פורום רשלנות רפואית

כמה ימים של אי שקט, לא מרגישה תנועות עובר יותר מידי, החלטתי לא לקחת סיכון וללכת לשבת בבית חולים ולעשות שביתה איטלקית עד שיגידו לי מה הבעיה בעצם.

החליטו לאשפז אותי , חמישה ימים מאושפזת מוניטור עוברי כל שעתיים בדיקות אולטראסאונד ומה לא, אומרים לי: מוניטורים יפים הכל בסדר אנחנו רואים תנועות במוניטור והאם את עדין לא מרגישה תנועות עובר; ,אני מסבירה שלא עדיין לא.

עד פה הכל טוב, יום לפני שהחליטו לזרז אותי הפסקתי בכלל להרגיש, עוד פעם אולטראסאונד ומסבירים שהעוברית לא זזה יותר מידי ואנחנו מחר מזרזים אותך.

אני כולי לחוצה, לידה ראשונה לא ידעתי למה לצפות ושמעתי כל כך הרבה דברים רעים על זירוזים שאדוני ישמור איזה סרטים רצו לי בראש, במיוחד אחרי שקראתי על סיבוכים בלידה אחרי מצוקה עוברית, כשהכל התחיל כשהאמא לא הרגישה את התנועות של העובר... פחד!

מפה לשם ירדנו לחדר לידה ב 17 וחצי, מביאים לי רבע כדור פרופס ומחכים לצירים , התחילו צירים עדינים סדירים וסבילים ככה שלא הייתי צריכה עוד כדור, מסתובבת משתגעת לא זז הזמן, 22:15 מגיע המיילדת בודקת פתיחה 1.7 40% מחיקה, לא זז יותר מידי אבל הצירים סדירים אז זה טוב.

אומרים לי יאללה פיטוצין ופיקעת מים, אני ישר נלחצת, מפחדת מהכאב שיבוא אחר כך, שואלת מליון שאלות לא מקבלת את התשובה שאני מחפשת ופה אני כבר מתיעצת עם דר' גוגל [אז ראיתי את האתר שלכם אגב] ממליץ לי פיטוצין אפידורל ומשם פקיעת מים.

מקשיבה לדר' גוגל ועושה לפיו.

01:00 יאללה פיטוצין והנה הצירים מגיעים ומהר!!04:00 מבקשת אפידורל, המרדים תוך 20 דקות אצלי 04:35 זהו, חזרתי לחייך טועמת שוקולד ויאלה פיקעת מים , לא מרגישה כלום הכל מצויין, בום נרדמת!

כל 45 דקות מתעוררת מסתכלת סביבי וחוזרת לישון .
10
בבוקר מתעוררת סופית , מרגישה שהאפידורל כבר לא חזק כמו מקודם והצירים יפים יפים וחזקים חזקים, מבקשת שהמרדים יגיע שוב , מחכה בסבלנות לבואו, ולאט לאט מרגישה כאילו יש לי אגוז קוקוס שרוצה לצאת לי מהישבן, בא והולך כל 2 דקות, מתחילה שוב לסבול , למרדים לוקח יותר מ40 דקות להגיע, מתחילה להשגע את המיילדת שיגיע כבר!!

הגיע! סוף סוף! העלה את המינון הזריק עוד מנה ויאללה הרדמה חזקה פי 10 ממקודם רדומה מהכתפיים עד קצות האצבעות ברגליים.

מודה לשם ולמרדים ונרגעת.

המיילדת חוזרת ויאללה בואי נבדוק אם התקדמנו, אני כבר חושבת אולי פתיחה 5 הלוואי והתקדם מתחילה להתפלל בלב.

המיילדת מסתכלת עליי ואומרת "כל הכבוד פתיחה 8 מחיקה 90% אנחנו עוד שניה שם!"

אני בעננים!!
12:00 בצהריים מתעוררת עם לחצים מטורפים כל זה והאפידורל עוד דופק, אבל לא מספיק! פעם שלישית, כבר צועקת עכשיו אפידורל , נכנסת המיילדת בודקת פתיחה, פתיחה 9 מחיקה 99% ואז האטות בדופק, אני נלחצת המיילדת נלחצת וקוראת לרופא שמכבה את הפיטוצין, מגיע המרדים מוסיף עוד מנה ישר לצינור קוראים לרופא, ומשם הכל זז כבר מהר, הרופא בודק אחרי 10 דקות פתיחה 10 מחיקה 99% קרום קטן נשאר, פותח אותו ידנית ויאללה מרימים לי רגליים (לא מרגישה כלום מהאפידורל בקושי לנשום אפשרי) ויאללה להתחיל לדחוף, דוחפת דוחפת נושמת דוחפת מתחילה להזיע קשה לי אני תשושה 22 שעות בחדר לידה 14:30 ממשיכה לדחוף כבר 40 דקות מטורפות [לא רוצה לחשבו על ניתוח קיסרי בשום אופן].

בעלי צועק ברקע "מאמי הצרבות השתלמו יש לה שיער מלא" אני דופקת לו מבט של "נראה לך עכשיו שזה מה שמעניין אותי!" מהלחץ הוריד מבט חייך ואמר עוד פעם אחת והיא בחוץ.

לחיצה אחת ארוכה והאושר של חיי ביתי הבכורה יצאה לאוויר העולם 14:43! 2830 של אהבה עיוורת נקיה ומושלמת!

ולגביי החוסר תנועות , היא יצאה עם חבל טבור כרוך סביב צווארה ולא היה לה כח לזוז יותר מידי, שמרה אנרגיות בבטן!

שתדעו לכם , תחושות של אמא עוד מהבטן אמיתיות ונכונות! אני למדתי את זה איתה!
ולסיום: בנוסף עשו לי רוויזיה, לזה בכלל לא התכוננתי , בעיקר לא נפשית ופיזית!

אחריי הלידה יצאה כמובן השליה תוך 5 דקות, בודקים בודקים משהו לא נראה , קוראים לעוד חוות דעת, חוששים שלא יצאה בשלמותה ושיש שארית שליה ברחם - יאללה רופאה בדיקת רחם! בואו נגיד ככה שהלידה היתה 0. לעומת הבדיקה הזאת!

הרופאה התחילה לחפור לי ברחם אחריי הלידה לבדוק שאריות שליה, לא הייתי מסוגלת לכאב!

יאללה פעם 4 מרדים, הגיעה תוך 5 דקות, הזריק מורפיום ועוד קוקטייל של דברים טובים לוריד ומסכת גז צחוק , 3 2 1 בום! לא מרגישה כלום ולא יודעת איפה אני ומה קורה.

אחריי 25 דקות מתעוררת לאט לאט שואלת את בעלי מתי הרופאה חוזרת לעשות לי רוויזיה?

מסתבר שהיא כבר עשתה אמרה לי ביי ניקו אותי הלבישו אותי ואני עוד מסטולה מתה על המיטה מדברת שטויות מההרדמה ובעלי עם הקטנה!
מתאפסת אומרת תודה לאל, ויאללה יומיים אישפוז והביתה.

תודה לאל על הכל!