בחודש ה7 להריון בערך, התגלתה אצלי סכרת הריון. הטיפול היה בתזונה נטו בלי אינסולין. בהתחלה שמרתי על דיאטה כמה שיכולתי ובדקתי ערכים, כחודשיים לפני לידה התחלתי לחפף ופחות לשמור ולבדוק. יום חמישי 20.9 כשאני בשבוע 39+1, הלכתי למעקב הקבוע שלי אצל הרופא, לאחר הערכת משקל של 3.400 הוא הוציא לי הפניה לזירוז. בגלל החגים, הוא אמר לי לבוא ביום שלישי לבית חולים. יוצא שבוע 39+6 , 3 ימים לפני המשוער שלי (28.9 משוער).
הגעתי 9 וחצי בבוקר לבית החולים עד השעה 12 סיימנו את כל הבדיקות, הסתבר בפניי שיש לי צירונים, פתיחה של 2 וחצי סמ ומחיקה 70-80%. הערכת משקל 3.600. אמרו לי שאני יכולה להיכנס לחדר לידה.
עד כאן הכל טוב ויפה. בשעה זו כבר התחלנו להיות רעבים אז שאלתי את הרופא אם אפשר ללכת לאכול קודם, הוא ענה שאין בעיה שנלך נאכל נחזור עד השעה 14:00. כך עשינו, הלכנו לאכול בזריז וחזרנו למיון יולדות בשעה 13:00.
רק מה פתאום מסתבר? שיש עומס ואין מקום בחדרי לידה. ונאמר לנו שיעבירו אותנו למחלקת מיון נשים להמתנה לחדר לידה. רק בשעה 16:30 העבירו אותנו למחלקה. אני היתי קצת עצבנית אבל לא חשבתי שיש סיבה לדאגה.
ומפה התחילו הבעיות לצוף. היתי על הולד 48 שעות. במשך 48 שעות ואפילו יותר אם להיות ממש קטנוניים, אף אחד לא הצליח לענות לי על השאלה "מתי אני נכנסת לחדר לידה".
כל הזמן חזרו ואמרו " המקרה שלך לא דחוף אפשר לחכות איתך אבל את הראשונה בתור, פשוט אם מישהיא מגיעה אלינו בשלב של לידה פעילה או שבוע יותר מתקדם וצריכה זירוז העדיפות היא להכניס אותן." בסדר גמור מקובל עלי, ידוע שבדברים האלה אין תורות וזה לפי דחיפות. אבל במשך 48 שעות לא להיכנס לחדר לידה, כשזה חג, והשישי שבת מתקרב, כבר התחלתי להתעצבן. היתי כבר שבוע 40+1, ולא יכלתי לסבול יותר את המצב הזה של החוסר ידע.
יום חמישי בבוקר כשאני ב40+1 , חשבתי שהינה הגיע הישועה, התעוררתי ב6 וחצי בבוקר ודבר ראשון שאמרו לי "מחכה לך חדר לידה, נגיש ארוחת בוקר ויבואו לקחת אותך." שמחתי. סוף סוף.
חזרתי לחדר , בשעה 8 הגיע אחות למדוד לי מדדים ומוניטור. שעה וחצי היתי על מוניטור אלוהים יודע למה. ברגע שסיימנו שאלתי את האחות שניתקה אותי "נו מה קורה מתי מעבירים אותי?' התשובה שלה היתה "לאן?" פה זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מה הסתבר? שבזמן הזה הגיע אישה עם מקרה יותר דחוף ונכנסה במקומי. אוקי מקובל עלי, אבל אם זה המצב ואתם ממשיכים להגיד שהמקרה שלי לא דחוף, אז תשחררו אותי תנו לי ללכת הביתה כי בקצב הזה כל הזמן יכולה להגיע מישהיא עם מקרה יותר דחוף.
אני , כבר לא יכלתי לסבול את זה והלכתי לקבלה ופשוט עמדתי שם בכיתי ואמרתי "תנו לי לחתום על תופס סירוב אישפוז. המקרה שלי לא דחוף אני רוצה הביתה שחררו אותי." בקיצור הרמתי על הרגליים את כל המחלקה של מיון נשים. כי ככה זה במדינה עד שלא עושים סצנות ועד שלא מרימים את הקול שום דבר לא זז.
השעה היתה 12:30, ופתאום באורח פלא השתחרר חדר לידה בשבילי.
והינה סוף סוף ב14:30 נכנסתי לחדר לידה. קיבלתי מילדת שמהרגע הראשון התאהבתי בה והתפללתי ללדת במשמרת שלה.
אני, מאוד פוחדת מהאפידורל ויש לי בעיה עם זריקות ומחטים, מהרגע הראשון אמרתי להם שאני רוצה טבעי.
15:45 - כבר שמו לי פיטוצין. כל חצי שעה בערך, המיילדת נכנסה והעלתה מינון עד כאן לא הרגשתי כלום. המוניטור הראה צירים אבל לי לא כאב ולא הרגשתי כלום.
19:30 - המיילדת בדקה אותי- אין התקדמות. אותה פתיחה. אז החליטו לקרוא לרופא לפקיעת מים.
20:00 - פקיעת מים. מים מקונאליים. מכאן כבר התחלתי להרגיש צירים וכאבים אבל נסבלים. אלוהים ישמור למה אף אחד לא הזהיר אותי מהכמויות מים שיוצאות. ועוד כשזה מים מקונאליים, הריח והגועל. איכס.
בנתיים עד כאן אני עוד מרגישה גיבורה תמימה ונאיבית "וואו איזה כיף בקושי כואב לי אני עוברת את זה כמו גדולה בלי אפידורל." חשבתי לעצמי. מנסה לזרז את זה בצורה טבעית עם כדור פיזיו, תנועות אגן, ומשתדלת לעמוד כמה שיותר שהכוח משיכה יעשה את העבודה.
22:00- פתיחה של 4 סמ. רק 4!, המיילדת המקסימה שלי, אמרה שזו התקדמות יפה אבל, בעוד שעה היא מסיימת משמרת והסיכוי שהיא תיילד אותי אפסי. בשלב הזה כבר היתי מרותקת למיטה. וביקשתי גז צחוק.
22:30- פתיחה של 6 סמ. וואו איזה התקדמות! אבל פאק איזה כאבים. בקושי מדברת , מצליחה להוציא מהפה את המילה "טשטוש". המיילדת "אני מצטערת אבל זה מאוחר מידי, בשלב הזה אנחנו לא נותנים טשטוש כי זה דרך הווריד וזה ישפיע על העובר ואנחנו לא אוהבים עוברים מסטולים, אבל אם את רוצה אפשר אפידורל." אני כמובן מסרבת.
23:00 - חילוף משמרות. המילדת שכנירא תיילד אותי נכנסת. מהרגע הראשון לא אהבתי אותה, לא באה לי טוב בעין אבל אין מה לעשות זה מה יש.
מפה כבר איבדתי את חוש הזמן.
הצירים והכאב מתגבר, המיילדת בקושי נכנסת לחדר. כל פעם לוחצת על הזמזם ולוקח לה, כמו מה שנראה שעות, להגיע. ואם מישהיא נכנסת לחדר שלי הן באות בגישה של "כן מה? את עוד לא בלידה. מה את רוצה? את רוצה ללחוץ? תלחצי."
אני בשוק והמומה. כואב לי נורא, יש לי בחילות הגז לא עוזר, אף אחד לא אומר לי מה לעשות איך מתקדם, אף אחד לא בודק אותי. שוכבת לי בחדר עם כאבי תופת ומרגישה שזהו אני בהתקדמות מטורפת. כל מה שרציתי שיהיה לידי איש מקצוע שידריך אותי לפחות איך לנשום איך להתנהל ואיך להתמודד עם הכאב.
עוד פעם מצלצלים בזמזם כי זהו די רוצה אפידורל. אבל רוצה אותו רק אם אני עדיין תקוע על 6 סמ. מתחננת שיבדקו אותי, בודקים. 8 סמ.
וואו איזה אושר עוד מעט זה נגמר. אבל הוא עדיין גבוה ובמצב של ספינות -2.
מנתקים אותי מהפיטוצין כי יש כבר צירים חזקים ומבוססים.
שוב נשארת לבד בחדר. בלי אף אחד שילווה אותי. לידה ראשונה, מאיפה אני ובעלי יודעים להתמודד עם זה? אך יאמר לזכותו שהוא פשוט הדהים אותי עם הסבלנות שלו והתמיכה.
כאבי תופת. לא יודעת כמה זמן עבר מהבדיקה אבל מרגישה לחץ וצורך ללחוץ . שוב קוראים למיילדת אבל היא עסוקה בחדר אחר. אחכ הסתבר לי שהיא קיבלה לידה בחדר אחר. עד שהיא באה מרגיש שעות.
מגיעה, בודקים אותי. פתיחה 10. ספינות +1. עדיין לא ממש שם. אז שוב המילדת משאירה אותי לבד. מכינה הכל ללידה ויוצאת.
אני כבר מותשת, כשיש ציר לוחצת כבר לבד על דעת עצמי כי זה מקל על הכאב וכי אולי זה יעזור לו לרדת למטה. ככ היתי כבר עייפה, וויתרתי על הגז צחוק ולקחתי מסכת חמצן כי הרגשתי שאני פשוט שוכחת לנשום ואין לי אוויר.
לא יודעת כמה זמן היתי במצב הזה, אבל ברור שמהר מאוד אחרי שהמיילדת יצאה , לחצנו על הכפתור שקורא לה כי ידענו שהיא לא תמהר להגיע.
הגיע רופא, שאמר שצריך להביא לי זריקה שנוגדת את הפיטוצין כי יש לי צירים תכופים מידי ואני לא מצליחה לנוח ולהתאושש בין ציר לציר. וחשבתי לעצמי "איזה יופי אולי אאסוף כוחות ללידה עצמה". אבל זה לא עזר יותר מידי.
ואז היא הגיעה, וסוף סוף אמרה את מה שכל כך רציתי לשמוע "יאללה יולדים". זה היה פשוט כמו שירת מלאכים למשמע אוזני המשפט הזה.
חשבתי לעצמי "זהו עכשיו באמת עוד קצת".
והתחלנו ללחוץ.
ואז הסתבר שהצירים שלי קצרים מידי. וכל לחיצה הוא היה יוצא קצת וחוזר. ניסיתי לבד אבל הרגשתי שאין לי כוחות.
ראיתי את ההבעה על הפנים שלה וזה פשוט לא בישר טובות.
היא קראה לעוד מילדת שתעזור ותלחץ לי על הבטן.
בשלב הזה בעלי התחיל להרגיש לא טוב והחליט לצאת מהחדר. וראיתי את המילדות מתלחששות ביניהן ועושות פרצופים שאת לא בדיוק רוצה לראות בזמן לידה . אבל לא הבנתי מה קורה סביבי ממש. באמת שלא יכלתי יותר והיתי מותשת.
בסוף בעלי חזר עם כוחות מחודשים וחיזק אותי מנטלית ונפשית.
מה הסתבר? שהן חשבו שהילד פשוט לא ייצא ואם ייצא , אז לא בין החיים.
בעלי אמר לי ששמע אותן אומרות "את בטוחה שהוא נושם? אני לא שומעת אותו נושם" ומשפט אחר כמו "אל תגידי לי שזה קורה לנו עכשיו". הוא אמר שאחרי שחזר היה חייב להסתכל ולראות מה קורה שם וראו שהוא עם חצי ראש בחוץ ושהצוור של הרחם כנירא לוחץ עליו וחונק אותו כי אני לא מצליחה ללחוץ עוד כדי להוציא אותו מספיק. כפרה עליו שהחליט לאזור כוחות ובמקום לברוח, להישאר בחוץ, נשאר איתי ונתן לי את החיזוק הנפשי הזה שהיתי צריכה.
1:40 בלילה- בסופו של דבר, טפו טפו טפו יצא בריא ושלם.
משקל 3954. בלי סיבוכים בלי בעיות בריא ושלם . חמסה חמסה.
והעיקר בילבלו את המוח ש"את לא דחופה להיכנס לחדר לידה" והינה רק בנס יצא בריא ושלם.
כי זה הריי מובן מאליו שהערכות משקל זה לא מדע מדוייק, וידעו על הסכרת וידעו שהתזונה שלי לא מאוזנת, וזה היה יכול להיגמר לגמריי אחרת!
כמובן שגם אני אשמה והיתי צריכה לשמור על תזונה, אבל אם כבר הגעתי לבי"ח ואתם יודעים שזה המצב, למה להיות בכזו שאננות?
בקיצור. תודה לאלוהים ששלח את המיילדת השניה, שבאותו הרגע שנאתי את הנשמה שלה כי כאב, אבל הבנתי שהכל קרה רק בזכותה.
לסיכום,
לא האמנתי שאעבור את זה, שאשרוד ושאצליח בלי אפידורל כשזה עם זירוז. מצד אחד שמחה שעשיתי וי על המטרה שהצבתי, מצד שני לא בטוחה שלידה שניה רוצה לעבור את כל זה שוב.
מאוהבת בקטני, מאושרת עד הגג. לא מאמינה שהדבר הזה יצא ממני.
ובאמת שהרבה בזכות בעלי. שלא עזב אותי לרגע שעם כל הזוועות שהוא ראה שם (הפתיחות הלחיצות, הדם, השיליה, המים המקונאליים ועוד ועוד) נשאר לצידי , אמר את הדברים הנכונים בזמן המתאים, היה קשוב ותומך. אמא שלי לא הפסיקה להגיד כמה שזכיתי לכזה בעל וכמה הוא חזק.
מבחינת חווית בית החולים, עכשיו כשאני אחרי זה, אני לא כועסת על המיילדת אני פשוט הבנתי שיש בעיה של כוח אדם.
החוויה שלי לא היתה הכי טובה מבחינה הנפשית, אבל אני לא לגמריי שוללת את האופציה שאלד בו בפעם השניה. אולי עד הפעם הבאה יישתפר.
כדי לנהעריך אם הייהת התרשלות בטיפול השיניים שגרם את הנזק צריך יהיה לעיין בתיעוד הרפואי המלא מטיפול השיניים ומבית החולים. אומר בזהירות כי אם האבחנה מבית החולים הייתה בסופו של דבר התקף חרדה יתכן ויהיה קשה לבסס במקרה זה אחריות על רופא השיניים וזאת מעבר לעובדה כי אם אני מבין נכון לא הגרם נזק קבוע.
כדי לקבל הערכה ודאית יהיה כאמור צורך בייעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיעיין גם בתיעוד.
אני נשואה כמעט 4 שנים באושר, בשנים האלה עברתי 4 הריונות. הריון ראשון התחיל באושר... איזה כיף מאמי אני בהריון הולכת לראות דופק הרופא אומר לי יש דופק שיהיה במזל.
שבוע 9+ מרגישה כאבים הולכת לבדיקה האחות אומרת נעלם לילד הדופק. ראיתי שחור מחכה עד שבוע 10 הולכת לעוד בדיקה באמת נעלם. עוברת גרידה בבית חולים הדסה. אחרי שלושה חודשים עושה בדיקת דם שוב בהריון. איזה כיף. הולכת לבדיקה יצא שק ללא עובר. לצערי עוד הפלה.
עובר חצי שנה מקבלת וסת בצבע וורוד לשלושה ימים אומרת לעצמי זה מוזר. קובעת תור לבדיקת דם.
אחרי שבוע הולכת לעשות האחות מתקשרת את בהריון... איזה כיף. אמרתי לבעלי זהו אני מאמינה שהפעם אנחנו ניהיה הורים אמרתי הפעם אני לא ממהרת לבדוק דופק.
בשבוע 10+ בודקת - יש דופק קובעת תור לעשות סקירת מערכות ושקיפות עורפית. יש לכם בת.
כל ההריון עובד חלק בשבוע 34+ לא מרגישה את הילדה 4 שעות ככה לקראת הבוקר בודקת חום 39.7 מתארגנת ויוצאת לבדיקה של רופא נשים.
אומרת לבעלי תצא לעבודה אעדכן עם יהיה משהו... שולחים אותי לחדר מיון. מחברים מוניטור עוברי - בודקים פתיחה 4 וצירים מכניסים לחדר לידה.
מקבלת אפידורל - עוברות שעתיים ככה פתיחה מלאה ומתחילה לללדת המוניטור התחיל לצפצף לידה ראשונה בעלי לא הספיק בסוף הכל קרה מהר מדיי אמא שלי בדרך לבית חולים והילדה תקועה עושים ואקום - לצערי מלא תפרים היו לי והילדה סוף סוף יצאה.
זוכרת את זה עד היום מלא רופאים ואחיות רצים איתה לטיפול נמרץ היא נושמת עדיין הילדה ממש כחולה זועקת לעזרה. אחרי כמה דקות מתחננת שיגידו לי מה קורה איתה באים אליי בחיבוק ובליטוף הילדה שלך לצערנו נפטרה. היא יצאה עם חבל הטבור קשור סביב הצוואר כמה פעמים.
הבכי והצרחות שעברו... באותו רגע בעלי מגיע אחרי שהודיעו לי והבכי שלו גמר אותי שתינו מחזקים אחד את השני ואמא שלי בוכה בצד השני, שבועיים של בכי ומלא כאבים קמה על הרגליים ואומרת לעצמי את חוזרת לעבודה (ילדים) הכל זה מלמעלה היא תשמור עלינו. כל שיר היה מזכיר לי אותה היה לי תקופות ממש קשות שאמרתי אלוהים מה עשיתי לך רע בחיים?
בנתיים מתאוששת בלי ששמתי לב בערך 8 חודשים אחרי עושה בדיקת דם שוב בהריון. אומרים לי בבדיקה יש לך תאומים אבל יש בעיה אחת ילד אחד לא גדל בכלל לשבוע של ההריון והשני ללא דופק ושתיהם אותו שק צריך לעבור הפלה...
אני אוקיי מה שצריך נעשה הכל זה לטובה...
ולמה אני כותבת? באווירת החג, רק רוצה להגיד שאני בטוחה שבסוף ניהיה הורים ואנחנו לא מתייאשים תאמינו שבסוף כולנו ניהיה גם עם יקח שנים. אני קוראת מלא סיפורים, רק רציתי לחזק בנות שלוקח להן זמן להכנס להריון ומתייאשות שנזכה עוד השנה לכל מי שרוצה פרי בבטן.
לפני כשש שנים עברתי ניתוח קיצור קיבה בבית חולים מסויים - כרגע בלי שמות.
לפני כשנתיים, (קצת יותר) החלו לי כאבים איומים בבית החזה ובגב העליון (כל המעטפת של החלק העליון)
בתחילה הכאבים גרמו להקאות ושילשולים, חוסר תיפקוד, חולשה מטורפת.
לאחר התייעצות עם רופאת המשפחה - היא החליטה שמדובר בצרבות ונתנה לי אומפרדקס ועוד איזשהו תרחיף לבליעה.
לא עזר.
הכאבים החמירו, שוב ניגשתי לאותה רופאה וביקשתי שתעשה לי בדיקות.
היא טענה שאין צורך ושזה נפוץ למי שעבר ניתוח לקיצור קיבה.
ככה סבלתי במשך שנה שלמה
הכאבים גברו מפעם לפעם.
ניסיתי הכל מהכל!
כל תרופות הסבתא שיכולות להיות וכל הטכניקות שאני מכירה וכלום לא עזר!
כמובן שהמשכתי בתמימותי ליטול את הכדורים והתרחיף שהרופאה רשמה לי מדי חודש.
הדבר השבית אותי לגמרי, ביליתי ימים ולילות במיטה, בשירותים ובמקלחת. פוטרתי מהעבודה ולא תפקדתי.
לא יצאתי מהבית ולא יכולתי לטפל בילד שלי.
יום מין הימים הכאב תפס אותי כל כך חזק באמצע הרחוב שלא יכולתי להמשיך ללכת.
הזעקתי את בני המשפחה והם לקחו אותי לבית החולים.
לאחר מלא בדיקות, סריקות, כדורים ותמיסות למיניהם כולל אישפוז שבו ניסו לאבחן את הבעיה במשך כמה ימים, גילו כמות אדירה של אבנים בכיס המרה ועוד אבן מתגלגלת בלבלב.
הייתי אמורה לעבור שני ניתוחים. האחד בשביל להסיר את האבן המתגלגלת והשני בכדי להסיר את כיס המרה.
נתנו לי כל מיני חומרים והצליחו להמיס את המתגלגלת.
מיזערו את הנזק לניתוח אחד.
אושפזתי בסה"כ שבועיים. הכאב והסבל היו ברמה לא נורמלית. הן במשך השנה והן בזמן האשפוז.
כל הדקירות וההקאות והכדורים הרסו אותי.
האם יש מקום לתבוע את הרופאה הרשלנית? מה הסיכויים של תביעה כזאת לפי הניסיון המשפטי שלכם בתחום? האם עולה כסף מראש להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה הזה או שהכל על בסיס אחוזים?
כדי להעריך אם מדובר בהתרשלות באבחנה ובטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי לפני האשפוז ואחריו ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הכירורגיה. המומחה הרפואי יתטרך להעריך האם הסימפטומים שהיו וממצאי הבדיקות אכן היו אמורים לעורר חשד בשלב מוקדם יותר לקיומם של אבנים בכיס מרה.
אינני מקל כלל ראש בסבל הרב שעברת והשלכותיו על חייך אולם חשוב דעת כי על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית יש צורך לקבל כאמור חוות דעת רפואית מלאה ממומחה רפואי לעניין ההתרשלות, הק/שר בין ההתרשלות לנזק והיקף הנזק.
במקרים בהם אין נזק קבוע (איני בטוח שהבנתי אם יש נזק קבוע במקרה שלך) יש לעיתים מקום לשקול אם עלויות התביעה ובכללן עלויות חוות הדעת יצדיקו כלכלית את התביעה אל מול הפיצוי הצפוי.
אין זה אומר שעליך לוותר על בירור המקרה אם אין נזק קבוע אולם יתכן שהדרך המתאימה יותר תהיה מכתב דרישה וניהול מו"מ עם חברת הביטוח במקום תביעה שמחייבת חוות דעת יקרה.
אמליץ בכל מקרה על התייעצות מסודרת בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
אני אב לילד כבן 21 הסובל מנכות קשה בגלל בעיות בלידה. עד היום הילד מטופל במסגרות שונות ונמצא במוסד. הוא מוכל כנכה בשיעור 100% ויהיה זקוק לעזרה כל ימי חייו. לא ברור לנו האם עדיין ניתן לפנות להגשת תביעה על רשלנות רפואית בשל גילו המתקדם ובגלל שהיו כל כך הרבה פסקי דין בשנים האחרונות, ששינו את המועדים של ההתיישנות. האמת שקראתי באתר שלך ומעודף מידע נהיה לי קצת בלאגן. אודה לך אם תוכל לעשות לי סדר בשאלת ההתיישנות ולהסביר האם לילד (בגיר) יש זכות להגיש תביעה והאם לנו ההורים, יש זכות להגיש תביעה בשלב זה.
תודה על זמנך מראש.
אכן היו שינויים בשנים האחרונות בנושא ההתיישנות בתביעות בגין רשלנות רפואית של ילדים. ניתן לסכם את העניין בפשטות כך -
ככל שהתביעה הינה בגין אי אבחון מום או מחלה או בעיה בזמן ההריון אשר לו היו מאובחנים היה ניתן לשקול הפסקת הריון הרי שתביעות של ילדים מעל גיל 7 שנים התיישנו.
לעומת זאת אם מדובר על מקרה של רשלנות בעת הלידה (למשל תשניק - פגיעה בשל חוסר חמצן) או רשלנות בטיפול בתינוק שגרמה לנזק הרי שניתן להגיש את התביעה בשם הילד עד לגיל 25 שנה - 7 שנים מהגיע הילד לגיל 18 שנה. יש מקרים מיוחדים בהם ניתן להאריך את ההתישנות אף מעבר לגילאים אלו אך מדובר במקרים מיוחדים.
אתה מוזמן ליצור עמי קשר טלפוני ואשמח לתת לכם ייעוץ פרטני בעניינכם.
נפלתי על הבטן אבל נפילה נפילה ממש עוד לפני שגילתי שאני בהריון והכל היה בסדר. יום שישי הגעתי לחדר מיון עם צירים. הרופא בדק אותי ועשה מוניטור עוברי. הוא עזר לי להגיע לפתיחה של 3 כאב לי כל כך!
אחכ העלה אותי לחדר יולדות שם להמתין שיתפתח יותר. ואז ב8 בערב עליתי לחדר לידה עדיין עם פתיחה של 3 עם כאבים מטורפים ללא התקדמות!
הגעתי לחדר לידה והלכתי ישר להתקלח יצאתי והסבירו לי מה עושים וכל זה. החזקתי עד פתיחה 4 וחצי חח וצעקתי אפידורל. בא רופא עשה לי ואמאלה בכיתי כמו ילדה קטנה ובעלי החזיק אותי ופשוט צרחתי ובכיתי. ואני בחורה חזקה עם כח סבל תבינו כמה כאב לי.
אבל האפידורל זה היה המושיע שלי. ההשפעה הייתה מידיית וחצי גוף את לא מרגישה כלום. אחרי שעה בערך הרגשתי ירידת מים קראתי לאחות אמרה לי נכון ירד לך המים ומיד הפתיחה קפצה לפתיחה של 6 וחצי כל כך שמחנו. היו איתי בחדר בעלי וגיסתי.
התקשרתי להורים אמרתי להם לבוא. כי רציתי את אמא שלי איתי בחדר לידה. והם עוד לא הספיקו לבוא (נסיעה של 20 דק) פתאום פתיחה של 9 וחצי! אבל הראש עדיין לא ירד מספיק...
אומרת לי האחות תלחצי והיא מרגישה את הראש אבל בלחיצה הוא מתקדם וחוזר חזרה. אז מחכים שהראש ירד. השעה היתה 1 בלילה אני בטוחה שאלד בשעה 2 בלילה.
ההורים בנתיים הגיעו וכלום אין התקדמות. יש האטות בדופק של התינוק אז שמים לי חמצן כזה והכל בסדר. מגיע 5 בבוקר פתיחה מלאה אבל התינוק עדיין לא ירד עד הסוף חסר לו עוד טיפה לרדת.
אמרה לי האחות תישני בנתיים עם החמצן עלייך. ישנתי.
פתאום ניכנסת ב-7 וחצי בבוקר מנהלת המחלקה צועקת לי בוקר טוב מדליקה את האור בלחץ ואומרת לי עכשיו את יולדת זהו. אני כולי מתעוררת מתוך שינה אומרת לה מה מה קרה אומרת לי זהו את חייבת להוציא אותו אומרת התינוק במצוקה אני מסתכלת על המוניטור ורואה שהכל בסדר.
היא חוזרת ואומרת את חייבת להוציא אותו עכשיו טוב יש איתי שם איזה 5 רופאים. גיסתי בנתים העירה את בעלי שיצא וקרא לאמא שלי.
מתחילים ללחוץ בלי לחכות. אני לוחצת ומישהי שם עם כל הכח שלה לוחצת לי על הבטן וזה כואב מוות!
אני צועקת לה זוזי זה כואב ומעיפה אותה. זה קרה כמה פעמים. אז הם קראו לגבר שילחץ לי על הבטן כדי שלא אצליח להזיז אותו ממני. בקיצור הוא לחץ לי על הבטן ופשוט צרחתי את החיים שם! כאב לי ברמה מטורפת. אני לא בנאדם שצועק ופשוט צרחתי ולא הצלחתי לנשום ואני צועקת לו זוז אני לא נושמת איך אני אדחוף ואין לא זז.
אני מרביצה לו שורטת אותו עוקצת אותו וכלום לא זז הבנאדם! ואני צורחת ודוחפת. צורחת בגלל הלחץ על הבטן שהוא עושה לי. בעלי ואבא שלי בחוץ בהלם מהצרחות שלי פחדו שיקרה לי משהו. בקיצור ככה איזה 20 דק שלמות של סבל מטורף ובלתי ניתפס. עם עזרה של וואקום כמה פעמים.
הם הורידו אותו והוציאו אותו עם ואקום ושמו אותו עליי. אמא שלי וגיסתי ישר בכו ואני לא. אני ישר שאלתי למה הוא לא בוכה? והם לקחו אותו ישר ומולי התחילו להנשים אותו!
אני כולי בוכה שואלת מה קרה ואין תשובה כולם אומרים הכל בסדרוברור שכלום לא בסדר. כולי רועדת שם ומתפללת ומדברת עם ה' שיציל לי את הילד ואמא שלי וגיסתי בוכות...
אני שוב ושוב, שואלת מה קרה לתינוק למה הוא לא נושם ורק רוצה שיגידו לי שהוא חי אבל אפחד לא אומר לי את זה.
מחכה כולי ערומה שם וכואבת ומה שחשוב לי זה רק הילד. קראו לעוד רופאים ולרופא ילדים וכולם עליו שם על התינוק הקטן שלי שרק יצא מהבטן הרגע אחרי כמה דק שניראה נצח הם עזרו לו לנשום אבל הוא לא מגיב! לא בוכה ולא כלום רק עם עיניים פקוחות וזהו!
הם ישר אמרו להביא אינקובטור ולקחת אותו לפגיה בחדר טיפול נימרץ. אני עדיין כולי לא יודעת מה קורה ואפילו די בטוחה בתוכי שהוא לא חי ואפחד לא רוצה להגיד לי. בעלי ניכנס שאל מה איתי אמרתי לו אני בסדר לך תיראה מה עם התינוק. בעלי הלך עם התינוק ואני רק חיכתי לשמוע מה קורה. חפרתי לרופאים שם ותוך כדי שתופרים אותי הם אומרים לי שהוא יצא עם קושי נשימה ודופק יורד אז עזרו לו לנשום וזהו לא אמרו לי כלום שהוא לא מגיב ורק בוהה.
חיכתי שבעלי יחזור והוא אמר התינוק חיוהכל בסדר והלך עם ההורים שלי לתינוק ואני אומרת לגיסתי משהו קורה ואף אחד לא אומר לי. אני רוצה לדעת מה קורה.
בעלי חוזר אחכ ונישאר איתי לבד בחדר ואני ישר שואלת התינוק חי? הוא שרד? אז בעלי אומר לי כן בטח שהוא חי הכל בסדר אמרתי לו אל תשקר לי אני בסדר תגיד לי את האמת!
אמר לי אני נישבע לך שהוא חי, אבל...אבל מה? אבל התינוק לא מגיב רק בוהה ולא מגיב ולא בוכה ולא זז. בטיפול נימרץ אמרו לו שחוששים שלילד יש פגיעה מוחית אפילו כמה פגיעות במוח. ואפחד לא יודע איך זה קרה ולמה.
דרך אגב התינוק יצא עם מים מוקנאלים שהם גילו את זה רק שהתינוק יצא. אחרי שבעלי אמר לי את זה בדמעות אני ישר אמרתי לו מאמי הכל בסדר אין לתינוק כלום. זה אפילו לא מדאיג אותי כי אין לו כלום ונירגעתי שהוא חי.
אחרי שהתאוששתי והתקלחתי הלכתי לראות את התינוק פעם ראשונה והוא יותר הגיב זז קצת יותר וניסה לבכות אבל מחובר לכל כך הרבה מכונות והחליטו לקרר אותו כדי למנוע פגיעה מוחית יותר חמורה.
הורידו לו את החום גוף ל33 מעלות. נתנו לו מורפיום שירדים אותו רוב הזמן כדי שלא ירגיש את הכאבים של הקור. יצאנו די מעודדים מזה שהתחיל להזיז את העיניים לפחות.
במוצא"ש התחילו הטלפונים של מזל טוב ולנו אין חשק לדבר עם אף אחד ועונים לאנשים אומרים תודה וזהו. אפילו לא שמחים כי אי אפשר.
בעלי התחיל להתקשר לרבנים שיברכו ויתפללו על התינוק שלנו שרק נולד וכולם כמובן מנסים לעודד אותו והתחילו לברך את התינוק ולהתפלל עליו.
ואני? אני יודעת שאין לו כלום למרות מה שהרופאים אומרים. אבל כולם הסתכלו עליי במבט של היא לא מקבלת את המציאות ובאמת הייתי כל כך בטוחה שאין לו כלום לא יודעת אפילו מאיפה הביטחון שהייתי בטוחה כל כך.
רבנים וישיבות ואנשים התחילו להתפלל עליו. כל כך הרבה אנשים שזה מטורף!
רב אחד אמר לבעלי שאני צריכה לשים כיסוי ראש שזה ראש כנגד ראש. לא הסכמתי כי לא רציתי לקחת על עצמי משהו קבוע שאני לא אוכל לעמוד בזה.
למחרת הגענו שוב לבקר את התינוק שלנו ומצבו הפך ללא טוב עוד יותר. בלילה היו לו פירקוסים במוח והיו גם צריכים להנשים אותו כמה פעמיים ואמרו לנו שהפעילות המוחית לא טובה בכלל ושיש לו לפחות 18 פגיעות המוח שלא יודעים מה הנזק עדיין אחרי מה שהרופאים אמרו בעלי והמשפחה הרוסים ובוכים פשוט גמורים ורק אני עדיין יודעת שאין לו כלום וחזרתי ואמרתי שאין לו כלום הוא ככה בגלל הטראומה שעבר בלידה.
אחרי כמה שעות הלכנו שוב לבקר את התינוק ולדבר אליו ולתת לו כוחות ולהתפלל לידו. אמרו לנו שאחרי 3 ימים של קירור יתחילו למחרת להחזיר לו לאט לאט את החום גוף ולראות מה קורה אם לא מגיב טוב אז יחזירו אותו שוב לקירור.
אני ובעלי אומרים אוקיי חימום סבבה אז זה, אמור להשתפר. הרופאים אומרים לנו ההפך דווקא בקירור המוח היה אמור להראות פעילות ואם לא מראה אז בחימום בכלל יותר גרוע והוא יכול לקרוס...
בעלי נסע באותו יום לרב, שיברך את התינוק. בנתיים אנשים ממשיכים להתפלל ולקרוא תהילים בשבילו. בנתיים אני גם החלטתי לקחת על עצמי כיסוי ראש ופשוט להקריב את הראש שלי בשביל הראש של התינוק שלי וכך היה.
למחרת הגענו והתחילו לעלות לו את החום גוף לאט לאט והמצב, מתחיל להשתפר במעט אבל צריך עדיין לחכות ולראות אם הוא מגיב בחום גוף רגיל.
בנתיים המון אנשים לקחו על עצמם דברים בשביל התינוק שלנו. גם אנשים שאנחנו לא מכירים וחזרנו שוב לתינוק והמצב, משתפר פלאים הוא מתחיל להגיב וכרגע אין לו פירקוסים מוחים ולא כלום.
הפעילות המוחית מתחילה לראות שיפור קל ואני עם כל הכאבים והכל עודדתי את כולם כל הזמן במקום שיעדדו אותי.
המשכנו להתפלל גם לידו וגם בכלליוגם כל כך הרבה אנשים התפללו בשבילו וביקשו בשבילו ובאמת, מיום ליום המצב התחיל להשתפר הוא פוקח עיניים מזיז אותם וגם לראשונה שמעתי אותו בוכה והתרגשתי כל כך.
התחיל להזיז, ידיים ורגליים לאט לאט התחילו לנתק אותו ממכונת ההנשמה ונוזלים והתחילו לתת לו דרך חוט לפה את החלב שלי. מיום ליום חל שיפור והרופאים גם אמרו שזה, מדהים ושכנראה התפילות עוזרות כי זה פשוט נס!
ילדתי בשבת וביום רביעי הוא כבר היה ללא מכונות. ללא כלום חוץ מהחוט בפה שדרך זה נותנים לו אוכל. בודקים אותו ורואים שהוא מגיב. איך שהגיע לשם הוא לא הגיב לכלום ופתאום מגיה להכל ברוך ה'. אני ובעלי לקחנו על עצמנו לקרוא כל יום תיהילים של אותו יום בשביל הילד שלי.
יום חמישי לקחו אותו לבדיקת ראש / מוחית לראות את הנזק...הפגיעה. אמרו לנו מאותו יום שהוא נולד שבמידה והוא יהיה בסדר אז יקחו אותו לבדיקה מוחית יום חמישי.
לקחו אותו וכמובן הלכנו איתו ואחכ חזרנו והעבירו אותו פגיה למעקב כי כבר לא היה צורך שיהיה בטיפול נימרץ. כי תודה לאל מצבו השתפר פלאים.
בפגיה למדו אותנו להחליף לו ולהאכיל אותו סוף סוף והכי חשוב שסוף סוף הוא היה בידיים שלי ויכולתי לחבק אותו להרגיש אותו! אין התרגשות כזאת.
הוא גם מתחיל לאכול בכוחות עצמו. בשישי האחרון הביאו לי אותו לחדר וכל כך התרגשנו שהוא איתנו סוף סוף אחרי על הסבל שעברנו כל השבוע. ביום ראשון קיבלנו תשובות שהכל בסדר איתו במוח ובכללי ואין לו שום דבר!
יצאנו איתו הביתה וכולם שם התרגשו ולא האמינו איך קרה שהמצב ככה השתפר.
בגדול אף אחד לא האמין שמשהו ישתפר ויהיה טוב ורק אני תמיד האמנתי גם שהרופאים אמרו לנו דברים רעים אני המשכתי להאמין בה' ושהוא יעזור ושלתינוק אין שום פגיעה ושום כלום וכך היה תודה לאל.
מה שאני רוצה להגיד כאן זה שגם אם המצב גרוע ואומרים שאין סיכוי תמיד חשוב להאמין!
האמונה בה' מנצחת הכל!!! משנה כל המצב שקורה!
גם אם אתם מאמינים בה' או לא. תמיד אפשר לפנות.אליו ולדבר איתו ולבקש דברים. לעולם אל תאבדו את האמונה!! אמונה היא הדבר הכי חזק והכי מחזק שיש.
אני בכל יום ויום מודה לה' על הנס הגלוי שעשה לנו והציל לי את הילד. מה רבו מעשיך ה'. אין עוד מלבדו.
סיפור מרגש ואני שמח מאד שהמצב של התינוק ברוך השם תקין. תודה ששיתפת במקרה.
אשמח אם תוכלי ליצור עמנו קשר אני מעוניין אם אפשר לברר איתך עניין כלשהו הקשור למקרה.
סבתא שלי טופלה אצל רופאת שיניים פרטית במשך 4 שנים שבהן מסתבר גרמה לה לכאבים ללא צורך ונזקים בפה. היא שילמה לה במצטבר כמה עשרות אלפי שקלים. בסופו של דבר הייתה צריכה לתקן אצל רופא אחר את הנזקים שגרמה הרופאה הראשונה.
לרופא השני שטיפל בה יש צילומים של הנזקים לפני התיקונים שעשה.
אחרי התשלומים לשני הרופאים לא נשאר לה כסף וכרגע היא מפחדת לתבוע מחשש שהכסף לא יהיה שווה את כל הבלגן.
יש עילה לתביעה על רשלנות בטיפול השיניים? במידה שכן, האם הסכום באמת לא יהיה משמעותי?
תודה
כדי להעריך אם אכן טיפול השינים שביצע הרופא הראשון היה רשלני וגרם לנזקים יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי משני הרופאים כולל הצילומים ולהתייעץ עם רופא שינים. אין לי לצערי דרך להעריך על בסיס נתונים חילקיים כאלו האם יש עילה לתביעה ומה היקף הפיצוי הצפוי. אמליץ בכל מקרה על התייעצות ראשונית עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישה.
אני רוצה לספר את הסיפור שלי בשביל לתת תקווה לנשים שנמצאות באותה סיטואציה במהלך ההריון ולפני לידה.
אתחיל מהסוף, ילדתי בן ביום חמישי האחרון והיום קיבלנו תשובה שלילית של הבדיקת שתן!!
מדובר בהריון שלישי, לאחר שני הריונות בהם ידעתי שאיני נשאית של cmv ולכן עקבתי אחרי זה בכל בדיקת דם שביצעתי לאורך ההריונות.
גם את ההריון הנוכחי התחלתי שלילית (בדיקת דם בשבוע 9) וכאשר קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם של שבוע 17 גיליתי שנדבקתי ב-cmv עם avidity נמוך כמובן.
בחיים לא אשכח את הרגע הזה! הרגשתי שחרב עליי עולמי והייתי בטוחה שאצטרך לבצע הפסקת הריון. עוד באותו היום קבענו פגישה עם פרופ' אמיר שכמובן מאוד הרגיע אותנו והמליץ לבצע בדיקת מי שפיר.
הוא העריך שהייתה הדבקה בשליש הראשון והסביר לנו על הסטטיסטיקה של ההדבקה והפגיעה בעובר. אחרי בירוקרטיה לא פשוטה קבענו תור למי שפיר.
בקושי רב העברנו את חמשת השבועות האלה...
ביצענו את הבדיקה בבית החולים תל השומר והיינו מאוד מרוצים. התשובה חזרה שלילית, הקלה מטורפת! הרופאים בתל השומר העלו חשש שאולי לא עברו 7 שבועות מההדבקה ולכן ביקשו שננסה להוציא דם שנשמר מסקר שליש ראשון.
הדם נשלח לבדיקה וגילינו שכבר אז הייתה הדבקה ולכן ידענו שאפשר לסמוך על תוצאת המי שפיר. שוב הקלה מטורפת אבל ידענו שעדיין ישנו חשש של הדבקה מאוחרת (אם כי חשש מאוד נמוך לפגיעה בעובר).
רק עכשיו מרגישים שאפשר לחזור לנשום, לשים את הסיפור הזה מאחורינו ולהנות מהבייבי החדש.
אני מאחלת לכולן הריון קל ולא להתפס לבהלה גדולה אם מגלים CMV זה ממש לא סוף העולם, למרות שהרופאים בקופת חולים ממש מלחיצים.
בשנת 2013 ביצעתי חיסון לhpv
לפי זכרוני התחסנתי שלוש פעמים אבל שהסתכלתי בפנקס חיסונים כתוב רק 2 תאריכים של חיסון בהפרש של חודשיים. יכול להיות שלא כתבו בפנקס חיסון שלישי ? האם יש דרך לברר אם עברתי את החיסון (לא דרך הפנקס) ?
אדם נדרש לעבור בדיקות דם סמוי ונתנה לו תשובה שהכל תקין ע"י האחיות והרופאה האחראית לגבי אותה בדיקה.
לאחר שנה אותו אדם ניגש לקבלת מרשם לתרופות ע"י רופא מחליף באותה קופת חולים אשר נתנה לו את הבדיקה והתשובה שהכל תקין.
אותו רופא נכנס לראות את התיק הרפואי של אותו אדם ושם ראה את תוצאות בדיקת הדם הסמוי וגילה שבדיקות הדם הסמוי אינן תקינות.
הרופא ביקש מאותו אדם לעבור בדיקה דם נוספת ובבדיקה גילה שוב את אותו הדבר, הבדיקה אינה תקינה.
רציתי לדעת אם קיימת רשלנות רפואית באותו עניין וחשוב לציין שאותו אדם נאלץ לעבור בדיקות פולשניות בגופו ובדיקות פסיכולוגיות בעקבות הלחץ שהוא עובר.
ככל שניתנה תשובה שהבדיקה תקינה בשעה שהיא אינה תקינה מדובר כמובן בסטיה מסטנדרט רפואי סביר. אולם מכאן ועד תביעת רשלנות רפואית הדרך עוד רחוקה כי להוכיח נזק בשל ההתרשלות. אילו היה נאמר לנבדק כי התוצאה אינה תקינה בזמן אמת יש להניח כי בכל מקרה היה אמור לבצע בדיקת קולונוסקופיה אשר יש להניח כי בעקבות התשובה המעודכנת שנמסרה לו אני מניח כי נשלח אליה.
בברכה,
עורך דין עופר סולר
עומס מטורף.
בדיקה ראשונית על ידי המיילדת היא מאבחנת שלדעתה מדובר בהיי ראפצר.
נקב שהעובר עושה במהלך ההריון בחלל העליון של הרחם ולכן הטיפטוף לא מובהק.
בבדיקת אולטרסאונד עדיין כמות מי שפיר בנורמה ומחכה עד 17! לבדיקת רופא.
בבדיקת רופא -
הרופאה גרמה לי בשניות לדמם ברמה שהייתה צריכה מלא צמר גפן ופדים.
מה שגרם לבדיקה להיות לא אמינה כבר כי המים הפכו לדמיים והיא לא יכלה לתת אבחון סופי.
מוציאה אותי להתייעצות ובשעה 18 כשכבר ביקרתי פעמיים בשירותים ואני עדיין מדממת מקבלת מכתב שיחרור לבדיקה חוזרת בקופת חולים.
עומדת המומה!
אמרתי לרופאה - נכנסתי איקס ויצאתי עם משהו אחר לגמריי.
אמרה לי את תמשיכי לדמם יומיים וזה יפסק ותלכי לרופא נשים לבדיקה חוזרת. גם ככה בשבוע 34 לא הייתי ממליצה לפקוע את המים כי יכול להיות חור קטן אלא לחכות שזה יקרה בטבעיות . אולטרסאונד למעקב מי שפיר בעוד יומיים (אולי אצטרך לקחת אנטיביוטיקה וזהו)
העיקר לנפנף מהעומס!
הבוקר קמתי לשירותים בחצות ועכשיו ואני עדיין מדממת.
בדף שיחרור אגב לא נכתב מילה על הדימום שהופיע. רק המלצות להמשך טיפול בקופת חולים.
יוזמה חדשה
רופא/מתמחה/מתלמד/סטודנטים/אחיות טיפת חלב/צוותים רפואיים - יהיו חייבים להציג הוכחה את פנקס החיסונים שלהם - לכל מטופל, לפי דרישת המטופל.
בנוסף, הם יידרשו להציג בדיקות דם שיוכיחו שהגוף הנפלא שלהם ייצר נוגדנים - למחלות ילדות.
כל רופא וצוות רפואי יידרש להציג הוכחה כל חודש - שאין לו סטרפטוקוק, שעלת, חצבת, אדמת וכו
ככה אולי :
1. רופא גניקולוג בתל השומר - לא היה מדביק 4 או 5 נשים בהריון בסטרפטוקוק - ולא היה נוגע בהן כשהוא חולה - ולא היה מדביק אותן ולכן כרתו להן את הרחם !
2. עשרים ושתיים !! רופאים ואנשי צוות רפואי שעבדו בפגייה ברמב"ם ובמחלקת ילודים/יולדות - לא היו חולים בשעלת ומדביקים את המטופלים ואת התינוקות בפגייה.
3. רופאים/אנשי צוות רפואי שעובדים בבית חולים אחר שחלו בצהבת - לא היו ממשיכים לעבוד ולהדביק את המטופלים.
אולי הם גם יענדו מדבקה צהובה - שתאשר שהם נבדקו עי רוםא חיצוני והם לא מדבקים את סביבתם בשום חיידק/וירוס ומחלה ?
אולי כל חודש הם יציגו אישור רפואי חדש ומעודכן ? ורופא שיסרב להתחסן/להציג אישור רפואי למטופלים שיידרדו לוודא שהוא לא חולה או נשא - יושהה מעבודתו ?
4. רופאיפ ואנשי צוות רפואי שיבצעו הסתה נגד הציבור או יעודדו אפלייה של קבוצות שונות מהן בפייסבוק/בתוכניות טלויזיה - יעלו לוועדת האתיקה והמשמעת באיגוד הרופאים ויועמדו לדין משמעתי ?
אפשר להמשיך עם יוזמות לכל מי שמסכן אותי ואת בריאות הציבור.
אפשר לתבוע רופאים בתביעה אישית גם על הפרת החוקים או על טיפול בכפייה ללא הסכמה מדעת. לא רק על רשלנות רפואית.
שלום רב,
הנושא של תביעות בגין תופעות לוואי בשל שימוש בתרופות מורכב שכן יש להוכיח ראשית קשר סיבתי ברור בין תופעות הלוואי לתרופה וגם בכל אין די כדי לקבל פיצוי שכן יש להוכיח התרשלות מצד החברה המייצרת. על בסיס הנתונים החלקיים מאד שמסרת אין לי לצערי כל דרך להעריך אם יש מקום לתביעה ותצטרך לערוך פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין בקי בתחום הרשלנות הרפואית.
לפני כשבוע בעלי הלך עם בני בן ה - 6 לביקורת ראשונה אצל רופא השיניים בקופת החולים בה אנחנו רשומים (אני לא מעוניינת לפרסם את שם קופת החולים בשלב זה).
מדובר בסניף רפואת שיניים של הקופה. נאמר כי יש לו חורים בשיניים ונקבע לו תור לסתימה לאתמול. הכנתי אותו ערב קודם שהטיפול לא יכאב ושהוא לא יכול לאכול לפני כן כלום כי ישימו לו גז צחוק.
הטיפול התחיל ובמהלכו בני בכה. כמובן שבעלי חיבק אותו והרגיע. בסוף הטיפול הרופא "פלט" שהוא עשה לילד טיפול שורש! ושמזמינים לו כתר. מציינת שמדובר בשן חלב ובילד בן 6. בשום שלב לא נאמר לנו שמדובר בטיפול שורש. גם לא קיבלנו תוכנית טיפולים מראש.
ביקשתי לקבל את הצילום. רופא פרטי שראה אותו אמר לי שהוא לא רואה בצילום בצורה ברורה את מצב השן.
כששוחחתי טלפונית עם מנהל המרפאה הוא רק ניסה "להוכיח" אותי ולהגיד שהרופא אמר מראש שמדובר בטיפול שורש.
הוא שאל אותי - למה בעלך אמר תודה לרופא בסיום הטיפול וקבע טיפול נוסף? לא עניין אותו מה קרה לילד. הטראומה. שעשו לקטין פעולה שלא היו צריכים לעשות לו. הרי אם בעלי היה "כועס" במרפאה הילד היה נכנס לטראומה גדולה יותר.
לאחר תחקיר אני מבינה שקופות החולים מקבלות יותר כסף על טיפולים "גדולים" יותר.
אימהות, אמנם הטיפולים הם בעלות מאוד מאוד נמוכה - בבקשה תבדקו טוב טוב מה עושים לילדים שלכם.
כרגע אני נמצאת בבירור בשירות הציבור של הקופה. האם ליידע את משרד הבריאות בנושא? האם יש עוד משהו שאני יכולה / צריכה לעשות במקרה כזה לפי דעתכם?
הבנתי מחברות שאי אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה כזה כי לא נגרם נזק "גדול" לילד... האם זה נכון?
אם יתברר בסופו של דבר שאכן בוצע טיפול אחר ממה שהוסבר תחילה וממה שסוכם הרי שמדובר בהתנהלות אשר נוגדת את חוק זכויות החולה ואינה תקינה כמובן. אני מציע לבקש את מלוא התיעוד הרפואי של הילד. אכן במקרים של נזק לא 'גדול' לעיתים אין כדאיות כלכלית לתביעה נוכח העלויות של התביעה ובפרט חוות הדעת אל מול הפיצוי הצפוי.
אפשר בחלק מן המקרים לשקול מכתב דרישה לקופ"ח באמצעות עורך דין - דרך אשר מצמצמת עלויות. אני סבור כי נכון תעשו אם תפנו כבר עתה לפגישת יעוץ מסודרת אצל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
מנסיוני (ואני שיננית אבל עבדתי גם כסייעת) הרבה ילדים בוכים מעצם היותם על הכסא של רופ״ש כי את חלקם זה מפחיד (מי זה שנוגע להם בפה? מה זה המכשירים האלה שעושים רעש מפחיד, זריקה וכד׳ באמת שלא חסר ממה להיות בלחץ והם בוכים.. לאו דווקא כי כואב להם), ולהורים כואב לראות את הילד שלהם בוכה והם לא מבינים מה עושים לילד (ואיך מסתימה זה הפך לט״ש, ואם הרופא לא הסביר קודם או שהסביר וההורים לא הבינו, זה עוד יותר בעייתי) אז חלקם נוטים לחשוב שעשו לילד שלהם משהו לא בסדר שלרב פשוט טיפלו בילד כמו שהיו צריכים לטפל.
אז פשוט לבדוק מול רופא אחר אם לא בטוחים.. אבל לשאול למי עוד זה קרה זה גם לא ממש אינדיקציה כי שוב, כל מקרה לגופו וההורים שלא באים מהתחום לא בדיוק יכולים להחליט האם הטיפול בוצע טוב או לא.. וגם לפני תביעת רשלנות רפואית נגד רופא שיניים יש צורך בחוו"ד נוספת של מומחה.
חיסונים - כן לעשות לא לעשות? קראתי את הכתבה שפרסמתם בפייסבוק וקראתי בעוד כמה קבוצות פייסבוק על חיסונים ואני אובדת עצות ויש לי יותר שאלות מתשובות בנתיים.
מה באמת הכי טוב לילדה?
אם יש כל כך הרבה נפגעי חיסונים אז למה ממשיכים לתת או שלפחות למה לא בודקים מרכיבים לפני שמחסנים?
למה לא מייצרים חיסון אחד לכל מחלה (כמו המרר) ולמה דווקה בישראל יש הכי הרבה חיסונים וכל כך הרבה נפגעים?
למה בישראל מחסנים 39 חיסונים עד גיל שנה ובמדינות אחרות הרבה פחות?
מי שמכיר אותי, יודע שאני מאוד חרדה לפרטיותי. עם זאת, בעקבות הנס הגדול שקרה לנו בהריון של שי-לי, הבטחתי לחשוף את הסיפור שלנו ולומר תודה ענקית לבורא עולם - הוא ישנו וקיים :
בשבוע ה-24 להריוני, ניגשנו לבדיקת סקירת מערכות שנייה, אומנם מסובסדת אבל אצל רופא בכיר במחלקת יולדות. נשכבתי על המיטה ותוך 2 דקות הוא כבר אבחן שישנה בעייה רצינית עם הכליות של הילדה, טען שהן אקוגניות (לבנות) ומוגדלות מאוד. מעבר לכך לא הצליח לראות טוב את שאר האיברים, ביקש שאצא לאכול משהו ושנמתין בחוץ להמשך הבדיקה והוא בינתיים גם יחשב את החריגה בגודל של הכליות.
נורא נלחצתי ובעלי הרגיע אותי ואמר שהכל בסדר.
המתנו בחוץ כשעה, בזמן שהרופא קיבל גם מטופלת אחרת (ואפילו ביקש ממנה להתנצל בפנינו וחשף שיש לה בעיה כלשהיא בהריונה - WTF?!) ההמתנה היתה לי קשה, אך לא ציפיתי למה שעתיד לקרות בעוד מספר דקות.
נכנסנו להמשך הבדיקה, הרופא אמר שבדק את החריגה ושהיא מעידה על בעיה חד משמעית ושככל הנראה נזדקק לייעוץ גנטי. המשכנו את הבדיקה, הפעם הרופא מבשר בשורות איוב, ״יש לה חור בלב בגודל 3 מ״מ + קורפוס קלוסום (החלק שמחבר בין אונות המוח) לא שלם. עם שלושת הממצאים האלו ממליץ דחוף על ייעוץ גנטי ומי שפיר ותהיו מוכנים כבר לעשות הפסקת הריון״.
באותו הרגע חשתי שעולמי קרס עליי, הפסקתי להקשיב והדמעות חנקו את נשמתי. נכנסנו לאוטו אבודים וגמורים. זוכרת איך צרחתי לשמיים ״למה אתה עושה לי את זה?! למה?!״. בעלי אמר לי שמשהו לא מסתדר לו ושהוא לא מאמין לכל מה שאמר, אבל אני כבר קיבלתי את רוע הגזירה. הרי הוא רופא ועוד בכיר, מה הסיכויים שיטעה כך?! לא הצלחתי להירגע, אך באופן די מפתיע (או שלא כל כך) דווקא ביקשתי מבעלי ללכת לאכול שווארמה. ישבתי שם, אוכלת ובוכה..אנשים בוהים בי ומנסים לנחש מה קרה..הלב שלי נשבר ואין שום נחמה בעולם.
עבר עלינו לילה גיהנום ולא הצלחנו לעצום עין. בבוקר בעלי הציע שניגש לרופא נוסף, בהתחלה לא רציתי כי פחדתי שיאשר את מה שאמר הקודם, אבל אלי שלי הצליח לשכנע אותי וישר ידעתי למי לפנות, פרופסור ברונשטיין הידוע.
התקשרנו למרפאה שלו ורצו לקבוע לנו תור לעוד כשבועיים, התחננו והסברנו את הדחיפות, סיפרנו על הממצאים והרופא חשב שבחלקם התבלבלנו אבל כשהבין את גודל הבעיה, הסכים לקבל אותנו תוך יומיים בלבד.
ביומיים האלו, הרגשתי זוועה. בנוסף לכל התחושות הקשות של אבל ואובדן, הייתי צריכה להתמודד גם עם העוברית שלי, שלא הפסיקה לבעוט, כאילו מנסה לומר לי ״אימא, אני בסדר, אל תדאגי״.
הגענו לבדיקה והרופא הסביר שלא מתייחס לממצאים אלא עושה סקירה מלאה ונדבר על הכל בסיומה. החזקנו ידיים, קיווינו לטוב..
הוא החל לעבור על האיברים. אמר שהכליות באמת אקוגניות וגדולות ואז עשה אקו לב והראה לה שאין שום חור בלב.
עבר למוח ואמר שאין שום בעיה בקורפוס קלוסום שלה. להיפך הוא מושלם. שאר הסקירה היתה תקינה לחלוטין ובסיומה אמר לנו שהממצא של הכליות אכן עלול להיות מאוד בעייתי ופירט שלל אפשרויות נוראיות, מאידך ציין שכבר ראה בעברו ילדים עם ממצא דומה שנולדו בריאים לחלוטין. גם הוא המליץ על בדיקת מי שפיר ושלח אותנו לנפרולוגית ילדים, מומחית למחלות כליה.
נשמנו לרווחה, התקווה מילאה אותנו מחדש.
כדי לקצר עניינים, אספר שגם במסגרת ייעוץ הגנטי וגם אצל הנפרולוגית לא עודדו אותנו במיוחד וטענו שהסיכויים שהכל תקין נמוכים מאוד. רופא הנשים שלי אפילו הגדיל ואמר ״ומה אם יש לה תסמונת דאון״?
בשבוע 32 עוד ביצעתי mri עוברי שגם הוא ניבא שחורות.
הדבר הכי גדול ומלא עוצמות בסיפור שלנו למעשה קרה דווקא כשבוע לאחר הבדיקה אצל הפרופסור, בבדיקת העמסת הסוכר. בעודי יושבת לבדי במטבחון האחורי של צוות המרפאה בקופה, שומעת לפתע קול של ילד קטן שרץ. לא עוברת דקה ולחדר נכנסת ילדה קטנה יפה ומתוקה, עושה סקירה בחדר, לא מביטה עליי אפילו. הילדה מתיישבת בשולחן מולי, שוב מציינת בלי שום קשר עין, פותחת את ידה הקטנה ובה ספר תהילים קטן. הילדה דיפדפה בספר, כשלפתע נכנסת אימה, מחייכת אליי, לא אומרת מילה ושתיהן עוזבות את החדר. הייתי בהלם, לרגע חשבתי שהזיתי בגלל הסוכר, אבל הכל אמת לאמיתה. קיבלתי מסר מלמעלה, ואימצתי אותו. בכל יום עד הלידה קראתי בתהילים והתחננתי על בתי.
כל שאר ההריון הייתי במעקב על כמות מי השפיר שתקינותם העידה על פעילות תקינה של הכליות ובסופו של דבר, התינוקת המהממת שלנו נולדה בשבוע 41+3! לאחר השראת לידה.
מרוב שהיה לה טוב בפנים, לא רצתה לצאת. כל הבדיקות שנעשו לה בביה״ח לאחר הלידה יצאו תקינות לחלוטין.
אז יש ניסים בעולם, יש אלוהים, יש לי ילדה מ-ו-ש-ל-מ-ת. תודה לך הקדוש ברוך הוא!!
ומסקנה מתבקשת, תמיד טוב לשמוע חוות דעת שנייה וגם שלישית אם יש צורך.
יש לי שאלה ובעיה בעניין רשלנות רפואית ואני מקווה שתוכלו לתת לי מענה בעניין.
ישנם בדיקות שאשה בהריון עוברת במהלך הריונה למצוא כל מיני מומים ובעיות בעובר.
נניח ובבדיקות ראשונות לא מצאו כלום ובחודשים מתקדמים כמו שביעי והלאה מצאו שיש בעיה בעובר.
האם זו תהיה עילה לתביעה? האם הרופאים מכסים את עצמם במהלך בדיקות ראשונות או אחרונות עם כל מיני התניות והגבלות שרשומות בטפסים כך שייקשה לתבוע אותם או את הקופה?
קשה להשיב באופן חד משמעי על השאלה - יש בעיות ומומים בעובר אשר לא ניתן כלל לאתר אותם בבדיקות בחודשים הראשונים להריון וניתן לאבחן אותם רק בשלבים מתקדמים.
אשתי ילדה בתחילת חודש יולי בבית החולים איכילוב בתל אביב. הלידה התמשכה ים של זמן. זה היה סבל אמיתי לאישתי ובשלב כלשהו התחילה מצוקה של העובר ולא היה רופא בסביבה. החליטו להכניס אותה ללדת בניתוח קיסרי כמעט חצי שעה אחרי שהתחילה ירידת דופק (לפי מוניטור עוברי שהיתה מחוברת אליו). הכל בגלל הבלאגן בחדרי הלידה שהיו עמוסים והיה מצוקת כח אדם. התינוקת נולדה בניתוח קיסרי ולא ברור אם נגרם לה נזק. רצינו לשמוע חוות דעת של עורך דין מטעמכם לגבי הלידה והמקרה שלנו.
משרדנו טיפל ומטפל במקרים רבים של מצוקה עוברית בלידה שלא טופלה במועד ובפרט כאשר חל עיכוב בחילוץ העובר בניתוח קיסרי. המוניטור אליו מחוברת היולדת נותן מידע על הצירים ובמקביל על פעימות לב העובר שהן סימן מוצלח למצב העובר ומצביעות על אפשרות למצוקה עוברית בלידה.
במקרים בהם לא מפרשים נכון או מתעלמים מסימני מצוקה במוניטור ומסימנים נוספים למצוקה עוברית ולא מבצעים ניתוח קיסרי בזמן עלול להיגרם חלילה נזק לעובר.
אני מבין מהפניה שלך שהעניין עדיין טרי ואין כרגע מידע האם חלילה נגרם נזק ואם כן מה שיעורו וכמובן מאחל לכם שיתברר כי לא נגרם כל נזק. עדיין גם בשלב מוקדם כזה מנסיוני במקרים דומים כדאי שיהיה גורם אשר ינחה אתכם כיצד לפעול, אילו בדיקות כדאי להתעקש שתבוצענה, מה כדאי לומר ובעיקר מה לא לומר וכיצד לנהוג.
אתה מוזמן ליצור עמי קשר טלפוני ואשמח לתת לך הדרכה ראשונית ולענות על שאלות. אנו עובדים עם טובי המומחים הרפואיים והכלל זה נוירולוגים ילדים מובילים ונוכל להפנות אתכם בהמשך גם לבדיקות נדרשות.
ילדתי בתאריך 12/3 בניתוח קיסרי שלישי, שבוע בדיוק לאח"כ ב-19/3 הרגשתי נוזל שיוצא מהצלקת, נגעתי בה והיה קטע לבן פתוח במרכז הצלקת.
הדם נזל לי מהגוף נעשיתי חיוורת מרוב לחץ.
מנסיון מר של אמא שהייתה מאושפזת חודש בגלל זיהום בבטן לאחר ניתוח קיסרי. הזעקתי מיד את בעלי מהעבודה ואמרתי לו שיסע ישירות למיון. השארתי ילדים עם בייביסיטר.
נסעתי עם תינוקת בת שבוע לבי"ח שבו ילדתי. מפה לשם לאחר בדיקת רופאה מרגיעה במיוחד, הסבירה לי שזה רקמות והגלדה של החתך לכן זה בצבע לבן ושהכל מצויין וטוב ב"ה.
עשיתי את הדבר הכי טבעי בעולם חזרתי לבית החולים איכילוב שניתח אותי, אבל מסתבר שקופת החולים לא מאשרת לי את הביקור כי "זה לא בקריטריונים" וכי הם חייבים לענות באופן שווה לכל הפניות.
הם ציפו ממני להגיע למוקד שלהם או לטרם!
א. זאת הזיה - בטרם ובמוקד לא מנתחים, אז משיקול בריא והגיוני לא אמורים לבדוק שבוע אחרי ניתוח-את הניתוח!
ב. למה יש ועדת ערעורים אם אתם רושמים לי שצריך לתת מענה שווה לכולם?
רפורמה וקריטריון דפוק בעיני! אישה שבוע אחרי קיסרי! אני לא מפרסמת את שם קופ"ח כי זה לא העניין כאן...
בקיצור לפני שאתן חוזרות למיון תבדוקנה מול קופ"ח שלכן - שלא תצאו עם נזק בכיס...
תודה על השיתוף, אני משוכנע שהקוראות בפורום תמצאנה עניין בדברים. כדאי בכל מקרה שאינו מאד דחוף לנסות לברר (אפילו בדרך) עם מוקד הקופה שאכן הביקור במיון מכוסה על ידי הקופה.
לא יודעת מה קרה אצלך אבל אני בניתוח השני שלי התחיל לי צמרמורות וחום ניגשתי לבית חולים הרופאה בדקה ואמרה שזה תקין זה היה יומיים אחרי שהשתחררתי.
יום אחרי היה ברית הכל היה בסדר מלמעלה יום אחרי נהיה שוב חום 41 צמרמורות הרגשתי רע ממש נסעתי למוקד מכבי לאחר התייעצות מול אחות בדק ואמר שהכל בסדר ואני סתם עושה פוזות של אחרי ניתוח קיסרי... זה לא כזה קשה רציתי להכניס לו בעיטה באשכים ולהגיד לו שגם הוא עושה את עצמו.
הלכתי הביתה יום למחרת הרגשתי גושים מעל הצלקת הפעם החלטתי שאני לא מוותרת ואני מודעת לזה שמשהו לא תקין!! כבר פחדתי שאני מתה עוד שניה החלטתי להתקשר לבית חולים ואז אמרו לי שכבר פניתי פעם אחת מאז הניתוח ואני לא יכולה להגיע ללא התחייבות וכרגע יש רופאים אף אחד לא יתן לי התחייבות אמרתי להם שאם הם לא יקבלו אותי אני יתבע להם את הצורה על רשלנות רפואית כי יש משהו בוודאות.
הגעתי לשם הלכתי ישר למי שמטפל בניתוחים הקיסריים במזל הגעתי אליו איך שנשכבתי על המיטת טיפולים והרמתי את החולצה הורדתי את המכנס הכל נפתח וכל הזיהום נשפך החוצה ברמה של ליטרים. הרופא היה בשוק. אמר שאם הייתי מחכה עוד קצת בבית רוב הסיכויים שהייתי מתעלפת והכל היה נראה אחרת...
במשך חודש שלם הסתובבתי עם חתך פתוח והגעתי כל יומיים לניקוזים ושטיפות. בניתוח השלישי שלי הם כבר ידעו עם מי יש להם עסק וקיבלתי ישר אנטיביוטיקה מרגע הניתוח למשך 3 ימים כל יום 3 פעמים.
אבא שלי עבר ניתוח להחלפת ברך לפני יותר מחצי שנה באשקלון. היה בשיקום בגדרה. לא עזרו כלום היה בשיקום בבאר יעקב ולא עזרו כלום. אח"כ היה שיקום ביתי ולא עזר כלום.
ביקשנו מהכללית אישור לשיקום לקח 3 חודשים עד שנתנו אישור. בנתיים חלה נסיגה חמורה במצב הרפואי שלו. הוא נהיה סיעודי - לפני שבוע הוא אושפז בשיקום מבוגרים בבית חולים תל השומר והיום הם אומרים שמשחררים אותו ביום שלישי.
אנחנו רוצים לתבוע על רשלנות רפואית האם יש סיכוי? האם המשרד שלכם מנוסה בתביעות רשלנות רפואית מהסוג הזה? כמה פיצויים אפש רלקבל במקרה כזה?
אין לי לצערי דרך להעריך על בסיס נתונים חלקים כאלו האם אכן התגלתה התרשלות בטיפול והאם אכן יש קשר בין הנזק לבין ההתרשלות. אין לי בוודאי כל דרך להעריך את היקף הפיצויים. כדי לבחון את המקרה בצורה רצינית תצטרכו לערוך פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום שיוכל לסייע לכם לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ויוכל להפנות אתכם למומחה הרפואי המתאים להערכת המקרה.
היום יאר שלי בן שנה והחלטתי לספר את סיפור הלידה שלי
תמיד אמרו לי ברגע שהוא יצא זאת תהיה אהבה ממבט ראשון , הנשימה הראשונה שלו היא זאת שתביא לך את החמצן להתחלת חיים חדשים , תביני טבע העולם מהו והבריאה כמה קסומה היא.
16.07.17 9:05 בבוקר ירידת מים קצת נלחצת עושה טלפונים וישר לבית החולים.
מוניטור עוברי, צירים ופתיחה שלא מתקדמים לאף מקום ומתחילים עם הזירוזים. אפשר לומר שאלוהים היה איתי ונתן לי את הכוחות להסדיר נשימה אחר נשימה ואז הופיע המלאך של כל יולדת - המרדים.
מקבלת אפידורל שהשפיע מצויין ומשם הכל התקדם די מהר . כעבור שעתיים מפתיחה של חצי ס״מ הפתיחה גדלה ל6 אבל משהו בפרצוף של המיילדת לא היה מזהיר . העובר עם הפנים כלפי מטה ולא עם הראש , בואי ניתן עוד קצת זמן ושהרופא יחליט מה לעשות.
כעבור חצי שעה הרופא נכנס ואחריו עוד 5 לבושים בחלוק הירוק , תראי המצב שלך הוא כזה.
התינוק נמצא בתעלה אבל במקום לרדת עם הראש ירד עם הפנים רק שבמקרה שלך הוא כבר פיתח בצקות סביב העיניים כך שפנינו לקיסרי
איזו יולדת מייחלת לקיסרי? לדעתי אף אחת !
ברור שהתגובה הראשונה שלי הייתה קיצונית בכי שלא פסק תפילות שלא הפסיקו רק לא להיכנס למיטת הניתוחים! נתנו עוד קצת זמן עד שהתחלתי להרגיש לחץ שאני לא עומדת בו! ושוב החבר׳ה הירוקים נכנסו ,מתוקה את ממש אוטוטו יולדת ואסור לך ללחוץ אפילו לא טיפה בגלל שהתנוחה של הילד לא טובה את עלולה לגרום לו לנזק ממשי! אנחנו נכנסים לניתוח ! עם יד רועדת שמסרבת לחתום על טופס ארור אני מאבדת כוחות ומקשקשת על הדף מובילים אותי לחדר הניתוח ומשם
17.07.17 00:58 אני מתעוררת אמא. אמא שלא ראתה את התינוק שלה יוצא ממנה כך שעל איזו בריאה דיברתם? אמא שלא שמעה בכי של תינוק ולא את הנשימה הראשונה של מי שבעט לה בבטן כך שעל איזה טבע דיברתם? הבטחתם לי אחרת! דמיינתי הכל אחרת! מזל טוב נולד לך בן ! נולד? הוצאתם אותו ממני לא ילדתי זה מה שאמרתי.
לאחר התאוששות מביאים לי אותו לידיים כמו לביאה התכופפתי להריח...
החלמה לא קלה ובכי שלא נגמר האשמות שלא פוסקות בכי של תינוק שאין לי כל כך חיבור אליו אבל מרגישה מחויבות כי בכל זאת הוא שלי
ומי לו אם לא אני?
עובר חודש הכאבים עוברים הרגש מתחיל לפעול מהאכלה להאכלה מהחלפה להחלפה אני מתחילה להרגיש משהו שלא הרגשתי מעולם! ואז נזכרת במשפטים על הבריאה ועל הטבע שמתחילים לקבל משמעות ! מתחילה לבכות על בזבוז ימים שהיה בידיים שלי ופשוט לא הרגשתי את הרגש הזה!
ומשם ועד היום ועד 120 בעזרת השם השמיים הם הגבול!
יאר דויד שלי
ששואלים אותי מה משמעות השם:
״ יאר ה׳ פניו אליך...״
אהוב שלי בני בכורי שהיום כבר קורא לי ״אמא״
אני מאחלת לך שכל מה שאני רוצה בשבילך יתגשם!
תגדל להיות ילד בריא, חזק, נבון.
תלך תמיד בדרך הישר, אמא ואבא מאחורייך
שאזכה לראות את כל האושר שלך עד 120 אני ברת מזל שנולדת לי והיום אני גאה להגיד:
#י_ל_ד_ת_י
הצלקת שיש לי על הבטן היא הדבר הכי יפה שקיים בעולם!!! אם היו מחזירים אותי אחורה ואומרים לי לעבור את אותו התהליך ואז אקבל בדיוק אותך הייתי עושה זאת בגאווה ובלב שלם!
אני בשבוע 9.
ב1.7 גיליתי שאין דופק וקבעו לי (9.7.) גרידה, הגעתי כמתבקש ב7 וחצי בבוקר עם צום מ12 בלילה למיון נשים - אישפוז יום, קיבלה אותי אחות נהדרת ולאחר מכן רופאת נשים קרירה באופי אבל עניינית.
רופאת הנשים עשתה לי בדיקת דופק נוספת. לבקשתי עדיין אין דופק, פתחה וריד הכנה לניתוח ונתנה לי כדור מציצה מתחת ללשון שאמור לשחרר את השרירים באזור צוואר הרחם.
השעה הייתה בין 8 ל9 בבוקר.
לאחר ישיבה מתישה כמה שעות במחלקת אישפוז יום... סביבות השעה 11 קיבלתי מיטה במחלקה כי הייתי כבר מותשת עייפה צמאה ורעבה מאוד מהצום.
מ11 עד 13 - 14 בצהריים כל חצי שעה בממוצע שאלתי מה קורה מתי מכניסים אותי לביצוע גרידה. וכל פעם אותה תשובה - " את הבאה בתור" , "חדר ניתוח מפוצץ היום יש מקרים דחופים רבים".
בסביבות 12 התחיל לי כאב ראש נוראי שהפך למיגרנה ביקשתי וקיבלתי נורופן נוזלי 2 cc
שלא עזר למיגרנה או לכאבים. (המיגרנה הגיעה בעקבות הצום חוסר מים ואוכל של שעות רבות).
בסביבות 13 נכנס רופא המחלקה והתנצל שאני ממתינה זמן כה רב, התלוננתי שוב על כאב הראש הבילתי ניסבל ושהתווספו סחרחורות אאורה וכאבים נוספים בגוף כמו כן תשישות שחור בעיניים ותחושות שעומדת להתעלף...
בסביבות 13 וחצי 14... נכנסה רופאת הנשים שבדקה אותי כשהגעתי בבוקר, שוב מסכת התנצלויות וכבר נשברתי בכיתי מאוד וביקשתי משהו לכאב ראש הבילתי נסבל ועוד...
החליטה לתת לי אינפוזיית נוזלים ואקמול לוריד, עם שניהם גם לאחר חצי שעה - שעה לא חל שיפור בכאבים או בתחושותיי.
אני חד הורית לילדה בת 3.5 אוטיסטית ובן 4.5 והשארתי את הילדים עם בייביסיטר בבית מ7 בבוקר עד 17:00, כשמשעה 13:00 הבייביסיטר מתקשרת ושולחת הודעות שהבת שלי נכנסת להתקפי אוטיזם כאלה ואחרים והיא לא מצליחה להרגיע אותה, אבי נפטר אימי חולת סרטן ולא היה לי עזרה אחרת מלבד הבייביסיטר הזו.
עידכנתי את המחלקה ואת הרופאה שישתדלו לזרז את התהליך אם ניתן מפאת הרצון שלי לחזור במהרה לילדיי.
בינתיים הצוות במחלקה - אחיות - התחלף בצוות נוראי! חסר אנושיות שדיבר אלי ואל אחותי שליוותה אותי בזילזול רב... והרמות קול (למרות שבקושי הצלחתי להוציא מילה מהפה.. וגם אני וגם אחותי דיברנו בשקט בנימוס.. לא הרמנו קול.
פשוט התחלנו לשאול מה קורה כל 10 דקות כי התייאשנו... וזה הציק להן... )
בסופו של דבר סביבות 15:00 נכנסה רופאת הנשים החליטה שלוקחים אותי לחדר ניתוח תודה לאל!
אבל לא! גילגלו אותי על המיטה למזדרון. ונשארתי שם כמה דקות ואז נאמר לרופאת בטלפון שאי אפשר להכניס אותי עדיין לחדר ניתוח מכיוון שיש ניתוחים דחופים יותר...
רופאת הנשים נעלמה ואחות אחת גילגלה אותי חזרה לחדר באישפוז יום. כשהברזלים של המיטה נדפקים לה בכיסאות המתנה בדרך לחדר. עד שהחליטה לבקש עזרה מעוד אחות.
רופאת הנשים הגיעה שוב לאחר 10 דקות ואמרה לי שמעלים אותי למחלקת נשים הריון בסיכון ושאשכב שם עד שיורידו אותי לחדר ניתוח. השעה 16:00 אני שוכבת במחלקה חדר 2.
החלטתי שאני חייבת להשתחרר מפאת המצב שלא אומרים לי מה קורה. האם יש היום ניתוח? האם משאירים אותי לאישפוז עד למחרת ?! והייתי חייבת כבר לחזור לילדיי כי נותרה לי שעה עד שהבייביסיטר צריכה ללכת ולעבור ניתוח + התאוששות זה בסביבות השעתיים.
קראתי לאחות בכפתור האדום בחדר הסברתי לה את המצב וביקשתי להשתחרר במהרה ולקבוע תור חדש לגרידה האחות צחקה לי בפנים " חחח נראה לך שאת משתחררת" - הייתי בשוק!
קמתי סחוטה מהמיטה בגרירת רגליים וכאב ראש מטורף וניגשתי לקבלה אל אחות קבלה בשם פולינה הנהדרת שניסתה להתקשר בשבילי לכל הרופאים הבכירים שקשורים לחדרי הניתוח... ואף אחד לא נתן תשובה לגביי והעבירו אותה בין רופא אחד לאחר.
בסופו של דבר השעה 16:30 התייאשתי אמרתי לפולינה שאני רוצה שתוציא לי את האינפוזיה ותוציא לי מכתב שיחרור ושמחר על הבוקר אתקשר לקבוע תור לגרידה מחדש. אחות נוספת במחלקה שמעה מהצד את הסיפור שלי שהסברתי לפולינה ולקחה אותי לחדר סגל נתנה לי לאכול ולשתות במיידי והוציאה לי את האינפוזיה ואמרה לי "שזה פשוט בושה מה שעברתי שהיא מתנצלת על המחדל הזה ושאלך מהר הביתה".
לאחר אכילה מהירה ואיזון קל של הגוף חזרתי לקבלה לפולינה ביקשתי את מכתב השיחרור והיא אמרה שהיא מתנצלת שאני בכלל לא נמצאת במחשבים של המחלקה אלה כל החומר הרפואי שלי נמצא למטה באישפוז יום ולכן היא לא יכולה לתת לי טופס שיחרור.
ביאוש רב וכעס פנימי הלכתי הביתה לאחר שפולינה רשמה לי את המספר של הזמנת התורים לניתוח נוסף.
למיטב הבנתי התיכנון היה לאשפז אותי שם ללא ידיעתי ללילה ובבוקר למחרת להכניס אותי לניתוח.
תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת. למרות שאיני מקל ראש בסבל שעברת באשפוז לצורך גרידה לרוב תביעות רשלנות רפואית מתאימות למקרים בהם נגרם בשל סטיה מסטנדרט רפואי סביר נזק קבוע.
במקרה שאת מתארת יכול להתאים לתלונה למשרד הבריאות להבנתי אולם בכל מקרה כדאי לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום בפגישה טרם כל פעולה.
לפני שנתיים וקצת (הייתי עם התקן מירנה) הגעתי למיון וולפסון עם כאבי בטן תופת
ניכנסתי למיון והרופא עושה לי אולטראסאונד בלבד בלי שום בדיקה אחרת בטענה שהכל בסדר ושולח אותי הביתה.
בנתיים ממשיכים הכאבים. יומיים אחר כך חוזרת שוב למיון עם אותם כאבים
ושוב אותו סיפור שוב אולטראסאונד והביתה.
למזלי יום אחר כך היה לי תור שנקבע חודש מראש לרופאת נשים שלי. הולכת לרופאה והיא צורחת עליי: "תגידי לי את נורמלית? איפה היית עד עכשיו?" "כל הרחם והאגן שלך מזוהם ודלקתי. היית מגיעה אליי עוד כמה ימים והייתי שולחת אותך לכריתת רחם"! "אחרי הזיהום הזה לא יודעת אם תצליחי להיכנס שוב להריון אי פעם"
למזלי קיבלתי טיפול בזמן. שנתיים לא שמרתי ולא ניקלטתי להריון. שאני אחת שנקלטת מהר.
מאז ששמתי את ההתקן גם עליתי המון במשקל.
לפני שנה ושלושה חודשים עברתי ניתוח שרוול.
חצי שנה אחרי הניתוח נקלטתי להריון.
עברתי הריון סיוט
לא מצליחה לאכול כלום. בטח לא בשרי או דגים. אז ניגררתי לאכול רק שטויות (מתוקים בעיקר) ורק מקיאה. כנראה שילוב של ההריון והניתוח.
התחלתי את ההריון במשקל 65 ולפני הלידה שקלתי 59. הייתי במעקב הריון בסיכון גבוה עם סכרת הריונית והמוגלובין 8.2
ניכנסתי לשמירת הריון לפני פסח האחרון.
סקירת מערכות: אומרים לי כל מיני דברים מפחידים והרופאה ממליצה לי על הפלה.
מגיעה לשבוע 28 אומרים לי יש לתינוק מום בלב ואגני כילייה מורחבים. חשש לתיסמונת דאון ועוד כל מיני דברים מפחידים.
בנתיים אני בבית משתעממת לגמרי מהמנוחה המאולצת שנחתה עליי. מגיעה לשבוע 33 וקצת וזהו נמאס לי לא לעשות כלום.
מחליטה לעשות סיבוב לקנות בגדים וציוד לתינוק. מחליטה שבא לי לעשות יום כביסות ואפייה.
הולכת לשיעור תורה בערב עם כל מה שאפיתי.
חוזרת הביתה הולכת לישון וקמה בארבע בבוקר בתוך בריכת שחיה. ירידת מים.
ניכנסת ללחץ וישר נוסעת לבית החולים...
אין צירים. אין חוץ מירידת מים שום סימנים של לידה.
בנתיים במיון אני מתפללת להשם שהעובר לפחות מצג ראש שיוכלו ליילד טבעי...
ברוך ה' העובר מצג ראש עושים לי בדיקת gbs ומאשפזים אותי בטרום לידה.
אמרו לי אם לא תתקדם לידה לבד יילדו אותי בשבוע 35. מצד אחד רציתי שתתקדם לידה לבד בלי שום התערבות ומצד שני התפללתי להחזיק עוד שבוע כי בהערכת משקל העובר היה 1.700 קילו ורציתי שישאר כמה שיותר.. שיגדל.. אין אף אחד איתי.. בעלי עם הילדים בבית ואין מי שיהיה איתי...
עוד באותו הלילה התפתחו צירים וישר ניכנסתי לחדר לידה.. בלידה הייתי גם כן לבד לגמריי בקושי המיילדת הייתה איתי הגיעה לשלב של הלחיצות..
בלידה החלטתי שאני לא רוצה אפידורל כי אני יודעת כמה אני סובלת אחר כך מהגב..
דימיינתי הלידה שאמא שלי ז"ל נמצאת ליידי ומחייכת אליי ונותנת לי כח לעבור את הלידה לבד. הרגשתי אותה ליידי (היא הייתה איתי בשתי הלידות הקודמות שילדתי עם פיטוצין ובלי אפידורל ותמכה בי ועזרה לי כל כך)
ילדתי ב-8 ועשרים בבוקר תינוק מתוק וקטן קילו ו-970 גרם. הניחו אותו עליי לשניה וחצי וישר לקחו אותו לפגיה אפילו לא הספקתי לראות את הפנים שלו. בעלי מגיע רק בצהרים (לא היה מי שיהיה עם הילדים) הוא בא לשעה ראה את התינוק וישר חזר הביתה שוב לקבל את הילדים מבתי הספר.
ביקשתי במחלקה להישאר יום נוסף - הייתי אמורה להשתחרר היום.
בעלי מתקשר אליי שאני יחזור הבייתה הוא בדרך לבית חולים עם התקף של אבנים בכליות.
ואני עד עכשיו הייתי בסדר.. רק היום התחילו לי כאבי תופת מההתכוציות וסחרחורות בגלל המוגלובין נמוך.
כולי בסרטים מה נעשה. איך נסתדר עם הילדים. בסוף חמותי נרתמת לעזרה. ואני נשארת לעוד יום אישפוז.. הקטן פה עד סוף השבוע לפחות ואני מנסה לעמוד בניסיונות.
הורים יקרים!
אני רוצה שתדעו כמה דברים על קופת חולים כללית!!
בתי הקטנה בת שנה משלשלת כבר חודש.
עשו לה המון בדיקות דם וצואה וברוך השם לא מצוא כלום.
קיבלה טיפול לשלשולים (אך לא עזר) הורדנו מוצרי חלב גם לא עזר! בשבוע האחרון התחילה לשלשל ממש מים! וכבר לא אוכלת רק שותה! היינו אצל הרופאה שלה המקסימה ונתנה לנו הפניה לגסטרו ילדים באשפוז יום סורוקה!
רופא גסטרו נמצא שם רק בימי חמישי. שלחו להם את ההפניה יום שני. דיברתי איתם אני והרופאה של הילדה והם לא מוכנים לקבל אותה היום!!!!!! רק עוד שבוע!
מתקשרת אליכם ללא סוף ומתחננת שיקבלו אותה היום.. אך הם ממשיכים לסרב!
אין שום הצדקה לסירוב, פשוט אומרים שאין מקום!
מה זה אין מקום!??? עם קצת רצון אפשר להוסיף אותה בסוף הרשימה נמתין שם כמה שצריך!! רק שגסטרו אבדוק אותה!
פשוט בושה לקופת חולים כללית שמסרבת לקבל ילדה בת שנה שרק יורדת במשקל!!!
כמובן שאצלם אני לא אשאר!
חשוב לי שתדעו שקופת חולים כללית לא מכבדת את הילדים שלנו פשוט לא מעניין אותם!
כופת חולים מכבי מתעללים בי מסרבים לעשות בדיקת mri לעמוד שדרה (בלט דיסק שהחמיר. כאבים בגב עליון ותחתון שמקרינים כאבל לאזורים אחרים בגוף) הרופאים רושמים דברים שונים מהתלונות שלי .
ואני סובל כרגע מחבלה בכף הרגל בצילום הודגמו ממצאים ע"י טכנאי רנטגן והרופאים אומרים שאין כלום חוץ משבר ישן .מעולם לא נפצאתי ברגל הזאת. היה לי פציעה בצבא ברגל השנייה בכלל והרופא לא מוכן להקשיב ורופא אחר לא רצה לעשות לי צילום והסכים אחרי איום שלי שאני יעשה צילום באופן פרטי ושאם ימצאו משהו אני יתבע אותו.
אין לי כסף לשלם לרופא פרטי שיעזור לי אני חסר אונים אין לי מושג למי לפנות כדי שיטפלו בי כבר
ניתן לפנות בקופת החולים לאחראי על פניות הציבור ולבקש לבחון את סבירות ההחלטות של הרופאים בנוגע לאישורי הבדיקות. בנוסף ניתן גם להבהיר לגורמים בקופה כי בדעתך לפנות למשרד הבריאות בעניין זה וכן לבית הדין לעבודה אשר הוא המוסך לדון בעניינים של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
ילדתי לפני שנה וחצי בקיסרי חירום, ורק עכשיו מתחילים ליפול לי אסימונים.
אחרי הלידה היית בהיי מטורף, אני בחורה אופטימית וחיובית תמיד וגם אחרי הלידה זכרתי ונאחזתי רק בדברים הטובים, למרות שהייתה לידה קשה ומאבק של 24 שעות ללדת לידה טבעית ובסוף הלכנו לקיסרי לטובת התינוקי שלא רצה להתקדם.
כל המן השתדלתי לחייך, הקרנתי שהכל בסדר, החלטתי להתמקד בטוב ולשדר שמחה גם כשההתמודדות לא הייתה פשוטה.
לפני מספר לילות יצא לי לחלום ולהזכר בכמה דברים מהתהליך של הלידה לפני שהחלטנו ללכת לקיסרי ואני כבר כמה ימים בהלם.
הייתה לי מיילדת אחת לא נחמדה בכלל בלשון המעטה, מבוגרת וממורמרת, פעם אחת היא נכנסה לחדר כשאני נחה אחרי שעות של צירים וכשאני גמורה מעייפות ומותשת, מנסה לאגור כוחות, הדליקה ישר את האור וצעקה ״יאללה.. מה את חושבת? שתלדי מתוך שינה?״
כשנגמרה השפעת האפידורל וכבר ממש התחלתי להרגיש צירי לחץ חזקים ואמא שלי בקשה ממנה להעלות את מינון האפידורל, היא אמרה לה שהבנות של היום מפונקות ושפעם ילדו בלי אפידורל יפה מאוד.
הראש של הבן שלי היה גדול מאוד והוא לא הצליח להתקדם בתעלת הלידה, והדבר שהכי שבר אותי היה כשניסיתי ללחוץ היא לא הפסיקה לצעוק עלי שאני לא לוחצת מספיק חזק, ולא לוחצת מספיק טוב, ושאני לא אצליח בחיים ללדת ככה.
מה שבדיעבד באמת קרה...
פתאום התחדד לי הזיכרון שלה מגלגלת עיניים ואומרת למיילדת השניה שאני לא יודעת ללחוץ.
בהרגשה שלי, מרוב שלחצתי עוד שניה התפוצצתי, הרגשתי שאני נותנת את כל כולי ולא מבינה מה אני עושה לא נכון.
כל פעם שהיא ביקשה ממני ללחוץ ולא ״הצלחתי״ לטענתה, היא נתנה לי תחושה של כישלון.
הזיכרון הזה פתאום שבר אותי ממש. גרם לי לחוסר אמון מוחלט בעצמי.
אין לי לידה באופק.
אבל פתאום התעצם בי הפחד לקראת הלידה הבאה.
אני לא רוצה להגיע למצב של ניתוח קיסרי נוסף.
אבל אני לא יכולה להשתחרר מהפחד הזה שהיא השרישה בי שאני לא יודעת ללדת. לא יודעת ללחוץ. כל הבטחון שלי בגוף שלי התרסק פתאום.
אשמח לשמוע חוות דעת של עורך דין מטעמכם על הדברים ועל הטראומה הנפשית הקשה שנשארה אצלי בגלל המקרה.
כדי לבסס עילה לתביעת רשלנוךת רפואית יש להוכיח את נסיבות המקרה וכן להוכיח כי מדובר בהתרשלות אשר גרמה לנזק שהמזיק יכול היה לצפות כי יתרחש. במקרה שאת מתארת עלולים לעלות כמה קשיים בתביעת רשלנות רפואית - ראשית יהיה צורך להוכיח כי הדברים אכן נאמרו וכיצד נאמרו בשעה שיש להניח כי אין להם תיעוד בתיק הרפואי. שנית צריך יהיה להוכיח כי האמירות של המיילדת מעבר להיותן גסות רוח ולא ראויות הן בגשר התרשלות וכי היה עליה לצפות את האפשרות כי תפתחי תגובה נפשית חמורה בעקבות אמירות אלו.
אני סבור כי כדי להעריך בצורה מסודרת את סיכויי התביעה יהיה צורך לקבל יותר פרטים בפגישה מסודרת בינך לבין עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית אולם על פניו כפי שציינתי עלולים לעלות מספר קשיים בתביעה מסוג זה.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"