חובת הזהירות או בלועזית Duty of Care הינה אחת מיסודותיה של עוולת הרשלנות הנזיקית. חובה זו קמה כאשר קיימת האפשרות להוכיח קשר עובדתי בין התרשלותו של אדם לבין נזק שנגרם בעקבותיה וכעת נדרשת הוכחת קשר משפטי על מנת לבסס את התקיימות העוולה הנזיקית.

הלכה למעשה, חובת הזהירות מהווה מעין מסננת משפטית המבקשת להפריד בין מתרשלים אשר ראוי להטיל עליהם אחריות נזיקית, לבין מתרשלים שמערכת המשפט אינה מוצאת שנכון להטיל עליהם אחריות נזיקית, אף שהתרשלו בפועל.

מרכיבי חובת הזהירות

חובת הזהירות הנהוגה כיום במשפט הישראלי הינה חובת הזהירות המושגית, אשר מבקשת להתוות רשת של כללים והגדרות לגבי ניזוקים ומזיקים כלליים עליהם חלה החובה. בעבר, הוטלה החובה בעיקר על פי נסיבות המקרה, כפי שנהוג בשיטת המשפט הבריטית, אך כיום המציאות השתנתה.

חובת הזהירות המושגית מורכבת מחובת זהירות מושגית טהורה, המגולמת בשאלה האם יש להטיל אחריות ברשלנות בין סוג מסוים של מזיקים לסוג מסוים של ניזוקים, ומחובת זהירות קונקרטית העוסקת בשאלה האם ברצוננו להטיל אחריות על מזיק ספציפי כלפי ניזוק ספציפי.

הפרת חובת הזהירות בתביעות רשלנות רפואית

ביחסים שבין רופא לבין מטופל לעולם קיימת חובת זהירות מושגית. זאת בשל טיבם המיוחד של יחסים אלה, קרי האינטרס החברתי הברור, בהבטחה כי רופא ינהג זהירות מיטבית במתן טיפול. כך, החובה מטילה על הרופא את מבחן צפיות הנזק, המבקש לבדוק האם המתרשל יכול היה לצפות בצורה סבירה את הנזק שנגרם כפועל יוצא מפעילותו או מחדלו.

ככלל, כלפי רופאים קיימת ציפייה נורמטיבית הנוגעת ליכולתם לעמוד על נזקים פוטנציאליים שעשויים להיגרם למטופליהם.

עם זאת, כדי לבסס תביעת רשלנות כנגד רופא נדרש במרבית המקרים להוכיח קיומה של חובת זהירות קונקרטית בין הרופא לבין המטופל.

משמעותה של חובת הזהירות הקונקרטית הינה בחינה סובייקטיבית של הנסיבות והעובדות, כמו הקביעה האם הרופא הספציפי במקרה שלפנינו חב חובת זהירות כלפי המטופל הפרטני, במסגרתה היה עליו לצפות את הנזק המסוים ולפעול למניעתו.

המבחן המקובל לצורך בחינת התקיימות דרישה זו הינו מבחן הרופא הסביר בנעליו של הרופא המטפל. כלומר האם רופא בעל הכשרה דומה וניסיון דומה לזה של רופא המטפל, היה  נוהג באותו אופן בנסיבות דומות.

ראוי לציין, כי אף אם הרופא נהג בהתאם לנוהג במקרים דומים, עדיין אין הדבר מבטיח כי צלח את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו.

כך, בהליך ע"א 935/95 רביד נ' קליפורד ואח' נקבע, כי בכוחו של בית המשפט לקבוע כי פעולתו של הרופא לפי הפרקטיקה המקובלת עלולה שלא להספיק כדי לשמש לו הגנה מוחלטת במקרה הספציפי, בהתאם לשיקול דעתה של הערכאה המשפטית.

הפרת חובת הזהירות - מה דרוש כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית?

בביסוס תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח התקיימותה של חובת זהירות קונקרטית במקרה הנידון, להצביע על כך שחובת הזהירות הופרה ולהדגים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם, זאת לאחר שהוכח כי נגרם נזק.

על מנת לעשות כן ולהגביר את סיכויי הזכייה בתביעה מומלץ לפנות אל עורך דין בעל התמחות ספציפית וייחודית בתביעות רשלנות רפואית.

בואו להתייעץ עם מומחים ועורכי דין במסגרת: פורום רשלנות רפואית