אם ילד מאובחן כחולה סרטן (בשלב מוקדם יחסית בו קיים טיפול יעיל לסוג הסרטן הזה) והוריו, בשל אמונתם הדתית מסרבים שיקבל טיפול רפואי, שכן הם סבורים שזה טיפול שיזיק לו ומצידם מאמינים שהדבר היחיד שיכול לסייע לילדם הוא תפילה (לא חלילה מחוסר אכפתיות לגורלו, אלא מאדיקות דתית - הם משקיעים יום ולילה בתפילה סביב מיטתו) - בקיצור, לפי כל קריטריון הם דנים אותו למוות בבחירתם זו מתוך אמונה דתית.
האם בית המשפט יכול להתערב ולקבוע שזכותו של הילד לטיפול רפואי שבסבירות גבוהה מאוד יציל את חייו, אל מול האפשרות הוודאית שימות ללא טיפול שכזה, גוברת על זכות ההורים לאמונתם הדתית (כמי שמהווים אפוטרופוסים טבעיים לילד) האם יש תקדימים כאלה ?
אם כן, מדוע הדבר שונה לגבי חיסונים - הרי גם כאן מדובר באמונה נטו אל מול מציאות מוכחת?
(במיוחד לאור העובדה שאי חיסון גם פוגע בזכות של הציבור הכללי לבריאות).
האם ההבדל המשפטי / מוסרי הוא רק בוודאות הסטטיסטית של המוות ללא טיפול ? (100% במקרה של סרטן, נניח לצורך הדיון 0.1% במקרה של חצבת)
אני עברתי ניתוח פלסטי להרמת חזה אצל אחד המנתחים הכי מפורסמים ויקרים בארץ. מנתח שנחשב מומחה בתחום. הניתוח נכשל לגמרי. התוצאות לא טובות ונשארה צלקת (4 חודשים אחרי הניתוח) שלא נעלמת כמו שהרופא הבטיח. הוא אמנם החתים אותי על טופס הסכמה לניתוח אבל ההבטחות וההדמיה שהראה לי לא קרובות למה שיצא בפועל מהניתוח. אני לא יודעת מה יהיה בקיץ... לא יכולה ללבוש בגד ים במצב הזה. לא בגלל הנראות של החזה (א-סימטריה בולטת וצלקת) ואני ממש בדיכאון. הרופא אומר שהניתוח הצליח ובגלל שהיתה א-סימטריה בין השדיים לפני הניתוח אין הרבה מה לעשות.
אני בטוחה שהיתה כאן רשלנות רפואית ולא יודעת מה לעשות. חברות אומרות לפנות לעורך דין ולכן אני כאן.
מה דעתך? איך בודקים אם אפשר לעשות משהו נגד הרופא למרות שהוא "מומחה" מפורסם?
אשמח לשמוע חוות דעת מהניסיון שלך במקרים דומים של ניתוחי הרמת חזה שנכשלו...
כדי לבחון אם אכן הכשלון של ניתוח הרמת החזה הינו בשל התרשלות בניתוח יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי מלפני הניתוח, מהניתוח עצמו ולאחריו. יש לקחת בחשבון כי לרוב ניתן להעריך תוצאה סופית של ניתוח פלסטי בחלוף כשנה מיום הניתוח.
לאחר קבלת התיעוד ניתן יהיה להתייעץ עם מומחה בכירוגיה פלסטית שיעריך את תוצאות הניתוח באופן אובייקטיבי והאם הייהת כאמור התרשלות שגרמה לנזק.
השלב הראשון הינו פניה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע בקבלת התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.
אני עברתי ניתוח קיסרי עם הרדמה ספינאלית ובאמצע הניתוח השפעת ההרדמה פשוט התפוגגה... אז נכון שלא נגרם לי נזק בניתוח תודה ולא, אבל עברתי טראומה מטורפת, שאני לא יכולה לתאר במילים...
ניתח אותי מתמחה יחד עם מומחה. בשלב כלשהו בניתוח התחלתי להרגיש כאבים בבטן והמרדים אמר שההרדמה מתחילה להתפוגג (למרות שעוד לא סיימו את הניתוח) ואם אני רוצה לא להרגיש כלום הוא צריך להרדים אותי. סירבתי לקבל הרדמה (פחד מהרדמה מלאה) אז נאלצתי להרגיש את ההתעסקות והכאבים עד הסוף.
האם זה הגיוני שהרדמה מתחילה להתפוגג תוך כדי הניתוח או שלמתמחה לקח יותר מידי זמן ללמוד את העבודה ובגלל זה האריכו לי את הניתוח מעבר לזמן הנורמאלי?
אציין שהיו לי 2 ניתוחים קיסריים בעבר ואף פעם לא הרגשתי ככה במהלך הניתוח.
מה דעתך? זה הגיוני? יש לי מה לעשות מבחינה משפטית במקרה כזה?
על פניו נראה כי התפוגגות הרדמה ספינאלית בעת ניתוח הינה בסבירות גבוהה תוצאה של התרשלות של המרדים. כדי לבחון את העניין באופן רציני יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי.
אני סבור כי יתכן ויהיה מה לעשות במקרה כזה במישור המשפטי ואת מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת יעוץ פרטני.
רופא לא שמר על פרטיותה של מטופלת, הוא מסר מידע על מצבה הרפואי והטיפול בה לאישתו (שהיא רופאה במקצועה אבל בתחום אחר), אישתו העבירה את המידע לשכנה ומשם זה התגלגל לכל המעוניין לשמוע. כמובן שלמטופלת עצמה לא הייתה שום כוונה לשתף את שכניה במידע כל כך רגיש. ברור שיש כאן הפרה של חוק זכויות החולה ואנחנו רוצים למצות את הדין מול הרופא שפגע מאד וגרם לנזק נפשי חמור לאישה שפרטיה נחשפו בניגוד לרוצה. האם זאת עילה לתביעת רשלנות רפואית? האם טיפלתם במקרים של תביעות רשלנות רפואית בשל הפרת סודיות רפואית? כמה פיצויים אפשר לקבל בתביעה כזאת? מה בדיוק צריך להוכיח?
בתביעות מסוג זה יש לעיתים קושי ראייתי להוכיח את אופן 'דליפת המידע' אני מניח כי במקרה שאתם מתארים יש איזו ראיה מוצקה לכך שזה מה שאירע.
מעבר לעניין הראייתי - הפיצוי נקבע בהתאם לנזק שנגרם, יש אכן פיצוי שקבוע בחוק על סך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק אולם בפועל סכומים כאלו ללא הוכחת נזק נדיר שנפסקים.
מעבר לתביעת רשלנות רפואית ככל שיש ראיות כאמור ניתן לשקול גם פניה למשרד הבריאות בתלונה ויתכן שהעניין יתברר במישור המשמעתי אל מול הרופא שהפר את הסודיות.
אכן טיפלנו בעבר במקרים דומים, אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני ואשמח לתת יעוץ והכוונה.
מה אני אמורה לעשות? עם מי אני אמורה להתייעץ?? למי אני יבכה?? (בעלי בנאדם נורא שכלי ולא כמוני רגשי)
מפה לשם החלטתי שלא משנה מה אני את הילד הזה מביאה לעולם! גם אם אני יצטרך להיות איתו 24/7 בבית
בשבוע 38+5 ערב שישי ב 4 לפנות בוקר אני מתחילה להרגיש טיקים בנרתיק, אומרת לבעלי שאני מרגישה צירונים, מחליטה ללכת לישון אבל לפני זה נכנסת להתקלח ואופס יורד לי המים.
מגיעה לבית חולים, מחלקת יולדות, מחברים אותי למכשיר מוניטור עוברי, נכנסת לבדיקה והאחות אומרת לי את בפתיחה 4 מחיקה 100 הראש למטה ומחליטה לתת לי פיטוצין לזירוז.
נכנסת לעשות בדיקת אולטרסאונד והרופא אומר לי שהעובר בכלל במצב רוחבי ובגלל שאני אחרי ירידת מים אי אפשר לעשות היפוך ואני חייבת לחתום על טופס ניתוח קיסרי חירום.
יוצאת מהחדר ומתחילה לבכות את החיים שלי הרי זה הדבר שהכי לא רציתי והכי פחדתי ממנו למה דווקא זה קורה לי?!
הרופא מתחיל להלחיץ ואומר לי שזה מתחיל להיות מסוכן ושאני חייבת לחתום ולהכנס לחדר ניתוח. ואני לא מוכנה.
אחרי רבע שעה חותמת על הטופס ותוך חמש דקות אני כבר בחדר ניתוח לבד! בלי בעל, בלי אמא, בלי חברה! רק אני והרופאים.
בסופו של דבר נולדה לי ילדה מהממת במשקל 2600 ללא שום מומים מולדים! ילדה בריאה לחלוטין!
תודה על השיתוף בחוויה ההריון והלידה. ההחלטה אם להפסיק הריון בשל חשש למומים בעובר היא מן הסתם ההחלטה הקשה ביותר שזוג צריך לקחת בחייו. כל בחירה היא ראויה ולכל בחירה היתרונות והחסרונות שלה. אמצעי ההדמיה שיש כיום לרפואה יכולים בחלק מן המקרים להדגים מומים בעובר בצורה כמעט ודאית אולם יש מומים שקשה להדגים ויש אי ודאות האם אכן נמצאים ומה חומרתם.
אמנם אין כאן רשלנות רפואית כי לא נגרם נזק, מעבר לסבל בלתי נתפס ומיותר, אבל עדיין חשוב לי לשתף ושמכה יותר אמהות יקראו ויפנימו. רק אנחנו אחראיות לבריאות של הילדים ואין רופא שיודע יותר טוב מה עובר על הילד שלך חוץ ממך.
משהו על אינטואיציה אימהית...זה סיפור ארוך..
משתפת בסיוט שעברנו במשך שנה וחצי.
סביב גיל 7 חודשים הבן שלי הרגיש לא טוב..חום גבוהה שיעול ונזלת..הולכים למרפאה ושם הרופאה אומרת לנו שזה ויראלי ולתת מורידי חום. טוב חוזרים הביתה וככה ממשיכים עוד כמה ימים של חום מטפלים כמו שאמרה עד שעובר.
חודש אח"כ שוב...חום גבוהה מאוד..מגיעים שוב לאותה רופאה שוב ויראלי...עוברים כמה ימים ככה בבית..ושוב ושוב פעם או פעמיים בחודש עוברים את הסיוט הזה. באחת הפעמים טיפה לפני גיל שנה גילנו (רק אחרי שהגענו לבית חולים עם חום 40) שהייתה לו מחלת הנשיקה שאיבחנו שם מיידית ואז אישפוז שאחריו ישב שבועיים בבית.
בגיל שנה וחודשיים שוב יום של חום מגיעים שוב לאותה רופאה שוב אומרת שזה ויראלי ושולחת אותי הביתה עם הוראה לתת רק מורידי חום...במהלך הלילה החום מטפס ל41.2 כן! כן!
הילד ישן עליי והרגיש כמו גוש לבה..אמיתי הרגשתי כוויה על העור שלי מרוב שהיה חם..הוא התחיל למלמל לעצמו ואוני חשבתי שאני מתה באותו רגע..טסנו לבית חולים עם פיג'מות..שם גילינו שיש לו דלקת ריאות קשה מאוד ונשארנו לאישפוז.
כשחזרנו הביתה והלכנו לביקרת אצל הרופאה אמרתי לה שאני מרגישה שהבדיקה שלה מאוד לא יסודית וכל פעם מתגלה לנו משהו חמור מאוד שיכולנו לטפל כבר לפני אבל היא פשוט לא אבחנה.
ענתה לי שהיא מעדיפה לתת לגוף לפעמים להגיב וכו וכו...טוב..עד גיל שנתיים הילד אחת לחודש סובל מדלקת כלשהי..והיא תמיד אומרת לטפל רק עם מורידי חום.
במהלך השנה הזו אני מטפלת בו גם ברפואה אלטרנטיבית בדיקור בשילוב של רוקחות של הרבליסט פרטי באופן קבוע ניסינו גם אוסטאופטיה נרות הופי ועוד..
כבר בפעמים הראשונות העלתי בפניה את עניין השקדים (באחד הביקורים בבתי החולים אחד הרופאים העלה את זה בפנינו וקראתי קצת בנושא..והבנתי שעל הילד שלי חלות כל התופעות!) והיא אמרה לי שאין דבר כזה להוציא שקדים ושקד שלישי בגיל כל כך צעיר שזה מאוד נדיר.
בביקור נוסף העלתי את זה שוב והיא אמרה לי לרדת מזה ואין סיכוי וזה שטויות..טוב מה שעשיתי עוד באותו היום..לקחתי את הילד לאף אוזן גרון פרטי ולצילום באופן פרטי.
שם נאמר לי שכל נתיבי האוויר באף והגרון של הילד חסומים לחלוטין וזה נס שהוא בכלל מצליח לנשום..בנוסף אחרי בדיקה מעמיקה יותר גילינו בעיות שמיעה קשות בעקבות כל הדלקות והצטברויות הנוזלים הרבות.
כל זה התברר לי שיכל להימנע אם הדלקות היו מטופלות בזמן וכראוי.
אין לתאר את התחושות בכלל..הרגשתי מזניחה, למרות שעל כל פיפס רצתי איתו למרפאה.
באותו שבוע כבר עברתי מרפאה משם קיבלתי הפניה ואישור לבצע לילד ניתוח דחוף.
בהתחלה נבהלתי ממש..ניתוח פולשני בהרדמה מלאה..ולפני שבוע הוצאנו את השקד השלישי ועשינו כפתורים.(גם הניתוח נדחה פעמיים כי קיבל דלקות בהפרש של שבוע למרות שקיבל טיפול אנטיביוטי מונע..)
אני לא יכולה לתאר את השיפור באיכות החיים!! במיוחדת כשיש כבר עוד תינוקת בבית.
הרגשתי שאני חיה מדלקת לדלקת..הילד תמיד היה חולה..מרייר נורא..בקושי נושם.. בקושי ישן..בקושי מדבר..אי נוחות תמידית..
והיום..הבן שלי נושם!! נושם בלי רעש..בלי להישמע כמו כלב אחרי ריצה!! וישן!! בלי להישמע כמו מסור של נגריה!!
הילד כבר ביום הניתוח התחיל לדבר הברות שלא יכל להגות בגלל הנפיחות בחלל הפה ובגלל שלא שמע טוב!!
נכון באישפוז שם פגשנו עוד ילדים גדולים ממנו בהרבה שעברנו את הניתוח..אבל זה פשוט היה נחוץ לו!
אז אם אתן מרגישות שמשהו לא בסדר תתעקשו אולי אתן אותו מקרה שלא נבדק עד הסוף..
העקשנות שלי הייתה שווה לגמריי!
מרגישה שהחיים שלי ושלנו כמשפחה השתנו מקצה לקצה בשבוע האחרון!
המקרה שלך דיי מזכיר את שלי, הבן גדול שלי מגיל 8 חודשים סבל מדלקות אוזניים היה חי על אנטיביוטיקה, היה נוחר כמו גבר מעשן כבד והיה מפסיק לנשום בשינה, את כל הדברים האלו ציינתי בפני הרופא והוא לא התרגש בכלל, רופא דפוק, אתה רואה שהילד פעמיים בחודש אצלך עם חום גבוה ודלקת אוזניים כל פעם לא תפנה לא.א.ג... מפה לשם קבעתי תור לאף אוזן גרון ובדיקת שמיעה, נמצא נוזלים באוזניים, שקדים בגרון מוגדלים ושקד שלישי מוגדל מאוד שחסם לו את נתיבי האויר עד כדי כך שאם היה צוחק קצת יותר מידי היה מקיא את נישמתו, כאשר קיבלנו את התוצאות עם המלצה לניתוח בהול, ניסינו לקבוע באופן פרטי שילמנו מאות שקלים ואף רופא פרטי לא הסכים לנתח אותו בגלל גילו הקטן, אלא רק בבית חולים ציבורי שאם חלילה יקרה משהו במהלך הניתוח יש להם את כל הציוד הנדרש, ניסינו גם הומאופתיה ולא עזר לנו, נאלצנו לחכות לניתוח בשניידר עם זמני המתנה של כמעט שנה, במקרה חברה שעבדה שם סידרה לי תור לחודש אחרי, התור נקבע ליום שני, שישי בערב לפני כן הילד צורח מכאבים הולכים למיון שוב דלקת שוב חום ושוב אנטיביוטיקה התפללתי לאלוקים שלא יהיה לו חום הרי יום דני הניתוח, יום שני הגיע לא היה חום, הילד נכנס לניתוח שקד שלישי כפתורים ובמהלך הניתוח יחליטו אם להוריד גם את השקדים בגרון, עברנו את הניתוח ברוך ה' גם במהלך הניתוח היה עם דלקת אוזניים כי בעצם תמיד היה, ומאזז ברוך ה הילד בריא, היום בן 8 מאז ועד היום לא היו דלקות אוזניים, איכות החיים שלו השתפרה פלאים, הילד הצליח לנשום כמו שצריך ולצחוק בלי להקיא, אין לי ספק שפה האינטואיציה שלי עבדה לטובתינו, בתור אמא טריה לילד ראשון יכלתי להסכים עם הרופא שזה ויראלי וזה יעבור ושמחה שהקשבתי ללב שלי, לכן אני אומרת, הרופאים לא תמיד צודקים לכן אם את אמא יקרה מרגישה שמשהו לא בסדר וצריכה לבדוק אז תבדקי, הרופא שלנו היה רופא זוועתייי הכל אצלו היה ויראלי וגם לא הסכים עם חוות דעת של רופאים אחרים, כאילו רק המילה שלו היא הכי נכונה.
קרה בדיוק באותם תרחישים עם הבן שלי כשהיה בן שנתיים. התעקשתיי שיפנו אותי למעבדת שינה. אחרי רבע שעה שהילד נרדם ונספר מספר רב של מצוקות נשימה. הופנינו מיד למיון ילדים בבית החולים הדסה בירושלים. בבוקר בגיל שנתיים הוא נותח מיידית להסרת שקד שלישי. הרופאים בקופת חולים לא זיהו את הבעיה בגלל רשלנות רפואית שלהם ואם אני לא הייתי מתעקשת על מעבדת שינה ובדיקות כמו צריך ה' יודע איך זה היה נגמר.
הסמפטומים היו זהים. חום גבוהה תמידי שמוגדר "ויראלי", ליחה מרובה שהצטברה לעיתים כבר בריאות כי ילד בן שנתיים לא יודע להוציא לבדו. מצוקת נשימה ודום נשימתי בלילה.
לא ישנתי לילה שלם שנתיים! קולות החנק והמצוקה היו משתקים אותי. ברוך ה' זה מאחורינו ומאחוריכם.
אמאלה בול מה שהיה לי עם הבת שלי חוץ ממחלת הנשיקה והדלקת ריאות.
3 שנים מהרגע שנולדה ועד גיל 3 סבלה מדלקות אוזניים וגרון וכל הזמן הרופא של קופת חולים הרשלן בן רשלן אמר שהכל בסדר ודחף אנטיביוטיקות. עד שעברתי רופא שרק שמע את הנשימות שלה, כבר הבין שמשהו פה לא בסדר בכלל!
באותו יום כבר עשינו צילום רנטגן, היינו אצל רופא מומחה א.א.ג וכבר קבעו תאריך לניתוח כי לילדה לא היה אוויר לנשום ואף אחד לא הבין איך היא חיה עד אותו יום.
עשו לה ניקוז נוזלים וכפתורים באוזניים והוציאו לה את 3 השקדים לגמרי.
היום יש לי ילדה חדשה. ששומעת. שמדברת. שישנה. שחיה!
כל הכבוד לך. אני יודעת שלא קל לעמוד ככה מול רופאים.
היה לנו משהו דומה פעם אחת, אחרי 5 ימים עם חום 40, כשכל יום הלכנו לרופא. ובאחד הימים בקושי נשם, הלכנו בערב למוקד והרופא קבע נחרצות שאין דלקת ריאות והתייחס אליי כמו לאמא היסטרית. כל הלילה נתתי מורידי חום וכך גם ביום למחרת. כל פעם חום 40, מורידה חום וחוזר חלילה.
בערב החום לא ירד לא משנה מה עשיתי, התקשרתי להתייעץ במוקד אחיות ובזכות ערנות של האח שענה שביקש להקשיב לנשימות דרך הטלפון, הוטסנו לחדר מיון.
דלקת ריאות ב2 הריאות ואשפוז עם חמצן. מאז אני מאוד משתדלת לסמוך על האינטואיציה ולא על הרופאים למרות שלפעמים מאוד קשה. מאז עוד פעמיים דלקות אוזניים.
אותו דבר כמעט כמו אצלי, רק שאצלי זה היה חום + פלוס הקאות במשך כמה ימים הולכת לרופא... המשפט הראשון שהוציאה מהפה שלה זה יש לה וירוס .
נתנה תרופות לקחנו כמה ימים רואה שלא עוזר חוזרת אליה (לרופאה) עוד הפעם אותו משפט זה וירוס .אני כבר לא יכולתי לשמוע את אותו המשפט שוב. צרחתי עלייה וואחד צרחה !
אמרתי לא הגיוני הילדה מקיאה לי במשך עשרה ימים ואת אומרת שזה וירוס. דרשתי הפנייה למיון במיידי לשניידר מפה לשם מגיעים לבית חולים עושים לה צילום רנטגן חזה, אולטראסאונד בטן ומה מגלים? שיש לה בקע בסרעפת. מיהו הזכיר רשלנות רפואית - זה בדיוק המצב!
זה מה שגרם לה בעצם כל הזמן הזה להקאות ומזל שגילנו את זה בזמן ובקרוב בעזרת ה' תעבור ניתוח ! אמא תמיד יודעת ומרגישה את הילדים שלה מכל רופא/ה עם תואר.
אני עם רעלת הריון קלה מבוקרת משבוע 23. כרגע בשבוע 35+.
בחודש האחרון הייתי כמה פעמים במיון עקב כאבים בבטן (התחתונה, מרגיש ממש כאילו תפוס לי) וכל מיני דברים שקשורים לזה.. ראו שיש מעט ריבוי מי שפיר ודרך זה גילו גם סכרת.. והפילו את הכאב על זה.
יש רופא אחד ספציפי במיון שניסה לשלול את הרעלת באופן שלא מובן לי ופעם אחת סירבתי להתאשפז כי הוא היה בגישה מחורבנת בניסיון להוכיח שאין לי כלום.
אני עושה פעם בשבוע בדיקות דם בקופת חולים, היו כמה פעמים שתפקודי כבד שיחקו קצת אבל בגדר הנורמה.
לחצי דם בתקרה של 140/90 (נדיר שזה עובר את זה תודה לאל) ויש חלבון בשתן פתולוגי..
בצקות באות והולכות וכמעט ואין כרגע כי אני כבר 3 חודשים בבית עם הרגליים למעלה. ועוד כל מיני תסמינים.
שבוע שעבר אותו רופא במיון ביקש לאשפז אותי ל3 ימים לביקורת כדי לוודא שהרעלת לא מחמירה בגלל התלונות שלי.
מצד שני לא עשו שום בדיקות חוץ מאיסוף שתן נוסף (הרופא הפרטי שלי שהוא מנהל המחלקה שלו היה בחו"ל באותו זמן והוא טוען שאין צורך באיסוף נוסף ועדיין אותו רופא חלק עליו).
האיסוף יצא איכשהו תקין, יש לציין כי לא נתנו לי לעשות את השתן האחרון של הבוקר, לא יודעת עד כמה משמעותי והיו 2 כדים ואין לי מושג אם ערבבו ביניהם. פחות קריטי.
אחרי 3 ימים בשחרור שלי אותו רופא הגיע מחוייך עם מבט ניצחון ואמר "החלבון תקין, נראה לי שצריך לשקול את הרעלת מחדש, אבל את זה הרופא שלך יחליט".
באותו יום של החלטת האשפוז עשיתי בדיקות דם בקופת חולים והיה נראה לי שמשהו בתפקודי כבד לא תקין והצגתי את זה בפני הרופא במיון שטען שזה תקין לחלוטין.
בשישי האחרון רופאת המשפחה שלי ביקשה שאגיע אליה והיום הייתי אצלה.. אמרה שבפעם האחרונה שעשיתי בדיקות דם תפקודי הכבד שלי יצאו לא תקינים והיא שאלה אותי אם קיימים תסמינים מסויימים ומסתבר שעל כולם התלוננתי בבית חולים. עושה רושם שהרופא במיון היה אנטי ולא ברור לי למה.. מרגישה קצת רשלנות רפואית ומפחדת שהכבד בהחלט נפגע.
אני מקווה שהייתה לכם סבלנות לקרוא את החפירה שלי ואשמח לשמוע האם יש משהו שאפשר לעשות מהבחינה המשפטית של רשלנות רפואית במקרה כזה...
בשבוע הבא עושה אולטראסאונד לכבד בתקווה שהכל תקין.
בעיקר מתוסכלת מהתפקוד של אותו רופא במיון ולא ברור לי למה אחד כזה עובד ברפואה ובעיקר עם נשים בהריון בסיכון.
אני סבור כי בשלב כזה עדיין מוקדם לחשוב על הליך משפטי בעניין רשלנות רפואית כאשר לא ברור כלל אם נגרם נזק והאם הנזק קשור לאופן הטיפול. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש צורך בחוות דעת רפואיות פרטיות ובמקרים בהם לא נגרם נזק קבוע לא תמיד יש כדאיות כלכלית לתביעה כזו מבחינת היקף הפיצוי אל מול ההשקעה בתביעה.
אני סבור כי לאחר שתסיימי ב"ה את ההריון בשלום ויהיה ברור גם אם חלילה יש נזק לכבד תשקלי את המקרה בפגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
אחרי הלידה הראשונה שלי תפקודי הכבד היו במצב גרוע ביותר, והייתי במעקב נפרולוג כולל בדיקות הדמיה על מנת לבדוק פגיעה אפשרית בכבד.. ממה שהבנתי הטיפול התרופתי והמגנזיום השפיעו עליו אולם בפועל הפגיעה האפשרית בו לא כ"כ פשוטה.. מחזיקה אצבעות שהכל יצא תקין בע"ה ותחזיקי עד הסוף בהריון תקין ומשעמם ועם תיקון של רופא מתחשב וקשוב במיון
צהריים טובים.
אחיינית שלי עברה לפני כשנה ניתוח חזה, היא סגרה עם הרופא גודל מסויים וכאשר התעוררה ראתה שלא שמו לה את הגודל שסגרו עליו, הרופא לא הגיע בכלל לביקורת כאשר שמע שהיא לא מרוצה ובכלל היא קיבלה ממנו יחס מזלזל ופוגעני.
מעבר לכך הניתוח לא צלח ובמקום שזה ירים לה את הביטחון זה גרם לה ממש לעוגמת נפש.
האם יש עילה לתביעה? האם זה מתאים לעורך דין בעוסק בתחום הרשלנות הרפואית?
כדי להעריך אם ניתוח הגדלת החזה בוצע באופן רשלני והאם יש מקום לתביעה יהיה לקבל את מלאוא התיעדו הרפואי לפני הניתוח, ממהלך הניתוח ולאחריו ולהיבדק בידי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. אמליץ בשלב ראשון לפנות ליעוץ בפגישה אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לכם בקבלת התיעוד ובפניה למומחה הרפואי המתאים.
הריון לאחר לידה שקטה בשבוע 39 אתן בטח מתארות לעצמכן כמה הריון חרדתי הוא היה
גיליתי את ההריון בשבוע 5. סיפרתי לחברה אחת ולמשפחה הקרובה (אמא, אחותי גיסותיי שהן כמו אחיות שלי וחברה אחת שלי והמנהלת שלי שהיא חברה טובה שלי)
כל השאר ידעו שראו אותי בהריון עם בטן לא סיפרתי רק מי ששאל
אחרי שראו דופק סיפרנו למשפחה של בעלי ולשאר המשפחה שלי וביקשנו לא לספר.
אז לא היתה לי העדפה למין רק רציתי ידיים מלאות.
בסביבות שבוע 12 גילינו שזה בן איזה כיף שמחה וצהלה!
היו לי המון חששות פחדים חרדות ומה לא..
אבל תמיד תמיד תמיד הקב״ה הסיר דאגה מליבי ולא נתן לי לפחד כשישר מחשבה לא טובה היתה באה או שהיתה איזה שעה שלא הרגשתי אותו זז.
משבוע 12 התחלתי להרגיש תנועות (נס) פשוט הקב״ה לא עזב אותי לרגע!
הייתי מחוברת לעובר ולא פחדתי להתחבר.
בשבוע 18 נכנסתי למרפאת הריון בסיכון בתל השומר ובשבוע 23 כבר ביקשו ממני לעשות מי שפיר לא כי חלילה היה משהו פשוט בגלל ההיסטוריה שלי אני ובעלי החלטנו שלא עושים
הכל עובר מושלם תודה לאל וכל בדיקת אולטרסאונד הלב פועם בחוזקה ורעידות על המיטה של הרופאים אבל הם תמיד הרגיעו והבינו אותי
אף פעם לא הלכתי לשום בדיקה לבד (אולי פעם אחת)
תמיד גיסתי ליוותה אותי או בעלי.
בשבוע 28.5 מגלים מעט ריבוי מי שפיר ומפנים אותי להעמסת סוכר 100 שתודה לאל יוצאת תקינה
ואז מפנים אותי לסקירה שלישית בשבוע 32 לבדוק את הריבוי מים ושואלים אם אני רוצה לעשות מי שפיר ואני עונה בשלילה.
מגיעה לסקירה השלישית אין ריבוי אבל מגלים לשון ארוכה, רושמים בסיכום הכל תקין למעט רושם ללשון מוגדלת ולשון שיוצרת מחוץ לקו המנשך( לא יושבת בתוך הפה, יוצאת מהחניכים אבל לא עוברת את השפתיים) ומפנים לסקירה מכוונת ללשון ושוב מציעים מי שפיר ושוב אני שוללת. לא מסכנת בשום אופן את ההריון הזה!!
מגיעה לסקירה מכוונת ללשון זה לפני ראש השנה כמעט ולא היו תורים צריך רופא שמבין בזה ולא סתם רופא שמבצע אולטרסאונד. מבצעת לי את הבדיקה הרופאה שעושה לי אולטרסאונד בקופה שמכירה אותי ואת הסיפור שלי וקוראת לרופא ״מומחה״ שמתחיל את הבדיקה השעה 8:00 בבוקר אני ראשונה גיסתי יוצאת להביא מדבקות ופוגשת את הרופא בדלת היא יוצאת הוא נכנס ומתחיל בבדיקה שכואבת בטירוף!! לוחץ לי על הבטן בחוזקה ממש אגרסיבי ואומר טוב יש כאן לשון מוגדלת אני לא מבין למה את לא רוצה לעשות מי שפיר (אני בשבוע 34)
מה את מעדיפה ילד עם תסמונת דאון או ילד עם בק וויד אני שמעתי את זה וקפאתי במקום רופא בלי לב והדמעות התחילו לזלוג אני לבד בחדר עם הרופא והרופאה מתפללת שגיסתי כבר תיכנס ואז הוא אומר לי הלשון מעידה על כ״כ הרבה תסמונות בק וויד, דאון, ועוד מלר מחלות גנטיות. ובמקום לבדוק את הלשון ולהתמקד בה הוא בודק לצורך מחקר שלו את נקודת האדרנל משהו של הכליות כאילו שאני שפן נסיונות אפילו לא ביקש רשות ואני, אני שותקת כי רוצה כבר שהסיוט הזה ייגמר ואז הוא חוזר ואומר את רוצה ילד שכל היום יוציא ויכניס לך את הלשון ודוב חוזר ואומר על התסמונת דאון גיסתי נכנסת שמעה דאון וראתה אותי בוכה והתחילה לשאול שאלות כי הבינה שאני בסטרס ורועדת ובוכה. פיתאום הרופא מתהפך ושואל איזה הריון זה ושואל מה הקרע ומשנה את המילים.. ״אני לא אומר שיש תסמונת דאון אבל אני אומר שצריך לבדוק את הלשון המוגדלת.
מציינת שהלכתי לגנטיקאי שבדק אותי ואמר לי לך יש לשון ארוכה אני לא רואה צורך לעשות מי שפיר.
יוצאת בוכה מתקשרת לבעלי הוא מדבר עם הרב שאומר אין כלום לילד אבל בשביל השקט שלה שתעשה כי היא לא תוכל לשרוד ככה עוד 3 שבועות (נכנסתי ללידה מתוכננת)
מתקשרת לפרופסורים, למומחים לגנטיקאי שהייתי אצלו ופיתאום כולם אומרים פה אחד תעשי מי שפיר אני כבר בשבוע 35 יום לפני כיפור בוכה את נשמתי עונדת במרפסת מדברת עם אלוקים ואומרת לו אל תעמיד אותי בעוד נסיון אני מפחדת לעשות מי שפיר מפחדת יותר מהתוצאה מאשר מהבדיקה עצמה, לקחת לי את הילדה בבקשה מתחננת שזה רק חלום אני מאמינה בך באמונה שלמה אבל מפחדת מאוד בבקשה אבא אל תסתיר את הפנים ממני. אני ממשפחה דתית ואחים שלי אומרים אל תעשי הרופאים אומרים לעשות כדי לא לקחת אחריות ואני לא אוכלת ולא ישנה כבר שבועיים שלמים ורק בוכה.
חמותי מדברת עם חברה שלה מבלינסון והיא מציעה לה שאלך לאיזה פרופסור אני אומרת לה מה הוא כבר יגיד כמו כולם לעשות מי שפיר עוד שבועיים וחצי אני צריכה ללדת גם אם אעשה מי שפיר תגיע רק תוצאה של דאון ולא כל התסמונות הם יגיעו אחרי שאלד אם חלילה יהיה משהו אגלה את זה אח״כ ומה בשבוע 36 אני אעבור לידה שקטה שוב?!?!?! אמאאאאאאאאאא צורחת את נשמתי אין סיכוי מעדיפה למות ולא לעבור שוב נזכרת בלידה השקטה ושוב בוכה
חמותי ובעלי אומרים לי מה את מפסידה לכי לשמוע עוד חוות דעת הרופא רוצה 2400 שקלים ואני קובעת עם גיסתי והולכות יום אחרי כיפור וכל הדרך אני אומרת לה אני הולכת רק בשביל להשתיק אותם אין לי כבר סבלנות גם הוא יגיד לעשות מי שפיר. מתוכננת לעשות שבוע הבא מי שפיר רק צריכה תור כי זה חו״ל המועד סוכות נכנסת מיואשת מספרת בקצרה והוא לא כל-כך מקשיב אומר לי תעלי למיטה אני אבדוק ואח״כ ניקח החלטות עולה למיטה עושה לי סקירת מערכות.. לב תקין!ריאות תקין! כבד! לבלב! אשכים! ארובות עיניים מרחקים של העיניים והאוזניים לשלול תסמונת דאון- תקין!
מגיע ללשון אני רועדת והרופא משחק עם חבל הטבור כדי להכניס לעובר לפה והוא מוציא את הלשון ומחזיר חזרה לפה הלשון יושבת בתוך הפה!! לא יוצאת ולא עוסקת את קו המנשך!! הרופא אומר הכל תקין אבל אם את לא רגועה את יכולה לעשות מי שפיר אני לא רואה מקום לעשות אבל בשביל השקט שלך
ואז יושבים בחדר אצלו ואומר לי יש כל מיני סוגי מחלות גנטיות שיכלת לשלול אם היית עושה את הסקר הגנטי אמרתי לו ד״ר עשיתי את הבדיקת רוק בתחילת ההריון לשלילת 250 תסמונות הנה תיראה (מציינת שאפילו לא ידעתי למה הבדיקה הזאת אבל שילמתי 2000 שקלים לגנטיקא בגלל שהמליץ ובסוף ההריון אני מגלה שיש לי תשובה לבדיקת רוק הזאת) ומעיפה את הדף מהקלסר הרופא אומר כן כן זה זה! אז אם עשית אני לא רואה כאן תסמונות הגירה את מכוסה מפני זה, אני לא רואה תסמונת דאון ואני לא רואה בק וויד!! אני וגיסתי מסתכלות אחת על השניה בהלם אני מחייכת הרופא אומר לי זה הטלפון שלי תשלחי לי תמונה שהילד נולד!
יוצאת משלמת בשמחה ובאהבה לפקידה ומתחילים הטלפונים בעלי אמא שלי חמותי גיסותיי
גיסתי שאיתי מרוב התרגשות יורדות לה דמעות אני בהלם בשוק!! כל הרופאים רוצים רק לכסות את התחת שלהם על חשבון העובר שלי ולעשות לי נסיונות עליו.
אני מודה לבורא עולם ומתפללת ללדת לשלום
באותו שבוע עשיתי הפרשת חלה טבלתי במקווה וחיכיתי ל9.10 שזה תאריך שבחרתי זה היום נישואים שלנו להיכנס לחדר לידה
בנתיים הולכת למרפאת הריון בסיכון לבצע מוניטור שגרתי ולעשות הערכת משקל ושוב הרופאה אומרת לי אז את מחליטה לא לעשות מי שפיר
אני כבר בשבוע 36+5 מחייכת לה ואומרת לא!
מגיע 9.10 אני מתקלחת מתארגנת ויוצאת עם בעלי לבית חולים מגיעה לשם והדמעות לא מפסיקות אני מתרגשת!!!!!!! מנסה להחזיק את עצמי ואומרת אני תיכף בעז״ה הולכת להיות אמא כמה חיכיתי! ב17:00 אמא שלי מגיעה ובעלי הולך לנוח
הם באדישות שם ואני רק ב19:00 בערב נכנסת לחדר השהייה לעשות בלון כי אין פתיחה וזה זירוז יזום. שמים בלון והאחות אומרת לי לפני שבוע החליטו שעושים בלון עם פיטוצין ביחד זה קצת כואב אמרתי לה לא נורא אתגבר מחברים אותי ולאט לאט מתחילים הכאבים להתגבר. בנתיים הגיסות שלי הגיעו, אחותי ואחות של בעלי וחמותי בחדר מטר על מטר ואני עם כאבים מטורפים והם מנסות להצחיק אותי ואומרים אנחנו מכאן לא זזות עד שהוא לא יוצא חחח ואני מחכה שהבלון כבר יפלט החוצה בא הרופא בודק ומושך אותו אני עם פתיחה 3 של בלון שזה לא כמו פתיחה רגילה וזהו נרגעו הכאבים הפיטוצין ממשיך ובנתיים כל רגע המוניטור מתנתק אני בחרדות מטורפות באה האחות ומנסה להרגיע אותי אבל אין עם מי לדבר את ממני לא תזוזי אני אשכי אותך כל רגע והיא כבר מיואשת מכניסה אותי לחדר לידה
ממשיכים פיטוצין במינון מוגבר ובמינון מרוכז ואין כלום ככה עד למחרת ב20:00 בערב תודה לאלוקים מליון פעם הגוף שלי דוחה את הפיטוצין אז לא כואב לי:) בנתיים כבר 3-4 משמרות התחלפו נכנסת רופאה אומרת לי חמודה כלום לא מתקדם את מאתמול באותו מצב וחייבים לקדם את הלידה אני רוצה לפקוע לך את המים מזכירה שכבר יממה וחצי אני שם אמא שלי איתי אחותי בעלי והגיסות חזרו אחרי שהלכו להתרענן.
הרופאה פוקעת את המים ומבצעת סטריפינג מהכאב נתתי לה בעיטה ברגל תוך 3 דקות התחילו צרים סדירים אני צורחת מכאבים החברה הטובה שלי נכנסת כולם מנסים לעזור לי ולעסות לי את הגב ואני בוכה מתחננת שיבוא כבר המרדים מתקשרת לבעלי שהלך ״לנוח״בוכה לו ואומרת לו תחזור תוך שעה הוא חזר מסכן.
מגיע אלכס המרדים הנסיך ואני מספרת לו שבלידה הקודמת האפידורל לא השפיע והרגשתי הכללללל אמר לי אל תידאגי בואי נתחיל.
שם את האפידורל אני נרגעת מחייכת מכבים לי אורות שאשן קצת. כולם חזרו מהמנוחה בבית השעה 00:00 צירים סדירים אני לא מרגישה כלום המשפחה נכנסת יוצאת מנמנמים איתי שוב יוצאים בחוץ והיה רגע שאני ובעלי לבד בחדר והמוניטור מצפצף והופך לסימן שאלה אני כבר לא יכולה עם הסטרס הזה נכנסת המיילדת ואומרת לי אל תידאגי זה נעלם כי העובר זז אני מציינת שכמעט כל שעה אני לוחצת על לך לחצן מצוקה ולא יעזור מה יגידו לי אני לחוצה!! כי אף אחת לא מרגישה את מה שאני מרגישה נקודה!!
האחות נכנסת השעה 2 בלילה מחזיקה את המוניטור ואני אומרת לה יש לי לחץ בטוסיק תבדקי לי פתיחה היא בודקת ואומרת לבעלי בוא תחזיק את הרגל אני מסתכלת עליה ועליו ואומרת לה המשפחה שלי בחוץ יצאו אני בלעדיהם לא יולדת היא אומרת לי אל תידאגי את לא צריכה אף אחד בעלך כאן אני אומרת לה הוא תיכף מתעלף והיא אומרת לי לי תלחצי אל תידאגי הוא מחזיק את הרגל אני לוחמת ומבינה שאני בפתיחה מלאה פיתאום משמיים אמא שלי נכנסת ובעלי צורח לה תיקראי להן היא בלידה אמא שלי לא נושמת רצה אליהן הן בשוק רק לפני 10 דקות היו בחדר ולא היה כלום הן מגיעות לא נושמות עם דמעות בעיניים הרגע המיוחל הגיע.
המיילדת מסדרת לי את הרגלים בהצלבה ויוצאת בנתיים מצטלמים ומנסים להבין מה הן פיספסו ב10 דקות 20 דקות עוברות המיילדת חוזרת אנחנו בחדר לישה אמא שלי אחותי בעלי ו2 גיסות שלי והיא מהלחץ אומרת אי אפשר כ״כ הרבה אני מאשרת לכן 3 אמרתי לה טוב אמא שלי יוצאת היא אומרת מה פיתאום אמא בואי חחח ומתחילים!! באמצע הלחיצות מגיעה לי שליחה של הקב״ה הרבנית ליסה דדון ב2:40 בלילה היא מגיעה מכנסת אני בשוק איך זכיתי שהיא תיכנס אליי לחדר לידה ועומדת ליד הראש שלי ומתפללת (מי שרוצה לדעת איך היא הגיעה אליי זה סיפור בפני עצמו) מרוב שהאפידורל היה טוב לא הרגשתי כלום אז לחצתי על ריק תוך 10 דקות הנסיך שלי יצא 2:57 הוא בחוץ!! בכי מטורף דמעות של אושר ושמחה היו בחדר ותינוק אחד מושלם ובוכה שהגיע לעולם.
אז אין לו כלום ולא היה לו כלום ואין חלילה שום תסמונת ואין מקרה בעולם!! הכל מאת ה׳! הקב״ה לא עזב אותי לרגע אחד כל ההריון הרגשתי את ההשגחה הפרטית שלו עליי! יש לי אמונה חזקה בקב״ה ועם כל זה שכמעט עשיתי מי שפיר אני ידעתי שזה נסיון שאעבור אותו.
לא עושה חשבונות שמיים ולא שואלת למה אני!
קיבלתי את המתנה הכי שווה שיש אחרי כל-כך הרבה שנים עם הריון מלא בחרדות בחילות הקאות וחוסר יכולת להריח כלום!
תודה לקב״ה על המתנה
3 חודשים של אושר צרוף ואהבה מטורפת
אז בנות אני מקווה שהסיפור שלי יחזק אתכם כי בסוף יש סוף טוב וידיים מלאות תודה לאל ולא אל תמהרו לעשות כל מה שהרופאים מציעים ותזכרו שלפעמים אנחנו רק שפן נסיונות שלהם
אני מאחלת לכולן לידה קלה בידיים מלאות בריאות ושלמות וזרע בר קיימא לכל מי שרוצה ושלעולם אף אישה לא תאבד את פרי ביטנה.
תודה על השיתוף בחוויה המרגשת. שמח בשבילך שהכל בא על מקומו בשלום. אכן כיום ניתן לעשות שימוש בבדיקות מתקדמות לשלילת מחלות גנטיות בעזרת בדיקת דם והדבר מסייע מאד לשיקול האם ומתי לעשות בדיקת מי שפיר.
הייתי מאוד מרוצה מהטיפול היסודי בציבורי, מה שהפריע לי זה שאין רופא קבוע.
לכן החלטתי ללכת לרופא פרטי (פרופסור) שהיו הרבה המלצות טובות עליו בכל מקום שבדקתי.
לאחר התייעצות עם הרופא הפרטי היתה התלבטות אם לעשות עוד הזרעה אחרונה מכיוון שיש סיכויים כי היה הריון כימי ואצלנו יש בעיה קלה אצלי בביוץ או לעבור לטיפולי ivf.
לבסוף החלטנו על הזרעה נוספת.
הרופא הביא לי פורטוקול ויצאנו לדרך.
הנחה אותי ישירות דרך הווטצאפ כמה להמשיך להזריק ומתי לבצע את הבדיקות.
ככה היה הייתי שולחת לו את הבדיקות והוא היה מביא לי הנחיות.
באמצע הוא החליט להעלות את המינון באופן דרסטי ואמרתי לו שזה נראה לי קצת יותר מידי אך הוא אמר אין בעיה ואני בטחתי בניסיון העשיר שלו.
הגיע יום ההזרעה הכל עבר תקין - ולאחר 4 ימים התחילו כאבים חזקים. שלחתי הודעה לרופא והוא אמר תלכי להיבדק במוקד.
נסעתי לשם והם הפנו אותי לבית חולים ושם אושפזתי 3 ימים בשבל גירוי יתר שחלתי.
עכשיו אני בבית למנוחה והמשך מעקב. לא ברור איז הנזק נגרם לי. לא ברור מה הלאה. אני מאד לחוצה ואין לי ספק שהיתה כאן רשלנות רפואית של הרופא ואני התרעתי בפניו.
אשמח לשמוע מה אתה חושב - למה הטיפול בפרטי בוצע ככל הנראה באופן רשלני.
מעניין לדעת איך רופא יכול להביא הנחיות טיפול בכל שעה דרך ווטצאפ שהוא לא נמצא עם התיק רפואי שלי - כלומר רק על סמך דם+us שעשיתי ביופ הנוכחי.
כדי להעריך אם הייתה אכן התרשלות בטיפול הפוריות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים בתחום הפוריות. גירוי יתר שחלתי הוא סיבוך מוכר בטיפול פוריות ולא תמיד נגרם מהתרשלות בטיפול.
מעבר לכך יהיה צורך לבחון טרם החלטה על תביעה את היקף הנזק שנגרם. מבלי להקל ראש בסבל שעברת אם בסופו של דבר לא נגרם נזק קבוע לא תמיד יש כדאיות כלכלית לתביעה שכן הפיצוי נקבע בהתאם לנזק שנגרם בפועל ואין פיצוי על עצם ההתרשלות.
ממליץ כי תערכי התייעצות בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
מחפשת עורך דין תותח לנזיקין או רשלנות רפואית. בגדול המדובר על תביעה של קופת חולים עקב פציעה רצינית ( שבירת שן, פתיחת סנטר וחבלה בראש) בתוך חדר האחיות בתוך הקופה ויציאת האחות מהחדר למרות שהתרעתי בפניה שאני מרגישה מאוד לא טוב.
מציינת שמדובר בהתעלפות בזמן בדיקת דם שיגרתית, התרעה בפני האחות והתנהלותה ההזויה. נפלתי מהמיטה על הפנים ונגרמו לי חבלות רציניות.
האחות יצאה מהחדר אחיות אחרי הבדיקה אפילו שאמרתי לה שאני מרגישה על הפנים והולכת להתעלף.
סחבתי איתי את המועקה הזאת מאתמול בבוקר והיום החלטתי שאני רוצה לשתף ולהפיץ את מה שאני והקטנצ'יק שלי (2.8) חווינו אתמול.
אז ככה,
קמתי בבוקר יום ו' כדי להכין את הילד לגן ואז למרבה הצער גיליתי שהוא עם חום גבוהה, אחרי מספר דקות הילד טען לקושי בהליכה ואף התקשה לעמוד, במהירות לבשתי מה שמצאתי הכי מהר ועפתי איתו לסניף קופת חולים הקרוב לביתנו אליה אנו שייכים (מרחק הליכה).
כשהגענו התברר שרופאת הילדים יש לציין היחידה במקום בחופש. הפנו אותנו לבריאות הילד ברחוב אימבר 7 בבת ים "סיטי" ואז נחשפנו לחוסר אנושיות משווע.
יש לציין שבזמן הזה הילד רותח, כמובן שהצטיידתי במוריד חום ואף נתתי לילד, כשנכנסנו למרפאת בריאות הילד בבת ים ברח אימבר 7 "זכינו" לזלזול שפשוט העלה בי תחושת כעס עצומה זה הולך ככה,
אני:" שלום, הילד רתח עם חום, מקיא את האקמולי וגם את השתיה ששותה בבקשה אפשר תור לרופא/ה", כל זה תוך כדי שהילד חלש, בוכה ואדום בפנים כמות תות שהחום מקפץ מעלה.
הפקידה:"הרופאים לא מאשרים לי להכניס אף לא אדם אחד נוסף לתורים, אני:"זה תינוק בן 2.8 בבקשה הילד רותח...
הפקידה:"תנסי אם הרופאים יסכימו בבקשה" ניגשתי לחדר הראשון ולהפתעתי גיליתי רופא צעיר ונחמד עם כיפה סרוגה, (יש לציין אני מאמינה גדולה בשם ושומרת שבת).
הוא מביט בי כשכולי בסטרס והילד רותח ואפטי.
אני: "בבקשה ד"ר תבדוק את הילד תראה הוא כמו סמרטוט, הד"ר הנחמד:"מצטער יש לי נסיעה לירושלים וקניות לעשות ( 11:30 לערך והשבת ניכנסת ב 16:30) ובקלאסיות נועל את הדלת ואז. מגיחים משום מקום שניי הורים עם ילדיהם וטוענים בפניו כי יש להם תור ואז לפתע הוא נכנס שוב לחדר ופתאום הוא לא ממהר לקניות החצוף ומתעכב כחצי שעה לבדוק את הילדים כל זה שאני מתחננת שמישהו יבדוק את הילד (רציתי קודם אינדיקצית רופא משפחה וטופס 17 לפני שאני רצה למיון) ואז הוא שוב יוצא ומתנצל באלגנטיות: "גשי למיון סיימתי לעבוד, זה לא אישי ושבת שלום, ואז אני ניגשת לדלת השנייה שם יושבת רופאה שנראת עצבנית עם עיניים אדומות, חסרת סבלנות והילד כמו סמרטוט על הידיים שלי אחרי שהקיא להם פעמיים במרפאה.
אני: "ד"ר בבקשה תוכלי לבדוק את הילד ובמידה וצריך תפני לחדר מיון בבית חולים.
הרופאה: "תצאי מהחדר שלי, יש לך תור?"
אני: "לא ד"ר אבל הילד על הפנים"
הרופאה: "צאי מייד, אני יוצאת מיואשת וממתינה כמה דקות ושוב מתחננת אליה...
הרופאה: "יוצאת לה מהחדר ולא מסכימה בשום פנים ואופן לבדוק את הילד, אני אומרת לה ד"ר אני בלי רכב כרגע בבקשה הבדיקה לא יותר מ5 דקות"
הרופאה: "מצידי תסעי באוטובוסים לא מתעכבת בשבילכם אפילו לא דקה נוספת...
היום יום ראשון אנחנו עדיין באשפוז, הילד עובר בדיקות ובמהלך השבת פיתח פריחה מפחידה והחום לא יורד.
מתפללת שהכל יעבור ומהר, מה הייתם ממליצים לפנות ולהתלונן על הרופאים והיחס המזלזל שקיבלנו?
מרגישה פגועה וכועסת, הילדים שלנו לא הפקר!
אני לא בטוחה עם זה מצדיק תביעת רשלנות רפואית בגלל שבסוף הגענו לבית חולים והילד אושפז ומקבל טיפול תודה לאל, אבל היחס של הרופאים בקופת חולים זוועה.
אני לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה, גם אם צריך לשלם ולקחת עורך דין שיעשה משהו... מחכה לתשובה שלכם.
מאחר וברוך השם לא נגרם לילד נזק קבוע הרי שאת צודקת בהנחתך כי המקרה ככל הנראה לא יתאם לתביעת רשלנות רפואית.
אני סבור כי כדאי שתפני אל הנהלת הקופה דרך מוקד פניות הציבור ותפרטי את היחס בו נתקלת כשאר ביקשת טיפול בבנך. ככל שלא תקבלי תשובה מספקת את יכולה לפנות לנציב פניות הציבור במשרד הבריאות.
קודם כל לעבור את המחלה עם הילד ולא לבזבז אנרגיות על מה שהיה או על טפשותם של אחרים. אם אחר כך תרגישי צורך, תבררי מה שם הרופאים הללו, מספר רפואי. מי היו הפקידות שם שלא הגדילו ראש לסייע במצבכם והשאירו אותך להתמודד עם הרופאים. תגישי בכתב (רק מכתב רשמי, אחרת לא יקחו אותך ברצינות) תלונה למוקד שהפנה אותך, גם כדי לדווח על השתלשלות האירועים, וגם כדי לברר איזה אלטרנטיבות יש לך במקום מגוריך אם תזדקקי בפעם הבאה למרפאה חלופית. אם אין מרפאה ראויה וקרובה תעבירי את הילד קופת חולים במיידי עם הסבר למה. למכתב התלונה צרפי את מסמכי המיון והאשפוז. את המכתב תשלחי לפניות הציבור של אותה קופת חולים, למי שהפנה אותך למרפאה הלא יעילה הזו, למנהל המרפאה, לכתב לידיעה את משרד הבריאות. אם לא תקבלי אף תגובה הולמת, לפנות לתקשורת (יש שלל תוכניות, כתבים וכו' שאפשר לפנות אליהם). גם למכתב הזה את יכולה לכתב את כל הנ"ל שידעו שפנית לתקשורת.
לא ברור לי איך פעוט מקיא, אפאטי וקודח מחום הוא לא מקרה של "להכנס בין התורים", ולשם כך יש מזכירות. הרופאים לא אשמים שלא קיבלו אתכם, הם כן אשמים ביחס מזעזע, אדישות וקור לב (מניחה שמקרה כמו שלכם קורה כמה פעמים ביום והם הפכו כבר אדישים, לרוב אמהות נכנסות בין תורים, כי כשהילד חולה במפתיע, וצריך עכשיו רופא בשביל בדיקה או אנטיביוטיקה, לא יחכו שעות או ימים בשביל תור פנוי- הם כנראה ראו אותך כ"אמא נדחפת" ולא טרחו לברר). בכל אופן, רפואה שלמה, זה הכי חשוב, ובהצלחה.
בטח להתלונן חראות הייתי הופכת עלי את השולחן תינוק קטן וואלה רופאים כאלה צריך לפטר נשבעת אני קורא את מה שרשמת ודמעות בעיינים איך אפשר להתחזר לילד קטן חצופים ואייי הם לא אנושים ואם היה קורה משהו לילד במקומך הייתי עושה בלאגן לא מחכה שיעשו לי טובה זה התפקיד שלהם תלכי להתלונן שמישהו אחר לא יעבור דבר כזה אל תוותרי חראות של רופאים... יש משרד הבריאות יש עורכי דין יש עיתונות. תייגי בפייסבוק את קופת חולים ותעלי את הפוסט שם.
העיקר לא לעבר בשתיקה על רשלנות פושעת שמסכנת חיים של ילד בגלל עצלנות ורוע לב של רופאים
כל הלילה בין רביעי לחמישי הייתי ערה בכיתי וזה ולא ישנתי דקה !
ולא הלכתי לבהח וולפסון לבדוק כי ידעתי שיש לי ביקורת שיגרתית אצל הרופא הפרטי וחבל סתם ללכת למיון ולהיטרטר ולטרטר אנשים.
ולמצוא סידור לילדה בת שנה וחצי באמצע הלילה סתם כי זה סך הכל כאב שאפשר לסבול ולא ירידת מים או דימום ..(חשבתי שרוב הלידות מתחילות בירידת מים בגלל הלידה הראשונה שלי שהתחילה ככה.. בגלל זה המתנתי)
יום חמישי בבוקר אחרי שלא עצמתי העין וכל הבית על קוצים ולא יודעים לאן ללכת.בעלי לעבודה?,אני להורים/למיון?!
בסוף הלכתי להורים כי היה לי תור לציפורניים ב12 וגם הכאב היה ניסבל למרות שבעלי אמר לי בואי לוולפסון כל הלילה לא ישנת וזה ..אמרתי לו כואב לי אבל לא ניראלי זה לידה בכל זאת אני סוחבת צירים משבוע 25 אז כבר לא היה לי הבדל ברמות הכאב.
וגם בערב בלי קשר היה לי ביקורת אצל הרופא ..
אמרתי הוא יבדוק וזהו.
הלכתי אליו לרופא שלי ב7 בערב אמר לי מה את עושה פה למה חיכית את בפתיחה של 3 את יולדת בלילה ונתן לי הפנייה לבהח ..האמת חשבתי שהוא על סמים וחזרתי הביתה..
ואז ב12 בלילה אמרתי טוב נילך לבדוק מה הוא מקשקש המצחיק הזה.
וגם כי כאב קצת אבל באמת שלא ברמה שרצתי למיון אלא סתם בדיקה שיגרתית כי אצלו אין מוניטור.
ואז באתי הייתי בטוחה שרק בדיקה אפילו פיפי בכוס עשיתי חיכיתי בתור עם כולם כאילו כלום שואלים מה רמת הכאב 1 לא כואב 5 כואב סביל 10 כאב שאת... לא נושמת אמרתי 5 בערך והמשכתי בצחוקים שלי.
וגם לבעלי אמרתי תמשיך בעבודה הכל טוב אל תצא באמצע.
האחות מחברת אותי למוניטור ומיילדת באה לבדוק פתיחה בגלל ההפנייה שנתן לי הרופא לחדר לידה.
ואז היא אומרת לי טוב את חיה בסרט שאת לא ניכנסת לחדר לידה חח אמרתי להם מההה אין מצב אמרתי לבעלי לא לצאת מההעבודה ושהכל טוב..באו הלבישו אותי בחלוק וקיבלו אותי לחדר לידה ..עדיין אין לי שמץ מה אני עושה שם חח
קיצר צחקתי כזה ואמרתי להם אני לא אמורה להיות פה אז אחת כזה קיבלה עליי סוג של עצבים ואמרה לי את יודעת מה בואי תני לי לבדוק אותך שוב ואז בדקה אמרה לי יאו את בפתיחה 4 וחצי תלחצי אליי אמרתי לה לא לא בעלי עוד לא יצא מהעבודה בכלל וברחתי לו עם הטוסיק!
אז המיילדת אמרה לי חוקן את מתקלחת ואז נפקע מים ותוך שעה את יולדת גג מהפקיע תעדכני אותו שיגיע זריז.
עשיתי חוקן הכל התקלחתי...בעלי הגיע ואז היא פקעה את המים הייתי בפתיחה בערך 6 ואז התחילו לי צירים כואביםםםם אמרתי לה כואב לי מאוד וזה אמרה לי תקשיבי בגלל שאת לא רוצה אפידורל את יכולה להיכנס להיתקלח עכשיו יקל לך על הכאבים והלכה למלא לי מים חמים ..התחלתי לחשוב עם עצמי אולי אוותר אולי הפעם אפידורל יעזור פה ובין מחשבה למחשבה פתאום הרגשתי משהו ממש ממש כואב וענק עומד לצאת ולא זה לא מים.. התחלתי לצעוק לה הראש הראש יוצא...
ישר עזבה תברז ככה שהוא פתוח....היא גם הוציאה לי את המוניטור כדי להיכנס להיתקלח,היא רצה מהשירותים צרחה לעוד מיילדת לבוא להביא רגליות למיטה וזהו פשוט התחלתי ללחוץ ללא אפידורל ללא מוניטור עוברי ותוך 6 דק הנסיך שלי היה בחוץ.
נכנסתי לחדר לידה ב12 וחצי בלילה ללא אפידורל ללא חתכים/תפרים וב3 בלילה כבר הייתי אחרי
כמו ילדה טובה אני מושכת 12 שעות של צירים למות בבית עד שהמפזר שיערות בגילוח הועיל בטובו לקחת אותי למיון יולדות.
אחרי שעות של סבל, בכי, תפילות וייאוש שאף אחות לא מתרגשת ממני כי אין פתיחה, בדיקת רופא יש פתיחה יאללה חדר לידה!
לידה ראשונה, נכדה ראשונה, מתקשרים לאמא שלי, אמא שלו וחברה שלי שכולם רצו לחוות את קריעת ים סוף בתחתונים שלי.
שלושתן מגיעות, ואיתן אחי הקטן, בעלה של חברה שלי ושלושת הבנות שלה... בסדר... אני כבר לא רואה מי איתי בחדר ומי לא. אני כבר עם אדושם נותנת כיפים וחוזרת, יש לי תוכנית לידה, כולם יודעים מה הם צריכים לעשות אוי ואבוי למי שעושה בעיות. כולם חיילים.
ערומה, בוכה, הלידה לא מתקדמתתתת!!! המפלצת בבטן שלי הקימה מאהל!! אני על כדור פיזיו ערומה עם עלק חלוק הזה של הבית חולים כולי מיםםם כי שלחו לי אותי להתקלח כי זה מקל עלללקק, מולי בשורת יורים עומדים/יושבים כל המוזמנים ולא מתקרבים אליי.
שמישהו יביא לי מים!
זה שבגללו אני במצב הזה תופס בקבוק מים, מתקרב אלי מניח אותו לפני וחוזר לקיר. אני בוכה-בוכה... מה היה לי רע בחיים על מה אני משלמתתתת, חסר לה שלא תצא ילדה טובה!!
טוב, מי מביא לי טישו כל הפרצוף שלי נזלתת!!??
אח שלי תופס טישו בא מהר, שם אותי לידי ובורח לקיר.
טוב מה זה תיפסוני?!!? צורחת עליהם שאף אחד לא עוזר לי שיעופו הבייתה אני לא רוצה אותם שם ובכלל שלא ידברו איתי יותר בחיים
כנראה המיילדת שמעה את הפסיכוזה קוראת למרדים,
ההוא בא, הכל סלואו מואושן, כאילו אני בהזיה לאט... לאט...
דוקטור אם אסבול מכאבי גב כל החיים שלי אני גומרת אותך!! ההוא צוחק (מזל), סתם סתם דוקטור הנה קח שוקולד מתחנפת אליו רק שייגמר הסבל הזהההה, זהו יש אפידורל..
האוירה בחדר לידה של שבירת דיסטנס בסוף טירונות, אני בסטלה של האפידורל בולסת לי בכיף.. עובר הזמן מתחיל לפוג האפידורל, שואלת את המיילדת אפשר עוד? אומרת לי לא צריך תיכף את יולדת.
ואני מקשיבה לההה!!!
עוד פעם כאבים למותתת יאללה את יולדתת! אני צורחת מקללת את המיילדת מה את עושה ליייי ההיא אומרת לי תלחצי! אני לוחצת סמחת אבוקקק, היא אומרת טוב, תחכי קצת אני הולכת לנשום אויר רגע כבר חוזרת, אמא שלי וחמותי בהלם לאן היא יוצאתתת אני עם הרגליים באויר המכסה מנוע פתוח וההיא יצאה.
עובר זמן... חצי שעה... ארבעים דקות..
נכנס רופא, רואה אותי עם רגליים למעלה מה זה צריך להיות?? איפה המיילדת?? מספרים לו מה אמרה, הלך הביא אותה מהאוזן.
טוב יאללה בואי תלדי כבר, תודה באמתתתתת
דוחפת את החיים שלי מרגישה כאילו דוחפים לי אגרוף לתחת, צורחתתתת מרעידה את הבית חולים.
בנתיים אחי, בעלה של חברה שלי והבנות שלהם בחוץ מעודדים אותי כמו במשחק כדורגל "פולי פולי תדחפייייי!!!!" חמי בא להביא לחמותי ג'קט כי היה לה קר, התקרב שמע אותי צורחת זרק על המעודדים בחוץ את הג'קט וברח הבייתה.
המיילדת אומרת לי אני חותכת אותך כדי לעזור לה לצאת! אני צורחת עליה את לא חותכת אותייייי אני אחנוק אותךךך אל תתנו לה לחתוך אותי מתחננת לאמא שלי שלא תתן לה לחתוךך אותי!! תוך כדי צעקות הופ ילדתי!
כולם שמחים, חזר השקט לבית חולים... כל היולדות בחדרים סביבי בטראומה, המיילדת בודקת את התינוקת הכל טוב מוסרת אותה אומרת לי אין חתך יש קרע קטן שני תפרים סיימת, ביי ובורחת מזירת הרצח.
יופי דיי נגמר הסיוט נכון? דיי כמה אפשר!
באה הרופאה לתפור אותי, יושבת שמה, מסתכלת על המנוע, מסתכלת עליי, הפרצוף שלה נהיה לבן. מה קרה? כלום כלום. טוב.
היא יושבת, תופרת, תופרת.... תופרת עוד קצת... טוב מה? ההיא אמרה 2 תפרים! המפוחדת אומרת שכנראה המיילדת ראתה לא טוב. סיימה הלכה. רוצות לדעת מה היא עשתה? הפיקאסו?
תפרה את השפתיים אחת לשניה.
מה דעתכם על המקרה הזה? מה אני עושה מכאן? האם זאת רשלנות רפואית פר אקסלנס או שאני לא מבינה את המציאות?
מקרים של קרעים בלידה או תפירה לא נכונה היו בעבר עילה לתביעות רשלנות רפואית כאשר התברר שחלילה נגרם נזק קבוע. אשמח לשוחח איתך טלפונית ולקבל ממך יותר מידע ולהסביר לך איך ניתן לברר אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.
ילדתי ביום שישי בשבוע שעבר ועברתי חוויה מטלטלת שחשוב לי להציף ולהעלות למודעות, אולי זה יעזור למישהי אחרת.
ההריון שלי היה תקין ברובו, הסקירות היו מצויינות, השקיפות העורפית והכל... אני בת 28 ובריאה וזה ההריון הראשון שלי.
בעלי נולד גדול כמו גם כל אחיו (4300-4550) ואני גם נולדתי לא קטנה (3600) כך שתיארנו לעצמנו שהעוברית ברחמי תגדל לה לאחוזונים די גדולים.
בהעמסת הסוכר הראשונה של ה50 ( שבוע 27 כמומלץ) יצא לי לא תקין (154) וביום למחרת כבר הגעתי להעמסת סוכר של 100. שלושת הבדיקות היו תקינות לחלוטין. שאלתי את הרופא שלי אם עלי לשנות תזונה או משהו והוא אמר שלא. הכל תקין ואין סיבה לשנות משהו.
בשבוע שלאחר מכן (שבוע 28) הבטן שלי גדלה למימדים של חודש תשיעי והרגשתי שזה לא הגיוני. נהיה לי כבד מידי. לא הצלחתי לישון בלילה בכלל. אנשים כל הזמן שאלו אותי האם נשארו לי שבוע או שבועיים ואני התביישתי להגיד שנשארו לי 12 שבועות (!).
הגעתי לרופא שלי והעליתי את הפחד, שהעוברית גדלה מאוד, שמשהו לא מסתדר לי. שהבטן שלי כבדה מידי, שהאגן שלי לא מסוגל לסחוב את כל המשקל הזה.
הרופא המשיך לטעון שהכל תקין והכל בסדר וסרב לערוך ךי הערכת משקל נוספת. אמר שרק בשבוע 33 תהיה הערכה נוספת, עד אז- אין צורך.
הבטן שלי בשבועות האלו התנפחה לה כמו בלון. מכיוון שאני בחורה נמוכה ולא רחבה כלל הגוף שלי לא היה מסוגל לשאת את זה. נאלצתי להפסיק לעבוד כי לא הצלחתי ללכת כמו שצריך.
בשבוע 33 הגעתי להערכת משקל המיוחלת. העוברית הוערכה 3.5 קג ומי השפיר הוערכו מרובים.
דר גוגל רמז לי שאלו תסמיני סכרת. הגעתי שוב לרופא עם המדדים. הוא המשיך להתעקש שאין לי סכרת ושהכל בסדר. הציע לעשות בדיקת מי שפיר מה שממש לא היה רלוונטי לי בשלב זה של ההריון. אני ניסיתי לשכנע שצריך לבדוק שוב סכרת והוא סרב.
כך עברו השבועות ובשבוע 37 הרגשתי שאני חייבת ללדת. המשקל היה ענק. הבטן שלי נראתה כמו בטן שלישייה. המשקל שלי עלה בצורה מפחידה ולא הצלחתי יותר לעשות כלום מרוב כאבים.
הגעתי והרופא עשה לי הערכת משקל שוב. 3900. ריבוי מים. הציע שבשבוע הבא אקבל הפנייה לזירוז ואעלה ללדת.
בשבוע 38, יום ה הגעתי למיון יולדות עם צירים לא סדירים שבכלל לא הרגשתי (צירים טובים) ובטן עצומה. המשקל של העוברית הוערך בכ4100 קג כשהכניסו אותנו לאולטרסאונד אחרי 3 שעות המתנה. לא הסכימו לזרז לי את הלידה. נאמר לי שעובר גדול זו לא סיבה מספיק טובה לזירוז ואני דאגתי. הרי אם אחכה לשבוע 40 התינוקת שלי יכולה להגיע ל5 קג בכיף! ואז הרי ינתחו אותי, ניתוח היה ממש לא אופציה מבחינתי. במיון הזמינו אותי להגיע ביום א לבדיקת העמסת סוכר. אני כבר נבהלתי. הרי אם יש לי סכרת הריונית, בעובר שמוערך מעל 4250 קג חייבים לנתח. אני חייבת ללדת.
ביקשתי לערוך את בדיקת הסוכר בסוף השבוע והם לא נתנו לי אופציה כזו. התקשרתי לרופא שלי, זה המשיך לטעון שבביהח סתם מבלבלים את המוח ושאין סיכוי שיש לי סכרת. כך או כך, הבנתי שעלי להמשיך לעוד בית חולים על מנת לקבל חווד נוספת.
הגעתי למיון יולדות בבית חולים אחר. הצירים שלי כבר די התייצבו והפכו כמעט סדירים. כואבת וסובלת הוכנסתי לאולטרסאונד. כאן הערכת המשקל הייתה כבר 4200-4300 ומי השפיר הוערכו כמרובים מאוד.
מייד הומלץ לי להיות בצום ולהתחיל בבדיקות סוכר עוד באותו לילה.
על הבוקר הסתבר שיש לי סכרת מובהקת. כל הבדיקות יצאו חריגות וכיוון שהערכת המשקל היא גבוהה מאוד והיו לי צירים נאלצתי להיכנס לניתוח. הסבירו לי שעובר לאם עם סכרת יכול להפגע מקשיים נשימתיים וכן הכתפיים שלו עלולות להיות רחבות מידי לאגן היולדת (ולי אין אגן רחב) והוכנסתי לניתוח.
כאן הסיוט רק התחיל אבל זה כבר סיפור ארוך אחר.
המסר שלי הוא ללכת לקבל חווד שנייה במקרה ואתן מרגישות שמשהו לא תקין. רק אתן מכירות את הגוף שלכן... מרגישה מאוכזבת מהמערכת. לא יודעת איך להתגבר על התחושה הזו...
גם אני הייתי בהיריון כמוך רק שאצלי למרות שלא היו סימנים מובהקים לסכרת הרופאה שלי אמרה לי תתנהגי כאילו את סכרתית, כך עשיתי ועדיין הגעתי לשבוע 38 עם הערכת משקל נמוכה אבל סכרת ממש ממש מובהקת ולא מאוזנת. משם הדרך לזירוז ובהמשך ניתוח קיסרי (שבסוף הציל את הבובה שלי) היתה קצרה...
קבלי חיבוק גדול וקחי בחשבון שהרופאים הם לא אלוהים. בני אדם בשר ודם וגם אותם צריך לקחת בעירבון מוגבל. תמיד להיות עם היד על הדופק וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה מקרים של רשלנות רפואית בלידה והרבה עבודה לעורכי דין שמייצגים אותנו...
ראיתי את הפרסום שלך משיתוף בקבוצה בפייסבוק! וואוו! מקרה מובהק של רשלנות רפואית לדעתי.
אשתף איתך ועם כולם שקרה לי מקרה ממש דומה!
היתה לי בטן מאוד גדולה וכל המשפחה שלי נולדו מעל 4 ק"ג. ביקשתי גם מהרופא משפחה שלי וגם מ4 רופאים בחדר מיון שבדקו אותי, לעשות הערכת משקל מסודרת באמצעות אולטרסאונד וכולם סירבו בטענה שאין סיכוי שהעובר גדול מ3.900.
בשלב מסויים כבר אמרתי לעצמי שכנראה הם צודקים למרות שהרגשתי שהוא גדול במיוחד. מפה לשם, אחרי 48 שעות של כל סוגי הזירוזים האפשריים ו10 שעות של פיטוצין עם אפידורל שלא השפיע עלי, הילד לא התקדם, הלחץ של הצירים החזקים על הראש שלו באגן יצרו לו בצקת משמעותית בראש והגעתי בסה"כ לפתיחה של 2.5.
מפה הגיעו האטות חדות מאוד בדופק (הייתי מחוברת למכשיר מוניטור עוברי צוף) ומשם העבירו אותי לעשות ניתוח קיסרי חירום.
אממה, הבחור נולד 4,450. אמרתי להם. מזל שזה נגמר בשלום ולא בזכות זה שהרופאים הקשיבו לי.
פוסט כל כך חשוב - סכרת הריון מסוכנת לאם ולעובר ולכן חשוב לטפל ולהיות בהשגחה. מפחיד מעצבן ונשמע לא מקצועי שרופא לא התייחס לכל הסימנים ולתחושות שלך.
עברתי הריון בסיכון - היה לי סכרת הריון שהיה מדהים אבל הייתי בהשגחה צמודה של צוות רפואי שבראשם היה הרופא נשים שלי. ולכן חשוב לי להוסיף - סכרת הריון זו תופעה נפוצה שנחקרת רבות ויש למערכת הבריאות יכולת להתמודד. שמחה שיצאת בידיים מלאות הרופא שלי בתחילת הדרך שגילו את הסכרת היה מאוד ישיר ומפחיד מה יכול לקראת אם לא מקבלים טיפול מתאים.
מזל טוב תהני מאמהות נשמע שאת תהיה אמא מדהימה ביכולת שלך להקשיב לעצמך ולא לוותר.
כל כך מבינה אותך. גם אני הייתי עם העמסה של 50 תקינה ובעקבותיה עליה חדה במשקל תוך פחות מחודש. רופא הנשים שלי לא חשד ורק בהערכת משקל של שבוע 32 הבודק אמר שהבייבי ענק.
מפה כבר עברתי להגדרה של הריון בסיכון וילדתי בשבוע 37.5 את מתוקון שלי במשקל נאה ביותר של 4.270..... והכי הזוי שהסימן הטרוויאלי לסכרת זה עליה חדה במשקל. הרופאים לא רוצים לחשוב ולא מתאמצים יותר מדי. בעלי אומר שהם חצי ישנים רוב הזמן, בגלל עומס ובגלל שגרה, וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה בעיות ומקרי רשלנות רפואית והאמת, קשה לטעון שזה לא מדוייק.
תודה על השיתוף בחוויה.
לא נותר לי אלא להסכים לחלוטין - אכן נשים (ומטופלים בכלל) חייבים לשתף את הרופא בתחושות שלהם ולא להתבייש לעמוד על בקשתם למידע נוסף / חוות דעת שניה / בדיקה נוספת. בסופו של דבר אכן המטופל/ת מכירים הכי טוב את גופם ותגובותיהם.
במקרה שלי, הערכת המשקל היתה 5 ק״ג, והערכה קלינית הייתה 4 ק״ג, הרופא לא נתן לי שום אופציה ללידה טבעית ואמר רק ניתוח קיסרי למרות שביקשתי וסירבתי לחתום.
לא הייתי סכרתית, הייתי בעודף הריון, הילד יצא 4 ק״ג, מה שיכל למנוע קיסרי, אבל מפני שהרופא לא נתן לי סיכוי אפילו לחוות דעת אחרת וקבע קיסרי רק על סמך הערכת משקל.
המנתח אמר אין פה ארבע וחצי אפילו מקסימום ארבעה ק״ג שאלתי אותו אז למה מנתחים, ענה באדישות שתנוחי...
אז אחרי הלידה פניתי לשיחה עם עורך דין כי הרגשתי שזה ממש לא בסדר להכריח אישה לעבור קיסרי, אחרי שכל החיים את מחכה ללידה... העורך דין אמר שאין מה לעשות ורק צריך תודה לאל שהתינוק בריא ושלם.
שקלתי אם לכתוב את זה או לא ובסוף החלטתי שכן על מנת שלא יקרה עוד מצב של רשלנות רפואית כמו שקרתה לי לעוד נשים בהריון או אחרי לידה.
במהלך ההריון שלי, החל מחודש 5 התחילו לי כאבים במפשעה. הלכתי עם זה לרופא נשים שלי שפשוט קבע שזה סימפיזיוליזיס.
מי שאמרו לה שיש לה את זה, יודעת על מה אני מדברת ומי שלא אסביר בקטנה: כאבי תופת במפשעה שלא מאפשר יכולת ללכת בעיקר כשזה מחמיר.
לאט לאט זה הלך והחמיר לי, לא יכולתי לקום מהמיטה, לא יכולתי לשבת בשירותים, קושי מטורף בללכת והרופא נשים עדיין מתעקש שזה סימפיזיוליזיס.
בשבוע 40 של ההריון, קיבלתי זירוז לידה מאחר וכבר היה קשה לי וכואב לי נורא. ילדתי את בתי הבכורה ומפה אמרו לי שהכאבים יעברו...
לא רק שהם לא עברו, הם התעצמו. ניגשתי לרופאת נשים, אמרתי לה שהכאבים במפשעה לא עוברים ושאני ממש סובלת.
אמרה לי שכנראה זה שריש תפוס שיעבור. למחרת ניגשתי לרופאת משפחה אשר בדקה אותי וטענה כי זה שריר תפוס וקורה לנשים לאחר לידה.
אחרי כמה שעות התחלתי להתייפח בבכי, ניגשתי לטרם שם לקחו אותי בכיסא גלגלים וגילו כי יש לי פקקת ורידים - מה זה פקקת ורידים? הוריד שלי ברגל שמאל חסום עם קריש דם מהבטן התחתונה עד סוף הרגל.
משם פינו אותי ישר לבית חולים כאשר הייתי מאושפזת יומיים עם בכי אינסופי כי הבנתי שאני נמצאת במצב של סכנה חיים - קראתי באינטרנט וראיתי שזה מצב מצב מסכן חיים עד שיש מצבי מוות של נשים בהריון בגלל זה ובגלל שהרופאים לא מאבחנים את התופעה הזאת מתוך רשלנות רפואית - כמו שמקרה שלי!
ללא ההתעקשות שלי, לא הייתי כותבת את הפוסט הזה.
מאז עברו חודשיים שבהן אני מזריקה קלקסן שזה מדלל דם בוקר וערב בבטן ובמעקב צמוד של רופא מומחה בבית חולים וצמודה לגרב לחץ מהמפשעה עד כף הרגל.
הטראומה שעברתי, הבכי, התסכול, הפחד, לא ניתן להסבירם במילים! הייתי במצב של סכנת חיים בגלל רשלנות רפואית - בגלל שרופאים לא עושים את העבודה שלהם - בגלל זלזול בתלונות של נשים בהריון שנחשבות היסטריות...
רופאים, אל תלכו אחריהם בעיניים עצומות.
שורה תחתונה... כל מי שסובלת מהכאבים האלו תהיו הרופאות של עצמכן תדרשו בכל זאת לעשות בדיקת דם שבודקת בדיקת קרישיות. תצילו את החיים של עצמכן.
אסור לסמוך על מה שהרופאים אומרים.
כולנו יודעות שללדת זה נס, לא סתם עולים לגומל. מקווה שהפוסט הזה ימנע מנשים להגיע למצב שאליו הגעתי.
לידה קלה להריוניות ושבוע טוב.
הסיפור שלך מזכיר את שלי ברובו. כאבים לאחר לידה מבטן ימנית רגל ימנית שהחריפו במאמץ.
כמה רופאים ניפנפו אותי כי בכל זאת יש כאבים לאחר לידה ואני התעקשתי שכואב. בסוף קיבלתי הפניה למיון. משם התגלגלתי לבדיקת אולטראסאנד ומחלקת נשים בדיקה ואגינלית + CT אגן...והנה ללא היסטוריה רפואית פקקת ורידים עמוקה.
עוד שניה מקרה רשלנות רפואית שקוראים עליו בעיתון (לדברי אחד הרופאים) וסכנת חיים אמיתית.
היתה לי פקקת בווריד השחלה ובווריד מרכזי בגוף שקרוב ללב. הזרקות קלקסן אישפוז ואיסור ללכת הייתי מרותקת למיטה שבוע. אישפוז במחלקת טיפול נמרץ נשמתי. צינתור סטנט. והכל היסטוריה.
קודם כל רפואה שלמה וברוך ה' שעלית על זה ואת מטופלת והמקרה לא נגמר בתביעה על רשלנות רפואית בעיתונות...
אפשר לדעת את הבדיקות הספציפיות שעשית כדי לגלות את זה?
את מתארת מצב שאני די חווה אותו אבל עשיתי טיפול וואטסו ( טיפול במים) שבוע שעבר וזה די הקל לי על הכאב. עדיין כואבת אבל נחה הרבה אז אני עוד מצליחה להתמודד.
השאלה היא האם זה רק הלך והתגבר אצלך או שהיו הפוגות ? חייבת לציין שהרופאה שלי לא כל כך התייחסה לתלונות שלי ושיערה שזה סימפיוליזיס ואמרה לי לנוח לא מעבר. מחיפושים בפורומים אני מגיעה לטיפולים שמקלים...
בהריון של הבן הקטן שלי בן1.5 יצאו לי הוורידים ברגליים ובת הדודה שלי אמרה לי לבקש לעשות בדיקת דם שנקראת פקטור ליידן 5 וככה גילו שאני נשאית של הגן הזה והזרקתי קלקסן בהריון של הקטן וגם עכשיו כשאני בהריון מזריקה קלקסן ומידי פעם יש לי את הכאבים שאמרת הם באים והולכים...
תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה, אני מסכים בהחלט לגישה כי המטופל/ת מכיר/ה הכי טוב את גופה ורצוי לא לקבל כל המלצה רפואית או אבחנה כדבר קודש. אם יש ספק תמיד ניתן לקבל חוות דעת שניה.
ככל שתרצי להתייעץ איתי בעניין אשר העלית את מוזמנת ליצור עי קשר טלפוני.
היי אני אחרי לידה. במהלך החלמתי מהלידה הרגשתי כאבים במפשעה, כאבים עצומים שלא נותנים לי ללכת. הלכתי לרופאת נשים אשר אמרה לי כי כנראה זה שריר תפוס ואם יחמיר אבוא להיבדק שוב.
למחרת מאחר ולא יכולתי לסבול הלכתי לרופאת משפחה אשר גם בדקה אותי ואמרה לי ככל הנראה שריר תפוס. אמרתי לה שאני גוררת את הרגל מזה יומיים וסובלת כאבי תופת שזה לא הגיוני שזה שריר תפוס.
אמרה לי: זה הגיוני. קורה לנשים אחרי לידה. תנוחי הרבה בבית ותעשי פזיותרפיה. כמובן שלא הייתי רגועה והלכתי למחרת לטרם שם הרופא היבחן שיש לי פקקת ורידים עמוקה, מהבטן התחתונה הוריד חסום עם קריש דם עד סוף הרגל.
כמובן שזה אינו שריר תפוס ואם הייתי נחה בבית, כנראה שלא הייתי נשארת בחיים. משם פינו אותי לבית חולים, אחרי בדיקות ראו את הפקקת העמוקה והשאירו אותי לאישפוז מחשש שהקריש לא יעלה חלילה לראש.
כמובן שמאז אני עם מדללי דם זריקות אשר אני לוקחת פעמיים ביום, זריקות מאוד יקרות שאני מממנת מכספי והמצב הנפשי שלי ברצפה מההלם שהגעתי למצב של סכנת חיים שמבחינת שתי רופאות אני יכולה לנוח בבית וזה שריר תפוס מבחינתם. רשלנות רפואית לחלוטין!!!
מאז הפכתי חרדתית מאוד, אין לי שקט נפשי, אני קבוע מזריקה את הזריקות הקשות האלו, כל הבטן שלי סימנים כחולים והתקשויות מהם אשר כואבות מאוד.
אני חודש וקצת אחרי שכל הסיפור הזה התגלה לי בגוף ואין לי יום של שקט. שאלתי האם אני יכולה לתבוע על רשלנות את קופת החולים והאם באמת יש לי סיכוי לנצח על מנת שאחרות לא יעברו זאת במקומי ועל מנת שישלמו את המחיר שעשו איתי!
אשמח לתשובות של עורכי דין מומחים לרשלנות רפואית מטעמכם.
פקקת ורידים היא תופעה מוכרת לאחר לידה ולכן בהחלט יתכן שהרופאות שבדקו אותך היו אמורות להעלות אבחנה אפשרית זו.
עם זאת כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול וכן להעריך אם אבחון מוקדם יותר היה משנה את מהלך המחלה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי.
חשוב להבין כי פיצוי בגין התרשלות בטיפול יינתן רק במקרה בו יוכח כי ההתרשלות גרמה לנזק.
שלום לכולם,
שאלה שמאוד מעניינת אותי.
אני ואישתי ההריונית מבוטחים באחת מקופות החולים הגדולות בארץ. שנינו במסלול פלטינום. היא נמצאת במסלול פלטינום חצי שנה, אני עם ותק של כמה שנים.
אותה קופת חולים מציעה ״סל היריון״ של עד 8,000₪ החזרים (מבדיקות הריון ועוד כל מיני מוצרים ושירותים שקשורים להיריון).
ע״מ להיות זכאי לסל היריון נדרש ותק של לפחות תשעה חודשים במסלול פלטינום. ביצענו את אחת הבדיקות המקובלות לעובר וכשביקשו החזר נתקלנו בסירוב מכיוון שלטענתם רק הורה ממין נקבה (ולא זכר) יכול לדרוש החזר עבור סל הריון, ולה כאמור אין את הוותק הנדרש. אני מבין שהעובר נמצא אצלה אולם חלק גדול מהבדיקות הן לעובר. האם חוקי? האם ניתן לתבוע? אם ניתן לתבוע יש פה מקום לתביעה ייצוגית?
הפורום עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולכן לצערי לא אוכל להשיב לשאלה אשר הינה בדיני ביטוח. מציע כי תפנו את הנושא לעורך דין אשר זהו תחום עיסוקו. עקרונית כדי לבחון את העניין בצורה רצינית יהיה צורך לבחון לעומק את הפוליסה של הביטוח המשלים.
שלום , הגשתי בעזרת עורך דין שאינו מתמחה במיוחד ברשלנות רפואית תביעה על רשלנות רפואית , הוגש כתב תביעה וכתב הגנה, שולם כסף למומחה רפואי מטעמנו וגם ראה אותי מומחה מטעם הצד הנתבע, אין בידי כתב הגנה או כתב תביעה , העורך דין מסרב לתת לי אותם , הוא מתמחק בלי סוף , לא עונה לשיחות , גם כשהוא עונה הוא מתחצף ולא עונה על השאלות שמותר לי לשאול בתור לקוחה שמשלמת לו כסף , כיצד אפשר להשתחרר משירותיו, מה העלות אם בכלל שמגיעה לו בשלב זה ( בערך ) כי הוא מסרב לתת לנו סכום ואין בידינו שום מסמכים שאנו יכולים להיעזר בהם, איננו יודעים על איזה סכומים הוא בכלל מדבר בתביעה, שום מידע ואנחנו כל פעם רודפים אחריו מחדש וללא מענה , אשמח לעזרה .
ממליץ לבקש פגישה עם עורך הדין בה תבקשו לקבל את כתב התביעה וההגנה.
עקרונית אם הדברים בשום אופן לא מסתדרים ניתן לשכור את שירותיו של עורך דין אחר על ידי חתימה על יפוי כח ועורך הדין החדש יוכל לקבל מעורך הדין הקודם את התיעוד. יש לבחון מה נקבע בהסכם שכר הטרחה עליו חתמתם לעניין מקרה של החלפת ייצוג.
טיפה רקע.....
12/2010 קיסרי עקב מצג עכוז. בדיעבד....גם זאת אפשרות ללידה...
4/2013 קיסרי בביח לא תומך ויבק בכלל... ובדיעבד הסתבר שדחפו את הראש חזרה לבפנים כדי להוציא מהבטן... כשבחדר לידה נאמר לי שהיא לא יורדת בכלל בתעלה...ותכלס היא היתה כבר ב +1...
בקיצור קיסרי מיותר...
4/2017 נכנסת להריון(הזרעה), קצת מלחיץ... מה עושים בלידה? לא רוצה עוד קיסרי!!! מפחדת פחד מוות מעוד ניתוח...
מתחילה לחפש, לגשש ולבדוק... מישהי ממליצה לי על קבוצה מדהימה לכאלה שילדו רגיל לאחר 2 קיסריים וגם 3... קוראת מחקרים, מאמרים, מדברת עם הבנות, קוראת סיפורי לידה מדהימים!!!
ההריון עובר סבבה ברוך השם..חוץ מספליוזיס..אבל לא נורא אנחנו אחרי..
בקיצור.. נפגשת עם מנהל מחלקת חדרי לידה ברמבם ובכרמל..., נפגשת עם דולה מדהימה!!!!
אחרי שלמדתי כאילו למבחן של החיים שלי!!! הולכת לפגישות בביח....
מסבירים על הסיכונים בלידה רגילה(קרע ברחם) לאחר קיסרי 1 עומד על 0.5% זא ש99.5% הכל יהיה בסדר!!! לאחר 2 קיסריים זה 0.9-1.8% תלוי על איזה מחקר מסתכלים...זא שאם נעגל אז 98% שהכל יהיה בסדר...
בכרמל מרגישה הרבה יותר תמיכה...ומהסיפורים שקראתי של בנות אחרות יש שם הרבה יותר תמיכה... שבוע 31 מגיעה שוב לביח כרמל בדיקת אולטרסאונד..הערכת משקל 3100 עובר גדול...
אבל אמרתי נמשיך ונראה..יש עוד מלא זמן..שבוע 35 נפגשת שוב עם מנהל המחלקה..עוד הערכת משקל משקל 3600...רופא אחר עשה הערכת משקל 3200... מפה הבנתי שאין לי מה להקשיב להערכה בכלל!!!!!!!!!
אומר לי להתחיל לעשות זירוזים טבעיים כדי לא להגיע לקיסרי...דר קידר המדהים!!! מחזק ברמות מטורפות... מתחילה בעיסוי פטמות, יחסי מין, הליכה בחול, לא עוזר....מנסים דיקור סיני, רפלקסולוגיה, שיאצו וסטריפינג...גם לא עוזר...
כחודש לפני הלידה מרגישה מידי פעם צירים בעיקר בלילות במרווחים של 3-5 דק..ובבוקר נעלמים כאילו לא היה כלום...
שבוע 39+2 (יום שבת)מחליטה לשתות בבוקר שמן קיק עם מיץ תפוזים...הכל נקבע מראש עם הרופא ועם הדולה...לא עושה כלום... לפני השינה שותה שוב...ועולה לישון... יום ראשון(שבוע 39+3) 5 בבוקר הולכת פעם ראשונה לשירותים... ומרגישה צירים חזקים יותר... נוסעת עם בעלי למרכז בריאות האישה להיבדק... יש צירים..לא סדירים..פתיחה 1 ומחיקה 60(בסדר זה ככה כבר חודש)...
אולטרסאונד מוניטור תקין...הערכת משקל 4300 ממליץ לעלות למיון.. אמרתי אין מצב בחיים שזה המשקל!! חוזרת הביתה.. שותה שוב שמן קיק והולכת לשירותים... הצירים מתחילים להתחזק קצת.. אומרת לדולה יש מצב שהיום נוסעים לביח מארגנת לאט לאט תיק לביח... 14:30 אוספים את הבנות מהמסגרות... עושה מלא מקלחות.., מלא סיבובי אגן וכדור פיזיו... 19:30 הבנות הולכות לישון...הצירים ממש מתחזקים..כדי להקל על הכאב עושה סיבובי אגן על כדור פיזיו..ומקלחת חמה..עוזר..ומגביר את הצירים... 22:30 אומרת צריך לנסוע לביח..(40 דק נסיעה).. בעלי לוקח את הבנות להורים שלו.. חוזר..עשיתי ארגונים אחרונים לפני שיוצרים מכינה לבנות דברים לשבוע למקרה חירום ויוצאת לדרך...
מגיעים לביח ב12:00 בלילה זא כבר יום שני...(שבוע 39+4 מוניטור, בדיקת פתיחה... נשאר אותו דבר כמו מלפני חודש (כמעט) פתיחה 1.5 מחיקה 80%..צירים לא סדירים.. הולכת לחדר מוניטור מדברת כל הזמן עם הדולה.. צירים מתחזקים ונהיים במרווחים קצרים יותר..פתיחה 3 גז צחוק.. אחרי כשעה שלא באמת עוזר אלא רק עושה אותי מסטולית.. מבקשת לעשות מקלחת חמימה.. בודקים פתיחה 6 ומבקשת אפידורל..הדולה מגיעה פתיחה 8 ירידת מים(בשיטפון) קוראים למיילדת איך שירדו המים פתיחה מלאה... מתחילה ללחוץ.. המיילדת עוזרת..הדולה עוזרת..והבעל כמובן גם...
4:40 נולד הקטנצ'יק במשקל 3435 (זוכרת שיום לפני הערכה היתה 4300 כן?!?)
עם קצת תפרים...אבל זה כלום לעומת קיסרי... מאחלת לכולם לידה מהירה כזאת ובידיים מלאות...
שאלות בעניין התנהלות "רופאים" באינטרנט ואלו המסתמכים על עצותיהם –
1. מה דינם של אנשים הנותנים ייעוץ רפואי באינטרנט על-אף שלא הוסמכו כרופאים או כאנשים העוסקים במקצוע רפואי? האם ישנם כללים בעניין ייחוד המקצוע הרפואי, בדומה לכללים החלים על מתן ייעוץ משפטי? האם ניתן לתבוע בנזיקין בגין הסתמכות על עצות שכאלו, אשר הובילו לפגיעות רפואיות?
2. מה דינם של אנשים אשר ילדיהם נמצאים במצוקה רפואית, ובמקום לפנותם לקבלת טיפול רפואי, הם משהים את האבחנה והטיפול בהם על-ידי גורמי מקצוע עד לקבלת חוות דעתם של אלמונים ברשת האינטרנט, ולאחר קבלת חוות דעתם של אלה – עד להשלמת הטיפול בילדיהם באמצעים בלתי-קונבנציונליים, כגון טיפול בעשבים ובמאגיה?
לפי החוק טיפול ויעוץ רפואי בישראל יכול לתת רק מי שהוסמכו לכך לפי החוק ובעלי רשיון לעסוק ברפואה ובהתאמה אחיות רוקחים וכו'.
בפועל ברשת האינטרנט וגם מחוצה לה נותנים יעוץ אנשים רבים שאין להם כל הסמכה לכך. העניין מעט מורכב שכן כל עוד המיעץ אינו מתחזה לרופא או בעל מקצוע רפואי הרי שעצות מסויימות שהוא נותן יכולות ליפול תחת הקטגוריה של עצות מנסיון אישי.
מעבר לכך כאשר מדובר ביעוץ אשר לא גרם נזק מוכח לא ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית כנגד המיעץ הבלתי מוסמך. ניתן להתלונן במשרד הבריאות בתקווה שינקט הליך כנגד המיעץ ושוב, כאשר אין המדובר בהתחזות הסיכוי להבנתי נמוך.
טוב אז הגיע הזמן שלי לספר את סיפור לידה שלי הנס הפרטי שלי .
התחתנתי נכנסתי להריון ראשון .
כבר בשקיפות אומרים לי שיש לי בת ומספרים לי שיש לה הרחבה ב2 הכליות , הרחבה בחדרי המוח ו 2 נקודות אקוגניות בלב .
מפה התחיל המסע שלנו
חייבת לציין שהייתי בחורה חילונית חצאיות גופיות וכאלה .
עברו כמה שבועות הגעתי לסקירה מוקדמת ..
שם שוב בישרו לי על מצב הלב המוח ושהמצב של הכליות ניהיה יותר גרוע אגני כליות ממשיכות להתרחב .
משם הפנו אותי למרפאת אולטראסאונד בקפלן אחרי שבועיים הגעתי לשם למנהל המחלקה שם הוא אומר לי תקשיבי המצב רע מאוד מצב הכליות ממשיך להיות רע הוא גם הוסיף ואמר שהוא לא חושב שהתינוקת תשרוד אחרי שתיוולד ושנחשוב על הפסקת ההריון חזרנו הביתה אני ובעלי ובדרך בעלי עצר בבנק פגשנו את מיטל בוארון (מזכת הרבים ) היא באה אלי וסיפרה לי על סיפורו של הרב יגאל כהן על ביתו ..
ואמרה לי תכסי את השיער כל שערה של אישה זה דין .
ישבתי וחשבתי על זה .. הרי זו המתנה הכי גדולה ההריון הזה והכי רציתי בעולם את התואר אימא כי כולם ידעו ששביט נולדה להיות אימא ..
אחרי שבוע ומשהו ששוב הייתי בסקירה ואמרו לי את אותם הדברים הגעתי להחלטה אני יתן מעצמי בשביל לקבל הרי בשביל לקבל חייב לתת .
לקחתי על עצמי צניעות וכיסוי ראש מלא .
שוב מגיעה לסקירה אומרים שהנקודות אקוגניות נעלמו , ושההרחבה בחדרי המוח לא גרועה . אבל אומרים לי שההרחבה בכליות נהייתה ממש ממש גדולה הרופא אומר שבוודאות תצא לי מוטציה ושלא תשרוד אפילו יום אחרי הלידה ואפילו בהריון תוכל למות ..
אני יוצאת מהסקירה מסתכלת לשמיים ואומרת ״אני מאמינה בך אבא באמונה שלמה שאתה תסדר הכל שהיא תצא ותהייה בריאה ״
שוב מגיעה לסקירה ואומרים לי שהמצב גרוע .
הייתי אצל מליון מומחים שלמתי אלפי שקלים לכל ביקורת .
הגעתי לשבוע 36 ביקשתי לראות נפרולוג מומחה הפנו אותי לשליח של ה׳ דר דגן .
ישבתי אצלו והוא אמר לי תקשיבי יש מקרים אני לא יכול להגיד לך מה יקרה שהיא תיוולד אבל תבואי ללדת בשניידר.
שבוע 37 מגיעה לבלינסון שיכירו את התיק שלי .
אומרים לי תגיעי שבוע הבא נעשה זירוז.
מגיעה בשבוע 38+3 מקבלת פרופס (שמסתבר שהייתה לי אלרגיה לחומר )פתיחה 2 צורחת לאלוהים מורידים אותי לחדר לידה מקבלת אפידורל ופיטוצין ..
פתיחה 7 הילדה עושה האטות בדופק חמצן נידנודים ..
פתיחה 9 נכנסים אלי בערך כל הרופאים ומנתחים מורידים ממני זהב ואומרים לי עכשיו לחדר ניתוח ..
מלמלת בלב מזמור לתודה כל הדרך לחדר ניתוח ..
חותכים ואז אני שומעת בכי לא הייתי בטוחה אז צעקתי ״היא חיה , באמת היא חייה ״ המנתח מרים אותה ואני בעננים.
ומפה מתחיל המסע שוב ..
הריצו אותה עם אינקובטור לפגייה בשניידר שהיא גם טיפול נמרץ ילודים .
אני מתאוששת עדיין לא ראיתי אותה כי לא יכולתי לקום .
מגיעה אלי רופא ואומר לי ולבעלי ..
תקשיבו המצב לא פשוט , אנחנו מכניסים אותה מחר לחדר ניתוח ושמים לה צינור קטטר מכל כליה .
ילדה בת יומייים ..
אני מתפללת ומאמינה בהשם יתברך שהכל ממנו והוא יבריא לי אותה ..
שבועים בטיפול נמרץ אשקלון שניידר ..
בגיל שבועים מכניסים אותה לניתוח של 8 שעות לפתוח את הסתימות בכליות 4 קילו של אהבה שוכבת במיטת ניתוחים .
בחוץ כולם קוראים ספר תהילים שלם .
אחרי 6 שעות יוצא הרופא ואומר הניתוח עבר בהצלחה .
היא יוצאת גיבורה קטנה .. מסדרים אותה אני ואימא נכנסות ופתאום המוניטור מראה 0 נשימות הילדה סגולה מוציאים אותנו ועושים לה החייאה אני מחוץ לדלת צועקת שמממממממממע ישראל . אתה נתת לי אותה אתה לא תיקח אותה .
הרופאים יוצאים ואומרים הכל בסדר ייצבנו אותה .
הסיפור עוד ארוך ... כבר שנה שאנחנו בבית החולים עם דלקות חוזרות בשתן .
אבל לא משנה מה האמונה היא הדבר האימיתי .
כל הזמן הזה האמנתי שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה על הגוזל הקטן שלנו .
אביגיל שלי המלכה שלי הכניסה אור ושמחה לחייינו .
תאמינו .. לא משנה מה עברתי עוברת ועוד יעבור הכל ממנו בהשגחה פרטית עבורנו
כוויה גדולה דרגה 2 שעשו לפעוט בחדר ניתוח (ולא ידעו להגיד לי ממה זה) בזמן שהיה מורדם 5 שעות. באמת שאין מה לעשות רק אם נשאר צלקת? למרות שבקצב הזה לצערי כן תישאר צלקת גדולה.
אשמח להתייעצות עם עורך דין מטעמכם לגבי האפשרות להגיש תביעה על המקרה, למרות שהנסיבות של הכוויה לא ברורות ואיני יודעת מה גרם לה.
הרופאים לא נתנו תשובה אמיתית כששאלנו איך זה קרה. בשלב זה, אני מעדיפה לא לחשוף את שם בית החולים שבו הילד עבר את הניתוח.
ראשית במקרה כזה הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות עובר לכתפי בית החולים שכן את כמובן לא היית נוכחת בניתוח ואין לך דרך לדעת מה קרה בעת הניתוח שגרם לכוויה.
המשמעות של העברת הנטל היא רבה שכן במצב זה במקום שהתובע (כפי שבד"כ קורה) יצטרך להוכיח את הרשלנות על בית החולים להסביר מדוע לא התרשל.
אני יכול לומר מניסיוני שבניתוחים לעתים מתרחשות כוויות בעת שימוש במכשיר חשמלי לצריבת דימומים וחיתוך רקמות אשר נקרא דיאטרמיה המחייב חיבור של גוף המנותח לפלטת הארקה. כאשר פלטת ההארקה לא מונחת כראוי עלולה להיווצר כוויה. איני יודע כמובן אם זה המקרה אצלכם אך זהו גורם שכיח להיווצרות כוויות בניתוח.
אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני למתן הסבר ויעוץ מלא.
עכשיו אתה בן שלוש, איך עברו להן שלוש שנים מאז הלידה ששינתה את חיי?
הפכת סתם יום בחודש כסליו ליום משמח. "נס חנוכה שלי". היום לאחר זמן אני מבינה ויודעת שהלידה שלך הייתה לידה שהיו מתים ממנה פעם, בוא תצלול יחד איתי אל הרגעים ההם.
את הלידה הראשונה שלי אני לא אשכח לעולם, ולא רק בגלל שהיא הפכה אותי לאימא בפעם הראשונה אלא בגלל הסיבוך שהיה בה והשפיע על הלידות הבאות אחריה.
את ההריון הראשון שלנו גילנו בהפתעה לאחר כמעט שנתיים מהיום שבו התחתנו זו הייתה הפתעה. הפתעה משמחת , במיוחד שנודע לנו שזהו בן בכור. ההריון התגלה לפני ליל הסדר וזו היתה מתנת פסח מושלמת, השגרה נמשכה כרגיל יום יום נסעתי ללימודי התואר השני באוניברסיטת בר אילן, רק שעתים וחצי נסיעה כך עד מספר ימים לפני הלידה.
ההכנות ללידה כללו דולה ולימוד קורס פרטי להכנה ללידה. הלול והשידה החדשים שקנינו לך הגיעו, שאפתי את ריח העץ הטרי והרגשתי מוכנה רק שתצא.
את השבת האחרונה לפני הלידה שבתנו אצל סבתא וסבא העברנו חויות, סבתא סיפרה על הלידה של אבא שנולד בשבת והרצנו צחוקים שרק התינוק לא יוולד בשבת כמו אבא שלו.
מוצאי שבת
מוצאי שבת אני מרגישה שרטוב לי בתחתונים מעולם לא ברח לי שתן לפני כן, פתאום אני קולטת שאולי זו ירידת מים. אני מייד אומרת לאבא ומתקשרת לדולה שלי היא אומרת שזו ירידת מים ונמהר לבין החולים כי אני צריכה לקבל אנטביוטיקה בשל gbs.
מיון יולדות הדסה עין כרם.
זוג בעל ואישה, האישה בהריון מתקדם לקראת לידה יושבים ומחכים לבנם הבכור שיצא לעולם המקום זר להם והם לא יודעים מה יקרה חוששים ודואגים ושקט שקט של מוצאי שבת.
הגענו למיון יולדות הדסה עין כרם, אחות קשוחה מקבלת אותי ומבקשת לבצע בדיקת פתיחה. היא לא מצליחה ואומרת "איך תלדי?". בסוף רופא מאשר שזוהי ירידת מים. אני מתאשפזת במחלקת יולדות ג במסדרון, ומתידדת עם כל מיני נשים. בלילה אני שומעת קולות שאני לא רגילה אליהם למשל כמו צעקות של אישה עם פיצוטין בלי אפדורל ומתעוררת מכאבים קלים ומאחיות שנסות לפתוח לי וריד בסוף מגיע המרדים ומצליח לאחר חמישה ניסיונות שלהן.
יום ראשון
בוקר ואני עייפה לאחר לילה ללא שינה, ביקור רופאים כבר אז עולה השאלה בנוגע לאגן המאוד צר שלי. ההנחיה לבצע ניתוח קיסרי או לידה בזירוז ואני בשנטי שלי עדיין לא מרגישה צירים בכלל אבל הירידת מים נמשכת.
הדולה מגיעה לקראת השעה 12 בבוקר ורואה שהלידה לא מתקדמת ומבקשת לחזור הביתה לאחר שהייתה איתי בחדר לידה לזירוז. חדרי הזירוז לא פנויים ועליתי למחלקה למסדרון, אני רואה דם אני נלחצת פוחדת שאני מאבדת אותך, אבל אומרים לי שזה טוב ויש התקדמות.
ואז החלו הצירים. בהתחלה כאבים קלים שעוד יכולתי להתמודד איתם, אחר-כך נשענת על הקיר וצועקת והמים ממשיכים לרדת ועם כל ירידת מים הכאבים מתחזקים ועולים אני לא יודעת כמה שעות הלכתי ככה שבעלי תומך בעמוד האינפוזיה וסופר איתי עד 10 בכל פעם שמגיע ציר. לא יכולתי לא לשבת לא לעמוד רק ללכת. אחות מציעה לי להיכנס למקלחת ובנות חמודות מהחדר ליד מסכימות אני נכנסת למקלחת הכאבים מתעצמים ואני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ושבא לי לצאת ושזה יגמר. בפעם האלף שעברתי ליד האחיות אחת מהן שמה לב שהצירים מתחזקים ונהיים קרובים אחד לשני היא מבקשת שנעשה בדיקת פתיחה כדי לבדוק התקדמות את בפתיחה שש את יורדת לחדר לידה.
חדר לידה
אני עם כאבים איומים היו צריכים שלושה אנשים כדי להחזיק אותי כדי שלא אזוז באפידורל שהגיע לאחר שעה בערך. כשהייתי בפתיחה 7 הדולה הגיעה, לאחר קבלת האפידורל ושבעלי סיפר לה על התקדמות הלידה. אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה רק אני יודעת שאת כל השעות שבאמת הייתי צריכה אותה היא לא הייתה.
מפעם לפעם הדולה מזיזה אותי ומניעה לי את הרגליים ואני שוכבת במיטה ומגבירה את כמות האפידורל. לפעמים הדולה מבקשת ממני להתפלל ואומרת לי שמות אני מתפללת על עצמי, עליך, ועלינו. הדולה אומרת לי שכדאי שאשן ואני נרדמת.
מעירים אותי את בפתיחה מלאה אני מתבקשת ללחוץ אותך לאויר העולם. בהתחלה אני לא יודעת איך אבל הרופאים והמיילדות כולם מעודדים "את עושה מצויין". אני רואה את הראש "איזה צבע שיער יש לו ?" אני שואלת. המיילדת עונה שהיא לא רואה את הצבע כי הראש עולה כל הזמן ויש כבר בצקת בראש שלו. ואז זה קרה החדר מתמלא רופאים והרופא הבכיר מסביר לי את כבר 36 שעות בירידת מים 3 שעות בפתיחה מלאה, התינוק שלך נתקע בתעלת הלידה והדופק שלו כמעט 0. הוא בסכנת חיים - או ואקום או ניתוח. חייבים להוציא אותו בדקות הקרובות. לא הסבירו לי על ואקום, גם לא הדולה, אני רק חשבתי לי שאחרי כל השעות האלו אני רוצה ואקום ולא ניתוח. הכל קרה כל כך מהר, הם מכינים את החדר לקבלת התינוק והרופא מנסה עם הואקום - פעם ראשונה לא מצליח, פעם שניה הוא מבקש ממני תלחצי את הלחיצה של החיים שלך ואני לוחצת את הלחיצה של החיים שלי ואז מרגישה הקלה .
כשנולדת לא בכית , רק אחרי מכה קלה בישבן היה לך חבל טבור כרוך פעמיים סביב הצוואר . בהתחלה המדד שלך היה 9 ואז 10 ניצלת בנס נס חנוכה שלי.
מביאים לי אותך יצור קטן חדש ששוקל רק 2.666 קילו. עטוף. אני מסתכלת עליך ובוכה ולוחשת הנה אתה כאן ואני אימא. אבא מצטרף לאחר שהדולה קראה לו. אבא ישן הלילה בזמן שאנחנו עבדנו קשה. אני מסתכלת על העיניים הכחולות, אתה מסתכל עלי - רגע בל ישכח. ואז הרופא שואל איך אני מרגישה אני אומרת לו שאני מרגישה קרועה. הרופא אמר שיש קרע בדרגה שלוש שצריך לתפור בחדר ניתוח בהרדמה כללית. קרע בדרגה שלוש זה כל חיץ הנקבים עד פי הטבעת לא כולל.
חדר ניתוח
אבא והדולה מלווים אותי לחדר ניתוח. ואתה עובר למחלקת התינוקות עם אבא לטיפול והשגחה רציפה.
כל מי שמכיר/ה אותנו מקרוב יודע כמה זמן בעלי ואנכי חיכינו לילדים.
התחתנו לפני שש שנים. עברו כמה חודשים, עברה חצי שנה והחלו השאלות: אתם חרידיים אתם לא רוצים ילדים? כמה זמן אתם נשואים? ועוד כל מיני שאלות חכמות.
בעלי ואני לא חששנו לרגע ידענו שזה יבוא בזמן שלו. אבל לאחר שנה החלטתי שאכן צריך לבדוק מה קורה.(כל מי שחוותה את זה יודעת ששנה זה כמו 20 שנה בנסיון כזה).
הלכנו לרופאת משפחה / נשים והיא בתגובה: שנה זה כלום לנסות ואמרה שאולי אנחנו מפספסים את הביוץ ולכן זה מתעכב ונתנה כמה טיפים ואמרה שאם זה לא יתפוס ללכת לרופא פוריות.
לצערי זה לא תפס והתקדמנו לרופא פוריות. בהתחלה הוא נתן כדור כל שהוא מספר פעמים ולפעמים גם הכפיל את הכמות אבל שוב לצערי זה לא תפס. החליט לעבור לסוג אחר של טיפול שניקרא: הזרעות שבד"כ מבצעים אותו 3 פעמים לפני שמתחילים IVF הפריה חוץ גופית.
ביצענו את התהליך הזה פעמיים ושוב לצערי זה לא ניתפס ואז הרופא החליט שאין טעם לבצע עוד הזרעה אלא לשלוח אותי לצילום רחם.
ביצעתי את הצילום רחם ולעולם אבל לעולם אני לא ישכח את הפרצוף של הרופא שיצאתי מהחדר. שאלתי אותו איך הצילום? הוא בתגובה תחזרי לרופא שלך והוא כבר יסביר לך הכל.
דף האבחנה היה אצלי ביד אז כרגיל חחח ניכנסתי לדוקטור גוגל ושם כבר הבנתי שיש בעיה כל שהיא...אבל אמרתי לעצמי טוב נו, תמיד גוגל מגזים נחכה למה שהרופא יגיד.
יום למחורת כבר התצייבנו אצל הרופא. הוא רואה את הצילום ואומר לנו תשבו. כאן כבר הייתי חצי מעולפת, ומראה לנו את הצילום ואומר: החצוצרות שלך חסומות לגמריי ואין סיכוי בעולם במקרה כזה להיכנס להריון בצורה טיביעית ותצטרכו לגשת להתחיל תהליך של הפריה חוץ גופית בבית חולים כל שהוא, וציין שבמקרה שלי רוב הסיכויים קלושים להיכנס להריון על ההתחלה של ביצוע התהליך והתחיל להוציא לנו ניירת ומרשמים של תרופות / זריקות שאין להם סוף.
הלכנו לפגישה בבית חולים להתחלת התהליך ואמרו לנו לחכות שאקבל מחזור ואז מתחילים ...טוב כבר כל הזריקות / התרופות נימצאים בבית ואנחנו סוג של כביכול השלמנו עם המצב ופשוט מחכים למחזור שיגיע.
עובר שבוע, שבועיים, שלוש וחודש והמחזור לא מגיע (אציין שלא התרגשתי מזה בכלל כי היו פעמים שזה קרה וגם כל פעם היתחדד לי הקול של הרופא שאמר שאין סיכוי להריון טבעי).
מחכה עוד קצת ואומרת לעצמי הנה בטח הוא כבר מגיע ולא לא הגיע. מתקשרת לרופא אומרת לו: דוקטור מאחר לי המחזור בחודשיים יש סיכוי להריון והוא בתגובה: חד משמעי לא
ואמר תחכי עוד כמה ימים ותראי שתקבלי אמרתי לו אוקי. חיכיתי ואין שום מחזור באופק יום שישי בדיוק היתי בבית מרקחת ואמרתי על הדרך אני יקנה בדיקת הריון ונראה מה יהיה למרות שתוך תוכי אמרתי שאין שום סיכוי בעולם הרי זה מה שהרופא תמיד אמר לי.
באה הביתה מבצעת את הבדיקה ורואה 2 קויים. מתקשרת בדמעות לבעלי והוא מאמי קחי אוויר לפעמים הבדיקות לא נכונות (הוא לא רצה שאני יתאכזב) מתקשרת שוב לרופא ומספרת לו על הבדיקה והוא שוב מוריד לי את הכל ואומר אין סיכוי אבל יום ראשון על הבוקר תעשי בדיקות דם ותעדכני אותי.
הולכת לבצע בדיקת דם בשעה הכי מוקדמת שיש וכל שעה מאז ניכנסת לאפליקצייה לבדוק את התוצאות ואז חשכו עינייי לטובה. רואה תוצאה של הבטא גבוההה במיוחד. מתקשרת לעדכן את הרופא והוא אומר ואוווו - דחוף לבית חולים לבצע אולטרסאונד כי במקרה שלך זה יכול להיות הריון מחוץ לרחם.
רצנו בטיסה לבית חולים מבצעים אולטרסאונד והרופאה צועקת יש דופק ואנחנו מה?מה??מה? אבל הרופא אמר שלא אוכל להיכנס להריון טבעי בחיים! והכל בסדר? זה לא מחוץ לרחם?
והיא אומרת לא ממש לא. מסבירים לה כמה זמן חיכנו ומה עברנו.
וכאן את זרם הדמעות של כולנו אתם בטח יכולים לתאר.
אחרי 9 חודשים הנס של חיי יצאה לאויר העולם.
כמובן שהזריקות נירתמו לנשים אחרות בתקווה שלא יצטרכו להישתמש בהם לעולם!
בורא עולם רוצה לצעוק אליך,רוצה שכולם ידעו כמה אתה גדול,כמה שום דבר לא מובן מאליו!
ה' לא יעמיד אדם בנסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו וזה המשפט שליווה אותי בכל השנים האלו.ותמיד הרגשתי איך הוא מחזיק לי את היד ואומר לי: יפה שלי אוטוטו את תקבלי את מתנת חייך... עוד קצת אהובה שלי
מבחוץ הייתי חזקה אבל בבית הייתי נשברת, מתפרקת,מתפללת לבורא עולם בדמעות אני רוצה להיות אמא!
החלטנו לקרוא לה:ענהאל כי לגמרייי ה' ענה לתפילתינו. תודה לבורא עולם הענק.
בתפילה ענקיית לה' הטוב שיזכה את כל מי שחפץ לדבר המושלם הזה בהכי קלות שיש
הריון שני. שבוע 39+6. בטן עצומה עצומה עם ריבוי מי שפיר. מוגדרת הריון בסיכון עם חשד לסכרת סמויה.
הגעתי לבית חולים תל השומר תוך כדי צירים אחרי ששחררתי את עצמי מלניאדו כי המליצו לי ללכת לקיסרי (חשד לסכרת סמויה ותינוק גדול עם ריבוי מי שפיר כולל צירים של מעל 10 שעות שעדיין נתקעו בשלב לטנטי עם ראש גבוה ופתיחה קטנה, הובילו את רובו המוחלט של הצוות בלניאדו להמליץ לי לעשות קיסרי).
מרגע שהבנתי שקיסרי זה הכיוון הבנתי שאין לי טעם להשאר בלניאדו והחלטתי על מעבר לתל השומר (שלל סיבות), בעיקר לאור העובדה שיש לי אפשרות לעבור שם למלונית אחרי יומיים ולהיות בפרטיות.
חשוב מאד להבין:
לא תכננתי בחיים סיטואציה של קיסרי!! להפך. הלידה הקודמת שלי היתה כה קשה נפשית ופיזית שעשיתי הכל בהריון הזה כדי שתהיה לי לידה מתקנת. קורס היפנו מדהים. הדבר האחרון שעלה על דל שפתיי היה קיסרי. ניסיתי להשאר אופטימית כל ההריון.
תתארו לכן שתוך כדי צירים אומרים לכן שאתן צריכות לשקול בכובד ראש קיסרי. אחרי הריון מפרך וקשה מאד. אחרי שתכננתן חוויה מתקנת ותוך כדי שהתחילה לידה טבעית מעצמה. זה היה שוק חיי. בכיתי את נשמתי. לא לזה ציפיתי. כולן דיברו איתי על החוויה המתקנת של לידה שניה.
לא באמת הצלחתי להחליט. זה היה בחירה בין רע לרע מאד מבחינתי. אבל אחרי לא מעט זמן ששקלנו הכל הבנתי שזה יהיה לטובת הבן שלי וכנראה גם לטובתי ללכת לקיסרי עכשיו ולא להמתין לבוא הצרה וחלילה להיות מובהלת לקיסרי חירום, אז לקחנו הכל ונסענו תוך כדי צירים לתל השומר.
עוד מהרגע שהגעתי לתל השומר היו חלק מאנשי הצוות לא נחמדים עוד במיון יולדות. אחת האחיות שאלה אותי בזלזול למה באתי מלניאדו. אבל ניחא. ( היו להבדיל גם נשות צוות מקסימות במיון).
אחרי שבדקו אותי והעריכו את המשקל הכניסו אותי לחדר לידה והגיעה האחות האמונה עליי. קצת מוזרה כזו שלא יודעת להרגיע ולומר את המילים הנכונות.
המים במקלחת היו רותחים ואז קפואים. לא משהו שיולדת יכולה להשתמש בו בטח לא משהו שיקל על תהליך לידה וצירים. השירותים אחרי שימוש אחד נסתמו. לא החליפו לי חדר. ניחא.
במשך כל הזמן הזה שהמתנתי לרופא שיגיד לי מה חוות דעתו בעצם המתנתי עם צירים בחדר לידה. וכל חצי שניה נכנס מישהו לחדר. אנשים לא רלוונטיים. תחנת רכבת. תחושה של אפס פרטיות. מאד לא נעים.
הרופא נכנס לאחר זמן מה, דווקא היה מאד נחמד אמר לי את ההמלצה שלו. אחרי שנפל הפור נתנו לי לחתום על מסמכים אבל לא הסבירו כלום כמובן. הכל נורא ענייני טקטי. עוד אחת מהעדר.
לקחו אותי לחדר ניתוח אבל בכניסה אליו נכנס ניתוח חירום והחזירו אותי לחדר לידה. ככה עברו כמה שעות. בשלב מסוים כשהבנתי שלא יודעים מתי אכנס לניתוח ביקשתי אפידורל כי הבנתי שאני לא מוגדרת כחירומית אלא רק כדחופה.
הסבירו לי שאם אני לוקחת אפידורל ההרדמה תהיה אפידורלית ולא ספינלית. לא אמר לי יותר מידי ורק כאבתי כבר ככ הרבה שעות שרציתי שמישהו יפסיק את הצירים כדי שאוכל גם להרגע לקראת הניתוח.
ברגע שהמרדים התחיל לטפל לי בגב וקימר אותי באופן מאד לא נעים וברוטלי אז החליטו האחיות שזה הזמן הכי טוב לעשות החלפת משמרת בתוך החדר. והופ מי נכנס לחדר?
אח גבר. כשאני עם גב וטוסיק חשופים על המיטה, רכונה עם הפנים למטה ולא יכולה להסתכל עליו.
הרגיש מאד לא נעים. ביקשתי במפורש שאני לא רוצה שיטפל בי גבר תוך כדי שאני שעונה ככה מבלי שאני בכלל רואה אותו. והתחילו להשתיק אותי שהוא לא יבצע לי בדיקות וגינליות וכדומה.
(ואני שואלת מה הקשר? ביקשתי שלא יהיה לי אח גבר ופשוט ביטלו את הבקשה שלי.) הוא גם לא ידע להתמודד עם הסיטואציה וניסה לספר בדיחות מפגרות שרק עצבנו אותי.
אח שלי: אני לא חברה שלך. אני אישה. במקרה גם דתיה. שלא מעוניינת שתהיה בחדר שלי כרגע במצב נפשי לא פשוט ואינטימי חשוף.
אני קופצת בכוונה להכנה לקיסרי כי מבחינתי הרגע הזה זה הרגע שנחרט לי בזכרון כטראומה.
העבירו אותי כשאני עם אפידורל לחדר ניתוח.
בעלי הלך להכין את עצמו.
אני בסטרס מטורף. משתדלת להסדיר נשימות אבל מאד לחוצה וחרדתית. מרגישה פחד משתק.
שלושה אחי חדר לידה התחילו "לטפל" בי. מבלי שהם מציגים את עצמם. מבלי כמעט אינטראקציה. מתחילים לגעת לי בגוף. אני עם חלוק. משותקת ברגליים. משכיבים אותי על מיטה מעלים לי את החלוק. אני ערומה. המון אנשים יוצאים ונכנסים לחדר מבלי שיש לי סיי בעניין.
אני לגמרי חשופה חוץ מהחזה.
מתחילים לסבן אותי, לקרצף אותי ואחכ לגלח אותי. לא מדברים איתי לא מדברים אליי. ואז כופתים לי את הידיים. בלי שום הכנה. בלי שום הסבר ואני רועדת. ממש רועדת. שואלת איפה בעלי. בקושי עונים לי וגם כשעונים עושים טובה.
הרגליים שלי מפושקות על מעמד כזה כמו של גניקולוג. אני ערומה והרגליים כפותות. מעלים לי החלוק למעלה שמים עוד חוצץ אני לא רואה מה קורה.
תחושה של בשר בנוסח לשחיטה או של גופה שמנותחת בשיעור אנטומיה.
מלא אנשי צוות יוצאים ונכנסים. אני בסטרס מטורף. בוכה. והתחושה שלאף אחד חוץ מאחות חביבה לא אכפת.
הרופאים נכנסים לחדר ויש שני מרדימים מאד לא נחמדים. אני מבקשת לשאול שתי שאלות והמרדים מזלזל בי וצוחק עליי מול הרופא ואומר: "רק שתיים?"
מתחילים לעשות עליי טסט ובעלי עוד לא בחדר. בסוף הוא נכנס כשכבר התחיל הניתוח.
כמובן שהרגשתי הכל בניתוח. חוויה מאד לא נעימה. לא ברמה של צרחות אבל ברמה שמאד מאד מטרידה. לא יודעת אם זה בגלל שההרדמה היתה רק אפידורלית.
אחרי הניתוח הרדימו אותי כנראה בשלב התפירה ונתנו לי מורפיום אבל גם את זה לא סיפרו לי. פשוט התעוררתי בחדר התאוששות ממוסטלת לגמרי.
אחרי ניתוח וההתאוששות שמו אותי בחדר במחלקה עם ארבע נשים. זוועה. (אגב שירותים מחוץ לחדר משותפים לחדר הזה ולחדר נוסף. כל המלווים של הנשים כמובן משתמשים באותם שירותים ואפס תחושת פרטיות) לא שאלו אם אני רוצה הפרדה או לא. כל אישה שם בחרה משהו אחר ובלילה אחרי קיסרי כשאת הכי שפוכה והפוכה וכואבת את צריכה להתעורר מתינוקות של אחרים. מבעלים של אחרים.
בעלי לצערי לא היה איתי בלילה אז הייתי נתונה לחסדי האחיות. והיו שם לא מעט אחיות לא נעימות שנתנו תחושה שאני מעיקה עליהן עם הבקשות שלי ונתנו לי להרגיש לא טוב עם זה שאין לי ליווי. לאחת מהן לקח מעל שעה להביא לי אופטלגין באותו לילה. ואני כמובן לגמרי "נכה" מהניתוח.
כמובן שאת התפרים עשו עם סיכות. כשהוציאו לי כאב לי כאבי תופת. חלקן של הסיכות חוברו בצורה שרלטנית וממש ממש נתקעו בבשר..גם חלק מהחתך פתוח לי עדיין ואני מטפלת בו באופן עצמאי בבית.
זה פחות או יותר מסכם את החוויה הנהדרת שהיתה לי בתל השומר.
מכל התיאור הזה מה שהכי היה קשה לי זה התחושה שאני לא בן אדם בעיניי הצוות הרפואי אלא עוד מקרה או עוד מטופל. לא הציגו את עצמם חלק מהאנשים. לא נתנו פרטיות והכי חמור לא כיבדו את הסיטואציה. לא כיבדו אותי ולא את הגוף שלי.
מאד מתלבטת מה לעשות עם זה. מאד קשה לי עם זה.
בעלי לצערי לא מבין למה זה נחקק כטראומה אצלי. שזה עוד יותר מקשה עליי.
כדי להעריך אם הדברים מתאימים לתביעת רשלנות רפואית צריך יהיה לקבל יותר פרטים ולעיין בתיעוד.
מנסיוני לעיתים טיפולים רפואיים נתפסים על ידי מטופלים כהתרשלות המצדיקה וראויה להתברר בתביעה בשעה שאינם כאלו לפי הדין ולהפך - לעיתים המטופל כלל אינו ער למה שהתרחש ולכך שיש מקום להגיש תביעה.
משרדנו ניהל ומנהל תביעות רשלנות רפואית אל מול בית החולים שיבא תל השומר גם בנושאים של מיילדות וגניקולוגיה וניתן להתייעץ עמנו בנושאים אלו.
את חייבת לכתוב / להגיש תלונה למען הבאות אחריך. לא יודעת אם צריך עורך דין או לא, אבל לא לעבור בשתיקה.
עברתי לפני 7 חודשים בבית החולים לניאדו והיה מכיל ומכבד למרות כשפתחו היו הידבקויות והרופא בה אלי והסביר לי הכל ניתוח של 50 דקות הפך ל2.5 ולאורך כל הזמן הוא מסביר לי מה הוא עושה ואחרי שלקחו את הילדה שאל איזה מוזיקה אני אוהבת והשמיעו ברמקול של החדר ניתוח .
וואוו סיוט. פשוט סיוט. תל השומר לפי כל הסיפורים ששמעתי עד הלום - זוועה. משחטה. לא מעניין אותם כלום כבני אנוש. ודווקא לניאדו נשמע מהחוויות 'עדין' יותר לעיכול.
אני נותחתי בפעם ה - 2 בבית חולים איכילוב ולא נגעו בי גם כשהייתי ברמה של חירום, עד שאישרו לי את כל בקשותיי. החל מאפס הפרדה / ביות מלא לאחר ניתוח קיסרי ועד ל -לא לקלח ולא לבדוק בלי נוכחות ההורים ועוד...
מתל השומר שומר נפשו ירחקו. בודדות אולי זוכות ליחס אנושי שם. מלא סיפורים של רשלנות רפואית ויחס משפיל. עצוב ומקומם.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"