פורום רשלנות רפואית

אני אתחיל בסיפור לידה של בתי הבכורה אראל ב2017

עבר עליי הריון מדהים, קל, ללא תופעות לוואי והרגשתי נפלא- הלכתי לאוניברסיטה עד שבוע 38 שהמרצים כבר חששו שאלד להם במהלך הרצאה. החל משבוע 40 התחלתי ללכת לבדיקות תכופות יותר ונאמר לי שהנוהל הוא ליילד אם אני לא מגיעה ללדת באופן טבעי בשבוע 41+3.

התינוקת נהנתה לה בפנים ואני נהנתי לי בחוץ עד שאכן הגיע שבוע 41+2 והבנו שנצטרך ללדת למחרת. לא היה צורך כי לפנות בוקר התחילו צירים חזקים מאוד שלא הותירו בי ספק שזה זה.

חיכיתי שעתיים בהליכה הלוך-ושוב בתוך הבית עד שהערתי את בעלי שהגיע הרגע. הלכנו לאיכילוב עם בעלי, אמי וחמותי. באמת אחרי בדיקה אמרו לי שהיום אני יולדת כי אני בפתיחה של 4. אחלה.

עד שעולים למחלקה הכאבים שהיו לי כבר לא היו נסבלים, ביקשתי אפידורל עוד לפני שראיתי את האחות. היא כמובן הייתה סבלנית ואמרה שילכו להביא לי אבל בינתיים אני צריכה לחתום על טפסים. אני לא ראיתי בעיניים, יכלתי לחתום על תרומת איברים בעודי בחיים רק שיביאו לי את האפידורל ויפה שעה קודם!

בעלי המדהים עזר בהכל כשאני מרוכזת בכאב שלי, הגיעה הרופאה עם האפידורל שאמרה לי במבטא רוסי כבד שאסור לי לזוז כי אני אהיה נכה! אז ביקשתי לחכות עד שיעבור הציר כי אני עוד שנייה מחזירה את נשמתי לבורא ואי אפשר לא לזוז! היא מצידה התחילה להזריק את האפידורל - ואני כמובן קיבלתי ציר והתקפלתי מהכאב.

היא צרחה עליי, בצדק, ואמרה שצריך לעשות שוב!

אם חשבתי שהצירים כואבים, החרב שאיתה מזריקים את האפידורל לקחה אותם בהליכה...

אבל אחרי זה הגיע קצת שקט והצלחתי לשכב על הגב מחוברת למכשיר מוניטור עוברי והכאב פחת. אבל לא לגמרי. האחות יצאה ואני חיכיתי עם בעלי כשהתחלתי לרעוד בכל הגוף.

בעלי חשב שזה בגלל שקר בחדר, אז כשהאחות חזרה הוא אמר לה שאני רועדת, היא אמרה שזו תופעה מאוד מוכרת של האפידורל ולא לדאוג.

קראתי לאחות שוב כדי להגיד לה שאני מרגישה הרדמה רק בצד שמאל של הגוף, צד ימין כואב עדיין. היא אמרה שגם זה קורה והיא הפכה אותי על הצד כדי שהחומר יגיע גם לשם.

אבל אז הרעידות לא הפסיקו. אם הרעד התחיל כמו שקשוק של קור אימים, הוא התגבר עכשיו לנקישות שיניים ונימול בגפיים. בעלי קרא שוב לאחות לומר לה שהרעידות מחמירות. היא הגיעה וראינו על הפנים שלה שמשהו לא כשורה.

היא הלכה לקרוא מיד לרופא. הוא נכנס עם מיילדת נוספת ושניהם בדקו אותי ולא הבינו מה קורה. בינתיים הרעידות מתגברות ואני אומרת להם בחיוך שעם הרעד לא מפסיק שלפחות ישימו מוזיקה שאני אתאים לקצב:), קצת צחקנו ואז התחלתי לאבד תחושה בצד שמאל של הפנים.

יותר נכון הרגשתי כאילו כל צד שמאל שלי נוזל הצידה ואני לא מצליחה ליישר אותו בחזרה.

מיד קראו לנוירולוג והוא עשה לי בדיקה שבסופה אמר: "לא, היא לא עושה את עצמה, זה רעד לא רצוני. לא ברור למה".
בשנייה שהוא סיים לדבר הרגשתי כאילו קיבלתי בעיטה חזקה בטוסיק והגוף שלי פשוט יצא מכלל שליטה. אני מתכוונת לזה שאיבדתי שליטה לגמרי על הגוף.

הגפיים שלי השתוללו כמו הבובות המתנפחות ששמים מחוץ לחנויות, כמעט נפלתי מהמיטה כשהרופאים צרחו לסיוע. נכנסו ים של אנשים לחדר, היו לי 2 אחיות על כל גפה, ביקשו מבעלי לתפוס את אחת הרגליים וניסו להשתלט על הגוף שלי שפשוט התפרץ באלימות מטורפת.

הרופאים ניסו לעשות בדיקה כדי לראות את התקדמות הלידה, אבל כל נסיון להחזיק חזק יותר את הרגליים, גרם לפלג גוף העליון להשתולל בצורה מטורפת.

ואז התחילו הפרכוסים. הראש שלי התחיל להיזרק אחורה וקדימה, הלסתות נסגרו ונפתחו, הידיים, הרגליים, הבטן, הכל השתולל. היו 17 אנשי צוות רפואיים בחדר שניסו להשתלט על המצב, נתנו לי קוקטייל של השד-יודע-מה כדי לנסות להתגבר על זה. אחרי שיחת ייעוץ עם נוירולוג מחו"ל נותנים לי תרופה שמרגיעה את הגוף מהפרכוס. המיילדת אומרת לי "לא ללחוץ!!" כאילו אני יודעת מה קורה איתי בכלל, ובסוף היא והרופא השני עושים לי לידת ואקום.

תוך כדי מבקשת ממני מישהי אם אפשר לצלם את זה בוידיאו כדי שהסטאז'רים יוכלו ללמוד- ואני כמובן הסכמתי. משום מה הייתי במצב רוח מאוד מרומם למרות כל הדרמה.

התינוקת יצאה ללא פגע תודה לאל, אני מכאן כבר לא זוכרת הרבה. ראיתי את בעלי בוכה ומחזיק את התינוקת מול הדלת כשאמא שלי וחמותי בחוץ. אני זוכרת ששמו את התינוקת עליי ואמרו לאחות ממש מהר להרים כדי שאני לא אפגע בה בטעות, וזהו.

התעוררתי אחרי כמה שעות לבד בחדר כשיושב לידי רופא ומעביר לי פנס על העיניים.

סיפרו לי מה קרה ואמרו לי שהתינוקת עם בעלי בתינוקייה והיא בסדר, אבל אני מחכה לבדיקת MRI.

הייתי צמאה ממש ואמרו לי שאי אפשר לשתות לפני הבדיקה. אח לקח אותי למחלקה ואמר לי שתכף תתבצע הבדיקה. הייתי כלכך מבולבלת ולא הבנתי מה קורה בתור הארוך הזה. פתאום הסיעו אותי פנימה והטכנאי ביקש ממני לעלות למיטה שם. אמרתי לו שאני לא מבינה מה קורה אבל אני אחרי לידה ואני לא יכולה לזוז כלכך.

הוא היה מקסים והרים אותי, עשיתי הבדיקה והחזירו אותי לחדר.

עברו 7 שעות מהלידה עד שפגשתי את התינוקת שלי.

זו הייתה לידה מטורפת, קשוחה וכואבת הייתי עם תפרים רבים, סבלתי מההנקה ודיממתי בלי סוף ומכל כיוון. זה מאוד השפיע לי על חווית ההורות והכל היה קשה כתוצאה מזה.

מילה על הצוות הרפואי של איכילוב - הם מדהימים. הם התייחסו אליי לאורך כל הדרך כאילו אני הבת שלהם. כל אחות ורופא שטיפלו בי, והיו הרבה, לא הפסיקו לחבק אותי, לנשק אותי, ללטף אותי ולחפש אותי במחלקה ולדרוש בשלומי. הם מדהימים ברמות שאין לתאר. הרופא נכנס ושיתף בגובה העיניים שהוא אף פעם לא חווה לידה כזו, ויש לו קילומטראז' רציני.

הוא אמר שזו רגישות למרקאין (אחד החומרים שמרכיבים את האפידורל ושבלידה הבאה נצטרך ייעוץ מרדים או בלי אפידורל) וביקש שאשאר עוד כמה ימים שם ליתר ביטחון.

בדיעבד הייתי צריכה להישאר כי יומיים אחרי שחזרתי הבייתה חזרו הרעידות למשך 10 ימים. פירכסתי 3 שעות רצופות במהלך הלידה וזה שבר לי את השרירים וההחלמה הייתה קשה מאוד בבית. אבל ה' נתן לי חוויה מתקנת בלידה הבאה.

הלידה של אביה לפני 4 וחצי חודשים התרחשה בארה"ב, פה אני חיה עכשיו והכל היה מדהים. הגעתי לבית חולים בשבוע 39, עם פתיחה 8!!!!! מהרגע שהגעתי לכניסה, שם מביאים את הרכב לשומר שמחנה אותו, הטיסו אותי בכיסא גלגלים למחלקה. צרחתי שאני רוצה אפידורל (ומזל שאפידורל זו מילה בינלאומית:) ואמרו לי:"מתוקה את בפתיחה 8, את עוד רגע יולדת".

לחיצה ראשונה התפקעו המים, לחיצה שנייה צרחת אימים, לחיצה 3 התינוקת יצאה בכזו מהירות שהרופא תפס אותה מליפול. מהרגע שיצאתי מהאוטו עד שהחזקתי את התינוקת עברה חצי שעה. כל הנסיעה לבית חולים שמעתי מוזיקה מרגיעה (מצרפת לינק), ודמיינתי איך כל ציר שמגיע מרחיב את הרחם שלי וזה עזר כלכך. בקושי הוצאתי מילה באוטו, בעלי נתן לי מרחב ושקט כמו שביקשתי כדי להתרכז.

נשארתי עם האוזניות *לאורך כל הלידה* כשהם מדריכים אותי מתי ללחוץ.

בשנייה שהיא יצאה שמו אותה עליי, ניקו אותה עליי, בדקו אותה עליי ועודדו להניק אותה מיד. החדר הפרטי והמפנק היה מלא פרטיות ושלטים שמעודדים אמהות לישון עור-לעור עם הניובורן שלהן. פשוט עולם אחר. היה מיוחד, מהיר, לא האמנתי שאלד טבעי וההחלמה הייתה מהירה(למרות 3 תפרים). התאוששתי אחרי שעה, ויום וחצי אחרכך כבר תפקדתי 100 אחוז. פשוט מאחלת לכל בנות ישראל חווית לידה מדהימה שכזו.


תודה למי שהגיע עד לפה וקרא את מגילת אסתר בהצלחה:)