יחד עם זאת, קיימים מצבים חריגים בהם השליה לא יוצאת בשלמותה מהרחם וכתוצאה מכך נותרות ממנה שאריות שעדיין נטועות בדופן הרחם.

מצבים אלה עלולים להתרחש לאחר לידה, טבעית או ניתוח קיסרי וכן אחרי הפלה, טבעית או מלאכותית.

השכיחות של היוותרות שארית השליה ברחם הנה גדולה יותר במקרים של התערבויות רפואיות, כגון במהלך ניתוח קיסרי או במהלך הפלה מלאכותית, כאשר השכיחות הגבוהה ביותר נמצאת בהפלות מלאכותיות וזאת בשיעור של 1%-2%.

מהם הסיכונים לאישה?

היוותרות שארית השליה ברחם הנה מצב מסוכן, שעלול לפגוע בסיכוייה של היולדת להיכנס להריון נוסף בעתיד ובמקרים חמורים אף לעקרות, וכן לגרום לה להפלות חוזרות ונשנות במידה והיא תצליח להיכנס להריון.

הסיבה לכך הנה שלאחר הלידה הרחם מתכווץ בחזרה והחלל שבו נסגר. אולם, הימצאות שארית שליה בתוך הרחם מפריעה לכיווץ הזה, ועקב כך עלולה ליצור הצטלקות של הרחם, דימומים, הידבקויות ודלקות ברירית הרחם.

תופעות אלו עלולות להקשות על הכניסה להריון בעתיד או לפגוע ביכולתו של הרחם להכיל הריון מלא בעתיד ובכך להביא להפלות חוזרות ונשנות.

ככל שאבחון היוותרות שארית השליה ברחם וסילוקה ממנו נעשים מאוחר יותר, כך גם גדלים הסיכונים הכרוכים בכך. לפיכך חשוב מאד שהצוות הרפואי המטפל ביולדת יקפיד על הוצאת השליה בשלמותה כך שלא ייוותרו ממנה שום שאריות ברחם וזאת מוקדם ככל האפשר.

יחד עם זאת, יש לנקוט בזהירות רבה גם בעת הוצאת השליה. שכן, לעיתים נהוג לנסות לזרז את יציאת השליה בסיומה של לידה טבעית על ידי משיכת חבל הטבור, דבר שעלול לגרום להתנתקות חבל הטבור מהשליה, ועקב כך להיוותרות שארית מהשליה ברחם.

קראו בהרחבה על: מקרים של מצוקה עוברית

תסמינים להיוותרות שארית שליה ברחם לאחר הלידה

התסמינים להיוותרות שארית השליה ברחם לאחר הלידה או ההפלה מתבטאים בדימומים בלתי סדירים או מוגברים, הופעת קרישי דם, ירידה משמעותית בדימום הווסת, כאבי בטן, כאבים בזמן קיום יחסי מין וחום גבוה.

יחד עם זאת לעיתים לא יופיעו תסמינים המעידים על היוותרות שארית השליה ברחם, למרות שהיא ישנה שם.

כיצד ניתן לאבחן ולטפל בבעיה?

האבחון הראשוני של היוותרות שארית שליה ברחם נעשה מיד בתום הלידה או ההפלה. לאחר יציאת או הוצאת השליה מן הרחם, נהוג שהצוות הרפואי בודק את השליה וויזואלית כדי להתרשם אם היא שלמה או לא.

בנוסף, יש לבצע בדיקה ידנית בחלל רחם כדי לוודא שלא נותרה שליה ברחם.

מעבר לכך, נשים לאחר סיום הריון בשל לידה או הפלה מופנות באופן שגרתי לבדיקת אולטראסאונד של חלל הרחם 6 שבועות לאחר סיום ההריון, וזאת בין היתר כדי לוודא שלא נותרו בו שליה ורקמות מההריון.

עם זאת, במידה וכבר לפני כן הופיעו תסמינים להיוותרות שארית השליה ברחם, כמובן שיש לבצע מיידית את בדיקת האולטרסאונד.

במידה ובדיקת האולטרסאונד מעלה קיום של ממצאים שונים בתוך הרחם, לעיתים קשה לדעת האם המדובר בקרישי דם שנותרו מהלידה או שהמדובר בשארית שליה. בכל מקרה, קיימים שלושה סוגים של טיפולים במקרה כזה: טיפול שמרני, היסטרוסקופיה וגרידה.

במידה והממצא שנמצא באולטרסאונד הנו קטן, יתכן שהרופא יסתפק בטיפול שמרני, קרי, מתן תרופה להתכווצות הרחם, אשר תגרום לרחם להתכווץ ולפלוט את הממצא החוצה.

היתרון בטיפול זה מתבטא במניעת טראומה לחלל הרחם, אשר ממילא מצוי בתקופה רגישה מספר שבועות לאחר הלידה.    

במידה והמדובר בממצאים שגדולים מדי מכדי לצאת מהרחם, מומלץ לבצע במטופלת בדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לשלול או לאשר את קיומה של שארית השליה.

במסגרת בדיקה זו, מוחדר לרחם סיב אופטי שמאפשר לצפות ברחם וזאת תוך כדי הרחבת הרחם באמצעות הזלפה של תמיסה פיזיולוגית או החדרה של גז. בדיקה זו מתבצעת ללא צורך בביצוע הרדמה או אלחוש, כאשר הן המטפל והן המטופלת רואים את ממצאיה על גבי מסך ווידאו בזמן אמת.

כדי להוציא את שארית השליה, ניתן לבצע היסטרוסקופיה ניתוחית, שמבוצעת באופן דומה להיסטרוסקופיה להיסטרוסקופיה אבחנתית, בכפוף לשני הבדלים עיקריים.

במסגרת היסטרוסקופיה ניתוחית קוטר הצינור דרכו עובר הסיב האופטי הינו גדול יותר, מאחר שבנוסף לסיב האופטי, יש להעביר בו גם מכשירים כירורגיים שונים.

בנוסף, היסטרוסקופיה ניתוחית מבוצעת תחת הרדמה כללית. אם התרחשו הידבקויות ברחם, יהיה צריך להסיר אותן בניתוח מורכב או במספר ניתוחים עוקבים, בתלות במידת הנזק לרירית.

לחילופין, ניתן לבצע להוציא את שארית השליה באמצעות הליך גרידה שמבוצע אף הוא בהרדמה כללית.

מדובר בהליך פחות מומלץ, מאחר והוא מבוצע באופן עיוור ועלול בעצמו לגרום לתסמונת אשרמן, שמתבטאת בהידבקויות ברירית הרחם, או לפספוס חלק מהשליה.

למעשה, מקרים רבים של הישארות שליה ברחם מתרחשים דווקא לאחר הליך גרידה להפסקת הריון.

דוגמא לתביעת רשלנות רפואית בשל שאריות שליה ברחם

במסגרת הליך ת"א 24998-08-14 פלונית נ' מדינת ישראל אשר התנהל בפני בית משפט השלום בחיפה, נדונה תביעת רשלנות רפואית בשל היוותרות שארית שליה ברחם.

התיק עסק בתובעת שהצליחה בגיל 32 להיכנס להריון ראשון וזאת לאחר שנאלצה לעבור ניתוח להסרת מחיצה תוך רחמית.

מאחר שעוברה היה במצב עכוז, היא עברה ניתוח קיסרי בבית החולים רמב"ם בחיפה, בסיומו נולדה לה בת בריאה. אולם, לאחר הלידה התובעת סבלה מדימומים וכאבים, ועקב כך היא שבה לביה"ח רמב"ם כעבור 6 שבועות לצורך ביצוע בדיקת אולטרסאונד וזו העלתה שברחמה נותרה שארית שליה.

הצוות המטפל בחר לבצע בתובעת הליך גרידה דחוף לצורך הוצאת שארית השליה מרחמה. לאחר הגרידה התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לביצוע מעקב רפואי ותו לא.

לאחר שניסיונותיה של התובעת להרות בשנית כשלו, היא גילתה לתדהמתה שהיא הפכה לעקרה מאחר שלקתה בתסמונת אשרמן ברמה קשה בעקבות הגרידה ועקב כך נאלצה לפנות להליכי פונדקאות. בנוסף לעקרותה המיכנית, נקבעה לתובעת גם נכות רפואית בשיעור 40%.

לטענת התובעת, הצוות הרפואי שטיפל בה בביה"ח רמב"ם ביצע רשלנות רפואית משולשת במהלך הטיפול שהוא ביצע בה.

התובעת טענה באמצעות עורך דינה כי אי אבחון שארית השליה שנותרה ברחמה בתום הניתוח הקיסרי שבוצע בה מהווה רשלנות רפואית.

בית המשפט קבע כי הצוות ביצע בתום הניתוח הקיסרי של התובעת רק בדיקה ידנית של חלל הרחם של התובעת, מבלי לבצע גם בדיקה של שלמות השליה וזאת בניגוד למקובל ולחוזר מינהל הרפואה, וכן למרות שהעובדה שהתובעת עברה ניתוח להסרת מחיצה תוך רחמית הצריכה בדיקה זאת באופן מוגבר.

רשלנות בבחירה לבצע את הליך הגרידה חרף הסיכון המוגבר הכרוך בה ליצירת תסמונת אשרמן, במקום בחירה בטיפול השמרני או היסטרוסקופיה ניתוחית, שהנם הליכים בטוחים יותר, והכל לצד מתן מצג מטעה וחסר לצורך קבלת הסכמתה של התובעת לגרידה.

בית המשפט קבע כי בחירה בטיפול מסויים אינה מהווה בהכרח התרשלות או חריגה מדרך פעולת רופא סביר וזהיר, במידה ומדובר בבחירה סבירה של טיפול אחד מתוך כמה אופציות טיפוליות, וזאת לאחר בחינת הנתונים ושאר האופציות, וכן תוך שיתוף של המטופל כשהנסיבות מאפשרות זאת.

אולם, במקרה דנן, לא הוסברו לתובעת הסיכונים הטמונים בביצוע הגרידה ולרבות הסיכון בדבר התפתחות תסמונת אשרמן, כפי שאכן אירע לתובעת בדיעבד.

עוד נקבע כי בפועל גם לא היה מקום להעדיף גרידה על פני ביצוע היסטרוסקופיה, שמאפשרת התבוננות בתהליך הטיפול על פני העיוורון המאפיין גרידה, כך שניתן היה לטפל בשאריות השליה בצורה עדינה ומדויקת יותר תוך התמקדות באזור הספציפי ברחם.

עוד טענה התובעת לאי מתן טיפול והנחיות מתאימות עם שחרור התובעת מבית החולים לאחר הגרידה, אשר יכלו להקטין את הסיכון להתפתחות תסמונת אשרמן ברחמה.

בית המשפט קבע כי לתובעת לא הוסבר בעת שחרורה על קשר בין מיעוט הווסת או אי סדירותה לבין תסמונת אשרמן וכי אין לקבל את הטענה שעצם ההמלצה על מעקב אצל הרופא המטפל יש בה למלא את הדרישה לכך, בוודאי לא בנסיבות המיוחדות של התובעת.

המלצה סבירה היתה צריכה לכלול מועד מומלץ למעקב למשל אחרי שבועיים או חודש מיום השחרור כדי לוודא שאכן הדבר יהיה לתובעת ואולי גם לרופא המטפל מבחינת חשיבותו ודחיפותו.

בית המשפט גם דחה את טענת בית החולים לפיה יש לייחס לתובעת אשם תורם, מאחר שהיא תרמה להתפתחות והחמרת תסמונת אשרמן בכך שלא הגיעה למעקב במשך כחצי שנה, וקבע כי לא ניתן לייחס לה אשמה מאחר שלא הוכח בפניו כי ניתן היה למנוע את הנזק אילו היתה מגיעה קודם לכן.

בסיכומו של דבר, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי כולל בסך של 600,000 ₪, אשר כולל את הרכיבים הבאים: כאב וסבל בסך של 100,000 ₪, פגיעה באוטונומיה בסך של 50,000 ₪, והוצאות טיפולי פונדקאות עקב העקרות המיכנית שנגרמה לתובעת - בסך של 450,000 ₪. 

בנוסף נפסקו לתובעת גם הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

רוצה להתייעץ עם עורך דין?

משרדנו טיפל בעשרות מקרי תביעה מצערים שבהם הושארו שאריות שליה ברחמן של יולדות, מבלי שאנשי הצוות הרפואי נתנו על כך הדעת ועשו הכל על מנת למנוע את התופעה.

לאורך השנים נתקלנו במקרים רבים של התרשלות חמורה, שגרמה לנזקים בלתי הפיכים לאותן נשים, בין השאר לאובדן היכולת להרות וללדת ילדים.

ראוי לציין כי לא בכל מקרה של שארית שליה המדובר על רשלנות רפואית בלידה ולא בכל מקרה יש עילה להגשת תביעת פיצויים.

בכל מקרה, אם תרצי לבדוק את המקרה האישי שלך ולקבל תשובות לכל שאלה בנושא, אל תהססי לפנות אלינו לקבלת ייעוץ משפטי אישי ודיסקרטי.

תשובות של עורכי הדין לשאלות נפוצות

בכל חודש אנו מקבלים עשרות פניות של נשים מודאגות, שגילו כי ככל הנראה הושארה ברחמם שארית שליה לאחר הלידה. לפניך תשובות מפורטות של עורך הדין עופר סולר, לכל אותן שאלות נפוצות שחוזרות ועולות, במסגרת הייעוץ המפורט שאנו מציעים לאותן נשים שנפגעו.