פורום רשלנות רפואית

אני חן בת 34 יומיים אחרי לידה.

לפני שנתיים וקצת (הייתי עם התקן מירנה) הגעתי למיון וולפסון עם כאבי בטן תופת
ניכנסתי למיון והרופא עושה לי אולטראסאונד בלבד בלי שום בדיקה אחרת בטענה שהכל בסדר ושולח אותי הביתה.

בנתיים ממשיכים הכאבים. יומיים אחר כך חוזרת שוב למיון עם אותם כאבים
ושוב אותו סיפור שוב אולטראסאונד והביתה.

למזלי יום אחר כך היה לי תור שנקבע חודש מראש לרופאת נשים שלי. הולכת לרופאה והיא צורחת עליי: "תגידי לי את נורמלית? איפה היית עד עכשיו?" "כל הרחם והאגן שלך מזוהם ודלקתי. היית מגיעה אליי עוד כמה ימים והייתי שולחת אותך לכריתת רחם"! "אחרי הזיהום הזה לא יודעת אם תצליחי להיכנס שוב להריון אי פעם"

למזלי קיבלתי טיפול בזמן. שנתיים לא שמרתי ולא ניקלטתי להריון. שאני אחת שנקלטת מהר.
מאז ששמתי את ההתקן גם עליתי המון במשקל.
לפני שנה ושלושה חודשים עברתי ניתוח שרוול.
חצי שנה אחרי הניתוח נקלטתי להריון.

עברתי הריון סיוט
לא מצליחה לאכול כלום. בטח לא בשרי או דגים. אז ניגררתי לאכול רק שטויות (מתוקים בעיקר) ורק מקיאה. כנראה שילוב של ההריון והניתוח.

התחלתי את ההריון במשקל 65 ולפני הלידה שקלתי 59. הייתי במעקב הריון בסיכון גבוה עם סכרת הריונית והמוגלובין 8.2
ניכנסתי לשמירת הריון לפני פסח האחרון.

סקירת מערכות: אומרים לי כל מיני דברים מפחידים והרופאה ממליצה לי על הפלה.
מגיעה לשבוע 28 אומרים לי יש לתינוק מום בלב ואגני כילייה מורחבים. חשש לתיסמונת דאון ועוד כל מיני דברים מפחידים.

בנתיים אני בבית משתעממת לגמרי מהמנוחה המאולצת שנחתה עליי. מגיעה לשבוע 33 וקצת וזהו נמאס לי לא לעשות כלום.

מחליטה לעשות סיבוב לקנות בגדים וציוד לתינוק. מחליטה שבא לי לעשות יום כביסות ואפייה.

הולכת לשיעור תורה בערב עם כל מה שאפיתי.
חוזרת הביתה הולכת לישון וקמה בארבע בבוקר בתוך בריכת שחיה. ירידת מים.

ניכנסת ללחץ וישר נוסעת לבית החולים...
אין צירים. אין חוץ מירידת מים שום סימנים של לידה.

בנתיים במיון אני מתפללת להשם שהעובר לפחות מצג ראש שיוכלו ליילד טבעי...

ברוך ה' העובר מצג ראש עושים לי בדיקת gbs ומאשפזים אותי בטרום לידה.

אמרו לי אם לא תתקדם לידה לבד יילדו אותי בשבוע 35. מצד אחד רציתי שתתקדם לידה לבד בלי שום התערבות ומצד שני התפללתי להחזיק עוד שבוע כי בהערכת משקל העובר היה 1.700 קילו ורציתי שישאר כמה שיותר.. שיגדל.. אין אף אחד איתי.. בעלי עם הילדים בבית ואין מי שיהיה איתי...
עוד באותו הלילה התפתחו צירים וישר ניכנסתי לחדר לידה.. בלידה הייתי גם כן לבד לגמריי בקושי המיילדת הייתה איתי הגיעה לשלב של הלחיצות..
בלידה החלטתי שאני לא רוצה אפידורל כי אני יודעת כמה אני סובלת אחר כך מהגב..
דימיינתי הלידה שאמא שלי ז"ל נמצאת ליידי ומחייכת אליי ונותנת לי כח לעבור את הלידה לבד. הרגשתי אותה ליידי (היא הייתה איתי בשתי הלידות הקודמות שילדתי עם פיטוצין ובלי אפידורל ותמכה בי ועזרה לי כל כך)

ילדתי ב-8 ועשרים בבוקר תינוק מתוק וקטן קילו ו-970 גרם. הניחו אותו עליי לשניה וחצי וישר לקחו אותו לפגיה אפילו לא הספקתי לראות את הפנים שלו. בעלי מגיע רק בצהרים (לא היה מי שיהיה עם הילדים) הוא בא לשעה ראה את התינוק וישר חזר הביתה שוב לקבל את הילדים מבתי הספר.

ביקשתי במחלקה להישאר יום נוסף - הייתי אמורה להשתחרר היום.

בעלי מתקשר אליי שאני יחזור הבייתה הוא בדרך לבית חולים עם התקף של אבנים בכליות.
ואני עד עכשיו הייתי בסדר.. רק היום התחילו לי כאבי תופת מההתכוציות וסחרחורות בגלל המוגלובין נמוך.

כולי בסרטים מה נעשה. איך נסתדר עם הילדים. בסוף חמותי נרתמת לעזרה. ואני נשארת לעוד יום אישפוז.. הקטן פה עד סוף השבוע לפחות ואני מנסה לעמוד בניסיונות.

זה הסיפור שלי.