פיצויים על פגיעה באוטונומיה בשל שיתוק ע''ש ארב

בסקירה שלפניך מסביר עורך הדין עופר סולר את נסיבות הגשת התביעה, טענות התובעים והנתבעים והדרך בה הכריע בית המשפט בתביעה, תוך מתן דגש על שאלת הפגיעה באוטונומיה של המטופלת.

טענות התובעים וטענות הנתבעים בתביעה

התובעים טענו שלילדה נגרמה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 50%, אשר גורמת לה למגבלות תפקודיות אשר הפוגעות בתפקודה היומיומי ובעתיד יפגעו באפשרות תעסוקתה ובאפשרויותיה לתפקד כרעיה וכאם בביתה.

לטענתם, הרופאים שהיו מעורבים במעקב ההריון ובלידה התרשלו מאחר שהיה עליהם לחשוד לאור קיומם של גורמי סיכון מוקדמים, כי האם אולי לוקה בסכרת הריונית ועל כן היא צפויה ללדת עובר גדול, דבר שמצריך היערכות בהתאם. זאת לאור גיל האם, היות הריון זה הריון שביעי, השמנת יתר של האם ובדיקות סוכר שנערכו לאם במהלך מעקב ההריון.

לטענתם, הרופאים התעלמו מגורמי הסיכון הללו, לא צפו את הסיכון של פרע כתפיים שכרוך בלידת עובר גדול, השתהו בקידום הלידה שלה והעדיפו אשפוז ממושך של האם, בעוד שניתן היה ליילד את האם במועד מוקדם יותר ובכך להבטיח כי משקל העובר יהיה נמוך יותר, דבר שיקטין החשש לפרע כתפיים.

כמו כן, הרופאים נמנעו מליילד את האם באמצעות ניתוח קיסרי, דבר שהיה יכול למנוע את הנזקים שנגרמו לילדה.

בנוסף, טענו התובעים כי נגרמה לאם פגיעה בזכות האוטונומיה, מאחר שהיא לא קיבלה מהצוות הרפאי הסברים מתאימים ולא התייעצו איתה לגבי דרכי הטיפול ובחירת אופן הלידה המתאימה לה.

המדינה, שנתבעה בשל היותה בעלת בית החולים רמב"ם, טענה כי ניהול ההריון והלידה היה מסודר, תקין וזהיר ובהתחשב בבעיותיה המורכבות של האם והריונותיה הקודמים.

במיוחד טענה המדינה שלא הוכח שהאם סבלה מסוכרת הריון במהלך ההריון של הילדה, שכן משקל העובר בהערכה קלינית ובהערכת אולטרסאונד היה 3,300 גרם ובמועד הלידה שקלה הקטינה 4,075 גרם.

לדברי המדינה, משקל זה אינו מחייב על פי כל הכללים שהיו ידועים במועד הלידה ביצוע ניתוח קיסרי לאם שלא אובחנה כסוכרתית וגם לא היה מקום לאבחנה ככזו.

הכרעת בית המשפט ופסק הדין

בית המשפט קבע שהרופאים שביצעו מעקב הריון באשפוז וטיפול באם עד ללידה לא התרשלו כנטען על ידי התובעים, למעט לעניין טענת הפגיעה באוטונומיה.

נפסק כי לרופאים לא היתה כל אינדיקציה להניח או לחשוד כי התובעת סובלת מסוכרת הריונית וזאת גם לאור משקל הקטינה בפועל וכן מאחר שלא נמצאו ממצאים בבדיקות שנערכו לעובר המלמדים שמדובר בעובר שנולד לאם שסבלה מסוכרת ההריון.

משכך, גם לא הוכח שגודל העובר חייב ייזום לידה במועד מוקדם יותר או הפניה ללידה באמצעות ניתוח קיסרי.

עוד נקבע שלא הוכח שחילוץ הילדה היה שגוי וכי הוא זה שגרם לפגיעה האורטופדית בידה ולא הלידה עצמה, שהיתה חטופה וזאת לאור העובדה שסיכון של פרע כתפיים בלידה חטופה כאשר התקיעה נובעת מהלידה עצמה הנו סיכון ידוע.

כמו כן, לא הוכח שבית החולים לא נערך נכון ללידה. כלומר, עם כל הצער שכרוך בדבר נוכח הזנקים שנגרמו לילדה, יש לקחת בחשבון שחלק מהנזקים שנגרמים בלידה נגרמים עקב סיכונים שכרוכים בלידה כשלעצמה.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע שבית החולים פגע בזכות האוטונומיה של האם, מאחר שהוא לא ידע אותה על האפשרות לבצע זירוז לידה באמצעות בלון אטד ביום קבלתה, וכן בכך שהוא לא שיתף אותה בהחלטתו להותירה באשפוז של שמונה ימים, שבסופו בוצע לאם זירוז לידה באמצעות פיטוצין.

בית המשפט הדגיש שהבחירה של הצוות הרפואי בביצוע לידה רגילה וללא שימוש בבלון אטד, במקום ביצוע ניתוח קיסרי וזירוז באמצעות בלון אטד, לא היוו רשלנות רפואית, כי אם בחירה נכונה וסבירה בנסיבות העניין, אולם היה עליו בכל זאת ליידע את האם בדבר החלופות האפשריות על מנת שהיא תבחר ביניהן.

כלומר, היה עליו בכל מקרה להסביר לאם על היתרונות והחסרונות בהפעלת הלידה ביום קבלתה באמצעות בלון אטד, למול האפשרות להותירה באשפוז עד להתפתחות לידה טבעית, שאם לא תתרחש הלידה עד אז, היא תופעל באמצעות פיטוצין, כפי שבוצע.

עם זאת, בית המשפט גם קבע שאין המדובר בפגיעה באוטונומיה ברף הגבוה ועל כן הוא פסק פיצויים בשל פגיעה באוטונומיה בסך של 120,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ וכן הוצאות משפט בשיעור של 15,000 ₪.

קראו עוד בנושא: סיבוכים אפשריים בלידה ומקרי רשלנות רפואית