פורום רשלנות רפואית

לידת בית לא הייתה אופציה ומאחר ויש לי התקפים ואזו וגאליים אני והרופא כבר בנינו על האפידורל כדי שלא אתעלף מהכאבים (בהתקפים ואזו וגאליים חווים התעלפויות כתוצאה מכאב או מדם).

בשבוע 34 סבלתי מצירים מוקדמים שגרמו לי להסתובב עם פתיחה 1 ומחיקה 80 מאותו רגע ועד הלידה.

בשבוע 36 התחיל לצאת הפקק הרירי בחלקים אך לא חלה התקדמות נוספת.

סיפור הלידה מתחיל עוד כמה ימים קודם כשהתחילו לי גירודים בכל הגוף ללא פריחה או סימנים כלשהם.

הופניתי למיון והגעתי למיון יולדות בבית חולים אסף הרופא, לאחר מוניטור עוברי בדיקות דם ובדיקת שתן בדקו פתיחה (הבדיקה כאבה בטירוף) והתגלה שיש פתיחה 1.5 ומחיקה 80.

לדברי הרופא במיון "את במצב אידאלי לזירוז, אז מה את אומרת על פיטוצין?", לשאלה הזו עניתי "מה אתה אומר על לא?" ו " אני לא רוצה ללדת אצלכם".

לאחר ששמע שאני מעוניינת ללדת באסותא אשדוד המליץ לי ללכת לאסותא כדי שהם יקבלו החלטות, איים עליי בסיכונים שבחתימה על סירוב אשפוז וכלל בהם גם סיכון למות העובר ונתן לי את הסיכום שלהם בתוספת "תמסרי ד"ש לאסותאים".

כל הדרך לאסותא אשדוד בכיתי , לא ככה דמיינתי את הלידה מתחילה וכל כך פחדתי שגם באסותא יגיעו לאותן מסקנות ויזרזו אותי ברגע שאגיע.

בסופו של דבר באסותא בדקה אותי רופאה סופר יסודית, מקצועית ונעימה שהסתכלה על כל בדיקות ההריון שלי מתחילתן ועד סופן, ביצעה אולטרסאונד נוסף ובדקה פתיחה בצורה עדינה ונעימה לאחר שסיפרתי לה שממש כאב לי כשבדקו לי קודם וכמובן לא לפני ששאלה אותי אם זה בסדר מבחינתי.

לאחר התייעצות עם רופא בכיר הוחלט להשאיר לאשפוז ולמעקב ולבצע בדיקת דם מיוחדת בבוקר ולא לזרז לפני שיודעים בוודאות שזה מה שצריך.

לאחר 24 שעות במחלקת הריון בסיכון שוחררתי הביתה כי הבדיקות היו תקינות והגירודים הפסיקו.

יומיים לאחר השחרור ביום חמישי הרגשתי חסרת כוחות, הייתה לי תחושת בטן שמשהו קורה, הפקק הרירי המשיך לצאת והפעם בכל הכוח מלווה בדימום קל וכאבי בטן קלים.

בישלתי לשבת והייתי חסרת מנוחה, הרגשתי שאת האוכל הזה כבר לא אוכל עם כולם ושום דבר לא היה לי נוח.

לעמוד, לשבת או לשכב. בכל תנוחה שניסיתי לא היה לי נוח.

ב12 בלילה החלטתי ללכת לישון וכשהתעוררתי ב2 בלילה להתפנות הרגשתי כמו פאק בבטן והתחיל ציר. חזק מאוד. שנמשך 4 וחצי דקות.
הערתי את דניאל בבכי היסטרי כי לא הבנתי מה נפל עליי ומאיפה זה הגיע.

מאותו רגע התחלנו לתזמן.

הצירים היו ארוכים כדקה עד דקה וחצי כל ציר אך לא הצטמצמו למרווחים שווים לאורך כל הלילה.

הצירים הגיעו פעם כל 11 דקות, פעם כל 6 ואז התרחקו ל20 דקות ושוב חזרו ל6 דקות.
העברתי צירים בשכיבה על הצד במיטה, בתרגול נשימות ולחיצות של דניאל בגב התחתון שלפעמים תרמו לי ממש ולפעמים נורא הציקו.
ב6 וחצי התקשרתי לאחותי שרצתה לבוא איתי לחדר לידה והיא אמרה לי שיש לי עוד כל כך הרבה זמן ושכמה שכואב לי עכשיו הולך לכאוב לי עוד פי 10.

די נבהלתי והתקשרתי לאמא שלי שתביא לי כדור פיזיו כדי שאוכל להעביר את הצירים ובניתי ממש על מקלחת חמה.

לא הספקתי לעכל ובציר הבא כבר ירדו לי המים.

במקביל אמא שלי כבר דפקה בדלת ובזמן שאני מחליפה את הבגדים הרטובים הצירים הצטמצמו ל2 דקות.

יצאנו לבית החולים, הנסיעה לקחה 25 דקות בהן דניאל עקף בקו לבן, עבר רמזורים אדומים ונסע כמו משוגע ואני צרחתי את נשמתי שלא אגיע לבית חולים. תוך כדי נסיעה הצירים התחילו להגיע כל דקה וחצי ונורא פחדתי שלא אצליח להגיע לבית החולים.

בזמן הזה אחותי התקשרה שוב להתעדכן ואמרתי לה שיש צירים כל דקה וחצי ושכדאי שהיא תצא. אך היא אמרה שיש לי עוד זמן וזו לידה ראשונה ושנדבר כשאגיע. (מיותר לציין שללידה היא לא הספיקה להגיע).

בשעה 7:50 הגענו לבית החולים והשכיבו אותי למוניטור 25 דקות שהיה הדבר הכי קשה שעברתי כי הצירים היו מאוד תכופים וארוכים והתנוחה הזו ממש לא הקלה עליי.

כשאמרו שאני רק בפתיחה 3 ושיש לי עוד זמן נשברתי ודרשתי אפידורל ואכן התחילו הכנות לאפידורל כבר במיון.

לאחר 25 דקות העבירו אותי לחדר לידה והמתנתי למרדימה, בזמן הזה העברתי צירים בעמידה ליד המיטה והישענות על המיטה מה שהיה כל כך נכון לי בהרגשה שלי.

45 דקות לקח עד שסיימו לשים לי אפידורל, המרדימה הרימה ידיים כשלא הפסקתי לצרוח שכואב לי מה שהיא עושה וקראה למרדים האחראי והוא זה ששם את האפידורל.

הנחו אותי לשכב על המיטה ועדכנו אותי שהאפידורל יתחיל לעבוד עוד כ10 דקות ואני אתחיל להרגיש הקלה בכאבים.

הגיע ציר ראשון כואב כמו כל הקודמים ואיתו האטות בדופק של העובר, המיילדת נכנסה לחדר והדופק התייצב.

הגיע ציר שני כואב באותה רמה ואיתו שוב האטות בדופק והמיילדת שוב נכנסה והדופק התייצב.

גיסתי שהגיעה ממש כמה דקות קודם בדיוק התבדחה שאני לא ספורטאית ושיש לי עוד זמן כי זו לידה ראשונה.

בפעם השלישית הגיע ציר כואב מאוד ואיתו שוב האטות בדופק. המיילדת נכנסה ושאלה מה אני עושה ואני עניתי שאני לא עושה כלום אבל שאני חושבת שהאפידורל לא עובד ושנורא כואב לי עדיין.

ברגע הזה המיילדת החליטה לבדוק פתיחה שוב ובמבט ממש מופתע הודיעה לי שאני בפתיחה מלאה ושאנחנו מתחילות ללחוץ.

לאחר כמה ארגונים סביבי שהמיילדת עשתה היו שוב האטות בדופק והיא הודיעה לי שיש לי חצי דקה עד שהחדר מתמלא רופאים ושאנחנו צריכות להוציא אותו לפני שנגיע למצב של מצוקה עוברית שתצריך טיפול מיוחד ואולי ניתוח דחוף.

ממש בדקות האלו התחיל לכאוב לי הראש וכשאמרתי למיילדת שכואב לי הראש ושנראה לי שזה מהאפידורל היא פטרה אותי ואמרה שזה בטח מהתרגשות.

כעבור 7 לחיצות, חלקן לא אפקטיביות ומאוד מתסכלות מצידי כי לא ידעתי איך ללחוץ וכל כך התאמצתי והפידבק שקיבלתי הוא שאני לא לוחצת טוב בשעה 10:18 הניחו עליי את אימרי הקטנטן שנולד במשקל של 2.835.

ורק אז האפידורל התחיל להשפיע...

סיימתי עם קרע קטנטן וטיפונת שריטות, תפרו אותי כמה תפרים קטנים רובם פנימיים.
אבל כאבי הראש לא הפסיקו, ביומיים הראשונים לאשפוז במחלקה כאבי הראש רק החמירו.

איבדתי את היכולת לטפל בתינוק הקטן שלי מה שנורא תסכל אותי וגרם להמון בכי.

מסתבר שככל הנראה כשחיברו אותי לאפידורל חדרו עוד שכבה נוספת מעבר למה שצריך. אין לדעת אם זה בגלל שזזתי או מרשלנות של המרדימים אך זה גם לא כל כך משנה.

יום לאחר הלידה התחלתי לקבל מנות של סטרואידים שלא עזרו לכאבי הראש.

נשארתי מאושפזת 5 ימים לאחר הלידה.

אחרי 5 מנות סטרואידים והמון משככי כאבים הגעתי למצב בו אני לא יכולה לעמוד על הרגליים או להרים את הראש.

הורידו אותי לחדר ניתוח לפרוצדורה שנקראת בלאד פאץ' בה מזריקים דם של המטופל לעמוד השדרה למקום בו מחדירים את האפידורל ע"מ לסגור את החור שנוצר.

השיפור היה מיידי, התהליך היה כואב ולא הפסקתי לבכות על הבחירה באפידורל במיוחד כשבדיעבד בכלל לא נהניתי ממנו.

לאחר 5 ימים שוחררנו הביתה, כשאני עוד סובלת מכאבי ראש אך חלשים יותר, כאבי גב שלא מאפשרים לי לקום מהמיטה.

וחוסר יכולת לטפל בתינוק קטן שרק נולד וכל כך זקוק לאמא שלו.

ביומיים הראשונים לאחר הלידה הנקתי הנקה כמעט מלאה, אימרי יצחק התחבר לשד בקלות רבה והחלב היה בשפע.

לאחר מכן כשהמצב שלי הלך והתדרד התאמצתי נורא לשאוב לו כל שלוש שעות למרות כאבי הראש החזקים שריתקו אותי למיטה. אך באיזשהוא שלב נשברתי ועברנו לסימילאק בשילוב מעט שאיבות.

כשהתאוששתי וניסיתי להניק בעזרתה של יועצת הנקה מקסימה התינוק הקטן שלי כבר לא התחבר בכלל גם לא בצורה לא טובה, והתסכול של שנינו היה עצום.

אין לי ספק שניסיתי הכל. אין לי ספק שאילולא האפידורל ואותם סיבוכים בלידה שבאו בעקבותיו היינו עמוק בתוך הנקה מלאה ומדהימה רק אני והוא.

ולמרות זאת אחרי המון בכי ותסכול בחרתי לשחרר.

בשבילי. בשבילו שלא מבין מה רוצים ממנו וצורח מתסכול ורעב.

אני עדיין שואבת פעמיים ביום כדי שאת המעט שיש לי אוכל לתת לו.

אין ספק שהכאב על אובדן היכולת להניק אותו הוא קשה לי מאוד.

ואין ספק שבלידה הבאה אפידורל לא יהיה אפילו אופציה.