פורום רשלנות רפואית

כל ההריון היה תקין ברוך ה'.

נפלתי על הבטן אבל נפילה נפילה ממש עוד לפני שגילתי שאני בהריון והכל היה בסדר. יום שישי הגעתי לחדר מיון עם צירים. הרופא בדק אותי ועשה מוניטור עוברי. הוא עזר לי להגיע לפתיחה של 3 כאב לי כל כך!

אחכ העלה אותי לחדר יולדות שם להמתין שיתפתח יותר. ואז ב8 בערב עליתי לחדר לידה עדיין עם פתיחה של 3 עם כאבים מטורפים ללא התקדמות!

הגעתי לחדר לידה והלכתי ישר להתקלח יצאתי והסבירו לי מה עושים וכל זה. החזקתי עד פתיחה 4 וחצי חח וצעקתי אפידורל. בא רופא עשה לי ואמאלה בכיתי כמו ילדה קטנה ובעלי החזיק אותי ופשוט צרחתי ובכיתי. ואני בחורה חזקה עם כח סבל תבינו כמה כאב לי.

אבל האפידורל זה היה המושיע שלי. ההשפעה הייתה מידיית וחצי גוף את לא מרגישה כלום. אחרי שעה בערך הרגשתי ירידת מים קראתי לאחות אמרה לי נכון ירד לך המים ומיד הפתיחה קפצה לפתיחה של 6 וחצי כל כך שמחנו. היו איתי בחדר בעלי וגיסתי.

התקשרתי להורים אמרתי להם לבוא. כי רציתי את אמא שלי איתי בחדר לידה. והם עוד לא הספיקו לבוא (נסיעה של 20 דק) פתאום פתיחה של 9 וחצי! אבל הראש עדיין לא ירד מספיק...

אומרת לי האחות תלחצי והיא מרגישה את הראש אבל בלחיצה הוא מתקדם וחוזר חזרה. אז מחכים שהראש ירד. השעה היתה 1 בלילה אני בטוחה שאלד בשעה 2 בלילה.

ההורים בנתיים הגיעו וכלום אין התקדמות. יש האטות בדופק של התינוק אז שמים לי חמצן כזה והכל בסדר. מגיע 5 בבוקר פתיחה מלאה אבל התינוק עדיין לא ירד עד הסוף חסר לו עוד טיפה לרדת.

אמרה לי האחות תישני בנתיים עם החמצן עלייך. ישנתי.

פתאום ניכנסת ב-7 וחצי בבוקר מנהלת המחלקה צועקת לי בוקר טוב מדליקה את האור בלחץ ואומרת לי עכשיו את יולדת זהו. אני כולי מתעוררת מתוך שינה אומרת לה מה מה קרה אומרת לי זהו את חייבת להוציא אותו אומרת התינוק במצוקה אני מסתכלת על המוניטור ורואה שהכל בסדר.

היא חוזרת ואומרת את חייבת להוציא אותו עכשיו טוב יש איתי שם איזה 5 רופאים. גיסתי בנתים העירה את בעלי שיצא וקרא לאמא שלי.

מתחילים ללחוץ בלי לחכות. אני לוחצת ומישהי שם עם כל הכח שלה לוחצת לי על הבטן וזה כואב מוות!

אני צועקת לה זוזי זה כואב ומעיפה אותה. זה קרה כמה פעמים. אז הם קראו לגבר שילחץ לי על הבטן כדי שלא אצליח להזיז אותו ממני. בקיצור הוא לחץ לי על הבטן ופשוט צרחתי את החיים שם! כאב לי ברמה מטורפת. אני לא בנאדם שצועק ופשוט צרחתי ולא הצלחתי לנשום ואני צועקת לו זוז אני לא נושמת איך אני אדחוף ואין לא זז.

אני מרביצה לו שורטת אותו עוקצת אותו וכלום לא זז הבנאדם! ואני צורחת ודוחפת. צורחת בגלל הלחץ על הבטן שהוא עושה לי. בעלי ואבא שלי בחוץ בהלם מהצרחות שלי פחדו שיקרה לי משהו. בקיצור ככה איזה 20 דק שלמות של סבל מטורף ובלתי ניתפס. עם עזרה של וואקום כמה פעמים.

הם הורידו אותו והוציאו אותו עם ואקום ושמו אותו עליי. אמא שלי וגיסתי ישר בכו ואני לא. אני ישר שאלתי למה הוא לא בוכה? והם לקחו אותו ישר ומולי התחילו להנשים אותו!

אני כולי בוכה שואלת מה קרה ואין תשובה כולם אומרים הכל בסדרוברור שכלום לא בסדר. כולי רועדת שם ומתפללת ומדברת עם ה' שיציל לי את הילד ואמא שלי וגיסתי בוכות...

אני שוב ושוב, שואלת מה קרה לתינוק למה הוא לא נושם ורק רוצה שיגידו לי שהוא חי אבל אפחד לא אומר לי את זה.

מחכה כולי ערומה שם וכואבת ומה שחשוב לי זה רק הילד. קראו לעוד רופאים ולרופא ילדים וכולם עליו שם על התינוק הקטן שלי שרק יצא מהבטן הרגע אחרי כמה דק שניראה נצח הם עזרו לו לנשום אבל הוא לא מגיב! לא בוכה ולא כלום רק עם עיניים פקוחות וזהו!

הם ישר אמרו להביא אינקובטור ולקחת אותו לפגיה בחדר טיפול נימרץ. אני עדיין כולי לא יודעת מה קורה ואפילו די בטוחה בתוכי שהוא לא חי ואפחד לא רוצה להגיד לי. בעלי ניכנס שאל מה איתי אמרתי לו אני בסדר לך תיראה מה עם התינוק. בעלי הלך עם התינוק ואני רק חיכתי לשמוע מה קורה. חפרתי לרופאים שם ותוך כדי שתופרים אותי הם אומרים לי שהוא יצא עם קושי נשימה ודופק יורד אז עזרו לו לנשום וזהו לא אמרו לי כלום שהוא לא מגיב ורק בוהה.

חיכתי שבעלי יחזור והוא אמר התינוק חיוהכל בסדר והלך עם ההורים שלי לתינוק ואני אומרת לגיסתי משהו קורה ואף אחד לא אומר לי. אני רוצה לדעת מה קורה.

בעלי חוזר אחכ ונישאר איתי לבד בחדר ואני ישר שואלת התינוק חי? הוא שרד? אז בעלי אומר לי כן בטח שהוא חי הכל בסדר אמרתי לו אל תשקר לי אני בסדר תגיד לי את האמת!

אמר לי אני נישבע לך שהוא חי, אבל...אבל מה? אבל התינוק לא מגיב רק בוהה ולא מגיב ולא בוכה ולא זז. בטיפול נימרץ אמרו לו שחוששים שלילד יש פגיעה מוחית אפילו כמה פגיעות במוח. ואפחד לא יודע איך זה קרה ולמה.

דרך אגב התינוק יצא עם מים מוקנאלים שהם גילו את זה רק שהתינוק יצא. אחרי שבעלי אמר לי את זה בדמעות אני ישר אמרתי לו מאמי הכל בסדר אין לתינוק כלום. זה אפילו לא מדאיג אותי כי אין לו כלום ונירגעתי שהוא חי.

אחרי שהתאוששתי והתקלחתי הלכתי לראות את התינוק פעם ראשונה והוא יותר הגיב זז קצת יותר וניסה לבכות אבל מחובר לכל כך הרבה מכונות והחליטו לקרר אותו כדי למנוע פגיעה מוחית יותר חמורה.

הורידו לו את החום גוף ל33 מעלות. נתנו לו מורפיום שירדים אותו רוב הזמן כדי שלא ירגיש את הכאבים של הקור. יצאנו די מעודדים מזה שהתחיל להזיז את העיניים לפחות.

במוצא"ש התחילו הטלפונים של מזל טוב ולנו אין חשק לדבר עם אף אחד ועונים לאנשים אומרים תודה וזהו. אפילו לא שמחים כי אי אפשר.

בעלי התחיל להתקשר לרבנים שיברכו ויתפללו על התינוק שלנו שרק נולד וכולם כמובן מנסים לעודד אותו והתחילו לברך את התינוק ולהתפלל עליו.

ואני? אני יודעת שאין לו כלום למרות מה שהרופאים אומרים. אבל כולם הסתכלו עליי במבט של היא לא מקבלת את המציאות ובאמת הייתי כל כך בטוחה שאין לו כלום לא יודעת אפילו מאיפה הביטחון שהייתי בטוחה כל כך.

רבנים וישיבות ואנשים התחילו להתפלל עליו. כל כך הרבה אנשים שזה מטורף!

רב אחד אמר לבעלי שאני צריכה לשים כיסוי ראש שזה ראש כנגד ראש. לא הסכמתי כי לא רציתי לקחת על עצמי משהו קבוע שאני לא אוכל לעמוד בזה.

למחרת הגענו שוב לבקר את התינוק שלנו ומצבו הפך ללא טוב עוד יותר. בלילה היו לו פירקוסים במוח והיו גם צריכים להנשים אותו כמה פעמיים ואמרו לנו שהפעילות המוחית לא טובה בכלל ושיש לו לפחות 18 פגיעות המוח שלא יודעים מה הנזק עדיין אחרי מה שהרופאים אמרו בעלי והמשפחה הרוסים ובוכים פשוט גמורים ורק אני עדיין יודעת שאין לו כלום וחזרתי ואמרתי שאין לו כלום הוא ככה בגלל הטראומה שעבר בלידה.

אחרי כמה שעות הלכנו שוב לבקר את התינוק ולדבר אליו ולתת לו כוחות ולהתפלל לידו. אמרו לנו שאחרי 3 ימים של קירור יתחילו למחרת להחזיר לו לאט לאט את החום גוף ולראות מה קורה אם לא מגיב טוב אז יחזירו אותו שוב לקירור.

אני ובעלי אומרים אוקיי חימום סבבה אז זה, אמור להשתפר. הרופאים אומרים לנו ההפך דווקא בקירור המוח היה אמור להראות פעילות ואם לא מראה אז בחימום בכלל יותר גרוע והוא יכול לקרוס...

בעלי נסע באותו יום לרב, שיברך את התינוק. בנתיים אנשים ממשיכים להתפלל ולקרוא תהילים בשבילו. בנתיים אני גם החלטתי לקחת על עצמי כיסוי ראש ופשוט להקריב את הראש שלי בשביל הראש של התינוק שלי וכך היה.

למחרת הגענו והתחילו לעלות לו את החום גוף לאט לאט והמצב, מתחיל להשתפר במעט אבל צריך עדיין לחכות ולראות אם הוא מגיב בחום גוף רגיל.

בנתיים המון אנשים לקחו על עצמם דברים בשביל התינוק שלנו. גם אנשים שאנחנו לא מכירים וחזרנו שוב לתינוק והמצב, משתפר פלאים הוא מתחיל להגיב וכרגע אין לו פירקוסים מוחים ולא כלום.

הפעילות המוחית מתחילה לראות שיפור קל ואני עם כל הכאבים והכל עודדתי את כולם כל הזמן במקום שיעדדו אותי.

המשכנו להתפלל גם לידו וגם בכלליוגם כל כך הרבה אנשים התפללו בשבילו וביקשו בשבילו ובאמת, מיום ליום המצב התחיל להשתפר הוא פוקח עיניים מזיז אותם וגם לראשונה שמעתי אותו בוכה והתרגשתי כל כך.

התחיל להזיז, ידיים ורגליים לאט לאט התחילו לנתק אותו ממכונת ההנשמה ונוזלים והתחילו לתת לו דרך חוט לפה את החלב שלי. מיום ליום חל שיפור והרופאים גם אמרו שזה, מדהים ושכנראה התפילות עוזרות כי זה פשוט נס!

ילדתי בשבת וביום רביעי הוא כבר היה ללא מכונות. ללא כלום חוץ מהחוט בפה שדרך זה נותנים לו אוכל. בודקים אותו ורואים שהוא מגיב. איך שהגיע לשם הוא לא הגיב לכלום ופתאום מגיה להכל ברוך ה'. אני ובעלי לקחנו על עצמנו לקרוא כל יום תיהילים של אותו יום בשביל הילד שלי.

יום חמישי לקחו אותו לבדיקת ראש / מוחית לראות את הנזק...הפגיעה. אמרו לנו מאותו יום שהוא נולד שבמידה והוא יהיה בסדר אז יקחו אותו לבדיקה מוחית יום חמישי.

לקחו אותו וכמובן הלכנו איתו ואחכ חזרנו והעבירו אותו פגיה למעקב כי כבר לא היה צורך שיהיה בטיפול נימרץ. כי תודה לאל מצבו השתפר פלאים.

בפגיה למדו אותנו להחליף לו ולהאכיל אותו סוף סוף והכי חשוב שסוף סוף הוא היה בידיים שלי ויכולתי לחבק אותו להרגיש אותו! אין התרגשות כזאת.

הוא גם מתחיל לאכול בכוחות עצמו. בשישי האחרון הביאו לי אותו לחדר וכל כך התרגשנו שהוא איתנו סוף סוף אחרי על הסבל שעברנו כל השבוע. ביום ראשון קיבלנו תשובות שהכל בסדר איתו במוח ובכללי ואין לו שום דבר!

יצאנו איתו הביתה וכולם שם התרגשו ולא האמינו איך קרה שהמצב ככה השתפר.

בגדול אף אחד לא האמין שמשהו ישתפר ויהיה טוב ורק אני תמיד האמנתי גם שהרופאים אמרו לנו דברים רעים אני המשכתי להאמין בה' ושהוא יעזור ושלתינוק אין שום פגיעה ושום כלום וכך היה תודה לאל.

מה שאני רוצה להגיד כאן זה שגם אם המצב גרוע ואומרים שאין סיכוי תמיד חשוב להאמין!

האמונה בה' מנצחת הכל!!! משנה כל המצב שקורה!

גם אם אתם מאמינים בה' או לא. תמיד אפשר לפנות.אליו ולדבר איתו ולבקש דברים. לעולם אל תאבדו את האמונה!! אמונה היא הדבר הכי חזק והכי מחזק שיש.

אני בכל יום ויום מודה לה' על הנס הגלוי שעשה לנו והציל לי את הילד. מה רבו מעשיך ה'. אין עוד מלבדו.