רציתי להתייעץ עם
עורך דין מנוסה לגבי המקרה שלי.
עברתי סיוט בבית חולים
הלל יפה בחדרה.
אני בשבוע 9.
ב1.7 גיליתי שאין דופק וקבעו לי (9.7.)
גרידה, הגעתי כמתבקש ב7 וחצי בבוקר עם צום מ12 בלילה למיון
נשים - אישפוז יום, קיבלה אותי אחות נהדרת ולאחר מכן רופאת נשים קרירה באופי אבל עניינית.
רופאת הנשים עשתה לי בדיקת דופק נוספת. לבקשתי עדיין אין דופק, פתחה וריד הכנה לניתוח ונתנה לי כדור מציצה מתחת ללשון שאמור לשחרר את השרירים באזור
צוואר הרחם.
השעה הייתה בין 8 ל9 בבוקר.
לאחר ישיבה מתישה כמה שעות במחלקת אישפוז יום... סביבות השעה 11 קיבלתי מיטה במחלקה כי הייתי כבר מותשת עייפה צמאה ורעבה מאוד מהצום.
מ11 עד 13 - 14 בצהריים כל חצי שעה בממוצע שאלתי מה קורה מתי מכניסים אותי לביצוע גרידה. וכל פעם אותה תשובה - " את הבאה בתור" , "חדר
ניתוח מפוצץ היום יש מקרים דחופים רבים".
בסביבות 12 התחיל לי כאב ראש נוראי שהפך למיגרנה ביקשתי וקיבלתי נורופן נוזלי 2 cc
שלא עזר למיגרנה או לכאבים. (המיגרנה הגיעה בעקבות הצום חוסר מים ואוכל של שעות רבות).
בסביבות 13 נכנס רופא המחלקה והתנצל שאני ממתינה זמן כה רב, התלוננתי שוב על כאב הראש הבילתי ניסבל ושהתווספו סחרחורות אאורה וכאבים נוספים בגוף כמו כן תשישות שחור בעיניים ותחושות שעומדת להתעלף...
בסביבות 13 וחצי 14... נכנסה רופאת הנשים שבדקה אותי כשהגעתי בבוקר, שוב מסכת התנצלויות וכבר נשברתי בכיתי מאוד וביקשתי משהו לכאב ראש הבילתי נסבל ועוד...
החליטה לתת לי אינפוזיית נוזלים ואקמול לוריד, עם שניהם גם לאחר חצי שעה - שעה לא חל שיפור בכאבים או בתחושותיי.
אני חד הורית לילדה בת 3.5 אוטיסטית ובן 4.5 והשארתי את הילדים עם בייביסיטר בבית מ7 בבוקר עד 17:00, כשמשעה 13:00 הבייביסיטר מתקשרת ושולחת הודעות שהבת שלי נכנסת להתקפי
אוטיזם כאלה ואחרים והיא לא מצליחה להרגיע אותה, אבי נפטר אימי חולת
סרטן ולא היה לי עזרה אחרת מלבד הבייביסיטר הזו.
עידכנתי את המחלקה ואת הרופאה שישתדלו לזרז את התהליך אם ניתן מפאת הרצון שלי לחזור במהרה לילדיי.
בינתיים הצוות במחלקה - אחיות - התחלף בצוות נוראי! חסר אנושיות שדיבר אלי ואל אחותי שליוותה אותי בזילזול רב... והרמות קול (למרות שבקושי הצלחתי להוציא מילה מהפה.. וגם אני וגם אחותי דיברנו בשקט בנימוס.. לא הרמנו קול.
פשוט התחלנו לשאול מה קורה כל 10 דקות כי התייאשנו... וזה הציק להן... )
בסופו של דבר סביבות 15:00 נכנסה רופאת הנשים החליטה שלוקחים אותי לחדר ניתוח תודה לאל!
אבל לא! גילגלו אותי על המיטה למזדרון. ונשארתי שם כמה דקות ואז נאמר לרופאת בטלפון שאי אפשר להכניס אותי עדיין לחדר ניתוח מכיוון שיש
ניתוחים דחופים יותר...
רופאת הנשים נעלמה ואחות אחת גילגלה אותי חזרה לחדר באישפוז יום. כשהברזלים של המיטה נדפקים לה בכיסאות המתנה בדרך לחדר. עד שהחליטה לבקש עזרה מעוד אחות.
רופאת הנשים הגיעה שוב לאחר 10 דקות ואמרה לי שמעלים אותי למחלקת נשים
הריון בסיכון ושאשכב שם עד שיורידו אותי לחדר ניתוח. השעה 16:00 אני שוכבת במחלקה חדר 2.
החלטתי שאני חייבת להשתחרר מפאת המצב שלא אומרים לי מה קורה. האם יש היום ניתוח? האם משאירים אותי לאישפוז עד למחרת ?! והייתי חייבת כבר לחזור לילדיי כי נותרה לי שעה עד שהבייביסיטר צריכה ללכת ולעבור ניתוח + התאוששות זה בסביבות השעתיים.
קראתי לאחות בכפתור האדום בחדר הסברתי לה את המצב וביקשתי להשתחרר במהרה ולקבוע תור חדש לגרידה האחות צחקה לי בפנים " חחח נראה לך שאת משתחררת" - הייתי בשוק!
קמתי סחוטה מהמיטה בגרירת רגליים וכאב ראש מטורף וניגשתי לקבלה אל אחות קבלה בשם פולינה הנהדרת שניסתה להתקשר בשבילי לכל הרופאים הבכירים שקשורים לחדרי הניתוח... ואף אחד לא נתן תשובה לגביי והעבירו אותה בין רופא אחד לאחר.
בסופו של דבר השעה 16:30 התייאשתי אמרתי לפולינה שאני רוצה שתוציא לי את האינפוזיה ותוציא לי מכתב שיחרור ושמחר על הבוקר אתקשר לקבוע תור לגרידה מחדש. אחות נוספת במחלקה שמעה מהצד את הסיפור שלי שהסברתי לפולינה ולקחה אותי לחדר סגל נתנה לי לאכול ולשתות במיידי והוציאה לי את האינפוזיה ואמרה לי "שזה פשוט בושה מה שעברתי שהיא מתנצלת על המחדל הזה ושאלך מהר הביתה".
לאחר אכילה מהירה ואיזון קל של הגוף חזרתי לקבלה לפולינה ביקשתי את מכתב השיחרור והיא אמרה שהיא מתנצלת שאני בכלל לא נמצאת במחשבים של המחלקה אלה כל החומר הרפואי שלי נמצא למטה באישפוז יום ולכן היא לא יכולה לתת לי טופס שיחרור.
ביאוש רב וכעס פנימי הלכתי הביתה לאחר שפולינה רשמה לי את המספר של הזמנת התורים לניתוח נוסף.
למיטב הבנתי התיכנון היה לאשפז אותי שם ללא ידיעתי ללילה ובבוקר למחרת להכניס אותי לניתוח.
יש מה לעשות במקרה הזוי ומטורף כזה?