הריון לאחר
לידה שקטה בשבוע 39 אתן בטח מתארות לעצמכן כמה הריון חרדתי הוא היה
גיליתי את ההריון בשבוע 5. סיפרתי לחברה אחת ולמשפחה הקרובה (אמא, אחותי גיסותיי שהן כמו אחיות שלי וחברה אחת שלי והמנהלת שלי שהיא חברה טובה שלי)
כל השאר ידעו שראו אותי
בהריון עם בטן לא סיפרתי רק מי ששאל
אחרי שראו דופק סיפרנו למשפחה של בעלי ולשאר המשפחה שלי וביקשנו לא לספר.
אז לא היתה לי העדפה למין רק רציתי ידיים מלאות.
בסביבות שבוע 12 גילינו שזה בן איזה כיף שמחה וצהלה!
היו לי המון חששות פחדים חרדות ומה לא..
אבל תמיד תמיד תמיד הקב״ה הסיר דאגה מליבי ולא נתן לי לפחד כשישר מחשבה לא טובה היתה באה או שהיתה איזה שעה שלא הרגשתי אותו זז.
משבוע 12 התחלתי להרגיש תנועות (נס) פשוט הקב״ה לא עזב אותי לרגע!
הייתי מחוברת לעובר ולא פחדתי להתחבר.
בשבוע 18 נכנסתי למרפאת
הריון בסיכון בתל השומר ובשבוע 23 כבר ביקשו ממני לעשות
מי שפיר לא כי חלילה היה משהו פשוט בגלל ההיסטוריה שלי אני ובעלי החלטנו שלא עושים
הכל עובר מושלם תודה לאל וכל בדיקת אולטרסאונד הלב פועם בחוזקה ורעידות על המיטה של הרופאים אבל הם תמיד הרגיעו והבינו אותי
אף פעם לא הלכתי לשום בדיקה לבד (אולי פעם אחת)
תמיד גיסתי ליוותה אותי או בעלי.
בשבוע 28.5 מגלים מעט ריבוי מי שפיר ומפנים אותי להעמסת סוכר 100 שתודה לאל יוצאת תקינה
ואז מפנים אותי לסקירה שלישית בשבוע 32 לבדוק את הריבוי מים ושואלים אם אני רוצה לעשות מי שפיר ואני עונה בשלילה.
מגיעה לסקירה השלישית אין ריבוי אבל מגלים לשון ארוכה, רושמים בסיכום הכל תקין למעט רושם ללשון מוגדלת ולשון שיוצרת מחוץ לקו המנשך( לא יושבת בתוך הפה, יוצאת מהחניכים אבל לא עוברת את השפתיים) ומפנים לסקירה מכוונת ללשון ושוב מציעים מי שפיר ושוב אני שוללת. לא מסכנת בשום אופן את ההריון הזה!!
מגיעה לסקירה מכוונת ללשון זה לפני ראש השנה כמעט ולא היו תורים צריך רופא שמבין בזה ולא סתם רופא שמבצע אולטרסאונד. מבצעת לי את הבדיקה הרופאה שעושה לי אולטרסאונד בקופה שמכירה אותי ואת הסיפור שלי וקוראת לרופא ״מומחה״ שמתחיל את הבדיקה השעה 8:00 בבוקר אני ראשונה גיסתי יוצאת להביא מדבקות ופוגשת את הרופא בדלת היא יוצאת הוא נכנס ומתחיל בבדיקה שכואבת בטירוף!! לוחץ לי על הבטן בחוזקה ממש אגרסיבי ואומר טוב יש כאן לשון מוגדלת אני לא מבין למה את לא רוצה לעשות מי שפיר (אני בשבוע 34)
מה את מעדיפה ילד עם
תסמונת דאון או ילד עם בק וויד אני שמעתי את זה וקפאתי במקום רופא בלי לב והדמעות התחילו לזלוג אני לבד בחדר עם הרופא והרופאה מתפללת שגיסתי כבר תיכנס ואז הוא אומר לי הלשון מעידה על כ״כ הרבה תסמונות בק וויד, דאון, ועוד מלר מחלות גנטיות. ובמקום לבדוק את הלשון ולהתמקד בה הוא בודק לצורך מחקר שלו את נקודת האדרנל משהו של הכליות כאילו שאני שפן נסיונות אפילו לא ביקש רשות ואני, אני שותקת כי רוצה כבר שהסיוט הזה ייגמר ואז הוא חוזר ואומר את רוצה ילד שכל היום יוציא ויכניס לך את הלשון ודוב חוזר ואומר על התסמונת דאון גיסתי נכנסת שמעה דאון וראתה אותי בוכה והתחילה לשאול שאלות כי הבינה שאני בסטרס ורועדת ובוכה. פיתאום הרופא מתהפך ושואל איזה הריון זה ושואל מה הקרע ומשנה את המילים.. ״אני לא אומר שיש תסמונת דאון אבל אני אומר שצריך לבדוק את הלשון המוגדלת.
מציינת שהלכתי לגנטיקאי שבדק אותי ואמר לי לך יש לשון ארוכה אני לא רואה צורך לעשות מי שפיר.
יוצאת בוכה מתקשרת לבעלי הוא מדבר עם הרב שאומר אין כלום לילד אבל בשביל השקט שלה שתעשה כי היא לא תוכל לשרוד ככה עוד 3 שבועות (נכנסתי ללידה מתוכננת)
מתקשרת לפרופסורים, למומחים לגנטיקאי שהייתי אצלו ופיתאום כולם אומרים פה אחד תעשי מי שפיר אני כבר בשבוע 35 יום לפני כיפור בוכה את נשמתי עונדת במרפסת מדברת עם אלוקים ואומרת לו אל תעמיד אותי בעוד נסיון אני מפחדת לעשות מי שפיר מפחדת יותר מהתוצאה מאשר מהבדיקה עצמה, לקחת לי את הילדה בבקשה מתחננת שזה רק חלום אני מאמינה בך באמונה שלמה אבל מפחדת מאוד בבקשה אבא אל תסתיר את הפנים ממני. אני ממשפחה דתית ואחים שלי אומרים אל תעשי הרופאים אומרים לעשות כדי לא לקחת אחריות ואני לא אוכלת ולא ישנה כבר שבועיים שלמים ורק בוכה.
חמותי מדברת עם חברה שלה מבלינסון והיא מציעה לה שאלך לאיזה פרופסור אני אומרת לה מה הוא כבר יגיד כמו כולם לעשות מי שפיר עוד שבועיים וחצי אני צריכה ללדת גם אם אעשה מי שפיר תגיע רק תוצאה של דאון ולא כל התסמונות הם יגיעו אחרי שאלד אם חלילה יהיה משהו אגלה את זה אח״כ ומה בשבוע 36 אני אעבור לידה שקטה שוב?!?!?! אמאאאאאאאאאא צורחת את נשמתי אין סיכוי מעדיפה למות ולא לעבור שוב נזכרת בלידה השקטה ושוב בוכה
חמותי ובעלי אומרים לי מה את מפסידה לכי לשמוע עוד
חוות דעת הרופא רוצה 2400 שקלים ואני קובעת עם גיסתי והולכות יום אחרי כיפור וכל הדרך אני אומרת לה אני הולכת רק בשביל להשתיק אותם אין לי כבר סבלנות גם הוא יגיד לעשות מי שפיר. מתוכננת לעשות שבוע הבא מי שפיר רק צריכה תור כי זה חו״ל המועד סוכות נכנסת מיואשת מספרת בקצרה והוא לא כל-כך מקשיב אומר לי תעלי למיטה אני אבדוק ואח״כ ניקח החלטות עולה למיטה עושה לי
סקירת מערכות.. לב תקין!ריאות תקין! כבד! לבלב! אשכים! ארובות עיניים מרחקים של העיניים והאוזניים לשלול תסמונת דאון- תקין!
מגיע ללשון אני רועדת והרופא משחק עם
חבל הטבור כדי להכניס לעובר לפה והוא מוציא את הלשון ומחזיר חזרה לפה הלשון יושבת בתוך הפה!! לא יוצאת ולא עוסקת את קו המנשך!! הרופא אומר הכל תקין אבל אם את לא רגועה את יכולה לעשות מי שפיר אני לא רואה מקום לעשות אבל בשביל השקט שלך
ואז יושבים בחדר אצלו ואומר לי יש כל מיני סוגי מחלות גנטיות שיכלת לשלול אם היית עושה את הסקר הגנטי אמרתי לו ד״ר עשיתי את הבדיקת רוק בתחילת ההריון לשלילת 250 תסמונות הנה תיראה (מציינת שאפילו לא ידעתי למה הבדיקה הזאת אבל שילמתי 2000 שקלים לגנטיקא בגלל שהמליץ ובסוף ההריון אני מגלה שיש לי תשובה לבדיקת רוק הזאת) ומעיפה את הדף מהקלסר הרופא אומר כן כן זה זה! אז אם עשית אני לא רואה כאן תסמונות הגירה את מכוסה מפני זה, אני לא רואה תסמונת דאון ואני לא רואה בק וויד!! אני וגיסתי מסתכלות אחת על השניה בהלם אני מחייכת הרופא אומר לי זה הטלפון שלי תשלחי לי תמונה שהילד נולד!
יוצאת משלמת בשמחה ובאהבה לפקידה ומתחילים הטלפונים בעלי אמא שלי חמותי גיסותיי
גיסתי שאיתי מרוב התרגשות יורדות לה דמעות אני בהלם בשוק!! כל הרופאים רוצים רק לכסות את התחת שלהם על חשבון העובר שלי ולעשות לי נסיונות עליו.
אני מודה לבורא עולם ומתפללת ללדת לשלום
באותו שבוע עשיתי הפרשת חלה טבלתי במקווה וחיכיתי ל9.10 שזה תאריך שבחרתי זה היום נישואים שלנו להיכנס לחדר לידה
בנתיים הולכת למרפאת הריון בסיכון לבצע
מוניטור שגרתי ולעשות הערכת משקל ושוב הרופאה אומרת לי אז את מחליטה לא לעשות מי שפיר
אני כבר בשבוע 36+5 מחייכת לה ואומרת לא!
מגיע 9.10 אני מתקלחת מתארגנת ויוצאת עם בעלי לבית חולים מגיעה לשם והדמעות לא מפסיקות אני מתרגשת!!!!!!! מנסה להחזיק את עצמי ואומרת אני תיכף בעז״ה הולכת להיות אמא כמה חיכיתי! ב17:00 אמא שלי מגיעה ובעלי הולך לנוח
הם באדישות שם ואני רק ב19:00 בערב נכנסת לחדר השהייה לעשות בלון כי אין פתיחה וזה זירוז יזום. שמים בלון והאחות אומרת לי לפני שבוע החליטו שעושים בלון עם
פיטוצין ביחד זה קצת כואב אמרתי לה לא נורא אתגבר מחברים אותי ולאט לאט מתחילים הכאבים להתגבר. בנתיים הגיסות שלי הגיעו, אחותי ואחות של בעלי וחמותי בחדר מטר על מטר ואני עם כאבים מטורפים והם מנסות להצחיק אותי ואומרים אנחנו מכאן לא זזות עד שהוא לא יוצא חחח ואני מחכה שהבלון כבר יפלט החוצה בא הרופא בודק ומושך אותו אני עם פתיחה 3 של בלון שזה לא כמו פתיחה רגילה וזהו נרגעו הכאבים הפיטוצין ממשיך ובנתיים כל רגע המוניטור מתנתק אני בחרדות מטורפות באה האחות ומנסה להרגיע אותי אבל אין עם מי לדבר את ממני לא תזוזי אני אשכי אותך כל רגע והיא כבר מיואשת מכניסה אותי לחדר לידה
ממשיכים פיטוצין במינון מוגבר ובמינון מרוכז ואין כלום ככה עד למחרת ב20:00 בערב תודה לאלוקים מליון פעם הגוף שלי דוחה את הפיטוצין אז לא כואב לי:) בנתיים כבר 3-4 משמרות התחלפו נכנסת רופאה אומרת לי חמודה כלום לא מתקדם את מאתמול באותו מצב וחייבים לקדם את הלידה אני רוצה לפקוע לך את המים מזכירה שכבר יממה וחצי אני שם אמא שלי איתי אחותי בעלי והגיסות חזרו אחרי שהלכו להתרענן.
הרופאה פוקעת את המים ומבצעת סטריפינג מהכאב נתתי לה בעיטה ברגל תוך 3 דקות התחילו צרים סדירים אני צורחת מכאבים החברה הטובה שלי נכנסת כולם מנסים לעזור לי ולעסות לי את הגב ואני בוכה מתחננת שיבוא כבר המרדים מתקשרת לבעלי שהלך ״לנוח״בוכה לו ואומרת לו תחזור תוך שעה הוא חזר מסכן.
מגיע אלכס המרדים הנסיך ואני מספרת לו שבלידה הקודמת האפידורל לא השפיע והרגשתי הכללללל אמר לי אל תידאגי בואי נתחיל.
שם את האפידורל אני נרגעת מחייכת מכבים לי אורות שאשן קצת. כולם חזרו מהמנוחה בבית השעה 00:00 צירים סדירים אני לא מרגישה כלום המשפחה נכנסת יוצאת מנמנמים איתי שוב יוצאים בחוץ והיה רגע שאני ובעלי לבד בחדר והמוניטור מצפצף והופך לסימן שאלה אני כבר לא יכולה עם הסטרס הזה נכנסת המיילדת ואומרת לי אל תידאגי זה נעלם כי העובר זז אני מציינת שכמעט כל שעה אני לוחצת על לך לחצן מצוקה ולא יעזור מה יגידו לי אני לחוצה!! כי אף אחת לא מרגישה את מה שאני מרגישה נקודה!!
האחות נכנסת השעה 2 בלילה מחזיקה את המוניטור ואני אומרת לה יש לי לחץ בטוסיק תבדקי לי פתיחה היא בודקת ואומרת לבעלי בוא תחזיק את הרגל אני מסתכלת עליה ועליו ואומרת לה המשפחה שלי בחוץ יצאו אני בלעדיהם לא יולדת היא אומרת לי אל תידאגי את לא צריכה אף אחד בעלך כאן אני אומרת לה הוא תיכף מתעלף והיא אומרת לי לי תלחצי אל תידאגי הוא מחזיק את הרגל אני לוחמת ומבינה שאני בפתיחה מלאה פיתאום משמיים אמא שלי נכנסת ובעלי צורח לה תיקראי להן היא בלידה אמא שלי לא נושמת רצה אליהן הן בשוק רק לפני 10 דקות היו בחדר ולא היה כלום הן מגיעות לא נושמות עם דמעות בעיניים הרגע המיוחל הגיע.
המיילדת מסדרת לי את הרגלים בהצלבה ויוצאת בנתיים מצטלמים ומנסים להבין מה הן פיספסו ב10 דקות 20 דקות עוברות המיילדת חוזרת אנחנו בחדר לישה אמא שלי אחותי בעלי ו2 גיסות שלי והיא מהלחץ אומרת אי אפשר כ״כ הרבה אני מאשרת לכן 3 אמרתי לה טוב אמא שלי יוצאת היא אומרת מה פיתאום אמא בואי חחח ומתחילים!! באמצע הלחיצות מגיעה לי שליחה של הקב״ה הרבנית ליסה דדון ב2:40 בלילה היא מגיעה מכנסת אני בשוק איך זכיתי שהיא תיכנס אליי לחדר לידה ועומדת ליד הראש שלי ומתפללת (מי שרוצה לדעת איך היא הגיעה אליי זה סיפור בפני עצמו) מרוב שהאפידורל היה טוב לא הרגשתי כלום אז לחצתי על ריק תוך 10 דקות הנסיך שלי יצא 2:57 הוא בחוץ!! בכי מטורף דמעות של אושר ושמחה היו בחדר ותינוק אחד מושלם ובוכה שהגיע לעולם.
אז אין לו כלום ולא היה לו כלום ואין חלילה שום תסמונת ואין מקרה בעולם!! הכל מאת ה׳! הקב״ה לא עזב אותי לרגע אחד כל ההריון הרגשתי את ההשגחה הפרטית שלו עליי! יש לי אמונה חזקה בקב״ה ועם כל זה שכמעט עשיתי מי שפיר אני ידעתי שזה נסיון שאעבור אותו.
לא עושה חשבונות שמיים ולא שואלת למה אני!
קיבלתי את המתנה הכי שווה שיש אחרי כל-כך הרבה שנים עם הריון מלא בחרדות בחילות הקאות וחוסר יכולת להריח כלום!
תודה לקב״ה על המתנה
3 חודשים של אושר צרוף ואהבה מטורפת
אז בנות אני מקווה שהסיפור שלי יחזק אתכם כי בסוף יש סוף טוב וידיים מלאות תודה לאל ולא אל תמהרו לעשות כל מה שהרופאים מציעים ותזכרו שלפעמים אנחנו רק שפן נסיונות שלהם
אני מאחלת לכולן לידה קלה בידיים מלאות בריאות ושלמות וזרע בר קיימא לכל מי שרוצה ושלעולם אף אישה לא תאבד את פרי ביטנה.