פורום רשלנות רפואית

זהו סיפור הלידה שלי, ילדתי לפני כחודשיים וחצי. כל כך הרבה פעמים התחלתי לכתוב כאן ולבסוף התחרטתי.

מטרתי היא בעיקר פריקה וכן שהמידע ישמש שלם למידה עבור בנות אחרות אבל גם לבדוק אם יש כאן רשלנות רפואית ומקום לתביעה...

אנסה לתמצת למרות שהסיפור ארך מספר לא מועט של ימים חוויתי אישפוז של 8 ימים ו 3 ימים בחדר הלידה עצמו. זה התחיל כאשר אני ובעלי עשינו תאונה ברכב, לא משהו רציני שפשוף של פח ברכב אחר והחלטנו להגיע לבית החולים אסף הרופא וחשוב לי לציין כי לא הייתי מעוניינת ללדת שם בכל תוקף ומסתבר שצדקתי.

בכל אופן הגענו למיון שם רק בכדי להשקיט את המצפון ולדעת שהכל בסדר, הייתי בשבוע 37, במיון היו צירים חזקים ודי סדירים הבדיקת אולטרסאונד תקינה ובכל זאת אושפזתי ל 24 שעות עקב חשש להיפרדות שיליה. יום למחרת ביצעתי מוניטור ובדיקה נוספת בה נאמר לי כי יש מיעוט מים, המוניטורים היו לא מספקים כי היה נראה שיש האטות בדופק השאירו אותי ללילה נוסף כאשר למחרת אמרו לי שהם ממליצים על זירוז וכי אני מחכה שיתפנה חדר לידה.

בשעה 1:30 בלילה העירו אותי במחלקה ואמרו לי לרדת לחדר לידה, זהו מתחילים. אז זהו שלא, התחילה פאשלה מספר 1, ירדתי לחדר לידה והתכוננתי ללידה, כשהגיעה המיילדת היא הבינה שהצוואר לא מחוק לגמרי ואין פתיחה בכלל ולכן לא ניתן לבצע פקיעת מים.

למי מביניכם ששואל את עצמו, אז בבית חולים אסף הרופא זה הפרוטוקול מתחילים זירוז ב פקיעת מים זוהי המדיניות שלהם או כך נאמר לי בכל אופן.

חזרתי למחלקה עם בלון, טוב תקשיבו כאבי תופת כאלו לא חוויתי בחיי הדבר הזה הוא נוראי אל תסכימו לזה!!, עד הצהריים הבלון יצא (אתו כמה שנים מהחיים שלי) והופ חזרנו לחדר לידה עשינו את הטקס מקלחת וכו ואנו בטוחים ומרגשים שהנה מתחילים, בקעו את המים והתחלנו, אממה המצב לא התקדם עוברות שעות מחליפים לי ל פיטוצין מרוכז כבר באותו הלילה, וכך עובר היום פתיחה 3 ואין לא מתקדם עוד, המצב תקוע.

למחרת, הכרתי את המיילדת הכי מדהימה שיש שקוראים לה בת שבע שניסתה לסייע לי בעיסוי, במילים מנחמות, בליטופים והזדהות שאני סובלת עם צירים, על מיטה בלי יכולת לקום ממנה כבר 48 שעות.

בהמשך אני מרגישה שחם לי, חם לי מאוד נכון יש צירים ויש אפידורל כבר מהיום השני, אבל מתחילות גם רעידות, הגוף פרקינסון. אני מצלצלת למיילדת אך היא לא מגיעה, מגיעה מישהי אחרת שכועסת עלי מדוע אני מצלצלת, הרי אני בכלל לא בכיוון של לידה אני מסבירה לה שיש לי רעידות ברמה שזה מפריע לי והיא אומרת לי זה שום דבר זוהי אחת התופעות של אפידורל, אני מנסה להתעקש שתקרא למיילדת שלי רך זו בלידה פעילה.

כעבור שעתיים חילוף משמרות (עברתי הרבה כאלו) שם אני מזכירה שוב את עניין הרעידות וחום הגוף, סוף סוף מודדים לי חום - 37.6 אך המיילדת שמה לב כי משהו לא תקין אתי ואמרו לי שצופים שהחום יעלה ואכן כל קרה 38.6 והתינוק שלי בהחלט הרגיש זאת הדופק עלה לאזור ה 200 ולא יורד, אני מתחילה לקבל אנטיביוטיקה ורק מתפללת שהוא בסדר.

ממשיכים הלאה ומחליטים לבצע לעובר בדיקת חמצון אני אספר לכן שמדובר בדגימה שלוקחים מראשו הקטן כשהוא עוד ברחם הכאב הוא בלתי נשכח והסיבה לכל זה הוא הזמן הממושך שאני עם ירידת מים.

הבדיקה תקינה וממשיכים בשבע מגיעה למשמרת נוספת ומסייעת לי בעיסויים והנה אני מתקרבת פתיחה 9 עוברות עוד כמה שעות, חילוף משמרות נוסף והופ פתיחה 10 בודקים אותי והפעם חוששים שהמנח של עובר נמצא עם העיניים כלפי מעלה.

מדובר במנח שניתן לבצע לידה רגילה אך קשה יותר, עושים בדיקות נוספות וחילוף משמרות נוסף מתחילים בלידה. מגיעה מיילדת את שמה לא אשכח קראו לה אליסה והיא דרום אמריקאית. האישה הזו תשאר חקוקה בראשי אבל לא בדרך הטובה, היא פשוט לא יילדה אותי, נתנה הנחיות לאמי ויסתיים כיצד לעזור לי לדחוף אבל שום דבר מעבר לזה, לא עודדה לא סייעה פשוט כלום.

תאמינו לי או לא אבל האישה ישבה על כיסא בזמן שאני מנסה לדחוף וללא הצלחה. אני לא מאשימה רק אותה, ברור לי שאני היא זו שלא הצליחה (לא הרגשתי את הרגליים לאחר יותר מ 48 שעות עם אפידורל). לאחר 4 שעות של יסורים מרים אני צורחת עליה שתביא לי רופא, היא אומרת שהם מגיעים אלי לאחר סיום ניתוח, אני עם פתיחה מלאה כבר 4 שעות.

הם מגיעים תפסתי בחולצה של הרופאה האחראית והתחננתי לעזרה. מפה לשם תוך דקה אני בחדר ניתוח לפני לידת ואקום, החתך הצריך כל כך הרבה תפרים שהיא סרבה להגיד לנו כמה תפרים נעשו.

הקטן שלי יצא תוך רבע שעה, עם הרבה יסורים. גם לאחר חודשיים אני עדיין זוכרת את הכאבים, התסכול, הדאגה. הוא יצא ולצערי ישר לקחו אותו, אני יודעת שיש דברים קשים יותר אבל האכזבה שהיתה בי של הניחו אותו עלי, אני האמא שלו שסבלה כל כך הרבה לא הרגשתי אותו עלי. הוא נלקח ממני בזריזות הוא בלע מי שפיר, סייעו לו וישר לקחו אותו, נתנו לי לראות אותו חולף על פני ולקחו אותו אל המשפחה שלי שהמתינו.

השיליה לא נפרדה והוצאה ידנית. אה שכחתי לציין שאפידורל כבר לא היה בשלב הואקום, המרדים כבר סירב לתת מנה נוספת כי הגוף כבר לא מגיב לאפידורל אחרי כל כך הרבה מנות, את התפרים ביצעו לי עם הרדמה מקומית שההשפעה עברה בזריזות וכאבים מטורפים.

תינוקי הולך לתינוקיה ואני משחררת את המשפחה שלי למנוחה, בכל זאת 3 ימים של אי שינה וסחרור . אבל אז מגיעים הכאבים, העצומה שלהם הייתה כל כך חזרה שלכת לא הצלחתי בכלל, לא ראיתי את התינוק שלי אני רוצה לקום אליו אבל לא יכולה.

אני אקצר כי זה בכל זאת מתארך בסופו של דבר התינוק שלי עבר לפגיה, הבדיקות לאחר הלידה לא היו תקינות והיה צורך לקבל אנטיביוטיקה עקב החשש לזיהום בלידה (חום, דופק וכו') הפשלות שנעשו עמי בבית חולים הזה היו מרובות, לא נתנו לי אנטיביוטיקה בזמן למרות שהפצרתי באחיות שהרופא הנחה אותי לאחר הלידה, התינוק שלי נלקח לבדיקות מבלי לספר לי על מצבו עד שהתעקשתי שלא לוקחים אותו לשום בדיקה מבלי שהרופא מגיע להסביר לי קודם.

השאירו אותי באשפוז מספר ימים כי הרופאה לא עונה לטלפון בקיצור כל מי שתרצה שאספר לה מדוע לא ללדת שם אעשה זאת באהבה, כי אני לשם לא מתקרבת! אני אל הלקח שלי למדתי. ולצד החיובי ילדתי נסיך במשקל 3.300 קראנו לו איתן שלגמרי היה איתן בכל הסיפור הזה הוא האהבה הכי גדולה שלי אבל החוויה הייתה קשה אז אני מקדישה את הפוסט לכל האמהות שחווית הלידה שלהן הייתה יותר טראומה.

האם לדעתכם יש מקום להגיש תביעת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים במקרה כזה, או שבגלל שלא נגרם אסון אי אפשר לתבוע?