באשר לנזקים שנגרמו לשיניה, טוען הרופא כי נוצרו לאחר הפסקת הטיפול אצלו וכי היא זו שאחראית למצבה – כי הזניחה את היגיינת הפה, לא מלאה אחר הוראותיו של הרופא ולא הופיעה לבדיקות וטיפולים שנקבעו עבורה.

הוכחת עילה של להגשת תביעה

על מנת להוכיח עילה של רשלנות רפואית בטיפול שיניים, או בכל טיפול רפואי אחר, על התובעים לבסס 4 טענות:

• קיומה של חובת זהירות כלפיהם, מצד הנתבע
• הפרה של חובת זהירות זו על ידי הנתבע
• גרימת נזק עקב הפרתה
• קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין היווצרות הנזק

ברור היקף הנזק שנגרם למטופל

ככלל, חובת זהירות קיימת תמיד בין רופא וחולה, אך על בית המשפט היה לבחון – האם הרופא בתביעה שלפניו הפר את חובתו והאם התנהלותו מול התובעת הייתה התרשלות. כמו כן, היה על בית המשפט לבחון את הקשר הסיבתי ואת היקף הנזק לו טענה התובעת.

אפשרויות טיפול חלופיות

חוק זכויות החולה דורש מכל רופא לקבל מהחולה הסכמה מדעת, בטרם מתן טיפול רפואי. הסכמה מדעת, תינתן רק לאחר שהובאו בפני החולה כל ההסברים והמידע אודות הטיפול הרפואי, סיכוייו, סיכוניו וטיפולים חלופיים הקיימים באותה עת.

בתביעה זו, טען הרופא, בניגוד לטענותיה של התובעת, כי הציע לה טיפול בהשתלות, אך הצעה זו נדחתה משום שהיא חששה מהטיפול ולא היו ברשותה האמצעים הכלכליים לממנו. בדיון זה, העידה מנהלת המשרד ומסרה בעדותה כי היא ניהלה שיחה עם התובעת בנוגע לטיפול בשתלים וכי דבריה תאמו את טענות הנתבע.

בפסיקתו, קבע בית המשפט כי גרסתה של התובעת מקובלת עליו וזאת מכמה סיבות: באשר לעדותה של מנהלת המשרד, קבע בית המשפט כי חוק זכויות החולה קובע כי את ההסברים אודות הטיפול הרפואי ואפשרויות הטיפול החלופיות יינתנו לחולה על ידי הגורם הרפואי שמטפל בו ולא על ידי מנהלת המשרד.

על כן, גם אם התקיימה שיחה כפי שטענה מנהלת המשרד בעדותה, אין לה משמעות לעניין התביעה.

בנוסף, התייחס בית המשפט לחובת ניהול רשומה רפואית, לפיה על המטפל לתעד את מהלך הטיפול. במסמכים שהוגשו לבית המשפט, לא קיים רישום אודות טיפולים חלופיים שהוצעו לתובעת.

במקרים מעין אלו, קובעת הפסיקה כי בתביעות רשלנות רפואית, אם הגורם הרפואי התרשל בניהול רשומה רפואית, נטל הראיה יוטל לפתחו ובמקרה שלפנינו, קבע בית המשפט כי הנתבע לא הוכיח כי ניתנו לתובעת כל ההסברים אודות הטיפול והטיפולים החלופיים.

לעניין זה, נכתב בפסק הדין כי גם אם ידע הרופא כי מצבה הכלכלי של התובעת לא קל וכי היא תתקשה לגייס את המשאבים הכלכליים הדרושים למימון טיפול השתלות, היה עליו להציע לה טיפול זה ולאפשר לה לשקול את כל האפשרויות שלפניה.

האם הרופא התרשל בטיפול?

בתביעתה של התובעת, טענה בין השאר כי מצבה הורע בעקבות הטיפול וכי סבלה מכאבים, בשל טיפולו הרשלני של רופא השיניים. בחוות דעתו של מומחה רפואי, אשר הוצגה בפני בית המשפט, מסתכם הטיפול הרפואי שניתן לתובעת במילים הבאות:

המטופלת היתה בטיפול פעיל במשך 18 חודשים, במהלכו לא השכיל הנתבע להעניק מענה לבעיות הרפואיות שהציגה בפניו המטופלת. מבחינת הטיפול הרפואי שניתן לה: אזורים פתולוגים לא טופלו, הטיפול כשלעצמו היה לקוי ולא ניתן מענה לבעיות ברמת השיניים הבודדות, או ברמת המשנן כולו.

הטיפול הלקוי גרם להתדרדרות המצב הדנטלי והתובעת עתידה לאבד את כל המשנן העליון. למעשה, יהיה עליה לבצע את כל הטיפול מחדש, בעלויות גבוהות יותר וסבל רב יותר.

באשר לבחירת הטיפול הרפואי שניתן לה, על פני האפשרויות הקיימות לטיפול בבעייתה, העיד המומחה כי בחירתו של הנתבע הייתה מראש הבחירה הפחות יעילה. במסגרת חוות דעת של מומחה מטעם הנתבע, הוצגה דעה מנוגדת, לפיה הרופא לא התרשל בעבודתו והטיפול שנקבע הנו אחת מבין החלופות הרפואיות לטיפול במצבה.

בית המשפט קבע כי בחירתה של חלופה רפואית מסוימת, על פני האחרות, אינה מעידה על רשלנות רפואית כשלעצמה. אולם, אין מחלוקת בדבר כשלון הטיפול, שכן התובעת סובלת מכאבים ויהיה עליה לעבור טיפול מחודש באמצעות שתלים. לאור האמור בחוות הדעת ולאור הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, נקבע כי הרופא הסביר היה נוהג אחרת בנסיבות המקרה.

אשם תורם בתביעת רשלנות רפואית של רופא שיניים

להגנתו, טען הנתבע כי בטיפול שיניים משקם, כפי שניתן לתובעת, יש חשיבות גדולה לשמירה על היגיינת הפה וטיפולי שיננית – לדבריו, הסיבה להחמרה במצה של התובעת, הנה הזנחתה שלה. לפי הרשומות שהוצגו בפני בית המשפט, התובעת ביטלה טיפולי שיננית רבים שנקבעו עבורה.

לפי פסיקת בית המשפט, יתכן כי התובעת נמנעה מביצוע טיפולי שיננית כפי שנדרש ממנה לאור מצבה, בשל חסרון כיס. אולם, מניעה זו גרמה להחמרה במצבה הדנטאלי ועל כן רובצת עליה חלק מהאחריות ואשם תורם לרשלנותו של הרופא. לפי כך, נקבע כי שיעור אחריותה הוא 25%, אשר ינוכו מסכום סופי של פיצויים, שיפסק לזכותה.

היקף הנזק בטיפול השיניים והפיצוי

מבחינת היקף הנזק נקבע כי התובעת סובלת מכאבים וקשיים באכילה ולעיסה. בנוסף, יהיה עליה לממן טיפול רפואי בשתלים, שעלותו 93,000 ₪.

בית המשפט קבע כי עבור הסבל והכאב, יש לפצותה בסכום של 25,000 ₪ נוספים, כלומר נזקיה עומדים על סכום של 118,000 ₪.

מסכום זה ינוכו 25% בשל האשם התורם של התובעת ואליו יתווספו 5,000 ₪ בגין הוצאות חוות דעת רפואית וצילומים ו – 17,000 ₪ נוספים, בתוספת מע"מ כחוק, בגין הוצאות בית משפט ושכר טרחה של עורכי דין.

המאמר מבוסס בין השאר על פסק דין ת.א. 008167/05

ליחצו לקריאה: השתלת שיניים שנכשלה - דוגמאות למקרי רשלנות רפואית