שיולדים תוך כמה שעות ועפים משם) ואז התחלפו המשמרות והגיעה אלינו מלאכית מהממת!!! בדקנו פתיחה 0.5 ס"מ סגור.

התחילו פיטוצין , התחילו צירים בקטנה ואז יותר ויותר כואבים , בודקים וכלום(הבדיקות פתיחה האלה זה מוות!!!)

ואז המיילדת קראה למישהי שתעשה סטריפינג קטן...והמישהי הזאת החליטה שהיא יותר חכמה מכולם והתחילה לטעון שזה לא ירידת מים בכלל כי משהו שם לא נראה לה...הן יצאו וכנראה הלכו לרופא כי 5 דקות אחרי זה גדוד שלם של רופאים גברים ברובם נכנס לחדר שלי בלי התראה מראש , התחילו לדבר עליי בלי להתייחס אליי בכלל ופתאום אמרו שאין לי ירידת מים וזה סתם הפרשות.

החליטו לעשות בדיקת סטיק , כבר ראיתי את עצמי חוזרת הביתה בלי אווה בחוץ :( הסטיק יצא חיובי לירידת מים "ממשיכים בזירוז!!"
אני חושבת שאת אופן ביצוע הבדיקות כבר הבנתן , בקושי הסבירו לי מה הולך להיות , פשוט ניגשו אליי הורידו את השמיכה , ודחפו לי את הסטיק בין הרגליים , בלי לתת לי להרפות , לנשום , פשוט מזעזע.

כשכולם יצאו מהחדר בכיתי את נשמתי ולא הצלחתי להרגע , הכל כאב לי בטרוף , הרגשתי על סף התמוטטות עצבים , כמו חיה בכלוב שהרדיוס תנועה שלה זה האורך של הצינורות , בלי יכולת ללכת להתפנות כמו בן אדם בריא ומתפקד אלא להשתין לתוך סיר (בזמן צירים הצורך להתפנות תכוף מאוד וזה היה פשוט גיהנום) , העירוי היה כבד וכאב לי ממש.
עשינו הפסקה עם הפיטוצין כדי שאלך להתקלח , להרגע ואז מתחילים הכל מהתחלה (מינון הכי נמוך)
התחלנו הכל מהתחלה ושוב 5 צירים ב 10 דקות ושום התקדמות..כלום!

24.05 יום ו' :

הצלחתי לישון קצת בלילה , קמתי בבוקר בגלל צורך לשירותים...קראתי למיילדת שלא טרחה כל כך לעשות משהו וזה היה רגע השבירה הכי גדול שלי בגלל מה שציינתי מקודם למעלה , החוסר אונים הזה.

עשינו שוב הפסקה מהפיטוצין ושוב התחלנו מהתחלה.

אני כבר הייתי מיואשת לגמרי מכל הדבר הזה וחסרת תקווה לגמרי...גם איגור כבר היה מותש ועצבני.

בערב קראתי לצוות וביקשתי לדבר על קיסרי...הם הציעו לי לעשות אפידורל , לעשות סטריפינג "קצת" יותר אגרסיבי ולפקוע קרומים..ואם זה לא יעזור אז קיסרי.

הסכמתי וחשבתי לעצמי שגם עם זה לא יעבוד לפחות האפידורל יתן לי לנוח מהצירים של הפיטוצין ואני אלך רעננה לניתוח...אז חשבתי , כי בפועל האפידורל רק מסטל לי את הצורה אבל הרגשתי כל ציר וציר!! ועכשיו לא רק אני סובלת מצירי פיטוצין , אני גם מרותקת למיטה בלי אפשרות אפילו לקפץ על פיזיו...זה היה פשוט לשכב במיטה כמו פגר ולסבול מכל רגע.
25.08 יום שבת (יום הולדת!!!)

ו...כמובן שזה לא הצליח...לא התקדמתי אפילו במילימטר...בביקור רופאים אמרתי שאני לא מסוגלת יותר ואני רוצה קיסרי , אז נכון , יש כאלה שיגידו שאני נשברתי מהר מידי אבל לא הייתי מסוגלת יותר , לא לחוסר אונים , לא לכאבים , לא לבדיקות דם שכבר לא היה מאיפה לקחת וכל לקיחת דם לקחה שעה ואינספור דקירות , לא לעירוי ששינו את מקומו כל 4 שעות כי הוא לא החזיק במקום אחד יותר מזה , לא לאנטיביוטיקה כל 4 שעות ובטח לא לזה שלא ראינו את הסוף...הייתי רק בפתיחה של חצי!!! ס"מ אחרי 6 מזרקים של פיטוצין ויומיים בחדר לידה.

ניסו לשנות את דעתי אבל הייתי עקשנית כמו שור ועמדתי על שלי...יש גבול להכל.

נכנסנו לעשות ניתוח קיסרי ממש מהר בלי המתנה מייגעת.

בחדר ניתוח הוסיפו לי חומר לאפידול, חיכינו 20 דקות ו..תנחשו מה?! כמובן!!הרדמה מקומית לא עובדת... צריך לעבור להרדמה מלאה.

זה אומר שלא אראה את צ׳וצ׳ה ישר , לא אנשק , לא אחבק ולא הניק את התינוקת שלה חיכיתי כל כך במשך 9 חודשים...הכאב הזה עדיין לא מרפה ממני ואיגור שם עומד לבוש ומחכה להכנס אליי ופתאום מפילים עליו דבר כזה...(הוא אמר לי אחרי זה שהוא נבהל כל כך שהתחיל לבכות).

עברנו את הניתוח בשלום.

ונפגשנו 4 שעות אחרי שנירדמתי על השולחן.
אני בעלי ופרי אהבתינו אוולין צ׳וצ׳ה מלמוד.

למה אני לא מתפלאת שזה היחס שקיבלת באיכילוב.. גם אני קיבלתי יחס של סמרטוט רצפה מהם לפני 3 שנים בלידה של הבכור.. כמעט הרגו אותי, היה לי חיידק בדם והם חשבו שאני עושה הצגות כי ילדתי רגיל ולא קיסרי. העיקר "מתפארים בחדרי יולדות המפוארים שלהם"
את הקטנה ילדתי בוולפסון לפני 5 חודשים וקיבלתי חוויה מתקנת!!
אל תכעסי על עצמך על כלום, זה הצוות באיכילוב שמזעזע. על הבן שלי אחות בתינוקיה שם ניבלה את הפה.. העיקר ששתיכן יצאתם בשלום ובבריאות, שזה לא מובן מאליו כשמדובר באיכילוב.

היי,
טיפול שיניים בילדות(בגיל 14 עתה בת 27)שהסתבך וגרם לדלקות חניכיים, מוגלה בעור ולבסוף צלקת משמעותית בלחיים (סליחה על התיאור) ובעקבות כך פוניתי למיון וקיבלתי אנטיביוטיקה. לאחר שיחה עם מטופלים נוספים אשר גם סבלו מאותה בעיה בדיוק כיום חייבת טיפולים יקרים מאוד.

הרופא שלח יד בנפשו,
האם אוכל לתבוע את המרפאה על רשלנות רפואית, בהתחשב בזמן שעבר?

נוסף על-כך משכתי התיק מהמרפאה ואינו תואם את סה"כ הטיפולים/ ביקור אצל רופא השיניים.

שלום רב,

אם טיפול השיניים הרשלני היה בגיל 14 הרי שלכאורה עילת התביעה מתיישנת בחלוף 7 שנים מהגיעך לגיל 18 שנה כלומר בגיל 25 שנה. אסייג ואומר כי נושא קביעת מועד התיישנות הוא מורכב ומצריך קבלת פרטים מלאים שכן יש מקרים בהם ניתן להאריך את המועד אם הנזק לא התגלה במועד ההתרשלות וכו'.
נושא מותו של הרופא בוודאי אינו מקל על הענין מעבר לשאלת ההתיישנות אולם אם הטיפול בוצע במסגרת מרפאה מסודרת יתכן והביטוח היה על שם המרפאה. אמליץ במקרה מורכב כזה לפנות לקבלת יעוץ בפגישה מסודרת אצל עו"ד מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אז נכנסתי להריון שכל כך רצינו
מהלך הריון תקין ברוך ה׳ ושכל אחת הייתה חולמת - אין בחילות אין הקאות אין כאבי ראש ואין חשקים מיוחדים
כל הבדיקות היו תקינות אפילו עשינו סקירה שלישית סתם ככה בשביל השקט הנפשי שלנו כי זה הריון ראשון ובעלי חרדתי
בחודשים מתקדמים יותר התחלנו לדבר אם נעשה ברית בצהריים או בערב אפילו רבנו על זה כי היו לנו העדפות שונות ואני רציתי בערב יחד עם הטקס של הפדיון
דיברנו מי יהיה איתי בחדר לידה אם רק הוא או גם אמא שלי..
כל ההריון פחדתי מהצירים ואם יהיה חתך לא יהיה חתך.
ואז הגיע השלב שמתחילים להרגיש את העובר וברוך ה׳ מרגישים אותו אואו כמו מתארגף
כל כמה שעות בעיטות , הבטן שלי הייתה זזה מצד לצד
אפילו שהגעתי לחודש שמיני והאחות ליווי הריון הייתה אומרת שעכשיו ארגיש אותו פחות , צחקתי ואמרתי לה אל תדאגי מרגישים אותו יפה מאוד ..
נחזור לזה שסיפרתי שבעלי חרדתי נכון ?
אז במהלך סוף חודש 7 הייתי פעמיים במיון לא הייתי שותה מספיק והיו לי התכווציות או שאיך שהם קוראים לזה ״ ברקסטונים ״ כל כאב לבעלי ירדה שנה מהחיים וחשב שזה צירים ועכשיו עכשיו הולכים למיון
בילינו במיון אולי 4 שעות כל פעם .. עד שאמרתי זהווווו עד שאין לי פתיחה אני לא מתקרבת לבית החולים .
הגיע שבוע 36+4 יום שישי 30.11.18 וביום הזה התעסקתי בדברים אחרים ששכחתי לבדוק אם הרגשתי את התינוק .. בשעה 18:00 נוסעים לחברים בנתניה לארוחת שישי ( אין מצב שאנחנו לא עושים שישי בבית אבל החלטנו לגוון )
בדרך אני חושבת אם לשתף את בעלי שלא זכור לי אם הרגשתי את התינוק כי אני כבר יודעת שהוא חרדתי ויתחיל לעשות סיפור ואני בטוחה שהכל בסדר וסתם לא שמתי לב
בכל זאת בחרתי לשתף והוא מצידו אמר שזה חוסר אחיות שנזכרתי רק עכשיו לשים לב ושנגיע לבית של החברים שאני אוכל משהו מתוק ..
הגענו , אכלתי חבילת שוקולד ושום דבר .. הלכתי נשכבתי על הצד - כלום . והלב שלי מתחיל לדפוק ואני כבר לא יודעת אם זה הלב שלי או התינוק .. כל הערב אנחנו מסתמסים בנינו כדי שהחברים לא ישימו לב עד שבעלי אמר ״ קומי עכשיו נוסעים לבית חולים ״
עכשיו אנחנו בנתניה - הבית חולים שאני אמורה ללדת בו זה בכלל מאיר ( 5 דק מהביל שלי )
אבל אנחנו לא רוצים לבזבז זמן אז אנחנו נוסעים ללניאדו שזה חמש דק מהבית של החברים.
נכנסים שואלת אותי הפקידה למה באתי אמרתי לה ״ אני לא זוכרת אם הרגשתי אותו ״ ישר מחברים אותי למוניטור ובעלי על קוצים לא מפסיק ללכת לחזור ללכת לחזור והופ שומעים דופק , אמרתי לו הינה רואה הכל בסדר אין מה להלחץ , אפשר ללכת ?
האחות אומרת ״ חמודה יש עוד כמה בדיקות שנעשה ואז תוכלי להשתחרר ״ טוב. האחות חוזרת ואומרת לי ״ תראי הוא קצת ישנוני אני אביא לך פטל ונראה ״
שותה פטל , שום דבר ממשיך להיות ישנוני
מביאים לי עוד פטל - שום שינוי
״ טוב חמודה אנחנו נחבר לך אינפוזיה עם סוכרים ״ פה כבר נלחצתי אמרתי לבעלי לך תתקשר לאמא שלך .
מי שלא יודעת לניאדו זה בית חולים פרטי דתי , בעלי רצה לכבד אז ירד למטה להתקשר לאמא שלו .
לא עוברת דקה - נכנסת הרופא הראשית ״ חמודה זה לא נראה טוב אנחנו צריכים להוציא את התינוק הזה עכשיו . את נכנסת לניתוח קיסרי ״
אני ישר עוד לא עיכלתי , מה קיסרי ? מה הקשר ? אני בכלל לא אמורה ללדת פה
״ חמודה אין זמן אם את רוצה להחזיק תינוק את צריכה עכשיו להכנס לניתוח טוב מאוד שבאת ולא חיכית ״
ואני ״ אבל רגע איפה בעלי ??? שמישהו יביא לי טלפון שאף אחד לא יגע בי ״
לא עוברת שניה מגיע צוות שלם , אחד מוריד לי בגדים , אחד תכשיטים עוד אחד מלביש אולי בחלוק עוד אחד מחתים אותי על כל מני טפסים
ואני רק צורחת שמישהו יביא לי טלפון להתקשר לבעלי ..
לא עוברת דקה בעלי עולה ואני בהיסטריה אומרת לו שמכניסים אותי לניתוח קיסרי חירום ..
לא נתנו לו להכנס איתי והוא כמו שבר כלי נשאר בחוץ ואני בפנים רועדת כל הניתוח ומקשיבה להם שהם אומרים שרופא ילדים יבוא לחדר .. עברו 45 דק -התינוק בחוץ ואני לא שומעת אותו בוכה וגם לא מראים לי אותו והם מרגיעים אותי שהכל בסדר
פתאום שמעתי ציוץ קטן של בכי שקט ופה כבר התפרקתי .. לקחו את התינוק לפגיה ואותי לחדר התאוששות ..
אקצר ואגיד שהתינוק נולד במשקל תקין אבל במצוקה ולא ידעו להגיד מה גרם להאטה בתנועות , הכל היה תקין - השיליה , המים ואפילו חבל הטבור ..
אחרי 13 יום התינוק שלי שוחרר מבית החולים וברוך ה׳ הכל בסדר.
אז חברים אל תתכננו כלום !
פדיון-לא היה
בחדר לידה -לא הוא ולא אמא שלי היו איתי
פחד מצירים - לא יצא לי לחוות
ילדתי בבית חולים שלא חשבתי בכלל שאלד שם ,חצי שעה נסיעה מהבית שלי ..שמאיר זה 5 דק מהבית שלי .

אבל הכי חשוב - תקשיבו לתינוק שלכם ואם יש ספק אין ספק - תלכו ישר לבדוק !

לידה קלה לכולן ובידיים מלאות אמן

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. לידה של תינוק במצוקה גם היא יכולה לעיתים להיות נושא לתביעת רשלנות רפואית כאשר המצוקה לא מזוהה במועד או לא מטופלת נכון ולא מבצעים ניתוח קיסרי במועד.
הבנתי שהמקרה שלכם ברוך השם מיהרו לניתוח קיסרי ומנעו התמשכות של המצוקה העוברית.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת רבה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

בקיץ האחרון הפסקתי טיפול אורטודנטי אצל רופאת שיניים, שאינה מומחית בתחום, בעקבות רשלנות בטיפול.

הרופאה החזירה לי את הכסף. לאחר ייעוץ עם אורטודנט מומחה שהמליץ לי לתבוע אותה על הנזק שנגרם לי בשיניים פניתי לשני עורכי דין שלא היו מעוניינים לטפל בנושא עקב החתימה שלי על מסמך המאשר שאין לי כל טענה נגד הרופאה לאחר קבלת הכסף, ושהנזק שנגרם לי אינו בלתי הפיך.
ברצוני לדעת, במידה ואוכיח שהנתונים אותם כתבה בתיק הרפואי שקריים, והתווספו שלא בתאריך המקורי, מה תהיה חומרת המעשה.

האם יש לתבוע בגין זיוף מסמכים, מבלי להתחשב באירוע של רשלנות הרפואית שעליה יש מחלוקת?

תודה מראש.

שלום,

בתי משפט נזהרים מלקבוע לגבי זיוף רשומה רפואית קביעות ברורות אם אין הוכחה ברורה וחד משמעית בנושא.
אם יוכח זיוף ניתן יהיה ראשית לשקול הגשת תלונה למשרד הבריאות במישור המשמעתי אולם תלונה כזו לא תניב פיצוי.

הפיצוי נקבע לאחר הוכחת ההתרשלות בהתאם לנזק שנגרם בשל אותה התרשלות. אין פיצוי עונשי בישראל במקרים כאלו לרוב ולכן איני סבור שעצם הוכחת זיוף הרשומה תגדיל את הפיצוי. היא תקל יש להניח על הוכחת אחריות הרופאה המטפלת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

לפני כ-7 שנים, אמי עברה קולונוסקופיה, הרופאה בבדיקה עשתה לה חור במעי הגס (פרופורציה) וכתוצאה מכך היא הובהלה לניתוח דחוף לסגירת החור. לאחר שנתיים, כתוצאה ממה שעברה, נוצרה לה חסימת מעיים, שוב הובהלה לחדר ניתוח לפתיחת החסימה. לאחר מכן, נוצר לה בקע בטני (POVH) והיא עברה ניתוח שלישי לתיקון הבקע.(לפני שנתיים).

האם ישנה אפשרות לתבוע את הרופאה/ קופת חולים על כל מה שאמא שלי עברה? שבועות שלמים של אשפוזים, סיבוכים, חודשים של כאבים, שיקום וכמובן אובדן כושר עבודה (אסור לה לעבוד בעבודות פיזיות).

חשבתי שבגלל שחותמים על טופס הסכמה לפני ביצוע הפעולה - זה פוטר את הרופאה/ קופת חולים מכל תביעה על רשלנות רפואית. האמנם?

האם ישנה התיישנות על מקרה שכזה שכן עברו כבר כמה שנים?
אשמח לשמוע ממי שמבין בעניין.

שלום רב,

אחד מהסיבוכים המוכרים של בדיקת קולונוסקופיה הוא חור במעי. חשוב לדעת כי לא כל מקרה בו נוצר חור במעי העת הבדיקה הוא הבכרח התרשלות. כדי לבחון אם במקרה זה הייתה התרשלות בטיפול שגרמה לנזק (למשל ביצוע הבדיקה בהכנה לא טובה של המעי או אי זיהוי במועד של הנזק שנוצר) יהיה צורך לקבל את התיק הרפואי ולהתייעץ עם מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

אם חלפו יותר משבע שנים ממועד הבדיקה יתכן שעילת התביעה התיישנה ולא ניתן יהיה להגיש תביעה. מציע כי תפנו בהקדם אך עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לפגישת יעוץ ורצוי כאמור בדחיפות אם המקרה אירע לפני שנים כדי לנסות ולהקדים את מועד ההתיישנות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

רק היום- 9 שבועות לאחר הלידה, כשהתפרים לא התאחו טוב גיליתי בפעם הראשונה שאסור למיילדת לעשות תפרים בסיום הלידה אלא על ידי רופא בלבד... רופא הנשים שלי אפילו המליץ לי להתלונן לבית החולים על כך שרופאה בכלל אישרה למיילדת לתפור אותי.

עזבו שלא ידעתי, אני הכי היסטרית ובדכ הכי זו ששואלת שאלות וחופרת לרופאים.. אבל אחרי הלידה הקשה שעברתי לא היתי מפוקסת מספיק כדי לעצור הכל ולבקש לקרוא לרופא. היתי כלכך תשושה והיום אחרי שהבנתי זאת אני מרגישה שניצלו אותי כדי ללמד איזה מיילדת לתפור כאילו שאני איזה שפן ניסיונות.

הבנתי שיש חוק שקובע שמי שמבצע את התפרים הוא רופא מוסמך בלבד.

בקיצור, אני רוצה להגיש תביעה על רשלנות רפואית על הפשלה הזאת של הרופא וצריכה את העזרה שלכם.

שלום רב,

אכן רופא אמור לבצע א התפירה ולא מיילדת. אני בספק אם בתיעוד הרפואי נרשם כי המיילדת ביצעה את התפירה ולכן מן הסתם תהיה הכחשה מצד בית החולים כי זה מה שאירע.
לעניין תביעה צריך יהיה לברר את היקף הנזק שנגרם שכן בסופו של דבר הפיצוי ניתן בהתאם להיקף הנזק לאחר שמוכחת התרשלות.

ממליץ שתערכי יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לפני כל פניה לכל גורם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

רקע כללי: הבת הגדולה שלי נולדה 4.030 בלידה רגילה.

הבן השני שלי נולד במשקל 4.5 קילו - ניתוח קיסרי (לאחר שלא נתנו לי שום אופציה ללדת רגיל).

ואז בהריון הנוכחי הלכתי מראש על ניתוח כי תהיתי לעצמי שהוא בטח גדול כמוהו אם לא יותר ממנו. קבעתי תאריך 7.1 ניתוח קיסרי יזום.

ואז משום מקום משהו בתוכי אמר לי שאולי אני ממהרת והולכת ישר על ניתוח בעוד שיש סיכוי ללדת בלידה רגילה.

בקיצור...
לא הגעתי לניתוח בתאריך המיוחל והתקשרתי לבטל.

בשבוע 38 עשו לי הערכת משקל נוספת שבה נאמר לי שהתינוק שוקל 3.6

אמרתי לעצמי אם אסחוב עד שבוע 40 זה יהיה סביב ה4 קילו, וזה יהיה סביר להוציא 4-4.1 ממקום שכבר יצא משקל כזה.

הגעתי לביקורת בשבוע 40 ושוב הרופאים התחילו ללחוץ ואמרו לי לתת דד ליין עד שבוע 41 אם לא אלד... שאיכנס לניתוח.

אכן קבעתי ניתוח לשבוע 41.

בשבוע 40+5 לפנות בוקר הרגשתי כאבים עזים, זה היה סדיר ורציף והכאב התגבר והתגבר, היה לי ברור שזה צירים סדירים

הגעתי לבית חולים עם פתיחה 3 ומחיקה מלאה ואז כמו קסם הכל התקדם במהירות.... אפילו לא היה לי זמן לעכל את זה.

הסבירו לי שוב ושוב 3 רופאים שיש סיכונים רבים בלידה טיבעית - בינהם קרע ברחם וככל שהעובר גדול יותר הסיכוי לקרע גדול יותר.

הייתי בשלי, אמרתי להם אם הגעתי עד הלום... כנראה שיש לכך סיבה.

מקסימום אקח אפידורל ואחשוב על כך בכובד ראש.... רק שיזוזו ממני (מזכירה שאני כאובה)

הגעתי לרופא לבדיקה, מוניטור עוברי - שוב מרגישה לחץ הפעם הפתיחה היתה 5

ישר הטיסו אותי לחדר לידה והם לא מרפים ושוב שואלים אולי ניכנס לניתוח, ביקשתי מהמיילדת המקסימה שהיתה איתי לאורך כל הדרך שתבדוק אותי שוב (אגב והיתה הכי בעד שאלד רגיל!! אמרה לי אל תיכנעי, אם הוצאת 4 תוציאי גם יותר!)

היא בדקה אותי הייתי בפתיחה של 8
אמרתי לה יש לי לחץ, הוא יוצא... היא אמרה לי אבל הרגע בדקתי אותך.

בדקה שוב, פתיחה מלאה! היא אומרת לי תלחצי את בלידה!

2 וחצי לחיצות העובר היה בחוץ, נולד 4.180
לידה ללא אפידורל.

כל כך שמחתי שסמכתי על האינטאיציות שלי ושלא ויתרתי!

תסמכו על עצמכן ועל מה שאתן מרגישות, אל תתנו לאנשים לבלבל אתכם.
בהצלחה

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - אני בהחלט סבור כי יש מקרים בהם כדאי לסמוך על האינטואיציות. שמח עבורך שהלידה הסתיימה באופן כה מוצלח.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר