על מי נטל ההוכחה שהתקיימה רשלנות רפואית האם זה על המטופל להוכיח שטעו כאשר אבחנו אותו או על הפסיכיאטר?
מה עליי לעשוץ אם אני חשדת ברשלנות וכמה פיצויים יכול להגיע לגבי אבחון שגוי ?
למעט מקרים חריגים כמו אובדם של הרשומה הרפואית הנטל להוכיח טעות/רשלנות באבחנה הוא על המטופל.
על עצם הטעות/רשלנות באבחנה לא ניתן פיצוי, הפיצוי הוא על הנזק שנגרם בשל כך ולכן אין כל דרך להעריך את היקף הפיצוי ללא כל פרטים נוספים.
שאלתי: אם החיסון המשולש(ה mmrv אותו חיסון שניתן בגיל שנה) יכול לגרום ולו לאחוז קטן לאוטיזם כמו שנתפרסם בכמה מקומות (אל תשללו על הסף. יש לי אח אוטיסט שהיה ילד רגיל לחלוטין עד לאותו חיסון) אבל זה לא הנושא.
למה לא מחלקים אותו ונותנים את החצבת בנפרד?? , דבר שאפשרי לדוגמא ארה"ב.
למה להעמיס על המערכת החיסונית של הקטנטנים אם יש אופציה לתת בנפרד.
הרבה הורים לא מחסנים את ילדהם בחיסון המושלש מהחשש הנ"ל.
יש שיגידו שאין קשר בין הדברים ויש שיש להם הוכחה לכך.
יש פרופסור שאומר שאם מערכת החיסון של ילד מסויים חלשה החיסון המשולש יכול לגרום לפגיעה עצבית ואפילו חלילה תוצאה של אוטיזם.
שלא תבינו לא נכון אני לא מעודדת לא לחסן רק שואלת למה לא ניתן להפריד את החצבת, חזרת, אדמת...
זאת לא רשלנות חמורה של משרד הבריאות לנוכח הדברים? האם רק אחרי שחס ושלום יגרם לילד/ה נזק בלתי הפיך ידברו על רשלנות רפואית?
כדי לקבוע רשלנות יש צורך להראות כי הספרות הרפואית והסטנדרט הרפואי ממצביעים על פרקטיקה שונה. לא בדקתי את הנושא לעומק מעולם אולם למיטב ידיעתי הנושא של חיסון משולש כן נבדק מחקרית ונמצא בטוח כך שאיני משוכנע שניתן יהיה לבסס טענות כנגד משרד הבריאות בעניין זה.
קודם כל זה נקרא חיסון מרובע ולא משולש שנית אין אופציה לפצל את החצבת מהחיסון כרגע (גם לא בארה"ב לא יודעת מי אמר לך שכן) ניתן לתת רק את האבעבועות רוח בנפרד.
לגבי מה שאת מחפשת אז אין שום מחקר מדעי שאומר שיש קשר בין חיסון זה או כל חיסון לצורך העניין לבין אוטיזם אם היה כזה משרד הבריאות לא היה מאשר לתת את החיסון לילדים שלנו.
אגב מי זה הפרופסור הזה ועל מה הוא מסתמך לא כל מי שלפני שמן יש תואר מסויים צריך להקשיב לו יכול להיות שהוא פרופסור לספרות איך זה קשור לבריאות?
אחרי הילדה שנפטרה השבוע מחצבת אני לא מבינה איך עוד יש הורים בשנת 2018 שלא מחסנים?!
הרי כל המחקרים שעשו על הקשר בין החיסונים לאוטיזם נעשו ע״י מתנגדי חיסונים ואנשים שמאמינים בטבע ולא במערכת הבריאות אז בבקשה ממכן אל תקשיבו להם זה אנשים שלא יקחו אחריות ויחזירו לכם את הילד למקרה שיקרה לו משהו מחצבת!
המחלה הזו הולכת ומתפשטת בישראל ובאשמת אלה שלא חוסנו
הפנו אותי לאתר שלך כמה בנות בקבוצת הפייסבוק. מקווה שתוכל לעזור במקרה הבא:
במידה ועברתי ניתוח אסתטי ולאחר מכן עשיתי ניתוח חוזר לתיקון (שזה גם לא הצליח)
וחשוב לי לציין שהחתימו אותי על טופס שאסור לי לפנות לבית משפט או עורך דין כדי לא לתבוע את המנתח או את חברת פורפורציה שדרכה הגעתי למנתח, הגיוני שלא יוכל וישאר ככה עם הנזק? האם אני באמת לא יכול לתבוע רשלנות רפואית נגד פרופורציה בגלל מסמך כזה?
אני מכיר את הנוהג במרפאות אסתטיקה מסויימות לפיו מוצע ניתוח מתקן במקרה בו ניתוח ראשון נכשל אולם מחתימים את המטופל/ת על סמך לפיו עצם ביצוע הניתוח המתקן הינו בגדר פיצוי על הנזק בגין כשלון הניתוח הראשון.
חתימה על מסמך כזה אכן יכולה להקשות על הגשת תביעת רשלנות רפואית אולם לפני שמוותרים הייהתי ממליץ לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיבחן את המסמך שנחתם ואופן ניסוחו ויעריך את סיכויי התביעה.
הכל מתחיל לפני שלוש שנים בלידה של עלמה לידה מדהימה שהתחילה בירידת מים מקונילים וכנגד כל הסיכויים הסתיימה בלידה טבעית שאפילו אני ילדתי את עצמי בעמידה בהדסה עין כרם.
והפעם הכל התחיל בכאבים חזקים בבטן התחתונה בצד ימין כמעט שבוע .מגיעה בשישי בבוקר לגניקולוג עושה בדיקה וגם שולח לאחות לבדיקת הריון שיוצאת שלילית , מפנה לרופאת משפחה שמלחיצה ואומרת שכנראה שזה משהו במעי וכדאי לבדוק דחוף. ואז מעבירה את הסופ"ש. ביום ראשון בשעה שש בבוקר קמה ומחליטה לעשות בדיקת הריון ביתית שיוצאת חיובית. עם המון התרגשות מתחילים את ההריון אבל אז לצערי לאחר בדיקת דופק עושים אולטרסאונד ורואים הומוטומה(שטף דם) ברחם מאוד קרוב לשק ההריון ואז מתחילים כל החרדות. הרופא מסביר על האחוז להפלה ואני רק מקווה שעד הבדיקה הבאה זה יעבור. וכמורה לחינוך גופני מבינה שצריכה להוריד הילוך. ואז כל בדיקה לצערי זה עדיין לא נעלם. כמות האולטרסונדים לא נגמרת ורק גורמת לי כל שבוע להיות בפחד מחדש. ואז בסקירה מגלים לי ריבוי מי שפיר ואז מתחילים עוד הפחדות ומלא בדיקות. ואני במקום להיות רגועה ושלווה כל הזמן בחרדות שמשהו יקרה לעובר. סתם פיתחתי לעצמי פחד שפשוט גדל כל ההריון. עושה יוגה ושוחה כל ההריון ומנסה להירגע.בגלל ריבוי המים הוא כל הזמן משנה מנח פעם ראש פעם עכוז פעם ראש עם ידיים כמו חץ החוצה. פשוט דולפין קטן ששט לו.בשבועות האחרונים הוא במנח ראש ואני קצת נרגעת למרות שכל הזמן מתעסקת במנח הראש ואיפה הגיהוקים להיות בטוחה ואז מגיעה לשבוע 39.6. יום חמישי מחליטה ללכת לאולטרסונד ומוניטור מרגישה איזה משהו שדוחף אותי במקום לחכות ליום ראשון ( להריון עודף). מגיעה למרפאה מחברים אותי למוניטור והכל בסדר ואז נכנסת לאולטרסונד ואומרת לטכנאית רק תגידי לי שהוא ראש ולא התהפך והיא מסתכלת ואומרת לי איך ידעת שהוא עכוז? רגע מצב רוחבי והערכת משקל 3700. באותו רגע אני מתחילה לבכות ולא מאמינה שבשנייה אחת כל החלום ללידה טבעית נעלם. מתקשרת לרופא שלי להר הצופים והוא אומר לי להגיע עכשיו לעשות היפוך ואם לא להכנס לקיסרי. מתקשרת לבעלי שיעזוב הכל ונפגש שם. נוסעת ובוכה ויודעת שאין הרבה סיכוי במיוחד עם הערכת משקל כל כך גדולה . מגיעים עושים מוניטור ואז נכנסים לאולטרסונד ואז הוא שואל אם אני בצום ואני משום שלא ידעתי שצריך להיות בדיוק חמש דק קודם אכלתי גרנולה בר לפני המוניטור. הוא מודיע שהוא לא עושה היפוך ושזהו נגמרו ההיפוכים עד יום ראשון. מה יום ראשון כבר אהיה שבוע 40+1. לא מוכנה שואלת על פרופ' יגל באופן פרטי ומקבלת את הטלפון שלו. בנתיים מבררת מה לעשות אולי לנסוע עד לזכרון לעשות היפוך במים או ללכת לדיקור מנסה שוב את פרופ' יגל והוא לא עונה. הולכת לבריכה של השכנה עושה גילגולים במים ועמידות ראש יאלה תצא מהתנוחה המוזרה הזאת לא נוח לי וגם לך לא יהיה נוח לצאת ככה אבל הוא כנראה תקוע לא זז. בערב נוסעת לדיקור, גמורה ממוטתת כבר כמה לילות שלא ישנתי. איך אצליח לעבור לידה ? המדקרת אומרת שהגוף שלי פשוט גמור ומנסה לעשות מה שהיא יכולה לעזור לי. יוצאת ממנה בעשר בלילה ומנסה שוב את מזלי ומתקשרת לפרופ יגל והופ הוא עונה לי . מספרת לו מה קרה והוא מציע שאגיע למחרת יום שישי בשבע בבוקר להיפוך ואפילו אומר שאם יוכל אשחרר אותי שנחכה שהלידה תתפתח לבד.
אני מאושרת אולי יש עוד תקווה אולי הפעם כן אוכל לצאת מהבית בצירים ולא בהיסטריה של ירידת מים מקונילים ודימום. סוגרת שחמותי תגיע מחר בשש בבוקר לשמור על הקטנה ומנסה לישון . מרוב לחץ מההיפוך שוב לא מצליחה לישון.
יוצאים בבוקר עם המזוודה ומגיעים להר הצופים ( מי בכלל תיכנן ללדת שם?)כואבת לי המפשעה בימין כאבי תופת בקושי יכולה לזוז. שוכבת למוניטור ופתאום שתי ירידות דופק ל70. משנה פוזיציה והמוניטור מסתדר אבל האחות כבר מודיעה שיגל לא יואהב את המוניטור.
יגל מגיע ומסתכל ובהחלט לא מרוצה. מכניס אותי לאולטרסונד ורואה שחבל הטבור קרוב לראש שלו וכנראה בגלל זה הירידות דופק ומודיע שהוא לא עושה היפוך. קיסרי מה קשור עכשיו? ואז מוסיף את המשפט רגע חכי שנייה מניח את היד על הבטן שלי מלטף אותה ומודיע לי יאללה את מוכנה ללדת הוא במנח ראש.
מההה? איך לעזעזל עשית את זה? הוא אומר שכמו שהוא הצליח להכניס אותו בליטוף ככה גם הוא יכול לצאת וצריך לזרז את הלידה. אני ובעלי ישר מנסים למצוא כל דרך אפשרית לברוח מהפיטוצין. נכנסים למיון ועושים שעתיים מוניטור עוברי ברצף במסדרון.
המוניטור יוצא מצוין ואני קצת נרגעת. מגיעה רופאה מלחיצה וישר אומרת שצריך להתחיל את הפיטוצין ואנחנו לא מבינים למה? המיילדת אומרת לי שאני יכולה להתאשפז במחלקה ולחכות לצירים . אני מבולבלת אבל שוב חושבת על מה שיגל אמר ולא רוצה להגיע לקיסרי.
בודקים פתיחה 1.5 ומחיקה 60. אני מבינה שנפלתי על רופאה שמלחיצה אותי בטירוף ולא באה לי טוב בכלל, אני שואלת את המיילדת מתי היא מסיימת משמרת והיא עונה לי שבערב. זהו הלך עלי לא בנויה לכל הלחץ הזה.
מדברת עם גיסתי והיא אומרת לי שכדאי לנסות לעשות סטריפינג. למזלי עדיין לא התפנה חדר לידה אז יש זמן. מבקשת סטריפינג והרופאה המלחיצה עושה לי סטריפינג מטורף ואז המיילדת ממליצה לי לעשות עיסוי פטמות. כל הזמן מחוברת למוניטור.
בעלי יוצא למסדרון ואני שמה מוסיקה מרגיעה ובמשך 40 דק שוכבת על הצד ותוך כדי עושה עיסוי פטמות , מגיעים צירים יפים ואני מרגישה שהדברים מתחילים לזוז איזה כיף. פתאום הרופאה נכנסת ומסתכלת על המוניטור וישר צועקת קיסרי.
מי מילד אותך? מסתבר שצריך לעשות הפסקות ואני בתממותי לא הבנתי . בעלי נכנס ולא מבין מה קורה ומנסה להרגיע אותה. היא ישר מביאה סיר ואומרת לי שהיא פוקעת את מי השפיר, לא מספיקה בכלל לחשוב והופ כל המים נוזלים.
מה קורה? איפה החלום שלי להעביר את הצירים במקלחת במוסיקה בבית שלי? מבינה ששוב הכל לא לפי התוכניות שלי. הרופאה אומרת שיש קצת מקוניום. היא בודקת שוב פתיחה ורואה שלא התקדם אז עושה שוב סטריפינג.
המוניטור מסתדר והיא קצת נרגעת ואני כמובן שוכבת ולא זזה. מגיעה מיילדת מדהימה חדשה,היא מרגיעה אותי ונותנת לי הרגשה בטוחה ונעימה. בשעה 17:30 מודיעים שהחדר עם המקלחת והשירותים התפנה ושאני צריכה להכנס ולהתחיל פיטוצין.
המיילדת אומרת לי להוריד את המוניטור ולהכנס למקלחת לחצי שעה ואני מתרגשת ומרגישה כמו באיזה ספא. בכייף שלי עם הזרם על הגב סוף סוף נהנת מהמקלחת שתמיד חלמתי עליה אבל אחרי חצי שעה יוצאת וקולטת שהצירים נעלמו. מה איפה כל הסיפורים שהמים מקדמים את הלידה. המיילדת נכנסת ובודקת פתיחה ... מה פתיחה 3 ולאן נעלמו הצירים.
הרופאה נכנסת ומבקשת להתחיל פיטוצין היא מודיעה שאחרי הירידות דופק בבוקר ובצהריים זה כבר יותר מדי ואני לא מתקדמת. בעלי מתווכח איתה ומבקשת עוד שעתיים והיא מודיעה שיש לנו עוד שעה אחרונה ואז פיטוצין. המיילדת ממליצה לי לחזור לעיסוי פטמות ואני מפחדת. היא יוצאת מהחדר ומשאירה אותנו.
בעלי בזמן האמבטיה אירגן את המוסיקה, הקטורת, שמן תפוז הכל מוכן רק צריך צירים . אני מתחילה סיבובי אגן בעמידה וקצת עיסוי פטמות הפעם עם הפסקות. ופתאום זה מגיע מתחילים לי צירים מדהימים שמתעצמים ומתעצמים אני מחבקת את בעלי ונשענת עליו כל ציר תוך כדי סיבובי אגן ומנסה לנשום.
הצירים מתעצמים ברמות שהעינים שלי מתגלגלות ואני בקושי מצליחה לנשום. אני מבינה שמשהו קורה פה. כעבור כמעט שעתיים נכנסת המיילדת ומודיעה שפרופ יגל בטלפון והרופאה בחוץ והיא חייבת לצאת עם בשורות.
היא משכיבה אותי על המיטה בקושי רב ותוך כדי ציר בודקת פתיחה ועושה שם עוד איזה סטריפינג. מוציאה את היד ומודיעה שאני בפתיחה 8. שואלת איך אני רוצה ללדת והולכת להביא כסא לידה. כעבור מספר דקות יש פתאום רעש חזק מהמוניטור ואני מבינה שמשהו לא בסדר וצועקת לבעלי שיקרא לה.
היא נכנסת בדיוק לחדר בהיסטריה ומשכיבה אותי על המיטה על צד שמאל וצועקת שירן עכשיו את יולדת . ואני לא מה קרה תיקחו אותי לעשות ניתוח קיסרי מה יש לו ומבינה שהדופק שלו ירד ל-60. והיא שוב צועקת שירן את עכשיו דוחפת אותו החוצה. ואני מנסה לדחוף...איך דוחפים אין לי מושג , עלמה נפלטה לי החוצה לרגע לא דחפתי אותה .
פתאום נעלמים הצירים אין כלום ואני מנסה לדחוף ולא מצליחה. ואז כנראה אמא שלי שם מלמעלה מעבירה לי איזה כוח על שכזה אני דוחפת אותו מדהים והיא נלהבת ואומרת לי שאני עושה את זה ואני ממשיכה לדחוף ותוך מס דקות הוא בחוץ.
בשעה 20:45 יוצא לעולם איפה הבכי ? למה הוא לא בוכה? ואז אחרי מס' שניות התחיל לבכות הוא עלי ואני לא מפסיקה לבכות . הוא חי? הוא חי? לא מפסיקה לבכות ולעכל שהוא חי והוא בסדר. והוא עירני וסקרן מתחבר לי תוך מס' דק' ויונק מדהים.
נותנים לנו בכייף להעביר עוד כמה שעות בחדר. אני מתקלחת ועולים בסביבות 00:00 למחלקה לביות מלא.בעלי מחכה לרופא בתינוקיה שיבוא לבדוק אותה ואני בנתיים הולכת לשכב. מכניסים אותו לאיזה שעה לאינקובטור לחמם אותו ואחכ הם חוזרים אלי.
אני שוכבת במיטה כל הלילה ולא מאמינה שזה מאחורי שהצלחתי למרות כל הירדות דופק, הפחדות ללדת לידה טבעית ומדהימה עם מינימום התערביות. תודה לבעלי שהאמין בי ובגוף שלי ובמיילדת המדהימה שנפלה עלי מהשמים.
זכיתי באביתרי שמהשבוע הראשון לא מפסיק לחייך אלי ואני מאוהבת קשות.
אני עברתי ניתוח קיסרי חירום בבית החולים מאיר בכפר סבא, אחרי שהגעתי למצב של מצוקה עוברית. היה עומס גדול בחדר לידה והלידה שלי התמשכה שעות ארוכות (מעל 7 שעות) הכניסו אותי לניתוח חירום אחרי שראו האטה בדופק של התינוק. הניתוח היה מאד מסובך והתינוק נולד והיה צריך החיאה. לא ברור מה המצב של התינוק והוא עדיין מאושפז בבית חולים (9 ימים מהלידה) אמרו לי שצריך לחכות שיגדל על מנת להבין אם נגרם לו נזק ומה המצב שלו. אני ובעלי מאד לחוצים. הפנו אותנו להתייעצות אתכם. אני מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין מטעמכם על המקרה הזה.
האם יש לכם ניסיון במקרים דומים שקרו בבית החולים מאיר בכפר סבא? מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?
ראשית אני מאחל לכם כמובן החלמה מהירה של בנכם והתמודדות קלה עד כמה שניתן עם האתגרים שעומדים בפניכם בתהליך זה.
אכן משרדנו טיפל ומטפל כיום בתיקים רבים בעניין תשניק בלידה כלומר מקרים בהם איחרו לבצע ניתוח קיסרי לחילוץ העובר למרות סימני מצוקה מקדימים. היו לנו גם מקרים בבית החולים מאיר בכפר סבא.
את צודקת שיהיה צורך להמתין ולראות אם חלילה נגרם נזק וכמובן מה היקפו אולם אני מוכרח לציין מנסיוני במקרים רבים - כדאי ומומלץ כבר כעת ליצור קשר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית כדי להימנע מטעויות בשלב ראשוני מבלבל זה.
אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת הסבר ומידע נוסף.
כאשר מישהו נדבק בחצבת ובתקופת הדגירה הוא לא מדביק! כל עוד אין תסמינים. לא חום, לא שיעול וכו' וכו'. הוא עדיין לא מדביק.
לכן כל הסיפורים שמספרים על זיהומים וההדבקות בבית החולים נשמעים כמו הפחדות ותעמולה שיתחסנו.
נניח שזה נכון, ובאמת חולי חצבת הדביקו את החולים בבית החולים, ובפגיה ובמחלקה האונקולוגית של בית חולים שניידר אז למען השם, למה כל אחד שמגיע עם מחלה מדבקת, למה נותנים לו לשבת עם כולם ולהדביק את כולם? אין תאי בידוד בבית החולים?
ושלא יגידו 'לא ידענו' הרי הם הגיעו לבית החולים כי חשדו שיש להם חצבת.
והפגיות ששם מספרים סיפורים שהתינוקות נדבקו בחצבת בגלל האב החולה חצבת - למה נתנו לאב החולה חצבת להיכנס לפגיה? אז מה אם זה האב? אז שלא יבלבלו לנו במוח.
וחוץ מזה - אם זה היה נכון, ויש קבוע הדבקות בבתי החולים מחולי חצבת, זה כבר פתח לתביעת רשלנות רפואית שהבתי חולים לא דואגים לבידוד מחלות זיהומיות.
ולא לשכוח את שאר המחלות הזיהומיות בבתי החולים ומצב ההגיינה הזוועתית והחיידקים המסוכנים העמידים לאנטיביוטיקה שמסתובבים בבתי החולים.
תודה על הדברים, המאבק בהתפרצויות של מחלות מדבקות בבתי חולים הוא מאבק מורכב וכפוי טובה שכן גם פעילות נמרצת וראויה עלולה בחלק מהמקרים לא לשאת תוצאות מספקות. התפרצויות כאלו קורות בבתי חולים בכל רחבי העולם כולל בבתי חולים בעולם המערבי אשר מובילים בטכנולוגיה ובידע.
שלום רב... אני צריך בבקשה עורך דין לענייני רשלנות רפואית.
אדם שהלך להיבדק אצל רופא והתלונן על כאבים והרופא איבחן אבחנה שגויה וכתוצאה מכך האדם אחרי כמה ימים קיבל התקף לב ובבית חולים אמרו שאם היה מגיע לפני זה יכל להיגמר רק בצינתור וכתוצאה מהאבחנה השגויה האדם הגיע באיחור ונאלץ לעבור ניתוח מעקפים...
משרדנו טיפל ומטפל במקרים רבים של איחור באבחון התקפי לב אשר גרמו לנזק. כדי להעריך אם יש מקום לתביעה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מקופת החולים ומבית החולים ולהתייעץ עם רופא קרדיולוג מומחה שיעריך אם אכן היו סימנים מחשידים בקופת חולם שהרופא התעלם מהם ומה הנזק שנגרם בשל האיחור באבחון.
אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני לקבלת הסבר מפורט וייעוץ ראשוני ללא עלות.
אתמול הבן שלי שבר את היד, הגענו לבית החולים במרכז הארץ, הגענו רגועים, לאחר שיחה ארוכה, ירידה לפרטים, דמיון מודרך,הסברים ובקיצור- ילד עם שני שברים מסובכים ביד אבל רגוע וחייכן.
נכנסנו, חייכנו וקיבלנו מיטה- ואז ישבנו עליה 40 דקות!!
לאחר מכן ניגשתי למזכירה שהסבירה לי שיש פה מקרה של בידוד מאוד מסובך, יש מקרה טראומה מאוד קשה ויש טיפול נמרץ וברגע שרופא מתפנה הוא יגש אלינו.
חיכינו עוד רבע שעה ובזמן הזה נכנסה אמא עם ילד בן שלוש על הידיים , הסטרית, בוכה , לחוצה. הילד עם חום!
מיד ניגש אליה רופא .
אני נשברתי, צעקתי, דרשתי צדק הסברתי שהמקרה שלי לא פחות דחוף מחום.
ואז הרופא ענה לי בצורה מאוד בוטה ולא מכובדת וחטף ממני צרור....
מפה לשם צילום, הרדמה , החזרה למקום שני שברים מאוד מסובכים כל זה ואני בשבוע 40 פלוס ....
חוזרים עם גבס וילד מטושטש על כיסא גלגלים, והפלא ופלא חדר הבידוד פתוח לרווחה....
הרופא מדבר בטלפון עם אחר על שני ילדים עם חצבת ואני קצת בלחץ....
לוקחת את עצמי ואת הבן שלי החוצה מהמיון ומחכה איתו שם, האחות ניגשת אלי ומבקשת ממני לבוא ולמדוד לו לחץ דם, מאותו המכשיר שיצא מחדר הבידוד, אני כמובן מסרבת והיא צועקת עלי...
אני יוצאת החוצה ומגלה שהמשפחה מהבידוד מסתובבת בחופשיות עם ילדה עם כתמים על הפנים, נראת כאילו יש לה חום והאבא איתה ואחותה התינוקת שהייתה במנשא על גב האם צורחת ובוכה.
כמובן נגשתי לאחות שאלתי למה אנשים מהבידוד מסתובבים חופשי במיון וברחבה והיא ענתה - כמה הם יכולים להיות סגורים בחדר, הם כבר חמש שעות פה.....
לאחר כמה דקות חזרה אלינו עם חיסון ביד והציע לי דחוף לחסן את עצמי ואת הילד.....
לא ידעתי אם לצרוח או לצחוק!?
הסתכלתי עליה במבט של חוסר כבוד וביקשתי ממנה להפסיק לטפל בי מפאת חוסר כבוד, חוסר כבוד לפרטיות שלי, מאיפה את יודעת אם אני מחסנת או לא, מאיפה החוצפה בלקיחת האחריות עלי בתקופה זו של ההריון, לא שאלה אותי בכלל אם הבן שלי מחוסן, למה אני צריכה להתחסן כי אתם לא יכולים לבודד באמת אנשים שאתם טוענים שהם מסוכנים לציבור!
בקיצור אם תשאלו אותי מי אחראי על התפשטות זה צוות רפואי חסר אחריות, ציוד לא מחוטא, חדרי בידוד לא סגורים , אי הקפדה על הגיינה וחוסר הגינות - בקיצור הפקרות!
ועכשיו שהכל מאחורי זה הזמן להזהיר גם אתכן. בהריון? מזל טוב אבל...תדעו הכל על עצמכן כדי שתוכלו להשמר מחוסר אחריות ומקרי רשלנות רפואית של אחיות ורופאים שממהרים לבאה בתור ולא בודקים אתכן באחריות המתבקשת.
אני עברתי הפלה לפני שלוש שנים של תאומים ובלי העקשנות שלי לבדיקה שוב ושוב הייתי יכולה למות או לאבד את הרחם מזיהום! ועכשיו שוב בגלל חוסר אחריות של רופא ואחות שחיים בסרט שלהמתין לבדיקת בטה זה מה שיציל לך את ההריון אז זהו כנראה שלא! ושוב התעקשתי בפעם השלישית שיבדקו כי אני יודעת מה עברתי ויודעת שזה הפלה בוודאות אז לרופא המטומטם שסרב לבדוק אותי אתה את התלונה תקבל מה יעשו עם זה לא מאמינה שיותר מדי. אבל לכן תלמדו מהסיפור שלי עברתי 2 הפלות ואלמלא העקשנות שלי לבדיקה אולי הסיפור שלי היה נגמר אחרת.
את כל כך צודקת! כשהייתי בשבוע 32 בהערכת משקל נאמר לי שהבת שלי שוקלת 1.300 קטנה בשבועיים והבטן והרגליים קטנות יותר מהראש ואמרתי לה זה בטוח תקין? היא אמרה לי יש לך בת... בנות בדרך כלל שוקלות פחות מבנים ...
יצאתי משם עם תחושת בטן שלא הכל באמת תקין! כמה ימים לאחר מכן פשוט הלכתי למיון ושם אשפזו אותי היה iugr השילייה בחלקה הפסיקה לתפקד ולכן ההתפתחות הייתה איטית מידי.
ילדתי בשבוע 34
אם הייתי מחכה חס וחלילה השילייה היתה יכולה להפסיק לתפקד לגמרי ואז מי היה נותן על זה את הדין ?!
פניתי לעורך דין בשביל להגיש תלונה ותביעה על רשלנות רפואית ואמרו לי שבגלל שהילדה בריאה לא אפשרי לתבוע. אז כן, זה אבסורד ולמזלי הקשבתי לעצמי ולא לרופאים, אחרת אולי הייתי יכולה לתבוע אבל לא בטוח שהיתה לי ילדה...
תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. אכן אסרטיביות ועמידה על שלך חשובות מאד בקבלת תיעוד רפואי בחלק לא מבוטל מהמקרים. רופאים מנוסים וטובים יודעים גם להקשיב למטופל/ת שמכירים הכי טוב את גופם ומייחסים לתלונות ולהצעות המטופל חשיבות אמיתית.
המליצו לי שניםםם לעבור למכבי..אמרו שהיא קופה מדהימה וטובה..ושאין מה להשוות לכללית..
אז הכל טוב ויפה שלא צריכים אתכם .
עד ש...
ביום חמישי האחרון אחד הבנים שלי בן שנה .
חצי מתאומים.. חוזר מהמעון כשהוא בוער מחום!
השעה היתה 12 וחצי ...אמצע היום..
משכיבה אותו לישון צהריים אחרי תרופה והילד לא רגוע בכלל!!.
הולכת בערב לרופא משפחה החדש במכבי ואומרת לו שהילד בוער עם 40 מעלות חום ממש 40!!. ושזה בחיים לא היה חום כזה גבוה.
הסברתי שעשו חיסון גיל שנה לפני מספר ימים ואולי זה תופעת לוואי.אמר לי שלא הגיוני.
בדק אותו ואמר שזה נחשו מה...וירוס!!!
כן המילה האהובה אצל רופאים..כשאין תשובות אומרים וירוס.
טוב..הילד סובל צורח בוכה כל היום כל הלילה..
מתקשרת למוקד בלילה. החומים לא יורדים מ40 מעלות.אמרו לי חד משמעי!! זה מהחיסון! אנחנו אחיות כבר 20 שנה. אל תדאגי!!
וכך עוברים להם השישי שבת כל 3 שעות 40 מעלות..4 שיחות למוקד "מכביי ללא הפסקה" כל האחיות אומרות לי שזה מהחיסון.הילד שלי מתפתל מכאבים!!!
רק אחות אחת הסכימה לתת הפניה למיון אחרי שביקשתי ואמרתי שזה לא הילד שלי!! אבל שיכנעה אותי לא ללכת אלה לתת נורופן כי ממש מסוכן המיון.
בשבת לפנות בוקר 3 פעמים פירכס לי במיקלחת.
ונירדם מיד אחרי זה כאשר יש לילד משהו מוזר וזה ממש לא וירוס.החומים התקצרו לכל שעתיים!!! 40.2 מעלות.הילד שלי מטוגן!!!!
מעולף...חיוור וממש לא חיוני!
מחכה לבוקר הולכת לקופת חולים מכבי יקנעם.
שם אומרים שאין בסניף הזה רופא ילדים.
לוקחת את הילד הבוער שהעיניים שלו מגולגלות כבר מחום.
הולכת לרופאה מחליפה. לסניף אחר.
שם פוגשת את ה רופאה הכי יהירה והכי בטוחה בעצמה!!!
רופאת ילדים רעה שטוענת שהילד שלי חיוני לחלוטין.
אני מתחננת להפניה למיון!!! מה כל כך קשה לך?????? זה עולה לך כסף??!?!?!?!??!
לא.בשום אופן אין צורך זה ויראלי!!!
קחי ב.דם.ותעלי עכשיו שבצהריים כבר יהיו תשובות.
שוב נוסעת עם התינוק בידיים לסניף הראשון כי רק שם יש בדיקות דם.
האחות רואה את הילד ושואלת" מה את עושה פה טוסי למיון".
סיימנו בצרחות.מתקשרת שוב לרופאה.
מתחננת שוב.והיא בשלה!
שהרופא משפחה שלך ייתן לך. אני לא נותנת הפנייה למיון הילד חיוני לגמריי.זה וירוס!
הילד מתחיל להחמיר בבית.
הבדיקות דם של מכבי עד 7 וחצי בערבבבבב לא הגיעו!
הרופא ילדים שלי מתקשר סוף סוף וכל מה שעיניין אותו להגיד זה למה אני טוענת שהמחליפה שלו לא טובה ושהיא עשתה בידיוק את העבודה שלה.
אני בזמן הזה כבר בדרך למיון.
נתן לי הפניה וטען שאין לי מה לחפש שם.
אבל אמא יודעת מה שאלף רופאים לא יגלו!!
מגיעה למיון רמב"ם שם רופא בודקת אוזניים גרון ואומרת שהכל אדום ושזה ...וירוס!!
אמרתי לה שאני לא זזה מפה בלי אנטיביוטיקה.
והיא משכנעת אותי שאין לילד כלום!!
אבל את לא בודקת כלוםםםם איך את יודעת?
הבדיקות דם הגיעו תקינות לחלוטין.
אבל הילד שלי לא בסדר!
קוראת למנהל מחלקה שם והוא מיד מפנה לצילום חזה וטוען שאין אנטיביוטיקה בלי הבחנה.
ושבטוח הצילום תקין וכבר אני ישתחרר.
אני מתוסכלת והילד כבר חיוור ועייף ותשוש.
חוזרת מצילום חזה אחרי 4 ימים של חום לא נורמאלי. מלחמת התשה ממש!
אמא של רואי? רצית אנטיביוקה והנה קיבלת..
יש לילד שלך דלקת ריאות...
רבע ריאה שלו סגורה בצילום אני ראיתי במו עיני...!
אז לך רופא יהירה ורעה אלייך בחיים לא אחזור!
אשמח לתבוע אותך על רשלנות רפואית והאחל לך שכל חייך תהיי "חיונית" כמו הבן שלי!
מיותר לציין שכבר עפתי ממכבי ואתם רופאים סנדלרים..גם עוד 7 שנים תלמדו ולא תגיעו לרבע מהאינטואיציה שיש לאמא!
מה היה קורה אם לא הייתי מתעקשת?
מה עושה אמא שהעייפות התישה אותה מלהתווכח עם המערכת??? אחרי 4 לילות ללא שינה!
אני לא רוצה אפילו לחשוב!
כל הרפואה הזאת התקלקלה פשוט גועל נפש אני עושה להם רק תרופות סבתא.
כמו שפעם לא היו מי יודע מה רופאים ורק הסבתות שיהיו בריאות ידעו לעשות הכול
לא סובלת את הרפואה בישראל. פשוט לא סובלת
אני לקחתי את הילד שלי הקטן בן שנה לרופא עיניים (ערבי) מסתבר לא מזלזלת או משהו בעדה, עזבו שקיבל אותי אחרונה כשהתור שלי היה אחרי 2 אנשים הוא גם דיבר שעתיים עם רופאה אחרת אומר לי לא להפריע והילד צורח מת מעייפות. והרופא בשלו...
ואז כשנכנסנו הוא עושה לי יאלה מהר אני אני צריך ללכת הביתה ככה במילים האלה עשיתי לך טובה שנישארתי שקיבלתי אותך... חי בסרט שלא נדבר על זה שכמעט הוציא לילד שלי את העין בן זונה (סליחה)
מסכנה.
אין אינטואיציה יותר טובה משל אמא ואין כמו תרופות סבתא.
כול הרפואה של ישראל (בקופת חולים כללית מכבי לאומית בתי חולים וכו') הכול זבל...
כתבתי בעבר ואני חושב כך היום שאינטואציה של אם אשר מכירה את הילד היא חשובה מאד מאד ורופאים מנוסים רבים יודעים שאין לזלזל בה ומקשיבים לה בשים לב.
במקרה בו למרבה המזל או בשל אינטואיציית האם לא נגרם נזק קבוע הרי שי לשקול כדאיות של תביעת רשלנות רפואית שכן עלויות התביעה אל מול הפיצוי הצפוי לא תמיד כלכליות.
חודשיים אחרי הברית מילה שמתי לב להידבקות בעטרה.
כמובן שלחתי לרופא (שביצע את ברית המילה) והוא הסביר שזה הידבקות והוא יגיע לשחרר.
כמו שאמר הוא הגיעה, התהליך היה לא נעים, אבל שיחרר .
השתדלתי לשטוף את האזור ולעשות הכול כמו שצריך, אחריי יומיים שלחתי לרופא שוב הודעה שיש עוד אזור דבוק מעט, הוא אמר שיגיע אחרי שבוע על מנת שהאזור קצת יחלים ויהיה פחות נפוח וישחרר, כך היה.
הפעם השנייה ששחרר הוא ניסה לשחרר שוב והפעם רצה לשחרר הכול , היה בכי וקצת דם וכדי לשחרר הוא השתמש במספריים אחרי זה אמר שייתכן בגלל שרצה לשחרר הכול יהיה חוט(של עור) שלא יעלם ונצטרך להוריד אותו בניתוח (לאסטתיקה) כל העניין כבר התחיל לעצבן אותי
אחרי יומיים שוב (כמובן שטפתי ומתחתי את העור שם באזור) שמתי לב שיש עוד נקודה אחת דבוקה.
הרופא אומר שהוא לא רוצה להגיע ועדיף לחכות בגלל כל ההתעסקות.
ואני כבר עייפה עצבנית ולחוצה שהקטן שלי צריך לעבור את כל זה כמה וכמה פעמים!!!
למה זה קורה?
האם זה רשלנות של הרופא בברית?
מה אני אמורה לעשות?!
האם אני עושה משהו לא נכון?!?!
אנא מתחננת למי שמבינה או יודעת כי עברה חוויה דומה!
אשמח להסבר! אשמח לעידוד! מה עושים?!
הרופא טוען שאני לא אשמה ואני עושה הכול טוב וככה זה קורה.
אז מי אשם???!!!
אני עובדת עצות....
שלום רב!
אני אם לשלושה ילדים קטנים, ואנו משוייכים לתחנת טיפת חלב בבית הכרם.
לצערי, לאורך כל השנים בהם אנו נעזרים בשירותיה של טיפת החלב, אנו סובלים מאי זמינות של הצוות ומשירות לקוחות לקוי ביותר.
היום הוגדשה הסאה: בתי הקטנה כבר בת 8 חדשים, ומעל 3 חדשים אני מנסה להשיג טלפונית את התחנה על מנת לקבוע תור לחיסון. למרות הבטחות חוזרות ונשנות של המוקד לזימון תורים שאקבל שיחת טלפון חוזרת לקביעת תור, מעולם לא נוצר עימי קשר. כתוצאה מכך, הפעוטה טרם השלימה את תכנית החיסונים של גיל 4 חדשים וחצי שנה. הבוקר, בלית ברירה, פנינו לתחנה ללא תור על מנת להשלים את החיסונים הנחוצים. הגענו מייד עם פתיחת התחנה בתקווה לזכות בהבנה ולהכנס להשלמת חיסונים עוד טרם התחלת תכנית המטופלים של היום.
למרות שלא היו כלל מטופלים בתחנה, האחות סירבה להכניסנו לחדרה. בהמשך הוכנסו לחדר אב וביתו שתורם היה בשעה מאוחרת הרבה יותר, ואב נוסף, שהתפרץ לחדר האחות ללא תור, זכה ליחס מכבד ולתיאום פגישה.
למרות בקשותי החוזרות, והבהרות כי איני מעוניינת במעקב מלא אלא רק בהשלמת חיסונים, האחות סירבה להכניסנו. היא אף סירבה לקבוע לנו תור חלופי, אלא רק רשמה את מספר הטלפון והבטיחה ״שיחזרו אלינו״, הבטחה ממנה שבענו עד זרא.
כרופאה, וכאמא הדואגת ואחראית לשלום ילדיה, אני מודעת היטב לחשיבות החיסונים. לא יעלה על הדעת כי זהו השירות הניתן בתחנת טיפת חלב האמורה להיות אמונה על בריאות הציבור. לא ייתכן שאנו נאלצים להמתין מעל 3 חדשים לקביעת תור. לא ייתכן כי זהו היחס הניתן לנו, יחס מחפיר בהשוואה ליחס שקיבל כל אחד מהמבקרים האחרים בתחנה באותו הזמן, כאשר אנו בסך הכל מנסים למלא את חובתנו הבסיסית כהורים הדואגים לשלום ילדתם. בימים אלו, בהם שוב עולה על נס חשיבות החיסונים, מביש ומדאיג שזהו היחס הניתן מצד המערכת, המזניחה במו ידיה ובמחדליה את הפעוטות הרכים התלויים בחסדיה.
אודה על טיפול מהיר בפנייתי, ועל קביעת תור בהקדם להשלמת תכנית החיסונים. איני מוכנה להיכנס ל׳רשימת המתנה׳, כמו שכבר הוצע לי. הפתרון המינימלי המתבקש כעת הוא תור מסודר עוד השבוע, ולעתיד לבוא שינוי יסודי של צורת ההתנהלות בטיפת החלב ובזימון התורים על מנת למנוע הישנות של מחדלים כאלו.
תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. אמליץ לך לפנות לנציב פניות הציבור במשרד הבריאות ולשתף אותו במקרה ולמיטב הבנתי יש סיכוי סביר כי העניין יטופל על ידם בצורה רצינית.
קראתי את הכתבה שפרסמתם בפייסבוק בנושא חיסונים לילדים ורציתי לשמוע את דעתכם על מה שעובר לי בראש.
החיסונים שנותנים תקפים לזמן מוגבל. לפי מה שהבנתי אחריי מנת דחף כיתה א חיסון במקרה הטוב מחזיק 20 שנה.( וזה במידה שבאמת נוצרו נוגדנים) כלומר בוגרים בני 30 ואפילו פירגנתי בכמה שנים בעצם כבר חשופים למחלות מה שהופך אותם לבוגרים לא מחוסנים למחלות ילדות ולפי מה שהבנתי מחלות ילדות בגיל בוגר אף יותר מסוכנות.
בנוסף לא מכירה אנשים בוגרים שהולכים שעושים חיסונים בגיל כזה. כלומר גם הם חשופים למחלות וגם הם מסכנים בדיוק כמו ילדים לא מחוסנים. מה ההבדל ??
אז גם סיכנתם אוכלוסיה בוגרת וגם לא הגנתם על תינוקות וילדים?
הפורום אינו עוסק ביעוץ רפואי וכדי לקבל תשובה מוסמכת בעניין זה יש להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום האפידמיולוגיה. ההחלטה על חיסונים לכלל האוכלוסייה מונחית עקרונית על בסיס הסיכון להדבקה בהתאם לקבוצות סיכון וחומרת המחלה.
אני זקוקה להתיעצות עם עורך דין מומחה בתחום לגבי רשלנות רפואית שהיתה בבית האבות שבו אימי נימצאת.
בקצרה -ניתן לה כדור שהחריף מחלה קיימת ועבר על חוק האפוטרופסוט שביקשו ממנו לא לתת כי גם אין צורך ומצבה מצוין ועם יתן מצבה יוחמר.
בכל זאת ניתן ואכן מצבה הוחמר. הכל גם מתועד כולל סיכום אישפוז.
נאמר לי שבמקרה הנל לא שווה לי לתבוע אלא רק לפנות במכתב למשרד הבריאות שיפתח בחקירת הרופא.
אז סגננתי מכתב - אך מכיוון שאני מעורבת רגשית המכתב יצא אמוציונאלי ופחות עובדתי.
מבקשת עזרה עם משהו יכול רק "לסדר" לי את המכתב שכבר רשמתי שיהיה רשמי ןעובדתי יותר.
השאלה השניה -עם אכן לא צריך לתבוע במקרה כזה על ההתרשלות?
אם מדובר על נזק חולף אכן יש לבחון אם עלויות התביעה הכוללות גם עלויות חוות דעת לא מבוטלות תהיינה מוצדקות אל מול הפיצוי הצפוי. במקרים של נזק חולף לרוב סכומי הפיצוי אינם גבוהים.
אני לפני שנתיים וחצי ילדתי בקיסרי דחוף את הבכור שלי, זה התחיל עם לחץ דם גבוה והתחלה של רעלת הריון וגם מצג עכוז.
הניתוח עבר בהצלחה .
בתחילת השנה גליתי שאני בהריון שני. ההריון היה תקין עד יום רביעי האחרון...
בדרך כלל מישמיש שלי היה זז בשעות קבועות , אבל ביום רביעי האחרון לא זז מלחיץ , מייד טלפון לאבא שלי , אבא בא לך לבוא לקחת אותי למיון והוא לא אבל אני בא.
בדרך אני לחוצה ביום הראשון הניתוח הקיסרי היזום שאני קבעתי.
מגיעים עושים מוניטור ולא מוצאים דופק , מנסים מנסים אחרי 5 דקות שנראו כמו נצח מוצאים דופק ... אחרי שעה במוניטור מישמיש זז וההקלה אך ההקלה שהוא בחיים והכל בסדר .
עושים בדיקות דם הכל תקין .
מחליטים לשחרר אבל לבוא למחרת לביקורת מגיעה בחמישי. מרגישה את העובר מרגישה טוב את העובר עושה מוניטור עוברי שנראה תקין, הרופאה בודקת אומרת לי בסדר לכי הביתה, תבדקי תנועות גם ככה בשבת בלילה את מגיעה לאישפוז, אמרתי סבבה.
עובר יום שישי מגיע יום שבת , ואני מתרגשת. מגיעה לבית חולים עם אבא שעומד להיות סבא בפעם הרביעית , עושה את כל הבדיקות ומחליטים לתת לי לישון בבית, תענוג והתרגשות, החלטתי לישון אצל ההורים כדי לא להעיר את בעלי והילד.
מגיעים ביום ראשון בחמש בבוקר למחלקה.
פותחים וריד ובשעה רבע לשמונה האחות מודיעה לי אור את נכנסת לניתוח רעדתי, מאוד פחדתי, מגיעה ממתינה לניתוח.
בשעה 9 נכנסת לפני ניתוח קיסרי - המרדים אותו מרדים, שהיה זכור לטובה, הרופאה אחת הטובות שאני מכירה.
יאללה מתחילים המרדים מצליח להרדים בקלות הרדמה של חצי גוף ומתחילים אחרי 30 דקות הגיח לאוויר העולם בתרועות מישמיש 3.795 קילו של אהבה אין סופית. מחר אני משתחררת מבית החולים תל השומר. ואני רוצה להגיד לכם שאני מרוצה התאוששות הייתה מהירה באותו יום בארבע אחרי צהריים כבר טיילתי, וטיפלתי במישמיש.
אני מקפידה שלא לפרסם סיפורים מהעבודה שלי. החולים שלי אינם אטרקציה חדשותית. עם זאת, הנה סיפור ששווה לספר. אתמול בבוקר עלה לאשפוז מהמיון ילד, נקרא לו x, למחלקת בידוד שבה שהו גם 3 ילדים מהמחלקה ההמטואונקולוגית. לאחר כמה שעות גילינו שילד אחר שהיה איתו במיון, y לצורך העיניין, שאינו מחוסן, הנו חולה חצבת. אז x שלנו נחשף לחצבת וכרגע מסכן 3 ילדים חולי סרטן שמערכת החיסון שלהם אינה קיימת. לא כדי להגן עליהם מבחינת וירוס כזה בצורה מספקת ואפילו לא כדי לקבל חיסון שיגן עליהם ויצליח ליצור זיכרון חיסוני.
שעה אחת והמון טלפונים ולחץ נדרשו להבין איך להתמודד עם המשבר הזה.
בסופו של דבר הזזנו את x למחלקה אחרת עם בידוד קפדני יותר, ולמזל כולם זה קרה מהר וכנראה שהוא עצמו עוד לא הצליח להפוך למדבק. זה נשמע כאילו לסיפור הזה יש סוף טוב אבל זה סתם מטעה. כי x עבר למחלקה שיש גם בה ילדים עם חסר חיסוני שבסיכון. כי x ילד חולה מאד כשלעצמו והחשיפה הזאת היתה מאד מסוכנת עבורו. כי זו ממש לא הפעם הראשונה שבלגן מסוג זה קורה, ועם התדירות העולה של המקרים, אני מרשה לעצמי לומר בודאות שגם לא האחרונה. וחוסר ההוגנות בסיפור הזה הורג אותי - יש כאן ילדים שהם והוריהם גם ככה עוברים גיהנום שהם צריכים לצלוח. הרופאים שלהם עובדים מאד קשה לשמור אותם בחיים ואני לא אומרת את זה בהגזמה או דרמטיות אלא באופן מאד מילולי. וזה פשוט נורא שכל המאזן הזה מתערער בשניה בגלל קונספציה מוטעית של אנשים שהחיסונים הם הבעיה ולא אי קבלתם.
אפשר להתבלבל וליפול למשחקי האגו, השיימינג והויכוחים של מתנגדי ותומכי החיסונים ולפספס את העיקר- ההחלטות שאתם עושים על הילדים שבאחריותכם, יכולות להרוג את הילדים של מישהו אחר.
תודה רבה על השיתוף בסיפור.
אכן העניין של החלטה לא לחסן ילדים הופך להיות משמעותי במיוחד באוכלוסיות רגישות כדוגמת ילדים חולים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או לא קיימת. זהו שיקול כבד משקל בויכוח בין תומכי החיסונים למתנגדים להם.
מבחינת אתיקה רפואית האם רשאי רופא שיניים להזמין פציינט לטיפול של הדבקת גשר קבוע
ולאחר הסרת הגשר הקבוע להחזיר לפיו של המטופל את הגשר הזמני, מבלי שהודיע מראש על כוונתו למטופל ולאחר ביצוע הנ״ל התנה את קבלת הגשר הקבוע עד גמר התשלומים.
זאת לאחר שהוסבר לרופא שהתשלומים יועברו לפי 1000 שח לחודש עבור סכום של 18000 שח סהכ שמתוכם 6000 למעבדת השיניים שהכינה את הגשר הקבוע והזמני.
והרופא ציפה שהתשלומים אלה יועברו במקביל למרות אי יכולת כלכלית לשלם יותר מ1000 שח לחודש.
האם יש עילה להתלונן על הרופא בהסתדרות רופא השיניים לשלילת רשיונו כרופא שיניים.
האין מעשה זה מהווה תקיפה של רופא את הפציינט שלו ושלילת זכותו לטיפול למרות ששילם עד כה 6000 שח מתוך 18000 שח?
לא אוכל להתייחס למקרה הספציפי המתואר בהעדר פרטים מלאים אך באופן כללי על כל רופא שיניים מוטלת החובה טרם הטיפול להסביר למטופל מה הטיפול שהוא עומד לבצע ולקבל את הסכמת המטופל לטיפול זה.
צירים כל 5 דקות בשעה 1700 לוקחת את הגדול ב1730 להצגה ומתזמנת צירים באורך חצי דקה אני בטוחה שאלד בלילה מאוחר או כבר מחר אבל מכינה את מיכל ואת חמי ואומרת לאדם שיחזור כבר (הוא שאננן)
בערב עושה מקלחת כשחזרנו מההצגה עם הגדול ומקלחת גם אותו, הוא קצת עצבני אז מרדימה אותו עם הנקה בערך ב1930 תוך כדי צירים שהתחזקו
הולכת לחדר הפנימי מעבירה את הצירים בעמידות 6 ותנועות ונשימות למינהן חיכיתי לצירים כל 3 דקות ותוך כדי אני מדברת עם מיכל הדולה שלי מחכה שימשכו דקה זה קורה באיזשהו שלב אני רושמת לה שהכאב כבר 9. וההודעה אחרי היא שאני מפחדת מהנסיעה היא מתקשרת ואומרת לי לצאת מיד שלא ירדו לי המים בבית.
2050 יצאנו מהבית.
במושב האחורי בעמידת 6 שואגת כל ציר.
ירידת מים 2100 באוטו הרגיש לי מטורף לגמרי
אדם התקשר למדא בלחץ כי היה מטורף ב2105 כמה דקות לפני הבית חולים כי אמרתי לו שמשהו מרגיש לי לא בסדר וראיתי שיש לי דם על היד זה כבר כאב אחר שאני מרגישה צורך ללחוץ צורחת לו שיסע כבר לבית חולים כי הם לא יעזרו.
הגענו תוך כמה דקות לבית חולים יורדת מהאוטו ולא מצליחה ללכת נשכבת על המדרכה וצורחת, אדם צועק לשומר שיבואו הם מבינים שאני בלידה ומביאים אלונקה מיכל צצה פתאום וכמו נינגה עוזרת להרים אותי לאלונקה. אחת המיילדות ממש דואגת שלא אלחץ ומטיסים אותי לחדר לידה.
שם כבר לא אכפת לי מי נמצא (היו סטודנטיות) רק רוצה שיסתיים נמצאת בעולם אחר (הייתה ירידה של מים מקוניאלים) מיכל מחזיקה מוניטור עוברי על הבטן ואני מקשיבה למיילדת שמשמנת אותי ודוחפת מתי שהיא אומרת שואגת בטירוף ואחרי כמה לחיצות הוא נולד בשעה 2126 משקל 3800.
3 קרעים חיצוניים קטנים בלידת בזק. עניין של כמה דקות מללדת במדרכה של איכילוב
לידה מטורפת אני עדיין מנסה להקל.
כל מה שלא רציתי לא נעשה- לא עשו פתיחת וריד, לא בדקו לי פתיחה מיליון פעם, לא עשו לי מוניטור של 20 דקות לחדר הטבעי - צחוק הגורל בגלל הלידה המהירה.
תיקון ללידה הקודמת שהייתה נוראית ארוכה עם אפידורל והסתיימה בלידת ואקום.
מזל טוב! סיפור בדיוק אבל בדיוק כמו הלידה השניה שלי! רק ששלי היתה בבית החולים בני ציון בחיפה, לא בבית החולים איכילוב - הדולה היתה איתי מהבית, ולא הספיקו להכניס אותנו לחדר לידה.
גם לי היו הרבה רגשות מעורבים אחר כך… שמחתי שהיה קצר יותר מהלידה הראשונה ושלא היו התערבויות, אבל חוויה לא פשוטה בכלל עם כמה סיכובים לא צפויים.
אחיינית שלי נולדה עם מום בלב והוטסה בגיל 3 חודשים לניתוח לב בקליבלנד. בגיל 3 שנים נותחה בארץ בניתוח לב פתוח. לפני מספר שנים היא נותחה להחלפת מסתם.
כיום היא בת 23 והוריה מעולם לא הגישו תביעה בענין שלה.
בנוסף לבעיית הלב הקיימת עד היום שבגינה היא במעקב, היא סובלת מצרידות כבדה ופגיעה במיתרי הקול הנובעים מהניתוח. כמו כן היא מטופלת באופן פסיכיאטרי לחרדות ודברים נוספים.
אבקש לדעת האם היא יכולה כיום בגילה להגיש תביעה? נגד מי? האם נראה שיש עילה לפיצוי? לאיזה סכומי פיצוי ניתן להגיע במקרה כזה?
אודה על תשובתכם.
מני.
ככל שמדובר על תביעה בגין אי אבחון מום הלב בעת ההריון בסקירת מערכות הרי שמדובר לפי הפסיקה האחרונה בתביעה של ההורים ולא של הילד ולכן עילת התביעה מתיישנת כאשר לילד מלאו 7 שנים.
ככל שמדובר על רשלנות בטיפול לאחר הלידה לצורך הדוגמא רשלנות בניתוח יכולה הילדה שכיום הינה בגירה להגיש תביעה עד הגיעה לגיל 25.
מציע בכל מקרה לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שכן גם לכלל זה יתכנו חריגים שמאריכים את תקופת ההתיישנות.
כואבת מהורהרת אבל גאה.
היינו זוג צעיר בתחילת הדרך הגיע ההריון בתחילת חודש חמישי הגיעה הבשורה הטובה יש לך תאומים אבל אם את לא רוצה לאבד אותם תלכי מהר למיון. שיליה משותפת ,הראשון ממש נמוך ונראה שאין זרימות דם, גם השני לוקח יותר אין העלאה במשקל הומלץ ע"י הסגל הרפואי לבצע מיד דילול עוברים אם אני רוצה שישאר לפחות אחד.לאחר התייעצות עם הרב שלי הוחלט להשאיר והכל יהיה טוב ,באמונה נשארתי ולא הסכמתי לדילול.
לאחר 7 חודשים כואבים מייאשים ומלאי פחדים של אשפוז ,הראשון החליט לצאת רק שידענו מראש שאנחנו מיועדים לניתוח כי השני היה במצג אופקי ,כך שאין ברירה בשניות הכינו אותי לניתוח הראשון יצא בשניות ואז המורכבת החלה השני היה תקוע ולקח זמן להוציא אותו...בזמן הזה הראשון נשאר..בחוץ..במצוקה..חוסר חמצן..!!
הראשון נולד 1.300ק"ג והשני 1.700קג.
על פניו הזמן עבר והכל היה "נראה" בסדר
הראשון היה נראה קצת שונה בפנים, תמיד משפשף עיניים ממש מינקות החיוך היה מוזר הראשון החל ללכת בגיל מאוחר לדבר בגיל מאוחר הדיבור לא כל כך ברור הרגל החלה להיגרר והיד רועדת לעיתים, לאחר אין ספור ביקורים במרפאות השונות כל חוות דעת הייתה שהילד בסדר גמור!!!
לאחר 6 שנים בהכנסת ספר תורה (לסבי ששמו של הילד על שמו!!)הגיעה בת דודה רופאה נוירולוגית בבי"ח בצפון הארץ וישר כשנכנסה בשער שאלה אותי:"מה קרה לילד.."?? הוא עבר טראומה?? היה לכם תאונה...משהו..?? מה נסגר איתך שאלתי הלוווו הכל בסדר ..!!
היא התעקשה בואי איתו רגע לחדר אני רוצה לראות משהו ..לאחר בדיקה בחדר היא צרחה עליי מחר את הולכת אחרי הספר התורה על הבוקר למרפאה רק לאאא לומר שהילד נבדק ופשוט תתעקשי על בדיקה ותאמרי שיש משהו לאא תקין !!!!
ובאמת התעקשתי ומיד הופנתי למיון שאלתי למה ..? הרופאה אמרה שהיא רוצה להיות רגועה.
לאחר בדיקת הרופא במיון (מתמחה) קרא לייעוץ רופא בכיר אני שהייתי עסוקה בילד לא ממש הקשבתי לשיחה בינהם שהתנהלה באנגלית ,הגדולה שלי שאלה אמא מה זה ומה זה כל מיני מילים באנגלית שהבינה מהשיחה....הבנתי שדיברו על הפנים של הילד ..הפה..העין ..הלחי.. הופננו מיד לרופא עיניים ,משום מה ללא התיק הרפואי אלה הדרכה בטלפון .. בבדיקה (הראשונה) שנערכה שניות אומר לי למה הגעת עכשיו?!? אין מה לעשות!!? העצב משותק..אין לו סימטריה בפנים ..חזרנו המומים ואני מסתירה את הכאב והדמעות שחזרנו לרופא במיון הוא קלט את ההליכה של הילד.. ואז אומר לי זה תמיד ככה ההליכה הזאת ...הוא היה מופתע ואומר אין פה נוירולוג ילדים אני מזמין ייעוץ דחוף...מה דוק' מה עכשיו..תכף הנוירולוג יגיע נעשה בדיקות ואז יהיה אבחנה .
ביינתים אושפזנו...הנוירולוג הגיע רק בבוקר לקח אותנו לבדיקה ואז התחלנו מסע הוא נלחץ מאוד רופא אשכנזי בהיר עור ניהיה אדום פנים וזועף ברמות גבוהות וצרח על מנהל המחלקה מיד MRI מנהל המחלקה הסביר שאין כרגע מרדים ילדים, ואין אפשרות לבצע ללא הרדמה .אחרי חילופי אש בן יועץ הנוירולוג שלא קשור לב"יח בכלל למנהל מחלקת הילדים ..ואז ביקשתי לשוחח עם נוירולוג בשקט ולבד אמרתי לו בבקשה אל תנחית עליי פצצה למה אתה לחוץ יש לך איזושהי השערה / אבחנה אני מבינה שזה לא דיאגנוזה סופית ורק מחשבה אבל תכין אותי תשתף אותי בבקשה. הוא נרגע ובמבט חד הוא אומר לי אני הולך על גידול בראש. משהו בראש במוח לא נראה לי אבל עוד פעם רק MRI חובה לדיאגנוזה.
ביינתים החלטתי להישאר באשפוז ולהמתין למרדים ילדים שמגיע ימי רביעי. לאחר הבדיקה ברוך ה' לא גידול הקב"ה שומע תפילות יש האדרה במוח ועוד כמה ממצאים.
האבחנה הגיעה באיחור של שש שנים מלידה הילד עם CP המפילגיה ימין פציאליס (שיתוק בעצב השביעי של הפנים).
הבנתי הכל כל ההאשפוזים מלידה, של הראשון ,כל הביקורים במרפאה, כל הרופאים שעברנו בדרך, ואחדדד לא שם לב.. אפילו לא אחד....אז נכנסו לקטגוריה של ילד עם צרכים מיוחדים... לטיפולים אינטנסיביים.
אמהות תיהיו ערניות הדבר הכי קטן אל תוותרו תתעקשו על בדיקה מעמיקה אין ביטוח לאף אחד!
אחרי הלידה של הבכור החלטתי שאת הלידה הבאה אני רוצה כמה שיותר טבעי, וכמה שפחות התערבויות, להעביר כמה שיותר צירים בבית וכמובן בלי אפידורל.
התחלתי לראות המון סרטונים על לידות וכל מה שבנושא שאבתי המון כוחות מהסיפורי לידה שלכן. לא כתבתי תוכנית לידה(זאת הייתה טעות כי ברגע אמת לא התעקשתי על דברים מסויימים) והעברתי לבעלי איזה לידה אני רוצה, אמרתי לו מה לא אהבתי בלידה הקודמת, היחס של חלק מהצוות, לא חיכו מספיק עם חבל הטבור, לא הנקתי ישר בחדר לידה ולא בחרתי באפס הפרדה, בנינו לעצמנו תכנית לידה, היינו רגועים ומרוצים.
לבעלי היה חלק משמעותי בלידה, הוא היה הפה והראש שלי, אני בזמן צירים לא מסוגלת לדבר או לחשוב ובעיקר לא יכולה לסבול שנוגעים בי או מדברים איתי בזמן ציר, (הסיבה למה לא הבאנו בחשבון לקחת דולה..)
לכן הוא ענה על כל השאלות של הצוות ביקש בעדינות מהצוות לא לפנות אליי בזמן ציר רק כשהיו שאלות שלא ידע לענות. עברנו חווית הריון ולידה מדהימה ביחד, תמיד הוא היה אומר את צריכה להיות רק בהריון וללדת לשאר אני דואג ועכשיו לסיפור לידה.
הריון שני בה תקין ומשעמם, פעילה מאוד, בכל זאת יש עוד נסיך בבית שצריך לדאוג לו, וגם לא רציתי להיות כמו בהריון הראשון במיטה בכל הזדמנות שיש,רציתי גם לעבוד עד ללידה מה שייצא כך ללא כוונה. חודש תשיעי הגיע, אוכלת 6 תמרים ביום עיסויים בגב תחתון, שוטפת את הבית כל יום!
אימצתי את הרעיון של לדמיין את הלידה שאני רוצה, ובאמת מדמיינת את הלידה בזמן מקלחת חמה ומרגיעה, ובאוטובוס בדרך לעבודה עם מוזיקה והדבר שאני ממליצה לכל אחת זה לעשות תרגילי ספינינג בייביז( יש ביוטוב סרטונים שמסבירים איך לעשות) בעלי שואל מתי אני יוצאת לחופשת לידה ואומרת לו שמתכוונת לעבוד עד הרגע האחרון, החצי לא אוהב את הרעיון ומעדיף שאצא לחופשה כדי לנוח ולאגור כוחות.
יום ראשון שבוע 38+5 בעלי "מודיע" לי שזה יום אחרון ושזהו אני צריכה לנוח, התכוון לא להטעין לי את הרב קו(הכל בהומור) אני כבר הייתי עייפה וכבדה עם צירונים שכל פעם חושבת שהנה זה מתחיל אז התאים לי לצאת לחופשת לידה.
יום שני שבוע 38+6 שמה בבוקר את הנסיך בגן בדרך פוגשת את חמי צוחקים על זה שהנסיכה לא תחליט לצאת במשוער שזה ראש השנה ואני אומרת בבטחון במקרה הטוב אני יילד אחרי החג. בגלל הצירונים מחליטה לעשות כמו שצריך את התרגילי ספינינג בייביז 20 דק כל תרגיל ומדמיינת איך הנסיכה נכנסת לתעלת הלידה.
בשעה 11 מרגישה לחץ מוזר בגב תחתון, מתעלמת וממשיכה לנוח בספה עם סדרה אהובה, אחרי חצי שעה עוד לחץ מוזר אומרת לעצמי אין מצב שזה מתחיל... ממשיכה לצפות בסדרה עד שמגיע ציר שמבינה שיש מצב שזה מתחיל, מתכחשת להאמין שזה זה, בעיקר מפחדת להתאכזב ומחליטה לארגן תיק לקטן ולי, מפסיקה באמצע כי פחדתי לעשות מעצמי "צחוק" אבל מגיע ציר ואני מבינה שזה מתחיל אבל עדיין מתכחשת, לא מעדכנת אף אחד עדין וממשיכה לארגן את התיק מסדרת את הבית בין ציר לציר עושה מכונה מספיקה לתלות את הכביסה הצירים עדין במרווח של כל 20 30 דק אמא שלי מתקשרת לשיחת בוקר שלנו ותוך כדי עוברת ציר מתאפקת לא להשמיע ציוץ ומסיימת את השיחה.
מסיימת להתארגן ולהתאפר ומתפנה להעביר את הצירים מחשיכה את הבית מדליקה מזגן בשלב הזה נוח לי לעשות סיבובי אגן ולהשמיע קולות עברו לי המון מחשבות והשוואה ללידה הראשונה,כי בשלב הזה הצירים עדין היו נסבלים ושלטתי יפה בהם מה שבהריון הראשון כבר כאב לי מאוד לכן הייתי ממש בהכחשה לא קלטתי שהנה זה קורה.
התקשרתי לאמא שלי אמרתי לה שהתחילו צירים וחמי יביא לה את אלירז מהגן(מירושלים לבית שמש) התקשרתי לבעלי אמרתי לו שהתחילו צירים עדין לא סדירים ושיהיה מוכן.
מחליטה להפסיק בבת אחת את ההשוואות והמחשבות ולעשות הכל כדי לקדם פתיחה. בין ציר לציר יורדת לכריעה ומגביהה את הישבן ,ואז עושה תרגיל של עמידה ואז ירידה למצב של כמעט ישיבה על שני רגליים וחוזרת לעמידה ומרגישה שזה גורם לעוד ציר לבוא ומבינה שאני יכולה בעזרת תזוזה ותרגילים לקדם צירים וככה עובר שעה של צירים של כל חמש ארבע דק ציר באורך של 1 ולאט לאט אבל מרגישה שעדין נסבל ושעדין מוקדם לקרוא לבעלי, הצירים מתגברים מעבירה את הציר מתחת לדוש שפועל כמו אפידורל כשנגמר המים החמים רצה למיטה שמה שני כריות אחד על השני ויורדת למצב כריעה כשהבטן נחה על הכריות. וככה מעבירה את הזמן בין מקלחת לחדר שינה.
צירים כבר ממש כואבים ורוצה אפידורל אבל כשנגמר הציר נרגעת, הנשימות עוזרות לי בשלב הזה אבל נשימות לפי הקצב של הציר ב4 חמי שולח הודעה שלקח את אלירז מהגן, הטלפונים וההודעות מתחילים לזרום, שולחת לאחותי הודעה שתגיד לכולם שאני לא עונה לאף אחד אני לא מסוגלת לדבר ושלא יעלבו ממני.
בשעה חמש מרגישה ציר עם לחץ בנרתיק ומבינה שזהו צריכים לנסוע לבית חולים מתקשרת לבעלי שיבוא עכשיו(בגלל שלא היה לו מחליף אמרו לו שהוא עובד עד השעה 6 ושהוא ייצא אליי רק כשממש מתפתח לידה- כן אני יודעת חצופים) יותר נכון צורחת שייבוא בשלב הזה כבר לא יכולה ללכת בגלל הלחץ. הצירים כבר ניהיים כל 4 3 דק כל ציר ואני מזיעה (חח הלך האיפור) בעלי מגיע לבית מהר מעמיס את התיקים מכין לי את המושב באוטו למצב של חצי שכיבה אני נשענת על שני כריות במצב כריעה ולא מבינה למה בעלי לחוץ כל כך בראש שלי יש מצב שנעביר עוד המון זמן ככה עם הצירים כמו בלידה הראשונה.
נוסעים לדרך עוצרים אצל חמי מהלחץ בטעות בעלי העביר גם את התיק של האשפוז..ונוסעים משם להדסה עין כרם, הנסיעה הייתה לי הכי קשה!
מגיעים לכביש בגין ואז אהובי שואל אותי אם אני רוצה ליווי משטרתי (מדא לא בא בחשבון מבחינתי) כי יש פקק אומרת לו שלא צריך ואז מרגישה טיפטופים אומרת לו תתקשר מהר נראה לי יורדים לי המים, המוקדנית אומרת לנו שהיא חייבת להעלות את מדא על הקו ואני בראש לא לא רק לא זה.
המוקדנית של מד"א מתחילה לשאול שאלות ולי נגמרה הסבלנות, אני מודעת לחשיבות של מדא פשוט אני מכירה את עצמי וידעתי שבאותו רגע אני לא בלידה, אני לא אוהבת שמדברים איתי בזמן ציר וידעתי שהשאלות שלהם רק יוציאו אותי מריכוז. המוקדנית של מדא התחילה עם השאלות ושאלה המון את בעלי איפה אשתך, כי בשלב הזה לא צעקתי לא הייתי מסוגלת כבר הצירים ממש נהיו צפופים, בעלי אמר למוקדנית של מדא שהנה הוא רואה את הניידת שלהם והתחיל בעקיפה כשהתקרבנו לניידת התברר שזה היה הניידת של התאונה בגלל זה הפקק, בעלי אמר להם שזאת לידה שנייה ואני עם צירים כל 3 דק ולחצים.
הם רצו לפנות אותי לשערי צדק, סירבתי, המוקדנית עדין בטלפון אמרתי לה זאת לידה שנייה יש לי צירים כל 3 דק אבל אני לא בלידה היא התעקשה שנמתין לניידת של מדא, אמרתי לבעלי שינתק את השיחה ושיבקש את הליווי כי אני לא מתכוונת שנעצור אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר. התקשרו מהמשטרה בעלי נסע אחרי הניידת,הרגיש קצת כמו בסרט, בנתיים כל ציר מרגישה שמקדם ומרגישה את הראש מתברג, מגיעים לבית חולים בעלי מסיע אותי בכסא גלגלים ללכת לא היה אפשרי כבר מגיעים למיון לקבלה ישר מעלים אותי למיטה אני בנתיים צועקת את נשמתי האחות בודקת אותי פתיחה 5 מחיקה 100 אחוז ספינה -1.
אומרת לי ישר לחדר לידה יש לי הרגשה שאת יולדת עוד מעט מעבירים אותי מהר ושם עושים מוניטור ושאר הבדיקות בשלב הזה כבר איבדתי קשר איתם, מילמלתי שיעזרו לי ללדת טבעי, בלי אפידורל המיילדת אמרה לי מתוקה גם אם היית רוצה לא תספיקי, אני אפקע לך את המים ואת תלדי.
בעלי הסתכל עליי ושאל אותי אם אני מסכימה שתפקע או שנמתין אמרתי לו שתפקע אני רק רוצה ללדת. הרגיש לי נכון באותו הרגע, ובאמת איך שהיא פקעה הרגשתי שאני חייבת ללחוץ וזאת הייתה תחושה מדהימה. בלחיצה ראשונה איבדתי את עצמי והמיילדת פיקסה אותי בלחיצה השלישית צעקתי כל כך חזק שהפחדתי את עצמי הרגשתי את הראש והכתפיים שלה ושחרור אדיר.
הניחו אותה ישר עליי עור לעור תוך כדי שאני צוחקת מאושר מחבקת ומנשקת אותה. לא מפסיקה להגיד 'לא מאמינה הצלחתי בלי אפידורל' ומניקה אותה.
בקשתי סליחה מהצוות על הצעקות ואם הייתי לא נחמדה. המיילדת נסתה בכוח להוציא את השלייה אמרתי לה שנחכה השילייה תצא לבד ובאמת הרגשתי עוד לחץ והשילייה יצאה בשלמותה. תפר קטנטן ומשם למחלקה ביות מלא, לצערי בגלל צהבת היינו צריכים לעבור לביות הגמיש.
לא בטוחה שזה המקום הנכון, אבל אני מנסה ואשמח לשמוע את דעתך.
אני בהריון שבוע 30, עם רקע בריאותי לא מזהיר בכלל לגיל 27.
קיבלתי הפנייה מרופאת א.א.ג לנוירולוג ובמידת הצורך לבדיקת MRI דחוף ( כי היא לא יודעת מה יש לי והפחד שלה שאפול וזה מסכן את העובר).
הגעתי למיון מהלכים (במקום למיון נשים בגלל שהבעיה שבגללה הגעתי מלחתחילה היא לא קשורה להריון) חיכיתי כשעה להיכנס לאח המטפל.
אני רואה על צג הטלוויזיה שאני הבאה בתור ואני שמה לב שלא קוראים לי כבר מעל ל20 דקות. למרות שנכנסים אנשים לחדר שלו.
אני רואה שהאח (מהמגזר הערבי) מכניס מטופלים שהגיעו זה עתה במקומי. הגעתי לחדרו לשאול שאלה- האח עושה למטופל בדיקת לחץ דם עם הנייד שלו באוזן ומתעלם מנוכחותי. שאלתי אותו אם התור הוא לפי מטופלים דחופים או לפי המספרים , בהתחלה התעלם ממני לגמרי וכשאלתי שוב והתנצלתי בפני המטופל שישב שם.
לשאלתי האח ענה לי "הוא מקרה דחוף וזה לא עניינך תסגרי את הדלת את מפריעה לי".
סגרתי את הדלת וחיכיתי שייסיים.
המטופל יצא ושאלתי אותו מתי אני נכנסת. הוא ענה לי "אני מחליט מתי את תיכנסי וללא מספר הזמין מישהו שרק הגיע. שאלתי אותו אם הוא בכלל עבר על התיק שלי שהוא החליט שאני לא נחשבת מטופל דחוף (למרות שעל ההפנייה שלי רשום דחוף)
הוא צעק עליי שזה לא ענייני וסגר עליי בכוח את הדלת.
פניתי לאחראי מיון לבדוק מה אני צריכה לעשות הוא אמר שבלי לראות אח אני לא יכולה לעשות כלום.
חזרתי למיון מהלכים לחכות בתור ואני רואה בחור אחר שנכנס לפניי.
החלטתי שעל התנהגות כזו אני לא נשארת שם, הרגשתי שאת כל המטופלים מהמגזר הערבי הוא הכניס על חשבון התור שלי.
נכנסתי אליו לחדר (כשהדלת הייתה פתוחה לרווחה ולא היה לו מטופל בחדר) ביקשתי את התיק שלי כי אני לא מקבלת טיפול רפואי ( במקום שיגיד לי "בואי עכשיו תורך") הוא צעק לי " קחי את התיק שלך ותלכי בגופו התחיל להוציא אותי מהחדר וסגר עליי את הדלת בפנים."
הגעתי לסגור את התיק אצל המזכירה והיא הותפעה לראות אותי סיפרתי לה את שקרה- כאן היא לא הופתעה משום מה.. לא היה לה הרבה מה להגיד לי היא התנצלה בשמו.
מיותר לציין שכל המטופלים שנכנסו לפניי (עם מספר תור אחריי) היו מהמגזר הערבי גם כן..?!
הרגשתי אפליה, זלזול, חוסר ביחסי אנוש, חוסר מקצועיות, השפלה מהצעקות שקיבלתי ליד מטופלים אחרים.
לדעתי במקרה מסוג זה מן הראוי לפנות במכתב להנהלת בית החולים ולבקש הסברים למקרה. אני לא סבור כי המקרה יתאים לתביעה שכן מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לך אם הבנתי נכון אין נזק.
אחרי שסבלתי משבוע 26 עם צירים מוקדמים ופתיחה וקיצור צוואר וטופלתי בפרסולט וצלסטון היום בשבוע 38+3 ילדתי את הנסיך השלישי. הגעתי ב 1 בלילה לבית חולים. חיברו אותי למכשיר מוניטור עוברי שהראה האטות בדופק העובר פעמיים.
החליטו להכניס לחדר לידה ולא לחכות. דיברו איתי על ניתוח קיסרי ואני העדפתי לנסות לידה רגילה לפני הכל.
קיבלתי חדר בשעה 7:00 בבוקר ילדתי בשעה 15:00. ללא אפידורל ללא תפרים. לידה חלומית.
בדקו לי פתיחה היית 4. ביקשתי להתפנות. חצי שעה מנסה להתפנות וכלום לא יוצא... ואז ראיתי דם והרגשתי את הראש של התינוק. המיילדת באה ופוף.
2 לחיצות והאוצר שלי בחוץ! חלוםםם!
היה שווה ללכת ולחזור 800 פעמים לבית חולים עם אישפוז וכד...
מאחלת לכולכן לידה כזו קלה כמו שלי והיה לי חשוב לשתף כי קראתי כאן על כמה מקרים של סיבוכים בלידה וכל מיני מקרים לא נעימים. אז שתדעו שיש גם לידות של צ'יק צ'ק.
ילדתי את הבן הבכור לפני 3 שנים,
לידת וואקום והריון תקין לחלוטין.
הילד נולד במשקל תקין ,בכה כמו שצריך.
אך לצערי התוכניות לאפס הפרדה נקטעו כאשר נכנס לפגיה.
כיומיים לאחרי הלידה כשהגענו לפגיה האחיות קפצו עליינו ואמרו שאיזה מזל שהילד פה! בהשגחה צמודה אחרת היה כבר מת.
כאשר ניסינו להבין מה קרה הם אמרו שהוא הפסיק לנשום,הכחיל ממש לא מזמן ולשמחתם הם הצליחו להצילו.
במהלך שבוע האישפוז זה חזר על עצמו כ3 פעמים. הילד חובר לחמצן.
אבל אף אחד במהלך האישפוז שלו ושלי לא דאג להתקשר אליי או ליידע אותי.
ככה זה, לידה ראשונה ולחוצה.
בגיל חודשיים הילד קיבל חיסון רוטה.
שעה אחרי החיסון הילד התנפח , בכה בלי סוף , בקושי הצליח לפתוח את העיניים. (תמונה שצולמה באותם רגעים)
משהו היה לי מוזר, הרגיש לי לא נכון.
הרופאים מתחמקים מסבירים שהכל בסדר.
ואני , "הדאגנית" שבכלל לא מחוסנת בכל ימי חיי , מתחילה לחשוב למה הילד כן? למה אני לא והילד כן?
משם התחלתי לחקור,ללמוד,לקרוא ולהבין את כל מה שהיה עבר בחודשיים שקיבל חיסונים.
כועסת על עצמי שמעולם לא שאלתי שאלות בפגיה , לא קישרתי 3 שנים את הפגיעה בילד בחיסון הזה.
אתמול משהו בי גרם לי לחפש את הפנקס חיסונים שלו.
זה סגר לי פינה ,ענה לי על השאלות של מה קרה שם .
אבל הבנתי כמה תמימים היינו , בדף שיחרור האישפוז של הילד מלבד נתונים יבשים כיצד נולד ומשקל כלל לא צוין שהילד הפסיק לנשום, הכחיל והיה מחובר לחמצן. ההפך!! רשמו שלא היה חיבור למערכת חמצן.
לפני 3 שנים הילד שלי שכב בפגיה, קיבל חיסון פגום , הפסיק לנשום , חובר שבוע לאנטיביוטיקה וחמצן. ואף אחד לא תיעד את זה בשום מקום.
בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם למה שהמדינה תפגע בילד? והם בטוח יטפלו ויהיו שם.
אז לא.
הם יתכחשו לזה, יעלימו כל מידע אפשרי. זאת רשלנות רפואית פושעת ואסור לעבור על המקרים האלה בשתיקה!
הבן שלי שנולד לא נשם יצא כחול עשו לו עיסוי ודחפו לו צינור לגרון ומה רשמו בטופס אישפוז נבדק בשל אנחות... כי ילד שלא נושם זה אנחה!? הזויי אחרי שעשיתי ברורים אמרו לי שהם רושמים ככה בכוונה כדי לכסות את עצמם מתביעות של רשלנות רפואית עצוב שככה זה מתנהל.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"