בית משפט השלום בתל אביב - יפו  ת"א 25797-06 סעידיאן יעקב נ' וקנין גבריאל, ד"ר ואח'
 
בפני כב' השופטת  בלהה טולקובסקי

תובע: סעידיאן יעקב

נגד

נתבעים:   

1.ד"ר וקנין גבריאל
2.מדיקל קונסלטנס אינטרנשיונל (אם.סי.אי) בע"מ

פסק דין

מבוא

1. תביעה שעילתה רשלנות רפואית בטיפול שיניים. התובע, יעקב סעידיאן (להלן: "התובע"), יליד 1938, מתגורר דרך קבע בקליפורניה, פנה בשנת 2000 לנתבע מס' 1, ד"ר גבריאל וקנין (להלן: "הנתבע"), לצורך קבלת טיפול שיניים.

הנתבעת מס' 2 הינה נציגת המבטחים של הנתבע. התובע טוען כי טיפול השיניים אשר ניתן לו על ידי הנתבע, היה רשלני ובשל כך נגרמו לו נזקים והוצאות.

התשתית העובדתית

2. התובע פרט בתצהירו כי בחודש יוני 2000, הגיע ארצה ופנה לנתבע לצורך קבלת טיפול שיניים. התובע מציין כי לאחר שהנתבע בדק אותו, אמר כי הינו זקוק לטיפול שיניים מקיף הכולל עקירת מרבית השיניים ושיקום באמצעות שתלים.

התובע הצהיר כי הסביר לנתבע שהינו מתגורר בארה"ב וכי הנתבע אמר שזו לא בעיה.ביום 18.9.00, הגיע התובע למרפאתו של הנתבע לצורך ביצוע ניתוח השתלה בלסת העליונה. התובע ציין בתצהירו כי לאחר שהתיישב על כסא הטיפולים, הופיע אדם נוסף אשר הנתבע הציג אותו כד"ר נחום צוגמן ואמר שהוא מומחה לניתוחי פה ולסת והשתלות וכי הוא יבצע את ההשתלה.

התובע טוען כי לא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בטיפול, לא החתימו אותו על טופס הסכמה ובדיעבד התברר לו כי ד"ר צוגמן אינו מומחה בתחום ניתוחי פה ולסת והשתלות. ביום 25.12.00, עבר התובע ניתוח נוסף אשר בוצע גם הוא על ידי ד"ר צוגמן וזאת לצורך ביצוע השתלות בלסת התחתונה. התובע פרט בתצהירו כי במהלך שני ניתוחי ההשתלה, סבל כאבים קשים ונפיחות בשתי הלחיים וטופל בתרופות לשיכוך כאבים ובאנטיביוטיקה.

התובע הוסיף וציין בתצהירו כי כשנה לאחר ההשתלה, שב לארה"ב, שם שהה עד ספטמבר 2002 ואז חזר לארץ על מנת לבצע את שיקום הפה.

3. מחקירתו הנגדית של התובע ומדו"ח כניסות ויציאות מהארץ (נספח י"ד לתצהיר התובע), עולה כי התובע לא דייק במועדים המפורטים בתצהירו. ביוני 2000, התובע כלל לא שהה בארץ והגיע ארצה רק ב- 22.8.00, מה שתואם את תיק הטיפול במרפאת הנתבע, על פיו התובע נבדק לראשונה ביום 10.9.00 וביום 18.9.00, בוצעו השתלים בלסת העליונה.

כן עולה מדו"ח הכניסות והיציאות כי התובע עזב את הארץ ב- 31.1.00, כחודש לאחר ביצוע ההשתלות בלסת התחתונה וחזר ארצה לצורך השיקום ב- 10.9.02, דהיינו כשנה ותשעה חודשים לאחר ביצוע ההשתלות.

4. הטיפול השיקומי החל בנובמבר 2002 והסתיים באפריל 2003, כאשר התובע עזב את הארץ באוגוסט 2003. התובע המשיך ופרט כי לאחר חזרתו לארה"ב, סבל מכאבים עזים ולא היה מסוגל לאכול וכי אשתו התקשרה למרפאתו של הנתבע ונאמר לה כי עליו לפנות לטיפול רפואי דחוף במקום מגוריו (סעיף 25 לתצהיר התובע).

5. עוד עולה מעדותו של התובע ונספחי תצהירו כי בינו ובין הנתבע, התגלע סכסוך ביחס לקבלה שהתובע דרש לקבל עבור תשלומים ששילם לנתבע. התובע העיד כי התקשר אל הנתבע פעמים רבות בעניין זה והודה כי לאחר שפניותיו לא נענו, הגיע למרפאה וסגר את הדלת עם מנעול שהביא עימו, כך שהנתבע לא יכול היה לצאת מהמרפאה ונאלץ להזמין את המשטרה.

התובע ציין כי לאחר ארוע זה, הנתבע הודיע לו שעשה סדר ומצא את הקבלה המאשרת תשלום ע"ס 40,000 ₪ (עמ' 12 לפרוטוקול). יצויין כי פרטי המחלוקת בעניין זה, אינם רלבנטיים להכרעה בשאלת נאותות הטיפול הרפואי ונזקיו הנטענים של התובע לפיכך לא ראיתי להרחיב הדיון בסוגיה זו.

6. הנתבע ציין בתצהירו כי הינו מומחה ברפואת שיניים וכי הינו מיומן בתחום שיקום הפה והרכבת שתלים. הנתבע ציין כי בתחילה ביצע השתלות שיניים בעצמו אך לפני מספר שנים, החל להעסיק במרפאתו את ד"ר צוגמן המבצע את ההשתלות בעוד שאת המעקב והטיפול שלאחר החדרת השתלים לרבות הטיפול השיקומי, הוא מבצע בעצמו.

הנתבע ציין בתצהירו כי הסביר לתובע את מהלך הטיפול ואת הסיכונים הכרוכים בו וכי אמר לו שאת ההשתלות, יבצע ד"ר צוגמן. הנתבע פרט את הטיפולים שניתנו לתובע במרפאתו וציין על אף שבכרטיס הרפואי מצויין, באופן אוטומטי, על ידי המחשב שהוא זה שביצע את ההשתלות, הרי ההשתלות בוצעו על ידי ד"ר צוגמן.

הנתבע ציין כי לאחר ההשתלות, התקין לתובע תותבות זמניות על מנת לאפשר מעקב וקליטה טובה של השתלים וכי התובע הוזמן לביקורת והמשך טיפול, לאחר תשעה חודשים ממועד ביצוע ההשתלה ונאמר לו הן על ידו והן על ידי מזכירתו, שיש להגיע לביקורת לאחר תשעה חודשים, אך התובע הגיע להמשך טיפול רק לאחר שנה ושמונה חודשים.

7. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הינו רופא שיניים כללי ואינו בעל מומחיות מיוחדת בהשתלות וכך גם ד"ר צוגמן המועסק במרפאתו. הנתבע העיד כי ד"ר צוגמן הינו בעל נסיון בהשתלות אך אין לו מומחיות בתחום זה, וכשנשאל מדוע לא אמר לתובע שהוא לא עושה את ההשתלות וכי אלה יבוצעו על ידי ד"ר צוגמן, השיב: "כי היה לי מישהו מצויין שעושה שתלים, היה לי מישהו אחר מצויין שעשה שתלים לפני התובע וגם אחרי התובע. לא חשבתי שזה כל כך חשוב ואם זה היה חשוב לתובע הוא היה אומר לא והיה קם והולך" (עמ' 22 לפרוטוקול).

8. הנתבע הודה כי לא ציין בכרטיס הרפואי את עברו הרפואי של התובע או את תכנית הטיפול שנערכה לו (עמ' 23-24 לפרוטוקול) ואישר כי יתכן שבכך נהג שלא כשורה. הנתבע אף הודה כי לא החתים את התובע על טופס הסכמה בכתב, לביצוע השתלות (עמ' 25 לפרוטוקול).

9. הנתבע נשאל אם התקשר אל התובע לחו"ל, על מנת להזכיר לו את הצורך לשוב להמשך טיפול והודה שלא עשה כן. הן הנתבע והן מזכירתו, גב' בן הרוש, העידו כי הקשר עם התובע, היה באמצעות אחיו של התובע אשר גם הוא היה מטופל של הנתבע והוא זה ששילם עבור הטיפול שקיבל התובע (עמ' 28-29 לפרוטוקול).

10. בסיכום הסקירה העובדתית יצויין כי כשם שלא ניתן לקבוע ממצאים בדבר מועדים וסדר הזמנים, על סמך עדותו של התובע שאינה עולה בקנה אחד עם דו"ח הכניסות והיציאות מהארץ, כך לא ניתן להסתמך על עדותו של הנתבע, בדבר ההסברים שניתנו לתובע על מהות הטיפול, לרבות הסיכויים והסיכונים הטמונים בו או לגבי הניסיונות ליצור קשר עם התובע שכן אלו אינם מוצאים כל ביטוי והתייחסות, ברשומה הרפואית שנערכה על ידי הנתבע.

זהות הנתבעים וטענות בדבר העדר יריבות

11. הנתבעים טוענים כי התובע בחר להעלות טענותיו כנגד הנתבע, למרות שאף לשיטתו ועל פי גרסתו, השתלים בוצעו על ידי ד"ר צוגמן. לטענת הנתבעים יש להתעלם מטענות התובע אשר מתייחסות לאופן ביצוע ו/או כשלון השתלים שכן אין זה מתפקידו של הנתבע להתגונן מפני טענות המתייחסות לטיפול שבוצע על ידי רופא אחר - אין בידי לקבל טענה זו ומוטב היה שטענה זו לא היתה נטענת.

הנתבע ציין בתצהירו כי הסביר לתובע שאת השתלים יבצע ד"ר צוגמן וכי "מדובר בנורמה ידועה ומקובלת שאף מעידה על נוהל תקין וראוי ולפיו רופא שיניים כללי מעסיק במרפאתו רופא מקצועי המבצע טיפולים שונים (ובמיוחד השתלות) כשזהו תחום מומחיותו הספציפי" (ההדגשה שלי - ב.ט.). הנתבע חזר ואישר בחקירתו הנגדית כי ד"ר צוגמן הועסק על ידו והיה "חלק מהמרפאה" (עמ' 22 לפרוטוקול) ואף אישר כי ההתקשרות לצורך הטיפול הרפואי, היתה בינו לבין התובע וכי הוא זה שנתן לתובע את ההסברים, עמד ליד ד"ר צוגמן במהלך כל הטיפול וקיבל את התשלום עבור הטיפול (עמ' 26-27 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה כאשר ד"ר צוגמן, הועסק על ידי הנתבע וכאשר ההתקשרות לצורך הטיפול הרפואי, נעשתה בין התובע לנתבע, באופן שלתובע לא היתה כל התקשרות ישירה עם ד"ר צוגמן, על הנתבע מוטלת האחריות לטיפול שניתן לתובע במרפאתו. בהקשר זה מדובר הן באחריות ישירה של הנתבע, בהיותו הרופא המטפל אשר ביצע את הטיפול בכללותו ואף היה נוכח ועמד ליד ד"ר צוגמן במהלך ביצוע ההשתלות כאמור בעדותו: "... אבל הייתי לידי ז"א שיכולתי להתערב בטיפול אם היה צריך" (עמ' 24 לפרוטוקול) ובהמשך: "כן לאורך כל הטיפול הייתי איתו, עד אחרי התפר האחרון" (עמ' 26 לפרוטוקול) והן באחריות שילוחית למעשיו ו/או מחדליו של ד"ר צוגמן אשר הועסק על ידי הנתבע, לצורך ביצוע חלק מהטיפול בתובע.

בנסיבות אלה, דין הטענה כי אין לחייב את הנתבע בגין הטיפול שבוצע על ידי ד"ר צוגמן, להדחות.

12. הנתבעת 2 טוענת כי הינה משמשת כנציגת מבטחי הנתבע וכי אינה כשירה להיתבע בשמם לפיכך, למרות שאין טענה להעדר כיסוי ביטוחי, הרי משלא הובאה כל ראיה עצמאית המבססת חבותה של הנתבעת 2, אין מקום לחיובה בדין.

בעניין זה, הצדק עם הנתבעת 2 אשר טענה להעדר יריבות, מתחילת ההליכים. משלא הובאה כל ראיה המבססת את אחריותה של הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה, להדחות.

חוות הדעת הרפואיות - האם מדובר בטיפול רשלני?

13. התובע תמך תביעתו, בחוות דעתו של ד"ר שלמה ברק אשר ציין כי כתוצאה מטיפול לקוי בביצוע ההשתלות והשיקום, על התובע לעבור טיפול משקם מורכב, כואב ויקר. ד"ר ברק העריך את עלות הטיפול המשקם, על בסיס הוצאות שהוצאו על ידי התובע בפועל והצעת מחיר שהתובע קיבל בארה"ב לגבי הטיפול העתידי הנדרש.

14. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של ד"ר אלן פרידמן אשר ציין כי הבעייתיות נובעת בעיקרה מכך שהתובע לא חזר לביקורות וטיפולים במרפאתו של הנתבע כנדרש וכי שתלים 26-27 נכשלו אך אין לדעת מדוע ואין הוכחה לטעות מצדו של הנתבע.

15. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים, מונה ד"ר יצחק הורוביץ, כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר הורוביץ ציין בסיכום חוות דעתו, כדלקמן:

1.    הרשומות של ד"ר וקנין אינן מכילות את כל הטיפולים שבוצעו.
2.    רישומים של מיקומי השתלים אינם מדוייקים והשתלים אינם נמצאים במקומותיהם הנכונים.
3.    בלסת התחתונה בוצעו שישה שתלים ולא שבעה, אך נרשם שבוצעו בה שבעה שתלים.
4.    את השתלים ביצע ד"ר צוגמן ולא ד"ר וקנין ושמו לא מופיע ברשמות כמבצע התהליך. ד"ר צוגמן הוצג לדברי מר סעידיאן כמומחה לכירורגיה אך הוא אינו מומחה.
5.    אין הסכמה בכתב לביצוע הטיפולים.
6.    אין כל רישום לגבי טיפולי השרש בשיניים 44,43,33,34 והגשר בקדמת הלסת התחתונה.
7.    לאחר שעבר השתלות והותקנו לו תותבות זמניות נסע מר סעידיאן לארה"ב לתקופה של שנתיים ולא חזר לביקורות. יש לזקוף זאת לחובתו, שכן לאחר השתלות יש להיות בביקורות תכופות יותר. כמו כן יש לחשוף את השתלים ולהמשיך בשיקום הקבוע ולהקטין עד כמה שניתן את השהות עם תותבות זמניות.

8. לאחר שעבר את השיקום וקיבל את הגשרים שהודבקו זמנית, התלונן מר סעידיאן על אי-התאמות. נאמר לו ע"י ד"ר וקנין כי הדבר יסתדר. משהמשיך להתלונן ד"ר וקנין לא היה בארץ לטפל בו.

9. מר סעידיאן החליט לחזור לארה"ב ולפנות שם לרופאים להמשך טיפול. את ממצאיהם וטיפולים פירטתי מעלה. את הסתייגותי מחלק מהערותיהם ומחלק מהטיפולים הבלתי-נחוצים שבוצעו פירטתי גם כן.

10. בהקשר לממצאיהם עליי להעיר כי ד"ר ברק מצביע על אי-התאמת חלק מהכתרים שבוצעו (הוחלפו) בארה"ב וזוקף אותם לחובת ד"ר וקנין. אוכל רק לאמר שגם חלק מהכתרים שהותקנו בארה"ב שוליהם אינם מותאמים מספיק.

11. אשר לשתלים באזור 26,27; אין לי הצילומים שלאחר ההשתלה ואיני יכול לקבוע עמדה לגבי מיקום השתלים ועמדתם. אוכל רק לאמר שלא כל השתלים תמיד מצליחים ואחוז מסויים נכשל וזאת יש להסביר למתרפא ולהחתים אותו על טופס הסכמה לטיפול. מאידך אולי נגרם נזק לאזור עקב הלחץ שנגרם מהתותבות הזמניות ששהו זמן רב מדי בפה.

12. לא ברורה הסיבה לכך ששן 15 נעקרה ובמקומה הושתלו שני משתלים קטנים וצרים. להשערתו של ד"ר ברק על סדק אין כל סימוכין.

13. השתלים באזור 23,24 נקבעו בצפיפות יתרה ולא ניתן היה להשתמש בהם כתומכים בגשר. כיום ניתן להשתמש רק באחד מהם (שתל 24). את השני ניתן להשאיר קבור בעומק" (עמ' 6 לחווה"ד).

16. ד"ר הורוביץ לא נחקר על חוות דעתו ומסקנותיו לא נסתרו. לפיכך ראיתי לאמץ את חוות דעתו של ד"ר הורוביץ, ככתבה וכלשונה ולקבוע כי טיפול השיניים שהתובע קיבל במרפאתו של הנתבע, אינו עומד בסטנדרט הרפואי המקובל ועל כן יש לראות בו כטיפול הנגוע ברשלנות. בנסיבות אלה, מוטלת על הנתבע החובה לפצות את התובע בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו לו, כתוצאה מהטיפול הרשלני.

עלויות טיפול מתקן

17. ד"ר הורוביץ התייחס בחוות דעתו לעלויות הטיפול המשקם הנדרש לתובע. ד"ר הורוביץ העריך את עלות הטיפולים בהתאם למחירים הנהוגים בארץ, בסדר גודל של 50,000 ₪. ד"ר הורוביץ ציין כי אינו מתייחס לשאלה היכן יבוצע הטיפול המשקם, האם בארץ או במקום מגוריו של התובע, בארה"ב וכי אינו מכיר את העלויות בארה"ב, שהינן גבוהות מאלה שבארץ, ויצויין כי התובע אישר בעדותו שזו הסיבה בגינה בחר מלכתחילה, לבצע את הטיפולים בארץ.

18. התובע טוען כי יש לפצותו, בהתחשב בעלויות הטיפול בארה"ב כמפורט בחוות דעתו של ד"ר ברק, על בסיס הצעות מחיר שקיבל בארה"ב, בסך של 40,850$. אין בידי לקבל טענה זו. יוזכר כי התובע בחר לבצע את טיפולי השיניים בארץ, בשל העובדה שעלות הטיפול בארץ, נמוכה באופן משמעותי מעלות הטיפול בארה"ב. לפיכך על בסיס אותו עקרון של הקטנת הנזק, יש לצאת מנקודת הנחה שגם הטיפול המתקן יבוצע בארץ.

מעבר לכל זאת, גם אם ניתן היה לסבור כי התובע לא צפה שהטיפול יבוצע ברשלנות לפיכך יש לצאת מנקודת הנחה שהטיפול המתקן יבוצע, כולו או חלקו, בארה"ב, הרי שעלויות הטיפול בארה"ב לא הוכחו. חוות דעתו של ד"ר ברק, מבוססת על הצעות מחיר אשר עורכיהן לא העידו ולא נחקרו. התובע לא הגיש חוות דעת ערוכה כדין, בדבר עלויות הטיפול בארה"ב, ויצויין כי תכנית הטיפול, על פי הצעות המחיר שהתובע קיבל בארה"ב, אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט.

ד"ר הורוביץ התייחס בחוות דעתו לטיפול שהתובע קיבל בארה"ב וציין כי החלפה של הגשר לארבעה כתרים בודדים אשר בוצעה על ידי ד"ר קלמנטס, לא היתה הכרחית וכי גם לגבי המלצתו בדבר החלפת הגשר העליון לכתרים בודדים הדעות אינן אחידות. אשר להמלצות ד"ר לום, ציין ד"ר הורוביץ כי: "שוב עלי להעיר שאין קביעה זו חד משמעית ולהיפך, יש שטוענים שחיבור בין הכתרים מפזר את המאמץ והעומס כך שלא נוצר מצב ששתל בודד הוא שנושא את כל העומס.

גם לגבי חיבור בין שיניים לשתלים אין זה חוק בל יעבור. אך יש רבים המתנגדים לכך, מאחר ולשן יש ניידות מסויימת ולשתל אסור שתהיה כזו. אשר לממצאיה של ד"ר וואנג, יש לזכור כי חלק מקביעותיה מתייחס כבר למצב שיניו של מר סעידיאן לאחר שעבר טיפולים אצל ד"ר קלמנטיס וד"ר לום ולעניין הסגר בלסת, רופאים אלה כלל לא העלו את הממצא".

19. בנסיבות אלה, כאשר מסקנותיו של ד"ר הורוביץ, באשר לטיפול הנדרש, לא נסתרו, ומשלא הוכחה עלותו של הטיפול המשקם, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר הורוביץ, בארה"ב, אין לי אלא לפסוק את הפיצוי בגין עלות הטיפול המשקם, על בסיס המחירים המקובלים בארץ, כמפורט בחוו"ד המומחה, בגבולות של כ- 50,000 ₪.

20. אשר לטיפולים בעבר - מקובל עלי כי התובע נדרש לפנות לטיפול חרום, במקום מושבו בארה"ב ויצויין כי כך גם הונחה על ידי הנתבע, לאחר שהתלונן על כאבים. התובע ציין בתצהירו כי שילם לד"ר קלמנטס, סך של 1,015 $ ולד"ר וואנג שילם סך של 6,000 $.

בהתחשב באמור בחוות דעתו של ד"ר הורוביץ כי ההחלפה של הגשר לארבעה כתרים בודדים אשר בוצעה על ידי ד"ר קלמנטס לא היתה הכרחית וכי חלק מקביעותיה של ד"ר וואנג, מתייחסות למצב שיניו של התובע לאחר שטופל על ידי ד"ר קלמנטס וד"ר לום וכי הערכתה לגבי אורך הגשר אינה מתקבלת על דעתו (עמ' 5-6 לחווה"ד), ראיתי להכיר בהוצאה נוספת, בסך של כ- 10,000 ₪ בערכי היום, בגין טיפולי חרום שנדרשו בארה"ב.

21. אשר לעלות הטיפול אצל הנתבע - התובע עותר להשבת עלות הטיפול שניתן לו על ידי הנתבע בסך של 33,000 $. איני סבורה כי התובע זכאי להחזר עלות הטיפול. אין חולק כי התובע נדרש לטיפול שיניים ושיקום כולל של הפה. מחוות דעתו של ד"ר הורוביץ עולה כי חלק מהשתלים בוצעו כהלכה וחלקם שלא כהלכה. משנפסק לזכות התובע פיצוי בגין עלויות טיפול משקם, הנדרש להשלמת הטיפול בשיניים ותיקון הפגמים שנפלו בטיפול שניתן לו על ידי הנתבע, הרי שהחזר עלויות הטיפול אשר נדרש לו מלכתחילה, תהווה כפל פיצוי. לפיכך איני סבורה כי התובע זכאי להחזר עלות הטיפול שבוצע על ידי הנתבע ואשר חלקו בוצע כהלכה, באופן שניתן להשתמש בשתלים להמשך השיקום, כמפורט בחוות דעת ד"ר הורוביץ.

22. הפיצוי בגין עלות טיפול מתקן אשר נדרש כתוצאה מטיפול לקוי שניתן לתובע על ידי הנתבע, מסתכם על כן, בסך של 60,000 ₪.

כאב וסבל

23. התובע זכאי לפיצוי בגין הכאב והסבל הכרוכים בטיפולי שיניים נוספים אשר נדרשו וידרשו, בגין טיפול רשלני שניתן לו במרפאת הנתבע. יצויין כי הטיפול לו נזקק התובע מלכתחילה, כרוך בהשתלות וטיפולי שיניים נרחבים הכרוכים מעצם טיבם באי נוחות, נפיחות וכאבים בסמוך לאחריהם. בנסיבות אלה, עצם העובדה שהתובע סבל מכאבים ונפיחות לאחר ההשתלות ולא יכול היה, בשל מצבו זה, להשתתף בפגישה עם מחותניו, אינה נובעת בהכרח מביצוע הטיפול ברשלנות, מה גם שמועדה של אותה פגישה, לא הוכח. עוד יצויין כי הפיצוי בגין כאב וסבל מתייחס לטיפול הנוסף שנדרש לתובע, בעקבות הטיפול הרשלני. בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 30,000 ₪.

פגיעה באוטונומיה

24. הנתבע הודה כי לא החתים את התובע על טופסי הסכמה מדעת, לביצוע ההשתלות. בהעדר טופס הסכמה בכתב ונוכח הליקויים ברשומה הרפואית אשר אינה כוללת את תוכנית הטיפול שנקבעה ואף אינה כוללת את כל הטיפולים שבוצעו, לא ניתן לקבל את עדותו של הנתבע בעניין מתן הסבר כולל ומפורט כאשר לסיכונים הכרוכים בטיפול.

זאת ועוד, הנתבע אישר למעשה את עדותו של התובע כי לא אמר לו מראש שד"ר צוגמן הוא שיבצע את ההשתלות (עמ' 22 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר התובע פנה לנתבע לצורך ביצוע טיפולי השיניים, היה על הנתבע להסביר לתובע מראש כי ההשתלות עצמן לא תבוצענה על ידו אלא על ידי ד"ר צוגמן ולא להעמידו בפני עובדה מוגמרת בעניין זה, ביום ביצוע הטיפול.

מאידך גיסא לא ראיתי לקבל את הטענה כי ד"ר צוגמן אינו מומחה לניתוחי פה ולסת וכי יש בכך משום פגיעה באוטונומיה של התובע ובהסכמתו מדעת לטיפול. מעבר לכך שעל פי הדין כל רופא שיניים, רשאי לבצע השתלות שיניים הרי שגם הנתבע עצמו הינו רופא שיניים כללי ואינו בעל מומחיות בניתוחי פה ולסת. התובע בחר לקבל את הטיפול במרפאתו של הנתבע ומכאן שהתובע לא עמד על כך שהטיפול יבוצע על ידי רופא שהינו בעל מומחיות בניתוחי פה ולסת.

עוד יצויין כי התובע שב למרפאתו של הנתבע לצורך ביצוע ההשתלות בלסת התחתונה, לאחר שכבר ידע כי את ההשתלות עצמן מבצע ד"ר צוגמן ולא הנתבע.

25. בהערכת הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בשל אי מתן הסבר מספק בדבר מהות הטיפול וסיכוניו, ראיתי להתחשב בכך שהתובע לא הוחתם על טופס הסכמה מדעת, המפרט את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול בכלל ובהתחשב בכך שהתובע מתגורר דרך קבע בארה"ב בפרט וכי ד"ר צוגמן אשר ביצע בפועל את ניתוחי ההשתלה, הוצג בפני התובע, רק ביום הטיפול הראשון.

בהתחשב באמות המידה שנקבעו לפסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה במקרים בהם לא ניתן למטופל הסבר מלא ומפורט באופן שפגע ביכולתו לשקול את הסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי וליתן הסכמה מדעת לטיפול, כמפורט בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נ 2 (4) 526 ובהתחשב בכך שמדובר בטיפולי שיניים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, מעבר לפיצוי שנפסק בגין כאב וסבל, בסך של 20,000 ₪.

עזרה והוצאות

26. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לרבות רכישת משככי כאבים, נסיעות לטיפולים רפואיים וכן בגין עזרת בני משפחה ובמיוחד אשתו אשר על פי הנטען נאלצה לסייע לו בכל התחומים הנדרשים לניהול תקין של משק הבית כגון ביצוע קניות ובישולים ואף נאלצה ליטול לשם כך, ימי חופש מהעבודה (סעיף 8 לתצהיר אשת התובע). יצויין כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות רפואיות כלשהן, מעבר להוצאות הכרוכות בטיפול משקם בגינו נפסק פיצוי. מעבר לכך נראה כי כל אדם העובר טיפולי השתלה נרחבים, נזקק באופן רגיל למשככי כאבים, טיפול תרופתי וכן לתזונה רכה, בתקופת ההחלמה, ויודגש כי ההשתלות והטיפול המשקם, נדרשו לתובע מלכתחילה.

בנסיבות העניין, איני סבורה כי נדרשה לתובע עזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, מה גם שלא הוכח כי נגרמו לאשת התובע הפסדי השתכרות כלשהם בגין הצורך לסעוד את התובע והטענה בעניין זה, נטענה כטענה בעלמא.

הפסדי השתכרות

27. טענתו של התובע להפסדי השתכרות, נטענה אף היא כטענה בעלמא. התובע לא הוכיח מה היתה השתכרותו עובר לטיפולי השיניים או כי נגרמה פגיעה או ירידה כלשהי בהשתכרותו, בגין הצורך בטיפולי שיניים משקמים אשר נדרשו כתוצאה מהטיפול הרשלני. משלא הוגשו מסמכים כלשהם המעידים על הכנסות התובע ומשלא הוכח הפסד השתכרות שניתן לייחסו באופן ישיר לצורך בטיפולי שיניים משקמים, שנדרשו כתוצאה מהטיפול הרשלני, דין הטענה לפיצוי בגין הפסדי השתכרות, להדחות.

פיצויים עונשיים

28. התובע עותר לפסיקת פיצויים עונשיים. הלכה היא כי פסיקת פיצויים עונשיים תהא מוצדקת רק במקרים חריגים וחמורים בהם התנהגות המזיק היתה מקוממת במיוחד או כשמדובר בהתנהגות העולה כדי כוונה וזדון, ראה לעניין זה ע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו נ' ד"ר יהורם זינגר (לא פורסם, 11.4.05) וע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רויטל מזרחי (לא פורסם, 2.2.06). בענייננו, הוכח ונקבע כי התנהגותו של הנתבע היתה נגועה ברשלנות אך אין מדובר בהתנהגות מקוממת העולה כדי זדון, לפיכך בנסיבות העניין, אין הצדקה לפסיקת פיצויים עונשיים.

אשם תורם

29. הנתבע עותר לחייב את התובע, בתרומת רשלנות בשל כך שלאחר ניתוחי ההשתלה, נסע לחו"ל לתקופה ממושכת ולא חזר להמשך הטיפול השיקומי שנדרש לאחר ביצוע ההשתלות. הנתבע מסתמך בעניין זה על קביעת המומחה, ד"ר הורוביץ, כדלקמן: "לאחר שעבר השתלות והותקנו לו תותבות זמניות נסע מר סעידיאן לארה"ב לתקופה של שנתיים ולא חזר לביקורות.יש לזקוף זאת לחובתו שכן לאחר השתלות יש להיות בביקורות תכופות יותר. כמו כן יש לחשוף את השתלים ולהמשיך בשיקום הקבוע ולהקטין עד כמה שניתן את השהות עם תותבות זמניות".

30. מחוות דעתו של ד"ר הורוביץ ניתן ללמוד על החשיבות שבביצוע ביקורות תכופות לאחר ההשתלות והמשך הטיפול השיקומי. בנסיבות אלה, כאשר הנתבע ידע שהתובע מתגורר דרך קבע בארה"ב, היה עליו להתייחס באופן מפורש לבעייתיות הנובעת ממגוריו של התובע בחו"ל ולהגדיר את פרקי הזמן בהם על התובע לשוב לביקורת ולהמשך טיפול, בעת קביעת תכנית הטיפול ו"ההסכם הטיפולי".

מעבר לכך שהיה על הנתבע להגדיר מראש ולהסביר לתובע באופן ברור ומפורש, מתי עליו לשוב לטיפול, לצורך חשיפת השתלים והמשך הטיפול השיקומי, היה על הנתבע לקבל מהתובע פרטים מלאים ליצירת קשר. 

הן הנתבע והן מזכירתו, הודו בעדותם כי לא היה ברשותם מספר הטלפון של התובע בחו"ל וכי לא ניסו להתקשר אליו לחו"ל וכי הקשר היה באמצעות אחיו של התובע (עדות גב' מישל בן הרוש בעמ' 15 לפרוטוקול ועדות הנתבע בעמ' 29 לפרוטוקול). התובע הוא המטופל ואם הנתבע ראה לקבלו לטיפול, היה עליו לקבל פרטים מלאים לצורך יצירת קשר עימו ולא להסתפק בהעברת מסרים ותזכורות דרך אחיו של התובע.

31. הנתבע העיד כי אמר לתובע שעליו לשוב לטיפול, כעבור ששה עד תשעה חודשים (עמ' 28 לפרוטוקול). עדותו זו של הנתבע אינה מוצאת כל אחיזה או תימוכין ברשומה הרפואית או בתכנית הטיפול. כאמור סבורה אני כי סוגיה זו של המשך הטיפול השיקומי צריכה היתה לבוא לידי ביטוי בקביעת ה"הסכם הטיפולי", בהתחשב בכך שהתובע מתגורר בחו"ל.

בנסיבות אלה, סבורה אני כי מירב האחריות להעדר רצף טיפולי, מוטלת על הנתבע אשר בהעדר רשומה רפואית מסודרת ובהעדר תכנית טיפול בכתב, לא עלה בידו להוכיח כי העמיד את התובע על חשיבות ביצוע המשך הטיפול השיקומי בטווח של ששה עד תשעה חודשים ואף לא טרח ליצור קשר עם התובע, באופן ישיר, על מנת להסביר חשיבות ההגעה להמשך הטיפול.

32. התובע הודה אמנם בעדותו כי ידע שעליו לשוב ארצה להמשך טיפול אך עדותו כי: "... ואני אמרתי לו שאני גר בחו"ל ושלעיתים רחוקות אני בא ארצה אז הוא אמר לי שהוא ישים לי שיניים זמניות שאני אלך לכמה זמן שאני רוצה" (עמ' 9 לפרוטוקול) - לא נסתרה, בהעדר עדות ברשומה הרפואית או בתכנית טיפול כי הנתבע הבהיר לתובע שעליו לשוב ארצה להמשך טיפול, בטווח של ששה עד תשעה חודשים.

33. בנסיבות אלה, כאשר אין בידי הנתבע להוכיח כי הדגיש את חשיבות החזרה להמשך הטיפול השיקומי, לאחר ששה עד תשעה חודשים ממועד ביצוע ההשתלות וכשאין בידי הנתבע  להוכיח כי יצר קשר כלשהו עם התובע בתקופה זו, על מנת להבהיר לו את חשיבות החזרה להמשך טיפול שיקומי, לא ראיתי לחייב את התובע בתרומת רשלנות.

סיכום

34. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 110,000 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בסך של 25,500 ₪ והחזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"א, 19 יולי 2011, בהעדר הצדדים.