פורום רשלנות רפואית

אז אחרי 9 חודשים של ניסיונות סוף סוף הגיעה הבדיקה המיוחלת עם שני הקווים. לא האמנתי. שנייה לפני זה הייתי בטוחה שכבר יש אצלי בעיה!

אז ההתרגשות בשיאה מצאתי דרך יצירתית לספר לבעלי (היה לו באותו הלילה יומולדת) אושר גדול.

ואז 5 חודשים של הקאות בלתי פוסקות (30-40 ביום) ירדתי 15 קילו הרגשתי זוועה. איפה עבודה ואיפה לאכול או לשתות בקיצור לא נעים בכלל.

כל בדיקה מלווה בחששות שיגידו לי זהו. זה נגמר. אבל להפתעתי הרבה בורא עולם שמר על הקטנטנה שלי כל הזמן הזה והנה נכנסים לחודש שישי ואני כבר מרגישה יותר טוב.

כאבי גב וכאלה אבל. הרבה יותר טוב. מגיעים לשבוע 37 כאביי תופת בצוואר עד מתחת לשכמה. המשיך 3 שבועות שבשבוע ה-3 (39) הגעתי למצב של לקום כל שעתיים בבכי מכאבים פשוט מטורפים.

מיון עניינים לא מבינים למה ובשבוע כזה מי יעשה לך צילום? עברנו את זה עכשיו נשאר הפחד הגדול. אני חוזרת בתשובה בעלי דתי מהבית משמע המשפחה שלי חילונים.

נכנס אוטוטו פסח והפחד ללדת בשבת או בחג פשוט עצוםםם עברתי את החג הראשון בהצלחה... שישי... שבת.. מחר כבר חג שנייי ואני נכנסתי כבר ל40... מוצאי שבת מגיעיםםם - צירים!

יאללה לבית חולים. בהתחלה הכל תקין תמונות עם מוניטור חיוכים ציר על 154 ואני מחייכת כאילו לא הולך לצאת לי תינוק...

טוב נמשיך מחיקה 80 פתיחה סנטימטר. אציין שבשלב זה יש לי צירים כל 6-7 דקות.

הרופא ב-12 בלילה שולח אותי לבית ואומר לי לחזור רק שיש ציר כל 3 דקות. הלכתי לבית מקלחות חמות עניינים שעה 3 אומנם ציר כל 4-5 דקות אבל כאבים לא נורמלים.

פה כבר משהו מרגיש לי לא תקין אבל לידה ראשונה מאיפה לך לדעת. הרופא בודק פתיחה 1.5 רוצה לשחרר ואני לא מוכנה... מרגע לרגע הצירים פשוט הולכים ומתגברים.

הגעתי למצב של ציר כל דקה אבל ציר של דקה וחצי בכאבים של הצירים של הלידה עצמה. אבל הפתיחה אותה פתיחה. אני פשוט סובלת מכאבים מתחננת לאיזה משכח כאבים.

הרופא ה"מקסים" אומר לי אם את ככה בפתיחה של 1.5 מה יהיה ב10?! תתאפסי. לא אקלל כרגע אבל אתן יכולות להבין מה עבר לי עליו בראש באותו שנייה.

בקיצור החמוד הזה החליט להעביר אותי למחלקת יולדות, כן כן שמעתן נכון יולדות ושלח אותי אפילו בלי שינוע. בקיצור מגיעה לשם מפחדת לכאוב ולצעוק (כי יש שם יולדות שצריכות לנוח ולא נעים).

אני כבר מגלגלת עיניים מכאב בטוחה שזהו אני את הסיפור שלי פה סיימתי ואז הגיעו האחיות המדהימות שראו אותי והטיסו אותי עם שינוע לחדר לידה.

כי הן הבינו שאני עם צירי לידה בשלב מוקדם מידי. טוב, סוף סוף נכנסת לחדר לידה. הגיעה מיילדת חלום הפתיחה אותו פתיחה 1.5 אבלל נתנו לי אפידורל.

חלום. הגעתי לגן עדן. מדברת רגועה אבל גמורה. הרבה שעות של המתנה ופתיחה 8. המכשירים מצפצפים אני לא מבינה למה הגיע הרופא הפנים שלו קצת לחוצות. האטת דופק.
אבל הגיבורה שלי התאוששה והנה אני עושה עוד קצת בעיות ומפתחת חום אהה ולא ציינתי שכל הלידה כמובן מלווה בהקאות בלתי פוסקות כמו בתחילה ההריון.

טוב הגענו לפתיחה 10 ואוו, אני כל כך מתרגשת, אני 17 שעות כבר עם צירים אבל הנה עוד שניה אני יולדת בפעם הראשונה בחיים.
יאללה לוחצת לוחצת הילדה מרימה ראש פחות עוזרת ושוב. האטת דופק חמורה. פתאום הרופא צועק לא מעניין אותי כלום ניתוח חירום... מה ניתוח קיסרי? אבל אני דוחפת. הבנתי שהגענו למצב של מצוקה עוברית.

תוך שניות חתימות שותה חומר הרדמה רואה את כולם מסביב לחוצים עם דמעות בעיניים מורצת לחדר ניתוח... פתאום קמה בחדר התאוששות.
ב20:30 מובלת לחדר רואה את כולם בעלי מביא לי את הנסיכה וסוף סוף היא איתי האוצר הכי גדול שאפשר לבקש.

9 ימי אישפוז שבהם קיבלתי 2 מנות דם המוגלובין 6.9 אבל ביננו למי אכפת שיש אותה בידיים. אחרי בדיקות הבינו שפשוט היה לי רעלת הריון שאף אחד לא עלה עליה.

בגלל זה הסבל של הצירים בהתחלה והכאבים בשבועות שלפני הלידה.

מסקנה תמיד להקשיב לאינסטינקט שלכן אצלי ברוך השם הכל נגמר בטוב וזכיתי בה.

קראנו לה - הללי (במלרע) מתבקש אחרי הנס שקרה. בדיעבד רופא שהתייעצתי איתו על הלידה אמר שיש לי מזל, שזה היה יכול להגמר הרבה יותר גרוע ולמעשה במקרים של מזהים רעלת הריון יכול לקרות אסון.

אז תודה לאל לא היה לא נזק אבל היתה רשלנות רפואית חמורה שאם לא המזל וההשגחה של הקדוש ברוך הוא, לא יודעת איפה הייתי עכשיו.
וזהו אנחנו חודש וחצי אחרי. לא חושבים על אחים בעתיד הקרוב רחוק.