הליך ת.א. 1122/95 רונית ואריה ארמה נ' מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. זאת היתה ככל הנראה תביעת הרשלנות הרפואית הראשונה שהוגשה בשל אובדן עובר מוקפא במסגרת טיפולי IVF בישראל.

תיק זה עסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו בעל ואשה כנגד מרכז רפואי בהרצליה אשר לטענתם היה אחראי לאובדן עובר מוקפא אחד שלהם שנוצר בעקבות טיפולי הפריה חוץ גופית שהם עברו.

המדובר היה בבני זוג אשר  נאלצו במשך 11 שנים לעבור אינספור בדיקות וטיפולי פוריות מורכבים במטרה להרות, כולל 15 טיפולי IVF.

לבסוף הצליחו בני הזוג להגיע ליצירת 9 עוברים מוקפאים הודות לטיפולי IVF, כאשר 8 מהם נוצרו בבית החולים אסותא, בעוד שהעובר התשיעי נוצר באותו מרכז רפואי בהרצליה.

בהתאם להמלצת רופאיהם, החליטו בני הזוג להשתיל את כל 9 העוברים המוקפאים אצל אם פונדקאית ואף מצאו לשם כך פונדקאית מתאימה בארה"ב.

למרבה הפתעתם, רב נסיעתם לארה"ב, הודיע להם המרכז הרפואי בהרצליה שהמבחנה שבה היה מצוי העובר שהוקפא אצלו, נשברה ועקב כך הם נאלצו להעביר לארה"ב רק את 8 העוברים המוקפאים שנוצרו בבית החולים אסותא.

עם זאת, למרבה השמחה, לבסוף נולד להם ילד מתוך 8 העוברים הללו.  

בני הזוג החליטו להגיש תביעת פיצויים בסך מליון וחצי ₪ נגד המרכז הרפואי בהרצליה וזאת בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד ועוגמת הנפש שנגרמה להם מהתנהגותו הרשלנית של המרכז הרפואי.

לאחר הגשת התביעה, שינה לפתע המרכז הרפואי את גרסתו והודיע שהוא מצא את המבחנה שבה היה העובר המוקפא ואף הציג אותה בפני בני הזוג. אולם, עד לתום בירור התביעה, לא נודע איזה מבין שתי הגרסאות של המרכז הרפואי היתה נכונה והאם המבחנה שנמצאה כביכול, אכן הכילה את אותו העובר של בני הזוג.  
 
בהמשך התנהלות התיק בבית המשפט הודיע המרכז הרפואי כי הוא מודה באחריותו ובחבותו לאובדן העובר המוקפא. כתוצאה מכך, הדיון בתיק מאותו שלב התמקד רק בשאלת נושא הנזק שנגרם לבני הזוג וזאת בגין עוגמת הנפש, אובדן הסיכוי להוליד ילד וההוצאות שנגרמו להם עקב התנהגותו של המרכז הרפואי.

מאחר ועל פי הפסיקה, הפיצוי בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד מהווה רכיב במסגרת ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל, ואין לראות בו ראש נזק נפרד, וזאת כפי שנקבע בהליך ת.א. 622/91 רות חבושה נ' ד"ר נסימוב ואח' קבע בית המשפט כי יש לדון בפיצוי בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד במסגרת ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל וזאת ביחד עם הפיצוי בגין עוגמת הנפש.

בני הזוג גם הגישו תצהיר לעניין הכאב, הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו להם במהלך השנים הרבות של טיפולי ההפריה שהם עברו בעבר.

אולם, בית המשפט הבהיר שעם כל ההבנה לסבלם הנ"ל של בני הזוג, התיק שלהם איננו עוסק בסבל שנגרם להם עקב הקושי שלהם בעבר להביא ילד לעולם, מאחר והמרכז הרפואי איננו אחראי לכך.

לעניין קביעת סכום הפיצוי בגין רכיב הלא ממוני של הכאב והסבל הבהיר בית המשפט כי המדובר בקביעה קשה, לרבות בשל הקושי לאמוד נזק כזה בערכים כספיים. מה גם שהפסיקה אף דוגלת בגישה לפיה שום כסף שבעולם אינו מפצה על יסורי גוף ונפש, על הפחתת הסיכויים להקים קן משפחתי, או על אובדן הנאות חיים נורמליים.

עוד נקבע בפסיקה כי הפיצוי צריך ליתן ביטוי לנסיבות המיוחדות של כל מקרה בפני עצמו, תוך התייחסות לכאב ולסבל הממשי שנגרם באופן שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה.

במקרה דנן, העובר שאבד היה למעשה הסיכוי האחרון שלהם להביא ילד לעולם, מאחר שלבני הזוג לא היו עוד סיכויים להצליח בהפריית מבחנה נוספת והבאת ילד לעולם, וזאת לאור גילם המבוגר, עברם הרפואי וכן מאחר שהאשה אף נאלצה לעבור ניתוח לכריתת רחם ושחלות לאחר אובדן אותו העובר.

אמנם, אין חולק כי קיימת אי וודאות לגבי השאלה האם אותו עובר היה מצליח לעבור את התהליך הארוך והקשה ומלא הסיכונים, עד להתפתחות הריון תקין ולידת ילד.

יחד עם זאת אין באי ודאות זו כדי לשלול פיצוי מבני הזוג בגין אובדן הסיכוי להביא ילד לעולם. עוד נקבע כי הסיכויים להיכנס להריון מהעובר המוקפא שאבד באמצעות אם פונדקאית ולהביא ילד עמדו של 10% וזאת בהתאם לחוות דעת רפואית שהוגשה ע"י המומחה מטעם בני הזוג, שגם התקבלה על דעת המרכז הרפואי.

בסופו של דבר, החליט בית המשפט לפסוק לבני הזוג פיצוי כולל בגין ראש הנזק של עוגמת הנפש בסך של 150,000 ₪.

בית המשפט הסביר כי המדובר על פיצויי הן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בגין אובדן הסיכוי להביא ילד בשיעור של 10% והן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל התנהלותו של המרכז הרפואי בחוסר רגישות, אמינות ואחריות, בהתחשב שתי הגרסאות הסותרות שהוא מסר לגבי המבחנה.

יחד עם זאת, משום מה, בית המשפט לא דן בראש הנזק של ההוצאות שנגרמו לבני הזוג עקב התנהגותו הרשלנית של המרכז הרפואי.

בנוסף, נפסקו לבני הזוג וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ + מע"מ. יובהר כי פסק הדין הנ"ל ניתן בשנת 2002 ומאז המקרה הראשון, היו עוד לא מעט תביעות רשלנות רפואית שהוגשו בעילה דומה.

קראו עוד בנושא: תביעה בשל רשלנות בשמירה על עוברים מוקפאים