פורום רשלנות רפואית

ילדתי את ביתי הבכורה, הריון ראשון בשבוע 41+2.

סיפור הלידה שלי מתחיל בהגעה לביקורת מעקב הריון בשבוע 41+1. יום וחצי לפני כן התחלתי להרגיש צירים שלא היו מספיק סדירים כדי להגיע לחדר לידה, אבל החלטנו להגיע לביקורת הריון עודף במחשבה שבטח ישחררו אותנו הביתה (בפעם השלישית) במיון יולדות עברתי מוניטור עוברי שנמשך קרוב ל 4 שעות בעקבות תנועות מרובות של העובר שלא התאימו להם לבייסליין של המוניטור. היה לא פשוט להיות מחוברת למוניטור שכובה על המיטה עם צירים, טוב שביקשתי גם לעמוד בהמשך.

בהמשך סוף סוף נכנסנו לביקורת רופאים, הייתי בפתיחה 2, ובוצע סטריפינג בהסכמתי.

הרופא אמר לי שהם מוצאים לנכון שאכנס לחדר לידה עם פיטוצין + אפידורל בעקבות ירידה קטנה בדופק במוניטור. אני אישית ידעתי שהעובר חש בטוב ולא הבנתי איך ממוניטור של תינוק פעיל מדי לטעמם מצאו ירידה בדופק והתחילו קולות ודיבורים מסביב על מצוקה עוברית.

יש לציין שלא הסבירו לי על ההשלכות והיתרונות של הפיטוצין ולא נתנו לי הזדמנות להסכים או לסרב להתערבות הזו. הם ציינו שלידה ראשונה יכולה לקחת גם 20 שעות לשלב הלטנטי ולכן כדאי להעזר בפיטוצין.

מיד לאחר מכן מצאתי את עצמי בפתיחת וריד על ידי האחות במיון שמודיעה לי שאני יכולה ללכת לאכול בלי להתרחק ובעוד רבע שעה אני "צריכה" להכנס לחדר לידה. בן זוגי ואני היינו בהלם, במיוחד שמדובר בלידה ראשונה ושלא ציפינו להכנס היום לחדר לידה. ועוד יותר בהלם מכך שמחייבים אותי לבצע פרוצדורה רפואית שלא ראיתי בה צורך. זאת במיוחד לאור העובדה שמתפתחת אצלי התקדמות שחיכיתי לה לא מעט משבוע 40, שיש לי צירים רציניים ופתיחה וקיויתי לתת לסטריפינג הזדמנות לעבוד ולקדם.

יש לציין שבאותו בוקר יצא הפקק הרירי, והרגשתי שסוף סוף העניינים מתקדמים...

נכנסנו לחדר הלידה די בהלם, המיילדת שקיבלה אותנו מצאה אותי בוכה ומיד שאלה מה קרה ואיך היא יכולה לעזור. היא מיד התקוממה מהיחס של הרופאים במיון ואמרה שיש להתחשב ברצון היולדת. המזל הגדול שלי היה שאותה מיילדת היתה זו שקיבלה אותי, מיילדת אחרת נכנסה ואמרה ש"בלי פיטוצין היא תלד מחר בצהריים" והיתה נגד לאפשר לי לידה ללא התערבות וזירוזים. אותה מיילדת מדהימה שקיבלה אותי שמעה מה הסיבה שאני מרגישה שאני לא צריכה לקבל פיטוצין, הסברתי לה שאני מרגישה שהעובר לא בסיכון, שיש התקדמות טבעית בתהליך הלידה ושאין סיבה לזרז באופן מלאכותי.

אותה מיילדת הציעה לי לעשות מוניטור חוזר ואמרה שתנסה לקבל את האישור של הרופאה הראשית (שהיא היחידה שיכולה לעקוף את הרופאים במיון).

אותו מוניטור היה תקין לחלוטין והרופאה הראשית אישרה שלא חייבים לתת פיטוצין כי אין סכנה לעובר. לאור השבוע המתקדם הועברתי למחלקה אשפוזית של אם ועובר למשך הלילה עם הוראה לבדיקת מוניטור נוסף בחצות. יצאנו מחדר לידה עם תחושת הקלה, בתקווה לתת לגוף לקדם את הלידה בדרכו. לאורך הלילה חוויתי צירים תכופים יותר וכמעט לא ישנתי. לאורך הלילה הלכתי הלוך חשוב במחלקה עם אוזניות של שירים נעימים.

כשהגיע הרופא בבדיקת הפתיחה בבוקר נאמר לי שהתקדמתי רק בחצי ס''מ. הייתי מאוד מאוכזבת והתחלתי לחשוב שאולי היה מקום לפיטוצין... (יש לציין שזה היה אותו הרופא "שהמליץ" לקבל פיטוצין בערב הקודם) החלטנו לוותר ולהכנס לחדר הלידה גם אם זה אומר לקבל זירוז, אך משמיים הרבה נשים הגיעו ללדת באותו לילה ולא היה חדר פנוי...

בשעות האלו עד לכניסה לחדר לידה כשהייתי בהמתנה השתדלתי לזוז כל הזמן עם הצירים ובעלי ואמא שלי עזרו לי עם המון עיסויים ומים חמים בגב עם עזרה והדרכה של אחת האחיות במחלקה שהיתה עבורי כמו מלאך באותן השעות.

בהמשך הצירים היו תכופים יותר וחזקים מאוד ולבסוף נכנסתי לחדר לידה בפתיחה חמש (!!) בשעה 12 בצהריים!

כשנכנסנו לחדר הלידה ביקשתי לקבל אפידורל בעקבות לילה ללא שינה וכאבים חזקים מאוד של צירים.

הייתי מאוד מותשת ובקושי זזתי עם האפידורל והספקתי לנוח קצת, (בדיעבד אני מצטערת שלא שיניתי מנחים וזזתי במיטה יחד עם האפידורל)

בחדר הלידה שהיתי קרוב לשש שעות.

כשהגעתי לפתיחה 8 זה היה למשך יותר מדי זמן ללא התקדמות לדעת האחות המיילדת הראשית של חדר לידה, ובוצעה התערבות נוספת של פקיעת מי השפיר (שהיו נקיים), זאת מבלי לקבל את אישורי ומבלי להסביר לי את הפרוצדורה. דבר שעיכלתי שקרה רק בדיעבד...

כשהגעתי לפתיחה 10 אחרי חצי שעה של לחיצות (על הגב) כשהמיילדת ובעלי תומכים בי עם קיפול הרגליים נולדה ביתי יובל בשעה טובה כעבור כמעט 24 שעות מהכניסה הראשונה לחדר לידה ביום הקודם.

המסר הכי גדול שלי מכל סיפור הלידה שלי

זה לסמוך על עצמכן, לדעת את הזכויות שלכן, לבקש הסברים מהצוות הרפואי

ולקבוע בעצמכן את סיפור הלידה שלכן