עם זאת, במסגרת האבחון שנעשה לקטין נקבע כי חרף המגבלות הקשות בתנועה ובהתבטאות המילולית, תפקודו הקוגניטיבי-שכלי הנו תקין ביחס לגילו, אישיותו הנה מאד חברותית וכי הוא שיתף פעולה, השקיע מאמצים והצליח במטלות שהוצבו בפניו במסגרת האבחון.

כאמור, בית החולים הודה באחריותו לגרימת הנזק לקטין, כך שהמחלוקת שהתגלעה בין הצדדים עסקה בעיקרה בסוגיית הפיצויים שיש לפסוק לקטין בגין הנזק שנגרם לו.

כיצד נקבעו הפיצויים על ידי בית המשפט?

סוגיה הפיצויים בתביעה שבנדון עסקה בעיקר בשלוש הנקודות הבאות:

• תוחלת החיים שצפויה לקטין
• אופן תשלום הפיצויים לקטין. באמצעות תשלומים עיתיים ורב פעמיים או באמצעות תשלום אחד חד פעמי ומהוון, ושאלת שיעור ריבית ההיוון שיש לנכות מתשלום זה
• דיון בראשי הנזק השונים

בסקירה שלפניך מביא עורך הדין עופר סולר הסבר על פסק הדין החשוב ודרך חישוב הפיצויים לזכותו של התובע, שהגיעו לסכום חריג בהשוואה לפסקי דין קודמים שנתנו במקרים דומים.

סוגיית תוחלת החיים שצפויה לתובע

בעניין תוחלת החיים שצפויה לקטין, נחלקו הצדדים באופן מהותי. תוחלת החיים שצפויה כיום לגברים בישראל על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הנה גיל 80.

ככלל, הגורמים שידועים כגורמים שמקצרים תוחלת חיים הנם פיגור שכלי קשה או עמוק להבדיל מאינטליגנציה תקינה ויכולת לתקשר עם הסביבה, היעדר יכולת לאכול באופן עצמאי, מגבלה על כושר הניידות, היעדר שליטה על הסוגרים, מחלות נלוות שבעלי פגיעה מוחית חשופים אליהן, כגון אפילפסיה, ומחלות נלוות אחרות כגון חירשות, עיוורון וכיו"ב.

כושר הניידות, הליכה באופן עצמאי או ריתוק לכסא גלגלים, היום ובעתיד לבוא, נחשב לגורם המשמעותי ביותר מבין הגורמים הללו.

מטעם התובע העידו מספר מומחים רפואיים, ובניהם פרופ' טלי שגיא, מומחית מוכרת בתחום הנוירולוגיה.

פרופ' שגיא טענה כי לקטין אין שום גורם שעלול לקצר את תוחלת החיים שלו, מאחר ויש לו אינטליגנציה תקינה, הוא מתנייד כיום בכוחות עצמו ובאופן חופשי באמצעות הליכון, אוכל בכוחות עצמו, ואינו סובל מאפילפסיה.

לפיכך, תוחלת החיים שצפויה לו לדעתה הינה תוחלת החיים הרגילה נכון להיום קרי, גיל 80. לדבריה, העובדה שיש לו אינטליגנציה תקינה משפרת את תוחלת חייו, כך שגם אם יהיו לו גורמי סיכון, הוא ידע כיצד לשלוט בהם.

לגבי האפשרות שהוא יזדקק בעתיד לכסא גלגלים, טענה פרופ' שגיא כי אפשרות כזו אמנם קיימת, אך היא לא יכולה לקבוע מהם הסיכויים לכך, מאחר ומדובר בילד שכיום מתהלך בחופשיות רבה עם ההליכון שלו, ועם מוטיבציה מאד גבוהה לשפר את יכולותיו.

מטעם קופת חולים כללית העידו מספר מומחים רפואיים ובניהם פרופסור אברהם שטיינברג, מומחה בתחום הנוירולוגיה וד"ר ראובן לנגר, מומחה בתחום השיקומי.

דר' לנגר טען כי הוא מעריך שהקטין יצטרך להיות מרותק לכסא גלגלים החל מגיל 20 בערך, דבר שמקצר את תוחלת החיים שצפויה לו לגיל 60 בלבד.

לעומתו, פרופ' שטיינברג טען תחילה בחקירה הנגדית, כי סביר להניח שלקטין יהיה קיצור תוחלת חיים של כ-5%, 8%, 10% ואילו בחקירה החוזרת הוא הבהיר שצפוי לו קיצור תוחלת חיים בין 10% ל-20%.

בית המשפט החליט לאמץ את עיקרי חוות דעתו של פרופ' שטיינברג וקבע כי בהתחשב במגמת השיפור במצבו של הקטין, המוטיבציה הגבוהה שלו ושל הוריו לשיפור יכולותיו, מחד גיסא ובשל חוסר היכולת להעריך באיזה שלב יזדקק הקטין לכסא גלגלים, אזי תוחלת החיים שלו תקוצר בשיעור של 10% ביחס לתוחלת החיים הכללית, שהנה גיל 80 כאמור.

לפיכך נקבע כי תוחלת החיים שצפויה לקטין הנה עד לגיל 72 שנים.

אופן תשלום הפיצויים לקטין וקביעת שיעור ריבית ההיוון

בעניין אופן תשלום הפיצויים לקטין, טען התובע כי יש לשלם לו את הפיצויים באמצעות תשלומים עיתיים ורב פעמיים ואילו קופת חולים כללית טענה שיש לשלמם בדרך של תשלום אחד חד פעמי ומהוון.

בית המשפט קבע כי במקרה דנן אין נסיבות שמצדיקות לחרוג מהכלל לפיו יש לשלם את הפיצויים באמצעות סכום חד פעמי ומהוון.

יחד עם זאת, לעניין  שיעור ריבית ההיוון שיש לנכות מסכום זה, קבע בית המשפט כי יש להעמיד את שיעור ריבית ההיוון על 2%, במקום 3% אשר קבועים בתקנה 15(1) לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ד-1974. קראו בהרחבה בנושא זה

דיון בראשי הנזק השונים ופסיקת פיצויים

הפסד כושר השתכרות – בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהקטין אינו סובל מפגיעה קוגניטיבית. עם זאת, נוכח הקשיים המוטוריים ומגבלות הדיבור הקשים מהם הוא סובל, לא נראה שהוא יוכל בעתיד להשתלב בשוק העבודה ואף לא בעבודה מוגנת.

בהתאם לכך נפסק לקטין הפסד כושר השתכרות מלא של השכר הממוצע במשק, לתקופה שבין היותו בגיל 21 ועד לגיל 67, וזאת בסך של 2,873,457 ₪.

הפסד הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים - בית המשפט העריך ראש נזק זה בשיעור של 12% מהפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות וזאת בסכום מעוגל בסך של 360,000 ₪. קראו בהרחבה בנושא זה

הפסד צרכי מחייה בתקופת הצבא - בהתאם להלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון בתיק ע"א 537/80 נעים נ' ברדה, הקטין לא יגוייס לצה"ל ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין צרכי מחיה שמסופקים למי שמשרת בצבא בין גיל 18 ל-21, כגון אוכל, מדור, ביגוד וכיו"ב, וזאת בשווי של כ-70% מהשכר הממוצע במשק.

בהתאם לכך נפסק לקטין פיצוי בסך של 206,610 ₪.

הפסד קצבת זקנה בשנים האבודות - בהתאם להלכה שנפסקה בהליך ע"א 9203/09 עזבון המנוח ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ יש להתחשב בהפסד החיסכון בשנים האבודות בתקופת הפנסיה.

בעניינו מדובר בהפסד של 30% מקצבת הזקנה ליחיד במהלך השנים האבודות בתקופת הפנסיה, מגיל 72 ועד לגיל 80. בהתאם לכך נפסק לקטין פיצוי גלובלי מעוגל בסך של 10,000 ₪.

נזק לא ממוני – כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. קביעת הפיצויים בגין ראש נזק זה הינה אינדיבידואלית, בהתאם לנסיבות המקרה, וההיבטים השונים של הפגיעה והשלכותיה על התפקוד היומיומי ואיכות החיים.

במקרה דנן מדובר בקטין שמתמודד כל הזמן עם נכות קשה שמגבילה אותו בכל התפקודים המוטוריים ובתקשורת עם סביבתו, תוך הבנה ומודעות מלאה למצבו.

למעשה, הוא כלוא בתוך גופו ואינו מסוגל לבטא את עצמו ואת יכולותיו באופן חופשי ועצמאי. בהתאם לכך נפסק לקטין פיצוי בסכום חריג בגובה של 1,000,000 ₪.

צרכיו השיקומיים של הקטין - צרכים אלו כוללים עלויות שונות בגין טיפולים רפואיים, סיעוד וכח אדם, ניידות, החזקת בית, ריפוי בעיסוק, שיקום מיני, קלינאית תקשורת, טיפולי שיניים בעתיד ועוד.

בעניין זה בית המשפט נדרש תחילה לשאלה היכן עדיף לקטין להתגורר לאחר שהוא יתבגר ויצא מבית הוריו.

האם בדירה משלו, כפי שטענו הוריו של הקטין וזאת בהסתמך על שורה של פסקי דין שקבעו כי עדיף לאדם לשהות בביתו מאשר במוסד טיפולי, מאחר והשהות בבית מגשימה טוב יותר את עקרון היסוד של השבת המצב לקדמותו.

האפשרות השניה הנה שעדיף לנפגע לעבור למסגרת שמתאימה לאנשים עם מוגבלויות, כפי שטענה קופת חולים כללית, מאחר שמוסד כזה משלב בתוכן מתן טיפולים סיעודיים ופרה-רפואיים עם פעילות ספורט ותרבות, ואפשרות לאינטראקציה ותקשורת בין אישית עם יתר הדיירים.

בית המשפט קבע כי הוא לא מצא לנכון לסטות במקרה דנן מההלכה שקובעת שעדיף למטופל לשהות בביתו, בקרבת בני משפחתו, שמספקים לו מסגרת תומכת ואוהבת ודואגים לכל צרכיו ולטיפול הנדרש בו.

מטבע הדברים, קביעה זו מגדילה משמעותית את סכום הפיצוי שיש לפסוק לקטין. ואכן, בית המשפט פסק לקטין פיצוי בגין עזרה חיצונית וסיעוד בעבר ובעתיד בסכום עתק של 6,815,625 ₪.

בנוסף, פסק בית המשפט לקטין גם סך של 1,250,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות, סך של 1,000,000 ₪ בגין הוצאות ניידות, סך של 400,000 ₪ בגין דיור וכן סכומים נוספים בגין הוצאות נוספות.

בסך הכל פסק בית המשפט לקטין פיצויים בסכום עתק של 15,062,695 ₪.

עוד פסק בית המשפט כי מסכום זה יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי שישולמו לקטין, וזאת בהתאם להלכה החדשה שניתנה על ידי בית המשפט העליון ביום 12.3.2018 בתיק ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל.

הלכה זאת קבעה כי כאשר תוחלת החיים הקונקרטית של הניזוק ארוכה מזו של תקנות ההיוון, יש לחשב את ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי לפי תוחלת החיים שקבועה בתקנות ההיוון. לשם כך הורתה השופטת לצדדים להגיש חוות דעת אקטואריות מעודכנות בהתאם להלכה זו.

קריאה נוספת בנושא: אבחון מומים מולדים בבתי החולים בישראל: ממצאי דוח של משרד הבריאות

*כותב הכתבה לא ייצג את התובע בתיק