אפליפסיה, פרכוסים וגנטיקה

אפילפסיה בילדים היא מחלה מורכבת, מאתגרת ולא פעם אף מסתורית להבנה. בעוד שפרכוסים כשלעצמם הם הפרעה די נדירה, עם סיכון של 3.6% לחוות פרכוס אחד לפחות במהלך החיים עד גיל 80, הפרעה פרכוסית כמו אפילפסיה היא נדירה עוד יותר.

מצבים רפואיים שונים יכולים להוביל להופעת פרכוסים כמו למשל הפרעות במאזן המלחים, צניחת סוכר או עלית חום בילדים. אולם אפילפסיה נבדלת מהם בכך שהיא מאופיינת בשני התקפים פרכוסיים לפחות, או פרכוס יחיד עם ״סיכון מוגבר״, שלא נגרמו בגלל מצבים רפואיים אחרים. 

אפילפסיה יכולה להתפתח בגלל הפרעות רבות ומגוונות וכך בין השאר התפתחות לא תקינה של מבני המוח או בעקבות מחלה זיהומית או אימונית שקשורה למערכת החיסון. בחלק לא מבוטל של מקרי האפילפסיה, לא ניתן להסביר את מקור המחלה כלומר, לא ניתן לדעת מדוע הם נגרמו ובחלק משמעותי מהמקרים המדובר על פרכוסים בעלי רקע גנטי שאותו, בחלק ניכר מהמקרים, ניתן בהחלט לאבחן. 

נכון למועד כתיבת שורות אלו מקרים רבים יותר ויותר של אפילפסיה נמצאו כקשורים להפרעות גנטיות שונות. עם ההתקדמות ביכולת לרצף את החומר הגנטי, הלוא הוא ה-DNA האנושי, ניתן למצוא פגמים גנטיים ״קטנים״ שעשויים להיות קשורים לתסמונות אפילפסיה שונות ומגוונות.

חלק ממקרי האפילפסיה שנמצאו קשורים לגנטיקה כוללים גם הפרעות פרכוסיות שכיחות שנוטות להופיע בגילאי הילדות, בעוד שמקרים אחרים קשורים להפרעות נוירו-התפתחותיות קשות שאינן מגיבות היטב לטיפול, ובשל כך חשוב לאפיין אותן מוקדם, עם אבחנה מדויקת ככל הניתן.

לא כל אפילפסיה היא גנטית ולא כל אפילפסיה גנטית היא תורשתית

בעוד שידוע כי קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם אפליפסיה מגדיל את הסיכון לפתח אפילפסיה במשפחה, אין זה אומר שכל ההפרעות הפרכוסיות הן ממקור גנטי ידוע בהכרח, לפחות לפי מה שעולם הרפואה מכיר עד כה.

במקרים אחרים דווקא ניתן לזהות את הגן הפגוע שגרם להתפתחות האפילפסיה. אולם גם במקרים אלו, אין זה נדיר לגלות שהגן הפגוע או המוטציה הופיעה לראשונה אצל הילד החולה, כלומר ללא קרובי משפחה אחרים שסובלים מאפילפסיה.

מקרים אלו עשויים להגרם בגלל שינויים גנטיים שמתרחשים בעת ההתפתחות העוברית, ואז לא האב ולא האם יתגלו כנשאים למוטציה בבדיקות הגנטיות. בדרך כלל, במקרים של יצירת פגיעה גנטית סביב ההתפתחות העוברית, מוטציה חדשה de novo, הסיכון שהמחלה תחזור גם באחים נוספים דומה לאוכלוסייה הכללית.

ניתן לקרוא כאן אודות מוטציות גנטיות דה נובו שגורמות לאפילפסיה

בעוד שחלק מההפרעות הגנטיות נמצאות כקשורות להתפתחותה של הפרעה פרכוסית בלבד, חלקן כוללות תסמונת נרחבת יותר, אשר פרט לאפילפסיה יכולה להיות מלווה גם בתופעות של עיכוב התפתחותי, פיגור שכלי או הפרעה על הספקטרום האוטיסטי.

תסמונת דרווה (Dravet) כמקרה מייצג של אפילפסיה גנטית

גנים שונים זוהו כגורמים לאפילפסיה גנטית. אולם במקרה של תסמונת דרווה, מדובר בפגיעה של גן יחיד SCN1A שאחראי בין היתר על הולכת הנתרן במערכת העצבים.

הפגיעה לרב נוצרת מעצמה והנה מוטציה de novo המתפתחת בזמן ההתפתחות העוברית אך גורמת להופעה של תסמונת אפילפטית קשה כבר בגילאי הילדות המוקדמת.

תסמונת דרווה היתה מוכרת עוד מסוף שנות ה-80, אך רק ב-2001 נמצא הגן שגורם לתסמונת הקשה. בדרך כלל, עד הופעת הפרכוס הראשון, אשר מופיע לפני גיל שנה, התינוק מתפתח באופן תקין. אולם בעקבות הפרכוסים שכיח למצוא עיכוב התפתחותי עם פגיעה נוירולוגית הדרגתית, המלווה בפרכוסים מרובים, מסוגים שונים ובעקבות טריגרים מרובים.

למרבה הצער, במרבית המקרים הפרכוסים שנגרמים בשל תסמונת דרווה אינם מגיבים לטיפול תרופתי.

ניתן וחשוב לאבחן את התסמונת הקשה כבר בתחילת ההריון באמצעות ביצוע בדיקות גנטיות מתאימות, מי שפיר ובהמשך בדיקת צ'יפ גנטי, שאז ניתן ליידע את ההורים לגבי המוטציה בגן SCN1A על מנת שיוכלו לקבל החלטה מושכלת, בהתאם לצו מצפונם, לגבי המשך ההריון או הפסקתו.

במקרה של הופעת פרכוסים לאחר הלידה, אבחון גנטי יסייע לאבחון מוקדם של המחלה. אבחון מוקדם במקרה זה יכול לחסוך בדיקות מרובות ומקיפות בחיפוש אחר גורמים שונים לפרכוסים הקשים.

האבחון המדוייק עשוי להכווין את הטיפול התרופתי לפי הצורך ולהבין טוב יותר את המהלך הצפוי של המחלה כבר בשלבים המוקדמים שלה, כאשר חלק מהביטויים הנוירולוגיים עדיין לא הופיעו.

תסמונות אפילפטיות רבות נוספות נמצאו כקשורות להפרעה בגן יחיד, כלומר שניתן לגלותן בבדיקה גנטית כמו בדיקת צ'יפ גנטי ובכפוף לבדיקת מי שפיר בתחילת ההריון.

בין התסמונות שהנן בעלות רקע גנטי מוכר ניתן למנות גם:

• Benign Familial Neonatal / Infantile Convulsions
• Familial Temporal Lobe Epilepsy
• Progressive Myoclonus Epilepsies (PME)

ועוד...

בכל מקרה חשוב לזכור כי העובדה שניתן לזהות מוטציות גנטיות שעלולות לגרום לתופעות של פרכוסים קשים אומרת, הלכה למעשה, כי ניתן לאבחן את אותן מוטציות בבדיקות גנטיות במסגרת מעקב ההריון ובלבד שהרופא המלווה את מעקב ההריון של האם, יידע אותה לגבי האפשרות להבדק.

אבחון פרכוסים ואפילפסיה גנטית בהריון

לפי הערכות עדכניות כ-30%-40% מהמקרים של אפילפסיה נמצאים כקשורים לבסיס גנטי כלשהו, בין אם גן בודד ובין אם כהפרעה גנטית מורכבת יותר.

מעבר לכך, תסמונות רבות של אפילפסיה באות לידי ביטוי רק לאחר תקופה של התפתחות תקינה לחלוטין של העובר, לכן יתכן שלא יהיו כלל ״דגלים אדומים״ שיעוררו את חשדו של הרופא המלווה את מעקב ההריון.

הנוהג המיושן, שהנו בגדר מחדל חמור לעניות דעתנו, הנו כי לא מתבצעות בדיקות מוכוונות לתסמונות אפילפטיות במהלך ההריון, בהיעדר סימנים שמכווינים להפרעה התפתחותית נוירולוגית כזו או אחרת, כמו תוצאות בעיותיות של בדיקות מעקב הריון שגרתיות, רקע משפחתי קודם או גיל מתקדם של האם ההריונית.

ישנן לא מעט הפרעות גנטיות וכרומוזומליות אחרות שיכולות לכלול בתוכן שכיחות מוגברת של פרכוסים כמו מחלת נוירופיברומטוזיס מסוג 1 (NF1), תסמונת ה-X השביר, תסמונת רט ועוד. 
לחלק מההפרעות הללו ישנם ביטויים נוספים שניתן לאתר במסגרת בדיקות סקר גנטי טרום ההריון או בבדיקות הסקר במהלך ההריון עצמו.

בכל מקרה ועל מנת להימנע ממקרים שבהם לא תאובחן כבר בתחילת ההריון מוטציה גנטית שעלולה לגרום לפרכוסים, מוטלת על רופא הנשים החובה ליידע כל אשה בהריון, בכל גיל וללא קשר לסימנים מחשידים או רקע גנטי משפחתי, לגבי האפשרות לעבור בדיקת מי שפיר וכהמשך ישיר גם את בדיקת הצ'יפ הגנטי, שכן בדיקות אלו יכולות לאבחן מגוון עצום של מוטציות גנטיות, ובין השאר גם את כל אותן מוטציות מוכרות שעשויות לגרום להופעתם של פרכוסים ואפילפסיה כבר בגילאי הינקות.

במילים אחרות, נכון לשנת 2024 אין כל סיבה לאבחון פוסט לידתי מאוחר של אפילפסיה ופרכוסים בעלי רקע גנטי, מבלי שהמוטציה הגנטית אובחנה עוד במסגרת מעקב ההריון, באמצעות בדיקות גנטיות זמינות ונפוצות.

אבחון של אחת מתוך מגוון מוטציות גנטיות מוכרות שעלולות לגרום לתופעות של פרכוסים ואפילפסיה, כבר בתחילת ההריון, יאפשר לרופאים ליידע את ההורים לגבי המשמעות של האבחון והסיכונים הכרוכים בהמשך ההריון ובלידת תינוק שיסבול מתופעות מורכבות לאורך חייו.

מתי חשוב לפנות לעורך דין ומדוע?

כפי שציינו לא אחת, קיים בישראל נוהג עתיק יומין שהנו בגדר מחדל מוצהר, ולפיו לא להפנות נשים בהריון שהנן צעירות, ללא רקע גנטי בעייתי במשפחה וללא סימנים מחשידים שהתגלו בבדיקות מעקב ההריון השגרתיות שעברו, לביצוע בדיקת מי שפיר.

יתרה מכך, נשים רבות מתחת גיל 35, כלל אינן שומעות מהרופא הסברים לגבי חשיבותה הרבה של בדיקת מי השפיר ובדיקת הצ'יפ הגנטי, ובכך למעשה נשללת מהן האפשרות לקבל החלטה מושכלת ובמידע מלא לגבי ביצוע הבדיקות החשובות, שעשויות לאבחן מאות מוטציות גנטיות, שחלק כאמור, יובילו בהכרח ללידת תינוק או תינוקת שיסבלו לאורך כל החיים מתופעות קשות של פרכוסים.

לכן ובכל מקרה של אבחון ילד או ילדה עם פרכוסים רק לאחר הלידה, חשוב לפנות ולהתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, על מנת לבדוק ולהעריך האם הרופא שליווה את מעקב ההריון של האם התרשל.

רשלנות כאמור, תמצא בכל מקרה שבו לא נמצא בתיעוד הרפואי של האם מתקופת ההריון הסבר מפורש ומפורט לגבי האפשרות לבצע בדיקת מי שפיר במהלך ההריון.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, במשרד סולר קפלינסקי מתנהלים עשרות מקרי תביעה, בהן אנו מייצגים בני משפחה שנפלו קורבן לרשלנות רפואית בהריון, רשלנות אשר נגרמה בשל אי הפניה לביצוע בדיקות גנטיות כאמור ולידת תינוק/ת הלוקה בפרכוסים ואפילפסיה על רקע גנטי.

ניתן לפנות ולהתייעץ עם אחד מעורכי הדין הבכירים במשרד, בכל שאלה הנוגעת לנושא. אנו עומדים לרשותכם בכל עת.

תשובות לשאלות: עורכי הדין שלנו עונים!

לפניך תשובות מפורטות שנינתו על ידי עורכי הדין במשרד, בשאלות שהופנו אלינו על ידי בני משפחה, הורים לילדים עם חשד לאפליפסיה גנטית.

השאלות מופיעות בעילום שם ומתןך התשובות, ניתן להסיק וללמוד לגבי מקרים דומים אחרים.